עולם הזה כפרוזדור

התפיסה שאתה מתאר, הרואה בעולם הזה אך ורק "פרוזדור" או "מסלול רינגו" של מכשולים שיש לצלוח כדי להגיע לטרקלין של העולם הבא, מאפיינת את הגישה החרדית השמרנית-בדלנית שדוגלת באידיאולוגיה של "תיבת נוח". מבחינת תפיסה זו, העולם אינו אלא מקום מטונף ומסוכן שעלינו לשרוד בו מבלי להתלכלך, והשקעה בתיקונו או בשיפורו (כמו במדע או בחברה) נתפסת כעצת היצר או כהשפעה של תרבות המערב.

לדעתי, העולם לא נברא רק כדי שנתבדל ממנו ונברח מפניו. העולם נברא בשביל חיי החולין, כדי שנחיה בו ונמצה אותו לכתחילה, ולא כדי שנחיה במנזר. ההלכה והתורה לא באו להחליף את העולם הארצי, אלא להוות קומה נוספת על גביו.

ישנו ערך עצמי בעולמות החכמה, המדע והאמנות, והם אינם רק אמצעים או פלטפורמה לקיום מצוות. הדאגה לכינון חברה תקינה, מוסרית ואינטלקטואלית נושאת בחובה ערך משל עצמה. בהסתכלות הזאת, מטרת הבריאה אינה קיום ההלכה בוואקום, אלא קיום חיים אנושיים מלאים ובעלי ערך, שמלווים במחויבות הלכתית. הקב"ה רוצה לראות בעולמו פיזיקאי, פילוסוף או אמן שהם שומרי מצוות ויראי שמים.

לכן, ההשקעה בשדרוג העולם ובמדע איננה "קישוט של האוטובוס", אלא מימוש של סולם ערכים אנושי ואוניברסלי, שעל גביו רוכבת הדרישה הדתית לקיים את ההלכה. התורה לא ניתנה למלאכי השרת, ועלינו לחיות חיים מלאים ופרוזאיים מתוך הבנה של הציווי "וחי בהם – ולא שימות בהם".

והעוה"ב? אין לי מושג לגביו. ולהערכתי גם לא לאף אחד אחר. בפשטות מדברים עליו כעולם השכר ולא כיעד, אבל כאמור אף אחד לא יודע. ובכלל, למה אם מישהונכותב משהו זה מהווה או יוצר קושי? למה אתה מניח שהוא צודק?