על הרפורמים והקונסרבטיבים

א – התכוונתי על זה שחז"ל, לדוגמא, בבירור הוזיפו אמונות שאין להן מקור תנכי כמו עונש ושכר לאחר המוות וכו'. ושיטת החקיקה שלהם, היינו יצירת הסנהדרין, היה דבר חדש שהתחיל בבית שני רק, וככל הנראה רק לאחר העצמאות החשמונאית.
אז מה שהתכוונתי להגיד זה ששיטת הפסיקה הפרושית הייתה דבר מעשה ידי אדם, ומה נותן לה סמכות עליונה מעבר לזה שפשוט הם נצחו בקונצנזוס? (מה שאומר שאם משהו אחר ינצח בקונצנזוס אין שום דבר שמונע לעבור אל זה במקום)

לגבי מה שאמרתי, קצת בציניות, שלא שמעת כל זה שחז"ל ראו לנכון לפרש בהתאם לעולה על רוחם ולדרוש על פי מה שהם רצו שתהיה התוצאה, לא בכל המקרים, אך בהחלט בחלקם,
הרי הדרש על "ממחרת השבת" בעומר בהחלט דוגמא מעולה לזה שהפשט דווקא מצדד בצדוקים לכאורה.
או עין תחת עין שלא יהיה כפשוטו, זה גם דרש שעשו כי לא רצו שיהיו דיני ממונות אכזריים. אף על פי שבבירור החוק בא כהעתקה מחוקי חמוראבי, ששם זה בהחלט היה כפשוטו וכלשונו.

לגבי "אותו אחד" זה היה טבע לשון, התכוונתי אדם שמבין ולמד ורואה לנכון לפסוק, זה יכול להיות אני, אתה, והרב הרפורמי. ולא אמרתי שזו הטענה שלי, שטחתי את הטענה הרפורמית.

מה שאני אומר זה, שאם הדבר היחיד שמחליט זה קונצנזוס, אז אם פתאום העם יאמץ קונצנזוס רפורמי, מה המניעה והאיסור?

ואם זה גם סמכות, אז השאלה היא מה הפך את חז"ל לסמכותיים יותר מכל אדם שלומד ובעל סברה בכל דור אחר?

לא רואה טעם בדיון הזה. אין כאן שאלה ממוקדת ויש המון הנחות לא מבוססות.

האם זה לא מבוסס שאין מקור תנכי לשכר ועונש, חיים לאחר המוות ועולם הבא? שהתנך מתמקד בעולם הזה בעוד חזל הסיטו את הפוקוס לאגירת זכויות מול חובות לעולם הבא? "העולם הזו כעין פרוזדור לעולם הבא"

האם זה לא מבוסס שאת הסמכות שלהם חז"ל השיגו מקונצנזוס נטו? שהרי אם הצדוקים היו מנצחים הם היו אלו שמכתיבים את ההלכה ל2000 שנים הבאות ומגדירים מה נחשב כפירה ומה לא.

השאלה היא דווקא מאוד ממוקדת ועניינית, אולי לא כתבתי ברור.
אז ככה –
מדוע אתה דוחה את היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית? מה טענת האורתודוקסיה כנגדה?

הרי היהדות הקונסרבטיבית פשוט הקימה סנהדרין וממשיכה את הפסיקה שעשו חזל על פי כלים חזליים.
והיהדות הרפורמית פשוט אומרת שכמו שחזל החליטו שהסמכות היא של הסנהדרין, וזו הייתה החלטה אנושית מושכלת, גם הם מחליטים על קונצנזוס מתוך החלטה אנושית מושכלת.

אנחנו מתחילים להתקרב למחוזות ההטרלה.
1. זה שאין מקור תנ"כי לא אומר שהם המציאות את זה. יש גם מסורות בעל פה. אם כי גם אני פקפקתי בכל זאת לא פעם. אבל הנחרצות שלך לחלוטין חסרת בסיס.
2. הסמכות של סנהדרין יסודה בפסוקים. של התלמוד יסודה בהסכמה. אתה מערבב מין בשאינו מינו.
מי שניצח הוא מי שזכה בהסכמה. מה רצית להוכיח כאן?
3. הרפורמים בכלל לא מניחים תורה מן השמים (וגם הקונסרבטיבים עמומים בעניין זה). יכולת גם להביא את הסכמת הנוצרים או כת לב טהור.
4. איני דוחה את הקונסרבטיבים, וכתבתי זאת לא פעם. הרפורמים לא מחויבים בכלל להלכה. זה פולקלור דתי.

אני לא מנסה להטריל. אני שואל בכנות מלאה.
רק להבין את מה שאתה אומר – מבחינתך זה שאלה של סבירות האם ההגות הפרושית היא הנכונה על בסיס הסבירות שהגותם היא התורה שבעל פה שלא נכתבה, בעוד הצדוקים דוחים פשוט את מה שהתקבל במהלך הדורות.

ושהמושג סנהדרין הוא בעצם מהחומש ממש וממילא בעל סמכות מקראית, ולא המצאה אנושית. בעוד שההלכה לאחר מכן זה בא כוח של זה, ובאמת ניתן לשינוי כל עוד זה הולך דרך הערוץ המקראי הרשמי של סנהדרין.

אז יש לי כמה שאלות –
א – למה זה סביר לך יותר שההגות הפרושית (שלא מופיעה בתנ"ך) היא התורה שבעל פה ולא אימוץ של רעיונות זרוסטריאנים(שבהחלט מופיעים שם. כי בדת הזרוסטריאנית העניין של זכויות מול עבירות והמלחמה על תיקון עולם ושכר ועונש לאחר המוות הוא דווקא מאוד דומיננטי)?

ב – על פי הגישה שבעצם הסנהדרין זה מקור הסמכות (שבאה מהחומש), ושהיום אין סנהדרין, זה אומר שלשיטתך בגבולות ההלכה האפורה(היינו דברים שאינם פסק סנהדרין ברור), יש מקום לפסק אישי נרחב? כי הרי אין אף אחד שהוא בעל סמכות לחייב את הכלל?

ב2 – דבר שני, בתורה כתוב רק שהפסיקה צריכה להיות ע"פ רוב. לא כתוב שזה צריך להיות דווקא הסנהדרין. וממילא מה המניעה להקים גוף אחר שיפסוק?

התחלת עם כל מיני הנחות מוזרות ולאט לאט אתה עובר לשאלות אחרות.
א. זו המסורת שקיבלנו, אלא אם יש לך נתונים אחרים. השפעות יש תמיד. אז מה? שיהיה זורואסטרי.
ב. אכן נכון. בוקר טוב אליהו. כתבתי זאת עשרות פעמים במאמרים וספרים וטורים.
ב2. גם זה לא כתוב בפסוק. המסורת שלנו אומרת שהסנהדרין קובעת וההיגיון אומר שהולכים שם אחרי הרוב. אחרת איך היא תקבע? אם תקים גוף אחד הוא יהיה הסנהדרין.

לכבוד הרב, אשמח אם התשובות לא יהיו ציניות. אני לא מגיע לאחר שקראתי את כל הספרים שלך, אני מגיע לשאול שאלות כנות.

הגישה הזו מרחיקה ולא מכבדת ובכנות אני לא רואה סיבה להתנהגות הזאת ממך, במיוחד בהתחשב בזה שאני עצמי רוחש לך כבוד רב וזו הסיבה שאני ניגש לכאן לשאול את השאלות האלו.

המטרה שלי היא רק בירור האמת. בכוונתי לגש לספריך, אך לצערי אני עסוק מאוד ועד שאתפנה אליהם אני ניגש בשאלות.

לגבי התשובה האחרונה, יש לי כמה שאלות/טענות –

א – אם יש נתונים שמשפיעים על אמינות המסורת אז לכאורה זה לא מערער את כמה שניתן לסמוך עליה?

ב – אוקיי. אז זו דעתך, הבנתי.

ג – יש דווקא פסוק מפורש בשמות כג עם אחר רבים להטת ששם יש מקור מפורש לצורת הפסיקה. הפרטים המדויקים והתצורה שלו כסנהדרין אולי עוצבה על ידי בני אדם אך הרעיון המקורי הוא מהתנך ממש.

בכל מקרה, לסיכום, אני ארצה לסכם מה הבנתי ובבקשה תתקן אותי אם טעיתי –
התורה ניתנה מסיני. זאת הנחת היסוד שלך(ולא אכנס לזה. זו ההנחה, ולו לשם הדיון), וזה מחייב בגלל שהתקבל בקונצנזוס.
הסנהדרין, וכן הגמרא, שלמרות שלא מקורה באל ישירות, (אם כי ייתכן וסביר מאוד שחלקים מסוימים כן ניתנו כחלק מהתורה, לא יודעים בדיוק מה הם, וזה ברור שרבים מהחלקים הם תוספות אנושיות) התקבלו גם כן בקונצנזוס, ועל כן מחייבים.

הגישה הרפורמית שפורקת את מחויבות מצוות התורה/נטתן מקום לפרשנות אישית הסותרת את המסורת היא לא לגיטימית לא בהכרח בגלל שלא אפשרית אלא בגלל שהיא יוצאת כנגד הקונצנזןס, והקונצנזוס הוא המחייב(כלומר, אם הייה נהפכית לדעת הרוב אז דווקא הייתה לגיטימית לחלוטין). (אני מרגיש שכאן לא הבנתי נכון)

הקונסרבטיבים דווקא לגיטימים והסיבה היחידה שהסנהדרין שלהם לא מחייב הוא כי לא התקבל בקונצנזוס.
אם יקימו סנהדרין בקונצנזוס כעת/גוף אחר שיחליף אותו, הרי הוא בהחלט יהיה מחייב.

כיום כשאין סנהדרין באמת המצב לא אידיאלי בפסיקה וצריך להשתמד בלופים ומעקפים לא קונבנציונלים. והיום באמת כל אדם יכול לפסוק לעצמו בהתבסס על כלי הפסיקה וההיררכיה הקיימים שהתקבלו על כלל ישראל.

לאחר הסיכום, יש לי שאלה אחת שהיא השאלה העיקרית שמטרידה אותי. למה הקונצנזוס הוא המכריע? מאיפה הגיעה סמכותו כמכריע? לכאורה אין כאן מקום לאמת? הרי אם יש רוב שפוסקים הלכה שבבירור לא מתאימה למציאות ומרעה, לכאורה יש ללכת כאן על פי דעת מיעוט? ומה אם תפיסה תיאולוגית של הרוב טועה נוכח ראיות במציאות? הרי צריך כאן גם לא ללכת לפי הרוב ולדחות אותם לנוכח האמת.. אם כך, מאיפה סמכות הקונצנזןס?
אני יודע שאני שמתי לעצמי כאן "מקלות" שהרי חצי תשובה בידי כשציינתי שיש את הפסוק אחר רבים להטות, אבל אני נוטה לחשוב שזה לא במקרה בו ברור שהרוב טועה. אשמח לתשובה, תודה!

הציניות שלי היא תוצאה של כתיבתך. אתה מניח הנחות חסרות בסיס וקובע אותן בנחרצות כאילו שגם אני חייב להסכים להן. שואל שאלה בצורה לא מנומקת כדבעי, ולבסוף עובר לשלוש שאלות אחרות, שרק לגבי השנייה עניתי בציניות כי יש כאן התפרצות לדלת פתוחה לכל מי שפתח אי פעם את האתר הזה (גם אם לא ראה אף ספר שלי).
א – שוב ניסוח רשלני. אלו נתונים? כיצד הם משפיעים? הנתונים שהבאת מעידים על השפעות וכבר כתבתי שהשפעות אינן מוכיחות מאומה.
ג – זה הפסוק: (ב) לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:
היכן אתה רואה כאן שיש ללכת אחר הרוב? באותו פסוק מדובר על ריב ורעות והפסוק מזהיר אותנו לא ללכת אחרי הרוב (לא לנטות אחרי הרבים כדי להטות את ההחלטה מדרך הישר). הפירוש שמסב את הפסוק הזה לכלל פסיקה בבי"ד ולחובה ללכת אחר הרוב הוא עצמו חלק מהמסורת ומשום מה אתה מניח אותו תוך כדי שאתה תוקף את המסורת. מעבר לזה, כבר עניתי לך שהכרעות מתקבלות בבי"ד ולכן הליכה אחר הרוב ודאי רלוונטית לשם. אם אתה רוצה לטעון שיש ללכת אחרי הרוב בעוד נסיבות נא להראות לי מהן ועל מה מדובר ולבסס.

באשר לסיכום שלךך.
הרפורמים לא מוציאים פסוקי פשוטם הם כלל אינם מחויבים לפסוקים ולתורה. ואפילו לא לאמונה בקב"ה. כבר כתבתי גם את זה, ואתה חוזר שוב. הם לא במשחק.

באשר לשאלתך בסוף, עניתי על כך הרבה פעמים כאן באתר. גם במעמד הר סיני החיוב הוא בגלל קבלת הציבור. וכך הוא בכל מערכת חוק וכללי גילדה בעולם.
לגבי הערתך בסוף, היא בכלל מוזרה. כל מה שהפסוק אומר הוא ככן מה ששללת. לא ללכת אחרי הרוב לרעות. ואכן גם במקום שברור שהוא טועה, אבל זה נכנס לסוגיות מורכבות שלא כאן המקום אליהן.

תודה על התשובה. ניכר שאני לא אוחז מספיק במשנה שלך,
הייתי שמח להפניה על איפה היא סדרת השיעורים בה אתה דן ביסודות היהדות, הגעשה שלך אליהם, ובחינת שיטות שונות בה.
תודה רבה!

אין לי סדרה שעוסקת בכל. כל הסדרות הקיימות מופיעות כאן באתר תחת שיעורים. הטרילוגיה שלי היא העיסוק בשיטתי ביותר ביסודות היהדות לפי הבנתי ולשיטתי. מעבר לזה, בכל נקודה תוכל לעשות חיפוש באתר. הכל כבר עלה כאן לא פעם.

תודה רבה