חדש באתר: עוזר בינה מלאכותית המבוסס על כתביו ושיעוריו של הרב מיכאל אברהם

עקרון אי הוודאות של אייזנברג ודטרמיניזם

שו"ת › קטגוריה: פילוסופיה › עקרון אי הוודאות של אייזנברג ודטרמיניזם
El שאל לפני 20 דקות (18/11/2026 23:49)

אני מעתיק תשובה (אחת מתוך שלוש) מתוך המחברת שלך בנוטבוק, לשאלה האם עקרון אי הודאות סותר את הדטרמיניזם בהגדרה המקובלת.

ברמת המאקרו (העולם היומיומי והמוח): תופעות קוונטיות אלו אינן מחללות לעולם המאקרוסקופי. בשל תהליכי דה-קוהרנטיות (Decoherence) וחוק המספרים הגדולים, הפלוקטואציות הסטטיסטיות מתקזזות, והפיזיקה של עצמים גדולים (כולל המוח האנושי) נותרת דטרמיניסטית לחלוטין.

מצרף מאמר שנראה שמשנה את התמונה לפחות לנקודה הזו.

Albrecht, A., & Phillips, D. (2014). Origin of probabilities and their application to the multiverse. Physical Review D, 90(12), 123514. https://doi.org/10.1103/PhysRevD.90.123514⁠

סיכום של המאמר באמצעות הבינה:

במחקרם בחנו הפיזיקאים אנדראס אלברכט ודניאל פיליפס כיצד אי־ודאות קוונטית משפיעה על מערכות פיזיקליות הנראות לכאורה קלאסיות ודטרמיניסטיות.

החידוש המרכזי של המחקר הוא ההדגמה שאי־ודאות קוונטית, המוכרת בעיקר מעולם המיקרו, עשויה להשפיע באופן משמעותי גם על עולם המאקרו.

באמצעות מודל מתמטי של התנגשויות כדורי ביליארד, הראו החוקרים שכבר לאחר כשמונה התנגשויות, אי־הוודאות הקוונטית עשויה להתעצם עד כדי השפעה על זהות הכדורים שיתנגשו בהמשך.


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני דקה1 (19/11/2026 00:07)

הטענה המוצגת במחקרם של אלברכט ופיליפס (2014) לגבי כדורי ביליארד מוכרת היטב בספרות הפיזיקלית, ולמעשה אינה חדשה: היא וריאציה על חישובים ותיקים (דוגמת אלו של סר מייקל ברי ופיזיקאים אחרים של כאוס קוונטי) המראים שבמערכת כאוטית אידיאלית עם רגישות אקספוננציאלית לתנאי התחלה (Lyapunov exponent), פער המיקום ההתחלתי שמוכתב על ידי עקרון אי-הוודאות של הייזנברג מתעצם במהירות תוך מספר סופי של התנגשויות עד לקנה מידה מאקרוסקופי.

הצעות מעין זו – המנסות לגייס את תורת הכאוס כמגבר שמחלץ את אי-הוודאות הקוונטית מן המיקרו ומציף אותה אל המאקרו (ובין היתר אל המוח) – כבר נדונו על ידיי בהרחבה (למשל ביחס להצעתו של פרופ' יהודה לוי בספרי מדעי החופש, פרק עשירי, ובטור 322 – ספק אונטי ואפיסטמי א: מבוא מדעי ומושגי).

כדי להעריך נכונה את השלכות הטענה הזו על הדטרמיניזם ועל המוח, יש להבחין בחדות בין שני מישורים: המישור הפיזיקלי-ביולוגי, והמישור המושגי-פילוסופי.

1. המישור הפיזיקלי: מודלים מתמטיים מול מערכות מאקרוסקופיות ומוח

  • אידיאליזציה מול מציאות רטובה וחמה: כדורי ביליארד קשיחים הנעים בוואקום מוחלט הם מודל מתמטי נקי. אולם העולם המאקרוסקופי הממשי – ובפרט המוח האנושי – אינו שולחן ביליארד מבודד. מדובר במערכת ביולוגית חמה, לחה ורועשת (37 מעלות צלזיוס), הכוללת מיליארדי חלקיקים ואינטראקציות מתמידות עם הסביבה.
  • דה-קוהרנטיות (Decoherence) ודיפייזינג: במערכות כאלה, האינטראקציה עם הסביבה מוחקת את הקוהרנטיות הקוונטית (Decoherence / Dephasing) בסקלות זמן זעירות ביותר (שברירי פיקו-שניות). כדי שאפקט קוונטי יצליח "לטפס" אל המאקרו, נדרש שכל דרגות החופש של המערכת יהיו במתאם (קורלציה ארוכת-טווח), וזהו מצב שמתרחש רק בתנאים קיצוניים ומתוכננים היטב במעבדה, או במצבים נדירים כמו על-מוליכות ועל-נוזליות בטמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט.
  • הסקלות במוח: נוירון בודד, ובוודאי רשת נוירונים, הוא עצם ביולוגי ענק במונחים פיזיקליים (מיליארדי אטומים ומולקולות ענק). בסקלות הללו פועל חוק המספרים הגדולים: הפלוקטואציות הסטטיסטיות של החלקיקים הבודדים מתקזזות ונמרחות, וההתנהגות המאקרוסקופית של זרמי היונים והדחפים העצביים נותרת קלאסית ודטרמיניסטית. אין כיום שום אינדיקציה אמפירית למבנה כאוטי במוח שמגביר פלוקטואציות קוונטיות לפעולה מאקרוסקופית.

2. המישור המושגי: האם נשבר הדטרמיניזם, והאם הרווחנו משהו?

נניח לרגע, לצורך הדיון, שאלברכט ופיליפס צודקים לחלוטין, ושההגברה הכאוטית הזו אכן מחלחלת לכל עצם מאקרוסקופי ואפילו לפעילות המוחית. מהי המשמעות של תוצאה זו לגבי הדטרמיניזם?

  • שבירת הדטרמיניזם הפיזיקלי: אם אי-הוודאות המיקרוסקופית קובעת את התוצאה המאקרוסקופית דרך כאוס, הרי שברמה הפיזיקלית הצרופה נשבר הדטרמיניזם הקלאסי. במקום מערכת שבה מצב ההווה קובע באופן חד-ערכי תוצאה עתידית יחידה, קיבלנו מערכת סטוכסטית (אי-היקבעות אונטית), שבה התוצאה נקבעת בהגרלה עיוורת מתוך התפלגות קוונטית.
  • הכשל הנפוץ – זיהוי אקראיות עם חופש: הטעות הרווחת ביותר בקרב פיזיקאים ופילוסופים (כמו דוין פארמר מראשוני תורת הכאוס, או גזאניגה) היא ההנחה הדיכוטומית שלפיה יש במציאות רק שתי אפשרויות: דטרמיניזם או אקראיות, וממילא כל סדק בדטרמיניזם הוא "פתח לרצון חופשי". זוהי טעות קטגוריאלית חמורה. במציאות קיימים שלושה מכניזמים שונים לחלוטין:

    1. דטרמיניזם: פעולה מתוך סיבה כופה, ללא תכלית ושיקול דעת (המצב בהווה קובע חד-ערכית את העתיד).
    2. אקראיות (אינדטרמיניזם): פעולה ללא סיבה כופה וללא תכלית – הגרלה עיוורת שתוצאותיה כפופות להתפלגות סטטיסטית של פונקציית הגל.
    3. בחירה חופשית (ליברטריאניזם): פעולה ללא סיבה פיזיקלית כופה, אך מתוך תכלית, שיקול דעת והכרעה ערכית שעליהן מוטלת אחריות מוסרית.

אם המוח מתנהג כמו כדורי הביליארד של אלברכט ופיליפס, פירוש הדבר אינו שהאדם בוחר, אלא שהחלטותיו הן תוצאה של הגרלה קוונטית עיוורת. אם אני מחליט לתת צדקה או לא לתת צדקה מפני שאלקטרון עבר הגרלה והתנגשות כדורים כאוטית הכריעה לאן הוא ינוע, אין כאן שום בחירה או אחריות מוסרית, בדיוק כפי שאין אחריות בהטלת קובייה.

יתר על כן: לפי תורת הקוונטים, אם נחזור על הניסוי פעמים רבות נקבל בדיוק את ההתפלגות שמכתיבה פונקציית הגל; אך אדם בעל בחירה אמור להכריע לפי שיקוליו וערכיו, ואם יבחר מאה פעמים ברציפות באופציה מסוימת הוא יחרוג מחוקי הקוונטים באותה מידה שהיה חורג מחוקי הפיזיקה הניוטונית.

סיכום

המאמר של אלברכט ופיליפס מדגים כיצד במודל מתמטי של מערכת כאוטית (כדורי ביליארד) אי-הוודאות של הייזנברג יכולה להתנפח ולהפוך את תוצאת המאקרו לבלתי-דטרמיניסטית במובן הפיזיקלי הצר (כלומר, אקראית-סטוכסטית). אולם:

  1. במערכות ביולוגיות מורכבות וחמות כמו המוח, תהליכי הדה-קוהרנטיות מונעים הגברה כזו, והמערכת המוחית נותרת בפועל קלאסית ודטרמיניסטית.
  2. גם לו הייתה מתרחשת הגברה כזו במוח, היא הייתה מניבה אקראיות עיוורת ולא בחירה חופשית. מי שמבקש לבסס בחירה חופשית אינו יכול למצוא לה מנוח בתוך הפיזיקה – לא בחוקי ניוטון הדטרמיניסטיים, לא בכאוס ולא בקוונטים – אלא נדרש להכיר באינטראקציה דואליסטית שבה הרצון והשכל המנטליים מתערבים ומניעים את המערכת הפיזיקלית.


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה