פוסטא דלא אתא ושתיקה דעיונא

שלום הרב, מה שלומך?

אקדים ואגיד שאל יחשוד בי הרב במציצנות של קורא העומד מאחורי הפרגוד, או בחטטנות יתרה של מי שמנהל יומן מסודר לתדירות הופעתם של פוסטים. אין כאן אלא עדות פשוטה של קורא שהתרגל לפתוח את האתר ולמצוא בו מזון למחשבה – והנה זה זמן שהשולחן ערוך, הסכו"ם מונח, התיאבון קיים, ורק המנה הבאה מתמהמהת לבוא.

ואני, בפשטות, מחכה. מחכה לא רק לעוד פוסט, אלא לאותו סוג כתיבה שבו הפילוסופיה אינה יורדת אל הקורא כענן ערפל אלא עולה לפניו כסדר מחשבתי בהיר. יש שם עומק, אבל לא עמימות; בהירות, אבל לא פשטות.

[וכאן יש לעורר הערה מתודולוגית חמורה, שאין לדחותה בקש: אין למדוד את ערכו של פוסט במספר התגובות שתחתיו. דהא גופא קשיא: מהיכי תיתי ששתיקת הקוראים ראיה היא להעדר קריאה? אדרבה, יש לומר איפכא מסתברא. רצני לומר דלפום ריהטא נראה לומר כדבר פשוט דשתיקת הקורא אינה ראיה. דהא שתיקה זו גופא תרי גווני אית בה. איכא שתיקה דהעדר, שאינו קורא ואינו מגיב, ואיכא שתיקה דעיונא, שקרא, הבין, נתעכב, ושתיקתו אינה ריקנות אלא עיבוד. ואדרבה, בפוסטים קלים יותר, שתגובה להם קרובה יותר אל היד ואל המקלדת, מצוי שיבואו תגובות מיד, אבל בדברים העומדים ברומו של עולם – בחירה, דטרמיניזם, אחריות, סיבתיות ושאר מרעין בישין של המחשבה האנושית – לאו כל אימת דקרי איניש מגיב איניש. אם כן, כל הבונה בניין שלם ממיעוט התגובות, עליו הראיה. דמנא ליה דשתיקה זו שתיקה דהעדר היא? דילמא שתיקה דהבנה היא, דילמא שתיקה דהתפעלות היא, דילמא שתיקה ד'צריך עיון' היא – ולא שתיקה ד'אין לי עניין']

על כל פנים, געגועיי נתונים במיוחד לאותן סדרות של פוסטים 'כבדים' – פילוסופיה, בחירה חופשית, דטרמיניזם ושאר מחוזות שבהם האדם מנסה לברר האם הוא בוחר להמתין לפוסט הבא, או שמא נגזר עליו להמתין לו [וגם בזה יש עמדי לחקור: דאם ההמתנה לפוסט הבא באה מצד בחירה חופשית – הרי שהרב מתבקש לבחור בטוב ולהחיות את הסדרה, ואם אינה אלא תולדה הכרחית של שרשרת סיבתית קדומה – הרי לכאורה כבר נגזר הדבר מעיקרא, ואין לנו אלא לצפות להתממשות ההכרח. ואל תתמהה על כתיבה זו מה טעם יש בה, דהא הא גופא הכרח הדבר ואנוס אני על פי הדיבור].

וברצינות: שהרב יתחזק בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו – וביניהם אותם איברים וגידים האחראים על הקלדה, כתיבה, עריכה והעלאה לאתר, (ולא מיבעיא שאר אברים חשובים שנפשו של אדם תלויה בהם) – ונאמר אמן.