פשוטי העם
שלום כבוד הרב!
הגעתי להבחנה שלדעתי היא נכונה אבל כמובן אשמח להערות והארות של הרב.
שמתי לב שהאנשים הפשוטים בעמינו קולעים יותר לאמת מבחינה אינטואיטיבית והחברה היותר אינטלקטואלים מגיעים לאמת הזאת(אם בכלל) רק אחרי מסע מייגע וארוך של לומדס… לדוגמא המזרחים שנחשבים כפחות אינטליגנטיים(אני מזרחי אז מותר לי להגיד את זה) מגיעים למסקנה הפשוטה שעם בני דודינו הערבים לא נוכל לחיות בשלום בארץ הזאת, זה פשוט וקל לנו להבין את זה, אין בלבולי מוח מיותרים. לעומת זאת ה״אליטה״ של עמינו לא מבינים את זה וגם אם כן זה רק אחרי אסון כמו שקרה ב7 באוקטובר(יש כאלה שגם לזה מתכחשים)…ואני שואל איך החבר׳ה האינטלקטואלים האלה לא רואים את העובדה הפשוטה הזאת??
מה כל כך קשה בלראות את זה? האם זה בכוונה? האם ככל שאדם עולה ברמת משכל הוא נהיה יותר אידיוט?
אני באמת לא מצליח להבין את זה ואשמח אם הרב יתן לי קצת ביאור. כמובן שזאת הכללה ויש מטומטמים וחכמים בכל הצדדים.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הצבעת על נקודה נכונה מאוד. כבר ציטטתי לא פעם את אמירתו של ג'ורג' אורוול (אולי זה היה סוויפט, אך הרעיון עומד בעינו), שיש שטויות כל כך גדולות ומטורפות שרק אינטלקטואלים מסוגלים להגיד ולהאמין בהן. זו ממש לא בדיחה, אלא תופעה אמיתית במציאות.
מדוע זה קורה? לאדם פשוט יש בדרך כלל שכל ישר ואינטואיציה בריאה. כשהוא שומע משהו מופרך, הוא מזהה מיד שזה לא הגיוני, והוא לא יגיד שטויות מוחלטות. לעומתו, לאינטלקטואל יש יכולת אנליטית ומיומנות לוגית גבוהה. היכולת הזו, שהיא מבורכת כשלעצמה, עומדת לו לרועץ כשהוא מתנתק מהשכל הישר. ככל שהאדם חריף יותר, כך הוא יכול לבנות מבנים מתוחכמים, להצדיק ולנמק כמעט כל דבר שהוא רוצה, מופרך ככל שיהיה. האינטלקטואל מתאהב בתיאוריות המבריקות של עצמו, מוכן לוותר על אינטואיציות פשוטות רק משום שיש לו איזה טיעון שנשמע עקבי, ובכך הוא מגיע לדברים הזויים. החריפות וההשכלה הזו גם גורמות לו פעמים רבות לזלזל באדם הפשוט (שנתפס בעיניו כאידיוט או מונע מדחפים פרימיטיביים), ולכן הוא אפילו לא טורח להקשיב ברצינות לטיעוני הנגד.
בהקשר הפוליטי והביטחוני מול הפלסטינים שאותו הזכרת, יש כאן כשל נוסף. התדמית הרווחת בעולם היא שהשמאל (הנתפס כ"אינטלקטואלי") פועל מתוך רציונליות וקור רוח, ואילו הימין (או ה"המון") פועל מתוך רגש מהבטן. לדעתי, המציאות היא הפוכה לחלוטין. השמאל מונע פעמים רבות מרגשנות מופרזת – הזדהות עם ה"חלש" וה"דפוק", וייסורי מצפון פוסט-קולוניאליים. אלא שהם יודעים לבנות תיאוריה "אינטלקטואלית" בנויה לתלפיות כדי להצדיק את רחשי הבטן הללו, ולהסביר מדוע המדינה הדמוקרטית הנרדפת היא כביכול התוקפן, ומדוע הטרוריסטים הם המסכנים. במצבים כאלה, השכל שלהם לא מוביל את הדרך לחיפוש האמת, אלא משמש רק כקרון הנגרר אחרי הקטר של הרגש.
בנוסף לכך, צריך לזכור שחלק גדול מהאקדמיה ומהאליטות חי בסביבה קוסמופוליטית ופוסט-מודרנית. ברגע שמאמצים תפיסות ששוללות לאומיות ורואות את הכל דרך פריזמה של "מוחלשים", ושוחים בתוך אג'נדה ברורה וסגורה שמהדהדת את עצמה, מאבדים את קשר העין עם המציאות.
המסקנה מכך אינה שהשכלה או חוכמה הן דבר רע חלילה, ואין שום אידיאל או יתרון בלהיות טיפש או עם הארץ. אך חוכמה שמנותקת מהשכל הישר ומהאינטואיציה, או כזו שמשועבדת לחלוטין לאג'נדות ורגשות עטופים ברציונליזציה, היא מתכון בטוח לעיוורון. ולכן, בעניינים שנוגעים למציאות ולשכל הישר, לא אחת האדם הפשוט יקלע לאמת הרבה יותר מהאינטלקטואל.
לסיום רק אעיר באשר להנחותיך, זה שאתה מזרחי לא אומר שהאבחנה שלך על מזרחיים נכונה. להערכתי ממש לא. אולי יש הבדל ממוצע בהשכלה, אבל השכלה אינה אינטליגנציה. וחוצמזה, אם אתה מזרחי ולכן פחות אינטליגנטי אז כנראה האבחנה הזאת שלך בעצמה אינה נכונה ואז השאלה מעיקרא ליתא.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
קשה לי לעקוב אחר מניעיהם של האינטלקטואלים מרחבי העולם, אז מה שאומר כאן, מתייחס רק לאינטלקטואלים המקומיים.
לדעתי, החמצת את אחד הדחפים העיקריים המנחים את האינטלקטואל הישראלי (אני מדבר בהכללות גורפות, שהרי זו הדרך להתייחס לתופעה) והוא, הצורך התמידי והבלתי נלאה, ואולי האנושי במקרה הזה, להוכיח שהוא עומד מעל הבינוניות. אם הוא יפגין דעות מקובלות, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? מי יכיר ויוקיר את יחודו? האינטלקטואל הזה מעדיף להשמיע דעות שגם אם הן נתפסות במחשבה מעט פחות שטחית כהבלים, הרי שבסך הכל הן נשמעות כדעות שלא תשמע בדרך כלל בשיח הבינוני. המציאות הזו נוחה לו ומאפשרת לו לנפח את האגו. ואין כאן מקום להאריך.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer