שאלה משיעור

אופציה א אומרת (או מניחה) שיש מציאות ״אובייקטיבית״ בחוץ שלעומתו מגיע האדם עם כלי חישה שלכאורה עוזרות לו להכיר את המציאות הזאת. ואז השאלה, נראלי, היא האם המידע שמתקבל בעזרת כלים אלה מתארים נכון את המציאות האובייקטיבית, או ליתר דיוק, האם אני נותן אמון בכלים שמתארים נכון את המציאות האובייקטיבית.
אופציה ב שואלת האם כלים אלה בכלל עובדים, functioning ברמה הטכנית ללא קשר דווקא לנאמנות לעובדות שהם מפיקים.

בהנחה שכשאתה מדבר על נתינת אמון לכלים אתה מתכוון יותר לאופציה א, כי אופציה ב די בנאלית, השאלה היא איך אפשר בכלל לדבר על סבירות או אי סבירות שהכלים יהיו נאמנים או לא נאמנים ל״מציאות האובייקטיבית״ מכיוון שאין לנו גישה לזה בלי הכלים האלה וממילא איך אפשר לדבר על דעתי בשאלה האם אני נותן או לא נותן אמון בנאמנות שלהם וממילא הטיעון נופל.

ק אני חושב שהרב יאמר שזה פשוט הנחת יסוד ואתה צריך לבחון את עצמך האם אתה אכן מאמין בזה או שלא וזהו.
כל טיעון בנוי מהנחות יסוד. כאן זה רק משמש עבורך אבן בוחן עצמי.
אבל מעניין מה הרב יאמר.
(ד"א ספיצפית ב' ייתכן שקשור לא').

אתה חוזר על אותו ניסוח ואני עדיין לא מבין מה ההבדל בין שתי האפשרויות. כלי הכרה שלא עובדים הם כלים שלא נותנים לי תמונה אמינה (מתאימה למציאות האובייקטיבית).

הרב ייתכן וק' שאל שייתכן ויהיו כלי הכרה שעובדים אך אינם משפקים את המציאות האמיתית.
נניח תקח את תאוריית ארבעת היסודות היא עובדת אך לא מספיק טוב. וכנ"ל ניוטון ששיפר. אבל בסוף אלו רק קירובים.