שאלה על בעיה ענקית עם הטיעון האונטולוגי
הישות שקיימת בעולם הדמיון שלי חייבת להיות קיימת בכל העולמות האפשריים ולכן קיימת גם במציאות (של מי שמסכים עם הנחת הבסיס) בגלל שאחרת זה סותר את הנחת הבסיס. אבל אז כל עולם שניתן להוכיח שהישות לא קיימת בו סותרת את קיום הישות (שזו לא ישות שקיומה מתחייב) ולכן סותרת לוגית את ההוכחה. עכשיו אם מישהו אומר שבעולם הדימיון שלו אין בכלל אופציה לישות כזו- אז או שהוא משקר או שהמשפט נסתר לוגית לא? כי אם אתה מאמין לו אז בעולם שלו הישות לא קיימת ואז יש עולם כלשהו (גם עבורך) בו הישות לא קיימת ואז היא לא הישות המושלמת שניסית להוכיח. אני מפספס משהו?
הוא לא בהכרח משקר. הוא גם יכול לטעות. זה רווח יותר.
אז אם ככה או שכל האתאיסטים טועים וכולם תאיסטים בעצם ומאמינים (בישות הושלמת הנ"ל) או שאף אחד לא (לפחות לא לפי ההוכחה הזו). זה נשמע לי כמו משהו חדש שלא דנו בו לפני כן, אני טועה?
זו אינה נקודה חדשה. להיפך, זו מהותה של הראיה, להראות לאתאיסט שהוא טועה (וגם לא מבין נכון את עצמו, שכן הוא מאמין סמוי). אנסלם עצמו מדבר על כך, ופירטתי במחברת ובספר.
קראתי את המחברת, שם (וגם בשיעורים שלך) אתה מתייחס יותר לאינדיבידואל שמוכיח לעצמו או לחבר שלו שהוא מאמין למרות מה שהוא חשב. אז אם האתאיסט מקבל את הבסיס הוא כבר מחוייב. אבל כאן זו הכרה שאו שכל העולם מאמין או כל העולם כופר. בכל מקרה אחלה הבנתי. מי אמר שמיליארד אתאיסטים לא יכולים לטעות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer