שתי שאלות

סתם דבר שחשבתי עליו:
למספרים טבעיים אין סוף מבחינה תיאורטית. (סוף ברמה השטחית. לדוגמה: 99 הוא לא סוף המספרים, תמיד תוכל להוסיף עוד ספרה ולהגדיל את הערך)
והמספרים מבטאים (בצורה מופשטת) את היקום.
האם זה שאין להם סוף, רומז שגם ליקום אין סוף?
 
שאלה נוספת שעלתה בי ומצאתי השערה שמחזיקה ברעיון דומה:
במקום אליו אין לנו גישה טבעית (מבחינת התודעה), אין עקביות אליה אנו רגילים. כמו ברמה הקוונטית של עצמים.
וברגע שנחשפים אליו, העקביות שאנו רגילים אליה מתקיימת.
האם זה לא יכול להוות פתח לדברים על טבעיים שמתהווים כל עוד אנו לא נחשפים אליהם, אפילו ברמת המאקרו אותה אנו מכירים? ("אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן")
וההשערה שמחזיקה ברעיון דומה היא 'השערת הסימולציה'. בהשערה זו (לפחות ע"פ הבנתי מויקיפדיה), בין היתר משערים כי בדברים שאין לנו גישה אליהם (מבחינת תודעתית) מתקיים "חסכון בזיכרון", וזה מתבטא לדוגמה בתורת הקוונטים.
שבוע טוב!