5 נקודות על הפודקאסט עם דניאל דושי

במהלך הפודקאסט התחדדו לי 5 נקודות שמציקות לי בעמדתך.
א. מדוע לדעתך ההשפעה החיצונית/הפסיכולוגית על תפיסותינו ודעותינו, אינה רלוונטית לדיון עם בן אדם? בהרבה מקרים ישנן שתי טענות משכנעות, בשתיהן יש אמת מסוימת ובכל אופן אתה בוחר צד מסוים, על פי נטיית לבך והאינטואיציה שלך. לעתים זה קורה עוד בשלב ההנחה של הטענה, שכולה מבוססת על תחושה סובייקטיבית. ולכן, הויכוח עובר מ"האם הטענה נכונה או לא", ל"האם אתה באמת מחזיק בדעה הזו, או שאתה מושפע ולכן אין לי כל טעם לדון איתך". ישנם מקרים שאלו סתם השערות, אבל אם יש אינדיקציה ברורה לכך שאותו אדם מושפע (כמו בן אדם שלא שינה את עמדותיו מאז יום היוולדו ותמיד יצדיק את הדעות של החברה בה הוא חי) בהחלט צריך להיות לזה משקל בדיון. לא תמיד אנחנו מנתחים רק סוגיות גרידא, אלא דנים מה התפיסה האמתית של יריבנו.
ב. מדוע אתה תמיד מסיר אחריות ממנהיגים וגורמי השפעה? בפודקאסט הנוכחי בעיקר טענת שהאחריות היא על האדם הפרטי, אבל במקרים אחרים גם הסרת אחריות מהצד המשפיע. כמו למשל בסוגיית הפונדקאות של מירב מיכאלי. רבים כעסו עליה שבעוד התנגדה נחרצות להליכי פונדקאות וגרמה להורים רבים לחיות תחת עקרות, היא בעצמה ביצעה הליך כזה. טענת מנגד כי מי שבחר לא להביא ילדים עשה זאת על דעת עצמו וכי אין למיכאלי שום יד בנושא. אני תוהה אם התייעצות עם דוקטור לפיזיקה, רב או אבו בכר אל בגדדי, אינה שווה במהותה להתייעצות עם רופא ואף חמורה מכך. אנשים מתייעצים מתוך מחשבה, כי הם מתייעצים עם אדם משכיל, מלומד, שקרא וחשב והעמיק הרבה יותר מהם ולכן אם מציג דעה שהם מסתפקים לגביה או אף לא חושבים כמוה, לעתים הם מכפיפים את החלטתם על פי אותה דעה, שכן היא מגיעה כביכול מאדם עם בינה הנשגבת מבינתם. אם כך מדוע להסיר אחריות מפני אותה סמכות?
ג. אמרת שאתה סבור שחוויות דתיות ברובן הן אשליות. השאלה היא האם כדי לשלול משהו, לא כדאי וצריך לחוות אותו קודם? מדובר כאן על חוויות ברבדים רבים, של מליונים ברחבי העולם. איך אפשר לקבוע לגבי זה דבר? הרי מאותה הסיבה אתה טוען שאי אפשר לשלול את החוויה שעברו עם ישראל בהר סיני, כי אנחנו בעצמנו לא חווינו אותה. 
ד. לגבי אספרגר. לא הבנתי אם אמרת זאת בסרקזם. אתה באמת סבור שהאידאה של האדם היא רובוט? האדם הוא יצור חברותי, משפיע, מתחבר. מבחינתי אדם שיבוא לפגישה בול ב7:00 אבל יצא ממנה ב 7:30 כשאנחנו באמצע שיחה חשובה, רק כי סיכמנו שהיא תיערך חצי שעה בדיוק, אז הוא אדם עם דפקט. כרובוט הוא מושלם, כאדם הוא עם באג חמור מאוד. אולי זה נותן הסבר לגבי 3 הסעיפים הקודמים. בעיניך רגשות הם באג, חוויות דתיות הן אשליה, השפעות חיצוניות על דיונים היא אינה רלוונטית וההחלטות שלנו הן תמיד רציונליות ואין אחריות לגורם סמכותי חיצוני – כי אנחנו בעצם רובוטים ואם אנחנו לא מתנהלים כמו רובוטים זה בגלל שאנחנו חסרים, אבל את החיסרון הזה לא צריך לקחת בחשבון בדיונים או בהתנהלות שלנו בחיים. אבל אני חושב (ונראה לי כמו משהו סביר לחשוב) שהרגשות הם כלי חשוב שמניע את העולם, והם הם האדם. הם לא משניים ולא חיסרון באדם. ואם למשל לא נפתח את המערכת הרגשית שלנו ולא נדע לקרוא רגשות של אחרים בצורה נכונה, אז גם לא נוכל להשפיע על אחרים (על אף שזה מה שהשכל אומר לעשות), כך שמיניה וביה זה לא דבר נכון.
ה. נושא שנידון לעייפה. ניסים. אמרת שהכל סטטיסטיקה. אז רק רציתי להעיר שאפרופו סטטיסטיקה, תקרא מה אמרו אנשים מהמודיעין  על ליל הכטבמ"ים מאיראן: עומר אללי, חוקר מודיעין אסטרטגי, לשעבר חוקר מודיעין באמ״ן ובמשרד ראש הממשלה, בראיונות בערוץ TOV ובאתר אפוק:
"הייתה כאן הצלחה חסרת תקדים של מערכות ההגנה האווירית. מדובר פה על בין 85% ל-95% אחוזי הצלחה. ברמה העולמית אין עוד מערכת כזאת, שמגיעה ל-85% אחוזי הצלחה של יירוט. הערכות מקבילות של מערכות דומות בעולם מדברות על 20% אחוזי הצלחה ביירוט. זה הפער".
הפיתוח של מערכת טיל החץ החל ב-1990, ומאז נעשו באמצעותה רק שני יירוטים של טילים בליסטיים, שניהם במלחמה הנוכחית. זאת אומרת שהפעם הראשונה שהמערכת עלתה על המגרש והתמודדה עם איום אמיתי מהרגע שפיתחו אותה, הייתה במוצ"ש. לדבריו, "זה כמו שמישהו שלא שיחק כדורסל 20 שנה יעלה למשחק מול מייקל ג'ורדן וינצח אותו 20-0".
"אני מהנדס תוכנה, ואני יודע מה זה לפתח משהו ולהעלות אותו מסביבת הפיתוח לסביבת הפרודקשן. אין מצב שאתה מעלה משהו כל משמעותי, עם פיתוח של כל כך הרבה שנים, ואין בו באגים. ופה לא רק שלא היו באגים, אלא שהנתונים היו תקדימיים בהיסטוריה העולמית. אז מישהו דתי יגיד שמדובר על נס, ומישהו שהוא לא דתי יגיד שמדובר פה על מדע בדיוני, אבל זה משהו שנע בין שני הקצוות הללו", אמר אללי.
הדברים מצטרפים לדברים שפורסמו בשם ד"ר מרדכי אביטבול, מהנדס אלקטרואופטיקה וד"ר לפיזיקה, שטען שמדובר בנס גלוי יותר ממלחמת העצמאות וששת הימים: "הריבוי הגדול של האירועים שהיה צריך לטפל בהם, כשכל טיל או כטב"מ מטופל באופן עצמאי, מכפיל את הסיכוי לטעות. עם כל הטכנולוגיות הגבוהות, הצפי היה לפריצה בהגנה על שמי מדינת ישראל. מה שקרה זה שכולם, אבל כולם – הטייסים, מפעילי המערכות ומפעילי הטכנולוגיות פעלו כאיש אחד ברגע אחד באחדות כוללת. אם זה לא מעשה אלוקי אז אני כבר לא יודע מה זה נס".