אמונה – שיעור 22
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- סקירה כללית.
- גוד אוף גאפס, בריאתנות ותחושת תחרות עם המדע
- השאלה למה הראיה הפיזיקו-תיאולוגית אינה גוד אוף גאפס
- שעון פיילי, קופים על מקלדת, וניסוי סיינטיפיק אמריקן
- ביקורת על הניסוי: ההגרלה המכוונת והאנלוגיה לפריצת מנעול
- אבולוציה, אביוגנזה וחוקי הטבע כמנגנון שאינו “הסבר”
- נדירות החוקים, מורכבות, והעברת המאמץ אל “התוכנה”
- טיעון מן החוקים: מפעל, מכונת כביסה וחוקים על הקיר
- למה זה לא אלוהי הפערים: ידע מדעי מחזק את הקושיה והפער הוא מהותי
- שאלות על קוסמולוגיה, יעילות, ותיאולוגיה של “תכנון לא אופטימלי”
- קדמות החוקים ועיקרון הטעם המספיק של לייבניץ
סיכום
סקירה כללית.
הטקסט קובע שהסתמכות אמונית על כישלונות המדע היא גישת “גוד אוף גאפס” בעייתית, ומזהה אצל בריאתנים תחושת משחק סכום אפס מול המדע עד כדי שמחה כשהמדע טועה. הדובר טוען שהראיה הפיזיקו-תיאולוגית אינה “אלוהי הפערים”, משום שהיא אינה נשענת על בורות זמנית אלא על בעיה מהותית: גם אם המדע יסביר יותר ויותר תופעות ויצמצם חוקים למספר קטן או אפילו לחוק אחד, עדיין תישאר השאלה הלא-מדעית מי “חוקק” את מערכת החוקים המיוחדת שמולידה מורכבות וחיים. הוא משתמש בדוגמאות של שעון, קופים על מקלדת, ניסוי מסיינטיפיק אמריקן, אבולוציה וחוקי הטבע כדי לטעון שהסבר מנגנוני אינו מבטל צורך ביד מכוונת אלא רק מעביר את השאלה מן התוצר אל תנאי-האפשרות שלו.
גוד אוף גאפס, בריאתנות ותחושת תחרות עם המדע
הטקסט מתאר האשמה מוצדקת כלפי בריאתנים שבונים אמונה באלוקים על פערים בידע המדעי, כך שככל שהמדע נכשל לכאורה מתחזקת האמונה וכשהוא מצליח לכאורה נחלשת. הדובר מדגים זאת בצהלות שמחה ב”יתד נאמן” כאשר חזאים טועים ובתחושת משחק סכום אפס מול המדע, ומזהה דפוס דומה גם ביחס לקורונה כשהפתעה מדעית נתפסת כהוכחה לקיום אלוקים. הוא דוחה טיעונים “טקטיים” נגד הגישה הזו ומנסח ביקורת מהותית על הסקת מסקנות מבורות, משום שפערים מדעיים נוטים להיסגר והעובדה שלא נסגרו עדיין רק מעידה על חוסר ידע זמני.
השאלה למה הראיה הפיזיקו-תיאולוגית אינה גוד אוף גאפס
הדובר מציב את הקושי שהראיה הפיזיקו-תיאולוגית עצמה יכולה להיראות כמו הסתמכות על חוסר יכולת מדעית להסביר מורכבות, ואז טוען שהיא חזקה יותר מטיעוני גוד אוף גאפס. הטקסט קובע שהחולשה של גוד אוף גאפס מובנית מפני שהתקדמות מחקרית סוגרת פערים, ולכן תליית אמונה בפערים אינה יציבה ואף בעייתית מצד עצמה. הדובר משאיר את השאלה פתוחה זמנית כדי להתקדם אל התשובה דרך בירור אופיו של הטיעון מן המורכבות.
שעון פיילי, קופים על מקלדת, וניסוי סיינטיפיק אמריקן
הטקסט מציג את דוגמת הכומר פיילי על שעון שנמצא ועל ההנחה שאינו נוצר במקרה, ואת הדימוי של קופים שמקפצים על מקלדת שהסיכוי שיפיקו משפט בעל משמעות הוא אפסי. הוא מתאר מאמר בסיינטיפיק אמריקן משנות השמונים שמחשב את ההסתברות להגריל בבת אחת שרשרת בת 14 אותיות שתיתן “להיות או לא להיות”, ומסיק זמן ממוצע של כ-200 אלף שנה. הוא מתאר “ניסוי” חלופי שבו מגרילים אות-אות ועוצרים בכל פעם כשהאות הנכונה מתקבלת, כך שהתוצאה מתקבלת בכ-90 שניות, ומציג זאת כטענת המאמר שהאבולוציה מתקדמת בהדרגה ולכן הטיעון של פיילי “מפספס”.
ביקורת על הניסוי: ההגרלה המכוונת והאנלוגיה לפריצת מנעול
הדובר טוען שהניסוי האות-אחר-אות הוא “טיעון דבילי” מפני שהוא מכניס הכוונה מראש, כמו תוכנה שמתוכנתת להגיע לתוצאה ידועה, ולכן הוא למעשה ניסוח של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי ולא פירכה עליו. הוא אומר שהעובדה שעוצרים באות הנכונה משקפת יד מכוונת של “מתכנת” שמכוון לתוצאה, בעוד האבולוציה מוצגת כתהליך שאינו חותר למטרה ידועה מראש. הוא מציע הגנה חלקית דרך אנלוגיית גנב שפורץ מנעול צילינדר בעזרת אינדיקציה לפין שהגיע למקום הנכון, וטוען שאם קיימת אינדיקציה כזו אז אכן ההסתברות משתנה, אך הוא עדיין מתעכב על כך שבמשל עצמו העצירה מחייבת מתכנת.
אבולוציה, אביוגנזה וחוקי הטבע כמנגנון שאינו “הסבר”
הטקסט מקבל שאפשר להרחיב את רעיון ההדרגתיות גם לשלבים קדם-אבולוציוניים דרך אביוגנזה, אך קובע שעיקר עוצמת הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי נוגע לחיים ולא לדומם, ומקשר זאת גם לאנתרופיק פרינסיפל ולפיין טיונינג שיופיעו בהמשך. הוא טוען שהאבולוציה מתנהלת בתוך מערכת חוקי טבע, ושאם חוקי הטבע היו אחרים לא היו כימיה, ביולוגיה או אבולוציה, ולכן ההסבר האבולוציוני מעביר את השאלה אל מי קבע את החוקים שמנתבים תהליך עיוור לתוצאה מיוחדת. הוא מציג את דוגמת סטיבן גולד על שיכור בין קיר לתעלה כדי להראות כיצד נסיבות יכולות להוביל לתוצאה צפויה גם בלי כוונה, ואז טוען שהנסיבות עצמן טעונות הסבר אם התוצאה מיוחדת.
נדירות החוקים, מורכבות, והעברת המאמץ אל “התוכנה”
הדובר משתמש בדוגמה של שרשרת חלבונית קצרה יחסית של כ-300 קודונים, שבה מספר האפשרויות הוא “עשרים בחזקת שלוש מאות”, וטוען שמעט מאוד רצפים יכולים לשרוד, ולכן עצם היכולת של התהליך לשמר רצפים “מוצלחים” נשענת על חוקי הטבע. הוא קובע שחוקי טבע “לא מסבירים כלום” אלא לכל היותר מתארים מנגנון ומעבירים את השאלה צעד אחורה לשאלת “מי המתכנת”. הוא טוען שמורכבותם או “מיוחדותם” של חוקי הטבע נמדדת לפי מיוחדות התוצרים שהם מאפשרים, כך שהקושי הסטטיסטי נשמר גם אם החוקים נראים “פשוטים”. הוא ממחיש זאת באנלוגיות של פטיש שמכה במתכת ולבסוף נוצרת שעון לונג’ין, ושל מחשב שמבצע חישוב מורכב בהקשה קצרה משום שהמורכבות נבלעה בתוכנה ובמתכנת.
טיעון מן החוקים: מפעל, מכונת כביסה וחוקים על הקיר
הטקסט טוען שהסבר שמצביע על מבנה פנימי של מכונה או על כללי עבודה כתובים במפעל אינו מבטל את הצורך במתכנן אלא מזמין את השאלה מי בנה את המכונה או מי כתב את החוקים. הוא אומר ש“שגר ושכח” באמצעות מערכת חוקים אינו הופך את המתכנן לפחות נחוץ ואף עשוי להעיד על גאונות גדולה יותר. הוא מסיק שהסבר מדעי שמסתמך על חוקי טבע כמנגנון אינו נוגע בשאלה הפילוסופית מי חוקק את החוקים, ולכן אינו מתחרה בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי אלא משלים אותו.
למה זה לא אלוהי הפערים: ידע מדעי מחזק את הקושיה והפער הוא מהותי
הדובר קובע שככל שהידע המדעי גדל ומתמצה במספר קטן של חוקים כלליים, כך מתעצמת הפליאה על “מחוקק גאוני” שמהם יוצאות כימיה, ביולוגיה, אבולוציה וחיי אדם. הוא טוען שגם אם יימצא הסבר שמצמצם חוקים לארבעה, לשלושה, לשניים או לאחד כמו “תורת השדה המאוחד” שאיינשטיין חיפש, עדיין נשארת השאלה מי יצר את החוק היסודי. הוא מציג חלופה קיצונית שבה חוקי הטבע יהיו הכרח לוגי ומתמטי כך שלא יידרשו תצפיות, ואז קובע שזו אינה התפיסה הרווחת ושמדע שונה ממתמטיקה, ושמקובל שחוקי הטבע היו יכולים להיות אחרים. הוא מסכם שהפער כאן אינו פער מדעי שייסגר במחקר אלא פער מהותי שמלווה את המדע תמיד והופך לשאלה פילוסופית לאחר שהמדע “סיים את העבודה”.
שאלות על קוסמולוגיה, יעילות, ותיאולוגיה של “תכנון לא אופטימלי”
הטקסט מתמודד עם הטענה שהדיון עובר מהמורכבות להתחלה קוסמולוגית, וטוען שאם חוק טבע “פשוט” מייצר לבסוף את העולם המורכב אז הוא אינו פשוט אלא נדיר ומיוחד. הוא מתייחס לשאלה מדוע בתוך יקום עצום ייתכן שחיים קיימים רק במקום אחד, וטוען שגם אם כך עדיין עצם היכולת של מערכת החוקים לאפשר חיים היא עובדה סטטיסטית מפליאה. הוא מבחין בין טענת קיום “שען” לבין טענות תיאולוגיות על אופטימליות, חכמה מוחלטת או מתן תורה, ומציג דוגמת שעון שאינו אופטימלי שעדיין מחייב שען גם אם אפשר לשאול מדוע אינו “הכי מוצלח”.
קדמות החוקים ועיקרון הטעם המספיק של לייבניץ
הדובר מציג אפשרות שחוקי הטבע “תמיד היו” ומודה שזה עדין יותר מטענת קדמות העולם, ואז טוען שגם כך נשארת שאלה למה החוקים הם דווקא כפי שהם. הוא מביא את הבחנת לייבניץ בין עיקרון הסיבתיות לבין עיקרון הטעם המספיק, ומביא דוגמת ריצ’רד טיילור על כדור זכוכית מיוחד ביער שהטענה “הוא תמיד היה פה” אינה מספקת הסבר למיוחדותו. הוא מסיק שגם אם חוקי הטבע קדומים, עצם היותם מערכת מיוחדת עדיין מחייבת טעם מספק ולכן מצביע על מחוקק או יוצר, ומסיים בהבטחה להמשיך בהמשך לעיקרון האנתרופי, פיין טיונינג, מולטיוורס ושאר הערעורים שעלו.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] בסוף הפעם הקודמת דיברתי קצת על הטענה הזאת של גוד אוף גאפס, זאת אומרת איזושהי האשמה שבמידה רבה מוצדקת על הרבה בריאתנים שבונים את האמונה באלוקים על פערים בידע המדעי, גאפס בידע המדעי. זאת אומרת, ככל שאנחנו מצליחים להצביע על חוסר ידע או חוסר יכולת של המדע להסביר תופעות, כך זה לכאורה מחזק יותר את האמונה באלוקים. אני תמיד נזכר בעניין הזה שהייתי רואה פעם צהלות השמחה ביתד נאמן כשהחזאים היו טועים. זאת אומרת אם הם היו מנבאים גשם או משהו כזה וזה לא היה מגיע, יתד נאמן ממש הגיעו להתעלות רוחנית. התחושה שלהם הייתה שיש איזשהו משחק סכום אפס מול המדע וכשהמדע נכשל סימן שיש אלוקים. במילים אחרות אם נהפוך את המטבע על פיה, אז כשהמדע מצליח זה אומר שאין אלוקים. כשהמדע מצליח זה אומר שאין אלוקים. וזה איזשהו סוג של תחרות או משחק סכום אפס ולכן בריאתנים, לפחות החלק הפונדמנטליסטי שלהם, מאוד אוהבים להצביע על באגים בחשיבה המדעית, על חוסר יכולת מדעית, על כישלונות. במידה מסוימת נדמה לי שאפילו היחס לקורונה נובע מהעניין הזה. התחושה שלי כל הזמן הייתה שזה שבאמת אנשי מדע לפעמים עמדו קצת חסרי אונים מול התופעה הזאת, כי היא מפתיעה ולא תמיד אפשר לנבא מראש ואנחנו מקבלים כל פעם מכות בפרצוף על כל מיני ניבויים שהיו לנו, שזה ממש מוכיח את קיומו של אלוקים באותות ובמופתים. זאת אומרת כי המדע נכשל. אז זה חלק מאותה תופעה. סיימתי את הפעם הקודמת בשאלה למה הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בעצמה היא לא טיעון של גוד אוף גאפס. כי בעצם מה שאני עושה פה אני טוען שקשה לראות איך עולם מורכב כל כך נוצר לבד, יש לי בעיה מדעית, סימן שיש אלוקים. עוד פעם יש פה איזשהו פער בידע המדעי, המדע לא יכול להסביר משהו וזאת ההוכחה לקיומו של אלוקים שאני צריך להגיע לאלוקים. אז לכאורה כל הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי בעצמו הוא בעצם טיעון של גוד אוף גאפס. אז אני רוצה להסביר למה לדעתי זה לא נכון. זאת אומרת הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא הרבה יותר חזק מאשר טיעוני גוד אוף גאפס. הטיעוני גוד אוף גאפס החולשה שלהם היא מובנית כי ברור שהפערים המדעיים הולכים ומצטמצמים עם הזמן. אז היה המון אלוקים במאה העשירית, פחות אלוקים במאה החמש עשרה, במאה העשרים עוד פחות ואולי במאה העשרים ושתיים כבר לא יישאר ממנו כלום. זאת אומרת אנחנו סוגרים פערים בידע המדעי עם מחקר שמתקדם, אז לתלות את האמונה באלוקים בפערים בידע המדעי נשמע מפקפק. ואני לא מתכוון רק לטיעון הטקטי שלא כדאי לעשות את זה כי אחר כך יתברר שזה יהיה חלש ואז אנשים יפסיקו להאמין. אני לא מקבל טיעונים טקטיים. זאת אומרת אם זה באמת היה ככה אז זה אומר מה, אז הראיה הזאת היא באמת הראיה הנכונה רק טקטית אסור לי להשתמש בה? הרי אם באמת זה מה שיקרה אז הראיה לא נכונה. אז מה זה מפריע לי שאנשים יעזבו את האמונה, הם צודקים. מתברר שהאמונה לא נכונה. אני לא מקבל טיעונים טקטיים בטח לא בהקשר הזה ובאופן כללי אני לא אוהב טיעונים טקטיים. אני חושב שהטיעון הוא טיעון מהותי. אני באמת לא חושב שנכון לבנות אמונה על פערים בידע המדעי כי אני באמת חושב שיש אפשרות גדולה שהם ייסגרו וגם זה שהם לא נסגרו זה רק אומר שאנחנו עוד לא מספיק יודעים. אבל להסיק מסקנות מבורות זה דבר מאוד בעייתי כשלעצמו, לא רק טקטית. אני לא מוכן לקבל מסקנות כאלה גם מצד עצמן, לא רק כי יהיו בעיות בעתיד. אז למה באמת הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא לא גוד אוף גאפס? אז למה באמת הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא לא גוד אוף גאפס? אז אני, אני משאיר את השאלה רגע כאן ואני רוצה להתקדם לקראת התשובה בשלבים. בואו נראה, אני רוצה לחדד, לחדד קצת את ה,
[Speaker B] בואו ננסה עוד פעם מיוט. יופי, מצוין.
[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה להתחיל את הדרך לכיוון התשובה, כי זה יחדד מאוד גם את האופי של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, למה היא בעיניי לפחות כל כך חזקה. מכירים את הדוגמה המאוד מפורסמת, הבאתי כבר את הדוגמה של הכומר פיילי, שהוא אומר אתה מוצא שעון זרוק על חוף הים, לא יודע, ברחוב, אוקיי? אתה אף פעם לא תניח שהוא נוצר לבד מעצמו במקרה, אלא ברור שיש איזשהו שעון שיצר אותו. דבר מורכב לא נוצר במקרה. זה מהותו של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. יש צורה אחרת להציג את זה. תחשבו על קופים שמקפצים על מקלדת של מחשב. זה ניסוח מפורסם, אני מניח שחלק מכם שמע אותו. מה הסיכוי שהם יוציאו משפט בעל משמעות? כשהם ידפיסו עם הקפיצה האקראית שלהם משפט בעל משמעות. הסיכוי אפסי, נכון? מה הסיכוי שהם יוציאו את המשפט להיות או לא להיות? אפס, נכון? מה הסיכוי שהם יוציאו סונטה של שייקספיר? הרבה פחות. ככל שהמשפט יותר ארוך כמובן הסיכוי יותר קטן. אוקיי? אז בעצם הנה מה הסיכוי שתהליך מקרי יוליד עולם כל כך מורכב כמו שאנחנו מכירים סביבנו. זה בעצם משלים לעניין הזה. עכשיו בשנות השמונים בסיינטיפיק אמריקן התפרסם מאמר ונדמה לי שזה אפילו היה מטעם המערכת, ותיארו שם ניסוי שנעשה שנותן תשובה לטיעון הזה. והם, הניסוי בעצם הלך כך. אנחנו לוקחים שרשרת, סטרינג, כן? שרשרת של אותיות להיות או לא להיות. בואו נדבר עליו, זה הדוגמה שהבאתי קודם. זה, יש פה ארבע עשרה אותיות. אני מתעלם מרווחים, נכתוב את זה ברצף, אוקיי? ארבע עשרה אותיות. אז אנחנו עכשיו עושים הגרלה במחשב ואנחנו שואלים מה הסיכוי שתצא שרשרת באורך ארבע עשרה שבדיוק תכיל את האותיות להיות או לא להיות בסדר הנכון? סיכוי מאוד מאוד קטן. בעברית יש עשרים ושתיים אותיות, אם נתעלם מהסופיות. אז שרשרת של ארבע עשרה אותיות שכל אחת מהאותיות יכולה להיות אחת מעשרים ושתיים אותיות האלף בית, זה בעצם עשרים ושתיים בחזקת ארבע עשרה. זה מספר אסטרונומי, זה מיליארדים, אוקיי? לכן הסיכוי שתצא השרשרת להיות או לא להיות הוא סיכוי אפסי. בקצב של המחשב ששימש אז את עורכי הניסוי, כמובן היום זה כבר אחרת, אבל בקצב של המחשב שהיה אצלם, זה היה אמור לקחת מאתיים אלף שנה עד שתצא שרשרת מהסוג הזה. עכשיו תבינו שאם אתם מדברים על סונטה של שייקספיר זה עולה אקספוננציאלית. אם אתם מדברים על העולם המורכב שמכיל הרבה סונטות של שייקספיר, אז אין שום סיכוי, בטח לא באיזשהו זמן שמצליח לעלות על הדעת שדבר כזה יקרה. עכשיו המאמר אומר, בסדר, אבל זה הטיעון הבריאתני הזה, זה בעצם תרגום של הטיעון של פיילי, הוא טיעון שמפספס את העניין. כי האבולוציה מלמדת אותנו שהניסוי לא נעשה כך. אז הם עשו ניסוי מחשב אחר. והניסוי שלהם היה כך. הם הגרילו אות אחת, אקראית, הגרילו והגרילו וכשהגיעו לאות למד עצרו. עברו להגריל עוד אות. הגרילו הגרילו הגרילו, הגיעו לאות הא עצרו. יוד, וו, תו, להיות או לא להיות, פשוט עשו את ההגרלה לא על השרשרת כולה אלא אות אות וכל פעם שהגיעו לאות הנכונה הם עצרו. מתברר שהגרלה. מהסוג הזה לקחה למחשב בערך תשעים שניות. כן, סונטה של שייקספיר לוקחת ארבעה ימים. לקחה להם, היום זה כבר פחות, אבל במחשבים שהיו אז בשנות השמונים. אוקיי? אז בעצם הטענה שלהם במאמר הייתה שהטיעון של פיילי מתייחס לעולם כאילו הוא כולו נוצר בבת אחת, אבל האבולוציה מלמדת אותנו שהוא נוצר בהדרגה, הולך ומשתכלל, וזה מה שדוקינס קורא, זה מוריד את השיפוע של ההר הבלתי סביר, כן? יותר קל לטפס במעלה ההסתברות, כן, במעלה הסיכוי שדבר כזה יקרה. אם הייתי צריך להגריל עולם שלם כזה באופן מקרי, אין סיכוי שדבר כזה נוצר. אבל אם אני מגריל שרשרת פשוטה ואז היא עוברת תהליך אבולוציוני ומתקדמת עוד שלב ומתקדמת עוד שלב, זה כבר כן יכול לקרות בזמן מספיק ארוך ועם מספיק ניסיונות וכדומה, זה כבר כן יכול לקרות. ולשמחת ליבם של האתאיסטים בסופו של דבר אנחנו עוברים ממאתיים אלף שנה לכמה עשרות שניות, והטיעון של פיילי נופל. זאת בעצם הטענה. אבל רגע,
[Speaker C] יש הבדל פה בין ביולוגיה לבין אסטרונומיה או משהו.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, זאת אומרת אתה מדבר על השלבים עד שהתחילה האבולוציה. איך נוצר הדומם ולא מהשרשרת החלבונית הראשונה והלאה בהתפתחות החיים. אבל בוא נגיד, הרי יש גם אביוגנזה, הזכרתי את זה, והאביוגנזה בעצם זה איזשהו תחום שמנסה למצוא איך נוצרה השרשרת הראשונה. והשרשרת הראשונה יכולה אולי, לא יודע, יש ניסיונות ראשוניים שכבר אפילו מצליחים כנראה להוליד גם שרשרת כזאת בתהליך טבעי, נקרא לזה כך. אוקיי? אז בוא נרחיב את הטיעון של האבולוציה גם לשלבים הקדם אבולוציוניים או הסביב אבולוציוניים לגבי הדומם. למרות שעוד פעם החיים זה בעצם הדבר המורכב באמת ולכן אני חושב שגם הטיעון הפיזיקו-תאולוגי עיקר העוצמה שלו זה יותר מהחיים מאשר מהדומם.
[Speaker C] ויש את מה שנקרא אנתרופיק פרינסיפל, שיש כמה קבועים בעולם ולכן זה לא סביר שזה היה קיים.
[הרב מיכאל אברהם] הפיין טיונינג, אני אגיע עוד גם לפיין טיונינג וגם לאנתרופיק פרינסיפל. אז הטענה בעצם זה שהבריאתנים לא רואים נכון או לא מתארים נכון את מרחב ההסתברות. אם אתה מסתכל על זה נכון, אם אתה עושה את ההגרלה אות אות, אז הדבר הזה הוא כן עם סיכוי סביר. אני חייב רק להעיר הערה סביב כל העניין הזה, פעם היה לי ויכוח על זה, זה אפילו מתועד בספר, ספר שנקרא שיח שבים. זה היה כשלמדתי בנתיבות עולם בבני ברק, ישיבה של בעלי תשובה, אז הוציאו שם, גרילק הוציא שם איזשהו ספר של שיח של בעלי תשובה וזה, אחד הפרקים עוסק באנשי מדע. אז הוא אסף אותנו סביב שולחן עגול ודיברנו ככה בינינו ומישהו העלה את הטיעון הזה ואמר זה ראיה ניצחת, לא יכול להיות שהעולם נוצר מעצמו, ואמר, זה היה כימאי. ואמרתי לו תשמע, בעצם צורת החשיבה שלך מולידה את המסקנה ההפוכה בדיוק למה שאתה רוצה להשיג. כי הרי לדבר על סיכוי שהעולם ייווצר זה חסר מובן. אתה צריך לדבר על סיכוי ליחידת זמן. אין סיכוי ברמה האובייקטיבית שהעולם ייווצר. אם אתה עושה מיליארדי מיליארדי מיליארדי ניסיונות הסיכוי יותר גדול מאשר אם אתה עושה ניסיון אחד. אם יש כל הזמן ניסיונות ואתה לוקח את זה לאורך זמן, אז הסיכוי הוא שונה. זאת אומרת הפרמטר הנכון לטפל בו זה קצב היווצרות ולא סיכוי להיווצרות. מה הסיכוי ליחידת זמן שייווצר מבנה מורכב כזה? למה אנשים בדרך כלל לא עוסקים בזה? מאוד פשוט. כי אם אתה מגיע לקצב היווצרות מאוד מאוד נמוך, נגיד לא יודע מה, עשר במינוס מאה לשנייה, בסדר? סיכויים שיכול להיווצר עולם כזה. מה זה אומר? שבערך עשר בחזקת מאה שניות מספר העולמות שייווצר הממוצע הוא אחד. או במילים אחרות ברגע שאתה עובר מסיכוי לקצב בעצם אמרת שהדבר הזה אפשרי רק שאלה של כמה זמן זה ייקח. עכשיו אני לא יודע כמה זמן נערכו פה ניסיונות, העולם שלנו הוא בן ארבעה עשר מיליארד שנה אבל אנחנו מדברים על השאלה איך הוא נוצר. זאת אומרת על מה היה לפני, עד כמה שהיה לפני, כן, הערתי כבר על זה פעם. אז לכן לא לגמרי ברור באיזה טווח זמן מדובר כאן. אבל אני אומר, זאת הערה בסוגריים, נגיע אליה בהמשך גם בזה אני אטפל. אני רוצה לחזור רגע לטיעון הזה עם הקופים על המקלדת. כן? איך אתה מגריל את השרשרת של להיות או לא להיות. כשאני קראתי את המאמר הזה הייתי בהלם, אני חייב לומר. מאמר כל כך מטומטם מטעם המערכת של סיינטיפיק אמריקן זה באמת, באמת מאכזב. זה מראה עד כמה המגמתיות יכולה לקחת אנשים חכמים לדבר שטויות. אני הייתי מציע להם תוכנה יותר טובה. תיקחו מחשב שמתוכנת להוציא את השרשרת להיות או לא להיות, ותאמינו לי הוא יעשה את זה במילי שניות. מיקרו שניות הוא יעשה את זה. לא צריך להגיע אפילו לכמה עשרות שניות. זאת תוכנה שמוציאה את השרשרת הרבה יותר מהר. למה צריך לעשות הגרלה לעצור כל פעם אות ולעבור לאות הבאה? יש לי טכניקה הרבה יותר יעילה וקצרה. פשוט תגידו למחשב לכתוב להיות או לא להיות. מה אני מתכוון לומר? מתכוון לומר שהטיעון הזה הוא טיעון דבילי. זאת אומרת, הרי בסופו של דבר מה הניסוי הזה הראה? שאם אתה מגריל את השרשרת להיות או לא להיות באופן מקרי, זה לא יתרחש. איך בכל זאת זה יכול כן לקרות? אם אתה דואג לזה שהתוכנה במחשב תעשה את ההגרלה באופן מכוון כדי שמראש תצא השרשרת להיות או לא להיות, נכון? הרי ההגרלה תוכננה, האלגוריתם חתר לקראת להיות או לא להיות. הוא בעצם עצר הרי את השרשרת בל', אחרי זה עצר אותה בה', אחרי זה עצר אותה בי'. זאת אומרת הוא יודע מראש לאן הוא מכוון, ועכשיו הוא כאילו עושה הגרלה, כן? אבל בעצם זאת הגרלה שמכוונת. כל הרעיון של האבולוציה זה שהאבולוציה לא חותרת למטרה שידועה מראש. היא מגיעה אליה בלי לחתור אליה. הטיעון הזה על הניסוי זה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי בטהרתו. זאת אומרת האתאיסטים שם הציגו ניסוי, ניסוח מופתי של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. כי מה הם בעצם אומרים? אם ההגרלה נעשית באופן מקרי, אין סיכוי שיצא להיות או לא להיות. למה זה יצא? כי היה פה מתכנת שכתב את התוכנה באופן כזה שלהיות או לא להיות זאת התוצאה אליה הוא חתר, והוא בנה את זה כך שזה יצא בזמן סביר. ורק בגלל זה זה הצליח באמת לצאת, למרות שהתהליך כאילו היה אקראי.
[Speaker D] אפשר להגיד משהו להגנתם? לא שומע. אני יכול להגיד משהו להגנתם של הכותבים בסיינטיפיק אמריקן? להצטרף למטומטמים. אתה יודע איך גנב פורץ מנעול צילינדר? לא. מנעול צילינדר, כל המנעולים הישנים האלה של מפתחות, יש לו חמישה גלילים. בכל גליל יש פין באורך אחר. וכשנכנס המפתח הנכון כל הפינים מגיעים כך שיש להם אותו רווח ואז הגליל יכול להסתובב. הסיכוי שמפתח אקראי יפתח מנעול אקראי קטן מאוד, מספיק קטן כדי לשמור על בית. מה עושה פורץ? הוא, יש לו מכשיר שמסוגל להזיז את הפינים אחד אחד, ויש לו אינדיקציה כשפין הגיע למקום הנכון.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק כמו בסיינטיפיק. אוקיי.
[Speaker D] כשפין הראשון מגיע למקום הנכון הוא מתחיל להזיז את הפין השני. כלומר, אם מה שהאנשים בסיינטיפיק אמריקן התכוונו זה שכאשר אתה מגיע לאות ל' יש איזושהי אינדיקציה שהגעת לאות נכונה, אז הם צודקים בזה שההסתברות גדולה מאוד. אם אין, אז אין.
[הרב מיכאל אברהם] אני אגיע גם לזה, אני אגיע גם לזה. אבל קודם כל עצם ההשוואה בין שתי צורות ההגרלה בעצם אומרת, הרי בדוגמה, לא בנמשל, במשל, במשל, כאשר אתה עוצר את זה על האות ל' מי עצר את זה? המתכנת, זה שכתב את התוכנה, נכון? בנמשל אתה יכול להגיד לי שהאבולוציה עוצרת על המצב המוצלח הראשוני כי הוא יותר שריד או כשיר ולכן היא עוברת לשלב הבא.
[Speaker E] אז אמרתי. לא, אבל מה שהם יגידו זה שכשאתה מגיע לאות ל' יש לך יותר אפשרות לשרוד בעולם
[הרב מיכאל אברהם] ואז אתה תישאר.
[Speaker E] מה? זה מה שאמרתי עכשיו.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, מה שנקרא
[Speaker C] סרבייבל אוף דה פיטסט, זה הכל.
[Speaker E] נכון.
[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, שנייה. אני אגיע לזה. זה בדיוק ההערה של יצחק קודם. אני מסכים לגמרי, ואני אגיע לזה עוד רגע. אני רק רוצה קודם כל להתעכב על המשל. המשל בעצמו הוא טיפשי. המשל בעצמו בעצם מראה לי שאני מדבר כרגע על הגרלת להיות או לא להיות, עזבו את הנמשל של האבולוציה. המשל בעצמו בעצם הוא ניסוח נהדר של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, הוא לא פירכא עליו. הוא מנסח אותו. הוא בעצם אומר, תראה, בלי שהייתה מעורבות של מתכנת, מתכנתת במקרה הזה, זה באמת לא היה יוצא. זאת אומרת, העובדה שיצאה שרשרת להיות או לא להיות אומרת שזה לא היה קופים שקיפצו על המקלדת, אלא היה פה מתכנת שתכנת את זה באופן כזה שזה יצא לתוצאה הנכונה. אז קודם כל מבחינת המשל, המשל לחלוטין טיפשי, בגלל שהמשל הזה מדגים את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי ולא פורך אותו. עכשיו, מה שאתם אומרים זה שכן, אבל המשל באמת לא מוצלח כי בנמשל, באבולוציה, יש את המצב שבו האות ל' הראשונה יש לה יכולת לשרוד, לא כי מתכנת מסוים אמר לה תישארי במקום, אלא כי היא יותר שרידה. זאת אומרת, היא יש לה איזושהי יכולת להישאר במקום יותר מאשר כל אות אחרת שהייתה יוצאת, ולכן היא תישאר עד שתצא האות הבאה ה' וכן הלאה. ואז זה לא באמת מישהו שתכנת את זה. לזה אני אגיע עוד רגע. אבל קודם כל אני רוצה לדבר על המשל. המשל בעצמו הוא משל שלא פורך את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, אלא להפך, מחזק אותו ומנסח אותו היטב. ובעצם מה שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי אומר, זה שאם נוצר משהו מורכב, כנראה הייתה מעורבת פה יד מכוונת שדאגה לזה שהוא יצא. זה בדיוק מה שמוכיח הניסוי שאותו עשו שם במאמר. בעצם מראים לי שאם ההגרלה נעשית סתם כך זה לא היה יוצא, רק אם מעורב פה מישהו מבחוץ, איזה יד מכוונת, במקרה הזה זה המתכנת, אז התוצאה הזאת יכולה לצאת. עכשיו, הנקודה היא כזו. אם בסופו של דבר מה שאני אומר זה שזה שיצאה השרשרת להיות או לא להיות מעיד על קיומה של יד מכוונת. עכשיו אני רוצה לעבור לאבולוציה, לנמשל. מה קורה בנמשל? אומרים לי שבנמשל בעצם זה קורה בלי מתכנת, כן? או אם תרצו, פורץ המנעולים אבל בלי פורץ, בלי פורץ שצריך לקבל החלטות. אלא מין תהליך שרץ בעצמו, רץ לבד. והאות ל' נתקעת לא כי מישהו קבע שהיא תיתקע, אלא כי היא יותר שרידה ולכן היא נתקעת. אבל זה לא נכון. בגלל שהתהליך האבולוציוני הוא תהליך שמתנהל בתוך מערכת של חוקי טבע. אם חוקי הטבע היו אחרים, הזכירו קודם את הפיין-טיונינג, אני עוד אגיע לזה, אבל כאן אני אומר את זה בקצרה, אם חוקי הטבע היו אחרים, לא הייתה כימיה, ביולוגיה, וכמובן גם לא אבולוציה. זאת אומרת, העובדה שמצב מסוים נוצר או הוא שריד יותר או מה שלא יהיה, היא בעצם נובעת ממערכת של חוקי טבע מסוימים. נגיד אם אנחנו רדוקציוניסטים, אז חוקי הפיזיקה, שהכימיה והביולוגיה הם בסך הכל רק הרכבות שלהם למערכות מאוד מאוד מורכבות. נדבר כרגע במבט רדוקציוניסטי. אז הטענה למעשה, מה שאני בעצם רוצה לטעון זה שהחוקים, מה שאתה בעצם רוצה להראות זה שהחיים נוצרים בתהליך עיוור ללא מעורבות של יד מכוונת, איך? כי החוקים, חוקי הטבע, דואגים לזה שהתהליך ילך לקראת שרשרת של להיות או לא להיות או לקראת חיים משוכללים. אלא מאי? שחוקים הם לא הסבר לכלום. כי עכשיו אני אשאל, מי יצר את החוקים האלה? מי המתכנת? זה כמו שתסבירו לי לגבי להיות או לא להיות, מה זאת אומרת, ברור שזה יכול לצאת, השרשרת הזאת, כי יש חוקים כאלה שעוצרים את הל' הראשונה ואחרי זה את הה' השנייה ואחרי זה את הי' וכן הלאה. מה זה חוקים? אני שואל אבל מי יצר את החוקים האלה? הרי החוקים האלה לא נוצרו סתם כך, היה מתכנת שכתב ככה את התוכנית. אז זה אומר שזה שאתה מצביע על מנגנון, המנגנון בסך הכל מתאר איך התהליך הזה קורה. אבל ברגע שקורה פה תהליך מורכב, אז אני שואל את עצמי מי בנה את המנגנון שיקח תהליך מקרי לתוצאה מורכבת. ולכן השאלה לא נפתרת, גם בנמשל, עכשיו אני מדבר כבר על הנמשל, על האבולוציה. הרי אתם מבינים שאם חוקי הפיזיקה או הכימיה כן, החוקים הבסיסיים, היו שונים לא הייתה ביולוגיה ולא הייתה אבולוציה. העובדה שמשהו מסוים שורד יותר ומשהו אחר שורד פחות ויש את כל התהליך והגנטיקה כמובן וכל המרכיבים שדיברנו עליהם שהם נחוצים בשביל התהליך האבולוציוני, אם הם לא היו קיימים לא הייתה אבולוציה. עכשיו אני שואל מי היה המתכנת, מי קבע את החוקים האלה בעולם שמנתבים את התהליך האבולוציוני ליעדו כביכול. וכיוון שיש לו יעד מאוד מאוד מיוחד, החיים, ואמרנו אנטרופיה נמוכה, המיוחדות פה היא מוגדרת היטב, אז זה אומר שאם התהליך באופן מקרי לגמרי מגיע לתוצאה מורכבת, כנראה שהיה פה מתכנת שדאג לזה שבסביבה יהיו תנאים שיובילו תהליך מקרי לתוצאה מורכבת. כן זה מזכיר לי דוגמה של סטיבן גולד, גם כן חוקר אבולוציה, שהוא רוצה אולי הזכרתי את זה אני לא זוכר כבר, שהוא רוצה להראות איך בעצם תהליך ללא מעורבות של יד מכוונת מגיע בסוף בסוף לתוצאה ידועה מראש. הוא מדבר על שיכור שיוצא מבר ובצד אחד של הכביש יש קיר ובצד השני יש תעלה, תעלה עם מים. והשיכור מתנדנד כזה הוא כולו שיכור נתקע בקיר, בסוף בסוף כמובן הוא ימצא בתעלה. השיכור הולך באופן לגמרי רנדומלי, אין שליטה אף אחד לא מכוון כלום, אבל בסוף אני יכול להגיד לכם הוא יהיה בתעלה. וזה דוגמה כאילו לעוד פעם דוגמה לאותו כיוון, זאת אומרת להראות שתהליך מקרי יכול להוביל לתוצאה מיוחדת או תוצאה שצפויה מראש או כל מיני דברים מן הסוג הזה. אבל זה שוב פעם דוגמה טיפשית, כי אני שואל את עצמי מי בנה את המערכת שיש מצד אחד קיר ומצד שני תעלה ובכך הוא בעצם דאג לזה שהשיכור בסוף יהיה בתעלה. הרי זה לא קרה לבד. אתה מראה לי שיש פה נסיבות שמכתיבות את התוצאה, אבל אני שואל מי יצר את הנסיבות האלה. אם התוצאה היא מיוחדת, אם התוצאה היא לא מיוחדת אז זה לא מעניין. אם התוצאה היא מיוחדת אז העובדה שקיימות נסיבות היא לא תשובה. העובדה שקיימות נסיבות שמובילות לתוצאה מיוחדת מעבירה את השאלה מהתוצאה אל הנסיבות. ועכשיו אני שואל מי יצר את הנסיבות שגרמו לזה שהתוצאה היא תוצאה מיוחדת.
[Speaker C] שלפעמים התשובה הסטנדרטית שהיו הרבה עולמות שלא היו ולכן הם נעלמו בגלל שהם לא התאימו.
[הרב מיכאל אברהם] אז זה האנתרופיק פרינסיפל והפיין טיונינג, נגיע. בסדר אני קודם כל מחדד את הטיעון אלה הרהורים עליו, אני אגיע. אז הטענה בעצם זה שנגיד אני לא יודע מה נגיד שתיקחו שרשרת של איזה שלוש מאות קודונים כן, שרשרת די אן איי או שרשרת חלבונית כזאת של שלוש מאות קודונים. שרשרת קצרה יחסית, אוקיי? יש עשרים חלבונים בערך אז זה עשרים בחזקת שלוש מאות, זאת אומרת זה מספר אסטרונומי של אפשרויות. מבין האפשרויות של השלוש מאות האלה יש מעט מאוד אפשרויות שיכולות לחיות ולשרוד. מעט מאוד. כשאני מדבר עוד פעם עשרים בחזקת שלוש מאות זה מספר אסטרונומי וזאת שרשרת קצרה, אוקיי? אז אומרים לי מה הסיכוי שתיבצר בדיוק שרשרת כזאת שנשארת והיא אחרי זה תוליד עוד שרשרת שנשארת וכן הלאה. אז אומרים לי טוב אבל יש פה התהליכים האלה הם תהליכים שקורים שלב שלב כמו שאמרנו קודם. אבל מי שהתהליך הזה שדואג לזה שיישארו פה השרשראות המסוימות המיוחדות האלה שיש להם את היכולת להמשיך הלאה או שהם יישארו בהסתברות מספיק טובה בשביל שגם אם יוכחדו חלק עדיין הם יוכלו להמשיך את התהליך, מה שדואג לזה זה חוקי הטבע. ובלי שהיו חוקי הטבע בלי שהם היו כאלה אלא אם הם היו אחרים זה לא היה קורה. ולכן זה בסך הכל מעביר את השאלה למי יצר את חוקי הטבע באופן כזה שעכשיו התהליך האבולוציוני שזז לבד בלי יד מכוונת יגיע לתוצאה הסופית. אבל
[Speaker F] אז הוא מוריד את העניין של המורכבות. המורכבות הופכת להיות יכולה להיות מאוד מאוד פשוטה בהתחלה ואחר כך זה כבר יתגלגל מעצמו והפך להיות שעון משוכלל וכולי.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה. כי הרי אם אתה רואה תהליך אם אתה רואה תהליך שבסופו לא בהתחלתו בסופו יש תוצאה מורכבת אז זה אומר והתהליך בנוי באופן כזה שהוא לוקח את השיכור או את התהליך העיוור לתוצאה המורכבת בסוף הנסיבות בנויות כך אז זה אומר שהתוצאה המורכבת בסוף הייתה איזשהו יעד שלשמו נבנה כל התהליך. ולכן אתה צריך לדבר על התוצאה שבסוף, לא התוצאה שבהתחלה. אבל
[Speaker F] אם היא קרתה מעצמה כבר, ואני רק עשיתי איזשהו צעד קטן פשוט, מקרי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, היא לא קרתה מעצמה, כי עם חוקי הטבע, אם הנסיבות היו אחרות זה לא היה קורה.
[Speaker F] אבל אבל זה לא הוכחה ממורכבות. החוק טבע יכול להיות מאוד מאוד פשוט, ואולי גם…
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אני טוען שמורכבותם של חוקי הטבע היא כמורכבותו של התוצר שהם יוצרים. כי בסופו של דבר, זה כמעט משפט בהסתברות אני חושב. כי כי אם אם אתה בונה עכשיו מערכת חוקים שלוקחת דבר מאוד מאוד פשוט ויוצרת ממנו משהו עם הסתברות מאוד שהסיכוי שהוא יקרה הוא מאוד מאוד נמוך אובייקטיבית, לא תוצאה שבכל מקרה קורה, זה כולל איזה ערעורים שאני עוד אגיע אליהם בהמשך, אז זה אומר שמשהו במערכת החוקים הזה הוא מאוד מאוד מיוחד. כבר המיוחדות עברה מהתוצאה למערכת החוקים. אתה יכול למדוד את המיוחדות של מערכת החוקים לפי המיוחדות של התוצאות שהמערכת הזאת יוצרת. והשאלה כשאני שואל את עצמי עכשיו, מה הסיכוי שתהיה מערכת חוקים כזאת, לא תוצאה כזאת? אני שואל עכשיו את השאלה, את המטא-שאלה. אני לא שואל עכשיו מה הסיכוי שיצאו חיים. הבנתי, סיכוי אחד. למה סיכוי אחד? כי יש פה חוקי טבע מסוימים שדואגים לזה שבתהליך אבולוציוני ייווצרו חיים. ועכשיו אני שואל, אוקיי, אבל מה הסיכוי שחוקי הטבע יהיו כאלה? אני חושב שבסך הכל זה אותו סיכוי כמו שיווצרו החיים בתהליך ללא חוקים. זה אותו דבר. כי המיוחדות של החוקים נמדדת לפי המיוחדות של התוצרים. אחרת אתה יכול לייצר כל מיני חוקים שונים ומשונים שהם לא מייצרים שום דבר, מה מיוחד בהם?
[Speaker F] בוא ניקח אותי, אני רופא במקצוע, ואין לי שום מושג ביצירת שעונים איך הם בנויים. ונניח היה מסתבר שאני יכול לעשות את זה צעד פשוט, לא יודע, להקיש עם פטיש על איזה חתיכת מתכת, ולאורך מיליארדי שנים ייווצר שעון לונג'ין משוכלל. אז יכולים להגיד מתוך זה שדוקטור אוכברגר הוא מומחה גדול בשעונים? אין לו שום מושג.
[הרב מיכאל אברהם] לא, יכולים להגיד מתוך זה שמי שיצר את הסיטואציה שהרבה מכות פטיש יוצרות בסוף שעון, יצר נסיבות שבתוכם הדוקטור עובד, ומי שיצר את הנסיבות בעצם גרם להיווצרותו של השעון ולא הדוקטור. זה בדיוק הנקודה. כיוון שסתם ככה דפיקות על מתכת לא יוצרות שעון. אם סתם דפיקות על מתכת יוצרות שעון, זה אומר שיש פה מערכת חוקי טבע כזאת שסתם אתה עושה דבר נורא… תחשבו, כשאתם לוקחים מחשב, ואתם רוצים לייצר מחשב נורא… לעשות חישוב נורא מסובך. עכשיו מי שבנה… אם יש תוכנה טובה לזה, אז כמה הקשות פשוטות עושות את המחשב… את החישוב המסובך. אז מה זה אומר? שאתה קוסם? לא, המתכנת הוא הקוסם. מי שבנה את התוכנה בעצם בנה תוכנה שהיא בולעת לתוכה את המורכבות שהייתה נדרשת ממני אם הייתי רוצה לעשות את החישוב בעצמי. אבל המורכבות הזאת לא נעלמת, אלא פשוט במקום שאני אצטרך לחשוב, הוא חשב עבורי. אני עכשיו רק מקיש שלושים ושמונה כפול ארבע מאות חמישים ושש, הוא נותן ישר את התוצאה. אם לא היה לי המחשב הייתי צריך לחשוב ולעשות תהליך די מורכב. אבל זה לא אומר שהתהליך המורכב הזה לא נעשה. זה אומר שהמתכנת עשה אותו עבורי. אז עכשיו אני לא בודק את המיוחדות של התוצאה, אני שואל… אני אשאל ככה: מה הסיכוי כשאני אקיש שלושים ושמונה כפול ארבע מאות חמישים ושש אני אגיע לתוצאה הנכונה סתם ככה, באופן מקרי? אפסי. נכון? אבל עכשיו תראה אני מקיש על המחשב והוא נותן לי את התוצאה הנכונה. מדהים. האם זה מסביר משהו? לא. זה רק אומר שהתוכנה שנמצאת בתוך המחשב היא ברמת המיוחדות הזאת שמקבילה לקבל את התוצאה הזאת באופן מקרי. המורכבות הזאת נמצאת בתוכנה עכשיו, במקום בהסתברות לקבל באופן מקרי את התוצאה. פשוט בלעת את ה… את המאמץ האינטלקטואלי הדרוש אצל המתכנת ולא אצל המשתמש.
[Speaker D] אפשר להגיד? אז… כן. אתה כאילו מתקדם לקראת אנלוגיה שאומרת: לא שינינו כלום. במקום להגיד שיש הסתברות מקרית שהעולם ייווצר כפי שהוא נוצר, שאותה אתה פסלת על בסיס הכמות, לא על בסיס האיכות, על בסיס מספר האפשרויות שהיה צריך לבחור ביניהם. אתה עכשיו אומר זה אותו דבר כמו שקיימת… קיים חוק טבע כזה שמייצר את הסורבייבל אוף דה פיטסט. אבל זה לא אותו דבר, כי חוק הטבע הזה יכול להיות מאוד מאוד נדיר, אבל הוא מאוד פשוט. הוא אחד. הוא לא מיליארדי מיליארדים.
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, עוד פעם, זה השאלה ששאלו קודם ואני אענה את אותה תשובה. ברגע שהחוק הזה הוא נדיר, פשוט או לא פשוט זה סתם מילים. אבל אם החוק הזה… הפשוט או לא פשוט בתרגום לאנטרופיה, מה שדיברתי בהתחלה, זה בסך הכל כמה הוא נדיר. כשאתה לוקח את כל מערכות החוקים האפשריות, כן, אם אפשר היה איכשהו לעשות מרחב של כל מערכות החוקים האפשריות, אני שואל כמה מתוך מערכות החוקים האלה יצרו חיים בסוף. התשובה היא מעט מאוד. והנדירות של מערכות החוקים האלה זה המושג מורכבות שעליו אני מדבר כאן. כי תחשוב שאתה מגריל מערכת חוקים, מה הסיכוי שתגריל בדיוק אחת מתוך מערכות החוקים הנדירות האלה? אתה מבין שזאת אותה שאלה. ולכן עוד פעם הוא משמר את הקושי הסטטיסטי, הוא רק מעביר אותו מהתוצר אל מערכת החוקים שיוצרת את התוצר. אבל זה אותו דבר. הוא אומר זה אותו דבר, זה פרופורציוני, לא יודע אם אותו דבר, אבל זה פרופורציוני, זה אם זה בעייתי גם זה בעייתי. בסוף בסוף אתה שואל את עצמך מי יצר את מערכת החוקים? זה כמו דיברתי אני חושב על זה פעם, זה בעצם הטיעון מה שאני קורא הטיעון מן החוקים. אתה לוקח מכונת כביסה או מפעל שבנוי בצורה מושלמת, מתואמת, מנוהל בצורה בלתי רגילה. אתה מגיע לשם אתה אומר לא יאומן, המכונת כביסה הזאת עובדת בצורה מושלמת, הכל מתואם, הכל מתוכנן, הכל פיקס, מדהים. ואז האתאיסט שעומד לידך אומר לך בסדר, הכל בסדר, ברור, כי אני יכול להראות לך שפשוט היא בנויה באופן כזה שהמנוע מסובב ככה ואז המים יוצאים ואז יש פה מנגנון אלקטרוני שדואג לזה שזה יקרה קודם וזה יקרה אחר כך וקובעים את הזמן שזה יקרה והכל. מה הבעיה? אין שום בעיה, לא צריך להניח שהיה פה מישהו שבנה את המכונה הזאת כי יש לי הסבר, אני אראה לך מתוך מבנה המכונה למה באמת היא עושה את זה. אתם מבינים שלא הייתם מקבלים הסבר כזה. וקנ"ל לגבי המפעל. אתה הולך למפעל, המפעל בנוי בצורה מושלמת, מתואמת לחלוטין. אתה אומר מדהים, יש פה איזה מנהל גאוני. ואז אומר לי האתאיסט שלידי מה פתאום, תסתכל על הקיר, יש פה את עשרת הדיברות על הקיר ושם כתוב לכל אחד מה הוא צריך לעשות בכל שלב. אז אין פלא שהמפעל מנוהל בצורה מושלמת, לא צריך להניח את קיומו של מנהל, יש פה מערכת חוקים שמראה לך איך העסק הזה עובד מעצמו. היית מקבל הסבר כזה? ברור שלא, כי אתה מיד שואל את עצמך מי כתב את החוקים שעל הקיר. הוא המנהל הגאוני. אז זה שהוא עושה את זה במה שנקרא בצבא בדרג שלישי ולא בטילים, דרג שלישי, זאת אומרת הוא שגר ושכח, הוא כותב חוקים ומכאן והלאה המערכת עובדת, זה לא הופך אותו לפחות נחוץ ולפחות גאוני, להיפך, אולי אפילו יותר גאוני במובן מסוים. ולכן הטענה היא שכאשר אנחנו מציעים הסבר מהסוג של יוטולוגיה או האבולוציה בנמשל, בסוף בסוף אנחנו למעשה מניחים שיש מערכת חוקים והיא מהווה ההסבר שלנו. אבל כמו שאמרתי לא פעם, מערכת חוקים לא מסבירה כלום, לכל היותר היא מעבירה את השאלה צעד אחד אחורה, ואז אני שואל את עצמי לא מי יצר את העולם כפי שאני מכיר אותו, אלא מי חוקק את החוקים שבתוכם נוצר העולם כפי שאני מכיר אותו. אז עכשיו השאלה היא מי יצר את החוקים ולא מי יצר את העולם, מה זה משנה? עדיין ההסתברות נמוכה ועדיין אני צריך להגיע למסקנה שהיה פה מישהו שעשה את זה. כי החוקים הם מאוד מאוד מיוחדים, נדירים, איך שלא תקראו לזה, מורכבים, לא משנה, ולכן עוד פעם הסיכוי שזה קרה מעצמו לא סביר. עכשיו יש הרבה ערעורים שצריך לטפל בהם, אני בטוח שחלק מכם רוצים עוד אולי הם היו תמיד החוקים וכולי, אני עוד אגיע לזה. זאת בעצם הטענה, אני רק רוצה להסביר לאור מה שדיברתי עד עכשיו, למה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא לא טיעון של אלוהי הפערים, של גוד אוף גאפס. עכשיו אני יכול להסביר את זה למה, כי כשאני מסביר שהעולם הוא מורכב ולכן לא סביר שהוא נוצר לבד אלא היה מישהו שיצר אותו, אז אני לא מסתמך על פער בידע המדעי, להיפך, ככל שיש לי יותר ידע מדעי הקושייה מתעצמת, כי אם יש לי ידע מדעי פירוש הדבר שהצלחתי לנסח מספר חוקים קטן, חוקים כלליים, שמצליחים להסביר את כל התופעות המטורפות שאני מכיר סביבי. אבל זה רק אומר שהיה פה איזה מחוקק גאוני שבנה מערכת עם ארבעה חוקים, נגיד ארבעת הכוחות היסודיים של הפיזיקה, ארבעה חוקים שמהם יוצא כל הטירוף שאנחנו מכירים סביבנו, הכימיה, הביולוגיה, האבולוציה, מגיע עד החיים והחלליות לירח וכל החוכמה שאנחנו יוצרים בעצמנו, כולנו תוצרים של התהליכים האלה. וכל זה עשה את זה מישהו על ידי מערכת של ארבעה חוקי פיזיקה. אז אני אגיד עכשיו, אני אנסח את זה כך, מה יגיד לי עכשיו ה- האיש הגוד אוף גאפס, כן? הוא יגיד לי, בסדר, אז אתה אומר, אבל יכול להיות שיהיה לנו הסבר איך נוצרה מערכת החוקים הזאת של ארבעת חוקי הפיזיקה? אבל אז אני שואל את עצמי, מה יהיה ההסבר הזה? אחת משתיים. או שההסבר הזה פשוט יראה לי שיש שלושה חוקים שיוצרים את הארבעה, או שניים, או אחד. בסוף אני אגיע לחוק אחד. מה שאיינשטיין חיפש, כן? תורת השדה המאוחד. שיש חוק אחד שממנו אפשר לגזור את כל חוקי הטבע. ועדיין, לא פתרנו כלום. כי אני עדיין אשאל, מי יצר את החוק האחד הזה? השאלה רק מתעצמת, כי הוא עוד יותר מתוחכם אותו אחד שיצר את זה. הוא עושה את כל הטירוף שאנחנו מכירים סביבנו עם חוק אחד בודד. זה גאון. איך אפשר לעשות דבר כזה? מילא אם אתה תעשה את זה עם עשרת אלפים חוקים וכל פעם אתה תטפל בכל דבר, אתה תייצר עוד חוק. אבל מישהו שמצליח לעשות עם חוק אחד את כל התופעות המדהימות האלה, אז הוא גאון. אנחנו הולכים אחורה, הוא הלך קדימה. לנו יש את העולם, אבל אנחנו מנסים מתוכו לזקק מהם החוקים. ואז אנחנו מגלים עשרה חוקים ובונים מהם אולי שמונה, חמישה, שלושה, ומגיעים בסוף לאחד. זאת הדרך הקלה, וגם אותה עוד לא עשינו. אני מדבר על מישהו שהלך קדימה. הוא בנה חוק אחד והוא הצליח להבין מה בעצם יצא, שבסוף בסוף אני אשב פה ביום שישי בתשע וחצי ואדבר איתכם על העניין הזה. וזה במפץ הגדול כבר היה קיים. שמה הוא בנה חוק אחד, והחוק הזה שלט בכל מה שקרה, ואז אנחנו הגענו עד הלום, מתוכנן. זה איזה, אם זאת לא גאונות אני לא יודע גאונות מהי. זה אפשרות אחת. אז לכן, אם אני אמשיך עם הידע המדעי ואני אגיע בסוף להסבר, כל עוד ההסבר הזה יהיה איזה שהוא חוק מדעי, זה לא פותר כלום. מה האלטרנטיבה האחרת? שבסוף אני לא אצטרך שום חוק מדעי. אני אצליח להראות את חוקי הטבע שהם תוצר של ניתוח לוגי ומושגי. הם בכלל לא תוצרים של חוק טבע. או במילים אחרות, כל הפיזיקה היא ענף של המתמטיקה. הפיזיקה, הביולוגיה והכימיה, הם כולם ענף של המתמטיקה. זאת אומרת, אם נעשה את החשבון כמו שצריך, אז אם החוקים לא יהיו כאלה אנחנו נגיע לסתירות. אוקיי? זה בעצם הטענה. ואז למעשה יוצא שבשביל לדעת מה הם חוקי הטבע לא צריך עקרונית לא צריך ניסוי. מספיק לעשות את החישוב ולהראות שכל אפשרות אחרת מובילה לסתירה. וזה בעצם אומר שאין הבדל בין מדע למתמטיקה, הכל לוגיקה. אין מדע בעולם. עכשיו, בהקשר הזה, אין מדע בעולם כלל, כמו שאמר רבנו. אז בהקשר הזה, ברור שקודם כל שהאמונה הרווחת בעולם, כולל אצל האתאיסטים ומדענים והכל, אני לא חושב שאני לא מכיר מישהו שחושב אחרת, אולי יש אבל זה מאוד נדיר, שזה ברור שזה לא נכון. זאת אומרת, מדע שונה במהותו ממתמטיקה. מדע זקוק לתצפית ולא רק לחישוב לוגי של סילוק סתירות. והצד השני של אותה מטבע זה שבעצם לפי התפיסה הזאת לא יכול היה לצאת שום עולם אחר. זאת אומרת, כל חוקי הטבע הם חוקים הכרחיים, הם לא יכולים היו להיות אחרים. אני לא חושב שמישהו מאמין בזה באמת. להפך, בכל הוויכוחים האלה עם האתאיסטים תמיד הטענה היא שיש עולם אחד, יכולים להיות עוד מיליוני עולמות אחרים כמו שדיברנו על העיקרון האנתרופי קודם ועוד נדבר עליו. כן, יכולים להיות הרבה עולמות אחרים עם חוקים אחרים. אז זה בעצם אתה מניח שמערכת החוקים שקיימת בעולם היא לא הכרח לוגי. יכול היה להיות גם משהו אחר. וזה מחזיר שוב פעם את השאלה, אז מי יצר אותה שהיא תהיה דווקא כזאת ולא אחרת? ולכן אני חושב שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא לא טיעון של אלוהי הפערים. כי פה זה פער שלא ייסגר לעולם. גם ככה, זה פער מהותי. זה לא שצריך עוד מחקר כדי לסגור את הפער הזה, כי כשנדע יותר אז הכל יהיה בסדר. אנחנו כרגע פשוט עוד לא יודעים מספיק. לא, כיוון שבסופו של דבר אתה תישאר עם איזושהי הנחה, איזה שהוא חוק טבע יסודי אחד לפחות, והשאלה תמיד תהיה אז מי יצר אותו? כל התהליך המדעי יכול להתקדם עד שנגיע לאותו שדה מאוחד, לאותו חוק טבע אחד שאחראי על הכל, אבל בסוף בסוף אנחנו תמיד נישאר עם איזה פער מהותי, אוקיי, ומי יצר אותו? והשאלה הזאת היא כבר לא שאלה מדעית. השאלה הזאת היא שאלה פילוסופית. כי המדע סיים את העבודה. המדע מתאר את כל מה שקורה בעולם, מצאתי חוק אחד שאחראי על הכל, גמרתי, אני עכשיו יכול ללכת לים, העבודה הסתיימה. אז מה שנשאר מכאן והלאה לשאול זאת לא שאלה מדעית, אלא מי יצר את אותו מדע שעכשיו אנחנו כבר מכירים לגמרי, ולכן זה לא פער בתוך המדע. ידע המדעי כי השאלה שעליה לא ענינו היא לא שאלה מדעית. היא שאלה שתלווה את המדע באופן אינהרנטי תמיד. זאת לא בורות זמנית. זה לא משהו שכרגע אני עוד לא יודע, אבל בעתיד אני אסגור את הלקונה הזאת, את הגאפ הזה. כן, לא, זה לא ייסגר. כי זה גאפ מהותי. ולכן אני חושב שפה זה לא טיעון של אלוהי הפערים, כיוון שהפער פה הוא פער מהותי. אז עכשיו אני רוצה לעבור לכמה נקודות.
[Speaker F] זה לא מעביר אותנו בכל זאת מההוכחה הפיזיקו-תאולוגית להוכחה הקוסמולוגית? כי אם נניח בהתחלה היה איזה שהוא חוק טבע בסיסי פשוט שקרה, ואז הדיון באמת איך הוא קרה, אבל אז אנחנו עוברים מהמורכבות לעניין של איך זה התחיל וזה כבר דיברנו בסט הקודם.
[הרב מיכאל אברהם] זאת השאלה שנשאלה קודם ואני אענה שוב את אותה תשובה. אם החוק טבע הפשוט במרכאות הזה יצר את כל העולם בסוף בסוף, אחרי מיליארדי שנים, יצר את כל העולם כפי שאני מכיר אותו היום, אז הוא לא היה חוק טבע פשוט. הוא היה חוק טבע נדיר. מערכת חוקי הטבע הזאת מתוך כלל המערכות האפשריות היא עם הסתברות מאוד מאוד נמוכה, כהסתברותו של העולם שהיא יצרה. ולכן אתה מסתכל על זה כחוק טבע פשוט אבל הוא לא פשוט. הוא נראה לך אולי פשוט, והראיה תראה מה הוא יוצר בסוף. ומי שיצר את חוק הטבע הזה ראה כנראה לאן העסק הזה הולך, כי אחרת לא סביר שבדיוק נוצרה מערכת חוקים כזאת שזה בדיוק בסוף יצא שעון, כן אם נחזור למשל של הפטיש והברזל של הדוקטור. כן, אז אני דופק עם פטיש על ברזל ובסוף יצא שעון. בסתם עולם זה לא קורה, נכון? דבר מורכב לא נוצר מסתם פעולה פשוטה. אם הוא נוצר, כנראה שהייתה איזושהי מערכת אילוצים או חוקים שבתוכה העסק הזה מתנהל, שלוקחת פעולה פשוטה ויוצרת תוצאה מורכבת, כמו תוכנת המחשב שעושה את החישוב שדיברתי עליו קודם. אז מי שעשה את התוכנה או מי שבנה את מערכת החוקים הזאת בעצם כבר חשב על המורכבות הזאת והכניס אותה לתוך החוק הסו-קולד פשוט. הוא לא פשוט.
[Speaker G] רגע, אבל בהנחה שיש רק עולם אחד שאנחנו חיים בו, בתוך מיליארדי מיליארדי גלקסיות, אז זה לא משהו
[הרב מיכאל אברהם] מוצלח כל כך.
[Speaker D] לא, הגלקסיות בפנים.
[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר על יקום, לא על עולם.
[Speaker G] היקום, יש לנו רק עולם אחד בין כל היקום הענק הזה, אז זה לא משהו מוצלח כל כך.
[הרב מיכאל אברהם] אבל חוקי טבע נכונים בכל היקום.
[Speaker G] אבל רק עולם אחד בסוף התקיים.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. מה, רק עולם אחד? קודם כל זה לא בטוח.
[Speaker G] יכול להיות הרבה מורכבות, אבל זה לא מוצלח.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה שזה מוצלח או לא מוצלח על זה גם על זה אני עוד אדבר. כן, השאלה היא איזה טענה מהסוג שכמו שמעלים, אם הקדוש ברוך הוא עשה את האבולוציה אז למה כל הנשורת? הוא רצה לייצר פילים ובני אדם, למה צריך את כל היצורים שנכחדו בדרך? זה תהליך לא יעיל. אז זה אומר שהוא לא מתכנן כזה גאוני.
[Speaker G] זה קצת אחרת, זה כלומר זה קשור אם אנחנו שואלים קצת תאולוגית האם הייתה הכוונה אפילו מההתחלה. אם הוא בנה משהו בהתחלה, משהו פשוט שהלך לצורה מורכבת, וככה זה כמעט ולא נחשב ביקום, אז איך זה מסתדר? זאת השאלה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה צריך להבחין בין שני דברים. אני שואל שאלה ראשונה מה הסיכוי שמערכת של חוקי פיזיקה תאפשר כימיה וביולוגיה? התשובה היא אפס, קטן מאוד. אוקיי? מספר מערכות חוקי הפיזיקה שיאפשרו כימיה ביולוגיה וחיים הוא פצפון. זה הערה ראשונה. ולכן גם אם בתוך כל היקום שלנו נוצר, אני עוד אגיע לכל הדברים האלה כי כל אלה הם הרהורים אבל אני כבר מקדים כי אתה שאלת, גם אם בתוך כל היקום שלנו קיימים חיים רק על הפלנטה שלנו, שזה בכלל לא ברור היום דרך אגב, אבל נניח שכן לצורך הדיון. אוקיי? עדיין העובדה שהמערכת הפיזיקלית שקיימת בעולם מאפשרת קיומם של חיים היא עובדה סטטיסטית מפליאה. זה לא משנה שזה קורה בפועל רק ביקום שלנו. אתה בסופו של דבר צריך לחשוב עד כמה המערכת היא מיוחדת. ואם היא באמת מיוחדת אז זה בכלל לא משנה שהיא עושה את זה רק בפלנטה אחרת. רוב המערכות האחרות לא יעשו את זה אפילו על פלנטה אחת. נכון, זה לא שולל שיש עוד מערכת. או שתיים שיעשו את זה על כל הפלנטות. בסדר, אבל עדיין זאת מערכת מאוד מאוד מאוד מיוחדת והסיכוי שהיא קורה לבד הוא אפסי. אלא מאי? עכשיו אתה יכול לשאול שאלה אחרת. בסדר, אבל יש הרי מערכות, כמה? חמש מערכות שיותר מוצלחות, שיצרו חיים בכל הפלנטות. ואם הקדוש ברוך הוא כזה גאון, אז למה הוא בחר את המערכת החמישית הכי גאונית? שיבחר את המערכת הכי גאונית. זה שאלה אחרת לגמרי. זה כמו מקביל למה שקורה נגיד שאתה מוצא את השעון של פיילי, אתה מוצא שעון שהוא בנוי בצורה לא אופטימלית. אוקיי, אתה היית בונה אותו טוב יותר. האם אתה היית מסיק שהוא נבנה באופן מקרי? שרירותי, עיוור, לא היה שען? לא. אלא מאי, ברור הרי שאין סיכוי שהוא נוצר לבד, גם אם הוא לא אופטימלי. לכן ברור שהיה פה שען. אתה אומר, בסדר, אבל אם היה פה שען כזה גאוני, למה הוא עשה שעון שהוא לא הכי מוצלח אלא רק החמישי הכי מוצלח? התשובה שלי היא שכנראה הראש של השען הזה שונה מהראש שלי. הוא רצה משהו אחר ממה שאני חושב, כנראה. או שהוא לא היה כזה גאון, גם יכול להיות. אבל עדיין שען חייב להיות. התוצאה שיש שען היא תוצאה של מה הסיכוי ששעון כזה ייווצר במקרה? גם אם הוא לא אופטימלי, זה לא משנה. עדיין הסיכוי שיווצר במקרה הוא מאוד קטן. וזה מספיק לצורך הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי.
[Speaker G] אבל מבחינה תיאולוגית זה עושה, זה משנה הרבה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה יכול להגיד עכשיו, בסדר, אז סימן שהקדוש ברוך הוא לא כזה גאון כמו שאנחנו חושבים. טענה אחרת.
[Speaker G] זה סותר עיקרון של הקדוש ברוך הוא.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל זה לא משנה לי. אני כרגע רק מדבר על השאלה אם היה פה מישהו או משהו שיצר את העולם. האם זה הקדוש ברוך הוא? האם הוא כל יכול? האם הוא גאון גדול? האם הוא נתן תורה? כל מיני אמירות אחרות, לא דיברתי עליהם, אני לא מתחייב אליהם. אני שואל האם דבר כל כך מורכב לא מכתיב את קיומו של מישהו שבנה אותו. התשובה שלי היא כן, זה כן מכתיב. מה אני יכול להגיד עליו? האם הוא הכי גאון בעולם? האם הוא הגאון האופטימלי? האם הוא כל יכול? לא יודע, אולי לא. לא יודע, לא נכנס בכלל לשאלות האלו. קודם כל אני נכנס לשאלה האם הוא יצר, היה מישהו שיצר את העולם. זה מבחינתי הדבר החשוב. עכשיו פה יש, עכשיו אני אגיע לסדרה של הרהורים שחלק מהם עלו בשאלות שאתם שאלתם כאן, ואנחנו נתחיל עכשיו. אבל עכשיו אני אעבור על כל הטענות שאתם העליתם בצורה מסודרת ועוד כמה. טענה ראשונה זה לגבי החוקים. אמרתי שבעצם הטיעון שלי הוא טיעון מן החוקים. והשאלה היא מי אחראי לזה שהחוקים פה הם כל כך מיוחדים שבתוכם נוצרים חיים וביולוגיה וכל המורכבות שאנחנו מכירים סביבנו. עכשיו פה אפשר היה להגיד שהחוקים הם קדומים, תמיד היו. וזה כבר יותר עדין מאשר שהעולם קדום. העולם נגיד כבר אנחנו יודעים, המפץ הגדול הוא בן ארבעה עשר ומשהו מיליארד שנה, אבל החוקים עדיין, גם אחרי הפיזיקה, עדיין יכול להיות שהחוקים היו קדומים, תמיד היו. ואז אין שאלה מי אחראי לכך שהחוקים האלה נוצרו ולא חוקים אחרים. כאן אני רוצה להגיד משהו שלי הוא נראה מאוד ברור אינטואיטיבית, אם כי קשה לי קצת לשכנע אנשים שלא מסכימים איתי בנקודה הזאת, כל אחד יגבש לעצמו את העמדה שלו. יש לייבניץ הבחין, והבאתי את זה כבר בעבר, לייבניץ הבחין בין עיקרון הסיבתיות לבין עיקרון הטעם המספיק. מה זאת אומרת? עיקרון הטעם המספיק בעצם שואל שאלה למה הדבר הוא כפי שהוא. כן, ריצ'רד טיילור איזה פילוסוף אמריקאי מביא לזה דוגמה, נדמה לי שהזכרתי את זה פעם. אתה הולך ביער, אתה מוצא שם כדור זכוכית יפהפה עם כל מיני צורות צבעוניות מרתקות בתוך הכדור הזה, מונח שם ביער. אתה שואל את עצמך איך נוצר הכדור הזה, מה גרם לו להיות כפי שהוא, כל כך מיוחד? אז בא מישהו ואומר לך הוא תמיד היה פה. האם זו תשובה? אז לייבניץ טוען שלא, כי גם אם הוא תמיד היה פה, עדיין יש פה שאלה מעניינת: למה הוא כל כך מיוחד ולא משהו אחר? מעבר לשאלה של אינסוף אקטואלי ולא פוטנציאלי, שמה זה תמיד היה פה? תמיד היה פה הכוונה אינסוף באופן אקטואלי, זאת אומרת הוא היה זמן אינסופי, זה מושג בעייתי. אבל אפילו אם אני מתעלם מהדברים האלה שעל זה דיברנו בראיה הקוסמולוגית, עדיין, אפילו מוזיקת רקע או שזה צלצול להפסקה, הטענה היא שעיקרון הטעם המספיק בעצם אומר שאם אתה רואה מערכת חוקים מיוחדת, גם אם היא מאז ומעולם הייתה, לא שהיא נוצרה אי פעם, עדיין. עדיין זה טעון הסבר למה היא כזאת ולא אחרת. כי מערכת חוקים שמאז ומעולם הייתה גם יכלה להיות אחרת. לא להיווצר אחרת. עוד פעם. היא לא נוצרה אף פעם, היא תמיד הייתה. אבל לא יודע מה המשמעות של המשפט הזה בכלל, אבל נניח. אבל אבל השאלה למה היא כפי שהיא ולא כל מערכת אחרת. זאת עדיין שאלה שטעונה תשובה. וזה מה שהוא קורא להבדיל מעקרון הסיבתיות. עקרון הסיבתיות חל רק לגבי דברים שנוצרו מתישהו. אם זה נוצר, אני שואל מי יצר את זה או מה יצר את זה. אם זה לא נוצר אף פעם, שאלת הסיבתיות לא עולה. אבל שאלת הטעם עולה גם ביחס לדברים שהיו קיימים תמיד. אם הם מיוחדים זה עדיין מעורר פליאה. למה הם כאלה ולא אחרים? ואמור להיות איזהשהו טעם לזה. ולכן אני חושב שגם אם החוקים היו קיימים תמיד, עדיין אני חושב שסביר שעומד מאחוריהם איזהשהו מחוקק. כי אחרת הם לא היו יוצאים דווקא כאלה מיוחדים ולא כל מערכת אחרת. וגם הקדמות של החוקים במילים אחרות, גם אם היה אפשר לדבר על זה, ואני אומר עוד פעם, אני בספק רב, כי זה אינסוף קונקרטי ולא פוטנציאלי. עדיין מבחינת עקרון הטעם המספיק לדעתי זה עדיין מחייב את קיומו של מישהו או משהו שיצר אותם, מחוקק, כן, שיצר את החוקים האלה. זה הערה ראשונה. אני כבר לא יכול להמשיך הלאה. אני עכשיו אגיע לעיקרון האנתרופי, לפיין טיונינג, להקראיות, להרבה דברים שאנחנו עוד שעלו פה בהערות שלכם. מולטיוורס, כן, כל הדברים האלה. אנחנו עוד נגיע לכל הדברים האלה אל תדאגו שלב שלב. זה גם נמצא בספר אגב, מי שרוצה יכול לראות את זה. אוקיי. אז אם יש הערות או שאלות אז אפשר. אוקיי, תודה שבת
[Speaker C] שלום.
[Speaker G] תודה רבה, שבת שלום, תודה רבה, תודה רבה, שבת שלום, תודה.