אמונה – שיעור 21
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- ההנחה ההגיונית מאחורי החוק השני והביקורת על “הילה מדעית”
- ערעור ליבוביץ’ והבחנת “העמדה על המוכר” מול “העמדה על הלא מוכר”
- טיעון מול הסבר והטענה שאין רלוונטיות ל”אי-הבהירות”
- מדעיות, פופר, וההשוואה לניוטון ולתיאוריות לא נצפות
- חוק הגרוויטציה מול “כוח” הגרוויטציה, ישים תיאורטיים, וגרביטונים
- שלוש ההנחות, רגרסיה אינסופית, והעמדה שההנחות “כן מדעיות”
- האבולוציה כאתגר למסלול הפיזיקו-תיאולוגי והצגת המנגנון
- ספר העיקרים, דמיון לתיאורי השתכללות, וההבחנה בין תיאור למכניזם
- אבולוציה ואמונה: משחק סכום אפס, אפשרות של בריאה אבולוציונית, והגדרת מורכבות
- מיפוי מסלולי ההוכחה לאלוקים והטענה שהאבולוציה מאתגרת רק מסלול אחד
- בריאתנים, “שלבים חסרים”, דוקינס, ואלוהי הפערים מול האופטימיות האתאיסטית
- הטענה שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי אינו “גוד אוף גאפס” והדחייה לפעם הבאה
- הערות סיום ושאלת “העקבות” על הידע שניתן להסיק מן המסקנה
סיכום
סקירה כללית
הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי נשען על ההנחה שדבר מורכב לא נוצר בלי יד מכוונת, והחוק השני של התרמודינמיקה ואנטרופיה מוצגים כביטוי פורמלי להיגיון הזה יותר מאשר כהנחה מדעית עצמאית. נטען שאנשים נוטים “לשאת את שמו של המדע לשווא” ולהיתלות בהילה שלו במקום להכיר בכך שהיסוד כאן הוא שכל ישר. מובא ערעור של אליה ליבוביץ’ על הסבר באמצעות הלא-מובן, ונענית הטענה דרך הבחנה בין “העמדה על המוכר” לבין “העמדה על הלא מוכר” במדע, תוך שימוש בתומס קון. בהמשך נטען שהטיעון אינו חייב להיות “הסבר” שמבהיר אלא טיעון שגוזר מסקנה, ונבחנת שאלת המדעיות דרך פופר והניתנות להפרכה, תוך השוואה לכוח הגרביטציה ולמחלוקת על ישים תיאורטיים כמו גרביטונים. לאחר מכן מוצגת האבולוציה כמוקד הוויכוח המודרני משום שהיא מאתגרת את ההנחה השלישית, אך נטען שהאבולוציה לכל היותר פוגעת במסלול אחד מתוך רבים להגעה לאלוקים, ושגם אז היא מפילה הוכחה ולא מסקנה, ואף נטען שתיתכן טענה שהאבולוציה אינה מפילה ואף מחזקת. לבסוף מותחת ביקורת על טיעוני “אלוהי הפערים” של בריאתנים ועל האופטימיות האתאיסטית הסימטרית, ומוצהר שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי אינו נשען על פער אמפירי בר-סגירה אלא על פער “מהותי”.
ההנחה ההגיונית מאחורי החוק השני והביקורת על “הילה מדעית”
הטיעון מתחיל מהנחה שדבר מורכב לא נוצר בלי יד מכוונת, והדגמה דרך החוק השני של התרמודינמיקה ואנטרופיה מובילה לקביעה שמדובר בהנחה הגיונית ולא באמת בהנחה מדעית. החוק השני מוצג כביטוי פורמלי להנחה הגיונית שלפיה דברים לא מסתברים לא קורים “סתם ככה”, גם אם זה נשמע בנאלי בניסוח הזה. נטען שיש נטייה לשאת את שמו של המדע לשווא, משום שאנשים אוהבים להיתלות במדע בגלל ההילה שלו כ”כל יודע וצודק תמיד”, בעוד שלהיגיון יש הילה פחות זוהרת אף שהוא היסוד גם כאן.
ערעור ליבוביץ’ והבחנת “העמדה על המוכר” מול “העמדה על הלא מוכר”
אליה ליבוביץ’ מוצג כטוען שלא ניתן להסביר משהו מובן על בסיס דבר שאינו מובן, ושלהמציא משהו לא מוכר כדי להסביר דברים מוכרים אינו רווח של הסבר. נטען כנגדו שבתולדות המדע יש שני סוגי הסברים: העמדה על המוכר והעמדה על הלא מוכר, במובן של רדוקציה. תומס קון מובא כדי להבחין בין תקופה פרדיגמטית שבה תיאוריה מוכרת מסבירה עובדות לבין תקופת משבר שבה מציעים תיאוריה חדשה, כמו תורת הקוונטים ותורת היחסות, כהסבר שהוא במהותו העמדה על הלא מוכר. נטען שכל יצירת תיאוריה מדעית חדשה היא בהגדרה העמדה על הלא מוכר, ולכן גם אם הסקת אלוקים היא העמדה על הלא מוכר אין בכך פסול ייחודי.
טיעון מול הסבר והטענה שאין רלוונטיות ל”אי-הבהירות”
נטען שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי לא בהכרח מתיימר להציע הסבר לקיום העולם אלא גוזר מסקנה מקיום העולם וממורכבותו, והשאלה היא אם המסקנה נכונה ונובעת מן ההנחות. מודגש שטיעון הוא גזירת מסקנה מהנחות, בעוד שהסבר נמדד גם לפי מידת ההבהרה שהוא מעניק. נטען שאפשר שמסקנה תהיה נכונה בלי להבהיר את העולם, ולכן הטענה “אין פה הסבר” אינה רלוונטית לטיעון שמטרתו תקפות ההיסק.
מדעיות, פופר, וההשוואה לניוטון ולתיאוריות לא נצפות
קיומו של אלוקים מוגדר כלא-תזה מדעית משום שאינו עומד במבחן פופר של ניתנות להפרכה, ונאמר שלא ניתן להציע ניסוי מכריע שנכשלונו יפריך את התזה. יחד עם זאת, ההיסק מהעובדות למסקנה מוצג כמהלך שדומה להישג מדעי מסוג העמדה על הלא מוכר, בדוגמה של ניוטון שמאחד גאות ושפל, מסלולי כוכבים ונפילת גופים תחת רעיון הגרוויטציה. נטען שכמו שכוח הגרוויטציה אינו נראה בתצפית ישירה אך מתקבל בגלל הצלחתו להסביר עובדות, כך גם אלוקים מוצע כהיסק ממורכבות ותיאום העולם, אף שגם הוא לא נצפה. ההבדל מודגש בכך שתיאוריית הגרוויטציה מפיקה ניבויים הניתנים להפרכה, בעוד התוצר “אלוקים קיים” אינו עומד במבחן הפרכה ישיר.
חוק הגרוויטציה מול “כוח” הגרוויטציה, ישים תיאורטיים, וגרביטונים
נעשית הבחנה בין חוק הגרוויטציה לבין הטענה על קיומו של “כוח גרוויטציה” כישות שמחוללת את המשיכה, ונאמר שזה לא אותו דבר. נטען שיש מחלוקת אצל פילוסופים של המדע אם כוח הגרוויטציה “באמת קיים” או שהוא פיקציה לשונית נוחה, בעוד שפיזיקאים נוטים להניח שהוא קיים, בין היתר מתוך הנחה שאין “אקשן אט א דיסטנס”. נטען שחוק הגרוויטציה ניתן להפרכה אמפירית, אבל קיומו של הכוח כישות מחוללת לכאורה אינו ניתן להפרכה באותו אופן, משום שכל מה שנצפה הוא תופעת המשיכה. מוזכרים גרביטונים כחלקיקים נושאי כוח הגרביטציה, ונאמר שמושקעים מאמצים ומשאבים בניסיון לגלותם, אך בינתיים אין דרך אמפירית להיווכח בקיומם, ובכל זאת רוב מוחלט של פיזיקאים יניחו שכוח גרביטציה קיים. מכאן נטען שהדמיון בין היסקים מדעיים לישים לא נצפים לבין ההיסק הפיזיקו-תיאולוגי הוא משמעותי.
שלוש ההנחות, רגרסיה אינסופית, והעמדה שההנחות “כן מדעיות”
הטיעון מנוסח על שלוש הנחות: קיים עולם, העולם מורכב, ודבר מורכב לא נוצר בלי מרכיב, כאשר שתי הראשונות מוסכמות גם על אתיאיסטים והמחלוקת מתמקדת בשלישית. נטען שההנחה השלישית יכולה להיחשב מדעית ואף להתנסח דרך החוק השני של התרמודינמיקה כאמירה שסדר במערכת לא עולה בלי גורם מעורב, תוך אזכור “השדון של מקסוול”. נטען שגם אם המסקנה על אלוקים אינה ניתנת להפרכה ישירה, היא נובעת לוגית מהנחות בעלות אופי מדעי, ולכן יש כאן קרבה לחשיבה מדעית אף שהדובר מסתייג מהצליל הפונדמנטליסטי-בריאתני. נשאלת שאלת “מי הרכיב את המרכיב” והלולאה, ונאמר שהאלטרנטיבה היא רגרסיה אינסופית שאי אפשר לקבלה, ולכן יש להניח חוליה ראשונה, כאשר נטען שהעולם עצמו אינו מתאים להיות החוליה הראשונה משום שאינו בעל קיום עצמאי.
האבולוציה כאתגר למסלול הפיזיקו-תיאולוגי והצגת המנגנון
האבולוציה מוצגת כמקום שבו הדיון נמצא ב-150 השנים האחרונות מאז 1870 ויציאת “מוצא המינים” של דרווין, והוויכוח ממוקם בתוך האגף הפיזיקו-תיאולוגי. נטען שבמסגרת הדיון התיאולוגי האבולוציה אומרת בתמצית שיכול להיווצר דבר מורכב ללא מרכיב, משום שדרווין מציג מנגנון עיוור ושרירותי שמייצר מורכבות וסדר בלי יד מכוונת. מודגש שתיאוריית האבולוציה נשענת על תשתית של אביוגנזה, היווצרות של חי מתוך דומם או שרשרת חלבונית מתוך חומר דומם, ואז מתחילים תהליכים אבולוציוניים. המנגנון האבולוציוני מתואר כשרשרת של שלושה רכיבים: היווצרות מוטציות, ברירה טבעית ותורשה, תוך הבחנה בין גנוטיפ לפנוטיפ והדגמה באמצעות נמרים, ומתוארת אנלוגיית בתים על שפת הים כדי להראות שבלי תורשה אין “התקדמות” אבולוציונית. נטען שהתהליך מוליך להתאמה גוברת לתנאי סביבה ולשינויים, יצירת מינים חדשים והכחדת קודמים.
ספר העיקרים, דמיון לתיאורי השתכללות, וההבחנה בין תיאור למכניזם
מובא קטע מספר העיקרים המתאר מהלך של שלמות מדורגת מן החיסרון לשלמות, כולל דוגמאות של אלמוג כסוג ביניים בין דומם וצומח, ספוג ימי כביניים בין צומח וחי, וקוף כביניים בין בעלי חיים ואדם. נטען שהדמיון לוויכוחים מודרניים על “מיני ביניים” מרשים, אך מודגש שאין שם אבולוציה משום שחסר המכניזם. נטען שהטעות הנפוצה היא לזהות “השתכללות” עם דרווין, בעוד דרווין מחדש תהליך מכניסטי עיוור ללא תכליתיות וללא מגמתיות, בניגוד ללמארקיזם שמייחס שאיפה לשלמות ותכליתיות. נטען שהרעיון של דרווין נעשה טריוויאלי אחרי שנאמר אך דרש גאונות כדי להגות אותו, ושעיקרו הוא הסבר טבעי סטטיסטי ללא יד מכוונת.
אבולוציה ואמונה: משחק סכום אפס, אפשרות של בריאה אבולוציונית, והגדרת מורכבות
נטען שמקובל הן אצל אתאיסטים הן אצל בריאתנים לראות באבולוציה סתירה לאמונה באלוקים כמשחק סכום אפס המחייב בחירה, והדובר טוען שהצגה זו אינה נכונה. נטען שאפשר שאלוקים ברא את העולם כך שאבולוציה תייצר חיים, ושנרב מובא באמירה שאינו מבין למה אבולוציה סותרת אלוקים יותר מגרביטציה, משום שחוקים יכולים להיות אופן ניהול העולם. נשאלת שאלה על “שכלול” האדם מול נמר, ונענה שמורכבות אינה עניין סובייקטיבי אלא מדד אובייקטיבי דרך אנטרופיה, כאשר חיים מוגדרים כבעלי אנטרופיה נמוכה וסדר גבוה יותר מדומם. יחד עם זאת נטען שהקושי נובע מכך שאבולוציה מציעה שלא צריך בורא כדי שהחיים ייווצרו, בדומה לטענת לפלס “לא נזקקתי להיפותזה הזאת”, ולכן ההתאמה לאמונה נעשית מורכבת יותר בהקשר של בריאה ולא רק של חוקי טבע.
מיפוי מסלולי ההוכחה לאלוקים והטענה שהאבולוציה מאתגרת רק מסלול אחד
מוצגת מסגרת של כמה מסלולים פילוסופיים להגעה לאלוקים, כולל האונטולוגי, הקוסמולוגי, הפיזיקו-תיאולוגי, ותיאולוגי שטרם נידון, וכל מסלול מתפצל לגרסאות רבות. נטען שאם האבולוציה מאתגרת משהו, היא מאתגרת רק את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי משום שהיא תוקפת את ההנחה שדבר מורכב דורש מתכנן, בעוד שהטיעונים האחרים נשארים על כנם. נטען שגם אם מסלול זה נופל, מדובר בסגירת “דרך אחת” ולא בהוכחה שאין אלוקים, ואף אם זו הייתה הדרך היחידה, הפלת ההוכחה אינה הפלת המסקנה, בדוגמת באג בהוכחה גיאומטרית שאינו מוכיח שהמשפט שגוי. נטען בנוסף התחייבות שהאבולוציה לא רק שאינה מפילה את ההוכחה אלא אף מחזקת אותה, ושכל הוויכוח סביב אבולוציה ואמונה הוא “סערה בכוס מים”.
בריאתנים, “שלבים חסרים”, דוקינס, ואלוהי הפערים מול האופטימיות האתאיסטית
מתוארת טענת בריאתנים על “שלבים חסרים” או קפיצות אבולוציוניות כסוג של התקפה על הדרגתיות, מול מטאפורת דוקינס על “הנמכת השיפוע” של ההר הבלתי סביר. נטען שהתגובה הנאו-דרוויניסטית היא טענת “גוד אוף גאפס”, שלפיה אסור להשתמש בלקונות זמניות בהבנה המדעית כהוכחה לאלוקים, משום שיש להמשיך במחקר ולסגור פערים. נטען שיש כאן אינטרס אתאיסטי להציג את הקשר כמשחק סכום אפס שבו התקדמות המדע מצמצמת את מקום אלוקים, ושהבריאתנים נכנעים לכך כשהם מנסים להילחם במדע באמצעות פערים. נטען שגם האופטימיות האתאיסטית ש”הגאפ ייסגר” היא הנחה לא מבוססת שאינה טובה מן הפסימיות הבריאתנית, ולכן טיעוני גאפים הם חלשים אף שאינם סתירה לוגית.
הטענה שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי אינו “גוד אוף גאפס” והדחייה לפעם הבאה
נשאלת השאלה האם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי עצמו הוא טיעון של “אלוהי הפערים”, ונענית הטענה שהוא אינו כזה משום שמדובר בגאפ שבאופן מהותי לא ניתן למילוי ולא בחוסר מידע שעוד מחקר ישלים. נטען שניתן כבר היום לומר שהפער הזה לא יתמלא לעולם, ולכן הבעיה המתודולוגית של “גוד אוף גאפס” אינה חלה כאן באותו אופן. נמסר שהבהרת הדבר מחייבת הבנה טובה יותר של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, והדיון המפורט נדחה לפעם הבאה.
הערות סיום ושאלת “העקבות” על הידע שניתן להסיק מן המסקנה
בסיום ניתנת הנחיה טכנית להגיע להקלטות דרך קבוצות ווטסאפ, האתר, ויוטיוב תחת “הרב מיכאל אברהם אמונה”. נשאלת שאלה על דימוי העקבות ביער ועל מה ניתן לדעת על היצור שהשאיר אותן, ונענה שניתן להסיק את גודל הרגל וכיוצא בזה אך מעבר לכך אין ידע מהותי נוסף, משום שלהניח את קיומו מכוח העקבות ואז לטעון שהוא יכול להשאיר עקבות הוא טאוטולוגיה. נטען שזה קשור לביקורת שלפיה ממציאים את אלוקים כדי להסביר את העולם ואז יודעים עליו רק שהוא ברא את העולם, ושזהו בדיוק הנושא שהדובר טוען שהתמודד איתו.
תמלול מלא
טוב, אנחנו במהלך של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית שמבוססת על ההנחה העיקרית שעליה היא מבוססת זה שדבר מורכב לא נוצר בלי יד מכוונת. ניסיתי להדגים את זה דרך החוק השני של התרמודינמיקה ומושגים של אנטרופיה, אבל אמרתי שבסופו של דבר לא מדובר פה באמת בהנחה מדעית אלא בהנחה הגיונית. גם החוק השני של התרמודינמיקה הוא בסך הכל ביטוי פורמלי להנחה הגיונית שאומרת שדברים שלא מסתברים לא קורים סתם ככה. בניסוח הזה זה נשמע כבר ממש בנאלי, אבל זה בעצם מה שעומד מאחורי הדברים. אמרתי שיש איזו נטייה כזאת לשאת את שמו של המדע לשווא. אנשים נורא אוהבים להיתלות במדע כי יש לו הילה של כל יודע וצודק תמיד, אז אם אתה מתבסס על חוק מדעי אז אתה בטוח צודק. ההיגיון והשכל הישר יש לו הילה פחות זוהרת, אבל בסופו של דבר נדמה לי שזה מדבר על היגיון ולא דווקא על מדע, או גם המדע בעצם במקרה הזה מבוסס על שיקול הגיוני. בהמשך דיברתי על המשמעות של הטיעון הזה, רגרסיה אינסופית, אני לא אחזור לכל העידונים שעשיתי לו, היום אני אעשה את העידון הסופי. והבאתי את הערעור של אליה ליבוביץ' שטוען שאתה לא יכול להסביר משהו מובן על בסיס דבר שהוא בעצמו לא מובן. אתה יכול להשתמש בדברים שמוכרים לנו כדי להסביר דברים אחרים, אבל אם אתה ממציא משהו לא מוכר כדי להסביר דברים מוכרים, אז מה הרווחת? אין פה הסבר. אז אמרתי שזה לא נכון, בגלל שבתולדות המדע או בהתנהלות המדעית ישנם שני סוגי הסברים, הסבר של העמדה על המוכר והסבר של העמדה על הלא מוכר, העמדה – רדוקציה. זאת אומרת, אני מסביר לפעמים דברים על בסיס עקרונות מוכרים, אבל לפעמים אני מסביר דברים על בסיס עקרונות לא מוכרים. מה ההבדל ביניהם? בשפה של תומס קון, כפילוסוף או סוציולוג של המדע כמו שהוא מגדיר את עצמו, הוא מבחין בין תקופה פרדיגמטית לבין תקופה של משבר בהתנהלות של המדע. כשיש תיאוריה שמסבירה טוב את העובדות, זה תקופה פרדיגמטית, אנחנו עובדים בתוך פרדיגמה נתונה, יש תיאוריה שבה משתמשים וכל מקרה שמגיע לפנינו אנחנו בודקים אותו במסגרת התיאוריה הזאת ומוצאים לו הסברים כאלה או אחרים. זאת עבודה שהיא ביסודה העמדה על המוכר. התיאוריה מוכרת, אנחנו משתמשים בה כדי להסביר תופעות. הבאתי את הדוגמה של לחקור התרסקות של מטוס. אנחנו חוקרים התרסקות של מטוס, אנחנו מנסים לחפש הסברים, היה סדק בכנף, המנוע עלה באש כמו שהיה לפני כמה ימים, או דברים מן הסוג הזה. אנחנו יודעים שתופעות מהסוג הזה יכולות לגרום לתקלות או להתרסקות של המטוס, ולכן זה נקרא העמדה על המוכר. אבל מה קורה אם אני אמצא פתאום אוסף של מטוסים ששום תיאוריה מהתיאוריות הידועות לנו לא מסבירה את ההתרסקות שלהם? אז אני אצטרך לחפש משהו אחר. אולי המידע שלי לא שלם, או להחליף את התיאוריות שלי או להעשיר אותן. במקרה הזה אני אצטרך לחפש דווקא משהו לא מוכר כדי שיסביר לי את התופעות שאני חושב עליהן. בעצם תמיד כאשר בתקופה פרדיגמטית תמיד כאשר אנחנו נקלעים למשבר, זאת אומרת שיש יותר מדי עובדות שהתיאוריה לא מצליחה להתמודד איתן, אז אנחנו מחכים שיגיע רעיון חדש, מציעים תיאוריה חדשה, תורת הקוונטים, תורת היחסות, כל אלה הן תוצאות של משבר פרדיגמטי. ואז ברגע שהתיאוריה החדשה מוצעת, אם היא מסבירה את כל העובדות יותר טוב מהתיאוריה הקודמת אנחנו מאמצים אותה. עכשיו שימו לב שפה זה הסבר שהוא במהותו העמדה על הלא מוכר. לא העמדה על המוכר. אני לוקח תופעות מוכרות ואני מסביר אותן על בסיס תיאוריה שעכשיו המצאתי, מצאתי אם תרצו, לא משנה, אבל זו לא תיאוריה שהייתה מוכרת לי קודם. זה הסבר שהוא העמדה על הלא מוכר, לא העמדה על המוכר. ותמיד כאשר נוצרת תיאוריה מדעית חדשה תמיד בהגדרה מדובר בהסבר שהוא העמדה על הלא מוכר ולכן הטענה שלהסביר את קיומו של העולם… של העולם על ידי אלוקים זה בעצם העמדה על הלא מוכר, שזו הטענה של לייבוביץ', ואני אומר, גם אם אתה צודק, אז מה? כל היווצרות של תיאוריה מדעית חדשה היא הסבר מהסוג של העמדה על הלא מוכר. זה א', וב' אמרתי, שדבר כזה לא מתיימר להיות הסבר. הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי לא בהכרח מציע הסבר לקיומו של העולם. הוא גוזר מסקנה מקיומו של העולם, וצריך לבדוק האם המסקנה הזאת נכונה או לא. האם היא מסבירה או לא מסבירה את העולם, מה זה מעניין אותי? זאת אומרת, בסופו של דבר אם העולם הוא מורכב אז אני טוען שיש משהו שיצר אותו, הוא לא נוצר לבד. אם אני צודק אז יש משהו כזה. האם המשהו הזה מבהיר לי את העולם, מסביר אותו באיזושהי צורה, אין לי מושג. יכול להיות שלא. אז מה? השאלה אם המסקנה הזאת נכונה. טיעון והסבר זה לא אותו דבר. טיעון פירושו לקחת הנחות ולגזור מהן מסקנה, וזה צריך להיבדק במונחים של האם המסקנה נכונה או לא נכונה, האם היא נובעת מהנחות או לא נובעת מהנחות. הסבר לא נמדד רק בשאלה אם הוא נכון, אלא גם בשאלה אם הוא מבהיר. כן? אני אומר, אני לא יודע, אני יכול להציע כל מיני הסברים שיכולים להיות הסברים נכונים אבל הם לא עוזרים לי כלום, הם לא מבהירים את מה שאני מדבר עליו בשום צורה. זה לא אומר שהם לא נכונים, זה אומר שהם לא הסבר. הם לא עוזרים לי להבהיר את התמונה. ולכן הטענה שאין פה הסבר היא לא רלוונטית. הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי לא מתיימר להציע הסבר אלא מתיימר לגזור מסקנה מתוך ההנחות. והשאלה אם המסקנה נגזרת או לא. אני חושב שכן. עכשיו פה עלתה שאלה, וכאן אני רוצה להתחיל את הפגישה של היום. עלתה שאלה עד כמה טיעון מסוג כזה הוא בעל אופי מדעי. אמרתי כבר כמה פעמים, קיומו של אלוקים זאת לא תזה מדעית. היא לא תזה מדעית כי היא לא עומדת במבחן הכי יסודי של תזות מדעיות, שזה המבחן של פופר, כן, של הניתנות להפרכה. אי אפשר להעמיד את התזה הזאת שאלוקים קיים למבחן הפרכה. כן? תציעו לי ניסוי, שאם הוא יתקיים אז יש אלוקים ואם הוא לא יתקיים אז אין אלוקים, כן? ניסוי מכריע. אני לא מצליח לחשוב על סוג כזה של ניסוי. לא ניסוי יזום, כן? אם אלוקים יתגלה וכולם יראו שהוא קיים, אז הוא אכן קיים. אז זה יכול לקרות ברמה העקרונית, אבל אני לא יכול ליזום ניסוי שאני אבנה משהו במעבדה, אבצע פרוצדורה כלשהי, והתוצאה תגיד לי אם יש או אין. או בעיקר אם אין, כי אנחנו מדברים על פרוצדורת הפרכה ולא על פרוצדורת הוכחה. כבר דיברנו על זה שמדע לא מוכיח, מדע רק מנסה להפריך או מאושש. אז התזה הזאת שיש אלוקים קשה להתייחס אליה כתזה מדעית, כי אין, אני לא יודע לגזור ממנה ניבוי שאפשר לבדוק אותו ולראות שאם הוא לא מתקיים התזה הופרכה. אבל, וכאן אני רוצה לסייג את מה שאמרתי, המהלך ההגיוני שאותו עשיתי הוא בהחלט מהלך שדומה להישג מדעי. הישג מדעי של העמדה על הלא מוכר. זאת אומרת, אני יש לי אוסף של תופעות, נגיד גאות ושפל, מסלולי הכוכבים, נפילה של גופים לכדור הארץ, כל מיני דברים כאלה, נגיד שאני ניוטון כן? במאה השמונה עשרה. אני עומד לפני התופעות האלה ועכשיו אני אומר וואלה יש לי רעיון, יש כוח גרוויטציה בעולם והוא זה שבעצם אחראי לכל התופעות האלה שעד פניהן נראה שאין קשר ביניהן. עד שלא חשבו על גרוויטציה אף אחד לא חשב שיש קשר בין גאות ושפל, מסלולי הכוכבים ונפילה של עצמים לכדור הארץ. ניוטון בעצם הראה שיש קשר בין התופעות האלה דרך תיאוריית הגרוויטציה. עכשיו, המסקנה שאותה הוא הסיק, הוא בעצם לקח אוסף של עובדות והסיק תיאוריה כלשהי שמסבירה אותם או נגזרת מהם, וזה מה שדיברתי קודם על העמדה על הלא מוכר. אבל את כוח הגרוויטציה הזה לא באמת ניוטון יכול היה לראות וגם לא אנחנו. ההשתכנעות שלנו בתיאוריית הגרוויטציה נובעת מזה שהיא מסבירה היטב את אוסף העובדות שאותו היא באה להסביר. נכון? אין לי דרך לראות את כוח הגרוויטציה. ובמובן הזה כשאני מציע את אלוקים כהסבר או כמסקנה ממורכבותו של העולם, מהיותו מתוכנן, מתואם, מורכב, דיברנו על זה שיש ניסוחים שונים, אז במה זה שונה מכוח הגרוויטציה? במובן הזה ההיסק מההנחות או מהעובדות אל התיאוריה שמסבירה אותן, למרות שהתיאוריה הזאת היא לא ניתנת לתצפית, אני לא יכול לראות לא את כוח הגרוויטציה ולא את אלוקים. אבל אם זה מסביר מבחינתי זאת התיאוריה המדעית שנגזרת מתוך העובדות. ההבדל, שבכל זאת, ולכן אני אומר שיש פה משהו שהוא כן דומה להתנהלות מדעית. אבל אני אומר מעבר לזה יש בכל זאת הבדל. אני עדיין לא חוזר בי, הטענה היא לא טענה מדעית לגמרי. נכון שהדרך ההגיונית שעברנו מהעובדות אל הטענה היא הדרך שגם עושים במדע. זה נכון, אבל זה לא אומר שהתוצר הוא טענה מדעית. כי זה, כמו שאמרתי קודם, אי אפשר להעמיד את התוצר למבחן הפרכה, את כוח הגרוויטציה אפשר. התיאוריה לגבי הגרוויטציה היא יש לה ניבויים מסוימים שאני יכול להעמיד אותם למבחן. ולכן שמה התוצר הוא תזה שניתנת להפרכה. אז מעבר לדרך שהגעתי מהעובדות אל התיאוריה שהיא קיימת גם כאן, בהקשר האלוקי, התוצר שיצא הוא בכל זאת שונה. שמה התוצר עומד למבחן הפרכה, בגדול, גם על זה קצת אפשר להתווכח, אבל בגדול, ואצלנו התוצר לא עומד למבחן הפרכה, כן? כי קיומו של אלוקים אני לא יודע איך לעשות ניסוי שיעמיד את זה למבחן הפרכה. אני רוצה לחדד עוד משהו אל הדוגמה הזאת של הגרוויטציה. למעשה צריך להבחין בכוח הגרוויטציה, אני חושב שאולי הזכרתי את זה פעם, צריך להבחין בתיאוריית הגרוויטציה בין שני מישורים. מישור אחד זה חוק הגרוויטציה, כן? שכל שתי מסות מושכות זו את זו בכוח שפרופורציוני לריבוע המרחק, פרופורציוני הפוך לריבוע המרחק ביניהם, כוח הגרוויטציה של ניוטון. יש מישור אחר שמדבר על כוח הגרוויטציה, דיברתי קודם על חוק הגרוויטציה עכשיו אני מדבר על כוח הגרוויטציה. מה זה כוח הגרוויטציה? כוח הגרוויטציה זה סוג של ישות שגורמת למשיכה ההדדית הזאת בין הגופים. אפשר לקבוע שיש משיכה בין גופים בלי לטעון שיש כוח, אלא להגיד גופים נמשכים, ויש להם בטבע שלהם, יש להם משהו בטבע שלהם שגורם להם להימשך, לא יודע מה, גופים בעלי מסה נמשכים זה לזה, זה חוק הגרוויטציה. אבל כשאני טוען שיש כוח גרוויטציה, אני בעצם מדבר על סוג של ישות, משהו שקיים בעולם שמחולל את תופעת המשיכה, את חוק הגרוויטציה. זה לא להגיד את אותו דבר. ולכן באמת בין פילוסופים של המדע לפחות, למרות שאני לא מכיר פיזיקאי אחד שחושב כך, בין פילוסופים של המדע יש מחלוקת בשאלה אם כוח הגרוויטציה באמת קיים. או שזאת פיקציה שנוח לנו לתאר את התיאוריה במונחים של ישים תיאורטיים כמו כוח הגרוויטציה, אבל זה לא שבאמת אנחנו יכולים להגיד שקיים דבר כזה כוח גרוויטציה. לעומת זאת פיזיקאים, כמו שאמרתי קודם, נדמה לי שכל אחד שתשאלו יגיד לכם כן, כן, ברור יש כוח גרוויטציה והוא גורם למשיכה של גופים. יותר מזה, יש אפילו איזושהי הנחה מקובלת בפיזיקה שאין דבר כזה אקשן אט א דיסטנס, פעולה ממרחק. עכשיו תשימו לב שאם אין כוח גרוויטציה אז יש לי שתי מסות שנמצאות במרחק, אני לא יודע מה, מטר ביניהם, הם מושכות זו את זו אבל הם עושות את זה ממרחק. כשאני אומר שיש כוח גרוויטציה אני בעצם טוען שיש משהו שנוגע במסה עצמה ומושך אותה לכיוון המסה השנייה. זאת אומרת יש משהו שלא פועל עליה ממרחק אלא מגיע אליה ולוקח אותה. ובמובן הזה זאת אפילו הנחה מומשגת, זה לא סתם שאלה פילוסופית, זאת הנחה מומשגת בפיזיקה, ולפיזיקאים מקובל לחשוב שאין דבר כזה אקשן אט א דיסטנס. זאת אומרת פעולה, אין דבר כזה פעולה ממרחק, פעולה היא תמיד במרחק אפס. ולכן אין דבר כזה חוק גרוויטציה בלי שיש כוח גרוויטציה, כוח גרוויטציה שמחולל את החוק הזה, שיוצר את תופעת המשיכה. אני לא רק מתאר אני גם טוען טענות לקיומו של משהו. עכשיו פה זאת נקודה חשובה כי קיומו של כוח הגרוויטציה הוא לכאורה תזה שלא ניתנת להפרכה. חוק הגרוויטציה ניתן להפרכה, אני יכול לבדוק אם יש שתי מסות שימשכו זו את זו לא בכוח שפרופורציוני הפוך לריבוע המרחק, אם מצאתי אחת כזאת הפרכתי את חוק הגרוויטציה, את זה אפשר להעמיד למבחן הפרכה. אבל איך אני יכול לוודא שיש בעולם דבר כזה שנקרא כוח גרוויטציה? הרי כל מה שאני רואה זה תופעת המשיכה, אני לא יכול לראות את הכוח, אני מניח שהוא קיים. אתם מבינים שזה כבר ממש דומה לטיעון לקיומו של אלוקים, אני בעצם מניח את קיומו של משהו שאחראי על התופעות שבהן אני צופה, המשהו הזה לא ניתן לתצפית, אף אחד לא ראה אותו. אף אחד לא יכול לדעת שהוא באמת קיים, ובאמת בגלל זה יש הרבה פילוסופים שטוענים שהוא לא קיים. אנחנו רק מדברים עליו כי נוח לנו להשתמש בשפה הזאת כדי לתאר את חוק הגרביטציה. הוא לא באמת קיים. אבל פיזיקאים מניחים שהוא כן קיים. לא רק זה, הם מוציאים מיליארדי דולר כדי לנסות ובכל זאת לעשות ניסוי שיבדוק את קיומו של כוח הגרביטציה, לא רק של חוק הגרביטציה. למשל, לגלות את קיומם של גרביטונים. גרביטונים זה חלקיקים שהם נושאים את כוח הגרביטציה, כמו שפוטון נושא את הכוח האלקטרומגנטי. עכשיו, אם מגלים גרביטונים זה יאמת את קיומו של כוח הגרביטציה. בינתיים לא גילו. אין לנו, זה חלקיק שקשה מאוד, הוא חלש מדי, האינטראקציות שלו חלשות מדי, אין דרך באמת לגלות כרגע לפחות לגלות אם הוא קיים או לא. מושקעים בזה הרבה מאוד מאמצים, בינתיים ככל הידוע לי לפחות, בינתיים עוד אין דרך אמפירית להיווכח בזה. ועדיין אני מהמר שאם תיקחו מאה פיזיקאים, מתוכם למעלה מתשעים ותשעה יגידו לכם שיש כוח גרביטציה, בלי שיש ניסוי שמאשר את זה. אז נכון שתיאורטית, היפותטית, אפשר לחשוב על ניסוי שיעשה את זה כשתהיה הטכנולוגיה, לא יודע, בעוד מאה שנה. אבל כרגע אין. אז איך אתה יכול להניח שהוא קיים? כי ההיגיון שלי אומר שתופעת הגרביטציה לא תתחולל אם אין כוח גרביטציה שמחולל אותה. אז במה זה שונה מהוכחה לקיומו של אלוקים? ההיגיון שלי אומר שתופעות מורכבות לא קיימות אלא אם כן היה מרכיב שיצר אותן. לא רואה את היצור הזה, הוא לא נותן לי הסבר באיזשהו מובן אולי, אולי כן, אולי לא, אפשר להתווכח. מה זה משנה? אבל אני מניח שבלעדיו, אם הוא לא היה קיים, התופעות שאותן פגשתי לא היו מתחוללות. ולכן אני טוען שהוא קיים. במובן הזה זה ממש דומה להסק מדעי. אז נכון, זה לא ניתן להפרכה, אבל התזה על ישים מדעיים גם היא באופן עקרוני לא ניתנת להפרכה, בניגוד לכוחות המדעיים, לחוקים המדעיים סליחה. חוקים מדעיים אפשר לבדוק אם הם עובדים או לא עובדים. זה וודאי ניתן להפרכה. אבל הישים שמחוללים אותם, להניח שקיים יש, או שלא קיים יש אלא רק החוק צף, החוק מתחולל אבל אין משהו שמחולל אותו. ההבדל בין שני אלה לא ניתן להפרכה, לפחות כרגע. ועדיין בהקשר המדעי בהחלט עושים את ההסקים האלה או מגיעים למסקנות האלו. לכן נדמה לי שהדמיון בין ההסקה הפיזיקו-תיאולוגית לבין ההסקים המדעיים הוא לא מבוטל. אני אגיד יותר מזה, ההסקה הפיזיקו-תיאולוגית מבוססת על אפשר לומר שלוש הנחות: קיים עולם, העולם הוא מורכב – זו הנחה שנייה, הנחה שלישית – דבר מורכב לא נוצר בלי מרכיב. כל פנים אני מנסח את זה בצורה פשוטה. אלה שלוש ההנחות. ששתי ההנחות הראשונות לא שנויות במחלוקת. גם האטיאיסטים מסכימים שקיים עולם ושהעולם הוא מורכב. הוויכוח הוא בעצם על ההנחה השלישית. כי אם ההנחה השלישית גם נכונה, גמרנו את הסיפור, נכון? אז המסקנה נובעת לוגית מתוך ההנחות. אז הוויכוח הוא בעצם על ההנחה השלישית. אבל ההנחה השלישית שדבר מורכב לא נוצר לבד, אפשר לומר שהיא כן הנחה מדעית. זה אפשר לומר אפילו החוק השני של התרמודינמיקה, שהסדר של מערכת לא עולה אלא אם כן יש איזשהו גורם מעורב שיוצר את הסדר הזה. נכון, דיברנו על זה עם השדון של מקסוול וכל הדברים האלה. אז לכן במקרה הזה נכון שהתוצאה היא טענה שאולי לא ניתנת להפרכה, אבל התוצאה הזאת היא מסקנה לוגית מטיעון תקף שמבוסס על שלוש הנחות ושלושת ההנחות האלה הן כן מדעיות. שקיים עולם, ושהעולם הוא מורכב, ושדבר מורכב לא נוצר ללא מרכיב, החוק השני. אז זה שהמסקנה אי אפשר להעמיד אותה באופן ישיר למבחן הפרכה, אז מה? היא נובעת לוגית מתוך ההנחות, וההנחות עצמן הן כן בעלות אופי מדעי. ולכן אני אומר שאפילו זה קצת מרחיק לכת נשמע, אני אפילו מרגיש לא נוח להגיד את הדברים האלה, זה קצת נשמע כמו פונדמנטליזם בריאתני. יש כל מיני כאלה מאמינים פונדמנטליסטים כאלה. אבל זה יש בזה משהו. זאת אומרת יש משהו בעניין הזה שהוא מאוד מאוד קרוב לחשיבה מדעית. עכשיו אני אומר עוד פעם, אתה יכול להגיד שכל דבר מורכב יש מרכיב שיצר אותו חוץ מאשר המכלול כולו, כל העולם כולו. על זה עוד אולי נדבר, אני הזכרתי את זה בהקשר של הטיעון הקוסמולוגי. ואז אתה אומר ההנחה השלישית לא נכונה. נכונה בהקשר שלנו. בסדר, זה יכול להיות ויכוח אבל גם בכל הקשר מדעי. אני גזרתי מתורת הקוונטים את הפתרון של בור פוטנציאל ריבועי. אוקיי? אתם אומרים טוב כשהבורות הם ריבועיים אז התורה היא אחרת. יכול לבוא מישהו ולטעון את הטענה הזאת. אז בגלל זה מה שאני עושה זה לא מדע? זה כן מדע, כי ההנחה שלי היא שההנחה היא כללית אלא אם כן הוכח שהיא לא כללית. ולכן כשאני מניח שכל דבר מורכב נוצר על ידי מרכיב, זאת ההנחה המקובלת במכניקה סטטיסטית, בהיגיון, בהסתברות, במה שתרצו. אם תגידו שיש חריג יוצא דופן, אפשר להתווכח על זה, אבל אתה לא יכול להגיד לי שאני לא עובד בתוך הפריימוורק המדעי. אבל אני נכנס לזה שאלה: אוקיי, אז מי הרכיב את המרכיב וזה לופ בלי סוף, מה יוצא לי מזה? על השאלה הזאת דיברנו כבר. נכון, אבל אנחנו חוזרים לזה, אז מה המסקנה פה שיש מרכיב? כשאני אומר שדיברנו על זה, אני מתכוון שגם עניתי על זה, לא רק ששאלנו את השאלה. מה שאמרתי זה שהאלטרנטיבה היא רגרסיה אינסופית, כמו בטיעון הקוסמולוגי, לכן הקדמתי אותו. עכשיו אם אתה לא מקבל, ואני חושב שאי אפשר לקבל רגרסיה אינסופית, אתה חייב להניח שקיימת איזושהי חוליה ראשונה בשרשרת שהיא נוצרה, או הייתה קיימת תמיד, או נוצרה בלי מרכיב, אחרת אתה פשוט נקלע לכשל. אלא שהטענה הזאת היא כנראה, החוליה הראשונה הזאת היא כנראה לא העולם עצמו, כי העולם עצמו הוא לא מסוג הדברים שיש לו קיום עצמאי, שהוא לא דורש דברים אחרים שירכיבו אותו, ודיברתי על זה בפעמים הקודמות. לכן אני חושב שהאופציה של רגרסיה אינסופית, ובחנתי את זה יותר בטיעון הקודם, הקוסמולוגי, אבל זה נכון גם בהקשר שלנו. עכשיו אני רוצה להמשיך עם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי ולהגיע לאבולוציה. האבולוציה זה בעצם המקום שבו הדיון הזה נמצא היום, או לא היום אלא ב-150 שנה האחרונות, ב-1870 יצא מוצא המינים של דרווין, ומשם עד ימינו ניטש ויכוח קשה על המשמעויות התיאולוגיות של תיאוריית הגרביטציה, וכמו שאני אסביר עוד רגע, הוויכוח הזה, אם אנחנו רוצים למקם אותו, איפה הוא נמצא, איפה הוא מתחולל, הוא מתחולל פה, באגף הפיזיקו-תיאולוגי, במסלול הפיזיקו-תיאולוגי. אבל אני רוצה טיפה לעמוד באמת על הנקודה הזאת. למעשה תיאוריית האבולוציה בעצם אומרת לנו, שיכול להיווצר, בקצרה אני אומר, שיכול להיווצר דבר מורכב ללא מרכיב. זה בתמצית, בעצם, בקליפת אגוז, זה בעצם מה שהטענה אומרת. האבולוציה אומרת המון דברים אבל מבחינת הדיון שלנו, הדיון התיאולוגי שלנו, מה שבעצם מעלה פה את סימן השאלה או מעורר את הדיון זה ההמצאה הגאונית הזאת של דרווין, שהוא מראה לנו שיכול להיות מנגנון שרירותי, עיוור, בלי איזה יד מכוונת, שמייצר מציאות יותר ויותר מורכבת ומסודרת באופן עיוור, בלי שיש מישהו שמתכנן את זה ויוצר את זה. אוקיי? זה בעצם הטענה, או במילים אחרות זה תוקף את ההנחה השלישית של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, שדבר מורכב לא יכול להיווצר לבד, צריך משהו שייצור אותו. זה בגדול. עכשיו מה בעצם הדבר הזה אומר? אני אתאר בקצרה את העניין לטובת מי שלא מכיר, יש פה כמה מכירים. קודם כל תיאוריית האבולוציה לא עומדת לעצמה. עד שהגענו לשלבים של אבולוציה היינו צריכים שתהיה לנו כבר איזושהי שרשרת חלבונית, איזשהו דנ"א שיכול להשתכפל, לעבור מוטציות וכדומה. אז יש קודם כל האביוגנזה. האביוגנזה פירוש הדבר היווצרות של חי מתוך דומם, או של שרשרת חלבונית מתוך חומר דומם. אוקיי? זה שלב ראשון והוא לא קשור לאבולוציה, הוא התשתית שעליה בנויה האבולוציה. אחרי שיש שרשרת חלבונית עכשיו מתחילים תהליכים אבולוציוניים. מה זה תהליכים אבולוציוניים? אז המפץ הגדול יצר את החומר הדומם, החומר הדומם עברו מיליארדי שנים, לא משנה כמה, באיזשהו שלב הייתה אביוגנזה, זאת אומרת נוצרה הביולוגיה, נוצר החומר החי, נקרא לזה כך, וזה איזשהם תהליכים שעליהם עובדים היום, עוד לא לגמרי ברור אם ואיך זה אפשרי, אבל יש כבר כיוונים ראשוניים של איך יכול להיווצר חומר חי מתוך חומר דומם, ואז אחרי שנוצרה שרשרת חלבונית ראשונה מתחילה האבולוציה באופן עקרוני זה תהליך שמורכב משלוש אבני בניין יסודיות. אבן בניין אחת זה היווצרות של מוטציות. זאת אומרת ברגע שיש לי שרשרת חלבונית היא יכולה היא משכפלת את עצמה ולכן נוצרות עוד שרשראות חלבוניות, אבל יש הבדלים בין השרשראות החלבוניות, הבדלים קטנים אבל יש הבדלים, זה מה שנקרא לצורך הדיון שלנו מוטציות. זה קורה בכל מיני צורות אגב לאו דווקא מוטציות זה רק שם אחד אבל אני משתמש כרגע במילה מוטציות כדי לתאר את כל התופעות שיוצרות שרשראות חלבוניות לא זהות לשרשרת המקורית. אוקיי עכשיו כבר למדתי קורס בביולוגיה בסמסטר הזה אז אני אפילו קצת יותר מבין בזה ממה שהבנתי פעם אבל זה לא משנה לענייננו ההבנה של הפרטים פחות חשובה. עכשיו אז זה היווצרות המוטציות ועכשיו יש לנו בעצם אוסף של כל מיני וריאציות של השרשרת החלבונית המקורית, זה כמובן לכל שרשרת זה ככה אבל בוא נתבונן באחת. עכשיו המוטציות האלה כמובן כל יש גנוטיפ ופנוטיפ אז הגנוטיפ זה השרשרת החלבונית או הדי.אן.איי והפנוטיפ זה היצור שהדי.אן.איי הזה אחראי עליו או יוצר אותו או מבטא אותו. הפנוטיפ זה ביטוי של הגנוטיפ. אז בעצם לנמר מסוים יש די.אן.איי גנוטיפ מסוים והפנוטיפ זה הנמר, אוקיי זה היצור שהגנים האלה יצרו. נמר לגנוטיפ אחר יהיה נמר קצת אחר יותר גבוה יותר נמוך צבע אחר לא יודע מה יותר חזק פחות חזק וכדומה. אוקיי אז כל יש תמיד יחס בין גנוטיפ לבין פנוטיפ. המוטציות יוצרות כל מיני גנוטיפים שונים זה מזה, שרשראות חלבוניות שונות זו מזו הדי.אן.איי שונה וכתצאה מכך כמובן גם פנוטיפים שונים. יש נמרים מסוגים שונים. עכשיו זה השלב הראשון היווצרות המוטציות. אבן הבניין השנייה זה תהליך של ברירה טבעית. ברירה טבעית פירוש הדבר כל הנמרים האלה שנוצרו פה צריכים לשרוד, הם צריכים להילחם אולי אחד בשני אולי בנסיבות או אילוצים בסביבה צריכים להשיג מזון להתגונן מפני איומים, איומים של בעלי חיים אחרים או של מזג אוויר או לא משנה כל מיני דברים כאלה, זה מציב בפניהם אתגרי הישרדות. חלק מהם ישרדו חלק אחר לא ישרדו. מי שלא מצויד בכלים שמאפשרים לו אדפטציה או התאמה לסביבה לא ישרוד. מי שישרוד זה מי שמצויד בכלים שמאפשרים לו להתמודד עם האילוצים. אז המרכיב השני הוא מה שנקרא ברירה טבעית וזה תהליך של סלקציה, אתה בורר חלק מתוך הגנוטיפים או הפנוטיפים שתיארתי קודם וחלק אחר הולך מת נכחד כי הוא לא עומד במאבק של הברירה הטבעית במאבק בנסיבות. אבל זה לא מספיק צריך גם מרכיב שלישי וזה התורשה. למה? תחשבו למשל על אוסף של בתים על שפת הים, אוקיי כל מיני בתים בנויים בכל מיני צורות מכל מיני חומרים וכולי. עכשיו מגיע איזה צונאמי, יש סערה הים מציף את החוף חלק מהבתים אלה שלא בנויים כמו שצריך נהרסים ויש בתים ששורדים כי הם היו בנויים חזק. אגב מה זה חזק? חזק זה תמיד ביחס לאיומים. על החוף כהגמון ראשו במקום שיש סופות חזקות לפעמים דווקא בתים יפנים הם יותר חזקים כאלה שעשויים מנייר. חזק הכוונה מתאים לאילוצי הסביבה לא חזק במובן שמפעיל יותר כוח בהכרח. בסדר זה מה שאני קורא חזק או כשיר יותר מתאים יותר אם תרצו. אז יש חלק מהבתים שנשארים כי הם היו כשירים יותר להתמודד מול הצונאמי. האם זה תהליך של אבולוציה? יש פה מוטציות כל מיני בתים יש פה ברירה טבעית חלק מהבתים נכחדו חלק לא. אבל חסר המרכיב השלישי הגנטיקה, כיוון שהבתים זה לא יצורים חיים הם לא יוצרים בתים שנראים כמותם צאצאים שלהם שהם בתים שנראים כמותם. לכן באיזשהו שלב הבתים האלה יתפוררו וייעלמו גם הם ועכשיו אנשים יצטרכו לבנות בתים חדשים והתהליך יתחיל מחדש פה לא תהיה התקדמות לאורך זמן אלא אם כן האנשים יסיקו מסקנות ויבנו את הבתים לפי הכללים שהם יסיקו מתוך מה שקרה. הם יראו שהבתים האלה יותר חזקים, אז הבתים החדשים שהם יבנו גם הם יהיו כאלה. בסדר, זה אומר שהאנשים בעצם עושים את האדפטציה אבל צריך להיות איזשהו תהליך של תורשה, כי אחרת אין אבולוציה. והנמרים שנשארים אחרי שהם שרדו, הם מולידים נמרים אחרים, והנמרים האחרים שהם מולידים כבר מצוידים בכלים שמתאימים לשרידות כאן. ולכן בעצם השרידות הזאת תישמר. ואז מה שיקרה, הנמרים הבאים יתחילו את התהליך מחדש. יהיו מוטציות, יהיו אילוצים חדשים שהם יצטרכו להתמודד מולם, הם יעשו ברירה טבעית האילוצים האלה, והנמרים העוד יותר משוכללים יעמידו צאצאים שיש להם עכשיו את הגנוטיפ המשוכלל יותר, וכן הלאה, וככה זה ממשיך. ואז בעצם החיים הולכים ומשתכללים, הולכים ועוברים אדפטציה, התאמה יותר ויותר טובה לתנאי הסביבה. יכול להיות שגם היצורים נהיים יותר אינטליגנטים, יותר חכמים, כי האינטליגנציה גם היא מכשיר שרידותי, ולכן בעצם האבולוציה, תיאוריית האבולוציה, שהיא תיאוריה שכוללת, עוד פעם באופן מאוד פשטני, את שלושת המרכיבים האלה, או שרשראות שכל חוליה שלהם מורכבת משלושת המרכיבים: היווצרות של מוטציות, ברירה טבעית, תורשה. ועוד פעם: היווצרות של מוטציות, ברירה טבעית, תורשה, וכן הלאה, מהשרשרת החלבונית הראשונה עד ימינו ועד בכלל. וככה כל הזמן החיים הולכים ומשתכללים ומתפתחים, והיצורים משתנים ונוצרים יצורים חדשים ונכחדים יצורים קודמים, וככה הלאה התהליך הזה ממשיך כל הזמן. זה בעצם בקליפת אגוז התמונה האבולוציונית. מה זה אומר מבחינת הדיון שלנו? אגב, זה נקודה מאוד מעניינת, יש פה בספר העיקרים, יש קטע שממש מתאר את הדברים האלה. לא שאני טוען שרבי יוסף אלבו ידע את האבולוציה, כן? אבל זה מעניין לקרוא את זה. תראו פה, זה מתוך הספר שלי: "וכאשר חפשנו עניין הצורות הנמצאות בחומרים ובכל הנמצאים השפלים המתהווים, נמצא אותם כולם הולכות מהלך השלמות קצתם לקצת, רוצה לומר שהצורה המאוחרת יותר נכבדת מן הקודמות לה". יש פה תהליך של השתכללות. "וכאילו החומר מתנועע תמיד בקבלת הצורות ממדרגת החיסרון אל מדרגת השלמות. כי יקבל ראשונה צורה יותר פחותה ואחר הצורה היותר נכבדת ויעלה מדרגה אחר מדרגה אל היותר שלם. וכמו שבתנועה האחת", הוא ממשיך פה, "כמו שבתנועה האחת יהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו, כן יראה שיהיה העניין במתהווים השפלים, שיהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו. ההוויה תעלה מדרגה אחר מדרגה עד שתתעלה באחרונה אל הצורה האנושית. ומה שיורה על שהחומר מתנועע תמיד מן המציאות החסר אל המציאות השלם כפי מה שתתעלה המזגות, הוא מה שנמצא האלמוג שהוא כמו אמצעי בין הדומם והצומח, ונמצא הספוג הימי שאין לו אלא חוש ההרגש בלבד והוא כמו האמצעי בין הצומח והחי. ונמצא הקוף שהוא כמו אמצעי בין מיני בעלי החיים ומין האדם". תראו עד כמה זה דומה למה שאנחנו חושבים היום. ממש כל הוויכוח עם הבריאתנים על המיני ביניים ועל הפערים. מדהים כמה מהמרכיבים של הוויכוח המודרני נמצאים בטקסט של בעל העיקרים. אבל דבר אחד אין כאן: אבולוציה. אין כאן אבולוציה. זה המכניזם. נזהיר על הדבר הזה. תמיד אנשים נורא נהנים לגלות את האבולוציה בתורה בדילוגי אותיות או אצל רבי יוסף אלבו, בגמרא או אפילו אצל הרב קוק. אבל אין שם אבולוציה בכל המקומות האלו. כי המהלך של האבולוציה זה לא רק להגיד שהדברים השתכללו. זה כתוב בספר בראשית, כן? ביום הראשון זה הזה, ביום השני הדומם, הצומח, החי, המדבר. הנה זה אנחנו רואים שהדברים הולכים ונהיים מושלמים יותר. זה לא מה שאומרת האבולוציה. האבולוציה זה הצעת מכניזם שמסביר את תהליך ההשתכללות. איך דבר כזה יכול לקרות? ולצערנו או לא לצערנו, הוא מסביר את זה בלי להיזקק ליד מכוונת. וכאן זה המוקד, ובזה אני חושב שרבי יוסף אלבו לא חשב וגם בטח לא היה מסכים אם היה שומע את זה. לכן הרבה פעמים אנחנו רואים תיאורים כאלה שנראים לנו כמו אבולוציה. זה לא אבולוציה. האבולוציה זאת ה… התיאוריה שמסבירה איך העסק הזה קורה. כי למשל תראו, היה במקביל לדרווין, היה למארק. ועד היום יש כאלה שעוד אוחזים בלמארקיזם ויש אפילו גרסאות מעודכנות של חבלנקה אני מניח, ויוסי לאור הכוונה, שיש כאלה שמכניסים את זה אפילו לתיאוריה האבולוציונית העכשווית. מה זה למארקיזם? למארקיזם הוא כאילו כמו אבולוציה, אפשר כל מה שיש בספר העיקרים מתאים גם למארקיזם. רק שלמארקיזם טוען שיש פה תכליתיות. זאת אומרת, החומרים שואפים או היצורים שואפים להיות יותר ויותר מושלמים. אוקיי? זה ההיפך מדרווין. כל הרעיון של דרווין זה בא לאפוקי מלמארקיזם, מלמארק. מה זאת אומרת? הוא מתכוון לומר התהליך לא שואף לשום מקום. אין פה שאיפות, אין פה מגמות, אין פה תכליתיות, אין פה טלאולוגיות, הכול במבט סיבתי. זה החידוש הגדול של דרווין. שתסתכלו על התהליך שתיארתי עם הנמרים, שתיארתי אותו קודם, אין פה שום איזה תוכנית מראש איך העסק הזה יהיה יותר משוכלל והוא שואף להיות יותר, פשוט קורה מה שקורה ושורד מי שיותר משוכלל או מי שיותר אדפטיבי. ולכן בסוף בסוף העסק הזה משתכלל, אבל הוא משתכלל לא כי יש תכונות למערכת להפוך ליותר משוכללת, אין שום תכונות כאלו. המערכת הולכת לכל הכיוונים, רק הכיוונים הלא משוכללים נכחדים ומי שנשאר זה הכיוונים המשוכללים. כל הרעיון של דרווין הוא זה, בדיוק הנקודה. לכן לזהות את זה עם השתכללות המינים זה פשוט שטויות, זה לאבד את הטורף של כל הדיון. הטורף של כל הדיון, כל החידוש של דרווין זה לא שהמינים השתכללו, שהמציאות, ההוויה מתעלה כמו שאומר הרב קוק. זה לא דרווין, זה שטויות. לא שזה שטויות, זה נכון, אבל זה אין מה לקשור את זה לדרווין. דרווין זה הטענה שהדבר הזה קורה בלי יד מכוונת. זה דרווין. שהוא קורה בלי שיש תוכנית או מגמתיות מראש כמו שלמארק חשב או אחרים חושבים כדי שזה יקרה. לא, זה קורה פשוט כי כל מערכת טבעית תעשה את זה כך או כך, שזה מאוד מפתיע. זה רעיון גאוני, הרעיון הזה של דרווין, למרות שאחרי שהוא אמר אותו זה טריוויאלי ממש, אבל לחשוב על זה זה גאוני. יש לפעמים רעיונות טריוויאליים שלהעלות עליהם אתה צריך להיות גאון. והרעיון שלו הוא לא שהמציאות משתכללת, אלא שיש הסבר מכניסטי, טבעי, עיוור, שרירותי, סטטיסטי, בלי יד מכוונת להשתכללות של המציאות. זה הנקודה שחידש דרווין. אני אגיע אולי… אבל גם אצלו התחלת עם המפץ הגדול ואז נוצר הדבר הזעיר ביותר, אז הוא לא מסביר את המפץ הגדול? לא, ברור. לכן אמרתי דרווין עוסק רק בחלק של ההיסטוריה שבו כבר יש חיים, שהחיים משתכללים. עד שמה יש מפץ גדול, אביוגנזה, אז יש פיזיקה, יש מעבר דרך הפיזיקה דרך הכימיה אל הביולוגיה ואז יש חיים. אז הוא לא ענה לך על השאלה שהיה בכל זאת מישהו שהרכיב את זה מהתחלה. הנה, מגיע עוד מעט. אני רק כרגע מתאר את התמונה, אני עוד לא מדבר אפילו על הדיון עצמו, על הטיעונים וטיעוני הנגד. קודם כל רק שנבין מה התמונה שעומדת פה. התמונה שעומדת פה היא בעצם סיכום של פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, אבולוציה. אוקיי? התמונה הזאת כולה, המפץ הגדול זה פיזיקה, מיליארדי שנים עד שמגיעה האביוגנזה נוצרת הביולוגיה, נוצרות שרשראות חלבוניות או די-אן-איי ואבולוציה ובעצם היווצרות של כל המגוון של החיים. אוקיי? זאת התמונה או התיאור הטבעי של היווצרות העולם והחיים. עכשיו בוא ננסה לראות מה הדבר הזה אומר מבחינת הדיון שלנו, עד כמה קיצוני על מה אני מדבר. עכשיו בוא נראה מה הטיעונים, מה טיעוני הנגד, מה זה בא לעשות. בדרך כלל מקובל לחשוב, וזה מקובל הן אצל אתאיסטים והן אצל בריאתנים, שהאבולוציה סותרת את האמונה באלוקים. ולכן זה משחק סכום אפס, אתה צריך להחליט, או שאתה מקבל את האבולוציה או שאתה מאמין באלוקים. הבריאתנים מאמינים באלוקים ולכן דוחים את האבולוציה, הניאו-דרוויניסטים, האתאיסטים מאמינים באבולוציה ולכן זורקים את האמונה באלוקים. אבל צד אחד מקובל על שני הצדדים, שאי אפשר להחזיק את שניהם יחד. שצריך לבחור. הוויכוח הוא בשאלה במה לבחור. אוקיי? ולכן הרבה פעמים זה נראה כמו ויכוח בין חשיבה רציונלית לחשיבה. חשיבה נקרא לה מיסטית או אחרת דתית, כי החשיבה הרציונלית זה מאמצת את ההיפותזה המדעית ובתיאור המדעי. ואלה שמאמצים את ההיפותזה הדתית מתכחשים למדע, הם לא רציונליים. אז בוויכוח בין רציונליים ולא רציונליים, הם מבחינתי לפחות הרציונליים מנצחים, מבחינת רוב העולם כנראה שלא, לצערי. אבל בוויכוח הזה באמת נראה שכך הרבה פעמים הוויכוח הזה מוצג ולכן בוויכוח הזה המאמין מפסיד, מעצם הגדרתו. כי הוא מוצג כיצור לא רציונלי, כשזו הצגה לא נכונה של התמונה. המשחק הוא לא סכום אפס. באופן עקרוני קודם כל, סתם ברמה הכי פשוטה, יכול להיות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בדרך אבולוציונית. הוא ברא את העולם כך שהאבולוציה תייצר חיים עד האדם ועד בכלל, אולי אחרינו יהיו אפילו יצורים יותר משוכללים. ככה הוא החליט לברוא את העולם. האם זה שגילית את תהליך האבולוציה זה סותר את קיומו של אלוקים? כמו שחבר שלי אמר פעם, נדב שנרב, אמר פעם הוא לא מבין למה האבולוציה סותרת את קיומו של אלוקים יותר מאשר הגרביטציה. זה שיש חוקים בעולם זה נכון, אבל כשאני אומר שיש אלוקים אני מתכוון שאלוקים הוא זה שברא את העולם או את החוקים, עכשיו איך העולם מתנהל? הוא מתנהל עם חוקים, גרביטציה, אבולוציה, ביולוגיה, מה שאתם רוצים. למה זה? שאלה רגע? כן. מי אמר שאנחנו בכלל יצורים משוכללים בני אדם? מי אמר שאנחנו משוכללים לעומת נמר? הם יותר חזקים מאיתנו. אז על זה דיברתי בפעמים הקודמות, הטענה היא שההגדרה של מורכבות היא לא בעיני המתבונן, בניגוד למה שתמצא בכל מיני אתרים אתאיסטים, אלה שטויות. הגדרה של מורכבות יש לה הגדרה מתמטית, מדעית אובייקטיבית וזה אנטרופיה. הסברתי והגדרתי את המושג אנטרופיה שמה, הסברתי, אנטרופיה זה מדד למורכבות, אנטרופיה קטנה זה מורכבות גבוהה, זה בעצם סדר. אוקיי? אנטרופיה גבוהה, ולכן יש לזה מדדים אובייקטיביים והחוק השני של תרמודינמיקה זה חוק מדעי, זאת אומרת חוק בפיזיקה. ואם הוא מדבר על מושגים של אנטרופיה זה אומר שמושג האנטרופיה יש לו בסיס במציאות האובייקטיבית, זה לא סתם איך שאני מסתכל על דברים, אחרת מה שאני מסתכל על דברים לא אמור לכונן חוקים בפיזיקה. עכשיו חיים, בהגדרה הכי אובייקטיבית שיש, זה דברים עם אנטרופיה מאוד נמוכה, זאת אומרת סדר מאוד גבוה, דברים מאוד מורכבים הרבה יותר מאשר יצורים דוממים. וזה הגדרה מדעית, זה לא קשור לוויכוח בין אתאיסטים ומאמינים וכולי. ולזה הוויכוחים האלה הם ויכוחים של חוסר הבנה, כי פה הגדרת המורכבות פה היא הגדרה אובייקטיבית. מה? פשוט לחשב את האנטרופיה, זה הכל. אז אם אני מדבר על הטענה כשלעצמה של האבולוציה, אני לא רואה שום התנגשות מהותית בין החזקה בתיאורית האבולוציה לבין אמונה בקיומו של אלוקים כמו עם החזקה בתיאורית הגרביטציה. השאלה איך אלוקים מנהל את עולמו, עם חוקים כאלו או עם חוקים אחרים אני בודק בכלים מדעיים, אבל זה שמצאתי את החוקים האלה זה אומר שאין אלוקים? אבל זה לא כל כך פשוט. למה? כי כשאנחנו מדברים על אלוקים לפחות כאלוקים שבורא את העולם, אז כשאני מציע את האבולוציה אני בעצם אומר לא צריך מישהו שיברא את העולם, החוקים עצמם גרמו לזה שהעולם או החיים במקרה הזה ייווצרו. אז למעשה מה זאת אומרת הקדוש ברוך הוא משתמש בזה כדי לברוא, הוא לא משתמש בכלום, אני אראה לך שלא צריך אותו בכלל בשביל שהעולם ייווצר. זה לא אותו דבר כמו הגרביטציה. בגרביטציה אני לא טוען שאלוקים גורם לכל מסה למשוך את המסה השנייה, אפשר להתווכח אולי כן אולי לא, אולי הוא עשה את חוק הגרביטציה וחוק הגרביטציה עושה את זה. אבל אני כן טוען שאלוקים ברא את העולם או את החיים או אותנו, ואם את הדבר הזה אני יכול לתאר באופן מדעי שלא נזקק לאלוקים, מה שלפלס אמר כן? "לא נזקקתי להיפותזה הזאת", אז כבר זאת שאלה קצת יותר קשה איך זה מתיישב עם אמונה בקיומו של אלוקים. אבל כדי להבהיר קצת יותר את האין קושי או לא קושי, אני רוצה לחדד יותר את הנקודה, כדי להבהיר למה זה באמת אין שום התנגשות, אלה שטויות. אז תראו, אני אזכיר לכם את התמונה הגדולה שממנה יצאנו. יש כמה, נדמה לי שישה או שבעה סוגי מסע. במסלול הפילוסופי יש שלושה תת מסלולים או ארבעה בעצם אני אגדיר, הראיה האונטולוגית, הקוסמולוגית, הפיזיקו-תיאולוגית והתיאולוגית שעליה עוד לא דיברתי, נדבר עליה פעם הבאה, זה הרביעי. אוקיי, כל אחד מארבעת המסלולים האלה מחולק בעצמו לגוונים שונים של טיעונים. זאת אומרת הדרכים להגיע לקיומו של אלוקים מחולקות לשישה לשבעה סוגים, כל אחד מהם מחולק לתת סוגים, בקיצור יש המון המון דרכים כאלו, קי"ט דרכים כאלו אם תרצו. בסדר, לא יודע, הרבה. עכשיו, אם כשאני אומר שאני מאמץ את תיאוריית האבולוציה ואני אומר שדבר מורכב יכול להיווצר בלי יד מכוונת, בלי שמעורבת פה בלי שמעורב פה גורם חיצוני, האם זה אומר שאין אלוקים? אם אני מאמין למסורת שלנו, מסורת אומרת שיש אלוקים. אם אני מאמין לאינטואיציה שלי שאומרת שיש אלוקים אז יש אלוקים. אם אני מאמין לטיעון הקוסמולוגי אז יש אלוקים, בטיעון האונטולוגי אז יש אלוקים. איפה ההתנגשות? ההתנגשות היא אך ורק בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. ורק שם. שימו לב, מתוך כל הדרכים להגיע לקיומו של אלוקים רק הדרך הפיזיקו-תיאולוגית מאותגרת על ידי האבולוציה. למה? כי הדרך הפיזיקו-תיאולוגית מוכיחה את קיומו של אלוקים על בסיס זה שדבר מורכב לא נוצר ללא מתכנן. ופה האבולוציה אומרת לא נכון. הנה אני מראה לך מכניזם שדבר מורכב נוצר בלי מתכנן. אז שמטתי את הקרקע מתחת להנחה השלישית בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, ההנחה שדבר מורכב צריך מתכנן. אוקיי? מה הדבר הזה אומר? שימו לב, נגיד אפילו שזה נכון. ובהמשך אטען שזה לא נכון. אבל נגיד זה נכון. מה מה התמונה שעומדת עכשיו? האתאיסטים צודקים? אי אפשר לקבל את האבולוציה ולהגיד שאלוקים יצר את העולם. בסדר? מה זה אומר? זה אומר שאין אלוקים? מה פתאום? זה אומר שהוא לא התגלה בהר סיני? מה פתאום? מה שזה אומר זה שהדרך הצדיק ב', הדרך הצדיק ב' מתוך קי"ט הדרכים נסגרה. זאת אומרת הטיעון המסוים הזה הפיזיקו-תיאולוגי הזה הוא טיעון שבטל. הוא לא הוא לא יכול להוביל לקיומו של אלוקים. אוקיי, ויש לי עדיין את קי"ח הדרכים האחרות. אז אפילו אם זה נכון שההתנגשות הזאת בעצם אומרת שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי נפל, או גרסאות מסוימות של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי נפלו. אז מה? זה בסך הכל אומר שאני צריך לבחור אחת מהדרכים האחרות. אבל אני אגיד יותר מזה. אפילו נגיד שזאת הייתה הדרך היחידה, אין דרכים אחרות, רק היה רק הדרך הפיזיקו-תיאולוגית להגיע לקיומו של אלוקים. עדיין כשאתה שומט את הקרקע מתחת לראיה, האם אתה מוכיח לי שהמסקנה לא נכונה? לא. מישהו נגיד שאני הוכחתי בהוכחה גיאומטרית שסכום הזוויות הוא מאה שמונים מעלות. מישהו מצא באג בהוכחה שלי. ההוכחה שלי לא נכונה, עשיתי שם צעד לא נכון. האם זה אומר שהמשפט שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות הוא שגוי? לא. זה אומר שההוכחה שאותה הצגתי לא נכונה. אבל זה לא אומר שהמשפט הוא לא נכון, המשפט יכול להיות נכון. אולי כן אולי לא. הראיה נפלה. תשימו לב, כל מה שעושה אבולוציה לכל היותר, גם את זה היא לא עושה, אבל כל מה שעושה אבולוציה לכל היותר זה א' להפיל דרך אחת מתוך הרבה מאוד דרכים אפשריות. ב' גם כשהיא מפילה את הדרך היא מפילה את הדרך לא את המסקנה. זאת אומרת ההוכחה הזאת לא נכונה, אוקיי, ועדיין אני יכול להאמין בקיומו של אלוקים כי אני חושב שזה נכון לא בגלל ההוכחה הזאת, או בלי הוכחה או מהוכחה אחרת או לא יודע מה איך שאתם רוצים. אין שום בעיה בזה. השאלה נשארת פתוחה אם יש או אין אלוקים. אז אין הוכחה אז השאלה פתוחה. בסדר. עכשיו כל אחד יחליט מסברתו מה הוא חושב. זה נקודה שנייה. נקודה שלישית אני רוצה לטעון שאפילו את ההוכחה זה לא מפיל. ולא רק שזה לא מפיל אני אתן טענה רביעית, לא רק שזה לא מפיל לדעתי זה מחזק אותה. האבולוציה מחזקת את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, לא רק שלא מפילה אותו. כך שכל הסיפור הזה הוא סערה בכוס מים. כל הוויכוח הגועש הזה בכל העולם סביב האבולוציה ואמונה וזה סערה בכוס מים. זה פשוט שטויות. עכשיו אני ארצה להסביר קצת את הדברים האלה, התחייבתי פה לדברים די די מרחיקי לכת. אני אולי אולי אתייחס, אין לי הרבה זמן אז אני רק אעיר הערה ופעם הבאה כבר אני אכנס יותר לדיון עצמו. יש טענה נפוצה של בריאתנים, כן אלה שמאמינים בבריאה נקראים בריאתנים, קריאיישניסטס, שהם בעצם טוענים, הם תוקפים את תיאוריית האבולוציה מטבע הדברים כי אמרתי, גם הם וגם הנאו-דרוויניסטים מאמינים שזה משחק סכום אפס. בשביל לנצח בוויכוח אתה צריך להפיל את הצד השני, כי זה לא יכול ללכת ביחד, אמונה באלוקים ואמונה באבולוציה. אז אחת הבליסטראות שיורים על האבולוציה זה טענת השלבים החסרים, או השלבים שלא ניתנים למילוי אבולוציוני. מה זאת אומרת? יש תהליכים אבולוציוניים שדורשים איזשהו סוג של קפיצה משלב א' לשלב ג' שלא סביר שהיה באמצע שלב ב', או שלא מצאנו שלב ב', אבל זה קרה בקפיצה. וכל הרעיון האבולוציוני זה שלא צריך קפיצות, הדברים קורים באופן מדורג ולכן הם אפשריים. מה שדוקינס קורא להנמיך את השיפוע של ההר הבלתי סביר. מה שעושה האבולוציה היא לוקחת את השיפוע ההסתברותי שהבריאתנים מדברים עליו, זה לא יכול להיות, זה שיפוע הסתברותי גדול מדי, חייב להיות אלוקים שהעלה אותנו במעלה השיפוע הזה, והוא אומר לא נכון, האבולוציה מנמיכה את השיפוע הזה, נעשה ככה, כן, מנמיכה את השיפוע הזה, ולכן זה אפשרי לעלות גם בלי עזרתו של אלוקים. המטאפורה של דוקינס. בסדר, אבל זה דורש בעצם הסתכלות על התהליך כתהליך הדרגתי. וכל פעם שמצביעים על איזשהו פער או קפיצה בתהליך האבולוציוני זה כאילו ניצחון של הבריאתנים. טוב, אני לא מקבל בכלל את הטענה הזאת. זה לא ניצחון של בריאתנים אפילו אם נגלה שיש פער, כי הגרלות תמיד יכולות להיות. אבל מעבר לזה, מה שעונים הנאו-דרוויניסטים בדרך כלל הם אומרים שזה גוד אוף גאפס. מה זאת אומרת? אתה מביא לי ראיה לקיומו של אלוקים מתוך פער או לקונה בהבנה המדעית. אבל לקונה בהבנה המדעית, מה שצריך לעשות זה לעשות עוד מחקר כדי לסגור את הלקונה הזאת. אם הייתי מוכיח את קיומו של אלוקים מפערים בידע המדעי, אז הייתי אמור להיות מאמין עצום במאה הראשונה לספירה, מאמין פחות גדול במאה העשירית, מאמין עוד פחות גדול במאה ה-16 ואתאיסט במאה ה-21. כי הידע המדעי הולך ומתקדם ואז בעצם יש פחות ופחות מקום לאלוקים. וזה איזשהו סוג של משחק סכום אפס בין הבנת העולם המדעית לבין אמונה באלוקים. וזה אגב אינטרס אתאיסטי מובהק להעמיד את התמונה באופן הזה, כי זה בעצם מוביל את כולם לאתאיזם. אומרים אוקיי נתקדם עוד קצת ובסוף נבין שאין אלוקים. והבריאתנים נכנעים למשחק המטופש הזה כשהם מנסים להילחם נגד המדע. מנסים להראות לא לא אנחנו לא מבינים לכן יש אלוקים. הם מתעקשים עדיין למקם את אלוקים באזורי אי ההבנה, באזורי הלקונה. ובעיניי זה בעיה, זה גם לא נכון וגם מתודולוגית זה שגוי, מבחינת הוויכוח הדתי זה שגוי, זה פשוט טעות גדולה להתווכח באופן הזה. וזה גם לא נכון מעבר לטעות הזאת. כי גוד אוף גאפס זה באמת טיעון מאוד בעייתי. הידע המדעי, זה שאין לי ידע מדעי לא מוכיח כלום. בעבר היה לי עוד פחות ידע מדעי, המדע מתקדם. עושים מחקר ומתקדמים. אז לאט לאט נסגור את הפערים האלה, אז אין אלוקים? אז אלוקים נועד רק בגלל שאנחנו בורים בינתיים בורים מדעית? זה לא נשמע סביר. בורות זה משהו שאמור לקרוא לנו לעשות עוד מחקר. לא להכניס פה כל מיני שדים ורוחות ואלוהימים כדי לסגור לנו את העניין. או יש כאלה שמנסחים את זה כך, אם בכל פעם שהייתי נתקל בבעיה מדעית הייתי מגייס את אלוקים, אז היום הייתי מחזיק במדע של אדם הראשון. כי לא הייתי עושה מחקר, כל פעם שלא הייתי מבין משהו הייתי אומר זה אלוקים, הכל בסדר. המחקר בנוי על זה שכשאני לא מבין משהו אני עושה מחקר נוסף ואני מנסה להבין אותו. כך אני מגלה עוד ועוד דברים. אז להשתמש באלוקים כקלף בשדה המדעי זה טעות. זה גוד אוף גאפס, או גוד אוף דה גאפס. כן, זה אלוהי הפערים. אתה לוקח את הגאפס בתור ראיה לקיומו של אלוקים, וזה בריאתן שעושה את זה יורה לעצמו ברגל, אבל עושים את זה הרבה. עכשיו כמובן אפשר לשאול את השאלה למה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי עצמו הוא לא הוא בעצמו לא טיעון של גוד אוף גאפס. אני אעיר על זה שתי הערות. הערה ראשונה, הרבה פעמים בוויכוחים על הגאפס הרגילים, הרבה פעמים בוויכוחים האתאיסטים טוענים טוב יש לנו גאפ אבל אנחנו נמשיך במחקר ואנחנו נסגור את הגאפ הזה ואז נראה לכם שאין אלוקים. קודם כל כל עוד לא המשכת את המחקר אתה לא יודע אולי יישאר גאפ שלא נצליח לסגור אותו. האופטימיות האתאיסטית היא לא פחות גוד אוף גאפס מאשר הפסימיות הבריאתנית. כמו שהבריאתנים טוענים טוב זה גאפ סימן שיש אלוקים, הם מניחים שהגאפ לא יתמלא נכון? זה בעצם מה שמניחים, את זה לא נצליח לסגור כי לזה אין הסבר מדעי פה נכנס אלוקים. מה מניחים האתאיסטים נגדם? מה פתאום? נמשיך במחקר והגאפ הזה ייסגר. אתה יכול להיות בטוח בזה? מה הכל? אתה יודע כבר עכשיו שכל הגאפים ייסגרו? זאת אופטימיות שאין לה בסיס היא לא יותר מבוססת מהפסימיות הבריאתנית. אז צריך להבין שגם הטענה על גוד אוף גאפס היא לא טענה כל כך חזקה כמו שחושבים. אבל בסופו של דבר זה או אופטימיות או פסימיות אני מעדיף להיות ריאלי לא אופטימי ולא פסימי. מה זאת אומרת? אני לא רוצה לבנות את האמונה בקיומו של אלוקים על גאפ כי יכול להיות שהגאפ ייסגר. ולכן הטיעון מכוח גאפ הוא טיעון חלש. אבל אני לא יכול להיות בטוח שהגאפ ייסגר. לא שגוד אוף גאפ זה סתירה לוגית זה שטות. לא זה לא שטות אני רק חושב שזה טיעון חלש. אוקיי אז צריך גם עם זה להיזהר. אבל כיוון שאני לא אוהב טיעוני גאפים אז שואלים אותי אז מה עם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי עצמו? אתה בעצם אומר הרי המורכבות אין לנו הסבר איך היא נוצרה דבר מורכב לא נוצר לבד אין לי הסבר איך היא נוצרה סימן שיש אלוקים. האם זה לא טיעון מכוח גאפ? זאת בעצם השאלה הגדולה על הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. ואני ארצה לטעון שזה לא, זה לא טיעון מכוח גאפ כי פה זה גאפ שבאופן מהותי לא ניתן למילוי. אני יכול כבר היום להגיד שהוא לא יתמלא לעולם. לא חוסר במידע שעוד מחקר ישלים אותו. אז אתה יכול לקרוא לזה גאפ אולי אבל זה גאפ מסוג אחר אין פה את הבעיה של גוד אוף דה גאפס. וכדי להסביר את זה אנחנו צריכים להבין טוב יותר מה זה בעצם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי את זה אני אעשה בפעם הבאה. שאלה טכנית קצרה איך מגיעים להקלטות? יש בקבוצות הווטסאפ השונות שבהן אני מודיע על השיעור יש הקלטות מכל השיעורים לא רק הסדרה הזאת כל הסדרות שאני נותן מוקלטות שם ובאתר שלי יש גם. ביוטיוב? ביוטיוב כן זה נקרא ביוטיוב דף או לא יודע מה אתר ביוטיוב שהוא של השיעורים שלי אבל יש אפשר לראות את זה גם באתר שלי יש שמה תחת שיעורים יש שיעורי וידאו ושיעורי אודיו וידאו זה הזום ולפי הנושאים פשוט תוכל לראות יש את כל הסדרות האלה מופיעות שם. אתר ביוטיוב לרשום הרב מיכאל אברהם אמונה ומגיעים להרצאות של הרב. הבנתי תודה תודה. אוקיי עוד הערות או שאלות? שבת שלום. שבת שלום שבת שלום שבת שלום. שאלה קטנה שאלה. אמרת בשיעור הקודם או לפני קודם כמו שאתה מוצא עקבות ביער אתה לא יכול לדעת שום דבר על היצור הזה שהשאיר את העקבות נכון? אתה כן יכול לדעת יש לך עקבות יש לך תפיסה איך הוא הטביע את העקבה בחול זה משהו לא? לא בסדר מעבר לזה אני לא יכול לדעת עליו שום דבר. גודל הרגל שלו? כן אבל להגיד מי יכול היה לשים את העקבות האלה זה טאוטולוגיה ברור. אני הנחתי את קיומו מכוח העקבות אז ברור שאני יכול להניח שהוא יכול לעשות עקבות מסוג כזה. השאלה אם אני יכול להגיד עליו עוד משהו חוץ מזה. זאת הטענה שאני התמודדתי איתה שם שמישהו אומר אתם ממציאים את אלוקים כדי להסביר את חידת בריאת העולם ומה אתה יודע על אלוקים? רק את זה שהוא ברא את העולם. בסדר אז לא אמרת עליו כלום זה לא מסביר שום דבר. טוב בסדר תודה. שבת שלום שבת שלום.