דרש ומידות הדרש – שיעור 9

בשיעור הקודם התחלתי לדבר על קל וחומר. וראינו שם את ההבחנה בין קל וחומר של בכל מאתיים מנה, לבין קל וחומר רגיל. קל וחומר של בכל מאתיים מנה זה כאשר החמור מכיל בתוכו את הקל ועוד משהו. כמו היחס בין פתיחה וקריאה של בור. כשאני קורא בור, בפרט אני גם פותח אותו, רק אני עושה עוד משהו. לכן שם זה לכאורה נראה כמו קל וחומר שאין עליו תשובה, שלא יכולה להיות פרכא לגביו. לעומת זאת קל וחומר של הן לא עם ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, זה יחס של חומרה ויכול להיות שבמקרה יש שיקול שמראה למה פרעה דווקא יציית או ישמע בקולו יותר מאשר עם ישראל, ולכן שם יכולה להיות פרכא. הסברתי אחר כך שזה לא נכון. זאת אומרת, גם בקל וחומר של בכל מאתיים מנה יכולה להיות פרכא ודיברנו קצת על היחס בין לוגיקה לבין העולם, שבלוגיקה הרבה מאוד דברים נראים לנו מוחלטים ולא מעורערים, אבל כשמיישמים את זה על העולם אז תמיד נכנסות עוד הנחות שאותן אנחנו צריכים לבדוק. כל זה בעצם עסק בקל וחומר בצורתו הפרימיטיבית. קל וחומר בצורתו הפרימיטיבית זה קל וחומר שמתחיל מהנחה אחת, הנחה עובדתית, עובדה אחת, נגיד עם ישראל לא שמע אלי. כלל היררכיה, פרעה פחות צייתן מעם ישראל, ומסקנה, כנראה גם פרעה לא ישמע בקולי. בסדר? אז יש לי הנחה אחת, כלל היררכיה ומסקנה. בואו נסתכל למשל על קל וחומר מסוג אחר, נגיד הקל וחומר שמופיע בבבא קמא. קל וחומר, היררכיה, מסקנה. הנחה אחת, היררכיה ומזה המסקנה. הנחה אחת, היררכיה ומזה המסקנה. יש את הקל, זה הנתון. יש כלל היררכיה שאומר החמור הזה יותר חמור מהקל. מסקנה, אותו דין שיש בקל חייב להיות גם בחמור. אוקיי, זה בעצם המבנה הפשוט של קל וחומר. יש למשל המדרש אומר שיש עשרה קלים וחמורים במקרא. הזכרתי את זה אני חומש. אחד מהם זה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. וכל הקלים והחמורים שמופיעים שם הם מהטיפוס הזה. הנחה אחת, כלל היררכיה, מסקנה. עכשיו בואו תסתכלו על הקל וחומר הזה במשנה בבבא קמא. שור המזיק ברשות הניזק כיצד? נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק. ברשות הניזק, רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק. יש לנו, הכללים הם כאלה. יש באבות נזיקין יש כמה סוגים. יש שן, רגל, קרן, תמה, קרן מועדת, בור, אש וכדומה. אוקיי, אנחנו מדברים פה על קרן ועל שן ורגל. הכלל הוא שקרן חייבת ברשות הרבים חצי נזק, קרן תמה, בשלוש הנגיחות הראשונות שלה. מהנגיחה הרביעית ואילך זה שור מועד. עד בשלוש הנגיחות הראשונות זה שור תם. שור תם משלם חצי נזק. בסדר? עכשיו, השור שנוגח נגיד פעם ראשונה או שנייה ברשות הרבים חייב חצי נזק. ובשן ורגל, שן ורגל הכוונה כשהבהמה אוכלת משהו להנאתה, או שתוך כדי הליכה היא דורסת משהו. זה נקרא היזק של שן ורגל. הכלל הוא שברשות הרבים על שן ורגל פטורים, כי זכותי ללכת עם השור שלי ומי שמניח שם פירות שישגיח עליהם. זאת אומרת זה רשות שמסורה לכולנו להשתמש בה. אז ברשות הרבים שן ורגל פטור, בחצר הניזק שן ורגל חייב נזק שלם. אוקיי, אלו הנתונים. עכשיו, נחלקים רבי טרפון וחכמים מה הדין של קרן בחצר הניזק. זה לא ידוע. בתורה כתוב שקרן ברשות הרבים חצי נזק. כתוב בתורה ששן ורגל ברשות הרבים פטור, שן ורגל בחצר הניזק חייב נזק שלם. לא כתוב מה הדין של קרן בחצר הניזק. אז אני שואל את עצמי מה הדין? אז נחלקים בזה רבי טרפון וחכמים. רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק. מה הרעיון? אז אמר להם רבי טרפון: ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור, החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק, אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם? קל וחומר. ואם שן ורגל שפטור ברשות הרבים חייב בחצר הניזק, אז קרן שחייב ברשות הרבים, שזה יותר חמור, ודאי שיהיה חייב בחצר הניזק. בסדר? זה הקל וחומר של רבי טרפון. חכמים אומרים לו דייו, לא חשוב כרגע, נעזוב את זה עכשיו. מה זה הקל וחומר הזה? זה מאותו טיפוס של הקלים והחמורים שפגשנו? פה מדובר על המקום עצמו, לא? על ההחמרה. יש לנו שניים, מקום יש נזק ברשות הרבים, נזק בחצר הניזק. ויש שני מזיקים, שן ורגל וקרן. עכשיו אני עושה קל וחומר. האם הקל וחומר הזה בנוי אותו דבר כמו הקלים והחמורים שפגשנו עד עכשיו? לא, כי אין פה יחס של כולל וכלול. לא, זה לא בכלל מאתיים מנה. לא משנה, אני מדבר על קל וחומר שהוא לא בכלל מאתיים מנה. כמו הן עם ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה? של עובדה ואז היררכיה, עם ישראל ופרעה? כן. כמה עובדות זה העובדות היסודיות שיש פה? מכמה עובדות יצאנו? שלוש עובדות. איזה? זה ששן ורגל, קרן או השן, אני לא זוכר מה, כשהוא ברשות הרבים פטור וברשות הניזק חייב. אבל קודם כל זה כבר שתי עובדות, לא אחת. ברשות הרבים פטור ובחצר הניזק חייב, שתי עובדות. אבל בעצם יש פה שלוש. קרן חייב ברשות הרבים, שן ורגל פטור ברשות הרבים, שן ורגל חייב בחצר הניזק. בעצם אנחנו מתחילים משלושה נתונים, שלוש עובדות. אוקיי? מזה אנחנו רוצים להסיק עובדה רביעית. אבל כלל היררכיה למשל לא רואים פה. יש פה שלוש עובדות בלי כלל היררכיה. שם יש עובדה אחת וכלל היררכיה. מה היה באגב הקלים והחמורים בגמרא? רובם מהטיפוס הזה, ולא מהטיפוס המקראי. זה קלים וחמורים שמבוססים על שלושה נתונים ולא על אחד. בוא נצייר את זה רגע, שנוכל לעבוד איתו. טוב, אז אנחנו מתחילים ככה. יש לנו רשות ומזיק. רואים, נכון? רשות ומזיק. אז פה זה שורת המזיקים. אז זה שן ורגל, וזה קרן. זה עמודת הרשויות. זה רשות הרבים וחצר הניזק. אוקיי? מה הנתונים? שן ורגל ברשות הרבים פטור. קרן ברשות הרבים חייב, בעצם חייב חצי. שן ורגל בחצר הניזק חייב, לא, שלם, חייב נזק שלם. ופה סימן שאלה. אוקיי? זה הנתון. עכשיו, זה המבנה אם נתעלם רגע מהחצי. אני עכשיו אשנה את זה לאחד רק בשביל הפשטות, אחרי זה נחזור עוד לשאלה של החצי. חייב, נתעלם כרגע מהשאלה כמה חייב. זה המבנה הקלאסי של קל וחומר תלמודי. בגמרא תמיד קל וחומר הוא במבנה הזה. זה יכול להיות נגיד חופה מול שטר בקידושין ובנישואין. אז יש פה שתי פעולות ושתי תוצאות. אבל זה לא משנה, גם פה שתי הפעולות זה נזק בשן ורגל ונזק בקרן, והתוצאות זה רשות הרבים חייב, חצר הניזק חייב או פטור. אוקיי? אבל תמיד המבנה הוא טבלה שתיים על שתיים, שבשלושת המשבצות יש נתונים. ואני מחפש את הנתון הרביעי. יותר מזה הנתונים תמיד בנויים באופן כזה שפה יהיה אפס, פה יהיה אחד, פה יהיה אחד ופה סימן שאלה. תמיד. ואז הקל וחומר אומר לנו, אם זה המבנה התשובה פה היא אחד. אוקיי? זה המבנה. עכשיו השאלה מה הקשר בין הדבר הזה לבין הקל וחומר המקראי? למה זה קל וחומר וגם זה קל וחומר? איפה יש פה כלל היררכיה? מה יותר חמור ממה? מאיפה הוא בא? יש לנו שלושה נתונים ואנחנו פתאום קופצים לנתון הרביעי. שם ההיגיון הוא ברור, נכון? אם עם ישראל לא שמע אליי, ופרעה הרי פחות צייתן מעם ישראל, ברור שגם פרעה לא ישמע בקולי. ההיגיון מאוד ברור. פה יש לי שלושה נתונים, אני פתאום קופץ לנתון רביעי. איפה כלל היררכיה? איפה? איך זה בנוי? שמה? רואים שברשות הרבים במקרה מסוים נגיד יש תוצאה מסוימת ובחצר הניזק התוצאה בדיוק על אותו מקרה יותר חמורה. כלומר יש פה הבדל של היררכיה בין המקומות הנזק. אוקיי. ואז אתה מתחיל את אותו יחס מתמטי אתה מחיל גם על קרן. אתה אומר אם רשות הרבים נגיד זה איקס, אז מן הסתם חצר הניזק זה יהיה כפול אותו לא יודע מה. אוקיי. אז בעצם מה שאתה אומר זה דבר כזה. בוא נסתכל על העמודה הימנית. בעמודה הימנית אנחנו רואים שני דיני שן ורגל. ברשות הרבים ובחצר הניזק. מתוך הסתכלות על העמודה הזאת אנחנו בעצם יכולים להוציא יחס היררכיה. שחצר הניזק יותר נזק בחצר הניזק יותר חמור מאשר נזק ברשות הרבים. יש יותר מקום לחייב עליו. נכון? אה חשבתי איזה משהו. אוקיי לא. אז חצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים. עכשיו זה למדתי מהעמודה הימנית. עכשיו אני הולך לעמודה השמאלית ואני אומר לעצמי אוקיי אז אם קרן חייב ברשות הרבים ואני כבר יודע שחצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים, אז אם קרן חייב ברשות הרבים אז בוודאי שקרן חייב בחצר הניזק כי חצר הניזק זה יותר חמור. ולכן התוצאה היא אחד. יפה. אפשרות שנייה בוא נסתכל על השורה הראשונה. זה הסתכלות על רשות הרבים. יש נזקי שן ורגל ברשות הרבים וקרן ברשות הרבים. מה אני לומד מהשורה הזאת? שקרן יותר חמור משן ורגל. בוא ניישם את זה עכשיו על השורה התחתונה. אם שן ורגל חייב בחצר הניזק וקרן הרי יותר חמור משן ורגל, לכן קרן וודאי יהיה חייב בחצר הניזק. בסדר? אז מה זה בעצם אומר על היחס לקל וחומר המקראי? זה אומר שכאשר יש לנו שלושה נתונים אנחנו יכולים להשתמש בשניים מהם כדי להוציא ממנו כלל היררכיה, להוציא מהם כלל היררכיה, ואז מה נשארנו? הנתון השלישי נשאר בתור נתון אחד, כלל היררכיה כבר יש לנו, חזרנו לקל וחומר המקראי. נכון? בעצם הקל וחומר התלמודי, כך נקרא לו עכשיו, שמבוסס על שלושה נתונים, שניים מתוך הנתונים האלה אני אוציא מהם כלל היררכיה ואז אני אעבור לנתון השלישי ואני אשתמש בטכניקה שאני מכיר מהתורה, כלל היררכיה פלוס נתון ייתן לי את התוצאה. אוקיי? עכשיו בעצם יש לי פה אבל כמו שראינו קודם שתי דרכים לעשות את ההיסק הזה. נכון? יש לי שתי דרכים לעשות את ההיסק הזה. או דרך לבחור את שני הנתונים האלה של העמודה הימנית ואז מזה ייצא לי כלל היררכיה על הרשויות שחצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים, ואז הנתון השלישי קרן ברשות הרבים, הנתון הזה, כן? הוא יהיה הנתון הבודד שלי וכלל ההיררכיה יהיה מה שיצא משתי העמודות האלה. נכון? זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה זה להסתכל על הטור, על השורות, סליחה. מהשורה ייצא לי כלל היררכיה. הנתון השלישי זה יהיה הנתון הבודד פלוס כלל ההיררכיה הזה ייתן לי את התוצאה. אז אני יכול לתרגם קל וחומר של שלושה נתונים, לקחת שניים מהם או שניים של העמודה הימנית או שניים של השורה העליונה, לייצר מהם כלל היררכיה ולזרוק אותם. עכשיו נשאר לי הנתון השלישי וכלל היררכיה ומזה אני מגיע למסקנה. אוקיי אז זה בעצם אותו דבר. ההבדל היחיד זה שבקל וחומר תלמודי כפי שנקרא לו עכשיו יש עוד צעד שאין אותו בקל וחומר המקראי. אני לוקח את שני הנתונים ומייצר מהם כלל היררכיה. את זה לא עשינו בקל וחומר המקראי. שמהם אני עושה, יוצר איזושהי הכללה. אוקיי? עכשיו, כאשר יש לי, כאשר יש לי פירכא. נגיד שאני מביא עכשיו מזיק נוסף, לא יודע מה, זנב. בסדר? והזנב בחצר הניזק פטור וברשות הרבים חייב. נגיד שאלה הנתונים. מצאתי עוד מזיק והנתונים הם אלה. מה זה עושה לקל וחומר? זה פירכא על הקל וחומר. למה? כי אתה יכול לגזור יחס הפוך בעצם. נכון. כי לא ברור היחס בין רשות הרבים לבין חצר הניזק. מפה יוצא שחצר הניזק יותר חמור, אבל אם נסתכל פה אז דווקא יוצא שרשות הרבים יותר חמור. כיוון שכך, אין לי דרך לדעת מי יותר חמור ולכן בעמודה הזאת אני פשוט לא יודע מה לעשות. זה נשאר פתוח. אם יש יחס היררכיה ברור אז כן, אם לא אז לא. עכשיו יש, אמרתי לכם כבר שיש יהודי בשם אדולף שוורץ מבית המדרש לרבנים בווינה, שהוא כתב ספרים על מידות הדרש. בין היתר הוא כתב ספר על קל וחומר. ושם בספר הוא טוען שקל וחומר זה בעצם דדוקציה. זה סילוגיזם לוגי. זה טיעון הכרחי ברמה הלוגית. עכשיו למה לא יכול להיות שהוא צודק? רק מה סילוגיזם זה, מה זה בדיוק פירוש המילה סילוגיזם? היסק הכרחי בלוגיקה, משהו כזה. אצל אריסטו, באורגנון של אריסטו יש תמונות של סילוגיזמים. יש כמה מבנים ספציפיים שהם טיעונים הכרחיים בלוגיקה. הוא בעצם מיין אותם. אוקיי? עכשיו למה ברור שהוא לא צודק שזה סילוגיזם? כי על הוכחה מתמטית אין פירכות. אתה יכול למצוא טעות בהוכחה, פשוט מישהו התבלבל. אבל אם הייתה הוכחה תקפה, לא יעזור לך כלום, המסקנה נכונה, שום פירכא לא תפיל את זה. דיברנו על זה בשיעור הקודם על ההבדל בין מדע לבין לוגיקה ומתמטיקה. מדע ניתן להפרכה כי מדע אני עושה איזושהי הכללה על בסיס עובדות שצפיתי בהן. אתה מביא לי עובדה הפוכה, אתה מראה לי שההכללה שלי כנראה לא נכונה. מדע אפשר לפרוך. הגדרה של מדע זה תיאוריה שניתן לפרוך אותה לפי פופר. אבל במתמטיקה אתה לא יכול לפרוך. מה, תביא דוגמה נגדית שסכום הזוויות במשולש הוא לא מאה שמונים מעלות? זה לא יעזור. גם אם תביא דוגמה כזאת, אז אני אגיד אוקיי, אז אתה במשולש המדומת הזה, הייתה טעות, לא יישמת נכון את התיאוריה. אני אף פעם לא אוותר על תוצאה שהיא תוצאה של הוכחה מתמטית. הוכחה מתמטית לא ניתנת להפרכה. עובדות אפשר לפרוך? להראות שלא ראית נכון, אולי. אבל זה שאלה של הגדרה. בדרך כלל כשאנחנו מדברים על הפרכה אנחנו מדברים על חוק כללי, לא על משהו שאותו ראית. על תיאוריה, על איזושהי הכללה. אז לכן בעצם, אם יכולות להיות פירכות על קל וחומר, זה אומר שהוא לא שייך לאגף הלוגיקה, הוא שייך לאגף המדע. הוא בנוי על הכללה כלשהי, ואת ההכללה אני יכול לתקוף עם פירכא, עם דוגמה נגדית. איפה פה רואים הכללה? במעבר בין שני נתונים לכלל היררכיה. כי הרי בעצם תסתכלו, נגיד שאני לוקח את שני הנתונים האלה, ואני אומר שחצר הניזק לומד מכאן שחצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים בשן ורגל, אז זה כנראה באופן כללי יותר חמור מרשות הרבים. ממילא גם בקרן זה צריך להיות ככה. נכון? פה יש הכללה. אנחנו ראינו שזה יותר חמור לגבי שן ורגל. מי אמר שבכלל, באופן כללי, תמיד חצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים? זאת הכללה שאנחנו עושים על בסיס המקרה המסוים שאותו אנחנו מכירים. יש פה אינדוקציה, הכללה. ואת האינדוקציה הזאת אנחנו תוקפים עם הפירכא. הנה תראו את הזנב. הזנב מראה לנו שההכללה שלנו לא הייתה נכונה. חצר הניזק לא יותר חמור מרשות הרבים באופן כללי. בשן ורגל כן, במקומות אחרים לא. עכשיו לך תדע קרן שייכת לאגף הזה או שייכת לאגף הזה. ולכן אתה לא יכול לדעת מה הדין בקרן בחצר הניזק. בסדר? זאת אומרת קיומה של פירכא מראה לנו שמאחורי… קל וחומר יושבת הכללה. לכן זה לא כלל לוגי הקל וחומר. לא כלל הכרחי דדוקטיבי. יושבת מאחוריו הכללה. ואת ההכללה הזאת תוקפת הפרכא. אתן לכם דוגמא, דיברנו על אנלוגיה, אינדוקציה ודדוקציה אם אתם זוכרים. נגיד שאני עושה אנלוגיה. השולחן הזה הוא עם ארבע רגליים. גם הדבר ההוא שולחן, לכן גם הוא עם ארבע רגליים. זו אנלוגיה משולחן לשולחן. מה בעצם הנחתי מאחורי האנלוגיה? שלכל השולחנות יש את אותו מספר רגליים. לכן אם לשולחן הזה יש ארבע, כנראה שגם לשולחן ההוא יש ארבע. זאת אומרת שהאנלוגיה הזאת בעצם מאחוריה יש איזושהי הכללה סמויה. אנחנו לפעמים לא אומרים את ההכללה הזאת, אבל היא שם. אנחנו בעצם מניחים שהדוגמא שאותה ראינו היא דוגמא מייצגת, ומה שמופיע בה זה עיקרון גורף, עיקרון כללי, וזה נכון תמיד. זה בדיוק מה שקורה בקל וחומר. אנחנו ראינו בשורה הראשונה, בעמודה הראשונה, שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים. הואיל וזה מקרה שהוא נכון רק לשן ורגל ספציפית, מי אמר שזה תמיד ככה ההיררכיה הזאת? אנחנו עושים הכללה. אז אם אין לנו פרכא, אנחנו מניחים שההכללה נכונה, כמו במדע. אבל אם יש לנו פרכא, פרכנו את ההכללה שלנו. מה זה אומר? זה עדיין נכון שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים בשן ורגל. אבל רק בשן ורגל. או לפחות לא בכל המקרים. אבל אני לא יודע איפה כן ואיפה לא. אבל זה כבר לא חוק כללי. אם אני אמצא שולחן שיש לו רק שתי רגליים, אז אני כבר לא אוכל לעשות אנלוגיה מהשולחן הזה לשולחן ההוא. לך תדע אם השולחן ההוא דומה לשולחן עם השתי רגליים או דומה לשולחן הזה עם הארבע רגליים. אני כבר לא יכול להניח שזה חוק כללי שלכל השולחנות יש אותו מספר רגליים. אוקיי? זה בדיוק מה שקורה כאן. ולכן למרות שלקל וחומר יש איזושהי נטייה להלך עלינו קסם, כן? להגיד לנו יש פה טיעון הכרחי, אי אפשר להתווכח עליו. לא נכון. מאחורי הקל וחומר יושבת איזושהי הכללה, וההכללה היא אף פעם לא הכרחית. תמיד אפשר לתקוף אותה. פרכו, דוגמאות נגדיות יתקפו את ההכללה. עכשיו אני שואל את השאלה הבאה: ראינו שני ניסוחים לקל וחומר. ראינו שני ניסוחים לקל וחומר: ניסוח אחד לפי שתי העמודות, לפי העמודה, וניסוח שני לפי השורה. האם זה אותו היסק? שני ניסוחים של אותו היסק או שזה שני היסקים שונים? אותם הרב? האם זה אותו היסק עצמו רק במילים אחרות או בתיאור אחר או שזה שני היסקים אחרים? בין השורה והטור? כן. היסקים שונים. אחד מדבר על הרשות, ההיסק או ההכללה היא בתחום הרשות, רשות הרבים והשני מדבר על סוג המזיקין. נכון? על פניו זה שני היסקים שונים לגמרי. נכון? למה? בגלל שההיסק שבנוי על הטורים, כן? אני מוציא כלל היררכי מהטור הימני ואז מיישם אותו על הטור השמאלי. הכלל ההיררכי הזה קובע שחצר הניזק חמורה מרשות הרבים. אין לו שום עניין בשאלה האם קרן יותר חמורה משן ורגל או פחות חמורה. זה לא מעניין. קרן יכולה להיות פחות חמורה משן ורגל ועדיין ההיסק יהיה בסדר. נכון? כי אם אני אומר שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים, אז אני עובר לקרן. בקרן רשות הרבים זה אחד, אז חצר הניזק זה גם אחד. גם אם קרן יותר קלה משן ורגל, זה לא משנה. אני לא מניח מאומה על היחס בין המזיקים, רק על היחס בין הרשויות. אותו דבר רק הפוך בהיסק של השורה. בהיסק של השורה אני מניח היררכיה בין המזיקים, שקרן יותר חמור משן ורגל. ואני איישם אותה עכשיו על חצר הניזק. וזה לא משנה אם חצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים או פחות חמורה. לכאורה זה שני היסקים בלתי תלויים. אינדיקציה לדבר, זוכרים שפה במקור היה כתוב חצי? שיניתי את זה לאחד רק כדי לתאר באופן פשוט. אבל בואו נראה עכשיו, נעשה את החשבון רגע ותראו. נעשה עכשיו את חשבון השורות. אז מפה הוצאתי היררכיה שקרן יותר חמור משן ורגל, נכון? לא יודע בכמה, אבל יותר חמור. עכשיו אני עובר לשורה התחתונה. אם שן ורגל חייב אחד, וקרן יותר חמור, אז מה התוצאה? לפחות אחד. נכון? אחד זה דיו לבא מן הדין להיות כנידון. אז זה אחד. זה בעסק השורות. עכשיו בוא נעשה את עסק העמודות. בעסק העמודות יוצא לנו שחצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים, נכון? עכשיו אנחנו עוברים לעמודה השמאלית. אם רשות הרבים בקרן חייב חצי, אז כמה קרן בחצר הניזק יהיה חייב? חצי. לפחות חצי, אבל זה חצי. הלפחות תמיד זה מה שיש לנו, אני לא יודע יותר מזה. אתם רואים שהתוצאות של הקל וחומר שונות. ברור שזה עסקים שונים. אם זה היה אותו עסק במילים אחרות, התוצאה הייתה צריכה להיות אותה תוצאה. רגע, למה תוצאה שונה? לא הבנתי. כיוון שאני מניח שחצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים, מתוך העמודה, נכון? עכשיו אני עובר לפה. אז אם קרן ברשות הרבים חייב חצי, וחצר הניזק יותר חמור, אז כמה קרן בחצר הניזק יהיה חייב? לפחות חצי. יפה, אבל בעסק הזה התוצאה היא לפחות אחד, לא לפחות חצי. כי קרן יותר חמור משן ורגל, שן ורגל חייב אחד, וקרן יותר חמור אז הוא ודאי אחד. והתוצאה היא אחד ולא חצי. אז רואים ששני העסקים האלה הם שונים כי עובדה שהתוצאה שהם נותנים היא שונה. אם זה היה רק שני ניסוחים שונים של אותו עסק, הם היו צריכים לתת את אותה תוצאה, נכון? אגב, זה הוויכוח בין רבי טרפון לבין חכמים. אחד אומר שקרן בחצר הניזק חייב חצי, השני אומר זה חייב נזק שלם. הוויכוח הוא בעצם על איזה עסק להסתכל, על הטור או על השורות. ככה לכאורה. עכשיו בוא נחזור רגע למבנה בלי החצי. אז דיברנו על הזנב שם. כן. אלה הנתונים. עכשיו יש לנו חמישה נתונים. עכשיו אני שואל מה למלא במקום הסימן שאלה? סליחה, כן. לא מסתדר לי. כן. אז מה אנחנו אמורים לסמן פה בקרן בחצר הניזק? לא יודעים, נכון? לא יודעים. למה? כיוון שהדבר הזה פורך את הקל וחומר, לכן זה נקרא פירכא. למה הוא פורך? כי מפה יצא לנו שחצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים ולכן רצינו לכתוב פה אחד, נכון? אבל מפה אנחנו יכולים לראות שכן, שרשות הרבים יותר חמור מחצר הניזק, ולכן יש אספקטים שיותר חמור, אספקטים שיותר קל. אתה לא יודע מה עם שן ורגל, נשאר פתוח. רגע, מה עם זה? יש קצר בעסקים. בדיוק. מה עם הטיעון הזה? גם נפגע? יש לי פירכא. הרי אמרתי הטיעון הזה לא תלוי בשאלה אם חצר הניזק יותר חמור מרשות הרבים או לא. הנה, אני אוכיח לכם מפה שקרן יותר חמור משן ורגל. זה נכון, גם הזנב לא מפר פה כלום. קרן יותר חמור משן ורגל. יפה, אז עכשיו גם אני אומר גם פה קרן יותר חמור משן ורגל. אם שן ורגל זה אחד, קרן גם הוא אחד. מצד שני הזנב מפריע, לא? למה? כי אז כי אתה אומר כי בתוספת החומרה של… לא, אני אומר שבין שן ורגל לבין זנב אין היררכיה ברורה. מה אכפת לי? אני מחפש את ההיררכיה בין שן ורגל לקרן וזה נשאר, זה לא נשבר על ידי תוספת הזנב. לא, אבל אם תיקח עכשיו אם תיקח קרן וזנב? אז באמת שם אני לא אוכל להשיג מסקנות. אבל גם פה אתה יכול להעמיד את היחס בין קרן וזנב כאיזשהו… מי אמר? למה? למה? זה שזה לא עובד על משהו אחר אומר שזה לא יעבוד פה? מה הקשר? אז באמת משן ורגל לזנב אני לא אוכל ללמוד. נכון, אין ביניהם היררכיה פשוטה. אבל לא אכפת לי, אני לא רוצה ללמוד על זנב, אני רוצה ללמוד על קרן. והיחס בין קרן לבין שן ורגל קיים. הזנב לא מפר אותו, לא פורך אותו. מה הבעיה? כי הקשר בין הקרן והזנב מעמיד משקל נגד נגיד, לא אולי זה אחרת. למה? למה זה אחרת? למה השאלה למה שניקח את הקרן ושן ורגל ולא קרן וזנב? כי בקרן וזנב אין לי דרך לעשות את זה. לא רק שאין לי זה… לא, קרן וזנב אין בעיה. זה סותר. לא, זה לא סותר. לא סותר. אין לי דרך לעשות את זה. למה? בוא נגזור יחס. תגזור יחס. בוא נסתכל רק על החצי הזה של הטבלה, רק על ארבע… בדיוק. רק על ארבעת המשבצות האלה. כן. נו, עכשיו מה? נו, עכשיו מה אתה רוצה לעשות? אני רואה שקרן וזנב הם בעצם באותה חומרה. אוקיי. ושרגל בחצר ברשות הרבים הם אותו דבר, נכון? ולכן בחצר הניזק כמו שזנב הוא אפס גם קרן צריך להיות אפס. לא, מי אמר? הם אותו דבר ברשות הרבים, אבל לא אותו דבר בחצר הניזק. אז מה? לא, אני עושה השוואה, כמו אני עושה נגיד… אבל למה שתעשה השוואה? בקל וחומר אתה לא עושה השוואה, בקל וחומר אתה לומד קל וחומר. פה אתה עושה השוואה. תסתכל. קל וחומר אין פה? אתה טוען רגע, אני אשאל. אתה טוען שבעצם פה לא יכול בהסתכלות של ארבעת המשבצות האלה, פה לא יכול להיות אחד אלא חייב להיות אפס, אתה טוען? אז אני אראה לך שאתה לא צודק. בכל טבלה של קל וחומר זה המבנה. הנה תראה. ברשות הרבים שן ורגל אפס, קרן אחד. בחצר הניזק זה אחד ואחד. אז הנה, בחצר הניזק זה דומה וברשות הרבים זה לא דומה. קל וחומר אין פה, אבל אתה עושה אנלוגיה. לא לא לא, אני מדבר עכשיו פה על קל וחומר. עזוב כרגע את הזנב. אין זנב. בסדר? בוא נסתכל על שתי העמודות האלה. יש פה קל וחומר רגיל. בסדר? עכשיו פה אני ממלא אחד, נכון? בקל וחומר רגיל. לשיטתך אי אפשר למלא אחד? כי אתה אומר, הרי אם אני ממלא פה אחד, אז מה יצא? שבחצר הניזק שן ורגל דומה לקרן, בשניהם זה אחד, נכון? נגיד שמילאתי אחד. עשיתי את הקל וחומר, מילאתי אחד. עכשיו מה… לפחות אחד. בסדר, אחד לצורך הדיון. עכשיו מה יצא? שבחצר הניזק שן ורגל וקרן הם אותו דבר, נכון? בחצר הניזק, כן. נכון? כן. אז למה ברשות הרבים הם לא אותו דבר? זהו, אז אתה אומר שאם זה אותו דבר במקום אחד, זה אותו דבר בכל המקומות? לא, זה לא אותו דבר, אלא מה יותר חמור. זהו, אז הם לפחות אותו דבר. בדיוק! בדיוק! וזה מה שאני עונה לך על השאלה שלך. בוא נסתכל עכשיו על הארבעת הטבלאות, על הארבעת המשבצות האלה, אתה אומר שפה חייב להיות אפס, כי אם זה דומה פה אז זה חייב להיות דומה גם פה. הוא יכול, יכול להיות שזה אפס. לא, אבל גם יכול להיות שזה אחד. יפה, ואם זה אחד אז זה לא סותר כלום. אז זה אחד. כי מהקל וחומר למדתי זה אחד, ומזנב זה לא נסתר, זה יכול להיות אחד. לא חייב להיות אבל יכול להיות. מה הבעיה? הכל בסדר, אז התוצאה היא אחד. קל וחומר כן, אבל אם אני עושה אנלוגיה… אז אני אומר עוד פעם, אם הקל וחומר נותן לי אחד, ואנלוגיה לזנב לא מפריעה לה שיהיה אחד, יכול להיות אפס, יכול להיות אחד, זה לפחות אפס אבל זה גם יכול להיות אחד, אז בסדר, אז הגענו לתוצאה מוסכמת. הכל בסדר, זה אחד. מה הבעיה? הזנב לא פורכת את הקל וחומר. עכשיו זה דבר מוזר, כי זה בעצם אומר ככה: כמו שראינו בדיו, כן, כשהיה פה חצי, זוכרים שהיה פה חצי? אז אמרתי שהתוצאה פה תצא שונה אם אנחנו הולכים על הטורים או שהולכים על השורות. עכשיו מתברר שיש עוד הבדל בין הטורים והשורות: הפירכא. כשתהיה פירכא כזאת, זה יפיל את הקל וחומר של העמודות, אבל זה לא יפיל את הקל וחומר של השורות, נכון? פירכא הזאת מראה שאין היררכיה בין הרשויות, והיא לא נוגעת בהיררכיה בין המזיקים. זה יכול להישאר. ולכן אני בעצם יכול הייתי למלא את התוצאה אחד לא מהקל וחומר של העמודות אלא מהקל וחומר של השורות, ועדיין אני יכול לכתוב פה אחד. אז הפירכא הזאת בעצם לא זורקת את הקל וחומר לפח, רק את אחד הניסוחים. הניסוח השני נשאר. מה יקרה אם אני אעשה עכשיו פירכא מלמטה? אז זה פוגע גם פה. כן, יש לי פה עכשיו רשות אחרת על הירח. בסדר? שן ורגל חייב אחד על הירח וקרן פטור על הירח. אוקיי? ועכשיו אני שואל, תתעלמו רגע מהעמודה השמאלית, כן? נדבר רק על זה. זה אותו דבר כמו שהוספתי עמודה רק הוספתי שורה. נקרא לזה עכשיו פירכאת שורה. מה יקרה לתוצאה פה? נופלת. למה היא נופלת? כי ההיררכיה של השורה פה נופלת בגלל שהיא היררכיה הפוכה בשורה פה. אז הקל וחומר של השורות נופל. מה קורה לקל וחומר של העמודות אבל? הוא נשאר. אז בעצם יוצא שגם פירכאת עמודה פורכת את הקל וחומר של העמודות אבל משאירה את השורות, ופירכאת שורה פורכת את הקל וחומר של השורות אבל משאירה את הקל וחומר של העמודות. אז היינו מצפים שבש"ס בכל מקום שעולה פירכא, יגידו מה קרה? בדיוק, בשביל להפיל קל וחומר צריך תמיד שתי פירכאות. אין בשום מקום דבר כזה. שום מקום. שמעלים פירכא אחת הקל וחומר נפל. פירכאת עמודה, פירכאת שורה, מפיל את הקל וחומר. למה? הרי יש פה שני ניסוחים שונים. אז למה זה מפיל את שניהם ולא רק את אחד מהם? חידה מעניינת. עכשיו… עכשיו בוא נראה לכם מה הפתרון לחידה הזאת. אז זה הקל וחומר. עכשיו תראו, אני ארצה לטעון שמהש"ס רואים ששני הניסוחים של הקל וחומר הם לא שני עסקים, הם שני ניסוחים של עסק אחד, בניגוד למה שנראה במבט ראשון. ובואו אני אסביר לכם למה. כשאני עושה עכשיו את ה… נתחיל עם הקל וחומר של העמודות. אני בעצם מסתכל על הקל וחומר של העמודות ואני אומר ככה: רשות הרבים פחות חמור מחצר הניזק, נכון? כן. מה זה אומר? שלחצר הניזק יש איזשהו מאפיין שנקרא לו אלפא. יש לו איזושהי תכונה שנקרא לה אלפא. כן. ולחצר הניזק יש תכונה שני אלפא. זה אתה יכול לגזור מתוך השן ורגל. אה? זה אתה גוזר מתוך השן ורגל? המסיק את זה מתוך השן ורגל? כן, מתוך העמודה של השן ורגל. זה הורג אותי. לא עובד. אז זה שני אלפא. יצא לי מסיח לפי תומו. אז חצר הניזק זה שני אלפא, נכון? איזשהו מאפיין, בלי להיכנס לשאלה מי הוא, אבל יש משהו יותר חזק בחצר הניזק מאשר ברשות הרבים. עכשיו אני אומר, בשן ורגל יש משהו ש… הוא לא פועל באלפא, הוא פועל רק בשני אלפא. זאת אומרת, בשביל לחייב ברשות הרבים, זה עובד הפוך. בשביל לחייב ברשות הרבים צריך עוצמה של שני אלפא ולכן קשה יותר לחייב ברשות הרבים, נכון? בשביל לחייב בחצר הניזק זה יותר חמור, מספיק שיש לך אלפא בשביל לחייב. שימו לב, זה עובד הפוך מההיגיון. באמת חצר הניזק הוא יותר חמור לכן זה דווקא אלפא לא שני אלפא. כי אני שואל איזה רמה של מזיק צריך כדי לחייב? כל מזיק, כי חצר הניזק נורא חמור, אז כל מזיק יהיה חייב שמה. איזה עוצמת היזק יש לשן ורגל? אלפא. איך אני יודע? כי חייב בזה בחצר הניזק? כן, כיוון שאפילו בחצר הניזק חייב. לרשות הרבים הוא לא חייב כי ברשות הרבים בשביל לחייב צריך שני אלפא ואין לו, יש לו רק אלפא אחד. אבל קרן, הרי הוא מחייב גם ברשות הרבים. לכן אם הייתי צריך לנחש מה העוצמה שלו, הייתי אומר שני אלפא. ממילא התוצאה פה היא אחד. כי אם יש לו שני אלפא אז הוא מצליח לחייב כמובן בחצר הניזק שמספיק אלפא. אם יש לך שני אלפא ודאי שתחייב, נכון? ואז לא היית רוצה לחייב אותו כפול? אז אמרתי, זה דיו לבא מן הדין להיות כנידון. כיוון שאין לי ראיה כמה לחייב אותו. אחד בטוח הוא חייב. כל מה שמעבר לזה אני לא יודע, אולי כפול, אולי אחד וחצי, אולי פי חמש, אז לכן הכלל בהלכה דיו לבא מן הדין להיות כנידון, שמים על המינימום. המינימום שאתה יכול להוכיח. אתה יכול להוכיח שאחד הוא חייב, זה ברור. חוץ מזה לא. לא יכול להיות. כל מה שמעבר לזה אפשר להתווכח. תגיד אחד וחצי, אולי אחד ושליש, אולי אחד ורבע, אולי? לא יודע. אחד זה בטוח. אוקיי? לכן אתה חייב אחד. אבל שימו לב מה קיבלנו. מה שקיבלנו זה שההיררכיה… אני לא בטוח שהבנתי למה יש כאן רצף, שזה לא בהכרח שני אלפא, זה יכול להיות אחד נקודה שלוש אלפא. כן. אוקיי, אולי אין יחס לינארי בין העוצמות לבין החומרה. אוקיי. אז מה קיבלנו בעצם, שימו לב. קיבלנו שהיררכיית השורות והיררכיית העמודות זה באותו פרמטר. אם ההיררכיה בין השורות הייתה נגיד, זה היה בטא וזה היה שני בטא, אז לא היה יכול להסביר את הטבלה. כי אם יש לו בטא, אבל בשביל לחייב רשות הרבים צריך שני אלפא ובשביל לחייב בחצר הניזק צריך אלפא, אין לו אלפא, יש לו בטא. חייב להיות שיש לו את אותו דבר עצמו שדרוש כדי לחייב בחצר הניזק וברשות הרבים. או במילים אחרות, המאפיין שנמצא ברשויות שמבחין, עושה היררכיה בין הרשויות, הוא גם המאפיין שיוצר את ההיררכיה בין המזיקים. חייב להיות. כי אם זה לא היה אותו מאפיין, אז זה לא היה בא לידי ביטוי בחומרה בטבלה. מבינים מה אני אומר? זה כי יכול להיות שהיחסים בין אלפא ובטא הם שונים? לא משנה לי, כן, נכון. זה יכול להיות אחד וחצי אלפא. נכון, זה כשלעצמו יכול לגזור היררכיות ב… לא, אתה לא יכול לתרגם את זה לחיוב, איך תתרגם את זה לחיוב? ולכן זה לא משנה, תשים שם שני אלפא. הכוונה זה יותר. לא אכפת לי כרגע, שני אלפא זה רק מודל. יותר מאלפא. אני קורא לזה שני אלפא. אתם מבינים למה חייב להיות שההיררכיה בין הרשויות היא באותו פרמטר כמו ההיררכיה בין המזיקים? כי אם ההיררכיה בין המזיקים הייתה בפרמטר אחר, אז היא לא הייתה מסבירה לי גם את הטור הימני. נגיד אני רוצה לעשות את הקל וחומר של העמודות. מה אמרתי קודם? שבשביל הקל וחומר של העמודות מספיק לי לקבוע היררכיה בין הרשויות, לא צריך לקבוע היררכיה בין המזיקים. לא נכון. ההיררכיה בין הרשויות מכתיבה שיש את אותה היררכיה בין המזיקים. ואם היא נופלת, יש לי פירכא פה מהזנב, אז גם ההיררכיה הזאת נופלת. ולכן פירכא של עמודה מפילה את הקל וחומר, וגם פירכא של שורה לבד. לא צריך שתי פירכות כדי להפיל קל וחומר. מה בעצם עשיתי כאן? מה שעשיתי כאן זה הנחתי או פיענחתי מה עומד מאחורי האנלוגיות שאנחנו עושים. עשיתי אבדוקציה, מה שקראתי קודם בשיעורים קודמים. מצאתי את התיאוריה. אני עכשיו יש לי שלושה, הרי יש אנחנו מתחילים מזה שיש לנו שלושה נתונים, נכון? שלושת הנתונים. יש לי שלושה נתונים, זה, זה וזה. אני מחפש תיאוריה שתסביר לי את שלושת הנתונים ואז אני אוכל לגזור ממנה את הדין הרביעי שאותו אני לא יודע. הנה התיאוריה. אלפא, שני אלפא, אלפא, שני אלפא. זה התיאוריה. בהנחה שזאת התיאוריה, אני יודע שפה אני צריך למלא אחד. עכשיו בוא נניח שפה… טוב, הוא משגע אותי, נתקע לי אני יודע… אם ההיררכיה הייתה עם פרמטר אחר, בטא ושני בטא, כי זה מה שאנחנו מניחים כשאנחנו אומרים ששני העסקים הם אחרים. אנחנו בעצם אומרים ההיררכיה בין רשות הרבים לחצר הניזק היא באלפא, וההיררכיה בין שן ורגל וקרן היא בלתי תלויה, היא בבטא. אתם מבינים שאם זאת הייתה התיאוריה היא לא מסבירה את שלושת הנתונים? היא לא מסבירה. תסביר לי עכשיו למה שן ורגל חייב ברשות הרבים ופטור ברשות הרבים וחייב בחצר הניזק? כי יש לו בטא? בטא לא עוזר לי גם לחייב בחצר הניזק וגם לא ברשות הרבים. אני צריך רמות שונות של אלפא, אבל בטא, תכונה בטא לא עוזרת לי. מי שיש בו יותר פלפל הוא לא נהיה פחות או יותר מלוח. יש בו פלפל, לא מלח. כל עוד לבטא אין איזהשהו יחס לאלפא… זה נכון שזה באמת לא קשור. בדיוק. זהו. זאת אומרת, שההיראר, אם אני מניח כמו שהנחנו קודם ששני סוגי ההיסק הם בעצם שני היסקים שונים, מה אני בעצם אומר? שההיררכיה בין הרשויות זה במונחי אלפא, זה אלפא וזה שני אלפא, וההיררכיה בין המזיקים זה במונחי בטא. זה פרמטר אחר. אם זה היה המציאות, זה לא היה יכול להיות נכון, זה לא מסביר את העמודות בטבלה, את הנתונים בטבלה. בשביל להסביר את הנתונים בטבלה אני חייב שגם פה וגם פה יהיה במונחי אלפא ההיררכיה, לא במונחי בטא. אני צריך להגיד לשן ורגל יש עוצמה אלפא, לכן לרשות הרבים זה לא מספיק כדי לחייב, זה אפס, לחצר הניזק זה מספיק לכן זה אחד. בקרן יש לה את שני אלפא, אז אפילו ברשות הרבים זה חייב וכמובן גם בחצר הניזק. זה יכול להיות הסבר לנתונים בטבלה. אבל אם ההיררכיות היו במונחי אלפא ופה במונחי בטא, לא הסברתי כלום בטבלה, זה לא תיאוריה. במילים אחרות, כמו שבאנלוגיה אנחנו הולכים לתיאוריה כדי להסביר את האנלוגיה, גם פה אנחנו עושים אותו דבר. אנחנו מסתכלים מה התיאוריה שעומדת מאחורי העובדות שאותן אנחנו מכירים. בעצם יוצרים תיאוריה, הכללה, כמו במדע. ואז מסיקים מסקנה מה יהיה במקרה אחר מהתיאוריה הזאת. למשל, ראינו שעצמים בעלי מאסה נופלים לכדור הארץ, זה נופל לכדור הארץ, זה נופל לכדור הארץ, הגענו לתיאוריה. כל הדברים שיש להם אלפא, מאסה, נופלים לכדור הארץ. עכשיו אני שואל האם גם זה ייפול לכדור הארץ? תשובה היא כן. יש לו מאסה. אני יכול להסיק מסקנה מתוך ההכללה שעשיתי שגם זה ייפול לכדור הארץ. זה מה שאני עושה כאן. מה שאני עושה כאן זה בדיוק הכללה מדעית. בעצם אומר ישנו פרמטר בלי לזהות כרגע מהו, ישנו איזה שהוא פרמטר אני קורא לו אלפא. הפרמטר הזה נמצא בעוצמה יותר גבוהה ברשות הרבים מאשר בחצר הניזק. והוא גם נמצא בעוצמה יותר גבוהה בקרן מאשר בשן ורגל. אם אני מניח את זה, אני יכול להסביר את שלושת הנתונים שיש לי בטבלה. אז זה מאשש לי את התיאוריה שלי. וברגע שאיששתי את התיאוריה אני יכול להשתמש בה כדי לגזור את הנתון שחסר לי, לתת פרדיקציות, כמו במדע. ולכן התוצאה היא אחד. בסדר? לכן זה בעצם לא שני היסקים אלא היסק אחד. ההיררכיה במזיקים וברשויות היא אותה היררכיה. עכשיו תראו. אפשר להגיד שזה שני היררכיות אבל שאתה לוקח את התופעה באיזשהו מכנה משותף. לא הבנתי. נגיד שן ורגל וקרן, אז בעצם כשאנחנו מציגים שוני בחומרה, אתה אומר איפה זה קורה, זה קורה על מצע מסוים, על תשתית. תשתית נגיד של רשות הרבים. ואז המקום הוא חלק פעיל ומשתתף. זהו, אז אין טעם להכניס בטא. אין סיבה. אני יכול להשתמש באלפא לבד. אין טעם להכניס בידיים בטא. נראה עוד מעט. תיאורטית זה אפשרי אבל זה פחות פשוט, התער של אוקאם בעצם אומר לא לעשות את זה. אוקיי. את זה נראה עוד רגע. תראו. היה לנו קודם פירכה של זנב, נכון? ושאלנו למה הפירכה הזאת מפילה את כל הקל וחומר? הרי את הקל וחומר של העמודות היא מפילה, זה אני מבין. כי ההיררכיה בין שני אלה כבר לא קיימת. אבל למה היא מפילה גם את זה? תשובה נורא פשוטה. הרי ברגע שהכנסתי את זה זה אומר שלא נכון להסביר שיש פה אלפא ושני אלפא. לא רק, יש פה גם כנראה עוד איזה שהוא בטא, נכון? ברגע שזה ככה הכל נפל. אתה כבר לא יכול להניח כלום, כי אם תניח שפה יש אלפא ופה יש שני אלפא, זה לא יעזור לך כי פה צריך גם בטאות כדי לחייב. אתה חייב להכניס עוד פרמטר בטא. ברגע שהכנסת עוד פרמטר בטא שברת את כל הקל וחומר. עכשיו כבר זה יכול להיות אפס וזה יכול להיות אחד. תלוי איך תבנה את התיאוריה, ויש תיאוריה שתיתן לך אחד, יש תיאוריה שתיתן לך אפס. לכן הפירכה של העמודה מפילה את שני ההיסקים. אותו דבר עם פירכה של שורה. כי ברגע שהיא מפילה את אלפא ובטא היא בעצם אומרת אתה חייב להכניס פה גם את בטא, לא רק אלפא ושני אלפא, לא תצליח להסביר את הנתונים באמצעות פרמטר בודד. חייב להיות פה גם בטא. וברגע שיש פה גם בטא, עכשיו הכל נפתח מחדש, אתה כבר לא יכול להסביר שום דבר. עכשיו, בוא ננסה רגע… בוא ננסה עכשיו להציע תיאוריה אחרת שגם היא עובדת. בוא נניח שברשות הרבים זה לא שני אלפא אלא אלפא ובטא. בחצר הניזק זה רק אלפא. מה זה אומר לגבי המזיקים? פה מה שיש זה רק. נגיד שעכשיו בניתי את ההיררכיה בין רשות הרבים לחצר הניזק. נמחק את זה. אני בונה תיאוריה אחרת. יש לי עוד תיאוריה שיכולה להסביר את הנתונים. אוקיי? תיאוריה אחרת. ההיררכיה היא לא אלפא ושני אלפא, אלא אלפא ופה זה אלפא וביתא. גם אפשרות. אוקיי? עכשיו, אם זה שן ורגל מחייב בחצר הניזק, אז מה זה אומר? ברור שיש לו אלפא. מצד שני, גם ברור שאין לו ביתא, כי אם היה לו ביתא הוא היה מחייב גם ברשות הרבים. אז יש לו רק אלפא. נכון? מה קורה בקרן? קרן חייב להיות אלפא וביתא. נכון? יש גם אלפא וגם ביתא. אוקיי? ולכן ברשות הרבים הוא מחייב. מה יקרה עכשיו בחצר הניזק? גם יחייב. יש לו אלפא וביתא, בפרט אלפא, אז הוא יחייב, נכון? זאת אומרת, גם זו תיאוריה אפשרית. יכולתי את התיאוריה הזאת לכתוב בתור אלפא ושני אלפא, אלפא ושני אלפא. אני יכול גם לכתוב את זה כאלפא ואלפא וביתא, אלפא ואלפא וביתא. אותן תוצאות. למה אני בוחר את אלפא ושני אלפא לעומת זה? התער של אוקאם. אם יש לי שתי תיאוריות שאחת מהן יותר פשוטה, אני מעדיף את הפשוטה. אם יש לי תיאוריה עם פרמטר בודד ויש לי גם אפשרות עם תיאוריה עם שני פרמטרים, כמובן שאני אבחר את התיאוריה עם פרמטר בודד. נכון? נכון למשל, ראיתי שזה נופל לכדור הארץ וזה נופל לכדור הארץ. אז אולי אין חוק כללי שכל הגופים בעלי מסה נופלים לכדור הארץ, אלא שרק הגופים שהם גופי תקשורת ויש להם מסה נופלים לכדור הארץ וגופים שיש להם מודפסים ויש להם מסה נופלים לכדור הארץ. אבל אולי משהו שהוא לא מודפס והוא לא כלי תקשורת, כדור, יש לו רק מסה, אולי הוא לא ייפול? יכול להיות, זה מסתדר עם הנתונים, נכון? למה אני מניח שזה לא ככה? כי אם שני הנתונים האלה יכולים להיות מוסברים עם פרמטר בודד, שיש להם מסה, אין שום סיבה להוסיף עוד פרמטרים: זה תקשורת וזה מודפס. לא מעניין. אני יכול להסביר גם בלי זה. לא מוסיפים פרמטרים סתם. זה עניין של נוחות, לא? לא. התער של אוקאם אומר שהתיאוריה הפשוטה יותר היא כנראה גם נכונה יותר, אלא אם כן הוכח שלא. זה ויכוח פילוסופי ישן. גם על זה כתבתי פעם מאמר. אנשים חושבים שהתער של אוקאם הוא רק עיקרון מתודולוגי, הוא לא באמת טענה אמיתית על העולם. אם יש תיאוריה מסובכת ופשוטה, למה שאני לא אבחר את הפשוטה? יותר קל. לא אומר שהפשוטה יותר נכונה. ואם שתי התיאוריות שמישות, אני אשתמש בפשוטה. ואני יכול להוכיח שזה לא נכון. התער של אוקאם הוא עיקרון שהוא לא מתודולוגי, הוא עיקרון על העולם. תיאוריה יותר פשוטה יש יותר סיכויים שהיא נכונה, לכן אני משתמש בה. לא ניכנס כרגע להוכחה כי זה אין כאן המקום. אבל זו הטענה. התער של אוקאם בעצם אומר ש… תראו מה שאני בעצם עושה. הביתא פה יהיה אלפא עצמו. פשוט ביתא אני אזהה את ביתא עם אלפא. ואז מה קורה? פה יש אלפא, פה יש שני אלפא, פה יש אלפא ופה יש שני אלפא. אותו דבר, רק שאני מזהה את ביתא עם אלפא. אין שום סיבה לעשות אותם שונים אם אני יכול להניח שזה אותו פרמטר. זהו. ככה בונים את הקל וחומר. זה ההסבר שעומד מאחורי ההיסק של הקל וחומר. כאשר פרעה ועם ישראל לא שומעים בקולי, אז אני מבין שמידת הצייתנות של פרעה נמוכה ממידת הצייתנות של עם ישראל. מבין את זה בסברה. מידת הצייתנות זה האלפא. שפרעה יש לו אלפא אחד ולעם ישראל יש שני אלפא. יותר צייתנים. אוקיי? או סרבנים, אז זה הפוך. לא משנה. אוקיי? פה במקרה של שן ורגל וחצר הניזק, אני לא יודע להגיד במה זה יותר חמור, אבל אני כן יודע להגיד שיש פה איזה שהוא פרמטר שחצר הניזק יותר חמורה מרשות הרבים. עובדה, אני רואה את זה בדיני שן ורגל. אז בוא נסמן אותו בתור אלפא. אני לא מזהה מה הוא. מסמן אותו בתור אלפא, ואומר בוא נשתמש בזה. זאת ההנחה. זה מספיק כדי להסיק את המסקנה של הקל וחומר. זה בעצם מה שעומד בבסיס ההיגיון של הקל וחומר. אם זה כך, עכשיו אני אציע אלגוריתם כללי. יש לי טבלה עם נתונים. מה אני בעצם אמור לעשות כדי למלא את הנתון החסר? אני בעצם אמור לחפש את התיאוריה שמסבירה את הנתונים הקיימים, לבחור את הכי פשוטה מבין התיאוריות הקיימות, ולהסיק ממנה מסקנה לגבי המשבצת החסרה. זה מה שאני אמור לעשות. אוקיי? או במילים אחרות, אני אנסח את זה ככה, כי מתמטית יותר קל לעשות את זה, אני בעצם אומר ככה: במקום המשבצת של הסימן שאלה אני שם שתי אפשרויות. או… אפס או אחד. בסדר? אני שם אפס או אחד. עכשיו, רואים יותר? אנחנו פשוט יושבים פה למטה לא רואים מה… עכשיו רואים יותר טוב? זה כחול וזה אדום. אוקיי? יודעים מה? אני אעשה, אם אתם רוצים צבע יותר… יותר… ירוק. אוקיי. ירוק… לא אני חושב שהצהוב אולי בולט פה יותר. צהוב לא רואים טוב. רואים שהוא שונה אבל לא רואים אותו. השחור רואים טוב. אוקיי, לא, השחור אני לא רוצה שחור בכוונה. טוב, אז נעשה ירוק. טוב, שיהיה. לא חשוב. אז יש לנו בעצם שלושה נתונים שכתובים בשחור ושתי אופציות. אני רוצה לבחור מבין שתי האופציות, האם כתוב פה אפס או כתוב פה אחד. נכון? זה בעצם מה שאני רוצה לעשות. מה אני אעשה? אני אבנה שתי טבלאות. טבלה אחת שכתוב פה אחד, אחפש פתרון או תיאוריה שמסבירה את מה שכתוב פה. טבלה שנייה כשכתוב פה אפס, אחפש תיאוריה שמסבירה את מה שכתוב פה. איזה תיאוריה היא יותר פשוטה? זה מה שיקבע מה המילוי הנכון. אוקיי? אז עכשיו תראו. אני בעצם עושה את זה ככה. לוקח את הטבלה הזאת ואני אומר ככה: אני אחפש פתרון לטבלה הזאת ואני אחפש פתרון לטבלה הזאת. יש שתי טבלאות. עכשיו בואו נחפש את הפתרון. תסתכלו על הטבלה הזאת. מה הפתרון לטבלה הזאת? תבינו שעל הטבלה הזאת לא תמצאו פתרון עם פרמטר בודד. אין סיכוי. זה שתי טבלאות בלתי תלויות, זה אלגברה ליניארית, לא תמצאו פתרון עם פרמטר בודד. פשוט לא נמצא… עוד פעם? פתרון עם פרמטר בודד, רק עם אלפא. לא תצליחו. למה? כי העמודה הזאת הפוכה לעמודה הזאת, הן בלתי תלויות. אם הן בלתי תלויות אז בעצם יש פה שני וקטורים עצמיים, מי שמכיר, לא יודע, באלגברה ליניארית. לא תמצאו פתרון עם פרמטר בודד. חייב להיות שניים. אוקיי? ולכן הפתרון הוא זה מה שכתבתי פה. נניח שלשן ורגל יש פרמטר אלפא, לקרן יש פרמטר בטא. בשביל לחייב ברשות הרבים צריך בטא, בשביל לחייב בחצר הניזק צריך אלפא. אתם רואים שזה מסביר הכל, נכון? אם תחליפו את בטא עם שני אלפא לא יעזור, זה לא יהיה תיאוריה נכונה. אתם מבינים למה לא? אוקיי? אז לכן זה לא יעבוד. אז פה מצאנו את המודל. מה קורה פה? מה הפתרון פה? במילוי אפס. עכשיו יש לי את אותה טבלה אבל במילוי אחד. מה הפתרון פה? הופ, תראו שזה הפתרון… מה שהיינו קודם. נכון? זאת אומרת, עכשיו אני שואל איזה משתי הטבלאות יותר נכונה? כי זה בעצם השאלה האם למלא פה אפס או למלא פה אחד, נכון? אני שואל איזה משתי הטבלאות יותר נכונה? היותר פשוטה. נכון. ולכן איך אני בכל זאת בוחר? התער של אוקאם. הטבלה הזאת בעצם אומרת לי: יש פה תיאוריה עם שני פרמטרים. הטבלה הזאת אומרת לי: יש לי תיאוריה עם פרמטר בודד. פרמטר בודד זה עדיף. אגב, התער של אוקאם במקורו, וויליאם מאוקאם, הוא אומר שהתיאוריה עם הכי פחות ישויות היא הנכונה. היום אנחנו כבר הרחבנו את זה למה שיותר פשוט. פשטות זה יכול להיות בהרבה פרמטרים, אבל הוא מדבר על כמה שיותר פחות ישויות. במובן הזה זה ממש כמו התער המקורי של אוקאם. אוקיי? כמה שפחות פרמטרים שמשחקים פה. בסדר? כן. ככה זה עולם יותר פשוט. למה להניח שיש בתוך התבשיל הזה גם מלח וגם פלפל אם אני יכול… תראה, אני… אני מודד חריפות, נגיד בתבשיל. אני יכול להגיד שיש בתבשיל גם מלח, גם פלפל וגם סוכר. הסוכר מנטרל את המלח, נשאר פלפל וזה חריף לי. אוקיי? אני יכול גם להניח שיש בו רק פלפל, לא מלח ולא סוכר. למה להכניס גם מלח וגם סוכר שינטרלו? מי אמר שבכלל יש משהו מהם? עדיף להניח שיש פה רק פלפל. אז זה כבר סבירות תצפיתית, אינטואיציה של ניסיון. לא לא לא לא לא. לא, אמרתי לא. ניתוח א-פריורי בלי תצפית. אני בדקתי, יש פה טעם חריף, זה הנתון התצפיתי. עכשיו אני שואל מה התיאוריה שמסבירה את זה? יכולה להיות תיאוריה שאומרת יש בו פלפל. יכולה להיות תיאוריה שאומרת לא, יש בו פלפל, מלח וסוכר. כן, כשמציגים את זה ככה ברור, אבל למה שתניח דברים… זה התער של אוקאם. זה התער של אוקאם. כשאתה רואה, מה שעשיתי פה זה בדיוק אותו דבר. יש לי פה שלושה נתונים, לא אחד עם הטעם החריף, שלושה נתונים. אני מציע להם שני הסברים. הסבר אחד יש בו גם פלפל וגם מלח ובהסבר השני יש רק פלפל. למה להניח שיש גם פלפל וגם מלח אם עם פלפל לבד אני יכול להסביר הכל? זה התער של אוקאם. בוא נגיד כי יכול להיות באמת שיש שם פלפל, אבל זה לא כזה, זה לא משום מקום. אז גם משום מקום. אין סיבה להניח שיש משהו אם לא צריך להניח. גם במדע, יכול להיות שהדבר הזה נפל לכדור הארץ סתם כי מישהו נתן לו בעיטה ולא שמתי לב. אז למה גם זה נופל לכדור הארץ? גם שם מישהו נתן לו בעיטה ולא שמתי לב. בסדר, אני לא מניח שהיה שם איזה שהם שדים שלא ראיתי. אלא מה? כנראה ההסבר הפשוט הוא הנכון, שדברים בעלי מסה נופלים. אולי לא? מי יודע? יכול להיות שהיו פה כל מיני שדים ורוחות שהסתובבו פה ולא ראיתי. בסדר, אבל אני לא מניח שזה ככה. אותו דבר פה, זה בדיוק אותו רעיון. מה שאני עושה פה זה בסך הכל איך עושים אבדוקציה במדע. איך מגיעים מהעובדות לתיאוריה במדע. זה מה שעושים. עושים הכללה ובודקים מהי ההכללה הפשוטה ביותר. נכון? אם יש לי קו, יש לי קו כזה. פלוט של שני פרמטרים אחד בשני. וואי ואיקס. וזה מה שיצא לי. כשהאיקס היה אחד, הוואי יצא אחד. כשהאיקס היה שתיים, הוואי יצא שתיים. שלוש, שלוש. ארבע, ארבע. זה מה שיצא לי. בסדר? עכשיו אני יכול להגיד מה שכל מדען נורמלי יגיד, שהקו הוא כנראה קו ישר. נכון? אבל אני יכול להגיד שהקו הוא כזה גם. זה גם מתאים לכל התצפיות שלי. למה אני אבחר את הקו הישר? טוב, זה אתה נגיד יכול לבדוק אבל… לא, נגיד שאני לא יכול לבדוק. זה הקו הפשוט. קו פשוט. מה זה קו ישר? לקו ישר יש פרמטר אחד, של ראשית לא משנה עם עוד שניים. וואי שווה איי איקס ועוד בי. נכון? אז זה שני פרמטרים. זה הכי פשוט. כל דבר שמעבר לזה, נגיד פרבולה, שזה הכי פשוט, שלושה פרמטרים, איי איקס בריבוע ועוד בי איקס ועוד סי. וכן הלאה. הקו הישר הוא הקו הפשוט ביותר. לכן כשאני עושה מדידות, יש לי המון תיאוריות שיכולות להסביר כל מדידה כזאת, אינסוף תיאוריות למעשה, אני בוחר את הפשוטה ביותר. וזה עובד. אז גם בהלכה זה ככה, בדיוק כמו במדע. יש לי הרבה תיאוריות, אני בוחר את התיאוריה הפשוטה ביותר. זה הכל. אוקיי? אז אם ככה יש לנו עכשיו טכניקה מעניינת איך אנחנו עובדים. יש לנו קל וחומר, בעצם זה טבלה של שלושה נתונים, ואני רוצה למלא את הנתון הרביעי. מה אני עושה? אני שם את שתי האפשרויות, יכולתי לעשות את זה אני אחפש הסבר לשלושת הנתונים ואסיק מההסבר את התוצאה הרביעית. דרך מתמטית נוחה יותר, זה אותו דבר, אבל דרך מתמטית נוחה יותר זה להגיד אני אניח את שתי ההנחות בנתון הרביעי, או אפס או אחד, אחפש הסברים לשתי הטבלאות האלה ואבחר את הפשוט יותר. אוקיי. עכשיו בואו נראה מה יקרה כשיש לנו פירכא. מכל מלמדיי השכלתי. נשארו צבעים? כן. עכשיו אני רוצה עכשיו להוסיף את ידידנו הזנב, מרן הזנב. זה לא באדום, זה אמור להיות בשחור. אלה נתונים קשיחים, אז אין צבעים, זה שחור. אוקיי, בסדר? אתם מבינים שבעצם עכשיו מה שיש לי זה עוד פעם טבלה של נתונים ואני צריך לבדוק איזה מילוי הוא נכון. אז אני כבר שכחתי מזה שקוראים לדבר הזה פירכא, ולהוא קוראים קל וחומר, ולזה קוראים בניין אב מכתוב אחד ומשני כתובים, לא מעניין. יש לי טבלה ועכשיו הטבלה הזאת, איך שלא תקראו לה, לא משנה, הטכניקה היא אחת. אני פשוט מעתיק את שני הנתונים האלה, את שתי הטבלאות האלו, כן. אוקיי. פעם אחת אני שם פה את אפס, את אחד. פעם אחת אני שם פה את, ואני מחפש תיאוריה לשני המילויים האלה. אוקיי? וברגע שאני מחפש תיאוריה לשני המילויים האלה, אני בוחר איזה תיאוריה הכי פשוטה. עכשיו מתברר שהתיאוריה שתמצאו לזה, האם אפשר יהיה להסביר את כל זה בפרמטר אחד? בטבלה הזאת. לא. אין סיכוי, כי יש פה שתי עמודות בלתי תלויות. יופיע פה גם בטא באיזשהי צורה. אוקיי? אני לא נכנס כרגע לשאלה איך אני מוצא את התיאוריה, יש דרך די טובה למצוא את התיאוריה, פשוט להראות לכם בתורת הגרפים, איך איך מוצאים את התיאוריה. אבל יש דרך למצוא את התיאוריה, מתוך זה אני כבר אומר לכם וכל אחד יכול לראות את זה, לא תהיה פה תיאוריה עם פחות משני פרמטרים. כשיש פה שתי עמודות בלתי תלויות, וכנ"ל אגב גם שתי שורות בלתי תלויות, אפס ואחד ואפס ואחד, נכון? בין שן ורגל לזנב פה למטה יש יחס הפוך. לכן שתי שורות בלתי תלויות, שתי עמודות בלתי תלויות, יש פה שני פרמטרים בלתי תלויים. מה יקרה פה? אותו דבר. גם פה יש פה שתי עמודות בלתי תלויות ושתי שורות בלתי תלויות, נכון? לכן גם פה זה יהיה עם שני פרמטרים לפחות. ולכן אתם כבר רואים, אין עדיפות למילוי אחד על המילוי אפס. התיאוריה של הטבלה הזאת והתיאוריה של הטבלה הזאת שתיהן תיאוריות דו-פרמטריות, עם שני פרמטרים. לכן זה פירכא. לכן אי אפשר לדעת מה למלא פה, אחד ואפס שניהם באים בחשבון. כך מנתחים פירכא. אז בעצם אתם שמים לב, השתחררנו לחלוטין מהצורך לחשוב קל וחומר, פירכא, צד שווה, בניין אב, כתוב אחד, שני כתובים. הכל הכל הכל ניתן לניתוח בצורה הזאת. תכתבו את טבלת הנתונים כולם, כל הפירכות, כל הקל וחומר, תכניסו את כל הנתונים פנימה. תסמנו לי בבקשה את המשבצת שאתם רוצים למלא. אני אגיד לכם האם במשבצת הזאת יהיה כתוב אחד, יהיה כתוב אפס או יהיה כתוב לא ידוע. לא ידוע הכוונה שאחד ואפס הם באותו מעמד, אי אפשר להעדיף את האחד על השני. אם יהיה כתוב אחד או אפס, אז זה היסק מסקני, זאת אומרת אתה יכול להסיק מסקנה אם פטור שם או חייב שם. אם אחד ואפס לא ניתן לקבוע מי יותר טוב, אז זאת פירכא. וזה בעצם אומר שאי אפשר לדעת מה קורה במשבצת הזאת. כי פירכא לא אומרת שזה לא נכון. פירכא אומרת שזה לא ידוע. אתה לא יכול להסיק מסקנה ולכן זה נשאר פתוח. אתם צריכים לזכור טוב, פירכא אין פירושה שיהיה כתוב אפס. פירכא פירושה שלא יודע אם כתוב אפס או אחד. שניהם שקולים. אין דרך לדעת. בסדר? זהו, זאת הטכניקה הכללית. עכשיו בואו נעשה למשל, אוקיי, בואו נעשה למשל את הטבלה על יש לנו טבלה של קל וחומר, אני עושה עכשיו טבלה של בניין אב. בניין אב, טבלה של בניין אב בנויה ככה. בניין אב? כן. טבלה של בניין אב בנויה ככה: כי מה זה בניין אב? בניין אב זה בעצם אומר אם שן ורגל דומה לקרן בפרמטר מסוים, אז שן ורגל יהיה דומה לקרן גם בפרמטר השני. זה בעצם… זה אנלוגיה? בדיוק. זה אנלוגיה. ועכשיו אני, בואו איך נוכיח שפה יהיה כתוב אחד? לכאורה מאוד פשוט. מה אנחנו עושים? כרגיל, בטכניקה הרגילה. אני מנתח עכשיו את הטבלה שכתוב פה אחד, מנתח את הטבלה שכתוב פה אפס ואני רואה. אלפא, אלפא, וגם פה אלפא, נכון? לא צריך שום דבר, שום שינוי, הכל אחד. זה הכי פשוט שיש. פרמטר אחד ואפילו לא מתחלק לאלפא ושני אלפא, זה הכל אלפא ברמה אחת. זה מסביר הכל, נכון? זה הכי פשוט שיש, אתם כבר רואים למה בבנין אב יותר הגיוני לשים שם אחד. מה יקרה באפס? שניים? לא. שניים? לא. אמרנו שבשביל שיהיה שני פרמטרים בלתי תלויים אני צריך שני טורים ושני עמודות בלתי תלויים. אין פה. זה בעצם, אתם רואים את הטבלה שכתובה פה למטה? זו טבלת קל וחומר. נכון? איכשהו יצא לנו פה טבלת קל וחומר, כי זה אפס, אחד ואחד, ותחשבו שפה יש את סימן השאלה לקל וחומר. זה בעצם טבלת קל וחומר. לכן אני יודע כבר מה הפתרון של הטבלה הזאת. רגע, רגע, זה קל וחומר? זה לא קל וחומר, אבל הטבלה יוצאת כמו קל וחומר. כי בעצם, רק הפוך, רק הסימן שאלה הוא כאילו פה ולא פה. אבל זה, הרי מה הייתה טבלת קל וחומר? אפס פה, אחד פה, אחד פה וסימן שאלה, נכון? אז בעצם פה האפס נמצא למטה, מה זה משנה? אז תקרא לחצר הניזק, תקרא רשות הרבים ולהיפך, תחליף מקומות, אבל זה טבלת קל וחומר. ואנחנו כבר יודעים מה הפתרון שלה. זה הפתרון שלה: אלפא ושני אלפא. איך אני יודע? לשן ורגל יש שני אלפא, אז הוא מחייב ברשות הרבים, כי ברשות הרבים מספיק אלפא, אם יש לך שני אלפא ודאי אתה מחייב. וגם בחצר הניזק, כי צריך שני אלפא ויש לך שני אלפא. בקרן יש לו רק אלפא אחד, אז ברשות הרבים הוא מצליח לחייב. ובחצר הניזק הוא לא מצליח לחייב, כי צריך שני אלפא ויש לו רק אלפא אחד. אז הנה הסבר לטבלה עם פרמטר אחד, לא עם שניים. אבל זה פרמטר אחד שמחולק לשתי רמות, אלפא ושני אלפא. זה עדיין פחות פשוט מאשר הפרמטר הזה. ולכן בבנין אב גם כן התוצאה המועדפת היא אחד. כי זה עדיין יותר פשוט. המודל הזה שרק אלפא ברמה אחת, ופה יש אלפא ושני אלפא, זה פרמטר אחד אבל בשתי רמות, הוא יותר מורכב. לכן המודל הזה הוא עדיף, ולכן גם בבנין אב המילוי הוא אחד. זה ההסבר למה בנין אב עובד. אז הסברנו את קל וחומר, הסברנו את קל וחומר עם פירכא, והסברנו את בנין אב. בנין אב עם פירכא גם יהיה אותו דבר. תראו, מה יקרה בבנין אב עם פירכא? בוא נעשה פה את השקט טוב טוב, להדק את המסדין, זה לא עוזר, זה ככה, אני מנסה לא להזיז אותו אבל הוא תמיד כועס עליי. ספריי אוויר עם הקסם הזה. טוב, בואו נחזור לידידנו הזנב, והפעם זה פירכא על בנין אב. אוקיי? אותו דבר: קרן, שן, רגל, שן, רגל, רשות הרבים, חצר הניזק. אוקיי, אז אלו עכשיו אני מנתח את הפירכא. כבר עשיתי את זה כבר על שתי הטבלאות ה… עכשיו אני מחפש תיאוריה, אז בוא נראה מה התיאוריה. פה, במקרה הזה, מה קורה? כמה פרמטרים נצטרך? אתם כבר יודעים לבד. על פניו זה שלושה. כן, את כל הטבלה. למה? לא, אחד יספיק אבל צריך. אלפא ושני אלפא. למה? כי אין פה אי תלות בין העמודות, נכון? אין פה אי תלות. אבל יש פה אפס ואחד, אז נצטרך כנראה שתי רמות. לעומת זאת פה, מה קורה? תסתכלו על התחתון. גם. נכון. גם פה אנחנו בעצם נצטרך פרמטר אחד עם אלפא ושני אלפא, נכון? מה זה אומר? בדיוק. העדיפות נמחקה. העדיפות של אחד על אפס נמחקה. כך עובדת פירכא. לכן פירכא גם מפילה בניין אב, לא רק קל וחומר. בסדר. אבל הכול יהיה על התער של אוקאם? כן. כל המדע בנוי על התער של אוקאם. זה עסקים הלכתיים פחות מרעיש, העובדה הזאת, זה עובד. המדע עובד. הוא לא בנוי על התער של אוקאם. כל תיאוריה שאתה מוצא במדע, תמיד יכולת להנפיץ עוד שלושה שדים שמעורבים שמה ובכלל ההסבר שלך לא נכון. בסדר, אבל ההסבר שלי הוא יותר פשוט, ולכן אני מאמץ אותו. התער של אוקאם זה מכשיר רב עוצמה. זה הבסיס לכל החשיבה הלא דדוקטיבית, התער של אוקאם. עכשיו, הלוגיקה שמתארת פה את כל המבנים האלו היא יותר מסובכת ממה שהראיתי לכם כאן. מה שהראיתי לכם כאן בעצם הוא לא מדויק, אבל אני לא אכנס לכל הפרטים כדי להראות למה זה לא מדויק, אני רוצה שתתרשמו מהעיקרון. העיקרון הוא שיש לנו טכניקה מסודרת להראות איך אנחנו מסיקים מסקנות בלוגיקה שהיא לא דדוקטיבית. ההיסקים הרי לא הכרחיים, יש פה פירכות, נכון? ועדיין אתם רואים שיש לנו לוגיקה מכנית לחלוטין, בדיוק כמו לוגיקה דדוקטיבית, ששולטת על דרכי ההיסק של מדע, של משפט, של הלכה, של חיי היומיום. ככה אנחנו מסיקים מסקנות. בעצם הדבר הזה הוא ניתוח של איך אנחנו מסיקים מסקנות מעובדות בחיי היומיום. וזה לא לוגיקה במובן שזה הכרחי, ולכן בדרך כלל לוגיקנים לא עוסקים בסוג כזה של היסקים, כי הם חושבים זה לא יכול להיות מתמטיקה, זה שכל ישר, לא יודע בדיוק מה. אני מראה לכם לא, יש פה פריימוורק מתמטי שבתוכו אפשר להצרין את כל ההיסקים הלא דדוקטיביים. ולכן בעצם כל ההיסקים המדעיים, כל ההיסקים המשפטיים, כל ההיסקים ההלכתיים, כולם יושבים על הלוגיקה הזאת. הכול. אני יכול לתרגם לכם כל הכללה מדעית, כל הכללה משפטית, כל הכללה הלכתית לזה. וזה מה שיש שם. זה הכול. מה שמשתנה זה הטבלאות, הטבלאות יכולות להיות אפילו במאה על אלף. פה עשיתי שתיים על שתיים, שתיים על שלוש, אבל יכול להיות גם טבלאות של מאה על אלף או מיליון על מיליון, לא חשוב. ברמה העקרונית זה בעצם מה שאנחנו עושים. עכשיו אני לא אכנס לכל הפרטים, כתבנו על זה ספר. לא אכנס לכל הפרטים של העניין הזה, אבל אני חושב שזה מספיק כדי להתרשם איך העסק הזה עובד. למה מצד אחד יש פה דרכי היסק לא דדוקטיביות, מצד שני זה לא שרירותי כמו שהילד האשים את המבוגר. זוכרים בשיעור שדיברתי על זה? המבוגר אומר שכל ישר, הילד אומר רגע, אבל אין לך הוכחה, זה לא ודאי, זה לא לוגיקה. לא, יש לי, יש גם לשכל הישר דפוסים איך הוא עובד. מה יותר הגיוני, מה לא הגיוני, מה סביר, מה פחות סביר. זה לא שאני מחליט סתם מה שאני רוצה. ובעצם הכול יושב על התער של אוקאם. התער של אוקאם עובד, זאת המציאות המיטיבה שיש בעולם פה. אוקיי? טוב, אני אעצור כאן. בפעם הבאה אני כבר אדבר על משהו קצת שונה, על הצד השווה, נראה עוד אם נספיק גם להצרנה שלו או לא.