הקב＂ה והעולם – שיעור 7
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- צמצום והשגחה
- בחירה חופשית ורוע מוסרי
- רצח בשוגג מול רצח במזיד
- חוקי הטבע, מספקות הסבר ונס
- מעורבות ספורדית והטענה שאינה ניתנת להכרעה
- “השם מנהל לפי חוקים קבועים” וההבחנה בין כוח לחוק
- תפילה לשעבר, ברכות, וסתירה בין הנחה מדעית להכרעה הלכתית
- פער בין הצהרות אמוניות להתנהגות בפועל
- סיפורי ניסים וכשל סטטיסטי
- הסתברות, בדיקות רפואיות ומשפט
- רפואה אלטרנטיבית, פלצבו ואנקדוטות
- נבואה, ניבוי מראש, והיכולת לזהות נס
- מעורבות בהיסטוריה והקמת מדינת ישראל
- אלסטיות פרשנית, אורקל מדלפי ותיאוריות שאינן ניתנות להפרכה
- “היסטוריה צורך גבוה” והכישלון ללמוד לקחים תיאולוגיים
- חוסר תוחלת בזיהוי מעורבות אלוקית מאירועים
- סמכות חז״ל: הלכה מול מחשבה ואגדה
- חנוכה, הודיה, “נס פך השמן” ו“הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”
- שאלות מהקהל על מחויב המציאות, צמצום כפשוטו, וסקאלות גדולות
סיכום
סקירה כללית
הטקסט קושר בין תפיסות *tzimtzum* לבין השגחה, וטוען שצמצום לא כפשוטו מוביל לרעיון של ניהול אלוקי מתמיד של כל פרט, בעוד צמצום כפשוטו משאיר מרחב שבו העולם מתנהל באופן טבעי ובאחריות אנושית. הוא קובע שמעורבות אלוקית בבחירה חופשית אינה סבירה, ושגם בטבע אין “ניהול שוטף” אלא חוקיות דטרמיניסטית, כך שמעורבות אלוקית בתוך הטבע פירושה נס והפרת חוקי הטבע. הוא מציג קושי הלכתי-תיאולוגי מול חז״ל סביב תפילה לנס, טוען שאנשים בפועל אינם מתנהגים כאילו הכול מנוהל ישירות מלמעלה, ודוחה סיפורי ניסים והסקת יד השם מאירועים נדירים בגלל כשל סטטיסטי וחוסר אפשרות לאבחן נס בלי נבואה. הוא מערער גם על לימוד תיאולוגי מן ההיסטוריה בגלל אלסטיות פרשנית שמאפשרת לכל צד להפיק ממנה את מה שרצה מראש, ולבסוף נוגע במתח בין אמירת הלל והודיה לבין תפיסתו שהניסים “הטבעיים” אינם בהכרח התערבות, אלא הודיה על בריאת העולם ויכולת האדם.
צמצום והשגחה
הטקסט מציג תפיסה רווחת שבה הקדוש ברוך הוא מנהל כל מה שקורה בעולם עד הפרטים הקטנים, עד כדי האמירה שאין עשב שאין עליו מלאך האומר לו גדל. הוא מייחס תפיסה זו להבנת צמצום לא כפשוטו, שבה עדיין הקדוש ברוך הוא “הכול” ואין מציאות נפרדת באמת. הוא מציב מולה תפיסה של צמצום כפשוטו שמותירה מרחב שבו הקדוש ברוך הוא “מוצא מן התמונה” במובן של השארת תחום פעולה אנושי ועצמאי, ומחלק את הדיון לשני מישורים: מול חוקי הטבע ומול בחירות אנושיות.
בחירה חופשית ורוע מוסרי
הטקסט טוען שמעורבות אלוקית בהחלטות אנושיות קל לשלול, משום שכאשר אדם בוחר לעשות משהו הוא אחראי למעשה ויכול היה לבחור אחרת. הוא קובע שהאמירה ששום דבר לא קורה שלא ברצונו של הקדוש ברוך הוא בהקשר של חטא היא חסרת שחר, משום שהקדוש ברוך הוא ציווה שלא נחטא ואין סיבה להניח שהוא קובע את החטאים. הוא מביא את העיקרון “הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים” ואת הר״ח בחגיגה שאומר שיש “נספה בלא משפט”, ומדגים ברצח במזיד שבו רוצח יכול להצליח גם אם הנרצח לא “חייב מיתה”, משום שהקדוש ברוך הוא יכול שלא להתערב ולהניח לבחירה החופשית לפעול.
רצח בשוגג מול רצח במזיד
הטקסט מציב הבחנה בין תיאור חז״ל במכות על רוצח בשוגג כאילו הכול מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא לבין רצח במזיד שבו יש מקום ל“נספה בלא משפט” לפי הר״ח בחגיגה. הוא מסביר שברצח בשוגג ההתרחשות אינה תוצאה של החלטה מודעת להרוג, אלא רשלנות שיש בה אחריות אך לא בחירה מכוונת ברציחה. הוא קובע שבאירועים שנובעים מבחירה מכוונת של אדם, הסקת מעורבות אלוקית ישירה אינה מתבקשת, בעוד שבשוגג חז״ל מנסחים את התמונה אחרת.
חוקי הטבע, מספקות הסבר ונס
הטקסט טוען שגם ביחס לחוקי הטבע לא סביר שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם באופן שוטף, משום שהסבר אמור לספק תנאי מספיק למוסבר. הוא מדגים באמצעות נפילת תפוח על ניוטון: אם ההסבר הוא חוק הגרביטציה, אז בהתקיים התנאים הפיזיקליים התוצאה מתרחשת בלי קשר לשיקולי שכר ועונש, ואם ההסבר הוא תיאולוגי אז הוא אמור להתרחש בלי קשר לפיזיקה. הוא קובע ששני ההסברים אינם יכולים לפעול במקביל, ולכן כל מעורבות אלוקית בתוך חוקי הטבע היא נס והפרה של הטבע, מפני שבחוקי הטבע “אין גאפים” וברמת הסקאלה הרלוונטית יש דטרמיניזם נוסח לפלס, וגם בקוונטים יש לכל היותר התפלגות שחוקיותה תופר אם יש התערבות.
מעורבות ספורדית והטענה שאינה ניתנת להכרעה
הטקסט מאפשר אפשרות של נקודות זמן ומקום שבהן הקדוש ברוך הוא מתערב מחוץ למסגרת הטבע, “מקפיא” את חוקי הטבע ופועל אחרת, ומקבל את הטענה “הפה שאסר הוא הפה שהתיר” במובן של יכולת להשהות חוקיות שנבראה. הוא קובע שמול טענה כזו קשה להתמודד משום שהיא אינה ניתנת לאישוש או להפרכה, מפני שאי אפשר לדעת אם אירוע מסוים באמת חסר הסבר טבעי או שפשוט לא בדקנו די. הוא מוסיף שניסים גלויים אינם קורים בימינו, אך ייתכנו ניסים נסתרים שאיננו יכולים להבחין בהם, ולכן גם אם תיתכן מעורבות ספורדית אין לאדם יכולת אמינה לזהות אותה.
“השם מנהל לפי חוקים קבועים” וההבחנה בין כוח לחוק
הטקסט דוחה כלא רלוונטית את האפשרות שהקדוש ברוך הוא “מנהל את הטבע השוטף” אך עושה זאת לפי חוקים קבועים, משום שמבחינת התוצאה ההתנהלות נשארת אחידה וסיסטמטית. הוא מדגים זאת בהבחנה בין כוח גרביטציה לבין חוק גרביטציה, ומוכן לומר שאפשר לטעון שאין “כוח” אלא הקדוש ברוך הוא מחולל את ההימשכות באופן קבוע, אך קובע שזה “לא מעניין” כי עדיין ניתן לנבא מה יקרה וההתנהלות היא טבעית במובן המעשי. הוא ממקד את השאלה רק במה שמתרחש בחריגות ספורדיות, אם יש נקודות שבהן החוקים עצמם מופרעים.
תפילה לשעבר, ברכות, וסתירה בין הנחה מדעית להכרעה הלכתית
הטקסט מביא את הגמרא בברכות על איסור “תפילה לשעבר” כמו תפילה שלא יהיו אלה בני ביתו בשרפה או תפילה לשינוי מין העובר, ומדגיש את ההבחנה בין לפני 40 יום לבין אחרי 40 יום. הוא מסיק שחז״ל אוסרים תפילה גם לנס נסתר, ומבין את ההיתר לפני 40 יום כהנחה שחז״ל ראו זאת כמעורבות במסגרת הטבע ולא כנס, אף שהדבר נראה לו לוגית מוזר. הוא מציב דילמה מודרנית משום שכיום מין הוולד קבוע גם לפני 40 יום, ולכן תפילה כזו היא תפילה לנס בתוך טבע דטרמיניסטי, ומכאן נוצרת התנגשות בין סמכות חז״ל בהלכה לבין היעדר סמכותם במדע והשלכות ההנחה המדעית על האיסור ההלכתי להתפלל על נס. הוא מציג את השאלה כיצד לומר ברכת הגומל אם לא מניחים שהקדוש ברוך הוא “גמל” בפועל את האירוע, ומצהיר שאינו יודע כיצד לפתור את הדילמה כאשר ההכרעה ההלכתית תלויה בהנחה מדעית שנתבררה כשגויה.
פער בין הצהרות אמוניות להתנהגות בפועל
הטקסט טוען שאנשים בדרך כלל אינם מאמינים בפועל שהקדוש ברוך הוא מנהל את כל הפרטים, גם אם הם מצהירים זאת בדבקות. הוא מביא דוגמה של ועדת חקירה לתאונת מטוס שמחפשת כשל מכני ולא מסתפקת בהסבר תיאולוגי, וטוען שזה מראה שכולם מניחים שרשרת סיבות טבעיות. הוא מוסיף דוגמה ממחקר רפואי שמבוסס על קבוצת מדגם וקבוצת ביקורת ואינו מנטרל “רמת צדקות” או “איכות תפילה”, וטוען שאם באמת אלו הגורמים המרכזיים היו חייבים לבדוק אותם, ומכאן שמעשית אנשים בוטחים בהסברים טבעיים ולא בהשגחה שוטפת.
סיפורי ניסים וכשל סטטיסטי
הטקסט מתאר חוסר אמון בדיווחים על ניסים כמו ספר תהילים שעוצר כדור או הצלות מלחמה, וטוען שהתרשמות כזו מבוססת לעיתים על אי-הבנה סטטיסטית של אירועים נדירים. הוא מביא סיפור אישי על תאונה בגדרה שבה שכן מירוחם עצר מיד עם רכב גדול וריק בגלל סטייה בלתי שגרתית במסלולו, ומסביר שגם אירוע שנראה כבעל “סיכוי אפס” יכול להיות תוצר של הסתברות קטנה שממומשת באחד מתוך מרחב ניסיונות גדול שלא נבדק. הוא מפתח את רעיון “חוק המספרים הקטנים” ומסביר שאירועים נדירים קורים מדי פעם אם מספר הניסיונות גדול, ולכן נדירות לבדה אינה מוכיחה נס.
הסתברות, בדיקות רפואיות ומשפט
הטקסט משתמש בדוגמאות של הסתברות מותנית כדי להראות שראיות “מדויקות” עלולות להיות חסרות ערך בתופעות נדירות. הוא מתאר מקרה של חשד למחלה נדירה עם בדיקה של 99% דיוק ומראה שבגלל שכיחות בסיס נמוכה יתקבלו אלפי חיוביים שגויים, ולכן גם תוצאה חיובית אינה אומרת שהאדם חולה בסבירות גבוהה. הוא מביא דוגמה משפטית על הרשעה בהסתמך על ראיה של אחד למאה אלף ושואל כמה רוצחים יש באוכלוסייה, כדי להראות שהנדירות של התופעה משנה את משקל הראיה. הוא מביא את פרשת סר רוי מדו באנגליה עם מכפלת הסתברויות במוות עריסה שהובילה להרשעה, וטוען שהחשבון התעלם משכיחות האלטרנטיבה הנדירה של אם שרוצחת שני תינוקות ולכן אינו מסקנה מוכרחת.
רפואה אלטרנטיבית, פלצבו ואנקדוטות
הטקסט טוען שרוב הרפואה האלטרנטיבית נשענת על סיפורים אנקדוטליים ועל פלצבו או ריפוי ספונטני ולא על מחקרים מבוקרים. הוא מתאר ויכוחים שבהם אנשים מביאים “בדוק ומנוסה” ומקרי סבתא שהבריאה, ודוחה זאת כלא ראיה ללא קבוצות מדגם וביקורת וקריטריונים ברורים להצלחה. הוא מציין ספר בשם “ריפוי או פיתוי” של סיימון סינג שמציג שלטכניקות רבות אין בסיס סטטיסטי במחקרים כפולי סמיות, ומבהיר שמקרה בודד אינו מוכיח דבר גם אם הוא אמיתי.
נבואה, ניבוי מראש, והיכולת לזהות נס
הטקסט טוען שמשקל ראייתי גבוה יותר קיים רק כשיש ניבוי מראש שמצביע היכן יקרה האירוע הנדיר ולמי, או כאשר נביא מאבחן שאירוע מסוים הוא נס. הוא קובע שללא מידע “מאחורי הפרגוד” אין לאדם יכולת אמינה לזהות מתי התרחש נס, ולכן “ניסים סטטיסטיים” בני זמננו אינם משכנעים. הוא מסביר שהתחושות החזקות של אנשים על נס נובעות מחוסר מיומנות סטטיסטית ומהינדוקטרינציה דתית שמלמדת לחפש את יד השם בכל אירוע.
מעורבות בהיסטוריה והקמת מדינת ישראל
הטקסט מתייחס לטיעון שמעורבות אלוקית נראית בהקמת מדינת ישראל, קיבוץ גלויות וניצחונות במלחמות, ומודה שהמצב “יותר טוב” כשיש נבואות שמדברות על שיבה ועצמאות. הוא בכל זאת קובע שאפילו בלי נבואה אירועים כאלה יכולים לקרות בהסתברות של עם אחד מתוך רבים, ושאינם נגד חוקי הטבע, וכן שהם יכולים להיות תוצאה של אתוס תרבותי יהודי ארוך שנים שמניע בני אדם לפעול לחזרה לארץ. הוא מביא בשם יגאל אלון אמירה על צפת שמעשה היה תפילות הזקנים והנס היה הגעת פלוגת הפלמ״ח בזמן, ומשתמש בכך כדי להמחיש את הפער בין שפה תיאולוגית לבין הסבר אנושי-מעשי.
אלסטיות פרשנית, אורקל מדלפי ותיאוריות שאינן ניתנות להפרכה
הטקסט טוען שהפרשנות לנבואות התנ״ך אלסטית כך שתמיד ניתן להסביר בדיעבד הצלחות וכישלונות, והוא משווה זאת לאורקל מדלפי שנותן נבואות עמומות שמתאימות לכל תוצאה. הוא מביא דוגמה של הרבי מלובביץ׳ וההסברים לאחר פטירתו, ומציג זאת כדפוס שבו התיאוריה נשמרת בכל מצב באמצעות פרשנות מחדש. הוא משתמש בקריטריון “הינתנות להפרכה” וקובע שתיאוריה שלא ניתנת להפרכה אינה אומרת דבר, ולכן אינו נותן אמון בהסקת מעורבות אלוקית מהיסטוריה על בסיס נדירות ונבואה עמומה.
“היסטוריה צורך גבוה” והכישלון ללמוד לקחים תיאולוגיים
הטקסט מצטט בשם יוסי אביבי את האמירה “היסטוריה צורך גבוה” אך דוחה את הרעיון שניתן ללמוד מן ההיסטוריה את דרכי ההשגחה, משום שכל צד לומד ממנה את מה שחשב מראש. הוא מדגים זאת בשואה, שבה חרדים מסיקים שהיה צריך להתנגד לציונות יותר, וציונים דתיים מסיקים שהיה צריך לשתף פעולה יותר, ומכאן שהמסקנות אינן נלמדות מן האירוע אלא מושתלות בו. הוא טוען שאם הקדוש ברוך הוא היה “מורה” שמנסה ללמד דרך ההיסטוריה, הכישלון המתמיד של בני אדם אינטליגנטיים להגיע ללקח מוסכם היה מצביע על כשל פדגוגי, ולכן מסיק שההיסטוריה כנראה אינה כלי הוראה תיאולוגי מכוון, גם אם ייתכן שהיא מחוללת מסיבות אחרות.
חוסר תוחלת בזיהוי מעורבות אלוקית מאירועים
הטקסט קובע שגם אם מקבלים עקרונית אפשרות של מעורבות ספורדית, אין לאדם דרך להצביע על אירוע מסוים ולומר בביטחון שהוא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. הוא מסיק שאין טעם לחפש משמעות תיאולוגית באירועים פרטיים כמו פטירה או אסון, משום שאולי מדובר בבחירה אנושית או בשרשרת טבעית, וגם אם הייתה מעורבות לא ניתן לדעת זאת. הוא מבדיל בין מוטיבציה לתשובה שנובעת ממכה לבין לימוד מההיסטוריה מהו חטא, וטוען שחטא נלמד משולחן ערוך ולא מן המאורעות.
סמכות חז״ל: הלכה מול מחשבה ואגדה
הטקסט מצהיר שחז״ל והראשונים מחייבים אותו בתחום ההלכתי אך אינם סמכות מחייבת בתחום המדעי או המחשבתי. הוא מתייחס לדברים של רבנו בחיי ולמדרשים על טבע ש“מושבע” מששת ימי בראשית ודוחה אותם כשהם אינם מתיישבים עם הרציונל שלו, בטענה שאמוראים אינם נביאים ושאגדה אינה מחייבת כמקור סמכותי. הוא מוכן לשקול בכבוד אמירות כאלה אך מסיים שהסכמה או אי-הסכמה תלויה בהערכתו ולא במחויבות סמכותית.
חנוכה, הודיה, “נס פך השמן” ו“הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”
הטקסט קושר את חנוכה ופורים לרעיון של “ניסים במסגרת הטבע” אך מטיל ספק ביכולת לקבוע שחנוכה היה התערבות אלוקית במלחמה, משום שזה אחרי עידן הנבואה וחכמים עלולים לפרש אירועים טבעיים באופן שגוי. הוא מציין שנס פך השמן הוא נס גלוי לעומת ניצחון מלחמה שהוא “נס סטטיסטי”, ומעמיד שאלה על מקום ההודיה אם אין ניהול אלוקי שוטף. הוא מסביר שהוא עדיין אומר הלל ומודה, לא על התערבות נקודתית מוכחת, אלא על כך שהקדוש ברוך הוא ברא עולם, נתן לאנשים תבונה ואומץ, ובני אדם השתמשו בהם לניצחון, ומביא את דרשות הר״ן ואת הפסוק “הוא הנותן לך כוח לעשות חיל” כדי לקבוע שהחיל הוא של האדם בעוד מקור היכולת הוא האל.
שאלות מהקהל על מחויב המציאות, צמצום כפשוטו, וסקאלות גדולות
הטקסט כולל שאלת קהל שטוענת שצמצום כפשוטו קשה כי הקדוש ברוך הוא מחויב המציאות ואם הוא “נעלם” אין קיום, והוא משיב שמחויב המציאות אינו אומר שהוא תנאי לקיום הנבראים ושאפשר שקיום נברא נמשך גם בלי “נוכחות” מתמדת. הוא מוסיף שהצמצום אינו בהכרח היעדר מוחלט אלא יצירת נפרדות בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא, ושבקבלה מופיע מושג של “רשימו” גם בחלל הפנוי. הוא כולל שאלה על אפשרות של התערבות אלוקית כדי למנוע “הסבת רכבת ממסלולה” בהיסטוריה, והוא משיב שהוא “לא יודע” ומשאיר את נושא הסקאלות הגדולות לשיעור הבא, וכן שאלה על הפסוק “אם תהיה רעה בעיר והשם לא עשה” שגם עליה הוא דוחה את הדיון לפעם הבאה במסגרת טיפול בפסוקים ועדויות למעורבות.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] דיברתי אחרי שדיברנו על הצמצום, עברתי לעסוק בהשגחה, שזה בעצם איזשהו ביטוי של תפיסות שונות של הצמצום. והטענה הייתה שבגישה הרווחת שהקדוש ברוך הוא בעצם מנהל את כל מה שקורה פה, שאין עשב שלא עומד מעליו מלאך ואומר לו גדל, שכל דבר שקורה פה בעצם הוא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, זאת תפיסה שיונקת מהתיאור של צמצום לא כפשוטו. כן? זה הסתכלות כאילו שבעצם עדיין הקדוש ברוך הוא הוא הכל ואין שום דבר מלבדו. ולעומת זאת, התפיסה שמוציאה את הקדוש ברוך הוא מהתמונה, זה תפיסה של צמצום כפשוטו, שזה בעצם משאיר לנו איזשהו מרחב שבתוכו
[Speaker B] לא
[הרב מיכאל אברהם] נמצא הקדוש ברוך הוא, מרחב שנשלט על ידינו, כאשר אמרתי שזה צריך להידון העניין הזה בשני מישורים: מישור אחד זה מול חוקי הטבע, והמישור השני זה מול בחירות אנושיות. ומעורבות של הקדוש ברוך הוא בבחירות אנושיות זה דיון אחד שאותו יחסית קל לשלול, שהקדוש ברוך הוא, כשאנחנו, כשאדם בוחר לעשות משהו, אז זו בעצם החלטה שלו, הוא אחראי עליה, הוא עשה את זה, היה יכול לעשות היה יכול שלא לעשות, זאת לא החלטה של הקדוש ברוך הוא. לדברים האלה אפשר להביא גם מקורות לא מעטים גם מחז"ל ומהראשונים, זה דבר די פשוט, למרות שעוד פעם, יש כאלה שמקפידים להגיד ששום דבר פה לא קורה שלא ברצונו של הקדוש ברוך הוא, אבל זה חסר שחר. להיפך, אנשים שבוחרים לחטוא סביר להניח שזה לא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שנחטא, הוא ציווה שלא נחטא ואין שום סיבה להניח שהוא זה שקובע את החטאים שלנו, הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, דיברנו על זה, הבאתי את הר"ח בחגיגה שאומר שיש נספה בלא משפט. הדוגמה שהוא מביא לזה זה אדם שהורג את חברו. כשאדם מחליט לרצוח הוא יכול להצליח גם אם הנרצח לא באמת חייב מיתה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא לא החליט שאותו אדם צריך למות, אבל כיוון שלרוצח יש בחירה חופשית, אז אם הוא יחליט להרוג אותו הוא יכול להצליח. זה לא אומר שהקדוש ברוך הוא לא יכול להתערב, אבל זה אומר שהרבה פעמים גם הקדוש ברוך הוא יכול שלא להתערב ולהשאיר לדברים האלה לקרות למרות שהם לא היו אמורים לקרות. והבאתי את הגמרא במכות לגבי רוצח בשוגג, שמתארת את הסיטואציה כאילו שהכל מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. ואמרתי כן, אבל זה רק כאשר מדובר ברצח בשוגג, כי ברצח בשוגג הרציחה היא לא תוצאה של החלטה מודעת של הרוצח שהחליט להרוג את הקורבן. זה קרה, ברשלנות, יש לו אחריות מסוימת, אבל זה לא שהוא החליט להרוג את הנפגע. במצב כזה חז"ל אומרים שבאמת זה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, אבל ברוצח במזיד, מה שהר"ח כותב בחגיגה, אז יכול להיות נספה בלא משפט. אז לכן המעורבות או הסילוק של הקדוש ברוך הוא מאירועים שהם תוצאה של בחירה אנושית הם, זה יחסית פשוט. זה די ברור, בחירה אנושית היא בידינו ולא בידיו של הקדוש ברוך הוא. הטענה שלי הייתה אבל שגם ביחס לחוקי הטבע לא סביר שהקדוש ברוך הוא מנהל את העניין באופן שוטף. זאת אומרת שבעצם הכל בידיו, שכן הסבר, כמו שאמרתי, הטיעון המרכזי הוא שהסבר אמור לתת תנאי מספיק למוסבר. זאת אומרת שאם אני טוען שהתפוח נפל על ניוטון בגלל חוק הגרביטציה, פירוש הדבר שאם התקיימו התנאים שמהווים הסבר לנפילתו הפיזיקלית של התפוח, זאת אומרת שהקשר של התפוח לעץ היה חלש יותר מאשר הכוח שמפעילה עליו הגרביטציה, אז התפוח נופל ולא משנה אם ניוטון חטא קודם או לא חטא קודם. אם התנאים הפיזיקליים מתקיימים אז התוצאה אמורה להתרחש. בהנחה שאם אנחנו אומרים שהחוקי הפיזיקה מהווים הסבר לאירוע מהסוג הזה. אותו דבר הצד השני, אם אני מניח שהשיקולים התיאולוגיים של שכר ועונש או דברים כאלה מהווים הסבר לנפילת התפוח על ניוטון, אז פירוש הדבר שהתנאים התיאולוגיים האלה הם תנאי מספיק לאירוע שקרה, ולכן זה לא משנה אם הכוח של הגרביטציה גובר על הקשר של התפוח לענף או לא גובר. בהנחה שהתיאולוגיה היא הסבר, זה אמור להתרחש בלי קשר לפיזיקה. ולכן בעצם צריך להחליט. שני ההסברים האלה לא יכולים לקרות במקביל, זה או הסבר תיאולוגי או הסבר פיזיקלי. או במילים אחרות, בעצם מה שטענתי זה שכל מעורבות של הקדוש ברוך הוא בחוקי הטבע היא נס. אין מעורבות שהיא במסגרת הטבע, כמו שהרבה פעמים אומרים, אין חיה כזאת. כיוון שבחוקי הטבע אין גאפים, אין פערים, אין מרווחים. ברגע שתתן לי את כל הנתונים על המצב העכשיווי, כמו שלפלס אמר, אני אגיד לך מה יקרה מכאן והלאה. חוקי הטבע קובעים את זה בצורה מאוד ברורה ודטרמיניסטית בסקאלה שעליה אנחנו מדברים. בסקאלה המיקרוסקופית, תורת הקוונטים, שמה יש ויכוחים, שמה יכול להיות שיש חריגה מהתנהלות דטרמיניסטית. אבל כמו שאמרתי, גם בהקשר ההוא, מעורבות אלוקית היא הפרה של חוקי הטבע. אפילו שהחוקים הם לא דטרמיניסטיים, אבל עדיין יש איזושהי התפלגות שמוכתבת על ידי תורת הקוונטים, ולכן מעורבות אלוקית בכל מקרה היא איזושהי הפרה של חוקי הטבע. ולכן בעצם צריך להחליט: או שיש הסבר תיאולוגי או שיש הסבר טבעי. מה שהדבר הזה רק אומר אבל, זה שהטבע כשלעצמו מתנהל מכוח חוקי הטבע ולא מעורבות אלוקית. יכול להיות שישנן נקודות באיזשהם מקומות או זמנים מסוימים שבהם הקדוש ברוך הוא מתערב ובאמת חורג מהטבע. אין מעורבות במסגרת הטבע, אבל זה לא אומר שלא יכולה להיות מעורבות מחוץ למסגרת הטבע. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא, הפה שאסר הוא הפה שהתיר, מתי שהקדוש ברוך הוא יצר את חוקי הטבע יכול גם להקפיא אותם, יכול גם להחליט שבנקודה מסוימת הוא מתערב, מקפיא את הטבע ומחליט לבד מה הולך לקרות שם, או גורם לבד למה שיקרה שם. לכן הטענה הזאת שאמרתי קודם לגבי המספיקות של ההסברים היא טענה שרק אומרת שההתנהלות השוטפת של הטבע זה לא יד השם. ההתנהלות השוטפת של הטבע זה חוקי הטבע. זה לא שולל את האפשרות שישנה מעורבות אלוקית בנקודות מסוימות של זמן ומקום, ששמה באמת המעורבות לא תהיה במסגרת הטבע. אבל כן, הקדוש ברוך הוא יכול גם להקפיא את הטבע ולהיות מעורב. לכן הרבה ביקורות שגם עלו באתר וגם במקומות אחרים שאומרים: מה זאת אומרת, הפה שאסר הוא הפה שהתיר, מה הקדוש ברוך הוא ברא את הטבע הוא לא יכול להקפיא אותו? וודאי שהוא יכול להקפיא אותו. אבל עצם העובדה שיש טבע, הוא ברא את הטבע זאת אומרת שיש טבע. ברגע שיש טבע זה אומר שבשוטף זה לא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, השוטף זה חוקי הטבע. אתה יכול להגיד שיש נקודות מסוימות שבהן הוא מתערב, הוא מקפיא את חוקי הטבע ומחליט לבד מה לעשות. כנגד זה, כנגד הטענה הזאת קשה מאוד להתמודד כי זאת טענה שלא ניתנת לא לאישוש ולא להפרכה. לך תדע אם יש איזה שהם נקודות שבהם קרה אירוע מסוים שהוא לא, אין לו הסבר טבעי. כי הרי כשאנחנו רואים משהו אנחנו לא יודעים, יכול להיות שיש הסבר טבעי אנחנו לא בודקים בכל מקום מה בדיוק היה שמה ואיזה כוחות היו מעורבים שמה. לכן עקרונית בהחלט ייתכן שקורים אירועים סביבנו שהם אירועים שאין להם הסבר טבעי, הקדוש ברוך הוא עשה אותם. כמובן אנחנו לא יכולים להבחין בזה. אירועים שאנחנו מבחינים שהם נס זה נס גלוי, זה לא קורה בימינו. אבל תמיד יכול להיות שיש איזושהי הסתרה של הקדוש ברוך הוא ומאחורי הדברים הוא בעצם בוחש ועושה דברים שהם לא, שהם חריגה מהטבע. אבל כמו שאני אומר השוטף הוא וודאי לא זה, השוטף זה חוקי טבע. אני אדגיש שוב, אני חושב שאמרתי את זה פעם קודמת, שאני לא מתייחס כרגע לאופציה שגם כן עלתה לא מעט בביקורות שהקדוש ברוך הוא הוא זה שמנהל את הטבע השוטף. זאת אומרת הוא עושה את זה אבל לפי חוקים קבועים. בהקשר הזה אני אומר בהחלט יכול להיות אבל זה לא רלוונטי אלינו. כי עדיין ההתנהלות היא התנהלות שקבועה ואחידה והולכת באופן סיסטמטי לפי חוקי הטבע. האם, דיברתי על ההבדל בין כוח גרביטציה לבין חוק גרביטציה. אז אם אתה בוחר להגיד שאין כוח גרביטציה אלא הקדוש ברוך הוא רק גורם להימשכות של מסות אחת לשנייה, אבל אין כוח גרביטציה באמת, יש רק חוק גרביטציה. החוק רק אומר מה יקרה כשיש שתי מסות שנמצאות במרחק מסוים, אז החוק אומר איך מה בדיוק הולך לקרות שם. אבל מי מחולל את הדבר? יכול להיות שזה הקדוש ברוך הוא. זה לא מעניין אותי. זאת אומרת, זאת שאלה קונספירטיבית לא מעניינת. למה? בגלל שעדיין אני יכול להגיד לך בדיוק מה יקרה. זה לא תוצאה של החלטה שהקדוש ברוך הוא מחליט לאור הנסיבות כל פעם מה שיקרה, אלא זה משהו קבוע. אז לא אכפת לי מה הקדוש ברוך הוא עומד מאחורי המשהו הקבוע הזה. תכלס ההתנהלות היא התנהלות קבועה וטבעית. מבחינתי זאת התנהלות טבעית. זה לא מעניין האם יש פה איזשהם כוחות במציאות שמחוללים את זה או שהקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע מזיז את הדברים, אבל כל עוד הוא עושה את זה לפי חוקים קבועים, לא אכפת לי. מה שטבע ועדיין העסק מתנהל לפי חוקים קבועים. השאלה היא מה קורה בהתרחשויות הספורדיות, נקרא לזה כך. זאת אומרת, האם ייתכן שישנן נקודות במרחב ובזמן, איזה נקודות מסוימות שבהן הקדוש ברוך הוא בכל זאת מתערב? את השוטף כבר שללתי. בשוטף זה לא יכול להיות. אז לא יכולה להיות מעורבות במקומות שבהם יש בחירה אנושית ולא יכולה להיות מעורבות שוטפת גם בהתנהלות הטבעית. אבל עדיין יכול להיות שישנה מעורבות ספורדית, מקומית, במקום וזמן מסוימים, שבהם הקדוש ברוך הוא מחליט איכשהו לשנות את המשחק. זאת אומרת, להזיז את הדברים ולחרוג מחוקי הטבע. זה כמובן יכול להיות, את הדבר הזה קשה לשלול. הבאתי בהקשר הזה את הגמרא במסכת ברכות. הגמרא מדברת שם על תפילה לשעבר, כגון "יהי רצון שלא יהיו אלה בני ביתי" מי שרואה שיש שרפה בעיר ומתפלל "יהי רצון שלא יהיו אלה בני ביתי", או מישהו שאשתו בהריון והוא מתפלל "יהי רצון שיהיה בן זכר". וחז"ל אוסרים להתפלל את התפילות האלה כי זה תפילה לשעבר. ואמרתי שהגמרא מבחינה שם בין לפני 40 יום לבין אחרי 40 יום של הולד. אם הוא פחות מ-40 יום אז אפשר להתפלל, אם מעבר ל-40 יום אז אי אפשר להתפלל. עכשיו אמרתי שגם מעבר ל-40 יום הרי זה נס נסתר. כל עוד אין אולטרסאונד אף אחד לא יודע מה מינו של העובר ברחם של האמא שלו. ולכן באופן עקרוני אם אפשר להתפלל לנס נסתר וכל הבעיה היא רק תפילה לנס גלוי, הייתי מצפה שעל עובר תמיד אפשר יהיה להתפלל, גם כשהוא בן שמונה חודשים או תשעה חודשים. כל עוד לא ראינו אותו אז זה נס נסתר. העובדה שחז"ל אוסרים את התפילה הזאת בעצם הם אומרים אל תתפלל גם לנס נסתר, לא מתפללים על ניסים. אבל אז עולה השאלה אז למה לפני 40 יום כן אפשר להתפלל? ההנחה שלי היא שכנראה חז"ל הבינו שלפני 40 יום זה לא נס. זאת אומרת לפני 40 יום המעורבות של הקדוש ברוך הוא יכולה להיות מעורבות במסגרת הטבע. אחרי 40 יום כבר המין קבוע ולכן שם אתה מתפלל לנס, את זה אסרו. למרות שזה נס נסתר, אסור להתפלל לניסים, לא גלויים ולא נסתרים. אבל לפני 40 יום זאת לא תפילה על נס, אחרת חז"ל לא היו מתירים את זה, אלא זה תפילה למעורבות של הקדוש ברוך הוא במסגרת הטבע. אוקיי, עכשיו זה מוזר מאוד כשלעצמו, כי בעצם מה אתה אומר לי? אתה אומר לי שלולי הייתי מתפלל אז העובר הזה היה יוצא זכר, ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא שזאת תהיה נקבה. אני בכוונה הופך את מה שהגמרא אומרת. אני מבקש מהקדוש ברוך הוא שזאת תהיה נקבה. זאת אומרת שבעצם לולי התפילה הייתה צריכה לצאת תוצאה אחת ואני מבקש בתפילה שהקדוש ברוך הוא יוציא תוצאה אחרת. מה זה אם לא מעורבות בטבע? זה בדיוק מעורבות בטבע. זאת אומרת שעל פי חוקי הטבע הרגילים בעצם אמור לצאת משהו אחד ואני מבקש מהקדוש ברוך הוא שייצא משהו אחר. אז למה זה לא מעורבות בטבע? סתם ברמה הלוגית קשה להבין איך חז"ל הבינו שזה לא מעורבות בטבע. אבל הם הבינו שכנראה בשלב הזה זאת החלטה של הקדוש ברוך הוא ואין פה טבע. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מחליט מה שיהיה, יהיה זכר או יהיה נקבה ואני מבקש ממנו שיחליט לכיוון הנקבה ולא לכיוון הזכר. אוקיי? אבל עכשיו הדילמה הייתה וזה ככה העסיק אותנו קצת בפעם הקודמת, מה לעשות עם התובנה המודרנית של זמננו, שבה גם לפני 40 יום, גם לפני גיל של 40 יום, מינו של הוולד כבר קבוע? ולכן בעצם גם תפילה כזאת היא תפילה לנס, כי הטבע הוא דטרמיניסטי, גם התפילה על ביצית מופרה זה כבר תפילה לנס. כי בסופו של דבר הטבע הוא דטרמיניסטי, וגם במקומות שאנחנו לא מבינים אותם, ועוד פעם התמיינות של תאים זה כנראה נושא. פשוט בביולוגיה, אני לא מספיק מתמצא, אבל הבנתי שאין שם הבנה גדולה באיך העסק הזה קורה. ועדיין, אבל ברור שיש איזשהו מכניזם דטרמיניסטי שקובע את העניין הזה. זה שאנחנו לא יודעים אותו, בסדר, אנחנו לא יודעים. אבל יש מכניזם כזה. מה שהדבר הזה בעצם אומר, זה שיש פה איזושהי דילמה עכשיו מה לעשות. כי באופן עקרוני את אני מקבל את הסמכות של חז"ל בהקשר ההלכתי, אני לא מקבל אותה בהקשר המדעי. בהקשר המדעי אין להם סמכות. ברור שאנחנו יודעים יותר טוב מהם מדעים, ולכן מכירים יותר טוב מהם את חוקי הטבע, ולכן הנטייה הטבעית שלי לומר, אוקיי, אז ההנחה המדעית שלהם לא נכונה. ההנחה המדעית שלהם זה שעד ארבעים יום העסק פתוח, המעורבות יכולה להיות במסגרת הטבע. ולכן, את העיקרון המדעי הזה אני לא חייב לקבל. אבל ברגע שאני לא מקבל את העיקרון המדעי, יש לזה השלכות על העיקרון ההלכתי. כי עכשיו מה זה אומר? שאני בעצם לא יכול להתפלל על שום דבר. כי כל תפילה היא תפילה לנס. אז אם אני מקבל את העיקרון ההלכתי שאסור להתפלל לנס, ודוחה את העיקרון המדעי של חז"ל שיש דברים שהם לא תפילה על נס, כלומר בעצם כל תפילה היא על נס, אני נשאר עם זה שאסור להתפלל על כלום. כי כל תפילה היא תפילה לנס. או לחילופין, אני יכול להגיד שאם חז"ל היו יודעים שכל תפילה היא תפילה על נס, אז סביר להניח שהם לא היו אוסרים להתפלל על נס. ואז אני אומר, טוב, אז אני דוחה את העיקרון ההלכתי של חז"ל, למרות שאני מחויב לפסיקות ההלכתיות של התלמוד, לקביעות ההלכתיות של התלמוד, אבל אני אומר, בהקשר הזה כיוון שזה בנוי על הנחה מדעית לא נכונה, אז יכול להיות שאפשר לדחות את הקביעה ההלכתית של חז"ל. ולכן פה אני אומר, אני בדילמה, אני לא יודע מה לעשות עם זה ברמה ההלכתית. רק היום מישהו שאל אותי, רק היום מישהו שאל אותי איך ברכת הגומל, כן, איך מברכים הגומל לקדוש ברוך הוא? אם אני לא חושב שהקדוש ברוך הוא זה שגמל את הדברים האלה, אז באיזה מובן איך אני יכול להגיד את ברכת הגומל? אני באמת לא יודע, כלומר אני לא יודע מה לעשות עם הדילמה הזאת בין התפיסה המדעית של חז"ל לבין הקביעות ההלכתיות של חז"ל. כי במקרה הזה הקביעה ההלכתית היא כנראה פונקציה של תפיסה מדעית. אוקיי, אז זה דיברנו בפעם הקודמת. הנקודה שאני רוצה לעבור אליה עכשיו זה הזכרתי גם, אני חושב בפעמים הקודמות, שאנשים בעצמם בדרך כלל, להתרשמותי לפחות, לא באמת מאמינים שהקדוש ברוך הוא מנהל פה את העניינים. למרות שהם יכולים להצהיר על זה בדבקות רבה, כי בסופו של דבר בפרקטיקה אתה רואה שהם לא מתנהלים בצורה כזאת. בפרקטיקה כשועדת חקירה בודקת למה מטוס התרסק, כן, זה הדוגמה שנתתי נדמה לי, היא לא תסיים את תפקידה עד שהיא לא תגלה איפה הייתה הבעיה, הכשל המכני, הסדק בכנף, התקלה במנוע, לא יודע בדיוק מה. זאת אומרת, עד שלא ימצאו את הדבר הזה, הם לא גמרו את עבודתם. כן, ברור לכולם, כולל יראי שמיים הכי גדולים, שהיה שם איזשהו כשל מכני אם המטוס נפל. וזה אומר בעצם שאנחנו מניחים שלדברים יש סיבות טבעיות. ואם תרצו, לכשל המכני הזה, גם אותו אנחנו נצטרך לחפש מה היה ההסבר אליו. ההסבר, גם בסופו של דבר יש פה שרשרת טבעית, פיזיקלית, שאמורה להביא אותנו לתוצאה. לכן אפשר, הרבה אנשים מדקלמים גבוהה-גבוהה על זה שהכול בידי הקדוש ברוך הוא וזה, ובסופו של דבר הכול בחשבון, כן, בחשבון תיאולוגי, אני חושב שאנחנו לא חיים בצורה כזאת. אבל אני רוצה עכשיו, כן, עוד דיברתי גם על, נדמה לי שדיברתי על מחקר רפואי, לא בטוח בעצם, אז אולי אני אגיד את זה. כאשר אנשים עושים מחקר רפואי, אז הם בעצם בודקים נגיד, בדרך כלל עושים את זה, רוצים לבדוק פרוצדורה רפואית או תרופה כלשהי, אז לוקחים קבוצת מדגם וקבוצת ביקורת, ונותנים את התרופה נגיד לקבוצת המדגם, נותנים פלצבו לקבוצת הביקורת, ועושים השוואה בתוצאות. ואם יש תוצאות מובהקות בקבוצת המדגם, אז זה אומר שהתרופה או הפרוצדורה הזאת הן אפקטיביות, אוקיי, לעומת קבוצת הביקורת. עכשיו השאלה, האם מישהו במחקרים האלה לוקח בחשבון את רמת הצדקות של קבוצת המדגם מול קבוצת הביקורת? או את איכות התפילה של קבוצת המדגם מול קבוצת הביקורת? לכאורה זה הפרמטר הכי חשוב שצריך לבדוק. ובמחקרים מהסוג הזה בדרך כלל צריכים לנטרל פרמטרים שיכולים להשפיע על התוצאה. ולכן אם אתה רוצה לבדוק האם התרופה עבדה, אתה חייב לנטרל את ההבדלים ברמת הצדקות ובאיכות התפילה של שתי הקבוצות. אחרת הפרמטר הכי חשוב שמשפיע על התוצאה לא התייחסת אליו. ואני לא שמעתי מעודי על מחקר שעשה את זה, שבדק את העניין הזה, שניסה לנטרל בצורה ברורה את ההבדלים האלה. לפעמים זה יכול להיות מנוטרל אם אתה לוקח קבוצה מספיק גדולה, אתה יכול להניח שרמת הצדקות היא דומה, או שאיכות התפילות היא דומה, כי יש קיזוזים על קבוצות גדולות, אני לא יודע. אבל לא שמעתי מעודי מישהו שבדק בכלל את העניין הזה, שהתייחס לפרמטר הזה. כולל חוקרים יראי שמיים, רופאים שמתפללים בדבקות כל בוקר. ואני גם לא שמעתי אגב אף פעם על מישהו שנמנע מפרוצדורה רפואית או מתרופה בגלל שזה מבוסס על מחקרים שלא לקחו בחשבון את האבחנה הזאת, שלא ניטרלו את הפרמטר הזה. למה? אם באמת בעצם התפילה היא זו שקובעת, כל השאר זה רק כיסויים שמאחוריהם פועל הקדוש ברוך הוא, אז אני לא הייתי שם סנט על המחקר הזה. לא הייתי לוקח תרופה שמבוססת על מחקר כזה או נכנס לניתוח שמבוסס על מחקר כזה. הפרמטר הכי חשוב שמשפיע לא נלקח בחשבון, מה אתם מטורפים? אי אפשר לסמוך על מחקר רשלני מהסוג הזה. אני מביא את הדוגמאות האלה כדי להראות שגם אנשים שחיים באופן מוצהר בתודעה, אני לא חושב שהם משקרים, אבל הם חיים בתודעה כזאת שכאילו הכל בידי הקדוש ברוך הוא ומדברים על זה גבוהה גבוהה, לא באמת חיים כך. ובאמת באמת לדעתי הם לא מאמינים בזה. לא מאמינים בזה. ולכן אני לא לוקח בחשבון בצורה כל כך… לא נותן משקל רב להצהרות האלה של אנשים שהכל בידי שמיים. אני לא מתכוון שאני לא נותן משקל רב כי הם טיפשים או כי הם לא תופסים נכון, אלא בגלל שגם זה יכול להיות, אבל אני אומר, אני לא נותן משקל רב כי לדעתי גם הם עצמם לא חושבים כך. אין אינטואיציה אנושית כזאת, בניגוד למה שכל הזמן חוזרים ואומרים לי, אני לא מקבל את זה. רוב האנשים אין להם אינטואיציה כזאת, הם יכולים לדקלם על זה אבל בחיים הם לא עובדים כך. ולכן אני לא נותן אמון גדול בהצהרות על אינטואיציות מהסוג הזה. אני אביא אולי עכשיו עוד נקודה חשובה בהקשר הזה של האינטואיציות האנושיות. הרבה אנשים, לא הרבה, אבל יש לא מעט אנשים שמדווחים על כל מיני ניסים שקרו להם. אנשים ניצלו במלחמה בגלל ספר תהילים שנשאר להם בכיס, הכדור נתקע להם בדיוק בספר תהילים, לא יודע מה, כל מיני דברים מהסוג הזה. הם פגשו את מאמא רוחל ולא יודע מה אמרו אברקדברה ועלו לשמיים בדיוק שנפל הפגז באותו מקום שבו הם עמדו. סליחה על הציניות, אבל זה באמת הדיווחים האלה לא מעוררים בי אמון רב. אז כל מיני דיווחים על ניסים כאלה ואחרים ולא יודע מה, הטילים בגוש קטיף שמה, בעוטף עזה, שנפלו כל כך הרבה טילים וכל כך מעט נפגעים, וכל מיני חשבוינס מהסוג הזה שמראים שיד השם שומרת עלינו מכל רע, חוץ מהפעמים שהיא לא שומרת עלינו. הדיווחים מן הסוג הזה הרבה פעמים מבוססים על אי-הבנה סטטיסטית, מה שקראתי פעם באחד הטורים חוק המספרים הקטנים, להבדיל מחוק המספרים הגדולים. ניקח את הדוגמה החביבה שאני נוהג להביא בהקשרים האלה, כי היא הייתה בדידי. הנס בגדרה, מה שאני נוהג לקרוא לו. נסענו עם המשפחה במשהו כמו אחת בלילה נדמה לי או משהו כזה, חזרנו משמחה משפחתית שהייתה בכפר חב"ד, חזרנו עם האוטו עם שישה ילדים, אשתי ואני ושישה ילדים, לירוחם. ובדרך, באזור גדרה, יצאה איזושהי בחורה מכביש צדדי, נכנסה, הבחור שלפני בלם, אני ישר נכנסתי בו. האוטו הלך, שבק. עכשיו אנחנו באחת בלילה שמונה אנשים תקועים בגדרה בדרך לירוחם. כבר לא מדבר על כמה עולות שתי מוניות שיצליחו להכיל שמונה אנשים מגדרה לירוחם, זה רק חיסרון כיס. אבל מה לעשות עם הרכב? איפה, מה, מה עושים בסיטואציה כזאת? בקיצור, כל המחשבות האלה עברו אצלי רק שעות אחר כך. לא עברו אצלי ברגע התאונה. אתם יודעים למה? חלק מכם כבר יודעים כי שמעו את ה… זה ממני. פשוט מפני שאני לא הספקתי לחשוב על זה בכלל, עוד לפני שהבנתי שהייתה תאונה, נעצר על ידי רכב גדול ריק של שכן שלי מירוחם. הוא העלה את כל השמונה, אשתי ואני ושישה ילדים לרכב שלו, ולקח אותנו הביתה ישר לירוחם. שכן שלנו. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? אגב השארנו את המפתח שם באיזה חנות שהייתה פתוחה, הזמנו גרר, והגרר לקח את הרכב אחר כך, אבל זה לא מעניין. בדרך עלינו על הרכב הזה של השכן, מתברר הבחור הוא עסקן כזה פוליטיקאי מקומי בירוחם, והוא נהג לנסוע מירוחם לירושלים כל הזמן לרגל ענייניו, דרך שהוא היה רגיל והייתה שגורה אצלו על פה. הוא אומר לי תשמע, אני לא יודע מה קרה היום, הוא מספר לי בדרך ככה כשאנחנו כבר נוסעים איתו, לא יודע מה קרה היום, אני פספסתי את מחלף לטרון. כשהוא יורד מירושלים הדרך דרומה עוברת, יורדים במחלף לטרון מכביש אחד ופונים דרומה. פספסתי את מחלף לטרון, לא יודע, הגעתי לרמלה וזה מקומות שאני לא מכיר בכלל. עברתי איכשהו בגדרה וכל המקומות האלה אני לא מכיר, זה אגב נדמה לי עוד לפני עידן הווייז, כן לפני עידן הווייז, זאת אומרת היה צריך איכשהו להתמצא. וזהו, אני ממש לא מבין איך זה פעם ראשונה שזה קרה לי הדבר הזה. כמובן איפה זה קרה לו? בדיוק כשאני הייתי צריך אותו בתאונה, הכל היה מחושבן מראש כי זה קרה לו עוד לפני התאונה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא כבר ידע שתהיה תאונה, הסיט אותו ממחלף לטרון, הזיז אותו בכל העניין, הביא אותו על השנייה למקום התאונה שלי. עכשיו הדבר היותר נחמד זה שתוך כדי שהוא עובר שמה הרי התאונה עוד לא קרתה, זאת אומרת זה ממש היה בשנייה שזה קרה, אני עוד לא הספקתי להבין שהייתה פה תאונה. הוא אמר תשמע אני לא ראיתי שום דבר, אשתי אומרת לי תשמע משפחת אברהם נמצאים פה, אני רואה את האוטו שלהם, אולי תעצור תשאל אם הם צריכים משהו, משהו כזה. הוא אומר בסדר הם נמצאים פה, אז מה קרה? הם עצרו רגע עם הרכב וימשיכו לנסוע אחרי זה, אין זמן, אחת בלילה צריך להגיע לירוחם, יש עוד שעה וחצי שעתיים נסיעה. הוא לא רצה לעצור בכלל. אשתו אומרת לו לא לא תעצור, אולי בכל זאת הם צריכים משהו. והוא בסוף החליט בכל זאת לעצור. זאת אומרת תשימו לב איזה צירופי מקרים היו פה בדרך בשביל שהברנש הזה יעצור לידי בשנייה שקרתה התאונה, ממש כמה שניות אחרי שקרתה התאונה, עם רכב גדול ריק שמכיל את כל השמונה. הוא גם אמר לי שהוא פספס כמה טרמפיסטים שהיו צריכים לנסוע איתו, אני חוסך לכם פרטים שאני כבר בעצמי לא זוכר את כולם, ולכן הוא נשאר ריק עם רכב גדול שיכול להכיל את כולנו. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? שבנאדם שנוסע בנסיעה שגרתית לירוחם או מירושלים לירוחם מפספס את הפנייה שהוא רגיל אליה כבר בעל פה, עם רכב גדול, לא רכב קטן, רכב גדול ריק שפנוי לשמונה אנשים ועוצר בשנייה שקרתה לי התאונה. ולא רצה לעצור בכלל ואשתו משכנעת אותו. כן, כל הדברים תסכמו את כל הדברים, סיכוי אפס. אוקיי, אז אחרי זה כמובן הגעתי לירוחם, זה היה נדמה לי יום חמישי, ביום שישי למחרת עשיתי טיש לתלמידים שלי בירוחם, פיכח וספקן כמוני, אז עשיתי להם טיש ואמרתי להם נו מה אתם אומרים, צריך להגיד הלל הגדול עכשיו, זאת אומרת על הנס שעשה לי הקדוש ברוך הוא. כן אז החבר'ה אמרו כן כמובן שכן. אמרתי להם אני לא יודע, אני לא השתכנעתי שזה נס שעשה לי הקדוש ברוך הוא, כי מבחינתי כאדם רציונלי אז יש איזשהו סיכוי לא יודע מה, אחד למאה אלף שדבר כזה יקרה, סתם אני זורק מספר, לא יודע כמה, קטן מאוד נכון? אבל לא בדקתי כמה מכוניות בעולם נתקעו בשעות של אמצע הלילה במקום רחוק ממקום מגוריהם ונעצרו על ידם מכוניות כאלה. יכול להיות שיש מאה אלף איש כאלה שזה לא קרה להם ולאחד בר מזל כמוני זה כן קרה. אז אם הסיכוי הוא אחד למאה אלף והיו מאה אלף מקרים כאלה אז תוחלת התוחלת היא אחד, שלאחד מהמקרים האלה זה יקרה, באחד מהמצבים האלה זה יקרה. וכל עוד לא בדקתי כמה פעמים זה אירע ולא עצרה שם מכונית כזאת, וכמה מקרים כאלה היו, איך אני יכול לקבוע שהדבר הזה הוא בלתי סביר סטטיסטית? אירוע נדיר בהחלט יכול לקרות אם יש מספיק ניסיונות שזה קרה. יש מזכיר לי שכתבתי פעם מאמר באסיא, כן זה על הלכה ורפואה, כתבתי פעם מאמר על שימוש בראיות לתופעות נדירות, שזה לא אני המצאתי, זה דניאל כהנמן וטברסקי שקיבלו על זה פרס נובל, הם עשו מזה פרנסה שלמה, אבל זה דברים שיש להם שימוש מאוד חשוב. שוב לרפואה ולמשפט. יש לי חבר שופט שפך, כן, ששיתפתי אותו בעניין הזה, אמרתי לו: תראה, יש לך מישהו שעומד לפניך לדין באשמת רצח, ויש לך ראיה שבאיכות של אחד למאה אלף שהוא הרוצח. זאת אומרת, כאילו 99,999 חלקי מאה אלף שהוא הרוצח, יש סיכוי לטעות של אחד למאה אלף. האם אתה מרשיע אותו? בוודאי, מה זה? זה ראיה בטוחה, אנחנו מרשיעים על ראיות הרבה פחות טובות. ואז אמרתי לו תגיד, כמה רוצחים יש באוכלוסייה? מתוך מאה אלף אנשים כמה אנשים רוצחים? לא יודע, פחות מאחד אני מניח, אני מקווה לפחות, כן, לא, יש לנו מעט רוצחים במדינה ברוך השם. אז נגיד זה אחד למאה אלף, אוקיי? אז יש לך סיכוי של אחד למאה אלף שהאיש הזה רצח, אבל בכל זאת אחד למאה אלף גם זה מספר הרוצחים שיש באוכלוסייה. אז הראיה הזאת היא לא ראיה ששווה הרבה. אתה מחפש תופעות נדירות, אז אתה לא יכול להשתמש בראיות שהם לא בעלות נדירות מספקת כדי ללכוד את התופעה הנדירה. הדוגמה לדבר הזה, וזה מה שכתבתי אחרי זה המאמר, זה גם ברפואה. אתם הולכים, אני אתן דוגמה אחרת. אני הולך לרופא והוא חושד שיש לי איזושהי מחלה נדירה. נגיד לא יודע מה הסיכוי שלה, הוא אחד למאה אלף אנשים שחולה במחלה הזאת, אוקיי? הוא שולח אותי לבדיקה. הבדיקה הזאת היא בדיקה באיכות טובה, 99% שהיא צודקת, בסדר? גם פולס פוזיטיב גם פולס נגטיב אותו דבר סימטרית, זאת אומרת זה יכול לתת חולה למי שלא חולה ולא חולה למי שחולה באחוז אחד. בסדר? בדיקה שנחשבת בדיקה מצוינת, אחוז אחד זה בדיקה טובה מאוד. אוקיי? עכשיו הלכתי לבדיקה ויצאתי חולה. מה הסיכוי שאני חולה? עכשיו רופא מן המניין, כמעט כל הרופאים שאני מכיר, כשיראה בדיקה כזאת מיד מאשפז אותי, שולח אותי להתנתח. בדיקה באיכות של 99% אומרת שאני חולה, אין פה, מה יכול להיות יותר טוב מזה? הרפואה זה אף פעם לא 100%, אבל 99% זה טוב מאוד. עכשיו אם הייתי שואל את הרופא תגיד מה הסיכוי שאני חולה? רוב הרופאים היו עונים לי 99%, עשיתי כבר ניסיונות כאלה, לא דווקא על רופאים אבל גם, סטודנטים לרפואה ודאי, בדקתי קבוצת סטודנטים לרפואה שנתתי להם פעם הרצאה על העניין הזה. אמרו כן, 99% שאתה חולה. זה שטות מוחלטת, אין כמעט סיכוי שאני חולה. אני יכול ללכת שלב וטוב לב לביתי ולא לחשוש בכלל להנחה שאני חולה. בוא נעשה את החשבון. נגיד שיש מיליון אנשים במדינה. אחד למאה אלף חולה במחלה הזאת, זאת מחלה נדירה. אז יש מאה חולים, נכון? עשרה חולים, סליחה. אחד למאה אלף מתוך מיליון זה עשרה חולים. אוקיי? עכשיו נגיד שכל המיליון נכנסים לבדיקה. כמה יצאו חולים בבדיקה הזאת? כיוון שהבדיקה מפספסת באחוז אחד ויש מיליון בריאים, כי יש רק עשרה חולים זה זניח, אז נגיד לצורך הדיון יש מיליון בריאים. כיוון שיש פספוס של אחוז אחד של הבדיקה, אז יצאו עשרת אלפים חולים. נכון? עשרת אלפים זה אחוז אחד מתוך מיליון. כמה חולים יש באמת? עשרה. זאת אומרת שהבדיקה מראה על עשרת אלפים איש שהם חולים, כשהאמת היא שיש רק עשרה חולים. זאת אומרת אם הבדיקה הראתה שאני חולה, ובדיקה באיכות של 99%, אם הבדיקה הראתה שאני חולה, הסיכוי שאני חולה הוא אחד לאלף. בדיקה באיכות של 99% מראה שאני חולה, קצת קשה להבין את זה למי שלא מיומן בסטטיסטיקה, הסתברות, זאת אומרת הבדיקה היא באיכות של 99% בדיקה מצוינת ויצאתי חולה, הסיכוי שאני חולה הוא אחד לאלף, עשירית האחוז. הסיכוי שאני כן חולה, לא שאני לא חולה. לא צריך לחשוש לזה, אחד לאלף זה חסר כל סיכוי, אתה יכול ללכת שלב לביתך. שום דבר, אין סיכוי שאתה חולה. למה זה? כי בדיקה באיכות בטעות של אחוז אחד היא בדיקה גסה מאוד, גרועה מאוד כאשר אתה מדבר על תופעה שההופעה שלה היא באחד למאה אלף. בסיכוי שראיה… זאת תופעה מאוד נדירה. בשביל ללכוד דגים קטנים צריך רשת עם חורים הרבה יותר קטנה מגודל הדג, או יותר קטנים מגודל הדג. אותו דבר הבדיקה שבאה ללכוד תופעה נדירה צריכה להיות בדיקה שהרזולוציה שלה היא מסדר גודל של נדירות התופעה, ורצוי כמובן רזולוציה יותר גבוהה כדי שהבדיקה תהיה משמעותית. אבל אם הבדיקה היא באותו סדר גודל אז הבדיקה מוציאה אותי חולה אז הסיכוי שאני חולה הוא חצי. סיכוי חצי זה כבר משהו ששווה בדיקה. זה כבר לא משהו שמזלזלים בו. אם אתה רוצה באמת לדעת אם אתה חולה, אתה צריך בדיקה שאחוז הטעות שלה הוא אחד למיליון או אחד לעשרה מיליון, אם אתה רוצה באמת שהבדיקה הזאת תגיד משהו לגביך. אין בדיקות כאלה. בדיקה של אחוז אחד של דיוק זה בדיקה מצוינת. כן, אפרופו הבדיקות של הקורונה, החיסונים של הקורונה מדברים על תשעים ושלושה אחוזים, תשעים וארבעה אחוזי הצלחה. תבין, זה שישה אחוזים פספוס, וזה חיסון טוב מאוד. אוקיי? אז אלה הסדרי גודל שבהם מדובר. יש הדוגמה שהבאתי שם, זה היה הדוגמה של האפקט הידוע בפסיכולוגיה, הידוע אך לא בטוח שקיים בפסיכולוגיה, שנקרא אפקט מינכהאוזן, סינדרום מינכהאוזן על ידי שליח. את סיפורי מינכהאוזן מכירים אני מניח. הברון מינכהאוזן זה מישהו שאהב להגזים כדי להרשים את שומעיו, אז הוא סיפר סיפורי אלף לילה ולילה, כל מיני גוזמאות כאלה ואחרות. סינדרום מינכהאוזן נקרא אצל הפסיכולוגים כמצב שבו בן אדם רוצה למשוך לעצמו תשומת לב. באמצעים שונים ומשונים הוא רוצה למשוך לעצמו תשומת לב, אז הוא עושה לעצמו כל מיני דברים, הוא יכול לפגוע בעצמו רק כדי שירחמו עליו, כדי שימשכו אליו תשומת לב. עכשיו, יש סינדרום מינכהאוזן על ידי שליח. מה זה אומר? שאתה פוגע במישהו אחר כדי למשוך אליך תשומת לב, למשל אתה פוגע בילדים שלך, כי אז כולם מרחמים על המשפחה ושוב פעם אתה מקבל תשומת לב. אז המטרה היא אותה מטרה, אבל אתה עושה את זה למישהו אחר, לא לעצמך. לכן זה נקרא סינדרום מינכהאוזן על ידי שליח. אגב, היו חשדות שהאם המרעיבה למשל בירושלים הייתה בעצם, לקתה בעצם בסינדרום הזה. זאת אומרת היא הרעיבה את הילדים שלה כדי למשוך תשומת לב, שירחמו עליה או כל מיני דברים מהסוג הזה, ולכן היא עשתה את הדברים האלה. אוקיי? היתה אישה בארצות הברית, שלא בארצות הברית, באנגליה, סליחה, שמתו לה שני ילדים בבית, תינוקות, שני תינוקות, מוות עריסה. אוקיי? העמידו אותה לדין באשמת רצח ובא רופא, סר רוי מדו, שהוא בעצם המגלה של הסינדרום מינכהאוזן על ידי שליח, הוא הבחור שניסח את זה נדמה לי, אם אני זוכר נכון. והוא העיד בבית המשפט שהסיכוי, הוא היה רופא, שהסיכוי למוות עריסה הוא אחד לשמונת אלפים. הסיכוי למוות עריסה של שני ילדים באותו בית אם ככה, זה אחד לשישים ומשהו מיליון, מכפלה של הסיכויים. וכיוון שכך, פשוט אין סיכוי ששני הילדים מתו מוות עריסה, היא פשוט רצחה אותם, כי הסיכוי הוא נורא קטן. האישה נכנסה לכלא כתוצאה מהעדות הזאת בלי שום גורם מסייע. העדות הזאת הכניסה את האישה לכלא, עדות המומחה. עד שאחרי לא יודע כמה זמן, היא ישבה בכלא לא מעט זמן, עד שאחרי כמה זמן הגיע לבית המשפט, השופט האידיוט והרופא הלא פחות, עוד יותר אידיוט, הגיע שמה סטטיסטיקאי והסביר להם את השטות שהם עשו. כמה נשים רוצחות שני ילדים שלהן? זאת תופעה מאוד נדירה. בשביל ללכוד תופעה נדירה אתה צריך בדיקה ברזולוציה הרבה הרבה יותר טובה מאשר הנדירות של התופעה. או במילים אחרות, אם יש נגיד שאחת ללא יודע מה עשרה מיליון נשים יכולה לרצוח את הילדים שלה, אני לא יודע כמה, זה תופעה סופר נדירה, אז סיכוי של אחד לשישים וארבעה מיליון בבריטניה בהחלט יכול להיות שהתממש באישה אחת. האלטרנטיבה היא לא יותר סבירה. האלטרנטיבה שאישה רוצחת שני ילדים היא לא יותר סבירה מאשר ששני הילדים מתו מוות עריסה, ולכן החשבון הסטטיסטי הזה הוא לא רלוונטי. החשבון הסטטיסטי הזה הוא בסך הכל אמצעי בדיקה שאיכותו היא אחד לשישים וארבעה מיליון לטעות. הסיכוי לטעות הוא אחד לשישים וארבעה מיליון. אבל אם התופעה בעצמה היא בנדירות של אחד לכמה מיליונים, אז הדבר הזה הוא לא ראיה מספיק טובה. או בינינו, יכול להיות שאישה אחת מכל האימהות בבריטניה יקרה לה ששני הילדים שלה מתו מוות עריסה. נכון, הסיכוי אחד לעשרה מיליון, אבל יש עשרה מיליון אימהות בבריטניה, אז לאחד מהם זה יקרה. כן, תופעת הברבור השחור של נסים טאלב. אותה תופעה. הוא טוען שהעניין הזה, מישהו שהוא כלכלן, סטטיסטיקאי ממוצא לבנוני. הוא כתב את הספר הברבור השחור, הוא טוען שמה שוורן באפט וכל גדולי המשקיעים למיניהם אין להם מושג בהשקעות. אלא מה? מתוך מיליון משקיעים אחד יצליח לאורך שנים. זה הסתברות. האחד הזה קוראים לו וורן באפט. זה הכל. לא צריך להתרשם מהמיומנויות הכלכליות שלו או ההשקעתיות שלו. זה יקרה לו. זה הכל, אז במקרה קוראים לו וורן באפט. מי אמר שהוא מוכשר? עכשיו בהקשר הזה לדעתי הוא לא צודק. אבל הטיעון הוא טיעון מעניין. זאת אומרת הטיעון הוא טיעון מעניין כי הוא בעצם אומר שדברים שנראים לנו מאוד מאוד משכנעים הסתברותית כשבודקים אותם בדיקה נוספת מגלים שהם לא כל כך משכנעים ברמה הסתברותית. תלוי כמה ניסיונות ישנם. אז כלפי מה הדברים שלי אמורים? אותם ניסים שכולם מדווחים עליהם, אני לא יודע מה, הטילים של גוש קטיף או הספר תהילים שהגן מפני הכדור או כל מיני דברים מן הסוג הזה. הדברים האלה רחוקים לשכנע אותי. גם אם הם באמת קרו, למרות שהתיאורים אגב הרבה פעמים כמובן גם נוטים לייפות את המציאות ולהעצים אותה. אבל אפילו נגיד שזה באמת קרה כפי שמתארים, עדיין זה שקרה אירוע נדיר זה עוד לא אומר. השאלה בכמה מהמקרים זה קרה. זאת אומרת כמה אנשים פגע בהם הכדור והיה להם ספר תהילים בכיס והוא פגע להם בכיס השני. כמה אנשים כאלה היו? אני לא יודע. וכיוון שכך קשה מאוד להסיק מזה איזושהי מסקנה חד משמעית. כל עוד אתה לא יודע כמה ניסיונות כאלה קרו או מה מרחב המדגם שלך, אז ההסתברות הנמוכה לא אומרת עדיין שיש פה נס. ההסתברות הנמוכה רק אומרת שזה קרה במקרה אחד מתוך אני לא יודע כמה. ולכן הדיווחים האלה, כן, על זה בנויה רוב הרפואה האלטרנטיבית. אני נזהר בלשוני אז אני אומר רוב, יכול להיות שזה הכל. אבל הרפואה האלטרנטיבית בנויה בעצם במקרים רבים על העניין הזה. אני כל עוד היה לי מרץ, היה לי מרץ לריב עם אנשים, אז בלוח גרעין, כן, יש איזה קבוצת גוגל גרופ בלוד פה, של הגרעין התורני בלוד. וכל פעם היה פה איזה פרסום חדש על ניסים אלטרנטיביים כאלה, לא יודע מה, אבני החושן ואני לא יודע מה, צמחי טיפות באך, צמחי באך, אני לא יודע, כל מיני שטויות שאנשים מטפלים בהם וניסים ונפלאות, לסבתא שלי כל הרופאים התייאשו והיא לקחה את הטיפות האלה והיא מיד הבריאה, ובדוק ומנוסה, כן? ויש כאן אנשים שמתפרנסים מזה במאותיהם, ואנשים שמפרנסים אותם באלפיהם לכל השטויות האלה שלרובם אם לא לכולם אין שום בסיס. אין שום בסיס סטטיסטי, אל תדבר על מדעי, מדעי הם לא מתיימרים, אין בסיס סטטיסטי שזה עובד בכלל. לא בדקו את זה בקבוצות מדגם ובקבוצות ביקורת כדי לראות אם הדבר הזה עובד. יש ספר של סיימון סינג עם עוד מישהו שנקרא ריפוי או פיתוי, ששם הוא עובר טכניקה טכניקה של רפואה אלטרנטיבית, סוקר את המחקרים המעטים מאוד שנעשו בצורה סיסטמתית, עם מבוקרים כפולי סמיות, עם כל המתודה שצריך לעשות, והוא מראה שלאף אחת מהטכניקות האלה אין בסיס סטטיסטי. זאת אומרת אף אחת מהן לא עובדת. אז מה לעשות עם כל הסיפורים של הסבתא של מישהו שכולם התייאשו והטיפות האלה הצילו אותה? בהנחה אופטימית שזה באמת נכון. נגיד שזה נכון אפילו. האם זה אומר משהו? התשובה היא לא, זה לא אומר כלום. למה? כי ברור שיש לפעמים ניסים רפואיים, ויש לפעמים מצבים שבן אדם מתרפא ואין לך מושג למה הוא התרפא. זה ברור, זה קורה גם בלי שהוא היה לוקח את הטיפות האלה מדי פעם. אחד לכמה זה בכל זאת יוצאים מזה בדרך נס, או שהדיאגנוזה שלו לא הייתה נכונה, או ריפוי ספונטני, או פלצבו. אם היה לו אמון בטיפות האלה שהוא קיבל, האמון הזה בעצמו יש לו אפקט ריפוי. קוראים לזה פלצבו. ולכן בניסויים מדעיים מנסים לנטרל את אפקט הפלצבו גם כדי לראות האם התרופה באמת עובדת. אגב פלצבו זה מצוין, אם זה ריפא אותו אז נהדר. לכן אני בהתלבטות הרבה פעמים האם להילחם על הדברים האלה ולהסביר לאנשים את הסטטיסטיקה המטופשת שהם מסתמכים עליה, יכול להיות שלא כדאי, זאת אומרת להשאיר אותם טיפשים שייתנו אמון בטיפות האלה ופלצבו עובד באחוזים מסוימים, זאת אומרת יכול להיות שזה באמת יעזור להם, לך תדע. על זה בנויה רפואה אלטרנטיבית, על פלצבו או ריפוי ספונטני. ולכן לא אני תמיד מתלבט האם, חכמת המסכן בזויה מה שנקרא. אז לכן לא יודע, אבל בכל מקרה אז כל עוד היה לי כוח אז הייתי נלחם שמה בלוח גרעין והייתי מסביר לאנשים שלא יזרקו את הכסף שלהם לפח, ולאנשים שעוסקים ברפואה אלטרנטיבית שילכו לחפש פרנסיות יותר מוסריות, יותר מוצדקות. באיזשהו שלב נשברתי, אבל רוב הוויכוחים הלכו על העניין הזה שכל… כל אחד מאלה שעוסקים בזה הסביר לי באותות ובמופתים שסבתא שלו זה פשוט בדוק ומנוסה, יש לו עשרות חולים שהתרפאו אצלו מהטיפות שלו ללא שום ספק ושום דבר אחר לא עזר להם. חלק מהדברים זה כמובן לא נכון, אנשים לא מרמים את עצמם לא רק את האחרים, הם מסתכלים על זה בעין יותר מדי טובה. הרבה פעמים צריך להציב קריטריונים ברורים מה זה נקרא להתרפא, מה זה נקרא שהמצב שלך השתפר. יש לך הרבה פעמים איזושהי הסתכלות אמפתית יותר שיכולה לראות השתפרויות גם במקום שאין באמת השתפרות, אבל מעבר לזה כמובן יש את העניין הסטטיסטי. מה אכפת לי מסבתא שלך? תשים פה מאה סבתות בקבוצת מדגם, מאה סבתות בקבוצת ביקורת, ואז אתה תראה האם באמת יש סטטיסטיקה מובהקת לטובת קבוצת המדגם. אם כך בודקים את זה ברפואה. אם בדקת את זה אני מוכן לקבל את התרופה הזאת כתרופה מובהקת ובלבד שכמובן ניטרלת את התפילות ואת המצוות וכל הדברים שדיברנו קודם. אבל אם עשית את הדבר הזה אני מבין, אבל את הסיפורים על סבתא שלך לא מעניינים אותי, מעניינים את סבתא שלי אולי לא אותי. זה סיפורים על מקרים בודדים לא מוכיחים כלום, אנשים לא מבינים את זה. מקרים בודדים לא מוכיחים כלום. בשביל להוכיח משהו אתה צריך לעשות סטטיסטיקה מסודרת. אי אפשר להסתמך על מקרים בודדים. ולכן כל מיני תופעות שהן ניסים גלויים וכל מיני דברים כאלה הן בסך הכל תופעות נדירות ותופעות נדירות קורות מדי פעם. אם תטילו את הקוביות מספיק פעמים יצא לכם עשרים פעמים רצוף שש. מתישהו, באיזשהו שלב יצא לכם עשרים הטלות רצופות שיצאו שש. פשוט תטילו מספר מספיק של פעמים. ולכן אירועים נדירים הם הוכחה מאוד מאוד מפוקפקת, כולל אגב הקמת מדינת ישראל, ניצחונות במלחמה, הצלות ניסיות של כל מיני יחידות או אנשים או מה שלא יהיה. אין מלחמה שבה אין סיפורים כאלה. והסיפורים אני לא מדבר על סיפורים ממש שקרים. אין מלחמה שבה זה לא קורה. כי מדי פעם קורים דברים כאלה. מדי פעם מעטים מנצחים רבים. אנחנו עכשיו בחנוכה אז אני ארשה לעצמי להיות אפיקורוס גם בקשר לעניין הזה. מדי פעם מעטים מנצחים רבים. זה קורה. יש נס כזה. אז אם זה קרה פעם אחת לאלף קרבות במקרה של החשמונאים למשל, אז מה הבעיה? מי אמר שזה נס? היו אלף קרבות שזה לא הצליח ופעם אחת זה כן הצליח. ואם החשמונאים ניצחו בחמישה קרבות ולא באחד אז הסיכוי יורד זה לא אחד לאלף, זה אחד למאה אלף שהמעטים ינצחו חמישה קרבות. אוקיי, אבל היו אולי מאה אלף קרבות שבהם זה לא קרה או מאה אלף עימותים שבהם זה לא קרה ועימות אחד זה כן קרה. קשה מאוד להביא ראיה לזה שאירוע נדיר הוא נס. והאינטואיציות הנורא חזקות שיש לאנשים שפה ברור שהיה נס הרבה פעמים נובעות מכשל סטטיסטי, מאי הבנה סטטיסטית. זה הכל. ולכן אני מאוד לא מתרשם מכל הסיפורי ניסים האלה. יש מקומות שבהם זה יותר משכנע וזה המקומות שבהם יש ניבוי מראש שהדבר הזה יקרה. זאת אומרת, אם מישהו ניבא מראש שבמלחמה הזאת המעטים ינצחו את הרבים וזה באמת קרה בסוף, אז יש לזה משקל רב יותר. יש לזה משקל רב יותר כי זה אומר שמישהו שם את האצבע איפה יקרה המקרה הנדיר הזה. כי הרי זה שהמקרה הנדיר הזה קורה הוא קורה במקרה, אז לך תדע איפה זה ייפול. זה ייפול עליי? זה ייפול על מישהו אחר? אני לא יודע. אם מישהו מראש היה אומר אתה תיתקע בגדר ויקרה לך כך וכך. במצב כזה יש לזה הרבה יותר משקל. אירוע נדיר, כמובן אתה צריך שני דברים, שיהיה אירוע נדיר ושיהיה ניבוי מראש איפה ולמי זה יקרה. אוקיי? ולכן למשל אם תמצאו נבואות שהתגשמו בתנ"ך או משהו כזה, שם יש לזה יותר משקל. כי אם זה נובא מראש אירוע נדיר וזה באמת קרה, אז האינדיקציה היא אינדיקציה יותר חזקה. במקום נוסף שאפשר לתת לזה משקל זה מקום שבו יש נבואה. אם יש נביאים והנביאים יודעים לאבחן שאירוע מסוים הוא נס שנעשה על ידי הקדוש ברוך הוא, בסדר גמור, אז הנביא מספר לי את המידע הזה. אני מדבר על סיטואציה שבה אנחנו בכוחותינו האנושיים והטבעיים הדלים מנסים לאבחן האם אירוע מסוים הוא נס בלי מידע מאחורי הפרגוד של נביאים וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אני טוען שהיכולת שלנו לעשות את זה היא אפסית. אין לנו יכולת לדעת מתי נס קורה ומתי נס לא קורה ולכן סיפורים שמתרשמים מניסים לא מרשימים אותי. לא מרשימים אותי. אין לי אינדיקציות לזה שבאמת אנחנו לא יכולים באמת לבדוק מתי דבר מסוים הוא נס ומתי לא. ולכן הסיפורים האלה ממש לא משכנעים אותי. לא ניצחונות במלחמות, ולא מיעוט נפגעים מטילים, ולא כל מיני סיפורי ניסים ונפלאות כאלה ואחרים. ניסים שהם נגד חוקי הטבע בעליל, בקיעת ים סוף או משהו כזה, זה סיפור אחר, אבל ניסים כאלה אני לא חושב שיש בתקופתנו. בתקופתנו מדובר תמיד על ניסים של הסתברויות סטטיסטיות, זאת אומרת על אירועים נדירים שלא סביר שהם קרו, זה ניסים סטטיסטיים. אבל ניסים סטטיסטיים קשה מאוד לקבוע שבאמת מדובר פה בנס, כי אירוע נדיר קורה מדי פעם. אז הטענה בעצם זה שדיווחים של אנשים על זה שקרה להם נס ואינטואיציות נורא חזקות של אנשים, הרבה פעמים הם בסך הכל אינדיקציות לחוסר מיומנות סטטיסטית בתוספת לאינדוקטרינציה וחינוך דתי ארוך שנים שמלמד אותך שאתה חייב למצוא את יד השם מאחורי כל אירוע. סליחה שאני מדבר כמו אחרון האפיקורסים, אבל מה לעשות, לפעמים חשיבה רציונלית נחוצה גם לאנשים דתיים. ולכן התחושות של אנשים לא ממש משכנעות אותי בזה שהם באמת רואים מול העיניים נס. אנשים יכולים להיות באמת ובתמים, לא בגלל שמשקרים אותי עוד פעם, אנשים באמת ובתמים חושבים שהם רואים מול העיניים נס כי הם פשוט לא מיומנים סטטיסטית, לא מפעילים את הראש שלהם בצורה חזקה דייה. ולכן לכן אני לא נוטה לחשוב, כמו שאמרתי קודם, מעבר לשיקולים העצמאיים, השיקולים כשלעצמם כנגד מעורבות אלוקית, אני גם טוען שאנשים בתוך תוכם לא באמת מאמינים בזה, וגם מי שמאמין בזה זה הרבה פעמים תוצאה של צירוף שני הפרמטרים האלה, חוסר מיומנות סטטיסטית פלוס אינדוקטרינציה ארוכת שנים שהקדוש ברוך הוא מלווה אותנו ושומר עלינו ומעורב בכל דבר שקורה לנו. תתלו את זה משם ויעלמו להערכתי הרבה מאוד מהאינטואיציות שיש לאנשים, כמו שאני יכול להגיד על עצמי, איך שזה נעלם לי אחרי שפתאום הפנמתי את העניין הזה שבעצם יש פה טעויות סטטיסטיות. טעויות סטטיסטיות פלוס אינדוקטרינציה. עכשיו אני רוצה להמשיך עוד הלאה ולדבר קצת על באמת מעורבות בהיסטוריה. מעורבות בהיסטוריה היא בעצם אולי אחד הדברים הכי חזקים שמובאים היום כטיעון לטובת מעורבות של הקדוש ברוך הוא, כמו הקמת מדינת ישראל, קיבוץ גלויות, ניצחונות במלחמות וכל מיני דברים מן הסוג הזה. עכשיו פה אני חייב לומר שהמצב יותר טוב ממה שתיארתי קודם, כיוון שקיבוץ גלויות והקמת מדינת ישראל גם נובאו מראש בנביאים. הקמת מדינת ישראל לא במובן הזה, אבל חזרת העצמאות, המשיח ומלכות וכולי בצורה כזו או אחרת. ולכן יש פה אלמנט שאי אפשר לגמרי להתעלם ממנו. זה לא רק הנדירות הסטטיסטית כשלעצמה בעיניי לא אומרת הרבה, משתי סיבות. נגיד לולא היו נבואות מראש, אני אומר אני רואה את תקומת מדינת ישראל, את קיבוץ הגלויות, האם זה כשלעצמו לא משכנע אותי שזה יד השם? התשובה היא לא, לא משכנע אותי. למה לא משכנע אותי? בגלל ש א' החשבון הסטטיסטי אומר שבסך הכל דבר כזה יכול לקרות, זה לא דבר מופרך, הוא לא נגד חוקי הטבע, הוא פשוט לא קורה בדרך כלל. בסדר, אז לעם אחד מתוך לא יודע כמה מאות או אלפי עמים, לעם אחד זה כן קרה. כמו שאמרתי קודם, אז מה זה אומר? אירוע נדיר יכול לקרות באחד לאלף מקרים. בסדר, אז לעם אחד זה כן קרה. למה זה אומר בהכרח שהיה פה נס? דבר שני, האירועים האלה הם כמובן תוצאה של התרבות והאמונות והאטמוספירה שבתוכה בעצם חי העם היהודי כבר אלפי שנים. אנחנו גדלים על זה שיש מצוות יישוב ארץ ישראל, שיש נבואות שאנחנו אמורים לחזור לארץ, יש עלינו מצווה לחזור לארץ, יש לנו שאיפה לחזור לארץ, ובאיזשהו שלב קמו אנשים לא מאמינים והחליטו שצריך גם לעשות משהו חוץ מאשר להתפלל, ולכן הם החזירו אותנו חזרה לארץ. אז יכול להיות שגם באמת האירוע הזה הוא לא אירוע טבעי והוא אירוע נדיר ומעבר לסטטיסטיקה שזה יכול לקרות, אבל זה קרה לא בהכרח בגלל יד השם או מעורבות אלוקית, אלא פשוט בגלל שהחינוך שלנו והתרבות שלנו הביאו אותנו לפעול לטובת העניין הזה. לא בכדי אנשים פעלו לחזור לארץ ישראל כי היה אתוס ארוך שנים שאנחנו אמורים לחזור לארץ ישראל, אנחנו צפויים לחזור לארץ ישראל ויש לנו מצווה. שגם כן הבאתי את זה בספר אני חושב, שיגאל אלון אמר שצפת במלחמת השחרור ניצלה בזכות המעשה ובזכות הנס. המעשה היה שזקני צפת שפכו את כל לחש בפני הקדוש ברוך הוא והתפללו תפילות נמרצות להצלתה של צפת. זה המעשה. והנס היה שפלוגת הפלמ"ח הגיעה בזמן. אז זה בערך ההערה הזאת. בכל אופן אז לענייננו, מחלקת הפלמ"ח נדמה לי זה היה, אני לא זוכר כבר. בכל אופן הטענה שאני בעצם רוצה לטעון זה שהאירועים ההיסטוריים כשלעצמם רחוקים מלשכנע אותי שיש פה יד השם. נכון שיש פה איזושהי נבואה מראש ובמובן הזה אני כבר לא יכול לשלול את העובדה, ראיה ברורה עדיין אין כי נבואה יכולה להתממש גם בעוד תקופה, אנחנו עוד יכולים לגלות חזרה ולחזור חזרה, אני עוד לא יודע אם זאת באמת אחרית הימים שעליה ניבאו הנביאים. הפרשנות שאנחנו עושים לפסוקי התנ"ך היא כל כך יצירתית וחופשית ואלסטית שברור שכשמדינת ישראל תיחרב אנחנו נסביר את כל הפסוקים האלה בצורה שלא תהיה שום בעיה להבין שכן כן זאת לא הגאולה הזאת, הגאולה שעליה ניבאו היא תגיע עוד מעט, היא תגיע בהמשך. וזה הניסיון ולא הצליח, עיין ערך הרבי מלובביץ' והיותו משיח, זאת אומרת כולם הבינו שהוא המשיח עד שהוא מת ואז הסבירו שזה היה לא היינו זכאים וכיוון שכך אז המשיח מת או למי שמאמין שהוא מת, נפטר סליחה, ויבוא המשיח בעתו ובזמנו או באחישנה או לא יודע בעתיד. אוקיי? הסברים שבדיעבד, אנחנו אלופים בלתת הסברים שבדיעבד. ברגע שלפסוקים אתה יכול לתת הסברים שבדיעבד אז אין לי הרבה אמון בהסברים שהם קדימה ולא אחורה. האורקל מדלפי תמיד נתן נבואות שאפשר היה להסביר אותם לא משנה מה התרחש, מה שיתרחש יתאים. הנבואות היו מספיק עמומות כך שמה שיתרחש יתאים לנבואה. ככה על זה בנוי המוניטין של האורקל מדלפי, הוא תמיד צודק, הוא תמיד צודק כי הוא מספיק עמום בשביל להכיל כל עתיד שיקרה. ואם תרצו את האורקלים המודרניים מדלפי כמו פסיג מבר-אילן ושאר המכשפים המודרניים שקוראים לזה היום חיזוי, זה הופך למדע החיזוי, אני מימיי לא ראיתי שטות יותר גדולה ממדע החיזוי חוץ מאולי מדעי המגדר, אבל יש באוניברסיטה בזמן האחרון הרבה מדעים פורחים, עולם המדעים מתרחב בצורה אקספוננציאלית. בכל אופן אז החיזויים האלה כשאני קורא, מישהו כשפסיג הגיע לארץ אחרי הפוסט דוקטורט, כן זה המייסד של החיזוי בארץ, הוא הביא את העניין הזה לארץ נדמה לי והוא מרצה בבר-אילן היום נדמה לי או היה לפחות. בכל אופן אז שלח לי איזה רב אחד שנורא התפעל, פסיג סיפר שם איך שמדינת ישראל תפרח ותשגשג והיו לו כל מיני תחזיות מאוד אופטימיות. אז הוא שלח לי את הדבר הזה, אמר לי תגיד לי מה אתה אומר ככה במבט של אדם רציונלי שמתמצא גם בסטטיסטיקה ובניתוח מדעי. אז הוא רצה לשמוע ממני חוות דעת, אמרתי לו שזה הכל שטויות. למה זה הכל שטויות? כי תסתכל ותראה שהוא לא אמר שום דבר חד, שהוא לא נתן שום דבר שאפשר להגיד לגביו בצורה ברורה שהוא לא התאמת. הוא דיבר על תקופות עמומות עם פריחות וירידות לסירוגין, מדי פעם תהיה ירידה. אתם יודעים כמו שאחרי שהייתה התנתקות אז הסבירו שככה זה הקצב של ישראל שלפעמים יורדת ולפעמים עולה, זאת אומרת התיאוריה הזאת עומדת בכל מבחן אמפירי, התיאוריה שאנחנו עכשיו בדרך הבטוחה לגאולה. אנשים בהתחלה אומרים היה לא תהיה וכשזה יהיה אז מסבירים למה זה בעצם היה ולא זכינו וכל מיני דברים מן הסוג הזה. זה מזכיר גם את ההסברים לצדקתו האבסולוטית של לנין או של סטאלין, להבדיל כמובן, גם הם תמיד צדקו. לא משנה מה שקרה הם תמיד צדקו, זאת אומרת מה שקרה אישש את מה שהם אמרו. אוקיי? זה תכונה של נבואות שהן מספיק עמומות או נתונות לפרשנות מספיק יצירתית וחופשית בשביל שאפשר יהיה להתאים אותם לכל מה שיקרה. וזה תכונה מאוד ברורה של התנ"ך. כל משהו שכתוב שמה אנחנו יודעים להתאים אותו פחות או יותר לכל מה שיקרה. אנחנו לעולם לא נאבד אמון בזה שהתנ"ך תמיד צודק. למה? כי מה שיקרה אנחנו נסביר בצורה כזו או אחרת שזה מתאים למה שכתוב שם. אבל בדיוק בגלל זה אני לא נותן אמון בדברים שלומדים משם. כי אם אתה לומד משם משהו, הייתי מצפה שאם הוא לא יתרחש תגיד, אוקיי, אז אני לא מאמין בתנ"ך יותר, כי זה מה שהתנ"ך אמר וזה לא יתרחש. אבל הרי כולנו יודעים מה שיקרה אם תתבדה הנבואה שלך שנסמכת על התנ"ך, אתה פשוט תסביר שלא הבנו את התנ"ך נכון. אז הנבואות האלה לא שוות הרבה. הקריטריון של הינתנות להפרכה זה קריטריון מאוד משמעותי לתיאוריה מדעית. תיאוריה שלא ניתנת להפרכה היא תיאוריה שלא אומרת כלום. אתה לא לוקח סיכון שיפריכו אותך אז אני גם לא מאמין למה שאתה אומר. אם אתה צודק תמיד אז אתה לא אומר כלום. זה צורות שונות להגיד את אותו דבר. ולכן המעורבות של הקדוש ברוך הוא, ההסקה שהקדוש ברוך הוא מעורב באירועים היסטוריים בגלל שיקולים של נדירות מאוד מפוקפק בעיניי. היסטוריה היא מסובכת וקורים הרבה דברים מפתיעים בהיסטוריה ועדיין אנחנו מחפשים להם תמיד הסברים לדברים המפתיעים האלה. מזה ההיסטוריונים מוצאים את פרנסתם ולכן אני מטיל ספק גדול אם אפשר לאשש כך מעורבות אלוקית. כמו שאמרתי, ברגע שיש נבואה מראש זה כבר קצת מתחזק, יותר קשה לדחות את זה על הסף, אבל כיוון שהנבואות האלה הן אורקל מדלפי במידה רבה, גם הנבואה של התנ"ך עם כל ההבחנה שגם אני עושה בעניין הזה, אבל עדיין הנבואות הן מספיק אלסטיות ומספיק עמומות בשביל שאפשר יהיה להסביר הכל. כן, העניין הזה של עדות שאתה יכול להזימה, הקשר בין זה לבין תיאוריה שניתן להפרכה, זה עוד פעם הערה פה בצ'אט. יש מאמר של חנינה וימימה בן מנחם, שני בני זוג, הוא משפטן והיא פילוסופית, על הקשר בין שני העקרונות האלה. יצא פעם ב"הקדמות", אני לא זוכר, יש להם מאמר יותר ארוך גם באנגלית, ב"הקדמות" יצא תמצית בעברית. אפשר לקרוא שם. יש קשרים בין העקרונות האלה אבל יש גם הבדלים. בכל אופן, אז לענייננו, זה לגבי המעורבות בהיסטוריה. אני רוצה להעלות עוד טיעון אחד שנוגע להיסטוריה וכאן הטיעון הוא הטיעון הבא: אנשים יש להם איזושהי נטייה, כן, יוסי אביבי אמר פעם "היסטוריה צורך גבוה". כן, היסטוריה צורך גבוה פירוש הדבר שמתוך ההיסטוריה אפשר כשלוומדים היסטוריה אפשר להבין את דרכי ההשגחה. נכון, אמירה מאוד נפוצה ופופולרית ואפשר ללמוד מתוך ההיסטוריה את דרכי הקדוש ברוך הוא ואיך הוא מתנהל בעולם ומה הוא רוצה מאיתנו וכל מיני דברים מן הסוג הזה. סיסמה יפה, אבל שוב פעם בעוונותיי אני אפיקורס רציונלי קר כצנון, יבש כצנון, התפכחתי גם ממנה. התפכחתי גם ממנה כי אני מגלה שוב ושוב שכמו התנ"ך וההיסטוריה שניהם סובלים מאלסטיות אינסופית. זאת אומרת, כל אחד לומד מהם את מה שהוא רוצה ללמוד מהם. קחו את השואה, דוגמה הכי חביבה עליי, סליחה, היא לא חביבה עליי בכלל כאירוע, אבל כדוגמה היא דוגמה טובה. אז יש החרדים לומדים מהשואה על זה שהיה צריך להתנגד לציונות ביתר שאת וביתר עוז. לא מספיק, אנשים שיתפו פעולה עם הציונות ולכן ניחתה עלינו מכתו של הקדוש ברוך הוא השואה. הציונים הדתיים לומדים מהשואה שאנחנו לא שיתפנו מספיק פעולה עם הציונות, לא עלינו בהמונינו לארץ ולכן ניחתה עלינו השואה. כן, זה חיסול הגולה בצורה פיזית, השואה. ובעצם מה שהדבר הזה אומר זה שכל צד לומד מהשואה את מה שהוא חשב קודם. נכון? זה בעצם מה שזה אומר. וכיוון שכך אנחנו לא לומדים שום דבר מהשואה. כי בעצם מה שזה אומר זה שאם יש משהו שממנו כל אחד לומד את מה שהוא רוצה, פירוש הדבר שהוא לא למד את זה מאותו משהו. הוא פשוט שתל את זה בתוך המשהו. כי הוא רצה להגיע למסקנה הזאת. כמו האורקל מדלפי. ההיסטוריה, התנ"ך והאורקל מדלפי בעצם מתפקדים באותה צורה. הנבואה מספיק עמומה בשביל שאפשר יהיה לתלות בה הכל וכיוון שכך אני לא מוכן להסיק מסקנות מהנבואות האלה. עכשיו תגידו לי אז מה, למה הם נכתבו? אין לי מושג. לא יודע. אין לי מושג. אולי אחרי שהדברים התרחשו אני יכול לנסות ולהסביר את הנבואות האלה בדיעבד. לא יודע, צריך עיון גדול. אבל זה לא משנה את העובדה שבאמת אי אפשר ללמוד מזה שום דבר. קושיות תיאולוגיות כבודן במקומן מונח. אין לי תשובות. אבל מה לעשות, עדיין אני לא חושב שאפשר ללמוד מהתנ"ך עובדתית. אז לכן גם אני הייתי מאוד רוצה ללמוד משם, אבל מה לעשות שאני לא מצליח, ואני גם לא חושב שאחרים מצליחים. הם חושבים שהם מצליחים, אבל הם לא. ובהקשר הזה יש איזה חאפ, מה שקוראים בשפה הישיבתית, איזה שהוא ניואנס שכתבתי בספר השני בטרילוגיה על העניין הזה של לימוד מההיסטוריה. נניח שהקדוש ברוך הוא רוצה ללמד אותנו משהו מההיסטוריה. עכשיו, העובדה היא שהוא נכשל, נכון? על כל צעד ושעל הוא נכשל לחלוטין. אף אחד לא לומד כלום מההיסטוריה. בטח לא, זאת אומרת אפילו לא לקחים היסטוריים לא לומדים מההיסטוריה. כמו שבן גוריון אמר, היסטוריונים הם מומחים למה שהיה, אף אחד לא מומחה למה שיהיה. אבל כשאני מדבר על לקחים תיאולוגיים, אז בוודאי שאי אפשר ללמוד כלום מההיסטוריה. אוקיי? כמו שאמרתי קודם, נתתי את הדוגמה קודם, ויש לזה כמובן עוד דוגמאות לרוב. מה זה אומר על המורה שמנסה ללמד אותנו את הלקחים האלה דרך ההיסטוריה? מה זה אומר על יכולתו הפדגוגית? זאת אומרת, אם הוא מנסה ללמד אותנו ואף אחד מאיתנו לא מצליח ללמוד, אז משהו בעייתי ביכולת הפדגוגית של המורה. עכשיו תגידו בסדר, יכולים להיות מורים מוצלחים או מורים טובים שלא מצליחים ללמד כי הכיתה מתרשלת, מתעצלת, ישנה, לא מעניין אותה, לא מתעניינת, או כל מיני דברים מן הסוג הזה. אבל זה לא המצב כאן. המצב כאן הוא שבאים אנשים עם יכולות בסך הכל אינטלקטואליות גבוהות לכל הכיוונים, חרדים, ציונים דתיים, מי שאתם רוצים, כל מי שמטפל בלימוד מההיסטוריה. מדובר גם על אנשים עם יכולות אינטלקטואליות טובות, גם אנשים שבאמת ובתמים מנסים ללמוד את מה שההיסטוריה מלמדת אותנו, והם ממש לא עצלנים וממש באמת רוצים ללמוד כמיטב הבנתם. והעובדה היא שכל אחד מגיע למסקנות שאליהן הוא שבוי מראש. מה זה אומר? זה אומר שהכישלון פה הוא לא בגלל התלמידים, הוא בגלל המורה. המורה לא מצליח ללמד אותנו שום דבר למרות שכל במת ההיסטוריה לכאורה היא במה שנועדה ללמד אותנו כל מיני לקחים תיאולוגיים לפי אותן תפיסות, אבל זה לא מצליח. אנחנו לא לומדים מזה שום דבר. אז מה זה אומר? אגב, להסיק מסקנות למשל כשאנחנו מקבלים מכה לעשות תשובה, זה לא נקרא ללמוד מההיסטוריה. לעשות תשובה אני לומד שדברים מסוימים שלי היו חטאים, את זה אני לומד משולחן ערוך, לא מההיסטוריה. ההיסטוריה רק מטרתה לגרום לי להסתכל בשולחן ערוך ולבדוק את עצמי מולו כדי לראות אם אני חוטא או לא. אני לא לומד שדבר מסוים הוא חטא מתוך ההיסטוריה. דוגמה לזה אני לא מכיר. ההיסטוריה בסך הכל זה מוטיבציה לבדוק נחפשה דרכינו ונחקורה, אבל לא שההיסטוריה מלמדת אותנו מה הוא חטא ומה לא חטא. זה לא קורה לדעתי. בכל אופן, מה אני רוצה לטעון? אני רוצה לטעון שאם אני מאמין ביכולתו הפדגוגית של הקדוש ברוך הוא, ואני מאמין בה, אז המסקנה המתבקשת היא שכנראה הוא פשוט לא המורה. הוא לא באמת מנסה ללמד אותנו שום דבר. זאת הטעות. הטעות היא שאנשים חושבים שהוא בא ללמד אותנו משהו, ואז מחפשים מה הוא בא ללמד. אבל מתוך זה שאנשים לא מצליחים ללמוד שום דבר המסקנה שלי, בעיניי זאת המסקנה המתבקשת, זה שהוא כנראה לא מנסה ללמד אותנו שום דבר. אם הוא היה מנסה, הוא היה מצליח. הוא כל יכול, הוא יודע לעשות כל דבר, הוא מושלם, הוא יכול לעשות כל דבר שאתם רוצים. אם הוא היה רוצה ללמד אותנו משהו, הוא היה יכול ללמד אותנו. אלא אם כן, עוד פעם, יש לנו בחירה. אם יש לנו יצר הרע ואנחנו לא מוכנים ללמוד, אז הוא לא יכול ללמד אותנו, כי אמרנו שמה שתלוי בבחירתנו זה בידינו, לא בידיו. אבל פה כשאנשים לא בוחרים ברע, הם באמת מנסים באמת ובתמים לנסות להבין את ההיסטוריה. אני מאמין ששני הצדדים לא בוחרים פה ברע. ככה הם מבינים את ההיסטוריה. לא הרבי מסאטמר, ולא הרב שך, ולא הרב אברהם שפירא והרב קוק. אף אחד מהם לא ניזון מיצר הרע. כולם באים עם מיטב הבנתם להבין מה אומרת ההיסטוריה ומגיעים למסקנות הפוכות, כל אחד בכיוון שלו. אז זה אומר שכנראה לא שהקדוש ברוך הוא נכשל בללמד אותנו, אלא הוא לא מנסה ללמד אותנו בכלל כנראה. ההיסטוריה לא קורית בגלל שהקדוש ברוך הוא מנסה ללמד אותנו משהו. עכשיו, זה לא אומר שהקדוש ברוך הוא לא מחולל את ההיסטוריה. המסקנה הזאת אי אפשר להסיק מכאן. זה רק אומר שגם אם הוא מחולל אותה, הוא לא מחולל אותה כדי ללמד אותנו, אלא מסיבות אחרות, כי הוא רוצה להשיג מצב כלשהו ולא בשביל ללמד אותנו. זה יכול להיות. את זה לא שללתי בטיעון הזה. אבל זה שאנשים מנסים ללמוד מההיסטוריה משהו על מה נכון ומה לא נכון, האם צריך להיות ציוני או צריך להיות אנטי ציוני. זה שטויות. זה הנחת המבוקש, דמגוגיה ושאר ירקות, אין בזה שום דבר. אי אפשר ללמוד מההיסטוריה כלום בעניין הזה. ולכן צריך להחליט מתוך היגיון, מתוך מקורות הלכתיים כאלו ואחרים, האם ללכת עם הציונות, ללכת נגד הציונות וכל אחד ועמדתו, אבל ההיסטוריה לא תלמד אותנו כלום בעניין הזה. את ההיסטוריה אפשר להסביר בכל הצורות האפשריות. וזה אני אומר עוד טיעון שיוצא נגד לא בהכרח המעורבות של הקדוש ברוך הוא בהיסטוריה, אלא כנגד הניסיון לתת פרשנות תיאולוגית להיסטוריה או ללמוד משהו מההיסטוריה. זה ללמוד משהו תיאולוגי אני מתכוון. זה בעיניי בלתי סביר לחלוטין. ולכן זה מצטרף לכל מה שאמרתי עד עכשיו שביס אחרי ביס או נגיסה אחרי נגיסה אני מנסה להראות לכם שגם אם יש איזושהי מעורבות מאיזשהו סוג של הקדוש ברוך הוא, זה משהו שאולי קיים במקומות נדירים, אנחנו לא נצליח להבחין בו אף פעם, לא נצליח לדעת האם הייתה מעורבות באיזשהו מקום גם אם היא הייתה. לא נצליח לדעת שהיא הייתה, וכיוון שכך אין טעם לעסוק בזה. אין טעם שמישהו נפטר, אין טעם להתחיל לחפש ולשאול רגע למה הוא נפטר ולמה זה מגיע לי ונסגבו דרכיו של הקדוש ברוך הוא, לא יכולים לדעת, כן יכולים לדעת. מי אמר שזה דרכיו של הקדוש ברוך הוא בכלל? הוא נפטר בגלל שמישהו החליט לרצוח אותו או לפגוע בו, לא יודע בדיוק מה לעשות, כל מיני דברים אחרים. לכן זה לא, זה לא דברים שבאמת אפשר לנסות וללמוד מהם שום דבר. ואנחנו לא יכולים לתלות שום אירוע בקדוש ברוך הוא גם אם מניחים שיש מעורבות, וזה הנקודה החשובה פה. אני מוכן לקבל לצורך הדיון שלפחות במקרים ספורדיים ישנה מעורבות. זה עדיין לא אומר כלום בגלל שבסופו של דבר אני לעולם לא אקבל טענה של מישהו שהמעורבות הייתה פה. זאת אומרת שיש אירוע שיכול להצביע עליו שהוא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. את זה אני לא אקבל בחיים. גם אם אני מקבל שיכולה להיות מעורבות, אבל אנחנו לא יכולים לראות את זה. לכן כל טענה על מעורבות או ניסיון ללמוד מאירוע מסוים על משהו אני שולל על הסף גם אם אני מוכן לקבל את התזה שיש מעורבות ספורדית. עכשיו מעשה אבות סימן לבנים וכל מה ששאלו פה בצ'אט, מעשה אבות סימן לבנים יכול להיות שזה משהו שנאמר בדיעבד, איזושהי דיאגנוזה שאפשר לראות בדיעבד שמה שהאבות עושים יקרה גם לבנים, כי אנחנו בסך הכל חיים בתוך התרבות שנוצרה על ידי האבות שלנו, אז אין פלא שאנחנו עושים דברים כמו שהאבות שלנו עושים, אנחנו מושפעים מהם. זה א'. וב' גם אם חז"ל אמרו את זה, אז אני לא מסכים. לחז"ל יש סמכות בתחום הלכתי, בתחום המחשבתי אני לא מוצא את עצמי מחויב לקבל את חז"ל. עכשיו נכון, אם אנחנו כבר עוסקים בחנוכה אני אסיים רק בזה, חנוכה הוא לכאורה דוגמה, גם פורים וגם חנוכה זה דוגמה לניסים במסגרת הטבע, ככה חונכנו תמיד, נכון? זה מגילת אסתר, כן? שקורים שם דברים שהם לכאורה תהליכים פוליטיים, אנושיים, רגילים, טבעיים, אבל הקדוש ברוך הוא בוחש מאחורי הקלעים. וגם בחנוכה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שעשה לנו ניסים במלחמה. מעניין אגב שלפחות במקומות מסוימים בוחרים לציין את חנוכה דווקא דרך נס פח השמן ולא נס המלחמה, ונס פח השמן הוא באמת נס גלוי. זה לא נס סטטיסטי. הניצחון במלחמה הוא נס סטטיסטי. אבל גם בהקשר של הניסים הסטטיסטיים זה מתקשר לשאלה שעולה בכלל לפי תפיסתי, שאם הקדוש ברוך הוא לא מעורב, אז למשל מה מקום להודיה לקדוש ברוך הוא? להודות בתפילה, ברכות ההודיה. אני מודה לקדוש ברוך הוא על דברים שהוא עושה לי, אם אני לא מאמין שהוא עושה דברים בעולם, אז מה מקום להודות לו? אז פה הטענה שלי וזה מתקשר גם לחנוכה, ימי הלל והודיה, אני לא מודה לקדוש ברוך הוא, אני אישית, לא מודה לקדוש ברוך הוא על זה שהוא התערב שם בחנוכה ועזר למכבים לנצח, כי אני לא חושב שזה קרה. לפחות אין לי אינדיקציה שזה קרה. אני לא יודע, אולי זה קרה, אבל אין לי אינדיקציה שזה קרה. אם היה נביא שהיה אומר שזה קרה, זה כבר היה אחרי עידן הנבואה. אבל אם היה נביא שאומר זה קרה, הייתי מקבל. אבל זה אחרי עידן הנבואה. פורים עוד אולי לא, פורים ברוח הקודש עוד היה שמה, יש עוד אחרוני הנביאים היו עוד בכנסת הגדולה, חגי זכריה ומלאכי. אבל חנוכה זה ודאי כבר אחרי עידן הנבואה. ולכן אני לא יודע עד כמה אפשר לשים את האצבע על זה שהקדוש ברוך הוא היה מעורב שם. חכמים חשבו שכך, אבל חכמים כבר ראינו שהם ראו דברים בצורה קצת שונה. הייתה להם הבנה אני חושב לא נכונה בקשר לתהליכים טבעיים, אני מניח שהם גם לא היו אלופי הסטטיסטיקה, ולכן לא מופרך בעיניי שהם יכלו לטעות בפרשנות שהם נתנו לאירועים. עדיין אני אומר הלל ומודה לקדוש ברוך הוא, כיוון שכמו שאני מודה לו בכל הקשר, אני מודה לו על זה שהוא ברא את העולם, שנתן לאנשים תבונה ואומץ לעשות דברים, אבל הם השתמשו בכלים האלה כדי לנצח במלחמה באמצעות הכישרון והאומץ שלהם, ולכן הם ניצחו. זה מה שהדרשות הר"ן כותב כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. כן, כוחי ועוצם הפסוקים של כוחי ועוצם ידי שתמיד אומרים כוחי ועוצם ידי, כן? הנזיפות של המשגיחים על אלה שמדברים כמוני אומרים זה כוחי ועוצם ידי, נורא ואיום, נורא ונוראות. אז הטענה היא שתסתכלו בפסוקים, האלטרנטיבה לכוחי ועוצם ידי היא לא שהכול מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, להפך, הפסוק אומר את מה שאני אומר. הפסוק אומר שאל תגיד כוחי ועוצם ידי, אלא מה? אלא תבין שהוא הנותן לך כוח לעשות חיל. החיל הוא שלך, רק מי מאפשר לך לפעול? מי נתן לך את התבונה לפעול? את האומץ לפעול? את הכוח לפעול? מי ברא את הטבע ואת האמצעים שבהם אתה משתמש כדי לפעול? הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית. וכיוון שכך, הניצחונות והניסים סו-קולד הסטטיסטיים האלה הם פשוט הזדמנויות לאנשים להודות לקדוש ברוך הוא על העולם שהוא ברא. כך אני לפחות רואה את ההודאות האלה על הניסים, כולל הניסים של חנוכה, אני לא מדבר על קריעת ים סוף. קריעת ים סוף זה נס גלוי. אני מדבר על ניסי חנוכה ואולי פורים, למרות שבפורים עוד פעם, יכול להיות שברוח הקודש אז אפשר לקבל שאיזה יד השם הייתה שמה מאחורה, אני לא יודע. טוב, אז סיימנו גם באיזה משפט אפיקורסי על חנוכה, זו נקודה טובה לסיים בה. אם מישהו רוצה להעיר או לשאול אז זה הזמן.
[Speaker D] הרב, אני רציתי לשאול, אני רוצה לחזור אולי שתי שיעורים אחורה בקשר למה שהרב דיבר על צמצום כפשוטו וצמצום שלא כפשוטו. הרב הציג את הצמצום שלא כפשוטו כדברים שלא יכולים להיאמר, זה כאילו הכול אשליה וזה בעצם אנחנו… רק הקדוש ברוך הוא נמצא פה ואנחנו לא פה. אבל הצד השני נראה לי שהוא גם קצת קשה. כי אנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא מחויב המציאות. זה אומר שאם הוא נעלם אנחנו נעלמים יחד איתו. ככה זה, אז איך זה שאנחנו אומרים צמצום כפשוטו, זה אומר שהוא פה לא נמצא. אז אני שואל שאלה כזאת, אם הוא פה לא נמצא, איך אנחנו חיים? הרי מבחינתי הוא נעלם. הוא נעלם לגמרי אבל, או שאנחנו אומרים צמצום כפשוטו אבל לא עד הסוף, הצמצום כפשוטו הוא לא כפשוטו עד הסוף, ואז זה מילים ריקות.
[הרב מיכאל אברהם] אני אענה על זה בתרתי או בתלתא. א', מי אמר שכשהקדוש ברוך הוא נעלם אנחנו לא קיימים? מאיפה הוצאת את זה? אני חושב שאם הקדוש ברוך הוא לא היה בורא אותנו לא היינו קיימים, אבל משעה שאנחנו קיימים, אז למה ש… מאיפה באה התזה הזאת שצריך את הנוכחות שלו כי אחרת אנחנו לא יכולים להיות פה? תזה מאוד נפוצה, לא מכיר לה מקור מוסמך ואני לא בטוח בכלל שאני מקבל אותה. זה א'.
[Speaker E] מחויב המציאות, הרמב"ם אומר שהוא מחויב המציאות. זה לא מקור מוסמך?
[הרב מיכאל אברהם] קודם כל זה שהרמב"ם אומר זה עוד לא אומר שזה מקור מוסמך. ב', זה שהקדוש ברוך הוא מחויב המציאות זה לא אומר שהוא הכרח כדי שאני אתקיים. זה רק אומר שהוא לא יכול שלא להתקיים. אבל זה לא אומר שאני לא יכול להתקיים בלעדיו. מאיפה זה בא?
[Speaker D] אז מה הקשר שלנו אליו? מה הקשר שלנו אליו?
[הרב מיכאל אברהם] שאלה אחרת, שאלה שאלה, פרה פרה. אז כרגע מה שאני בעצם רוצה לומר זה מי אמר שהוא מהווה תנאי לקיומנו? דבר נוסף, דבר שלישי, שני או שלישי, אני כבר לא עוקב, ההסתלקות שלו היא לא הסתלקות מהעולם, אלא מהמציאות, אלא הסתלקות שלו מהמקום שבו אנחנו נבראנו. הוא נותן לנו איזה שהוא מקום להימצא בו אבל הוא קיים. הוא קיים בתור סובב, אולי בתור ממלא, אבל הוא לא אנחנו. ודבר רביעי או שלישי או רביעי, זה שהקדוש ברוך הוא, וזה גם בקבלה מה שמופיע שמה, זה שיש רשימו גם בחלל הפנוי. זאת אומרת שמשהו ממנו נשאר גם בחלל הפנוי. וכשאני אומר שהצמצום הוא כפשוטו, אין פירושו שהקדוש ברוך הוא בהכרח לא נמצא פה, אלא פירושו שאני זה משהו נפרד, אני זה לא הוא. זה לא אומר שאיפה שהוא בתוכי, מסביבי, באיזושהי צורה משפיע עליי, נמצא הקדוש ברוך הוא. האמירה של צמצום לא כפשוטו פירושה שאין שום דבר חוץ ממנו, אנחנו פשוט לא קיימים. הטענה שהצמצום הוא כפשוטו היא לא בהכרח אומרת שהוא לא. הוא נמצא פה, אפילו פה. הוא נמצא פה, אבל הוא זה לא אני. גם הוא נמצא פה וגם אני נמצא פה, אבל אין את הזהות ביני לבינו.
[Speaker D] הבנתי. עכשיו הרב, עוד שאלה. הרב עושה כאילו קפיצה בהשגחה פרטית, דהיינו, אני מבין שאדם פרטי כן יכול להרוג, יכול להרוג אותי וזה, אבל אני מחלק בין דברים שנגיד קורים ברכבת עצמה, לבין שינוי של המסלול של הרכבת. הרב עושה קפיצה כאילו בינינו לבין מלחמה של הנאצים. אני חושב לעצמי שחז"ל אומרים לדוגמה שמשה רבנו ניסו להרוג אותו וצווארו הפך לצוואר של שיש. לא אכפת לי אם זה קרה בהיסטוריה או לא. או שיעקב אבינו ולבן, אז הקדוש ברוך הוא בא ללבן ואמר לו הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע. אני מבין שאלה נמצאים, אלה כאילו השורשים של הבריאה. אי אפשר להסיט את הרכבת ממסלולה. זה אומר שיכול להיות שבאמת בין בן אדם לבן אדם הקדוש ברוך הוא לא מתערב. אבל אם לדוגמה מישהו רוצה להסיט את הרכבת ממסלולה, מחר להטיל פצצת אטום על כל עם ישראל, אין עם ישראל, שום נבואה לא מתקיימת. אז גם זה לדעת הרב, גם זה לדעת הרב, זה דבר שהקדוש ברוך הוא באמת לא יתערב בו? להסיט את הרכבת ממסלולה?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע את זה. א', אני לא יודע. בהחלט יכול להיות.
[Speaker D] לא, אני שואל, אני רוצה לדעת כאילו מה הרב חושב על זה. לא "לא יודע", זה לא… כאילו מה נראה לך יקרה?
[הרב מיכאל אברהם] "לא יודע", זה מה שאני חושב על זה. לא יודע. מה, הכל אני צריך לדעת? יש דברים שאני לא יודע. אין לי עמדה לגבי זה. יכול להיות בהחלט שהקדוש ברוך הוא יתערב במצב כזה. יכול להיות. מי אמר שלא? אני מוכן לקבל את זה בהחלט. אבל הנקודה של הסקאלות הגדולות זה משהו שאני אטפל בו בשיעור הבא. אז בוא נשאיר את זה בינתיים. אני עוד אדבר על תופעה של סקאלות גדולות. בסדר? אז את זה אני אשאיר לפעם הבאה, כי זה בדיוק הנקודה הבאה שאני מגיע אליה.
[Speaker B] יש שאלה?
[הרב מיכאל אברהם] יש מישהו שם מדבר, אני לא שומע, זה משהו חלש.
[Speaker C] שנייה אחת.
[Speaker B] שומעים יותר טוב ככה? כן. רציתי לשאול שני דברים. הראשון, יכול להיות ששוב אני מקדים את המאוחר, אבל זה קצת פסוקים, אבל היה את ההפטרה האחרונה, זו שלא קראנו אבל היינו קוראים לפר… קמא בשנתיים מקרא, שמסתיימת ב… אני לא מדייק, לא זוכר בדיוק את הפסוק, אבל "אם תהיה רעה בעיר והשם לא עשה"? כלומר, מה שמיוחד שם זה לא עוד פסוק שמראה על מעורבות השם, שכאלה יש כמובן מלא, אלא זה כאילו לעיכובא, כאילו הייתכן שיש רעה ולא השם גרם אותה?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני על העניין הזה של הפסוקים שמדברים על מעורבות של הקדוש ברוך הוא אדבר בפעם הבאה. בסדר? מה עושים עם הפסוקים ומה עושים עם העדויות האחרות למעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם? גם נדבר בפעם הבאה בעזרת השם.
[Speaker C] אפשר לשאול שאלה? כן. כתוב ברבנו בחיי בסוף ספר במדבר, אני לא מביא את זה כהוכחה החלטית, רק אני מביא את זה כסימן שאלה. כתוב "כי יפול הנופל ממנו", עתיד ליפול מששת ימי בראשית. כל המאורעות שאמורים לקרות בטבע, הם כבר חקוקים והם רק באים לביצוע. כביכול הקדוש ברוך הוא השביע כוחות הטבע והם רק מקיימים את הפעולות. ולפעמים כתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא מבקש מהים להחזיר את הכסף, או לפעמים להחזיר את… הוא מבקש מהטבע לשנות מהשבועה שהקדוש ברוך הוא נשבע או הפוך, שהטבע נשבע לקדוש ברוך הוא שהוא יקיים במהלך ששת אלפים שנה של יצירתו. להסתכל על זה בצורה כזאת שהקדוש ברוך הוא לא מתערב כלל, או להסתכל בזה בצורה כזאת של לתת לנו תחושה שאחרי הכל הקדוש ברוך הוא מאחורי הכל.
[הרב מיכאל אברהם] וזה… עוד פעם, הקדוש ברוך הוא מאחורי הכל, במובן הזה שהוא עושה כל דבר, אני לא מקבל בכלל. סקאלות הגדולות אמרתי שאני אדבר בפעם הבאה. אבל עוד פעם, זה שרבנו בחיי כותב ככה, אז אני לא מסכים. יש בגמרא אמירות מן הסוג הזה, אם כי בגמרא יש אמירות לכל הכיוונים. וגם משם אני לא אקבל את זה, כי אני לא חושב שיש סמכות לגמרא בתחומים האלה, אני לא חושב שהאמוראים הבינו בזה יותר ממני, הם לא היו נביאים.
[Speaker C] גם גם אם יש מדרש, אתם אומרים שכל דבר שהוא מהטקסט הסמכותי ההלכתי לא מחייב סמכות דרשתית או אגדתית כי אתם אומרים
[הרב מיכאל אברהם] דיברתי על זה כמה פעמים בעבר, כן, יש לי על זה אריכות גדולה על שאלת הסמכות. איפה יש סמכות, איפה אין סמכות. בטרילוגיה אני גם מדבר על זה, אבל דיברתי על זה גם בשיעורים פה, כן, אין סמכות בתחומים לא הלכתיים. לא יכולה להיות, מושגית לא יכולה להיות סמכות, טוב זה דורש
[Speaker C] אבל זה מספיק כנה והוגן לומר שמכיוון שהרציונל שלי לא תואם לדברים האלו, אז אני יכול להעמיד בסימן שאלה ולא לקבל את מה שאנשים גדולים כמו רבינו בחיי או תנאים ואמוראים התבטאו בצורה די מפורשת?
[הרב מיכאל אברהם] למה לא? מה? אני אשקול בכבוד את מה שהם אומרים ואני אגיע למסקנה. אם אני מסכים איתם טוב ואם אני לא מסכים איתם אז אני לא מסכים. מה לעשות?
[Speaker C] אני שומע. תודה רבה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. לילה טוב, חנוכה שמח.
[Speaker E] חנוכה שמח.
[הרב מיכאל אברהם] מחר יש לנו עוד יום ושבת שלום. להתראות.
[Speaker C] חנוכה שמח.