ספק וסטטיסטיקה – שיעור 27

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בואו נתחיל, שלום. אנחנו בסדרה על ספק וסטטיסטיקה והתחלתי בפעם הקודמת לדבר קצת על סטטיסטיקה של התנהגות אנושית. ואמרתי שבמבט ראשוני, אם תשאלו אנשים, הם יגידו לכם שסטטיסטיקה זה הכלי שבאמצעותו אנחנו מטפלים בתהליכים מקריים. זאת אומרת, אם משהו קורה באופן מקרי, אקראי, אז הדרך לטפל בסיטואציה הזאת היא על ידי סטטיסטיקה. אבל מתברר שבכמעט בכל המצבים שבהם אנחנו משתמשים בסטטיסטיקה, אנחנו דווקא לא עוסקים בתהליכים מקריים, אלא באחד משני סוגים אחרים של תהליכים. סוג אחד זה התהליכים הדטרמיניסטיים, כמו הטלת קובייה, הטלת מטבע, דברים מן הסוג הזה, ששם הסברתי שבעצם זה בכלל אין שם שום דבר אקראי, זה תהליכים דטרמיניסטיים לחלוטין. ועדיין אנחנו משתמשים בכלים סטטיסטיים כדי לטפל בסיטואציות האלה וזה מפני שהן מורכבות או תלויות בצורה מאוד רגישה בנסיבות, בתנאי התחלה, בנסיבות, ולכן בעצם אנחנו יכולים לטפל בהם בכלים סטטיסטיים למרות שאין שם שום דבר שהוא באמת מקרי. הדוגמה השנייה, הקטגוריה השנייה שבה אנחנו משתמשים בסטטיסטיקה זה התנהגויות אנושיות, כאשר לפחות להבנתי התנהגויות אנושיות לא שייכות לאגף הדטרמיניסטי, אני מאמין בבחירה חופשית שיש לאנשים ולכן מבחינתי זאת קטגוריה אחרת. דטרמיניסטים יגידו לכם שזאת אותה קטגוריה, אבל אני טוען שיש פה שתי קטגוריות שתיהן לא אקראיות ובשתיהן אנחנו מפעילים כלים סטטיסטיים. המקום היחיד שבו אנחנו מפעילים כלים סטטיסטיים בסיטואציה שהיא אקראית באמת זה תורת הקוונטים בפרשנויות המקובלות לתורת הקוונטים שמדברות על אקראיות אמיתית. ושם אנחנו משתמשים בכלים סטטיסטיים אבל זה כמובן נחלתם הבלעדית של פיזיקאים שעוסקים בתופעות מאוד אזוטריות בסקאלות מאוד קטנות, בגדלים מאוד קטנים ולכן בעצם האדם הסביר בנסיונו היומיומי שלו לא פוגש בכלל יישומים של סטטיסטיקה על תופעות מקריות. מאוד מפתיע אגב, יש אנשים ששומעים את זה במבט ראשון זה נראה להם ממש מוזר או מפתיע כי אנחנו רגילים שסטטיסטיקה זה כלי לטפל בתופעות אקראיות, אז זהו שלא. זאת אומרת הסטטיסטיקה כשפיתחו אותה, כשמדברים עליה מתמטיקאים הם כמובן מדברים על תהליכים מקריים, זה ברור. אבל היישומים של הכלים האלה בעולם הם לעולם לא נעשים על מצבים מקריים, לעולם. אין מצבים מקריים שאנחנו פוגשים שאנחנו משתמשים בסטטיסטיקה כדי לטפל בהם. לא השקעות בבורסה ולא שום חישוב סטטיסטי שתעלו בדעתכם, כלום, כלום כלום. כל מה שאנחנו מכירים זה אחת משתי הקטגוריות האלה. או דטרמיניסטי מורכב, תלוי בתנאי התחלה ולכן משתמשים בכלים סטטיסטיים או התנהגות אנושית. זאת אומרת סטטיסטיקה של התנהגות אנושית ושוב שתי הקטגוריות האלה הן לא מקריות. דיברתי על זה שיש בעצם שלוש קטגוריות בסיסיות של התנהגות: דטרמיניסטי, אינדטרמיניסטי שמתחלק לשתי תת קטגוריות, תת קטגוריה אחת זה המקריות, תת קטגוריה שניה זה רצון חופשי או בחירה. אז מבין שלוש הקטגוריות האלה הסטטיסטיקה משמשת אותנו דווקא בשתיים שהן לא מקריות, דווקא שם. כי אנחנו לא פוגשים פשוט את הקטגוריה המקרית. ברור שאפשר להשתמש גם על הקטגוריה המקרית אבל אנחנו לא מכירים קטגוריה כזאת. בעולם שלנו אין מקריים, אין מקרה בעולם כלל כמו שנאמר. אז התופעה הזאת, החלוקה הזאת מביאה אותי להתמקד עכשיו בקטגוריה השנייה, התנהגות אנושית. ומבחינת ההתנהגות האנושית זה באמת לא טריוויאלי למה אפשר לטפל בה בכלים סטטיסטיים. היא לא מקרית אלא תוצר של רצון חופשי, של בחירה, חלק מההתנהגויות האנושיות לפחות. ולכן זה מפתיע לגלות שאפשר לטפל בה בכלים הסתברותיים או בכלים סטטיסטיים. התחלתי בפעם הקודמת לדבר על הרמב"ם והראב"ד בפרק ו' מהלכות תשובה, שהרמב"ם מדבר על השאלה למה הענישו את פרעה ואת המצרים על זה שמשתעבדו בישראל אם הקב"ה אמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים כבר מאות שנים קודם שזה מה שיקרה. ובסאבטקסט של הרמב"ם לפחות נראה שהקב"ה אמר זה לא מובא רק כדי להגיד שהוא ידע מראש, אלא הקב"ה גם חולל את הדבר הזה. זאת אומרת, זה לא רק ידיעה במובן פסיבי של מה שיקרה מראש, אלא הקב"ה יצר את הסיטואציה, חולל את הסיטואציה הזאת. ולכן זה עוד הרבה יותר קשה למה מענישים את המצרים על משהו שבעצם לא היה בידם. אם גם אם אני אקבל את מה שהרמב"ם כותב פרק אחד קודם, הרי הראב"ד צועק עליו מה אתה רוצה כבר הסברת את זה פרק קודם, התייחסת לזה בפרק קודם. הראב"ד לא רואה את זה כהסבר. הוא אומר הידיעה של הקב"ה לא מכתיבה את הבחירות שלנו, הבחירות שלנו הן עדיין חופשיות. זאת הטענה של הראב"ד נגד הרמב"ם. אמרתי שהרמב"ם גם אם הוא, אני לא חושב שהוא טוען את זה בפרק ה', אבל גם אם הוא היה טוען את זה, זה לא משנה לגבי מה שהוא אומר בפרק ו'. שבפרק ו' הוא מדבר על מצבים שבהם הקב"ה חולל את התוצאה, לא רק ידע מראש מה הולך לקרות. וכשהקב"ה מחולל את התוצאה זה ודאי סותר את הבחירה החופשית שלנו. מילא אם תגיד לי כשהוא יודע מראש הוא יודע אבל בעצם הכל מסור לנו, זאת פעולה חופשית. אבל אם הקב"ה מחולל את התוצאה, נו אז זה ברור שהוא חולל את זה וזה לא בידינו. אז איך אפשר להעניש בנאדם על פעולה שלא הוא עשה אותה? הוא פשוט היה מריונטה על חוט, מישהו השתמש בו כדי לחולל את הפעולה הזאת או את התוצאה הזאת. אז על זה אומר הרמב"ם שהקב"ה לא גזר על אף מצרי ספציפי שהוא ישתעבד בישראל. הקב"ה בסך הכל אמר שהמצרים כקולקטיב ישתעבדו בעם ישראל. אבל לכל מצרי לחוד הייתה בחירה חופשית, הוא היה יכול כן לעשות את זה או לא לעשות את זה. ולכן בעצם כל מצרי שכן עשה את זה אמור לתת על זה את הדין כי זה לא הוכתב לו. שואל עליו הראב"ד, מה זאת אומרת, כן, אני עכשיו מתאר את זה במילים שלי, אבל זה כנראה מה שעומד מאחורי השאלות של הראב"ד, תחשבו שיש מאה מצרים, תשעים ותשעה מתוכם בחרו בטוב, לא לשעבד את ישראל. האם למצרי המאה יש אפשרות לבחור לא לשעבד את ישראל? אם הוא יבחר בזה אז התחזית של הקב"ה, או אפילו לא התחזית אלא התוכנית של הקב"ה שהמצרים ישתעבדו בישראל לא מתקיימת. זה לא יכול להיות. ההנחה שמה שהקב"ה רוצה או חוזה או מחולל בוודאי גם יקרה, אז זה אומר שבעצם אי אפשר להגיד אוקיי על אף מצרי לחוד לא נגזרה הגזירה, יש פה משהו שכן הכתיב את התוצאה, כך טוען הראב"ד. אז אמרתי שהרמב"ם כנראה מניח, וזה בעצם העוקץ, זאת הנקודה המרכזית שעליה אני רציתי ורוצה גם היום להתעכב, הרמב"ם בעצם טוען שמה שפעל פה זה חוק המספרים הגדולים. זאת אומרת בסופו של דבר הקב"ה בסך הכל קבע את הנסיבות הנפשיות אולי והתרבותיות או החברתיות, מה שלא יהיה, אבל קבע את הנסיבות באופן כזה שנגיד יש ארבעים אחוז סיכוי שמצרי ישתעבד ביהודים ושישים אחוז שלא. שבמקרה הרגיל נגיד שיש רק אחוז אחד שבנאדם ישתעבד בבנאדם אחר, למה שהוא יעשה את זה? אבל הקב"ה הטיה את המשקולות כך שזה הפך לארבעים אחוז. עכשיו כל מצרי לחוד היה יכול להחליט לא להשתעבד בישראל, יש לו את האופציה הזאת. הוא יכול גם, גם אם זה קשה לו נגיד לא להשתעבד, עדיין הוא יכול. אבל בסך הכל אם נסתכל על כמות גדולה של מצרים, לפי חוק המספרים הגדולים יהיו ארבעים אחוז מהם שישתעבדו בעם ישראל. ולכן אם הקב"ה בונה את המשקולות באופן כזה, אז למרות שבאמת לכל מצרי לחוד יש בחירה חופשית, הוא היה יכול להחליט כן או לא, אני עדיין יכול להגיד מראש מה יקרה במישור הקולקטיבי. זאת אומרת שקולקטיבית אם אתה מסתכל על מיליון מצרים, יהיו שם איזה ארבע מאות אלף שישתעבדו בעם ישראל. את זה אני יכול להגיד לך מראש, למרות שלכל מצרי יש בחירה חופשית. זאת בעצם הטענה שאני רוצה לחדד כאן.

[Speaker B] רב, אבל אם בא נציג המצרים מהתחלה, אומר אני מייצג את כולם ואתה קובע לי כבר מראש שהם ישתעבדו בישראל, אז אתה נותן עונש קולקטיבי לכולם,

[הרב מיכאל אברהם] אז

[Speaker B] איזה בחירה יצאה פה?

[הרב מיכאל אברהם] שאלת את זה נדמה לי גם בשיעור הקודם. שאלת הענישה היא שאלה אחרת, אני לא נכנס כרגע לשאלת הענישה. בוא נניח שנענשו רק המצרים שהשתעבדו בישראל לצורך הדיון. ענישה קולקטיבית זו סוגיה שלא קשורה אליי, היא צריך לדון בה לגופה, מה אתה מעניש מישהו שלא חטא? אני רוצה לדון בשאלה למה הענישו את מי שכן חטא? אז בוא נגיד שהענישו רק את אלה שכן חטאו. בסדר? בלי קשר, נעזוב את הענישה הקולקטיבית בצד. עדיין יש פה שאלה, מה אתה רוצה מהם, הרי אתה הכתבת את זה שהם יעשו את זה, אז למה אתה מעניש אותם, גם את אלה שכן עשו? ועל זה טוען הרמב"ם לפי איך שאני מבין, שלא נכון. לא הכתיבו לאף אחד את התוצאה, הכתיבו רק את התוצאה הקולקטיבית, אבל כל אחד לחוד מהמצרים הייתה לו בחירה חופשית, ואם הוא החליט להשתעבד בישראל, מגיע לו עונש.

[Speaker B] ואם נניח הקדוש ברוך הוא הכתיב תנאים שתשעים ותשע פסיק תשע תשע אחוז ישתעבדו בישראל, עדיין יש שבריר אחוז שהוא יכול שלא להשתעבד. אז גם אז מה השאלה? אז עדיין איזה בחירה בכל זאת?

[הרב מיכאל אברהם] יש לו בחירה הרבה יותר קשה ולכן יש נסיבות מקלות לעונש. העונש שיגיע לו יהיה הרבה יותר קל, זה ברור. כמו שאתה מעמיד לדין לא יודע מה, גנב. עכשיו יכולים לבוא עדים ולהעיד שהוא גדל בבית קשה ומצבו נורא ואיום והיה בלחצים מטורפים. עדיין הוא ייענש כל עוד הייתה לו איזושהי אפשרות להתגבר ולא לגנוב. אבל ברור שבשיקולים לעונש אנחנו ניקח בחשבון את התנאים שבתוכם הוא פעל. אם היה לו מאוד מאוד מאוד קשה לא לגנוב, אז העונש שיוטל עליו כנראה יהיה עונש קל. בן אדם שלא היה בנסיבות כל כך קשות ובכל זאת גנב סתם בגלל תאוות בצע, יקבל עונש חמור יותר. אבל אני מדבר ברמת האחריות העקרונית, האחריות העקרונית קיימת על כל אחד שיש לו אופציה להתגבר. כל עוד יש לך אופציה להתגבר, יש לך אחריות. מה רמת העונש שתקבל? זה כבר טיעונים לעונש. על זה כבר אפשר לדבר לחוד. ולכן אני אומר כן, גם אם היה תשעים ותשע אחוז, עדיין האחריות היא עליך. כן? תחשוב על לא יודע מה, על נאצים. בסדר? הנאצים בתוך הנסיבות שהם פעלו, לפחות בחלק מהמקומות כמעט לא הייתה להם ברירה. לא יודע, עובדים במחנות ריכוז. בסדר? שהתעללו באסירים שם. אני מניח או בוא נגיד לצורך הדיון לפחות, בוא נאמץ את הטענה, לא היה להם כמעט אפשרות. מה הם יעשו? אין להם הרבה ברירה. האם אני פוטר אותם מאחריות בגלל זה? לא. אבל בהחלט יש מקום לשקול הקלה בעונש כי באמת בנסיבות כאלה אולי אדם סביר לא היה עומד בזה. אבל כל עוד יש לך את האפשרות להתנגד, אתה אחראי למה שעשית. האחריות העקרונית קיימת. מה עוצמת הענישה? זה כבר גם במשפטים מחלקים את זה בין הכרעת הדין לגזר הדין. זאת אומרת, קודם כל אתה דן אם הוא אשם, אם יש עליו אחריות. גזר הדין זה כבר עם טיעונים לעונש, זה כבר שאלה אחרת. אז גם בהקשר הזה צריך, אני מדבר כרגע רק על המישור העקרוני של האם יש עליך אחריות. כמה עונש תקבל? זה בהחלט יהיה תלוי בנסיבות, במשקולות וכדומה.

[Speaker C] יש מצב שתוך כדי התהליך של קבלת החלטות של המצרים, הקדוש ברוך הוא רואה שמשהו לא מסתדר לפי מה שהוא חשב והוא מתערב?

[הרב מיכאל אברהם] אולי, אני לא יודע, יכול להיות.

[Speaker C] אז שוב זה מכתיב? כי הוא רוצה להגיע לתוצאה הסופית.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה באמת מה שקרה, אז באמת לא מגיע להם עונש. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא התערב כי הוא רוצה שעם ישראל יסבול מאיזושהי סיבה, אבל אתה לא יכול להטיל עונש אם אתה ניתבת את האדם באופן דטרמיניסטי לעשות את הפעולה הזאת. אם הקדוש ברוך הוא רק מעמיק עוד יותר את המשקולות שדוחפים את המצרים להתעלל בישראל אבל לא קובע באופן, לא מחולל את זה באופן דטרמיניסטי, אז עדיין האחריות היא עליהם. ברגע שהוא התערב וכבר יצר באופן דטרמיניסטי את התוצאה, ברור שאין להם שום אחריות.

[Speaker C] אבל אז הוא פגע בבחירה החופשית, הוא בעצמו פגע בבחירה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. הוא פגע בבחירה החופשית ולכן אין עליהם אחריות כי הם לא עשו את זה מבחירתם החופשית.

[Speaker C] כן, אבל אז זה כאילו לא מסתדר עם הכלל שיש בחירה חופשית ויש בכל זאת את הידיעה מראש?

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, אתה הצעת שאולי הוא התערב. אני לא יודע אם הוא התערב או לא. אם הוא התערב, אכן זה פוגע בבחירה החופשית שלהם אבל עונש לא יגיע להם. אני אומר, יכול להיות שבאמת לא התערב כי הוא לא רוצה לשלול מאנשים בחירה. הבחירה החופשית. אני אגב עקרונית לא שולל את זה, בהחלט ייתכן שלפעמים הקדוש ברוך הוא יקח את הבחירה החופשית, כי הוא החליט שאת זה הוא לא מוכן שיקרה מאיזושהי סיבה. סתם, מישהו אני לא יודע מה תחשוב, אני תמיד ככה הסנריו הזה תמיד עובר לי בראש, גם בתקופת המלחמה אגב זה היה עוד הרבה יותר חזק. מישהו מתחיל מחליט ללחוץ על הכפתור האדום. שזה כמובן פותח מחול שדים שאתה לא יודע לאן הוא מוביל. אתה יורה את הטיל הגרעיני הראשון, אבל התגובה וכל התגובה האוטומטית, הרי יש שם דוקטרינה של השמדה הדדית וכדומה, אתה לא יודע לאן זה מוביל. אני ככה נורא קיוויתי, לא היה לי מושג כמובן מה נכון ומה לא, נורא קיוויתי שאם מישהו אי פעם יקבל החלטה כזאת הקדוש ברוך הוא יתערב ולא ייתן לו לעשות את זה. ואני לא חושב שזה סותר את המדיניות העקרונית שלו להשאיר לאנשים בחירה חופשית. יש תוצאות שהוא לא מוכן לתת לאנשים לחולל. הוא לא מוכן, אולי לא יודע, אולי הוא לא מוכן לתת לאנשים להשמיד את העולם, או להשמיד את העם היהודי, או להשמיד סתם עם, לא יודע. ואז הוא כן יתערב, ואני לא חושב שאפשר לשלול את זה. למה לא? העיקרון של הבחירה החופשית הוא עיקרון עקרוני. זאת אומרת עקרונית יש לאנשים בחירה חופשית. זה לא אומר שתמיד בכל מצב הקדוש ברוך הוא ישאיר להם את זה. למשל יש מצבים גם בעולם המשפטי, יש מצבים שבהם האדם נפטר מאחריות פלילית בגלל שהוא פעל תחת דחף לא בר כיבוש. הוא לא היה יכול לכבוש את הדחף שלו, ולכן במצב כזה אין לו אחריות. איפה הבחירה החופשית? לבן אדם באופן עקרוני יש בחירה חופשית, אבל ייתכנו מצבים שבהם משתלט עליו משהו שהוא לא מצליח להתמודד איתו וזה כפוי עליו, הוא לא יכול להתמודד נגד הדבר הזה. אז אני לא שולל גם את האפשרות שגם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות התערבות ספורדית כזאת ולעצור דברים שהוא לא רוצה שיקרו. עקרונית זה יכול לקרות, אני לא יודע אם זה קורה, אני לא יודע מתי זה קורה, אבל עקרונית זה יכול לקרות. אני לא חושב שזה סותר שום עיקרון בסיסי תיאולוגי או אחר. העיקרון הוא שאמורה להיות לנו בחירה חופשית באופן עקרוני. זה לא אומר שתמיד יש לנו בחירה חופשית על כל מה שאנחנו רק נרצה לעשות, זאת טענה יותר חזקה. טוב.

[Speaker B] הרב, אי אפשר להוסיף גם למה שהרב אמר שנוצרו, הקדוש ברוך הוא כביכול יצר תנאים שיהיה שישים אחוז בעצם השתעבדות? השישים אחוז האלה זה לא שזה נוצר כאילו הקדוש ברוך הוא כיוון את זה, הרי זה לאורך דורות נוצרה תרבות שהיא די מרושעת, שהקדוש ברוך הוא הסתכל, אמר תראה אני רואה שעוד כמה דורות זה הולך להיות בכיוון שישעבדו אתכם, אז גם על השישים אחוז הם אחראים.

[הרב מיכאל אברהם] צריך להחליט אם התרבות הזאת בעצמה היא נוצרת באופן דטרמיניסטי, זה לא החלטה של בני אדם?

[Speaker B] לא לא לא, זה לאט לאט נוצרה בבחירה חופשית. כן כן, בהתחלה הם היו צדיקים אולי ואחר כך לאט לאט.

[הרב מיכאל אברהם] תשמע תשמע, אני לא מדבר על הקצב, הקצב לא מעניין. אני שואל אם התהליך הוא דטרמיניסטי, לא אכפת לי אם הוא איטי או מהיר. אם התהליך האיטי הזה הוא דטרמיניסטי, אז עוד פעם זה הקדוש ברוך הוא.

[Speaker B] לא, לא דטרמיניסטי.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה תוצאה של בחירה של בני אדם, אז לא פתרת שום דבר, עדיין בני אדם בחרו את זה.

[Speaker B] נכון, נו אז הקדוש ברוך הוא אמר ידוע תדע כי לאברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, כי אני מסתכל על המצרים אני רואה שזה הולך להיות שם.

[הרב מיכאל אברהם] איך אתה רואה? אבל יש להם בחירה חופשית.

[Speaker B] אבל אני רואה איזה תרבות מרושעת קיימת שם.

[הרב מיכאל אברהם] אבל התרבות היא גם תוצר של בחירה חופשית.

[Speaker B] נכון והם בחרו בזה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה בחרו? אבל מחר הם יכולים לבחור אחרת.

[Speaker B] אבל הסיכוי שלהם כשאני מסתכל אני רואה שהסיכוי הזה הוא קטן מאוד.

[הרב מיכאל אברהם] אז לא חידשת שום דבר, זה מה שבדיוק אני אומר. הקדוש ברוך הוא נותן תחזית שהיא תחזית סטטיסטית.

[Speaker B] הו תחזית, נכון, לא קביעה. בסדר, זה רק מה שרציתי.

[הרב מיכאל אברהם] וזאת הטענה שלי, אבל בשביל זה לא צריך להיזקק לתרבות ולתהליך ארוך שנים. אני יכול לעשות את זה גם בבת אחת, זה לא משנה. הקדוש ברוך הוא נותן תחזית סטטיסטית כאשר כל אדם לחוד יש לו בחירה חופשית, זה מה שהרמב"ם אומר. רק ברמה הקולקטיבית, התמונה הגדולה, אפשר לצפות אותה מראש. לפחות ברמת ודאות מאוד גבוהה, אף פעם לא מאה אחוז. רק כשיש אינסוף מצרים זה יהיה מאה אחוז, חוק המספרים הגדולים. אבל כשיש מספר גדול של מצרים אבל לא אינסופי, אז אני יכול להגיד לך בוודאות די גבוהה שארבע מאות אלף ישתעבדו בישראל. אבל תיאורטית יכול להיות מצב שכולם מחליטים לא להשתעבד, יש בחירה חופשית לכל אחד מהם. ולכן הטענה היא שבעצם יש אפשרות לטפל בכלים סטטיסטיים גם בהתנהגויות אנושיות, כולל התנהגויות שהן תוצר של רצון חופשי, של בחירה. שזה קצת מפתיע ומאוד לא אינטואיטיבי, למה איך אתה יכול לקבוע מראש סטטיסטית משהו שהוא תולדה של בחירה חופשית. עכשיו אני אביא דוגמה אולי שמחדדת עוד יותר את האבסורד שיש בעניין הזה. זה טור חמש מאות שלושים ותשע באתר שלי. כתבתי אותו אחרי שיחה עם הבן שלי. הבן שלי עובד בפייסבוק, אחד הבנים, עובד בפייסבוק. והוא מטפל שמה, כן, עובד מול חברות גדולות שמשווקות ברשת, ובוחרים אסטרטגיות שיווק, אסטרטגיות פרסום, אסטרטגיות שיווק וכדומה. עכשיו הוא יושב על השאלטר, האלגוריתמים. זאת אומרת, אתה משלם, אנחנו בונים לך אלגוריתם מסוים, מה איזה תוצאות יוקפצו לאנשים כשהם גולשים וכדומה, כן, אנחנו מכירים את האלגוריתמים האלה, יצא להם שם רע במקומות מסוימים. אז הוא בכל אופן יושב, גם הוא, כן, לא שהוא אחראי על האלגוריתמים של פייסבוק. אבל הוא משתמש בתשתית הזאת, בפלטפורמה הזאת, כדי לקדם מוצרים, לא יודע מה, כן, לשווק דברים עבור חברות מסוימות. עכשיו הוא אומר לי תשמע, אתה לא מאמין עד כמה התהליך הזה הוא דטרמיניסטי. אני יכול להגיד לך מראש שאם אני עושה דבר כזה וכזה, ביום כזה וכזה, זאת תהיה התוצאה והיא תהיה בול, בשגיאות פצפונות. ומתי שאני רוצה, אני משחק עם אנשים כמו מריונטות. זאת אומרת, אם אני עכשיו אחליט על מדיניות של אפס נקודה שבע במקום אפס נקודה שישים וחמש, לא יודע מה, בהעלאת פרסומת כזאת או בגודל של הפרסומת או במקום שבו היא מופיעה, לא יודע בדיוק מה, אני אומר לך שתהיה עלייה של חמישה אחוזים בקנייה של המוצר הזה, ביום ראשון בשעה שלוש. ביום שני בשעה שמונה, העלייה תהיה רק שני אחוזים. והוא אומר זה עובד מתמטית, אתה לא מאמין. הוא בא אליי כולו נסער. אומר תשמע, עזוב, אנחנו בסך הכל נחיל של נמלים. זה לא ייאמן איך שאתה עם כמה נקישות מקלדת מזיז מיליארדי אנשים בדיוק לכיוון שאתה מחליט עליו. והתוצאות ניתנות לצפייה מראש, דטרמיניסטית. אני יודע, תחשבו, הדוגמה שהבאתי לו, תחשבו השוק מחנה יהודה, כחלק מהתשובה. תחשבו השוק מחנה יהודה. כל יום חמישי, אני לא הייתי שם אף פעם אגב, ביום חמישי בערב, אבל שמעתי שכל יום חמישי בערב הוא מלא אנשים. אוקיי? יש שם פעילויות, לא יודע בדיוק מה, מלא אנשים. עכשיו זה ככה, זה קבוע. עכשיו זה לא תמיד אותם אנשים. חלק מהאנשים אולי באים כל יום חמישי, אבל לא, הרבה מאוד מהאנשים כל פעם זה מישהו אחר. אבל תמיד ביום חמישי בערב יש פיק. ואני מניח שאם תספרו את האנשים זה יהיה אפילו פחות או יותר אותו מספר. פחות או יותר פלוס מינוס. למה זה קורה? הרי כל אדם מחליט בעצמו מתי להגיע, אם להגיע. הנסיבות, ברור שיש נסיבות. יום חמישי זה חופש לקראת שבת, אולי גם יש הופעות שם, לא משנה. זה הנסיבות. כמו האלגוריתם שהוא קובע בפייסבוק. ברגע שאתה משנה את הנסיבות, הופ, מיליוני אנשים מתחילים להתנהג לפי הנסיבות החדשות. אמרתי לו כן, אבל שים לב, האם זה אומר שלאנשים אין בחירה חופשית? מה פתאום? להיפך. כל בן אדם יכול לבחור אם להגיע לשוק, לא להגיע לשוק, לקנות את המוצר שאתה דוחף לו, לא לקנות את המוצר שאתה דוחף לו. לכל אחד יש בחירה חופשית. אבל בתמונה הגדולה, אם אני קובע את הנסיבות, את המשקולות מה שקראתי קודם, שזה הנסיבות בעצם, באופן מסוים, אני יודע שכך וכך אנשים בשעה זו וזו יעשו פעולה כזאת וכזאת. ומי הם האנשים אני לא יכול לדעת. זה יכולים להיות אנשים, כל פעם מישהו אחר. אבל איכשהו מתוך מיליון אנשים אני יודע שמאה חמישים ושניים אלף יעשו את הפעולה הזאת בשעה הזאת ביום הזה. מאה חמישים ושניים זה אולי מוגזם, מאה חמישים. בסדר? בין מאה ארבעים למאה שישים אם תרצו. לא משנה, בגבולות מסוימים. אבל אני יכול להגיד לכם תחזית טובה מאוד של מה יקרה כאשר מדובר באוסף של מיליון אנשים שלכל אחד יש בחירה חופשית. האם התופעה הזאת, כשאתה מסתכל על זה מלמעלה, תחשבו על קן של נמלים, או דבורים. אנחנו מסתכלים על זה מלמעלה, אצל אלה שחוקרים את התופעות האלה, יש כאלה שמתייחסים לזה כייצור אחד. כאורגניזם אחד, כל הלהקה, כל הקן הוא בעצם אורגניזם אחד, שהוא מורכב מכל מיני גופים אבל הם פועלים באיזשהו צורה, באיזושהי צורה כמו אורגניזם, עם חלוקת משימות בין האיברים השונים של האורגניזם, שזה בעצם הנמלים השונות או הדבורים השונות וכדומה. עכשיו תחשבו על מי שמסתכל בפייסבוק על ההתנהגות שלנו. הוא רואה אותנו בתור קן של נמלים. אנחנו בסך הכל הוא מזיז לנו קצת משקולות, עושה ככה והופ, פתאום במקום מאה אלף איש. יעשו את הפעולה הזאת מאה חמישים אלף איש. בארצות הברית ככה, באוסטרליה זה יהיה רק מאה עשרים אלף איש. הוא כבר יודע מה כל דבר כזה יעשה באוסטרליה, מה זה יעשה בארצות הברית, מתי, תלוי בשעה ביום, תלוי באיזה ערב, תלוי בכל מיני מקומות, בכל מיני פרמטרים כאלה ואחרים, אבל הוא יודע איך לתמרן את זה לפי הנסיבות והוא יגיד לכם מה יקרה. ואם הוא לא יודע, אז הוא ילמד קצת את הדבר הזה, ואחרי כמה זמן שהוא עוקב אחרי התוצאות, הוא כבר יודע. וזה נותן איזושהי תחושה מאוד קשה או מאוד בעייתית, כי זה בעצם אומר, הרי זה כל האיומים שכל פעם יוצאים מחדש על זה שבעצם שולטים לנו על המוח. אנשי האלגוריתמים של גוגל, של פייסבוק וכדומה, שולטים לנו על המוח. הם בעצם אנחנו מריונטות כאלה שמשחקים איתנו. אבל שימו לב, זאת תמונה מוטעית. זאת תמונה מוטעית כי הם שולטים ברמה הקולקטיבית. הם יכולים להגיד לי שמתוך מיליון האנשים מאה עשרים אלף איש יעשו כך וכך לעומת בלי הפעולה של פייסבוק יעשו את זה רק שמונים אלף. אחרי שהם עשו את הפעולה יעשו את זה מאה עשרים אלף מתוך מיליון. זה הם יכולים להגיד, פלוס מינוס. אבל לכל אדם יש בחירה חופשית עם פייסבוק או בלי פייסבוק. זה לא אומר שאין לנו בחירה חופשית. ההתנהגות הקולקטיבית הזאת, התמונה הנורא עדרית, מלשון עדר, נורא אחידה, מין זה המון זועם ששוטף לכיוון שאליו דוחפים אותו, זו תמונה שהיא נכונה ברמה הקולקטיבית. אבל לכל אדם לחוד יש בחירה חופשית. וזה הפלא הגדול ש, מזווית אחרת, אותו פלא גדול שעליו דיברתי קודם, שאפשר לטפל בכלים סטטיסטיים בהתנהגויות אנושיות, למרות שכל אחד מהפרטים יכול להתנהג באופן חופשי, יש לו בחירה חופשית. עדיין ברמה הקולקטיבית אפשר לתת תחזיות סטטיסטיות, מניפולציות סטטיסטיות, לנהל אנשים, לגרום להם להתנהג באופן כזה או באופן אחר, וכל זה לא אומר שהעולם שלנו דטרמיניסטי. ויש לאנשים נטייה מאוד חזקה לחשוב שאם באמת זה מה שקורה, אז אין בחירה חופשית, אז העולם הוא דטרמיניסטי. לא, ממש לא, או לפחות לא הכרחי. זה לא הכרחי. כי גם בעולם שבו לכל אדם יש בחירה חופשית, שינויים של המשקולות ישנו את התוצאה הקולקטיבית, תוצאה סטטיסטית הקולקטיבית, למרות שלכל אדם יש בחירה חופשית. וזה הפלא הגדול שסטטיסטיקה עובדת על אירועים שהם לא מקריים, אלא, וגם לא דטרמיניסטיים, אלא אירועים שתלויים ברצון חופשי. עכשיו, מה בעצם פשר העניין הזה? אני קצת אולי אסביר, אסביר על זה יותר.

[Speaker B] הרב, אפשר לשאול עוד משהו? כן. אם נניח רוב האנושות, ברירת המחדל שלה היה לוותר באופן חופשי, לוותר על הבחירה החופשית ולחשוב כמו עדר, כמו כבשים שחושבות כמו כל העדר. יש מעטים שהם חושבים אחרת או קצת חושבים אחרת או יותר חושבים אחרת, אבל ברירת המחדל של מרב האנושות זה לעשות את מה שכולם עושים בצורה כמעט דטרמיניסטית באמת. אז אם זה ככה זה קורה, אז באמת אתה רואה שרוב האוכלוסייה היא באמת כבשים. פה ושם יש לך ניצוצות של אנשים שחושבים לבד.

[הרב מיכאל אברהם] יפה, אני אענה בשתי רמות. א', גם ההחלטה ללכת עם העדר זאת החלטה. הוא יכול היה להחליט לא ככה, הוא החליט ללכת עם העדר.

[Speaker B] בהחלט, אבל זה בחירה שפעם אחת עושים ואז אתה כבר כבש.

[הרב מיכאל אברהם] אז עדיין התוצאה היא תוצאה של התנהגות בחירתית, ובסוף הוא בוחר ללכת עם העדר. זה נקודה ראשונה. נקודה שנייה, גם אם אתה צודק, מה שלכן אני הקפדתי קודם, דייקתי קודם ואמרתי, התמונה של העדר, התמונה הסטטיסטית הגדולה הזאת, היא לא אומרת בהכרח שהעולם הוא דטרמיניסטי. יכול להיות גם התנהגויות של רצון חופשי שעדיין ברמה הקולקטיבית ייראו כך. מה שאתה אומר שגם יכול להיות שלא. נכון. ברור שבעולם שבו כולם משוכפלים, אז ברגע שאתה תקבע את ההתנהגות, כולם יעשו את מה שאתה קובע. זה הטריוויאלי, זה ברור. לא טענתי שזה לא יכול להיות. מה שטענתי שזה לא הכרחי. כי גם בעולם שבו יש לכל פרט בחירה חופשית, התמונה הגדולה יכולה להיראות די דומה. וזה הנקודה החשובה, לא טענתי שתמיד זה כך. לא הבאתי ראיה לזה שיש בחירה חופשית. אמרתי שהדבר הזה הוא לא ראיה נגד הבחירה החופשית. יכול להיות גם בעולם של בחירה חופשית שהתמונה הגדולה תיראה כך. ברור שבעולם דטרמיניסטי זה ייראה כך, זה לא צריך להגיד, זה ברור. כל מה שרציתי לטעון שזה לא בהכרח, יכול להיות גם בעולם של בחירה חופשית. אז הנקודה, התמונה הקולקטיבית הזאת, יש לכולנו נטייה מאוד לתת לה להוליך אותנו שולל, כי יש לנו איזושהי תחושה שבאמת אם זה כך אז זה מריונטות. ולכן גם אגב ההתקוממות הנורא גדולה נגד האלגוריתמים של הרשתות החברתיות, בחלק גדול ממנה לדעתי נובעת מזה. אנשים בעצם מרגישים שהחבר'ה האלה בסיליקון ואלי או אפילו האלגוריתם, עזוב החבר'ה כבר כתבו את האלגוריתם והלכו הביתה, עכשיו אנחנו מדברים כבר על האלגוריתם עצמו, בעצם שולט לנו על המוח ואנחנו הופכים להיות עבדים שלו. אבל זה לא נכון. לא שולט לאף אחד על המוח. הוא קובע נסיבות שכל אחד מאיתנו כשהוא בוחר חופשית, יכול להיות, לא שזה לא נכון אלא זה יכול להיות לא נכון, כן, כל אחד מאיתנו שבוחר חופשית עדיין באופן קולקטיבי זה ייראה כך. אף אחד מאיתנו לא נשלט במוחו על ידי אלגוריתם של פייסבוק. זה הסתכלות לא נכונה. אלגוריתם של פייסבוק קובע את ההתנהגות הקולקטיבית שלנו. לכל אחד מאיתנו יש בחירה חופשית. עכשיו אני אגיד עוד שני דברים, שתי הסתייגויות. ברור שנגיד שפייסבוק מפעיל משקל של נגיד אם אני במצב רגיל ויש מוצר בפניי, אז נגיד יש לי חמישים אחוז שאני אקנה אותו וחמישים אחוז שלא, נגיד רק לצורך הדיון. עכשיו פייסבוק מפעיל את המשקולות שלו וזה הופך לשישים אחוז. אוקיי? עכשיו, אז ברור שלי יש עדיין בחירה חופשית. ברמה הקולקטיבית יהיו שישים אחוז שיקנו ולא חמישים אחוז שיקנו. אבל משהו קורה גם במישור הפרטי. גם אני, אמנם יש לי בחירה חופשית, אבל הצד של כן לקנות הופך להיות יותר חזק או יותר אטרקטיבי מבחינתי. זאת אומרת, הסיכוי שאני אקנה גדל גם כפרט. רק בגלל זה ברמה הקולקטיבית יש יותר קונים. ברמה הקולקטיבית יש יותר קונים בגלל שמשהו קורה גם במישור האינדיבידואלי. במישור האינדיבידואלי המשקולות שביניהם אני מתמרן, ואני יכול להתגבר על כל אחד מהם, גם על תשעים אחוז אני יכול להתגבר, רק יהיה לי יותר קשה. אבל זה בהחלט השפעה שהיא גם השפעה על האדם הפרטי. כשפייסבוק מפעיל את האלגוריתם שלו, אז לי כבר יהיה יותר קשה לא לקנות. יש לי בחירה חופשית, אני יכול עדיין להתגבר ולא לקנות, אבל יהיה לי יותר קשה. ולכן ברמה הקולקטיבית באמת יהיו יותר קונים. לכן התמונה שתיארתי קודם היא לא תמונה שלמה. זה לא נכון שהם שולטים רק על ההתנהגות הקולקטיבית. השליטה על ההתנהגות הקולקטיבית מתחילה באיזשהו עיצוב שונה של הנסיבות שבהן פועל האדם הפרטי, ואז כתוצאה מזה ברמה הקולקטיבית נוצר שינוי. אבל זה נכון מה שכן נכון מה שאמרתי קודם, שעדיין ברמה הפרטית יש לנו בחירה חופשית. ובבחירה חופשית אין פירושה תמיד לבחור בין חמישים אחוז לחמישים אחוז אחרים. גם בין שמונים עשרים זה בחירה חופשית. יותר קשה, אבל זה בידיי. אני יכול להחליט להתאמץ וללכת על העשרים אחוז, על האופציה של העשרים אחוז ולא על השמונים אחוז. לכן אני קורא למצב כזה מצב של בחירה חופשית. בחירה חופשית אין פירושה חופש מוחלט, אלא פירושו שאתה לא אנוס לעשות את מה שאתה עושה. זה בידך. לפעמים יהיה לך מאוד קשה, בסדר, כמו שדיברתי על הגנב קודם, שאם הוא בא מבית קשה והוא במצוקה כלכלית וכולי, מאוד קשה לו לא לגנוב. אבל עדיין אם הוא היה יכול לעמוד בזה, יש עליו אחריות פלילית, אז ישפטו אותו והוא יימצא אשם. לגבי הטיעונים לעונש אחרי זה ידונו כבר, פה יש נסיבות מקילות. אבל האחריות קיימת וזה מה שאני קורא בחירה חופשית. בחירה חופשית אין פירושו בחירה ללא השפעות, בחירה בוואקום. לא, אנחנו פועלים בתוך נסיבות שלוחצות ומכתיבות ועושות לנו כל מיני דברים, ולכן לפעמים יכול להיות לנו יותר קשה לבחור כך ולפעמים יהיה לנו יותר קל. הנסיבות משפיעות עלינו, ובין היתר הנסיבות המעוצבות על ידי אלגוריתמים, אבל עדיין לנו יש בחירה חופשית במובן הזה שהנסיבות לא מכתיבות את מה שאנחנו עושים אלא רק משפיעות על מה שאנחנו עושים. כן.

[Speaker D] קורה משהו מעניין שדווקא בחברה עם בחירה חופשית כביכול, חוק המספרים הגדולים יעבוד יותר מאשר חברה לצורך העניין דיקטטורית ששמה בעצם יש בן אדם אחד.

[הרב מיכאל אברהם] זו הייתה ההערה הבאה שלי. זאת אומרת, עד כאן זאת ההערה הראשונה, שיש כן השפעה במישור של האדם הפרטי. אבל הערה נוספת, תראו, לגבי, בוא נחזור לקובייה, כן, זה הדוגמה שתמיד אני מביא לחוק המספרים הגדולים, או מטבע. נדבר על מטבע. אני מטיל מטבע. אם המטבע יהיה. הוגנת, אז הסיכוי חמישים חמישים לכל הטלה. וכמובן בכל הטלה אני לא יכול לדעת מה יצא. זה חופשי, או עץ או פאלי. אבל אם תטיל מיליון פעמים, אז אני יודע שחצי מיליון יהיה עץ, חצי מיליון יהיה פאלי, פלוס מינוס קצת. אבל ככל שמספר ההטלות יותר גדול אני אתנקז אל הסיכוי האפריורי. כן, אל הסיכוי המקדמי, שזה חמישים אחוז במקרה של מטבע הוגנת. עכשיו, בוא נגיד שמישהו רוצה להתערב ולשנות את ההתנהגות הקולקטיבית של ההטלות. אז פה, כן, מה שתיארתי קודם. אבל אני לא אדבר עכשיו על בני אדם אלא על מטבע. אבל מבחינתי המטבע מדמה בן אדם לצורך הדיון. מה הוא אמור לעשות? הוא אמור לייצר מטבע לא הוגנת. לחלק את המשקל שלה באופן כזה שיש יותר סיכוי שהיא תיפול על עץ מאשר על פאלי. נגיד יש שבעים אחוז על עץ ושלושים אחוז על פאלי. אוקיי, נניח שהוא מצליח לעשות את המטבע באופן כזה. עכשיו, כל הטלת מטבע עדיין יכול להיות עץ ויכול להיות פאלי. במובן הזה כל הטלה היא חופשית. זה דטרמיניסטי כמובן, זה רק משל, אבל כל הטלה היא חופשית במובן הזה שכל אחת משתי התוצאות יכולה לצאת. אבל ברור שברמה הקולקטיבית שבעים אחוז מההטלות יפלו על עץ ושלושים אחוז על פאלי. ואני אומר יותר מזה, בהטלה הבודדת גם כן נכון שיכול לצאת עץ ויכול לצאת פאלי, אבל יש שבעים אחוז שייצא עץ ושלושים אחוז פאלי. זאת אומרת, יותר קשה שייצא פאלי גם בהטלה הבודדת. אותו דבר כמו בני אדם. אבל עכשיו עוד נקודה חשובה. צריך עוד משהו בשביל שחוק המספרים הגדולים, אולי שכחתי והזכרתי את זה גם, בשביל שחוק המספרים הגדולים יעבוד, צריך אי תלות בין המקרים, בין הניסיונות. כשאני מטיל מטבע מיליון פעמים או מטיל מיליון מטבעות, לא משנה כרגע, צריך שכל ניסיון יהיה בלתי תלוי בניסיונות האחרים. אם יש תלות בין הניסיונות חוק המספרים הגדולים לא יעבוד. נגיד יש לי מטבע הוגנת, אז חוק המספרים הגדולים אומר שחמישים אחוז מהפעמים זה ייפול על עץ וחמישים אחוז ייפול על פאלי. אם אני אטיל המון הטלות, באופן עקרוני זה אמור לצאת חצי על עץ חצי על פאלי. אבל זה הכל בהנחה שכל הטלה לא תלויה בכל ההטלות האחרות. כל פעם משחק חדש. אבל אם יש תלות בין ההטלות, למשל, אני פעם אחת היד שלי מעיפה את המטבע ככה, ואז אני מתאהב בכיוון הזה, אני כבר שולח את זה פחות או יותר לכיוון הזה, קצת לפה קצת לשם אבל פחות או יותר. אז יש תלות בין ההטלות. וברגע שיש תלות בין ההטלות אף אחד לא מבטיח לכם שזה ייצא חמישים חמישים. ולכן, למרבה ההפתעה או האירוניה, דווקא כשיש אי תלות בין ההטלות, דווקא אז אפשר לצפות מראש את התוצאה. שזה מוזר. אני הייתי מצפה שאם יש תלות בין ההטלות, אז יש לי יותר שליטה על התוצאה, אני יכול להכתיב ויש תלות בין ההטלות, אז בעצם הכל ילך לכיוון דומה ואז אני אוכל לנבא מה יקרה. אבל אם יש אי תלות וכל הטלה יכול לצאת כל תוצאה שאני רוצה, אז אי אפשר להגיד שום דבר על מה שייצא. ככה הייתי מצפה, אם היו שואלים אותי סתם זה מה שהייתי עונה כנראה. מתברר שהמציאות הפוכה. אם יש תלות בין ההטלות הרבה יותר קשה לנבא מה ייצא. אפשר אגב, אבל ההתפלגות היא שונה, זה לא ייצא חמישים חמישים, אבל אם אני יודע את אופייה של התלות אז אני גם יכול להגיד משהו על מה שייצא. אבל אם יש אי תלות בין ההטלות, אני אגיד לכם בדיוק מה ייצא. חמישים חמישים אם תעשו הרבה הטלות. זאת אומרת שדווקא כאשר ההטלות לא תלויות זו בזו ובכל הטלה יכולה להיות כל אחת משתי אפשרויות, דווקא אז אני יכול להגיד בדיוק מוחלט מה יהיה המצב ברמה הקולקטיבית, ברמה הגלובלית. דווקא החופש של המקרה הפרטי הוא זה שקובע את הקולקטיביות של התופעה הגלובלית, התופעה הגדולה. דווקא בגלל שכל פרט עובד באופן בלתי תלוי מפרטים אחרים ויש לו בחירה חופשית. עכשיו אני חוזר לבני אדם מהמטבע לבני אדם. דווקא בגלל שלכל בן אדם יש בחירה חופשית ואין תלות בין אדם אחד לאדם אחר, דווקא אז אני אוכל להגיד לכם מה תהיה התוצאה הקולקטיבית. אם יש תלות בין בני אדם יכול להיות שהטרנד יהיה יותר אפקטיבי כי אנשים ייגררו אחד אחרי השני, אבל אני לא אוכל לנבא מה ייצא. היכולת לנבא מה ייצא היא דווקא כאשר יש אי תלות. וזה מחזק עוד יותר את מה שאמרתי קודם, שהעובדה שאני רואה התנהלות קולקטיבית קשיחה שיש לה סטטיסטיקה. שאפשר לנבא אותה מראש וכולי, אמרתי קודם היא לא בהכרח אומרת שהתמונה היא דטרמיניסטית. זה יכול לקרות גם במצב שלכל פרט יש בחירה חופשית. או כל מטבע יש לה הטלה מקרית לגמרי. עכשיו אני, לאור מה שהסברתי עכשיו, אני הולך צעד אחד הלאה. לא רק שזה יכול לקרות גם כשלאותו אדם יש בחירה חופשית, אלא זה יקרה בעיקר כשלאותו אדם יש בחירה חופשית. כיוון שאם יש תלות בין בני האדם, אז גם אם פייסבוק יטילו שבעים אחוז לפה ושלושים אחוז לשם, אם יהיה בן אדם שיבחר בכיוון של השלושים אחוז כי הוא יותר חזק מהאחרים, יותר נחוש, עם יותר עמוד שדרה, הוא יגרור אחריו אנשים אחרים שתלויים בו אם יש תלות. ואז התוצאה בסוף לא תהיה השבעים שלושים. אולי היא תהיה חמישים חמישים בכלל. זאת אומרת, במקום שיש תלות, אתה לא תוכל לשלוט באותה צורה על התוצאה. אתה יכול לשלוט על התוצאה באופן מוחלט דווקא כאשר כל פרט הוא חופשי לגמרי. כשיש לנו חופש מוחלט, השליטה בנו היא מוחלטת. זה נשמע כמעט כמו, לא כמעט, זה נשמע סתירה לוגית. אבל ככה זה עובד. זאת עובדה סטטיסטית. וזה מחזק עוד יותר את הנקודה, וזה מה שעשיתי גם לבן שלי, דיברתי עם הבן שלי אז, אמרתי לו תשמע, לא רק שזה אפשרי שאנשים בוחרים חופשית, אלא זה שאתה יכול לנבא מראש מה יקרה, זה אומר שהם בוחרים חופשית. בגלל שזה שחוק המספרים הגדולים עובד, זה כנראה אומר שיש אי תלות. עכשיו לגבי פייסבוק אגב זה לא מדויק. זאת אומרת, כי הוא לא יודע לנבא מה יקרה, אבל הוא כמובן יכול לקחת אותם לכיוונים. וכשיש תלות לפעמים זה יעבוד יותר טוב. לפעמים לא, אבל לפעמים זה יעבוד יותר טוב. אם יש מספיק אנשים שהולכים לכיוון של השבעים אחוז, אז גם אנשים שאחרת היו הולכים לשלושים אחוז יגררו אחריהם ויעשו גם הם את השבעים אחוז ואז יצא כבר שמונים או תשעים אחוז ולא שבעים. אז הפרסומת תהיה יותר אפקטיבית. אבל לנבא מה יקרה לא תוכל.

[Speaker D] להשפיע אתה יכול,

[הרב מיכאל אברהם] לנבא לא תוכל.

[Speaker D] היתרון של פייסבוק שיש תלות לצד אחד, כלומר הצד שרוצה נגיד להפיץ משהו או להיות מושפע ממשהו, רמת התלות שהוא מייצר, האפקט שהוא מייצר על הסביבה גדול יותר מהצד שבחלקו הוא פסיבי לצורך העניין. כאילו הוא לא יכול לא לשתף, מה הוא עושה עם זה. נגיד אדם מקבל מידע, הוא משתף אותו, מספר את זה לחבר שלו, משהו כזה.

[הרב מיכאל אברהם] השיתוף יכול לעורר בי אנטגוניזם ויכול לעורר בי אהדה.

[Speaker D] לא בטוח שזה ילך לאותו מקום שאתה הולך.

[הרב מיכאל אברהם] השיתוף יכול לקחת אותך למקום אחר.

[Speaker D] נכון, אבל לפעמים שני הצדדים זה אדישות מול התייחסות, פה כבר האימפקט הוא חזק.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מתיימר פה לנתח את כל המצבים האפשריים. אני מתיימר להצביע על תופעה מעניינת. התופעה המעניינת הזאת אומרת שהיכולת לנבא מה יקרה גדלה או קיימת דווקא כאשר לכל אחד מאיתנו יש בחירה חופשית. מה קורה כשיש השפעות? אוקיי, יכול ללכת להמון כיוונים. לא את כולם אמרתי, את חלקם אמרתי. בהחלט סביר שיש עוד כיוונים, לא חשוב לי. אני לא בא לתת פה את התמונה של כל האופציות, אלא אני בא להסב את תשומת לבכם לעובדה הזאת שהיא מאוד לא אינטואיטיבית. והנה הבן שלי מגיע ואומר אצלם זה ברור, הם צוחקים, הבני אדם מבחינתם זה קן של נמלים. הם משחקים איתם כרצונם, אני מסובב כפתור אתה שולח את האנשים לפה, מסובב כפתור כזה שולח אותם לשם. אז זה ברור, כל האנשים הם סתם מריונטות. לא נכון. זאת אומרת יש פה משהו שהוא, זאת אומרת אם קודם אמרתי שזה לא הכרחי, עכשיו אני כבר אומר זה כמעט הכרחי שלא. שזה לא נכון כמובן. אם זה דטרמיניזם גמור, אז ברור שזה יעבוד מצוין. אבל אם זה לא דטרמיניזם גמור, אז דווקא אי תלות מוחלטת תיתן לך את היכולת לנבא טוב את מה שיקרה. אז זה לגבי התמונה של סטטיסטיקה להתנהגויות אנושיות. עכשיו בוא ניכנס קצת יותר להסבר של איך העסק הזה עובד. אז פה יש את המתווה שכבר חדר לכם בטח לחלקכם אולי לקרוא או לשמוע ממני כי כבר אמרתי את זה לא פעם, כתבתי את זה. אני אתאר את זה בקצרה כי אני חושב שזה מה שעומד בשורש כל התופעות האלה שאני מדבר עליהם. כשאנחנו מדברים על בחירה חופשית, הרבה פעמים יש נגיד כשאתה רואה למשל אתה מוצא את הגן שאחראי על האלימות, אוקיי? אם החוקרים מבודדים איזשהו גן שמאפיין אנשים אלימים, אז זה נתפס אצלם וגם אצל הרבה אחרים כראיה לזה שאין לנו בחירה חופשית, שהעולם הוא דטרמיניסטי, כי בית הגידול שולט בך, הגנטיקה שולטת בך, לא משנה. סביבה, נייצ'ר אור נרצ'ר, זאת אומרת אבל שני הדברים האלה שולטים בך באיזשהי צורה. אבל הרי ברור שאתה לעולם לא תוכל באמת לנבא מה האדם יעשה גם אם יש לך את הגנום המלא שלו. כל הנבואות האלו או כל הקורלציות שמוצאים הם קורלציות סטטיסטיות. זאת אומרת אנשים עם גן כזה ייטו יותר להתנהג באלימות במצבים מסוימים מאשר אנשים בלי הגן הזה. אבל אתה לא יכול להגיד לך יש את הגן הזה אז אתה תהיה אלים בסיטואציה הזאת, אף פעם לא. למה? בדיוק בגלל אותה תופעה שדיברתי קודם, שבעצם הגנטיקה זה איזשהו סוג של משקולות שיכולות למשוך אותי לפה, לדחוף אותי לשם, אבל עדיין אני יכול להחליט מה לעשות עם המשקולות האלה הגנטיים, לפעול נגד הגנטיקה שלי. אני יכול. יש לי את הגן של האלימות אבל אני אחליט להתגבר עליו ולא להיות אלים. זה יכול לקרות. בינתיים בתי המשפט לא פוטרים אדם שהיה אלים גם אם יראו שיש לו את הגן של האלימות. למה? כיוון שברור שהגן של האלימות רק דוחף אותו להתנהג באלימות, אבל עדיין הוא יכול היה לעמוד ולהתנגד ולא להיות אלים. בטיעונים לעונש כמובן יכולים להתחשב בזה, אבל מבחינת העצם האחריות, האחריות קיימת. זה מה שאמרתי קודם. מה שאני בעצם רוצה לומר זה שכל ההשפעות שעליהן אנחנו מדברים, אדם שנולד בבית דתי הוא בדרך כלל נהיה דתי, אדם שנולד בבית חילוני הוא נהיה חילוני, עוד פעם, בגדול, יש קורלציות גדולות. אדם שיש לו גן כזה מתנהג ככה, אדם שיש לו גן כזה מתנהג ככה. יש כבר גנים שאחראים על אמונה, על קמצנות, על אלימות, על טוב לב, כל מה שאתם רק רוצים, יוניים איט. חלק מהדברים האלה זה שטויות, חלק מהדברים האלה זה כן ממצאים שמצאו, אבל בדרך כלל הדיבורים עליהם הם מוגזמים. אבל כן, יש קורלציות כאלה, זה ברור. התפיסה כאילו שהאדם שמאמין בבחירה חופשית בעצם אמור לנבא שהגנים לא תהיה להם שום השפעה על ההתנהגות היא תפיסה שגויה. גם אדם שמאמין בזה שיש לבני אדם בחירה חופשית מקבל את הממצאים של גנטיקה. הוא מקבל את זה שגנים משפיעים עלי. הוא רק טוען שהגנים לא קובעים את מה שנעשה אלא רק משפיעים. אני חוזר כל הזמן לאותה תוצאה, לאותה טענה, כמו הקדוש ברוך הוא עם המצרים. ולכן אם תיקחו מיליון בני אדם עם הגן הזה ומיליון בני אדם בלי הגן הזה, אז תגלו שבמיליון הראשון יהיו יותר אנשים אלימים מאשר במיליון השני. זה נכון. אבל על שום בן אדם ספציפי לא תוכלו להצביע ולהגיד הוא יתנהג באופן אלים בסיטואציה הזאת כי יש לו את הגן הזה. זה לא נכון, זה לא יקרה. אבל מה שכן תוכלו להגיד שיש סיכוי יותר גדול שהוא יתנהג באלימות. זה כן נכון גם על אדם פרטי. הוא יכול להתגבר על זה ויש סיכוי יותר גדול. ולכן כשיש הרבה בני אדם, חוק המספרים הגדולים אומר שאחוז בני האדם שיתנהג כך זה לפי הסיכוי על האדם הפרטי. כן, זה חוק המספרים הגדולים. הסיכויים שאתה קובע לגבי אדם פרטי או הטלת המטבע הפרטית הם יקבעו את האחוז של התוצאות שיתאימו לתוצאה הזאת. זה יילך לפי ההתפלגות של הסיכוי אפריורי. מה שבעצם הדבר הזה אומר זה שכאשר אנחנו מסתכלים על אדם ותמונה ליברטנית, בתמונה שיש לו בחירה חופשית ולא בתמונה דטרמיניסטית, אז אני מתאר את זה דרך משל של איזשהו מתווה טופוגרפי. תחשבו על איזשהו מתווה טופוגרפי של הרים וגיאיות ואוכפים ועמקים וכל מיני דברים כאלה, גבעות וכולי, גבהים שונים, בשיפועים שונים, כן, מתווה טופוגרפי כלשהו. עכשיו אם תיקחו כדורון מסוים ותשימו אותו באיזשהו מקום, המתווה יוכל להגיד לכם לאיפה הכדורון יגיע בסוף, נכון? המתווה קובע לאן הכדורון הולך. אפשר לעשות את החישוב ולדעת לאיפה הכדורון יגיע ובאיזה מהירות גם והכל. אותו דבר עם איזה זרם מים, אם תשפכו מים לאיזשהו מקום נגיד לכם לאיפה הם יזרמו. המתווה יקבע את זה. אם יש להם עלייה וירידה, מים ירדו למטה, הם לא יכולים לעלות למעלה. בתורת הקוונטים יש איזשהו סיכוי אפסי שכן, אבל לא משנה, במכניקה קלאסית לא. אוקיי? אז זה המתווה הטופוגרפי. הטענה של הדטרמיניסט זה שהאדם בעצם הוא כדורון. יש מתווה טופוגרפי שבתוכו הוא פועל, המתווה הטופוגרפי הזה זה אוסף הנסיבות. שמוכתבות מגנטיקה, מסביבה, מחינוך, מבית גידול, חברים, השפעות, מדיה, מה שאתם רק רוצים. כל ההשפעות שיש לבני אדם, מה שאתם רק רוצים, תאספו את כולם, תציירו איזושהי מפה טופוגרפית. המפה הזאת בעצם אומרת בכל סיטואציה שהאדם נמצא, לאיזה כיוונים הוא נמשך ומאיזה כיוונים הוא נדחה. נגיד שאני עומד בנקודה מסוימת על המפה, אם יש לי הר בכיוון הזה, אז יהיה לי קשה לעלות לשמה, כן, אז אני לא, אם אני הייתי כדורון, לא הייתי עולה לשמה. אם יש לי עמק לכיוון הזה, אז אני כנראה אתגלגל לשם, זה מה שיקרה לכדורון. ובכל מקום שתשימו את הכדורון, תוואי השטח יגיד לכם לאן הוא יתגלגל, לאיפה הוא יגיע. מה קורה עם בני אדם? מה שקורה עם בני אדם זה שאם תשימו אותם באיזשהו מקום על המתווה הזה, ופה יש הר ופה יש עמק, הבן אדם יהיה לו קשה יותר לעלות על ההר מאשר על העמק. זה נכון גם לבני אדם כמו לכדורונים, בני אדם הם יצורים פיזיקליים, בשביל לטפס על הר צריך להשקיע אנרגיה, אף בן אדם לא פטור מזה. ההבדל בין בן אדם לכדורון זה שבן אדם יכול להחליט להשקיע את האנרגיה הזאת ובכל זאת לטפס. למרות שיש הר בכיוון הזה ועמק בכיוון ההוא, האדם יכול להחליט, בסדר, אבל אני רוצה את האתגר הזה או את הקושי הזה ואני מחליט לטפס ולא להתגלגל למטה. עכשיו כמובן שהמתאר הטופוגרפי הזה הוא משל, כאשר אני נמצא בסיטואציה ומישהו נתן לי אגרוף או מתגרה בי, עכשיו בעצם מבחינתי זה כמו להימצא באיזושהי נקודה למפה הטופוגרפית. אם אני עברתי חינוך מסוים ויש לי גנים כאלה וכאלה, הנטייה שלי לתת לו אגרוף בחזרה יכולה להיות שבעים אחוז, עשרים אחוז, עשרה אחוז, תשעים אחוז, לא יודע, לפי הנסיבות שמשפיעות עליי. אז זה המתווה הטופוגרפי בעצם אומר ככה, בכיוון הזה זה כאילו הכיוון של לתת אגרוף, יש לי עמק, קל לי מאוד ללכת לכיוון הזה, לתת לו אגרוף בחזרה. בכיוון של לא לתת לו אגרוף יש הר, מאוד קשה לי להתאפק ולא לתת לו אגרוף בחזרה, כן, אני מסביר את המשל עכשיו. ולכן אם אני עומד בצומת כזאת, שזאת צומת של התגרו בי, והנסיבות שלי הן הנסיבות הנתונות, יש סביבי איזשהו מתווה טופוגרפי שמתאר את המחירים שאני אשלם או הקושי או הקלות לכל צעד שבו אני אנקוט. אני מתאר את זה במשל דרך ואדי או הר או גבעה, שיפוע חזק, שיפוע חלש, אוכף, מה שלא יהיה. אוקיי, הנקודה החשובה היא שגם אדם שמאמין בבחירה חופשית לא כופר בזה שאנחנו פועלים בתוך מתווה טופוגרפי. בעניין הזה אני מסכים לגמרי עם הדטרמיניסט, הדטרמיניסט חושב שאני פועל בתוך מתווה טופוגרפי וכמו כדורון המתווה הטופוגרפי בעצם קובע את מה שאני אעשה. הליברטן לא מכחיש את קיומו של מתווה טופוגרפי, הוא רק טוען שאדם שפועל בתוך המיתאר הטופוגרפי הזה הוא לא כדורון. יש מיתאר טופוגרפי והמיתאר הטופוגרפי מנסה למשוך אותי לשם ולא נותן לי ללכת לשם, ההבדל הוא שאני לא כדורון, הוא רוצה לא לתת לי אבל אני יכול להתגבר ובכל זאת ללכת. שללכת לפעמים זה בשב ואל תעשה, כן, זה לא להכות בחזרה, לא משנה, אוקיי, או קום עשה, לא חשוב. אבל המשל הזה של המתווה הטופוגרפי מראה שההשפעות שיש על בני אדם, גנטיקה, סביבה, חינוך, הכול, ודאי שמוסכמות גם על הליברטן. זה לא נחלתו של הדטרמיניסט, לכן כל אלה שמראים מחקרים סטטיסטיים בפסיכולוגיה איך מה משפיע על מה וגנטיקה וכולי ובזה רואים אינדיקציה לדטרמיניזם טועים. גם הליברטן מסכים לזה שיש עלינו השפעות ובית הגידול משפיע והגנטיקה משפיעה, ברור לגמרי. ההבדל בין הליברטן לבין הדטרמיניסט הוא רק בשאלה האם המיתאר משפיע על האדם או קובע את מה שיעשה האדם. הדטרמיניסט אומר המיתאר קובע את מה שתעשה כמו כדורון, הליברטן אומר המיתאר משפיע על מה שתעשה אבל לא קובע, אתה יכול להחליט ללכת, כן, לצבור אנרגיה פוטנציאלית ולאבד אנרגיה אחרת, אתה יכול להחליט לעשות את זה כבן אדם לא ככדורון. אוקיי, ולכן הנקודה היא שאם אני נמצא בנקודה מסוימת על המתווה הטופוגרפי הזה ועכשיו יצטרכו לנבא מה אני אעשה, אז כמובן אם הייתי, אם אני הייתי צריך לנבא מה שבן אדם יעשה ונגיד שיש בידי את כל המתווה הטופוגרפי הזה, נגיד שפרוסה לפניי כל המפה הנפשית של האדם הזה כשמלה, כן, אני יודע הכול, בעל ידע פסיכולוגי מוחלט, לצורך הדיון רק, כן, אז ברור ש… שאם הייתי צריך להמר, הייתי מהמר שהוא ילך לעמק ולא להר. שימו לב, הערכים שלו למשל, יכולים להיות גם הם חלק מהמתווה הטופוגרפי. זאת אומרת אם ההר זה לעשות משהו טוב, כן, וקשה לך לעשות משהו טוב, אבל יש לך דחף חזק לעשות טוב כי אתה עברת חינוך שצריך להיות אדם טוב. אז בכיוון של עשיית המעשה הטוב הזה פשוט לא יהיה הר, כי החינוך שלך הוא גם אמור להיות משוכלל בתוך המפה הטופוגרפית הזאת. זה כולל הכל. בסדר? לצורך המשל שלי. אז כאשר בן אדם יעמוד שם וישאלו אותי תגיד מה הוא יעשה, אני בדרך כלל אתן פרדיקציה, ניבוי, שהוא ילך לכיוון של העמק, לא יעלה על ההר, נכון? זה הסיכוי היותר גבוה. אבל כמובן שיכול להיות שאני אטעה והוא יחליט לטפס על הר, כי יש לו בחירה חופשית. מה יקרה אם אני אשים שם מיליון בני אדם באותה סיטואציה? כל פעם מישהו אחר ואני אחזור על הניסוי כל הזמן. אז אם נגיד הסיכוי לעלות על ההר הוא עשרים אחוז ושמונים אחוז שאני מדרדר לעמק או מתגלגל לעמק, אז אם יהיו שם מיליון בני אדם, למרות שלכל אחד יש בחירה חופשית, שמונים אחוז מהם ילכו לעמק ועשרים אחוז מהם יעלו על ההר. זאת אומרת מה יקרה עם מיליון בני אדם? אני אשתמש במפה הטופוגרפית ואני אגיד לכם בדיוק מה שיקרה. ואם אתה לוקח מספיק בני אדם שחוק המספרים הגדולים עובד, אז הניבוי שלי יהיה ניבוי טוב. אבל לגבי בן אדם בודד אין לי דרך לנבא באופן דטרמיניסטי. אם הייתי צריך להמר, הייתי מהמר שהוא ילך לעמק ולא יעלה על ההר, כי זה סיכוי יותר גבוה, אבל אף פעם אין ודאות. ולכן התופעה המרתקת היא שלמרות שלכל אדם יש בחירה חופשית, אם תיתן לי את המתווה הטופוגרפי הזה, אני עדיין יכול לתת ניבוי מצוין מה יקרה עם מיליון בני אדם באותה סיטואציה. לא רק למרות שלכל אחד יש בחירה חופשית, אלא בגלל שלכל אחד יש בחירה חופשית ויש אי תלות ביניהם, אז אני יכול לתת ניבוי מה יקרה שם. זה אני בסך הכל רק מסכם את מה שאמרתי עד עכשיו דרך המשל הזה של המפה הטופוגרפית. וזה בעצם אומר שאם אני עושה מחקר פסיכולוגי על התנהגויות של בני אדם, גם אני כליברטן מבין שזה כנראה יעבוד. אני אוכל למצוא חוקיות סטטיסטית בהתנהגויות של בני אדם למרות שאני ליברטן ואני חושב שיש בחירה חופשית, אולי דווקא בגלל הבחירה החופשית, הסטטיסטיקה תעבוד גם שם. ואם אני אמצא קשר בין תסכול לתוקפנות, גם הליברטן יסכים שיש קשר בין תסכול לבין תוקפנות. הוא רק יטען שזה קשר שמבטא השפעה, אבל לא קביעה. זה לא, אתה לא יכול להגיד בוודאות מה אדם יעשה, אתה כן יכול להגיד כמעט בוודאות מה יקרה עם מיליון בני אדם. זה כן, אבל לא על בן אדם בודד. עכשיו פה יש נקודה חשובה כאשר אנחנו חושבים על פסיכולוגיה. תראו, הרבה פעמים דנים בשאלה אם פסיכולוגיה היא מדע. פופר כידוע אמר שלא, פסיכואנליזה לפחות כן, הוא אמר שלא. טוב, פסיכואנליזה אף אחד לא מתיימר להגיד שזה מדע, זה טריוויאלי, אבל יש איזה הרבה ויכוחים. כתבתי גם על זה טור באתר, והטענה שלי שם הייתה שאפשר לדבר על חוקים פסיכולוגיים סטטיסטיים ולראות את זה כטענה מדעית, שאפשר להעמיד אותה למבחן הפרכה או אישוש. אם יש לך חוק שקובע זיקה כלשהי בין גן לבין התנהגות, נגיד לצורך הדיון. קח אלף אנשים עם הגן הזה, אלף אנשים בלי הגן הזה, תבדוק, תעמיד אותם באותה סיטואציה ותראה מה קורה עם האלף האלה ומה קורה עם האלף האלה. והחוק הפסיכולוגי אמור לנבא מה שיקרה שם, ולכן יש חוקים בפסיכולוגיה באופן עקרוני. הרבה פעמים אנחנו לא בדיוק יודעים אותם ויש הרבה חריגים, אבל יש חוקים סטטיסטיים בפסיכולוגיה. זה נכון. אבל זה לא אומר שהפסיכולוגיה מוכיחה שבני אדם מתנהלים באופן דטרמיניסטי. ממש לא. יותר מזה, אם הייתה לי, הרי פסיכולוגים שאתה שואל אותם כן, אז למה אם יש חוקים בפסיכולוגיה ואם זה מדע, אז למה זה לא עובד על האדם הפרטי? למה אתה לא יכול להגיד לי מה כל אדם פרטי יעשה? הרבה פסיכולוגים יאמרו לכם ופילוסופים יאמרו לכם כי זה מאוד מורכב. אני לא מסכים, זה לא בגלל המורכבות. אני טוען שלא תוכל להגיד גם אם כל המפה על כל מורכבויותיה תהיה בידך. הכל יהיה לפניך, כל המפה הטופוגרפית של האדם שעומד מולך. פרוסה לפניך כשמלה. יש לך את הידע הפסיכולוגי האולטימטיבי, אתה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. אתה יודע הכל, גם על האדם, גם על הפסיכולוגיה, גם על הכל. גם הקדוש ברוך הוא לא יוכל לנבא מה שהאדם הזה יעשה בוודאות. הוא יכול לנבא מה יעשה קבוצה גדולה של אנשים, כי יש לו באמת את המפה הפסיכולוגית המלאה. לנו אין, אז לכן אנחנו אפילו בניבוי על הרבה אנשים לא תמיד נצליח. אבל זה רק הבדל בשאלה כמה ידע יש לנו, כמה יכולת להבין את נפש האדם יש לנו. לקדוש ברוך הוא יש יכולת מוחלטת. אבל עד כמה שאתה מבין את הנפש, זה רק אומר לך מה המפה הטופוגרפית שבתוכה האדם הזה פועל. אבל אחרי שיש את המפה הטופוגרפית, עדיין יש לבנאדם בחירה חופשית להחליט האם לעלות על ההר או להתגלגל לעמק. ואת זה אף אחד לא יכול לנבא, כי זה לא נקבע על ידי המפה הטופוגרפית. הפוך, זה מושפע על ידי המפה הטופוגרפית, אבל בסוף בסוף ההחלטה הזאת היא החלטה בלתי תלויה. ואתה מחליט האם לעלות על ההר או לרדת לעמק. ולכן, אפילו אם אנחנו נגמור את כל המחקר הפסיכולוגי וכל הידע הפסיכולוגי יהיה בידינו ונגיד שיש חוקים פסיכולוגיים מוחלטים ואני מכיר את כולם, ולכן המורכבות כבר לא רלוונטית, אני כבר יודע את כל המורכבויות, הכל, אין שום בעיה, אני מטפל בכל המורכבויות, יש לי מחשב על שיודע לעשות את כל החישובים האלה עד הסוף. עדיין אני לא אוכל לנבא מה שאדם פרטי יעשה בסיטואציה מסוימת. אני אוכל להמר, אבל אני לא יכול לנבא. למה? כי אחרי כל המפה הטופוגרפית הזאת יש לו עדיין בחירה חופשית. ולכן הבעיה של הפסיכולוגיה למה היא לא יכולה לטפל, הפסיכולוגיה היא מדע במישור של ההתנהגויות של קולקטיבים. אותו דבר פסיכולוגיה חברתית. מדבר לא על קולקטיב במובן שפועל כקולקטיב, אלא אוסף של הרבה מאוד אנשים בסיטואציה מסוימת. כל אחד לחוד. לא פעולה קולקטיבית אני מדבר עכשיו. זה פסיכולוגיה חברתית. אני מדבר לא על פסיכולוגיה חברתית, אני מדבר על פסיכולוגיה של בן אדם פרטי. בסדר? פסיכולוגיה של בן אדם פרטי, אבל כשאני מדבר על הרבה מאוד בני אדם בסיטואציה מסוימת וכל אחד לחוד, כל אחד לחוד מגיע לסיטואציה הזאת ומגיב איך שהוא מגיב. זה לא קולקטיב של אנשים, זה אוסף של הרבה מאוד פרטים. ועכשיו אני שואל מה יקרה שם אני יודע לנבא כפסיכולוג באופן עקרוני. ואם אני לא יודע אז צריך עוד מחקר אבל אני אדע. אבל מה יעשה אדם פרטי, גם אם אני אגמור את כל המחקר והכל יהיה בידיי, אני לא אוכל לנבא. ואני לא אוכל לנבא לא בגלל המורכבות, אמרתי, את המורכבות אפילו נגיד שפתרתי, אלא בגלל שהמפה לא מכתיבה את התוצאה, היא רק משפיעה על התוצאה. ומה שמכתיב את התוצאה בסופו של דבר זה הבחירה מה אתה מחליט לעשות עם המפה שבתוכה אתה פועל. וזאת ההחלטה החופשית שלך. אבל מה שמפליא מאוד פה, זה שבקבוצות גדולות של בני אדם סטטיסטיקה עדיין תעבוד. המפה תקבע איך תראה התמונה על קבוצה גדולה של ניסיונות או של בני אדם. זה כן, זה קיים גם על התנהגויות של בחירה חופשית של בני אדם, שזה מפתיע. אבל עובדה, פסיכולוגיה יכולה לעבוד בקבוצות גדולות. בבני אדם פרטיים אני מאוד סקפטי בפסיכולוגיה בכלל באופן כללי. גם לא כמדע, לא צריכה להיות מדע, אבל באופן כללי יש לי אמון די מוגבל בהשפעה של פסיכולוגיה על בן אדם. או בהשפעה של הדיסציפלינה שלה על בן אדם. כל אדם משפיע על בן אדם אחר. אבל השאלה עד כמה הדיסציפלינה פה באמת נותנת לך כלים לעשות שיפור. לא יודע, אני די סקפטי בעניין הזה. אבל ברמה של הקולקטיב של בני אדם, ברמה של הרבה בני אדם, אני כן חושב שחוקי הפסיכולוגיה מלמדים אותנו הרבה על טבע האדם. כשהאדם כמובן זה מין האדם, לא האדם המסוים שעומד לפניי. במובן הזה פסיכולוגיה יכולה להיות מדע. כאשר אתה בא ליישם את זה על אדם פרטי זה הופך לטכנולוגיה, לא למדע. כי כשאתה מנסה לקחת את חוקי המדע ולהפעיל אותם על מקרה מסוים, כמו לתקן מכונית לפי חוקי המכניקה, זה כבר הופך לטכנולוגיה. עכשיו במכונית זה לא משנה, כיוון שחוקי הפיזיקה עובדים תמיד, זה לא חוקים סטטיסטיים. אז בכל מכונית זה באופן עקרוני יעבוד, ואם לא, אז פשוט פספסת משהו. אצל בני אדם הם לא מכוניות. אין טכנולוגיה למדע של הפסיכולוגיה, אין טכנולוגיה. לפיזיקה יש טכנולוגיה, לכימיה יש טכנולוגיה, לביולוגיה יש טכנולוגיה. לפסיכולוגיה אין טכנולוגיה. הטיפול של אדם, של מטפל באדם פרטי לא נכון לראות את זה כיישום טכנולוגי של הידע המדעי שלו. זה מה שאני רוצה לומר. אוקיי? זה לא, אחרת זה היה צריך לעבוד על כל אדם, או לפחות אלא אם כן פספסת משהו וזה מורכב מדי, אבל ברמה העקרונית, אם היה לך את… הידע המלא זה היה אמור לעבוד על כל אדם. וזה לא, זה לא יעבוד על כל אדם גם אם יהיה לך את הידע המלא. זה לטענתי לפחות. וזה לא סותר את העובדה שברמה של החוקים הכלליים זה כן עובד. יש חוקי פסיכולוגיה, יש מה ללמוד בפסיכולוגיה. ואפשר לבדוק את זה גם במעבדה, לעשות ניסויים, וזה טענות מדעיות באופן עקרוני, רק על הרמה הסטטיסטית הקולקטיבית. זה כמו להגיד, יש לי טענה מדעית שמצרים במצב כזה השתעבדו בעם ישראל. כל מצרי לחוד אני לא יודע מה הוא יעשה. יכול להיות שיעשה כן, יכול להיות שלא יעשה את זה. אבל אני כן יכול להגיד לך שאם יש מיליון מצרים, יהיו שם לא מעט שישתעבדו בעם ישראל. זה אני כן יכול להגיד לך. ולכן ברמה המדעית אפשר להגיד את זה, ברמה הטכנולוגית לא. אוקיי? זה בעצם המשמעות של סטטיסטיקה על התנהגויות של בני אדם.

[Speaker B] הרב? כן. אם הרב הכניס למפה הטופוגרפית גם את סולם הערכים של האדם, גם את הדברים שהוא מאמין שהוא צריך לעשות אותם?

[הרב מיכאל אברהם] אני אדייק יותר.

[Speaker B] גם את הדברים…

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אני אדייק רגע.

[Speaker B] גם את הדברים שהוא מרגיש שהוא צריך לעשות אותם, אז מה נשאר לבחירה החופשית?

[הרב מיכאל אברהם] אני אדייק רגע. אני לא מכניס לתוך המפה את הערכים שבהם אני בוחר. אני מכניס למפה את הערכים שלהם אני כבר מחויב. אני עדיין יכול לבחור ללכת עם ערכים אחרים או לא ללכת עם הערכים שלי. אבל הדברים שכבר קיימים אצלי הם גם חלק מהמפה, גם אם את הדברים האלה אני בעצמי בחרתי בהם ויצרתי אותם. אם כרגע הם קיימים ויש להם השפעה עליי, מבחינתי הם חלק מהמפה. אבל עדיין אני יכול להגיד, הרי אני דיברתי לא פעם על זה שאני לא בוחר מה טוב ומה רע. מה טוב ומה רע זה נתון. אני בוחר האם להיות טוב או להיות רע. ולכן מה טוב ומה רע זה חלק מהמפה. הבחירה שלי אם ללכת על הטוב או ללכת על הרע זה בעצם המקום של הבחירה החופשית. דיברתי על אילון, כן, איך קוראים לו, ארי אילון. ארי אילון עם האדם הרבני והאדם הריבוני, מי שקרא מכיר, דיברתי על זה הרבה. אז שם אני בעצם מדבר על הטעות הזאת. הוא, ארי אילון, מדבר על זה שהוא עושה אבחנה בין האדם הרבני לאדם הריבוני. האדם הרבני זה היהודי הדתי, והאדם הריבוני זה החילוני. והוא מעדיר את האדם החילוני שהוא ריבוני, הוא בוחר לעצמו את ערכיו, בניגוד לאדם הרבני שבעצם מכתיבים לו מה טוב ומה רע ומה הערכים ומה אסור ומה מותר. עכשיו זו סתם שטות קטגורית. הוא טועה ברמה המושגית. אני עוד לא נכנס בכלל לוויכוח ערכי ולוויכוח עובדתי. גם שם אני לא מסכים איתו, אבל הוא טועה מושגית. בגלל שאף אדם לא בוחר מה טוב ומה רע, גם לא אדם חילוני. אף אדם חילוני לא בוחר שטוב לרצוח, גם הוא יודע שרע לרצוח. הוא בוחר לרצוח למרות שזה רע. הטוב והרע נתונים, אתה לא בוחר בהם. לא יותר מאשר האדם הדתי בוחר בטוב וברע הדתי שלו. אין הבדל במובן העקרוני הזה. רק שאתה לא בחרת להיות מחויב לטוב ולרע הדתי אלא רק לטוב ולרע המוסרי. אבל מבחינת הלוגיקה, הערכים כשלעצמם אתה לא בוחר בהם. אתה בוחר אם להיענות להם או להיות מחויב אליהם. זה אני מדבר על ערכים מוסריים כרגע. יש דברים יותר עדינים כמו נגיד קפיטליזם וסוציאליזם. זה כבר כן בן אדם בוחר אם להיות קפיטליסט או להיות סוציאליסט. אבל פה הוא באמת בוחר מה טוב בעיניו, הוא לא בוחר אם להיות טוב או רע. את התמונה שתיארתי קודם היא תמונה שיש לה תחומים אפורים. באופן עקרוני אז צריך להבין שכשאני אמרתי שהערכים הם חלק מהמפה, התכוונתי לאותם ערכים שכבר קיימים אצלי והם הנתונים מבחינתי, ולכן הם גם משפיעים עליי. ועכשיו אני צריך להחליח מה לעשות עם כל זה, כולל הערכים שלי, ולהחליט מה אני עושה עם זה. וזה המקום שבו נכנסת הבחירה החופשית.

[Speaker B] אז יוצא הרב לפי הגישה למשל של סוקרטס זה לא ילך, זה לא יתפוס? במידה ואם אתה משוכנע במשהו אתה לא עושה מה שאתה לא רוצה ואתה עושה את מה שאתה מאמין שזה טוב, אתה עושה טוב בוודאות?

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה של חולשת רצון. אני כן, אני מניח כמובן שיש מצבים של חולשת רצון. בזה אני כבר לא אכנס פה, אבל כן, יש באתר מי שרוצה אפשר לראות שם שני טורים על העניין של חולשת הרצון. אני כן, אני חושב שיש מצבים של חולשת רצון ואדם לא. אבל זה באמת כבר דיון שחורג ממסגרת הסדרה הזאת. רק משפט אחרון עוד אני רוצה להוסיף, התופעה הזאת של ההתנהגות הקולקטיבית שהיא מאוד דטרמיניסטית למרות שברמה הפרטית של הפרטים יש התנהגות לא דטרמיניסטית, קיימת גם בתורת הקוונטים. הזכרתי את זה? אני כבר לא זוכר. בתורת הקוונטים, למה במערכות, בגופים גדולים אנחנו לא רואים תופעות קוונטיות? למה התופעות הקוונטיות קיימות רק ברמת האלקטרון? הרי בסך הכל מה זה גוף גדול? זה הרבה מאוד אלקטרונים. נו אז מה? אז למה כל אלקטרון מושפע על ידי תורת הקוונטים אבל גופים גדולים נעים כמו המכניקה של ניוטון? אף כדור לא עובר את הקיר, למרות שאלקטרונים יכולים כן לעבור את הקיר. למה? זה חוק המספרים הגדולים, זה בדיוק אותה תופעה. זאת אומרת, כל חלקיק כזה מתנהל בצורה לא דטרמיניסטית, מקרית, עם סטטיסטיקות כאלה, סטטיסטיקות אחרות. אבל כיוון שכדור זה אוסף של הרבה מאוד חלקיקים, אז חוק המספרים הגדולים בעצם אומר שהכדור יתנהג בצורה שאנחנו מנבאים מראש, בצורה דטרמיניסטית. שזה בעצם הוא ילך על הממוצע של כל חלקיק קטן לחוד. כל חלקיק קטן לחוד לאו דווקא ילך על הממוצע שלו, הוא ילך לפה, ילך לשם. אבל אם תיקח הרבה חלקיקים, ההתנהגות של המכלול, של הקולקטיב של החלקיקים, היא בעצם ההתנהגות הצפויה מראש, של הסיכוי האפריורי, של הממוצע או התוחלת. אוקיי? ולכן בעצם המעבר ממכניקה קוונטית למכניקה קלאסית גם הוא דוגמה לתופעה שעליה דיברתי היום. שהרבה מאוד מקרים שכל אחד מהם לחוד אינו דטרמיניסטי יכולים ליצור קולקטיב שמתנהג באופן לגמרי דטרמיניסטי שאני יכול לנבא מה יקרה שם והכל כמו שצריך, הכל נעשה כמו שאנחנו מכירים מחיי היומיום שלנו. זאת אותה תופעה בדיוק. ולכן הנקודה הזאת היא מאוד מבלבלת, אבל צריך לשים לב, היא נכונה. ובהרבה מאוד מקומות אנחנו נופלים לטעויות בגלל שאנחנו לא שמים לב לנקודה הזאת. חוק המספרים הגדולים זה אבן יסוד גם בסטטיסטיקה אבל גם בתפיסת העולם שלנו. וזה בסיס להרבה מאוד טעויות שאנחנו עושים בהסתכלות על העולם. כן, כמו הטעות של לראות את העולם מהחלון של פייסבוק. שזה גורם לאחד לחשוב שכולם דטרמיניסטים, זאת אותה טעות. זה לא נכון. אוקיי. נעצור כאן. יש שאלות או הערות?

[Speaker E] בבקשה, כן. אני אם אפשר, סליחה שאני חוזר על הדברים שאני חושב שהסברת אותם אבל לשאול. האם בדיעבד אחרי חוק המספרים הגדולים שראינו ששבעים אחוז ככה ושלושים אחוז ככה, האם אי אפשר לומר שאלה שפעלו איך שאנחנו ידענו מראש שיהיה אחוז כזה, אז זה אומר שהדטרמיניזם כן עובד אבל יש סף שונה לכל אחד ואחד? יש אחד שהוא חלש ואז הוא ברור עבר לקטגוריה של אלו שציפינו מראש. אבל גם אלה שהיו יותר…

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר עוד פעם, אפשר להגיד אם אתה דטרמיניסט. כי אתה בעצם אומר שגם הבחירה של האדם היא מוכתבת מראש. אם הוא חלש הוא ילך לעמק, אם הוא חזק הוא יעלה על ההר. ואני טוען, אני ליברטריאן, אני לא דטרמיניסט, ולכן אני טוען שזה לא נכון. אין לי הוכחה שזה לא נכון. לא שאני טוען שאתה לא צודק, אני רק טוען שמה שאני כן יכול להוכיח זה שאתה לא בהכרח צודק. זאת אומרת, שגם אם אתה ליברטריאן, ההתנהלות מהסוג הזה לא סותרת את הליברטריאניות. היא לא מחייבת אותי להיות דטרמיניסט.

[Speaker E] כן כן, אני מקבל את זה במאה אחוז, אני מקבל את זה במאה אחוז. אני רק שואל האם היה אפשר גם לראות את הדברים באופן כזה שזה רק עניין של… הכל עניין של מחיר. אבל אז לא…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל עוד פעם, אבל אז באמת אין אחריות על המצרים שהיו רשעים. זה הקושיה של הראב"ד. כי הוא בעצם, זה הכל מוכתב מראש. לא אכפת לי אם זה נופל שישים ארבעים. אבל גם ההתפלגות של שישים ארבעים היא דטרמיניסטית. פשוט השישים אחוז החזקים יותר לא ישתעבדו בישראל, וארבעים אחוז החלשים יותר כן ישתעבדו בישראל. אז זה שהניבוי הוא לא ניבוי דטרמיניסטי אלא הוא ניבוי סטטיסטי, זה לא אומר שאין פה דטרמיניזם. ברור שהפשר הדטרמיניסטי בהחלט יכול להתקיים גם פה. זה ברור. אני רק טוען שהוא לא הכרחי. בסדר?

[Speaker F] הרב, חוק המספרים הגדולים זה סוג של תשובה לשאלת הידיעה והבחירה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] כלומר שלא כאילו… למה? למה כן? איך תסביר, איך תסביר שלבן אדם יש בחירה חופשית ובכל זאת הקדוש ברוך הוא יכול לנבא את מה שהוא יעשה מראש עם חוק המספרים הגדולים? אין פה מספרים גדולים, יש פה אדם בודד עם פעולה בודדת. זה בדיוק ההבדל בין פרק ה' לפרק ו'. בסדר? עוד שאלה?

[Speaker G] כן. בתחילת השיעור כשהזכרת את הידיעה והבחירה ברמת הכלל, הגדרת בין שני דברים, שהקדוש ברוך הוא יודע מה יעשה אדם מסוים או חברה מסוימת לבין שהוא מתערב באופן פרטי, בעצמו. כתבת את זה אני חושב גם בטרילוגיה. אני פשוט רק לא הבנתי מה ההבדל בין שני המצבים. זה נשמע אותו דבר. אם הוא יודע שמשהו יקרה לבין שהוא מתערב, הוא גם יודע שזה יקרה. זה עדיין ידיעה בשניהם.

[הרב מיכאל אברהם] זה שונה לחלוטין. בוא נאמר פשוט בצורה הכי פשוטה. יכולה להיות פעולה שמישהו אחר עושה, אני לא נוגע בה, אבל אני יודע מה יקרה שמה כי אני מכיר את התהליכים. למה זה אותו דבר? לדעת משהו ולחולל משהו זה אותו דבר?

[Speaker H] על בן אדם לא, אבל במקרה של הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] למה במקרה של הקדוש ברוך הוא זה כן אותו דבר? הוא יודע, למצרים יש בחירה חופשית, אבל הוא יודע מה הם יעשו. אבל זה לא אומר שהוא מחולל את מה שהם יעשו. לא חייב להיות, אני אומר. לא כל ידיעה היא תולדה של מעורבות. ברור שכשיש מעורבות אז אני גם יודע, כי אם אני עושה את זה אז אני יודע מה יקרה. אבל לא כל ידיעה כרוכה במעורבות. כל מעורבות יש בה ידיעה גם, אבל לא כל ידיעה כרוכה במעורבות. עוד מישהו?

[Speaker B] הרב, הרב, עדיין לא ברור לי הפרדוקס הזה, שיוצא שדווקא לפי מי שאוחז בחולשת הרצון ומאמין בשיטת סוקרטס שאתה עושה את מה שאתה רוצה, אז דווקא אז יוצא שאין לך בכלל בחירה. כי בעצם אם אני פורס כמפה את סולם הערכים ומה אתה מאמין בו, אתה בוודאות תעשה אותו.

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק ההבדל בין פרק ה' לפרק ו'. בסדר? אתה מכניס אותי לסוגיית חולשת הרצון, אני קשה לי פה לפרוס את המפה כי זה סוגיה קצת מורכבת.

[Speaker B] אבל רק על הנקודה איך זה מסתדר, הפרדוקס שדווקא בעל חוזקת הרצון יוצא שהרצון שלו חסר משמעות כי בעצם הוא כפוי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל על הנקודה הזאת, זו הנקודה של חולשת הרצון, זה לא רק נקודה מסוימת, זה סוגיית חולשת הרצון. תסתכל באתר שלי, יש לי שם שני טורים על זה.

[Speaker B] לא לא, קראתי אותם. אבל אני אומר, השורה האחרונה שיוצאת שכביכול לפי סוקרטס אין בחירה חופשית, זה דבר מפתיע. הוא מדבר על הטוב, כל הדיאלוגים שלו זה על הטוב, ובכלל הטוב כפוי עליך.

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שלפי סוקרטס אין בחירה חופשית, אני לא יודע מה סוקרטס אמר על זה. מה שאני אומר זה שהעובדה שיש לי רצון חלש בעצם אומרת שלפעמים אני עושה דברים למרות שאני לא רוצה לעשות אותם. אבל זה שאני עושה אותם זה תולדה של בחירה חופשית. לכן יש לי אחריות על מה שעשיתי, זה לא נגרם.

[Speaker B] עכשיו אם אתה חולק, רגע, עכשיו אם

[הרב מיכאל אברהם] אתה חולק על זה ואתה טוען שכשאני לא עושה את מה שאני רוצה זה פשוט בגלל שהייתי חלש, אז במילים אחרות בעצם לא אני החלטתי לא לעשות את זה, אלא זה מוכתב לי. אז זה אומר שאין לי בחירה חופשית. אבל דווקא מצבים של חולשת הרצון משקפים בחירה חופשית.

[Speaker B] נכון, לזה קשה לי, כי יוצא שבעל חוזקת הרצון אין לו בחירה חופשית.

[הרב מיכאל אברהם] יש לו בחירה חופשית מה לרצות.

[Speaker B] אבל ברגע שהוא השתכנע שצריך לעשות איקס, הוא השתכנע שהוא צריך לדאוג להנאות שלו, זה הדבר הערך העליון בעיניו, הוא בטוח שככה צריך להיות וזה הטוב שצריך לעשות.

[הרב מיכאל אברהם] הייתה לו בחירה באיזה ערכים לדגול. אבל אין לו בחירה בהינתן הערכים מה לעשות.

[Speaker B] זאת אומרת השלב של הבחירה יהיה בשלב של קביעת הערכים, כאילו בשלב של לימוד תורה כביכול.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר גמור. זה כן. אבל בקביעת הערכים אני אומר עוד פעם, זה משהו שהוא במובן מסוים מאוד מוגבל, כי בסך הכל בדרך כלל בן אדם לא בוחר מה טוב ומה רע. זה נתון לנו מה טוב ומה רע. אני בוחר בשאלה אם לעשות את זה. נגיד קומוניזם וסוציאליזם זה כן נכון, או קפיטליזם. שמה אני באמת בוחר. גם מה הוא הערך שלי ולא רק האם לקיים את הערך שלי. אבל אפשר לתרגם, זה דורש איזה דורש איזשהו ניתוח, זה שווה אולי טור אני חושב. דורש איזשהו ניתוח כי הבחירה בקומוניזם ובסוציאליזם זה בעצם שילוב של ערכים פלוס ניתוח עובדתי. והשאלה במה בדיוק בוחרים כשמחליטים להיות קפיטליסט או קומוניסט, זאת שאלה לא פשוטה. טוב, אבל זה לא לכאן.

[Speaker I] הרב בהקשר אבל של באמת חולשת הרצון, מה שהרב אמר קודם על זה שההתפלגות של ציבורים גדולים למשל נגזרת מהמפה הטופוגרפית, זה לא אומר אבל במובלע שרוב האנשים בוחרים שלא לבחור? כי הייתי מצפה בניגוד למשל להטלות של מטבע, שאם רוב האנשים היו בוחרים ולא היו בחולשת הרצון, אז לא היה שום ערך למפה הטופוגרפית גם בקביעה של…

[הרב מיכאל אברהם] זה מחזיר אותי עוד פעם לחולשת הרצון, כי מה שטענתי שם זה שכשבן אדם עושה משהו רע, בעיניו רע אני מתכוון, זאת אומרת שהוא עושה משהו שהוא עצמו חושב שלא נכון לעשות, זה בדרך כלל לא כי הוא בחר לעשות את זה, אלא בגלל שהוא בחר לא לבחור אלא להיגרר. אם אתה מאמץ את ההנחה הזאת, שאני מסכים איתה, אז אתה צודק.

[Speaker I] ואז זה בעצם אומר שכשנגיד הקדוש ברוך הוא גוזר על המצרים, הוא בעצם אומר שהוא כן כביכול קובע שרובם יבחרו שלא לבחור.

[הרב מיכאל אברהם] כי בציבור גדול, ברוב המקרים, הרבה מאוד אנשים בוחרים שלא לבחור, זה עוד פעם סטטיסטיקה.

[Speaker I] כן, רק שפה המטען הערכי יותר קשה להעניש אותם על זה כמו שהרב אמר בטור. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] עוד מישהו? תודה רבה. טוב, שבת שלום, להתראות. תודה רבה, תודה רבה.