ספק וסטטיסטיקה – שיעור 26

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בסוף הפעם הקודמת התחלתי לדבר קצת על השימוש בסטטיסטיקה ביחס להתנהגויות אנושיות. מה בעצם הבעיה? שבדרך כלל כשאנחנו משתמשים בסטטיסטיקה, אז ההנחה שלנו שהאירוע שבו מדובר זה אירוע מקרי, אקראי. ואירועים אקראיים מתנהלים על פי איזושהי סטטיסטיקה. אבל התנהגות אנושית היא לא אירוע אקראי, בשום מקרה כנראה לא אירוע אקראי. דטרמיניסטים יאמרו שהתנהגות אנושית זה התנהגות דטרמיניסטית, וליברטנים, שאני חושב שאני יש לי בחירה חופשית, אז אני חושב שהתנהגות של בני אדם היא תוצאה של בחירה או של רצון חופשי. כך או כך, בין אם זה דטרמיניסטי ובין אם זה ליברטני, זה לא מקרי, זה לא אקראי. ולכן לכאורה לא הייתי מצפה שכלים סטטיסטיים יהיו ישימים, יוכלו לשמש אותנו כאשר אנחנו מטפלים בסוג כזה של תופעות. אולי הייתי מחדד את זה יותר דרך קושיה נפוצה על התפיסה של רצון חופשי, עלתה גם באתר לפני כמה זמן. יש פילוסוף אמריקאי, נדמה לי ממוצא הולנדי, פיטר ואן אינווגן. והוא העלה טיעון נגד האפשרות שיש לאנשים בחירה חופשית. והטענה שלו בעצם היא הבאה: אם אדם שעושה מעשה, יש שתי אפשרויות לתאר את זה. או שיש לו סיבה למה שהוא עשה, או שאין סיבה למה שהוא עשה. אין אפשרות שלישית, או שיש סיבה או שאין סיבה. אם יש סיבה למה שהוא עשה, אז התוצאה או המעשה שלו נקבע דטרמיניסטית, כי הסיבה היא תנאי מספיק להתרחשותו של המסובב, אז זה דטרמיניזם. ואם אין סיבה, אז זה מקריות. זה סתם עניין אקראי. כך או כך, ממה נפשך, ברור שבחירה חופשית אין לו. והמושג רצון חופשי אין לו מקום על המפה הזאת, כי אם יש סיבה זה דטרמיניזם, אם אין סיבה זה אינדטרמיניזם, כן זה מקריות או אקראיות, ואו שיש סיבה או שאין, אין אפשרות שלישית. ויש טעם. אתה שומע? טעם. כן, נדבר על זה, זאת התשובה. אבל הטענה שלו זה שכיוון שיש רק או את האפשרות שיש סיבה או את האפשרות שאין סיבה, יש סיבה זה דטרמיניזם, אין סיבה זה מקריות, אינדטרמיניזם, ולכן הוא אומר אין מקום על המפה למנגנון, נקרא לזה, לא יודע אם מנגנון או התנהלות של רצון חופשי. זה פשוט לא מוגדר. יש פה שתי אפשרויות שמכסות את כל המרחב. אין לזה מקום. הטעות בטענה הזאת, הטעות בטענה הזאת היא שכאשר אתה אומר שלפעולה כלשהי אין סיבה או למעשה כלשהו אין סיבה, זה עוד לא אומר אינדטרמיניזם במובן הזה, כלומר מקריות או אקראיות. זה אומר שאין סיבה. עדיין יכולות להיות שתי אפשרויות איך לתאר את זה. אפשרות אחת זה המקריות, פשוט קרה סתם ככה, עניין אקראי. האפשרות השנייה זה בחירה חופשית, כלומר רצון חופשי. שתי ההתנהלויות האלה הן התנהלויות ללא סיבה. ולכן הוא צודק בזה שאו שיש סיבה או שאין. הוא לא צודק בזה שבהנחה שאין סיבה אז הגענו לאינדטרמיניזם, למקריות. זה לא נכון. מה מבחין בין התנהלות של רצון חופשי לבין התנהלות של… התנהלות מקרית, אקראית? הוא משתמש בזה בהקשר הזה במושג הטעם. זאת אומרת, המעשה של האדם או ההחלטה שבנאדם מקבל היא תוצאה של שיקול דעת ויש לה טעם. זאת אומרת המעשה הזה בא להשיג משהו בדרך כלל. ולכן זה לא מעשה שנעשה סתם ככה באופן מקרי מצד אחד, זה לא אקראיות. מצד שני אין פה סיבה. אם היתה פה סיבה, אז אני לא בא להשיג שום דבר. הסיבה פשוט חוללה את המעשה הזה וזהו. כשאני אומר שאני עשיתי מעשה כלשהו כדי להשיג תוצאה כלשהי, לקדם ערך כלשהו, מה שלא יהיה, זה בעצם אומר שהיה איזה שהוא סוג של שיקול שאני עשיתי כשהחלטתי לעשות את זה או לחשוב ככה. והסוג הזה של ההתנהלות, שיקול, שיקול דעת, זה אומר שמצד אחד אין סיבה, מצד שני המעשה הוא לא מקרי. הוא לא אקראי, הוא לא סתם ככה אקראיות. זאת אומרת, יש בעצם קטגוריה שלישית של התנהלות על פי טעם ולא התנהלות מכוח סיבה. אז אתה יכול בעצם עכשיו לחלק את המפה לא לשתי חלוקות, לשתי אפשרויות כמו שואן אינוואגן עושה, אלא לשלוש אפשרויות. או שיש סיבה, או שיש טעם, או שאין לא סיבה ולא טעם. אם יש סיבה זה דטרמיניזם. אם יש טעם זה בחירה חופשית. אם אין סיבה ואין טעם, אז זו התנהלות מקרית, התנהלות אקראית, זה פשוט קורה סתם ככה, אוקיי? לכן הטיעון של ואן אינוואגן בעצם מניח את המבוקש. מניח את המבוקש במובן הזה, הוא בעצם מניח שיש רק שתי קטגוריות. הוא אומר ברגע ששללת את האפשרות שהיתה סיבה למה שעשיתי, ממילא אתה מגיע למקריות. וכאן ההנחה הזאת שהוא טוען לטובתה הוא בעצם מניח אותה. כי כשהוא התווכח איתי על העניין הזה, אמרתי לו מה פתאום, נכון שאין סיבה לפעולה האנושית, אבל זה עוד לא אומר שיש פה מקריות. יש שתי אפשרויות: או מקריות או פעולה עם טעם. ולכן החלוקה הדיכוטומית שהוא עושה, שתי האפשרויות שהוא משרטט שמה, הם לא מכסות את כל המפה. זאת אומרת, המפה יש בה עוד אפשרויות חוץ מהשתיים האלה. עכשיו, אז בעצם יש לנו שלושה מנגנונים, אגיד אולי אפילו יותר מזה. מה שבפרט מוזר, היה לי דיון לא מזמן עם מישהו, בפרט מוזר בעיני שאנשים כל הזמן בעצם מפקפקים באפשרות שיש לנו בחירה חופשית מכוח הטענה של ואן אינוואגן, וכל דיון על הבחירה החופשית מתחיל בטענה הזאת. כאשר שתי האפשרויות שהם בוחרים, שלדעתם מכסות את כל המגוון האפשרי, זה או דטרמיניזם או אינדטרמיניזם, הם שומטים את האפשרות השלישית של בחירה חופשית, כאשר האפשרות היחידה שמוכרת לנו באופן אני חושב אינטימי ומאוד מאוד בלתי אמצעי זה דווקא האפשרות של בחירה חופשית. שתי האפשרויות האחרות הן אפשרויות שלא מוכרות לנו מניסיוננו. ומשום מה אנשים מחליטים שדווקא אלה שתי האפשרויות הקיימות ומתעלמים מהשלישית, שהיא האפשרות שהכי מוכרת לנו. כך שהטעות של ואן אינוואגן היא עוד הרבה יותר מוזרה או מפתיעה כאשר מסתכלים על זה. למה אני מתכוון? אז דיברתי על זה לא פעם שמה שדיוויד יום אומר שאי אפשר לגזור את עיקרון הסיבתיות או לקבוע יחס סיבתי בין שני אירועים, בין סיבה למסובב, מכוח תצפית. התצפית לא מלמדת אותנו שום דבר על סיבתיות. כל מה שאני יכול לראות ברמה האובייקטיבית העובדתית זה שהיה אירוע א' ואחריו היה אירוע ב'. הטענה שאירוע א' הוא סיבתו של אירוע ב', הוא חולל לו, זו טענה שהיא פרשנות שלי למה שראיתי. מראה העיניים כן, התצפית כשלעצמה לא מראה לי את זה. אני רואה בנאדם שבועט בכדור והכדור עף, כן, הדוגמה שתמיד אני מביא. או עץ שנמצא בתוך אש והעץ נשרף. אוקיי, אז אני יודע שקודם העץ היה בתוך האש ואחרי זה הוא נשרף. איך אני יודע שהאש היא זאת ששרפה את העץ? או אני יודע שהייתה בעיטה ואחרי זה הכדור עף. איך אני יודע שהבעיטה גרמה או חוללה את מעופו של הכדור? את זה אני לא רואה בתצפית. התצפית… גם את זה אני יכול לראות. מה זה תמיד? כל פעם שראיתי. אבל אני לא יכול לראות את הזיקה של הגרימה שיש בין א' לבין ב', את היחס הסיבתי שיש בין אירוע א' לבין אירוע ב'. זה פרשנות שאנחנו נותנים למה שאנחנו רואים. היא לא יוצאת מתצפית. כשבעצם ההסתכלות על העולם, ההסתכלות הדטרמיניסטית על העולם כאילו שהכל שרשראות של סיבה ומסובב הכרחיות של סיבה ומסובב היא בעצם תולדה של פרשנות שלנו. זה לא משהו שאנחנו רואים אותו באופן תצפיתי אובייקטיבי. זה לגבי ההתנהלות הסיבתית. לגבי מקריות, העדר סיבה והעדר טעם, זה בכלל לא מובן. בטח שאין לנו את זה בניסיון שלנו. עם הסיבתיות אנחנו כן תופסים את האירועים בעיטה ואחרי זה שהכדור עף, אנחנו כן תופסים את זה כאירוע סיבתי, נכון שזה לא יוצא מתוך התצפית אבל ההיגיון שלנו או התבונה שלנו נוטה לפרש את זה כאירועים שיש ביניהם יחס סיבתי. אבל אירוע ללא סיבה אף אחד לא מצליח אפילו להעלות בדעתו. בטח שזה לא משהו שלמדנו אותו מתוך הניסיון שלנו. מתי אי פעם ראינו אירוע בלי סיבה? אין דבר כזה. כל אירוע אנחנו תמיד, להיפך, בגלל שאנחנו מאמינים בעקרון הסיבתיות אנחנו כל אירוע אנחנו מניחים שביסודו הייתה סיבה. ולכן אי אפשר לומר שאנחנו לומדים מניסיוננו שיש התרחשויות ללא סיבה. אין שום ניסיון שלנו לא מראה לנו את זה ובמידה רבה תורת הקוונטים שעל פי הפרשנויות המקובלות יש בה בעצם סוג כזה של אירועים שלא מתחוללים באופן דטרמיניסטי על ידי סיבה, מעוררת כל כך הרבה מבוכות ובלבולים ואי הבנות בדיוק בגלל הנקודה הזאת. בגלל שיש שם משהו או אירועים שאין להם סיבה, אנחנו לא מוכנים לקבל את הדבר הזה שיש פה אירוע ללא סיבה. זאת אומרת שגם ההתרחשויות שיש להם סיבה, ההתרחשויות הסיבתיות, וגם ההתרחשויות המקריות הן התרחשויות שאין לנו שום דרך ללמוד אותן מתוך תצפית. אז מתוך שלוש התנהלויות שתיארתי, ההתנהלות הסיבתית, ההתנהלות המקרית והתנהלות של רצון חופשי, הסיבתית והמקרית הם דברים שבעצם לא שאובים מהניסיון, לא פגשת אותם אף פעם. לגבי הבחירה החופשית נדמה לי שכל אחד כשמסתכל לתוכו פנימה אז מבין באופן אולי הכי אינטימי והכי בלתי אמצעי שאני מחליט על מה שאני עושה. זה שופנהאואר אמר פעם שהרי קאנט חילק בין הדבר כשלעצמו לבין הדבר כפי שהוא מופיע לעינינו, הנומנה והפנומנה. זאת אומרת הדבר כשלעצמו זה איך שהוא והדבר כפי שאני תופס אותו, איך שמצטייר אצלי בהכרה זה הפנומנה. וקאנט בעצם טען שכל מה שאנחנו יודעים על העולם, כל מה שאנחנו אומרים על העולם עוסק בפנומנה שלו לא בנומנה. וכל מה שאנחנו אומרים עליו זה על מה שאנחנו תופסים איך שאנחנו תופסים אותו. שופנהאואר טוען יש יוצא דופן אחד. מקום אחד שבו אנחנו יכולים לראות את הדבר עצמו ולא רק את האופן שבו הוא מופיע לעינינו, וזה כאשר אנחנו מסתכלים על עצמנו. כשבן אדם מסתכל על עצמו, לא מסתכל בעיניים אלא מתבונן בעיני השכל, כן, מתבונן בעצמו, תופס את עצמו מה מתרחש בתוכו, איך הוא מקבל החלטות וכולי, שם יש לנו איזושהי נגישות לדבר עצמו, לא רק להופעה החיצונית שלו כלפינו, כלפי ההכרה שלנו כי על זה אנחנו מסתכלים מבפנים לא מבחוץ. עכשיו, את הבחירה החופשית שלנו אנחנו חווים, אני מסתכל עליך אני לא יודע אם בחרת חופשי או לא אבל כשאני מסתכל לתוכי ואני מסתכל על האופן שבו אני עצמי מקבל החלטות שם אני רואה באופן בלתי אמצעי שאני מקבל החלטות באופן חופשי. לא מקרי ולא סיבתי אלא תכליתי, זאת אומרת מתוך טעם כלשהו כדי להשיג משהו. אני מכיר את השיקולים שמתרחשים בתוכי לפני שאני עושה משהו ולכן נדמה לי שאם יש משהו מבין שלושת דרכי ההתנהלות האלה שאותו אנחנו. אנחנו מכירים באופן בלתי אמצעי אישי מיידי לגופו, כן, הדבר עצמו, לא רק ההופעה לעינינו, זה בחירה חופשית. ולכן להגיד שאין דבר כזה בחירה חופשית כי בעצם שתי האפשרויות הם או סיבתיות או מקריות, זה לא רק לא נכון כי יש אפשרות שלישית, אלא זה הזוי. כי האפשרות השלישית זאת ההתנהלות שאותה אנחנו מכירים בצורה הכי בלתי אמצעית, הכי ברור לנו שיש אותה. שתי ההתנהלויות האחרות זה פרשנויות, אם בכלל. אחת בכלל לא נראית לנו אפשרית והשנייה היא תוצר של פרשנות. ולכן להציג את שתי האפשרויות האלה בתור חזות הכל ולהתעלם מהשלישית זה הרבה יותר מסתם טעות לוגית שפספסת שיש עוד אפשרות. אתה פספסת את האפשרות שהיא הכי מוכרת לנו ובחרת דווקא בשתיים שהן לא מוכרות לנו, או לא באופן בלתי אמצעי לפחות. אז זה לגבי ונין וגל. מה שאני השתמשתי בזה רק כדי להראות שיש בעצם שלושה, שלוש צורות התנהלות. עכשיו כשאני שואל את עצמי מתי אנחנו משתמשים בסטטיסטיקה? הסתברות, סטטיסטיקה. אז באופן הפשוט, סטטיסטיקה מתארת אירועים מקריים. נכון? משהו שקורה באופן מקרי, אני אומר יש סטטיסטיקה, יש התפלגות, הוא קורה פה, קורה שם, יכול לקרות זה, יכול לקרות זה, בהסתברות כזאת, בהסתברות אחרת. אז אני מבין, אין פה באמת סיבה, זה משהו שקורה סתם ככה, ואני יכול אולי להגיד משהו על ההסתברויות. מטבע הוגנת או קובייה שאני מטיל או משהו כזה, יש לנו איזושהי תחושה, כיוון שאין פה שום דבר סיבתי, משהו שקורה סתם ככה, אני יכול לתאר אותו בכלים הסתברותיים או בכלים סטטיסטיים. אבל התפיסה הזאת היא תפיסה לא נכונה. ועל זה דיברתי ממש בתחילת הסדרה, כי אמרתי שמה, כשדיברתי על אמימות מול ספק, ואמרתי שפאזי לוג'יק או לוגיקה עמומה מול הסתברות. אמרתי שהסתברות אולי עוסקת במקריות, אבל פאזי לוג'יק עוסק באמימות, אמימות במציאות. עכשיו אני מסתכל על אותו דבר מפאן טיפה שונה, אבל זאת אותה חלוקה שעשיתי שם. כשאני מדבר על הטלת מטבע או על הטלת קובייה, התהליכים האלה אין בהם שום דבר מקרי. אם אתה מסתכל עליהם ככה, לא בהסתכלות המקובלת, אלא תנסו לחשוב רגע מה קורה שם. אני מטיל מטבע או מטיל קובייה, אז ברור, יש איזשהו כיוון התחלתי, מהירות התחלתית, תנאי סביבה כאלה או אחרים. ברגע שאתם יודעים את כל הנתונים האלה, אפשר לחשב על איזה פאה תיפול הקובייה או על איזה צד תיפול המטבע. זה תוצאה דטרמיניסטית של הנתונים. ולכן הטלת קובייה או הטלת מטבע הם בכלל לא תהליכים מקריים. הם לא תהליכים אקראיים, תהליכים דטרמיניסטיים לחלוטין. ואם תחשבו על זה אז אתם תראו שכל תופעה שאתם מתארים אותה כתופעה מקרית ולכן משתמשים בכלים הסתברותיים או סטטיסטיים לגביה, היא בעצם לא מקרית, היא דטרמיניסטית. כל התופעות שאתם חושבים עליהן. אין תופעה אחת שאתם משתמשים בסטטיסטיקה לגביה והיא באמת תופעה מקרית. למרות שהסטטיסטיקה לכאורה מתארת התרחשות מקרית. אבל המקריות היא מודל מתמטי. בעולם אנחנו לא מכירים שום דבר שהוא באמת מקרי. כל יישום שאנחנו עושים להסתברות ולסטטיסטיקה בעולם מדבר על אירועים או על התרחשויות שהם לא מקריות. רובן דטרמיניסטיות, כמו המטבע או הקובייה או מה שלא יהיה. אבל ישנן בעצם התרחשויות, ואם מסתכלים על זה פעם שנייה אז רואים שזה לא מעט, שהן בעצם התרחשויות של התנהלות אנושית. גם לגבי זה אנחנו משתמשים בסטטיסטיקה. אז בעצם יוצא שמבין שלושת המנגנונים שדיברתי עליהם קודם, השניים של ונין וגל והבחירה חופשית, הסטטיסטיקה משמשת אותנו, למרות שהיא מוגדרת לתאר רק את ההתרחשות המקרית, בעצם בפועל מה שהיא עושה היא משמשת אותנו רק ביחס לשתי ההתרחשויות האחרות. זה נורא מוזר. זאת אומרת, לא רק שהיא לא משמשת רק ביחס למקריות, היא לא משמשת בכלל. ביחס למקריות כי אין מקריות. היא משמשת אותנו רק ביחס לשני לשתי ההתרחשויות האחרות. היוצא דופן היחידי זה תורת הקוונטים ולכן היא כל כך מוזרה. תורת הקוונטים שמה עוד פעם לפי הפרשנויות המקובלות שמה יש באמת איזה שהו מימד שהוא באמת מקרי. הוא לא דטרמיניסטי והוא לא תוצאה של בחירה חופשית ולא שום דבר, הוא מקרי באמת. ולכן היישום של הסתברות ושל סטטיסטיקה בתורת הקוונטים הוא בעצם היחיד שהוא באמת יישום על דברים מקריים. אבל זה הכל בעולם המיקרוסקופי. בעולם המקרוסקופי, כאן בעולם שלנו, בעולם שאנחנו חווים אותו שיש לנו ניסיון לגביו, שם אין תורת קוונטים. שם בעצם אנחנו מדברים או על דטרמיניזם או על התנהלות אנושית, שזה בעצם יכולה להיות לפחות תוצאה של בחירה. ואלה שני סוגי ההתרחשות שלגביהם אנחנו משתמשים בסטטיסטיקה. עכשיו למה זה מוזר? כי כאשר ההתרחשות היא התרחשות סיבתית, דטרמיניסטית, אז איזה מקום יש להסתברות? אז התוצאה היא תוצאה אחת מוגדרת מראש וידועה, והסתברות אחת. זהו, זה מה שיקרה. זה המשמעות של סיבה. כאשר אני בועט בכדור, אין סטטיסטיקה. כשאני אבעט בכדור, הכדור יעוף. והבעיטה תהיה סיבה למעופו של הכדור. לכן הנטייה הראשונית שלנו לחשוב שהתרחשות דטרמיניסטית היא לא מועמד רלוונטי לכלים סטטיסטיים, לכלי הסתברותיים. זה לא בשר שבו הסטטיסטיקה אמורה לנעוץ את שיניה. ובכל זאת, כמו שראינו קודם, הטלת מטבע, הטלת קובייה וכולי, שמה אנחנו כן משתמשים בסטטיסטיקה. ולמה? תנסו לחשוב על הטלת קובייה או מטבע, למה באמת כל פעם יש תוצאה שונה? חוקי ניוטון הם אותם חוקים. צורת המטבע וצורת הקובייה נתונה. יש צורה מסוימת למטבע ולקובייה. ההבדל הוא בשאלה איזה מהירות התחלתית אני נותן להם, באיזה כוח אני דוחף אותם ולאיזה כיוון ובאיזה צורה. כך שבעצם הסטטיסטיקה של נפילה של קובייה או של מטבע מדברת עליי, לא על הקובייה ועל המטבע. היא מדברת על השאלה איזה מהירות, באיזה זווית, באיזה צורה התחלתית שלחתי את הקובייה או את המטבע לדרכם. וכאן יש הסתברויות. כאן זה יכול להיות לכיוון כזה, זה יכול להיות לכיוון כזה, ולכן כל פעם זה נופל על צד אחר של המטבע או על פאה אחרת של הקובייה. זה לא בגלל המכניקה של ניוטון. המכניקה של ניוטון, תנו לי תנאי התחלה, המכניקה אומרת לי מה יקרה בסוף. דטרמיניסטי לגמרי, אין פה הסתברות ולא שום דבר. הבעיה היא שבתנאי ההתחלה יש המון אפשרויות. אני יכול לעשות תנאי התחלה כאלה, אני יכול להעיף את המטבע לפה, אני יכול להעיף אותה חזק יותר, חלש יותר, לכיוון כזה, לכיוון אחר, לגובה כזה, לגובה אחר, בזווית מסוימת, וכל דבר כזה קובע תוצאה שונה. אבל וואנס נתתם לי את הזווית ואת העוצמה שנתתי למטבע, קבענו את התוצאה. זה דטרמיניסטי, אין הסתברויות. כך שההסתברויות הן בעצם על איך אני שולח את המטבע לדרכה או את הקובייה לדרכה. או במילים אחרות, ההסתברות מתארת מה אני עושה, לא מה יקרה למטבע. ולכן ההסתברויות שאנחנו מדברים עליהן כשאנחנו מדברים על מטבע או על קובייה הן בעצם הסתברויות שקשורות להתנהלות אנושית. לשאלה מה אני אעשה עם הקובייה או עם המטבע. נכון שזו התנהלות אנושית שהיא לא בדיוק תוצאה של החלטה, כי אני מחליט לשלוח את המטבע, אבל אני לא יכול להחליט על הזווית ועל העוצמה כשאני יודע איזה תוצאה תתקבל. אין לי דרך לדעת. אני לא יכול לדעת מה יקרה כשאני שולח את המטבע ואת הקובייה, החישוב הוא חישוב מאוד מסובך. אז אני לא מחליט על התוצאה, אבל אני כן מחליט על הזווית ועל העוצמה שאני אעיף את המטבע ואת הקובייה. ובמובן הזה, זה סטטיסטיקה על התנהלות אנושית. כך שגם כשאנחנו מדברים על סטטיסטיקה ביחס לאירועים דטרמיניסטיים, הרבה פעמים בעצם מאחורי זה מתחבאת סטטיסטיקה שמדברת על התנהלות אנושית. כך שלמרבה ההפתעה, היינו מצפים שסטטיסטיקה תעסוק אך ורק באירועים מקריים, והיינו מצפים שלגבי אירועים דטרמיניסטיים סטטיסטיקה לא תהיה רלוונטית כי יש תוצאה אחת וההסתברות שלה היא אחת. אם תתנו לי את הנתונים, אני אגיד לכם מה תהיה התוצאה, אז בהתנהלות דטרמיניסטית הסטטיסטיקה לא רלוונטית. ולגבי התנהלות של בחירה חופשית או של התנהלות אנושית, שם לכאורה לא שייכת סטטיסטיקה, אבל אני מבין שזה לא דטרמיניסטי, יש פה משהו שאפשר אולי לנסות ולחשוב על סטטיסטיקה ביחס אליו. מתברר שהשלישי הוא המועמד הכי טוב לסטטיסטיקה. תהליך שהוא מקרי באמת בעולם. אוקיי. אז בעצם יוצא שלמרות שבמבט ראשון לא נראה כך, סטטיסטיקה בהחלט פועלת ביחס להתנהלות אנושית, שזה דבר מפתיע, כי ההתנהלות האנושית היא לא אקראית, היא לא מקרית. אני עושה החלטות, אני עושה שיקול דעת ומקבל החלטות. למה שסטטיסטיקה בכלל תהיה כלי רלוונטי כדי לטפל בסוג כזה של התרחשויות? שההתרחשות היא לא מקרית, אני לא עושה הגרלה כשאני מקבל החלטות, אני עושה שיקול דעת ואני מחליט מה אני רוצה לעשות. במובן מסוים זה דומה להתנהלות דטרמיניסטית. למה שסטטיסטיקה בכלל תהיה רלוונטית ביחס לזה? אז פה אני רוצה להיכנס טיפה יותר כדי להבין איך בכל זאת העסק הזה עובד. אני רוצה להסתכל על זה דרך רמב"ם ידוע בהלכות תשובה. בוא נראה, הלכות תשובה פרק ו' הלכה ה'. אזכיר לכם שפרק ה' הלכה ה' זה השאלה המפורסמת של הידיעה והבחירה, אבל פה זה פרק אחד אחרי, פרק ו' הלכה ה'. ומהו זה שאמר דוד: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ידריך ענווים וכולי. זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה, ועוד שנתן בהם כוח ללמוד ולהבין שמידה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאווה להן ורודף אותן. והוא שאמרו רבותינו ז"ל: בא להיטהר מסייעין אותו, כלומר ימצא את עצמו נעזר על הדבר. והלא כתוב בתורה: ועבדום ועינו אותם, הרי גזר על המצריים לעשות רע. כן, הקדוש ברוך הוא בברית בין הבתרים גזר על המצריים מראש שהם צריכים לעשות רע, לשעבד את עם ישראל. וכתיב, וכתוב: וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ, הרי גזר על ישראל לעבוד כוכבים ומזלות? ולמה נפרע מהן? כן, הרי הוא אמר למעלה שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, כן, שבעצם הקדוש ברוך הוא מסייע לנו לעשות את מה שהחלטנו לעשות. אז שואל הרמב"ם: אז אם כך, והראיה שהקדוש ברוך הוא לפעמים אפילו נותן לנו נבואה מה אנחנו נחליט לעשות, הוא אומר לנו מראש מה יקרה, כן, כמו ש"זנה העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ", אז בעצם הקדוש ברוך הוא אמר מראש שאנחנו נעבוד עבודה זרה, עם ישראל. או הקדוש ברוך הוא אמר מראש שהמצריים ישתעבדו בעם ישראל, "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". אז אם הקדוש ברוך הוא אומר את זה מראש ובעצם הוא זה שמסייע לאנשים לעשות את מה שהם עושים, אז למה הוא נפרע מהן? אז איזה עונש מגיע לעם ישראל על העבודה זרה או למצריים על זה שהם שיעבדו את ישראל? לפי ש… אז הוא אומר ככה, אומר הרמב"ם, זו התשובה, זו השאלה: הרי גזר על ישראל לעבוד כוכבים ומזלות ולמה נפרע מהן? אומר: לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה, אלא כל אחד ואחד מאותן הזונין לעבוד כוכבים ומזלות אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם. מה זאת אומרת? אומר הרמב"ם: למרות שהקדוש ברוך הוא אמר מראש שעם ישראל יעבוד עבודה זרה, כל אחד מעם ישראל לא גזרו עליו שיעבוד עבודה זרה, זה החלטה שלו, בחירה חופשית. לכל אחד מעם ישראל יש בחירה חופשית. ולא הודיעו הבורא אז מה הקדוש ברוך הוא אמר מראש שעם ישראל יעבדו עבודה זרה? לא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם. זאת אומרת, זה מה שיקרה באופן הפשוט, אבל לכל אחד יש בחירה חופשית. הא למה זה דומה? לאומר. העם הזה יהיה בהם צדיקים ורשעים. כן, אם הקדוש ברוך הוא היה אומר בעם הזה יש צדיקים ורשעים. עכשיו יבוא הרשע ויגיד זה שאני בחרתי להיות רשע אני לא אשם, מה אתם רוצים ממני? הקדוש ברוך הוא אמר שיהיה בעם הזה צדיקים ורשעים. זאת אומרת, לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע, מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל. כעניין שנאמר "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצריים ומריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו. כל מצרי לא היה חייב להשתעבד בעם ישראל, יש לו בחירה חופשית, שלא גזר הקדוש ברוך הוא על איש ידוע. איש מסוים לא יכול להגיד הקדוש ברוך הוא גזר עלי לשעבד את ישראל, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם. וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע האיך ידע הקדוש ברוך הוא דברים העתידים להיות, שזהו מתכוון למה שהוא אמר פרק קודם, בפרק ה'. בעצם מה שהרמב"ם אומר כאן זה שגם אם הקדוש ברוך הוא נותן לנו פרדיקציה, כן, ניבוי, מה קבוצה מסוימת או עם מסוים יעשה בעתיד, זה לא מהווה תירוץ לאף אחד מהעם הזה שבחר לעשות את מה שהוא עשה, כי לכל אחד מהעם הזה יש בחירה חופשית. אבל בכל זאת, למרות שלכל אחד יש בחירה חופשית, הקדוש ברוך הוא יכול להגיד מראש מה בעצם יקרה כאן. איך זה יכול להיות? אז לכאורה הרמב"ם מסביר את זה, הוא מפנה אותנו חזרה למה שהוא אמר בפרק הקודם, שידיעתו של הקדוש ברוך הוא לא מחייבת את הבחירה החופשית, ואין לנו כח לידע דבר זה איך הקדוש ברוך הוא יודע מה שיקרה. אז זה שואל הראב"ד, השגת הראב"ד, כן? "והלא כתוב בתורה ועבדום ועינו אותם וגו'". אמר אברהם "אלה הם אריכות דברים שאינם מטובלים", אין בהם תבלין, אין בהם טעם, דברים בלי טעם, "וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות", דיבורים של ילד, "יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם", לא הזכרתי את השם שלך כשאמרתי שהמצריים ישתעבדו בעם ישראל, אז למה זנית? כן, הקדוש ברוך הוא בא בטענות אל אחד המצריים, "ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי". יאמרו לו הזונים "ועל מי חלה גזרתך? על אותם שלא זנו? הנה לא נתקיימה גזרתך". לא הבנתי, אתה גזרת שכולנו, שאנחנו נשתעבד בעם ישראל או שנזנה אחרי עבודה זרה, אז אתה בא אלי בטענות על זה שעבדתי עבודה זרה? ואתה אומר לי תשמע, אני לא קבעתי שאתה תעבוד עבודה זרה. אז אני אשאל אותו תגיד אז על מי כן התכוונת? על ההם שלא זנו? ההם שלא זנו הם לא זנו בכלל, אז מה שאמרת לא נכון לגביהם. ברור שאתה דיברת על מי שכן, שזה אני. אז מה אתה אומר לי שאתה לא קבעת או לא חוללת את העבודה זרה הזאת שאני עשיתי? או את השיעבוד שהמצרי הזה שיעבד את עם ישראל? מה הרמב"ם רוצה? איזה מין דברים ילדותיים בלי טעם? איזה מין טענה? אם הקדוש ברוך הוא קבע את זה אז הוא לא יכול להגיד זה שלא קבעתי את השם שלך לא אמרתי שזה יהיה השם שלך. אוקיי, אז מה? אז התכוונת למישהו אחר? לכן אומר הראב"ד מה שהרמב"ם אומר אין לו תבלין, זה לא הגיוני. וזה מה שהוא אמר: "אבל, וכמה עם הזה וזנה, כבר אמרנו שאין בעניין הזה ידיעת הבורא גזירה, וכל שכן כאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי, וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה". מה אומר הראב"ד? אני לא מבין בכלל מה קשה לרמב"ם. הרמב"ם מקשה מה רוצים מהמצריים אם הקדוש ברוך הוא גזר עליהם מראש שהם ישתעבדו בישראל. אומר הראב"ד מה אתה רוצה הרמב"ם? פרק קודם כבר ענית על זה. שזה שהקדוש ברוך הוא יודע מה יקרה זה לא בגלל שהוא מכתיב את זה. לי יש בחירה חופשית, ובכל זאת הקדוש ברוך הוא יודע מראש מה אני אעשה. לכן זה לא בגלל שהוא לא ציין אותי בשם או כן ציין אותי בשם. אומר הראב"ד גם אם הרמב"ם היה אומר, גם אם הקדוש ברוך הוא היה אומר מראש נותן רשימה שמית של המצריים שישתעבדו בעם ישראל, עדיין אפשר היה לבוא אליהם בטענות למה עשיתם את זה, ושל היהודים שיעבדו עבודה זרה. עדיין אפשר היה לבוא אליהם בטענות למה עשיתם את זה? למה? כי זה שהקדוש ברוך הוא אמר את זה מראש, זה בגלל שהוא יודע מה שיקרה, אבל זה לא אומר שהוא חולל את מה שקרה, הוא רק יודע את מה שיקרה, אבל זה לא אומר שהאשמה היא לא באותו אחד שבחר. הקדוש ברוך הוא יודע מראש מה אני בחרתי, זאת בעצם הטענה של הראב"ד לשיטתו גם בפרק הקודם. ולכן הוא אומר אני בכלל לא מבין לפני שאני נכנס לתשובה של הרמב"ם שהיא תשובה ילדותית, אני לא מבין מה השאלה שהוא בכלל מוטרד ממנה. זאת אותה שאלה שהוא ענה עליה בפרק הקודם, שלמרות שהקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש עדיין יש לנו בחירה חופשית אם לעשות את זה או לא. אז מה אתה צריך להיכנס לזה שמדובר פה על איזושהי אמירה קולקטיבית על כלל המצרים שהקדוש ברוך הוא לא ציין את שמו של כל מקרי מצרי שכן יעשה את זה או לא יעשה את זה. זה לא רלוונטי, גם אם הוא היה מציין את השם של המקרי הזה והמצרי הזה, עדיין אפשר היה לבוא אליו בטענות. כי הידיעה מראש לא שוללת את הבחירה החופשית שלו והוא בחר חופשית, אז צריך להיפרע ממנו וצריך לתת את הדין על הבחירות שלו. ועניין המצרים אינה שאלה משני פנים. כמו שהוא אומר למה המצרים שיעבדו את עם ישראל, הרי הקדוש ברוך הוא אמר מראש שהם יעשו את זה. האחד, כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו, ואחר שייפרע מזה יחזור וייפרע מן הרע ממנו ברישעו. וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי, כהתמך שודד תושד. פירוש מפני רישעך וגודל לבבך והתפארך עלי וכולי. מה הוא אומר? הוא אומר המצרים בעצם כמו שהקדוש ברוך הוא הכביד את לבו של פרעה, אז המפרשים אומרים שזה פרעה היה מגיע לו עונש ולכן הקדוש ברוך הוא הכביד את לבו, מנע ממנו את הבחירה, ואז העניש אותו על מה שהוא עשה למרות שמה שהוא עשה היה תולדה של הכבדת הלב שהקדוש ברוך הוא הכביד את לבו. אמר כן, אבל מה שהכביד את לבו זה בגלל חטאים קודמים שזה היה מגיע לו, ולכן בסופו של דבר מגיע לו העונש. וזה מה שהוא אומר, והמצרים גם כן רשעים היו וראויים למכות האלה. ואילו שמעו למשה בתחילה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טובעו בים, אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שילוחו הוא גרם לו. כן, אז זה בעצם עבירות קודמות. וזה הסבר ראשון, אמר שיש שני הסברים. והשני, כי הבורא אמר ועינו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטיבעו מהם, כי עניין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה, לפיכך נתחייבו. הקדוש ברוך הוא אמר שתשעבדו את ישראל, הוא לא אמר להם לעבוד בפרך ולהרוג אותם ולהטביע אותם בים. אתם הוספתם מעבר לגזירה של הקדוש ברוך הוא ולכן באים אליכם בטענות. זה התירוצים של הראב"ד. התירוצים האלה כמובן לא מחזיקים מים בשום צורה, בגלל שהתירוץ הראשון, כן, זה מזכיר לי את הגמרא במסכת מכות בדף י'. הגמרא אומרת שם היכי דמי רוצח בשוגג. איך מתרחש העניין הזה של רציחה בשוגג? הגמרא אומרת ראובן היה חייב מיתה ושמעון היה חייב גלות בגלל חטאים קודמים. מה עושה הקדוש ברוך הוא? מזמנם לפונדק אחד, ראובן למטה, שמעון למעלה עם גרזן על הגג, ואז נופל הגרזן בטעות משמעון והורג את ראובן. ראובן שהיה חייב מיתה חטף את המיתה שלו, ושמעון שהיה חייב גלות עכשיו הוא רוצח בשוגג יקבל את הגלות. כך מתארת הגמרא. הקושי הגדול לגבי הגמרא פה זה איך העסק התחיל. איך ראובן או שמעון, סליחה, איך שמעון התחייב גלות קודם? עכשיו הוא כבר חייב גלות אז הקדוש ברוך הוא מסדר את העניין, איך הוא התחייב גלות שם? כי הוא רצח בשוגג? הרצח ההוא בשוגג איך הוא קרה? גם בגלל שהיה רצח קודם בשוגג אז הקדוש ברוך הוא זימן אותם לפונדק אחד וכולי וכולי. איך זה מתחיל? זה צבים כל הדרך עד למטה. הרי מתישהו צריך להיות איזה שהוא מעשה שהוא לא תולדה של החטא של הקדוש ברוך הוא ובגינו באמת מגיע לי עונש. משם והלאה הקדוש ברוך הוא יכול לסדר את העניינים, מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. אבל קודם כל אני צריך להיות חייב, ואז אפשר להתחיל לדבר בשפה הזאת. איך השרשרת הזאת מתחילה? זה הרי לא, משהו פה לא הגיוני. אתה לא יכול להגיד לי שכל רוצח בשוגג זה בגלל שמישהו בעצם היה חייב גלות עוד קודם. בסדר, אז אני אשאל אותך על הקודם איך הוא היה חייב גלות. איך זה קרה? ושהוא רצח בשוגג עוד יותר קודם? ועד כל רוצח בשוגג עשה אינסוף רציחות בשוגג. אין רוצח בשוגג שרצח בשוגג רק פעם אחת? זה הסברים מוזרים, ההסברים האלה. ההסברים האלה בעצם מניחים שיש פעולות שאותן האדם עושה והקדוש ברוך הוא לא מסובב אותם. רק לפעמים יכול להיות מצב שהקדוש ברוך הוא מסובב את האדם לעשות פעולה כלשהי, ובכל זאת זה נזקף לחובתו בגלל שעצם העובדה שהקדוש ברוך הוא מסובב את הפעולה על ידו זה בגלל שהיה לו חטא קודם. ובעצם העונש שמגיע לו זה עונש על החטא הקודם שהיה לו, לא על מה שהוא עשה כאן. מה שהוא עשה כאן זה תולדה של מה שהקדוש ברוך הוא מסובב את זה. אבל את העונש שמגיע לו על החטא הקודם שהוא עשה. נגיד שזה אפשרי, אין לי מושג אם זה נכון ולמה זה נכון ומי אמר לחז"ל שזה באמת נכון. אבל גם אם נניח שזה נכון, ברור שזה לא מסביר את כל הפעולות שקורות פה בעולם. כי אם הכל היה תולדה של מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, אז ההסברים האלה לא מתחילים. מתישהו הבן אדם צריך להפוך לרשע בזכות עצמו כדי שאחרי זה יטלו ממנו את הבחירה וישחקו איתו כדי שהוא יעשה מעשה רע ואז יחטוף, כי הוא בלאו הכי היה רשע מראש. אבל הרשע הראשון צריך להיות תולדה של מעשה שהוא עצמו עשה, לא שהקדוש ברוך הוא מסובב. לכן אי אפשר להתחמק מזה שברור שהאדם יכול לבחור באופן חופשי וזה לא יהיה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. יכול להיות שישנם נסיבות או פעולות מסוימות שבהן למרות שהאדם עשה את זה, בעצם זה הקדוש ברוך הוא מסובב את זה. הוא רצה לסובב את זה כי האדם הזה היה רשע, הוא רצה לסובב את העניין על ידו כדי להעניש אותו באופן הזה. נניח, כמו עם פרעה, כמו עם המצרים, כמו עם כל דבר. אבל זה הכל מתחיל מהעובדה שהיית רשע. ולהיות רשע זה בגלל שאתה החלטת לעשות משהו ולא שהקדוש ברוך הוא החליט לעשות את זה דרכך. אז אי אפשר להתחמק מהעניין הזה. לכן מה שהראב"ד אומר פה זה לא יכול להיות נכון, שמה שבאים בטענות אל המצרים זה בגלל שהם היו רשעים עוד קודם והקדוש ברוך הוא סובב את זה. אז הרשע הקודם, מה תגיד לגביו? וההסבר השני שהוא אומר שמה, שהמצרים עשו יותר ממה שהקדוש ברוך הוא ניבא. זה עקרונית יכול להיות נכון, אבל אז אתה בעצם מניח שיש דברים מסוימים שהם לא בידיו של הקדוש ברוך הוא ויש דברים שכן. ההנחה של השאלה היא שהדברים כולם הם בידיו של הקדוש ברוך הוא. ואם אתה אומר לי שיש דברים שהם לא בידי הקדוש ברוך הוא אלא בני אדם עושים אותם, אתה בעצם אומר אוקיי, אז יש דברים שהקדוש ברוך הוא עושה ועליהם הם מחוץ למשחק והעונשים באים רק על מה שהאדם עצמו עשה. אז השאלה לא מתחילה מראש, אין פה את ההתמודדות בין הידיעה לבין הבחירה, כי על זה אין ידיעה ולא הקדוש ברוך הוא מסובב ולא שום דבר. ולכן האדם נענש וזה הכל. הראב"ד מנסה להסביר משהו איך ייתכן שלמרות שיש ידיעה מראש בכל זאת אפשר לבוא בטענות אל האדם. אז פה יש משהו שלא יכול לעבוד. מצד שני לכאורה הקושיה שלו על הרמב"ם צודקת. הרי מה הקושי שהרמב"ם מוטרד ממנו? הקושי הוא שהקדוש ברוך הוא ידע את זה מראש, אז מה? הרי בפרק ה', בפרק הקודם, הרמב"ם אמר לנו כבר שגם אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש, זה לא אומר שהמעשה לא נעשה מבחירתי החופשית. ואם הוא נעשה מבחירתי החופשית מגיע לי על זה עונש. אז מה מטריד את הרמבם בזה שהקדוש ברוך הוא אמר ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי? על מה אתה דן אותו? על מה אתה מעניש אותו? הרי אתה בעצם זה שיצרת. זה לא נכון, אני רק ניבאתי שזה יקרה, לא אני יצרתי את זה, ולכן אני יכול להעניש אותם, הם עשו את זה מבחירתם החופשית. אני חושב שמה שהרמב"ם רוצה לומר פה, וכאן אני מגיע לנקודה שבגללה אני נזקק לכל המהלך הזה.

[Speaker C] מה שהרמב"ם, הרב, הרב, הרב? כן. הרב, אם נציג המצרים היה איזה שהוא אחד שהם בחרו בו והוא אומר אני מייצג את כולם, אז אתה אומר, הרמב"ם אומר אישית כל אחד יכול לבחור, אבל אתה מראש ידעת בסטטיסטיקה או מה שלא יהיה שזה מה שיקרה, אז עוד פעם מה אתה בא אליהם בטענות? זה הקושי.

[הרב מיכאל אברהם] זאת בדיוק הקושיה של הראב"ד. לכן אמרתי, הקושיה של הראב"ד על הרמב"ם היא לכאורה קושיה טובה. אמרת מה הרמב"ם רוצה? התירוצים של הראב"ד הם לא תירוצים, אבל הקושיה שלו על הרמב"ם היא קושיה טובה. אז אני רוצה לטעון מה שהרמב"ם בעצם רוצה לומר זה שאנחנו יכולים לדבר, או הקדוש ברוך הוא יכול להגיד תראו קולקטיבית המצרים ישתעבדו בעם ישראל. באופן עקרוני אני יודע שכתופעה זה מה שיקרה. כל מצרי לחוד יש לו בחירה חופשית, אבל. סטטיסטית אני אומר לכם שיהיה אחוז מסוים של המצרים שישתעבדו בעם ישראל. ואת זה אומר הרמב"ם, זה לא מעבר לשאלה של הידיעה והבחירה, כאן אפילו אם הקדוש ברוך הוא מכתיב את התוצאה, לא רק יודע אותה מראש, אלא מכתיב את התוצאה, עדיין אפשר לבוא בטענות אל כל אחד שהחליט לעשות את זה. בגלל שהתכתיב לא היה על אדם מסוים, אלא זה היה תכתיב סטטיסטי. בעצם אני אמרתי מה יעשה הקולקטיב, לא אמרתי מי מתוך הקולקטיב יעשה את זה. ולכן כל אחד שהחליט לעשות את זה זה היה תולדה של בחירה חופשית שלו, ואפשר לבוא אליו בטענות. זאת בעצם טענת הרמב"ם.

[Speaker C] אז שוב, אם נציג המצרים יבוא ויגיד, אתה כנציג את כולם, אישית אני, אז לא מגיע לנו כעם

[הרב מיכאל אברהם] מה

[Speaker C] שאתה מביא עלינו?

[הרב מיכאל אברהם] אני אנסח את זה אחרת, אני חושב שאתה מתכוון לאותה שאלה, אנסח את זה אחרת. בעצם אנחנו עדיין לא פתרנו את הבעיה. אני אנסח את קושיית הראב"ד בצורה אחרת, אולי לזה אתה גם מתכוון. נגיד שיש מאה מצרים. עכשיו אתה אומר לי, לכל אחד יש בחירה חופשית. אבל אני אומר לכם שעשרה מתוך המצרים ישתעבדו בעם ישראל. ולכל אחד יש בחירה חופשית. עכשיו אם לכל אחד יש בחירה חופשית, אז ברמה העקרונית תשעים ותשעה מצרים יכלו לבחור לא לשעבד את עם ישראל. לכל אחד יש בחירה חופשית והוא גם בלתי תלוי באחרים, זאת המשמעות של בחירה חופשית. עכשיו בא המצרי המאה, התשעים ותשעה האחרים החליטו לא להשתעבד, עכשיו בא המצרי המאה, האם יש לו אפשרות לא להשתעבד בעם ישראל? אין לו. כי הרי הקדוש ברוך הוא ידע מראש, אמר מראש, שיהיו מצרים שישתעבדו בעם ישראל. אז אם תשעים ותשעה אחרים, וזה יכול לקרות שיש תשעים ותשעה שבוחרים בטוב, יש בחירה חופשית, אז המאה אנוס בעצם לבחור ברע. אז מה אתה רוצה ממנו? עכשיו זה כמובן רק להביא את הדברים לקיצוניות, אבל זה נכון גם לגבי עשרה מצרים. אם הקדוש ברוך הוא אמר שעשרה מצרים ישתעבדו בעם ישראל ותשעים מצרים כבר בחרו בטוב, אז העשרה האלה אין להם בחירה, הם חייבים להשתעבד, כי הרי הקדוש ברוך הוא קבע, גם הכתיב, לא רק ידע, שעשרה ישתעבדו בעם ישראל. אז לכן בעצם זאת הקושיה של הראב"ד בניסוח הזה קיימת גם אם אני טוען את הטענה של הרמב"ם שהיא טענה קולקטיבית, שהקדוש ברוך הוא לא גזר על אדם בשם מסוים, על אדם בזהות אדם מסוים, אלא על הקולקטיב המצרי, או על הקולקטיב היהודי שקם העם הזה וזנה. אוקיי? אגב, קם העם הזה וזנה די ברור שזה לא תכתיב של הקדוש ברוך הוא, זה רק ידיעה, אבל המצרים, יכול להיות שהקדוש ברוך הוא גם יצר את השעבוד, הוא רצה שיהיה שם שעבוד, זאת הייתה התוכנית שלו ולכן הוא גרם לזה שהמצרים ישתעבדו את עם ישראל, לכן יש קצת הבדל בין שתי הדוגמאות, אבל אני כרגע לא נכנס להבדל הזה. הטענה שאני רוצה לטעון, ומכאן אני מגיע לנקודה, בעצם הטענה שלי זה שהקדוש ברוך הוא יכול היה לפעול באופן כזה. נגיד שיש מאה מצרים, לא מאה, מיליון מצרים, בסדר? עכשיו הקדוש ברוך הוא, באופן עקרוני לכל אדם יש בחירה בין רע לטוב, ונניח לצורך המודל הפשוט, שלכל אדם המשקלים של הטוב והרע שווים. נניח, זה לא נכון, אבל נניח לצורך העניין חמישים-חמישים, יש סיכוי חמישים אחוז שיעשה טוב, סיכוי חמישים אחוז שיעשה רע, אוקיי? אז אם יש לי מיליון מצרים, יש לי מיליון מצרים, אז אני מניח שחמישים אחוז מהמצרים יעשו רע וחמישים אחוז מהמצרים יעשו טוב. אם אני מניח שיש למצרים בחירה חופשית, אז, או לפני הבחירה החופשית, אז חמישים אחוז יעשו טוב, חמישים אחוז יעשו רע. איזה חמישים אחוז אלה יהיו? אין דרך לדעת. כל מצרי לחוד יכול להיות בצד הטוב או בצד הרע. אבל אני כן יודע הסתברותית, חוק המספרים הגדולים, שחמישים אחוז מהמצרים יעשו רע, חמישים אחוז יעשו טוב, למרות שכל אחד מהמצרים לחוד יש לו בחירה והוא יכול להחליט או לפה או לשם, ונגיד שהוא בוחר את זה בהטלת מטבע חמישים-חמישים. אני יודע לפי חוק המספרים הגדולים שחמישים אחוז מהמצרים יהיו בצד הרע, למרות שלכל אחד יש תוצאה של הטלת מטבע. ברמה העקרונית, הטלות המטבע הן חופשיות. תיאורטית יכול להיות שבכל המצרים יטילו מטבע ולכולם יצא עץ. עקרונית יכולה להיות תוצאה כזאת, מאוד נדיר, אבל יכול לקרות. אבל בממוצע, בפרט אם המספרים הם מספרים גדולים, זה ייפול על חמישים אחוז עץ, חמישים אחוז פלי. זאת אומרת, כשמדובר במספרים גדולים, אז אני יכול להגיד מראש שיהיו מצרים שישתעבדו בעם ישראל, למרות שכל אחד מהם לחוד מקבל החלטה חופשית בין טוב לבין רע, נגיד בסיכוי חמישים-חמישים. עכשיו, אבל הסיכוי לעשות רע בדרך כלל הוא לא חמישים אחוז, יש לו נטייה לעשות טוב, גם מבחינת ההכרעה שלנו. לא רק הדחפים. אנחנו רוצים לעשות טוב, אפילו אם יש לנו דחף לעשות רע. לכן אוכלוסייה נורמטיבית, הנטיות, נגיד הסיכוי שהם יעשו טוב או יעשו רע זה תשעים ושמונה שתיים. זה לא חמישים חמישים. תשעים ושמונה שתיים, נגיד לצורך הדיון. ועדיין יהיו שני אחוז מתוכם שיעשו רע, תשעים ושמונה אחוז יעשו טוב. הקדוש ברוך הוא כמובן יכול לשנות את ההתפלגות. הוא יכול להגיד ההתפלגות היא לא שני אחוז מול תשעים ושמונה, אלא אני אבנה את הסביבה הרוחנית שלכם, הנפשית שלכם, באופן כזה שיש לכם משקל שמושך אתכם לכיוון הרע. ועכשיו ההתפלגות כבר לא תהיה שתיים מול תשעים ושמונה, אלא ארבעים מול שישים. עדיין מיעוט, הרוב שישים אחוז לעשות טוב, ארבעים אחוז לעשות רע. מה יקרה בחוק המספרים הגדולים? בחוק המספרים הגדולים יהיו ארבעים אחוז מהמצרים שישתעבדו בעם ישראל, או ארבעים אחוז מהישראלים שיעבדו עבודה זרה, הן בכמה מהזה וזה. שימו לב, כל אחד מהאנשים יש לו בחירה חופשית בין שתי האפשרויות, תחת התפלגות מסוימת, אבל הוא יכול היה לבחור בטוב, יכול היה לבחור ברע. אבל עדיין ביחס למספרים גדולים, אם מעורב פה מספר מספיק גדול של אנשים, אני יכול להגיד לכם שיהיו פה אחוז מסוים של אנשים שיבחרו ברע. מראש אני יכול להגיד לכם את זה, למרות שלכל אחד יש בחירה חופשית. אני אגיד לכם עכשיו יותר מזה, זה לא למרות שיש לכל אחד בחירה חופשית, זה בגלל שיש לכל אחד בחירה חופשית. בואו ניקח דוגמה. נסתכל על הטלת מטבע. בהטלת מטבע, כאשר אני אטיל מטבע אחת יש לי סיכוי חמישים אחוז ליפול על עץ, חמישים אחוז שזה ייפול על פלי. מה יקרה אם אני אטיל עשר מטבעות? אז אני מצפה שיהיו חלק הטלות ייפלו על עץ, חלק ייפלו על פלי. בממוצע זה אמור להיות חמש חמש, בפועל זה אף פעם לא יקרה חמש חמש כמעט, יהיה שלוש שבע, שש ארבע, שתיים שמונה, לא יודע, משהו כזה, יהיו חלק הטלות כאלה וחלק הטלות כאלה. מה יקרה אם אני מטיל מיליון מטבעות? אם אני מטיל מיליון מטבעות, האי-ודאות כבר מאוד מצטמצמת, יהיה פחות או יותר חצי מיליון לעץ, חצי מיליון לפלי. זה חוק המספרים הגדולים. עכשיו שימו לב לדבר המוזר והמפתיע בסיפור הזה. חוק המספרים הגדולים נכון רק כאשר ההטלות הן בלתי תלויות. אם יש לי מיליון מטבעות, וכל אחת מהן אני מטיל, וזה בלתי תלוי בהטלות האחרות, דווקא אז אני יכול להגיד לכם מראש מה תהיה התוצאה, שחמישים אחוז ייפלו על עץ, חמישים אחוז ייפלו על פלי. אם ישנה השפעה בין ההטלות, זיקה, השפעה, תלות בין ההטלות, אז אי אפשר להפעיל את חוק המספרים הגדולים. חוק המספרים הגדולים לא עובד. עכשיו תשימו לב עד כמה מוזר יוצאת התוצאה הזאת שתיארתי עכשיו. דווקא במקום שבו אני לא יכול להגיד כלום על ההטלה הבודדת, אני יכול להגיד בדיוק מה יקרה במספר גדול של הטלות. אם אני יודע להגיד משהו על ההטלה הבודדת, אני לא יודע להגיד כלום על הרבה מאוד הטלות, או לפחות זה לא מתנהל באופן סטטיסטי, לפי חוק המספרים הגדולים. אז זה קצת מוזר. ודווקא בגלל שעל ההטלה הבודדת אני לא יכול להגיד כלום, זה התנאי לכך, אם זה מתקיים, אז על המספרים הגדולים, על הרבה מאוד הטלות, אני יכול להגיד לכם בדיוק מה יקרה. איך זה יכול להיות? הרי אם כל הטלה יכולה לצאת על עץ או על פלי באופן חופשי, מה מונע מכל ההטלות האלה ליפול כולם על עץ? או שבעים אחוז על עץ ולא חמישים? מה הרי אין, נגיד שאני אשאל את שאלת הראב"ד עכשיו על הטלת המטבע, בסדר? יש לי עשיתי מיליון הטלות. תשע מאות תשעים ותשע אלף תשע מאות תשעים ותשע הטלות כבר נפלו על עץ. ההטלה הבאה היא בלתי תלויה, נכון? היא לא יודעת כלום ממה שקרה עד עכשיו, היא בלתי תלויה בהטלות הקודמות. אז היא יכולה ליפול על עץ ויכולה ליפול על פלי. אתם מבינים שיש סיכוי חמישים אחוז שהיא תיפול על עץ גם כן, כמו כל הקודמות, ואז הכל ייצא על עץ. זאת אומרת, זה שההטלה האחרונה לא יודעת מה קרה לפניה, ההטלה השלישית לא יודעת מה קרה בשתי ההטלות הקודמות, וכן הלאה, ודווקא בגלל שכל אחד לא יודע על מה שקרה קודם, הם מתארגנים באופן כזה שנראה לכאורה מסודר מראש, שאני יכול להגיד מראש מה יקרה שם. דווקא בגלל שהם לא יודעים אחד על השני. זה מאוד מוזר כשחושבים על זה, למרות שאינטואיטיבית ברור לנו שזה נכון. אנחנו גם מבינים, ותנסו רגע לחשוב על התופעה הזאת ותראו עד כמה זה מוזר. הדבר הזה, אני מטיל קובייה מיליוני פעמים, שישית מהפעמים זה ייפול על אחד, על שתיים, על שלוש, כל אחד בדיוק שישית אם הטלתי מספיק פעמים את הקובייה, כן, בחוק המספרים הגדולים. זה ייפול בדיוק שישית. עכשיו אף אחת מההטלות לא יודעת על האחרות, אז איך הם מתארגנות באופן כזה שזה מחלק את התוצאות ביניהם לשישית מהפעמים על אחד, שישית מהפעמים על שתיים, שישית מהפעמים על שלוש וכן הלאה? הרי הם לא יודעות אחת על השנייה. אז אני אומר, לא רק שאיך זה ייתכן, אלא דווקא כשהם לא יודעות אחת על השנייה זה מתארגן כך. זה הכלל. רק אז קיים חוק המספרים הגדולים. חוק המספרים הגדולים קיים רק במספר גדול של ניסויים שכל אחד מהם בלתי תלוי באחרים. במקרה כזה, ההתפלגות האפריורית תתממש בפועל. ההתפלגות האפריורית במטבע הוגנת זה חצי חצי, בפועל כשתטילו את המטבע, אם תטילו אותה הרבה מאוד פעמים, התוצאה תממש בפועל את ההתפלגות האפריורית. חצי חצי, זה חוק המספרים הגדולים. אבל זה קורה אך ורק אם כל הטלה לחוד היא בלתי תלויה בכל האחרות, היא לא יודעת עליהם, לא תלויה בהם והיא לא מתארגנת יחד איתם. אם הם היו מתארגנות כולן יחד, היו יכולות להגיד אוקיי הטלה ראשונה, שלישית, עשירית, עשרים וארבע וכולי אתם תיפלו על אחד, הטלות האלה והאלה ייפלו על שתיים, הטלות האלה והאלה ייפלו על שלוש. אם הם מתארגנים ביחד אני יכול להבין שיש שישית מההטלות שנופלת על כל מספר, כי זה מאורגן איכשהו, יש קשר ביניהם. אבל למה זה מתקיים דווקא כשאין קשר, כשהם לא מתארגנות ביניהם? דווקא אז. זה חוק המספרים הגדולים, וכשחושבים עליו באופן הזה זה דבר שמאוד קשה להבין אותו, מאוד קשה להבין אותו, למרות שהוא נראה לנו נורא מובן ואינטואיטיבי, כשחושבים על זה בצורה הזאת מאוד קשה להבין אותו. מה שאני רוצה לטעון זה שאותו דבר קיים ביחס להתנהגויות של בני אדם. כאשר הקדוש ברוך הוא מנבא, נגיד שהוא אפילו ניבא כמותית, אומר ארבעים אחוז מהמצרים ישתעבדו בעם ישראל, הרי לא כולם היו שם, ארבעים אחוז נגיד לצורך הדיון ישתעבדו בעם ישראל. איך הוא יכול לעשות את זה שואל הראב"ד על הרמב"ם אם לכל מצרי ומצרי יש לו בחירה חופשית? התשובה היא שלכל מצרי ומצרי באמת יש בחירה חופשית ודווקא בגלל זה אפשר לדעת מראש מה תהיה ההתפלגות הכללית. בגלל שאם הקדוש ברוך הוא קבע את המשקולות שמטים כל מצרי לכיוון הרע או לכיוון הטוב, נגיד על ארבעים שישים, אז כל מצרי מחליט באופן חופשי. אבל מתוך מיליון מצרים ארבע מאות אלף ישתעבדו בעם ישראל. דווקא בגלל שהבחירה של כל אחד היא חופשית, לא למרות, בגלל. זה ממש מוזר. והקושיה של הראב"ד הייתה רגע רגע יש פה בחירה חופשית מה קורה? אז הרמב"ם הייתי מצפה שיענה לא, למרות שיש בחירה חופשית עדיין זה איכשהו מתארגן סטטיסטית. התשובה היא יותר חזקה, בגלל שלכל אחד יש בחירה חופשית לכן זה מתארגן באופן סטטיסטי לפי חוק המספרים הגדולים. לא רק למרות אלא בגלל. במילים אחרות, כאשר אנחנו עוסקים באוכלוסיות גדולות אני יכול לתת לכם ניבוי מה תעשה האוכלוסייה הזאת למרות שלכל אחד ואחד מהאוכלוסייה יש בחירה חופשית. אם הייתי צריך לטפל או לנבא מה יעשה פלוני או אלמוני מתוך הקבוצה הזאת, אין לי שום דרך לנבא. לא יכול להגיד לכם מה הוא יעשה. אני יכול להגיד לכם שארבעים אחוז יקרה ככה, שישים אחוז יקרה ככה. מה הוא יעשה בפועל? מה שהוא יחליט. אבל אם יש קבוצה גדולה של אנשים אני יכול להגיד לכם ברמה המקרוסקופית שארבעים אחוז מתוכם יעשו ככה ושישים אחוז יעשו ככה. אני יכול להגיד לכם מה יקרה, דווקא בגלל שלכל אחד יש בחירה חופשית, לא למרות, בגלל. עכשיו שימו לב, יש פה איזושהי קפיצה מסוימת שעשיתי, כי הבחירה אם לעשות רע או לעשות טוב היא לא הטלת מטבע. זה לא אירוע אקראי, זה מה שדיברתי בתחילת השיעור. זה אירוע שהוא תוצאה של בחירה של האדם. מתברר שלמרות שאנחנו עוסקים באירועים שהם תולדה של בחירה, עדיין יש לסטטיסטיקה מה לומר. זה כמו הגרלה. הבחירה בסך הכל רק אומרת, נגיד שאני עושה את זה ככה, נגיד שהדחף של כל בן אדם להרע הוא בעוצמה של עשרה אחוז, נניח, רק בסיטואציה מסוימת, באופן ממוצע בסיטואציה כזאת יש כוח של עשרה אחוז שמושך בני אדם להרע ותשעים אחוז שמושך בני אדם להיטיב. עכשיו חוץ מהמאבק בין הכוחות האלה, יש גם בחירה חופשית של האדם. עכשיו בני אדם נוטים לבחור בטוב למרות שאולי קשה לעשות את הטוב, לכן אני מצפה שבפועל לא תשעים אחוז מבני אדם יעשו את הטוב אלא תשעים ושמונה אחוז יעשו את הטוב, כי הם גם בוחרים לעשות את הטוב. אז בוא נכניס גם את הנטייה לעשות טוב, את הבחירה לתוך השקלול. ועכשיו אני אומר תשעים ושמונה אחוז שכל אחד מהם יעשה טוב. עכשיו אדם ספציפי שעומד פה אני לא יודע מה הוא יעשה, יכול להיות שהוא מהשני אחוז שיעשו את הרע. אבל אם יהיו פה מיליון בני אדם, אני כבר עכשיו אומר לכם מראש: תשע מאות שמונים אלף מתוכם יעשו את הטוב, עשרים אלף מתוכם יעשו את הרע. זאת אומרת, גם כאשר יש בחירה חופשית, אני יכול להכניס את הדבר הזה לתוך הסטטיסטיקה אם אני מדבר על אוכלוסיות גדולות. וזה כמובן נכון גם לדברים שלא קשורים לבחירה חופשית, גם להטלת מטבע. למרות שכמו שראינו, גם הטלת מטבע זה בעצם תולדה של החלטה של בני אדם. אבל בקיצור, כל היישומים שאנחנו מכירים להסתברות ולסטטיסטיקה סובלים מאותו פרדוקס. בעצם אנחנו נותנים תחזית לקבוצות גדולות, והתחזית הזאת היא אמינה רק במקום שכל פרט בקבוצה או כל מקרה מתוך כלל המקרים נעשה מתוך בחירה חופשית או בהגרלה מקרית לגמרי באופן בלתי תלוי בכל הניסויים האחרים. ואז, ורק אז, אנחנו יכולים לתת ניבוי למה יקרה בסוף. זאת אומרת, בניגוד לתפיסה הרגילה שבחירה חופשית מונעת את הניבוי, אתה לא יכול לדעת מראש מה יקרה אם יש לבן אדם בחירה חופשית, בקבוצות גדולות הבחירה החופשית לא רק שלא מונעת את הניבוי, היא זו שמאפשרת אותו. לולא הבחירה החופשית לא הייתי יכול לנבא. זה מוזר. הבחירה החופשית עובדת במובן מסוים כמו הגרלה, למרות שזה מנגנון אחר, כמו שאמרתי קודם. מתברר שגם בחירה חופשית עובדת כמו הגרלה. אגב, גם בחירה לא חופשית עובדת כמו הגרלה. למשל הבחירה באיזה כוח ובאיזה כיוון להטיל את המטבע. זה לא בחירה שאני עושה אותה באופן מודע, אני מחליט לשים את זה בזווית שלושים מעלות, בעוצמה כזאת וכזאת. לא, אני פשוט עושה ככה. זאת החלטה שלי מה לעשות, אבל אני לא מחליט על הנתונים, אני פשוט עושה משהו. אז החלטה של בן אדם, ועל ההחלטה הזאת מטפלים בה בכלים סטטיסטיים. עובדה שאנחנו מניחים לגבי קובייה או לגבי מטבע, אם קובייה הוגנת או מטבע הוגן, ההתפלגות היא חצי חצי או שישית שישית. למרות שזה פעולה של בני אדם שמחליטים איך לעשות את זה. מתברר שפעולות של בני אדם, הן פעולות מבחירה והן פעולות טכניות כמו שאמרתי קודם, בעצם יכולות להיות מתוארות בכלים סטטיסטיים. ולא רק יכולות, רק אם הפעולות נעשות כך הכלים הסטטיסטיים ישימים לגביהן. ואז לא צודק הראב"ד בקושייתו על הרמב"ם. כי הרמב"ם בעצם אומר ככה: הקדוש ברוך הוא לא… בפרק ה' הרמב"ם אומר, מה שהקדוש ברוך הוא יודע לא מכתיב את הבחירה. לא משנה כרגע, יש לי תזה אחרת על הרמב"ם הזה, אבל אני עוזב את זה עכשיו. בפרק ו' הרמבואם לא מדבר על מצבים שאותם הקדוש ברוך הוא יודע מראש, הרמב"ם מדבר גם על מצבים שהקדוש ברוך הוא מכתיב מה יקרה. לא שהוא יודע אבל אתה עושה מה שאתה עושה, לא, הוא מכתיב לך מה שיקרה. שם באמת שואל הרמב"ם, אז איך אפשר להעניש אותם? זה לא רק שידעתי מראש מה יקרה, זה פרק ה', זה הסברתי. אם אני יודע זה עדיין יש בחירה חופשית. אבל בפרק ו' אני מדבר על מצבים שבהם אני הכתבתי את התוצאה, לא רק ידעתי את התוצאה. הקדוש ברוך הוא, כן, זה אני. אז איך כאן אתה יכול להעניש אותם? אומר הרמב"ם, כאשר הקדוש ברוך הוא הכתיב למצרים לשעבד את עם ישראל, הוא לא הכתיב לאף מצרי ספציפי לשעבד את עם ישראל. מה הוא עשה? הוא שינה את המשקולות של הבחירה שלהם. הצומת שבה כל מצרי עמד היא עכשיו כבר לא מאוזנת. יש איזושהי הטיה מלאכותית שהקדוש ברוך הוא עשה לכיוון הבחירה הרעה ושעבוד עם ישראל. ולכן הקדוש ברוך הוא יודע מראש שארבעים אחוז או שישים אחוז או מה שלא יהיה מהמצרים ישעבדו את עם ישראל, למרות שהוא לא הכתיב, הוא רק הטיה את המשקולות. ברגע שאתה מטה את המשקולות בעצם קבעת במספרים הגדולים את התוצאה, השפעת על התוצאה וזה לא רק למרות שלכל אחד יש בחירה חופשית אלא בגלל שלכל אחד יש בחירה חופשית. כל מה שעשית הטית את המשקולות. משל לדבר, תחשבו על זה שאני אומר לכם קחו את המטבע הזאת, ואני אומר לכם אתם חושבים שהמטבע הזאת תיפול חמישים אחוז על עץ חמישים אחוז על פלי, אתם הולכים להטיל אותה מיליון הטלות, ואתם מניחים שייפול חמישים אחוז על עץ חמישים אחוז על פלי, אני אומר לכם מראש: זה ייפול. אבל שישים אחוז על עץ ארבעים אחוז על פאלי. איך אני יכול לא רק להגיד מראש אלא גם להכתיב שזאת תהיה התוצאה? אני יכול לטפל במטבע, להפוך אותה למשהו שהוא לא הוגן, שצד אחד שלו שוקל יותר מאשר הצד השני, ולכן בעצם היא תיפול יותר על הצד הכבד. כמה שהצד הכבד יהיה יותר כבד לעומת הצד הקל, זה בעצם מכתיב את המשקולות, האם זה יהיה ארבעים שישים, שלושים שבעים או משהו כזה. ולכן הטיפול במטבע בעצם מכתיב את התוצאה, לא תוצאה של הטלה בודדת, הטלה בודדת יכולה להיות עץ או פאלי, מה שאני לא אעשה למטבע. אבל אם תעשה מיליון הטלות, אני, אם יש לי שליטה על המטבע, אני אגיד לך מה תהיה התוצאה במספרים הגדולים, למרות שכל הטלה והטלה היא חופשית. אבל ברגע שאני קובע את המשקולות באופן מסוים, בעצם קבעתי את התוצאה. וזה מה שאומר הרמב"ם, לכל מצרי יש בחירה חופשית, אבל הקדוש ברוך הוא שינה את המשקל היחסי של צדדי הבחירה, האם לשעבד את עם ישראל או לא לשעבד את עם ישראל, והכביד יותר על המצרים לבחור בטוב, זאת אומרת הוא גרם להם לנטות יותר לרע. עדיין לא דטרמיניסטי, לכל אחד יש בחירה חופשית, אבל המשקולות מסודרים כבר אחרת. ואם זה המצב הקדוש ברוך הוא יכול לדעת בגלל חוק המספרים הגדולים מראש שארבעים אחוז מהמצרים ישעבדו את עם ישראל.

[Speaker B] איך הוא סידר את המשקולות האלו? ברמה הפנימית? כאילו הכבדת לב פנימית כמו אצל פרעה? או חיצונית כזה שהתנאים החיצוניים פתאום, כי התנאים החיצוניים להפך, התנאים החיצוניים דווקא אמרו להם ככל שתמשיכו תחטפו יותר חזק, אז הם היו צריכים אולי ללכת לכיוון השני.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה איך הוא עשה את זה, זה יכול להיות פנימי, יכול להיות חיצוני, אין לי מושג מה קרה שמה, אבל אני רק מציע מודל איך יכול להיות מצב שהקדוש ברוך הוא מנבא מראש ועדיין בא בטענות לאנשים. לא רק מנבא אלא מכתיב.

[Speaker B] וזה הכבדת לב של פרעה כאן? וזה לקיחה מהחירות של בחירה חופשית אם הוא הכביד את הלב?

[הרב מיכאל אברהם] לא! בחירה חופשית זה לא אומר שיש לך חמישים חמישים. בחירה חופשית זה אומר שהדברים בידך. אבל האם קשה או קל לעשות את זה, זה תלוי בנסיבות. כאשר מאוד נגיד מישהו מאוד מרגיז אותי ולכן יש לי נטייה להגיב באלימות כי הוא התגרה בי. אין לי בחירה חופשית? אי אפשר לשפוט אותי על מה שעשיתי? וודאי שאפשר. היה לי יותר קשה להתגבר ולעצור את עצמי, אבל עדיין מצופה ממני לעצור את עצמי. עכשיו אם תשימו אלף בני אדם או מיליון בני אדם בסיטואציה כזאת, בלי התגרות אף אחד כמעט לא יהיה אלים, יהיו לא יודע מה, אחוז אחד אלימים. עם התגרות יהיו לא יודע מה, שבעים אחוז אלימים. עם התגרות מאוד מאוד בוטה נגיד יהיו שבעים אחוז אלימים. במקרה השני יבוא עכשיו אדם לפני שופט, אני אעניש אותו או לא אעניש אותו? וודאי שכן. למרות שהיה לו קשה להתגבר. קשה, אבל אני מצפה ממך בכל זאת להתגבר, אתה יודע שזה רע לעשות את זה, תתגבר. קשה? קשה. זה המשמעות של בחירה חופשית. בחירה חופשית אין פירושה שאין משקולות שמשפיעים עליי או מטים אותי. בחירה חופשית פירושו שלמרות שיש משקולות שונים לכל מיני כיוונים בסוף בסוף אני יכול להחליט מה אני עושה. אם זה מתקיים זה נקרא שהייתה לי בחירה חופשית. בחירה חופשית אין פירושה שכל הצדדים שקולים. אגב אם כל הצדדים שקולים אז לאף אחד אף פעם אין בחירה חופשית, אף פעם לא דילמה של חמישים מול חמישים בדיוק. לכן זה טעות לחשוב ככה לתפוס ככה את המושג בחירה חופשית. זאת אומרת אפשר לנבא.

[Speaker C] איך הרב מסביר את הרמב"ם שאומר שאדם יכול להיות צדיק כמו משה רבנו או רשע כירבעם ואין מושכהו לשום צד? כאילו חמישים חמישים חופשי הוא בוחר.

[הרב מיכאל אברהם] אין מושכהו לשום צד הכוונה שהכל בידו. אבל לא הכוונה שיהיה לו בדיוק קל כמו משה רבנו או כמו ירבעם. זה הכוונה אין מושכהו לשום צד, הכוונה אין שום דבר שמאלץ אותו דטרמיניסטית לשום צד. אבל וודאי שיש משקולות שונים. מה זאת אומרת? מה, זה לא ברור שיש בני אדם שיותר קשה להם להתעלות למדרגות גבוהות ויש בני אדם שיותר קל? ברור שכן. ועדיין זה נכון לומר שאף אחד לא מושך אותך, לא מושך אותך במובן שזה לא מכתיב. אחת הטעויות הגדולות ועל זה אני אדבר פעם הבאה, אני רואה שאני כבר לא מספיק להגיע לזה, אחת הטעויות הגדולות זה הזיהוי הזה בין בחירה חופשית לבין חופש מוחלט העדר משקולות. לא, בחירה חופשית אין פירושה שכל הכיוונים מבחינתי הם שקולים, אלא שכל הכיוונים מבחינתי הם פתוחים עקרונית, זאת אומרת אני יכול ללכת אליהם. כמה קשה זה יהיה? יכול להיות שיש כיוונים קשים וכיוונים פחות קשים. עדיין אם אני יכול זה בחירה חופשית. ולהגיד שהמשקלים השונים או האילוצים השונים משפיעים עליי זה וודאי נכון. להגיד שהאילוצים השונים מכתיבים את התוצאה, זה לא נכון אם אתם לא דטרמיניסטים. האילוצים משפיעים עליי אבל לא מכתיבים את התוצאה. במספרים הגדולים האילוצים כמעט מכתיבים את התוצאה. זה חוק המספרים הגדולים. למרות שברמה התיאורטית יכול להיות מקרה שכל המצרים יבחרו בטוב. סיכוי לזה מאוד מאוד קטן. אבל עקרונית זה יכול להיות כי לכל אחד יש בחירה חופשית. יש איזה שהוא גאוסיאן בחוק המספרים הגדולים שמרכז הגאוסיאן אומר שהמצרים יבחרו לפי ההתפלגות האפריורית. זה מה שיקרה. אבל תיאורטית יכול להיות מקרה שכל המצרים פתאום נחה עליהם רוח הצדקות וכולם מחליטים לבחור בטוב, לבחור ברע. הם לא חייבים, יש בחירה חופשית. אבל בפועל זה לא יקרה. אתם יודעים בתורת הקוונטים למשל, אז אנחנו יודעים שכדורגל שאתם בועטים לקיר באופן עקרוני יכול לעבור לצד השני על פי תורת הקוונטים. בחלקיק מיקרוסקופי הסיכוי לזה הוא סיכוי שבהחלט קיים. בחלקיק מאוד גדול שהוא בכדור שמורכב מהרבה הרבה חלקיקים קטנים, הסיכוי הזה כמעט לא קיים, הוא מתאפס. ולכן זה לא קורה בעולם היומיומי שאותו אנחנו חווים. זה חוק המספרים הגדולים. ואותו דבר ביחס לניבוי לגבי המצרים או לגבי עם ישראל שעבדו עבודה זרה. כל אחד אני לא יכול לנבא עליו כלום. אבל קולקטיבית אני יכול להגיד מה יקרה ושימו לב, יש איזה שהוא סיכוי קטן שזה גם לא יקרה. מאוד מאוד קטן. היה יכול להיות שכל המצרים יבחרו בטוב ואז הנבואה של הקדוש ברוך הוא מראש הייתה מתבדה. כן, זה יכול לקרות.

[Speaker B] לא צריך את כולם. מספיק שיהיה…

[הרב מיכאל אברהם] אבל הסיכוי לזה כל כך קטן שזה אתה יכול ללכת על בטוח. זה כמו הסיכוי שכדורגל יעבור את הקיר.

[Speaker B] צריך שיהיה מספיק מצרים.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker B] צריך להיות מספר גדול של מצרים שירצו לשעבד. לא אחוז, שניים, עשרה, עשרים. צריך שיהיה אחוז מספיק גבוה כדי שזה יעבוד.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר על האחוז הזה. נגיד שהקדוש ברוך הוא אומר ששמונים אחוז… איך הקדוש ברוך הוא ידע שבאמת יהיה

[Speaker B] אחוז כזה גבוה שיעבדו את עם ישראל?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שיצאו רק שישים אחוז ולא שמונים אחוז. כי הבחירות שלהם היו כאלה שלא הלכו בדיוק אל התוחלת? בסדר, זה יכול לקרות. יכול להיות שכולם בחרו בטוב, גם זה יכול להיות למרות שהסיכוי לזה הוא באמת אפסי. ולכן ברמה העקרונית אם אני קובע את המשקולות באופן ששמונים אחוז מהמצרים ישעבדו את עם ישראל, אני יכול ללכת על בטוח ולהגיד שהמצרים ישעבדו את עם ישראל. באופן קולקטיבי זה יקרה. הסיכוי שזה לא יקרה הוא אפסי. הוא קיים אבל הוא אפסי. אז ברמה העקרונית זה נכון שהנבואה הזאת היא לא דטרמיניסטית, אבל חוק המספרים הגדולים אומר זה יקרה. תחשבו על זה האם הקדוש ברוך הוא יכול לנבא מראש או אני יכול לנבא מראש שכשאני אבעט בכדור לכיוון הקיר הכדור לא יחצה את הקיר לצד השני? כל אחד מכם יגיד שכן. ברור שאפשר לנבא את זה מראש. למרות שתורת הקוונטים אומרת שיש סיכוי מאוד מאוד קטן שזה לא יקרה. נכון, אבל הוא כל כך קטן שזה לא מעניין. זה לא יקרה. פור אול פרקטיקל פרפוסס זה לא… הסיכוי הוא אפס. זה בדיוק המשמעות של הנבואה הקולקטיבית או לא הנבואה אלא התכנון. כן פה הקדוש ברוך הוא לא רק ניבא מה יקרה הוא גם יצר את מה שיקרה. ועדיין כיוון שהיצירה היא על ידי הטיית משקולות סטטיסטית, אז הוא יכול לנבא מראש מה יקרה ואפשר לבוא בטענות לכל מצרי ששיעבד את עם ישראל. אין סתירה. קצת טריקי אבל אני חושב שזה ברור שזה נכון. טוב אנחנו נעצור פה.

[Speaker C] הרב, איך בכל זאת הניסוח של הרמב"ם הוא מאוד חד? וכן כתב "ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו אפילו לאחד משני הצדדים".

[הרב מיכאל אברהם] גוזר כן, אבל מושכו, גוזר עליו הכוונה מכתיב לו לעשות. מושכו הכוונה מפעיל אותו בפועל. אין לא את זה ולא את זה, ויש סטטיסטיקה.

[Speaker C] הרב, למה אי אפשר להסביר את זה גם שברור שאם יש, יכול להיות ששמונים אחוז, יש לך כוח אחד שמושך אותך מאוד לאחד הצדדים, אבל בסוף כשאתה עומד מול ההחלטה האם להיכנע לאותו כוח או לא להיכנע, אז בהחלטה הזו אתה חופשי לגמרי תוך כדי נטילת כל התנאים הקיימים?

[הרב מיכאל אברהם] אתה חופשי במובן הזה שאתה יכול לקבל החלטה לכאן או לכאן. ברור, זה מה שאני אומר. אבל עכשיו אם תשים שם מיליון אנשים בצומת הזאת, אתה תגלה ששמונים אחוז בחרו בכיוון שהסטטיסטיקה אומרת.

[Speaker C] כן כן, זה בעיה שקיימת.

[הרב מיכאל אברהם] וזה בדיוק הטענה שלי שכל אדם הוא באמת חופשי. למרות ששמונים אחוז בסטטיסטיקה הגדולה, עדיין שמונים אחוז יעשו את מה שמוכתב מראש שהם יעשו.

[Speaker D] האם אפשר לומר על חברה אנושית והחברה המצרית כפרט בתקופה שהיא מלוכנית בסוף שהחלטות כאן הן בלתי.

[הרב מיכאל אברהם] אני מנסה להציע מודל, איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יכול להכתיב מראש משהו למרות שלכל אחד יש בחירה חופשית.

[Speaker D] ברמה העקרונית, כן, אבל במצרים זה פחות מתיישב.

[הרב מיכאל אברהם] גם בשלטון מלוכני ברמה העקרונית, תחשבו על הנאצים. גם אצל הנאצים היה בעצם שלטון מלוכני במובן מסוים, היה שלטון אוטוריטרי, כן? השלטון קבע ומי שיצא נגדו חטף. ועדיין, היו אנשים שבחרו בכל זאת להתנגד. פסיבית, אקטיבית, במידה יתרה, במידה פחותה, כי הם הבינו שזה מעשים זוועתיים. ולכן גם במצב כזה, אז המשקולות מאוד מאוד גדולים לכיוון מסוים, אבל עדיין יש לכל אדם בחירה ולכן.

[Speaker D] לא, זה בסדר, אני מסכים שיש בחירה, אבל אי אפשר לבנות על הסטטיסטיקה של ההתפלגות. מה, הטענה אומרת שבתוך יהיה פה איזה ארבעים אחוז שיצליחו וזה, אבל אולי לא? הרי אם אחד ישפיע מאוד על האחרים, כי הוא במקרה המלך, אז אולי אני לא יכול להבטיח שיש ארבעים אחוז שיעשו משהו רע.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן אמרתי, אמרתי, מה שאני הצעתי קודם זה איזשהו מודל. אבל המודל הזה משקף תופעה שנכונה גם במקום שבו המודל לא רלוונטי. אתה מתאר מצב שבו הבחירות הן פשוט לא בלתי תלויות. כשהבחירות הן לא בלתי תלויות חוק המספרים הגדולים לא קיים. כי לא כל מצרי מקבל החלטות באופן בלתי תלוי. יש קורלציה בין ההחלטות. המלך מכתיב את הכל. וזה נכון, אבל בוא נסתכל עכשיו על ההחלטה של המצרי האם להיכנע לתכתיב הזה של המלך או לא. כי בסוף בסוף הוא יכול להגיד שזה סותר את מצפונו ולשאת במחיר, ולהתנגד. כמובן, מאוד קשה לעשות את זה, הסיכוי שמישהו יעשה את זה נגיד הוא שני אחוז. בסדר? אבל עדיין, יש שני אחוז לכל מצרי להתנגד.

[Speaker D] וברור שרובם לא יתנגדו.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה אומר שאפשר לנבא את זה מראש למרות שעל כל מצרי ומצרי אפשר לבוא אליו בטענות ולהגיד למה עשית את זה? כמו ששפטו את הנאצים בנירנברג.

[Speaker D] לא, אבל גם אם יש בחירה, אפשר לומר שיש קורלציה מאוד גבוהה גם אם יש בחירה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז מה?

[Speaker D] היא לא דטרמיניסטית אבל קורלציה. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן ועדיין אני טוען שמצד אחד אפשר לנבא את מה שיקרה ומצד שני אפשר לבוא בטענות לכל אדם על מה שהוא עשה. מה שאי אפשר לעשות זה ליישם את המודל שלי של חוק המספרים הגדולים. כי פה יש תלות בין הניסויים. אני השתמשתי בחוק המספרים הגדולים כדי להדגים רעיון שלא צריך את חוק המספרים הגדולים, גם המקרה הזה אני מיישם אותו. למרות שפה חוק המספרים הגדולים לא קיים. זה מה שאני אומר. ואני מכתיב, כמו עם הנאצים. למה שפטו את הנאצים במשפטי נירנברג? מה רצו מהם? הרי אם מישהו לא היה מקיים פקודה היו יורים לו בראש.

[Speaker D] אוקיי, כי יש בחירה, אבל לנבא כבר אי אפשר לכאורה. למה? כי אין לי את התנאים שאני יכול.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לנבא את מה שיקרה אפשר. אם היית שואל אותי מה יקרה בגרמניה הנאצית היית מתאר לי את כל התופעות, הייתי אומר לך יקרו שם מעשי זוועה. למרות שכל גרמני וגרמני יש לו בחירה, הוא באופן עקרוני יכול היה להתנגד. קשה מאוד להתנגד ולכן סטטיסטית יהיו

[Speaker D] המון המון גרמנים שלא יתנגדו. לא, אבל בגלל שיש קורלציה מספיק שנגיד היטלר לא היה קיים אלא מישהו אחר במקומו וכל הסיפור הזה היה נראה אחרת. קשה לנבא בקורלציה גבוהה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל היטלר כן קיים. הקדוש ברוך הוא מעמיד את היטלר ועכשיו השאלה אם הגרמנים ישעבדו את ישראל או לא. עדיין על כל גרמני אפשר לבוא בטענות. למרות שאני יכול להגיד לך מראש שהגרמנים ירצחו מיליוני יהודים. הנה בלי המספרים הגדולים.

[Speaker D] אז הצלחנו להרוויח שזה היטלר כן היה בלי בחירה כי בעצם

[הרב מיכאל אברהם] אלוקים צריך להתחיל עם משהו. אם אתה מסתכל על היטלר כאדם, אז נכון. אז הוא שלל ממנו את הבחירה אבל עכשיו אנחנו לא טוענים טענות כלפי היטלר אלא כלפי הגרמנים מן השורה. כשאתה טוען טענות כלפי היטלר, אז אני אצטרך לעשות את המודל על היטלר עצמו. אבל אם אתה מדבר על הגרמנים מן השורה אז בוא נסתכל על היטלר בתור הנסיבות. ואת היטלר הקדוש ברוך הוא העמיד, דטרמיניסטי. אבל עדיין הגרמנים יכלו להתנגד להיטלר. אנחנו לא מוכנים לעשות את מעשי הזוועה האלה וזה הכל, נקודה. אבל הסיכוי לזה הוא מאוד קטן ולכן יכולתי לנבא מראש שירצחו מיליוני יהודים ועדיין אני שופט, כל גרמני אני אשפוט אותו על מה שהוא עשה.

[Speaker C] אם כל הגרמנים היו להבדיל עם מנטליות של אברהם אבינו אז.

[הרב מיכאל אברהם] מה היה קורה? אמרתי, בסיכוי נמוך מאוד.

[Speaker C] עוד לפני שהם עשו זה כבר חלק מהרשעות שלהם לא רק שהם עשו, זה בעצם מה שהם היו, התרבות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אתה זה עוד פעם אתה חוזר לי לדטרמיניזם. לא, הרשעות של מה שהם בחרו. ברגע שהם בחרו הם נהיו רשעים. לא אני לא תולה את זה במשהו קודם. כן, בטח בבחירה הזאת, ברור שיש סיכוי מסוים שהנבואה הזאת לא תתממש כי זאת נבואה סטטיסטית. סיכוי מאוד מאוד קטן שכל המצרים היו בוחרים בטוב, כמו עם הכדור שיעבור את הקיר. בסדר, אבל עדיין אפשר לתת ניבוי דטרמיניסטי כזה, זה עובד מצוין. בעולם הפיזיקה וזה עובד אותו דבר גם על המצרים, למרות שיש סיכוי מאוד מאוד קטן שהוא לא יתממש הניבוי הזה. אוקיי.

[Speaker C] לא, מה שהתכוונתי לשאול זה שהטענה כלפי המצרים וכלפי הגרמנים וכל אלה, זה לא בהכרח על כביכול זה נכפה עלינו בסטטיסטיקה. אבל עצם זה שאתם, כמו שאתם, אם אתם כולכם הייתם אברהם אבינו, תרבות צדיקה וחסד ואהבה, אז הסטטיסטיקה זה כמו לקחת את הקובייה ולהטות אותה שהיא לא תהיה מאוזנת אלא שהיא תיפול יותר, תשעים אחוז על איזשהו מספר.

[הרב מיכאל אברהם] זה בעצם במילים אחרות מה שאמרתי. בהינתן שיש את כל המבנה הנאצי והכל, עדיין בן אדם כמו אברהם אבינו היה זורק את עצמו לכבשן האש ולא עושה את זה. וזה שאתם, עובדה שתשעים ושמונה אחוז מתוככם כן עשו את זה, על זה אני תובע אותכם. למרות שבאמת היה מאוד קשה, אולי גם אני לא הייתי עומד בניסיון הזה. כי זה עדיין נקרא שיש בחירה חופשית לבן אדם. בסדר? אפשר שאלה?

[Speaker E] כן. אז רק אם אפשר לסכם רגע את מה שהיה בשיעור. נתת את תשובת הרמב"ם בעניין הטענה שהרמב"ם מציע, ואז הצעת מודל יותר מפורט למה שהרמב"ם אמר?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה מה שהרמב"ם מתכוון. הרמב"ם מתכוון שהנבואה, זה מה שהוא כותב, אומר הנבואה לא הייתה על אדם מסוים, היא הייתה נבואה סטטיסטית. המצרים באופן עקרוני ישתעבדו בעם ישראל, ולכן אומר הרמב"ם זה לא סותר את האפשרות שלי לבוא בטענות לכל מצרי שהשתתף בזה ולתבוע אותו על זה.

[Speaker F] כן, אבל כל מה שאתה השתמשת בו זה מושגים שנוצרו לאחר הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא קשור. את ההבנה הזאת אפשר היה להבין גם בתקופת הרמב"ם. היום יש לנו כלים הרבה יותר טובים לנתח את זה ולהסביר את זה. אבל כל אדם אז אני חושב שיכול היה להבין את זה גם כן. הוא לא יודע מה זה חוק המספרים הגדולים והוא לא יודע, אבל אתה מבין את זה אינטואיטיבית שזה כך קורה.

[Speaker E] הבנתי.

[Speaker G] סליחה, בניגוד למשל להטלת הקובייה, הקובייה שלפי חוק המספרים הגדולים אפשר לנבא את התוצאות, עצם העובדה שהקדוש ברוך הוא השפיע משקולות לגבי המצרים לשעבד את עם ישראל, אז כאן הוא הסגיר אותם מול אופציה שיעבוד העם, שלא היה סיבה שתהיה אופציה מלכתחילה. כי המצרים מול בני ישראל יש מיליון אופציות. זה בדיוק המשמעות של המשחק עם המשקולות, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] אבל עדיין הייתה להם בחירה לא לעשות את זה.

[Speaker G] נכון, אבל הוא הסגיר אותם מול האופציה הזאת שלא הייתה אולי אפילו קיימת כמעט. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] וזו המשמעות של מה שהוא אמר, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, שהקדוש ברוך הוא הוא זה שיצר את הנסיבות שגרמו למצרים לעשות את זה. אבל זה לא סותר את ההמשך, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי. עדיין אפשר לדון את המצרים על מה שהם עשו. זה בדיוק הנקודה. זה בדיוק מה שבאתי להסביר פה. שמצד אחד הקדוש ברוך הוא בעצם יצר את התוצאה הזאת, מצד שני אפשר לבוא בטענות לכל אחד שהשתתף בזה. קצת טריקי, אבל זה ברור שזה נכון. אנחנו נראה בפעם הבאה את ההשלכות של העניין הזה, זה השלכות מאוד רחבות ומעניינות בתחומים שונים. וזה נשמע פשוט כשאני אומר את זה, אבל עובדה שאנשים מפספסים את זה בהרבה מאוד הקשרים את האופציה הזאת, את הניתוח הזה. אוקיי. שיהיה שבת שלום. להתראות.