קול הנבואה שיעור 27
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- תארים חיוביים בקבלה מול תארים שליליים בפילוסופיה
- אור, רוח, ומציאות הספירות
- תפר בין פילוסופיה לקבלה: מט״ט, מלכות, ועתיק
- חלוקת עשר הספירות לג״ר וז״ת והדוגמה של אדם קדמון ואצילות
- מפת העולמות: צמצום, קו, אינסוף, צורת האדם, וכלים
- חמישה פרצופים, עתיק, וקשר לספירות
- כח״ב וחב״ד, דעת וכתר, ומספרי הספירות
- הקבלות לחמש: עולמות, פרצופים, וחלקי הנשמה נרנח״י
- ראייה ושמיעה: קול, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומסירה
- סעיף כ״ח: משמעות “אור,” אור רוחני, ומראות הנבואה
- כבוד, דמות הכבוד, וחכם עדיף מנביא
- הלכה, שכל, ונבואה: “לא בשמים היא” וביקורת על הלכות בכפית
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציב הבחנה בין דרך הפילוסופים, שמדברים על בריאה, יצירה ועשייה ונשארים מעבר להם בתארים שליליים כי ראייה והשגה חיובית אינן שייכות שם, לבין דרך המקובלים שמדברים באצילות ובספירות כתארים חיוביים של הקדוש ברוך הוא. הוא קובע שהתארים האלוקיים אינם תופעות בתודעה על עצם נסתר, אלא עצמים קיימים, ולכן המונח המתאים להם הוא אור שהוא “יש” זך ולא תכונה כמו רוח. הוא משלב זאת עם מפת העולמות והפרצופים, עם רעיון התפר בין עולמות בדמות עתיק ומט״ט, ועם חלוקת עשר הספירות לג׳ ראשונות וז׳ תחתונות. לבסוף הוא מקשר בין ראייה לשמיעה בנבואה ובהוראה, מצטט את סעיף כ״ח על שימושי “אור” ועל מראות הנביאים כדמות הכבוד ולא הכבוד עצמו, ומסביר את ההבחנה בין תפקיד הנביא לבין עבודת השכל בהלכה.
תארים חיוביים בקבלה מול תארים שליליים בפילוסופיה
הפילוסופים מדברים על עולמות בריאה, יצירה ועשייה, ומעבר לעולמות הנפרדים הם מדברים רק במונחים שליליים כי ראייה אינה שייכת שם והם יכולים לומר רק מה הדבר אינו. המקובלים מדברים באופן של תארים חיוביים על עולם האצילות, והספירות או השמות בעולם האצילות הם התארים החיוביים של הקדוש ברוך הוא. היחס בין התארים לבין העצם בעולם האלוקי שונה מהיחס בעצמים רגילים, כי בעצמים רגילים התארים הם תופעות של הצופה, ואילו בתארים האלוקיים הספירות או השמות הם עצמים קיימים.
אור, רוח, ומציאות הספירות
אור משמש לתיאור הספירות והאצילות מפני שאור הוא דבר זך ודק אך עדיין “יש,” בניגוד לרוח שהיא תכונה של האוויר ולא דבר. ההבחנה בין רוח לאור מוצגת כחילוק עקרוני שמבהיר שהתארים האלוקיים אינם רק צורות תיאור של הנהגת הקדוש ברוך הוא, אלא עצמים מצויים. התפיסה הפילוסופית מתוארת ככזו שמעמידה מעל העולם רק את העצמות ושוללת קיום היררכיה אלוקית של אצילות, ולכן אינה יכולה לדבר אלא בשלילה, בעוד הקבלה מדברת בתארים חיוביים מפני שהיא מדברת על עצמים שהם תאריו.
תפר בין פילוסופיה לקבלה: מט״ט, מלכות, ועתיק
הטקסט מתאר “תפירה” בין הפילוסופים והמקובלים דרך רבי יוסף אלבו והרשב״א, ומזהה את מט״ט עם השכל הפועל כך שהקצה העליון של העולם הפילוסופי הוא הקצה התחתון של העולם הקבלי. מט״ט מזוהה כספירת מלכות שהיא הספירה האחרונה של עולם האצילות, ובו בזמן כקצה העליון של עולם הבריאה שמתחתיו נמצאים השכלים הנבדלים, המלאכים והגלגלים. במעבר בין עולם לעולם יש חלק השייך לשני העולמות, המתואר כעתיק או עתיק יומין, שהוא במובנים מסוימים שייך לעולם שלמטה אך למעשה הוא מלכות של העולם שלמעלה.
חלוקת עשר הספירות לג״ר וז״ת והדוגמה של אדם קדמון ואצילות
חלוקת עשר הספירות לג׳ ראשונות וז׳ תחתונות נקראת גר וזת, והשלוש הראשונות מהוות את עצמות הדבר בעוד השבע התחתונות הן הארה שסביבה נבנה העולם שלמטה והיא מחיה אותו. בדוגמה של עולם אדם קדמון, כתר חכמה בינה הן עצמותו של אדם קדמון, והשבע התחתונות שלו הן עולם האצילות. הטקסט מדגיש שזו חלוקה פנימית בתוך “עשר ספירות” שאינן מאותו סוג תפקודי, ושמתקיימות גם הסתכלויות שונות כגון שכל ספירה מתחלקת לעשר, וכן שהשלוש העליונות אפשר לראותן כיצור עצמאי של עשר ספירות בהסתכלות אחרת.
מפת העולמות: צמצום, קו, אינסוף, צורת האדם, וכלים
סדר העולמות מתואר כעשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון, קו וצמצום, אינסוף, כאשר המאציל הוא העצמות שאינה נכנסת ברשימת התארים והגילויים. הצמצום מתואר כתבנית של חלל בתוך אור אינסוף, ולתוכו נכנס קו של אור אינסוף שאינו מגיע ממש עד הקצה, והציור הזה הוא תיאור שמוריד את המציאות למושגים שלנו אף שאינו חלל פיזי. עולם אדם קדמון נוצר סביב הקו כעולם מוגשם יותר ובעל צורת אדם, והוא מתואר כ”אלוקים עשה את האדם ישר” וכעולם הגבוה הראשון שבו יש צורת אדם. ספירות מזוהות ככלים, כלומר הגבלה של האור לתבנית ותכונות, והדבר מתחיל מאדם קדמון ומטה, בעוד שקו וצמצום ואינסוף אינם בעולם של התפרטות וכלים.
חמישה פרצופים, עתיק, וקשר לספירות
בכל עולם מאדם קדמון ומטה יש חמישה פרצופים: אריך אנפין, אבא, אמא, זעיר אנפין ונוקבא. אריך אנפין מזוהה עם כתר, אבא עם חכמה, אמא עם בינה, זעיר אנפין עם שש ספירות חג״ת נה״י, והנוקבא עם מלכות, כאשר הבינה והמלכות מוצגות כשתי “נקבות” הקשורות זו לזו והמלכות עולה אל הבינה והבינה מתפשטת דרך המלכות. מעל חמשת הפרצופים יש פרצוף עתיק שהוא תפר בין עולמות, משהו השייך לעולם שלמעלה וגם לעולם שלמטה, ומתואר כמלכות של העולם שמעל היורדת לעולם שמתחת. ההבחנה בין עתיק ועתיקא קדישא בזוהר לבין עתיק יומין בלשון האר״י מוצגת כך שבזוהר הכוונה בדרך כלל לאריך אנפין, ואילו אצל האר״י עתיק הוא פרצוף מעל אריך.
כח״ב וחב״ד, דעת וכתר, ומספרי הספירות
הטקסט מתאר שתי דרכים למנות את שלוש הספירות העליונות: כח״ב או חב״ד, ולפעמים מתייחסים לחכמה בינה דעת כשלוש העליונות במקום כתר חכמה בינה. בהסתכלות של פרצופים משתמשים בדרך כלל בכח״ב כי אריך הוא כתר, אבא הוא חכמה ואמא היא בינה, ואילו בהסתכלות של ספירות משתמשים בדרך כלל בחב״ד. הוא מציין שיש רמזים לכך שמעבר לעשר יש גם אחת עשרה ואף שלוש עשרה “באיזשהו אופן,” אף שתמיד מדברים על עשר.
הקבלות לחמש: עולמות, פרצופים, וחלקי הנשמה נרנח״י
יש התאמה בין חמישה פרצופים, חמישה עולמות, וחמישה חלקי הנשמה נרנח״י: נפש רוח נשמה חיה ויחידה. הטקסט מציין יחס שבו העולם אדם קדמון כנגד אריך, העולם אצילות כנגד אבא, עולם בריאה כנגד אמא וכן הלאה, ומציג את הרעיון שגם לפרצופים ולעולמות יש חלוקות פנימיות חוזרות. הוא מוסיף שגם לכל עצם יש נרנח״י, ואף לשולחן יש נרנח״י, ומתאר שחיה ויחידה הם אור מקיף ושנשמה היא מעמד ביניים שיש לה “חצי תחתון” במוח והשאר שייך למקיפים, באופן המקביל לחלוקת ג׳ ראשונות מול ז׳ תחתונות.
ראייה ושמיעה: קול, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומסירה
ראייה מתוארת כתפיסה של דבר שאינו פונה אל הצופה אלא פשוט נמצא, בעוד שקול בדרך כלל נוצר מפעולה של המשמיע והוא אקט של פנייה. תורה שבכתב מתוארת כחפצא שאינה פונה, “כל הרוצה ליטול יבוא ויטול,” ואילו תורה שבעל פה עוברת בקול כי היא דורשת פנייה של המלמד אל הלומד ותיווך לפי המקבל, ולכן כל אחד מבין באופן אחר. השמיעה מוצגת כתהליך שבו המשדר אקטיבי וגם הקולט אקטיבי יותר, ולכן דוגמת המלמד היא הדוגמה הקנונית לתפיסה שמיעתית של מושכלות.
סעיף כ״ח: משמעות “אור,” אור רוחני, ומראות הנבואה
הטקסט מצטט ש”אור” הונח תחילה על אור מוחש והושאל על ההארה האלוקית, ועל כן נקראת התורה אור, והוא הושאל גם על התענוג הגשמי והנפשי, על הרצון, על הנפש, על הבנת החכמה, ועל השם יתברך. הדמיון לאור נובע מכך שאי אפשר להכחיש מציאותו ואינו גשם, ולכן הכתוב מכנה את עולם השכלים הנבדלים באור שהוא האור הרוחני. הוא מזהיר שלא לטעות שהאור השכלי נמשך מן הגשם כאור המוחש, ומביא את חבקוק ג׳ “ונוגה כאור תהיה” בכ״ף הדמיון כדי לקבוע שמראות הנביא הם “מראה דמות כבוד השם” ולא מראה הכבוד עצמו שאין בו מראה. הוא מפרש את מראה הסנה כמצב שאין לחושים עסק בהשגה זו כלל, ומביא את אליהו ש”לא ברוח,” “לא ברעש,” “לא באש,” אלא “בקול דממה דקה,” כדי לומר שמהותו הנעלמת של השם יתברך אינה מושגת מתארי שלמויות אלא בשלילות, ולכן העליון הנעלם אינו נראה ואינו צפוי אלא עניינו נשמע בהיגיון השמיעה הנבואי.
כבוד, דמות הכבוד, וחכם עדיף מנביא
כבודו של הקדוש ברוך הוא מזוהה כגילויו בעולם, “כבודו מלא עולם,” והנביא נקרא הרואה משום שהוא רואה משהו מן הגילוי. הנביא רואה “דמות” מאור הכבוד ולא את הכבוד עצמו, כי בכבוד עצמו אין מראה, והטקסט מציע שבמובן זה חכם עדיף מנביא מפני שהחכם “שומע” את הכבוד עצמו דרך הלימוד של הנסתר בעוד הנביא תופס ייצוג חזותי המותאם לעולם מושגיו. הראייה הנבואית מתוארת כתלויה בכך שהמראה לקוח מן העולם של הנביא, בעוד השכל יכול להבין גם בלי מראה חזותי.
הלכה, שכל, ונבואה: “לא בשמים היא” וביקורת על הלכות בכפית
נביא אינו מחדש הלכה מפני שהלכה נקבעת על פי השכל ו”לא בשמים היא,” והטקסט מתאר את הראייה הנבואית כמשהו שמזינים בו את האדם ולא כאקט יצירתי של השכל. הוא קובע שהמנגנון ההלכתי אינו הולך אחרי “האמת הצרופה” אלא אחרי מה שהשכל מבין, ומביא דוגמה שלא פסקו כרבי מאיר מפני שלא ירדו לסוף דעתו. הוא מחבר זאת לפולמוסים סביב כתיבת הלכות פסוקות כדוגמת הרמב״ם והשולחן ערוך, ומתאר עיקרון של התנגדות להגשת הלכה “בכפית” משום שהעבודה היא להוביל מהמוח אל האיברים ולהוריד את התורה לעולם במעשה. הוא מבחין בין שימוש במשנה ברורה כדי לא לחטוא כשאין בירור בסוגיה, לבין תלמוד תורה כעבודה של לימוד גמרא והגעה למסקנה הלכתית מתוך הבנה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] דיברנו על התארים החיוביים שיש בקבלה. אמרנו שהפילוסופים דיברו על עולמות בריאה, יצירה ועשייה והמקובלים מדברים בדרך כלל באצילות. ומעבר לבריאה, יצירה ועשייה, שזה העולמות הנפרדים, אז הפילוסופים בעצם מדברים רק במונחים שליליים בגלל שבאמת ראייה לא שייכת שם, אז הם יכולים להגיד מה זה לא, הם לא יכולים להגיד מה זה כן, זה לא נגיש מבחינתם. והמקובלים מדברים באופן של תארים חיוביים על עולם האצילות, כאשר הספירות או השמות בעולם האצילות זה אלה התארים החיוביים של הקדוש ברוך הוא. ודיברנו על זה גם קצת שהיחס בין התארים לבין העצם שם הוא שונה ממה שהיחס בין התארים לבין העצם בעצמים רגילים. בעצמים רגילים התארים הם לא דברים, הם איזה שהן תופעות שקורות כאשר אנחנו צופים בעצם. מה שאנחנו רואים בתודעה שלנו זה התארים של העצם. בתארים האלוקיים שזה הספירות או השמות, שם התארים של הקדוש ברוך הוא החיוביים הם עצמים כשלעצמם, פשוט דברים שקיימים.
[Speaker B] זה האור שאמרנו,
[הרב מיכאל אברהם] לכן גם זה משמש במונח של אור אמרנו, כי האור למרות שהוא זך והוא דק הוא עדיין יש. להבדיל, פעם הבאנו את הדוגמה הזאת להבדיל מרוח, נכון שרוח זה תכונה של האוויר, זה לא דבר. האור זה לא תכונה של שום דבר, זה דבר, זך ככל שיהיה אבל זה דבר. לכן זה משמש כמילה שמתארת את הספירות ואת האצילות.
[Speaker B] הם ידעו שאור זה משהו? מה? הם ידעו שאור זה משהו? כנראה, מי שהסביר דברים האלו לגבי אור. זה מישהו כותב את זה בעבר שהחילוק הזה בין הרוח לאור זה…
[הרב מיכאל אברהם] תיאורטית החילוק הזה בין הרוח לבין האור באיזשהו מקום כתוב, אבל אני חושב שזה חילוק שכל אחד מבין אותו, זה לא צריך בשביל זה. בפעם האחרונה ניסינו להבין פה את התפירה שהוא עושה בין הפילוסופים והמקובלים שבאות כ"ז היינו. רבי יוסף אלבו והרשב"א שהם מרכיבים את הפילוסופיה והקבלה כמו שהוא מתאר בתחילת הסעיף הזה. ולמטה כשהוא מפרט קצת אז אמרנו שבעצם מהזיהוי של מט"ט עם השכל הפועל אז נראה שהקצה העליון של העולם הפילוסופי זה הקצה התחתון של העולם הקבלי. ולכן זיהינו את מט"ט כמצד אחד ספירת מלכות שזאת הספירה האחרונה של עולם האצילות ומצד שני כקצה העליון של עולם הבריאה. שלמטה ממנו יש את השכלים הנבדלים, המלאכים, הגלגלים, כל מיני דברים מהסוג הזה, ולמעלה ממנו יש את הספירות שזאת האצילות. ודיברנו על זה נדמה לי נכון שתמיד בכל מעבר בין עולם לעולם בקבלה אז יש איזה שהוא חלק ששייך לשני העולמות. עתיק קוראים לזה הרבה פעמים, עתיק יומין. וזה דבר שבמובנים מסוימים שייך לעולם שלמטה אבל למעשה הוא המלכות של העולם שלמעלה. וזה כנראה הזיהוי של מט"ט כמו שרואים פה למטה. עוד נקודה אחרונה שכדאי לדבר עליה, הוא מזכיר פה את החלוקה של הספירות לשלוש ושבע בסוף הפסקה הראשונה של סימן כ"ז. אני חיפשתי את ספר הלשם למטה ומשום מה לא מצאתי, אני לא יודע מישהו אולי לקח אותו למעלה.
[Speaker B] אולי הרב שושן לקח אותו?
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אני מניח שכן. בכל אופן החלוקה הזאת של עשר הספירות לג' ראשונות וז' תחתונות, גר וזת, הרבה פעמים יש ראשי תיבות כאלה אם אתם רואים, גר זה ג' ראשונות וזת זה ז' תחתונות. חלוקה של כל מבנה של עשר ספירות שמתחלק, השלוש הראשונות מהוות למעשה את עצמותו של הדבר ושבע התחתונות הן איזה שהוא הארה שלו שסביבה נבנה העולם שמלמטה, נגיד למשל עולם. עולם של אדם קדמון, סליחה, אז הוא מורכב נגיד מעשר ספירות, כאשר השלוש העליונות קרי כתר חכמה בינה זה השלוש ספירות שמהוות את אדם קדמון עצמו, והם למעשה בעצמן מתחלקות לעשר ויוצרות איזשהו יצור עצמאי, והשבע תחתונות שלו זה למעשה עולם האצילות. זאת אומרת זה לא עשר ספירות, הם לא מאותו סוג, למרות שתמיד מתארים כל דבר כמחולק לעשר ספירות, אבל יש חלוקה פנימית בתוך העשר ספירות האלה, השלוש הראשונות זה העצמות, ושבע התחתונות זה איזושהי הארה שלו לכיוון העולם הנמוך יותר, מה שמחיה את העולם הנמוך יותר, סביבו חי העולם הנמוך יותר.
[Speaker B] מה המשמעות של הז"ת בתוך האצילות, של הז"ת? שאלתי, אמרת שגם השלוש הראשונות מתחלקות לעשר,
[הרב מיכאל אברהם] ובמובן הזה הן עצמאיות לגמרי, והז"ת זה עולם נמוך יותר. הוא מחיה משהו
[Speaker B] או שהז"ת?
[הרב מיכאל אברהם] כן, לא הבנתי. ז"ת? ז' תחתונות מתוך העשר ש… זה אני חושב שלא, לא, זה כבר חלוקה פנימית, זה כבר חלוקה פנימית, זאת אומרת נגיד עולם אדם קדמון שזה בעצם כל האדם קדמון והאצילות, עד הנבראים זה עשר ספירות. כאשר השלוש הראשונות זה, מהרביעית ומטה מסביב ישנו עולם האצילות, אבל השלוש ספירות שנשארות כאילו גלויות, חשופות בחוץ, שזה אדם קדמון, הן עצמן מחולקות לעשר ספירות, וזה נשאר אדם קדמון עשר ספירות של אדם קדמון. גם שם יש אולי הבדלים בין ג"ר לבין ז"ת, אבל לא באותו מובן של ירידה לעולם של למטה יותר.
[Speaker B] אפשר להגיד שהז' תחתונות הן מחייות את הבינה? הכתר חכמה ובינה, או שהבינה מחיה את… זה
[הרב מיכאל אברהם] בין ספירה לספירה זה נכון, אבל אני מדבר עכשיו על חלוקה של כתר חכמה ובינה, שלוש הספירות האלה יוצרות יצור עצמאי שיש לו עשר ספירות ביחד, לא שיש עשר תת ספירות כאילו של הכתר, עשר תת ספירות של החכמה ועשר תת ספירות של הבינה. זה עניין אחר. אני מדבר עכשיו שהשלוש ספירות האלה עצמן מתחלקות מחדש לעשר. זה הצד שמתואר בכמה צורות באר"י, אבל זה אותן שלוש ספירות, זה לא חלוקה פנימית שלהם, החלוקה הפנימית שלהם זה עשר לכל ספירה, אבל אותן שלוש ספירות אפשר להסתכל עליהן גם כעשר בהסתכלות אחרת, לא משנה כל כך לענייננו.
[Speaker B] זה אינסופי כזה, שכל עשר ועשר וכולי?
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה כנראה לא אינסופי, זה כנראה לא אינסופי, אבל אני לא יודע בעצמי תשובה מדויקת על זה, אבל יש לזה רמזים שזה לא אינסופי. כן. אני לא הבנתי,
[Speaker B] השלוש זה שש או השלוש זה עשר?
[הרב מיכאל אברהם] לא, שלוש זה עשר, כמו שאני אומר. יש גם חלוקה של כל ספירה לעשר, אבל זאת חלוקה בהסתכלות הקודמת שלהם. ויש הסתכלות שונה, קודם כל שכל האדם קדמון והאצילות הכל זה עשר ספירות, כל ספירה כזאת מתחלקת לעשר, כמו כל דבר יש תת חלוקה, לכל ספירה יש עוד תת חלוקה לעשר. טוב זה באופן כללי. אבל אם תיקח את עשר הספירות האלה ותבודד מהן את השלוש העליונות, זה יצור עצמאי שהוא עצמו עשר ספירות, אז זאת חלוקה פשוט חלוקה אחרת כאילו באותה רמה, זה לא תת חלוקה של כל ספירה לחוד, השלוש האלה יוצרות יצור חדש שיש לו עשר ספירות.
[Speaker B] ולאצילות יש עשר ספירות משל עצמה?
[הרב מיכאל אברהם] יש, בטח. אז האצילות
[Speaker B] ואדם קדמון זה אותו… באותה רמה של…
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שיש הבדל בין הג"ר… כל מה שרציתי להדגים פה זה שכשיש מבנה של עשר ספירות יש פה שני חלקים של שלוש ראשונות ושבע תחתונות. עכשיו בהקשר של אצילות ואדם קדמון אז זה מחולק בין האדם קדמון לבין האצילות, כאשר הג' ראשונות זה למעלה והשבע תחתונות למטה, כל אחד משני החלקים האלה מחולק מחדש לעשר ספירות, אבל זה כבר באמת רק דוגמה, רק רציתי להדגים את החלוקה הזאת לשלוש ושבע.
[Speaker B] ולאצילות יש עשר ספירות משל עצמו?
[הרב מיכאל אברהם] כן, כל עולם שלם זה עשר ספירות, אין
[Speaker B] עולם שהוא לא מושלם כזה בדיוק, זאת אומרת זה…
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אז זה היחס איך שהאדם קדמון מחיה את האצילות בעצם.
[Speaker B] התחום בין העולמות…
[הרב מיכאל אברהם] כן, בכל זאת בסך הכל מהווים איזושהי קומת אדם אחד, זאת אומרת כל עולם יש לו צורה של אדם, ובתוך כל עולם גם כן יש חמישה פרצופים שכל אחד מהם הוא בצורה של אדם. עכשיו גם כל העולמות כולם יש להם צורה של אדם. עתיק ועתיקא קדישא זה מה שיש בזוהר זה בדרך כלל הכוונה לאריך, אריך אנפין, כדי לא לבלבל את האויב. עתיק יומין בלשונו של האר"י זה פרצוף מעל אריך. אתם מכירים קצת את הפרצופים? בכל עולם אולי איזה מבוא קצר. יש מלמטה עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון, קו וצמצום, אינסוף. זהו. יש שם המאציל איפה שהוא, אבל הוא לא נכנס ב… זה העצמות, אבל הוא לא נכנס. זאת רשימת התארים או הגילויים. כל זה גילויים, לא מדברים על האלוקות עצמה.
[Speaker B] מה מעל אדם קדמון?
[הרב מיכאל אברהם] קו וצמצום. שבעצם נקרא…
[Speaker B] כן, זה עולם של קו וצמצום.
[הרב מיכאל אברהם] בדרך כלל התיאור המקובל הוא שכל העולמות האלה בעצם חיים בתוך אותה… אם אנחנו כבר מדברים אז אולי עוד כמה מילים. התיאור המקובל הוא שכל העולמות האלה חיים בתוך אותו נפח. זאת אומרת, יש בהתחלה… כמו שתיארנו מלמטה למעלה. היה בהתחלה אינסוף, כאילו אור פשוט שממלא את כל העולם, אור אינסוף. אחר כך נפער בתוכו איזשהו חלל. זה התהליך שקרוי צמצום. נפער בתוכו חלל ריק, ולתוך החלל הזה נכנס קו, קו של אור אינסוף שלא הגיע ממש עד הקצה, נעצר טיפה מעל. מה שנוצר שם זה בעצם איזשהו עיגול ריק, ככה בדרך כלל זה מתואר, עיגול ריק שבתוכו נכנס מלמעלה כמעט עד למטה קו של אור, קו דק של אור, אור אינסוף, לתוך החלל הריק. שזה בדמיון נעשה כדי להבין את התמונה הזאת או שזה ממש ככה? לא, לא, לא, לא, לא, לא, זאת התמונה. אנחנו משתמשים בתמונה כדי לעבוד עם תמונות. כן. ברור שהתמונה היא השאלה, אבל התמונה היא אמורה להכיל הרבה אינפורמציה. היא חשובה. עושים שם הרבה חשבונות איך זה נראה בדיוק מבחינה גיאומטרית.
[Speaker B] וכל זה מוריד
[הרב מיכאל אברהם] את כל העיגול הזה לעולם המושגים שלנו, זה בדיוק המטרה. אנחנו מנסים להבין בעולם שלנו משהו ממה שקורה שם. אנחנו קצת נדבר על זה בהמשך מה המשמעות של העניין.
[Speaker B] וזה משהו מאוד לא מופשט, מאוד… נכון.
[הרב מיכאל אברהם] זה כאילו מה שנביאים רואים, נקרא לזה כך. נביאים רואים מראות מהסוג הזה. זה המראה שמייצג את המציאות, היא לא המציאות עצמה. אין שם איזה חלל פיזי באמת עם קוטר נתון שהוא ריק שבתוכו נכנס קו, אבל זה התיאור המשל המדויק למה שקורה למעלה במושגים שלנו. לא משל, זה תיאור. שזה לא בדיוק משל. בכל אופן, אז היה כדור ריק, כאילו שזה הצמצום, שלתוכו נכנס הקו. ואז בהתחלה היה עולם של אינסוף, בתוך האינסוף נוצר עולם של קו וצמצום, והקו והצמצום זה הכדור הריק. זה העולם השני. עכשיו יש עולם של אדם קדמון. עולם של אדם קדמון זה בעצם סביב הקו הזה של האור נוצר עולם קצת יותר מוגשם שהוא כבר בעל צורת אדם. הוא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בצורת אדם, וזה העולם שלכן הוא נקרא אדם קדמון. זה הפעם הראשונה שיש צורת אדם. אדם קדמון זה הראשון שיש לו, קדמון לא כרונולוגית אלא קדמון ברמת הזכות, כן? העולם הכי גבוה שבו יש צורת האדם. צורת אדם שהעולם עצמו הוא בעל צורת אדם, לא שבתוכו יש בני אדם. העולם עצמו הוא בעל צורת אדם.
[Speaker B] זה אלוקים עשה את האדם ישר?
[הרב מיכאל אברהם] כן, אלוקים עשה את האדם ישר.
[Speaker B] זהו מה שנקרא אלוקים עשה את האדם ישר. ויש את זה בקו ישר? יש את זה בקו ישר. הקו ההוא הוא ישר.
[הרב מיכאל אברהם] זה אם לא שמים לב הקו לא ישר. הקו ההוא הוא ישר לגמרי. בכל אופן, הצורת אדם הזאת עכשיו היא בעצם עשר ספירות כאשר שלוש העליונות מהעשר ספירות האלה זה הג' ראשונות של אדם קדמון ושבע התחתונות זה ז' תחתונות שמסביבם נוצר העולם. הן נשארות עיצומו של אדם קדמון שהופכות בעצמן לעשר כמו שאמרנו קודם, והשבע התחתונות מהטבור שלו ולמטה, מהחזה שלו ולמטה זה עולם האצילות. סביב… זה גם מופיע בהמשך, פשוט אנחנו גם מדי פעם מזכירים את זה אז פעם אחת שתהיה תמונה. טוב, אבל זה לא יודע, זה לא אומר לי שום דבר עכשיו. זה יגיד לך בהמשך. זה אחת מהתופעות שאנחנו נדבר
[Speaker B] עליהן גם
[הרב מיכאל אברהם] כן בהמשך, איך פתאום דברים כאלה שלכאורה היית מצפה שהם יהיו סינית גמורה מתחילים
[Speaker B] באמת להגיד
[הרב מיכאל אברהם] משהו ככל שאנחנו לומדים את זה. בשלב כלשהו זה כן מתחיל להגיד משהו. אתה צודק, לכאורה באמת זה לא דבר מובן, מה קווים,
[Speaker B] עולמות, עיגולים, איזה סיפורים.
[הרב מיכאל אברהם] כל מערכת מושגית בהתחלה היא נראית מוזרה, לפעמים קוראים לזה להתרגל ולפעמים, גם בפיזיקה אומרים שבתורת הקוונטים אף אחד לא מבין, רק מתרגלים. אתה יכול לדבר על תורת הקוונטים מה זה אומר ומה זה, אף אחד לא מבין מה הולך שם באמת, רק מתרגלים. מדברים על זה בשלווה רבה על כל המושגים האלה למרות שבעצם פתאום כשאתה נעצר לחשוב על זה אתה רואה שאתה לא מבין כלום. אז זה מצד אחד. מצד שני אני חמשב שבעומק קצת יותר כן מסתתרת פה איזושהי הבנה, זה לא סתם לדקלם. זה תהליכים של גיבוש של עולם מושגי חדש, הם תמיד תהליכים שמלווים במשהו שנראה כמו שום כלום בהתחלה עד שזה מתחיל להיות מופנם ומתחיל לדבר אליי. אז אותו דבר קורה פה. מניסיון של עוד אנשים, שבאמת אני הייתי מצפה שתפגשו מושגים יש פה יש שם מילים וזה לא אומר לך שום דבר, בשלב מסוים זה מתחיל להגיד לך. זה עולם האצילות, אחרי זה יש עולמות הבריאה היצירה והעשייה שהם בכלל לא נכנסים על ההיררכיה הזאת, הם לגמרי מתחת, לגמרי מתחת למבנה הזה.
[Speaker B] היחס של השבע התחתונות שהן הופכות בעצם לקומות של אדם קדמון אצילות, זה נמצא באותה תמונה?
[הרב מיכאל אברהם] היחס הזה, בקו הצמצום אין השבע תחתונות. בקו הצמצום אין ספירות עדיין. ספירות זה מה שנקרא כלים, וזה כבר דבר, זה כבר עצם, זה כבר לא רק אור. זה דבר שיש לו איזושהי תבנית, איזה שהן תכונות. למעשה ספירות מסמנות איזושהן תכונות וזה קרוי בקבלה כלים, כי זה לא כבר אור, זה איזושהי הגבלה של האור, כבר יש לו צורה, יש לו מאפיינים, הוא לא סתם אור וזהו. בסדר? אז זה מה שנקרא כלים, האור כבר קצת מתגשם. הדבר הזה קורה רק מאדם קדמון ומטה. שלפניו יש?
[Speaker B] לא לא לא, אין שם ספירות. אין שם ספירות.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אין בכלל התפרטות, זה אפילו לא בצורה של אדם ולכן זה לא משהו ששייך בכלל לכל המושגים האלה. עכשיו בכל עולם כזה, למרות שבארי כשמדברים על זה אז הוא מדבר בדרך כלל על עולם האצילות, אבל זה נכון לכל עולם כזה, אני מדבר עד אדם קדמון ואפילו אדם קדמון זה כבר חידוש מסוים, אבל אני
[Speaker B] מדבר על אדם קדמון ומטה.
[הרב מיכאל אברהם] יש חמישה פרצופים בתוך כל עולם.
[Speaker B] זה מתחת לאדם קדמון הכוונה עשר ספירות תחתונות או כל הספירות שאמרנו?
[הרב מיכאל אברהם] בתוך כל עולם שהוא מתחת לאדם קדמון, זאת אומרת בעולם אדם קדמון, בעולם האצילות, עולם הבריאה, היצירה והעשייה. בחמשת העולמות האלה כל עולם יש בו חמישה פרצופים וכל פרצוף כזה זה מעין ספירות. זאת אומרת גם העולמות הם כנגד הפרצופים והפרצופים הם כנגד העולמות ולכן זה לא ממש שיש חמישה כאלה וחמישה כאלה. וחמשת הפרצופים הם שמותיהן זה אריך אנפין, אריך בקיצור, אריך אנפין. למה הוא נקרא אריך אנפין? כי יש לו פנים ארוכות, פרצוף ארוך, לכן נקרא אריך אנפין. הוא תופס את כל הקומה של האצילות. את אריך אנפין הוא עובר את כל… על האריך אנפין הזה יש שני פרצופים שנקראים פרצופים קצרי קומה, זה אבא ואמא. להבדיל מהאריך, הם קצרי קומה, אבא בצד ימין למעלה ואמא בצד שמאל למעלה. ולמטה מתחת לאבא יש זעיר אנפין ומתחת לאמא יש נוקבא, כלומר מלכות.
[Speaker B] אבא ואמא איפה? שני הפרצופים האלה אבא ואמא. וזה בתוך האריך אנפין? זה בתוך?
[הרב מיכאל אברהם] סביב לאריך אנפין, אריך אנפין גם כן הוא כמו בריח בתוכם. אבל אריך אנפין הוא הולך לאורך כל העולם והם פשוט כמו ארבע משבצות, יש אבא בצד ימין, אמא בצד שמאל, זעיר אנפין בצד ימין למטה ונוקבא בצד שמאל למטה.
[Speaker B] אבא ואמא למעלה? כן.
[הרב מיכאל אברהם] זעיר אנפין זה כאילו הבן, הוא נקרא תמיד הבן, והנוקבא זה הבת. השמות שלהם זה זעיר אנפין ונוקבא. למה זעיר אנפין? בדיוק בגלל שההוא אריך אנפין, וזה זעיר אנפין זה פרצוף קטן. אבא ואמא? הם נקראים גם קצרי קומה אבל הם לא נקראים זעיר אנפין, זעיר אנפין זה שם של פרצוף, זה לא תואר, שם של אחד הפרצופים. אלה חמשת הפרצופים, עכשיו מעל חמשת הפרצופים האלה, בגלל שאנחנו כל פעם מזכירים את זה אז פעם אחת ניתן איזושהי תמונה ביחס בין הפרצופים.
[Speaker B] בתוך כל עולם,
[הרב מיכאל אברהם] כל עולם מחולק לחמישה פרצופים, בתוך כל עולם יש חמישה פרצופים. מאדם קדמון ומטה, כל עולם יש לו צורת אדם. עכשיו מעל חמשת הפרצופים האלה יש פרצוף שקרוי עתיק, הוא מתחבא כזה, הוא לא נמצא איפה שהוא בגולגולת למעלה של העולם, כאילו העולם הוא בצורה של אדם, זה איפה שהוא בגולגולת למעלה של האדם הזה נמצא פרצוף עתיק. ספק בגולגולת ספק מעל הגולגולת.
[Speaker B] וכל העולם הזה? של כל עולם של חמש פרצופים יש עוד פרצוף שישי?
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל הוא עוד פעם, הוא לא בדיוק נקרא פרצוף שישי של אותו עולם, הוא משהו ששייך לעולם שמעל וגם איכשהו לעולם שלמטה. מה היחס המדויק אני בעצמי לא יודע.
[Speaker B] עכשיו יש עוד פרצוף שמחבר ביניהם.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, הוא איזושהי מלכות של העולם שלמעלה שיורדת לעולם שלמטה, כי חמשת הפרצופים האלה הם מחלקים את העולם לפי ספירות. זאת אומרת אריך זה כתר, ספירת כתר של העולם זה אריך, שזה בעצמו מהווה פרצוף ששמו אריך. ספירת חכמה של כל עולם היא הפרצוף שנקרא אבא, ספירת בינה של כל עולם נקראת אמא. אחר כך יש שש ספירות שהן נקראות זעיר אנפין, זעיר אנפין יש לו שש ספירות או ו' קצוות, הרבה פעמים קוראים לזה ו"ק, ו"ק, ו' קצוות.
[Speaker B] למה קוראים להם ככה? מה
[הרב מיכאל אברהם] השש ספירות האלה? חג"ת נה"י, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. לפעמים קוראים לו בקיצור תפארת שזה זעיר אנפין, אבל זה בעצם שש ספירות. והמלכות זה הנוקבא. המלכות היא נוקבא וגם הבינה היא נוקבא, הבינה זה אמא שהיא גם כן בעצם נקבה בחלוקה של זכר ונקבה או ימין ושמאל, אז היא בצד שמאל והיא נקבה. וזה לא במקרה שמלכות תמיד קשורה לבינה ואפילו פה נתקלנו בזה כבר, לא יודע אם זה היה בקדנציה שלכם או לא, אני כבר לא עוקב ממתי מצטרף כל אחד, אבל הבינה והמלכות איכשהו קשורות זו לזו. הרבה פעמים המלכות עולה אל הבינה, הבינה יורדת ומתפשטת דרך המלכות, הן שתי הנקבות
[Speaker B] שבמבנה הזה בעצם.
[הרב מיכאל אברהם] זה סוגי חלוקה שונים של אותו עולם, צורות שונות להסתכל על העולם. אפשר להסתכל עליו כמורכב מעשר ספירות ואפשר להסתכל עליו כמורכב מחמישה פרצופים, אבל הם לא סתם שתי צורות מנותקות, יש קשר בין שתי הצורות האלה.
[Speaker B] מתי משתמשים בכל צורה?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע בעצמי. לפעמים מדברים על זה ולפעמים מדברים על זה. בדרך כלל כל הפרצופים האלה זה החידוש של האר"י. ולפניו לא ידעו על פרצופים, וזה פיענח הרבה מאוד חידות שהיו עד זמנו. הרבה מאוד אנשים לא כל כך הבינו מה קורה בזוהר, כאילו מה הוא מדבר, לפעמים על אריך אנפין, לפעמים על דברים כאלו, אבל לא אנשים מושג הפרצוף לא היה קיים לפני האר"י. אז הוא חידש בכלל את החלוקה הנוספת הזאת, ובזה הוא פתר הרבה בעיות בפאזל.
[Speaker B] השמות של הפרצופים בעולם הזה, לפרצוף הזה שיש למעלה מחמשת הפרצופים.
[הרב מיכאל אברהם] עתיק, עתיק יומין. הוא כאילו עתיק. אריך אנפין זה בקיצור אריך, אבא, אימא, ז"א זה זעיר אנפין. ואיך זה מתחבר לספירות שלו?
[Speaker B] הוא לא
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק מורכב, אתם רואים למה אני אומר לכם את כל זה כי לא נשארה לו ספירה, אתם שמים לב. אריך הוא ספירת כתר, ואפילו הוא כבר כתר זה כבר ככה קצת מעל העולם באיזשהו מובן. עכשיו בעתיק לא נשארה ספירה, כאילו הוא כאילו המלכות, איזשהו חלק של המלכות שלמעלה. למרות שהמלכות שלמעלה זה הנוקבא של העולם שמעל. אז יש פה איזשהו תפר שנקרא עתיק יומין. זה משהו שקדם לעולם הזה מבחינת העולם ההוא אבל עדיין שייך למושגים של העולם הזה. זה אותו חלק של העולם שלמעלה הקודם יותר שאפשר לתפוס אותו במושגי העולם שלנו. זה נקרא עתיק. זה לא משהו שנמצא באף אחד משני העולמות ממש.
[Speaker B] לאדם גם כזה יש עתיק? אני חושב שכן. שאלה טובה,
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שכן, אני כמעט בטוח שכן. הסדר של השש זה
[Speaker B] חסד, גבורה, יסוד, נצח, הוד?
[הרב מיכאל אברהם] חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. את חב"ד, חג"ת, נה"י ומלכות תמיד זוכרים בסוף. אז חב"ד, חב"ד זו חלוקה אחת. לפעמים קוראים לזה חכמה, בינה, דעת זה החב"ד, ולפעמים קוראים לזה כתר, חכמה, בינה. אז עוד פעם כדי לערבב את השטן, כח"ב וזה חב"ד. זה חסד, גבורה, תפארת אמרנו? חב"ד, חכמה, בינה לא, יש חב"ד, חג"ת, נה"י. חכמה, בינה, דעת זה שלוש העליונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. זה בכוונה שלוש-שלוש, זה לא סתם ר' יהודה נותן בהם סימנים. השלשות האלה יש להן משמעות.
[Speaker B] ויש לי את ההחלפה הזאת גם בין דעת לכתר?
[הרב מיכאל אברהם] כרונולוגית איך זה קרה אני לא יודע, אבל זה פשוט יש לפעמים מונים את זה ולפעמים מונים את זה. האמת שיש כנראה אחת עשרה, והטענה היא שיש אפילו שלוש עשרה בעצם. למרות שתמיד מדברים על עשר. איך שלוש עשרה?
[Speaker B] כן,
[הרב מיכאל אברהם] כן, בכל מקום כתוב עשר, אבל איכשהו בעצם יש שלוש עשרה ואני בעצמי לא יודע איך זה נכנס, אבל זה נכנס. לפעמים משתמשים ככה, לפעמים ככה.
[Speaker B] לא הבנתי. יש כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות? כן. אבל איפה הדעת בכל הסיפור הזה? אז דעת יש שתי צורות להסתכל על שלוש הספירות העליונות. או לקרוא להם כתר, חכמה, בינה, או לקרוא להם חכמה, בינה, דעת.
[הרב מיכאל אברהם] כשמשתמשים בצורה של ספירות בדרך כלל זה חכמה, בינה, דעת. כשמשתמשים בהסתכלות של פרצופים זה בדרך כלל כתר, חכמה, בינה. כי בפרצופים, מבחינת הפרצופים אז האריך הוא כתר, והאבא זה חכמה, והאימא זה בינה.
[Speaker B] שמים כל אחד למעלה אחד מהשני?
[הרב מיכאל אברהם] אז מוסיפים את ספירת הכתר ומעיפים את הדעת, כאילו. זה פשוט הסתכלות אחרת על אותו עולם.
[Speaker B] פשוט מורידים וקוראים למשהו אחר את השם שלו?
[הרב מיכאל אברהם] מורידים את הדעת שהוא השלישי ומוסיפים כתר שהוא ראשון.
[Speaker B] זה לא בדיוק, אבל דבר נגיד אבא ייקרא ככה
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבא לא ייקרא, לא. בהסתכלות של ספירות, בהסתכלות של פרצופים, כשאתה מתייחס לספירות ששייכות לפרצופים, אז הכתר זה אריך, חכמה זה אבא ובינה זה אימא. אף פעם לא נגיד נקרא לזה נגיד שדעת זה אימא, בינה זה אבא וחכמה זה אריך. זה לא, ככה לא מתייחסים.
[Speaker B] יש מושג של ספירות ויש מושג של פרצופים?
[הרב מיכאל אברהם] נכון. וגם לפרצופים יש תרגום לספירות. וכשמתרגמים את הפרצופים לספירות אז תמיד משתמשים בכח"ב ולא בחב"ד, כתר חכמה בינה ולא חכמה בינה דעת.
[Speaker B] אבל כשלא משתמשים בפרצופים אלא בספירות?
[הרב מיכאל אברהם] בדרך כלל כשמסתכלים על ספירות זה חכמה בינה דעת ולא כתר. אבל הג' ראשונות זה בעצם כח"ב או חב"ד. זה הג' ראשונות שמדובר עליהם פה והז' תחתונות שבעצם במונחים שלנו אתם מבינים שג'. ראשונות זה אריך אבא ואמא. זה שלוש ראשונות. וזיין תחתונות זה בעצם השש של אריך אנפין ועוד אחד של הנוקבא, נכון? חג"ת נה"י מלכות. אז בעצם הדבר עצמו בחלוקה לפחות בין אדם קדמון לבין אצילות ובאיזושהי בחינה כנראה גם בדברים בחלוקות אחרות, הדבר עצמו זה השלוש הראשונות. זה הדבר עצמו. השבע התחתונות זה איזושהי הארה של העולם עצמו, של הפרצוף. גם פרצוף מחולק לעשר ספירות. כל דבר לעצמו מחולק לעשר ספירות. גם פרצוף מחולק לעשר ספירות. והחמישה פרצופים וחמישה עולמות וחמישה חלקים של הנשמה נרנח"י זה גם זה הכל אותו חמש או לא אותו חמש אבל יש התאמה של אחד לאחד בין החלוקות האלו. כל העולם אדם קדמון הוא כנגד אריך. העולם אצילות הוא כנגד אבא, עולם בריאה כנגד אמא וכן הלאה. זאת אומרת יש איזשהו יחס בין הפרצופים לבין העולמות לבין חלקי הנשמה נרנח"י שזה גם חמש, נפש רוח נשמה חיה ויחידה.
[Speaker B] כל פרצוף מתחלק לחמישה פרצופים או שזה רק ב… כן. כן. כן. ובעולם אבא זה בדבר עצמו בתחום אחר אדם עצמו שהרב הזכיר רוח נשמה וכל מיני כאלה.
[הרב מיכאל אברהם] אדם עצמו יש לו גם חמישה חלקים לחלק הרוחני של האדם, הנפשי.
[Speaker B] אדם זה אנחנו, כשאנחנו אומרים אדם זה אנחנו.
[הרב מיכאל אברהם] לא אדם של הפרצופים, לא לא. גם שם, אבל כל דבר בעצם יש לו חמישה חלקים לא רק אדם. אנחנו מכירים את זה על אדם, לכל דבר יש נרנח"י. אז בפרצופים של האדם… לא פרצופים. יש לו חמישה חלקים בנשמה בחלק הנפשי שלו וגם של השולחן הזה, יש לו נרנח"י, נפש רוח נשמה חיה ויחידה. גם לשולחן יש נרנח"י. אדם זה לא מונח נכון פה מבחינתכם, אבל אנחנו רגילים להגיד את זה ככה. וגם החלוקה הזאת היא איכשהו קשורה לחלוקת הפרצופים. זה לא שכל אחד הוא פרצוף אבל יש יחס בין החלוקה לחמש הזאת לבין החלוקה לחמש ההיא.
[Speaker B] וגם
[הרב מיכאל אברהם] באדם למשל הנפש רוח ונשמה זה… זה האדם עצמו. והחיה ויחידה זה מה שנקרא אור מקיף.
[Speaker B] אם בכל עצם יש נרנח"י… כן, כן, כן,
[הרב מיכאל אברהם] את אותו
[Speaker B] דבר,
[הרב מיכאל אברהם] מסביב לו, הוא לא הוא עצמו. כן, הנשמה היא למעשה באיזשהו מעמד ביניים, יש לה איזשהו חצי תחתון מאוד שאיפשהו נמצא במוח שלו, והשאר באמת שייך אבל למקיפים. הנשמה זה לא בדיוק בפנים, זה משהו שהוא מצב ביניים. ואז באיזשהו מקום זה גם מקביל, כי יחידה חיה ונשמה זה מקביל לג' ראשונות, נכון? וזה אמרנו זה הדבר שנמצא למעלה. ונפש ורוח זה הז' תחתונות, זה זעיר אנפין ונוקבא, נכון? זה שני הפרצופים התחתונים.
[Speaker B] נפש ורוח זה
[הרב מיכאל אברהם] הז' תחתונות, היחידה זה העליון והנפש זה התחתון?
[Speaker B] אז היחידה חיה ונשמה הם האדם עצמו? הפוך. הם מחוץ לאדם.
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, פה אני… לחלקים אלוקיים החיה ויחידה. וגם הנשמה למעשה זה חלק אלוקי שזה עוד פעם מקביל באותה צורה לג' ראשונות נגיד של עולם האצילות שנמצאות מעל עולם האצילות, נכון? זה עולם אדם קדמון. ועולם האצילות עצמו זה רק הז' תחתונות שלו, שזה כאילו שני הפרצופים התחתונים של עולם אדם קדמון, נכון? שבע ספירות התחתונות זה שני פרצופים: זה זעיר אנפין שהוא שש ספירות ונוקבא. אז גם באדם בעצם בחלוקת הנרנח"י יש מצב דומה ששני החלקים התחתונים הם האדם עצמו ושלושת החלקים האחרים הם מעליו. מעליו או מקיפים אותו, זה מונחים דומים.
[Speaker B] ובתוך הנשמה ורוח ונפש יש גם בריאה?
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת בריאה? לא בהסתכלות הזאת. בהסתכלות של נפש רוח נשמה חיה ויחידה זאת לא הסתכלות… זה בדרך כלל יותר בהסתכלות של עיגולים ולא של יושר, זאת אומרת של משהו שמסביב לעצם ומה שבתוך העצם, זה לא מתואר בהיררכיה של אחד מעל השני בדרך כלל. טוב זה אני באמת אני רק רציתי לתת פה איזושהי תמונה כי אנחנו מדי פעם מגיעים לזה וגם הוא עצמו מגיע לזה, אז רק שתהיה הסכמה הפשוטה הבסיסית שנדע על מה אנחנו מדברים. אני לא פה שום כוונה להיכנס למשמעויות ולפירוטים יותר מדויקים. עוד הערה אחרונה פה על הסעיף הקודם, שיש הבדל בין קול לבין אור או בין שמיעה לבין ראייה באופן ההתכווננות. זאת אומרת, כשאני רואה משהו, המשהו הזה לא עושה משהו כדי להיראות לעיניי. דיברנו על זה כבר פעם. הוא לא פונה אליי. הוא פשוט נמצא, ואני מסתכל עליו אז אני רואה אותו. קול זאת בדרך כלל תוצאה של פעולה של הדבר שמשמיע את הקול. אין דבר שכמעט אין דבר שמעצם מהותו פשוט משמיע קול. חוץ מגלגלים, ששם הם מדברים לפעמים על קול מהסיבוב שלהם. טוב, גם שם זה מהסיבוב שלהם אבל זה מהותו של גלגל שמסתובב. שם משום מה מדברים על קולות. לא יודע בדיוק למה התכוונו.
[Speaker B] במורה שמה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון, ממש שם, אבל שם זה יותר כחלק מהותו. לא משנה. מכל מקום, הקול בדרך כלל זאת תוצאה של פעולה של משמיע הקול. המקרה הכי קיצוני כמובן זה המקרה של מלמד ולומד. תורה שבעל פה עוברת בקול. למה היא עוברת בקול? כיוון שצריך פה איזושהי פנייה של המלמד אל הלומד. כשאני קורא ספר, הספר עקרונית לא פונה אליי. הוא מונח פה, כשאני רואה אותו אני רואה אותו, אני יכול לקרוא, יכול לא לקרוא, הוא לא פונה אליי. זו תורה שבכתב. תורה שבכתב היא לא פונה אליי, היא חפצא, היא לא משהו שעומד. כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, זאת אומרת זה לא פונה אליך. תורה שבעל פה זה דבר שפונה אליך ולכן גם כל אחד יכול להבין אותה באופן אחר. כי הרב שמלמד אותי תורה אז הוא פונה אליי, הוא מסביר לי את זה, מנסה לפחות להסביר לי את זה במושגים שלי או במושגים שלו ומנסה לתרגם את זה אליי. זה תמיד אופן של פנייה. לכן את התורה לומדים בשמיעה ולא בראייה. כך תורה עוברת, תורה עוברת דרך זה שהמשמיע מפנה את האינפורמציה אליך, משמיע לכיוון שלך קול ואתה קולט אותו. כמובן שגם הקליטה נעשית באופן יותר אקטיבי וגם על זה דיברנו כבר. שבשמיעה גם הקליטה, גם הקולט הוא אקטיבי לא רק המשדר, לא רק זה שמעביר את הדברים הוא אקטיבי אלא גם הקולט הוא יותר אקטיבי. אבל מבחינת המשמיע את הדברים נדמה לי שזה הרבה יותר ברור שבשמיעה המשמיע הוא אקטיבי, הוא פונה אליך, כך נוצר הקול. פשוט פונה אליך כדי שתבין משהו. המראה קיים גם אם אתה לא מסתכל אליו, גם אם הוא לא פונה אליך, אתה לא מעניין אותו, הוא פשוט שם ואתה יכול להסתכל עליו אז תראה, לא תסתכל לא תראה.
[Speaker B] הייתה פה איזה בחינה של פנייה בתורה ועניין של מסירה, הוא
[הרב מיכאל אברהם] אומר שהיה שיעור כללי על עניין מסירה נכון? לא הייתי שם, כן, משהו כזה. אז זה בעצם דיברנו כבר פעם. אני רק מזכיר את זה פה למה באמת המלמד והלומד הם באמת זה לא סתם איזושהי דוגמה טכנית. הייתי חושב טוב בסדר נכון כשמלמדים ממישהו אז הוא משמיע קול, אבל זו רק דוגמה. למה זו הדוגמה הקנונית שהוא מביא פה כדי להסביר לי מה זאת שמיעה ומה זה קול? הוא אומר כן מה זה קול, זה אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, כל אחד מהם הוא נאה, הקול שנשיג בו המושכלות מן המלמד הוא ערב מאוד כי קולך ערב ומראך נאוה. למה דווקא המייצג של התפיסה השמיעתית של הקול זה המלמד, הקול שיוצא ממלמד? אז נדמה לי שהסיבה לכך היא בדיוק זאת. קול זה כל מהותו שהוא פונה אליי וזה מה שבעצם קורה כשמישהו מלמד. טוב נעבור לסעיף כ"ח. אור הנחתו הראשונה על אור המוחש והושאל על ההארה האלוקית ועל זה נקראת התורה אור. והושאל על התענוג הגשמי והנפשי, על הרצון, על הנפש, על הבנת החכמה ויושאל על השם יתברך. מכל הדברים האלה המילה אור משמשת לתאר אותם כי כמו שהאור אי אפשר להכחיש מציאותו ואינו גשם כך השם יתברך. וזה נדמה לי שפה מתכוון למה שאנחנו חוזרים. מצד אחד, ומצד שני הוא לא גשם. וזה בדיוק התיאור שהייתי מספק כדי שיתארו בו ספירות. וכל אלו הדברים הנמצאים באור חזקי הדמיון אל הדבר הנבדל מחומר, כן? למרות שהוא מצוי אבל הוא הדבר המצוי הכי רחוק מהמושגים החומריים שאנחנו מכירים. ובעבור זה כינה הכתוב עולם השכלים הנבדלים באור, הוא האור הרוחני. זה בדיוק מה שאמרנו עד עכשיו, כן? שבדיוק בגלל זה גם השכלים הנבדלים זה גם דבר מצוי, רק לא במושגי חומר. יש הרבה, למה הוא אומר את זה? כמו שכבר דיברנו, יש הרבה שטועים וחושבים שכל השכלים הנבדלים והכל זה פיקציות שכליות, זאת אומרת, זה לא עצמים שקיימים באמת, אלא זה עולם מושגים שאנחנו בוחרים כדי לתאר כל מיני נקרא לזה צורות התנהגות של הקדוש ברוך הוא בעולם או משהו כזה. אבל כבר אמרנו שצורות ההתנהגות של הקדוש ברוך הוא בעולם זה לא כמו צורות של שולחן. הם עצמם עצמים. זה נכון שזה צורות התנהגות של השם בעולם, אלה התארים של הקדוש ברוך הוא, תארים חיוביים. אבל הם לא תארים כמו תארים של שולחן, הם עצמים, הם דברים שקיימים. למרות שהם תארים. פה התארים הם גם שם עצם, הם לא רק תואר. ולכן זה בא להגיד פה, לכן הם מתוארים במילה אור, כי אור זה דבר מצוי שאי אפשר להכחיש את מציאותו, זה עצם. להבדיל מרוח שזה תיאור של מצב של האוויר. לכן לא טוב לתאר את זה במונחים של רוח. אם הייתי מתאר את זה במונחים של רוח, אז באמת הייתי חושב שצודקים אלה שאומרים שזה לא דברים מצויים, זה רק צורה שלנו לתאר את צורת ההתנהגות של הקדוש ברוך הוא בעולם, אבל כל מה שקיים זה רק העולם שלנו ומעליו הקדוש ברוך הוא. זאת מנת העולם הפילוסופית כמובן. נכון? מה שקיים זה העולם שלנו, או מהגלגלים, לא משנה, העולם שלנו מתכוון בריאה יצירה עשייה בסיכום של הדף הקודם, ומעליו אין אצילות, אין כל ההיררכיה האלוקית מעליו לא קיימת, יש רק עצמותו יתברך, רק היא נמצאת למעלה, וכל מה שאפשר לדבר שם זה במושגים שליליים. כי אין שם שום דבר שבאמת קיים. יש רק תיאורים של הקדוש ברוך הוא עצמו. אבל ודאי שתיאורים של הקדוש ברוך הוא עצמו אפשר לעשות רק באופן שלילי, אי אפשר לעשות באופן חיובי. כל היכולת של הקבלה לדבר על תארים חיוביים זה בגלל שהיא לא מדברת על הקדוש ברוך הוא עצמו אלא על העצמים שמהווים תארים שלו. בסדר? שזה כל העולמות מאצילות ומעלה. סליחות. וכל אלו הדברים הנמצאים באור חזקי הדמיון אל הדבר הנבדל מחומר ובעבור זה יכנה הכתוב עולם השכלים הנבדלים באור, הוא האור הרוחני. אבל שלא יטעה אדם לומר שהאור השכלי דבר נמשך מן הגשם כאור המוחש, אמר חבקוק ג' ונוגה כאור תהיה עם כף הדמיון, כאור, כן, זה כמו אור. כי אין האור והנוגה הנראה לנביא הוא מראה דמות כבוד השם, רק דמות, לא מראה הכבוד עצמו שאין במראה. וכן במראה הסנה הסתיר פניו כי ירא מהביט, שאין לחושים עסק בהשגה הזאת כלל. הם לא ירא מהביט, הוא פשוט לא יכול היה להביט. אי אפשר להביט על דבר כזה כי זה לא שייך בחושים האלו. וכן אליהו במראה שנרמז בו עניין ג' העולמות, ההוויה וההפסד, הגלגלים והמלאכים או השכלים הנבדלים, אמר לא ברוח, הכוח המנהיג עולם ההוויה וההפסד, ולא ברעש, עולם הגלגלים, ולא באש, עולם המלאכים, השם, שמהותו נעלם שאי אפשר שיובן ממנו ולא מתארי השלמויות אלא בשלילות, שהם בקול דממה דקה. כמה פעם קפצנו למשפט הזה אם אתם זוכרים, כי פה הוא מכניס את הקשר, אני התחלתי כבר עם תארים שליליים כבר לפני כמה סימנים, הוא מכניס את זה לראשונה פה. כן. ופה הוא אומר, לא מתארי השלמויות אלא בשלילות, כשמדובר על הקדוש ברוך הוא עצמו אז תארים במובן החזותי של תואר אפשר לדבר רק בתארים שליליים. זה צודקים הפילוסופים. הרי נמצא העליון הנעלם אינו נראה ולא צפוי, אי אפשר לצפות בו, אלא עניינו נשמע להיגיון השמיעה הנבואי. אפשר רק לשמוע אותו, אי אפשר לצפות בו. טוב, זה באופן כללי. בוא ננסה קצת יותר למקד מה אנחנו רואים פה, מה אנחנו שומעים פה. קודם כל הוא אומר פה שהנביא, ועל הקטע הראשון דיברנו, שבעצם אור כבר הזכרנו קודם במסגרת המבואות ותוך כדי הקריאה, שאור זה למה המושג אור מייצג את הספירות. הוא קיים והוא לא תואר במובן הרגיל וכולי. הנביא, דיברנו בתחילת המאמר הזה אם אתם זוכרים באות ב', דיברנו אור, כבוד, חזיון הנבואה במקום ארץ הקודש אשר עיני השם אל. אור הכבוד, אם אתם זוכרים דיברנו על שיר הכבוד. קצת דיברנו על כמה שורות מסוימות ממנו. הכבוד, או הכבוד, יקר וכבוד, כן יקירא זה כבד גם. דיברנו על זה שהכבוד זה הגילוי. כבודו של הקדוש ברוך הוא זה הגילוי שלו בעולם. זה האופן שבו הוא מתגלה בעולם, זה נקרא כבודו. כבודו מלא עולם, זאת אומרת, האופן שבו הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם, זה מה שנקרא אור הכבוד, כבודו של הקדוש ברוך הוא, הגילוי שלו בעולם. הנביאים שמסתכלים על אור הכבוד הזה, זה עוד נקודה שהוא מוסיף כאן בסימן שקראנו עכשיו, והנביאים רואים, נכון? על כן יקרא הנביא הרואה, בימים ההם יקראו לנביא בישראל הרואה. נביא הוא רואה, למה? כי הוא באמת לא משתמש בשמיעה, הוא משתמש בראייה. הוא מצליח לראות משהו מתוך עולם האצילות, לא לשמוע כמו שאנחנו מנסים לשמוע, הוא מצליח לראות. אבל מה שהוא רואה זה לא את הספירות עצמן, זה לא את אור הכבוד עצמו. מה שהוא רואה זה דמות מאור הכבוד, זה מה שהוא אומר פה. ומראה דמות כבוד השם, לא את כבוד השם הוא רואה אלא את דמות של כבוד השם, לא מראה הכבוד עצמו שאין בו מראה. את הכבוד עצמו אנחנו רק יכולים לשמוע, אנחנו לא יכולים לראות.
[Speaker B] אז יש את הכבוד ויש את דמות הכבוד.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, זה מה שהסכמנו על זה בעצם אפילו עכשיו. שאלת את השאלה הזאת ואני נזכר שמישהו שאל את השאלה הזאת באחד השיעורים הקודמים, שיעור אחרון כנראה. לא הזכרתי את זה כנראה בחלוקה, החלוקה מופיעה פה אבל לא הזכרתי אותה קודם. זה בעצם איזשהו פן שאנחנו יכולים לראות שחכם עדיף מנביא. הנביא אמנם מצליח לראות גבוה יותר מכל אדם, במקומות שבהם הפילוסופים מגיעים לתארים שליליים, הנביא רואה את התארים החיוביים. אבל הוא רואה רק דמות שלהם, הוא לא רואה אותם עצמם. בהם עצמם לא שייכת ראייה. לעומת זאת מי שיודע להאזין, החכם שיודע לשמוע, הוא שומע את כבוד השם עצמו, לא את דמות של כבוד השם. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא עצמו כמובן, לא את השם עצמו אלא את כבוד השם עצמו, את הספירות בקיצור. החכם זה אותו אחד שתופס דרך הלימוד של הנסתר, הוא תופס את מהותם של העולמות שלמעלה. הנביא רואה איזושהי דמות שלהם, איזשהו ייצוג שלהם, אבל לא אותם עצמם. דרך הייצוג כמובן נוצרת אצלו איזושהי הבנה וזה עניינו של סימן ל', בסימן ל' ואולי גם כ"ט, שהנביא כמובן נוצרת אצלו הבנה לאור הראייה. אבל הראייה עצמה היא כמובן רק של דמות הכבוד ולא של הכבוד עצמו, זה בחינה מסוימת של חכם עדיף מנביא. למה חכם לא יכול לראות? יכול להיות שלא לכל אחד יש את זה, יכול להיות שזו נבואה.
[Speaker B] זה יכול להיות לרדת ל…
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל לתפוס דברים בצורה של ראייה, הרי מה אתה יכול לראות? אתה יכול לראות רק דברים שמושאלים מהעולם שבו אתה נמצא, נכון? תחשוב מה זה נקרא לראות ספירות. אם יש להם מראה בכלל, נגיד שאני הייתי יכול לראות ספירות באיזשהו… הייתי מצויד בטלסקופ משוכלל. זה לא בעולם המושגים שלי, אני לא יכול לראות את זה, מבחינתי זה שקוף. אני יכול לראות דברים שיש להם צורות מעין הצורות שאני מכיר פה, דברים שיש להם צבע, שיש להם צורה גיאומטרית, מה שייך לראות ספירות? זה לא שייך. עכשיו הנביא הוא יכול לחיות בעולם מושגי כזה שהייצוג החזותי של הספירות לקוח מהעולם שלו, אז הוא יכול לראות אותו. זה לא רק יכולת באיזה טלסקופ הוא מצויד. אפילו אם אני אהיה מצויד באותו טלסקופ כמו של הנביא, טלסקופ רוחני כמובן, זה לא יעזור, כי המראות שיוצאים מהטלסקופ יופיעו אליי ואני בכלל לא אזהה את זה כמראה. זה הרי לא שייך לעולם המושגים שלי, אתה מבין? אז מה זה יעזור? זאת אומרת אני צריך להיות משהו כדי להיות נביא, לא מספיק שאני אהיה מצויד באמצעי חישה רוחני משוכלל. כי מה שהם מראים צריך להיות שייך לעולם שלי כדי שאני אסתכל על זה באופן של ראייה. אבל השכל שלי, ההבנה שלי, כן יכולה להבין שם. כיוון שהשכל שלי הוא באמת דבר גבוה. השכל של הנביא הוא לא יותר גבוה מאשר שלי, ההכרה של הנביא יותר גבוהה מאשר שלי, אבל השכל של הנביא לא יותר גבוה מאשר שלי. לכן גם נביא לא יכול לחדש הלכה, כי הלכה באה משכל, הלכה זה תפקיד השכל. השכל אחראי על קביעת ההלכות. הוא יכול להגיד שהלכה היא ככה? זאת אומרת להעיד? לראות?
[Speaker B] זו הכרה שזאת הלכה?
[הרב מיכאל אברהם] כנראה שלא, לא, לא. וזה באמת שאלה למה, לא יודע. אבל יש איזה עניין כנראה שזה לא בגלל שזה לא נכון, זה בגלל שהלכה צריכה. צריכה להיקבע על פי השכל, כן? לא בשמיים היא. זאת אומרת שאתה כשאתה רואה הלכה אתה לא הולך אחריה. הלכה צריך להגיע אליה עם השכל, כן? לא שיאכילו אותך את זה בכפית. אתה צריך ליצור אותה. להבין אותה, עם השכל, לעבוד עם השכל, להבין מה ההלכה וכך לעשות. הראייה של הנביא באיזה שהוא מקום זה לא אקט שהוא יוצר. מזינים אותו בזה. אז זה כביכול הלכה מן השמיים. לא בשמיים היא. אני לא מקבל הלכות מן השמיים. עוד פעם, לא בגלל שזה לא נכון, מבין? אלא כי לא ככה עובד המנגנון ההלכתי, לא זה מה שהקדוש ברוך הוא מצפה ממני. זה עדיין דבר השם, ובבת קול שיצאה ואמרה שהלכה ככה וככה אז ברור שזה מה שהקדוש ברוך הוא רצה שיעשו, זה לא שזה איזה בלוף של הסטרא אחרא. אבל הכלל ההלכתי שבידינו זה שאנחנו לא הולכים אחרי האמת הצרופה, אלא אנחנו הולכים אחרי מה שהשכל שלנו מבין. אנחנו לא פסקנו הלכה כרבי מאיר בגלל שלא ירדנו לסוף דעתו, נכון? אז מה המסקנה?
[Speaker B] לא ירדנו לסוף דעתו סימן שהוא הכי
[הרב מיכאל אברהם] חכם אז צריך לפסוק כמוהו גם בלי להבין? לא. אנחנו פוסקים הלכה כמו מה שאנחנו מבינים ויכול להיות שאנחנו מפספסים, אבל זה התפקיד שלנו פה. לעניין מה אנחנו צריכים לנהוג זה הופך להיות האמת. לעניין מה באמת זה אומר בעולמות העליונים זה לא האמת. לכל הלכה יש לה גם משמעות מה היא אומרת בעולמות העליונים. בסדר? וזה בדיוק הנקודה. אנחנו צריכים לפסוק הלכה ממה שאנחנו מבינים. וזה שלא יפסקו משנה ברורה, לזה יש הרבה השלכות גם דיברנו עליהם קצת. שזה הרבה השלכות גם באיך לפסוק הלכה גם בגמרא. לא לפסוק הלכה בגלל שכך כתוב במשנה ברורה. גם כן אותו דבר. זה לפסוק הלכה בנבואה. צריך לפסוק הלכה בגלל שאני הגעתי למסקנה שכך צריך לעשות. וזה כל עבודתנו בעולמנו היא זאת. להגיע למסקנה מה צריך לעשות וזה לעשות. זה התפירה של כל הקומה של האדם. שאתה מגיע בשכל למסקנה מה צריך לעשות ואחרי זה אתה מבצע את זה באיברים. אם אתה לא הגעת למסקנה אתה
[Speaker B] רק מבצע את זה באיברים, זה לא מה שמצפים ממך. זה צריך ללכת מההתחלה כאילו? המהר"ל, המהר"ל כותב על זה וכל הפולמוסים סביב הרמב"ם, השולחן ערוך שכתבו הלכות פסוקות,
[הרב מיכאל אברהם] אז תמיד כל הוויכוחים נגדם היו בדיוק במישור הזה. שלא כך פוסקים הלכה, אבל לא בגלל שזה לא נכון, לא בגלל שזה יכול לבלבל, גם על זה היו דיונים, אבל לא זאת הנקודה המרכזית אני מרגיש, כי זה באמת לא נקודה מהותית. הצעקות יצאו שם כנגד העיקרון. מה פתאום אתה מגיש לי הלכות בכפית? אני לא מבין, זה לא כך פוסקים הלכה, את כל העבודה אתה מוריד פה. כל מה שאני צריך לברר מה השכל שלי מגיע למסקנה וזה לעשות. להוביל מהמוח אל האיברים. זה להכניס את התורה לתוך העולם. אני צריך להוריד את התורה מלמעלה ולהכניס אותה לעולם, לעשות אותה באיברים. זה כל מהותה של העבודה.
[Speaker B] כמו נעשה ונשמע, זאת אומרת הנעשה הוא לפני הנשמע, ככה זה.
[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל מה תעשה? תעשה את מה שאתה מבין שצריך לעשות מתוך התורה. לא מה שאתה מבין בכרס שלך. אבל לפעמים גם אם אתה לא מבין אז אתה תעשה.
[Speaker B] לא הצלחת להבין, אז תעשה, אבל השאלה היא מה לעשות, איך צורת העבודה המצופה מאיתנו.
[הרב מיכאל אברהם] צורת העבודה המצופה היא להבין ולעשות, נכון? ואם אני לא מבין משהו ודאי שאני אעשה אותו. ודאי שאם אני לא יודע הלכה ולא ביררתי אותה בסוגיה אני אקח משנה ברורה כדי לדעת מה לעשות. אבל מה המטרה? מה מצופה ממני? מה שמצופה ממני זה להגיע למסקנות הלכתיות, לכתוב לעצמי משנה ברורה ואת זה לעשות. כל אחד צריך לכתוב לעצמו את המשנה ברורה שלו. זה המשימה של האדם בעולם. ולא כדי להשאיר לדורות הבאים משנה ברורה אחר אלא כדי להוריד את התורה לעולם הזה, למעשים. זה כל מהותה של העבודה. דיברנו על זה בשיעור האחרון ששאלו שם ואמרתי שאני נגד טבלאות, אתם זוכרים? החבר'ה שאלו מה עם לימוד הלכה, אז אמרתי שאני לא יודע מה זה נקרא לימוד הלכה. אני לא מכיר את המושג הזה לימוד הלכה. לימוד גמרא.
[Speaker B] כן, בתוך הסוגיה.
[הרב מיכאל אברהם] כמובן שאני אומר את זה באופן קיצוני כדי להדגים למה אני מתכוון. יש דברים שבאמת צריך ללמוד כי עובדה שלא הספקנו לברר את כל הסוגיות, אז צריך לעבור על המשנה ברורה כדי לדעת מה לעשות. זה לא תלמוד תורה. אולי לא ביטול תורה, אבל זה לא תלמוד תורה. ודאי שזה לא תלמוד תורה. שום קשר בין זה לתלמוד תורה. רק כדי לא לחטוא. זה פה באמת רק אמצעי. אין ברירה, אתה לא כיסית את כל הש"ס, לא ביררת הכל. טוב, דברים שלא ביררת תפתח משנה ברורה, מה לעשות. טוב, בואו נתקדם.