קול הנבואה שיעור 28

[הרב מיכאל אברהם] נדמה לי שכבר קראנו או לפחות חלק מזה קראנו, נעבור על זה עוד פעם מהר. אור הנחתו הראשונה על אור המוחש והושאל על ההיישרה האלוקית ועל זה נקראת התורה אור. והושאל על התענוג הגשמי והנפשי, על הרצון, על הנפש, על הבנת החכמה ויושאל על השם יתברך. כי כמו שהאור אי אפשר להכחיש מציאותו, דיברנו על זה שאור זה דבר מצוי לעין והוא תכונה של דבר מצוי ואינו גשם, כן השם יתברך. וכל אלו הדברים הנמצאים באור חזקי הדמיון אל הדבר הנבדל מחומר. נכון שזה דבר מצוי אבל הוא מצוי שאינו חומר, זה בדיוק ההגדרה המדויקת של הספירות, מצויות שאינן חומר. כן השם יתברך. וכל אלו הדברים הנמצאים באור ובעבור זה יכנה הכתוב עולם השכלים הנבדלים באור, הוא האור הרוחני, אבל שלא יטעה אדם לומר שהאור השכלי דבר נמשך מן הגשם כאור המוחש. אמר חבקוק ג' ונוגה כאור תהיה עם כף הדמיון, כאור, כי אין האור והנוגה הנראה לנביא הוא במראה דמות כבוד השם, רק דמות, לא מראה הכבוד עצמו שאין בו מראה. לכן במראה הסנה הסתיר פניו כי ירא מהביט שאין לחושים עסק בהשגה הזאת כלל. אז על זה קצת דיברנו שהנביאים רואים רק דמות של הכבוד ולא את הכבוד עצמו.

[Speaker D] ודמות הכבוד עצמו הוא גם לא אור. נכון. אם

[הרב מיכאל אברהם] הוא היה אור ממש היה אפשר לראות אותו. הוא לא אור. ומה שרואים זה את הדמות של מראה הכבוד ולא את מראה הכבוד עצמו כי הוא אין בו מראה ועצמו. אז זה התחלנו לדבר נדמה לי על חכם עדיף מנביא, נכון, ולא בשמיים היא. אמרנו שפה נעצרנו אם אני זוכר נכון. אמרנו שחכם עדיף מנביא במובן הזה שהחכם שומע את הכבוד עצמו, מאזין לכבוד עצמו והנביא רואה דמות הכבוד, את הדמות של מראה הכבוד, אז באיזשהו מובן החכם מגיע גבוה יותר. ומה שהעדיפות של הנביא שיש לו איזושהי השגה חזותית בדבר גבוה, מה שלחכם ההשגה החזותית נעצרת נמוך יותר. אבל מבחינת החכמה, החכמה מגיעה גבוה יותר. ואמרנו שבעצם לא בשמיים היא זה לומר שאתה למסקנות שלך צריך להגיע באופן שמיעתי ולא באופן חזותי. לכן כשניתן לך דבר מן השמיים בדרך נבואה שאתה לא פועל בדעתך להשיג אותו אלא השמיים כביכול מפנים לך את זה אז הלכה היא לא כך אפילו שזאת האמת אולי, כי ההלכה זה מה שאתה בעצם מעצמך מאזין או מבין. ולכן נביא לא יכול לחדש דבר מעתה, רק חכם. וכן אליהו במראה שנאמר בו עניין ג' עולמות. ולפני כן, הראני נא את כבודך, למשל מה שמשה רבנו ביקש שם על הצור. הראני נא את כבודך. מה זאת אומרת? משה רבנו רצה לראות את הכבוד עצמו, לא את דמות מראה הכבוד, את הכבוד עצמו הוא רצה לראות. הראני נא את כבודך. אבל את הכבוד עצמו אי אפשר לראות, אפשר לראות רק דמות מראה הכבוד ואת זה כל הנביאים רואים, אז זה וודאי לא הייתה הבקשה של משה רבנו.

[Speaker B] לכן וראית את אחורי ופני לא ייראו.

[הרב מיכאל אברהם] זה מתחלק כי

[Speaker B] אם רואים אז רואים רק משהו חלקי שיש לו אחוריים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק, והזכרנו את זה כבר. טוב. וכן אליהו במראה שנרמז בו עניין ג' עולמות: ההוויה וההפסד, הגלגלים, המלאכים או השכלים הנבדלים. אמר לא ברוח כוח המנהיג עולם ההוויה וההפסד, ולא ברעש עולם הגלגלים, ולא באש עולם המלאכים. השם שמהותו נעלם שאי אפשר שיובן ממנה ולא מתוארי השלמות אלא בשלילות שהם בקול דממה דקה. הרי הנמצא העליון הנעלם אינו נראה ולא צפוי אלא עניינו נשמע להגיון השמיעי הנבואי. אז הוא מפרש מה שכתוב אצל אליהו: לא ברוח השם ולא ברעש ולא באש השם, שזה הכוונה לא בעולם העשייה, לא בעולם היצירה ולא בעולם הבריאה. האלוקות מתחילה מן האצילות ומעלה. ולכן הוא אומר לא ברוח זה הכוח המנהיג את עולם ההוויה וההפסד, מה שנקרא עולם העשייה. לא ברוח השם זה עולם העשייה. לא ברעש זה עולם הגלגלים, ולא באש זה עולם המלאכים. המלאכים זה עולם הבריאה. בדרך כלל רוב המלאכים נמצאים בעולם היצירה, לא בעולם הבריאה. אנחנו נראה את זה בהמשך. אבל גם בעולם הבריאה יש מלאכים זה השרפים. השרפים זה המלאכים שנמצאים בעולם הבריאה אם אני זוכר נכון, וזה מה שמתכוון להגיד פה עולם המלאכים. בדרך כלל כשמדברים על עולם המלאכים זה היצירה לא הבריאה. והשם, בדרך כלל מבינים את השם כנספח לדברים הקודמים, לא ברוח לא ברעש ולא באש השם. או המלאכים נמצאים בעולם האצילות? מה? לא לא אף אחד לא נמצא בעולם האצילות, המלאכים זה נפרדים, המלאכים נמצאים בעולם היצירה.

[Speaker E] ומעל עולם היצירה

[הרב מיכאל אברהם] יש את עולם הבריאה שבו יש את מטטרון ויש את השרפים נדמה לי זה המלאכים של עולם הבריאה. אבל סתם כך כשמדברים על עולם המלאכים זה עולם היצירה. מה שהוא אומר פה עולם המלאכים הוא מתכוון לעולם הבריאה. והשם זה האצילות. שמות השם דיברנו על זה, הספירות זה שם השם באמת, י-ה-ו-ה זה עולם האצילות. אז יש רוח, רעש, אש והשם, שרוח זה עולם העשייה, רעש זה עולם היצירה, אש זה עולם הבריאה והשם זה האצילות והלאה. למה זה נקרא השם? כי דיברנו על זה שבעולם האצילות האינסוף הוא בצורה של איהו וגרמוי חד, זאת אומרת זה נחשב אלוקות ממש.

[Speaker B] זה נחשב

[הרב מיכאל אברהם] אלוקות ממש העולם האצילות, למרות שעוד פעם זה עשר באלוקות אבל האלוקות מדובקת בזה כדבר אחד. וזה מה שהוא אומר לא ברעש ולא ברוח ולא באש, כל זה מה זה נקרא לא ולא ולא? זה בדיוק התיאור השלילי של הקדוש ברוך הוא. אנחנו אומרים הוא לא, לא רעש, לא רוח, לא אש. זה כל הפילוסופים, שבעצם כשהם מסתכלים בעולמות הבריאה יצירה ועשייה אז הם אומרים זה לא רעש השם, זה לא רוח, זה לא אש, אבל הם לא אומרים מה הוא כן. למה הם לא אומרים מה הוא כן? כי כל מה ששייך למה הוא כן זה עולם האצילות שבו פילוסופים לא מתעסקים, אין להם את הטרמינולוגיה בכלל. כל הטרמינולוגיה שלהם שאובה מעולמות הבריאה יצירה עשייה, אז כל מה שהם יכולים להגיד זה שהקדוש ברוך הוא הוא לא זה ולא זה ולא זה, לא באש, לא ברוח ולא ברעש. אבל השם, האצילות זה התחום של הקבלה, זה התחום ששמה אפשר להתחיל לדבר דברים חיוביים לא תארים שליליים רק בקבלה. וזה מה שהוא אומר שמהותו נעלם שאי אפשר שיובן ממנו ולא מתוארי השלמויות אלא בשלילות. זה הלא ברעש, לא ברוח, לא באש זה בשלילות, זה פשוט רמז לתארים השליליים ששלושת העולמות התחתונים הם בדיוק ההיפוך שלהם כמובן זה התארים השליליים של הקדוש ברוך הוא. כל מה שאנחנו מכירים מסביבנו הקדוש ברוך הוא כמובן לא גשם אבל הוא גם לא צורה נבדלת שבעולם היצירה. הוא גם לא אש שזה דבר אולי עוד יותר זך של עולם הבריאה. הוא לא כל אלה, אבל מה הוא כן? אני לא יודע, אני יודע להגיד מה הוא לא. כי אני פועל בעולם המושגים של שלושת העולמות התחתונים. כשאתה פועל בעולם מושגי כזה כל מה שאתה יכול להגיד זה שהקדוש ברוך הוא הוא לא המושגים האלה. ועולם האצילות זה עולם מושגים שבו אפשר להתייחס באופן חיובי לקדוש ברוך הוא. וזה השם. וזה מה שהוא אומר ולא מתוארי השלמויות אלא בשלילות שהם בקול דממה דקה. מה זה נקרא קול דממה דקה? אז הוא מעיר פה למטה בנו"ה, הוא אומר ומוסיף ואמר דממה דקה לרמוז מעניין הדקות שיש בהבנת השליליות שאמרו עליו יתברך. הרמב"ם במורה נבוכים מדבר על זה שתארים שליליים זה לא סתם דברים, זאת אומרת הם כן מוסיפים הבנה למרות שהם תארים שליליים. הכוונה דקה, זה מה שהוא אומר קול דממה. אז קול דממה היית חושב בסדר זה כלום, לא אמרת כלום. לא, להגיד על הקדוש ברוך הוא שהוא לא כל מיני דברים זה כן מוסיף לנו איזושהי תובנה חיובית לגביו, דקה כזאת שאני לא יודע להגיד אותה בשום מילים חיוביות, אבל גם לפילוסופים יש איזושהי הבנה בכל זאת, איזושהי תפיסה באלוקות דרך התארים השליליים בשפה בעולם המושגים שלנו. אנחנו חייבים להגיד שהוא לא זה ולא זה ולא זה, ואחרי ששללנו את כל מה שהוא לא אז מתפתחת אצלנו בכל זאת איזושהי הבנה דקה של מה הוא כן. וכאשר הלימוד של הקבלה זה כבר עיסוק בדבר הדק הזה באופן יותר ישיר, באופן עבה, מזה באופן חיובי. אבל באופן השולל זה דממה דקה. וזה יש רש"י יפה מאוד שמה בפרשה הזאת של אליהו הנביא, רש"י אומר שמה שמעתי יש קול יוצא מן הדממה. יש שיר כזה.

[Speaker E] זה יותר זועק מן הדממה. איך? זה יותר זועק מן הדממה.

[הרב מיכאל אברהם] לא התכוונתי לזה אבל זה באין דבר שלם יותר מלב שבור. יש איזה שיר יותר ישן, יש דממה בתוך הסערות. יש אור גנוז בחושך שנגוז.

[Speaker E] מי כתב את זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע. אני לא מכיר את השיר, אבל אני לא לא יודע.

[Speaker E] הוא הבין בזה? הוא קשקש?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא חושב. זה איזה אינטואיציה של משורר או פזמונאי אפילו, אני לא יודע בדיוק, אבל זה גם המשורר לא מבין בזה אני מניח, אבל אתה יודע, בן אדם מרגיש דברים, זאת אומרת אתה מרגיש שיש זה לא סתם מילים. אתה יודע, אני חשבתי על זה כשאתה קורא שורה בשיר, לפעמים זה מדבר אליך לפני שאתה מבין מה זה אומר וגם אולי גם לא תבין מה זה אומר. ואולי זה באמת גם לא אומר כלום, וגם המשורר לא מבין מה זה אומר. אבל זה איזה שהם מילים שיש להם השפעה על הנפש, יש להם איזה שהיא פעולה על הנפש. הצירוף מילים הזה, המשפט הזה, יש לו איזה שהיא השפעה על הנפש. זה אומר שיש בו רעיון אמיתי, גם אם המשורר לא הבין את זה, זה לא משנה. היה לו איזה שהוא הייתה לו איזה שהיא הרגשה שזה משפט חזק, נקרא לזה, משפט שמבטא משהו. זה לא אומר המשורר זה לא שיש לו איזה שהוא אוסף דברים שהוא עתה רוצה לבטא והוא מנסח אותם בצורה של שיר. אני חושב שמשוררים לא עובדים כך, עד כמה שאני לפחות מצליח להבין. משוררים מוציאים מה שיוצא. עכשיו, מי שמשורר מוצלח הוא מוציא משפטים חזקים, זה לא שמאחורי זה יש איזה שהוא מסר מובחן. הוא לא באמת יודע מה הפירוש של השורה הזאת והוא התכוון להכניס את המסר הזה לארוז אותו היטב בשורה הזאת.

[Speaker E] ואיך זה נכנס לאנשים אחרים? מה? איך זה נכנס לאנשים אחרים?

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק הנקודה, בגלל שיש פה איזה שהוא מסר אמיתי, מסר שאז אנשים אחרים תופסים גם כן את העניין. לכן זה מדבר אליהם, גם אנשים אחרים שזה אפילו אפילו אפילו המקשיבים לשיר לא תמיד מבינים מה אומרת השורה. זה לא שהם מתפעלים מהשורה הזאת בגלל שהם סוף סוף כן מבינים מה זה אומר. יש לזה איזה שהיא השפעה ישרה לתוך הנשמה, זאת אומרת זה הנשמה מרגישה, אבל זה לא עובר דרך המודעות שלך.

[Speaker E] זה לא משהו שהם יכולים להבין אותו?

[הרב מיכאל אברהם] אולי הם כן יכולים להבין וסתם לא הבינו, אני לא יודע אם לא יכולים, אבל זה פשוט לא עובר דרך ההבנה.

[Speaker E] זה לא עובר דרך ההבנה. אי אפשר לקבל מודעות בהבנה?

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אני נתקע פשוט בסעיף ל'. תסתכלו רגע בסעיף ל'. ראיית הנשמה והבנה.

[Speaker E] להתווכח עם רבי לוריא, הבאתי לו הצהרה הזאת. על מה? על השירים שלו. הוא אמר לי אי אפשר להבין. הוא אומר לי עומד פה ומרגיש, לא יודע מה. אבל זה פשוט ככה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול אתה יכול להרגיש, אם לא תתעלם ולא תהיה רציונלי מדי, אז אתה תראה שיש כשאתה קורא שירים מסוימים לא בגלל שאתה מתעמק ברעיונות שלהם, אתה מרגיש שהם פועלים לך על הנשמה.

[Speaker E] אתה לא יודע

[הרב מיכאל אברהם] על מה, אתה לא יודע בדיוק. אתה יכול לנסות אחרי זה לחשוב אולי גם על מה זה, אבל הפעולה שלהם על הנשמה לא מותנית בהבנה מודעת. הנשמה יכול להיות שעושה איזה שהוא תהליך של הבנה שזה לא עובר ישר דרך ההכרה המודעת שלך. אתה לא חושב על זה במפורש. זה איכשהו מובלע. אולי. אני אפילו בזה לא בטוח. יכול להיות שזה ישר הולך לנשמה ומפעיל אותה, זאת אומרת, את מבין? זה פה מדבר על ראיית הנשמה והבנה. נגיע לזה עוד מעט. אבל אז הוא אומר זה טוב בשביל לקרוא את הקטע, אבל זה מעין מה שהוא מתכוון פה נדמה לי בראיית הנשמה. שיש דברים שלא עוברים דרך השכל. אתה לא מתפעל מזה כל מהותו של שיר דרך אגב. להבדיל מטקסט נגיד פילוסופי או טקסט אינפורמטיבי כלשהו, שאין שום משמעות לקרוא אותו סתם. או שאתה מבין מה הוא אומר, אתה מכניס את זה לתוך הזיכרון, השכל, אתה קולט את זה, הבנת, אתה יכול להתרשם גם שזה דבר חכם או לא חכם, ולהתחיל להתרשם מזה. משיר לא מתרשמים על ידי הניתוח. לא ניגשים בכלל לנתח שיר שלא התרשמת ממנו. אתה ניגש לנתח את השיר אך ורק אחרי שהתרשמת ממנו.

[Speaker E] יש המון סוגים של שירים. שירים שהמסר די ברור בהם, אני לא יודע. הא?

[הרב מיכאל אברהם] יש שירים שהמסר זה לא איכות שירית. אם המסר מאוד ברור בשיר זה בדרך כלל נחשב קיטש.

[Speaker E] אני לא יודע, אני ביאליק נגיד הוא המסר שלו מאוד ברור. הוא אומר הוא מדבר על נכון אני

[הרב מיכאל אברהם] יכול להגיד איזה הוא מדבר על כל הדברים האלה, בית המדרש, שמה

[Speaker E] שלו, לא יודע, מה שיהיה. אז המסר הוא ברור.

[הרב מיכאל אברהם] האיכות של השיר

[Speaker E] לא נובעת מהמסר שלו.

[הרב מיכאל אברהם] ביאליק, זה היה לה, כל… אבל האיכות של השיר לא נובעת מהמסר שלו. גם אם אתה יודע את המסר שלו, האיכות האסתטית של שיר, הרי אני יכול להגיד לך את המסר של ביאליק במתמיד שמה, כן, אני יכול להגיד לך כן אני נורא מתגעגע לבית המדרש שמה היה מישהו שמשקיע את כל ימיו בתורה. נכון? אמרתי את זה בדיוק כמו שביאליק אמר. וזה נשמע לך אותו דבר? יפה, גם יפה? סתם מילים, נכון? למה? כי זה האיכות של השיר זה לא איזה מסרים הצלחת להספין בתוכו. כל האיכות האסתטית כל כולה זה כל מה שמעבר לתכנים. התכנים עצמם זה לא האיכות השירית, יכול להיות שהם יפים יכול להיות שהם לא יפים, אבל תכנים יש גם בפרוזה. כל האיכות השירית, כל האיכות האסתטית זה תמיד הצורה איך שהתכנים מוצגים. אותו דבר בקיטש, כשאתה רואה תמונה של קיטש, דיברנו על זה פעם, עם מישהו דיברתי על זה פעם, נכון? זה אותו דבר. למה באמת… אותו דבר בקיטש, כשאתה רואה תמונה של קיטש, דיברנו על זה פעם, עם מישהו כאן דיברנו על זה פעם, נכון? זה אותו דבר. למה באמת זה לא יפה? יש שם תמונות באמת יפות וטכניקה יפה והכל, כי אין בזה שום דבר מעבר לתמונה עצמה. זאת אומרת אם תראה את הילד הזה עם הדמעות בתחנה המרכזית, אם תראה את הילד עצמו, אתה תבכה אותו דבר כמו שאתה רואה את התמונה. אז מה הערך המוסף של התמונה? אתה מבין? אז הצייר לא עשה פה כלום. הוא רק העתיק נכון את המציאות אבל מי שמרגש אותך זה המציאות, לא התמונה. האיכות של תמונה נמדדת בפעולה שעושה עליך הצייר, לא הסיטואציה המצוירת. אתה מבין? אותו דבר בשיר. האיכות של השיר זה שהיא לא נגזרת מהתכנים שלו, להפך. זאת אומרת זה כל מה שמעבר לתכנים, זה האיכות של השיר. שמעתי יש קול יותר מן הדממה. השי"ר אומר: אני המשפט הזה רק ראיתי אותו, כמעט התעלפתי. לא שחשבתי והבנתי ויש לי הבנות בזה, זה איכשהו משפט חזק, אני לא יודע למה. רש"י כותב את זה שם בשמואל, במנחות. בפרשה הזאת, בפרשה הזאת עצמה, שם הוא מפרש את הפסוקים האלה. אוקיי, אז באמת כאן רואים דברים שאני הרבה פעמים מקדים לכם דברים שיבואו מאוחר יותר רק כדי שתהיו בפרספקטיבה, אבל למעשה רק כאן מופיע הקישור של תארים שליליים. אנחנו כבר דיברנו עליהם קודם כי מי שיודע קצת להריח את הנזיר מבין שזה מוחבא גם קודם. זה כבר, אבל כאן פעם ראשונה שהוא בעצם מכניס את התארים השליליים לתוך העניין והוא יתחיל יותר לפרט אותם במאמר הבא. מאמר הבא, ההתחלה שלו זה תארים שליליים, כל הדיון בתארים השליליים. וזה הסיום המאמר הזה והמעבר להתחלת המאמר הבא. אז כאן באמת רואים שהתפיסה של התארים השליליים זה בגלל שרואים אותם בראייה. אם אתה רוצה לתפוס אותם באופן חיובי אתה צריך לשמוע ולא לראות. טוב, אז נעבור הלאה. המקובל הפילוסוף האחרון באיטליה, רבי משה חיים לוצאטו, שסידר שיטת חכמת הקבלה לפי דרך אבחנות ההיגיון, בקל"ח פתחי חכמה, ספר של הרמח"ל, אתם מכירים? קל"ח, הקל"ח, סליחה, נוקב ויורד לסוף דעת יחס האור, הצורה והמחשבה העליונה. הספירות הם הארות, זה כבר ציטוטים ממנו, הספירות הם הארות שניתנו לראות, מה שלא ניתן אור הפשוט אינסוף ברוך הוא. האור הוא היותר דק שבגשמים. אף על פי כן אין זאת הארה ממש כהארת האור הגשמי, אלא מה שיקראו הארה. כל ספירה, מידה, תיראה בסוד הארה אחת, שבראות אותה מבינים המידה היא, שנקבע החוק מראה להבין המידה, דהיינו על ידי הדמיון המתדמה. אז זה בעצם דיברנו על זה כבר שהתארים החיוביים, כאן אנחנו מדברים פה על הספירות, זה באצילות. בואו נדבר על האצילות. אז באצילות הספירות זה הארות, זה אור. אור זה דבר שרואים אותו לכאורה. וזה סותר את מה שאמר עד עכשיו שבאצילות לא שייכת ראייה. אבל הוא אמר כבר שהנביאים רואים את מראה דמות, דמות מראה הכבוד. זאת אומרת כן אפשר איכשהו לתרגם את זה למראה. בדרך כלל ההתייחסות לאצילות היא על ידי שמיעה. זאת ההתייחסות של החכם, שהוא שומע את מראה הכבוד עצמו. אבל הנביא רואה באיזשהו מובן את זה. אז הוא אומר שבעצם זאת לא הארה ממש ולכן אי אפשר ממש לראות אותה, אלא שכשרואים, יש שם איזשהו עצם שעומד שם, שכשאתה רואה אותו אז אתה מבין מה היא המידה. אתה לא רואה את המידה, אלא יצרו עצמים פיקטיביים כאלה שאותם אפשר לראות, נביאים יכולים לראות אותה, וכשהם רואים אותם הם מבינים עכשיו את מה שהם מייצגים, את המידה, את הספירה.

[Speaker E] זה כמו משל בעצם?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. וזה מה שהוא אומר על ידי הדמיון המתדמה.

[Speaker E] אבל הוא אמר שזה לא משל אלא…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, מה שהנביאים רואים זה משל, לא שהקבלה היא משל. מה שהנביאים רואים, המראה הוא משל לרעיון עצמו. ואפשר להתעסק בקבלה לא בנבואה. אנחנו לומדים קבלה, לומדים אותה על דרך החכמה, לא על דרך הנבואה, הבנת? אבל זה חשוב להבין מה זה דמיון סתם בשפה שלנו, דיברנו על זה כבר פעם בתחילת המאמר, הדמיון המתדמה. מה זה דמיון? דמיון זה לראות תמונה שאין לה מקור, מה זה דמיון? תבדיל מראייה רגילה. מה זה ראייה רגילה? כשאני רואה את השולחן אז נוצרת אצלי בראש תמונה שהמקור שלה הוא העצם השולחן שנמצא פה. אני רואה את השולחן. השולחן, ואיך רואים שולחן? מסתכלים עליו, וכך נוצרת תמונה של שולחן בתודעה. מה זה דמיון? גם יש לי תמונה בתודעה, אבל אין מקור. התמונה הזאת לא נובעת מאיזשהו עצם שההשלכה שלו עליי יוצרת אצלי תמונה. זה בכלל לא עצם, אין עצם. זה רק תמונה. נכון? במובן הזה הראייה של הנביא היא דמיון. היא דמיון לא שהוא בגלל לא במובן שהוא מדמיין דברים שלא היו ולא נבראו, היא דמיון במובן הזה שמה שהוא רואה זה מראה שהוא לא תוצאה של התבוננות על עצם. כי את העצם ההוא אי אפשר לראות, זה מה שאמרנו קודם. את העצם ההוא אתה לא יכול להתבונן אתה יכול רק להקשיב לו. אז איך נוצר מזה מראה? אז באמת לא נוצר מזה מראה. במובן הזה המראה הזה הוא דמיון, הוא לא נוצר מן העצם שאותו הוא מייצג. בסדר? אותו יחס אמרנו קיים גם בין הספירות עצמן לבין האינסוף, נקרא לזה, או האלוקות. הספירות עצמן אמרנו הן תארים חיוביים. אבל באיזה מובן הן תארים? בדרך כלל תארים של עצמים או של לא יודע של כל דבר שלא יהיה, אני מסתכל על העצם ואני אצלי חווה את התארים שלו. שם התארים זה העצמים שעומדים לעצמם. הם לא תכונות של הקדוש ברוך הוא באותו מובן שהירקות היא תכונה של השולחן הזה למשל כשהוא ירוק.

[Speaker E] נכון, פה יש משהו אמיתי. מה? פה יש משהו אמיתי, זה לא איזה משהו פיקטיבי של דמיון. מה? הספירות. ברור.

[הרב מיכאל אברהם] לא אז אני אומר זה עובד בשני מישורים. אז קודם כל זה דיברנו כבר קודם, שהספירות עצמן הן תארים חיוביים. אבל הן תארים חיוביים היחס ביניהם לבין העצם שהן תארים שלו, זה לא כמו היחס בין תארים של עצם לעצם עצמו בעולם שלנו. כי בעולם שלנו כשאני מסתכל על העצם אני חווה אצלי את התארים שלו. אבל כשאני תופס את הספירות זה לא על ידי הסתכלות בעצמותו של הקדוש ברוך הוא, לא שייך כזה דבר. וגם לא על ידי שום הבנה אחרת של הקדוש ברוך הוא. אלא הקדוש ברוך הוא ברא דברים שהם מבחינתנו תארים שלו אבל הם למעשה עצמים, הם לא תארים. בסדר? עכשיו כאן עכשיו אנחנו מגיעים לעוד מדרגה שפועלת בדיוק אותו דבר. שעכשיו אותם עצמים שהקדוש ברוך הוא ברא, גם אותם תופסים בשמיעה לא בראייה. נכון? עכשיו מה שהנביא רואה זה עוד דרגה כזאת. זאת אומרת אותם עצמים עצמם, ספירת נצח שבעולם האצילות, היא יוצרת בעצמה עצם נפרד, זה מה שקרוי פה הדמיון, המראה הדמיוני, כן? עצם נפרד שהוא תפקידו לייצג אותה. אבל זה לא שהנביא מסתכל על ספירת הנצח והתמונה שמתקבלת אצלו זאת התמונה שהוא רואה במראה הנבואה. הוא לא יכול להסתכל על ספירת הנצח, אי אפשר לראות אותה. זה לא עצם שקיים ואפשר לראות אותו במובן של עצמים רגילים. אתם מבינים איך יש פה שני שלבים שפועלים אותו דבר? היחס בין הספירות עצמן לבין הקדוש ברוך הוא, והיחס בין המראה, בין הדמות של הספירות

[Speaker E] לבין הספירות עצמן.

[הרב מיכאל אברהם] שזה יחס מקביל? שזה אותו זה יחס דומה, כן. גם הספירות עצמן הן איזשהו עצם שהוא מהווה תואר לעצם אחר, אבל הם עצמם הם עצם. זה לא שאני מסתכל על העצמות וכך נוצרים אצלי תארים. והנביא שעושה אותו דבר לספירות, הוא לא מאזין להם הוא כאילו רואה אותם. אבל הוא לא רואה אותם. אלא הוא רואה מין דבר שהוא דמיון לספירות, לא את הספירות עצמן. בסדר? הוא רואה מראה, אבל המראה הזה הוא דמיון. כי הוא לא תוצאה של אינטראקציה עם הספירה עצמה. אין דבר כזה. חושים של אף אחד מאיתנו לא יכולים לפגוש ספירה.

[Speaker E] והשמיעיות עושה את זה אולי?

[הרב מיכאל אברהם] השמיעיות עושה את זה אבל באמת לא נוצרת אצלה תמונה. אז במובן מסוים זה אולי תפיסה גבוהה יותר ועמוקה יותר, מגיעה גבוה יותר, אבל היא פחות חד משמעית. דיברנו על זה שלשמיעה יש יתרונות וחסרונות. אז לנביא יש את היתרון של הבהירות, שדבר שאתה רואה הוא ברור לך לגמרי. אבל באמת אתה לא מצליח להגיע עד הדבר עצמו אלא רק עד איזשהן דמויות המשלים שלו, דמיונות שלו. הספירות כל כולם הן למעשה כאילו יצורים שנוצרו כדי לתאר את האלוקות. נכון? זה כל מהותם כי הם עצמים שהם תארים. אצלנו בעולם אין דבר כזה, או שאתה עצם או שאתה תואר אמרנו, נכון? הספירות הן עצמים שהם תארים. התארים הופכים להיות עצמים שם. ולכן נדמה לי שגם מאוד נכון להגיד שלתפוס את הספירות עצמן צריך שמיעה ולא ראייה. כי דיברנו על זה ששמיעה בדרך כלל כשאתה שומע משהו זה משהו שפונה אליך. כמו מה שהוא אמר השמיעה של דברים מן המלמד. כמו שתורה שבעל פה עוברת ממשמיע לשומע. לו שמיע לי, כן? הכל סביב שמיעה ותורה שבעל פה. כי המלמד פונה אליך ואתה שומע דבר שמופנה אליך, דבר שנוצר כדי שתשמע אותו, בשביל זה הוא נוצר. דבר שרואים אותו הוא לא פונה אליך. הוא נמצא פה, תסתכל תראה אותו, לא תסתכל לא תראה אותו. מראה זה דבר שלא פונה אליך. החיוביים. בסדר, אז זה דבר שפונה אליי. לכן הצורה לתפוס אותו זו צורה של שמיעה ולא של ראייה.

[Speaker E] ולמה אי אפשר בראייה? מה? אם השמיעה פונה אליי לעומת הראייה שזה לא פונה אליי ואז מה? ואז אני לא רוצה לתפוס אותם? לא, אז לכן הצורה לתפוס, אתה יכול לראות קולות?

[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר לראות קולות. דבר שפונה אליך הצורה לתפוס אותו זה על ידי שמיעה לא על ידי ראייה. בראייה אתה תוכל אולי לראות את הדבר שמשמיע את הרעש אבל לא תוכל לתפוס את הרעש עצמו. את הדבר הנשמע עצמו אי אפשר לתפוס בעיניים. להתכוון למישהו שפונה אליך זה נקרא לשמוע. לעשות דבר, דיברנו על זה שגם מצד השומע השמיעה היא פעולה חיובית יותר מאשר הראייה. הראייה מה שנופל לי על העיניים אני רואה. שמיעה בדרך כלל בטח האזנה יותר מאשר שמיעה זה משהו שאתה צריך להתכוון לתפוס אותו ולעבד אותו, לעבד בעין.

[Speaker E] גם בראייה יש את העניין של הצפייה, הביטה, שזה כן, הבטה בראייה זה

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן גם בראייה יש מדרגות כאלה אבל נדמה לי שמדברים על זה גם בכל מיני הקשרים שראייה זה דבר שאתה הרבה יותר פסיבי בו. הוא נופל עליך, הוא לא. כשאתה שומע ובפרט כשאתה שומע נגיד ממורה, כן, זה השמיעה בעיקר שמדברים עליה של תורה שבעל פה מן המלמד. אז אתה יושב שם וכל כולך מופנה לשם כי אחרת לא תבין. הקולות ישמעו לך אם לא תקשיב אבל זה לא נקרא שמיעה זה סתם, כן. בראייה באמת יש אולי שתי פאזות אבל יש גם את הפאזה הפשוטה. פשוט רואה. אתה לא צריך להתכוון לראות. מה שאתה רואה אתה רואה. נכון שאם תתבונן יותר בתשומת לב אז תראה עוד יותר טוב אבל זה לא המהותה של הראייה זאת ההבנה, התפיסה הפסיבית. החפץ לא פונה אליך וגם אתה לא פונה אליו. זה מין איזה שהוא דבר שקורה מאליו. השמיעה זה גם המשמיע פונה אליך וגם אתה צריך לפנות אליו כדי לתפוס. זאת השמיעה. זה הקול שיוצא מן הדממה. דיברנו על זה פעם קודמת בסימן הקודם. מה זה קול שיוצא מן הדממה? יש דממה. הפילוסופים אנשי החזות חזותיות לא יכולים, לא רואים שם כלום. אין כלום. אבל מתוך הדממה הזאת יוצא קול. כדי לתפוס אותו צריך אוזניים לא עיניים. לכן יש קול שיוצא מן הדממה. בסדר? נכון שדממה זה לא דממה זה חושך אולי יותר. אבל במטאפורי לזה. בסדר? מי שלא מכיר בשמיעה אז מבחינתו יש שם דממה. אבל יש קול שיוצא מן הדממה הזאת אתה צריך לדעת להאזין אז אתה מבין שיש קול שיוצא מן הדממה הזאת. הספירות אפשר שייראו בהארה רבה או מועטת וכמה מיני ציורים ודמיונות. מה שבהם לא יש באמת שום ציור דמות. כן, זה מה שראינו שהספירות עצמם לא שייך לראות והרמח"ל דיבר על זה גם בסימן הקודם שגם מה שהנביאים רואים זה רק דמות ולא מראה הכבוד עצמו אלא רק דמות של מראה הכבוד. הספירות עצמן זה מראה הכבוד. וזה אי אפשר לראות. הספירות הם כוחות המחשבה העליונה. כולם פועלים בעולם הפעולות הצריכות כולן לכוונה אחת שהוא השלמות האחרון אשר מספיק להנהגת כל העולם בכל זמן עד סוף כל הסיבוב. הסיבוב זה כנראה עולם התיקון.

[Speaker E] זאת

[Speaker F] אומרת עד סוף ההיסטוריה.

[הרב מיכאל אברהם] כי ההיסטוריה זה מין סיבוב כזה. הייתה ההאצלה ירידה מלמעלה למטה אחר כך יש עולם, העולם הזה מתקן ואז יחזור למעלה. כן? זה דיברנו על זה כבר פעם זה ההיסטוריה בנויה בצורה של הלוך ושוב. השם היה השם הווה והשם יהיה. זה שלוש בחינות שקשורות לשלוש תקופות בהיסטוריה. השם היה זה השם מלך בעצם היה הווה ויהיה או השם מלך השם מלך השם ימלוך התכוונתי לומר. השם מלך זה בהווה השם מלך זה בעבר והשם ימלוך זה בעתיד. כן? אז כשאתה נמצא בשלב שבו הוא האציל את העולמות או שהם נבראו מה שנקרא עולם התוהו כשנוצרו כל העולמות אז שמה זה נקרא השם מלך. למה? כי אתה הולך מהשם והלאה נכון? העולם יוצא מהשם ומתחיל להיבצר. השם כאילו מלך בעבר. נכון? אני הולך מהשם הלאה לא אל השם אני הולך מהשם. אחרי זה יש עולם שבו השם הוא מלך. עולם סטטי. זה העולם שלנו בעצם כיום. זה נקרא עולם התיקון.

[Speaker E] כשאני פעם נגיד בנשמת כל חי צריך לקרוא שמה נגיד השם מלך כאילו היה הווה ויהיה אז אני צריך להתייחס לזה לעבר לתקופה של ההאצלה או נגיד מה

[הרב מיכאל אברהם] צריך מבחינת כדי לצאת ידי חובה. מי שלא יודע קבלה גם יוצא ידי חובה. אבל. אולי, לא יודע.

[Speaker E] אבל זה, זאת המשמעות.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, זאת המשמעות של השם מלך השם מלך השם ימלוך. ככה ראיתי בלשם, אני לא יודע עד כמה זה כבר כתוב בארי אולי, לא יודע.

[Speaker E] אבל כל העולם הזה נחשב עכשיו הווה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כל העולם הזה 6,000 שנה אלה זה בחינה של הווה. וכאן השם מלך. למה? כי אנחנו במצב סטטי מבחינת ההתקרבות וההתרחקות אל המאציל.

[Speaker E] בתיקון אין עלייה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, ואחרי 6,000 התיקון רק מתקן את העולמות שלמעלה, אבל אני נשאר עדיין פה, כי אחרת אי אפשר לתקן. בשביל לתקן צריך שיהיה עולם עשייה. אתה לא יכול, אם אתה מבטל את עולם העשייה אי אפשר יהיה לתקן. עכשיו, אחרי שהעולם, אחרי שייגמרו 6,000 שנה אלה מתחיל קיפול כלפי מעלה. זה האלף השביעי, השמיני, התשיעי, העשירי. הארי מדבר על זה שמה. פורים דרך אגב שייך לאלף העשירי הכי גבוה. זה מה שכתוב שכשהכל יתבטל פורים יישאר. זה קבלה, מבחינת הקבלה הוא עוסק במקומות הכי גבוהים פורים. זה לא סתם מטאפורות ורעיונות במחשבה.

[Speaker E] זה על פורים? הנזיר כתב על פורים, לא ראיתי מישהו אחר שכתב שם מבחינת סודות. מה, של הנזיר על פורים?

[הרב מיכאל אברהם] יש. באמת? איפה רואים את זה?

[Speaker E] היה בהוצאת מכון הדר. כמה כמה כתב הנזיר? היה לו מכתבים ויש לו כל מיני כתב יד, אחד האחרונים שראיתי שם זה פורים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה כבר זאת אומרת לפי הזמנים הביאו.

[Speaker E] כן, ביומן, אולי יש לו איזה יומן אישי. של הרב הנזיר?

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, של הרב הנזיר. אז בכל אופן, אז זה השם מלך השם מלך השם ימלוך, ובשלב של האלף השביעי, שמיני, תשיעי ועשירי אנחנו מתחילים להזדכך ובעצם התהליך חוזר על עצמו. אנחנו מתחילים לעלות חזרה למעלה. וזה נקרא השם ימלוך, נכון? למה? כי אנחנו פונים אל השם, אנחנו הולכים לכיוון שבעתיד השם ימלוך. אנחנו עכשיו במסלול שבסופו השם ימלוך.

[Speaker E] אבל התיקון נחשב בגדר של ההווה?

[הרב מיכאל אברהם] כן. עולם התיקון זה מתחילת התורה, זה עולם התיקון. כל עולם התוהו לא נמצא בתורה, הוא רק רמוז ב'והארץ היתה תהו ובהו'. במילים האלה חבויים עולמות שלמים פי אלף יותר מורכבים מאשר העולם הזה. וזה בשלוש מילים האלה 'והארץ היתה תהו ובהו'. ומשם והלאה מתחיל עולם התיקון. בכל אופן, אז זה מה שנקרא סיבוב. השם מלך זה בירידה, השם מלך זה ב-6,000 שנה אלה, השם ימלוך זה החזרה למעלה. וסך הכל יש פה איזה שהוא סיבוב. כל ההרכבה הזאת נראית לנביאים או לנשמות הוא הנקרא מרכבה. אך כוחות המחשבה אי אפשר לראות. כן, זה דיברנו כבר. מראה דמות של מראה הכבוד אפשר לראות, אבל את מראה הכבוד עצמו, הספירות או כוחות המחשבה העליונה את זה אי אפשר לראות כי הם כוחות, הם לא עצמים, אי אפשר לראות אותם.

[Speaker E] והמרכבה זה הדמות?

[הרב מיכאל אברהם] המרכבה זה הדמות של מראה הכבוד, כן, בדיוק. זה וודאי שכל כך דברים שאנו מזכירים בספירות, דברי צורה וגשמיות אי אפשר להיותם כך בהם בשום פנים. ומקרא מלא הוא 'כי לא ראיתם כל תמונה'. ואם תאמר שכל אלה הדברים הם משל ורמז לדברים עליונים, להנהגה, גם זה אי אפשר לומר. וכאן הוא מקום בירור האמת. ומהיסוד הזה משימין אותו כעוגן לכל מובן. אם היסוד הזה אינו כראוי כל הבניינים פורחים באוויר. זה לשון הרמח"ל. כאן אני לא מאה אחוז בטוח מה בדיוק הכוונה, אבל נדמה לי שמתכוון לומר שזה לא משל ורמז במובנים של משלים שאנחנו מכירים פה. לכאורה זה כן משל, זה מה שהסברנו עד עכשיו שזה דמיון מה שהסברנו, כן, זה לא… יש פה משל באיזשהו מקום שרירותי. משל זה אני רוצה להעביר לך איזשהו רעיון, אז אני יכול לספר לך איזשהו סיפור שמדגים את הרעיון, אני יכול לספר לך גם מאה סיפורים אחרים שידגימו את הרעיון. משל זה דבר שרירותי ובלבד שהוא יהיה דומה איכשהו לנמשל. פה זה באמת משל במובן הזה שזה כמו שאמרנו קודם, זה לא תואר שתפוס בעצם עצמו. זה דמיון, אין לו יחס לעצם עצמו. אבל זה משל הכרחי, זה לא משל שרירותי.

[Speaker C] זאת אומרת שזה מגלה יותר מאשר רמז לדברים העליונים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, כן. זה לא משל ורמז, הכוונה שזה יותר מזה, לא פחות מזה. כך נדמה לי, ככה אני לפחות מבין את זה, אני לא מאה אחוז בטוח בכוונתו פה בקטע הזה, אבל אני חושב שזאת הכוונה. מצד אחד זה לא הוא עצמו, אבל מצד שני זה גם לא סתם משל כמו שאנחנו מבינים עכשיו, כמו שאנחנו מכירים בעולם שלנו. זה משל טוב, לספר איזה סיפור שיש בו איזשהו. דמיון מקרי או דמיון כלשהו לנמשל. פה זה זה אחד לאחד, זאת אומרת. לכן למשל בכל מראות הנבואה מדקדקים בכל צ'ופצ'יק שראו, זאת אומרת איך בדיוק זה מסתדר ועושים חשבונות והכל, כי זה לא סתם איזשהו משל שטוב, מבין את הרעיון העיקרי וזה מה שיש בנמשל. זה אחד לאחד, זה משל הכרחי, זה לא משל בעל משמעות, למרות שנכון שזה לא המראה של הספירה עצמה. זה לא נכון, אין מראה לספירה עצמה, אבל זה משל הכרחי למין יצור ביניים.

[Speaker E] אז בין המקרי להכרחי זה רק האם דמיון הוא דמיון שכל פרט יש לו משמעות או שיש בזה יותר מזה?

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שיש בזה יותר מזה. תיארתי את זה באמת בסוף לפחות תיארתי את זה רק ברמה הטכנית, שזה משל מדויק. שמשבת אחרי הצהריים, אבל משנה שעברה, מלפני שנה שעברה זה היה, שמעין היחס בין שמות של בני אדם לשם השם. שמות של בני אדם זה דבר שרירותי. יכולתי לקרוא לך יענקל'ה, יכולתי לקרוא לך יצחק, איך שאני אחליט לקרוא לך, זה יהיה השם שלך, זה מה שילווה אותך. אין הכרח מהותי בקישור שבין השם לבין העצם שאותו הוא מציין. בשמות השם זה לא נכון. לשם השם יש קישור מהותי לעצם שאותו הוא מציין. ובכל זאת כמובן זה לא תואר שלו באותו מובן שהירקות זה תואר של השולחן הזה. זה לא תואר של העצם ששמו הקדוש ברוך הוא, אבל השם יש לו קישור מהותי אליו, זה לא דבר שרירותי. זה כתוב בשל"ה, מי שאתם רוצים אתם יכולים להציץ שם בהקדמה לשל"ה, יש שמה לא שמות השם ממש בהתחלה בהקדמה לשל"ה, אז הוא מדבר על זה. ולמשל דוגמה לזה אפשר לראות מהרוגטשובר. הרוגטשובר אומר, יש איזה ירושלמי שאומר שמי שכותב שתי אותיות בשבת אז הוא חייב. ובשם משמעון יש ויכוח. אם הוא שם שתי אותיות מתוך שם גדול יותר, אז יש ויכוח אם זה נקרא אם חייב או לא חייב. ואומר הירושלמי שאם אתה כותב שתי אותיות מתוך שם השם, אז זה לכולי עלמא אתה חייב, על זה אין ויכוח. למרות שבשם משמעון יש ויכוח. מסביר הרוגטשובר למה? בגלל שלשם השם אין חלקים. זה לא שייך לכתוב שתי אותיות מתוך שם השם. אם זה רק שתי אותיות מתוך שם השם, אז זה לא חלק של שם השם, כי לשם השם אין חלקים. למה אין לו חלקים? כי העצם שאותו הוא מציין גם הוא אין לו חלקים. נכון? הקדוש ברוך הוא הוא יחיד וגם אחיד. אמונת הייחוד היא גם אמונת האיחוד או האחדות, נכון? הקדוש ברוך הוא גם עצם פשוט, לא רק שהוא יחיד הוא גם לא מורכב מחלקים. הוא גם פשוט וגם יחיד, נכון? אז כמו שהתכונות של העצם עצמו הם גם תכונות של השם שמציין אותו. כאן אתם רואים קישור בין העצם לבין השם שמציין אותו שלא הייתי מצפה במקום אחר. במקום אחר מה הקשר בין השם של מישהו לבין המישהו עצמו? בחרת לקרוא לו יצחק, אז הוא יצחק. בחרת לקרוא לו יהודה, אז הוא יהודה. בסדר? שם השם יש לו קישור מהותי לקדוש ברוך הוא עצמו. תכונות שיש לקדוש ברוך הוא יש גם לשם. אומר במקום אחר גם הרוגטשובר את הוורט הידוע של רש"י, כן, איש ואישה זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתן. אז רש"י מסביר שמה שזה הי' בתוך האיש והה' של האישה, נכון? אז אם הם זכו, אז הי' באיש והה' של האישה ביחד זה י"ה זה שם השם ששורה ביניהם. ואם הם לא זכו, אז הי' והה' עפות ונשאר אש, ואש אוכלתן. מסביר הרוגטשובר מה הפשט בזה? זה לא סתם נוטריקון ומשחקי אותיות. הוא אומר שאם האיש והאישה זכו, אז הם בעצם הופכים לגוף אחד. איש ואישה הם גוף אחד ויש לזה כל מיני נפקא מינות אפילו, אשתו כגופו ובעניין פסולי עדות וכל מיני דברים, יש הרבה נפקא מינות. איש ואישה הם גוף אחד. אם הם גוף אחד אז הי' שיש באיש והה' שיש באישה יכולים להצטרף לשם השם. למה? כי שם השם זה לא צירוף של י' וגם ה' ביחד. שם השם זאת ישות שלישית שמורכבת מי' וה'. עכשיו אם האיש והאישה לא מתחברים לגוף אחד, אז הי' של האיש והה' של האישה הם לא חלקים של שם השם, כי לשם השם אין חלקים. שם השם לא מורכב מי' וגם מה'. שם השם זה הצירוף י"ה. אין משמעות לי' לחוד ולה' לחוד. אתם מבינים? אז לכן לשם השם אין חלקים. זה אותו רעיון מקודם והוא אומר את זה במקום אחר.

[Speaker F] אז אם ככה זה רק ארבעת האותיות?

[הרב מיכאל אברהם] לא, י"ה זה גם אחד השמות,

[Speaker F] ואז זה לא זה לו. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] י"ה זה שם, לא בגלל שהוא חלק מי-ה-ו-ה, י"ה זה שם מצד עצמו. יד על כס יה, כתוב בתורה. אז זה מעין מה שאני רוצה להגיד פה, אתם מבינים? זה לא מצד אחד השם זה לא הקדוש ברוך הוא עצמו, נכון? השם שלו, זה לא שייך בכלל. אבל מצד שני זה גם לא שרירותי לו. וזה מה שהוא אומר פה, שהספירות מצד אחד הן לא צורה של הקדוש ברוך הוא עצמו כמו התכונות של דברים אחרים. אבל מצד שני זה לא סתם דמיון שרירותי לגמרי. הרי זה מייצג משהו אמיתי, דרך זה אתה לומד על תכונותיו של המאציל עצמו. אז לכן יש פה משהו מהותי בקשר ביניהם. זה לא סתם משל ורמז, זה משהו יותר מהותי למרות שזה לא תכונה של הדבר עצמו או צורה של הדבר עצמו. ויש לשים לב ששמות השם וספירות זה אותו דבר, כן? ספירות זה שמות. זה פשוט מילים נרדפות. ספירות ושם השם זה אותו דבר בעולם הזה. לכן מה שאמרתי קודם זה גם כן משל הכרחי ולא סתם משל. היחס בין שם השם לבין שמות של אנשים זה בדיוק אותו יחס כמו בין המעמד של הספירות לעומת הקדוש ברוך הוא לבין מעמד של תכונות לעומת עצמים אחרים. כי ספירות ושמות זה אותו דבר.

[Speaker E] המעמד של ספירות

[הרב מיכאל אברהם] זה כן הכרחי? כן, הכרחי. אבל השמות של בני אדם לא, לכן, כי הספירות הן שמות של השם, שמות של בני אדם, לכן הם הכרחיים בדיוק כמו ששם השם י-ק-ו-ק זה בעצם עשר ספירות. י-ק זה חכמה ובינה, ה-י' זה החכמה, ה-ק' זה הבינה, ו' זה שש הספירות הבאות, אמרנו זה זעיר אנפין אם אתם זוכרים, זה הו', ו' זה שש, כן? וה-ק' האחרונה זה המלכות. זה פשוט עשר הספירות, זה ה-י-ק-ו-ק. השמות וספירות זה בדיוק אותו דבר, מילים נרדפות. י-ק-ו-ק זה עשר הספירות. אז י' זה חכמה, ק' זה בינה, או אבא ואמא בפרצופים. הסברנו כבר את היחס בין ספירות ופרצופים.

[Speaker E] ק' זה בינה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, או אמא, כן. י' זה חכמה או אבא, ק' זה בינה או אמא. ו' זה מה שנקרא ו' קצוות, זה השש ספירות שאחרי חכמה ובינה. בסדר? וזה ה… זה זעיר אנפין מה שנקרא או השש ספירות שאחרי החכמה והבינה. זה ה-י-ק? זה ה-ק'? זה הו', ו' זה שש פשוט, ו' בגימטריה זה שש.

[Speaker E] רגע, ומה זה חכמה? חכמה זה ה-י'.

[הרב מיכאל אברהם] אה, בסדר. וה-ק' האחרונה זה המלכות, זה הנוקבא של זעיר אנפין. זעיר אנפין זה הו', זה השש ספירות, וה-ק' האחרונה זה הנוקבא או המלכות. הכתר זה הקוצו של י'. הקוצו של הי' הראשון זה כתר. אז יש לנו כתר חכמה בינה, עוד שש ספירות ומלכות, זה עשר ספירות ביחד. הדעת לא? כשמדברים

[Speaker G] על כתר לא מדברים על דעת.

[הרב מיכאל אברהם] אז או כתר חכמה בינה

[Speaker G] ואחרי זה עוד שבע, או חכמה בינה דעת ואחרי זה עוד שבע. אלה שתי צורות להתייחס לעשר הספירות.

[הרב מיכאל אברהם] זה חלוקה בין פרצופים לספירות או שזה בתוך בתוך הספירות? זאת אומרת שדעת מחליפה את כתר.

[Speaker G] כשמתייחסים לפרצופים אז תמיד ההתייחסות היא לכתר חכמה בינה ולא חכמה בינה דעת. כשמתייחסים לספירות הרבה פעמים

[הרב מיכאל אברהם] ההתייחסות היא לחכמה בינה דעת. לא תמיד אבל הרבה פעמים. שתי הופעות שונות של המערכת, אותה מערכת אבל הופעות שונות.

[Speaker E] שש ספירות

[הרב מיכאל אברהם] זה חג"ת נה"י, נכון? כן, זעיר אנפין. לכן השמות והספירות זה בדיוק אותו דבר. ומה שאמרתי קודם לגבי החילוק בין שם השם לבין שמות של אנשים אחרים זה לא רק משל למה שהוא כותב פה. זה הפירוש למה שהוא כותב פה. מה שהוא אומר פה זה שהספירות מתייחסות לקדוש ברוך הוא לא כמו שתכונות מתייחסות לעצמים אחרים. בדיוק באותה צורה השמות של מתייחסים לקדוש ברוך הוא, שמות השם, בדיוק לא כמו שהשמות מתייחסים לבני אדם אחרים. כי שמות וספירות זה אותו דבר. טוב, נראה לי שנעצור פה כי אנחנו עוד פעם נתעכב פה זמן רב.