כיצד מבקרין? על הזכות לביקורת מוסרית

הודעת פתיחה של הרב

כיצד מבקרין? על הזכות לביקורת מוסרית

נשלח ב-12/10/2007

| |

כיצד מבקרין? על הזכות לביקורת מוסרית

באשכול על ישיבת ה'שבעה' עלתה נקודה שלענ"ד שווה דיון ישיר ומפורט יותר.

אישציפ כתב שם (עמ' 9):

בכל מקרה אני מסכים איתך שלעיתונאים או אחרים שאין מחויבות להלכה, או שיש ערעור על עצם ההלכה הזו באשר היא (ולא בהקשר לישומה כיום) , אכן אין מקוםאו זכות לבקר את המשפחה/הפוסק וכיו"ב בנידון דנן.

הוא טוען שאין למי שאינו כפוף להלכה זכות לבקר אותה.

משעניתי לו שאינני חושב כך, יש זכות לבקר אלא שהביקורת (הספציפית) ההיא אינה מוצדקת בעיניי, הבהיר (בתגובה גם לירוחם):

ודאי שהדבר ראוי לדיון ציבורי (הרי אני ואתה משתתפים בכזה, לא?) אלא שמי שרואה את עצם ההלכה הזו ואולי את עולם ההלכה בכלל כלא ראויה, דומני שצביעות או לפחות חוסר יושר יהיה מצידו לבקר את מעשי האח, כאשר למעשה הבעיה שלו היא עם עולם ההלכה.

זכות משפטית ודאי שיש לו (וכאן גם תגובת מה לדברי ר' מיכי) זכות מוסרית מהותית לדעתי לא. (או לפחות באופן מוגבל)

השאלה אותה רציתי להעלות היא האם בכלל יש מצב שבו למישהו אין זכות מוסרית לבקר את השני. במקרה ההוא אני לא חושב כך, אבל השאלה היא עקרונית. ייתכן בכלל מצב כזה?

לדוגמא, בעבר היתה תחושה חזקה שיהודי התפוצות אינם יכולים לבקר את מדינת ישראל מפני שהם לא נושאים בתוצאות המדיניות שלה. לדוגמא, אם הם ממליצים לנו להגיע לפשרה עם שכנינו, הסיכון ממלחמה מוטל רק עלינו ולא עליהם. כיום הגישה מעט שונה, ואכ"מ (זו רק דוגמא לצורך הדיון).

דוגמא נוספת היא ביקורת על התנהגות של אדם כלשהו בשואה. על כך תמיד התחושה היא שאין לדון אדפם עד שנגיע למקומו (או לפחות נוכל לדמיין את המצב ההוא, ומה אנחנו היינו עושים במצבו).

מאידך, מדוע ביקורת מוסרית דורשת תנאים כאלה? גם אם אני הייתי פושע בכך בעצמי, עדיין אין זה אומר בהכרח שההתנהגות ההיא אינה ראויה לביקורת מוסרית.

למעשה הדיון שלנו כאן עוסק בכלל 'קשוט עצמך תחילה'. אך גם הוא לא מובן, בדיוק על רקע זה, אלא אם רואים בו המלצה טכנית (שאם לא תקשוט עצמך לא יקבלו ממך את הביקורת. אבל אז השאלה היא באמת למה לא יקבלו?).

אבל דומני שמדובר כאן בטענה ששייכת לספירה המוסרית ולא הטכנית-טקטית. וגם אם מעלים את הטיעון הטקטי (לא יקבלו ממך), זוהי אינדיקציה לרובד המהותי (שהרי מה שלא יקבלו ממך זה בדיוק מפני שיש אצל הנחה מובלעת של 'קשוט עצמך תחילה', וכנ"ל בסוגריים הקודמים).

אציג כאן לפתיחה, הרהור ראשוני שעלה בי בעניין זה.

כל שיפוט מוסרי מכיל גם רכיב של הערכת מציאות. לדוגמא, מי שמבקר את מדינת ישראל על מדיניותה ודורש ממנה להגיע לפשרה עם שכניה (אני מדבר על דרישה שהיא על בסיס מוסרי, לא פרגמטי), בעצם אמר שזוהי דרישה ראויה שהאדם הסביר צריך לעמוד בה. שהרי ברור שיש בכך גם נטילת סיכון מסויים, והשאלה היא האם ניתן לדרוש מאדם ליטול על עצמו סיכון כדי לעמוד בסטנדרט מוסרי כזה. רמת סיכון גבוהה מדי, פירושה שלא ניתן לדרוש ממנו דרישה כזו (אדם לא מחוייב להתאבד, או אף להיכנס לספק פיקו"נ, בכדי להציל את חיי חברו). מה יקבע האם ומתי הסיכון הוא גבוה מדי? מסתבר שיהיה זה מבחן האדם הסביר.

כעת כשנתייחס לביקורת המוסרית אנו רואים שהיא מכילה שתי טענות:

1. המוסר מכתיב לעשות צעד X.

2. אמנם הצעד כרוך במחיר, אך לדעת המבקר המחיר מצדיק את הביקורת. כלומר האדם הסביר יעמוד בדרישה כזו.

הקביעה הראשונה היא בעלת אופי נורמטיבי-ערכי מובהק, אך הדרישה השנייה היא הרכיב המציאותי שבטיעון המוסרי, או בביקורת המוסרית. יש לקבוע מה יעשה אדם סביר במקרה כזה. [וכאן אולי מקום לחלק בין טיעון מוסרי לבין ביקורת מוסרית. אולי ניתן לטעון 'אקדמית' שכך ראוי לנהוג, גם בלי לקשוט עצמי תחילה. אך לפי בעלי גישת 'קשוט עצמך תחילה' ברור שלבקר מישהו שלא עושה כך, לא ניתן].

והנה ההרהור שלי: הגישה של 'קשוט עצמך תחילה' מתייחסת אך ורק לרכיב השני. המבוקר אומר למבקר: אולי אתה צודק בטענה המוסרית שלך (1), אבל אני לא חושב שהאדם הסביר צריך ליטול על עצמו, או שבפועל הוא נוטל על עצמו, סיכון ברמה כזו כדי לממש את הצו המוסרי שהצגת בסעיף 1 (ברור שרמת הסיכון שיש ליטול היא בפרופורציה לעוצמת הכשל המוסרי). והא ראיה, אתה עצמך אינך נוטל את הסיכון הזה (לדוגמא, מי שברח מהארץ כדי לא להסתכן). או לפחות אין ראיה שאתה עצמך היית עומד במבחן הזה (למי שסתם לא עלה לארץ).

הוא הדין לגבי ביקורת על השואה.

מה לגבי הביקורת על פסק הרב אלישיב? שם עלתה טענה שמי שלא נאמן להלכה אינו יכול לבקר את נאמניה. כך גם הסביר אישציפ את טענתו לאחר ההבהרה שהוא נתן. אך דומני שזוהי טענה מסוג שונה לגמרי, ואין לערבב בין שתי הטענות. בבסיס הטענה הזו עומדת האמירה הבאה: לא שאין לך זכות, אלא שביקורת מוסרית יש לערוך לשיטת המבוקר ולא לשיטת המבקר (ועל כך התקומם שם מייציצנו). די לי להראות שזוהי טענה שונה, ולכן לא אעסוק בה כאן. היא בהחלט שווה אשכול נרחב לעצמה, וביחד עם האשכול הזה הם יצטרפו לתורת הטיעון והביקורת המוסרית שעתידה להתפתח בעז"ה כאן בהאי אתרא קדישא.

גם דברי מו"ל באשכול ההוא ראויים לאשכול נפרד, שיצטרף גם הוא לעץ האשכולות על הביקורת המוסרית, ואכ"מ.

_________________

_________________

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2293523&forum_id=1364