מבט על מעמדם ההלכתי של עולי אתיופיה (טור 171)

בס"ד

לפני יום הכיפורים האחרון התעוררה הסערה התורנית סביב ה"גזענות" של רבה של קרית גת, הרב הבלין, שפסל יוצאי אתיופיה מעבודה סביב הכנת אוכל בקייטרינג שבהשגחתו בטענה שאינם יהודים. זה מצטרף כמובן לסערת יקבי ברקן  (ראה טור 152) מלפני כמה חודשים (שכפי שהבנתי בסופו של דבר לא קרה איתה כלום. הכלבים נובחים והשיירה עוברת).

מעבר לנימת דבריו של הרב הבלין (כפי ששמעתי אותם ברדיו) שבאמת היתה גסה, איני רואה שום דבר גזעני באמירה שלו. אם הוא סבור שהם לא יהודים אז כך עליו לנהוג ולדבר. מה גזעני בזה?! מדובר בעובדות (הלכתיות). ניתן כמובן לדרוש שהרבנות תיישם את פסיקת הרב עובדיה שהכיר בהם כיהודים ללא גיור (אמנם כמה מגדולי הפוסקים חלקו עליו: הרב אלישיב, ר"מ פיינשטיין, הציץ אליעזר ועוד), או אפילו לטעון שהרב עובדיה צודק בזה, אבל מדוע זה נקשר (שוב) לגזענות?

דיברו על כך שלא נותנים כבוד להלכה ולקייסים שלהם, ונוהגים כלפיהם בפטרונות. אבל אם לדעתו זו ההלכה מה הוא יכול לעשות? עלו טענות שלעולים מאירופה או אפילו מהמזרח לא היו עושים זאת, ולכן יש ביסוד הדברים תשתית גזענית. אבל אלו דברים חסרי שחר. אם היתה קהילה במזרח או באירופה שהיה חשש משמעותי ביחס ליהדותם, שההלכה שלהם שונה לגמרי משלנו בנקודות מהותיות, היו אומרים כלפיהם אותו דבר. וכי לא אמרו דברים דומים כלפי עולי ברית המועצות? (וגם אז כמובן התקוממו כנגד הרב פרץ, למרות שהיה ברור שהוא לגמרי צודק.) טיעונים רגשניים כמו הם מסרו את נפשם על יהדותם, או מי אתה שתקבע מיהו יהודי ומי לא, ושאר הבלים, נשמעו גם אז תחת כל עץ רענן. זה מזכיר לי תמיד את דברי האיוולת של הנשיא הרצוג בעקבות נאום השפנים של הרב שך, שהסביר לנו בטוב טעם שידיהם של הקיבוצניקים מגוידות מעבודה ועמל בכיבוש האדמה והארץ והם משרתים במיטב היחידות בצה"ל, אז איך אפשר לומר שהם לא יהודים?! לפי השולחן ערוך של הפתטיים, הקריטריון למיהו יהודי הוא מי שידיו מגוידות ומוסר את נפשו בצבא. אני כבר רואה את הפגנת הדרוזים הבאה בכיכר מלכי העירייה…

אבל כאן לא ארחיב עוד בעניין הגזענות. שבעתי כבר מהשטויות האמוציונליות הללו. ברצוני לעמוד כאן על נקודה אחרת, שחשבתי עליה כבר מזמן וכעת התחדדה לי יותר. לצורך הדיון אניח את הגישה של הרב הבלין שעל פי ההלכה שבידינו עולי אתיופיה אינם יהודים והם חייבים גיור, ואנסה לבחון את המצב שנוצר.

סובלנות ופלורליזם

במאמרי על הסובלנות הסברתי את ההבדל בינה לבין פלורליזם. הפלורליזם זו תפיסה שלפיה יש ריבוי אמיתות, ובמסגרת מחשבתית כזאת אין מקום לסובלנות. אם השני צודק כמוני למה שאכפה עליו את תפיסותיי?! זה שאיני כופה עליו לא נובע מסובלנות אלא הוא פועל יוצא מתבקש של תפיסתי הפילוסופית. סובלנות היא לעולם התייחסות מכילה כלפי עמדה שלדעתי היא שגויה. הסברתי שם שהגמרא בעירובין יג שמתארת את דברי הבת קול שיצאה לגבי מחלוקות בית שמאי ובית הלל: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן", ביטאה עמדה סובלנית ולא פלורליסטית. יש אמת הלכתית, והיא כבית הלל. אבל דברי בית שמאי גם הם דברי אלוהים חיים במובן הזה שהם ראויים ליחס סובלני. הם פעלו לפי מיטב הבנתם (המוטעית), ועליי לכבד זאת. לא רק שמותר להם לעשות זאת אלא שהם חייבים לעשות זאת (יש חובה לפעול ולפסוק באופן אוטונומי), ולכן עליי לאפשר להם זאת.

השלכה לסוגיית האתיופים

יהדות אתיופיה הגיעה לשם עוד בימי בית ראשון, הרבה לפני התפתחות התורה שבעל פה. לכן ההלכה שהשתמרה אצלם היא הלכה קדומה בלי רבות מההתפתחויות המאוחרות שכולנו כל כך רגילים אליהן. לכאורה מבחינתנו מדובר בקהילה שנוהגת על פי ההלכה, אבל הפסיקות שלהם שונות מאלו שלנו. מה עלינו לעשות במצב כזה? רק לצורך הדיון חשבו על מצב (ככל הידוע לי, זה לא המצב אצל עולי אתיופיה) שהיהדות אצלם נקבעת על פי האבא ולא האימא (כך כנראה היה גם אצלנו בעבר). גם הגיור שלהם ודיני הנישואין יוצרים ספיקות גדולים האם התערבו בהם גויים (יש טענות שגנטית אין להם דמיון ליהודים אחרים, בעוד שבקהילות אחרות הדמיון הוא מובהק למדיי). מה כל זה אומר מבחינתנו?

חשוב להבין שיש כאן שתי שאלות: 1. האם להכיר בהם כיהודים. 2. האם להינשא להם. מדובר בשאלות שונות. ביחס לשאלה הראשונה נראה שניתן להכיר בהם כיהודים שכן הם מקיימים את ההלכה כפי שהיתה מקובלת אצלם, כמו כל קהילה שמנהגיה ההלכתיים שונים. העובדה שאצלנו פוסקים אחרת לא מחייבת אותם. הם לא היו שותפים לפיתוח ההלכתי של תורה שבעל פה ולכן אינם מחוייבים לו. זה כמו שתי קהילות שנוהגות על פי פסיקות שונות, וברור שהאחת לא תפסול את האחרת. נכון שכאן המרחק גדול יותר, שכן הם לא נוהגים על פי שיטות שנדחו מההלכה אלא בצורה שכלל לא מוכרת כשיטה הלכתית אצלנו, ועדיין אם מתחשבים בתהליך ההיסטורי אין הבדל מהותי בין המצבים. הם פועלים על פי המסורת שהתגבשה אצלם, בדיוק כמונו. אבל זה לא בהכרח אומר שאני (אם אני סובר כרב הבלין) אנשא להם, שהרי לשיטתי הם גויים.

אם כן, יש ממש בטענה שעלתה על הזלזול ואי ההכרה בקייסים. הקייסים הם הפוסקים שלהם והולכים על פי ההלכה שהיתה קיימת שם, ולכן לכאורה היה עלינו להכיר בהם כקהילה שמנהגיה ההלכתיים (הכוונה לאו דווקא למנהג, אלא פסיקה) שונים. במובן הזה היחס אליהם אכן שונה מהיחס לקהילות אחרות, ואולי יש כאן ביטוי לגזענות. נכון שאין פירוש הדבר להכיר בהם כיהודים ולהינשא להם, אבל כן להכיר בהם כיהודים לגיטימיים לשיטתם.

השאלה מה זה אומר לגבי הכנת אוכל על ידם? האם מבחינתי אין לתת הכשר לאוכל כזה? אני לא חושב. כל עוד מדובר בקהילה שנוהגת כדין לשיטתה אין סיבה להטיל עליה סנקציות. הרחבת האיסור של בישולי גויים משום חתנות גם למקרה כזה (שהרי אין להינשא להם) היא הרחבה לא הכרחית ולא סבירה לדעתי.

מה עושים עם דעות חולקות?

מניין יוצא החילוק שתיארתי כאן למעלה? המשנה ביבמות יג ע"ב מספרת:

אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו.

ב"ה וב"ש לא נמנעו לשאת נשים אלה מאלה, למרות המחלוקות ולמרות החשש שבני הצרה שנתייבמה כשיטת ב"ש הם ממזרים. ובאופן רחב יותר, אדם נושא אישה שמבחינתו (והוא מבחינתה) עושה עבירה דאורייתא, ולא חושש. זה כמובן לא בגלל שב"ה הסכימו שב"ש צודקים כמוהם, שהרי הם חלקו עליהם. אם לא היתה מחלוקת לא היתה כאן רבותא. הרבותא היא שעשו זאת למרות המחלוקת. לכאורה עולה מכאן שאם אדם עשה כשיטתו ויש לו על מי לסמוך אני לא צריך לחשוש לשיטתי.

אמנם מתברר ששם זה לא באמת המקרה. רש"י על המשנה שם מסביר:

לא נמנעו כו' – אף על פי שבני הצרה שנתייבמו כב"ש ממזרים [הם לב"ה] שהרי באיסור אשת אח היא עליהם ואשת אח בכרת ובני עריות שהן חייבי כריתות ממזרים הם כדאמרינן בפירקין אפ"ה לא נמנעו ב"ה מלישא נשים מב"ש לפי שהיו מודיעים להם אותן הבאות מן הצרות ופורשים.

מקור הדברים בגמרא שם יד סוע"א-ע"ב שדנה בזה ארוכות ומסיקה שהיו מודיעים אחד לשני ביושר מה בעייתי לפי שיטתו, וכך איפשרו לו להיזהר. אם כן, הם אמנם נשאו נשים אחד מהשני, אבל זה רק בגלל שהיה ברור להם שהאחד לא יכשיל את השני אלא יזהיר אותו. לכן אין כאן שום היתר לב"ה לשאת אישה שהיא ממזרת לפי ב"ש או לעבור איסור רק בגלל שב"ש סבורים שזה בסדר או להיפך.

בסוף אותו מאמר הבאתי את דברי הריטב"א בסוכה י ע"ב שקבע לאור הגמרא שם שאין איסור להכשיל אדם במעשה שלשיטתי הוא עבירה ולשיטתו אינו עבירה. אמנם הוא מוסיף שצריך להודיע לו ולהזהירו שיש כאן עבירה לשיטתו (בהתאם למה שראינו ברש"י ובגמרא יבמות שם). זהו ביטוי לכך שאני מכיר בזכותו וחובתו לקבל החלטות לשיטתו, הגם שלדעתי הוא טועה. אבל האם אני עצמי אשב בסוכה שלשיטתי היא פסולה רק בגלל שלשיטתו היא כשרה? כשאני אתארח אצלו לא אשב בסוכה כזאת. את זה לא מצאנו, והעולה מסוגיית יבמות הוא שלא. כמו שאני מכבד אותו עליו לכבד אותי.

מסקנות

המסקנה היא שאם אנחנו נוקטים שעולי אתיופיה אינם יהודים (לא כדעת הרב עובדיה), אזי עדיין יש מקום להכיר ביהדותם במובן המצומצם שתיארתי. זו שיטתם, וגם מבחינתי כך עליהם לנהוג. למה שיתחייבו להלכה כפי שהיא מקובלת אצלי? וכי יש דרישה מספרדי שינהג כהלכה אשכנזית? אמנם בה בעת אין שום היתר להינשא להם, שהרי לשיטתנו הם גויים (לפי הנחתי בדיון כאן). גם לנו יש חובה לנהוג כהבנתנו בדיוק כמו להם.

אז מה עושים? נדמה לי שלמרות שהדברים נשמעים לא תקינים פוליטית, הכדור מוטל לפתחם של עולי אתיופיה. הם צריכים להבין שהם היו מנותקים משאר העם במשך תקופה ארוכה מאד ובינתיים ההלכה התפתחה הלאה. כעת אנחנו במצב שאיננו יכולים להכיל אותם באופן מלא. אם הם רוצים הכרה מלאה ביהדותם עליהם להתגייר לפי ההלכה שלנו. אם לא – הם זכאים כמובן לדרוש יחס מכבד למנהגיהם ולהלכה שלהם, אבל בה במידה עליהם לכבד את ההלכה שבידינו. מה עוד שאנחנו הרוב כאן (ולכן לא סביר לדרוש מאיתנו לוותר ולהתגייר ליהדות אתיופית. מעבר לזה, אני חושב שלשיטתם מוסכם שאנחנו יהודים). המוצא הסביר והמתבקש הוא שהם יתגיירו ואז ניתן יהיה לראות בהם יהודים לכל דבר ועניין וגם להינשא עמהם. עם כל הכבוד לעלבון ולכבודם העדתי, גם אנחנו עדה וגם אותנו יש לכבד. לפעמים גם לרוב יש זכויות.

אגב, לגבי הגיור שלהם, יש לי התלבטות. לא ברור לי האם במסגרת הגיור עליהם לקבל על עצמם את ההלכה שלנו או לקבל על עצמם את ההלכה, ולו בפרשנותם שלהם. אני נוטה לחשוב שקבלת מצוות בפרשנות שלהם תוכל להפוך אותם ליהודים כשרים גם לשיטתנו. אמנם אם הם ימשיכו לנהוג באופן שמשליך על מעמדם ההלכתי כיהודים (מבחינת גיור או נישואי תערובת) שוב תתעורר בעייה להינשא להם כמובן. אבל בזה יש עוד להאריך.

על פטרונות ולוחמי צדק "מקצועיים"

אני מעריך שזה בדיוק מה שהיה קורה לו הדברים היו מסורים לעולי אתיופיה עצמם. אם היו אומרים להם שעלייתם לארץ מותנית בגיור (ורצוי לעשות זאת בעודם שם), אני מניח שכולם היו מסכימים לזה (אמנם בעיקר בגלל שלא היתה להם ברירה) והכל היה בא על מקומו בשלום.

זהו מצב טיפוסי מאד, שבו קבוצה חזקה כלשהי משתלטת על תודעה של קבוצה חלשה יותר (מוחלשת?) ומבהירה להם שדופקים אותם וממריצה אותם לעמוד על זכויותיהם. כך הוא לגבי אנשי השמאל והערבים. טלו את ההיסטריה נגד טרנספר או נגד חילופי שטחים, שהם פתרונות הגיוניים ומתבקשים למצבנו. השמירה על הזכויות הללו מביאה לסכסוך דמים מתמשך שגובה קרבנות רבים בנפש ללא פתרון באופק. כך גם לגבי הזעקה שלהם נגד אלימות בטיפול בהפרות סדר, שמביאה כמובן ליותר נפגעים משני הצדדים (ע"ע אינתיפדה) ועוד ועוד. כך הוא גם במקרה של מאבק הפמיניסטיות לטובת מעמד הנשים החרדיות (שלא מבינות עד כמה מצבן קשה, אז מסבירים להן)[1] ואולי גם המאבק נגד הזנות (בחלק מהמקרים), נגד תרומה וסחר באיברים ותרומת זרע והפריות ופונדקאות ועוד. יש להאריך בכל אחד מהמקרים הללו, וכמובן שהתמונה אינה פשוטה. אבל היא לא פשוטה לשום כיוון.

אני נזכר בביקורו של נשיא הפיליפינים דוטרטה בארץ, שעורר גל מחאות והפגנות נגד מכירת נשק ישראלי לפיליפינים עקב הפרת זכויות אדם. מתברר שלא מעט מהפיליפינים שגרים כאן וגם שם מאד אוהבים אותו. הוא אמנם לא מקפיד על קלה כבחמורה ביחסו לזכויות אדם, אבל הוא יצא למלחמת חורמה בנגע הסמים שהיה מכת מדינה שם, והוריד אותו באחוזים דרמטיים (משהו כמו 80%). איני יודע אם זה מוצדק, אבל ברור לי שבנגע סמים כזה לא לוחמים עם בג"ץ ובצלם. שוב, ייתכן שדווקא הדאגה לזכויות דופקת את המצב.

המסקנה היא שבמקרים רבים אלו שדואגים לכבודו של המיעוט החלש בעצם מסבכים אותו ואת כולנו עוד יותר. באותם מקרים, התרשמותי היא שהדבר האחרון שמטריד את אותם "לוחמים" הוא הדאגה לחלש. זוהי בעיקר מלחמה נגד החזק (או נגד חוזק באשר הוא), ופירור המרקם החברתי באשר הוא לטובת הוואקום האוניברסלי-פוסטמודרני. ושיילכו התוצאות לעזאזל.

אני חייב לחדד שבמקרים שבהם המלחמה הזאת מוצדקת (ויש מקרים כאלה), לא הייתי שולל אותה גם אם לא היו לה הישגים. יש ערך במלחמה למען עניין צודק, בפרט אם יש סיכוי להתקדמות בטווח הרחוק (גם על חשבון הטווח הקרוב). הבעיה עם הלוחמים והמקופחים ה"מקצועיים" היא שהם לא באמת טורחים להבחין בין מלחמות צודקות ולא צודקות. אם יש אוכלוסייה חזקה וחלשה הם תמיד לצד החלשים (מידבקים במידותיו של הקב"ה ש"מבקש את נרדף"). גם אם החלש לא צודק, וגם אם הוא והמלחמה לטובתו מסבכים אותו ואותנו כולנו, להם זה לא ממש חשוב. מבחינתם החלשים הם רק אמצעי למלחמה האידיאולוגית נגד אידיאולוגיות ונגד עמדות באשר הן (למעט העמדה האולטימטיבית האחת והיחידה: שאין מקום לעמדות בכלל).

כך היה גם בלחימה למען לקיחת דם מעולי אתיופיה (שוב גזענות כמובן), שהביאה ללקיחת דם פיקטיבית וזריקת כל המנות מחשש לכך שהן נגועות. וכשזה התגלה התעוררה כמובן שערורייה על זה גופא. לא תצאו ראש מהלוחמים המקצועיים הללו, יען כי הם מתפרנסים מהמלחמות הללו. כך גם המלחמה נגד בדיקת אזרחים ערבים בנמלי התעופה, שרוצה להביא לבדיקה של כל מי שעובר שם בין אם צריך ובין אם לאו (או אי בדיקה של כולם, ושיישרף העולם). אני נזכר במחאה שהתעוררה אחרי אירועי ה-9.11, כשהאמריקאים בדקו וחקרו בקפידה תושבים מוסלמים (מעניין למה דווקא הם. סתם שונאים מוסלמים…), עד שהתעוררה מהומה על סטריאוטיפיזציה, גזענות ואפלייה, וזה נפסק.

מסקנה

כשרואים יחס מפלה אין זה תמיד ביטוי לאפלייה ולגזענות. לפעמים יש לכך סיבות אמיתיות, ואז ה"מופלה" צריך להבין שעליו לשתף פעולה בגלל שיש סיבות מוצדקות ליחס הזה כלפיו. ההתקוממות שלו והסיוע שהוא מקבל מאבירי הפוסטמודרנה, רק מסבכים אותו ואותנו.

אזרחי ישראל הערבים צריכים להבין שגם אם רובם אזרחים תמימים ולא אלימים, אין מנוס מבדיקה שלהם כי הסיכון לפיגועים בא מתוכם וכמעט רק משם. הם צריכים לקבל שמדובר בקריטריונים סבירים והגיוניים ולא בגזענות (זה כמובן לא מצדיק יחס משפיל כפי ששומעים לעתים בתקשורת).

זהו גם המצב ביחס לעולי אתיופיה. צריך להסביר להם שמכבדים את תפיסותיהם ומסורתם, אבל עליהם לכבד גם את תפיסותינו ומסורתנו. המוצא הסביר היחיד הוא שיתגיירו, ולא יקרה להם שום אסון אם יעשו זאת. אם הם רוצים והם ייהנו מזה יותר – אז אולי נתגייר כולנו מחדש (הרב יואל בן נון הציע פעם גיורים המוניים עם טבילה בים).

שתי הערות לוגיות

  1. נניח לצורך הדיון שגם ההלכה שנקבעה בסוגיית יבמות (שכל אחד ינהג כמנהגו ולא יתחשב במנהג האחר) בעצמה לא מקובלת עליהם. זה כמובן יוצר מצב פרדוקסלי. הרי הניתוח שלי כאן הוא רק לשיטתי כמי שמקבל את ההלכה התלמודית. אבל אם ההלכה שלהם גם בנושא הזה עצמו היא שונה, אז הניתוח הזה גופו גם הוא לא אמור להיות מקובל עליהם. למה שהם יתנהגו לפי מסקנת הסוגיא ביבמות? למה שיתגיירו אם הקביעה הזאת היא רק לפי ההלכה שלי?
  2. הערה נוספת היא שתוקפה של ההלכה שלי הוא ברוב המקרים רק בגלל שקיבלתי אותה על עצמי, ולא בהכרח בגלל שלדעתי היא נכונה.[2] במצב כזה אנחנו בעצם חוזרים למצב של פלורליזם ולא של סובלנות, שכן לדעתי הם לא טועים. הם פשוט לא קיבלו על עצמם את התלמוד ולכן באמת אינם מחויבים לו.

ועדיין במצב כזה אין מוצא אחר. בסוף מאמרי על הסובלנות הראיתי שגם במצב של שתי עמדות צודקות (פלורליזם) כל אחד אמור לנהוג כדעתו והבנתו (הנרטיב שלו). ההבדל בין זה לבין סובלנות (כשאחד צודק והשני טועה) הוא רק ביחס שלי למה שאמור לעשות האחר. אני עצמי תמיד פועל וצריך לפעול לפי שיטתי.

לכן שתי הנקודות הללו לא משנות את התמונה העקרונית. התביעה מהם להתגייר היא עדיין המוצא הסביר וההגיוני ביותר, למרות שאם הנקודות הללו נכונות אז באמת איני יכול לבוא אליהם בתביעה בשם ההלכה (שלי) אלא רק בשם ההיגיון. בשורה התחתונה זהו מצבי ואלו תפיסותיי, והם צריכים להבין זאת גם אם אינם מסכימים עמי. אין כאן מוצא סביר אחר אם רוצים לא להישאר שני עמים נפרדים. והקשר בין זה לבין גזענות קיים רק במוחם הקודח של פטרוני ה"מוחלשים" המקצועיים…

[1] יש ביניהן כאלה שבאמת במצב קשה ואף מתנגדות לו. לאלו יש בהחלט טעם לסייע. אבל ה"סיוע" המקובל הוא פטרוני ומסביר לנשים החרדיות מה הן באמת היו רוצות (אילו היו מבינות).

[2] כמה פעמים בעבר הסברתי שזה מקור סמכותו של התלמוד.

60 תגובות

  1. לאלה שמתלוננים ברור (משום מה) שלכולם ברור שלכולם (מלבד כמה הוזים) ברור שהאתיופים הם יהודים לכל דבר והיחס ה"מתנשא" נובע מגזענות גרידא. אף אחד מהם לא מבין שבאמת (אולי, לא בדקתי) הם מסופקים, כך שאתה מדבר אל האוויר

  2. כתבת שהזו יהדות מבית ראשון ושההלכה שבידם היא מבית ראשון, אבל זה ניתן להיאמר רק לשיטה שמקבלת את יהדותם.
    מי שלא מקבל את יהדותם, הלוא סובר שמדובר בדת דמוית-יהדות שנוסדה בתקופה מאוחרת הרבה יותר, אולי בתיווך נוצרי, ומשתמש בעובדה שספר התורה שבידם הוא תרגום של התרגום היווני להעלות תהיות לגבי מסורת הרציפות מימי בית ראשון. כך שקשה לראות מדוע לטענתך יש להגיע למסקנה ש: "אזי עדיין יש מקום להכיר ביהדותם במובן המצומצם". כדי להכיר בכך יש צורך בבסיס משותף כלשהו, אם עצם ההשתייכות לעם היהודי במחלוקת אין כבר מקום להכרה, הרי רבות הכתות הלא יהודיות שרואות עצמם המשך ליהדות (אפילו הנצרות עצמה רואה עצמה כן) ומן הסתם לא תאמר שיש מקום להכיר ביהדות מצומצמת שלהם.

    1. אם אתנית הם לא יהודים אז ברור שהדיון לא קיים. אני מדבר בהנחה שהם אכן צאצאי יהודים במקור אלא שיש חשש לתערובת בין היתר בגלל שנהגו על פי הלכה שונה וגם מהסיבות הרגילות. איני מכיר את הראיות לשני הצדדים, ולכן איני יכול להביע עמדה בשאלה זו.

  3. לא בטוח שאתנית הם יהודים. הם יכולים להיות נוצרים ממוצא אתיופי שהחליטו להיות נוצרים ללא ישו. הנוצרים רואים את עצמם כישראל שברוח כנגד ישראל שבבשר ואלו החליטו שגם הם ישראל שבבשר (והיו דוגמאות נוספות לכך בהיסטוריה הנוצרית שאף אחד לא טוען שהן יהודיות הידועה בינהן הם המורמונים). ועל כך נאמר "לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול".

    כאן זה שוב מתפצל. העובדה שאתנית הם לא יהודים לא אומרת שהם אינם חלק מההתגלות האלוהית. זו בעצם עמדתו של הרב עובדיה בעקבות הרדב"ז. להיות יהודי יש שני צדדים – חלק מהאתניות היהודית ומי שמגלה את שם ה' בעולם. גר למשל איננו חלק מהאתניות היהודית אבל הוא כן מגלה את שם ה' בעולם. על פי הרב עובדיה היהודים האתיופים הם חלק מגילוי שם ה' בעולם ולכן הם יהודים. ועל כך כבר נאמר "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

    אני לא אכנס לצד הטכני של הגיור. נדמה לי שזו עמדתה של הרבנות הראשית. רק אעיר שבארץ ישראל נראה שהתקבלה הלכה כרב עובדיה שכן גם הספרדים וגם הדתיים לאומיים קיבלו את פסיקותיו (וכמובן גם החילונים). ולפי מה שכתב הרב פעם כששאלתי אותו בענין האתיופים, גם הרב מקבל את פסיקותיו.

    1. אני חושב שזה רחוק מהלך מחשבתו של הרב עובדיה. הוא מדבר הלכה ולא על גילוי ה' בעולם. הרמב"ם כתב שגם המוסלמים והנוצרים שותפים לגילוי ה' בעולם. עם זה כקריטריון ליהדות תגיע רחוק מאד. גוי צריך להתגייר בשביל להיחשב כיהודי ולא די שיגלה את שם ה' בעולם.
      אני גם לא מקבל הלכה כמישהו במקום כלשהו, אבל זה דיון אחר.
      לעצם העניין, אני לא זוכר מה כתבתי לך, אבל לא בדקתי את הסוגיא ואני לא חושב שאני יכול לסמוך בעיניים עצומות על הרב עובדיה. אין לי עמדה משלי בעניין.

    2. בס"ד י"א בתשרי ע"ט

      לי"ד – שלום רב,

      התרחיש שנוצרים יחליטו להשתחרר מהנצרות ולהידבק בתנ"ך, קרה פה ושם. הדוגמה הבולטת היא ה'סובוטניקים' ברוסיה שגילו את היהדות מתוך התנ"ך ושמרוה במסירות נפש – אך שזה יחזיק מאות שנים של רדיפות ולא יישמר בגאווה במסורת העדה איך גילו את האמת ופרשו מ'דת השקר' – זה כבר לא מצוי.

      מבחינה גנטית יש קירבה בין 'ביתא ישראל' שבאתיופיה ליהודי תימן. בתימן היו יהודים שישבו שם מחורבן בית ראשון ואולי לפני כן. בהשפעתם קיבל בית המלוכה החמיארי את היהדות ונלחם קיסרות הביזנטית הנוצרית, עד שתימן נכבשה בידי האתיופים הנוצרים. עם השתלטות האיסלאם על תימן, משערים החוקרים שמרבית המתגיירים והמתקרבים החמייארים אימצו את הדת השלטת שאף היא הציעה להם את עיקרי ערכי היהדות בלי סבל והשפלה, ומי שעמד בעקשנות ביהדותו היו היהודים המקוריים שנשארו כ'עם קשה עורף' במסורתם. (ראה בספרו של פרופ' יוסף יובל טובי, היהודים בתימן בצל האיסלאם – מראשיתו עד ימינו', ירושלים תשע"ח).

      ייתכן שגם באתיופיה התרחש תהליך דומה כמה דורות לפני כן. יהודים שהגיעו לשם, ככנראה ממצרים ההלניסטית, הביאו את בשורת היהדות לעמי אתיופיה והיו לגורם דומיננטי בה. עד שהגיעה הנצרות שסיפקה להם אמונה מונותאיסטית נוחה יותר, ושוב נשארו היהודים המקוריים כ'עם לבדד ישכון'

      יהדות היתה בתקופת הגלות 'מצרך יקר' מאד, והחזקתה במסירות נפש במשך יותר מאלף חמש מאות שנה – נותנת אינדיקציה חזקה מאד של מוצא מ'עזין שבאומות – ישראל'.

      בברכה, ש"צ לוינגר

      חיזוק לסברתי שמוצאם של הנוצרים באתיופיה ממתגיירים ומתקרבים ליהדות – יש למצוא בעובדה שגם כיום שומרים הנוצרים באתיופיה את יום השבת וחלק מדיני הכשרות.

    3. כמו שההלכה לא יוצרת את המציאות של קניין אלא מניחה את קיומו ועל בסיס הנחה זו מסדירה את ההתייחסות אליו כך גם בנוגע ליהודים ההלכה לא יוצרת את מציאותם אלא מניחה שהם קיימים ועל בסיס הנחה זו קובעת התייחסות. ולכן עולה השאלה מהו אותו קיום? זה לא רק אתני שכן היהדות מאפשרת גיור דרך קבלת מצוות. זה לא רק דתי כי אדם שנולד מאמא יהודיה הוא יהודי גם אם הוא לא מאמין ולא מקיים מצוות. אז צריך להגדיר מכנה משותף שהוא מעבר לשתי האפשרויות הללו. אז אני סובר שיהודי הוא מי שקשור להתגלות ההיסטורית של ה' בעולם. ישנה היסטוריה של ההתגלות הזו – עם ישראל – ומי שקשור אליה אם בדרך אתנית ואם בדרך של גיור הוא יהודי. לרוב הקשר עבד כמו רשת. כל נקודה הכירה את הנקודה הבאה – ההודים את העירקים והתימנים, העירקים והתימנים את אנשי ארץ ישראל, אנשי ארץ ישראל את האשכנזים וכן הלאה. לפעמים נקודות התנתקו מהרשת ונעלמו כמו שקרה ליהודים הסיניים במאה השמונה עשרה. כאשר הרב עובדיה נתקל באתיופים שטענו שהם יהודים, הם לא היו מחוברים לאף נקודה ברשת ההיסטורית. בשביל לחבר אותם לרשת הוא נזקק לעדות על אלדד הדני שהופיעה ברדב"ז. החיבור לרשת הופך אותם לחלק מסיפור ההתגלות של הרשת ולכן ליהודים.

      מבחינה טכנית הלכתית עד אחד נאמן באיסורין. הרדב"ז העיד על אלדד הדני שהוא יהודי. אלדד הדני העיד על שאר יהודי אתיופיה שהם יהודיים ולכן הם יהודים (ועדין נראה לי שעדיף שיתגיירו כי הכל מפוקפק מאד).

      האסלאם והנצרות הם זיוף וכדרכו של כל זיוף סופו להתגלות.

      לשצ"ל,
      אמרו לי שברוסיה הצארית הדרך היחידה להיות לא נוצרי פרובסלאבי היה להכריז על עצמך כיהודי.

      בנוגע ליהודי אתיופיה אין לי שמץ של מושג. רק רציתי להראות שאפשר לתת פירוש אלטרנטיבי.

    4. במחילה, ההגדרה הזאת לא שווה הרבה. אתה חוזר להגדרה ההלכתית המקובלת, ומכניס אותה באונס לדפוס שלך. הנצרות והאסלאם שמקיימות את ההגדרה שלך נדחות כי זה "זיוף". הגדרות אד הוק תמיד עובדות כמובן, ולכן לא עוזרות לנו בכלום. ההגדרה היא בן לאם יהודיה או שהתגייר כהלכה (אתני או מהותי). אבל זו ההגדרה של השייכות שהיא עובדה. הגדרת התרבות היהודית היא הלכה ותו לא מידי. ואכן מי שלא מקיים את ההלכה הוא גוי בן לאם יהודיה.

    5. על הקירבה הגנטית בין יהודי תימן לאתיופיה עמדה ד"ר ברכה זיסר, במחקר שנעשה במסגרת מאגר מח העצם של 'עזר מציון'. על הקירבה התרבותית, ראו במאמרם של דקלה דנינו ופרופ' זוהר עמר, 'בין רפואת אתיופיה לתימן' (ניתן לצפיה ברשת).

      בברכה, ש"צ לוינגר

    6. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אם כדבריך שהוא גוי בן לאמא יהודיה אזי קידושיו אינם קידושין, גיטו אינו גט, הוא איננו חולץ, אם בא על הפנויה עשאה זונה, בא על הערווה הוולד איננו ממזר ועוד. היות וקידושיו חלים, גיטו גט, חולץ לאשת אחיו, אם בא על הפנויה לא עשאה זונה, ואם בא על הערווה הוולד ממזר מוכח שלא כדבריך. אני מסכים שמצד דיני הרחקה יש שלו צד של גוי (סתם יינם ועוד) אולם מן התורה ולא מדברי סופרים הוא איננו גוי אלא יהודי. וכיון שכך הטענה ששמירת ההלכה מגדירה אותו כיהודי מופרכת מיניה וביה.

      באשר לנצרות ולאסלאם (וכן לקראים) אם נלך בעקבות הגמרא ביומא אזי גילוי שם ה' איננו סתם אלא גילוי שם ה' הגורם יראה אצל זרים. הגמרא נותנת לנו כאן הגדרה אופרטיבית לבחינה מי מגלה את שם ה' בעולם. עם זאת מבחינה טכנית קשה לנו להעמיד לבדיקה את ההצעה הזו ולכן היא לא עומדת במבחן ההפרכה של פופר. אולם עדין ניתן להציע לבחון זאת על דרך השלילה ביחס לשואה על פי פירושו של שלום רוזנברג לשואה כנמשל לסיפור איוב המקראי. על פירוש זה מי שהשטן מסמן אותו כאויבו הוא הנבחר. בהקשר זה מי שהנאצים סימנו כאויב שלהם לא היו הנוצרים או המוסלמים, וגם לא הקראים בעקבות פירקוביץ'. מי שהנאצים סימנו כאויבם היו דווקא היהודים וזאת דווקא בגלל שהיהודים גילו את שם ה' בעולם ולכן הביאו את המוסר לעולם. אם יש נקודת הסכמה אחת בין היטלר לרב זה שמוסר מחייב אלוהים אבל המסקנה שהיטלר הסיק הייתה הפוכה. כדי לסלק את המוסר צריך לסלק את אלוהים וכדי לסלק את אלוהים צריך לסלק את היהודים. היטלר לא חשב שהנצרות מגלה את שם ה' או האסלאם (שעם חלק מאנשיו היו לו קשרים ידידותיים). מי שמגלה את שם ה' בעולם הם היהודים ולכן את היהודים צריך להשמיד. ברגע המכריע שבו השטן הצביע מיהו האויב שלו הסתבר שהיהודים הם האויב שלו. אפשר להקשות שהנאצים לא היו עקביים עם ההלכה בהגדרת מיהו יהודי וכללו גם יהודים מהאבא ולא רק מהאמא. טוב קשה לטען שהם היו למדנים גדולים אבל הטיעון עצמו די עקבי.היהודים גילו את שם ה' בעולם ואת היהודים צריכים לסלק.

    7. י"ד,
      אני לא מבין מה לא ברור במה שכתבתי: גוי תרבותי בן לאם יהודיה. הלכתית הוא יהודי אבל תרבותו היא של גוי. מה לזה ולקידושיו?
      כבר כתבתי לך שהפלפולים הללו פרט לזה שהם וורטים בעלמא הם נכתבים אד הוק ולכן לא שווים הרבה כהגדרה.

    8. ההבדל ביני ובין הרב שהרב אנליטקאי – כל מי שיש לו מסגרת הלכתית מסוג זה או אחר כמו קונסרבטיבים, אתיופים, אורתודוקסים (מדוע לא מוסלמים?), מקובל על הרב. לי לעומת זאת יש אמת סינטתית – ההתגלות האלוקית המגולמת בההלכה האורתודקסית. לכן קונסרבטיבים לא מקובלים וגם לא ההלכה האתיופית.

      כיון שהרב אנליטיקאי הדרך היחידה להכריע מחלוקות עוברת בכוחניות של הרוב כמו שהרב מציג בטור הנוכחי. אני לעומת זאת מאמין במחלוקת. כיון שמדובר באמת ניתן להתווכח עליה ולהציג טיעונים בעד ונגד. אינני אומר לאתיופים מה לעשות באופן כוחני אלא מאפשר שוק של דעות.

    9. לא לגמרי מסכים לניתוח. אכן גישתך יותר סינתטית אבל לא נכון שגישתי אנליטית. בכל אופן שיהיה בהצלחה בדיון. 🙂

  4. הטענה שמניחה ש'יהדות' אתיופיה שגלתה לאתיופיה בזמן בית ראשון זהה עם ביתא ישראל דהיום מוטלת בספק גדול במחקר, כך שהשאלה היא האם בכלל היו העולים מאתיופיה יהודים בזמן מן הזמנים (גם אם ראו עצמם ככאלה במאות השנים האחרונות)

  5. סליחה שאני מוריד את הדיון לפרקטיקה, אבל השאלה מעניינת אותי:
    הבה ונניח שבנך מגיע הביתה עם אתיופית ומעוניין להתחתן איתה (או בתך עם אתיופי). מה תעשה, בהנחה שיש לך אמירה בעניין? האם תבקש מהאתיופי(ת) להתגייר לחומרא לפני הנישואין?

    1. כאמור, לא בדקתי את העניין לגופו. אבל אם אאמץ עמדה לא כרב עובדיה אז ככל שזה יהיה תלוי בי בהחלט כן (לא בטוח שישמעו בקולי).

  6. בס"ד י"א בתשרי ע"ט

    הרב משה הבלין הבהיר שהדרישה להציג אישור יהדות מהרבנות המקומית נוגעת לא רק לעולי אתיופיה, אלא גם לעולים מ'חבר העמים' (בריה"מ לשעבר) ולאמריקה וכיו"ב, וכידוע במקומות אלה יש מקרים שצריך לא רק 'גיור לחומרא' אלא גיור מספק גמור.

    אמנם לדעת הגר"ע יוסף סומכים לגמרי על דברי הרדב"ז שיהודי אתיופיה הם משבט דן (כנראה שהרדב"ז סמך עדותו של 'אלדד הדני' שהגיע בתקופת הגאונים לבבל ספרד וצפון-אפריקה ותיאר את מנהגי השחיטה הייחודיים בארצו), וכן לדעת הגר"מ אליהו, הגר"ש ישראלי והגר"א שפירא, נוקטים לעיקר הדין כדעת הרדב"ז לגבי כלל העדה, אך חוששים למיעוטא של גויים שנתערבו במהלך הדורות, ולכן מצריכים 'טבילה לחומרא' לעניין נישואין, וכמדומה שלשיטתם אין צורך לחוש לזה לגבי 'בישולי גויים' שהוא רק חשש דרבנן.

    ברם ידוע שהגר"מ פיינשטיין, ה'ציץ אליעזר' ועוד גדולי תורה חשובים ראו ביהודי אתיופיה ספק יהודים והצריכום גיור מספק. אף הגר"י הרצוג, אף שחיבבם מאד ועודד את קירובם לתורה והעלאתם לארץ,הצריך מספק אף הטפת דם ברית וכן נהגו הרבנים הראשיים עד שנת תשמ"ה.

    מפעל שמספק שירותי קייטרינג למהדרין בין השאר לצה"ל, אמור לספק אוכל שממנו יוכלו לאכול גם חיילים חרדים החוששים לדעת הגר"מ פיינשטיין וה'ציץ אליעזר' – כך שלמרות אי הנעימות, אין מנוס מדרישת אישורי יהדות (שממילא נדרשו או יידרשו לקבל בעת הנישואין).

    אם הצבא מעוניין בשירותם של חרדים – עליו לספק להם אוכל שיניח את דעת פוסקי ההלכה המקובלים עליהם.

    בברכה, ש"צ לוינגר

    לגבי השתמרות 'הלכה מימי בית ראשון' אצל יהודי אתיופיה. הדברים לא ברורים. הרי אפילו לשון הקודש נשתכחה מהם, וודאי שימי בית ראשון לא דיברו באמהרית או ב'געז', ולא מעט מצוות המפורשות בתורה, כגון תקיעת שופר, ארבעת המינים, ציצית ותפילין ואיסור הבמות. ואין פלא שנשתכחו גופי תורה ופרטי הלכותיה ברדיפות הקשות שעברה העדה מידי הנוצרים.

    אף המסורת הרווחת אצל זקני העדה (כפי עדותם של שליחי הסוכנות ר' משה בר-יודא (במאמרו 'הפלשים' באתר 'דעת') ור' מאיר כהן (במאמרו 'ממנהגי יהודי אתיופיה', בקובץ 'ילקוט מנהגים של עדות ישראל'), היא שהם הגיעו לאתיופיה ממצרים בתקופת מלכות בית תלמי. והדברים מתיישים יפה עם העובדה שנוסח ה'אורית' שבידם מתורגם מנוסח 'תרגום השבעים'.

    עדת 'ביתא ישראל' עולי אתיופיה ראוייה להערצה על ששמרו את יהדותם למרות הניתוק משאר האומה והרדיפות הקשות מהן סבלו בארצם. אנחנו נלמד מהם מסירות נפש ומידות טובות, והם ילמדו משאר עדות ישראל את מה שנשכח מהם בתקופות הניתוק והרדיפות.

    1. עלה בדעתי שאולי יש להקל ממה נפשך אף לשיטת החוששים לעצם יהדותם, שכן האשכנזים הרי סומכים על דעת הרמ"א שדי שהמשגיח מדליק את האש, והספרדים הדורשים שישראל יניח את הסיר – הרי סומכים על הרדב"ז שהם מבני דן.

      בברכה, צבי בדן הלוי

    2. אני לא טוען שההלכה השתמרה אצלם כפי שהיתה במקור. גם אצלנו לא. היא התפתחה שם בערוץ מקביל אלינו, כפי שהתפתחה אצלנו (כולל שכחות והרחבות ופרשנויות וכו').

    3. בתגובה 'הדרישה לא רק מהם', פיסקה 7, שורה 3:
      … והדברים מתיישבים יפה…

  7. ומה דעתך על כך שהוא דורש הוכחת יהדות לצורך דין דרבנן של בישולי גויים, שלכאורה מועיל לה חזקה?

  8. מצד אחד אני מסכים שלא תמיד החלש הוא הצודק וגם שהרבה פעמים ליחס מפלה יש סיבות הגיוניות, אבל עדיין בדרך כלל הנימוקים בעד היחס המפלה הם מהצד החזק וקשה להזדהות איתם. למשל משפט כמו "אזרחי ישראל הערבים צריכים להבין שגם אם רובם אזרחים תמימים ולא אלימים, אין מנוס מבדיקה שלהם כי הסיכון לפיגועים בא מתוכם וכמעט רק משם", הוא נכון אבל עדיין קשה.
    יש לך דוגמא למקרה שאתה בצד החלש והמופלה ואתה מסביר שזה הגיוני וצודק?

    1. למה צריך דוגמאות? אם קשה שייקחו כדור. קשה או קל אינו קשור לאמת ובטח לא לגזענות.
      אגב, יש לי דוגמה: הכרה במערכת המשפט הישראלית שהיא חילונית טהורה למרות שיש כאן מיעוט דתי וחרדי משמעותי. אני מבין שאני מיעוט ולכן ברור לי שכך צריכה להיראות המערכת. בגלל זה אני גם חושב שאיסור ערכאות אינו רלוונטי בימינו ביחס למערכת המשפט הישראלית.

  9. להבנתי, היהדות האורתודקסית לא תופסת את התורה כהתפתחות חברתית-תרבותית, אלא כדבר השם שנמסר למשה בסיני כתורה שבעל פה, ועבר מדור לדור. רק מתוקף כך, יש להלכה מעמד חשוב ומחייב. (מנימת דבריו של הרב נשמע כאילו יש כאן התפתחות אנושית, שהיא בעלת חשיבות רק כי "קיבלנו אותה עלינו". /כמדומני שרוב רובם של הרבנים יתנגד בתוקף לניסוח כזה, שמצלצל קצת רפורמי (סליחה על הקללה)).
    לפי זה יוצא, שעצם המציאות של יהדות אתיופיה יוצר קושיה על האורתודוקסיה: הנה חברה שהצלעחה לשמר את מסורתה, אך אין זכא קלוש לתושב"ע כפי שאנו מכירים אותה מהמשנה והגמרא.
    האם זו לא מעין הוכחה היסטורית שהתפיסה האורתודוקסית של תורה שבעל-פה שעברה כמקשה אחת מהשם למשה בהר סיני, שגויה?
    אם היא אכן שגויה, מובן לגמרי מדוע מלינים אנשים על םגיעה ברגשות האתיופים. מדוע בשם תפיסה מוטעית ולא רלבנטית פוגעים בבני אדם?

    1. הם שמרו גם על דברים שאנחנו לא מכירים ולא כתובים, כמו בהלכות נדה ויולדת. כך ששתי הקבוצות שומרות על דברים שלא מפורשים במקרא, ולפחות אחת מהקבוצות הוסיפה או שכחה הלכות שלא היו בזמן הפיצול (בהנחה שהיה) – ולכן היהדות שלנו טוענת שאנחנו המקוריים, והם שכחו קצת והוסיפו קצת, ואנחנו הוספנו קצת (או הרבה)

    2. בס"ד י"ב בתשרי ע"ט

      ממסורות יהודי אתיופיה יש 'קושיא' על המסורות שעברו מדור לדור בכל ישראל?

      הלא אפילו השפה העברית נשכחה מהם, והרבה מצוות המפורשות בתורה, כגון שופר, ארבעת המינים, ציצית ותפילין, ייבום וחליצה ועוד. מה שזכרו קיימו בקפדנות ובמסירות, אך מה שנשכח – נשכח.

      הלא לפי מסורתם הם, מוצאם מחיילים יהודים שהשתתפו במרד נגד אחד ממלכי בית תלמי ונאלצו להימלט על נפשם וברחו לאתיופיה, כך מביא משה בר-יודא (שהיה שליח המחלקה לתרבות תורנית באתיופיה בשנת 1958) במאמרו 'הפלשים', באתר 'דעת'. והוא העיר שם שככל הנראה נאלצו לשאת נשים מקומיות.

      אז מה אתה מצפה מפליטים שנותקו לפני יותר מ-2000 שנה מכלל עם ישראל? את המעט שידעו מ'בית אבא' שמרו. אך ההתערבות באוכלוסיה המקומית, ובהמשך הרדיפות מצד אותה אוכלוסיה שהיתה בינתיים לנוצרית קנאית, לא הוסיפו ליכולת שמירת המסורת בידיהם.

      בדיונים בפורום 'לביא ברשת' (בהנהלת ד"ר יוסי זיו) התפאר בחורצ'יק אחד מעדתם שהקייסים שמרו בזכרון עשרה דורות אחורה! אז הקייסים שמרו מסורות מהמאה ה-18, ושאר העם לא הבינו מילה ב'אורית' שהיתה כתובה ב'געז', בעוד שכל ילד בכל עדות ישראל שלמד מקרא ומשנה יודע לומר על מה דהו חכמים לפני יותר מאלפים שנה ומה אמרו נביאים לפני 3000 שנה

      אין אנו באים בטרוניה על בני 'ביתא ישראל' שנותקו שלא מרצונם ממסורתו החיה של עמם, הלא זו היתה קללת הגלות. וב"ה שזה נגמר.

      אשרינו שבני עדת 'ביתא ישראל' חוזרים ומתחברים למורשת עמם, הוגים בתורה שבכתב ושבעל פה, וכבר צומחים ביניהם תלמידי חכמים מופלגים המאירים את העולם בתורתם

      בברכה, ש"צ לוינגר (סבא של אליה, תמר, משה ודוד, בני ר' ארז אייטגב

    3. מעבר למצוות שנשכחו לגמרי ב'ביתא ישראל', ותקנות וסייגי חז"ל שלא נודעו להם – ברובד ה'דאורייתא' יש התאמה רבה בין מסורתם למסורת חז"ל.

      שלא כצדוקים שמנו את שבועות העומר מיום השבת שבתוך הפסח – 'ביתא ישראל' מנו את שבעת השבועות מיום טוב, בפרשם את 'ממחרת השבת' – 'ממחרת יום טוב', אלא שהם מנו מיו"ט השני, משביעי של פסח, בעוד שלמסורת חז"ל מונים מיו"ט הראשון.

      אף לוח השנה שלהם הוא ירחי, בניגוד ללוח של 'ספר היובלים' המיוסד על מניין של שבועות. אף ש'ספר היובלים' היה בידם – לא נהגו כמותו, שכן לא תאם את המסורת הקדומה.

      בשחיטה הם הכירו רק הולכה או הובאה, שכשרה גם לפי מסורת חז"ל אם הסכין ארוכה כשיעור שני צוארים. הטבילה נעשתה בנהר או מעיין שהיו מצויים באתיופיה, וכשרים גם לפי מסורת חז"ל. מקוואות לא היו מצויים באתיופיה שכן לא היה צורך בהם בארץ המשופעת במעיינות ונחלים, ולכן נשתכחה מהם תורת טבילה במקווה.

      לפיכך, לא היה קושי רב כשעלו ארצה לקבל את המצוות והתקנות שנהגו בכל עדות ישראל, וכך החליטה מועצת הקייסים (לפי עדותו של קייס סמאי אליאס, בפורום 'לביא ברשת' של ד"ר יוסי זיו) שיאמצו את כל ההלכות הנהוגות בשאר עדות ישראל מלבד כמה פרטים: לא למול בשבת; לאכול משהו סמלי ביוה"כ שחל בשבת, ולתת את הנדרים בשבת עצמה (מתוך החמרה ב'בל תאחר' שדוחה איסור מוקצה שלכל הדיעות הוא מדרבנן.

      הקייסים ניסו ליצור מצב שבו יאחזו את חומרות שתי המסורות 'חומרי מקום שבאו משם וחומרי מקום שהלכו לשם', והדברים יצרו לעיתים מצבים של 'חומרא דאתי לידי קולא'. ההחמרא שהשחיטה תיעשה בהולכה או הובאה אחת, הביאו לטעות של 'דרסה', וההקפדה לטבול דווקא בנהר או בים שהם מים זורמים, הביאה לטעות להעדיף מקלחת על מקווה. טעויות מ'תוצרת הארץ' שלא שערום באתיופיה.

      יש מצבים ששכר ההחמרה יוצא בהפסדה!

      בברכה, ש"צ לוינגר

      מנהג מעניין שבו התאחדו נשי ביתא ישראל' עם נשי חסידי מזרח-אירופה הוא תספורת קצרה לנשים לפני הטבילה מחשש לחציצה בשערות. על מנהג זה עדיין מעיד בר-יודא שהיה באתיופיה ב-1958, בעוד מאיר כהן שהיה שם ב-1976 מעיד שפשט המנהג בין הנשים לקלוע שערותיהן לצמות כמנהג הנכריות.

      קוריוז מעניין הוא יום י"ח באלול, המצויין ע"י 'ביתא ישראל' כיום הולדתם של האבות, ואף חסידי חב"ד מציינים אותו כיום הולדת הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. אולי הגיעו שלוחים קדומים של חב"ד לאתיופיה 🙂

      הקבלה מעניינת היא המנהג לציין את ערב ראש חודש כיום תשובה וכפרה. כך נהגו יחידי סגולה ב'ביתא ישראל' להתענות בכל ערב ראש חודש (ובערב ר"ח כסלו הצטרפו אליהם המונים בהיות יום זה יום ה-50 מיום הכיפורים). למרבה הפלא מנהג זה החל לפשוט בשאר עדות ישראל בהשראת מקובלי צפת, ונקרא בפי האשכנזים 'יום כיפור קטן' ובפי הספרדים 'משמרה'). הואיל ובמאה ה-16 רבו המפגשים בין יהודי אתיופיה ליהודי מצרים וא"י – לא רחוק לשער שדווקא מאתיופיה יצא המנהג לכלל ישראל.

    4. עמיכי, אתה מזהה את הטענה שהתושבע"פ התפתחה על ידי בני אדם לאורך הדורות עם הטענה שמדובר בטעות לא מחייבת. לא קרב זה אל זה. זו אכן התפתחות אנושית (ברובה המוחלט) ובכל זאת היא מחייבת והיא לא בהכרח שגויה (אם כי אין ספק שיש בתוכה לא מעט שגיאות, כדרכם של בני אדם). התורה ניתנה לנו לא מפורשת, ואני מניח שגם הקב"ה הבין שאנחנו נפרש אותה ועל דעת כן נתנה לנו. אם תרצה זהו "לא תסור".
      ואם מישהו מתנגד לניסוח הזה יבושם לו.

    5. מנהגם של יהודי אתיופיה היה לפנות בעת אמירת הברכות לכיוון ירושלים. מנהג דומה נזכר לשבח ע"י רבי אברהם בן הרמב"ם להפנות את הפנים לירושלים גם ב'תפילות דמיושב'.

      מנהג נוסף שבו יש הקבלה, הוא המנהג לחוש לכשרות תרנגולי-הודו. כפי שהורה השל"ה, אף חכמי 'ביתא ישראל' נהגו איסור בתרנגול-הודו, משום שראוהו דורס, וחששו לכשרותו. .

      לרעיון שמונח ביסוד יום ה'סגד' שהוא יום ה-50 ליום כיפור, שביום זה מחדשים את הברית עם הקב"ה אחר שברית זו הופרה ע"י החטא – מצאתי מקבילות בכתבי רש"ר הירש ורי"ד סולובייצ'יק (ציטטתי חלק מהמקורות בתגובותיי למאמרו של ד"ר יוסי זיו, 'חג חידוש הברית', באתר 'מוסף שבת – מקור ראשון').

      ואחרון חביב, מנהג ששמעתי שנהג בו הרצי"ה קוק זצ"ל שלא לכוף את ראשו אל האוכל, אלא להרימו בכף אל הפה. וכך ראיתי אצל סבו של חתני, יאריך ה' ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, שביושבו לאכול היה זקוף כסרגל והרים את האוכל לפיו ולא כפף את ראשו אל האוכל אפילו כמלוא נימא.

      ובקיצור: קשה לבנות 'יסודות הלכתיים אלטרנטיביים ממסורות 'ביתא ישראל', אבל ניתן לקחת מהם שפע של מידות טובות ומנהגים נאים המיוסדים על עומק רעיוני. אף פיוטיהם והמסורות הליטורגות והמוזיקליות שלהם בתפילתם וקריאתם בתורה – ראוי שיתורגמו לעברית וישולבו בעולם התפילה היהודי של כל העדות.

      ברם זכור לטוב משה בר-יודא (שנשלח לאתיופיה ב-1958 בברכתם של הרבנים הראשיים הגר"י הרצוג והגר"י נסים), שאחרי העליה הגדולה לארץ טרח לכנס את המסורות המוזיקליות-ליטורגיות של 'ביתא ישראל', ויש לקוות שהדברים יונגשו לציבור הרחב ויטביעו את חותמם הראוי בתפילתן של כל עדות ישראל.

      בברכה, ש"צ לוינגר'

    6. לשצ"ל –

      תודה על הסקירה המרתקת על מנהגיהם של יהודי אתיופיה!!!

  10. הערה שולית – ימי בית ראשון זה לא "לפני התפתחות התורה שבעל פה", לפי האמונה שגם פירוש התורה נמסר בסיני והרבה הלכות היו ידועות בימי בית ראשון – כלומר היתה מסורת פרשנית שהיא עיקר התורה שבעל פה, אלא לפני התפתחות התורה שבעל פה *כמו שהיא אצלנו*, כי בסמכות הסנהדרין לדרוש את ההלכות מן המקראות בכל דור והיו יכולים לשנות את הפסיקה (כך לפחות לפי הבנת הרמב"ם). מה גם שסביר שאכן נשכחו מעט מן ההלכות אצלם. גם בקשר לעצם הטענה, הבנתי שגם אצלם יש מגילת אסתר ואם כן בהכרח לא מדובר על פרישה מהזרם המרכזי של היהדות בימי בית ראשון (אלא אחר כך, אם בכלל, כמו שאחרים מציינים כאן בהרחבה)

    1. משה ג, ברור שגם לפי הגמרא הת תחו הלכות רבות באופן מחודש, בין אם מדובר בגזרות ותקנות, ובין אם מדובר בהלכות שבוססו על דרישת הכתוב באופן מחודש. עדיין, אם המצב היה כמו שלימדו אותנו בבית ספר ובישיבה, שעיקרה של תושב"ע עבר למשה בסיני, היינו מצפים לראות שיהיו קצת יותר דברים זהים שמקורם לא נמצא בתורה שבכתב. לטעון שיתכן והיו כאלו וכולם נשכחו זה מעט דחוק.
      כמובן, קיומם או אי-קיומם של הלכות שנשתמרו לא מהווה ראיה ניצחת לאף כיוון. ועדיין, זה מעורר מחשבות.

  11. איך נפלו גיבורים? אתה מבטא תפיסה ממלכתית (במלעיל) לפיה יש גורם כלשהו (הרבנות/המדינה) שיכול להכיר ביהדותם או לא. עזוב. מי שלא רוצה להכיר בהם שלא יכיר ומה אכפת לך מה הנהלים של המדינה והרבנות.
    אמנם המדינה רשאית להכתיב לעובדי הרבנות באיזה נהלים לעמוד (או שיחפשו עבודה אחרת) אבל זה גופא הבעיה בערבוב הדת והמדינה והסיבה שיש לדעתי בעיה חמורה להסתמך על הכשר רבנות.

    1. מני, מי דיבר על הרבנות? אני מדבר על הכרה של הציבור הדתי ורבניו בעולי אתיופיה. השמועות על נפילתי היו מוקדמות.

  12. יש כאן הנחה שהם שימרו את ההלכה שהייתה נהוגה בימי בית ראשון. אינני מכיר מספיק את האתיופים, אבל האם הטענה היא שעובדתית הייתה אצלם מסורת רציפה של לימוד תורה, העברתה לדורות הבאים, פסיקת הלכה וכו'.
    האם אתה טוען שעובדתית הם אכן משמרים את כל ההלכה שנהגו בימי בית ראשון (כמובן עם שכחות והתפתחויות וכו') ללא שנטשו חלקים משמעותיים ממנה?
    נדמה לי שאתה מניח כהנחת יסוד, טענה שאיננה מוסכמת.

    1. כבר הסברתי למעלה שאיני מניח זאת. טענתי היא שהתפתחה אצלם מסורת שכדרכן של מסורות משתנה ומשתכחת ומתחדשת ומתרחבת, בדיוק כמו המסורת שלנו. אבל זו המסורת שלהם.

  13. השאה היא האם כל תרבות מוגדרת כמסורת, היהדות מציגה מסורת מתועדת של לימוד תורה בלתי נפסק, של פסיקת הלכה על ידי גדולי תורה.
    אנחנו גם יודעים להסביר כל פסוק בתורה, (לא בטוח שאנחנו מפרשים נכונה, אבל על כל פנים הזיקה שלנו לתנ"ך איתנה) ויש לנו ספרות רחבה (התלמודים).
    היהדות של האתיופים נראית יותר כתרבות מאשר כמסורת (ושוב, אולי אני כותב מחוסר ידיעה) כמשהו שדי ברור שהשתבש בצורה משמעותית – נכון שמסתבר שגם ההלכה שלנו שונה היום מזו שהייתה בעבר – אבל יש הבדל בין התפתחות טבעית שנוצרת על ידי לימוד וסברות ותקנות (וגם שכחות מועטות יחסית) לבין שכחה של הרבה מהמצוות המהותיות ואולי התבוללות בסביבה.

    1. אני לא יודע מתי זו תרבות ומתי מסורת. הם שמרו הלכה כפי שהבינו אותה, ולכן מבחינתם זו ההלכה. ברור שהמקור היה ההלכה שממנה באו (לפני שגלו), וכך היא נמשכה אצלם. אני לא יודע להעביר קו כזה.

  14. כתבת שכנראה פעם היהדות נקבעה לפי האב. יש לטענה הזו סימוכין כלשהן או שהיא סברא? ומדוע שישנו לקביעה ע"פ האם?

    1. זו מחלוקת בגמרא. ודאי שהיו מקומות ותקופות שפסקו אחרת ממה שאנחנו פוסקים היום.

      אבל יש הבדל בין קהילה שמכירה את ההיסטוריה של התפתחות ההלכה אלא שהם פוסקים אחרת, ואצלם ההלכה התפחתה אחרת, לבין קהילה שבכלל לא מכירה את ההיסטוריה, שלא הייתה אצלם רציפות של לימוד תורה ופסיקת הלכה, שלא יודעת לנמק אייך ומדוע התפתחה ההלכה שלהם.

  15. שבוע טוב.

    שתי שאלות:

    כתבת:"השאלה מה זה אומר לגבי הכנת אוכל על ידם? האם מבחינתי אין לתת הכשר לאוכל כזה? אני לא חושב. כל עוד מדובר בקהילה שנוהגת כדין לשיטתה אין סיבה להטיל עליה סנקציות. הרחבת האיסור של בישולי גויים משום חתנות גם למקרה כזה (שהרי אין להינשא להם) היא הרחבה לא הכרחית ולא סבירה לדעתי".

    לא הבנתי את הטיעון. האם "איסור בישולי עכו"ם" הוא "סנקציה"? מניין? למה לא להבין שככל שיש חשש של נישואין אם גוי יש איסור "בישולי עכו"ם", ובהנחה שהאתיופים אינם יהודים, חל עליהם איסור זה?

    במאמר המוסגר, כידוע שנחלקו הראשונים בטעם איסור "בישולי עכו"ם", ולטעמם של האו"ז וסיעתו שאסרו משום "שמא יאכילנו דברים טמאים" חל האיסור גם על חילונים. לפ"ז יש לדון גם בהנחה שהאתיופים הינם יהודים, האם ניתן לסמוך עליהם שלא יאכילו אותנו מה שאסור עלינו ומותר להם. נכון?

    כתבת: "לגבי הגיור שלהם, יש לי התלבטות. לא ברור לי האם במסגרת הגיור עליהם לקבל על עצמם את ההלכה שלנו או לקבל על עצמם את ההלכה, ולו בפרשנותם שלהם. אני נוטה לחשוב שקבלת מצוות בפרשנות שלהם תוכל להפוך אותם ליהודים כשרים גם לשיטתנו".

    האם גוי נורווגי (לצורך העניין) שיבוא להתגייר בבי"ד חרדי או אתיופי ויבקש לקבל על עצמו את ההלכה האתיופית, גם כן ייחשב אצלינו כיהודי, לשיטתך? ואם לא, אז למה?

    1. טענתי היתה שהם יהודים לשיטתם גם אם לנו אסור להינשא להם. במצב כזה אני בספק אם חל איסור בישולי גויים. כמו שאין איסור לכהן לאכול מבישולי גרושה. ואפילו לשיטה שיש חשש שיאכילונו מאכלות אסורים, אם מדובר באנשים שמקפידים על ההלכה לשיטתם אין בהכרח חשש שיאכילו אותנו במה שאסור לשיטתנו (כמו שספרדי לא חושש שאשכנזי יאכיל אותו מאכלות שאסורים לשיטתו).

      הנורווגי דנן יהיה יהודי במובן המצומצם שהם עצמם יהודים.

  16. השאלה האם האתיופיים יהודים או לא, היא שאלה היסטורית: האם הם אכן צאצאי יהודים והאם שמרו שלא להתבולל,
    מדוע זוהי שאלה הלכתית?

    1. יואב, זו שאלה הלכתית משתי סיבות:

      א: במקרה בו המציאות עמומה, אנו נדרשים להלכה כדי לקבוע עמדה (לפי דיני עדות, חזקה וכדומה).

      ב. במידה והם צאצאי יהודים באופן חלקי, כלומר הם צאצאים של אבות יהודיים ואימהות שאינן יהודיות, אנו נדרשים להלכה כדי לקבוע עמדה.

    2. אהרן, לא התכוונתי לומר שזו לא שאלה לפתחם של פוסקי הלכה, אלא שאין קשר בין שאלת יהדותם של האתיופים לשאלה האם שימרו את ההלכה. אם הם צאצאי יהודים – הם יהודים גם אם היו חילוניים כל השנים.
      נושא הטור הוא קהילה ששימרה הלכה מימות בית ראשון ופיתחה אותה אחרת מכפי שהתפתחה ההלכה בימות בית שני. אבל אצל יוצאי אתיופיה הספק הוא האם הם אכן צאצאי יהודים ואכן שמרו עצמם מהתבוללות.
      לגבי מה שכתבת שהם צאצאי אבות יהודים ואימהות שאינן יהודיות – הרב כותב בטור שזה לא המקרה אצל יוצאי אתיופיה.

  17. אני חושב שדווקא הדוגמא של פסיקה הלכתית שונה לגבי קביעת הייחוס היהודי מראה את האבסורד שבגישה הסובלנית שהצגת. הרי אם הם פוסקים שיהודי הוא בן לאב יהודי אף אם אמו אינה כזו, לדידי הם גויים גמורים על כל המשתמע מכך. ועם כל הרצון הטוב לתת להם לפסוק כשיטתם אני מנוע מלישא מבנותיהם. וזה ברור שבני היבמות שהגיעו מבית שמאי היו מבודדים ע"י בית הלל לפי רש"י שהבאת.
    זאת אומרת שאם אנו מניחים שיש שינוי הלכתי ותפיסתי מהותי של בני העדה האתיופית אנו מנועים מהם הלכתית.
    וזה נוגע להערה הלוגית השניה שהצגת, משום שהרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה מבאר שהחיוב שלי לתלמוד הבבלי הור משום שקבלוהו עליהם רוב ישראל, ואם כן לדידי זה מחייב גם את האתיופים באותה מידה.

    1. אורי,
      אתה חזור על דבריי, אבל משום מה מסיים זאת בנימת שאלה. לא הבנתי.

      הרוב מחייב את המיעוט רק כשישבו ודנו יחד (כך גם כתבו הפוסקים בחו"מ סי כה לגבי רוב בבי"ד). לכן קבלת הרוב לא מחייבת את המיעוט שלא היה עמם במושב וקיבל יחד עמם את ההחלטה. וכי אם נספור ונגלה שהאשכנזים מרובים מהספרדים יהיה על הספרדים לקבל על עצמם את הפסיקה האשכנזית?!

    2. אני מתנצל על הטעות. הרמב"ם כותב לגבי המחויבות לתלמוד בבלי "קבלוהו עליהם כל ישראל" (ובאמת יש לעיין אם יש סתירה לזה מבני העדות הלא ידועות או שכוונת הרמב"ם לכל ישראל השייכים למסורת).
      עכ"פ ברור שאין הכוונה מצד שהרוב מחייב אלא שזו דרכה של הלכה שניתנה לבני אנוש שהמציאות ולאו דווקא האמת האבסלוטית היא מגדירה את החלות המוחלטת שלה. ובהשלכה לבני העדה האתיופית, גם הם מחוייבים בזה לדידי ואם היתה יד בית דין תקיפה היו צריכים לכפות עליהם את המצוות כפי שהמסורת שלנו מחייבת.
      גם יש להוסיף שאין מקום כלל לההשוואה בין מחלוקת ב"ש וב"ה לחילוק בינינו לעדות שלא קיבלו את המסורת. וההשווואה הנכונה היא למחלוקת בין אשכנזים לספרדים, שם זה לא שייך לא לפלורליזם ולא לסובלנות. משום שכל עוד הפסיקה היא בתוך המסגרת המסורתית יש לה מקום אמיתי גם לפי החולקים, שגם אם אני חולק, אני מבין מה אתה טוען. משא"כ לגבי קהילות ללא מסורת שאין להם מקום כלל בהלכה, והדברים ברורים.
      רק זה לא ברור לי מה נכלל במסגרת ההלכתית ומה לא, האם אחרי שנקבעה ההלכה שישראל הבא על גויה הולד גוי עדיין יש מה לדון על זה?

    3. אני רואה שהכל ברור לך כשמש חוץ מ… הכל. כדאי לשים לב שהשאלה מה נכלל המסגרת ההלכתית היא שאלת הדיון כאן.

  18. לר' מיכאל שלום.
    1. הבחנתה בדברך בין שאלת היהדות לבין שאלת נשואים, לגבי היהדות שלהם, תשובתך:
    'ביחס לשאלה הראשונה נראה שניתן להכיר בהם כיהודים שכן הם מקיימים את ההלכה כפי שהיתה מקובלת אצלם, כמו כל קהילה שמנהגיה ההלכתיים שונים. העובדה שאצלנו פוסקים אחרת לא מחייבת אותם. הם לא היו שותפים לפיתוח ההלכתי של תורה שבעל פה ולכן אינם מחוייבים לו. זה כמו שתי קהילות שנוהגות על פי פסיקות שונות, וברור שהאחת לא תפסול את האחרת. נכון שכאן המרחק גדול יותר, שכן הם לא נוהגים על פי שיטות שנדחו מההלכה אלא בצורה שכלל לא מוכרת כשיטה הלכתית אצלנו, ועדיין אם מתחשבים בתהליך ההיסטורי אין הבדל מהותי בין המצבים. הם פועלים על פי המסורת שהתגבשה אצלם, בדיוק כמונו. אבל זה לא בהכרח אומר שאני (אם אני סובר כרב הבלין) אנשא להם, שהרי לשיטתי הם גויים'
    קראתי את הפסקה הזו כמה פעמים ולא הבנתי,
    במשפט האחרון אתה אומר שלא תנשא להם כי הם גויים לשיטתך אז לאיזה עינין הם יהודים לפי תחילת הפיסקה שבה אתה מניח שהם יהודים? לעינין חוק השבות? אז מה עינין המסורת ההלכתית המקבילה שיש להם לגבי שאלת מי הוא יהודי לחוק השבות?
    2. אתה מציג את המסורת ההלכתית של האתיופים כמסורת לגיטימית בתוך מיסגרת ההלכה כמו שבית שמאי לגיטימיים במסגרת ההלכה שלנו,
    גם אתה תסכים שהרפורמים (בשונה מהקונסרבטיבים) הם לא מסורת הלכתית לגיטימית, מהסיבה שאין לנו יכולת לדון איתם בתוך מיסגרת הדיון שלנו, הגמרא או המשנה הם לא סמכות מחיבת מבחינתם כך שאין לנו יכולת לנהל איתם דיון הלכתי , הם מחוץ למסגרת.
    כשבית שמאי ובית הלל דנו בינהם הם דנו בתוך מיסגרת דיון משותפת ולכן אפילו שהם הגיעו למסקנות שונות הם נשארו עם אחד,
    איזה מיסגרת דיון משותפת יש לנו עם הקייסים האתיופיים?
    יש לך מושג איך הם דנים בינם לבין עצמם בשאלות הלכתיות?

    1. 1. פלגינן. מבחינתי יש איסור נישואין אבל לגופם הם יכולים להיחשב ככת יהודית. ההבדל בינם לבין כל כת אחרת הוא שאצלם גם הלכות ההצטרפות וקביעת יהדות הן שונות. לכן אצלם עצם הגדרת היהדות אינה בהכרח זהה. כלומר שאלת התערובת שלהם גם היא כנראה מבוססת גם על כך שההלכה שלהם שונה (איך הם גיירו וכיצד קבעו יהדות), ולכן גם העובדה שמבחינתי הם במעמד של גויים לגבי נישואין איתם היא חלק מהשלכותיה של אותה מסורת שונה. בוודאי שלגבי חוק השבות יש לראותם כיהודים גם לפי ההגדרה המצומצמת הזאת, אבל זו שאלה משפטית שפחות חשובה מבחינתי כאן.
      2. הרפורמים אינם כת הלכתית, ולכן הדיון לא קיים (ולא רק לא אפשרי). על מה בדיוק אני אמור לדון? האם לנגן בעוגב בקונצרט לכבוד חג המולד בסולם סול או פה? לגבי האתיופים הדיון קיים ויש שמנהלים אותו, ולכן עובדתית יש על מה לדון. אבל גם עם האתיופים אני לא מתכוין שצריך לדון עמם כדי לשנות את המסורת שלנו (אם כי גם זה אפשרי בהחלט), אלא כיצד לחיות יחד במסגרת הלכתית. להגיע למיצוע ופשרה כלשהי. כפי שכתבתי, לגבי הגיור (אם מניחים כרב הבלין) איני רואה מוצא אלא גיור כהלכה.
      אני לא מכיר את הפרטים על ההלכה שלהם מעבר לדברים שסיפר לי אחד מרבניהם.

  19. אגב, הקשר של כלל ישראל לביתא ישראל חודש בעקבות קול קורא של הרב עזריאל הילדסהיימר להצלתם, מה שהביא לשליחותו המפורסמת של פרופסור יוסף הלוי, בה תמכו המלבי"ם והרב נתן אדלר. כשיוסף הלוי פגש לראושנה את זקני הפלשים, הם התפלאו לשמוע שיש פלשים לבנים, התקשו להאמין לדבריו, והיה עליו להוכיח את יהדותו. בסוף מסעו, הזקנים ביקשו ממנו בשם כל העדה למסור ברכת שלום של אחים לבני דתם האירופים, והביעו את רצונם העז ליצור קשר עם היהדות האירופית. כשהלוי שב לפריז עם מסקנה שהפלשים יהודים, עם צעיר פלשי בשם דניאל, עם אוסף כתבים נדיר ובהם תפילות שחיבר הסופר זרובבל בן יעקב, ועם המלצות לקרב ואותם לעזור להם, דבריו נדחו ע"י כי"ח ובמשך 40 שנה סוכל כל נסיון לשליחות נוספת.

    עולם הפוך:)

  20. "התביעה מהם להתגייר היא עדיין המוצא הסביר וההגיוני ביותר"
    סביר בתיאוריה אך לא פרקטי, ואכן לא באמת פיתרון. לא הבנתי מזה מוסיף לדיון

    1. זה מוסיף הצדקה לגישה שלא מוכנה להתפשר עמם ולתת להם לעסוק באוכל (לשיטת אלו האוסרים). אם הם לא רוצים לעשות את מה שמתבקש מהמצב שלא יבואו בטענות על קיפוח וגזענות.

השאר תגובה

קרא גם את הטור הזה
Close
Back to top button