אמונה ומשמעותה – שיעור 15

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז היינו בעניין הראיה הפיזיקו-תיאולוגית ודיברתי על כמה הרהורים אפשריים על הראיה הזאת, בין היתר הזכרתי את העניין של הגדרת המורכבות. כשאני מדבר על דבר מורכב שלא נוצר מעצמו, אז עולה השאלה איך בכלל מגדירים דבר מורכב. מורכבות היא בעיני המתבונן, כך טוענים הרבה פעמים אנשים. אז הסברתי שזה קשור קצת למושג האנטרופיה בפיזיקה, בתרמודינמיקה, וניסיתי דרכו להדגים את העניין שמורכבות היא לא בעיני המתבונן. יש הגדרות אובייקטיביות למושג מורכבות, למרות שכמו שהערתי אחר כך, זה לא אומר שהחוק השני של התרמודינמיקה אומר שיש אלוקים. זאת אומרת, זו לא שהטענה הזאת היא טענה מדעית, היא טענה פילוסופית, אבל אני משתמש בתרמודינמיקה רק כדי להגדיר את מושג המורכבות. לא משתמש בחוק השני כדי להסביר שחייב להיות שיש אלוקים, אוקיי? זאת טענה שונה. עוד פעם תזכיר לי את השם? נדב? נדב צמרת. אוקיי. אז זה מה שאמרתי בפעם הקודמת. אני רוצה טיפה לחדד יותר את נושא המורכבות. הרבה פעמים אנחנו מקשרים את שאלת המורכבות עם הסתברות, עם סיכוי. אומרים דבר שסיכויו קטן זה בעצם דבר מורכב, נדיר, חריג או משהו כזה ולכן לא סביר שהוא נוצר לבד בלי יד מכוונת. אני רוצה לסייג את זה טיפה. כשאנחנו בעצם מדברים למשל על תוצאות של הטלת קובייה, אוקיי? אז כשאני מקבל, לא יודע מה, אלף פעמים רצופות שש, כל פעם נפל על שש, אז אני אומר פה משהו פה מאוד נדיר, מאוד לא סביר ולכן יש פה מאחורי זה איזשהו הסבר. לא סביר שהתוצאה הזאת היא תוצאה מקרית. אחד ההסברים יכול להיות שהקובייה היא לא קובייה הוגנת, זאת אומרת, היא בנויה באופן כזה שלא נותן סיכוי שווה לכל הפאות אלא יש עדיפות לנפילה על שש, יותר כבד הצד הזה או משהו כזה. אז הטענה בעצם שברגע שקורה דבר נדיר, דבר לא סביר עם סיכוי קטן, אז יש כנראה משהו שגרם לו. עכשיו זה עניין קצת טריקי, כי תחשבו על אלפייה אחרת. יש אלפיית תוצאות, הטלתי קובייה אלף פעמים ויצא שתיים, שלוש, שש, שש, אחת, שלוש, ארבע, אחת, חמש, מין איזושהי סדרה של אלף תוצאות כאלה, אוקיי? האלף תוצאות האלה הסיכוי שלהן לצאת הוא בדיוק כמו אלף פעמים שש, נכון? שש במינוס אלף. אז הסיכוי הוא אותו סיכוי. אז למה כשיוצאת תוצאה כזאת אנחנו לא אומרים שהיה מישהו כנראה שגרם לתוצאה הזאת לקרות? פה זה מחזיר לנו בדלת האחורית הטיעון שמורכבות היא בעיני המתבונן, נכון? כי לנו אלפייה כזאת של שישיות נראית מיוחדת, חריגה, משהו כזה, אבל בעצם הסיכוי לקבל אותה לא שונה מהסיכוי לקבל כל אלפייה אחרת, נכון? כל אלפייה שלא תהיה הסיכוי הוא שש במינוס אלף. אז בעצם למה כאשר יוצאת אלפייה אחרת אנחנו לא שואלים מה קורה עם הקובייה הזאת ואם יוצאת האלפייה הזאת אנחנו כן שואלים? אז אם אנחנו אומרים שזה בעיני המתבונן, כי לנו משום מה או לא משום מה אבל לנו דווקא אלפייה של שישיות נראית מאוד חריגה מיוחדת אנחנו רואים בזה משהו חריג, בסדר. אנחנו. אבל אם היה מישהו אחר, אולי היה רואה דווקא באלפייה ההיא שיצאה לו משהו חריג. אז בעצם שוב פעם אני חוזר, האם בגלל שלי זה נראה חריג זה מצדיק הסקת מסקנות על המציאות? המציאות לא חייבת למה שנראה לי. מבחינת המציאות לכאורה הכול היה צריך להיות תלוי בשאלה מה הסיכוי שדבר כזה יקרה. והסיכוי שדבר כזה יקרה הוא אותו דבר אם זה אלפייה של שישיות או אלפייה אחרת. אז המסקנות שלי לגבי המציאות לא אמורות להיות תלויות בשאלה איך אני תופס מורכבות או מה לי נראה מיוחד. אוקיי? לכן משהו פה טעון הסבר. מה אתם אומרים? אז בעצם לא נכון לחפש הסברים יצא אלף פעמים שש. אז לא נכון, כי כל אלפייה בעצם זוקקת את אותו הסבר, או לא, גם זוקקת הסבר. אז למה, למה דווקא אלף פעמים שש טעון הסבר? למה אם מישהו יזכה בלוטו מאה או בטוטו, אני יודע מה, במפעל הפיס מאה פעמים רצופות, המשטרה תדפוק לו על הדלת? אבל אם פעם אחת אני אזכה, פעם אחת הוא יזכה, פעם שלישית הוא יזכה, אותו סיכוי בדיוק. כן? למה שמה המשטרה תשב בשקט ולא תעשה כלום? במקרה הראשון היא לא תעשה כלום, היא לא עושה כלום באופן כללי, אבל למה היא הייתה צריכה לעשות במקרה הראשון ולא הייתה צריכה לעשות במקרה השני? רק בגלל שלנו נראה מיוחד שזה תמיד נופל על אותו אחד? הרי מבחינת הסיכוי זה אותו סיכוי. הסיכוי שאדם אחד יזכה מאה פעמים הוא אותו סיכוי כמו הסיכוי שאתה תזכה בראשון, הוא בשני, הוא בשלישי, אתה עוד פעם ברביעי, הוא בחמישי, לא משנה. כל מאייה כזאת יש לה את אותו סיכוי.

[Speaker D] כי בני אדם לא מתכוונים עם סתם איזה מספר רנדומלי של קוביות יקרה, אנשים נוטים יותר להציע שאותו פעם שש אותו פעם חמש.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני כמה מנסים, אני הטלתי קובייה, לא ניסיתי כלום, הטלתי קובייה, יצאה תוצאה. האם זה מזקיק ממני הסבר? אנחנו מקבלים, אנחנו מקובל אצלנו לחשוב שאם זה אלף פעמים שש אז טעון הסבר, אבל אם זה אלפייה אחרת אז לא. ואני שואל האם זה באמת כך?

[Speaker E] יש את הטענה שבגלל שהסידור הפנימי, כאילו שיש תוצאות שונות, אז ברור שהתוצאה הזאת היא נדירה ויחידה במינה, אבל אם יהיה היא או חברה שלה או עוד תוצאה אחרת שהיא מבולגנת, מבחינה אינטואיטיבית מבולגנת, אז באמת אנחנו לא יכולים להבדיל ביניהן לעומת אם הכול שש, אז יש פה משהו שהוא שהוא כאילו אנחנו מתייחסים אליו בתור מיוחד וחריג.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מתייחסים אליו.

[Speaker E] לא, לא, אובייקטיבית רגע נגיד אובייקטיבית חריג מיוחד, בגלל שאיך שלא תסדר את כל הששים הסידור הפנימי שלהם לא ישתנה, כולם יהיו הכול שש.

[הרב מיכאל אברהם] תשמע כמהו, איך שלא תסדר, מה זאת אומרת? אם אתה יכול להחליף את ה… אתה יכול גם שמה להחליף את האחד שמופיע פה עם האחד שמופיע שם, אתה יכול להחליף אותם. הרי בכל איבר בווקטור יש אחד עד שש.

[Speaker E] זה עדיין יהיה אותה תוצאה על הציר של התוצאות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז אתה רק ממשיך את השאלה. בקיצור, יש פה משהו שלא ברור, נכון? וזה מערער על כל ההנחה של הראייה הפיזיקו-תיאולוגית שאומרת רגע קרה פה משהו מיוחד אז הוא טעון הסבר, מישהו היה פה מעורב. כל דבר הוא מיוחד. כל אחד יחיד ומיוחד, יש ספר כזה בספריית פיג'מה נדמה לי לא? של הילדים. לכם עוד אין נכדים אז אתם אולי לא יודעים. אז מה מה עושים עם הדבר הזה? התחושה היא שזה לא נכון. אלף פעמים שש כן צריך הסבר, ואלפייה אחרת לא צריכה הסבר. אבל זה אומר שסיכוי הוא כנראה לא הביטוי המדויק למיוחדות. לא נכון שהסיכוי זה הביטוי למיוחדות. אז מה כן? סדר כאילו? אולי סדר, למרות שאתה יודע, גם סדר הוא בעיני המתבונן. גם זה סדר, אחד שלוש אחד ארבע חמש זה גם סוג של סדר. לנו זה נראה לא מיוחד ואלף פעמים שש כן נראה מיוחד, אבל זה שוב פעם לכאורה זה רק בעיני המתבונן. בדיוק אבל העיניים שלנו לא אמורות להכתיב שום דבר על המציאות. למה למה הסבירות פה משנה? פה יש ממש חישוב הסתברותי. סבירות דיברנו על זה כשאין לך חישוב הסתברותי ועדיין אתה מבין שמשהו מסוים הוא יותר סביר מדברים אחרים. אין לך חישוב שמעגן את זה אז אתה משתמש בסבירות. פה יש לי חישוב. ההסתברות שזה היא אותו דבר כמו הסתברות של זה, אז מה?

[Speaker F] למה להגיד שסדר זה בעיני המתבונן? אם נגיד ניקח את מה שאמרנו שבוע שעבר שגם נגיד יש לי חדר ואם אני משאיר אותו אז הוא מתבלגן, הוא מתבלגן. בן אדם אחר לא יכול לבוא ולהגיד זה מסודר בעיניי. הרי יש בלאגן, בלאגן זה משהו שהוא כן אובייקטיבי. כאילו כשאתה רואה סדרה של שישיות זה משהו שהוא באמת מסודר, כאילו זה…

[הרב מיכאל אברהם] מי אמר? מי אמר? זה מה שאני אומר. אני אומר האינטואיציה אומרת שאתה צודק, ומצד שני לכאורה סיכוי… אמוריים להיות הביטוי של העניין הזה, ומבחינת הסיכוי זה כן אותו דבר. אוקיי, עכשיו תראו, זה קצת טריקי. אני כבר המון שנים מסתובב עם הבעיה הזאת, ככה, היא משגעת אותי. השאלה מה מהסטטיסטיקה זה עניין סובייקטיבי. סטטיסטיקה היא היא ענף של מתמטיקה. זה לא יכול להיות שזה משהו סובייקטיבי, זאת אומרת, בעולם אנחנו מסיקים מסקנות על העולם משיקולים סטטיסטיים, כן? זה מזכיר לי שאחותי פעם הייתה, לפני המון שנים, הייתה מדריכה באיזה מחנה קיץ יהודי בקנדה. היא אמרה לי שהיא הלכה באחת השבתות, היא הלכה שמה ליד איזה אגם, הלכה שמה על האגם בשקט לבד להיות קצת להתבודד. פתאום מגיח שם מישהו ישראלי, גר בירושלים רחוב לידה, בקנדה באיזה לוך, לוך תרתי משמע, כן? לוך זה גם אגם. לוכנס. מה הסיכוי? אמרתי לה: אותו סיכוי כמו מישהו שיגיע מטוקיו או לא יודע מאיפה, מזימבבואה. נכון, יכול גם להגיע מירושלים. גם ירושלים זה מקום. זאת אומרת, הסיכוי שהוא יגיע זה אחד חלקי מספר האנשים בעולם נגיד, או נגיד שכולם שווי סיכויים, כן? מה, הוא יכול להגיע מירושלים, מה הבעיה? אלא מאי? שהיא הייתה מירושלים. ולכן מבחינתה ירושלים זה מקום מיוחד, וכל שאר העולם זה כל השאר. אז כשאתה מסתכל: רגע, איך בדיוק מירושלים הוא הגיע? אבל אם אני הייתי שמה מאינדונזיה והיה מגיע מישהו מירושלים: אוקיי, אז הגיע מירושלים, מה קרה? אבל אם היה מגיע מישהו מאינדונזיה, מה? מה הסיכוי ששנינו מאינדונזיה בדיוק מגיעים לאגם ההוא בקנדה באותו זמן ורק אנחנו? אז אתם מבינים שככה נראה שאירוע מיוחד הוא באמת בעיני המתבונן. אם אני מירושלים אז זה נורא מיוחד. אם אני, כן, יותר מזה, אני אולי כן צריך להזכיר את אפקט הפגזים, כן? מכירים את זה שיש איזה מיתוס כזה שעדיף להתחבא במכתש של פגז כדי שהפגז… מה הסיכוי שהפגז הבא יפגע באותו מכתש של הפגז הקודם? אז לכן עדיף להתחבא במקום שיש כבר מכתש, הפגז הבא לא יפגע שם. זה שטויות כמובן. למה זה שטויות? כי הפגז הבא הוא בלתי תלוי בפגז הקודם. נכון? הוא יכול ליפול באותו מקום, ויכול להיות שלא. אבל כשאני מסתכל על זה מראש באמת אין סיכוי ששני פגזים ייפלו באותו מקום. רק אחרי שהפגז נפל שם, הסיכוי שהפגז הבא ייפול פה או בכל מקום אחר הוא אותו סיכוי. נכון? אבל לפני הכל, נגיד אם הייתי יודע שאני אפגע רק משני פגזים וכבר כאילו והייתי צריך לקבוע מדיניות מראש האם לשנות מקום בין פגז לפגז או לא, המדיניות שלי הייתה לא לשנות מקום. וזה היה נכון באמת. ככה היה צריך לעשות. אז משהו פה נורא טריקי, זאת אומרת איך יוצא שבגלל האי תלות אז אני אומר: את מירושלים, אבל האירוע שמישהו הבא שיבוא שמה לאגם זה בלתי תלוי בהגרלה שהביאה אותך לאגם. ההגרלה שהביאה אותך לאגם הביאה מישהו מירושלים לאגם. עכשיו יש עוד הגרלה, מגיע עוד מישהו, יש אי תלות בין האירועים. אז זה שאת מירושלים לא אומר כלום על מה יקרה בהגרלה הבאה. אז בהגרלה הבאה הגיע עוד אחד מירושלים, מה קרה? אבל בכל זאת משהו מפתיע פה אם הוא מירושלים ולא מפתיע כשהוא בא ממקום אחר. למה? כי בעיניי ירושלים היא מקום מיוחד, וכל שאר המקומות מבחינתי מה זה משנה אם זה אינדונזיה או זימבבואה? זה לא חשוב, זה לא מעניין אותי. אבל שימו לב, זה הכל אני. אז בסוף בסוף יוצא שהמיוחדות היא באמת בעיני המתבונן. אז יש פה משהו שהוא בעייתי. אז איך אתה מסיק מזה מסקנות? תחשבו, היה מגיע עכשיו עוד מישהו מירושלים, שלישי, עכשיו רביעי עוד אחד מירושלים, וחמישי עוד אחד מירושלים. טוב, פה כבר משהו, משהו פה קורה, זה לא יכול להיות. פעם אחת אולי איכשהו, נכון? זה ברור שהיינו אומרים את זה. אבל למה? כל הסיפור הזה זה רק סתם בגלל שאנחנו שבויים של ירושלים, זה הכל. הבעיה היא בנו, לא במציאות. המציאות עצמה מתנהגת באופן אקראי לגמרי. אבל לא, איך בכל זאת אנחנו… האינטואיציה אומרת שזה לא נכון. יש פה, זה כן מיוחד. אלף שישיות זה מיוחד.

[Speaker F] שוב, כמו שאתה אומר, אלף שישיות זה מיוחד. אני נגיד מירושלים ואם אני אשמע שנגיד באיזשהו מקום רנדומלי בעולם הגיע לשם בן אדם מיפן ואז הגיע עוד בן אדם מיפן ועוד בן אדם, כאילו גם בעיניי זה יהיה מיוחד. זה לאו דווקא בגלל שהוא מיפן זה מיוחד.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז מה ההסבר? זאת אומרת איך זה יכול להיות? מה מיוחד בזה? מה ההבדל? אתה עושה הגרלה נגיד, אתה עושה הגרלה כל פעם מישהו אחד מעשרת מיליארדי האנשים מגיע לאגם ההוא בקנדה, מקפיצים אותו. בוחרים איש, מקפיצים אותו לשם. בסדר? הגרלות בלתי תלויות. פעם ראשונה הגיע מישהו מירושלים, פעם שנייה הגיע עוד פעם מישהו מירושלים. עכשיו אני מניו יורק, אני לא… ירושלים-טוקיו. בסדר? טוקיו זה מקום גדול, לא משנה, או עיר באותו סדר גודל. בסדר? אז למה באמת, למה באמת יש הבדל? אז יש פה משהו טריקי שלכאורה זה בעיני המתבונן, אבל יש פה בכל זאת משהו אובייקטיבי. עכשיו, אני לא בטוח שאני יודע להסביר את זה עד הסוף, אבל נדמה לי שההסבר הוא כזה. אם אני מסתכל על הסיטואציה ובעיני אלף שישיות זה משהו מיוחד, מה הסיכוי שיקרה משהו שבעיני הוא מיוחד? קטנטן. נכון? נכון שזה בעיני מיוחד, אבל מה הסיכוי כשאני מסתכל על הסיטואציה, אז מבחינתי מה הסיכוי שיקרה אותו דבר שהוא בעיני מיוחד? וזאת כבר שאלה אובייקטיבית, לא בעיני. מבינים? זאת אומרת, הגדרת המיוחדות היא הגדרה בעיני. אבל אחרי שהגדרתי את הדבר הזה כמיוחד וכל השאר זה כל השאר, זה סל עם כל השאר. ועכשיו אני שואל, פתאום מגיע זה ועכשיו עוד פעם זה, למרות שהם באמת בדיוק הדברים המיוחדים מבחינתי. מה הסיכוי שיגיע בדיוק הדבר המיוחד? עכשיו נכון שהמיוחדות שלו היא רק בגללי, אבל עדיין השאלה למה דווקא הדבר המיוחד בעיני הוא זה שקרה פה בעולם? וזה טעון הסבר ברמה האובייקטיבית, לא ברמה הסובייקטיבית. למרות שהמיוחדות היא בעיני המתבונן, אבל וואנס הגדרנו מיוחדות, עכשיו אני כבר שואל שאלה אובייקטיבית. זאת אומרת, מה הסיכוי שהדבר המיוחד הזה יקרה שוב ושוב? וזה כבר שאלה סטטיסטית אובייקטיבית לגמרי. גם תושב ניו יורק שיסתכל על זה אמור לשאול את אותה שאלה. אז זה נורא נורא טריקי. וכל כך הרבה ויכוחים על הראיה הפיזיקו-תיאולוגית נסובים סביב הנקודה הזאת, לכן היה חשוב לי להבהיר אותה. זאת אומרת כשאתה מסתכל על קוביות ואתה מטיל אותם ואתה מוציא אלף שישיות, אין דבר כזה, הקובייה הזאת היא לא הוגנת, אל תבלבל לי את המוח. ואם יוצא לך אחד, שתיים, אחד, שש, ארבע, לא משנה מה, אלפייה אחרת, יבוא מישהו אחר אם בעיניו זה באמת משהו מיוחד, אומר אל תבלבל את המוח, ברור שהקובייה הזאת היא לא הוגנת, בדיוק יצאה הסדרה המיוחדת שלי, סדרת פיבונאצ'י, אני לא יודע מה, מודולו שש. אז מה הסיכוי שדבר כזה יצא? כלום, נכון? אז כל סדרה זה ככה. כל השאר זה מי מתבונן. נכון, אבל מי מתבונן זאת שאלה אובייקטיבית. וואנס אני המתבונן, עכשיו כשאני שואל את עצמי, אז הגדרת המיוחדות כבר מוגדרת כי אני המתבונן. המיוחדות, מה שנקרא בעיני מיוחד, מוגדר. ועכשיו השאלה הסטטיסטית היא מה הסיכוי שמשהו מיוחד יקרה? אפסי. לא משנה שההגדרה של המיוחדות היא בגללי, מה זה משנה? אם הייתי מסמן משהו אחר כמיוחד, נגיד אם מישהו היה אומר מראש, נגיד למשל הרבה פעמים אירוע שיכול להיות לקבל הסבר טבעי, אם מנבאים אותו מראש הופך להיות משהו שאני לא מוכן לקבל בשבילו הסבר טבעי. אם מישהו יגיד לי למשל מראש שסדרת ההטלות של הקובייה תהיה אחד, שתיים, חמש, ארבע, שש, שש, שלוש, ארבע, שש, אחד, שתיים, לא משנה איזה אלפייה של תוצאות, וזה בדיוק מה שיצא, זה אותו דבר כמו אלף פעמים שש, אפילו יותר גרוע. נכון? למה? הסיכוי הוא אותו סיכוי. נכון, אבל הגדרת המיוחדות שונה. כי ברגע שאמרתי לך מראש שזה מה שיצא, הסדרה הזאת הופכת להיות מיוחדת מול כל השאר, כל השאר חוץ משש שש שש, זאת אומרת כל השאר הלא מיוחדות. ועכשיו אם הדבר הזה יצא זה טעון הסבר. אבל אם אף אחד לא אמר לי מראש שהסדרה הזאת תצא, אז אין בה שום דבר מיוחד, שום דבר לא מפתיע אותי מזה שיצאה. בשש שש שש לא צריך להגיד לי. בשש שש שש זה מיוחד מעצם ההתבוננות שלי על הדברים. כל אחד מאיתנו כשמסתכל על זה הוא מבין שזה מיוחד. ברגע שאתה מבין שזה מיוחד ולא משנה שיכול להיות מישהו שהראש שלו בנוי אחרת, הוא לא יתפוס את שש שש שש כמיוחד. מבחינתו רק אחד, שתיים, חמש, ארבע, שש וכן הלאה זה המיוחד. אז הוא יסתכל על שש שש שש לא יגיד לו כלום. אבל אם יצא המיוחד שלו, אז הוא ישאל את עצמו רגע, משהו פה לא הגיוני, כי זה כמו לקבוע משהו מראש. וזה כמו נבואות שהתגשמו. הרבה פעמים יש כל מיני דיונים על נבואות שהתגשמו מהתורה, נגיד מהתורה או נביאים לא משנה, שמנבאים משהו וזה מתגשם. האם זה ראיה למשהו? אז לא כל כך פשוט. כי ההתגשמות של הדברים יכולה גם להתרחש באופן טבעי, באופן מקרי. אבל אם אמרו מראש שהדבר הזה יקרה, אז זה הופך את הדבר הזה למיוחד. עכשיו אם הוא קרה, למרות שהסיכוי שהוא יקרה הוא אותו סיכוי, בין אם אמרו מראש או לא. כי אם אמרו מראש שהדבר הזה יקרה, אז הוא כבר מיוחד. למשל, נגיד שאם התורה מנבאת שעם ישראל יחזור לארץ ישראל, בסדר? קיבוץ גלויות. אוקיי. עכשיו עם ישראל חוזר לארץ ישראל. עכשיו אם לא הייתי יודע שהייתה נבואה של התורה, אוקיי, עמים שונים יש להם כל מיני היסטוריות, לפעמים הם חוזרים, לפעמים לא חוזרים, יש להם סנטימנטים לארץ ישראל, אפשר להסביר את זה בכל מיני צורות, והם חזרו, מה זה מוכיח? זה לא מוכיח שום דבר. אבל אם התורה או הנביאים, לא משנה, אומרים מראש שהדבר הזה יקרה, ואיכשהו העם שחזר למולדתו אחרי אלפי שנים זה בדיוק עם ישראל שעליו מדובר, ולא שום עם אחר, אז זה אומר שעם ישראל בהקשר הזה הוא ה-שש שש שש שש שש שלנו. כי אנחנו סימנו מראש את עם ישראל כעם מיוחד. אם זה היה קורה לאחד מהעמים, בסדר, יש סיכוי שלאחד לחמש מאות עמים זה יקרה לו. יש חמש מאות עמים בעולם, אז לאחד מהם זה יקרה. אבל אם מסמנים לי מראש, לא לא, זה יקרה לעם ישראל, אז הוא הופך להיות שש שש שש שש שש. נכון? הסימון מראש אומר, האירוע הזה הפך להיות מיוחד מול כל שאר האפשרויות, ואם הוא קרה זה אומר דרשני. הסימון שזה מיוחד יכול להיות סובייקטיבי. זה בכלל לא משנה. כל השאלה האם דבר מיוחד, עד כמה סיכוי של דבר מיוחד יקרה, היא שאלה שנשאלת אחרי שסימנו משהו כמיוחד. ברור, כמובן, שאם אנחנו מסמנים אותו כמיוחד אחרי שהוא קרה, רק בשביל להוכיח משהו, זה כמובן כשל. כן? זה אד-הוק. אוקיי. מישהו יגיד יצא אחת, שתיים, ארבע, שבע, לא יודע מה, ואז אני מוצא את זה בדילוגי אותיות בתורה. כן? אתה מוצא את זה בדילוגי אותיות בתורה כי אתה חיפשת בדיוק את הצירוף הזה. גם אני הייתי מוצא את זה גם בצ'יפופו. בסדר, אז כי אתה חיפשת את זה אחרי שזה קרה. אחרי שזה קרה תמיד אתה יכול למצוא משהו שכאילו מנבא את העניין הזה. אוקיי? אז לכן ברור שאם אני יודע את הנבואה הזאת מראש, אז הנבואה הזאת מסמנת את האירוע הזה כאירוע מיוחד, ועכשיו אם הוא קרה זה באמת אומר דרשני. וזה לא, זה לא שאי אפשר לכמת את זה בסיכויים. כי אחרי שסימנתי את האירוע הזה כאירוע מיוחד, אז עכשיו מבחינתי כשאני שואל מה הסיכוי שלו, זה שש במינוס אלף. ומה האלטרנטיבה? שיקרה כל אחד מהאירועים האחרים, לא כל אירוע אחר לחוד, שהסיכוי הוא אחד, אחד פחות כלום. כן? נכון? אם אני מסתכל, אני אמרתי קודם, כל אלפייה כזאת הסיכוי שלה הוא שש במינוס אלף. אז אין אחד שיותר מיוחד מהאחר, נכון? אם אני מסמן אחד כמיוחד, הוא לא מיוחד לעומת כל אחד מהאחרים, אלא לעומת כל האחרים. אז שתי האלטרנטיבות שלי, או שיקרה הדבר המיוחד או שיקרה משהו אחר, כלשהו, אחד מכל הדברים האחרים. שיקרה אחד מכל הדברים האחרים הסיכוי הוא אחד. שיקרה הדבר המיוחד הזה זה שש במינוס אלף. בסדר? כי ברגע שאירוע הופך להיות, אני מבודד אותו ומסמן אותו כאירוע מיוחד, אז אפשר גם להשתמש בסיכוי כמדד לחריגות. זאת אומרת, הקשר בין סיכוי לבין חריגות הוא קשר נכון. אבל השאלה סיכוי של מה? כשאתה מסמן משהו כדבר שאתה רוצה לבדוק את ההסתברות שלו, אז אתה צריך לבדוק את ההסתברות שלו מול כל השאר, ולא מול כל אחד מכל השאר. אוקיי? ולכן בסופו של דבר אפשר גם לתרגם את זה לסיכויים. טוב. אני רוצה לעבור לטענה נוספת. דיברתי על זה בשיעור הקודם. יש טענות כאלה שאומרות שכן, אנחנו מגיעים למסקנה שיש אלוהים, כי בלי שיש מישהו שיצר את העולם, את היקום המורכב שלנו, הוא לא היה נוצר מעצמו. כן? זה הטיעון הפיזיקו-תאולוגי. אז אנשים אומרים כן, אבל אלוהים זה לא הסבר. אלוהים זה לא הסבר, אתה ממציא משהו שאתה לא יודע להגיד עליו כלום, לא יודע להבין בו שום דבר, עכשיו הכל ברור. עכשיו אני יודע, למה? כי מי שברא את העולם זה אברקדברא. ומה זה אברקדברא? זה בסך הכל אומר לי באופן אחר לא יודע. אז גם אני לא יודע. מה מוסיפה התוספת של אלוהים כשבכלל אתה לא יודע להגיד עליו שום דבר? במה זה שונה ממישהו שאומר לא יודע מי ואיך נוצר, מי ברא את העולם או איך נוצר העולם? אוקיי? אז אני אמרתי על זה שזה כמו כן העקבות של פו הדב. זה שפו הדב רואה עקבות בחול והוא הולך אחריהם ובסוף הוא מוצא שזה העקבות של עצמו כמובן, אבל כשאתה רואה עקבות בחול זאת ראיה לזה שמישהו עבר שם והטביע את העקבות האלה. טבע את העקבות האלה. גם אם אני לא יודע להגיד על אותו אחד שום דבר, כלום אני לא יודע להגיד עליו חוץ מזה שהעקבות שלו הן נראות כך. בסדר. גם על אלוקים אני יודע, העולם שהוא ברא נראה כך. העולם שאותו אנחנו מכירים. זה לא נקרא להגיד עליו משהו, נכון? אתה רוצה להגיד עליו משהו, אתה רוצה להגיד עליו משהו שהוא בלתי תלוי בעולם, שהוא הטביעות אצבע שלו, כן, הביטוי המעשי שמכוחו אתה מסיק עליו. אז אותו דבר עם העקבות. למישהו יש ספק שאם יש עקבות על החול זה לא מוכיח שמישהו עבר שם? כי אני לא יודע להגיד שום דבר על מי שעבר שם? מה פתאום. אני לא בא להציע הסברים, אני בא להוכיח שהיה שם מישהו שעבר שם וטבע עקבות בחול. וההוכחה היא הוכחה טובה. האם הדבר הזה הוא הסבר? אולי לא. מה אכפת לי. תקרא לזה הסבר, אל תקרא לזה הסבר, מה זה מעניין. אני לא בא להסביר, אני בא להוכיח. כשאני מוכיח את קיומו של אלוקים אני לא מחפש הסברים. אני מוכיח שחייב להיות משהו כי בלי אותו משהו לא היה נוצר דבר כל כך מורכב באופן ספונטני, מעצמו. אוקיי? לכן השאלה אם מה שיצרתי פה הוא הסבר או לא הסבר היא לא רלוונטית. הטיעון הזה לא בא לתת הסבר, הטיעון הזה בא להוכיח טענה. אני רוצה לדבר על גוון קצת שונה של אותה טענה, שזה מופיע במאמר של אליעזר ליבוביץ, הבן של ישעיהו, הפיזיקאי בתל אביב, אתאיסט מיליטנטי. והוא אומר ככה: החולשה העיקרית של רעיון המתכנן התבוני הינה בכך שאי אפשר לראות בו הסבר כלשהו לתופעה שאותה הוא מתיימר לבאר. כן, מה שבעצם אמרתי קודם, אבל תראו, הוא מפרט: את הטיעון המרכזי העומד בבסיסו אפשר להציג כדלקמן: אף אדם בר דעת לא יחשוב שהציורים המופלאים שצייר מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית נוצרו כתוצאה מתהליכים מקריים, ללא כוונה וללא אינטליגנציה. כיוצא בזה לגבי מטוס אף שש עשרה. על אחת כמה וכמה שהסבר כזה מתחייב למערכות ביולוגיות בעולם שמורכבותן גדולה לאין שיעור. כן, השעון של פיילי וכל הדברים שדיברנו עליהם. ואולם הישג זה מבוסס על קל וחומר של שטות. הסברה שיצור תבוני תכנן את האף שש עשרה מהווה אומנם הסבר מניח את הדעת לקיומה של מערכת מורכבת זו, משום שאנו יודעים על קיומם של מהנדסי אווירונאוטיקה באופן בלתי תלוי בהכרתנו את המטוס עצמו. המחשבה שיד אדם תבוני ציירה את הקפלה הסיסטינית יש בה כדי להסביר את הציורים רק משום שיש בידינו ידיעה מוקדמת על קיומם של יצורים שיכולים לתכנן ולבצע ציורים כאלה. לגבי עולם הטבע והיקום, אין לנו כל ידיעה מוקדמת על קיומה של תבונה שמסוגלת לתכננו. הסקה מקיומו של העולם המורכב והמופלא על מציאותו של מתכנן תבוני איננה ביאור של התופעה אלא תוצאה פסיכולוגית שלה. כן, בעצם זה לא נותן הסבר. עכשיו תראו, אם אני, תחשבו על הדוגמאות שהוא מביא, נגיד אני רואה מטוס או הציורים של מיכלאנג'לו, אוקיי? הוא אומר: טוב, היה פה איזה צייר שצייר את זה, אז הוצאתי הסבר. למה הוצאתי הסבר? כי אני יודע שיש ציירים בעולם. עכשיו אני פוגש ציור. לא ברור איך ציור נוצר, אני עומד בפני סימן שאלה. יש לי הסבר. מה ההסבר? היה צייר שצייר את זה. ואני הרי יודע על קיומם של ציירים בעולם. בעצם לקחתי דבר לא מוכר והעמדתי אותו על טענות שהן טענות מוכרות לי, שיש ציירים בעולם. ולכן בעצם הסברתי אותו, נכון? להסביר משהו פירושו לקחת משהו לא מובן ולבאר אותו, אני אומר לבאר במקום להסביר כדי לא להיות מעגלי, לבאר אותו על בסיס עקרונות שאותם אני מבין. זה נקרא להסביר, להציע הסבר, נכון? עכשיו הוא אומר, להסביר את העולם במונחי זה שיש אלוקים שברא אותו זה לא הסבר. אתה לא מכיר, אתה לא יודע א-פריורי על קיומם של אלוהימים שבוראים עולמות. זה לא כמו ציירים או מהנדסי אווירונאוטיקה, ולכן בעצם לא הצעת לי שום הסבר. אז על זה עניתי קודם, אמרתי שהראיה הפיזיקו-תיאולוגית לא מחפשת הסבר. היא פשוט מוכיחה את קיומה של ישות כלשהי. למשל אם הייתי רואה מטוס, אדם באפריקה היה רואה מטוס. מטוס בואינג שבע ארבע שבע. בסדר, לא יודע איזה בואינג, מטוס, בסדר, כלשהו, בסדר, טס באוויר, הוא עולה עליו, הוא טס בו, לא יאומן כי יסופר. הוא לא יודע בחיים שלו, הוא לא שמע על התחום של אווירונאוטיקה. אוקיי? האם הוא יניח שהמטוס הזה צומח על עץ? גדל על עץ, יש עץ מטוסים. לוקהיד מרטין קוראים לעץ הזה. ברור שלא. למה לא? כי זה דבר מאוד מורכב, גם רואים שהוא מלאכותי אגב, אבל לא משנה, זה עוד פרשייה. הוא דבר מאוד מורכב וברור שמישהו יצר אותו. אני לא ידעתי עד עכשיו על קיומם של מהנדסי אווירונאוטיקה, עכשיו למדתי על קיומם. אני רואה שיש אנשים שיודעים לייצר דברים כאלה. נעים מאוד, קוראים להם מהנדסי אווירונאוטיקה. אוקיי? זה פשוט שטות להגיד שאם לא הייתי יודע על קיומם של מהנדסי אווירונאוטיקה, הייתי חושב שהמטוס נוצר מעצמו. שטויות. אוקיי? עכשיו, כן, אותו דבר עם הציורים. אם הייתי רואה ציורים מאוד יפים, מיוחדים, כן, על הקיר, תקרת הקפלה הסיסטינית, הייתי שואל את עצמי איך זה נוצר? אף אחד לא היה מקבל שזה נוצר מעצמו, גם אם אתה לא יודע על קיומם של ציירים בכלל. אתה לא צריך לדעת על קיומם. נכון שאולי אתה יכול להגיד שהמסקנה הזאת לא מהווה הסבר במצב כזה, כי הסבר פירושו להשתמש במשהו מוכר לי ולהסביר באמצעותו דבר שאותו אני לא מבין. אוקיי? ופה לא השתמשתי בדבר מוכר לי, אלא השגתי מסקנה שיש משהו שלא היה מוכר לי קודם. עכשיו אני מכיר אותו כתוצאה מהשיקול הזה. אוקיי? אז זה לא הסבר. אבל ההוכחה בעינה עומדת. המסקנה של ההוכחה הזאת אולי לא נכון לקרוא לה הסבר, אבל זאת אכן מסקנה שיוצאת מהטיעון הזה. המסקנה היא מסקנה נכונה. אוקיי? לכן חיפוש הסבר פה הוא מוטעה. אבל אני אגיד יותר מזה, הוא טועה טעות יותר גסה אלי ליבוביץ', אליה, אליה, לא יודע. הוא מניח שהסברים זה העמדה על המוכר. כן, אם אתה רוצה להסביר, כמו שאמרתי קודם, אתה רוצה להסביר משהו, אתה מחפש באמצעות העקרונות המוכרים לך איך לתאר שנוצר הדבר הזה. למשל, מטוס התרסק. קמה ועדת חקירה שבודקת מה קרה, למה זה קרה? מצאו סדק בכנף, בסדר? והכנף באמת נשברה, מצאו שם איזשהו סדק או משהו כזה. יפה, הם כותבים את הדו"ח, עכשיו אנחנו מבינים למה המטוס התרסק. מה עשינו פה בעצם? לקחנו עקרונות שאנחנו מכירים אותם, אנשי הוועדה הם אנשים מומחים באווירונאוטיקה, בלא יודע מה, מאמצים על חומרים ודברים כאלה של הכנף. הם לוקחים את החומר שמוכר להם, שהם יודעים אותו, ומשתמשים בו כדי להסביר את האירוע שעד אותו רגע לא הבנו. למה המטוס התרסק? אז השתמשנו בעקרונות שאנחנו מבינים כדי להסביר אירוע שלא היה מובן לנו. זה המושג הרגיל של הסבר. אוקיי? אבל מה שאלי ליבוביץ' מתעלם ממנו או לא מודע לו, זה שהמדע מתקדם בהגדרה, תמיד, על ידי הסברים מהסוג ההפוך. העמדה על הלא מוכר, לא העמדה על המוכר. אני לוקח דבר מוכר ומעמיד אותו על עקרונות לא מוכרים. בניגוד למה שעושה ועדת החקירה למטוס. קח דוגמה, נגיד חוק הגרביטציה של ניוטון, כן? כולנו יודעים שיש תופעת גאות ושפל, זה היה מוכר מזמן. כולנו יודעים שהכוכבים מסתובבים סביב כדור הארץ. כולנו יודעים שעצמים בעלי מסה שאנחנו עוזבים אותם נופלים למטה. נכון? כולנו יודעים את התופעות האלו. אף אחד לא העלה בדעתו שיש קשר בין התופעות האלו. בא ניוטון ואמר, תראו, כל התופעות האלה ועוד הרבה אחרות, אני יכול להסביר אותן באמצעות עיקרון אחד. קוראים לו חוק הגרביטציה. בסדר? כוח הגרביטציה, חוק הגרביטציה, לא משנה כרגע. עכשיו, את חוק הגרביטציה לא ידענו עד ניוטון. התופעות היו מוכרות לנו היטב. להיפך, עד ניוטון אף אחד אפילו לא שאל למה זה קורה. זה טיבו של עולם, אז למה זה קורה? למה יש עצים בעולם? יש עצים. למה יש גאות ושפל? כי יש גאות ושפל, ככה העסק מתנהג. מה יש לי לשאול? ואתה הרבה פעמים המדען הגאוני המבריק זה אותו אחד ששואל שאלה במקום שאנשים אחרים עוברים על ידו. אתם יודעים איינשטיין פעם אמר שזה. היכולת שלו לחשוב מחדש על מושגי הזמן והמרחב, מה שהביא לתורת היחסות, זה בגלל שהוא התבגר מאוחר. ואנחנו מתבגרים מוקדם, כשאנחנו פוגשים את מושגי הזמן והמקום אנחנו כבר מבוגרים, אנחנו לא שואלים, זה חלק מהעולם, זה ברור, מה הבעיה. אבל הוא, ההתבגרות האינטלקטואלית שלו הקדימה את ההתבגרות הנפשית שלו. אז הוא עוד היה ילד שמוכן לשאול שאלות בשלב שכבר היה לו את הכלים לתת את התשובות. והוא היה מספיק חכם לתת את התשובות, אבל הוא היה מספיק ילד כדי לשאול את השאלות. אנחנו כשיש לנו את הכלים לתת את התשובות אנחנו כבר לא שואלים את השאלות, אנחנו כבר התרגלנו לכל התופעות האלה. אנחנו לא שואלים את השאלות האלה, מי אמר שהזמן הוא אוניברסלי? מי אמר שכל האנשים רואים את זרימת הזמן באותו קצב? איינשטיין שאל שם שאלות שאף אחד לא עלה בדעתו לשאול, אני לא מדבר על התשובות בכלל שהוא נתן, אלא על השאלות. כן? אותו דבר, אנחנו הרבה פעמים מתרגלים להמון המון תופעות והן נראות לנו כן, ככה העולם, מה יש לי לשאול? עד שמגיע מישהו אומר רגע רגע, מה זה ככה העולם? אמורה להיות סיבה למה העולם הוא ככה. אז ניוטון למשל לקח אוסף של תופעות שעל פניהן נראה שאין שום קשר ביניהן. הוא אמר יש לכל התופעות האלה הסבר משותף, קוראים לו חוק הגרביטציה או כוח הגרביטציה. אוקיי? עכשיו מה הוא עשה פה? הוא לקח תופעות שהן בסך הכל מוכרות לכולנו, וכדי להסביר אותן במירכאות הוא השתמש בעיקרון שהוא המציא אותו עכשיו, חוק הגרביטציה, עיקרון לא מוכר. אז באיזה מובן הדבר הזה הוא הסבר? מה זה הסבר? הסבר זה תמיד לקחת משהו לא מוכר ולהסביר אותו באמצעות עקרונות מוכרים, נכון? כמו ועדת החקירה של המטוס. אבל כאן אנחנו לוקחים אירועים מוכרים, כן, ידועים לנו, מוכרים לנו, ומסבירים אותם במונחי משהו שאותו המצאנו עכשיו, יצאנו, המצאנו, איך שתקראו לזה.

[Speaker B] הוא משלב את כל הדברים שלא מוכרים לך, הוא משלב אותם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הם כן מוכרים. הם כן מוכרים.

[Speaker B] אלו שמוכרים לך, שאתה לא חשבת שהם מצטרפים, אבל הוא משלב.

[הרב מיכאל אברהם] הוא משלב אבל את הדברים המוכרים, לא את הדברים הלא מוכרים. זאת אומרת, זה הסבר שלוקח את המוכר ומעמיד אותו על הלא מוכר. הפוך ממה שהיינו חושבים על הסבר. בדרך כלל הסבר זה לקחת משהו לא מובן, התרסקות של מטוס, וניסיון להסביר אותו באמצעות חוקי האווירודינמיקה או אווירונאוטיקה, אוקיי? שהם אנחנו מכירים אותם, מי שמומחה מכיר אותם, אוקיי? זה הסבר רגיל של העמדה על המוכר. ההסברים מהסוג של חוק הגרביטציה זה הסברים שעובדים בלוגיקה הפוכה, הם לוקחים דברים שמוכרים לנו ומסבירים אותם באמצעות עיקרון או עקרונות שלא מוכרים. אז באיזה מובן זה הסבר? למה זה הסבר? הסבר בדרך כלל אמור להפוך משהו שלא מובן למשהו מובן, פה אתה לוקח משהו שהוא מובן והופך אותו ללא מובן. למה זה הסבר? והתשובה נעוצה בתורה של פילוסוף סוציולוג של המדע בשם תומאס קון. תומאס קון, עצם זה שאני אומר סוציולוג או פילוסוף של המדע בגלל שהוא תולה את המתודולוגיה המדעית, את דרך ההתקדמות המדעית, במסגרת סוציולוגית, לא במסגרת פילוסופית או לוגית. והוא אומר בעצם ככה, קרל פופר טען שההגדרה לתיאוריה מדעית זאת תיאוריה שניתן להעמיד אותה למבחן הפרכה. נכון? הוא אמר בעצם בניגוד למה שאנשים חושבים, תיאוריה מדעית זאת לא תיאוריה שהוכחה, אין לנו שום דרך להוכיח תיאוריה מדעית, תיאוריה מדעית זאת תיאוריה שטרם הופרכה. זה נקרא תיאוריה מדעית. למשל התיאוריה שכל העורבים הם שחורים, אין לנו שום דרך להוכיח את התיאוריה הזאת. אתה לא יכול לצפות בכל העורבים, אתה לא יכול לדעת שצפית בכל העורבים, איך תדע אולי יש עורבים שלא ראית? אוקיי? לכן התיאוריה הזאת היא לא תיאוריה שניתן להוכיח אותה. אז מה כן? יש לי היפותזה שכל העורבים הם שחורים. עכשיו אני עושה ניסיונות, אני בודק, מסתכל על עורב אחד וואלה שחור. וואי עוד עורב אחד גם הוא שחור. עוד אחד גם הוא שחור. אמר טוב אם יש כמה וכמה עורבים בכל מיני מקומות, לא משנה, גיוון בראיות, כל מיני דברים כאלה שכולם שחורים, זה מאשש את הטענה שכל העורבים הם שחורים. להוכיח את הטענה הזאת אי אפשר, לאשש אותה, זה כבר לא בדיוק פופר אבל אחרים לא משנה, לאשש אותה כן אפשר. פופר טען אי אפשר להוכיח, הוא גם התעלם מהעניין של האישוש, והוא טען אבל אפשר לפרוך. מה זאת אומרת? אם אני אביא עורב אחד שהוא בצבע ורוד פרכתי את התיאוריה הזאת, נכון? והתיאוריה כזאת אי אפשר להוכיח אותה אבל אפשר לפרוך אותה. כמובן לא אמרתי שכל תיאוריה מדעית היא תיאוריה שהופרכה. זה לא. אלא זו תיאוריה שניתן להפריך אותה, זאת אומרת שקיים ניסוי שאנחנו יכולים להעמיד את התיאוריה בניסוי הזה ולבדוק. וישנה תוצאה שאם היא תתקבל היא תפרוך את התיאוריה. עכשיו אם עשיתי את הניסוי והתוצאה הפורכת לא התקבלה, אז התיאוריה נותרת מאוששת או נשארה, איך שלא תקראו לזה, אבל טרם נפרכה. זו הייתה התזה של פופר. אומר לו תומס קון, זה מאוד יפה, תיאוריה נהדרת. אני חושב פאולי אמר את זה על פרמי או להפך, אני כבר לא זוכר, שהתיאוריה שלו על חלקיקים אלמנטריים היא תיאוריה איך לצוד פילים. למה? אם תשים את זה על השלט ליד המעיין, תכתוב את התיאוריה שלך, הפיל יגיע לשתות את המעיין, יסתכל על התיאוריה, הוא יהיה מהופנט מהתיאוריה הזאת ותוכל לתפוס אותו. זאת אומרת, ככה צדים פילים. אומר לו תומס קון, זו תיאוריה לצוד פילים, בפועל המדע לא עובד ככה. לפי פופר, אם יש תיאוריה מדעית, עשיתי ניסוי והוא פרך את התיאוריה, אני צריך לזרוק את התיאוריה, לחפש תיאוריה אחרת. זה לא קורה כך. אם יש לי תיאוריה טובה, אתה יכול להעמיד אותה במבחני הפרכה, אחד, שניים, שלושה, עשרה, היא לא עומדת בהם, אוקיי, צריך עיון אבל ממשיכים לתוספות הבאה. לא זורקים את התיאוריה. מתי זורקים אותה? קודם כל עובדתית, מה ההצדקה צריך לדון, אבל עובדתית ככה זה מתנהל. הוא צודק תומס קון, למרות שהוא סוציולוג. למה, אז מתי כן זורקים אותה? מתי שיש כבר, זה עובר איזה שהוא רף או מינון מסוים של תוצאות, יותר מדי תוצאות שהתיאוריה כבר לא מצליחה להסביר. במצב כזה אומר תומס קון, יש משבר פרדיגמטי. אנחנו חיים בתוך פרדיגמה נתונה, כן? תיאוריה מדעית נתונה, יש תוצאות, הרבה תוצאות שהיא מסבירה, פתאום יש תוצאה שהיא לא מסבירה. וואלה, הערת אזהרה. ממשיכים, יש עוד תוצאה שהיא מסבירה, עוד פעם תוצאה שהיא לא מסבירה. מצטברות לאט לאט, לא תיאוריה, תופעה. מצטברות לאט לאט תופעות, יותר ויותר תופעות שהתיאוריה לא מסבירה. באיזשהו שלב נוצר משבר פרדיגמטי. כן, זה משבר שהקהילה המדעית, וזה שוב פעם סוציולוגי, כי אין לנו קו שאומר כמה מקרים שהתיאוריה לא מסבירה זה מה שקובע שהתיאוריה לא נכונה. אין דרך לקבוע 17 מקרים והלאה, נכון? אבל יש איזושהי תחושה בקהילה המדעית שאומרת משהו פה דפוק בממלכת דנמרק. צריך להחליף את הפרדיגמה. ואז מחפשים תיאוריה חדשה, פרדיגמה חדשה. פרדיגמה זה מסגרת מחשבתית, כן? שבתוכה יתנהל המדע הזה. בקיצור תולדות המדע מתנהלות ועובדתית ובוודאי צדק קון, תולדות המדע מחולקים לשני סוגי תקופות. יש את התקופה שבה אנחנו עובדים בתוך הפרדיגמה. יש תיאוריה, יש פרדיגמה, בתוכה אנחנו עושים ניסיונות, חלקם מצליחים, חלקם לא מצליחים, אבל אנחנו עובדים בתוך הפרדיגמה הזאת ויש לנו אמון שזאת הפרדיגמה הנכונה. באיזשהו שלב מצטברות יותר מדי עובדות שהפרדיגמה הקיימת לא מצליחה להסביר. ואז הקהילה המדעית אומרת טוב, פה יש משבר פרדיגמטי, הפרדיגמה לא עובדת, צריך לחפש משהו אחר. בינתיים אנחנו עוד לא יודעים, אין לנו משהו אחר. אז זה שלב של משבר, לא יודעים מה לעשות. באיזשהו שלב מישהו מעלה הצעה: יש לי פרדיגמה חדשה שהיא תסביר גם את העובדות האלה שקודם לא הוסברו. אוקיי, יפה, יש פרדיגמה חדשה, עבר מהלך תהליך המשבר, עוברים לעבוד בתוך הפרדיגמה החדשה. עד שמצטברות מספיק ראיות נגד לפרדיגמה החדשה, ואז שוב פעם משבר ושוב פעם פרדיגמה נוספת וכן הלאה. תולדות המדע זה תמיד עבודה בתוך הפרדיגמה, משבר פרדיגמטי, החלפת פרדיגמה, עבודה בתוך הפרדיגמה החדשה, משבר, החלפה, עבודה בתוך וכן הלאה. ככה זה עובד, ככה המדע מתקדם. אוקיי. אז בעצם אומר תומס קון, מה קורה בתוך בעבודה בתוך הפרדיגמה? עבודה נגיד עבודה בתוך הפרדיגמה, בדרך כלל נגיד כל מי שעסק קצת מחקר אי פעם יודע מה זה נקרא לעבוד בתוך פרדיגמה. כמעט אף מדען לא עובד מחוץ לפרדיגמות. יש לא יודע מה תורת הקוונטים, משוואת שרדינגר, מה שלא יהיה, אתה פותר את משוואת שרדינגר למקרה כזה, למקרה אחר, כל מיני מקרים כאלו, מקרים מעניינים, אתה מוצא כל מיני תופעות מעניינות, אבל המסגרת המושגית ברורה וידועה ואתה לא שם אותה למבחן. המסגרת המושגית היא ברורה. משוואת שרדינגר יש לה פתרונות, כך וכך עושים, כך וכך פותרים, זאת המשמעות, כך מתייחסים לתוצאות, זה אנרגיה, זה תנע, זה זה, כל הדברים, הכל ידוע. הכל ידוע. כל פעם בעיה אחרת, פעם זה בור פוטנציאל כזה, פעם זה עיגול, פעם זה לא יודע מה גליל, פעם לא משנה כל מיני דברים חלקיקים מרובים, חלקיק אחד, כל מיני בעיות אבל זה הכל בתוך אותו אותה מסגרת מושגית. כן, המסגרת המושגית ידועה. ולכן אתה מחפש, אתה פותר כל פעם בעיות באמצעות המסגרת המושגית הידועה שזה בעצם אומר העמדה על המוכר. נכון? אתה נתקל בתוצאה נגיד בניסוי, נתקל בתוצאה בניסוי אתה לא מבין אותה, אתה פותר את משוואת שרדינגר ואתה מראה שהפתרון באמת מתנהג ככה. אז הסברת את הדבר הלא מוכר על בסיס הדבר המוכר. זה הסבר מהסוג של העמדה על המוכר. אוקיי? מה קורה כשיש יותר מדי תוצאות שהפרדיגמה לא מצליחה להסביר אותם? פתאום הפרדיגמה הזאת כנראה לא נכונה, צריך לזרוק אותה. צריך להחליף פרדיגמה. מה עושים עכשיו? עכשיו יש לנו את כל התוצאות שאנחנו לא מבינים, בסדר? אבל מדדנו אותם, אנחנו יודעים שהם נכונות. אוקיי? ואנחנו מחפשים פרדיגמה חדשה שהיא לא מוכרת לנו ולא מובנת לנו, שיתרונה יהיה בזה שהיא תציע הסבר לכל המקרים האלו. כשנמצא פרדיגמה כזאת, אנחנו בעצם עושים תהליך של העמדה על הלא מוכר. לא העמדה על המוכר. כי אנחנו לוקחים את כל המקרים שאנחנו יודעים אותם כבר, מדדנו, אנחנו יודעים שזה זה התוצאה הנכונה, ומסבירים את המקרים האלו, זה מה שעושה תאורטיקן, מסבירים את המקרים האלו באמצעות משהו שהמצאנו עכשיו. הוא לא היה ידוע לנו. משהו תאוריה חדשה. אז בשלבי משבר או בשלבי החלפת פרדיגמה ההסברים הם הסברים של העמדה על הלא מוכר. עבודה בתוך הפרדיגמה ההסברים הם העמדה על המוכר. אוקיי? עכשיו מתי מדע מתקדם? מדע מתקדם כשאני לומד על תאוריה חדשה. התאוריה הקיימת כנראה לא נכונה ועכשיו אני מבין שצריך תאוריה חדשה. מצאתי את התאוריה החדשה הופ התקדמתי, למדתי משהו חדש שקודם לא ידעתי אותו. עבודה בתוך הפרדיגמה העמדה על המוכר היא לא באמת התקדמות מדעית. התקדמות מדעית אמיתית לא נוצרת ככה, לא נעשית בצורה כזאת. נכון? כי התאוריה ידועה. לכל היותר אתה יכול להסביר עוד ועוד עובדות באמצעות התאוריה הידועה הזאת ואתה לא לומד משהו מדעי חדש. זה יותר טכנולוגיה מאשר מדע. אתה משתמש בתאוריה הקיימת כדי להסביר עוד מקרים. אוקיי? הסברים בשלב של החלפת פרדיגמה זה הסברים של העמדה על הלא מוכר. כן, כשניוטון מצא את חוק הגרביטציה הוא בעצם מצא פרדיגמה חדשה. יש לנו עכשיו תורה חדשה, תורת הגרביטציה, שבאמצעותה אנחנו יכולים להסביר המון תופעות. משם והלאה עד תחילת המאה ה-20 הכל התנהל בתוך הפרדיגמה של ניוטון. היו 250 שנה, לא יודע כמה זה היה, 150 שנה בערך, 150 שנה בערך של עבודה בתוך הפרדיגמה. כולם פתרו את המשוואות במונחי הפרדיגמה של ניוטון. אוקיי? אף אחד לא עלה בדעתו לערער על חוק הגרביטציה של ניוטון עד שבא איינשטיין ואמר לא נכון החוק הזה לא נכון. הוא נכון למסות קטנות, למהירויות נמוכות, לכל מיני דברים מהסוג הזה, הוא לא נכון במסות גדולות, במהירויות גדולות, בצפיפויות מסה גדולות וכן הלאה, הוא לא נכון. מה הוא עשה בעצם? הוא החליף פרדיגמה. תורת היחסות באה במקום המכניקה של ניוטון. זה החליף פרדיגמה. ותורת היחסות גם לא עומדת בכל מיני מבחנים. יש בעיות עם תורת הקוונטים וזה אז עכשיו מחפשים מיתרים. זה תאוריה חדשה, פרדיגמה חדשה שהיא תהיה כללית עוד יותר. בדרך כלל אגב התאוריות הראשונות נשארות נכונות בתחום מסוים. אתה מרחיב את זה כי זה לא נכון באמת, אבל לתחום מסוים זה מקורב זה קירוב מספיק טוב, אוקיי? ואז אתה עושה הרחבה. בדרך כלל החלפת פרדיגמות בפיזיקה מודרנית לפחות זאת בעיקר הרחבה. אתה לא זורק את התאוריה הקודמת לפח. אתה רק מבין שהיא נכונה רק בתחום מסוים. למהירויות נמוכות או מסות גדולות או טמפרטורות גבוהות או משהו כזה.

[Speaker B] קח גם דבר פרדיגמות שהם במסגרת של משהו גשמי למשל. יש לך אדם חי אדם מת. איך אתה איך אתה מסביר את הדברים האלה? זאת אומרת, אתה בעצם רואה שהמכניקה עובדת. אני יכול לבנות כזה בן אדם, אבל להחיות אותו שיעשה אחר כך איזה שהוא משהו הוא אתה מדבר על וקטור אחר לגמרי.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי איך זה קשור למה שאמרתי.

[Speaker B] בתוך הפרדיגמה אתה יכול להוכיח מה שאתה רוצה, כחוקים של איינשטיין, אבל אתה עובר לאופרה אחרת, אתה מחליף פרדיגמה.

[הרב מיכאל אברהם] אם יש תופעות שאתה לא יכול להסביר אותן במונחי הפרדיגמה הקיימת, אתה צריך להחליף פרדיגמה, לעבור לפרדיגמה אחרת שתצליח להסביר גם את השאלות שהפרדיגמה הקודמת לא יכלה להתמודד איתן. בסדר. לא יכול, אתה יכול לטעון שיש שאלות שאיתן שום פרדיגמה מדעית לא תצליח להתמודד. הנשמה שלנו, הבחירה שלנו, יכול להיות, לא משנה, אבל זה לא משנה, זה לא נוגע עקרונית למה שאני מדבר כאן. בסדר, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. בסדר. בוא נגיד לפחות לגבי החשיבה שלנו נדמה לי שהאיי-איי החדש כבר שם אותנו בפרופורציות אחרות ממה שחשבנו עד לפני שלוש ארבע שנים. בכל אופן אז מה שאני רוצה לומר בחזרה לאלי לייבוביץ', שהוא מניח שהסבר זה תמיד העמדה על המוכר. ואם אתה מעמיד על דבר לא מוכר זה לא הסבר. כל החלפת פרדיגמה בתולדות המדע זה העמדה על הלא מוכר. זה סתם שטות מה שהוא אומר, בלי קשר למה שאמרתי קודם שאני בכלל לא מחפש הסברים, תבדוק אם ההוכחה שלי טובה, עזוב אותי אם זה הסבר או לא הסבר. והוא לא צודק גם ביותר מזה, הוא לא צודק גם בהבנתו את המושג הסבר. זה לא נכון. המושג הסבר זה לא נכון שזה תמיד העמדה על המוכר. העמדה על המוכר זה הסבר כאשר יש פרדיגמה קיימת, זה נכון. נזכרתי, אני חושב פעם, היה בחור בישיבה שלנו שהיה חולה בצהבת חצי שנה. הזכרתי את זה, נכון? ואז גם שמה, ההורים שלו באתי אליהם ואמרתי להם באו יונים ששאבו לו את ה, אה?

[Speaker E] זה לא פה בפורום?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא היה פה? לא זוכר. אוקיי. היה חולה בצהבת איזה חצי שנה, דמות ידועה היום, לא משנה. יש לנו חבר משותף, הוא היה שם אצלו בבית חולים, הוא לא יצא מזה, חצי שנה עם צהבת. הביאו לו איזה מכשפה עם יונים כזה, שמו לו על הפופיק, היונים מתו והבחור תוך כמה ימים חזר לישיבה. לקח לו קצת זמן עד שהוא חזר לאיתנו אבל זהו זה נגמר, חזר לישיבה. ודאי ייאמן כי יסופר. אז אני חזרתי הביתה סיפרתי את זה להורים שלי. הורים שלי מבחינתם פונוביז' וגוש עציון זה אותו דבר. זאת אומרת הישיבה של החשוכים האלה שמה בגוש עציון מטמטמים לך את המוח, מאיפה אתה שואב את הרעיונות החשוכים והפרימיטיביים האלה. אז אמרתי להם תראו, אדם רציונלי זה לא אדם שלא מוכן לקבל שום תופעה שהוא לא יודע להסביר אותה במונחי העקרונות שהוא מכיר. זה בעצם מה שהם עשו ההורים שלי, נכון? זה לא מסתדר לנו עם העקרונות שאנחנו מכירים אז זה לא נכון. אדם רציונלי זה אדם שאומר טוב, אם יש לי עדויות אמינות אז זה כנראה נכון. לא מתאים לפרדיגמה הקיימת שלי, צריך להחליף פרדיגמה, צריך לחפש תאוריה אחרת שתסביר את העובדות האלה. אם אנחנו נישאר כמו אלי לייבוביץ' זה כמו עם ההורים שלי, כן? מה הוא בעצם אומר? אני לא אקבל שום הסבר שהוא לא העמדה על המוכר. או במילים אחרות, אתה יכול להישאר עם הפיזיקה של אדם הראשון, כי כל דבר שלא יתאים לפיזיקה שאיתו נולד אדם הראשון, לא אדם הראשון בבגרותו, הפיזיקה שהוא נולד איתה, כל דבר שלא יתאים לפיזיקה של אדם הראשון הוא פשוט לא נכון. זה כמו השיח הציבורי היום, כן? אם יש טיעון שביבי יוצא צדיק הוא לא יכול להיות נכון כי הרי ביבי יוצא צדיק. אז זה מצד אחד, מצד שני אותו דבר, זאת אומרת אם יש עובדות שמראות שביבי הוא מושחת לא יכול להיות, ברור זה מגמתי כי לא יכול להיות שביבי מושחת. אנחנו בעצם לא מוכנים לקבל שום עובדה ושום טיעון שסותרות את ההנחות הקיימות שלנו. וככה אנחנו מקובעים, זאת אומרת אנחנו לא מצליחים להחליף, לא מצליחים או לא רוצים להחליף פרדיגמה, וככה אנחנו נישאר עם הפיזיקה של אדם הראשון. ככה אנחנו באמת נראים לא בעולם הפיזיקלי, בעולם החברתי אידאולוגי שלנו. זה פחות או יותר ברמה של אדם הראשון, במחילה מכבודו שהוא היה בעצם חכם גדול אני לא יודע. טוב בכל אופן לענייננו הטענה בקיצור כשאני אומר שאלוקים הוא לא הסבר אז הטעות כפולה, א' הוא לא צריך להיות הסבר זו הוכחה לקיומו זה לא ניסיון להסביר את העולם, וב' אלוקים הוא כן הסבר. זאת אומרת אם קיומו של העולם לא יכול להיות מוסבר על ידי העקרונות שאותם אתה מכיר אז אתה צריך להחליף פרדיגמה. או להרחיב אותה, או לא יודע, אתה צריך לחפש פרדיגמה אחרת שכן יכולה להציע לך הסבר. אז אם היווצרות של עולם מורכב לא יכולה לקבל הסבר בלי להיזקק לקיומה של איזושהי ישות טרנסצנדנטית כלשהי, אז כנראה צריך להניח שישות כזאת באמת קיימת. ולא להיות מקובע בזה שרק אם יש, אם אני יודע שיש ציירים, אז אני מוכן לקבל שאת הקפלה הסיסטינית צייר צייר. ואם אני לא יודע שיש ציירים, אז היא נוצרה לבד. אתם יודעים שברור שגם במצב כזה אתה אף פעם גם לא תדע שיש ציירים. שכל ציור שתראה, אתה תגיד מי צייר אותו? כנראה נוצר לבד, כי הרי אני לא יודע שיש ציירים. אז מה ישכנע אותך שיש ציירים? אולי כשתראה אותם ממש מציירים, יכול להיות, אבל שום דבר חוץ מזה. אוקיי?

[Speaker B] יש דבר הפוך, כמו שאתה מדבר על ציירים. יש בתאילנד פילים שמציירים ציורים מדהימים. וזה ציירים?

[הרב מיכאל אברהם] ציירים, אבל לא ציירים. ציירים? ציירים. לא, ציירים לא חייבים להיות בני אדם אולי. זה שאלה מעניינת. בתוך הפרדיגמה של הציירים, אנחנו נתקלים בעובדות חדשות. אנחנו אומרים, טוב, אז ציירים זה לא רק בני אדם, זה גם פילים.

[Speaker E] דיברנו על זה בעבר, אבל הטיעון נגד זה יגיד, תשמע, זה לא שאני לא מוכן לקבל שיש בכלל ציירים, פשוט סטטיסטית אני מוכן לקבל סטטיסטיקה כמה נמוכה מאשר להאמין שיש ציירים. דיברנו על זה בזמנו עם הרב על כל הסיפורי מופתים שיש על הרבי מלובביץ' והבבא סאלי וכדומה. הרב אמר לי שבגדול הרבה אנשים פשוט טועים בסטטיסטיקה. אז אני אבוא ואני אגיד, לא נכון, הרב פשוט לא מוכן להרחיב את הפרדיגמה שיש מופתים שאנחנו לא יודעים להסביר את זה. אז איפה יבוא הגבול בין להגיד?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל שמה זה לא אותו דבר, כי שמה יש לי הסבר למה זה קרה. או יכול להיות לי הסבר למה זה קרה.

[Speaker E] נכון, זה סטטיסטיקה מאוד נמוכה, יותר מהסבר כזה. כן, העולם נוצר מורכב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, השאלה אם יש לך הסבר כזה. האם סטטיסטיקה כזאת היא באמת הסבר? לא, אני לא חושב. כי אם הרבי מלובביץ' באופן עקבי היה מגיע באמת לתוצאות האלה באופן עקבי לחלוטין, באופן מובהק נגד הסטטיסטיקה, הייתי מקבל את זה. השאלה אם זה המצב. השאלה אם לא בחרת שלושה מקרים שפגשת מתוך מאה אחרים שבהם הוא נכשל. אז אתה אומר הוא נביא, הוא, הנה יש לי דוגמאות נהדרות לזה. יש, מכירים? יש איזה מותחן של ג'ון ורדון, בחר מספר. מכירים את זה? שהוא אומר, המותחן נפתח ככה, נדמה לי שזה נפתח ככה. הוא אומר, אתה מקבל מכתב במעטפה, בתוך המכתב ועוד מעטפה קטנה בתוכו. במכתב כתוב ככה: תראה, אני יש לי יכולות על. הכותב מספר לי, אני הקורא את המכתב, יש לו יכולות על. אתה תבחר מספר בין אחד לאלף, ואני אנחש את המספר שבחרת. אם ניחשתי נכון את המספר שבחרת, אתה מבין שיש לי יכולות על? שלח לי עשרת אלפים דולר, אני אעשה אותך מיליונר. יש לי יכולות, אנחנו נעשה עסקה. תבחר מספר בין אחד לאלף, בחרת? תפתח את המעטפה הקטנה, בתוכה יהיה כתוב המספר שלך. בקיצור, אני בוחר שבע מאות עשרים וחמש. אוקיי? פותח את המעטפה הקטנה, שבע מאות עשרים וחמש. לא יאומן. מיד שולח לו עשרת אלפים דולר. מה אני? הבחור יעשה אותי מיליונר בככה. יכולות על כאלה. אוקיי? מה מתברר בסוף המותחן? הוא שלח עשרת אלפים מכתבים כאלה. אתה בוחר מספר בין אחד לאלף, זה אומר שעשרה אנשים מתוך העשרת אלפים אתה תקלע נכון למספר שהם בחרו. אותם עשרה אנשים לא יודעים שיש עוד עשרת אלפים שקיבלו מכתב כזה. אתה בטוח שאתה קיבלת מכתב כזה והוא קלע בדיוק למספר שאותו בחרת. אתה שולח לו עשרת אלפים דולר. עשרה אנשים כפול עשרת אלפים דולר זה הכנסה יפה, מאה אלף דולר. יצאת יפה עם ההכנסה, הכנסה יפה. למעט הוצאות הביול והמעטפות. אוקיי? בחשבון הרווחת יפה. עכשיו על זה בנויים לדעתי חלק גדול אם לא כל סיפורי המופתים שאנחנו ניזונים מהם. כל הרפואות האלטרנטיביות וכל הבולשיט הזה, כשאנשים מסבירים לי, סבתא שלי זה נס רפואי. זאת אומרת הרופאים התייאשו ממנה, אבל היא לקחה איזה אבן, אני לא יודע איזה משהו, עמדה על רגל אחת, אמרה קוקוריקו ושמה את האבן הזאת על הראש, ומחר בבוקר היא חזרה כמו אלי אוחנה. חזרה חזרה לאיתנה, איזה כדורגל, הייתה החלוץ המרכזי של נבחרת ישראל. אז אני אומר, אתה בדקת עוד אלף סבתות שעשו את אותו דבר וכמה מתוכן זה הצליח? כי יש סבתות מסוימות שמתרפאות ריפוי ספונטני. במחקר רפואי אנחנו יודעים שכשאתה עושה ניסוי, אתה צריך לעשות אותו כפול סמיות ומבוקר. נכון? כדי לנטרל פלצבו ולנטרל ריפוי ספונטני. נכון? אתה צריך לקחת. קבוצה של אלף אנשים שיעמדו על רגל אחת קוקוריקו ואבן על הראש, קבוצה של אלף אנשים אחרים שלא עושה את זה, כולם חולים באותה מחלה, ובוא תראה כמה מהאנשים האלה מתרפאים מול כמה אלה התרפאו. פה ניטרלת את הריפוי הספונטני, אבל עוד לא ניטרלת את הפלצבו, נכון? למה? כי פלצבו יכול להיות שעצם האמון שיש לך באבן עם הקוקוריקו הוא זה שגורם לך לריפוי. מה עושים בשביל זה? בקבוצה השנייה אומרים להם תשתו מים ותגידו קוקוריקו, גם זה עושה את העבודה. בסדר? אז גם להם יש אמון בשטות שמאכילים אותם. עכשיו האמון קיים כבר בשתי הקבוצות, ועכשיו נראה אחרי ניכוי הפלצבו והספונטניות, עכשיו נראה אם יש תוצאות מובהקות. אחרי שעשית ניסוי כזה אני מוכן לשים אבן על הראש עם קוקוריקו. אבל אף אחד לא עשה ניסוי כזה. איך אני יודע? כי אם היו עושים ניסוי כזה זאת היתה רפואה קונבנציונלית, לא אלטרנטיבית. זה עובד. אם זה היה עובד אז הרופאים היו משתמשים בזה. זאת אומרת רפואה אלטרנטיבית זה שם נרדף לרפואה שלא עובדת. זאת אומרת זה העיקרון. אז לגבי היונים, סיפרתי את זה, היונים כנראה לא עובד. בסוף בסוף התברר שהיונים כנראה לא עובדות. הייתה תקופה, הייתה תקופה שאפילו בבית חולים מאיר שמעתי ששמו יונים לחולי צהבת. כי אנשים, כמו שאמרתי, אם זה עובד זה רפואה קונבנציונלית. זה שאני לא מבין אז מה אם אני לא מבין, אם זה עובד בוא נלך על זה. אוקיי? אבל באיזשהו שלב התברר שכנראה זה לא. אני זוכר שראיתי מאמר שהרב טאו מהר המור, הוא עשה ניסוי על העניין הזה והוא טען שליונים יש משהו בנשימה שלהם, צריכה גם איזה נקב מאחורה לא רק מהפה. כשאתה שם את היונה על הפופיק ומצמיד אותם לפופיק כדי שלכאורה ישאבו את הבילירובין, אתה פשוט סותם להם את הנקב האחורי והן נחנקות, הן מתות. כי היונים האלה מתו אחת אחרי השנייה ואז כאילו הבריא. אוקיי? זה כאילו העיקרון. הוא אומר היונים מתות כי אתה חנקת אותם. אז למה הוא הבריא? הוא הבריא כי לפעמים מבריאים מצהבת. אוקיי? יש ריפוי ספונטני גם, קורה. אנשים מבריאים מצהבת, נכון? אז הוא הבריא ככה. לכן תעתועי סטטיסטיקה זה מה שנקרא אצל דניאל כהנמן, שעכשיו התפרסם בדיוק, התפרסם שהוא הלך לשוויץ למות. אז דניאל כהנמן קרא לזה חוק המספרים הקטנים. חוק המספרים הגדולים זה סטטיסטיקה נכונה, חוק המספרים הקטנים זה סטטיסטיקה לא נכונה. זאת אומרת סטטיסטיקה לא עובדת משתמשת תמיד בחוק המספרים הקטנים. פעם כתבתי איזה טור על שוברי שתיקה. כי חלק מהאנשים של שוברי שתיקה לא נראים לי רמאים וכאלה שרוצים לדפוק את מדינת ישראל וכולי. מצד שני כשהייתי בצבא לא ראיתי את כל מה שהם ראו. בסדר, יש פאשלות, יש דברים, נכון, אבל לא ראיתי את מה שהם ראו. אנשים יושבים שמה ופשוט יורים לתוך אוכלוסייה סתם ככה כי בא להם להתאמן על המקלע. יש סיפורים כאלה גם, חברון, ואני לא ראיתי דברים כאלה. אז מאיפה זה יצא? והם מציירים את זה כאילו זאת מדיניות קבועה של הצבא, זאת אומרת זה תיאור כאילו שזה לא איזה משוגע פעם שעשה את זה. אבל לא, אלה כאילו ככה זה מתנהל. אז אמרתי שאני חושב שזה חוק המספרים הקטנים. בן אדם ראה סיטואציה כזאת, זה משבר לראות דבר כזה, קשה לראות דבר כזה. אתה רואה בן אדם שפשוט רוצח אנשים בלי שום סיבה, יורה לתוכם, ומבחינתו כל הצבא הופך להיות ורמאכט, צבא נאצי, כי הוא ראה מקרה כזה. וגם השני ראה מקרה כזה, ואספת עשרה אנשים שאו שראו מקרה כזה או שדמיינו מקרה כזה וזה הפך להיות עכשיו תופעה כללית. ולכן יכול להיות שחלק מזה זה פשוט חוק המספרים הקטנים. יש המון דוגמאות לזה, זה נהדר. יש למשל ביל גייטס, הקרן של ביל גייטס. יש לו קרן ענקית לתמיכה בכל מיני דברים בחינוך. אז הקרן הזאת עשתה מחקר והיא ראתה שמבין בתי הספר, בתי הספר שמגיעים להישגים הכי גדולים בבגרות שלהם זה בתי ספר קטנים. ולכן היא אמרה כנראה בית ספר גדול זה בית חרושת, זאת אומרת צריך בית ספר קטן בשביל שהתלמידים יגיעו להישגים יותר טובים. השקיעו המון כסף בפיצול של בתי ספר גדולים לבתי ספר קטנים כי זה נותן טיפול אישי, יש אפילו הסברים כאלה, זה טיפול אישי ואינדיבידואלי וכולי, לכן זה הרבה יותר מוצלח. לא הצליח. למה לא הצליח? אתם יודעים למה? כי הבתי ספר שהגיעו להישגים הכי נמוכים גם היו בתי ספר קטנים. התפלגות ההישגים זה גאוסיאן. נכון? בתי הספר הגדולים נמצאים באזור מרכז הגאוסיאן, ההישגים הם בממוצע כי יש שם המון תלמידים. בתי הספר שנמצאים בזנבות של הגאוסיאן הם תמיד בתי ספר קטנים. בית ספר קטן יכול, יש לו עשרה תלמידים. תחשבו בית ספר שיש לו אחד, רק כדי לחדד את העניין. בית ספר שיש בו תלמיד אחד. נגיד שיש לי מאה בתי ספר שבכל אחד מהם יש תלמיד אחד. באחד מהם יהיה גאון. אז תחשבו כשנבדוק מכל בתי הספר איזה בית ספר יהיה עם ההישגים הכי טובים, הבית ספר עם התלמיד האחד שהוא במקרה גאון. או עשרה תלמידים שבמקרה יוצא חתך מאוד גבוה. עשרה תלמידים זה לא מספר גדול. יכול להיות שהצטברו עשרה תלמידים שהם מאוד טובים בבית ספר אחד. באותה מידה גם עשרה תלמידים מאוד גרועים יהיו בבית ספר קטן אחר. ובאמת כשבדקו את זה אחר כך, ראו שהשקיעו שם מיליארדי דולרים, שום דבר לא עזר. להיפך, אגב המסקנה היא שבית ספר גדול יותר טוב. בית ספר גדול יותר טוב כי הוא מציע יותר אופציות. אתה יכול לחפש יותר חברים, גם חברתי, גם לימודי. יש יותר מגמות נגיד. בבית ספר קטן אתה לא יכול לתת המון אפשרויות למגמות, נכון? יש לך עשרה תלמידים, אתה לא יכול לעשות את זה. היום מנסים לפתור את זה עם האינטרנט וכולי, אבל באותה תקופה לא. דווקא בית ספר גדול היה יותר מוצלח בסוף התברר. הנה זה דוגמה לחוק המספרים הקטנים. במספרים קטנים אתה יכול להגיע לכל תוצאה שאתה רוצה. במספרים קטנים ההתפלגות רחוקה מהמרכז, היא לא בממוצע. התוצאות הקיצוניות תמיד תהיינה שם. עוד דוגמה שהוא מביא שמה, וזה לקח יותר חשוב מכל הראיות ל… יש שמה למשל עשו סטטיסטיקה על תוחלת החיים לפי מקומות, והתברר שהמקומות עם תוחלת החיים הגדולה ביותר זה מקומות שנמצאים במיד-ווסט האמריקאי, יישובים במיד-ווסט האמריקאי, מצביעים רפובליקנים, חקלאים כאלה. ואז ההסבר כמובן היה, אגב תמיד כשיש הסבר צריך נורא להיזהר. כשיש הסבר הגיוני זה לוקח אותנו ישר בשבי. כמו עם בתי הספר הקטנים, מאוד קוסם להגיד שבית ספר קטן מקבל יחס אישי, זה נורא מוצלח. הסברים זה דבר מאוד מפתה, צריך להיזהר מהסברים. אם משהו הוא נורא הגיוני, תיזהרו ממנו. אותו דבר פה. אומרים לך מה תוחלת החיים, אז מוצאים יישובים קטנים במיד-ווסט האמריקאי, מצביעים רפובליקנים, אנשים רדנקס כאלה, לא משנה, אנשים פשוטים כאלה. טוב, אז התחילו לשאול, אולי חיי כפר, חיים נינוחים יותר, בלי הנוירוטיות של העיר, אז יש משך חיים. עד שהרחיבו את הסטטיסטיקה ומצאו שהיישובים שבהם תוחלת החיים הקטנה ביותר גם הם במיד-ווסט האמריקאי, מצביעים רפובליקנים וכולי. למה? כי באזור ההוא פשוט יש הרבה יישובים קטנים, זה הכל. במיד-ווסט יש הרבה יישובים קטנים. אז ביישובים קטנים תמצא גם את הקצה הזה וגם את הקצה הזה. כי יישובים גדולים תמיד סביב הממוצע, פחות או יותר תוחלת החיים סביב הממוצע. טוב, אז לענייננו, דיברנו על הסברים, זה לקח חשוב מה זה הסבר ולמה להיזהר מהסברים. תיזהרו מהסברים. עוד נקודה חשובה בקשר להסברים. אנחנו מוצאים שני סוגי הסברים גם בעולם המדעי ובכלל. יש הסבר פנומנולוגי, הסבר של תיאור, והסבר של מהות. מה זאת אומרת? נגיד ניקח את ניוטון, הוא מצא את חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה מתאר מה קורה לשני גופים בעלי מסה שיש ביניהם אינטראקציה. אבל זה תיאור, זה לא הסבר. מה קורה שתמיד כשיש שני גופים עם מסה הם מושכים זה את זה בכוח מסוים והתאוצה שנוצרת היא כך וכך וכולי. אבל אני יכול לדבר לא על חוק הגרביטציה אלא על כוח הגרביטציה. מה ההבדל ביניהם? חוק הגרביטציה זה רק החוק שמתאר מה קורה. כוח הגרביטציה זאת טענה על משהו שקיים במציאות שגורם למשיכה בין הגופים. יש כוח, זה משהו במציאות עצמה שגורם לגופים למשוך אחד את השני. חוק הגרביטציה מתאר את אופן פעולתו של כוח הגרביטציה. זאת בעצם הטענה. עכשיו כשאני מחפש הסבר, אז בהקשר המדעי הסבר פנומנולוגי זה הסבר של חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה הוא רק מסביר, נותן מסגרת כללית כדי להבין את כל התופעות. זה עדיין סוג של הסבר כי אתה נותן איזושהי מסגרת שמאגדת הרבה מאוד תופעות. כוח הגרביטציה זה כבר הסבר מהותי, זאת אומרת זה אומר לך מי הוא הגורם לתופעה הזאת. התצפיות המדעיות יכולות להביא אותנו אך ורק להסברים פנומנולוגיים, לחוק הגרוויטציה. את כוח הגרוויטציה אף אחד אף פעם לא ראה. אין דרך לראות את כוח הגרוויטציה. אנחנו רואים את מה שהוא עושה. אנחנו רואים איזשהו מושך, הגופים נמשכים אחד לשני, אבל אף אחד לא ראה את כוח הגרוויטציה, נכון? אנחנו מניחים שקיים כוח גרוויטציה כיוון שאם משהו קורה אז יש כנראה משהו שגורם לו לקרות, עקרון הסיבתיות. למה זה חשוב? כי אפרופו הסברים, כמו שדיברנו קודם על הסברים, כשאני אומר שאלוקים ברא את העולם אני בעצם מתכוון להסבר במובן של כוח הגרוויטציה. זאת הישות שמחוללת את מה שקורה פה, יצרה את העולם. אם מישהו יגיד לי, תראה, ההסבר למה שקורה בעולם זה חוקי הטבע. חוקי הטבע זה הסבר אלטרנטיבי. חוקי הטבע מסבירים איך העולם הזה נוצר, איך החיים השתכללו, אבולוציה וכדומה. זה גם הסבר, נכון? למה זה לא הסבר תחליפי להסבר של אלוקים? בגלל שהסבר באמצעות חוקי הטבע זה הסבר פנומנולוגי. חוקי הטבע הם לא ישים. חוקי הטבע מתארים את מה שקורה בטבע, נכון? יש חוקים מסוימים שמתארים את אופן התנהלותו של הטבע, אוקיי? אבל תיאור הוא לא הסבר. אז לכן אם אתה אומר לי, אני שואל אותך איך נוצר עולם כל כך מורכב, הוא אומר מה הבעיה, חוקי הטבע מסבירים איך נוצר עולם כל כך מורכב. אגב זה הסבר מצוין, הסבר פנומנולוגי. למה זה הסבר? כמו שאמרתי קודם עם חוק הגרוויטציה, כי הוא לוקח אוסף של המון המון עובדות שעל פניהם אנחנו לא רואים קשר ביניהם והוא מראה לך שבאמצעות סט מאוד קטן של חוקים אפשר להבין את כל העובדות האלה. אז לכן יש איזה כוח הסברי, זה סוג של הסבר, אוקיי? האם זה יכול להוות סיבה? כי הרי הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי מחפש סיבה, לא הסבר. מה הסיבה לזה שהעולם נוצר? כנראה שיש אלוקים שהוא הסיבה לכך שהעולם נוצר. זה לא הסבר, זה סיבה, אוקיי? המדע נותן לך הסברים. הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי מחפש סיבות, וזה לא אותו דבר. המדע למעשה מניח את קיומן של סיבות, אבל מה שהוא מוצא זה הסברים. זאת אומרת, המדע יכול להגיד שיש חוק גרוויטציה, המדע לא יכול להגיד שיש כוח גרוויטציה. כוח גרוויטציה אף אחד לא ראה. רק מה, יש הנחה במדע שאין אקשן אט א דיסטנס, אין פעולה ממרחק. אם יש שני גופים מרוחקים אחד מהשני לא יכול להיות שזה ימשוך את זה. בשביל שהוא ימשוך אותו הוא צריך איכשהו להגיע אליו ולהשפיע עליו ממרחק אפס. לא יכולה להיות השפעה ממרחק גדול. אז אני מניח שיש ישות כלשהי, קוראים לה כוח הגרוויטציה, שאיכשהו עוברת מהגוף הזה לגוף הזה ומושכת אותו. תורת השדה אפילו מתארת את זה בצורה יותר מעשית, כן? את כוח הגרוויטציה עצמו. בסדר? אבל זאת הנחה שאין פעולה ממרחק. חוק הגרוויטציה כשלעצמו מתאר את כל ההתנהלות הזאת בלי להניח את קיומו של כוח גרוויטציה. כוח גרוויטציה זה משהו אחר. בסדר? גם עד היום לפחות אין אינדיקציות לקיומו של כוח גרוויטציה. שימצאו גרוויטונים זה כבר יתחיל להתקרב יותר, אבל אין בינתיים. עוד אי אפשר למדוד גרוויטונים, אין לנו את הטכנולוגיה, זה חלש מדי בשביל למדוד אותו. אוקיי? בשדות אלקטרומגנטיים למשל אנחנו יודעים שיש שדה אלקטרומגנטי, כמו שדה גרוויטציה, כי האור שאותו אנחנו רואים זה פוטונים, הפוטונים הם חלקיקי שדה של השדה האלקטרומגנטי. המקבילה בשדה הגרוויטציוני לא קיימת. לא קיימת, הכוונה, לא מדדנו אותה עדיין. טוענים שהיא קיימת, אבל לא מדדנו אותה עדיין. זאת אומרת, זאת לא תוצאה מדעית, זאת השערה מדעית שיש דבר כזה. המדע יכול להגיד שיש חוק גרוויטציה, הוא לא יכול להגיד שיש כוח גרוויטציה. עכשיו אני משתמש בהבחנה הזאת בין שני סוגי ההסבר האלה, או הסבר וסיבה, כדי לחזור חזרה לטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. כי טענה או פרכה נוספת שמעלים כנגד הטיעון, למה אתה מניח שאלוקים יצר את העולם? חוקי הטבע מהווים הסבר טוב לאיך העולם נוצר. אבולוציה מסבירה לך איך נוצרו החיים, הכל בסדר, אתה לא צריך מעורבות של שום גורם חיצוני, אוקיי? ואני אומר ההסבר באמצעות האבולוציה דומה מאוד להסבר באמצעות חוק הגרוויטציה ואלוקים דומה לכוח הגרוויטציה. כשאתה שואל מי מחולל את האבולוציה זה לא חוקי הטבע. חוקי הטבע לא מחוללים כלום. חוקי הטבע זה רק תיאור של מה שקורה בטבע. אני שואל מי מחולל את מה שהחוקים מתארים או מי יצר את החוקים האלה. שמנהלים את העולם כפי שהוא מתנהג. ועל זה אני עונה שזה אלוקים. לכן זה בכלל לא מתחרה באותו מישור, השאלה עם ההסבר באמצעות החוקים והטענה שיש אלוקים. אני קורא לזה הטיעון בתוך החוקים והטיעון מחוץ לחוקים. וכשאני מעלה טיעון בתוך החוקים אני אומר לא יכול להיות שדבר כזה נוצר בלי יד מכוונת. לא, לא, בתוך החוקים זה כן יכול להיות, הנה אני אראה לך, האבולוציה מסבירה את זה. אוקיי? ובסדר, אבל האבולוציה בעצמה מניחה אוסף של חוקים, פיזיקה וביולוגיה וכימיה וכן כל החוקים, גנטיקה, כל החוקים שהמכלול הזה כולו ביחד מייצר את התהליך האבולוציוני. אז האבולוציה מניחה סט של המון חוקים. בהנחה שאלה החוקים, האבולוציה יכולה להראות לך איך נוצרים חיים. אוקיי? עכשיו אני שואל בסדר, ומי יצר את החוקים האלה? החוקים האלה בסך הכל מתארים את אופן פעולתו של העולם, אבל מי יצר את אופן הפעולה הזאת? מי מחולל את התופעות? החוקים זה תיאור של התופעות. עכשיו מי מחולל את התופעות? לשאלה מי מחולל את התופעות החוקים הם לא תשובה. החוקים בסך הכל מתארים את אופן הפעולה שלו, אבל של מי? ואלוקים נכנס פה. לכן עוד פעם, כל הטענות האלה עולות בדיונים האלה סביב ראיה פיזיקו-תאולוגית, חוקי הטבע הם הסבר ולכן לא צריך את אלוקים. לא נכון, כיוון שחוקי הטבע בסך הכל הם תיאור, הם לא הסבר. השאלה מי יצר את חוקי הטבע או מי גורם לחוקי הטבע לפעול כפי שהם פועלים אין לה מענה מדעי. עכשיו אני רוצה להעיר עוד הערה. הזכרתי את זה כבר אני חושב, שהרבה פעמים מביאים ראיות לקיומו של אלוקים מתוך פערים בהבנה המדעית, מה שנקרא אלוהי הפערים, גוד אוף גאפס. כן? מה הכוונה? יש משהו שהאבולוציה לא מצליחה להסביר, למחרת יש כתבה חגיגית ביתד נאמן, יש אלוקים. למה? כי האבולוציה לא מצליחה להסביר משהו. כן? זה כמו החגיגות ביתד נאמן כשהחזאי טועה. כשהחזאי טועה אז מכריזים יום טוב ביתד נאמן. למה? כי כמו שחבר שלי פעם אמר לי שהספר של הרב וולף מהסמינר החרדי בתל אביב, יהודי כזה פנאטי, אז הספר שלו פותח בזה המדע שקר ותורתנו אמת. וזה מין משחק סכום אפס. זאת אומרת אם תוכיח שהמדע שקר סימן שתורתנו אמת ולהפך. כן? במובן הזה הוא בדיוק כמו האתאיסטים. גם הם אומרים שאם תוכיח שהתורה אמת אז המדע שקר, אם תוכיח שהמדע אמת התורה שקר. רק הוא בוחר בתורה והם בוחרים במדע, ושניהם מסכימים שיש פה איזשהו משחק שאתה צריך לבחור, זאת אומרת או המדע או התורה. ואני חושב ששני הצדדים פה מערבבים את העירוב שדיברתי כאן. כיוון שהמדע עוסק בתיאור של איך העסק הזה מתנהל. וכשאני שואל מה או מי מחולל את כל הדברים האלה שהמדע מתאר, זאת שאלה אחרת לגמרי, למדע אין תשובה על זה. עכשיו הרבה פעמים כשבריאתנים אומרים תראו האבולוציה לא יכולה להסביר משהו, ולכן יש אלוקים, כן? יש פער בהבנה המדעית שלנו ולכן יש אלוקים. אז הנאו-דרוויניסטים אומרים להם זה גוד אוף גאפס. מה הכוונה? בסדר, פעם לא הבנו שום דבר. עכשיו אנחנו מבינים יותר, עדיין לא הכל. נעשה עוד מחקר, נסגור גם את הגאפים האלה, זאת אומרת אנחנו נבין גם את מה שאנחנו לא מבינים היום. אל תבנו שום דבר על פערים בידע המדעי. פערים בידע המדעי יכולים להיסגר. נכון? הנאו-דרוויניסטים אומרים ייסגרו. אני לא אומר ייסגרו, אני אומר יכולים להיסגר. הנאו-דרוויניסטים גם הם מאמינים גדולים, הם מאמינים במדע, ואתם בטוחים שהכל ייסגר. אני לא יודע אם הכל ייסגר, אבל הוא יכול להיסגר. וכיוון שהוא יכול להיסגר, אנחנו יודעים מהעבר, כן? הייתי יכול להוכיח שיש אלוקים לפני שלוש מאות שנה הרבה יותר בקלות כי הבנו הרבה פחות. היום אנחנו מבינים יותר אז כבר יש פחות אלוקים. לאט לאט אנחנו נבין עוד יותר אז יש עוד פחות אלוקים. ולכן בעצם הטענה אל תבנו על זה. זה לא בסיס מספיק כדי להוכיח את קיומו של אלוקים, לא כי זה ייסגר, אלא כי זה יכול להיסגר. ולכן אל תבנה על זה שיש פערים בהבנה המדעית. זה נקרא גוד אוף גאפס. השאלה אם מה שתיארתי קודם הוא לא בעצם טיעון של גוד אוף גאפס. תסביר לי איך נוצרו חוקי הטבע, אין לך הסבר, סימן שיש אלוקים. חכה, נעשה עוד מחקר ונגלה איך נוצרו חוקי הטבע. אז גם זה בעצם גוד אוף גאפס. אתה לא מבין משהו אז יש אלוקים. אתה לא מבין למה חוקי הטבע הם כפי שהם אז יש אלוקים. זה גם גוד אוף גאפס. למה זה שונה? אני טוען שזה שונה מהותית. למה זה שונה מהותית? תראו טיעון קצת עדין. בואו תראו. נגיד שאנחנו נמצא הסבר למה חוקי הטבע הם כפי שהם. כל הזמן מחפשים לעשות הכללות יותר גדולות ויותר גדולות, חלקית כבר הצליחו, אבל יש עדיין כמה כוחות בסיסיים בפיזיקה שלא הצליחו לאחד ביניהם. מחפשים כל מיני, יש איזה תקווה למצוא ככה שדה מאוחד, כן, משהו כללי. עכשיו בוא נניח שימצאו הסבר כזה. מה יהיה טיבו של ההסבר הזה? אחת משתיים. לפני שמצאנו אותו, אבל נדמה לי שיכול להיות רק אחד משתיים. או שההסבר הזה בעצמו יהיה חוק טבע, חוק טבע אחד. אולי יהיה בו רק קבוע אחד, ערך מסוים, וזהו. ממנו אפשר לגזור את כל חוקי הטבע, את כל הקבועים, את כל הדברים שאנחנו מכירים היום. עדיין אני אשאל מי אחראי לזה שחוק הטבע הוא דווקא זה ושערכו של הקבוע הוא בדיוק הערך הזה שיוצר את הפיזיקה ואת הביולוגיה ואת הכימיה ואת כל מה שאנחנו מכירים היום. עדיין יש שם קבוע מסוים שהכל תלוי בערך שלו. והשאלה היא מי גרם לזה שהערך שלו יהיה כפי שהוא? אז לא עשית שום דבר, אנחנו עדיין נשארים עם אותה שאלה. במקום לשאול מי גרם לערך של עשרה קבועים בפיזיקה להיות בדיוק כפי שהוא, אני שואל לקבוע אחד. מה אכפת לי? עדיין השאלה מה הסיכוי שהקבוע יהיה בעל ערך בדיוק כזה שמתאים לכל מה שאנחנו רואים פה, הסיכוי הוא אפס. ולכן יש אלוקים. אפשרות אחרת זה להגיד לא, יהיה לנו הסבר שבו אין שום ערכים של קבועים. יכול להיות, אנחנו בסוף נגיע למצב שבו, תיאורטית, אנחנו בסוף נגיע למצב שבו בעצם יש לנו תיאוריה שממנה יוצא בהכרח כל חוקי הטבע שאנחנו מכירים. אין שום ערכי קבועים, אין שום דבר להסביר. זה בעצם אומר שכל הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה שלנו הם ענפים של המתמטיקה. אתם מבינים שזה בעצם מה שזה אומר. כי בעצם לא צריך תצפית. מה עושה התצפית? התצפית אומרת לנו ערך הקבוע הוא כזה ולא כזה. ואם אין ערכי קבועים, שום דבר, הכל יוצא כתוצאה מחשבון, מאנליזה. אז זה בעצם הכל מתמטיקה. זאת אומרת, אני יכול בסך הכל לגזור את כל הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה ממתמטיקה. אוקיי? תחשבו למשל על המספר פאי. אוקיי? המספר פאי זה היחס בין ההיקף של מעגל לבין הקוטר שלו, נכון? עכשיו מישהו ישאל רגע, למה פאי הוא בדיוק פאי? אז זה כנראה הקדוש ברוך הוא עשה את זה. לא, פאי הוא בדיוק פאי כי הוא לא יכול להיות אחרת. בעיגול יש יחס קבוע בין הקוטר לבין ההיקף, והיחס הזה הוא פאי. לא אחר, לא שום מספר אחר. לזה לא צריך הסבר למה זה פאי, נכון? זה יוצא ממתמטיקה, העובדה שזה פאי. זה לא תצפית. אני לא צריך לצפות בעולם, לא צריך בשביל זה פיזיקה, צריך בשביל זה מתמטיקה. לכן בעצם בכל עולם, תיאורטית, כן, בכל עולם אפשרי, הפאי יצא עם הערך הזה. היחס בין ההיקף לבין הקוטר יצא פאי בכל עולם דמיוני שלא יהיה. לכן הטענה היא שכל הקבועים בפיזיקה הם כמו פאי. הם בעצם תוצאה של תהליך מתמטי, לא פיזיקלי. או במילים אחרות, אין מדע, הכל מתמטיקה. אנחנו, זה שאנחנו מודדים ומחפשים וזה, זה כמו מי שלא ידע פעם איך מגיעים לפאי בכלים תיאורטיים, אז הוא היה צריך למדוד את היחס בין הקוטר לבין ההיקף והוא מצא שזה פאי. הוא מצא שהיחס הוא קבוע. מעניין! ואז הוא שאל רגע, למה זה דווקא פאי? אה, זה אלוקים, הוא ברא את העיגולים. אוקיי? לא, זה לא אלוקים כי הפאי לא יכול להיות שום דבר אחר. אם הפאי היה יכול להיות כל דבר ויצא בדיוק פאי ופאי יוצר משהו מיוחד, אתה אומר טוב, זה אלוקים. אם לא יכול להיות שום אפשרות אחרת, זה פשוט יוצא מהחשבון המתמטי, זה לא מדע, זה מתמטיקה, אז זה לא מוכיח כלום. זה גם לא מדויק כמובן, כי השאלה אם המרחב הוא ישר או לא, אוקלידי או לא אוקלידי. פאי תוצאה של מרחב אוקלידי. השאלה מי גרם לעולם להיות אוקלידי, זה שאלה לגיטימית. אבל נעזוב, אני רק רוצה להמחיש את הנקודה. אז מה אני בעצם רוצה לומר? האפשרות היחידה להימלט מהשאלה מי יצר את חוקי הטבע כפי שהם ובעקבות כך את כולנו, היא אך ורק אם בסוף נגיע להסבר שהוא כולו מתמטי. אף אחד היום בעולם לא מאמין שזה יקרה. זה לא יקרה. ויש פה, זה לא פער שאמור להיסגר מתישהו אם נעשה עוד מחקר. זה פשוט לא יקרה. אין כמעט מדען שחושב שדבר כזה יכול לקרות בסוף. מדע הוא מדע, הוא לא ענף של המתמטיקה. אנחנו לא עוסקים במדע רק בגלל שאנחנו לא מתמטיקאים מספיק טובים, בגלל זה אנחנו צריכים תצפיות. לא, אנחנו עוסקים במדע כי יש דברים שצריך תצפית בשביל לדעת אותם. לא תוכל להסביר לי את זה אף פעם. זה פער אם תסביר לי, אני אשאל, אוקיי, אז החוק שמסביר את חוקי הטבע, למה הוא כפי שהוא? בסוף בסוף, אני מדבר, ושם אולי נתקדם. אנחנו נמצא שני חוקים שמסבירים הכול, אחרי זה נמצא חוק אחד שמסביר את השניים, לא אכפת לי. בסוף, נתקדם נתקדם, בסוף בסוף יש איזשהו חוק טבע בסיסי. גמרנו את כל המחקר המדעי, אנחנו יודעים הכול. אוקיי. עכשיו אני שואל למה הוא כפי שהוא? וזה שאלה שבהגדרה למדע לא יכולה להיות תשובה עליה, אלא אם כן באמת אין דבר כזה מדע וזה הכול מתמטיקה. אבל עוד פעם, זה אפשרות מופרכת. ואם על זה אתה בונה את האתיאיזם שלך, לא תגיע רחוק. יכול להיות, אבל זה מאוד מאוד בלתי סביר. אוקיי? אז זה לא יותר טוב מהטיעון עצמו. הסבירות לזה לא יותר גדולה מהסבירות לזה שייווצר עולם מורכב במקרה. אז לא הרווחת שום דבר מהמעבר לאלטרנטיבה הזאת. אוקיי? טוב, נדמה לי שאנחנו בשבוע הבא כבר בחופשת פסח. אז שיהיה פסח כשר ושמח.