אמונה ומשמעותה – שיעור 16
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- הראיה הפיזיקו-תיאולוגית: טיעון מן החוקים מול טיעון בתוך החוקים
- הסבר מדעי כעוקף את השאלה על מקור החוקים
- דוגמת הקופים/המחשב והטענה שההתנגדויות מדגימות את הטיעון
- דוגמת השיכור, הקיר והתעלה
- ספר העיקרים, דרווין, והיסטוריה אינטלקטואלית של רעיונות
- מנגנון האבולוציה: מוטציות, ברירה טבעית וגנטיקה
- ברירה טבעית כטאוטולוגיה וכ“כנסייה” ניאו-דרוויניסטית
- “מקור הפרוש” כדוגמה להדגמה ולא לגילוי
- אלוהי הפערים (*God of the gaps*) והמעבר לטיעון מן החוקים
- רגרסיה אינסופית, חוק בסיסי, ומתמטיזציה של הפיזיקה
- אקראיות, דטרמיניזם, ותהליכים אבולוציוניים
- דוגמת קידושין שלא מסורים לביאה כאנלוגיה לעמימות “קוונטית”
- האבולוציה כמחזקת הראיה הפיזיקו-תיאולוגית
- העיקרון האנתרופי וריבוי יקומים כערעור יחידי משמעותי
- ביקורת על ריבוי יקומים: אד הוק, “קנקן התה השמימי”, ומחיר מוזרות אינסופית
סיכום
סקירה כללית
הטקסט טוען שהאבולוציה נתפסת בטעות כהפרכה לאמונה בגלל שהיא נתפסת כמתחרה בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, אך התחרות הזאת קיימת רק כאשר מנסחים את הטיעון כטיעון בתוך חוקי הטבע ולא כטיעון מן החוקים עצמם. הוא קובע שהסבר מדעי, כולל אבולוציה, תמיד נשען על מערכת חוקים, ולכן השאלה המרכזית נשארת מי אחראי לכך שחוקי הטבע הם כפי שהם, באופן שמאפשר את התפתחות החיים. הוא מוסיף שהצגת האבולוציה כתהליך מקרי מסתירה שלמעשה מדובר בדטרמיניזם מורכב, ושבמובן הזה האבולוציה אף מחזקת את הצורך בתבונה שמכוננת מראש מערכת חוקים שמובילה מן המפץ הגדול עד הופעת בני אדם. הוא מבקר את תפיסת *God of the gaps* משני הצדדים ומציע שהטיעון מן החוקים אינו נופל בכשל הזה, ולבסוף מציג את העיקרון האנתרופי וריבוי יקומים כערעור מרכזי אפשרי שעליו הוא משיב בביקורת חריפה.
הראיה הפיזיקו-תיאולוגית: טיעון מן החוקים מול טיעון בתוך החוקים
הראיה הפיזיקו-תיאולוגית נשענת על ההנחה שדבר מורכב, מתוכנן ומתואם אינו נוצר ספונטנית בלי יד מכוונת, והאבולוציה מוצגת כערעור מפני שהיא מציעה היווצרות מורכבות בלי תכנון ישיר. הוא קובע שגם אם טיעון מסוים נופל אין בכך כדי להכריע את שאלת קיום אלוקים, כפי שנפילת הוכחה לא מפילה את אמת המשפט עצמו. הוא טוען שהאבולוציה פוגעת לכל היותר בגרסה של הטיעון בתוך החוקים, אך אינה נוגעת בגרסה המרכזית שהוא מאמץ, הטיעון מן החוקים, השואל מי אחראי לכך שחוקי הטבע הם כפי שהם.
הסבר מדעי כעוקף את השאלה על מקור החוקים
הסבר מדעי מתאר כיצד משהו נוצר בהינתן סט חוקים, ולכן גם אם מוסבר כיצד נוצרים חיים במסגרת חוקי טבע, עדיין נותרת השאלה מי אחראי לכך שאלו החוקים שמאפשרים זאת. הוא מדגים זאת במפעל שפועל לפי חוקים כתובים על הקיר: עצם קיום החוקים אינו מבטל את הצורך לשאול מי כתב אותם ומי תכנן את המערכת כך שתפעל. הוא מסיק שהסברים אבולוציוניים אינם מתחרים בטיעון מן החוקים, משום שהם מניחים את החוקים במקום להסביר את מקורם.
דוגמת הקופים/המחשב והטענה שההתנגדויות מדגימות את הטיעון
הוא מציג דוגמה נפוצה של הגרלת 14 אותיות כדי לקבל “להיות או לא להיות” ומראה שהסיכוי לכך בהגרלה עיוורת זעום, אך אם “מקפיאים” אות נכונה בכל שלב מגיעים לתוצאה מהר. הוא טוען שהדוגמה הזאת אינה מפריכה את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית אלא מדגימה אותה, כי תהליך ההקפאה והניווט מחייב מתכנת או גורם תבוני שהטמיע את הכללים שמכוונים את ההתקדמות. הוא קובע שהמאמרים שמציגים את זה כהפרכה למעשה מספקים ניסוח מוצלח של הראיה מן החוקים.
דוגמת השיכור, הקיר והתעלה
הוא מביא דוגמה שמיוחסת לסטיבן גולד על שיכור שמתנדנד אקראית בין קיר ותעלה, ובסוף נמצא בתעלה משום שאינו יכול לעבור את הקיר. הוא טוען שזה בדיוק המבנה של הטיעון שלו: תהליך אקראי לכאורה מוביל לתוצאה מוגדרת משום שהנסיבות עצמן מעוצבות כך שיגבילו את המרחב ויכוונו את המסלול. הוא מסיק שטענות נגד הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, כשהן מנסות להסביר כיצד אקראיות מולידה סדר, מסתמכות בפועל על מבנה שמחזק את הטיעון מן החוקים.
ספר העיקרים, דרווין, והיסטוריה אינטלקטואלית של רעיונות
הוא קורא קטע מספר העיקרים מאמר שלישי פרק א' המתאר מעבר מדרגתי מן חסרון לשלמות, עם דוגמאות של האלמוג כאמצעי בין דומם לצומח, הספוג הימי כאמצעי בין צומח לחי, והקוף כאמצעי בין בעלי חיים למין האדם. הוא מסביר שזה מזכיר אבולוציה ואף כולל רעיון של מעבר כרונולוגי מדרגה לדרגה, אך הוא מתנגד לטענה ש”כבר ידעו אבולוציה” ומדגיש שהקרדיט שייך למי שממסג רעיון ומסביר את ההיגיון שבו. הוא מדגים זאת באמצעות אריסטו כמייסד הלוגיקה: אנשים השתמשו בהיסקים לפניו, אך הוא ניסח את הדפוסים והפך אותם לכלי חשיבתי. הוא קובע שדמיון ניסוחי במקורות כמו ספר יצירה אינו מדע, כי המדע מתייחד בהסבר שהוא מציע ולא רק בתיאור שנראה דומה, והוא מוסיף שאין להתרשם ממציאת “תורת היחסות” או “אבולוציה” במקורות כאנקדוטות.
מנגנון האבולוציה: מוטציות, ברירה טבעית וגנטיקה
האבולוציה מתוארת כשרשרת של חוליות שכל אחת כוללת היווצרות מוטציות, ברירה טבעית ותורשה גנטית. הוא מבדיל בין גנוטיפ כמידע הגנטי לבין פנוטיפ כהופעה בפועל, וטוען שמאבקי הישרדות פועלים על הפנוטיפ. הוא מדגים בתים מול צונאמי כדי להראות שבלי תורשה אין אבולוציה מתמשכת, ואילו עם תורשה התהליך מצטבר ומשמר תכונות שעמדו בנסיבות קודמות אך לא מבטיח התאמה לנסיבות עתידיות. הוא מציג את “הרעיון הגאוני של דרווין” כטענה שדווקא בהיעדר יד מעורבת יצורים פשוטים נכחדים ויישארו העמידים יותר, כך שחוקי הטבע לבדם מספיקים כדי להוביל להשתכללות.
ברירה טבעית כטאוטולוגיה וכ“כנסייה” ניאו-דרוויניסטית
הוא טוען שהברירה הטבעית היא טאוטולוגיה לוגית: “השריד שורד”, משום שהגדרת “חזק” נקבעת בדיעבד לפי מי ששרד תחת הנסיבות. הוא מוסיף שמדובר בטאוטולוגיה מאירת עיניים, בדומה לטענות מתמטיות שאינן ניתנות להפרכה ניסויית, ולכן אי-מדעיות אינה זלזול אלא סיווג. הוא מתאר את הניאו-דרוויניזם כדת לכל דבר עם “דיני כפירה” ומייחס לסטיבן גולד אמירה על מדיניות הסתרת מידע כדי שבריאתנים לא ישתמשו בו נגד האבולוציה. הוא מביא את “עקרון ההכבדה” של אמוץ זהבי לגבי הטווס כדי להראות שכל חריגה לכאורה תקבל הסבר אד הוק שמחזיר אותה למסגרת “שרידות”, ולכן לא תימצא תופעה שתפריך את העיקרון.
“מקור הפרוש” כדוגמה להדגמה ולא לגילוי
הוא מתאר ספר פופולרי בשם “מקור הפרוש” על מחקר ארוך באיי גלאפגוס שהראה שינוי במקורי פרושים לאורך כעשרים שנה בעקבות בצורת ושינויי מזון. הוא טוען שזה סנסציוני רק מבחינה דידקטית, משום שהתוצאה נובעת ישירות מהנתונים באופן לוגי-מתמטי, וכל ילד יכול להסיק שמי שאינו מצליח לפצח מזון ימות ומי שכן ישרוד ויוריש תכונות. הוא מציג זאת כחלק מפולמוס “בין דתי” שבו הכנסייה הניאו-דרוויניסטית מתייחסת למחקר ככתבי קודש מפני שהוא כה ברור שאי אפשר להתווכח איתו, אף שאין בו תוספת ידע מעבר ללוגיקה של התהליך.
אלוהי הפערים (*God of the gaps*) והמעבר לטיעון מן החוקים
הוא מתאר כשל שבו בונים אמונה על פערים מדעיים, כך שכאשר הפער נסגר כביכול נעלמת ההצדקה לאלוקים, וטוען ששני הצדדים—בריאתנים וניאו-דרוויניסטים—נופלים בו כאשר הם מצמידים את שאלת אלוקים להיעדר או לנוכחות הסבר בתוך החוקים. הוא מקבל את הביקורת שאין לבסס אמונה על אי-הבנה מדעית, מפני שהמדע מתקדם והפערים משתנים, ואף טוען ש”אלוהים” כג’וקר להסברים היה משתק את המחקר. הוא קובע שהפתרון הוא להעתיק את המוקד אל מחוץ לחוקים, לשאלה מדוע החוקים הם כאלה, ושזה אינו *God of the gaps* מאחר שגם לאחר כל מחקר אפשרי תישאר שאלה על הבסיס האחרון.
רגרסיה אינסופית, חוק בסיסי, ומתמטיזציה של הפיזיקה
הוא טוען שכל הסבר מדעי לערכי החוקים יוליד מטא-חוקים נוספים, ולכן או שמגיעים בסוף לחוק בסיסי שאין לו הסבר, או שנופלים לרגרסיה אינסופית בלתי מספקת. הוא משלב את טיעון ה-*fine tuning* באמצעות קבועים פיזיקליים וטוען שגם אם תימצא “משוואה אחת” של תורת שדה מאוחד, עדיין תישאל השאלה מדוע ערכי הקבועים הם כאלה ולא אחרים. הוא מציין שמוצא אתאיסטי אפשרי הוא לטעון שהקבועים הכרחיים מתמטית כמו π או e ולכן לא יכלו להיות אחרים, אך הוא קובע שהמחיר הוא ביטול המדע כנבדל מן המתמטיקה והטענה שאין צורך בתצפיות. הוא מסכם שאם צריך טענות כה מופרכות כדי לדחות אלוקים, אז קיום אלוקים עדיף, והוא משתמש בעקרון של שרלוק הולמס “אחרי ששללת את הבלתי אפשרי” כדי לטעון שיש לשקלל את סבירות האלטרנטיבה.
אקראיות, דטרמיניזם, ותהליכים אבולוציוניים
הוא מבחין בין “אקראיות” כהטלת קובייה שהיא דטרמיניסטית אך מסובכת חישובית, לבין אקראיות מהותית שלכאורה מופיעה רק בתורת הקוונטים ובוויכוחי פרשנות. הוא טוען שהאבולוציה פועלת בסקאלות לא-קוונטיות ולכן המוטציות והברירה הטבעית אינן אקראיות באמת אלא תהליכים סיבתיים שנראים אקראיים בגלל חוסר מידע וקושי חישובי, כמו אקלים. הוא מסיק שאם היו לנו כל הנתונים וכוח חישוב, אפשר היה לגזור דטרמיניסטית מן המפץ הגדול ועד לפרטים כמו המילים שייאמרו בכיתה, ולכן האבולוציה אינה מציעה אלטרנטיבה שמבוססת על אקראיות אמיתית.
דוגמת קידושין שלא מסורים לביאה כאנלוגיה לעמימות “קוונטית”
הוא מביא סוגיה על “קידושין שלא מסורים לביאה” במי שמקדש “אחת משתי בנותיך” בלי לפרט מי, וטוען שזה אינו ספק רגיל של חוסר מידע אלא מצב שבו גם “כלפי שמיא” אין עובדה אחת מוגדרת. הוא מבחין בין “ספק וודאי” שבו יש אמת אחת נסתרת לבין “וודאי ספק” שבו המצב עצמו עמום, ומדמה זאת לסופרפוזיציה קוונטית. הוא משתמש בכך כדי להמחיש מהי אקראיות מהותית לעומת אקראיות הנובעת מסיבוכיות חישובית, ולטעון שתהליכי האבולוציה שייכים לסוג הראשון בלבד ולכן אינם עוקפים את הצורך במקור לחוקים.
האבולוציה כמחזקת הראיה הפיזיקו-תיאולוגית
הוא טוען שהאבולוציה לא רק שאינה מפריכה את הראיה מן החוקים אלא מחזקת אותה, משום שהיא מציירת עולם שבו קומץ חוקים יסודיים וקבועים מכוונים תהליך בן כ-14 מיליארד שנה שמוביל מראש לתוצאה מורכבת כמו בני אדם. הוא מציג זאת כמשימה בלתי אפשרית לבני אדם: לבחור ארבעה חוקים וערכי קבועים כך שמנקודה סינגולרית או “חתיכת פלסטלינה” בחדר סגור יופיעו בסוף פילים, יתושים, כיסאות ומזגנים. הוא מסיק שעצם היכולת של מערכת חוקים קשיחה להוליד עולם עשיר כל כך לאורך זמן מצביעה על תבונה עילאית שקבעה את החוקים מראש.
העיקרון האנתרופי וריבוי יקומים כערעור יחידי משמעותי
הוא מציג גרסה מוקדמת של העיקרון האנתרופי כאמירה שהעולם מכוון לצורכי החיים, ומביא תשובה אתאיסטית ש“אם לא היו התנאים לא היית כאן לשאול”. הוא מבקר דוגמה של הוקינג על כיתת יורים שמפספסת וטוען שהניסוח הזה שטחי, אך מציג גרסה “אינטליגנטית” יותר: אם יש מיליוני ניסיונות, מקרה נדיר של הישרדות אינו פלא. הוא טוען שהטיעון מן החוקים עוקף זאת ביחס ליקום אחד כי החוקים אחידים בכל היקום, ולכן האלטרנטיבה היחידה היא ריבוי יקומים עם חוקים שונים, כך שמובן שתימצא התאמה ביקום אחד שבו יכולים להתקיים צופים.
ביקורת על ריבוי יקומים: אד הוק, “קנקן התה השמימי”, ומחיר מוזרות אינסופית
הוא טוען שלא ראה את אותם יקומים אחרים ולכן מדובר בהמצאת תיאוריה אד הוק, ומקביל זאת ל“קנקן התה השמימי” של ברטראנד ראסל ולדוגמת שדים שמושכים מסות כשלא מסתכלים. הוא מוסיף שגם אם יש אינסוף יקומים, עדיין עולה השאלה מי יוצר את “גנרטור היקומים”, ובסוף חוזרים לשאלת מקור המסגרת. הוא טוען שהאלטרנטיבה של אינסוף יקומים ויצורים מוזרים בכל אחד מהם אינה פשוטה יותר מאשר לומר שיש אלוקים שברא את העולם, ומכנה זאת “מסיבת התה של הכובען המשוגע” כמצב שבו מכחישים ישות אחת לא נצפית באמצעות הצפת המציאות באינסוף ישויות לא נצפות.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב. בפעם הקודמת דיברתי קצת באיזשהו מבט רחב יותר על הראיה הפיזיקו-תיאולוגית ועשיתי הבחנה בין הטיעון מן החוקים לטיעון בתוך החוקים. אמרתי שבעצם הראיה הפיזיקו-תיאולוגית מבוססת על זה שדבר מורכב, מתוכנן, מתואם, משהו כזה לא נוצר באופן ספונטני, לא נוצר בלי שיש יד מכוונת. ועל זה יש כל מיני ערעורים והיום אני אכנס קצת יותר בפירוט לעניין של האבולוציה, אבל יש ערעורים כמו אבולוציה או הסברים מדעיים שונים שמראים לנו שדברים מורכבים כן יכולים להיווצר באופן ספונטני. ואמרתי שבעצם זאת בדיוק נקודת המוקד של הדיון או המפגש בין הטיעון לבין הערעורים עליו. זאת אומרת, למה האבולוציה נחשבת כמשהו שהוא נגד אמונה? בין על ידי האתאיסטים ובין על ידי מאמינים, שניהם מסכימים שהאבולוציה עומדת בניגוד לאמונה. ההבדל ביניהם זה רק בשאלה במה לבחור. המאמינים בוחרים באמונה ודוחים את האבולוציה, והניאו-דרוויניסטים בוחרים באבולוציה ודוחים את האמונה. הצד השווה לשניהם זה שיש התנגשות, שצריך לבחור את אחד משני הצדדים. למה? בגלל שהאמונה נתפסת כתוצאה של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי שאומר שמניח שדבר מורכב לא נוצר באופן ספונטני, לא נוצר לבד. והאבולוציה מראה לנו שהוא כן נוצר לבד. זאת אומרת כן יכול להיווצר משהו ספונטני, משהו מורכב באופן ספונטני, בלי שיש יד מכוונת ואני לא אכנס שוב פעם לתרמודינמיקה, לחוק השני, להגדרת מורכבות, לכל הדברים שכבר עסקנו בהם. ואמרתי שגם אם זה היה נכון שבעצם הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי נפל, יש עוד כמה וכמה טיעונים אחרים לטובת קיומו של אלוקים ולכן לכל היותר טיעון, לא יודע מה, שלוש י"ג נפל. בסדר, ויש עוד הטיעונים אחת, שתיים, שלוש א' עד י"ב, ארבע, חמש, שש וכן הלאה בשביל להחליט אם יש או אין אלוקים. אולי יש אולי אין, אבל זה שנפלה אחת הראיות לא אומרת שום דבר. כמו שמי שיוכיח או מי שיראה שהוכחה מסוימת לזה שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות היא כושלת, זאת אומרת היא לא נכונה, זה לא אומר שהמשפט סכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות הוא לא נכון. זה אומר שההוכחה הזאת נפלה. עכשיו צריך לבדוק או שזה כן נכון, זה רק משאיר את השאלה פתוחה, אבל זה לא אומר שהמסקנה היא לא נכונה. אוקיי? מעבר לזה טענתי שגם הערעור הזה לא נכון. זאת אומרת לא רק גם אם הוא היה נכון הוא לא היה מפיל את האמונה אלא רק את הדרך המסוימת הזאת להגיע אליה, אבל מעבר לזה אני טוען שגם את הדרך הזאת הוא לא מפיל. ואמרתי שהדרך הזאת היא בסך הכל די מרכזית. אני אומר, כן הטיעון שלוש י"ג נפל. זה לא טיעון שלוש י"ג, זה קצת התממות. זאת אומרת זה בכל זאת נחשב אני חושב בעיני רבים כטיעון החזק ביותר לטובת קיומו של אלוקים. ולכן להפיל אותו זה כן בכל זאת יש לזה משמעות. זה לא מכריע, אבל יש לזה משמעות. זה לא סתם איזה עניין אנקדוטלי. אז אני רוצה לטעון שגם את זה זה לא עושה. זאת אומרת הערעור גם לא מפיל את הטענה הזאת. ומה שאני רוצה לומר זה שבעצם הסבר מדעי איזה שלא יהיה, זה הסבר שמציע לי תיאור מדעי איך נוצר דבר משוכלל בלי יד מכוונת. והסבר מדעי תמיד מבוסס על סט מסוים של חוקים, חוקי טבע. נכון? בהינתן שאלו חוקי הטבע אני יכול להראות לך איך נוצרו יצורים חיים משוכללים כאלה ואחרים. אבל אז כמובן עולה השאלה אבל מי אחראי לזה שאלו חוקי הטבע? זאת אומרת שחוקי הטבע האלו שמאפשרים תהליכים אבולוציוניים הם באמת חוקי הטבע של העולם שלנו? כי בסופו של דבר מי שגרם לזה שחוקי הטבע של העולם שלנו יהיו אלו בעקיפין אחראי להיווצרות החיים. זה שעם החוקים אני יכול להסביר איך החיים נוצרו זה נכון, אבל זה לא פוטר אותי מלשאול מי אחראי לכך שאלו החוקים? הבאתי לזה דוגמה מאיזה מפעל שמתנהל בצורה טובה מאוד מתואמת בין כל האנשים והאגפים והכל ומישהו אומר כן אבל לא צריך להניח שיש פה איזה מנהל או מתכנן למפעל הזה כי יש פה חוקים על הקיר וכל. וכל אחד קורא מה מוטל עליו לעשות, מקבל את ההנחיות, מקיים אותן, והכול מתפקד כמו שצריך. למה להניח שיש פה איזה מנהל או מתכנן? וזה אבסורד, נכון?
[Speaker B] מיד השאלה היא מי
[הרב מיכאל אברהם] כתב את החוקים על הקיר, נכון? ומי שכתב את החוקים על הקיר בסופו של דבר אחראי גם לתפקודו של המפעל. לכן העובדה שיש לך איזשהו הסבר באמצעות חוקי טבע לא מתחרה על המגרש הנכון של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, כי הרבה פעמים כשמציגים את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בהצגות קדומות יותר לפחות, מציגים אותה כטיעון בתוך החוקים. בחוקי הטבע שלנו לא יכול להיות שדבר מורכב נוצר מעצמו, אפילו מביאים את החוק השני של התרמודינמיקה. אוקיי, בתוך החוקים הטיעון הוא לא חזק כל כך, כי בתוך החוקים הנה האבולוציה מראה שזה כן אפשרי במסגרת חוקי הטבע. אני טוען שהראיה הפיזיקו-תיאולוגית צריכה להתבסס על הטיעון מן החוקים, לא טיעון בתוך החוקים. השאלה היא מי אחראי לזה שיש אלה חוקים, כן? הבאתי לזה אני חושב את הדוגמה הזאת עם הקופים שרוקדים על המקלדת ויוצא השרשרת של להיות או לא להיות, הבאתי את זה? נגיד את זה בקצרה כי זה נחמד. יש הרבה פעמים שאתם יכולים לראות באתרים אתאיסטיים, יש דוגמאות שמביאים כדי להראות מה המאמינים לא מבינים, אוקיי, מה הבריאתנים לא מבינים, מה המאמינים. אז אחת הדוגמאות שמאוד נפוצה, זה אפילו ניסוי שהתפרסם בנייצ'ר או בסיינס, אני כבר לא זוכר באחד משניהם, מישהו עשה איזשהו ניסוי, נתן למחשב להגריל ארבע עשרה אותיות. מה הסיכוי שארבע עשרה האותיות שהוא יגריל יהיו בדיוק להיות או לא להיות, נגיד בלי מרווחים כדי שזה יהיה פשוט. אוקיי, מה הסיכוי שהוא יגריל בדיוק את השרשרת הזאת? אפסי, נכון? אם מסתכלים על מחשב בטח באותה תקופה שנעשה הניסוי זה אלפי שנים עד שיוצא בדיוק השרשרת הזאת שאנחנו מגרילים אותה, כן יש עשרים ושניים בחזקת ארבע עשרה אפשרויות, זה מספר בדיוני של אפשרויות. עכשיו אומרים אוקיי, אבל בוא נעשה ניסוי אחר. כן, כל זה מהמאמר ההוא. בוא נעשה ניסוי אחר. נגריל את האות הראשונה, ברגע שייצא ל' נקפיא אותה, נעבור להגריל את האות השנייה. אם ייצא ה' נקפיא את זה, נעבור להגריל את האות השלישית, להיות או לא להיות, כן? ארבע עשרה אותיות, אתם מבינים שלזה אנחנו נגיע הרבה יותר מהר. נכון? הרבה יותר מהר. ובעצם מה שהם טוענים זה שהתפתחות החיים בעולם שלנו מקבילה לניסוי השני, לא לניסוי הראשון. כי למעשה יש חוקי טבע שעוזרים לתהליכים המקריים האלה להתקדם בכיוון הנכון, לייצר את התוצר המורכב, וזה לא סתם הגרלה של תוצרים שונים בתוך ואקום. מה הסיכוי שייצא בן אדם חי? בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין, סיכוי אפס. אוקיי? אבל אם אתה אומר יש חוקי טבע שעוזרים לעסק הזה, מנווטים אותו, מתעלים אותו למקום, דווקא למקום הזה, אז כן בסדר, אז הסיכוי הוא כבר לא כל כך אפסי, ואם אתה נותן לזה מספיק זמן, אז זה יקרה. זאת בעצם הטענה. אבל כמובן שהדוגמה שהם מביאים שמה היא לא רק שלא פורכת את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, על זה מבוססת הראיה הפיזיקו-תיאולוגית. הם מדגימים את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, לא פורכים אותה. למה? כי מה הם בעצם אומרים? שבשביל שהשרשרת הזאת תיווצר אתה לא יכול להגריל בוואקום. להגריל בוואקום אין סיכוי שזה יקרה. איך זה כן יקרה? אם יש מתכנת שידאג לזה שההגרלה תתבצע כך. תעשה הגרלה עשרים ושתיים, אות ראשונה, כשייצא ל' תקפיא, תעבור להגריל את האות השנייה, ייצא ה' תקפיא. נו? אז מי שעושה את התהליך הזה, מי שכתב את התוכנה ומקפיא את זה ואומר מה להגריל ומה לעשות, הוא זה שאחראי לכך שנוצרה השרשרת, נכון? או במילים אחרות הראית לי היטב, למי שבכלל צריך להראות, שאם נוצרת שרשרת כזאת אז היה פה איזשהו גורם מעורב שגרם לזה. גם אם הוא עשה את זה דרך חוקים שהוא הטמיע בתוך התוכנה והוא לא עשה את זה במו ידיו, זה לא משנה, אז הוא עשה את זה דרך התוכנה שהוא כתב. אבל תכל'ס חייב להיות איזשהו שכל מסוים, איזשהו גורם תבוני מסוים שדאג לזה שתצא השרשרת. ולכן הניסוי הזה הוא אמנם מתמודד מול הטיעון בתוך החוקים, אבל הוא בעצמו לא רק שהוא לא מפריך את הטיעון שמן החוקים, זה הטיעון מן החוקים. המאמר הזה הוא המאמר שהייתי כותב בתור ראיה לקיומו של אלוקים, הם כתבו את זה בתור הפרכה וזה יצא הפוך. אבסולוטית מוחלטת לתזה הבריאתנית. המאמר הזה הוא הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, פשוט ניסוח מצוין של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית. זה מדהים איך אנשים אינטליגנטיים נופלים בשטויות ברמות מגוחכות ממש. אני אתן לכם דוגמה אחרת, אולי, אני לא זוכר כבר אם הבאתי גם אותה, נדמה לי שזה סטיבן גולד הביא את הדוגמה הזאת עם השיכור שיוצא מבית מרזח ושם במדרכה, הבאתי את זה? יש קיר מצד אחד, תעלה מצד שני והוא מתנדנד באופן לגמרי אקראי, ובאיזשהו שלב הוא בתעלה. נכון? הוא לא יכול לעבור את הקיר, ובאיזשהו שלב הוא בתעלה. אמרתם, הם באמת חושבים שהוא התכוון להגיע לתעלה? השיכור לא, זה הילוך רנדומלי לגמרי, אבל הנסיבות לוקחות אותו לתעלה. נו, וזה בדיוק מה שאני טוען. זאת אומרת, הגרלה אקראית לגמרי לא תוציא חיים. אז איך יצאו חיים? כנראה שמישהו ארגן קיר מצד אחד ותעלה מצד שני משני צידי המדרכה, והוא עשה את זה במטרה לדאוג לזה שהשיכור בסוף יהיה בתוך התעלה. זה בדיוק מה שאומר הראיה הפיזיק, מה שאומר הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. זאת אומרת, כל הטיעונים שמביאים כנגד הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הם אינם אלא ניסוחים משוכללים של הטיעון עצמו. הם תוקפים את הטיעון שבתוך החוקים, אבל בתוך המתקפה הזאת הם מראים למה הטיעון מן החוקים הוא טיעון חזק מאוד. לא צריך את זה, זה רק הדגמות, זה לא באמת להראות, כל אחד מבין את זה גם לבד. אבל לא יודע, הם אוהבים הדגמות. אם כבר זה מדגים משהו, זה מדגים למה חייב להיות אלוקים ברקע. זאת אומרת, אז אלה ה, זה המעבר לראיה מן החוקים. עכשיו אני רוצה קצת לעגן את זה בתוך ה, בתוך העניין של ה, של האבולוציה. הטענה בעצם, אולי אתם יודעים מה, אני אקרא לכם קטע מספר העיקרים, פרק, במאמר שלישי פרק א'. עזבו, אני לא אעשה את המסך כי זה רק קטע אחד, אז תקשיבו. כאשר חיפשנו עניין הצורות הנמצאות בחומרים, בעצמים החומריים, וכל הנמצאים השפלים המתהווים, הדברים שבעולם שלנו, נמצא אותם כולם הולכות מהלך השלמות קצתם לקצת. רוצה לומר, שהצורה המאוחרת יותר נכבדת מן הקודמות לה. וכאילו החומר מתנועע תמיד בקבלת הצורות ממדרגת החיסרון אל מדרגת השלמות. הנה, הוא אומר בעצם אנחנו רואים בעולם שהעולם מתקדם, משתכלל ונהיה יותר ויותר שלם. הצורות של הדברים הולכות ונעשות משוכללות יותר. ממש אבולוציה. כי יקבל ראשונה הצורה היותר פחותה, ואחר הצורה היותר נכבדת, ויעלה מדרגה אחר מדרגה אל היותר שלם. וכמו שבמתנועע אחד יהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו, כן ייראה שיהיה העניין במתהווים השפלים, שיהיה כל חלק בעבור החלק הבא אחריו. כן, כל אחד הוא בסיס לשלב שנוצר אחריו. וההוויה תעלה מדרגה אחר מדרגה עד שתתעלה באחרונה אל הצורה האנושית. ממש אבולוציה, כן? זה מתקדם עד שנוצר האדם. ומה שיורה על שהחומר מתנועע תמיד מן המציאות החסר אל המציאות השלם, כפי מה שיתעלה ההתמזגות, הוא מה שנמצא האלמוג שהוא כמו אמצעי בין הדומם והצומח. ונמצא הספוג הימי שאין לו אלא חוש ההרגש בלבד והוא כמו האמצעי בין הצומח והחי, כן זה אלמוגים. ונמצא הקוף שהוא כמו אמצעי בין מיני בעלי החיים ומין האדם. זה די מדהים הקטע הזה. אני ראיתי אנשים שמביאים אותו בתור הנה אתם רואים ספר העיקרים כבר ידע אבולוציה. עכשיו, הוא לא ידע אבולוציה כמובן, לא כתובה פה אבולוציה. רואים את זה בבירור? כן. אבל הדוגמאות שהוא מביא הן באמת מרתקות. כל הוויכוחים על שלבי הביניים, אם אתם מכירים באבולוציה, הוא בדיוק מתייחס לזה. זאת אומרת, כל הטענות של הבריאתנים שאומרים שאיפה שלבי הביניים, אם הסיפור הזה הרי מתקדם לבד היית מצפה שיהיו שלבי ביניים. אם אין שלבי ביניים זה אומר שמישהו גרם לקפיצות בתהליך האבולוציוני. אז האלמוג הוא כזה בין צומח לבין לבין חי והקוף הוא בין בעלי חיים לבין אדם, זה ממש ממש מזכיר את האבולוציה. אלא מה? כבר שהזכרתי פעם את העניין הזה, שהיה פעם כנס על הפני יהושע, ואני הבאתי דוגמאות להראות חשיבה למדנית בריסקאית אצל הפני יהושע. כן, מדובר על כמובן 150 שנה קודם או משהו כזה, 200 שנה קודם. והקדמתי, אבל לפני שהבאתי את הדוגמאות האלה הקדמתי ואמרתי ש. היסטוריה של ה… היסטוריה אינטלקטואלית, היסטוריה של הרעיונות, זה תחום מאוד טריקי. כי אחרי שמישהו מנסח רעיון מסוים, אתה תמיד תמצא אותו בטקסטים קודמים. אף אחד לא ממציא רעיונות יש מאין, יש מאין לגמרי. תמיד תמצא בצורה גולמית כזו או אחרת את הרעיון הזה בטקסטים קודמים. תמיד. לכן בעצם לאף אחד לא מגיע זכות יוצרים על שום רעיון. אז איך בכל זאת מתמודדים עם העניין הזה? התשובה אני חושב היא מי שממסיג את הרעיון ושם את האצבע עליו ומבין, מתאר אותו לעצמו, הוא זה שמגיע לו הקרדיט. אחרי זה אתה תמצא את זה אצל אחרים והם לא היו מודעים לזה שהם עושים שימוש ברעיון הזה אפילו, אבל הם כן השתמשו בו, זאת אומרת הם הזכירו אותו. אבל רק אותו אחד שהצביע על הדפוס הזה, המסיג אותו והגדיר אותו, הוא בעצם הבנאדם שמגיע לו זכות היוצרים על הרעיון. כן, הדוגמה היפה ביותר לעניין הזה זה אריסטו. באורגנון, אריסטו נחשב מייסד הלוגיקה. זה ספר הלוגיקה של אריסטו, האורגנון. אוקיי? האם אריסטו המציא את הלוגיקה? לפני אריסטו, אם הייתי אומר לאנשים, תראו, לכל הסטנדרים עשויים מעץ, הדבר הזה הוא סטנדר, לכן הוא עשוי מעץ. הם היו פותחים עלי עיני עגל, לא מבינים מה אני אומר? ברור שלא. כל אחד היה מבין שזה נכון, זה הגיוני. אז מה אריסטו עשה? ידעו לוגיקה גם לפניו. זה אחד הסילוגיזמים של אריסטו. למה, אז מה הוא עשה? מה התפקיד שלו בעניין הזה? התפקיד שלו הוא להראות שמבנה כזה של טיעון הוא דפוס קבוע שמופיע בהרבה מאוד הקשרים. יכול להיות על סטנדרים שעשויים מעץ, זה יכול להיות על טלפונים שהם במסך שחור, זה יכול להיות אני לא יודע מה, כל מיני עצמים בעלי מסה שנמשכים זה לזה, כל מיני דברים מן הסוג הזה. בכולם מופיע אותו דפוס של טיעון, אם כל איקס הוא וואי, ואיי הוא איקס, אז איי הוא וואי. עכשיו תשימו בתוך איי, איקס ו-וואי מה שאתם רוצים, תקבלו טיעון תקף. אבל מי ששם לב לראשונה שיש פה איזשהו דפוס אוניברסלי שמופיע בהרבה מאוד מקומות, אבל בעצם הוא שם את האצבע על הדפוס, זה אריסטו. ולכן אריסטו הוא אבי הלוגיקה. למרות שאנשים השתמשו בלוגיקה לפניו. הם לא ידעו שהם משתמשים בלוגיקה. הם השתמשו בזה כי זה היה השכל הישר, זה ברור, אבל הם לא המסיגו לעצמם, אני משתמש פה בסכמה לוגית מסוימת שכך וכך אפשר לתאר אותה. ואגב, זו דוגמה כל כך טובה בגלל שבלי אריסטו לא היו לנו מחשבים. אלא אם כן היה מישהו אחר במקום אריסטו באיזשהו שלב, אבל אם לא היו עושים את הצעד של אריסטו לאורך ההיסטוריה, לא היו לנו מחשבים. למרות שאריסטו לא חידש שום דבר. כל מה שאריסטו גילה שם ידעו לפניו. אבל הוא היה זה שהבין שיש פה סכמות קבועות של חשיבה, שאני יכול להראות לך שבכל התחומים זה עובד באותה צורה. ושאם ההנחות הם מהדפוס הזה והמסקנה היא מהדפוס הזה, אז המסקנה נובעת בהכרח מן ההנחות. עצם מושג הנביעה, מושג התקפות של טיעון, הנחות ומסקנה, כל זה זה אריסטו. לפניו כולם עשו שימוש בהנחות, במסקנות, בטיעונים, הכל. עשו שימוש בהכל. אבל הם לא ידעו שהם עושים שימוש בזה. ואת המושגים האלה המסיג אותם אריסטו. ובמובן הזה הוא באמת בעל זכות היוצרים. ובעניין הזה אפשר להגיד שיש פה איזה שהם רעיונות היוליים של אבולוציה נגיד בספר העיקרים. אבל ברור שדרווין יצר את תורת האבולוציה ולא רבי יוסף אלבו. אוקיי? לא רק זה, דרווין גם נתן לזה איזשהו דפוס, גם הסביר את זה. הוא בסך הכל שם לב לתופעה שתיאר אותה עובדתית, נוצרים יצורים מורכבים מיצורים פחות מורכבים. השאלה איך הוא שם לב לזה כי לא ברור מה נוצר ממה. לא ידעו שדברים נוצרו מדברים אחרים באותה תקופה. רק שיש דברים ברמות מורכבות שונות. יש דומם, חי, צומח, מדבר. ולאף אחד לא חשב שהמדבר נוצר מהחי, החי נוצר מהצומח והצומח נוצר מהדומם. זו תובנה מודרנית. זה לא היה בימי ספר העיקרים. אז זה מעניין שהוא אפילו נראה ממנו שהוא אפילו מבין שדבר נוצר מתוך הדבר הקודם. לא רק שיש היררכיה של דברים, אלא גם יש כרונולוגיה, שהמורכב נוצר מהפשוט. גם לזה הוא שם לב, נדמה לי, לפחות כך נראה מלשונו. אבל עדיין דרווין גם הראה את ההיגיון שבזה. עוד מעט אני אתאר את זה. זה לא היה בספר העיקרים. יותר מזה, ספר העיקרים, לא יודע אפילו מה ההקשר, לא זוכר מה ההקשר שמשתמש בזה, היה יכול להשתמש בדבר הזה כראיה לקיומו של אלוקים. כי אם דברים נוצרים מהפשוט אל המורכב, רואים שיש פה בעצם מישהו שמכוון את התהליך הזה. לעומת זאת האבולוציה עוררה את כל הרעש הגדול במאה ה-19, ב-1870 יצא הספר, מוצא המינים. עוררה את הרעש הגדול בגלל שהיא נחשבה הפרכה על האמונה באלוקים. למה? בגלל שדרווין בניגוד לרבי יוסף אלבו, דרווין הראה גם את ההיגיון מאחורי התהליך הזה. הוא הסביר איך הדבר הזה קורה. לעומת זאת ספר העיקרים עומד משתאה מול התהליך הזה. איך זה קרה? כנראה שיש אלוקים. אבל דרווין הולך במהלך ההפוך, הוא אומר לא, לא צריך להגיע לזה שיש אלוקים, למרות שהוא עצמו היה מאמין. לא צריך להגיע לזה שיש אלוקים כי אני יכול להציע לכם הסבר טבעי איך הדבר הזה קורה. זאת אומרת הוא מביא את העובדות שיש תהליך אבולוציוני מבחינתו זה ראיה לקיומו של אלוקים. עכשיו למרבה האירוניה מי שצדק פה זה רבי יוסף אלבו ולא דרווין. דרווין עוד פעם, דרווין לא נטל חלק בעניין הזה אני חושב, אבל אלה שעושים שימוש בתורה של דרווין, כן? כי הם מדברים בתוך החוקים ורבי יוסף אלבו מדבר מחוץ לחוקים, על בכלל החוקים. אבל בעצם הטיעון שלו הוא טיעון מן החוקים. אוקיי, אז זאת כמובן אנקדוטה מעניינת כמו שאחרי שיצא הספר הראשון שלי שתי עגלות וכדור פורח אז נפגשתי עם כל מיני אנשים. אחד אומר לי זה הכל נמצא אצל רבי צדוק, השני אומר לי הכל אצל הרב קוק, השלישי הכל אצל רבי נחמן, הכל אצל המהר"ל לא יודע, כל אחד תלוי למי הוא היה חסיד. עכשיו חלקים מזה זה נכון, זאת אומרת הרעיונות באמת נמצאים בכל מיני מקומות. הם לא שיקרו האנשים האלה. אבל אני חושב, פה אני מגן על זכות היוצרים שלי, אבל זה לא אני לא מביא את זה בשביל זה אני מביא את זה כדי להדגים את העיקרון. זאת אומרת מי שממסג את הדבר ומראה את המבנה עצמו, שם עליו את האצבע ומניח אותו לשימושו של הציבור הופך אותו לכלי שאפשר להשתמש בו בחשיבה שלנו בכל מיני נושאים הוא בעצם אבי הרעיון הזה. אחרי שהרעיון ממוסג תחזרו אחורה תמצאו אותו בכל מקום. זה ברור. טוב, אז לכן אני לא כל כך מתפעל מזה שמוצאים את תורת היחסות בספר יצירה ואת האבולוציה בספר העיקרים ואת הגרוויטציה אני לא יודע איפה. לא מאוד מרשים אותי כי אין שום דבר מדעי במקורות האלה. יש שם רעיון שאולי נראה דומה קצת לתורה מדעית כזו או אחרת אבל התורה המדעית לא מתייחדת במה שהיא מתארת אלא בהסבר שהיא מציעה למה שהיא מתארת. ואת זה לא תמצאו בכל המקורות האלה. אוקיי, יש בספר יצירה מה שיש שם משנה בפרק ראשון נדמה לי שאומרת עשרה עומקים עד בלימה נדמה לי או משהו כזה. עומק ימין ועומק שמאל, עומק פנים ועומק אחור, עומק מעלה ועומק מטה, עומק עבר ועתיד לא זוכר איך זה נקרא שמה, עבר ועתיד, עומק טוב ועומק רע. עשרה עומקים, בעצם חמישה צירים ולכל ציר יש שני קצוות. עכשיו זה ממש תורת היחסות. כן זה רבי שם טוב גפן כבר כותב את זה. שזה בעצם המשנה הזאת בספר יצירה היא בעצם מטרימה את תורת היחסות כי יש שמה את החלל זמן, מרחב ארבעה ממדי של חלל זמן ומוסיף עוד מימד חמישי שזה המימד השיפוטי של טוב ורע. כל מה שקורה בחלל ובזמן גם צריך להצמיד לו תווית של טוב ורע. כן אבל אתם מבינים שזה לא קשור לתורת היחסות בשום צורה. זה סתם אנקדוטה משעשעת. אוקיי אז אני רוצה עכשיו קצת להסביר יותר במה מדובר. אז איך איך בעצם פועלת האבולוציה? אבולוציה פועלת בשרשרת של חוליות שכל חוליה מורכבת משלושה רכיבים: היווצרות מוטציות, ברירה טבעית וגנטיקה. היווצרות מוטציות, אנחנו מדברים על שרשרת חלבונית, לא משנה, שרשרת של כל מיני חלבונים, באורך כלשהו לא משנה נגיד 300 זה אורך בינוני קצר נדמה לי ושרשרת חלבונית כזאת זה גנום של יצור חי כלשהו. זה נקרא הגנוטיפ. עכשיו הגנום הזה אחראי להיווצרות של מה שנקרא פנוטיפ. פנוטיפ זה הגוף של איך שהוא מופיע בפועל בעולם. אז בתוך הגנום טמון מידע והמידע הזה יוצא מן הכוח אל הפועל או התוכנית אם תרצו יוצא מן הכוח אל הפועל בפנוטיפ. אוקיי? עכשיו ברגע שיש לי שרשרת חלבונית כלשהי היא עוברת מוטציות מכל מיני סיבות. טמפרטורה או הפרעות כאלה או אחרות כל מיני דברים היא עוברת מוטציות ואז משתנה משהו במבנה השרשרת או שחלבון מסוים סולק נכנס משהו אחר במקומו לא משנה כל מיני דפקטים דפורמציות של שרשרת. יהיה יצור עם פנוטיפ שונה. תהיה לו רק אוזן אחת כי משהו זז לו בגנום, או יהיה בצבע עור שונה, או יהיה, לא משנה, אפילו מידות נפש שונות. לא חשוב. כל מיני דברים מהסוג הזה. אוקיי, אז זה היצור החי, זה האובייקט שעליו אנחנו מדברים. עכשיו מה אומרת האבולוציה? האבולוציה אומרת שוואנס יש לך שרשרת חלבונית של יצור חי, השרשרת הזאת עוברת מוטציות. המוטציות יוצרות כל מיני העתקים לא שלמים של היצור המקורי. כל מיני יצורים שהם שונים זה מזה בקצת בדרך כלל. בדי-אן-איי. כן. עכשיו, זה היווצרות המוטציות. אז יש לי עכשיו מגוון של יצורים. נגיד שהתחלנו מיצור אחד, נוצר לי מגוון של יצורים, נגיד, לא יודע מה, מאה. אוקיי, מאה יצורים. היצורים האלה, כל אחד מהם נראה אחרת, יש להם גנום שונה, אבל עכשיו מה שחשוב זה דווקא הפנוטיפ, לא הגנוטיפ. כי במאבקי ההישרדות, מי שנאבק במאבקי ההישרדות זה הפנוטיפ, לא הגנוטיפ. זאת אומרת, אם אין לך מה לשתות, אתה מת. אם אין לך מה לשתות או מה לאכול, או אם אתה לא יכול להתמודד עם שרפה שפורצת או טמפרטורה גבוהה, או לא יודע מה, כל מיני דברים, או טורפים, או מה שלא יהיה, אז אתה מת. אוקיי, אז זה המאבקים של הברירה הטבעית. הברירה הטבעית, הנסיבות שבתוכן אתה פועל או אליהן אתה צריך לעשות אדפטציה, הנסיבות האלה מכחידות כל מיני יצורים שנוצרו פה והן ישאירו את אותו יצור שיודע להתמודד הכי טוב עם הנסיבות האלה. אוקיי, זה נקרא ברירה טבעית. אז יש היווצרות מוטציות, זה הרכיב הראשון. אחרי זה ברירה טבעית שמשאירה רק את המוטציות המוצלחות, חלק מהן, אחת רק, לא משנה כמה מכחיד וכמה משאיר. והרכיב השלישי הוא הגנטיקה. מה זאת אומרת? תחשבו למשל על בתים לחוף הים. כל מיני בתים בנויים בכל מיני צורות. עכשיו מגיע צונאמי כזה. הבתים החזקים נשארו, הבתים החלשים התפרקו. אוקיי, אז הנה לכם, יש לכם היווצרות של מוטציות, בתים שונים. יש לכם ברירה טבעית, הנסיבות זה בעצם הצונאמי, הבתים שלא שרדו לא היו עמידים, לא שרדו, הבית ששרד זה היה הבית העמיד, או הבתים ששרדו זה הבתים העמידים. אבל את הרכיב השלישי אין שם. הגנטיקה. בתים לא מייצרים ילדים שהם בתים שנראים כמותם. ולכן זה לא תהליך אבולוציוני. כי בשלב הבא הבתים האלה גם יכחדו ולא יהיו בתים בכלל. זה לא משהו שימשיך. אם הבתים האלה היו יולדים בתים ילדים בצלמם כדמותם והיו יוצרים את הבתים האלה, אז באמת הבתים החדשים היו עומדים בפני הצונאמי, אבל יכול להיות שיגיע פתאום איזשהו חום, שרפה, רוח חזקה, מה שלא יהיה, שידרוש תכונות שונות כדי לעמוד. לכן המוטציות עכשיו עוד פעם ייווצרו מוטציות, יכחדו עוד מוטציות ויעבור עוד שלב של שכלול. ואז יהיו בתים שעמידים גם בפני צונאמי וגם בפני אש או בפני רוח או מה שלא יהיה. עכשיו לפעמים זה סותר. הבתים שיישארו לא יעמדו בפני צונאמי, אבל לאורך זמן סביר להניח שמה שיישאר בסוף זה מה שעומד בפני כל השרשרת שהייתה עד עכשיו. וכך בעצם מתארת האבולוציה את התהליך של השתכללות החיים, היצורים החיים. אז יש שלושה מרכיבים. שלושת המרכיבים האלה מתארים חוליה אחת בתהליך האבולוציוני. יש שרשרת חלבונית, נוצרות הרבה מוטציות, מאבקי ברירה טבעית ושרידות, נשארות המוטציות העמידות, הן מעמידות ולדות כמותן וכל הדור החדש הוא עמיד לנסיבות שהיו. אנחנו תמיד מתכוננים למלחמה שהייתה. אנחנו אף פעם לא מתכוננים למלחמה שתהיה. נכון? גם הטבע ככה. חוץ ממערכת החיסון, שזאת אחת החידות הגדולות, אבל גם הטבע ככה. זאת אומרת הטבע גם מתמודד למלחמות, מתכונן למלחמות שהיו. אז מי שנשאר הוא עמיד בפני הנסיבות שכבר שררו, אבל הנסיבות הבאות יכול להיות שהוא ייכחד. לכן עמידות בפני נסיבות מסוימות זה לא משהו אובייקטיבי. נסיבות אחרות יכול להיות שדווקא התכונה הזאת, נגיד מישהו נורא חזק, אז טורפים לא יצליחו להתגבר עליו, אבל יכול להיות שמישהו שהוא כל כך חזק הוא לא יהיה מהיר. הוא לא יוכל לברוח מפני אש או משהו כזה והוא ייכחד. תכונה שהיא טובה כנגד נסיבות מסוימות תהיה פחות טובה כנגד נסיבות אחרות. ולכן תהליך השכלול כל הזמן ממשיך, האבולוציה לא נחה לרגע. זה כל הזמן ממשיך, עוברים שלושת השלבים: היווצרות מוטציות, ברירה טבעית, גנטיקה. עוד פעם: מוטציות, ברירה טבעית, גנטיקה, מוטציות, ברירה טבעית, גנטיקה. וכך נוצרים יצורים יותר ויותר משוכללים או בעצם יותר ויותר. אדפטיביים ליותר ויותר סביבות, או ליותר ויותר איומים אבולוציוניים, נקרא לזה ככה. אוקיי? זאת, זה תיאור בקצרה של תהליך האבולוציה. ועכשיו בעצם הטענה וזה הרעיון הגאוני של דרווין, באמת רעיון גאוני, הרעיון שלו בעצם אומר זה שאם לא תהיה יד מעורבת, אז דווקא אז ייווצרו יצורים יותר ויותר משוכללים מיצורים פשוטים. כי אם אין יד מעורבת, אז אין מי שיגן על היצורים הפשוטים, הם יכחדו, לא יוכלו להחזיק מעמד בנסיבות. ומה שמי שיישאר זה דווקא היצור היותר משוכלל, היותר חכם, היותר עמיד, לא משנה, אפשר לקרוא לזה בכל מיני צורות, דווקא הוא זה שיישאר. ולכן דווקא חוקי הטבע כן גורמים להשתכללות של יצורים חיים, דווקא כשאין יד מעורבת. ואם ככה, אז נפלה הראיה הפיזיקו-תאולוגית, כן? זאת בעצם הטענה. קודם כל אני חייב לומר, שזה תמיד מרגיז נאודרוויניסטים, כתבתי ספר על זה אז אני כבר יודע מה מרגיז אותם, שתורת האבולוציה, או ליתר דיוק הברירה הטבעית, היא טאוטולוגיה לוגית. זאת לא תורה מדעית. זאת לא תורה מדעית, הם תופסים את זה כזלזול. לא תורה מדעית, זאת אמונה, כן? הרבה פעמים מציגים את זה ככה, וזה באמת אמונה. הנאודרוויניזם זה דת לכל דבר. בלי קשר לזה שהוא נכון, גם האמונה היהודית היא נכונה והיא דת לכל דבר. אבל זה דת לכל דבר, זאת אומרת, יש שם דיני כפירה, יש שם הכל, זאת אומרת, יש דברים שאסור להגיד, יש מידע שיסתירו אם הוא מאיים חס וחלילה על עיקרי האמונה העכשוויים שמה, וזה אומרים אנשים מתוך הכנסייה עצמה, הכנסייה הנאודרוויניסטית, כן? סטיבן גולד אפילו כתב פעם נדמה לי על המדיניות של הסתרת מידע כדי שבריאתנים חס וחלילה לא ישתמשו בו כדי לתקוף את האבולוציה. זאת אומרת, אנשים ישרים, יש מדי פעם אנשים ישרים גם בתוך כנסיות והם מגלים את הסודות המכוערים. בכל מקרה, האנשים האלה נורא נעלבים כשאומרים להם שזה לא תורה מדעית. זה אגב אחד מעיקרי האמונה. זאת אומרת, אם אתה אומר את זה אתה כופר, ודינך בשריפה בכיכר העיר. אני אומר לכם את זה מניסיון, כי ניסיתי את זה ואכן נשרפתי בכיכר העיר, כיכר העיר של ויינט. בכל אופן, הטענה היא שכשאתה מדבר על הברירה הטבעית, עוד פעם, היווצרות של מוטציות זאת תופעת טבע, זאת לא תופעה שאפשר לגזור אותה אפריורי. גם גנטיקה לא, זאת עובדה שהביולוגיה שלנו יוצרת תהליכים גנטיים, יש חוקים שמחוללים תהליכים גנטיים או תורשה אם תרצו לא גנטיקה תורשה. אבל ברירה טבעית זאת טאוטולוגיה לוגית. כי מה אומר עיקרון הברירה הטבעית? בעצם אומר: השריד שורד. נכון? מי שהכי חזק הוא שורד. עכשיו, מי זה החזק? אתה לא יכול לדעת מי זה החזק כי זה תלוי בשאלה איזה נסיבות יהיו מסביב. אתה חזק לנסיבות כאלה זה לא חזק לנסיבות אחרות. ולכן החזק זה אותו אחד ששרד. אז כשאתה אומר שהחזק שורד, או העמיד שורד, אתה בעצם אומר השריד שורד. כי החזק זה מי ששרד, זה החזק. אז מי ששרד שורד. אתם מבינים שזו טאוטולוגיה לוגית? כמו שאמר מלקולם פעם, זה הפילוסוף האנליטי הידוע, אמר זאת טאוטולוגיה אבל היא מאירת עיניים. זאת טאוטולוגיה גאונית. כל המתמטיקה היא טאוטולוגיות כאלה ואף אחד לא יגיד שזה חסר ערך או שזה לא חכם. אלא מה? זה לא ניתן להפרכה. אף אחד לא יכול להפריך במעבדה את הטענה שסכום הזוויות במשולש הוא מאה שמונים מעלות. משפט במתמטיקה, זה לא משפט מדעי. נכון? גם את הברירה הטבעית אף אחד לא יוכל להפריך. אף אחד. כי אם תראה לי שמשהו לא שרד, אז המסקנה היא פשוט שהוא לא היה חזק, הוא לא היה שריד ולכן הוא לא שרד. כי אם הוא היה שריד הוא היה שורד, נכון? לכן בהגדרה אם הפרכת, לא הפרכת את התזה האבולוציונית כשלעצמה, הפרכת את ההנחה שיצור כזה הוא אכן שריד, הוא אכן חזק. אוקיי? אבל את התזה האבולוציונית כשלעצמה אתה לא יכול להפריך אף פעם. הדוגמה הכי יפה לעניין הזה זה עיקרון של אמוץ זהבי, חוקר אבולוציה ישראלי, איך הוא קורא לזה? רק רגע, שכחתי את השם שלו, זה שישע אותי. רגע, אני לא יכול לחסוך מכם את הפנינה הזאת. עקרון ההכבדה. מה זה עקרון ההכבדה? אתם רואים למשל תרנגול הודו זכר, כן? זה עם הצבעים היפים. או טווס? טווס, כן, טווס. לא תרנגול הודו, כן. טווס עם צבעים יפים כזה, פורש אותם בראש כל חוצות. עכשיו זה דבר אנטי-אבולוציוני מובהק, נכון? הוא כל כך בולט וכל כך קורא לטורפים לתפוס אותו. תשתוק, תתחבא, תסתווה. אל תבלוט עם כל הצבעים והכנפיים שלך תפרוש כמו איזה אבו עלי. זאת אומרת, שב בשקט ותסתתר מאחורי השיח ותהיה בצבעים של השיח וזהו. לכאורה לא היינו מצפים לדבר כזה אבולוציונית. אז הנה פרכנו את תורת האבולוציה, נכון? אז מה אומר אמוץ זהבי? לא, יש את עקרון ההכבדה. מה זה עקרון ההכבדה? אומר ככה, ברגע שהטווס הוא צבעוני ופורש כנפיים ככה, הוא מראה לך שהוא שם עליך קצוץ. הוא מראה לך שלא כדאי לך להתחיל איתו כי יש לו ביטחון עצמי כזה שלא מסתתר מאף אחד. הוא בריון כזה גדול שכולם יפחדו להתחיל איתו. ולכן זה מה שנותן לו את השרידות, לכן הוא שורד. כך נוצרו וכך נוצרו טווסים, כך באים טווסים לעולם, כמו שמספרים לילדים. אם רוצים לספר לילדים איך באים טווסים לעולם, זה הסיפור. אוקיי? עכשיו, קודם כל בהחלט יכול להיות שזה נכון. לא יודע. אבל אתם מבינים שבהלך המחשבה הזה לא תמצאו שום תופעה שתפרוך את האבולוציה. כי כל פעם שתמצא משהו שלא מסתדר לך איך הוא שרד אבל הוא בכל זאת שרד, יהיה איזשהו הסבר שיסביר לך למה הוא שרד או במילים אחרות למה יש לו תכונות כאלה שהן באמת כן שרידות ולא נכון שהן לא שרידות. זאת אומרת, אתה טעית בהנחה שלך שהתכונות האלה הן לא שרידות, אבל אף פעם אתה לא תטעה בזה שרק השריד שורד. זאת אומרת זה ברור, זו טאוטולוגיה. לכן ברור שברירה טבעית היא לא תזה מדעית. ואל תגידו את זה מחוץ לגבולות החדר הזה כי אתם מסתכנים בנפשכם. וזאת לא תזה מדעית. זה לא אומר שהיא לא נכונה, אגב. היא נכונה לגמרי. היא נכונה כמו שהמתמטיקה נכונה. לכן זה לא זלזול בתזה הזאת. רק אומר שהיא לא מדעית, זו טאוטולוגיה לוגית. ודרווין היה גאון כי הוא שם לב שהסבר כל כך פשוט ולוגי לחלוטין יכול להסביר לך עולם שלם של תופעות מגוונות ומרתקות שהתגרו את האנשים כל הזמן עד אליו. ההסבר שהוא הציע הוא טאוטולוגי לוגי, אי אפשר להתווכח איתו, ברור שזה נכון. אבל זה עדיין היה גאוני לעלות על זה. אוקיי? לכן אני לא אומר את זה כזלזול באבולוציה או בדרווין, להפך. אבל כן, צריך להבין, זה לא תזה מדעית, זו תזה לוגית לא מדעית. עכשיו, אוקיי, אז זה בעצם התיאור האבולוציוני. ועכשיו בעצם אומרים לנו, אז אם זה ככה, אז אנחנו רואים שהטענה שיווצרות של חיים מחייבת מעורבות של ישות על-טבעית כלשהי, ישות תבונית כלשהי, לא נכונה. הנה, תיקח את התהליך הטבעי עצמו, הוא בהכרח יוציא יצורים יותר ויותר משוכללים, כמו שאנחנו רואים. כן, יש, הייתי פעם, קראתי פעם ספר, יש לי אותו בעצם, הוא נקרא מקור הפרוש. ספר שהיה להיט כזה בכל העולם, של זוג חוקרים אמריקאים, בעל ואישה שהם חוקרי אבולוציה, והם הלכו לגלאפגוס, אותם איים שגם דרווין היה שמה עם הספינה שלו, והם עקבו שמה במשך נדמה לי עשרים שנה אחרי מקורים של ציפור שנקראת פרוש באחד האיים. בסדר? והם ראו שהמקורים עוברים תהליך אבולוציוני וזה היה נורא קצר על סקאלה אבולוציונית. עשרים שנה זה שנייה אבולוציונית, כן? ברגע שאתה יכול לראות תהליך אבולוציוני על פני עשרים שנה זו סנסציה עולמית. עכשיו, מה היה התהליך בעצם כשהם תיעדו אותו? זה היה מדהים. אני כתבתי בספר שלי גם על העניין הזה כי בסופו של דבר אתה בעצם מגלה שלא היה מה לגלות. זה היה ברור. יכולתי להגיד לך מראש שזה מה שיקרה, אתה לא צריך תצפית בכלל. זה הם גילו תופעה מתמטית, לא ביולוגית. מה זאת אומרת? הם היו פרושים שחיו שמה עם כל מיני אורכים וחוזקים של מקור, אוקיי? באיזשהו שלב הגיע בצורת. הבצורת השמידה את הצמחים שהם היו המזון של הפרושים והשאירה רק צמחים כאלה שהם נורא יבשים עם גרעינים גדולים וקשים שהם עמידים. אז נשארו רק פרושים עם מקור יותר ארוך ומדובר פה במילימטרים אבל מדדו בממוצע לא משנה והמקור יותר ארוך וחזק. וכמובן הגנטיקה עשתה את שלה, הדור הבא כבר עם מקור כזה והיה לו מה לאכול והכל בסדר עד שהגיעה הבעיה הבאה, לא הייתה בצורת היה מבול, לא יודע בדיוק מה ואז עוד פעם היה איזשהו תהליך וראו את זה על המקורים של הפרושים. הם היו מגיעים לשם אחת לשנה או משהו כזה, מודדים את הממדים של המקורים, את הפרמטרים השונים של המקורים ומתעדים את זה ועוקבים אחרי המזג אוויר שם או אחרי הווינג כדי לתת הסברים גם להכול. וזה יצא בצורת ספר, אתם יכולים לקרוא "מקור הפרוש", שבספר הזה מראים לך לנגד עיניהם הנידמות של כל הבריאתנים העלובים והטיפשים שהנה אתם רואים יש לנו אפילו ב-20 שנה, לא ב-14 מיליארד שנה, ב-20 שנה אנחנו יכולים להראות לכם, להדגים לכם תהליך אבולוציוני שקורה לכם מול העיניים. עוד פעם, 20 שנה זה שנייה בסקלות זמן אבולוציוניות. אוקיי? עכשיו אני כשקראתי את הספר הזה, אני לא יודע, עמדתי שם ניגרתי בראש ולא הבנתי מה הם רוצים ממני. לא הבנתי. כל ילד שתגיד לו תשמע יש פרושים שיש להם מקור כזה וכזה והם אוכלים צמח כזה וכזה והצמח הזה נכחד ורק הגרגירים הקשים נשארו ורק הפרושים עם מקור כזה וכזה מתמודדים עם הגרגיר החזק הזה, האחרים לא, אז האחרים ימותו ברעב, אלה יישארו, הילדים שלהם זה גנטיקה ייצאו גם כן עם מקור חזק בגדול, אז בשנה הבאה אתה תגלה פרושים עם מקור יותר חזק. בשביל זה צריך מחקר מדעי? זה משפט במתמטיקה, מתמטיקה של כיתה ב'. לא משנה, אבל זה מתמטיקה. זאת אומרת אין פה שום דבר, אתה לא גילית שום תופעת טבע, גילית מתמטיקה, זאת אומרת זו לוגיקה. אין פה שום דבר, תן לי את הנתונים אני אגיד לך מה התוצאה. אז מה המחקר הזה הראה? כלום, הוא לא לימד אותנו שום דבר. כל מה שהוא הראה זה הוא הדגים לנו את הרעיון של דרווין. הדגמות זה דבר בעל ערך, לפחות בעל ערך דידקטי. אוקיי, אני לא מזלזל בזה. אני רק אומר ההתפעלות הנורא גדולה מהעניין הזה, מה באת להוכיח? יש איזשהו בריאתן נורמלי שיתווכח עם הדבר הזה? שיגיד לא לא, יש להם מקורים חלשים אבל הם בכל זאת ישרדו למרות שהבצורת השמידה להם את האוכל? יש איזשהו בריאתן שיתווכח עם זה שכשיש מגפה אנשים מתים ונשארים אלה שמחוסנים מהמגפה? זה ברור לא? מה אני צריך בשביל זה מחקרים? זה הזוי הדבר הזה. עכשיו זה חלק מהפולמוס הבין דתי כמובן. דוסים תמיד עובדים בצורות פנאטיות כאלה, אז הכנסייה הניאודרוויניסטית מבחינתה זה חלק מכתבי הקודש "מקור הפרוש". ועוד פעם, לא בגלל שזה לא נכון, להפך, בגלל שזה כל כך ברור ונכון שאף אחד לא יכול להתווכח עם זה. ומי שיתווכח עם זה הוא אידיוט. צריך לכתוב ספרים כדי להתמודד איתו. אפשר להתווכח על השאלה אם נוצרים מינים חדשים, על זה יש ויכוחים, יש כאלה שטוענים שיש לזה אינדיקציות אבל שמה זה כבר לא כל כך פשוט. יש דילוגים, כן פערים באמצע התהליך האבולוציוני, גם על זה יש כל מיני ויכוחים, על זה אולי אפשר להתווכח. אבל המחקר ההוא שממש הראה בצורה הרמטית איך כל מילימטר כל דבר קורה עם הסבר מדויק, זאת אומרת הכול ברור, אין שם שום… אני יודע שבצורת משמידה צמחים, אני יודע שמישהו עם מקור חלש לא יכול לפצח צמח עם גרגיר חזק, אני יודע שמי שלא אוכל מת. קחו את כל הידיעות האלה שהיו לי עוד לפני המחקר ואני אגיד לכם מה המחקר הזה ייתן לכם, זאת אומרת הוא לא הוסיף לי שום ידיעה מעבר לידיעות שהיו לי קודם. תאסוף את כל הידיעות שהיו לי קודם אני אגיד לכם בדיוק מה היו תוצאות המחקר. זה מחקר במתמטיקה לא בביולוגיה, שצריך לגזור לוגית מהנתונים שאותם אתה יודע את המסקנה, זה הכול. עכשיו אני חושב שעל זה דיברתי על אלוהי הפערים, נכון? אמרתי שהרבה פעמים בעולם הדתי, בריאתני, פונדמנטליסטי, כל פעם שהמדע נכשל זה יום טוב, קובעים יום טוב. יש לי חבר שראה פעם ספר של הרב וולף מסמינר וולף בתל אביב, ייקה פנאט כזה, שהוא נפתח בזה שהמדע שקר ותורתנו אמת או משהו כזה. כן, אז כן, או כל פעם שהחזאי טועה בתחזית שלו אז ביתד נאמן יש שער חגיגי צבעוני. הטענה היא שאתה לא יכול לבסס אמונה על פערים בידע המדעי, מה שנקרא God of gaps, כן, אלוהי הפערים. מה זאת אומרת? אמרתי אני לא מבין משהו בעולם המדעי, לכן יש אלוהים, כי אין הסבר מדעי. ואז באים הניאו דרוויניסטים ואומרים הנה יש לנו הסבר מדעי לכן אין אלוהים. אתם מבינים ששני הצדדים פה נופלים באותו בור. הם שניהם מדברים על אלוהי הפערים. זאת אומרת, שניהם מסכימים שפערים הם הראיה לקיומו של אלוהים, ואם סגרתי את הפערים נפלה הראיה. אוקיי? עכשיו הכשל הזה נקרא בשיח הזה סביב האבולוציה, נקרא כשל של אלוהי הפערים, God of the gaps. ומה הוא בעצם אומר? הוא בעצם אומר כאשר אתה לא מבין משהו במישור המדעי, זה לא אומר שיש אלוהים. זה אומר שצריך להמשיך את המחקר עד שתבין אותו. אומר לפני חמש מאות שנה היה הרבה יותר אלוהים מאשר היום, נכון? אז עוד לא ידעו שום דבר ממה שאנחנו יודעים היום. לא ידעו את האלקטרומגנטיות, לא ידעו את הגרביטציה, בטח לא את תורת היחסות ותורת הקוונטים וכל הדברים האחרים. אז אז היה המון אלוהים, כן. ואז המחקר התקדם ואנחנו יודעים יותר. אז עכשיו כבר אין אלוהים? לא יש, כי יש עוד דברים שאנחנו לא מבינים. בסדר, הדברים שאנחנו לא מבינים עוד מאה שנה יבינו. אולי לפחות. אל תבסס ראיה לקיומו של אלוהים על פערים בידע המדעי. זאת בעצם הטענה. אוקיי? עכשיו הניאו דרוויניסטים המפוכחים יותר, לא הפנאטים, הפנאטים הם כמו הבריאתנים הפנאטים, זה מלחמת כנסיות. אבל אבל אז הפנאטים אומרים לך הנה אתה רואה יש הסבר מדעי לכן אין אלוהים. והבריאתנים אומרים אין הסבר מדעי ולכן יש אלוהים. אבל הניאו דרוויניסטים המפוכחים אומרים לא, כיוון שיש הסבר מדעי ואתה ניסית לבנות את קיומו של אלוהים על העדר הסבר מדעי, תפיק את הלקחים. גם אם יש משהו עכשיו שאנחנו לא מבינים, יכול להיות שאם נחכה עוד חמישים מאה מאתיים חמש מאות שנה כן נבין. אל תבנה אמונה באלוהים על דברים שאנחנו לא מבינים וזאת כן טענה נכונה של הניאו דרוויניסטים. זאת אומרת לבנות ראיה לקיומו של אלוהים על משהו שאנחנו לא מבינים זה ראיה בעייתית. זה ראיה בעייתית כי בסדר, פעם לא הבנו שום דבר היום אנחנו מבינים יותר, בעתיד כנראה נבין עוד יותר. עוד פעם, לא בטוח שנבין הכל, אבל גם אם לא נבין זאת עוד לא אומר שיש אלוהים. זה רק אומר שאנחנו לא מבינים. יש לנו עוד עבודה במחקר מדעי, זה הכל. זה לא איך אתה מגיע מזה לאלוהים? אם אם אתה היית משתמש באלוהים כדי לסגור פערים מדעיים, אתה אומר נגיד שהאדם הראשון נתקל בבעיה מדעית, הוא לא מבין משהו. טוב, אז סימן שיש אלוהים, הכל בסדר, יכול לשבת בשקט, הכל מצוין. המדע שלנו היום היה נראה כמו המדע של אדם הראשון. לא היה סיבה לחקור כי כל פעם שיש איזושהי בעיה אלוהים זה הפתרון, זה הג'וקר, כן, הוא פותר כל ג'וקר יותר את הקושיות והבעיות. כן, זאת אומרת הוא פותר את כל הבעיות, אין שום טעם לעשות מחקר. היינו נמצאים היום עם המדע של אדם הראשון. לכן אלוהים מזיק לפרוצס המדעי. הוא מזיק לפרוצס המדעי למה? כי כשמשתמשים בו בתור הסבר לבעיות זה אומר שאנחנו לא נעשה מחקר כדי להבין את הבעיות האלה מדעית, כי אלוהים, הכל בסדר. ומצד שני כמובן אם בכל זאת נעשה מחקר ונבין את זה הופ אז אין אלוהים, סימן שטעינו. אוקיי, לכן הכשל הזה של God of gaps אני חושב שהוא באמת כשל נכון. זאת אומרת צריך להיזהר מלבנות את האמונה באלוהים על על פערים בידע המדעי. עכשיו השאלה מה זה אומר על הראיה הפיזיקו-תיאולוגית. לכאורה הראיה הפיזיקו-תיאולוגית אם אני מדבר על הראיה שבתוך החוקים. כלומר לא סביר, חוק שני של תרמודינמיקה כן, לא סביר שדבר מורכב נוצר באופן ספונטני בלי שמעורבת פה איזושהי ישות תבונית. מה זה אומר? אני בונה בעצם על בורות מדעית, נכון? בעצם אומר אני לא מבין את זה מדעית סימן שיש אלוקים. אז בא דרווין ואומר הנה אני כן מבין את זה מדעית. יש לי את האבולוציה. אה אז אם ככה זה אין אלוהים, כי הסברנו. זה הכל תכונה של הסבר בתוך החוקים. אז אני כתוצאה מזה עברתי להסבר מן החוקים. הסבר מחוץ לחוקים, אוקיי? עכשיו האם ההסבר מן החוקים לא חשוף למתקפה הזאת של האם זה לא גם כן God of the gaps? למה? כי בעצם אני אומר מי גרם לזה שהחוקים הם כאלה? כן? שבמסגרתם מתחולל תהליך אבולוציוני. מה זאת אומרת? תחקור יותר תגלה מי גרם לחוקים להיות כאלה. גם שם זה גאפ. אז גם על זה אתה לא יכול לבנות את קיומו של אלוהים זה גם God of the gaps. ואני מה שאני אומר, זאת אומרת לכאורה גם הטיעון הזה בעצם נופל בכשל. של אלוהי הפערים. כי הם בעצם אומרים לי אתה בונה את האמונה באלוקים על איזה שהוא חוסר בהבנה שלך. אתה לא מבין איך החוקים הם כפי שהם. תחקור יותר, תבין יותר וזהו, אל תבנה לי את אלוקים על בעיות מדעיות שיש לך. בעיות מדעיות יתקדמו עם הזמן, אנחנו נוכל לפתור אותם. וגם אם לא, אז אנחנו לא מספיק חכמים, לא שיש אלוקים. אוקיי? אז האם גם פה יש בעיה של גוד אוף דה גאפס? אני טוען שלא. אני לא זוכר אם אמרתי את זה או לא אבל אני טוען שלא. למה לא? בגלל שבסופו של דבר, נגיד שאנחנו נחקור למה החוקים הם כפי שהם ונמצא הסבר מדעי. איך יראה ההסבר המדעי הזה? יהיו לו איזה שהם מטא-חוקים, חוקים יותר יסודיים שמהם אפשר לגזור את החוקים המוכרים לנו היום. ואז נשאל על החוקים האלה, המטא-חוקים. גם להם אנחנו נמשיך במחקר, גם להם יהיו עוד מטא-חוקים שיסבירו אותם. בקיצור, אתם מבינים שאנחנו מגיעים לרגרסיה אינסופית. נכון? איך יכול להיעצר התהליך הזה? אחת משתיים, אין אפשרות שלישית. אפשרות אחת יש לי אוסף של חוקים או אפילו חוק אחד, לא משנה, שהוא היסודי, הוא אין לו הסבר, זה החוק הראשון. אוקיי? ואז כמובן אני אשאל אבל למה הוא כפי שהוא? ואני אגיע למסקנה של אלוקים, וזה כבר לא אלוהי הפערים. למה? כי זה פער שאותו מחקר מדעי כבר לא יכול לסגור. זהו, הגענו כבר לחוק הסופי, זהו, זה בסוף בסוף אחרי שייגמר המחקר המדעי יש לנו את כל הידע המדעי. תורת השדה המאוחד כנראה החלום של איינשטיין, מצאנו משוואה אחת שמתארת את כל חוקי הטבע. בסדר? אוקיי, אבל המשוואה הזאת מי גרם לה שזה יהיה החוק הבסיסי? פה כבר אין לנו לאן להתקדם בכלים מדעיים. נכון? לכן זה לא גוד אוף דה גאפס. פה מחקר מדעי נוסף לא יקדם אותנו. יכול להיות שניתן למצוא עוד משוואה שהיא הבסיס למשוואה הזאת, אוקיי, אז נדבר על האחרונה. אלא מה? בשרשרת אינסופית הורדנו מהסט האפשרויות, נכון? אין רגרסיה אינסופית. האפשרות היחידה שנשארת בפני האתאיסט המתגונן זה להגיד שהחוק הבסיסי שעומד בבסיס כל החוקים הוא בכלל לא חוק טבע, הוא חוק מתמטי. הוא זהות מתמטית. לא צריך תצפית בשביל לראות אותו. אם אנחנו נבין עד הסוף כמו שצריך, אנחנו נבין למה מסות חייבות למשוך אחת את השנייה, זה פשוט נובע מטבען. זה לא איזה שהוא חוק שגילינו באמצעות תצפיות. לא יהיה מספר, נגיד המספרים מה שנקרא בפיין טיונינג, המספרים של הקבועים בפיזיקה. יש כל מיני קבועים בפיזיקה: מהירות האור, קבוע הגרביטציה, הקבוע של קולון, מהירות האור, קבוע דיאלקטרי, לא משנה כל מיני קבועים כאלה. הקבועים האלה הם איזה שהם מספרים שהם אחראים על איך נראים חוקי הטבע שלנו. והשאלה היא למה המספרים הם כפי שהם? כי אם המספרים היו קצת אחרים שום דבר לא היה קיים, לא כימיה, לא ביולוגיה, לא בני אדם, לא בעלי חיים, לא שום דבר. יש רגישות מאוד גדולה לערכי הקבועים של הפיזיקה. זה נקרא טיעון הפיין טיונינג. לכן אומרים הנה יש אלוקים, כי עובדה שערכי הקבועים הם בדיוק אלה שמאפשרים היווצרות של כימיה, ביולוגיה, חיים, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ומה שאתם רוצים. אז אני אומר, אז נגיד שאנחנו מתקדמים עם המחקר המדעי ואנחנו מגלים חוק טבע בסיסי הכי יסודי שיש ויש בו נגיד קבוע אחד, והערך של הקבוע הזה הוא אפס נקודה חמש ארבע שלוש. בסדר? עכשיו השאלה היא למה הוא כזה ולא אפס נקודה חמש ארבע שבע? שאז בכלל לא הייתה פיזיקה, לא כימיה ולא שום דבר. אז עדיין יש אלוקים, זה לא משנה כלום. נכון? האפשרות היחידה זה להגיד שהערך הזה אפס נקודה חמש ארבע שבע הוא כמו פאי או אי, שזה מספרים שהם לא תוצאה של מדידה. אני יכול באופן מתמטי להגיע אליהם. היחס בין קוטר של עיגול לבין ההיקף שלו שזה פאי, כן, היחס הזה הוא לא תולדה של חוק טבע כלשהו. זו תכונה מתמטית של עיגולים. אז אתה לא צריך באמת תצפית כדי לגלות שיש יחס קבוע בין קוטר לבין היקף של עיגול. יכול לגלות את זה עם תצפית אבל תצפית לא נחוצה. גם חישוב מתמטי יראה לך את זה. אפשר להוכיח את זה מתמטית. אוקיי? עכשיו אם כל המספרים בתוך חוקי הפיזיקה הם בעצם כמו פאי או אי, או לא משנה כל המספרים המיוחדים האלה, אז לא מתעוררת שאלה איך פאי הוא בדיוק פאי ולא משהו קצת אחר. הוא לא יכול להיות משהו קצת אחר. ככה זה טבעו של עיגול. אוקיי? אז אין שאלה, אתה לא יכול להוכיח את קיומו של אלוקים מתוך זה שערכו של פאי הוא שלוש נקודה אחת ארבע אחת. כי ערכו לא יכול היה להיות שום דבר אחר. זאת תוצאה מתמטית, זה לא תוצאה של תצפית שהייתה יכולה להיות גם אחרת ואנחנו רואים שזה דווקא שלוש נקודה אחת ארבע אחת. אוקיי? עכשיו אם כל הקבועים בפיזיקה או קבוע אחד יסודי אם יש שם לא יודע, הם בעצם קבועים כמו פאי, אז גם כן אין לנו ראיה לקיומו של אלוקים. הראיה הפיזיקו-תיאולוגית נפלה. אתה לא יכול לשאול למה הערך שלהם הוא בדיוק זה. הוא בדיוק זה כי זה תכונה מתמטית, זה לא, זה לא תוצאה של, לא אפשר היה לעשות עולם עם ערך אחר של המספר הזה. הערך של המספר הזה זה הערך שלו. אלא מאי? שאם באמת זה המוצא של האתאיסט המתגונן, אז צריך להבין מה המחיר שבצידו. זה מוצא אפשרי. אבל המחיר שבצידו הוא שבעצם אין דבר כזה מדע. כל המדעים הם ענפים של המתמטיקה. לא צריך תצפיות בעצם כדי להכיר את העולם. אנחנו משתמשים בתצפיות כי אנחנו טיפשים, אבל ברמה העקרונית לא נחוצות תצפיות. מספיק להיות חד מבחינה לוגית מתמטית לעשות את החישובים, אתה תגלה שמהירות האור היא זה וקבוע הגרביטציה היא זה והמקדם הדיאלקטרי הוא זה. אתה תגלה הכל מתוך חישובים מתמטיים, אתה לא צריך שום תצפיות. עכשיו אם זה נכון אז אין ראיה פיזיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוקים. אבל הטענה שזה נכון לא מקובלת על אף יצור שעבר את כיתה ב' נדמה לי שאני מכיר לפחות. ואם כן אז צריך לאשפז את המורה שלו. אף אחד לא מאמין בזה שמדע לא צריך תצפיות, שכל המדעים הם ענפים של המתמטיקה. עכשיו אם אתה רוצה לטעון את זה כדי לומר שאין אלוקים, דייני. זאת אומרת אז עשיתי את שלי. איי רסט מיי קייס מה שנקרא. אם אתה צריך להגיע לכלל טענות כל כך מופרכות כדי לדחות את קיומו של אלוקים, אז עזוב, אז בוא נאמץ את קיומו של אלוקים זה בטח לא יותר מופרך מזה. אוקיי? אתה בעצם נדחק לזה כי נראה לך שקיומו של אלוקים זה דבר נורא מופרך ולכן אתה מנסה למצוא מוצא אחר, אבל המוצא הוא כל כך מופרך שקיומו של אלוקים הוא אופציה עדיפה בהרבה לכל הדעות. כמה מופרך שזה לא יהיה. מכירים את חותם הארבעה של שרלוק הולמס, אומר שם שאחרי ששללת את הבלתי אפשרי, מה שנשאר עד כמה שהוא בלתי סביר זה כנראה האמת. הנה שתי אפשרויות, אחת היא בלתי סבירה בעליל ואחת היא מאוד לא סבירה, כנראה שהמאוד לא סבירה היא הנכונה. יש רק שתי אפשרויות והשנייה בלתי אפשרית. נכון? העובדה שדבר מסוים הוא בלתי סביר בעיניך היא לא טענה. אתה צריך לבדוק מה הסבירות של האלטרנטיבה, והאלטרנטיבה עוד פחות סבירה אז אתה עדיין תצטרך את האופציה הזאת. אל תשאלו אותי איך סכום ההסתברויות לא מסתכם פה לאחד, זה הסתברות מותנית, צריך פה את משפט בייס. טוב, אז זה לא אלוהי הפערים אם כך. לכן בעצם הטענה שלי שהטיעון מן החוקים בעצם אומר ש, אני אנסח את זה כך: התהליך האבולוציוני מוצג בדרך כלל כתהליך עיוור, אקראי. סימפגראלה, כן? מין משהו רנדומלי לגמרי. ולכן הוא מהווה אלטרנטיבה לתזה של אלוהים כמי שמחולל את התהליך הזה. אוקיי? אבל אם אתם מסתכלים באמת בתהליך האבולוציוני אין שם שום דבר אקראי. מה הרכיבים האקראיים בתהליך האבולוציוני כמו שתיארת אותו קודם? אחד זה היווצרות המוטציות. כל מיני דפקטים בשרשרת החלבונית יוצרים מוטציות כאלה ואחרות וזה רנדומלי, אתה לא יכול לדעת מראש מה יקרה שם. והתהליך הרנדומלי השני זה הברירה הטבעית. הברירה הטבעית, לך תדע אם יהיה פה בצורת או שיהיה פה אריה או שיהיה פה צונאמי או שיהיה פה אני לא יודע מה, חום גבוה או אש, אתה לא יכול לדעת והנסיבות המקריות האלה הן אלה שמכתיבות מה ישרוד. אוקיי? אז זה גם אלמנט מקרי שיש בתהליך האבולוציוני. אלא מאי? שאף אחד מהאלמנטים האלה הוא לא באמת מקרי באופן הפשוט. למה? כדי להבין את זה צריך להבין שכשאנחנו משתמשים במונח מקריות אנחנו משתמשים בו בשתי משמעויות שונות. משמעות אחת זה כמו בקוביה, הטלת קוביה. אתה מטיל קוביה, יכול ליפול על אחת, שתיים, שלוש עד שש, וזה מקרי. נגיד קוביה הוגנת אז זה מקרי, סיכוי שווה לכל אחת מן הפאות. האם התהליך הזה הוא תהליך אקראי? תהליך של הטלת קוביה? ברור שלא. שום דבר אקראי זה חוקי ניוטון. מכניקה של ניוטון, פשוט תעשו את החישובים, מאוד מסובכים, תעשו את החישובים, יגיד לכם בדיוק על איזה פאה תיפול הקוביה. שום דבר אקראי אין שמה, זה מכניקה.
[Speaker B] גם איך אני בחרתי,
[הרב מיכאל אברהם] גם שמה, תגיד לי את תהליך הבחירה איך בחרת עם היד שלך אני אגיד לך באיזה זווית, לא משנה, לא אכפת לי. אז עדיין, אבל עדיין בסופו של דבר אין פה שום דבר אקראי, זה הנקודה. אז בעצם למה אנחנו משתמשים בהסתברות בסוג כזה של בעיות כמו הטלת קוביה או מטבע או משהו כזה? כי החישוב עצמו מסובך. יש רגישות מאוד גדולה לתנאי התחלה, זה מה שמאפיין כאוס, וכיוון שכך אנחנו מעדיפים כלים הסתברותיים. אומרים יש לך סיכוי שישית על כל פאה, למרות שזה בכלל לא תהליך אקראי, זה תהליך מכני לגמרי. יש לך סיכוי של שישית לכל פאה, בסדר? ואז אתה אומר מה הסיכוי שיצא מספר זוגי? חצי. מה הסיכוי שיצא מספר גדול או שווה מארבע? חצי. מה הסיכוי גדול ממש מארבע? שליש, נכון? שתי תוצאות. וכן הלאה. אתה יכול לעשות חישובים הסתברותיים למרות שאין פה שום דבר אקראי. אתה עושה חישובים הסתברותיים בגלל שאתה לא יודע לעשות את החישוב המכני המפורט, כי הוא נורא מסובך ונורא רגיש לתנאי התחלה. אוקיי? זה סוג אחד של מקריות וזה בעצם הסוג היחיד של מקריות שאנחנו מכירים מהעולם שלנו. תהליך אקראי באמת, לא מסובך שאני לא יודע לעשות את החישוב, אלא שאין חישוב, זה תהליך אקראי באמת. אין תהליך כזה, אנחנו לפחות לא מכירים. יש טענות שבתורת הקוונטים יש תהליך כזה. התהליכים וזה הסיבוכיות המיוחדת של תורת הקוונטים, זה המקום היחידי בטבע שאנחנו מכירים שבו יש אקראיות אמיתית, לא מה שאנחנו קוראים אקראיות בדרך כלל. מה שאנחנו קוראים אקראיות בדרך כלל זה בסך הכל סיבוכיות חישובית. אנחנו משתמשים בהסתברות כי אנחנו לא יודעים לעשות את החישוב, זה הכל. אפשר לקרוא לזה עמימות במקום אקראיות. אקראיות זה משהו שאין חישוב, לא שהוא מסובך. גם אם היה לי את מחשב העל הכי גדול, גם הקדוש ברוך הוא עצמו לא יכול לעשות את החישוב כי אין חישוב. כן, גם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לא יכול לדעת מה תהיה התוצאה של הטלת קוביה אם זה היה תהליך אקראי. זה לא תהליך אקראי כי מי שיודע בדיוק באיזה זווית היא תצא ובאיזה כוח אני מפעיל אותה ואת חוקי ניוטון והכל, הוא יודע בדיוק על איזה פאה היא תיפול. אז הקדוש ברוך הוא יכול להגיד לי על איזה פאה היא תיפול. אבל הוא לא יכול להגיד לי מה תהיה תוצאה של תהליך שהוא באמת אקראי. למה? כי אין חישוב כזה, לא שהחישוב הוא מסובך. ניתן לכם דוגמה. יש דוגמה לזה בגמרא, סוגיה של קידושין שלא מסורים לביאה. מישהו הולך לאבא שיש לו שתי בנות, נותן לו פרוטה ואומר אחת משתי בנותיך מקודשת לי בלי להגיד איזו. אוקיי? אז יש ספק אם זאת רחל או לאה. לא יודעים. ספק, נכון? לכאורה ספיקא דאורייתא לחומרא. מה זה אומר? אם אתה רוצה לבוא על לאה אתה לא יכול, כי אולי רחל היא אשתך ואז לאה היא אחות אשתך, זה ערווה. אתה לא יכול לבוא גם על רחל בגלל שאולי לאה היא אשתך ואז רחל היא אחות אשתך. אז מספק אתה לא יכול לבוא על אף אחת מהן, נכון? ולכן הגמרא אומרת שדבר כזה נקרא קידושין שלא מסורים לביאה. אוקיי? יש מחלוקת אביי ורבא אם זה קידושין או לא קידושין. בכל מקרה צריך לתת גט כי הוא לא יכול לבוא עליהן, אבל השאלה אם צריך גט או שבכלל אין פה קידושין ולא צריך גט. עכשיו השאלה היא לפי הרמב"ם למשל, ספיקא דאורייתא לקולא מן התורה, רק מדרבנן זה לחומרא, אבל מן התורה הוא לקולא. האם לפי הרמב"ם הקידושין האלה מסורים לביאה? כל אחת היא ספק אחות אשתי, ספק לקולא, אני יכול לבוא עליהן. אז הם כן מסורים לביאה. אז הסוגיה הזאת קשה על הרמב"ם. איך הרמב"ם אומר שספק דאורייתא לקולא ויש קידושין שלא מסורים לביאה? לפי הרמב"ם הם כן מסורים לביאה. התשובה היא לא נכון. גם לפי הרמב"ם אסור לך לבוא על אף אחת מהן. למה? בגלל שזה לא ספק. ספק זה מצב שבו ישנה אמת אחת רק אני לא יודע אותה, חסר לי מידע, אז אני בספק אם האמת היא א' או האמת היא ב'. למשל שלחתי שליח לקדש לי או את רחל או את לאה. השליח קידש אחת מהן ומת. לא יודע מי זאת, רחל או לאה. זה ספק. למה? כי האמת היא שרק אחת מקודשת לי, אני לא יודע מי מהשתיים. אז אני בספק, פה חלים דיני ספקות. אבל במקרה של קידושין שלא מסורים לביאה גם הקדוש ברוך הוא לא יודע מי מהן מקודשת לי כי לא קבעתי בכלל אחת מהן שתהיה מקודשת לי. אמרתי אחת משתי בנותיך, לא אמרתי איזו. אז בעצם יוצא שיש פה ממש מצב קוונטי. הנה גם חז"ל ידעו את תורת הקוונטים אם דיברנו קודם. נכון? יש פה מצב קוונטי בעצם. שתי הנשים מקודשות לי אבל בקידושין שהם קידושין קוונטיים כאלה, קידושין קלושים איך שלא תקראו לזה. זה לא מצב של ספק. זה וודאי. אין ספק זה מצב שבו חסר לי מידע. כלפי שמיא גליא, הקדוש ברוך הוא יודע את כל המידע. אז אם אני שלחתי שליח לקדש לי אחת מהנשים, זה ספק. למה? כי יש פה אישה אחת שמקודשת לי רק אני לא יודע מי זאת, אבל הקדוש ברוך הוא כן יודע מי זאת. כלפי שמיא גליא. זה נקרא מצב של ספק. לעומת זאת מצב שבו גם הקדוש ברוך הוא לא יכול להגיד לי מי האישה שמקודשת לי, זה לא מצב של ספק. לא חסר לי שום מידע. יש לי את כל המידע שיש להקדוש ברוך הוא. המצב בעצמו הוא מצב עמום. הוא מצב לא לא מוגדר ברמה המשפטית או ההלכתית. אבל אין פה שום ספק. כל שתי הנשים מקודשות לי בקידושין כל אחת מהם בקידושין קלושים. זה לא ספק האם זאת מקודשת לי לגמרי או שזאת מקודשת לי לגמרי, אלא זה וודאי שזאת ספק מקודשת לי וזאת ספק מקודשת לי. בלשון הישיבות קוראים לזה זה וודאי ספק ולא ספק וודאי. ספק וודאי זה הספק הרגיל. פה זה וודאי ספק או ספק וודאי. שיש וודאי אישה מקודשת לי רק אני בספק מי זאת, זה ספק וודאי. אבל אם אני בוודאות יודע שכל אחת משתי הנשים ספק מקודשת לי, זה וודאי ספק. אוקיי? עכשיו זה מצב שהוא אקראיות אמיתית. כי פה אין, לכן פה גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת מי זאת האישה שמקודשת לי. כי אין אישה שבאמת מקודשת לי אמיתית רק אני לא יודע. לא. שתיהן מקודשות לי באותה מידה מאין שם קידושין קלושים, כן זה סופרפוזיציה קוונטית ממש. אז בהקשר שלנו מה שאנחנו מכירים בחוקי הטבע בעולם הטבעי שסביבנו זה רק אקראיות מהסוג הראשון של הקובייה. אין בניסיון שלנו שום דבר שהוא אקראיות מהסוג השני. אקראיות מהותית כמו בתורת הקוונטים. רק בתורת הקוונטים וגם שם לא כולם מסכימים, זה שאלה של פרשנויות, לא כולם מסכימים שזה אקראי ממש אבל אם כן אז זה רק שם. עכשיו כשאנחנו מסתכלים על תהליכים של אבולוציה, אבולוציה לא קורית בסקאלות קוונטיות בדרך כלל. אבולוציה זה בעלי חיים, זה דברים, מולקולות גדולות לכל הפחות אם תסתכלו על ה-DNA או משהו כזה. זה לא סקאלות שבהן אפשר לראות השפעות קוונטיות. וכיוון שכך גם אם אנחנו מדברים על מרכיבים אקראיים בתהליך האבולוציוני זאת אקראיות כמו קובייה. זאת לא אקראיות כמו תורת הקוונטים. תחשבו על הנמר או על המקור של הפרוש, כן? היה שמה בצורת ולכן התייבשו כל השיחים שיחי המאכל האלה של הציפורים ונשארו רק השיחים עם הגרגרים הקשים. אוקיי? אז זה אומר זה מקרי, היה יכול להיות בצורת היה יכול להיות שיטפון היה יכול להיות כל מיני דברים. ומה גרם לבצורת? בצורת היא גם תהליך טבעי. גם יש איזה שהיא סיבה למה קרתה שם בצורת. אפשר ללכת אחורה עוד ועוד. בסופו של דבר אנחנו מדברים בתהליכים טבעיים שיש להם יחסי סיבה ומסובב ולכן אין שם שום דבר אקראי. אך כיוון שאנחנו לא יודעים לעשות את החישוב כי אקלים זה הדבר הכי פרוע שיש, אין דרך לעשות חישובים על אקלים בחיים, יתד נאמן, אז לכן בעצם אנחנו משתמשים בכלים הסתברותיים כדי לתאר את התהליכים האלה. אנחנו אומרים זה תהליך מקרי. אנחנו אומרים מה ההסתברות שתהיה בצורת מה ההסתברות שיבוא אריה מה ההסתברות שתהיה שריפה ואנחנו יכולים לפי זה לעשות מודלים שונים לאיך תתפתח האבולוציה. אבל זה רק בגלל שאנחנו לא יודעים. אם היינו יודעים את כל המידע על כל היקום כמו שהקדוש ברוך הוא יודע, אז הייתי יכול להגיד לכם בדיוק איזה מקורים יהיו לפרושים בכל שלב של חייהם ועד לאלפי שנים קדימה. כי אני יודע בדיוק תהיה בצורת יהיה שיטפון תהיה אש איזה צמחים ייכחדו איזה צמחים ישרדו איזה מקורים צריך כדי לפצח את הגרגרים האלה והאלה. אנחנו בני אדם לא יודעים לעשות את החישוב הזה. אנחנו אומרים קורים פה תהליכים מקריים אז אנחנו נעשה עם זה חישובים הסתברותיים. אבל זה רק בגלל שאנחנו לא יודעים את המידע כמו שצריך. אבל באופן עקרוני אין פה שום דבר אקראי. זה תהליך דטרמיניסטי לחלוטין. מה שבעצם הדבר הזה אומר זה שאין מרכיבים אקראיים בתהליך האבולוציוני. אגב יש קצת עבודות על היווצרות המוטציות שבהיווצרות המוטציות אולי כן יש אספקטים קוונטיים. נעזוב את זה כרגע כי לדעתי זה גם לא ישנה את התמונה. מה שאני בעצם רוצה לומר זה ככה. צריכים להבין שאם אתה רוצה לתת אלטרנטיבה לקיומו של אלוקים, לטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, אתה צריך להציע לי הסבר שמבוסס על אקראיות אמיתית. אתה צריך להראות לי שאין שום יד מכוונת ושום דבר, ובכל זאת הסיפור הזה קורה. אם זה ככה, אז אין ראיה לקיומו של אלוקים. אבל אם אתה מביא לי הסברים אבולוציוניים, ההסברים האלה הם לא אקראיים, זה הסברים דטרמיניסטיים לחלוטין. אף שיש מרכיבים בהם שהם נורא מסובכים ואנחנו משתמשים בזה בכלים הסתברותיים, אבל באמת באמת באופן עקרוני יש איזשהו חישוב דטרמיניסטי לחלוטין מהמפץ הגדול עד ימינו אלה. החישוב הזה היה יכול להגיד לכם איזה מילה אני אגיד בעוד חמש דקות בשלב המפץ הגדול כבר. בשלב המפץ הגדול אפשר לעשות חישוב, מחשב על, אינסוף אינפורמציה והכל, והקדוש ברוך הוא יכול היה להגיד לכם איזה מילה תצא לי מהפה בעוד שעה, עשר דקות ו-32 שניות. זה שאני לא יודע לעשות את החישוב זה בשביל שאין לי כוח חישובי מספיק, אין לי מידע מספיק מדויק, קשה לי לעשות את החישוב, אז אני אומר טוב, זה אקראי, זה יכול להיות ככה, יכול להיות ככה, זה תלוי במה שיקרה פה. כן, אבל גם מה שיקרה פה הוא תוצאה של חישוב. ולכן בעצם התהליך האבולוציוני הוא בסך הכל עלה תאנה למערכת של חוקים דטרמיניסטיים ששולטת על כל מה שקורה פה. והכל דטרמיניסטי. עכשיו תבינו שאם באמת זה כך, מה שקורה פה הוא ממש דבר מדהים. התהליך האבולוציוני אומרים שהוא פורך את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, אז הראיתי שהוא לא פורך. כי הוא מדבר על הראיה בתוך החוקים, והראיה מן החוקים בכלל לא קשורה לאבולוציה, כן? כי אני הרי שואל מה החוקים שאחראים לזה שהתחולל פה תהליך אבולוציוני. אם ערכי הקבועים כגון ה-fine tuning בפיזיקה היו קצת אחרים, לא הייתה כימיה, לא הייתה ביולוגיה וכמובן גם לא אבולוציה. לכן הטיעון מן החוקים זה טיעון שמתבסס על השאלה מאיפה באו החוקים, לא איך הדברים קרו בתוך מערכת החוקים, אלא מאיפה באו החוקים עצמם. עכשיו אני רוצה לטעון טענה יותר חזקה: האבולוציה מחזקת את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, לא רק שהיא לא פורכת אלא משאירה אותה ניטרלית. לא, היא מחזקת אותה. למה? תחשבו עכשיו שבעצם כל מה שקורה בעולם הוא תוצאה של ארבעה חוקים יסודיים של הפיזיקה, של ארבעה כוחות יסודיים של הפיזיקה, אוקיי? והכל דטרמיניסטי. נכון שאנחנו לא יודעים לעשות את החישוב הזה אז אנחנו משתמשים בכלים הסתברותיים והכל, אבל בעצם נגיד מבחינת הקדוש ברוך הוא, מי שיש לו איזה מחשב על עם כוח חישוב אינסופי ומידע מלא ומוחלט יוכל לעשות את החישוב עד הסוף, להגיד לי כל מה שיקרה בכל שלב מהמפץ הגדול עד ביאת המשיח ועד בכלל. אז אם באמת זה כך, אז יוצא שיש פה תהליך, תהליך הבא: הקדוש ברוך הוא יצר עולם שיש בו ארבעה חוקי פיזיקה עם ערכי קבועים מסוימים. העולם הזה רץ 14 מיליארד שנה ובסוף אנחנו יושבים פה בכיתה, אני מדבר, אתם מקשיבים, מעירים, מה שכל מה שאנחנו רואים סביבנו. וכל זה מתוכנן מרגע המפץ הגדול, זאת אומרת חוקי הטבע נבראו כך שבתוכם מתנהל כל הבלאגן הנוראי שאנחנו לא יודעים איך להשתלט עליו שאנחנו קוראים לו אבולוציה או תמונה ניאו-דרוויניסטית, אבל בעצם זה בסך הכל פעולה דטרמיניסטית של ארבעת חוקי הפיזיקה שמובילה אותנו מנקודת חומר סינגולארית במפץ הגדול עד לכל הגן חיות שאנחנו מכירים סביבנו. אז אם זה לא אומר שיש אלוקים אני לא יודע מה אומר שיש אלוקים. זאת אומרת התיאור האבולוציוני לא רק שהוא לא פורך את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, הוא מחזק אותה. הוא אומר שיש פה בעצם ארבעה חוקים, אני אני אתן לכם משימה: תייצרו ארבעה חוקים, תקבעו אתם את צורת החוקים ואת ערכי הקבועים באופן כזה שבעוד 14 וחצי מיליארד שנה ייווצרו בני אדם. כרגע יש לכם רק נקודת חומר, נטול תכונות וכלום, כן, הנקודה הסינגולארית של המפץ הגדול. אוקיי? ותקבעו את החוקים באופן כזה שבעוד 14 מיליארד שנה ייווצרו פה בעלי חיים, בני אדם וכן הלאה. אין סיכוי שתצליחו. בעל חיים אחד פחות. אין אין סיכוי שתצליחו. אז איך, איך נקבעו ערכי הקבועים? איך נקבעו החוקים האלה? ברור שהייתה פה איזושהי תבונה עילאית או לא יודע איך תקראו לזה. שהיא קבעה את החוקים שנותנים את ההסבר האבולוציוני. ברגע שההסבר האבולוציוני מראה לי איך התפתחו החיים, זה מחזק את הצורך בקיומו של אלוהים, לא מחליש. כי זה אומר שיש פה מערכת של ארבעה חוקים שלא היה שום ברירה אחרת, מי שהיה מספיק חכם כבר לפני ארבע עשרה מיליארד שנה היה יכול לדעת שבסוף יווצרו פה בני אדם. חשבו למשל על מצב שבו אני משאיר, יש לי חדר סגור בלי חלונות בלי דלתות בלי כלום, אני משאיר חתיכת פלסטלינה בפינת החדר. עכשיו אני קובע את החוקים מה קורה לכל פלסטלינה מה קורה בכל שלב, ואני קובע את חוקי הטבע בחדר הזה. ואני צריך לקבוע אותם באופן כזה שבעוד ארבע עשרה מיליארד שנה יהיו בחדר הזה פילים, בני אדם, יתושים, כל מה שאתם מכירים, כיסאות, מזגנים וכן הלאה. אין שום סיכוי שאתם יכולים לעשות דבר כזה. אז העובדה שיש לך הסבר באמצעות חוקים רק מחזקת את הצורך בזה שתהיה פה איזושהי תבונה שאחראית לכל הסיפור הזה. מי יכול לעשות חישוב ולקבוע את החוקים באופן כזה שארבעה חוקים קשיחים ייצרו את כל העולם המטורף שסביבנו מראש. אנחנו לא מצליחים להבין את החוקים אפילו אחרי שהעולם נתון לנו. אז לראות מראש שאני יכול לקבוע חוקים כך שיווצר עולם מן הסוג הזה, זה מטורף. זה בטח לא קרה בהגרלה מקרית של החוקים. עכשיו, זה הראיה מן החוקים עם האבולוציה וכל הסיפור הזה. מה שנשאר לנו עוד זה רק לסגור כמה קצוות אחרונים. מה יכול להיות, מה יכול לעלות כנגד הטיעון הזה? הטיעון מן החוקים. כאן נכנס מה שנקרא העיקרון האנתרופי. מה זה העיקרון האנתרופי? אז גרסאותיו המוקדמות של העיקרון האנתרופי זה עיקרון פרו אלוהים או פרו אמונה. מה זאת אומרת? העיקרון שאומר, תראה, בחובות הלבבות למשל כותב, איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה אוויר בעולם ומים בעולם? ככל שאנחנו צריכים יותר את הדבר ככה הוא יותר נמצא פה. אם אנחנו צריכים הרבה אוויר יש לנו אוויר כמה שאנחנו רוצים, אנחנו צריכים הרבה מים יש לנו מים כמה שאנחנו רוצים. יש פה בדיוק את מה שאנחנו צריכים כדי לשרוד במינונים הנכונים. מה שאנחנו צריכים פחות גם קיים פחות. מה שהכי נצרך בכל רגע הוא נגיש לנו לגמרי, הוא קיים בכמויות אינסופיות כמעט וכן הלאה. זה הטיעון האנתרופי, זאת אומרת שהעולם מכוון לקיומם של יצורים חיים בתוכו. יש פה יד מכוונת, זאת הטענה בעצם. כי אחרת איך בדיוק בעולם שבו אני צריך מים, אוויר וכולי, בדיוק באמת הוא מלא מים ואוויר וכולי? אז על זה כמובן צוחקים כל האתאיסטים ואומרים: ברור, כי אם לא היו בו מים ואוויר באופן הזה, לא היית פה כדי להיווכח בזה. זה לא קושיה איך בדיוק בעולם שבו אני קיים ואני הרי צריך מים ואוויר יש מלא מים ואוויר, כי אם לא היה פה מים ואוויר לא היית פה כדי לשאול את השאלה איך זה יכול להיות שיש פה מים ואוויר? הוקינג בספר שלו מביא דוגמה, נגיד שיש כיתת יורים מיומנת, והיא עומדת להוציא להורג אדם שנדון למוות. כולם מכוונים את הרובים ממרחק של לא יודע מה שלושים מטר, אין סיכוי, הם לא מפספסים בדבר כזה בעשרה יורים. כולם פספסו, הוא נשאר בחיים. הוא המום, הוא אומר: איך זה יכול להיות? זה פשוט לא יכול להיות, הייתה פה איזה יד מכוונת, זה לא יכול להיות. אומר הוקינג: מה פתאום? אם הם לא היו מפספסים לא היית פה כדי להתפעל מזה שהם פספסו. זה כבר שונה ממה שאמרתי קודם, שמים לב? כי פה הוא מדבר שטויות. נכון, ברור שלא הייתי פה, וזה שאני פה זה הפלא. מה זה לא דבר מפתיע שעשרה יורים מיומנים מפספסים בן אדם עם מרחק שלושים מטר? אז מה אם אם הם לא היו מפספסים לא הייתי פה כדי להיווכח? אז מישהו אחר שהיה מסתכל מהצד היה שואל את השאלה. מה זה משנה? זאת תשובה לשאלה? איזה מין דבר דבילי זה. איפה הנקודה? הנקודה היא כזו. אתה יכול לטעון טענה אחרת, זו הטענה האנתרופית האתאיסטית, זה של הוקינג שהוא דבילי, ויש את הטענה האנתרופית האתאיסטית הלא דבילית שאומרת שאם היו מיליוני הוצאות להורג, אז נגיד שהסיכוי הוא לא יודע מה אחד למיליון שעשרה יורים מיומנים יפספסו ממרחק שלושים מטר. אז אחד מבני האדם מתוך המיליון האלה נשאר בחיים בממוצע, נכון? זאת אומרת בכל מיליון בני אדם הם יפגעו אבל באחד לא, זה הסיכוי. אם אותו אחד נשאר, רגע, איך זה יכול להיות שנשארתי בחיים? עשרה יורים מיומנים פספסו ממרחק שלושים מטר. זאת לא שאלה. כי היו מיליון אחרים שלא נשארו בחיים, והסיכוי אחד למיליון התממש, התממש אצלך. אוקיי? זאת לא שאלה. זאת אומרת, אם אני האדם היחיד שעומד לפני כיתת היורים הזאת וכל העשרה פספסו וזהו, זה פלא פלאים ואף אחד לא יגיד לי שזה רק בגלל שנשארתי בחיים אני שואל ת'שאלה. שטויות. אתה יכול להגיד, לא, אבל היו מיליון מקרים אחרים שבהם הם באמת פגעו. אתה המקרה שנשאר, מישהו צריך להישאר. במקרה הזה היית אתה, אם זה היה מישהו אחר הוא היה שואל ת'שאלה. מה זה משנה? זה כבר לא פלא. נכון? זה הטיעון האנתרופי בניסוח היותר אינטליגנטי שלו. הטיעון הזה בעצם אומר ככה: נכון נגיד כשאומרים היווצרות חיים, אני אומר היווצרות חיים במקרה מתוך דומם זה דבר לא סביר. כן, אבל יש יקום שלם, מלא, והמון ניסיונות לייצר חיים, אחד מהם יכול להצליח. זה הטיעון בעצם כנגד הראיה הפיזיקו-תיאולוגית. אבל כן, אבל יש טיעון מן החוקים. מה הטיעון מן החוקים אומר? ביקום שלנו שוררים חוקי טבע כאלה, חוקי פיזיקה כאלה, שמאפשרים כימיה וביולוגיה. אם זה לא היה אפשרי, אז בשום מקום ביקום זה לא היה קורה. והחוקים האלה הם חוקים מאוד מיוחדים, והם קיימים בכל היקום, אז לא עוזר לי שהיקום הוא גדול. אלה חוקי ששולטים על כל היקום. אז לגבי החוקים אתה לא יכול להגיד לי שהיקום הוא גדול ולכן באיזשהו מקום זה יכול לקרות למרות שההסתברות היא נמוכה. אבל אז יבוא בנאדם יגיד כן, ויש המון יקומים אחרים שבהם יש חוקי טבע אחרים, ואתה נמצא ביקום שמאפשר שחוקי הטבע שלו מאפשרים היווצרות של בני אדם. זה הראיה הפיזיקו… זה הטיעון האנתרופי בניסוחו האינטליגנטי יותר. אוקיי? זה באמת יכול לקרות. וזה הערעור היחידי שיכול להיות באמת על הטיעון מן החוקים. כי הטיעון מן החוקים בעצם אומר תראה החוקים האלה הם נורא מיוחדים, עובדה שמאפשרים היווצרות של חיים. כן, אבל יכול להיות שיש מיליוני יקומים אחרים שבהם יש כל מיני חוקים, אתה נמצא ביקום הזה שהחוקים שלו מאפשרים ביולוגיה, אבולוציה, חיים וכדומה. זה הכל, אז לא אין בזה שום פלא, זה כמו מיליון הוצאות להורג שאחד מהם אתה שרדת. זה הטיעון האנתרופי שאיתו צריך להתמודד. אני אגיד בקצרה מה לדעתי התשובה לעניין הזה. התשובה היא כפולה. א', לא ראיתי את כל היקומים האלו. למה אני לא רואה אף אחד מהם? להמציא אד הוק כל מיני תיאוריות תמיד אפשר. גם בחוק הגרוויטציה, מי אמר שכל שתי מסות מושכות זו את זו? נכון שתמיד כשאני לא מסתכל, אז באים שני שדים ומושכים את שתי המסות אחת לשנייה ואז הם בורחים מהר כשאני מסתכל, כדי שאני לא אראה אותם. קנקן התה השמימי של ברטראנד ראסל. כולם צוחקים, אבל זה מה שהאתאיסטים בעצם טוענים בהקשר של אלוהים. זה בדיוק מה שהם טוענים. כל מיני יקומים כאלה שהם קיימים רק אף אחד לא רואה אותם, אבל הם מסדרים לנו את כל העניין, כי עכשיו הכל ברור, למרות שהמערכת הזאת היא בלתי סבירה ויש המון יקומים אחרים שאף אחד לא ראה אף פעם, אבל שמה הם מארגנים את זה כבר סטטיסטית. ואני אומר יותר מזה, נגיד שבאמת יש אינסוף יקומים כאלה, ובכל יקום כזה שוררים חוקי טבע אחרים, נכון? אז א' מי יצר את היקומים האלה? מה יש גנרטור יקומים כזה שמייצר כל פעם חוקי טבע אחרים? אז מי יצר את הגנרטור? בסוף בסוף אתה לא תוכל לברוח מהשאלה הזאת. אני אומר יותר מזה. נגיד שיש גנרטור ולא צריך את אלוהים. גנרטור הזה הוא אלוהים, לא חשוב לי, אבל לא צריך, אין, יש גנרטור, זה קורה לא יודע באופן כזה או אחר. תשאלו אותם. עדיין, אז יש לנו אינסוף יקומים שבכל אחד יש חוקי טבע אחרים, נכון? ובכל יקום כזה שיש חוקי טבע שונים ומשונים, קיימים גם יצורים שונים ומשונים, נכון? לפי חוקי הטבע. למשל אלוהימים לדוגמה או כל מיני דברים, נכון? כל מיני יצורים. וזאת התמונה שאתם מציעים כתמונה יותר פשוטה, כאלטרנטיבה יותר פשוטה מול התמונה שאומרת טוב, אם יש עולם כנראה שיש אלוהים שברא אותו. לא יכול להיות יצור כמו אלוהים שלא ראינו אף פעם, למה להניח שהוא קיים? אה, אז האלטרנטיבה שלכם זה אינסוף יקומים שהם לא אלוהים, אותם לכאורה כן היינו אמורים לראות, לא ראינו אותם, ובכל היקומים האלה קיימים יצורים נורא שונים ומוזרים שגם אותם כמובן לא ראינו, וכל הסמטוחה הגדולה הזאת, זה הצעה הרבה יותר פשוטה מאשר ההצעה להגיד שיש אלוהים שברא את העולם. טוב, עכשיו תחליטו אתם מי ההצעה הפשוטה יותר. זה נשמע הזוי. קראתי לזה בספר מסיבת התה של הכובען המשוגע, מכירים בעליסה בארץ הפלאות? כן, שמה יש את כל היצורים השונים והמטורפים. הם ממציאים מסיבת תה של כובען משוגע בלי שיהיה לא כובען, לא תה, לא מסיבה ולא כלום. למה? כדי להכחיש את קיומו של כובען לא משוגע. כי לא ראינו אותו. נכון, לא ראינו אותו. האלטרנטיבה שלכם זה אוסף של מיליארדי דברים, מה זה מיליארד, אינסוף דברים, שגם אותם לא ראינו, והם יכולים להיות יותר גרועים מאלוהים מבחינת המוזרות שלהם. זה הכל. אז מה הרווחתם? למה זאת אלטרנטיבה שנראית יותר פשוטה? או יותר סבירה? תבינו שזה הזוי. זה בעצם, טוב, אני אעצור כאן. שלום שלום,
[Speaker B] תודה לכם.