פוקר בין חברים

לגופו של עניין, אין מניעה לשחק פוקר עם חברים על סכומים קטנים ("בשביל הכיף"), בתנאי שברור שאתם מבינים ומוכנים לשאת בהפסד ההימור.

הטענה ההלכתית הקלאסית היא שכאשר אדם ניגש להימור, הוא בונה על כך שינצח ולא יפסיד, ולכן אין לו באמת "גמירת דעת" לשלם אם יפסיד. מכיוון שכך, מי שלוקח את כספו נחשב כגוזל. זהו דין אסמכתא.

דעתי היא ששאלת האסמכתא היא בסופו של דבר שאלה עובדתית – האם יש או אין גמירת דעת. בימינו, במרבית המשחקים הללו יש לאנשים גמירת דעת ברורה. כדי שהמשחק יהיה מותר, לא מספיק רק להיות "מודע" לסיכוי להפסיד, אלא צריך להבין, להפנים ולהיות מוכן לשאת בתוצאות של הפסד הכסף. בנוסף, פוקר איננו משחק של מזל טהור כקובייה, אלא משחק אסטרטגיה (הגם שיש בו אלמנטים פסיכולוגיים והסתברותיים), ולפי מה שמתואר לגבי אופיו, אין בו בעיה הלכתית מהותית כשהוא נעשה באופן הזה.