אמונה ומשמעותה – שיעור 17

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. מה? כן, כן. רשמתי. בפעם הקודמת פחות או יותר סיימתי את המהלך של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי, אני רוצה אבל להעיר כמה הערות כדי להשלים את התמונה ואם נספיק אז להתחיל כבר את המסלול הבא. אני רק בקצרה אנחנו בעצם ניסיתי להציג מעבר מהניסוח המקובל של הטיעון. קראתי לו הטיעון בתוך החוקים, או טיעון, כן, הטיעון בתוך החוקים, לטיעון שהוא טיעון מן החוקים. זאת אומרת, הטיעון שאומר, אני מתכוון כן, הטיעון שמוכיח את קיומו של אלוהים מזה שיש מציאות מורכבת ומציאות מורכבת לא נוצרת באופן ספונטני לבד, אז כנגד זה עולות טענות מה פתאום? יש לנו הסברים מדעיים טובים מאוד איך יכולים להיווצר יצורים מאוד מורכבים בלי יד מכוונת, באופן ספונטני, כי אנחנו מדברים על אבולוציה וכולי. אז אמרתי שהפרכה הזאת תוקפת את הטיעון שבתוך החוקים. בהינתן חוקי הטבע, אתה אומר איך זה יכול להיות שנוצר עולם כל כך מורכב בלי שיש יד מכוונת? התשובה היא יכול להיות, כן, בהינתן החוקים האלה אני יכול להראות לך שנוצר פה משהו משוכלל בלי יד מכוונת. אבל עכשיו אני שואל, אני עובר לניסוח שקראתי לו הטיעון מן החוקים. הטיעון מן החוקים פירושו אל תניח שאלה החוקים ואז תתחיל את הדיון. כי החוקים המסוימים האלה באמת מאפשרים היווצרות של חיים. יודעים את זה היום. אוקיי? השאלה הגדולה זה מי אחראי לזה שאלה החוקים. אוקיי? זאת אומרת, למה באמת או איך נוצרו חוקים כל כך מיוחדים, ואיך אני יודע שהם מיוחדים? כי עובדה שהם מאפשרים היווצרות של חיים. זאת אומרת ההנחה היא שסתם אם הייתי מגריל סתם מערכת חוקים, אז לא היו נוצרים יצורים כל כך מורכבים כמו שאנחנו מכירים בעולם שלנו היום. אם אני מגריל מערכות חוקים, מספר המערכות שמאפשר היווצרות של חוקים הוא מאוד מאוד מאוד קטן. ועכשיו השאלה היא, אז למה, איך זה יכול להיות שבעולם שלנו באמת שולטת מערכת חוקים מיוחדת כזאת? זאת אומרת, ששייכת לאותו מספר קטן של מערכות חוקים שמאפשרות, שמאפשרות חיים. זאת, זאת בעצם השאלה. והסברתי בפעם הקודמת למה על השאלה הזאת אי אפשר להגיד שזה גוד אוף גאפס. זה לא, זה לא אלוהי הפערים. זאת אומרת, זה לא, אני לא בונה את קיומו של אלוהים מפער בהבנה המדעית שלי, שזה אמרנו לא, לא סביר. בהקשר הזה, הטענה שלי הייתה שהפער הוא פער מהותי. זאת אומרת, זה לא פער שאם נחכה ונמשיך עוד לחקור הוא ייסגר. כי אנחנו לא נגיע אף פעם, לא יכולים להגיע אף פעם לאיזשהו הסבר שיסביר לנו באופן טבעי, מכאני, לא יודע איך לקרוא לזה, מדעי, למה החוקים ששוררים כיום בעולם הם בדיוק אלה ולא אחרים. כי כל הסבר מדעי מניח מערכת של חוקים ובמסגרתה הוא מסביר כל מיני תופעות. אבל כשאתה שואל למה החוקים הם כאלה ולא אחרים, לאיזה הסבר אתה מצפה? אם אתה מצפה להסבר מדעי, אז ההסבר ההוא יניח סט אחר של חוקים ויראה לך שצריכים להיווצר החוקים האלה. לא הרווחת כלום. אז אני שואל מה עם החוקים ההם? בקיצור, בסופו של דבר או שאתה נכנס לרגרסיה אינסופית, או שאתה נעצר בסט מסוים של חוקים, שהוא התחנה הראשונה, ועליו אני אשאל אז מי גרם לו להיות כמו שהוא. ולכן פה זה לא איזשהו פער שאני יכול לחכות, יעשו עוד מחקר מדעי ויסגרו את הפער הזה. אז לא נכון להסיק מסקנות מקיומו של פער כזה בהבנה המדעית. כאן זה פער מהותי. זה לא פער שאמור להיסגר, אמרתי בסוגריים אני רק אוסיף, אמרתי שעקרונית אפשר לסגור אותו אם באמת ייצא שכל הקבועים שלנו הם בעצם קבועים מתמטיים. זאת אומרת, שבעצם הפיזיקה היא ענף של המתמטיקה. לא צריך תצפיות בשביל לדעת את הפיזיקה או את הביולוגיה, זה בעצם רק יחסים, יחסים מתמטיים בין גדלים או בין תופעות, כמו המספר פאי, שהוא היחס בין קוטר לבין היקף של מעגל. אז אף אחד לא ישאל רגע, איך בעולם שלנו היחס בין קוטר. לבין מעגל הוא בדיוק פאי. זאת לא שאלה רלוונטית. למה לא? כי בהגדרה של מעגל היחס הוא פאי. כך מוגדר מעגל. זאת אומרת זאת תוצאה מתמטית, זאת לא תוצאה שאני צריך תצפית כדי לראות שהיא נכונה. זאת לא תוצאה מדעית. אני מדבר על תוצאות מדעיות. תוצאות מדעיות גם יכלו להיות אחרות. פאי לא יכול להיות אחר. והתוצאות המדעיות יכלו להיות אחרות ולכן אני שואל רגע, אז למה הם כאלה ולא אחרות? והמספר כמו פאי אי אפשר לשאול למה הוא כזה ולא אחר. אגב אני אוסיף בסוגרי סוגריים, כן אפשר לשאול גם על זה, כי אם אתה מדבר על המספר פאי בעולם שלנו, לא בעולם המופשט של המתמטיקה אלא בעולם שלנו, תצייר עיגול, תציירו את הקוטר שלו ותראו שהיחס בין ההיקף לבין הקוטר הוא פאי. כאן כבר יש שאלה. למה העולם שלנו הוא עולם כזה שהיחס בין קוטר לבין היקף בעיגול שלו הוא פאי? כי זה היה יכול להיות איזה שהוא עולם עם מרחב עקום. ובמרחב עקום היחס היה יכול להיות אחר. במרחב אוקלידי היחס הוא פאי. מרחב ישר. היחס הוא פאי. אבל במרחב אחר יהיה יחס אחר. אז כשאתם שואלים שאלה על המציאות, אז תמיד אפשר לשאול למה המציאות מתאימה למודל המתמטי הזה ולא למודל מתמטי אחר. אבל למתמטיקה אי אפשר לשאול שאלות כאלה. המודל המתמטי כשלעצמו, הפאי הוא פאי, לא יכול להיות אחר, אחרת זה המודל האחר. אוקיי? אז לכן אני אומר, אם מישהו מציע להעמיד את כל המדע, פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, הכל, כל המדע על מתמטיקה, זאת אומרת הכל יהיה ענף של המתמטיקה, הוא יכול לצאת בשלום גם בלי הקדוש ברוך הוא. אוקיי? אבל זה מחיר כל כך כבד שאף אחד לא באמת מאמין שהוא נכון. לא חושב שיש מישהו היום עלי אדמות שמאמין שכל המדעים הם בעצם ענפים של המתמטיקה. יש מדעים אמפיריים, אפילו באוניברסיטה, נכון? זה מחולק. מדעי הטבע ויש מתמטיקה. מדעי המחשב, מתמטיקה, לא משנה. זה שני ענפים שונים. זה לא שני תחומי מדע שונים. מתמטיקה היא לא מדע. מתמטיקה היא כמו לוגיקה, כמו פילוסופיה. מתמטיקה זה הענף הפורמלי של הפילוסופיה. זה בעצם מתמטיקה. לא שייך למדע. בשביל מתמטיקה לא צריך תצפיות.

[Speaker B] ושוב שאלנו כאילו פתאום יכולת שהיו נוצרים חוקים אחרים ואז זה היה עוד הרבה יותר מורכב, רגע,

[הרב מיכאל אברהם] לזה אני מגיע, לכן הקדמתי את כל ההקדמה הזאת, לזה אני מגיע עכשיו. אוקיי? אז לכן הטענה בעצם זה שיש לנו את הטיעון מן החוקים. הטיעון שאומר, אם החוקים פה הם כל כך מיוחדים שמאפשרים היווצרות של חיים, אז אני שואל מי אחראי לזה שיש אלה חוקים? אוקיי? זאת בעצם השאלה. עכשיו באמת עולה הטענה הזאת. ברגע שמנסחים את הניסוח הזה הרבה מאוד מהפירכות יורדות. דיברנו כבר על הרבה פירכות בשיעורים הקודמים. אבל כרגע עולה פירכה חדשה. הפירכה הזאת היא כבר פירכה על הראיה מן החוקים. לא על הראיה בתוך החוקים. אוקיי? עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לדון בה. אז דיברנו כבר על העיקרון האנתרופי, גם הוא פירכה על הראיה מן החוקים, דיברתי על זה. אבל כאן מביאים כל מיני אנשים שעוסקים בעניין, מביאים דוגמאות. הטיעון הבא, נראה קודם דוגמאות ואז אני אדבר על הטיעון העקרוני. דוגמאות, אתם מכירים, אתם יודעים מה זה נקרא סלולר אוטומטה? זאת אומרת זה אוטומט תאי בתרגום לעברית. זה בעצם סימולציות כאלה שעושים על מחשב שמגדירים כמה כללים. נגיד יש לנו איזשהו, תחשבו על לוח שחמט גדול, לא שמונה על שמונה. משבצות, לוח משבצות מאוד מאוד גדול. ואפשר למלא את המשבצות האלה בשחור או לבן. אוקיי? עכשיו יש כללים. נגיד שיש משבצת שחורה, תמיד אפשר להצמיד לה עוד למלא את המשבצת שמימינה גם בשחור. יש לך שתי משבצות, אתה יכול גם להוריד אחת למטה. יש לך רי"ש כזה, אז אתה יכול לעשות לו גם קרן באלכסון. אה, יש לך כבר צורה כזאת, אז אתה יכול למחוק את כולה. או לא משנה, סט של כללים, נגיד עשרה כללים, חמישה כללים, משהו כזה. והכללים האלה בעצם אומרים למחשב מה בהינתן המצב, מה יכול להיות המצב הבא. אוקיי? ואנחנו מקבלים בעצם איזשהו אוסף של צורות מתחלפות על פני הסריג הזה, על פני לוח המשבצות הזה. כל פעם יש צורה אחרת, וכל צורה מפעילים עליה את כללי הדינמיקה ונוצרת הצורה הבאה. הצורה הבאה אותם מפעילים את כללי הדינמיקה ונוצרת עוד פעם צורה הבאה וכן הלאה. אתם מבינים שבסיטואציה כזאת, קודם כל אפשר לקבוע כמובן כל סט של חוקים שאנחנו רוצים. וכל סט של חוקים ייצור לנו אוסף של כל מיני צורות שונות ומשונות. בסדר? לפעמים זה לא בעצם בסריג סופי זה תמיד מספר סופי, זה גם תמיד. מחזורי. זאת אומרת, מספר המצבים בסריג סופי הוא סופי. נגיד שיש סריג של עשר על עשר. אוקיי? כמה מצבי לוח יש? שתיים במאה. שתיים במאה, נכון? יש לנו מאה משבצות, כל אחת מהן יכולה להיות בשני מצבים, שחור או לבן. אז מספר צורות הלוח שיש זה שתיים במאה. נכון? עכשיו, בהנחה שצורת לוח אחת קיימת מגדירה את צורת הלוח הבאה מבחינת כללי הדינמיקה, חוקי הדינמיקה, אז ברור שאחרי מספר מסוים של צעדים אנחנו נחזור לאותה צורה שממנה התחלנו, ואז עוד פעם החוקים ייקחו אותנו באותו מסלול שזה היה. זאת אומרת, מערכת סופית היא תמיד מחזורי. אוקיי? המערכת אינסופית יכולה גם היא להיות מחזורית. כמובן שתיים בחזקת מאה זה מספר ענק. אוקיי? יש המון המון המון צורות, אינספור צורות מורכבות ומתוחכמות יכולות להיווצר שמה. אם המספר הוא אינסופי, אז בכלל אין מה לדבר. אוקיי? אבל זה זה מה שנקרא סלולר אוטומטה. עכשיו אני רוצה להראות לכם רק דוגמאות. ולא חיברתי בכלל את הדבר הזה. איך זה יכול להיות? נעיר אתכם קצת לפחות. עולה הרבה מאוד בדיונים האלה, אז סתם כדאי להכיר את העניין. יש תשוטטו באתרים אתאיסטים, יש דפוסים מאוד קבועים. זאת אומרת, יש סט מאוד מוגדר של טענות. יש להם גם כוהנים שאחראים על כל הטענות, מה צריך לטעון ואיך לטעון. זאת אומרת, יש שמה תורת לחימה מאוד מסודרת. כן. אוקיי. טוב, אז עכשיו תראו. זה למשל דבר פשוט. אוקיי? איזה שהיא חלוקה של תא כלשהו, לא משנה, בתוך הדרוזופילה, זבוב. תראו. אתם רואים? כל מיני צורות, כל נתון מסוים יש חוקים דינמיים שאומרים מה הצורה הבאה. נגיד אם יש פה, אתם רואים עכשיו זה עצר. למה זה עצר? כי כל העיגולים הם בודדים. זאת אומרת, הוא בודד את כל הפריד את התאים זה מזה עד שהוא מגיע למערכת תאים נפרדת לגמרי. ואז הוא עוצר. כי ברגע שהמערכת היא, למה הוא עוצר? כי כשאנחנו מגיעים למצב כזה, אז בעצם החוקי דינמיקה בעצם אומרים אוקיי, אז אתה עוצר. זאת אומרת, אין מה להמשיך פה. מצב כזה לא עובר למצב אחר, הוא נשאר בעצמו. אוקיי? כל מצב אחר אז אנחנו, יש חוקי דינמיקה שבסוף בסוף כשאתה מגיע להפרדה של כל התאים האלה אז זה עוצר. עכשיו זה פה רואים את זה מאוד פשוט את התהליך, אבל תראו פה, אתם רואים פה יש הרבה יותר. רואים? זה אותו דבר, זה פשוט הרבה יותר ריבועים כמובן. הסריג הרבה יותר צפוף, אבל זה בסך הכל אותו רעיון. זאת אומרת, יש חוקים כלשהם והצורות האלה עוברות, וזה מתחיל בזה ולאט לאט מגיע לצורה אחרת. אגב, גם זה איכשהו מגיע בסוף לאיזושהי מערכת, אתם רואים? לצורה הזאת, שהצורה הזאת איכשהו נעצרת. ואז מתחילים מחדש. אוקיי? יש אטרקטור בעצם זה נקרא. זאת אומרת, יש צורה שמושכת את התהליך וכשאתה מגיע אליה אין המשך. אתה נשאר שם. זה נקודה סטציונרית של התהליך. אוקיי? כמו בקודם. סתם, זה לא חשוב כשלעצמו, זה רק שתוכלו להתרשם מהדברים האלה. מי שרוצה יוכל לראות את זה. רואים? נוצרים פה כל מיני צורות. זה עובר, זה קורה פה מאוד מהר כמובן. המהירות תלויה במהירות שאתם בוחרים. אבל זה דיסקרטי, זאת אומרת, כל רגע של זמן קורה שינוי. עוד רגע של זמן קורה שינוי. פה פה מה? אוטומטה, סתם חיפשתי עכשיו לפני השיעור. כן. הנה, אתה רואה, זה החיפוש שלי. סימולציות של אוטומטה. סתם, זה לא אתר מיוחד, זה פשוט מה שמצאתי כרגע לפני השיעור. זה לא, זה לא משהו שכן. עכשיו אתם מבינים שבתהליך כזה, נגיד, אולי מה זאת? עזרו לי בעניין הזה. תראו. עכשיו, אתם מבינים שבתהליך כזה, נגיד, אולי בכל זאת נזרום על העניין הזה. תראו, גם פה. גם פה לא נוצר משהו שאנחנו יכולים להצביע עליו כמשהו מאוד מיוחד, לפחות לא רואים בעין. אוקיי? אבל פה, פה ראינו, נכון? שנוצר מצב שבו כל תא נשאר לבד. אוקיי? אפילו קורה די מהר. זהו. אוקיי? ופה גם ראינו, רואים? נוצר החבל הזה בסוף. אה? לא בזה זה היה? אה, בזה זה היה? הנה, אתם רואים? בכל זאת צורה מאוד מיוחדת, נכון? פתאום כל העסק מתכווץ ל… אחרי זה רואים כשמגדילים את הסקאלה שזה לא מתכווץ, זה פשוט יש כמה. ואתה מתמקד בחבל אחד, אבל עדיין, זו צורה מיוחדת. אז זה מוזיקת רקע, נהדר. בכל אופן, למה אני מביא את זה? כי הטענות שבעצם טוענים כאן, זה שכנגד הטיעון מן החוקים, זה שבכל מערכת דינמית, תקבע איזה חוקים שאתה רוצה, אם תחכה מספיק זמן, ייווצרו כל מיני צורות מיוחדות. הרי זה עובר על כל מיני צורות שונות. ותחשבו על הלוח של העשר על עשר, אוקיי? אז יש שתיים בחזקת מאה צורות לוח, נכון? מהן למשל יש משולש אחד באמצע בדיוק מדויק. מתישהו זה יגיע גם לזה, נכון? עוד פעם, אלא אם כן החוקים אוסרים את זה באיזושהי צורה. אבל אם לא, אז זה יגיע לזה, ואחרי זה יתפרק חזרה. אוקיי? אבל זה יגיע לצורה מאוד מיוחדת, משולש כזה. סתם תהליך שלא עשית שום דבר, פתאום אתה רואה, נוצר לך משולש כזה ישר. או עיגול, או לא יודע מה, או ליצן כזה עם כובע ליצן, שתי עיניים, שגם זה ייווצר. מתישהו הכל ייווצר, נכון? אם נחכה מספיק זמן הכל ייווצר. מה זה אומר? אז בעצם טוענים, כל מיני אנשים טוענים, שהטיעון מן החוקים הוא לא מוכיח את מה שהוא רוצה להוכיח, בגלל שיצורים מורכבים נוצרים מכל סט של חוקים. זה לא נכון שהמערכת הזאת היא מערכת של חוקים מיוחדת, מערכת של חוקים מיוחדים, כי היא יוצרת יצורים מורכבים. חכה מספיק זמן, ייווצרו יצורים מורכבים בכל מערכת חוקים. זאת בעצם הטענה. וזה בעצם אומר שאם ככה, אז המערכת, מערכת החוקים שעליה אני מבסס את הטיעון שלי, היא לא מיוחדת. כל מערכת תיצור יצורים מיוחדים, אז היא לא מיוחדת. אם היא לא מיוחדת, אז לא צריך הסברים מי אחראי לזה שזאת מערכת החוקים. אז זה בעצם הטענה מכוח סלולר אוטומטה. סלולר אוטומטה זה רק הדגמה, אבל הרבה פעמים משתמשים בזה. בעצם הטענה היא שלכל מערכת חוקים, כל מערכת חוקים יוצרת יצורים מורכבים. זה לא נכון שזאת מערכת חוקים מיוחדת. או טיעון הפיין טיונינג, מה שקראתי קודם, התיאום בין ערכי הקבועים בפיזיקה, שום דבר, אם היו ערכים אחרים היו נוצרים יצורים אחרים, אבל תמיד היו נוצרים איזה שהם יצורים מיוחדים. על זה צריך להגיד, אני רוצה להגיב בכמה מישורים. המישור הראשון, בסדר, אז המערכת לא מיוחדת. ועדיין, מי אחראי למערכת החוקים הזאת? זה שהעולם שלנו פועל על פי איזושהי מערכת חוקים מסוימת, לא מיוחדת, מסוימת וקבועה והעסק עובד כל הזמן לפי החוקים, האם זה בעצמו לא אומר דרשני? מי יצר את המערכת הפשוטה הזאת? עדיין צריך איזשהו גנרטור שיוצר מערכת חוקים, או לא יודע, מישהו אמור להיות אחראי לזה שאלה החוקים. מזכיר לי את הנסיך הקטן, כן? של סנט אכזופרי. אז הוא באחד הכוכבים שהוא מגיע, אז הוא רואה שמה, זה הכוכב של מדליק הפנסים. כוכב מאוד חביב עלי, כי יש… זה כוכב קטן בגודל של לא יודע מה, עיגול בגודל של המזגן הזה, אוקיי? והוא יושב עליו בן אדם עם כיסא ופנס, והוא צריך להדליק את הפנס כל פעם שיש חושך. עכשיו העיגול מסתובב, שמש פה, העיגול מסתובב כמובן כך שיש האור וחושך מתחלפים כל כמה שניות. בסדר? אז הוא צריך כל הזמן להדליק את הפנס, לכבות את הפנס, להדליק את הפנס, לכבות את הפנס כל הזמן, כי ההוראה היא שכשיש לילה אתה צריך להדליק את הפנס. הוא מדליק הפנסים, זה התפקיד שלו. אז הנסיך הקטן מגיע אליו, אומר לו מה, למה אתה עושה את זה? מה? אמר לי כי זאת ההוראה. אמר לו כן, אבל מה? כל הזמן? אז כבר תשאיר דולק ותשאיר מכובה, למה אתה צריך לעשות את זה? אמר לו תראה, זה היה פעם, הכוכב הסתובב נורא לאט. אז הלילה היה שתים עשרה שעות, היום היה שתים עשרה שעות, הדלקתי את הפנסים ללילה, הלכתי לישון, למחרת הייתי צריך להדליק אותם שוב, כיביתי אותם למחרת, הדלקתי שוב בערב. לאט לאט הכוכב האיץ את המהירות שלו ואז הלילה כבר נהיה אחת לעשר שעות, אחת לחמש שעות, אחת לשעה, אחת לרבע שעה, אחת לעשר דקות, אחת לחמש שניות. והוא כל הזמן בנאמנות ממשיך להדליק ולכבות את הפנס כי זה תפקידו. ומה שיפה שמה זה, זה נהדר, זה מלמד כל מיני דברים, אבל מה שמה שיפה שמה זה, הוא אומר לו רגע אבל למה אתה עושה את זה? אומר כי זה החוק. ואף אחד לא שואל רגע, אבל מה זאת אומרת, מי קבע את החוק הזה? למה אתה מציית לחוק הזה? מה, חוק לא הגיוני? מה, למה? אז זה לא שאלה, כי זה החוק. הרבה פעמים כשאתה שואל אנשים למה הוא היה לא בסדר, מה זאת אומרת כי זה נגד החוק. ולמה משהו שהוא נגד החוק הוא לא בסדר? זאת אומרת למה צריך לציית לחוק? ובדרך כלל שאלה שאנשים לא שואלים את עצמם. למה צריך לציית לחוק? זה כאילו זה מובן מאליו. לא, זה לא מובן מאליו. כשיש מערכת חוקים אתה צריך לשאול את עצמך מי אחראי למערכת החוקים, ואולי מתוך כך גם לשאול את עצמך האם אתה צריך להיות מחויב לה. כי אם מי שחוקק את החוקים האלה זה לא מישהו שאתה מחויב לו, אז למה שתציית להם. אוקיי, אז גם פה אותו דבר. אבל העובדה שישנה מערכת חוקים זה יפה, זה תיאור. ואפילו אם היא לא מיוחדת, עדיין אם יש מערכת חוקים הייתי מצפה שיהיה מחוקק. רק שזה יותר דומה לטיעון הקוסמולוגי ולא לטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. כי הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי מתבסס על מיוחדות, על מורכבות. הטיעון הקוסמולוגי מתייחס על עצם העובדה שמשהו קיים והוא לא היה קיים אם לא היה מישהו שיצר אותו. אז אתם מבינים שפה אני חוזר בעצם לטיעון הקוסמולוגי, אבל עדיין זה גם טיעון. זאת אומרת אז אפילו זה, אפילו אם הייתי מקבל את כל האירוע והכל, גם זה עדיין לא לגמרי פותר את הבעיה. אוקיי? כי גם אם יש מערכת חוקים אתה אמור לשאול את עצמך מי חוקק אותם, למה הם כאלה, למה הם כפי שהם. ועם העיקרון האנתרופי כבר דיברנו. הגרלות של מערכות חוקים ויקומים שונים וכולי, זה דיברנו בפעם הקודמת. אז זה מישור אחד. אבל אני רוצה להישאר בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי ולדבר על המיוחדות. והטענה שלי היא בעצם היא כפולה. א', היצורים המיוחדים שנוצרים במערכות החוקים האלה של הסלולר, של האוטומט התאי, הם ברמת מורכבות הרבה פחות גבוהה מאשר רמות המורכבות שאנחנו מכירים בעולם שלנו. יצור חי למשל. יצור חי זאת מורכבות מטורפת ממש. אוקיי? מבחינת אנטרופיה דיברנו על זה שיש מדדים כמותיים למורכבות. אוקיי? לכן עדיין זה שנוצרים יצורים מורכבים זה יפה. השאלה כמה מורכבים. וכמובן אני לא יודע להעביר את הקו, ואיזה רמת מיוחדות צריך כדי שתהיה פה קושיה ועכשיו אנחנו נצטרך לשאול מי אחראי לה. אבל אבל יש קו כזה. זאת אומרת דברים שהם אוקיי הם פחות או יותר, נו, אוקיי, יכול להיות שזה מקרה. דברים שהם סופר מיוחדים ומורכבים ומתואמים וכולי, מאוד לא סביר שזה נוצר במקרה. איפה בדיוק עובר הקו? אין קו. אבל זה מאוד לא סביר. עכשיו תחליט איזה אופציה אתה בוחר. האופציה שיש משהו שהרכיב את זה או האופציה המאוד מאוד לא סבירה שאין אף אחד שהרכיב את זה. אוקיי? ככל שהדבר יותר מורכב, יש יותר עדיפות לאופציה שהיה מישהו שיצר את זה. כן, זה יותר ופחות, זה לא שאלה של כן או לא. כן? אין פה איזשהו קו בינארי. אז זה קודם כל ברמת רמת המיוחדות של היצורים שנוצרים כאן. מעבר לזה, היצורים שנוצרים באוטומט תאי הם כמעט תמיד יצורים שהם טרנזיאנטים, זאת אומרת הם חולפים. ראיתם? זאת אומרת אחרי שנוצר החבל הזה זה מתפזר עוד פעם וחוזרים לשוטט במרחב הפאזה, במרחב האפשרויות. אוקיי? אז נוצר איפה שהוא באמצע נוצר איזשהו יצור מורכב והוא מתפוגג כמו שהוא נוצר. זה לא מה שקורה אצלנו בעולם. ביקום שלנו החיים שנוצרו לפני ארבע עשרה מיליארד, לא ארבע עשרה מיליארד שנה לא נוצרו חיים, אבל לא יודע כמה מאות מיליוני שנים נוצרו חיים, אני כבר לא מחזיק ראש מתי בדיוק, אבל בטח מאות מיליוני שנים. אז כבר מאות מיליוני שנים זה מחזיק מעמד. יש השתכללות של המערכת הזאת. זה לא נהיה כמו משהו טרנזיאנטי שנוצר ומתפוגג כמו שהוא נוצר. בסדר? תחשבו על הצורות שראיתם. הצורות האלה נוצרו לרגע ואחרי זה חזרו חזרה להתפזר. זה פשוט, אתם עוברים על כל מרחב האפשרויות של מאה התאים האלה, באיזשהו שלב ייווצר משולש כזה, רגע אחרי זה הוא יחזור להיות משהו אחר, וימשיך לשוטט, פתאום יהיה עוד פעם משולש כזה ועוד פעם ייעלם. מצב שבו יצור מורכב נוצר והוא סטבילי, כן, הוא יציב, זה מצב מיוחד. זה לא מצב שיקרה לכם בכל סימולציה. יכול להיות שיהיו סימולציות שלא… לא יכול להיות. יהיו סימולציות שכן, אבל אלה כבר סימולציות מאוד נדירות. זה לא נכון שזה קורה בכל מערכת חוקים. זאת אומרת, מערכת חוקים שיוצרת מצב כזה עם רמת מורכבות כל כך גבוהה וסטביליות לאורך זמן, לפחות מאות מיליוני שנים בינתיים, אני לא יודע מה יקרה הלאה, אם כי נראה שאנחנו יכול להיות שאנחנו כבר לא כל כך רחוקים מהסוף. זאת לא מערכת רגילה. אף אחד לא יגיד לי שכשאני מגריל מערכות חוקים כמו אלה שראיתם כאן ייווצר משהו כזה. ראיתם, לא נוצר. ואלה מערכות חוקים שהמתכנתים הכניסו אותם בידיים. זאת אומרת בדרך כלל את מערכות החוקים שמקרינים לכם בכל האתרים האתאיסטים האלה, זה מערכת חוקים שבנו את המערכת חוקים כך שהיא תייצר יצורים מורכבים וגם שם זה מתפוגג אחרי רגע. זאת אומרת בנית את זה במיוחד. אם היית מגריל מערכת חוקים, סתם אאוט אוף דה בלו, אוקיי? אתה מגריל איזושהי מערכת חוקים, לא ייווצר שום דבר מורכב ואם במקרה יהיה משהו מורכב הוא יתפוגג אחרי רגע. לכן זה ממש לא מרשים אותי ההדגמות האלה.

[Speaker B] נניח בדף הלוח שמצויר פה שחור לבן הזה, נכון, יצא לנו נגיד דגל ישראל, שני פסים ושני משולשים. אני לא יודע בדיוק מה האלגוריתם שבנה את זה, אבל הגיוני מתישהו ייווצר משולש ואז ייווצר על גבו עוד משולש ואז פס ואז עוד פס.

[הרב מיכאל אברהם] זה תלוי בחוקים. שום דבר לא הגיוני. אין בעיה, אם החוקים הם חוקים ראף כאילו, זאת אומרת סמוט', כן, חוקים חלקים יחסית, אז כן.

[Speaker B] אוקיי, אז בהתחלה שייווצר אנחנו נגיד וואו איזה קטע והוא משתכלל ויש עוד משולש והוא אפילו נשאר אבל עוד פס ועוד פס ובסוף נגיד שהוא יתפוגג במקרה. אנחנו, ארבע עשרה מיליארד שנה זה כלום, מיליארד שנה זה כלום כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת זה כלום? אבל זה נוצר בארבע עשרה מיליארד שנה. בשביל להיווצר זה לא כלום.

[Speaker B] משולש נוצר ואז עוד משולש נוצר…

[הרב מיכאל אברהם] אבל איך הוא נוצר בארבע עשרה מיליארד שנה אם זה כלום זמן? אז תחכה, אולי זה אחרי עשר בחזקת מאה מיליארד שנה. מבחינה מדעית… לא, אנחנו לא באינסוף. ארבע עשרה מיליארד שנה מאז שנוצר הסיפור וזה כבר קיים פה. ממה נפשך, אם אתה מחליט שארבע עשרה מיליארד שנה זה זמן קצר, כי אנחנו מדברים פה על סקלות מאוד ארוכות, אז אני שואל אותך איך זה נוצר בזמן כל כך קצר? זה נוצר תוך אני לא יודע כמה, נגיד לצורך הדיון חמישה מיליארד שנים וזה כבר קיים כמעט מיליארד שנה. זה לא התפוגגות. התפוגגות זה אומר תראה זה נוצר אחרי אלף צעדים ומתפוגג אחרי שניים. גם לא, אפילו זה לא. אבל נגיד נלך איתך. זה לא נכון, אתה מבין? זאת אומרת תדע כשאני מטיל קובייה, אוקיי? אני מטיל קובייה רנדומלית, בסדר? עכשיו יוצא לי אלף פעמים רצוף נופל על חמש. יבוא מישהו ויגיד לי בסדר נו, אם תטיל אינסוף פעמים תהיה אלפייה של תוצאות רצופות של חמש, נכון? במקרה פה זה נפל בהתחלה. לא, זה לא טיעון. למה? כי זה לא טיעון, בהתחלה זה לא נופל. אם זה נפל בהתחלה זה מכוון.

[Speaker B] אבל טוב, זה שוב… הוא נתן טיעון נגדי שאולי אנחנו לא בהתחלה מכל היקומים…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אתה מחזיר אותי לשיעור הקודם, אז דיברתי על המולטיוורס, אבל אני עוזב את זה כרגע כי על זה כבר דיברתי. אוקיי? זה לא, אתה לא יכול, אי אפשר פה לרקוד על שתי החתונות. אפשר, אתם תראו בכל אתר אתאיסטי מצליח רוקדים מאוד יפה. אבל אי אפשר באמת לרקוד על שתי החתונות. זאת אומרת אם אתה אומר לי זה זמן קצר אז לא היה אמור להיווצר, אם זה זמן ארוך אז למה זה לא מתפוגג? זאת אומרת זה לא קורה. זאת אומרת יש סקלות זמן אופייניות של התהליך. סקלות הזמן האופייניות פה הן מאוד ברורות. לכן הדוגמאות האלה באמת ככה משאירות הרבה מאוד אנשים עם פה פעור ואנשים ככה מאוד שמחו לגלות האתאיסטים מאוד שמחו לגלות את הדוגמאות האלה כי זה מכת מוות לטיעון הפיזיקו-תאולוגי, בעיניי זה פשוט שטויות. זאת אומרת אתה מכניס מערכות חוקים במו ידיך מאוד מיוחדות. תחשבו יכולה להיות מערכת חוקים למשל אם יש לך משבצת אחת מלאה בשחור היא נשארת ככה. זה גם מערכת חוקים. או נוסף לידה עוד משבצת ועכשיו זה נעצר. גם זאת מערכת חוקים, נכון? עכשיו תבינו שיש כל כך הרבה מערכות חוקים מהסוג הזה, שלהגיד שכל מערכת חוקים שתגריל תיצור יצורים מורכבים זה פשוט בדיחה. אתה בחרת מערכות חוקים מסוימות שבהן באמת נוצרים יצורים מורכבים. ומורכבים וגם הם מתפוגגים והם גם לא כל כך מורכבים כמו החיים ביקום שלנו, לכן הטענות האלה בעיניי הן טענות חלשות מאוד. אני אביא אולי דוגמה נוספת כי בעצם מה שעומד פה מאחורי העניין זה שיצורים מורכבים יכולים גם להיווצר במקרה. לא צריך גורם מעורב או מערכת חוקים מסוימת ששולטת על, יצורים מורכבים יכולים גם להיווצר במקרה, זאת בעצם מה שזה מה שעומד מאחורי הטענה. זה ראיתי פעם באחד לא זוכר אפילו איפה ראיתי את זה, משהו אצל איזה פילוסוף נוצרי באנגלית, לא זוכר איפה ראיתי את זה. באמריקה יש המון עבודות על הדברים האלה שם הרי כולם רבים על הדברים האלה, מה שהם שכחו אנחנו לא נדע אף פעם, וזה עושים שמה זה מטורף, זאת אומרת קודם כל זה מקום הרבה יותר גדול עם המון כסף משקיעים בזה אבל משני הצדדים, גם התוקפים האתאיסטים וגם המתגוננים הבריאתנים והם עושים שמה עבודות עצומות. אנחנו ככה אצלנו כל אחד והפסקת צהריים משרבט משהו, אנחנו לא רציניים, אנחנו לא באמת עובדים עובדים ברצינות. בכל אופן הטענה שם זה יש פרויקט נדמה לי בברקלי הוא ממוקם בעיקר שנקרא סטי, S E T I. מה זה? זה טלסקופ חלל גדול שהוא אוסף אותות שמגיעים מרחבי היקום. למה? כי הוא רוצה לגלות הימצאות של יצורים אינטליגנטיים, תבונים, חיים בפלנטות אחרות, בגלקסיות אחרות, לא משנה איפה, אוקיי? והטענה איך תגלה? יש כל מיני אותות העולם מלא ניסים ונפלאות כמו שאומר השיר, כן, זאת אומרת מלא אותות כאלה ואחרים. איך תדע שזה אות ששוגר על ידי יצור תבוני? אז מה שעושים בודקים קורלציות. זאת אומרת אם יש מבנה לאות, אם האות הוא תחשבו, אם יש אות למשל יש נגיד קו נקודה כן כמו במורס, אז אם נגיד יש קו קו קו נקודה, קו קו קו נקודה, קו קו קו נקודה, זה לא נוצר במקרה נכון? זה מישהו כנראה יצר אותו עכשיו אני לא בהכרח יודע לפענח מה זה אומר, אין לי מושג איזה שפה הוא מדבר אם בכלל הוא מדבר או לא יודע איך הוא מייצר תקשורת, אוקיי? אבל יש פה משהו שיצור תבוני היה מעורב ביצירתו, נכון? זה לא משהו שנוצר סתם מתהליכים פיזיקליים מקריים, אוקיי? אז הם מחפשים בעצם קורלציות בין האותות האלה. אגב כשהייתי פה בדוקטורט אז היה לנו יוזמה רצינו לעניין את קישון. קישון היה אדם עמיד, רצינו לעניין אותו והוא התנגד לאומנות מודרנית כידוע, כתב על זה גם, אפילו אחרי מותו יצא ספר מאוד משעשע על האומנות המודרנית. רצינו לעניין אותו שיממן לנו מחקר על לקחת ציורים מודרניים של אומנות מודרנית, אלה שלא אומרים כלום איזה קשקושים כאלה ולנסות לראות לבדוק באופן מדעי את הטענה של כל מיני מבקרי אומנות ויוצרי אומנות שאומרים שיש מאחורי זה מחשבה עמוקה ורעיונות וכולי. יש היום דרכים לבדוק את זה. אתה יכול להמציא תמיד רעיונות מאחורי כל צורה כן, אם אתה עושה את זה אד הוק אין שום בעיה. אנחנו גם מכירים את זה מעולם הפרשנות התלמודית נכון? אני יכול לעשות מה שאני רוצה עם כל טקסט אני רק צריך להחליט. איך בודקים את זה מדעית? אני פשוט אני פשוט בודק קורלציות שיש בין הפיקסלים השונים של התמונה ואני רואה האם זה משהו שהוא רנדומלי לגמרי או שיש מאחורי זה תבנית כלשהי, קורלציות כלשהן, אפשר לבדוק את זה מדעית, אוקיי? ואז אתה יכול להראות שבעצם מי שעשה את זה זה ילד בגן ששפך שפך צבע ולא איזה אומן שמחשבותיו נשגבו מאנשים פשוטים כמונו שלא מבינים מה הוא רוצה מהחיים שלנו. הייתי פעם במוזיאון ישראל וראיתי שמה ראיתי שמה תמונה כזאת מסגרת כזאת מעץ עם בד לבן וזהו, רק לבן בלי כלום, אפילו לא נקודה כלום, והכותרת מעל זה הייתה מסגרת מעץ עם מתלה ממתכת, זה שם היצירה, מסגרת מעץ עם מתלה ממתכת, זה שם היצירה. כן מאז דושאן אתם יודעים עם האסלה אז הכל הולך. זאת אומרת כל מה שתשים אנשים תמיד ימצאו בזה, מה הבעיה להציע פרשנויות לדברים? כל דבר שתשים פה אני יכול להציע לך פרשנות, אפשר תמיד מה הבעיה, זה מסמל בעיניי את זריחת השמש בשלושה בפברואר עם צריחת הציפור באוקיאניה אני לא יודע בדיוק מה. חסר פרשנויות? פרשנויות אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, זה המעגל ההרמנויטי כן זה תמיד הבעיה של תורת הפרשנות. אז אין לך שום דרך לדעת לקבל פידבק אם הפרשנות שלך נכונה, כל פרשנות יכולה להתאים כי אתה מתאים אותה אד הוק. החוכמה היא לירות את החץ למרכז המטרה כשהמטרה כבר שם. אוקיי? זה בערך הבעיה של הפרשנות. כשאתה מפרש את היצירה אחרי שהיא נוצרה, אין בעיה להצמיד לכל יצירה איזשהו סוג של פרשנות. תמיד. מה הבעיה? נכון, תמיד. לשירים, לכל דבר, לכל יצירת אומנות. אוקיי. עכשיו לך תדע אם זה באמת שווה משהו, האם זאת יצירה של הפרשן או היצירה של היוצר?

[Speaker B] עכשיו אפשר תיאורטית להגיד לעשות ניסוי מדעי ולהגיד לו, טוב אתה מה התכוונת כשאמרת, אתה האומן? ואז תביא תוצאות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז האומן יגיד לך, זה לא מסמל כלום, זה בעיני המתבונן. להעביר מסר דרך האומנות, דרך יצירת אומנות זה מילה גסה היום. אין מסר. היצירה יצאה ממני ועכשיו היא לרשות הקהל. מה שהוא רואה בה, כן, כמו הבדיחה של עגנון וקורצווייל. מכירים שם? פעם שבאו לעגנון שאלו אותו מה המשמעות של אחד הסיפורים שלו? אמר אין לי מושג, תשאלו את קורצווייל. את קורצווייל שהיה המבקר שלו, כן, פה בבר אילן. היה המבקר הכי ידוע שלו. תשאלו את קורצווייל. זאת תפיסה מאוד מקובלת היום בין אומנים, לא רק סופרים, בכלל, שהיצירה לא שייכת ליוצר. זה לא שאתה יכול לשאול אותו מה המשמעות של היצירה והוא המוסמך לקבוע מה המשמעות. אבל בסדר, אני מוכן לקבל גם את הטענה הזאת. אבל עדיין בהנחה שאתה רוצה לטעון טענה שיש משמעות ליצירה, גם אם זו לא המשמעות של היוצר, תסביר לי באיזה מובן זאת איזושהי משמעות של היצירה ולא סתם משהו שהחלטת להדביק עליה, ותמיד אפשר להדביק מה שאתה רוצה למה שאתה רוצה כל עוד יש לך דבק מספיק חזק. אוקיי? אז אתה צריך, אז יש דרך מדעית היום, יש דרך מדעית לעשות את זה בעשרות שנים האחרונות לפחות. יש דרך מדעית לעשות את זה. אתה פשוט בודק קורלציות מסוימות. לא לבדוק מה המשמעות אלא לבדוק שיש משמעות. זאת אומרת לבדוק שהכותב לא סתם זרק מילים לנייר באופן רנדומלי לחלוטין, אלא היה לו איזשהם דברים בראש כשהוא כתב את היצירה או כשהוא צייר את היצירה או פיסל או מה שלא יהיה. אוקיי? טוב, אז לענייננו בעצם הטענה היא שמה שמה שטוענים האתאיסטים כנגד המאמינים הפיזיקו-תיאולוגיים הם בעצם אומרים, מה שאתם עושים אתם נותנים פרשנות ליצירה אבל הפרשנות היא שלכם לא של היצירה. היצירה זה העולם, ואתם מחליטים זה מורכב. ואז אתם שואלים את עצמכם רגע, אז מי אחראי למורכבות הזאת? זה לא נוצר רנדומלית. המורכבות היא בעיניכם שלכם, היא לא במציאות עצמה. אין פה שום דבר מורכב במיוחד. אתם החלטתם שדבר כזה הוא מורכב כי זה לכם זה נראה מורכב, צורת החשיבה שלכם או מה שלא יהיה. כל מערכת אחרת גם יכולה לייצר כל מיני דברים וגם להם אתה יכול לקרוא מורכב. זה בעיני המתבונן. כמו שאמרתי גם שמה, יש דרך מתמטית להגדיר מורכבות, זה לא שזה בעיני המתבונן. במקרה הזה דיברתי על אנטרופיה. אותו דבר בפרשנות של יצירות אומנות, זה אותו רעיון. יש דרך מתמטית להגדיר שהיצירה הזאת היא לא רנדומלית. מה כן המשמעות שלה? אני לא מכיר דרך להוציא. אבל שיש משמעות, זאת אומרת זה לא סתם מישהו שזרק צבעים על הנייר בלי לחשוב ובלי שום רעיון מאחורי זה, את זה אפשר לבדוק מדעית. האם זה סתם קשקוש או שבאמת יש מאחוריו משהו. אוקיי? גם בטקסטים בודקים היום כל מיני דברים כאלה, גם אפשר לבדוק היום דברים כאלה. בכל אופן אז לענייננו מה שאני רוצה לטעון, אז זה בעצם כך בעצם נראה הוויכוח בין הבריאתנים לבין הנאו-דרוויניסטים. הנאו-דרוויניסטים טוענים כלפי הבריאתנים שהמורכבות שאתם רואים בעולם היא פרשנות שאתם נותנים, אין פה שום דבר אובייקטיבי. אתם רואים את זה כמשהו מיוחד, מורכב, אבל זה לא אומר שום דבר על זה שצריך פה מישהו שיצר אותו. אתם רואים את זה כמורכב. והטענה כנגד אומרת לא, יש פה באמת איזושהי מורכבות אובייקטיבית, זה לא סתם בעיני המתבונן. עכשיו בואו אני אראה לכם באנלוגיה שזה מה שקראתי באותו מאמר שאני לא זוכר כבר איפה, באנלוגיה, פרויקט סטי, פרויקט שתיארתי קודם, בעצם מעמיד בפנינו את אותו אתגר. נכון? כי יגיע עכשיו נגיד שהגיע סיגנל מסוים ואנחנו מוצאים בתוכו איזושהי קורלציה שמראה על תבונה כלשהי. זה לא סתם משהו שנוצר באופן רנדומלי. האתאיסט בעצם אמור להגיד אין דבר כזה. מה אתה מחליט שיש יצור תבוני ששלח את המסר הזה? למה? כי אתה רואה את זה מורכב. דבר מורכב לא נוצר סתם ככה מתהליכים מקריים. יש מישהו שאחראי לייצר את המורכבות הזאת. אבל זה לא נכון, הם טוענים שלא. כל סט של חוקים ייצור דברים מורכבים. אז גם סט של חוקי הטבע ששולטים על היקום, הסיגנלים שמסתובבים ביקום ונוצרו באופן ספונטני, טבעי לגמרי, גם הוא יכול לקבל צורות מורכבות. וקורלציות גדולות בתוכן, נכון? אז לשיטתו של האתאיסט בעצם אפשר לסגור את פרויקט סטי, שאני מניח שמאויש בעיקר על ידי אתאיסטים אם אני מכיר נכון את ברקלי ואת הקהילה האקדמית. אוקיי? ושמה משום מה זה לא מפריע לאף אחד. ובעיני אנלוגיה אדירה האנלוגיה הזאת. פרויקט סטי זה זה ממש פסגת חייהם של כל מיני אקדמאים בברקלי. לא רק בברקלי, זה אבריוור זה בכל העולם, כי מחפשים את האותות האלה בכל מיני מקומות בעולם, לא רק בברקלי, אבל שמה זה מרוכז. אוקיי? ויחד עם זה אותם אנשים עצמם יכולים להגיד לי, כן, אבל העולם שלנו, המורכבות היא בעיני המתבונן. מי אמר שיש מישהו שיצר את המורכבות הזאת? כל סט של חוקים ייצור יצורים מורכבים. מורכבים. אתם מבינים שזה לא מסתדר אחד עם השני. אתה צריך לסגור את פרויקט סטי אם זה ככה. כי אם תמצא משהו מורכב, סיגנל מורכב, אתה לא יכול להסיק מכאן שהיה מישהו ששלח אותו, כי סט של חוקים אקראי כלשהו גם הוא יוצר יצורים מורכבים עם קורלציות והכל, נכון? וזה יהיה הרבה פחות מורכב מיצור חי, אני מבטיח לך, כל סיגנל שיגלו שמה. אז אם על הדבר הזה אתה אומר, רגע, קורלציה כזאת לא נוצרת לבד, יש מישהו שיצר אותה, כן? נו, אז חשוד כ… בסדר, אז גם פה זה חשוד, אני לא אומר בוודאות אבל מאוד מאוד חשוד. בסדר? זה לא מתיישב עם הטענות האלה שאמרו, קח סלולר אוטומט זה עושה הכל, אין שום ייחוד למערכת החוקים. פשוט לא מתיישב, זה סתירה חזיתית לדעתי, אין על זה אין תשובה. זאת אומרת, אני חושב ש… מה זה אין תשובה? יכול לבוא בנאדם להגיד, אתה יודע מה, טעיתי, גם את פרויקט סטי צריך לסגור. אז הוא נשאר עקבי, אבל לא נראה לי שאנשים

[Speaker B] יגידו

[הרב מיכאל אברהם] דבר כזה רק אם תדחופ אותם מאוד לפינה.

[Speaker B] אז בטח תקבל אות שהוא חשוד כמשהו מורכב אז נוכל לבדוק אולי ונגלה שזה…

[הרב מיכאל אברהם] אם כל מערכת יוצרת אותות מורכבים אין פה שום חשוד, זה אין פה שום חשוד, אין חשד. ובטח לא להשקיע מיליארדים, אתה משקיע מיליארדים על זה, ואחרי זה לבדוק את מקורו של האות המורכב הזה זה עוד הרבה יותר כסף מאשר לעקוב אחרי האותות האלה, כי לך תדע מאיפה הוא הגיע ותנסה לשחזר איך הוא נוצר, אין סיכוי, אתה לא תמצא את זה, אתה תצטרך כנראה לנסות לפענח אותו בשביל לראות משהו על מקורו. אני לא חושב שיש דרך למצוא מה מקורו במרחב. כן? אין, זה סיפורי מעשיות, זאת אומרת אף אחד לא באמת מאמין בזה. זה לא חשוד, זה זה. אם יגיע אות עם קורלציה, תהיה למחרת בבוקר כותרת ראשית בכל העיתונים השמאלניים, הארץ, ניו יורק טיימס, מה שאתם רוצים, נמצאו חיים ביקום, נמצאו יצורים תבוניים, לא חיים, יצורים תבוניים ביקום. אבל את הכותרת שכתובה בתחילת ספר בראשית אף אחד לא מקבל. נמצא יקום שמישהו כנראה יצר אותו, כי הוא מורכב מדי, זה לא לא נשמע כמו איזה סיגנל מקרי. טוב, טיעון מאוד חזק בעיני. אוקיי, אז זה זה לגבי פרויקט סטי. עכשיו אני רוצה להעיר עוד עוד הערה. עכשיו הערה אני פותח סוגריים גדולות. מקובל היום בין אנשי מדע, פיזיקאים אני מדבר כרגע אבל לא רק פיזיקאים, בפיזיקה זה בולט, שההסברים המדעיים אמורים להיות הסברים סיבתיים, לא תכליתיים. וכשאתה רוצה להסביר תופעה כלשהי, אתה צריך להציג את הסיבה שחוללה את התופעה הזאת. הסבר כמו, התופעה הזאת קיימת כי היא יכולה להוביל לכך וכך, הוא לא הסבר מדעי. זה הסבר תכליתי, כן? אפילו בביולוגיה ששמה כל ההסברים תמיד היו תכליתיים, למה יש לנו לב? כי בלי זה מחזור הדם שלנו לא יפעל והחלוקת החמצן בגוף לא תתבצע וכולי, זה הסבר תכליתי, נכון? ביולוגים היום לא מוכנים לקבל הסבר כזה. למה יש לנו לב? כי מי שאין לו לב לא שורד. נכון? הוא לא חי, אתה צריך לחיות. אוקיי? זה אז כל הרעיון של ההסבר האבולוציוני של תורת האבולוציה זה להפוך הסברים תכליתיים לסיבתיים, ליתר את ההסבר. ההסברים התכליתיים ולפוך אותם לסיבתיים. כן, אז אם למשל אתה שואל את עצמך איך, אם לפני דרווין, כן, היה למארק. לפני דרווין למארק שואל את עצמו למה המקורים של הפרוש, דיברתי על זה באחת הפעמים הקודמות, המקורים של הפרוש התחזקו? אז יגידו לכם כי זה מה שמאפשר לו לאכול את הגרגרים הקשים שהיו שם באותו אי. בסדר? שזה זה לא הסבר. מה זה כי? אני מבין מה התועלת שיש בחיזוק של המקור, אבל תסביר לי איך זה קרה. אז הטענה של למארק הייתה שיש איזושהי השפעה שיצורים יכולים לשנות את התכונות שלהם כדי, הג'ירפה יכולה להאריך את הצוואר שלה כדי להגיע לאוכל על העץ הגבוה. וזה הסבר למה הצוואר של הג'ירפה הוא ארוך. ההסבר הוא שהיא צריכה אוכל על עץ גבוה והיא לא יכולה להגיע, אז איך שהוא יש מנגנון ביולוגי כזה שגורם לצווארים של הג'ירפה להתארך. זו התזה הלמארקית. עכשיו בא דרווין ועשה שינוי מאוד קטן אבל מאוד דרמטי. והוא אומר הכל נכון, בגלל האוכל על העץ הגבוה לכן הג'ירפה צריכה שהצוואר יתארך. אבל לכן היא צריכה שהצוואר יתארך. אבל השאלה היא איך הוא מתארך בפועל. זה שהאוכל הוא גבוה זה לא גורם לצוואר להתארך. איך הצוואר מתארך? אז הטענה היא, שוב דיברנו על זה, שנוצרות מוטציות, יש ג'ירפות עם צוואר יותר גבוה פחות גבוה, אלה שמגיעות לאוכל שורדות, אלה שלא מגיעות לאוכל מתות. אלה ששורדות יש להן גנטיקה תורשה, הן מורישות את הצוואר הגבוה לדור הבא, וככה לאט לאט הצוואר של הג'ירפה מתארך עד שהוא מגיע לאורך שהיא צריכה. מה ההבדל בין זה לבין ההסבר הלמארקיסטי? הסבר למארקיסטי הוא הסבר תכליתי. ההסבר האבולוציוני הוא הסבר סיבתי. התכלית לא גרמה להתארכות הצוואר, אלא התארכות הצוואר נגרמה מזה שהיו מוטציות שונות, חלק מהמוטציות היה להם צוואר ארוך, אז נוצר צוואר ארוך. אלא מה? עכשיו יש ברירה טבעית, אלה עם הצוואר הקצר אין להם מה לאכול, הם לא שרדו, אלה עם הצוואר הארוך שרדו. ועכשיו אלה ששרדו מעמידים צאצאים שיש גם להם צוואר ארוך, ואז נוצר פתאום מצב שכל הג'ירפות יש להן צוואר ארוך. אתם מבינים שפה בכל אחד מהשלבים מה שקרה פה זה הסברים סיבתיים, לא תכליתיים. כל דבר אני יכול להראות מאיפה הוא בא, מה סיבתו, למה הוא קרה, ולא למען מה הוא קרה, אלא מפני מה הוא קרה. הסבר סיבתי, לא הסבר תכליתי. זה כל הגאונות של דרווין. שלקח את התכליתיות הלמארקיסטית והפך אותה להסבר סיבתי. במקום שלמארק היה צריך להיזקק לתכליות, אני עכשיו יכול להציע לזה הסבר באמצעות סיבות ולא תכליות. וזה גאוני. זה בעצם כל המהפך של דרווין. המהפך העיקרי של דרווין זה זה. זאת אומרת, הוא הצליח להפוך מנגנון תכליתי שהוא לא קיים בתפיסה המקובלת. אין, הסברים תכליתיים הם לא הסברים. הסברים סיבתיים הם הסברים. והוא הצליח למצוא אנלוג סיבתי שיסביר את העניין הזה בלי להיזקק לתכליות. אוקיי? זאת אומרת בעצם המדע המודרני מאוד מאוד מסתייג מהסברים תכליתיים. הסברים תכליתיים נחשבים היום אנקדוטה. זאת אומרת, ביולוגים יכולים להגיד לכם או פיזיולוגים יכולים להגיד לכם, תראו, יש לנו לב כדי שהוא יזרים לנו את הדם. אבל הם מבינים שהם לא באמת מסבירים למה יש לנו לב. הם מסבירים למה מועיל לנו הלב. אבל למה יש לנו לב? בשביל זה צריך ללמוד אבולוציה, זה משהו אחר. אוקיי? לכן משתמשים בשפה העתיקה של ההסבר התכליתי אבל לא באמת מתכוונים להסבר פה. זה סתם דרך שימוש בשפה. אוקיי? עכשיו הרבה פעמים הייתי פעם באיזה אירוע משעשע גם, הייתי בניתוח אפנדיציט בהשרון בפתח תקווה. בא אליי פרופסור של המחלקה והוא אומר לי, הוא רואה איזה דוס כזה שוכב שם על המיטה, אומר לי אתה יודע שלאפנדיציט אין שום תפקיד. זה סוג של פרובוקציה כאילו, הרי אני חושב שהאלוקים ברא את האדם, אז למה הוא עשה שם איברים בלי תפקיד? זה קושייה על המאמינים, כן? עכשיו זה היה נדמה לי ממש איזה חודש אחרי שיצא הספר שלי 'אלוהים משחק בקוביות', לא היה לו מושג שאני מתעסק בזה במקרה. ואמרתי לו תגיד, ואתה באבולוציה איך אתה מסביר שזה קרה? הרי האבולוציה לא משאירה דברים מיותרים. זה בזבזני, נכון? איך אתה מסביר שזה קרה? ככה השארתי לו את הספר אחרי שעזבתי את המחלקה, השארתי לו את הספר שיהיה במשרד. בכל אופן לענייננו, ההסברים התכליתיים נחשבים היום אנקדוטה, כן? הסבר תכליתי הוא לא הסבר. הסברים תכליתיים, אז אצל אריסטו כידוע היו הסברים תכליתיים, טלאולוגיים זה נקרא. מה זאת אומרת? אריסטו אומר שהאבן אתה עוזב אותה פה היא נופלת לארץ, כי שואפת לחזור לכור מחצבתה, כן? למקור שממנו היא באה, שזה האדמה. אוקיי? אתם רואים ה"כי" או ה"כי" הוא הוא עתידי, הוא התכלית. האבן נעה כלפי מטה לא בגלל משהו, אלא למען משהו, כדי לחזור לכור מחצבתה. אוקיי? אז ה"כדי" הזה זה בעצם אומר שיש פה הסבר טלאולוגי, תכליתי, ולא סיבתי. ואצלנו, במדע שלנו כמובן, האבן נופלת למטה כי כוח הגרביטציה מושך אותה. לא בשביל משהו היא חוזרת למטה, אלא מפני משהו היא חוזרת למטה. זה לא הסבר תכליתי, זה הסבר סיבתי. אוקיי? עכשיו מאוד מלגלגים על ההסברים של אריסטו, כי מה זאת אומרת, האבן רוצה לחזור לכור מחצבתה? מה, יש לה רצון לאבן? היא מתוסכלת מזה שהיא לא בכור מחצבתה? עכשיו זה זה נדמה לי באמת בוא נגיד מינימום של עקרון החסד, אריסטו לא היה אידיוט. ברור שהוא לא התכוון לזה, זה צורת ביטוי. הוא נתן הסבר תכליתי אבל הוא לא התכוון שהאבן בוחרת לחזור לכור מחצבתה, שהיא יכולה גם להחליט לא לחזור לכור מחצבתה. האבן תחזור לכור מחצבתה בין אם היא תרצה ובין אם היא לא תרצה. הדרך שלנו לתאר את התהליך הזה זה להגיד, אבנים חוזרות לכור מחצבתן, זה טבע האבנים לחזור לכור מחצבתן. אז ההסבר הוא הסבר תכליתי אבל זה לא אומר שהאבן מחליטה על איזה תכלית ללכת ועל איזה לא ללכת. אריסטו לא הפך את האבן לבן אדם, לישות עם מודעות ובחירה ורצונות ומאוויים והחלטות. אני די בטוח שאריסטו לא חשב שיש לאבן את כל הפונקציות האלה. אוקיי? אלא מה, השפה שבה הוא השתמש או החוק שאותו הוא הציע באמת היה חוק טלאולוגי תכליתי. לא לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים למשל על בן אדם שעושה בחירה חופשית. בן אדם שעושה בחירה חופשית, הבן אדם בעצם באמת עושה שיקול תכליתי אמיתי. זאת אומרת, הוא מחליט האם לתת צדקה לעני מסוים שמבקש. אז אני יכול לתת את הצדקה, אני יכול שלא לתת את הצדקה. אני מחליט לתת את הצדקה כי אני רוצה לעשות טוב. אוקיי? זה הסבר תכליתי. אני רוצה לממש ערך כלשהו ובשביל זה אני נוקט בפעולה מסוימת. אם היה הסבר סיבתי, היה משהו שגרם לי לתת את הצדקה, אז זאת לא הייתה החלטה לתת צדקה. אז נתינת צדקה הייתה תוצאה של תהליך מכני. אוקיי? כשאנחנו מעריכים שמישהו בחר במשהו, וגם נותנים לו על זה קרדיט על זה שהוא איש טוב, הוא החליט לעשות משהו טוב, פירוש הדבר שאנחנו מסתכלים על זה באופן תכליתי ולא סיבתי. ההסבר למה שהוא עשה הוא הסבר כי הוא בחר לממש ערך מסוים, או להגיע למצב מסוים. אני מרים טלפון כדי לקבוע פגישה עם חבר שלי, אז הפגישה שתיערך מחר בבוקר היא הסיבה להרמת הטלפון שנעשית היום. אבל סיבה לא יכולה להיות אחרי המסובב, נכון? ברור שהפגישה מחר בבוקר היא לא הסיבה להרמת הטלפון, היא תכליתה של הרמת הטלפון. ולהרמת הטלפון אין סיבה, אין סיבה. אני רוצה פגישה עתידית. למה? ככה. ומזה שאני רוצה פגישה עתידית, אני מרים טלפון כדי לתאם אותה. אוקיי? אז ההסבר הוא הסבר תכליתי, אבל אצל האדם הסבר תכליתי מקבל משמעות דרמטית שונה מהסבר סיבתי. כי הסבר תכליתי זה בעצם אומר שאני מחליט על תכלית מסוימת ופועל כדי לממש אותה. יצורים דוממים או גם חיים שהם לא בני אדם, כנראה לא פועלים בצורה כזאת. הם פועלים בצורה סיבתית. הם עושים משהו כי היה משהו קודם שגרם להם לעשות את זה, הסיבה שסובבה את האירועים באופן הזה. זה ההבדל הקוטבי שיש בין התייחסות סיבתית להתייחסות תכליתית. אצל אריסטו זה לא תכליתיות במובן הזה. זה עניין דטרמיניסטי ההסבר של אריסטו. הוא לא חשב שאבן יכולה לא לחזור לכור מחצבתה. היא חייבת לחזור לכור מחצבתה, זה טבוע בה שהיא חוזרת לכור מחצבתה. אבל מה טבוע בה? טבוע בה חוק שהוא חוק טלאולוגי תכליתי, ולא סיבתי. אבל זה עדיין טבוע בה. הוא לא הפך את האבן לבן אדם. זה לא שהאבן עכשיו מחליטה דברים או רוצה דברים, אוקיי? זה סתם לעשות צחוק מההסבר של אריסטו. הוא לא התכוון לזה. אבל הוא כן אמר שיש פה הסבר תכליתי. אוקיי? עכשיו למה באמת מפריע לאנשים הסברים תכליתיים? למה זה מפריע לאנשים? כי יש חוק הסיבתיות, עקרון הסיבתיות. עיקרון הסיבתיות אומר שדברים לא קורים בלי סיבה. נכון? עכשיו תבינו שאם אני מסביר משהו באופן תכליתי, אז הוא קרה בלי סיבה. הוא קרה למען תכלית, אבל לא מסיבה, כי אם הוא קרה מסיבה, אז זה לא למען תכלית, אז הסיבה פשוט עשתה את זה, לא משנה כרגע לאיזה תכלית זה יגיע. אוקיי? זה מפריע לאנשים, כי אנשים שמקבלים את עיקרון הסיבתיות אומרים דברים לא יכולים להתרחש ללא סיבה. וכשאתה מציע לי הסבר תכליתי, אתה בעצם אומר שהאירוע הזה התרחש ללא סיבה. תחשבו, אם אנחנו למשל מאמינים בבחירה חופשית של בנאדם, פירוש הדבר שיש אלקטרון מסוים במוח שלנו שהתחיל לזוז בלי שפעל עליו כוח. אין סיבה שהזיזה אותו. הוא זז כי הרצון שלי החליט להזיז אותו כי רציתי לעשות משהו. אין שום סיבה. עכשיו זה סותר את החוק השני של ניוטון. חלקיק לא מתחיל בתנועה או לא מתחיל להאיץ בלי שפועל עליו כוח. נכון? אז זה מקרה פרטי, אבל באופן כללי יותר אני אומר שמה שמפריע בהסברים תכליתיים זה שהם סותרים את עיקרון הסיבתיות. דברים לא קורים ללא סיבה. כשאתה מציע הסבר תכליתי, אתה בעצם אומר זה קרה, אבל זה קרה למען תכלית ולא בגלל סיבה. זאת אומרת זה קרה בלי סיבה. אין, דברים לא קורים בלי סיבה. זה מה שמפריע לאנשים בהסברים תכליתיים. עכשיו זה מפריע גם בעולם הדומם, לא רק אצל הבנאדם. הרבה אנשים מכחישים את קיומה של בחירה חופשית בגלל זה. כי אם אתה מאמין בבחירה חופשית זה אומר שבן אדם עושה משהו בלי סיבה, אלא למען תכלית. ואנשים לא מוכנים לקבל כי יש את עיקרון הסיבתיות. אבל עכשיו אני מדבר גם על האבנים של אריסטו. גם ההסברים התכליתיים לגבי תנועת האבנים של אריסטו, ששמה כבר לא מדובר בבחירה חופשית והכל, עדיין זה הסבר שלא נזקק לסיבה. זאת אומרת משהו קרה פה בלי סיבה. זה מפריע לאנשים. במקרה של האדם, במקרה של האדם מי שכן מאמין בבחירה חופשית, אז יש לו פתרון. מה הפתרון? הרצון האנושי הוא דבר מיוחד. אין כמותו ביצורים אחרים במקומות אחרים. למה? כי הוא מצליח להניע דברים למען תכלית ולא בגלל סיבה. אבל רק הוא. כל שאר העולם זה ענייני סיבה ומסובב. אוקיי? אבל לפחות יש לנו איזה שורש שאומר לנו מאיפה באה הפעולה התכליתית הזאת. היא באה מהרצון האנושי. הרצון האנושי, היכולת של אדם לבחור באופן חופשי, רצון חופשי זה בעצם המשמעות של העניין. הוא מצליח לפעול בלי סיבה. בניגוד לעיקרון הסיבתיות. מה קורה ביצורים דוממים? אם אני מקבל את ההסבר הטלאולוגי של אריסטו לתנועה של אבן, שמה המצב יותר מסובך. כי לגבי אבנים אין כמו שאמרתי רצון, מודעות, נשמה, איך שלא תקראו לזה, אז מה מציב את התכליות בפני האבן? זאת אומרת למה האבן, גם אם אין לה, גם אם אין לה בחירה, גם אם היא חייבת לחזור לכור מחצבתה, עדיין, אם האבן כל הזמן שואפת לחזור לכור מחצבתה וזה מה ששולט על פעולותיה, זה מה שקובע מה היא תעשה, האם זה לא אומר שיש משהו או מישהו שהציב את התכליות האלה ודואג לזה שכל היצורים או הישים בעולם יפעלו כדי להשיג את התכליות האלה? ולכן הסברים תכליתיים מפריעים לאנשים גם כשהם לא באים בהקשר של בן אדם. גם כשהם באים בהקשר של יצורים דוממים כמו אבנים. כי בעצם מאחורי זה מתחבא הקדוש ברוך הוא. כשאתה מסתכל על תהליכים ואתה אומר הם הולכים לתכלית מסוימת, זה מעיד שיש פה מישהו שאחראי לסיפור הזה, זאת אומרת שהוא גרם לאנשים, לאנשים, לישים האלה להתנהג באופן שיגיע לתכלית הרצויה שהוא הציב אותה מראש. לכן התנהלות תכליתית מאוד מפריעה לאתאיסטים. למרות שעל פניו זה ויכוח פילוסופי האם אתה מקבל הסברים תכליתיים או שאתה רוצה רק הסברים סיבתיים. מה זה קשור לאם אתה אדם מאמין או לא? זה קשור. אפשר לברוח מזה אבל אני חושב שאת הקורלציה ודאי תמצאו בשטח, היא קיימת. ויש לה סיבה טובה לקורלציה הזאת, סיבה במירכאות לקורלציה הזאת. מה הסיבה? שהסברים תכליתיים בעצם משדרים לנו שיש מאחורי ההתנהלויות האלה איזשהו ישות, גורם כלשהו שהוא מציב בפני האבנים או הנמרים או הפילים או המזגנים את התכליות ודואג לזה שהם יפעלו כדי לממש את התכליות האלה. נכון? ככה אנחנו נוטים לפרש תהליכים תכליתיים. כשאתם רואים משהו שנוצר, תחשבו על בסלולר אוטומטה כזה, יש אתם רואים משהו זז ופתאום נוצר מגן דוד, בסדר? והוא נשאר ככה. אז די ברור שכל התהליך נוצר כדי שבסוף יווצר מגן דוד, נכון? אז מי שקבע את החוקים, החוקים הם דטרמיניסטיים, העסק הזה זז והכל אין לו אפשרות אחרת, הוא יגיע למגן דוד. דווקא בגלל זה חייב להיות פה מתכנן, שכנראה קבע את החוקים כך שהמערכת תגיע בסוף לצורת מגן דוד. דווקא בגלל הדטרמיניזם, הדטרמיניזם מחזק את זה. כי אם יש דטרמיניזם פירוש הדבר שמראש כבר ברור היה לנו, מי שקבע את החוקים כבר מראש ידע שהמערכת הזאת הולכת ליצור צורה של מגן דוד וזה מה שהוא רצה. לכן הוא בנה את החוקים באופן הזה. אתם מבינים שכאשר אנחנו מאמצים הסברים תכליתיים, למה האתאיסט ירתע מזה? כי הסברים תכליתיים אומרים שיש מישהו שמציב תכליות בפני העולם וגורם לו לפעול כדי לממש את התכליות האלה. אוקיי? לכן האתאיסטים הרבה פעמים משתמשים במדע וחושבים שמדע ואמונה זה תמיד מלחמה כזאת של קסור. זאת אומרת או זה או זה, אבל לא שניהם, זאת אומרת זה אתה צריך לבחור. אוקיי? ואחד מהשורשים של העניין זה שאמונה מוכנה לקבל תהליכים שאין להם גורם סיבתי, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם לא יודע מה, אין גורם פיזיקלי, אין גורם סיבתי פשוט. וככל שהמדע חושף יותר ויותר מהגורמים הפיזיקליים ומחוקי הטבע, זה נחשב כנגיסה באמונה, במה שהקדוש ברוך הוא בעצם עושה כאן, כי יש לנו הסברים סיבתיים אז הכל ברור. לא צריך להגיע לזה שיש פה מישהו שמזיז את הדברים האלה באופן תכליתי. אוקיי? ואכן ההשתלשלות של המדע היא כזאת שהתחלנו בהסברים תכליתיים אצל אריסטו, ולאט לאט, ברור שבעידן המודרני בוודאי, אנחנו עוברים יותר ויותר להסברים סיבתיים. היום כבר אבן לא יורדת כי היא רוצה לחזור למקום מחצבתה, כי חוק כוח הגרביטציה מושך אותה למטה. היום יצורים לא מתפתחים באופן כזה הג'ירפה, הצוואר שלה לא מתארך כי היא צריכה לאכול אוכל גבוה, אלא כי המנגנון האבולוציוני גורם לצוואר שלה להתארך. וכן הלאה. זאת אומרת כל מה שהיה פעם הסבר תכליתי, לאט לאט הופך להיות סיבתי, לשמחת ליבם של האתאיסטים ולמגינת ליבם של הבריאתנים או המאמינים. אוקיי? אז זה בעצם התהליך. עכשיו למעשה אני אגיד יותר מזה, התהליך הזה גם קורה תחשבו על המדעים השונים, תעמידו אותם באיזושהי פירמידה. יש את הפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, תרצו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדעי החברה למיניהם וכן הלאה. ונגיד אם נהיה רדוקציוניסטים לגמרי, אז בעצם אפשר להעמיד כל שלב כזה על השלבים הקודמים. הכל מתחיל מהפיזיקה אל הכימיה, ביולוגיה, זאת אומרת כל אחד מאלה זה בסך הכל פיזיקה מורכבת זה כימיה, כימיה מורכבת זה ביולוגיה, ביולוגיה מורכבת זה פסיכולוגיה, פסיכולוגיה מורכבת זה חברה, מדעי החברה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וכדומה, כלכלכה, כל מה שאתם רוצים. אוקיי? אז זה בעצם זו התמונה הרדוקציוניסטית שמטריאליסטים בדרך כלל חושבים שזאת התמונה הנכונה. יש דיונים על רדוקציוניזם, אבל זאת האינטואיציה הפשוטה של מטריאליסטים. עכשיו ככל שאתם עולים במדרג הזה של המדעים, ההסברים הופכים להיות יותר תכליתיים. בפיזיקה נראה ברור הסברים הם סיבתיים בלבד. בכימיה גם, בביולוגיה לא, אבל לאט לאט הופך להיות כן. בפסיכולוגיה ההסברים הם תכליתיים. למה בן אדם עושה? כי הוא רוצה להשיג את זה, כי כך, זאת אומרת למען. לא כל ההסברים אבל הרבה מאוד הסברים הם הסברים תכליתיים בפסיכולוגיה. וכמובן בחברה, אתה שואל למה בני אדם פועלים כך כי הם רוצים לכבוש את זה, כי הם רוצים להשיג כך, כמה חברה פועלת בצורה מסוימת. אז זה עוד פעם ההסברים הם הסברים תכליתיים, זאת אומרת ככל שאנחנו יורדים, נקרא לזה מהסוציולוגיה אל הפיזיקה, ההסברים הופכים להיות מתכליות לסיבות. אבל הקו שחוצה בין ההסברים הסיבתיים לתכליתיים כל הזמן עולה. זאת אומרת אנחנו כובשים, ההסברים הסיבתיים כובשים יותר ויותר תחומים. היום כבר גם בביולוגיה ובסוציולוגיה ובפסיכולוגיה ומה שאתם רוצים, ההסברים הם בעצם הסברים סיבתיים. ובעצם כבר כביכול הכל נכבש, הקו עלה עד למעלה. אוקיי? עכשיו מה שקורה מתחת לרדאר קורה תהליך קצת הפוך, חתרני אפילו הייתי אומר. אני חוזר לפיזיקה. תחום שלי אז יותר קל לי שמה. בפיזיקה הייתה תקופה מסוימת במאה ה-19 שבה נוצרה מכניקה של לגראנז', מכניקה אנליטית, שהמכניקה הזאת הסבירה תנועה של גופים דוממים בהסברים תכליתיים. למשל יש את עיקרון פרמה, עיקרון פרמה באופטיקה אומר שאור, אם אתם רוצים לדעת איך האור ינוע, האור יבחר תמיד את הדרך הקצרה ביותר למטרתו. במילים אחרות זה הסבר אריסטוטלי. כמו שהאבן רוצה לחזור למקום מחצבתה, האור רוצה להגיע בדרך הקצרה ביותר למטרתו. והוא בוחר את הדרך הקצרה ביותר. ברגע שאתה מסתכל על מה הוא בוחר בין הדרכים השונות, אתם מבינים שזה הסבר תכליתי ולא סיבתי. נכון? למשל יש את חוק סנל. מכירים את חוק סנל? נגיד יש מכל מים, ופה יש אוויר ואני שולח קרן אור שעפה באוויר ונכנסת לתוך המים. עכשיו ברגע שהיא עוברת מתווך אחד לתווך אחר היא נשברת בזווית מסוימת. היא משנה זווית. היחס בין הזוויות זה חוק סנל. לא משנה, מקדמי השבירה של שני הטווחים האלה קובעים איזה שינוי זווית יהיה. עכשיו יש דרך אלטרנטיבית לתאר את זה וזה באמצעות עיקרון פרמה. עיקרון פרמה אומר האור יבחר את הדרך הקצרה ביותר להגיע למטרתו. זה נותן לכם את חוק סנל. זה אותו דבר. אפשר להוכיח שזה וזה ניסוחים שקולים. מדגימים את זה תמיד דרך מציל וטובע בים. מכירים את זה? יש בן אדם שטובע בים ואני המציל. ואני המציל, הוא יכול להגיד קדיש כבר, אבל נגיד שאני המציל. עכשיו אני צריך לרוץ על הים, לרוץ על החוף, להגיע לים, לקחת את החסקה ולשחות או לשוט אליו כדי להציל אותו. איך כדאי לי לנסוע? איך כדאי לי לבנות את המסלול? לכאורה קו הישר זה הקו הקצר ביותר. לא נכון. למה לא? כי על החול אני זז הרבה יותר מהר מאשר בים. אני רץ. אז הרבה יותר כדאי לי שנתח יותר גדול מהדרך יהיה על החוף ככל האפשר. ולכן בעצם אם הוא נמצא פה אני צריך לרוץ ככה ואז ככה ולא ללכת ישר אליו, אלא לעשות דרך יותר ארוכה על החוף כך שזה יקצר את הדרך בים. עכשיו מתברר שזה כמובן לא לעשות את הדרך בים מינימלית, לא ממש מול הטובע, אלא משהו באמצע, שגם הגיוני. בעיה לא כל כך מסובכת במינימום-מקסימום. פשוט לגזור את הפונקציה ולגלות מה הזווית שמתקבלת. הזווית שמתקבלת זה חוק סנל. זאת אומרת אם תחשבו על האור שעובר שבירה זה הוא עושה את אותו חישוב שעושה המציל איך הכי כדאי לו ללכת והוא בוחר במסלול האופטימלי מבחינתו. אגב לא המסלול הקצר ביותר אלא המסלול שלוקח את הזמן הקצר ביותר. המסלול הקצר ביותר זה קו ישר. המסלול שלוקח את הזמן הקצר ביותר, שזה לא קו ישר, אלא זה משהו שקצת יותר לטובת היבשה ונגד הים לעומת הקו הישר. עכשיו יש הוכחה פשוטה שאומרת שאפשר את האופטיקה הגיאומטרית לנסח בשתי צורות. אפשר להגיד האור תמיד בוחר את הדרך שתיקח לו הכי מעט זמן. ניסוח אחד. ניסוח שני יש חוק סנל, התאבכות, עקיפה או כל הדברים האלה, כל אוסף של חוקים. זה שקול לחלוטין. זאת אומרת הניסוח הזה שאומר האור בוחר את הדרך הקצרה ביותר הוא מכיל את כל החוקים שמכירים באופטיקה גיאומטרית. זה ידוע, הוכיחו את זה. זה שקול לחלוטין. מי מהם צודק? מי התיאור הנכון? לכאורה מה זה נקרא נכון? שניהם מתארים את העובדות כהווייתן. בדיוק אותו דבר. אין דרך מדעית להבחין בין שני התיאורים האלה כי כל תוצאה של התיאור הזה תתקבל גם מהתיאור הזה ולהיפך. אז אין דרך מדעית לבדוק מי התיאור הנכון. ועדיין, אם תשאלו את הפיזיקאים, יגידו לכם ברור שהתיאור הסיבתי הוא הנכון ולא התכליתי. מה זה האור בוחר את הדרך הקצרה ביותר? מה האור עושה חישוב איזה דרך הכי קצרה והוא מחליט ללכת שמה? ברור שלא. למה? הוא הולך. הטיעון הפילוסופי אומר שברור שההסבר הסיבתי הוא הנכון, וההסבר התכליתי הוא אנקדוטה. בסדר, יש אנקדוטה מעניינת, יש גם ניסוח תכליתי שהוא שקול לחלוטין להסברים הסיבתיים, אבל ההסברים הסיבתיים הם הנכונים. עכשיו אותו דבר למה שאתם כולכם מכירים אני חושב, תחשבו על כדור מסוים שזז על איזשהו מתווה טופוגרפי, הרים, גאיות, עמקים, אוכפים, גבעות וכן הלאה, אוקיי, הכדורון זז. בסדר? איך אנחנו מתארים את התנועה של הכדורון הזה? שתי צורות במכניקה של תיכון, נכון? צורה אחת, אם הוא נמצא פה יש לו כוח, נגיד יש פה מורד, יש לו כוח, גרביטציה כפול קוסינוס הזווית, הוא יורד למטה בגלל שהכוח דוחף אותו או מושך אותו למטה. נכון? אפשרות אחת. אפשרות שנייה, אנרגיה פוטנציאלית. נכון? הגוף שואף להגיע למינימום אנרגיה פוטנציאלית. זה שני הסברים שקולים. עוד פעם, אתם רואים, הראשון סיבתי, השני תכליתי. הגוף שואף להגיע למינימום אנרגיה פוטנציאלית, זה תיאור תכליתי. הגוף לא שואף ולא בוחר, הגוף נע בגלל שמשהו מעיף אותו לשמה, זה ההסבר הסיבתי. אבל מתברר שההסבר התכליתי והסיבתי שקולים. כן, אפשר להציע הסבר סיבתי, אפשר להציע הסבר תכליתי, וזה כבר במכניקה, לא באופטיקה. ובמאה ה-19 לגרנז' הציע לכל המכניקה ניסוחים תכליתיים, דרך פונקציונלים, מי שמכיר, לא משנה, המילטוניאן, לגרנז'יאן וכולי. לא חשוב. אבל דרך, אתה צריך לעשות אופטימיזציה של גודל מסוים והמסלול שנותן לך את האופטימום זה המסלול שייבחר. ממש כמו שהאור, באור עושים את האופטימיזציה לזמן, לזמן שלוקח ללכת, זה בעצם הגודל שעושים לו את האופטימיזציה. במתמטיקה אחרת זה משהו אחר, לא חשוב. אבל עדיין לעשות אופטימיזציה למשהו זה בעצם חשיבה תכליתית, נכון? אתה בוחר משהו שהוא יהיה הכי נוח מבחינתך, הכי יעיל מבחינתך, או משהו כזה, שיוביל אותך למטרה שאליה אתה רוצה להגיע. אתם מבינים שזאת חשיבה תכליתית? תשאלו את הפיזיקאים עוד פעם, אני אחסוך לכם, לא צריכים, אני כבר שאלתי, והם יגידו לכם שזאת אנקדוטה. ברור שההסבר הסיבתי הוא הנכון, יש אנקדוטה מתמטית שאפשר להציע הסבר שקול לחלוטין בשפה תכליתית. כן, יש משפט שאומר ששני ההסברים שקולים. אוקיי, נחמד. אבל עדיין ברור לכולם שההסבר הסיבתי הוא הנכון והתכליתי שגוי. אוקיי? דא עקא, מה שאנשים קצת פחות מודעים לו, אני באתי לתת פה סמינר בפיזיקה כשהייתי כבר בישיבה בירוחם אחרי שגמרתי פה, אז נתתי להם סמינר על זה, והראיתי להם שהפיזיקה שהם עוסקים בה היא רוויה בחשיבה טלאולוגית, תכליתית, שאין לה אנלוגיה סיבתית. אין. זאת אומרת בכל המקומות שיש גם תיאור סיבתי וגם תיאור תכליתי, אתה יכול להגיד אוקיי, התיאור הסיבתי הוא הנכון והתיאור התכליתי זאת אנקדוטה. אבל בתורת הקוונטים למשל יש רק תיאור תכליתי, אין תיאור סיבתי. בתורת הקוונטים אין פוטנציאל, אין כוח, סליחה, יש רק פוטנציאל, במשוואת שרדינגר מופיע פוטנציאל. כוח אין. יש מאמר מעניין של פיינמן שהוא פעם ניסה להגדיר כוח בתורת הקוונטים, אבל זאת הגדרה אד הוק, זאת אומרת הוא הכניס את זה בכוח כי הוא יודע, בכוח כן, כי הוא יודע מה זה כוח ממכניקה קלאסית אז הוא הכניס את זה בכוח לתורת הקוונטים. אין, בתורת הקוונטים אין כוח, יש רק פוטנציאל, בטח בתורות שדות ודברים יותר מתקדמים. מה זה אומר? זה אומר שבכל הפיזיקה המודרנית בעצם יש לנו רק ניסוח תכליתי ואין ניסוח שקול שהוא סיבתי. אין, לא קיים. אם שני הניסוחים האלה קיימים אתה יכול לשאול את עצמך פילוסופית מי מהם נכון ומי מהם אנקדוטה. אתה אומר טוב, הסיבתי הוא נכון והתכליתי הוא אנקדוטה. אבל אני מראה לכם בפיזיקה מודרנית כולה אין בכלל ניסוחים סיבתיים, רק תכליתיים. אנשים לא שמים לב לזה, פיזיקאים גם לא שמים לב לזה שפוטנציאל זה תיאור תכליתי וכוח זה תיאור סיבתי. ככה אנחנו רגילים לזה, אנחנו לא חושבים על זה. וזה אומר מה? לפחות לאור מה שידוע לנו כיום, הפיזיקה המודרנית היא כולה תכליתית, אין תיאור סיבתי בכלל. ואם זה כך, אז כל מה שהפריע לכם אצל אריסטו וההסברים התכליתיים שלו חוזר חזרה, והפעם לא בסוציולוגיה ולא בפסיכולוגיה ולא בביולוגיה, בפיזיקה, הפיזיקה של התשתית. המיקרו, הפיזיקה הכי בסיסית שיש, בתחתית של

[Speaker B] הפירמידה, הרובד שלא מעורב ככה בכוח ובפועל של המכניקה הקוונטית אולי, של ההסבר.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker B] לא הבנתי מה…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אני לא יכול ללמד פה קוונטים. אני רק נותן לכם את הנתון הזה. תדעו לכם שבתורת הקוונטים כשאנחנו רוצים לחשב מסלול של חלקיק או דינמיקה של חלקיק אנחנו משתמשים בפוטנציאל, לא בכוח. פוטנציאל וכוח זה מושגים ממכניקה קלאסית. במכניקה קוונטית יש רק תיאור דרך פוטנציאל, אין תיאור דרך כוח. אין. המושג כוח לא מופיע בתורת הקוונטים, אין אותו. וזה מספיק לי. זאת אומרת אני לא צריך יותר מזה. אוקיי? זה בעצם אומר שאין לנו את האופציה לבחור עכשיו תכליתי או סיבתי ולהחליט שהשני הוא אנקדוטה או להגיד שבכל מקרה זה לא משנה. כי רק התיאור התכליתי קיים, אין תיאור סיבתי. אז אם תיאור תכליתי באמת משקף את העובדה שיש פה איזשהו גורם שמניע את הדברים וגורם להם לנוע לתכליתם, אז אנחנו נמצאים לדעתי במצב הרבה יותר גרוע מאריסטו. כי אצלנו אין אלטרנטיבה סיבתית. יש רק תיאור תכליתי. ואם זה ככה אז נדמה לי שאפשר אפילו בזה לראות, לא יודע מה, אינדיקציה לקיומו של אלוקים. אם הפיזיקה היא תכליתית ולא סיבתית, אז זה אומר שמישהו גורם לכל המערכות האלה לנוע באופן שיממש תכלית מסוימת, שיגיע לאיפה שהוא רוצה שהוא יגיע, כמו המגן דוד הזה שנוצר בסלולר אוטומטה שאמרתי קודם. זה בדיוק אותו דבר. אוקיי? לכן אני חושב שהסברים טלאולוגיים, תכליתיים שחוזרים, חזרו, לא חוזרים, זה כבר מאה שנה ככה ואנשים לא שמים לב בכלל. אז כבר מאה שנה הפיזיקה נמצאת במקום שהוא לגמרי תכליתי. ואנשים עדיין חיים, תשאלו כל פיזיקאי והוא יגיד לכם רק הסברים סיבתיים, הסברים תכליתיים זה סתם אנקדוטה לכל היותר. מכניקה אנליטית אף אחד לא משתמש, זה טכניקה מתמטית נחמדה אבל אף אחד לא משתמש בה באמת כי זה לא אמיתי. אז בתורת הקוונטים יש רק מכניקה אנליטית, אין משהו אחר. אוקיי. אז זו הערה, אמרתי, סוגריים גדולות, אבל אני סוגר את הסוגריים האלה. יש לי עוד כמה דקות אז אני אקדיש אותן למשהו שבאמת צדדי אבל הוא מאוד נוגע גם לאקטואליה שלנו היום לצערי. אני רוצה לדבר כמה מילים על כנסיית המדע. באנגלית קוראים לזה סיינטיזם. סיינטיזם, מדענות. סיינטיזם.

[Speaker C] כן. כנסיית השכל. כנסיית המדע אפילו לא

[הרב מיכאל אברהם] יודעת לשיר, אז זה לא… הסיינטיזם זה בעצם אומר מדענות. מה ההבדל בין מדעיות למדענות? זה בערך כמו ההבדל בין רציונליזם לרציונליות. רציונליזם זאת תפיסה אידיאולוגית, רציונליות זאת חשיבה הגיונית. נדמה לי שהזכרתי פה את הסיפור הזה שהיה לי עם… הייתי בישיבה, שנתיים מעליי למד שם מישהו בגוש, למד שם מישהו עם הצהבת, סיפרתי את זה נכון? אז בקיצור זה ההבדל בין רציונליות לרציונליזם. אז מי שמתעקש על הסברים מסוג מסוים כי זה מה שנראה לו נכון, זה רציונליסט. אבל אדם רציונלי בוחר את ההסבר שהכי נכון, לא את ההסבר שהכי קרוב לליבו. אוקיי? והרבה פעמים התחושה הזו שהמדע הוא כלי רב עוצמה, אבל יש לו קהל עד מאמינים שהפך אותו לדת. וכל דבר שחורג מהמדע מבחינתם זו כפירה בעיקר. או כל דבר שמציע איזשהו הסבר שהמדע לא יכול להציע לו אלטרנטיבה או משהו כזה, הוא כפירה בעיקר. זאת אומרת, הוא לא ייראה ולא יישמע ולא יימצא. אוסרים להגיד את זה. רק תסתכלו, כתבתי פעם סדרה של שישיית מאמרים ב-ynet מדע על האם אמונה באלוקים היא רציונלית. היה שם מענה ארוך. זה אחרי שיצא הספר שלי על אלוהים משחק בקוביות נדמה לי. אז אתם צריכים לראות את התגובות שם. בהתחלה הייתי בהלם כי לא גלשתי כל כך באינטרנט ולא הכרתי עוד את טבעם של טוקבקים, אבל זה היה פשוט נורא. זה היה נורא. אנשים שמה זעמו, קצף יצא להם מהשפתיים, לא ראיתי אותם אבל היה ברור לי, יוצא להם קצף מהאוזניים. מה הוא עושה כאן האפס החשוך ה… תגיד, אתה לא מסכים, אתה כן מסכים, תעלה טיעון כזה, טיעון אחר… לא, זה בכלל… אני אמרתי דברים שהם לא חוקיים בעליל. אמרתי דברים שלהאמין באלוקים זו תפיסה רציונלית. אפילו לא אמרתי שהיא הכי נכונה, אמרתי שהיא רציונלית, זאת אומרת שהיא לגיטימית. מה הוא… מה הוא עושה כאן כאילו? זה מקום לחשיבות, חשיבה הגיונית. זה לא. עכשיו מה זה חשיבה הגיונית? זה מי שחושב כמוני. חשיבה מדעית, כן, בדיוק. הדבר הזה, זה מה שאני קורא כנסיית המדע. והרבה פעמים אנשים דוחים את האמונה באלוקים בשם המדע, כשבעצם זה לא מדעינות, זה מדענות. מובן? ברור שאמונה באלוקים לא נכנסת לתחומי המדע. זה לא חלק מהמדע, זה ברור, גם אני אומר ככה בתור מי שכן מאמין באלוקים. אבל זה לא אומר שזה לא נכון. זה שמשהו לא נכנס לתחומו של המדע זה אומר שהוא לא נכון? אותו דבר בחירה חופשית. זה לא נכנס לתחומו של המדע. אבל זה לא אומר שהוא לא נכון. למה אתה מניח שכל דבר שנכנס לתחומו של המדע, או לפחות המדע כמו שאתה מכיר אותו, הוא לא נכון? זה לא מדעינות, זה מדענות. אוקיי? ולמה אמרתי שזה קשור לעולם שלנו היום? מה שקורה בעולם שלנו היום, רק היום בבוקר שלחו לי איזה פוסט מזעזע של איזה מישהו, לא זוכר כבר איך קוראים לו, עזוב לשון הרע אפילו לא להגיד, נעזוב את זה. איזה טמבל אחד שיושב וכותב על מה זה כל השמאלנים העלובים והבג"ץ והרמטכ"ל וכולם רק רוצים להשמיד את כולנו והאיחוד האירופי, אתם מכירים את כל העניינים האלה. ביקורות כמובן יכולות להיות, אני לא אוהד גמור של כל הגורמים האלה, אבל זה מין ביקורת מטורפת כזאת, אתה לא מסוגל לראות שום דבר בצורה מאוזנת. ואז מי ששלח לי את זה אז אמרתי לו תראה, אבל תמונת הראי של הדבר הזה קיימת בצד השני. כשאתה שומע את הקפלניסטים, או את הניאו-דרוויניסטים, או משהו כזה, אותו דבר, זאת אומרת זו דת לכל דבר. יש דברים שאתה לא יכול להגיד. אתה לא יכול להגיד. עכשיו אנחנו בשיח שוטף איתם, כמה ממנהיגיהם אפילו, בכל מיני קבוצות וואטסאפ וזה, אתה לא יכול לחדור כלום. זה דוגמות דתיות. אתה לא יכול. אם אתה מסביר משהו, נגיד, אני רחוק מלהיות מאוהדיו של ביבי, אני מתעב אותו ליתר דיוק, אבל אם פעם אחת אני מנסה להסביר להם שאני חושב שהוא פועל עניינית ובכיוון הנכון, יצלבו אותי, ישרפו אותי על המוקד, במקום. טוב שזה באינטרנט ולא פיזית. אין, אתה לא יכול להגיד דבר כזה. עכשיו, אתה יכול לשאוף לזה שהוא יעוף משם, להגיד שהוא מזיק, והכל נכון. כלום, אתה אסור לך להגיד משהו שהוא עושה עניינית. סמוטריץ', בן גביר, לא משנה, כל הכנופיה, אוקיי? שיחסיי לכולם בערך אותו דבר. אבל, אבל עדיין, בסדר, יש דברים שכן, יש דברים שלא, דבר עניינית. איך אני יודע שאתה שייך לכנסייה? מתי שאי אפשר לדבר איתך עניינית. זה לא אם אתה מקבל עמדה מסוימת ואתה לא מסכים לעמדה אחרת, הכל בסדר. אתה יכול גם להגיד שמי שמחזיק בעמדה אחרת הוא רשע, טיפש, מזיק, גם, הכל מצוין, הכל בסדר, כל עוד זה מנומק עניינית. אני יכול להסכים, אני יכול לא להסכים. אבל פה התחושה היא שאין טענות ענייניות. זאת אומרת, מה ששייך לשמה זה שילוב של טיפשות ורשעות, מה ששייך אלינו זה בני אור. יש בני אור ובני חושך. כל השאלה היא מי אתה. עוד פעם, משני הצדדים. זה משני הצדדים. יש פה מלחמה בין שתי כנסיות שלא מצליחות לדבר אחת עם השנייה. הדוגמה שהכי חביבה עליי בהקשר הזה, עוד לפני מלחמת חרבות ברזל, בתקופת מלחמת הרפורמה, כן, המלחמה שקדמה למלחמת חרבות ברזל, ועכשיו גם חוזרת. בתקופת מלחמת הרפורמה יכולתם לראות שם, סליחה שאני נכנס לאקטואליה אבל זה ממש הנושא שבתקופת מלחמת הרפורמה יכולתם לראות מודעות בעיתונים של כאלה שבעד הרפורמה וכאלה שנגד הרפורמה, בעיקר נגד, אבל גם היו פה ושם גם אלה שבעד. עכשיו המודעות האלו אמרו בדיוק את אותו דבר, משני הצדדים. הם אמרו את אותו דבר. זאת אומרת, אלה שהיו נגד הרפורמה אמרו תראו, נכון שצריך שינוי, אבל הם הלכו רחוק מדי. ואלה שבעד הרפורמה אמרו נכון שיש דברים שהם עשו רחוק מדי, אבל צריך שינוי. אתם מבינים שהם אומרים אותו דבר? עכשיו זה לא אנקדוטה. שמונים אחוז מהציבור חושבים בדיוק אותו דבר על הרפורמה. יש עשרה אחוז בכל צד שהם מופרעים. השמונים אחוז באמצע חושבים בדיוק אותו דבר על הרפורמה. השמונים אחוז האלה מחולקים לארבעים אחוז שנגד הרפורמה וארבעים אחוז שבעד הרפורמה, והם יהיו בקפלן והם יצעקו שמה עד זוב דם, כשהם אומרים את אותו דבר בדיוק. אני אומר, אתה יכול להתייחס לוויכוח אחר, יכול להיות שזה נמצא במחוזות הפסיכולוגיה או במחוזות הפילוסופיה, שאלה אחרת. אני רק מנסה להראות דבר אחד. מדובר פה בכנסייה. זו לא תפיסת עולם, זו כנסייה. ובכנסייה יש מסגרת שיח, יש דוגמות, עיקרי אמונה. אם אתה סוטה מהם, אז לא מתווכחים איתך, אתה כופר. זהו, אי אפשר לדבר על זה, לכל היותר שורפים אותך אם אתה בכלל זוכה להתייחסות. אוקיי? במקרה הטוב שורפים אותך, כי לפעמים אני מעדיף שישרפו אותי על פני שלא יתייחסו אליי. אבל זהו, וזה המאפיין של שיח דתי. והשיח סביב האבולוציה, השיח סביב אלוקים, השיח סביב הרפורמה, השיח סביב עסקת החטופים הם שיח דתי לכל דבר משני הצדדים. משני הצדדים, שיח דתי לגמרי. אתה לא יכול להעלות טיעונים. ואני אומר לכם בכל התחומים האלה, עד האחרון, בכל התחומים האלה. 80% מהציבור חושב אותו דבר בדיוק. בכל הסוגיות שהעליתי עכשיו. אין ויכוח. אלה שאומרים שעסקת חטופים בכל מחיר, ואלה שאומרים בשום אופן לא עסקת חטופים, חושבים אותו דבר בדיוק. ואלה יגידו עסקת חטופים בכל מחיר, ואלה יגידו בשום אופן לא עסקת חטופים. בדיוק כמו עם הרפורמה. למה? כי הרי אף אחד לא אומר שאנחנו צריכים להתאבד בשביל להחזיר את החטופים, נכון? זה ברור שלא בכל מחיר באמת. אוקיי? אף אחד לא יגיד אוקיי נפנה את תל אביב כדי שיחזירו לנו את החטופים. או אפילו את העוטף, לא את תל אביב הקדושה. אפילו את העוטף. גם כן לא יסכימו, נכון? אף אחד לא יסכים לפנות את העוטף בשביל זה. אז איפה בדיוק עובר הקו? הקו עובר במקום שיש סיכון משמעותי לישראל, נכון? רוצים נורא את החטופים, אבל לא מוכנים לסכן את המדינה בשביל להחזיר את החטופים. ויכולים להיות ויכוחים בניואנסים, מה מסכן את המדינה. יש ויכוחים פה ושם. אוקיי, איזה סיכונים לקחת. זה הכל, זה ניואנסים. עכשיו כמה אנשים בכל רחבי המדינה חושבים באמת עסקת חטופים בכל מחיר באמת כפשוטו? אפס עגול. חוץ מכמה אולי בגהה, לא יודע, מאושפזים, חוץ מהם אף אחד לא חושב ככה, נכון? כמה אנשים חושבים שלא צריך להחזיר את החטופים בשום מקרה? אפס, גם כן אפס. אז מה נשאר? נשאר, השיח הוא כמובן עסקת חטופים בשום אופן לא, עסקת חטופים בכל מחיר. מה האמת? שכולם אומרים אותו דבר פחות או יותר. יש ניואנסים קצת לגבי השאלה עד כמה איזה סיכונים לקחת. כן, יש סיכונים שייקחו, ויכוחים פה ושם יכולים להיות. ניואנסים באמת בשוליים לגמרי, בשוליים לגמרי. מה? מה זה נגד עסקה? תלוי באיזה מחיר. מה זה נגד עסקה? הם נגד שיחזירו את החטופים? מה?

[Speaker D] אז הם משחררים טרוריסטים. אם הם יגידו לך אני מחזיר את

[הרב מיכאל אברהם] החטופים אבל אחרי זה אתה תוכל להשמיד אותם, אתה גם כן נגד עסקה? הרי זה מה שהם אומרים, החבר'ה האלה. אוקיי, תחזירו את החטופים, אחרי זה נשמיד אותם. שטויות בעיניי אבל לא משנה. אוקיי? אז אתה מבין שזה רק שאלה של הערכת מציאות, האם באמת אפשר יהיה להשמיד אותם אחרי שיחזירו את החטופים? אם לא, אז גם אתה מסכים שלא. עכשיו אני חושב שלא, אי אפשר יהיה להשמיד אותם אחרי עסקת חטופים, אחרי שנחזיר אותם. אני אישית, בסדר, יכול להיות שאני טועה, אני לא בא לדחוף פה עמדה. אני בא להראות לך שאלה שמדברים משני הצדדים חושבים אותו דבר. וזה אותו דבר בוויכוח על הקדוש ברוך הוא, בוויכוח על אמונה באלוקים, בוויכוח על האבולוציה. כל הוויכוחים כמעט הם ככה. אם אתם תבדקו אתם תראו אנשים חושבים פחות או יותר אותו דבר, או יכולים להגיד אוקיי יש ניואנס לפה, ניואנס לשם. לא בטוח שיש אלוקים, יותר בטוח שיש אלוקים. אוקיי, לגיטימי. תעביר את הקו פה, תעביר את הקו שם. מבחינתך 70% מספיק, מבחינתו 70% לא מספיק. לא יודע, גמור. יכולים להיות ויכוחים בשוליים. אבל מציגים את זה כאיזשהו ויכוח טוטאלי, מוחלט. פשוט בני אור ובני חושך. טיפשים בחכמים, צדיקים ברשעים, כן, כמו רשעים ביד עוסקי תורתך, כן, איך זה הולך שמה? אני חושב שגם אני ודוקינס דומים מאוד. כי כשהוא ייצא מהכנסייה שלו אז הוא יראה שאנחנו לא מתווכחים כל כך, המרחק בינינו לא גדול. הוא עצמו אגב אומר שהוא אגנוסט, אגנוסטי. הוא לא, נכון. מה זה נקרא ראיות? לא מספיק ראיות. ראיות בעוצמה מסוימת נקרא מספיק. איזה עוצמה? אין 100% הרי, נכון? כל השאלה זה כמה. בסדר, אז אני אומר, עוד פעם אני לא טוען שאין ויכוחים בעולם. מה שאני טוען זה שכשאתה תבדוק אז אתה תראה שום דבר הוא לא קוטבי. בסך הכל יש ניואנסים, השאלה איפה להעביר את הקו. יש ויכוחים, בסדר, אני לא אומר שכולנו שכפולים אחד של השני. אגב, אחת הבעיות וזה אני כבר לא יכול להתאפק אז אני אגיד גם את האמרה הזאת שהיא כבר ממש אקטואלית, אבל אחת הבעיות, לא אקטואלית במובן של איזה עמדה אלא מה זה אומר על המציאות שלנו. ברגע שאנחנו תופסים את הצד שחושב לא כמונו כבני חושך, אז א' אנחנו לא מקשיבים לטיעונים שלו. ויש לו טיעונים בדרך כלל, אגב משני הצדדים. יש טיעונים, משני הצדדים יש טיעונים. שום שאלה מהשאלות שהעליתי כאן היא לא פשוטה. ויש טיעונים לשני הצדדים. עכשיו אנחנו כמובן מתבצרים בכנסייה שלנו והשני הוא כופר. נכון? או רשע או טיפש או שניהם. נכון? זה מי שחושב אחרת ממני הוא או רשע או טיפש או שניהם. מצוי שניהם. אוקיי? עכשיו מה קורה? אם הוא כזה רשע וטיפש ואין לו טיעונים, אז גם אין טעם להקשיב לו. למי שאין, אתה מקשיב לטיפשים או לרשעים? לא. אתה לא מקשיב, אז אין לו טיעונים. הרי לא שמעת ממנו טיעונים. בטח שלא שמעת כי אתה לא מקשיב. אין לו טיעונים. אם אין לו טיעונים אז איך הוא מחזיק בעמדה כזאת? בלי טיעונים? אז הוא או רשע או טיפש. ואם הוא רשע או טיפש לא מקשיבים לו. אתם מבינים שזה פידבק חיובי? מה זה? דבר שבונה את עצמו? לשני הצדדים. זה מה שקורה אצלנו היום, לדעתי. זה מה שקורה אצלנו היום.

[Speaker C] עכשיו, השאלה אם ההסבר שאמרת עכשיו זה דבר. אני חושב שזה במישור יותר סוציאליסטי. בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה הבעיה שהפסיכולוגיה מתערבבת לנו ב…

[Speaker C] בטיעונים הענייניים.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל אני אומר זו הבעיה. הבעיה שהפסיכולוגיה מתערבבת לנו בטיעונים הענייניים.

[Speaker D] גם אנשים שאתה רואה שהם בתוך הוויכוח הזה…

[הרב מיכאל אברהם] אתה לא צריך לשכנע אותי שהאנשים… אתה לא צריך לשכנע אותי שהאנשים מונעים מפסיכולוגיה. אני יודע את זה. זה בדיוק מה שאני אומר. זה בדיוק מה שאני אומר.

[Speaker D] אז זה לא קשור לעמדה.

[הרב מיכאל אברהם] זה קשור, זה מה שאני אומר. אני טוען שהפסיכולוגיה מעפילה על הטיעונים המהותיים. ואנחנו מתבצרים פסיכולוגית ומסרבים להקשיב לטיעונים. מה, מה תעשה הקשבה לטיעונים? זה מה שאנשים לא מבינים. זה הדבר היחיד שיכול לשבור את המעגל השוטה הזה. אם אתה תצליח לשכנע מישהו להקשיב לטיעונים של מישהו אחר או להיפך, לשכנע את עצמך להקשיב לטיעונים של מישהו אחר, מה יקרה? פתאום אתה תגלה שיש שם טיעונים. זה לא אומר שתסכים. אבל יש שם טיעונים. הוא לא אידיוט והוא גם לא רשע. יש שם טיעונים. עכשיו כתוצאה מזה, אחת משתיים. או שתסכים איתו, יכול גם לקרות, לא עלינו. או שאם לא תסכים איתו, אבל תבין שהוא לא רשע או טיפש, הוא פשוט חושב אחרת. גם זה משהו. למה זה משהו? כי אז לא תהיה בעיה לקבל החלטה. יש לנו מנגנונים בדמוקרטיה לקבל החלטה כשיש לנו ויכוחים. למה אנחנו תקועים היום? כי אנשים לא תופסים את הוויכוח הזה כוויכוח בין שתי עמדות לגיטימיות. הם לא מוכנים לקבל את המנגנונים של הדמוקרטיה כמנגנונים שיכריעו את הוויכוחים האלה. אני לא מנהל דמוקרטיה עם נאצים. אני לא נותן לרוב נאצי לקבוע לי מה לעשות. אז ברגע שאני תופס אותם כרשעים או טיפשים אני לא אצליח להכריע את הוויכוח, אי אפשר. ברגע שאני מקשיב לטיעונים ואני מבין שהם לא רשעים או טיפשים, זה לא אומר שהשתכנעתי. אבל זה אומר שאני מוכן לעשות הצבעה ולקבל את דין הרוב. או לא משנה, המנגנונים הדמוקרטיים, או בית המשפט או הרוב, כל אחד כופר בחלק אחר מהמנגנונים הדמוקרטיים. אוקיי? לא… אני עוד פעם, הדברים שלי מופנים לשני הצדדים כאחד. אני צריך לשים הודעה למעלה. דברי מופנים לשני הצדדים כאחד. וזה אסון הדבר הזה. הדבר שעליו צריך לעבוד זה לא הנימוסים, שיקללו אותי, שיקללו את אמא שלי, זה לא מפריע לי כקליפת השום. מפריע לי, אבל זה לא הנקודה. תקשיב לי. אחרי שהקשבת לי ואתה לא מסכים, תקלל אותי. הבעיה שהקללות הם תחליף להקשבה. במקום להקשיב לטיעונים שלי ולהגיד לא מסכים איתך בכלל אתה מקלל אותי ולא מקשיב. עזוב, תקשיב, תשמע, יש לי טיעונים. ובצד השני יש לו טיעונים. אני משתדל מאוד לעבוד, גם אני בן אדם, אולי לא ידעתם, קשה לי גם, אבל אני משתדל מאוד לעבוד על זה, להקשיב לאנשים שלא חושבים כמוני. אני לומד מדי פעם דברים חדשים, זאת אומרת אני שומע טיעונים. אני בסוף מגבש איזושהי עמדה, הרבה פעמים אני לא משנה את העמדה שלי אחרי ההקשבה, אבל אני כן מבין שיש פה צד שני. זאת אומרת לפעמים אני ממתן, לפעמים אני מבין בהקשרים שאני צריך לנקוט צעדים אחרים. לא הכל אנחנו יודעים בעצמנו ולא על הכל חשבנו בעצמנו. וזה איזשהו לקח ש… עוד פעם, אני מתחיל מוויכוח תאולוגי והוא נכון גם שם, גם ביחס לאמונה וחוסר אמונה, צריך להקשיב טוב טוב לטיעונים של שני הצדדים. יש טיעונים בשני הצדדים. בסוף צריך לגבש עמדה. אבל אין פה אידיוטים מושלמים ורשעים מושלמים מול צדיקים וחכמים. זה לא עובד ככה. אוקיי? לשני הצדדים זה לא עובד ככה, בשני הצדדים בטוחים שזה כן עובד ככה. ורק בעניין הזה הם טיפשים או רשעים. בעניין הזה שהם חושבים שהצד השני הוא טיפש או רשע. טוב, עד כאן. אני אעצור כאן.