אמונה ומשמעותה – שיעור 20
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- הראיה מן האפיסטמולוגיה והמתקפה הכפולה על האתאיסט
- אמינות החושים מול אשליות תפיסה והרחבת ההכרה
- טיעון תיאולוגי מול טיעון פילוסופי
- המבנה הלוגי: מודוס פוננס, מודוס טולנס ותנאי כפול בהלכה
- דחיית חשד לפרגמטיזם והבחנה בין “רוצה” ל“מאמין”
- פילוסופיה של המדע: אקטואליזם ואינפורמטיביזם
- דוגמת קופרניקוס ומערכות צירים
- ניסויים, הצלחה מדעית, וגרף כוח-תאוצה
- הסתברות הצלחת ניסוי כהבחנה מכריעה
- חיזוק המהלך התיאולוגי מתוך הצלחת המדע
- טיעוני נגד: ניסיון, אבולוציה ומעגליות
סיכום
סקירה כללית
הדובר מציע “ניסוח הפוך” לראיה הפיזיקו-תיאולוגית וקורא לו “הראיה מן האפיסטמולוגיה”, שלפיה עצם האמון של אדם בחושים ובהכרה האנושית מחייב הנחה שיש גורם מתאם שיצר מערכת אמינה, כלומר הקדוש ברוך הוא, אלוקים. הוא מציג “מתקפה כפולה” על האתאיסט: או שהמורכבות בעולם מחייבת יוצר, או שאם הכל נוצר במקרה אז אין הצדקה לאמון בהכרה, והדרך היחידה להתחמק היא לוותר פילוסופית על אמון בחושים. הוא מבדיל בין טיעון “פילוסופי” שמבקש להוכיח שיש אלוקים לבין טיעון “תיאולוגי” שמבקש להראות שהאדם כבר מאמין באלוקים במובלע, ומפתח זאת דרך כלים בלוגיקה, דרך ויכוח בפילוסופיה של המדע על משמעות תיאוריות, ודרך טענות נגד כמו פרגמטיזם ואבולוציה.
הראיה מן האפיסטמולוגיה והמתקפה הכפולה על האתאיסט
הדובר מניח שאם אדם נותן אמון בחושים, בתפיסה, ובהכרה בכלל, הוא מניח שיש “משהו או מישהו” שדאג לסנכרון בין החושים לבין המציאות כדי שמה שהם משקפים יתאר נכון את העולם. הוא קובע שאפשרות ההכרה מותנית בכך שהחושים וכלי החשיבה לא נוצרו בתהליך ספונטני עיוור אלא נוצרו באופן מכוון כך שיהיו אמינים, ומזה הוא מסיק את קיומו של הקדוש ברוך הוא, אלוקים, כגורם שאחראי לאמינות. הוא מציג “מתקפה כפולה” על האתאיסט: אם העולם מורכב ודבר מורכב לא נוצר לבד אז יש אלוקים, ואם ייתכן שמורכבות נוצרת בעיוורון אז אין הצדקה לאמון בהכרה, ולכן אם בכל זאת יש אמון בהכרה זה מעיד על אלוקים.
הדובר מציג אפשרות התחמקות שבה האתאיסט יאמר שהוא אינו נותן אמון פילוסופי בהכרה אך ממשיך להתנהג כאילו הוא כן נותן אמון מפני שאין לו חלופה מעשית. הוא טוען שאי אפשר “לנצח” אדם שמתבצר בהנחות יסוד שמועילות לו, ולכן הוא מפנה את השאלה אל האדם עצמו: האם הוא נותן אמון בחושים, ואם כן שיסיק מסקנות ואם לא “הכל בסדר לך הביתה לשלום מקווה שתגיע לבית אם החושים שלך לא יכזבו בך.”
אמינות החושים מול אשליות תפיסה והרחבת ההכרה
הדובר דוחה ניסיון להפריך את הטיעון באמצעות אשליות כמו מקל בכוס מים, וטוען שהמקרה מוסבר באמצעות שבירת קרני האור ולכן אינו פוגם באמינות ההכרה באופן כללי. הוא מדגיש שהוא אינו עוסק רק בעיניים אלא במכלול ההכרה האנושית הכולל חושים וכלים מחשבתיים כגון הכללות, סיבתיות והנחות שאינן יוצאות מתצפית. הוא קובע שאם המכלול הזה הוא תוצר מקרי אין הצדקה לתת בו אמון, ואם אדם אינו נותן בו אמון הוא עקבי, אך אם הוא כן נותן בו אמון הוא מניח שיש אלוקים ברקע שמצדיק את אמינות המערכת.
טיעון תיאולוגי מול טיעון פילוסופי
הדובר מגדיר שהטיעון הפילוסופי מנסה להוכיח שיש אלוקים מתוך הנחות כמו “העולם מורכב” ו“דבר מורכב לא נוצר לבד,” בעוד הטיעון התיאולוגי אינו מוכיח שיש אלוקים אלא מראה שהאדם מאמין באלוקים משום שהוא מאמין בהכרה שלו. הוא טוען שאדם יכול להיות טועה ושאולי אין אלוקים, אך עדיין לא יכול לומר “אני לא מאמין,” מפני שהאמון בהכרה כבר כולל אמונה מובלעת. הוא מנסח את “הלוגיקה ההפוכה” בכך שהתיאולוג “לוקח מסקנות וגוזר מהן הנחות,” ומעיר שמאז קאנט גם פילוסופים פועלים כך במידה מסוימת.
המבנה הלוגי: מודוס פוננס, מודוס טולנס ותנאי כפול בהלכה
הדובר מציג את הכלל הלוגי “אם A אז B” ומבדיל בין הסקת “לא A גורר לא B” שאינה תקפה לבין הסקת “אם לא B אז לא A” שהיא תקפה, וקורא לכך “שלילת הסיפא” ומזכיר את השם מודוס טולנס. הוא מביא דוגמה הלכתית של תנאי בגט ומסביר שבתפיסה הפשוטה בגמרא צריך “תנאי כפול” משום ש“אם A אז B” אינו גורר את הצד ההפוך, ומציין “פרט לשיטת הרמב"ם” שמכלל הן אתה שומע לאו ואף על פי כן הוא פוסק שצריך תנאי כפול, עם אזכור רב חיים וקובץ שיעורים. הוא ממפה את הטיעון הפילוסופי למודוס פוננס ואת הטיעון התיאולוגי למהלך של מודוס טולנס שבו יוצאים מן הסיפא אל הרישא, וטוען שהטיעון התיאולוגי תקף לוגית אף שהוא “הולך אחורה.”
דחיית חשד לפרגמטיזם והבחנה בין “רוצה” ל“מאמין”
הדובר מתמודד עם טענת נגד שלפיה זהו פרגמטיזם, כלומר אימוץ אלוקים כדי להצדיק צורך פסיכולוגי או מעשי כמו אמון בחושים. הוא מביא דוגמאות מקבילות כמו טיעונים מוסריים בסגנון “אם אין אלוקים במקום הזה והרגוני” ודוגמאות של חזרה בתשובה מכוח אווירת שבת, ומסביר שטיעונים כאלה אינם מוכיחים קיום אלא מבטאים רצון ותועלת. הוא טוען שהטיעון שלו שונה מפני שהוא אינו מסיק מאלו שהוא רוצה אמון בחושים אלא מן העובדה שיש לו אמון בחושים, ולכן הוא מסיק מכך אמונה באלוקים במובלע.
הדובר מזכיר את טענת מרקס ש“אלוהים הוא אופיום להמונים” ומסכים שברבים האמונה נובעת מתועלת ונוחות קיומית, אך קובע שזה אינו מייצר הוכחה לקיום אלא לכל היותר ממצא פסיכולוגי. הוא מדגים זאת דרך אנלוגיה של “קרוקודיל מעופף קדוש” שאמונה בו עשויה להעלות תוחלת חיים בלי ללמד דבר על קיומו, ומסיק שתועלת של אמונה אינה אונטולוגיה.
פילוסופיה של המדע: אקטואליזם ואינפורמטיביזם
הדובר מציג מחלוקת בין פילוסופים של המדע בשאלה אם תיאוריה מדעית היא תיאור של העולם או “סטייטמנט עלינו” כאופן נוח לארגן עובדות. הוא קורא לשתי הגישות “אקטואליזם” ו“אינפורמטיביזם” ומייחס את המונחים לזאב בכלר, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב. הוא מגדיר אקטואליזם כעמדה שלפיה רק מה שנוכח לעיניים באופן אקטואלי הוא מידע אמין, ותיאוריה היא מסגרת ארגון של עובדות ולא טענה על ישויות כמו כוח גרביטציה, בעוד אינפורמטיביזם טוען שתיאוריה מכילה אינפורמציה על העולם ושגילוי תיאוריה הוא גילוי עובדה על המציאות.
דוגמת קופרניקוס ומערכות צירים
הדובר טוען שהלגלוג על הכנסייה סביב קופרניקוס נשען על תפיסה אינפורמטיביסטית כאילו קופרניקוס “גילה” שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, בעוד שלדבריו אין טענה נכונה מי מסתובב סביב מי אלא מדובר בבחירה של מערכת צירים וראשית צירים. הוא אומר שהשאלה שקולה קינמטית ולכן זו דוגמה לתיאוריה כצורת תיאור פשוטה ויעילה יותר ולא כגילוי אמת על העולם. הוא משווה בין בחירת מערכת צירים לבין בחירת שפה כמו עברית או אנגלית ומסיק שאין מערכת צירים “נכונה” אלא שפה לתיאור.
ניסויים, הצלחה מדעית, וגרף כוח-תאוצה
הדובר טוען שההתנהלות המעשית של המדע נראית זהה לפי אקטואליזם ואינפורמטיביזם משום ששני הצדדים מסכימים שתיאוריה היא היפותזה שמעמידים למבחן אמפירי, ושבשני המקרים ניסוי שמאשר משאיר את התיאוריה בשימוש וניסוי שמפריך מוביל להחלפתה. הוא מביא בדיחה על “נפקא מינא לקידושי אישה” ומקשר אותה לר"ן בסנהדרין דף ט"ו על “שור סיני בכמה,” כולל אזכור התירוץ של נזיר “על מנת ששור סיני בעשרים ושלושה,” כדי להמחיש מצבים של מחלוקת בלי השלכה מעשית.
הדובר מציג דוגמה של חמש נקודות מדידה בגרף כוח F מול תאוצה A ומראה שאפשר להעביר גם קו ישר וגם אינסוף עקומות אחרות דרך אותן נקודות, ולכן יש פער בין התאמה לעבר לבין טענה על העתיד. הוא קובע שהאקטואליסט יאמר שאין לדעת מה תהיה המדידה הבאה והקו הישר הוא רק הבחירה הפשוטה והנוחה, בעוד האינפורמטיביסט יראה בקו הישר חוק על העולם וינבא תוצאה עתידית בהתאם.
הסתברות הצלחת ניסוי כהבחנה מכריעה
הדובר טוען שההבדל האמיתי בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם הוא לא בתגובה להצלחה או כישלון של ניסוי מסוים אלא בהערכת הסיכוי שהניסוי הבא יאשר את התיאוריה. הוא קובע שלפי האקטואליסט הסיכוי שהנקודה הבאה תיפול על הקו שנבחר הוא “אפס עגול” מפני שהקו אינו נכון יותר מכל אינסוף קווים אחרים, בעוד האינפורמטיביסט יאמר שהסיכוי אינו אפס ונגזר ממידת האמון שנצברה. הוא מסיק שמתולדות המדע עולה שאחוז ניסויים שמצליחים אינו אפס, ולכן האקטואליזם אינו יכול להסביר את הצלחת המדע ואת התקדמותו, ומכאן שיש הצדקה לאמון בכלי ההכרה ובהכללות.
חיזוק המהלך התיאולוגי מתוך הצלחת המדע
הדובר חוזר מן ההצדקה הניסויית לאמינות ההכרה אל השאלה “איך זה כך,” וטוען שאם מערכת ההכרה נוצרה באופן ספונטני שרירותי לא סביר שתהיה אמינה, ולכן עצם האמינות מצביע על גורם שבנה אותה כך. הוא מסיק שהטיעון התיאולוגי מתחדד: אם אי אפשר להוריד את האמון בחושים מפני שהוא עובד, השאלה על מקור האמינות מתעוררת בעוצמה, וההסבר הוא אלוקים.
טיעוני נגד: ניסיון, אבולוציה ומעגליות
הדובר מציג טענה נגדית שלפיה אפשר לומר שהחושים אמינים משום “למדתי מהניסיון שזה עובד,” ודוחה זאת בטענה שהניסיון רק מסיר את אפשרות הספקנות אך לא מסביר את מקור האמינות, ולכן מחזק את שאלת היסוד. הוא מציג את “הערעור מן האבולוציה” כטענה שהאבולוציה מסבירה כיצד מערכת שנוצרה ללא יד מכוונת יכולה בכל זאת להיות אמינה כי מי שחושיו לא אמינים לא שורד. הוא משיב שאפשר תמיד לעבור חזרה ל“טיעון הפילוסופי” ולשאול “מי חוקק את החוקים” שמייצרים את האבולוציה, ומוסיף טענה של מעגליות מפני שהאבולוציה עצמה נלמדת באמצעות ההכרה והתצפיות, ולכן אינה יכולה לבסס את אמון ההכרה בלי להניח מראש אמון בה.
הדובר טוען שגם לפני דרווין בני אדם כמו נפוליאון, וגם אנשים שלא שמעו על אבולוציה, נותנים אמון בחושים באותה צורה, ולכן האבולוציה היא לכל היותר תירוץ בדיעבד שאינו מקור האמון. הוא מוסיף שהסבר אבולוציוני היה אמור להניב אמון פחות ממוחלט מפני שאיננו יודעים באיזה שלב אבולוציוני אנו, ומפני שלא תמיד “עודף מידע” מועיל לשרידות ולכן לא מתחייב שחישה אמתית-מלאה היא אופטימלית. הוא מסיים בכך שהפרכה מן האבולוציה אינה מפילה את המהלך התיאולוגי, ומצהיר שבפעם הבאה יעבור ל“טיעון מן המוסר” הבנוי על אותה לוגיקה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] ניסיתי להציע כאן ניסוח, ניסוח הפוך אני קורא לזה של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, ואמרתי שבסופו של דבר ה, או בקצרה מה זה אומר הניסוח הזה? זה בעצם אומר שבהנחה כמו הרכבת לסקוטלנד אני לא אחזור עכשיו על כל הפרטים, בהנחה שאני נותן אמון בחושים שלי, בתפיסה שלי, בהכרה שלי, הרחבתי את זה בסוף לכל ההכרה, המימדים השכליים והחושיים של ההכרה, ברגע שאני נותן בזה אמון אני בעצם מניח שיש פה משהו או מישהו שדאג לסנכרון הזה שיש בין החושים שלי לבין המציאות, או שמה שהם משקפים באמת מתאר נכון את מה שקורה בעולם עצמו, ורק כך אני יכול למעשה לתת אמון במידע שאותו אני צובר על העולם. קראתי לזה הראיה מן האפיסטמולוגיה, אפיסטמולוגיה זה תורת ההכרה, זאת האפשרות שלי להכיר את העולם מותנית בזה שאני אניח שהחושים שלי לא נוצרו באיזשהו תהליך ספונטני עיוור אלא היה מישהו משהו, כן הקדוש ברוך הוא, אלוקים, שיצר אותם באופן כזה שהם יהיו אמינים, שמה שמה שהם משקפים לי זה באמת מה שקורה במציאות עצמה. ואז אמרתי שבעצם הניסוח הזה ביחד עם הניסוח הרגיל של הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הם למעשה איזושהי מתקפה כפולה בדרך של ממה נפשך על האתאיסט. זאת אומרת אני אומר לאתאיסט תראה העולם הוא מורכב, דבר מורכב לא נוצר לבד לכן יש משהו מישהו שיצר אותו וזה אלוקים. הוא אומר לי לא מה פתאום? יכול להיות שדברים מורכבים יכולים להיווצר באופן סתמי עיוור בלי מישהו שיצר אותם. אוקיי אז בוא נלך איתך, אז אתה אומר שזה כן יכול, אם זה לא יכול להיווצר באופן עיוור אז יש אלוקים, אם זה כן יכול להיווצר באופן עיוור אז למה אתה נותן בזה אמון? סימן שיש אלוקים. זאת אומרת או לחילופין אמרתי שפה יש כמובן גם אופציה אחרת, להגיד אוקיי אתה צודק אני לא נותן בזה אמון יותר, טעיתי הלכתי שבי אחרי ההרגלים שלי נתתי בזה אמון סתם כי הייתי רגיל אבל אני בעצם לא נותן בזה אמון. ואמרתי שזה לא טיעון שיהיה כל כך קל לתקוף ההתחמקות הזאת כי ברור הוא יתנהג בהמשך כאילו שהוא כן נותן אמון בחושים, זה ברור עובדתית, אבל הוא יכול להגיד כך אני רגיל אין לי התנהגות אחרת שהיא עדיפה אז מה אני כן אעשה? כל פעם שאני רואה משהו אני אניח שהוא לא נמצא? גם זאת לא הנחה נכונה אני לא יודע אין לי מה להניח על המציאות לא מה שאני רואה אז אני הולך עם מה שאני רואה, זה מה שיש אני לא יודע לעשות משהו אחר אבל עדיין ברמה הפילוסופית אני לא נותן אמון בהכרה שלי, חושים חשיבה וכדומה לא נותן אמון בהכרה שלי ולכן ההתנהגות של האדם היא לא בסיס מספיק כדי לתקוף את האמירה הזאת שלו. הוא יכול להגיד נכון אני אתנהג ככה אבל זה לא באמת אני מאמין בחושים אלא אני מתרגל ואין לי אופציה טובה יותר זה הכל. ועדיין כמו שאמרתי השאלה היא כמובן לא שאלה של איך אני תוקף אותו מנצח אותו או משהו כזה, לא תנצחו אף פעם כמו שאומר השיר, תמיד אפשר להתבצר בהנחות יסוד שהן כלשהן מה שמועיל לך וזהו. לכן אני אומר לבנאדם עזוב אותי אל תענה לי תשאל את עצמך, אתה נותן אמון בחושים? תענה לעצמך אל תגיד לי כלום, אם כן תסיק את המסקנות שלך ואם לא הכל בסדר לך הביתה לשלום מקווה שתגיע לבית אם החושים שלך לא יכזבו בך.
[Speaker B] אבל אפשר להפריך את זה, מה זאת אומרת? אתה לוקח מקל שמת אותו בתוך כוס מים בוא תראה תוציא אותם המקל הוא ישר פתאום אתה רואה אותו אתה לא מאמין לראייה שלך אותו דבר פה. לא הבנתי אז זה פירכא עלי לא עליו?
[הרב מיכאל אברהם] הנה אתה רואה שאפילו החושים שלי באמת לא משקפים נכון את המציאות.
[Speaker B] מה הטענה שלו שמה?
[הרב מיכאל אברהם] שהוא
[Speaker B] מאמין במה שהוא רואה ובחושים שלו.
[הרב מיכאל אברהם] אז זה להפך זאת הטענה שלי לא שלו, אני מאמין לחושים שלי ולכן אני אומר חייב להיות שיש אלוקים ברקע, הוא אומר לא אני לא מאמין לחושים שלי והכל בסדר. אבל זה לא נכון כי החושים שלי מראים לי שזה עקום וזה אכן עקום בתוך מים וכשזה בחוץ זה ישר, יש שבירה של קרני האור אנחנו יודעים להסביר את זה היטב זה לא פוגם בשום צורה בחושים שלנו. אני מדבר על ההכרה ברמה הכללית אני לא מדבר על העיניים, העיניים. התחלתי מהעיניים, אבל אחרי זה המשכתי לכל החושים, ואחרי זה הרחבתי את זה עוד יותר לכלים המחשבתיים שנוטלים חלק בתהליך ההכרה. ואני אומר עכשיו כל המכלול הזה כולו שאני קורא לו ההכרה האנושית, שיש בו מרכיבים חושיים, מרכיבים מחשבתיים, דיברנו על הכללות, סיבתיות, כל מיני הנחות שהם לא יוצאות מתצפית, כל המערכת הזאת כולה, אם אתה אומר שזה רק תוצר של תהליך מקרי, אין שום הצדקה לתת בה אימון. אם אתה לא נותן בה אימון, עכשיו הכל בסדר, אתה נשאר עקבי ואין לי מה להגיד לך. אם אתה כן נותן בזה אימון, אז אתה צריך לעשות את החשבון אחורה ולהבין שאתה בעצם מניח שיש אלוקים. אתה בעצם מניח שאלוקים נמצא ברקע המערכת הזאת. הוא זה שאחראי לאמינות שלה. ואמרתי שהטיעון התיאולוגי, קראתי לזה הטיעון התיאולוגי, הוא לא טיעון שמוכיח לך שיש אלוקים. הוא טיעון שמראה לך שאתה מאמין בו. ויכול להיות שאתה טועה, יכול להיות שאין אלוקים. אבל אל תגיד לי שאתה לא מאמין. הנה אני מראה לך שאתה כן. אוקיי? עכשיו יכול להיות שאתה טועה ויכול להיות שגם אני טועה. הכל בסדר. זה ההבדל, בטיעון הפילוסופי אני מוכיח לבן אדם שיש אלוקים. העולם מורכב, דבר מורכב לא נוצר לבד, סימן שיש אלוקים. אני אמור להוכיח לו שיש אלוקים. בטיעון התיאולוגי אני לא מוכיח לו שיש אלוקים. אני מוכיח לו שהוא מאמין באלוקים. זאת אומרת, יכול להיות שהוא טועה, אבל אבל אתה מאמין באלוקים קודם כל. עכשיו תעשה את חשבון נפשך אם אתה הולך עם זה או לא הולך עם זה. אוקיי? זה המשמעות של הטיעון התיאולוגי וזה המתקפה הכפולה הזאת, כן, של אם אתה חושב שדבר מורכב לא נוצר במקרה, אז יש אלוקים. אם הוא כן נוצר במקרה, שוב פעם יש אלוקים, בגלל שאחרת איך אתה נותן אימון בחושים. ולכן בעצם שני הניסוחים האלה זה מתקפה כפולה על האתאיסט, והדרך היחידה שלא לברוח מזה זה באמת לוותר על האימון בחושים. זאת אומרת, להגיד שהכל נוצר במקרה, אני לא מאמין לחושים, הכל בסדר. זאת אומרת, אתה יכול להישאר ספקן, אם אתה ספקן גמור, אז אין מה לעשות. עכשיו כדי, אולי אני אחדד עוד משפט, למה אני קורא לזה לוגיקה הפוכה, או טיעון תיאולוגי לעומת טיעון פילוסופי. כמו שאמרתי קודם, הטיעון הפילוסופי לוקח הנחות וגוזר מהן מסקנות. זאת אומרת, העולם מורכב, דבר מורכב לא נוצר לבד, סימן שיש לו מרכיב, נכון? אז אני יוצא מהנחות וגוזר מהן את המסקנה שיש אלוקים. הטיעון התיאולוגי, מה שאני קורא לו, זה בעצם טיעון שהולך הפוך. הוא אומר, יש לי מסקנה, החושים שלי הם אמינים. בדרך כלל זה אמור להיות תוצאה, יש לי הסברים ולכן החושים הם אמינים. פה אני הולך הפוך. לא, אני אומר נתון, החושים שלי הם אמינים. אם אני מקבל את זה, אוקיי? אם אתה מקבל את זה, בוא נלך אחורה ונראה מה יכול להצדיק את זה. רק קיומו של אלוקים. זאת אומרת, אלוקים הוא ההצדקה לאמינות של החושים, אבל הטיעון הלוגי הולך הפוך. הטיעון אומר כיוון שאני נותן אמון בחושים, סימן שיש אלוקים. זה בנוי למעשה על, לכן אני קורא לזה טיעון תיאולוגי, זה הבדיחה שסיפרתי, כן, אתם זוכרים, שהפילוסוף לוקח הנחות וגוזר מהן מסקנות, והתיאולוג לוקח מסקנות וגוזר מהן הנחות. זאת אומרת, שזה בעצם מה שאנחנו עושים כאן, ואמרתי כבר שמאז קאנט בטח זה בטח אי אפשר להגיד דבר כזה, גם הפילוסופים בעצם מניחים מסקנות וגוזרים מהן הנחות. אבל אבל, על מה מבוסס בעצם העניין הזה? אם הייתי רוצה לבנות את הטיעון הזה כטיעון לוגי. צריך להבין, זה טיעון לוגי תקף לכל דבר. הטיעון התיאולוגי והטיעון הפילוסופי, שניהם טיעונים לוגיים תקפים. איך אני בונה את הטיעון? אני אומר ככה. תגיד, הטיעון הפילוסופי איך הוא בנוי? העולם הוא מורכב. דבר מורכב לא נוצר לבד, נכון? מסקנה, יש משהו שיצר אותו, אלוקים. זה המבנה הלוגי של הטיעון, אוקיי? הרחבנו ודיברנו עוד על ברכות וכו', אבל זה המבנה, זה השלד הלוגי של הטיעון. בטיעון התיאולוגי איך בנוי הטיעון? מה ההנחה של הטיעון? שתי הנחות תמיד יש, נכון? הנחה כללית והנחה פרטית. ההנחה הפרטית אומרת, החושים שלנו הם מערכת אמינה. ההכרה שלנו היא אמינה. אני מאמין למה שההכרה שלי מלמדת אותי על העולם, אוקיי? מה ההנחה השנייה?
[Speaker C] מה? שמה שאני רואה מורכב.
[הרב מיכאל אברהם] נו, אז מה אם מה שאתה רואה מורכב?
[Speaker C] שזה לא דבר פשוט. אז מה?
[הרב מיכאל אברהם] מה שאני רואה, מה זה משנה מה שאני רואה?
[Speaker C] אם זה מורכב, זה מוביל אותך לזה שמישהו עשה את זה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה הטיעון הפילוסופי. אני מדבר על הטיעון התיאולוגי. ההנחה השנייה היא שבלי גורם מתאם לא יכולה להיות מערכת אמינה. נכון? מערכת שנוצרת באופן ספונטני, לא על ידי מישהו מכוון. לא יכולה להיות אמינה, או לפחות אתה לא יכול לדעת שהיא אמינה. דיברנו על הרכבת לסקוטלנד, אוקיי? אז אם אתה חושב שהיא אמינה, נכון? ואתה אומר שבלי גורם מתאם לא יכולה להיות מערכת אמינה, מסקנה יש גורם מתאם. זה המבנה הלוגי. ותשימו לב, המבנה הלוגי הזה בנוי בצורה של… מה?
[Speaker D] אם המסקנה הזאת לא נכונה? העניין הזה של אם החושים אמינים?
[הרב מיכאל אברהם] אז לא, זהו, אמרתי. זה האפשרות.
[Speaker D] למה? מאיפה הוא הוכח? זה נכון?
[הרב מיכאל אברהם] אין לי שום ביטחון, אני רק שואל אותך. אם אתה חושב שהחושים הם אמינים, אז אתה צריך להגיע למסקנה שיש אלוקים. יכול להיות שאתה טועה, יכול להיות שהחושים הם לא אמינים, יכול להיות שאין אלוקים, אבל אני אומר אם אתה נותן אמון בחושים, אם, אם אתה נותן אמון בחושים אתה בעצם מניח במובלע שיש אלוקים. זה הכל. עכשיו תתווכח עם עצמך, לא קשור אליי, אבל אני מראה לך שאתה מאמין. יכול להיות שאתה מאמין בטעות, יכול להיות שאין אלוקים, אבל זה הרעיון של טיעון תיאולוגי. עכשיו תראו, יש בלוגיקה יש כלל שאומר שאם נתון לי המשפט אם A אז B, כן? A גורר את B. נעשה פה איזה… איפה פעם הראיתי דבר כזה? אוקיי, רואים, נכון? אם A אז B. זה חץ, כן, מה שעשיתי שמה. אם A אז B. אוקיי? זה נתון משפט, נגיד אם יש שמש אז יש אור, אוקיי? אם השמש זורחת אז יש אור. אז השמש זורחת זה A, יש אור זה B. אז A גורר את B, אוקיי? האם אני יכול גם להגיד מכאן שלא A גורר לא B? לא, נכון? העובדה ש-A גוררת B לא אומרת שלא A גוררת לא B. בוא נלך נחזור לדוגמה. אם השמש זורחת יש אור. האם זה אומר שאם השמש לא זורחת אז אין אור? למה? יכול להיות אור מחשמל, נכון? זאת אומרת הגרירה הישירה לא גוררת את הגרירה ההפוכה, לא שקולה לגרירה ההפוכה. נכון? אגב, זאת כנראה, לפחות כך מקובל לחשוב, הסיבה לזה שצריך תנאי כפול בהלכה. כשאני אומר לאישה הרי זה גיטך אם ירד גשם מחר. ואם לא ירד גשם מחר אז הגט הוא לא גט. אני חייב לכפול. למה אני חייב לכפול? כי אני אומר אם ירד גשם אז זה גט. זה לא אומר שאם לא ירד גשם זה לא גט. הגרירה ההפוכה לא יוצאת מהגרירה הישירה, ולכן אני צריך להגיד את שני הצדדים. פרט לשיטת הרמב"ם. שיטת הרמב"ם היא שמה שצריך תנאי כפול זה לא בגלל שמכלל הן אי אתה שומע לאו, למרות שבגמרא זה מופיע ככה, אבל הרמב"ם פוסק שמכלל הן אתה שומע לאו ופוסק שצריך תנאי כפול. טוב יש רב חיים וקובץ שיעורים מדברים על זה, אבל בתפיסה הפשוטה בגמרא עצמה זה נובע מזה. אוקיי? מה שצריך תנאי כפול זה בדיוק בגלל העובדה שאם A אז B לא אומר שאם לא A אז לא B. אבל דבר אחד, אז זה לא נכון. אוקיי? זה לא נכון. מה אתם אומרים על זה? רגע, למה הוא עושה לי פה… אם לא B אז לא A. זה כן, זה כן שקול לגרירה הראשונה, נכון? אם אין אור ברור שלא זורחת השמש. למה? כי תחשבו, נניח שאין אור ונניח שהשמש כן זורחת, לא יכול להיות, כי הרי הגרירה הישירה אומרת שאם השמש זורחת אז יש אור. זה לא מתיישב עם זה שאין אור. לכן מה שנכון להסיק מהגרירה הזאת זה לא את זה אלא את זה. אוקיי? מה?
[Speaker C] אם החלונות סגורים יכול להיות שיש אור…
[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, בסדר, ברור, אבל אני אומר ברמה העקרונית. כן. לא, אני אומר, החשמל זה רק היה חצי המצאה אבל הגרירה באמת לא נכונה. זה רק הדגמה. אוקיי, זה נקרא הכלל של שלילת הסיפא. אוקיי, שלילת הסיפא פירושו קוראים לזה מודוס טולנס בלטינית. שלילת הסיפא זה בעצם אומר ככה, נגיד שהגרירה הזאת נתונה, בסדר? ואני יודע לא ב', המסקנה לא א'. זה טיעון תקף. אוקיי? אם א' גוררת ב' וגם לא ב', המסקנה היא לא א', וזה בעצם אתם רואים, זה בעצם הגרירה הזאת, נכון? שלא ב' גוררת לא א'. בסדר? לעומת זאת, אם היה כתוב פה לא א' והמסקנה הייתה לא ב', זה טיעון בטל. זה לא טיעון תקף. אוקיי? אז יש מודוס פוננס, מודוס טולנס, סליחה, זה בעצם הטיעון הזה. ויש שני דפוסי טיעון כבר מאריסטו. זה מודוס טולנס ומודוס פוננס, אם כתוב פה א', אני יכול להסיק פה ב'. אם א' גוררת ב' ונתון א' אז אני יכול להסיק ש-ב', נכון? זאת אומרת אם זורחת השמש יש אור, נתון זורחת השמש, האם אני יכול להסיק מכאן שיש אור? כן, נכון? אוקיי. עכשיו למה אני נותן לכם את השיעורון הזה בלוגיקה? כי הטיעון הזה מודוס טולנס, מודוס פוננס, הטיעון הזה זה הניסוח הפילוסופי. הניסוח הפילוסופי בעצם אומר העולם, העולם מורכב, זה אומר שיש לו מרכיב. נתון, העולם הוא באמת מורכב, מסקנה יש לו מרכיב. אוקיי? זה הניסוח הפילוסופי. לעומת זאת בניסוח התיאולוגי זה עובד ככה. שימו לב, אם אין אלוקים, א' זה יש אלוקים, לא א' זה אומר אם אין אלוקים יוצא מכאן אין אמון בהכרה שלנו. זאת אומרת ב' זה יש אמון בהכרה שלנו, א' זה יש אלוקים. עכשיו ההנחה היא שאם אין אלוקים לא יכול להיות אמון בהכרה שלנו. נתון שני, יש לי אמון בהכרה שלנו, ב'. מסקנה א', יש אלוקים. עכשיו אתם רואים למה אני אומר את זה? כי הרבה פעמים התחושה היא שזה טיעון לא תקף. זה אתה מצייר חצים, אתה מניח את המבוקש, פרגמטיות, דיברנו על פרגמטיזם. לא, זה טיעון תקף לכל דבר ועניין, למרות שהוא הולך אחורה. למה התחושה היא שהוא הולך אחורה? הנה אתם רואים למה, כי בעצם אתם רואים אני הולך מהסיפא אל הרישא. זאת אומרת ההנחה שממנה אני יוצא היא נוגעת בעצם לסיפא של הגרירה, והמסקנה שאליה אני מגיע, א', נוגעת לרישא של הגרירה. אז אני הולך אחורה, מפה לפה. נכון? לכן יש איזה תחושה של הליכה אחורה ואני קורא לדבר הזה טיעון תיאולוגי, אבל זה טיעון לוגי תקף לכל דבר ועניין. בחלק מהנקודה היא שלכן טיעון כזה, דיברנו על זה, לכן טיעון כזה הרבה פעמים חשוד להיות פרגמטיסטי. אתה בעצם אומר תראה אני מאמין להכרה שלי, כדי להגיע לזה שמוצדק האמון בהכרה שלי אני אומר טוב אז כנראה יש אלוקים. אוקיי? מה זאת אומרת? זה אולי באמת זה לא מוצדק. מה זה שאתה רוצה שההכרה שלך תהיה אמינה זה לא מספיק כדי להגיד שיש אלוקים. אתה רוצה, זה יפה מאוד, מה אם אתה רוצה? אתה רוצה אבל זה לא יוצא, כמו שאומרים הגששים. אוקיי? זאת אומרת אתה לא יכול להסיק שום דבר ממה שאתה רוצה. וכאן אמרתי ההבדל הגדול הוא שאני לא מסיק את זה מזה שאני רוצה שיהיה לי אמון בחושים, אני מסיק את זה מזה שיש לי אמון בחושים. אתה שואל האם זה מוצדק? שאלה אחרת, אני לא יודע. אבל אם יש לי אמון בחושים זה אומר שאני מאמין באלוקים. עכשיו אפשר להתחיל לדון האם האמון בחושים מוצדק או לא. אתה יכול להיות ספקן ולהגיד שהאמון הזה לא מוצדק. מה? בסדר, לא אני לא נכנס עכשיו לפרטים האלה, דיברנו על זה כבר. לא חשוב, לא, המפץ הגדול לא עוזר פה. זה לא, המפץ הגדול לא יעזור לך בשום צורה. אבל איך התחיל הסדר? יש חוקי טבע, מי חוקק את חוקי הטבע? על זה דיברנו כבר. היה מתוכנן על ידי מי? מי תכנן?
[Speaker C] מי שעשה את המפץ הגדול. בסדר.
[הרב מיכאל אברהם] או ככה או המפץ הגדול, אבל תכל'ס היה צריך להיות שם מישהו שעשה משהו בהתחלה. אם זה קרה לפני המפץ הגדול או קרה עכשיו, מה זה משנה?
[Speaker C] המפץ הגדול יכול להיות אירוע חד פעמי ניסי.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל עכשיו אני שואל מה שורשו של הנס הזה? מה זה יכול להיות ניסי? הכל יכול להיות ניסי. אני שואל, האם מה אתה מעדיף? שזה היה נס בלתי סביר לחלוטין או שמישהו עשה את זה פשוט? זה הכל. אז נדמה לי שהאפשרות השנייה הרבה יותר סבירה. תמיד יכול להיות שזה משהו מקרי. לכן, אבל בגלל זה יש את הטיעון התיאולוגי. טוב, בסדר, אתה מוכן לקבל שזה מקרי? אז אל תאמין לחושים שלך. אתה לא יכול להאמין לחושים שלך. בסדר, מקרי, הכל בסדר, קיבלתי.
[Speaker C] לא, אבל מאז זה הסתדר.
[הרב מיכאל אברהם] מה? איך הסתדר? איך אתה יודע שהסתדר? איך אתה יודע? העולם מסודר. אתה תראה. אבל אני שואל מאיפה האמון שלך בחושים? כי החושים שלך מראים את העולם מסודר. נהדר. למה אתה מאמין להם?
[Speaker B] איזה אופציה יש לך שאתה מאמין בחושים שלך? איזה אופציה חוקית יש לך?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אין. זה מה שאני אומר. אם אתה מאמין לחושים, זה אומר שאתה מניח את קיומו של אלוקים או שאתה לא מאמין לחושים. אין אופציות נוספות. זו הטענה. לכן זאת נקודה חשובה כי אנחנו עוד נחזור אליה שהטענה הזאת היא תמיד טענה לשיטתו של בן שיחך. אני לא יכול להוכיח לו שום דבר שיהיה כפוי עליו. לכפות עליו מסקנה שהוא לא מקבל. לא אצליח. כל מה שאני יכול זה לנסות ולהבהיר לו או לגלות לו, לחשוף בפניו את העובדה שהוא כבר מאמין בעצם. במובלע, הוא לא מודע לזה אבל הוא בעצם כבר מאמין. עכשיו אתה יכול להגיד לי תראה טעיתי, אני לא מאמין, אין לי אמון בחושים, הכל טעות. בסדר, אוקיי, אבל דע לך שכרגע לפחות לאור מה שאתה מדווח אתה אדם מאמין למרות שאתה חושב שאתה אתאיסט. אוקיי, זה הכל. זו הוכחה שבנויה בצורה עובדת במישור שונה מאשר הטיעון הפילוסופי. זה לא רק היפוך של כיוון הגרירה, גם המשמעות הפילוסופית של הראיה הזאת היא משמעות אחרת. הראיות הרגילות הן ראיות שמוכיחות לך משהו. הראיות התיאולוגיות הן ראיות שמראות לך במה אתה כבר מאמין. הן לא מוכיחות לך שום דבר. הוא לא מוכיח את קיומו של אלוקים, הוא מוכיח שאתה מאמין באלוקים. יכול להיות שאתה טועה אבל אתה מאמין באלוקים. אל תגיד שאתה אתאיסט, אתה לא. כן, כן, אני מראה לך מתוך אמונות אחרות שלך, אחרת אתה לא קונסיסטנטי. מתוך אמונות אחרות שלך אני מראה לך שאתה בעצם מאמין באלוקים. אתה לא יכול להגיד אני מאמין לחושים שלי ובו בזמן אני גם אתאיסט. שתי אמונות סותרות. עכשיו תחליט. אתה יכול לבחור בזאת, אתה יכול לבחור בזאת. שתיהן ביחד לא הולך. לא צריך להגדיר שום דבר. אלוקים זה אותו אחד שיצר את המערכת והפך אותה לאמינה. לא אכפת לי כרגע לא מצוות ולא כלום. על זה דיברנו כבר הרבה פעמים. אני לא מדבר על מצוות בכלל. מדבר על אלוקים במישור פילוסופי. דאיזם לא תאיזם. לא כוח, משהו עם התכוונות, זאת אומרת עם תבונה, לא משהו, אחרת השאלה חוזרת אליו. אז זה בעצם ההבדל בין ראיות תיאולוגיות וראיות פילוסופיות. אוקיי, עכשיו רציתי להציג את המהלך הזה מזווית טיפה שונה, אני חושב שהיא מחדדת אותו מאוד. יש ויכוח בין פילוסופים של המדע בשאלה, זה ממשיך בעצם את הוויכוח של יום וקאנט ומה שדיברתי בשיעור הקודם. יש ויכוח בין פילוסופים של המדע בשאלה איך להתייחס לתיאוריות מדעיות. יש פילוסופים של המדע, ואני חושב שרוב אנשי המדע שייכים לאסכולה הזאת, אנשי המדע, לא פילוסופים, שהתיאוריה זה בעצם תיאור של העולם. כך העולם מתנהג. יש חוק גרביטציה, יש שדה אלקטרומגנטי, אנחנו מגלים. התיאוריה זה תיאור של מה שקורה בעולם עצמו. לעומת זאת יש כאלה שתופסים שהתיאוריה זה סטייטמנט עלינו, לא על העולם. זאת אומרת זה רק האופן שבו לנו נוח לארגן את אוסף העובדות שלמדנו על העולם. זה לא אומר שום דבר על העולם. אני לא טוען שבעולם יש כוח גרביטציה. בעולם יש את אוסף העובדות שבהן צפיתי. זה הדבר היחיד שאני יכול, כן, זה האמפיריציזם בעצם, אני יכול לקבל כמידע אמין על העולם רק את מה שצפיתי בו. כל מה שאני עושה מעבר לזה זה תהליכי חשיבה, ודיברנו על זה שהחשיבה לא חייבת להתאים למה שקורה בעולם עצמו. שאלות של יום ושל קאנט וכולי. ולכן אומרים פילוסופים. של המדע שבאמת נכון, התיאוריה היא לא תיאור של מה שקורה בעולם עצמו, מה מחולל את כל התהליכים שאנחנו רואים, אלא זה רק אופן שאנחנו מארגנים לעצמנו את אוסף העובדות בצורה שהכי נוחה לנו ושימושית לנו, אוקיי? זה הכל. אבל אף אחד לא באמת יכול להגיד שהתיאוריה הזאת מתארת נכון משהו שקורה בעולם עצמו, זאת הטענה. עכשיו צריך להבין, אני אקרא לזה עכשיו בשמות, אולי הזכרתי את זה פעם, אקטואליזם ואינפורמטיביזם. אקטואליזם זאת גישה שאומרת שרק מה שנוכח לי מול העיניים באופן אקטואלי זה מידע שאני מוכן לקבל על העולם. זה בעצם אמפיריציזם קיצוני, רק מה שראיתי באופן אקטואלי נוכח מול העיניים זה מידע שאני יכול לקבל על העולם. הווה אומר כוח הגרביטציה או חוק הגרביטציה זה לא מידע שאני יכול לקבל על העולם. אני יכול לקבל על העולם את זה שכאשר עזבתי את זה הוא נפל קודם. אני לא יודע מה יקרה מחר. רק מה שראיתי, אוקיי? הכי רזה שאפשר. זה נקרא אקטואליזם. ואז לפי האקטואליסט, התיאוריה שאותה אני בונה על בסיס העובדות היא תיאוריה שלא מתארת את העולם אלא זה פשוט מסגרת מחשבתית שנוחה לי לארגן את העובדות במסגרת המחשבתית הזאת. זה אקטואליזם. אינפורמטיביזם זאת הגישה שאומרת לא, התיאוריה מכילה אינפורמציה על העולם, לכן זה נקרא אינפורמטיביזם. זאת אומרת כשאני עושה מהלך מדעי ומגלה תיאוריה, גיליתי משהו על העולם, לא שמצאתי מסגרת נוחה לארגן לעצמי את העובדות. אוקיי? אלא גיליתי משהו על העולם. העולם יש בו את חוק הגרביטציה או את השדה האלקטרומגנטי למרות שאף אחד לא ראה שום דבר מזה, זה תיאוריות שאני בונה על בסיס העובדות, אבל התיאוריות האלה אני תופס את זה, יש לי אמון במערכת ההכרה שלי ואני תופס את התיאוריות האלה כטענות שגיליתי על העולם. כפי שהזכרתי פעם, אני לא זוכר כבר מה אמרתי מתי, אז לגבי קופרניקוס, שקופרניקוס הרי אמר שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא השמש סביב כדור הארץ כמו שחשבו עד אליו. ועד היום כל מיני אנשים ככה מלגלגים שהכנסייה או האמונה הדתית כלשהי לא משנה מה שהם תקועים אי שם בעבר ולא מבינים שכבר במאה השש עשרה קופרניקוס גילה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא השמש סביב כדור הארץ. ויש מלא לגלוגים, אתם יכולים לראות בכל מיני אתרים אתאיסטים בעיקר ובכל מיני מדעניסטים למיניהם וכולי, מכון דוידסון ושותפיו. האנשים האלה לא מבינים מה הם מדברים. קופרניקוס לא גילה שום דבר. אין טענה נכונה מי מסתובב סביב מי. אתה יכול להגיד שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, אתה יכול להגיד שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ. כל השאלה זה איפה אתה שם את מערכת הצירים, את ראשית הצירים. אם אתה שם את ראשית הצירים על כדור הארץ אז השמש מסתובבת סביבו. אם אתה שם את ראשית הצירים על השמש אז כדור הארץ מסתובב סביבה. זה הכל. זה שקול לחלוטין קינמטית. לא דינמית דרך אגב, אלא קינמטית כי יש כוחות מדומים וכל מיני דברים כאלה.
[Speaker B] אבל מה, יש את המערכת שמסבירה שאירוע אחד ישלוט על הסיפור הזה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה נכון על פי שתי הגישות, עוד רגע אני אגיע לזה. אז למה אני מביא את זה? כי אלה המלגלגים תופסים שקופרניקוס גילה טענה על העולם, שבעולם כדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא השמש סביב כדור הארץ. והאמת היא שלא גילה שום דבר על העולם, הוא גילה מסגרת מחשבתית שהרבה יותר נוחה ויעילה מבחינתנו כדי לסדר את העובדות. הוא אומר אם תשימו את ראשית הצירים על השמש ולא על כדור הארץ תגלו תיאור הרבה יותר פשוט של העובדות. זה הכל. שום קשר לאמת. אין פה דבר אמיתי ולא אמיתי. שניהם אמיתיים באותה מידה, אין משמעות לשאלה מי מסתובב סביב מי, זה שקול לחלוטין. אוקיי? תחשבו סתם, כל שני גופים, קחו גוף אחד שמסתובב סביב גוף שני, אתם מבינים שאם תשימו את ראשית הצירים שלכם פה שאני מסתובב ככה, בעצם הרי אני יושב פה אז אני עומד ביחס למערכת הזאת, נכון? אז אני אראה את זה מסתובב סביבי, נכון? כל השאלה זה איפה אתה מגדיר את ראשית הצירים שלך, זה הכל. לכן אין פה בכלל גילוי. זה דוגמה נהדרת לתיאוריה שהיא באמת לא אינפורמטיביסטית אלא אקטואליסטית, התיאוריה של קופרניקוס. התיאוריה של קופרניקוס בעצם אומרת לא גיליתי משהו חדש על העולם אלא גיליתי צורת תיאור שהיא הרבה יותר פשוטה ושימושית ויעילה עבורנו. כי הכל יוצא הרבה יותר נוח כשאנחנו אומרים שהכל מסתובב סביב השמש כי אז כל הפלנטות מסתובבות סביב השמש והכל בסדר. אם אתה אומר שכדור הארץ במרכז אז הפלנטות האחרות יוצרות מסלולים מטורפים, מסובך. אוקיי? אבל לא פחות נכון, זה רק מסובך. אוקיי? אתה יכול לבחור בתיאור כזה, אתה יכול לבחור בתיאור כזה. ברור שנבחר בתיאור הפשוט, כי הוא יותר פשוט. למה לבחור בתיאור מסובך אם יש לי תיאור שקול לחלוטין שהוא פשוט? אבל זה סך הכל שתי צורות תיאור, זה כמו לדבר בעברית או באנגלית. אז מי שיותר נוח לו מדבר בעברית, מי שיותר נוח לו מדבר באנגלית. מי צודק? אין צודק. באיזה שפה אתה בוחר לתאר את המציאות? זה הכל. גם מערכות צירים זה שפה. אין מערכת צירים נכונה ולא נכונה. זה הכל שפה. אוקיי? אז זאת דוגמה למשל למשהו שאנשים חושבים שהוא אינפורמטיביסטי והאמת היא שהוא אקטואליסטי, התיאוריה של קופרניקוס. אוקיי? אבל כשאלה מה קורה בתיאוריות כלליות כמו חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה זה לא מערכת צירים, חוק הגרביטציה אומר שיש כוח גרביטציה בין כל שתי מסות שמפעילות זו על זו כוח. נתנו גם את הנוסחה שלו והכל. אתה יכול להגיד "כוח, אף אחד לא ראה את הכוח הזה, מה שאני רואה זה שהמסות נמשכות אחת לשנייה", אלה עובדות שאני רואה. אפילו את זה אני לא רואה, אני רק רואה את המסות שראיתי שנמשכות אחת לשנייה. הכללה למסות אחרות שלא ראיתי לא יודע, על אחריותך הפרטית. אוקיי? אז זה הדבר היחיד שהוא אקטואלי, העובדות שראיתי. התיאוריה שעכשיו אומרת "לא, יש חוק גרביטציה וכוח גרביטציה וכל שתי מסות מפעילות זו על זו כוח" וכולי, זאת תיאוריה. עכשיו השאלה איך להתייחס לתיאוריה הזאת? כמו קופרניקוס, אקטואליסטי בעצם. זה בעצם אומר התיאוריה הזאת זו רק צורה שלי נוחה, שלי מאוד נוח להשתמש בה כדי לתאר את העובדות. אני לא באמת טוען שבעולם עצמו יש כוח גרביטציה. אוקיי? או לא, אני אומר לא לא, ניוטון גילה עובדה על העולם, בעולם יש כוח גרביטציה, זה דבר קיים. אוקיי? אז זה שתי תפיסות ביחס לתיאוריות מדעיות. עכשיו, ההתנהלות של המדע בתמונה אקטואליסטית ובתמונה אינפורמטיביסטית נראית בדיוק אותו דבר. אין דרך מדעית להכריע מי צודק, האינפורמטיביסט או האקטואליסט במחלוקת הפילוסופית. למה? בוא נסתכל על תיאוריה כלשהי, חוק הגרביטציה, בסדר? עכשיו נגיד שעשיתי ניסוי. גם האינפורמטיביסטים וגם האקטואליסטים אומרים תיאוריה זו היפותזה שצריך להעמיד אותה למבחן אמפירי. אני עושה ניסוי. אוקיי? נגיד שהניסוי אישש את התיאוריה. מה זה אומר? שהניבויים של התיאוריה התממשו, מדדתי אותה. אוקיי? מה זה אומר? זה אומר שהתיאוריה עדיין איתנו, היא עובדת. גם העובדה הזאת מתוארת על ידי התיאוריה. האינפורמטיביסט יגיד התיאוריה התחזקה, האקטואליסט יגיד התיאוריה עוד לא נפלה. נכון? הכל בסדר, אני ממשיך להשתמש בה. למה לא? היא הכי פשוטה, היא לא נפלה, למה לא להשתמש בה. מה קורה אם הניסוי יפריך את התיאוריה? נגיד לתיאוריה יש איזה שהוא ניבוי ופתאום בניסוי אנחנו נראה שהדבר הזה נשאר לעמוד באוויר למרות שיש לו מסה. אז איפה חוק הגרביטציה? כוח הגרביטציה היה אמור למשוך אותו למטה. אוקיי? התיאוריה תיפול. האינפורמטיביסט יגיד למה היא נפלה? כי התברר שהיא לא נכונה. הייתה טענה על העולם התיאוריה, עכשיו התברר שהטענה לא נכונה, הנה תראה, התיאוריה נפלה. אבל גם האקטואליסט יגיד שהתיאוריה נפלה. קודם היא לא הייתה טענה על העולם וגם עכשיו לא, זה לא קשור. אבל זה כבר לא הכלי הכי יעיל לתאר את כל העובדות. הנה, את העובדה הזאת הוא לא יתאר. למה להשתמש בכלי שלא מתאר את העובדות? אני רוצה רק כלים שמתארים את העובדות, נכון? לכן האקטואליסט והאינפורמטיביסט יגיבו בדיוק באותה צורה לניסוי שהצליח וניסוי שנכשל. בדיוק אותו דבר. לכן בעצם התנהלותו של המדע לא מעידה בשום צורה האם אתה אקטואליסט, האם האקטואליזם נכון או אינפורמטיביזם נכון. המונחים האלה אגב הם לא מונחים כל כך מקובלים, לקחתי אותם מזאב בכלר, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב. יש לו ספרים שהוא שמה הגדיר את המושגים האלה של אקטואליזם ואינפורמטיביזם.
[Speaker B] מישהו שאל שזה שיצא שהתהליך הזה לא עבד נגרם מסיבה כלשהי שעשתה את זה וזה כן מוצדק?
[הרב מיכאל אברהם] לא, בסדר, אז אתה אומר אני יכול להציל את התיאוריה אם אני אגלה שהייתה פה עוד השפעה, הייתה טעות בניסוי בעצם. זה מה שאתה… בסדר, נגיד מצאתי, לא מצאתי טעות, אין טעות בניסוי. אז התיאוריה נפלה. אבל גם האקטואליסט יסכים שהיא נפלה וגם האינפורמטיביסט יסכים שהיא נפלה. זאת אומרת הם מתארים את ההתנהלות של המדע בדיוק באותה צורה. זאת אומרת אין שום הבדל ביניהם, אין נפקא מינא. אוקיי? כן, זה נפקא מינא לקידושי אישה בלבד. אם האקטואליסט צודק את מקודשת לי ואם האינפורמטיביסט צודק אז את לא מקודשת לי, נכון? אז אין לזה שום נפקא מינא. אתם מכירים את זה, הבדיחה הזאת של נפקא מינא לקידושי אישה, יסודה בר"ן בסנהדרין. מכירים את זה? יש הגמרא בסנהדרין בדף ט"ו, הגמרא שואלת שמה שור סיני בכמה? כמה דיינים צריך כדי לדון את השור שעלה על הר סיני? כתוב גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. והגמרא אומרת כמיטת בעלים כך מיתת השור. זאת אומרת לדון את השור למיתה צריך אותו הרכב שדן בן אדם למיתה. אז הגמרא אומרת, שור סיני בכמה? זאת אומרת צריך עשרים ושלושה דיינים. דיינים כמו להרוג בן אדם, אוקיי? שואל שם הר"ן למאי נפקא מינה שור סיני? זה כבר היה לפני אלפי שנים, נגמר, אין שוורים, אין סיני, אין שום דבר. מה סיני ועוקר הרים? אין סיני ואין הרים. אז מה למאי נפקא מינה? אז הוא מביא שני תירוצים. נפקא מינה אחת לנזיר, שאם מישהו אומר אני נזיר על מנת ששור סיני בעשרים ושלושה השאלה אם הוא נזיר או לא נזיר, שזה ממש הבדיחה על נפקא מינה לקידושי אישה, ונפקא מינה שנייה לא זוכר, ושנה וקבל שכר או משהו כזה. לא משנה מה, זה מקור הבדיחה הר"ן הזה. בכל אופן, לענייננו אבל בעצם הנקודה היא שזה שתי תיאוריות שאין להן שום נפקות מעשית. הן שתיהן מתארות את המדע אותו דבר, שתיהן אומרות שהמדע צריך להתנהל באותה צורה ולכן זה רק שאלה של פרשנות. אבל עדיין מבחינתי זו שאלה פילוסופית, לא מדעית, אלא פילוסופית מאוד חשובה. השאלה אם אני באמת מאמין לתיאוריה המדעית, אני חושב שהיא מתארת את העולם, או שהתיאוריה המדעית זה רק כלי שאני משתמש בו לתאר את העובדות שצברתי עד עכשיו. זה הכל, אבל אני לא טוען שזה מתאר באמת את העולם. אתם מבינים שמה שעומד מאחורי זה הוא בעצם השאלה של איך אני מתייחס לאפיסטמולוגיה שלי. בדיוק השאלה שמעניינת אותנו. השאלה אם אני נותן אמון בהכרה שלי, שהכרה זה לא רק העיניים, בעיניים נגיד אני נותן אמון, אלא בהכללות שאני עושה על בסיס המקרים שבהם צפיתי בעיניים. אוקיי? השאלה אם אני נותן בזה אמון ואז אני אינפורמטיביסט, או שאני לא נותן בזה אמון, אני עדיין ממשיך להשתמש בזה כי אני רגיל, כי יעיל, כי נוח לי, כל מה שדיברנו קודם, ואז אני אקטואליסט, נכון? זאת אומרת המחלוקת בין האקטואליזם לאינפורמטיביזם היא בעצם בדיוק המחלוקת שדיברתי עליה קודם. האם אני נותן אמון בחושים או לא אבל ממשיך להשתמש בהם כי ככה אני רגיל, כי אין לי אלטרנטיבה יותר טובה אבל אני לא באמת מאמין להם. עכשיו השאלה אם אני מנסח את זה כך, אולי יש לי דרך להתקדם במחלוקת הזאת. אני רוצה להראות לכם עכשיו דוגמה חביבה עליי מאוד שמדגימה, ממחישה את הנקודה הזאת. תראו את השרטוט הזה שיש פה על הגרף הזה. נגיד שאני מודד את הכוח ביחס לתאוצה של גוף מסוים. אוקיי? אני מפעיל כוח מסוים, מוצא תאוצה מסוימת, מפעיל כוח אחר, מוצא תאוצה אחרת ואני משרטט על הגרף הזה. אתם רואים, זה הכוח פורס, F, וזאת התאוצה אקסלריישן, זה ה-A, אוקיי? ציר ה-X. עכשיו אני אומר, אני מפעיל כוח מסוים מקבל תאוצה אחת, מפעיל כוח אחר מקבל תאוצה שתיים, מפעיל כוח נוסף ומקבל תאוצה שלוש וכן הלאה. הנקודות שאותן מדדתי זה תראו את זה, העיגולים החלולים. זה, זה, זה, שלוש, ארבע וחמש. אתם רואים? אחת, שתיים, שלוש, ארבע וחמש, אלה צמדי כוח תאוצה שמדדתי. אוקיי? אני שם אותם על הגרף. בסדר, אז תחשבו שיש לי עכשיו, תתעלמו רגע מהקו הישר ומהקו המקווקו ומהכל. מה שאתם רואים פה זה חמש נקודות, חמישה עיגולים כאלו שאותם מדדתי. אלה התוצאות של המדידה. אוקיי? עכשיו אתם מקבלים במעבדה, בהנחה שאין לכם את הנוסחה של ניוטון להעתיק ממנו, אתם מקבלים במעבדה את חמשת הנקודות האלה ושואלים אתכם תעבירו את הגרף. זאת אומרת, מה הנוסחה שקושרת את הכוח לתאוצה? אז מעבירים קו ישר, נכון? הקו הרציף הזה. נכון? ואנחנו מגלים ש-F שווה ל-MA, זה ליניארי. הכוח שווה למסה כפול תאוצה. אוקיי? עכשיו בא איזה חכמולוג ואומר לכם רגע, אבל מי אמר לכם? הנה, אני יכול להעביר גם קו אחר שעובר דרך הנקודות האלה. תראו את הקו המקווקו. גם הוא עובר דרך חמשת הנקודות. אתם רואים? הוא עובר דרך זאת, דרך זאת, זאת, זאת וזאת. אז מי אמר לכם שהקו הישר הוא הנכון ולא הקו המקווקו? כמובן הקו המקווקו יש עוד אינסוף קווים כמוהו, זה רק דוגמה אחת. למה אתה בוחר דווקא בקו הישר? נכון? זאת בעצם השאלה.
[Speaker D] כי הלא ישר הוא לא נכון.
[הרב מיכאל אברהם] למה? הוא נכון לגמרי. הוא עובר דרך חמש הנקודות. לא לא, עזוב את הגיבנת. הגיבנת עוד לא אמרנו כלום. יש לנו את חמש הנקודות האלה. זה כל מה שיש לנו. חמש הנקודות האלה גם הקו הישר עובר דרכן. כן, זה מה שיש לי, אני מדדתי חמש מדידות. אוקיי?
[Speaker C] אם תעשה עשרת אלפים ניסויים.
[הרב מיכאל אברהם] גם תעשה עשרת אלפים זה לא משנה. עשרת אלפים וחמש זה אותו דבר. זאת אומרת, אתה יכול להעביר דרך עשרת אלפים ניסויים אינסוף קווים שתופרים אותם. זה לא משנה כלום.
[Speaker F] מה יהיה במדידה הבאה?
[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, שנייה אחת, לאט לאט, אני בדיוק על הנקודה הזאת אני רוצה. אז בעצם עכשיו תראו, יש שתי אפשרויות. כולנו נעביר קו ישר. אין מי שלא יעביר את הקו הישר. אלא מה? יהיה לנו ויכוח פרשני. האינפורמטיביסט יגיד, גיליתי שהיחס בין הכוח לתאוצה הוא קו ישר. יש לי טענה על העולם. מעניין, חוק השני של ניוטון, בי"ב. כן? זה יחס ישר בין הכוח לבין התאוצה. האקטואליסט יגיד: לא גיליתי כלום על העולם. אבל בינתיים חמש העובדות המוכרות לי מתוארות היטב על ידי קו ישר, אין שום סיבה לאמץ תיאור מסובך אם תיאור פשוט גם הוא עובד. הרי אני לא יודע מה נכון. שום דבר לא נכון. אבל התיאור הפשוט עובד, אז אני משתמש בו. נכון? זה האקטואליסט. אוקיי? עכשיו כמובן שהאינפורמטיביסט והאקטואליסט יש להם נפקא מינא במובן הזה. עכשיו אני אשאל מה תהיה תוצאת הניסוי הבא. נגיד שאני מפעיל עכשיו תאוצה שש, כן? אני רוצה למצוא מתי התאוצה שש. אז האינפורמטיביסט יגיד, בשביל לקבל תאוצה שש אתה צריך להפעיל את הכוח הזה. נכון? הכוח שנמצא פה, כי הוא חושב שהקו הישר הוא הקו הנכון. בסדר? האקטואליסט יגיד: אין לי מושג. הכל יכול להיות. יכול להיות הקו המקווקו, ויכולים להיות גם אינסוף קווים אחרים. לא יכול לדעת. אני לא יכול להסיק שום מסקנה מתוך חמש המדידות שעשיתי עד עכשיו. חמש המדידות שעשיתי, האקטואליסט תמיד מסביר את העבר, אין לו סטייטמנט על העתיד. אוקיי? האינפורמטיביסט אומר, אם זה נכון אני מצפה שזה מה שיקרה גם בעתיד. נכון? אם זה נכון. לא בטוח נכון, התיאוריות לפעמים מופרכות, אבל אני מצפה שזה ייפול על הקו הישר. אז יש להם ויכוח מה יהיה בניסוי הבא. אבל זה עדיין לא נפקא מינא בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם. למה? נעשה את הניסוי הבא ונגיד שיצאה לנו התוצאה הזאת. בסדר? נגיד שהכוח הזה נתן לי באמת את התאוצה שש. מה יגיד האקטואליסט? מצוין, בינתיים אני לא צריך לזרוק את התיאוריה של הקו הישר כי זה עובד. זה לא נכון, אבל בינתיים אני יכול להמשיך כי זה בסדר, בינתיים זה עובד. נכון? האינפורמטיביסט יגיד: יפה, אוששתי את החוק ש-אף שווה לאם איי. מה קורה אם זה יצא? ייצא לי פה, הכוח הזה נתן לי שש, לא הכוח הזה נתן לי שש. כן? אני בניסוי בדרך כלל המשתנה הבלתי תלוי הוא הכוח, המשתנה התלוי זה התאוצה כי אני מפעיל כוח ואני מודד מה תהיה התאוצה. זה לא שאני יוצר תאוצה ואז שואל מהו הכוח. נכון? זה מה שקורה בניסוי, אז לכן השרטוט פה הוא שרטוט שהוא לא כל כך אינטואיטיבי. אבל לא משנה, אז אני שואל את עצמי, נגיד שגיליתי שהכוח הזה נותן לי את התאוצה הזאת, תאוצה שש, כן? ולא הכוח הזה. מה זה אומר? האינפורמטיביסט יגיד, גיליתי שהחוק השני של ניוטון לא נכון. אף לא שווה לאם איי. אוקיי? האקטואליסט יגיד, צריך לזרוק את התיאוריה הזאת ולחפש משהו אחר שיתאר לי, למשל הקו המקווקו. אוקיי? אז שניהם בעצם אין להם שום ויכוח בינתיים. מה שתצא התוצאה, לשניהם אין שום בעיה.
[Speaker B] לא, לא שינית את הסיטואציה של הניסוי הזה, למה שיש שינוי בעצם? שינוי ממה?
[הרב מיכאל אברהם] אתה חושב שהחוק השני של ניוטון הוא נכון, אז אתה קורא לזה שינוי. אקטואליסט אומר שום שינוי, פשוט התברר שכנראה צריך לאמץ מודל אחר כדי לתאר את העובדות. גם קודם זה לא היה נכון וגם עכשיו זה לא נכון.
[Speaker C] מה סדרי קטנות? אתה באמת מכופף את זה עם מסות מאוד קטנות התיאוריה של…
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, במסות מאוד קטנות תיאוריה של ניוטון קיימת, אתה מדבר על יחסיות אולי. יחסיות זה מהירויות גבוהות, לא מסות קטנות.
[Speaker C] מהירויות גבוהות…
[הרב מיכאל אברהם] לא, מסות קטנות זה קוונטים. מהירויות גבוהות זה יחסיות. לא, קוונטים אף שווה לאם איי בקוונטים. עדיין, במדידות הממוצעות. בכל אופן, לענייננו, ההתנהלות בינתיים לא תצליח להכריע. כן, אני אשאל את האקטואליסט והאינפורמטיביסט בואו ננסה לנסח ניסוי שיכריע מי מאיתנו צודק, האם האקטואליסט צודק או האינפורמטיביסט צודק. אין דרך לנסח ניסוי כזה. כי מה אני אעשה? אני אמדוד את הנקודה הבאה, אקטואליסט ואינפורמטיביסט שניהם יישארו אקטואליסטים ואינפורמטיביסטים, כל אחד פשוט יזרוק את התיאוריה כל אחד מסיבתו שלו. בסדר? לכן ניסוי רגיל שאנחנו נערוך לא יצליח להכריע מי צודק, האקטואליסט או האינפורמטיביסט, נכון? אבל שימו לב, יש בכל זאת משהו שמצליח להכריע. אני אשאל שאלה אחרת עכשיו. לפי האקטואליסט, יש לי את חמש המדידות. אני שואל את האקטואליסט, תגיד, מה הסיכוי שאת התאוצה שש אני אקבל בכוח כזה לפני שעשיתי את הניסוי? בוא נהמר. מה הסיכוי שהניסוי יצליח במובן שגם התאוצה שש תיפול על הכוח הזה, שזה ייפול על הקו הישר? מה הסיכוי? מה אתם אומרים?
[Speaker D] חמישים חמישים?
[הרב מיכאל אברהם] אפס. עגול. למה? אפס. כי הקו הישר הוא לא יותר נכון מכל הקווים האחרים. וכל קו יתן תוצאה. כל קו ייתן תוצאה אחרת, נכון? כל קו ייתן תוצאה אחרת. והאקטואליסט אומר בסדר, בינתיים נשתמש בקו הישר, כי הוא נוח והוא פשוט ואין שום סיבה לא להשתמש בו. הוא מתאר את העובדות. מה הסיכוי שזה הקו שינבא גם את התוצאות הבאות? אפס כמובן, נכון? אין שום סיכוי.
[Speaker B] הניסוי הבא, אבל אם תעשה נניח עוד עשרה ניסויים כאלה?
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם אפס בחזקת עשר. למה? למה שזה יצליח? אין שום סיבה. הקו הישר לא יותר נכון מכל קו אחר. כל קו ייתן לך תוצאה אחרת. אחד חלקי מספר הקווים זה אפס. אינסוף קווים. אפילו אינסוף לא בן מניה. זה פשוט אפס, אפס עגול. אוקיי? זה הסיכוי. מה יגיד האינפורמטיביסט? לא יודע מה, אבל לא אפס. חמישים אחוז, שלושים אחוז, שמונים אחוז, לא יודע. כמה שיש לי אמון בתיאוריה. אם יש המון עובדות שזה עבד, אני מהמר בתשעים אחוז שזה יעבוד גם הלאה. תחשבו על כוח הגרביטציה נגיד. מה אתם מהמרים כשאני עכשיו אעזוב את הדבר הזה, הוא ייפול לכדור הארץ או לא ייפול? אני שם את הראש שלי שהוא ייפול. אוקיי? למה? זו רק הכללה, כי זה אושש בכל כך הרבה ניסיונות קודם שברור לי שזה ייפול. האקטואליסט יגיד: לא, לא, אני לא שם את הראש שלי על כלום, במיוחד כי הוא נבוב, אבל אני לא שם את הראש שלי על כלום. אולי כן, אולי לא, אני לא יודע מה נכון ומה לא נכון. אוקיי? אז הנה מצאנו הבדל בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם. ההבדל הוא בשאלה מה הסיכוי שהניסוי הבא יצליח. לא מה אני אעשה אם הוא יצליח או מה אני אעשה אם הוא לא יצליח. בזה אין הבדל ביניהם. אני שואל מה הסיכוי שהוא יצליח? זו השאלה שמבחינה ביניהם. עכשיו למה זה חשוב? כי עכשיו בוא נסתכל על כל הניסויים שנעשו לאורך ההיסטוריה כדי לבדוק היפותזות מדעיות, ונשאל את עצמנו בכמה מהניסויים האלו ההיפותזה נפלה? עכשיו, לא יודע בכמה, נגיד בחמישים אחוז. בסדר? אבל לא במאה אחוז. לפי האקטואליסט שום ניסוי לא יכול להצליח. הסיכוי להצליח בניסוי הוא אפס. כי הקו הישר הוא לא יותר נכון מכל הקווים האחרים. אז מה הסיכוי שהנקודה הבאה תיפול גם היא על הקו הישר? אפס. זה אומר שבעצם בכל ניסוי שאותו אנחנו עושים כדי לבדוק ניבויים של תיאוריה מדעית היינו אמורים להיכשל, נכון? וזה לא המציאות. במציאות יש לא מעט ניסויים שמצליחים, יש גם הרבה ניסויים שנכשלים, אבל זה לא אפס אחוז מתוך הניסויים. אז זאת הוכחה לטובת האינפורמטיביסט. ההוכחה היא לא ניסוי מסוים שאותו אני אעשה עכשיו אם הוא יצליח או ייכשל, זה לא מוכיח כלום. רגע, לזה אני מגיע עוד רגע. מה שיכריע בשאלה אם האקטואליסט צודק או האינפורמטיביסט צודק זה סקירה של כל הניסויים שנעשו עד עכשיו, כי זה יכול לבדוק לי מה הסיכוי להצליח בניסוי שבודק היפותזה מדעית. אם הסיכוי הוא לא אפס, זה אומר שההיפותזה המדעית היא לא ירייה באפלה. לא בטוח נכון, שום דבר לא בטוח נכון, אבל זאת לא ירייה באפלה. האקטואליסט טוען שהקו הישר זו ירייה באפלה, אין שום סיכוי שהוא נכון יותר מאשר כל קו אחר. פשוט הוא הכי נוח לי, אז אני משתמש בו. אם זה היה ככה, אז כל ניסוי עתידי שאתה תעשה היה מפיל את הקו הזה. היית צריך להחליף קווים כל ניסוי. כל ניסוי היית צריך לייצר קו אחר שמתאים לתוצאות, לאוסף התוצאות שיש לך עכשיו. בניסוי הבא תצטרך לשנות את הקו, כי ברור שהוא לא יתאים לניסוי הבא וכן הלאה. זה לא מה שקורה בתולדות המדע. אם זה מה שהיה קורה, היום היינו עם המדע של אדם הראשון, כי בכל ניסוי היינו מחליפים תיאוריה. שום תיאוריה לא הייתה מחזיקה מעמד ולא הייתה מאוששת כתוצאה מהניסויים שאותם אנחנו עושים. פשוט היינו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו. כל תיאוריה הייתה אומרת לנו לאמץ, כל ניסוי היה אומר לנו תאמצו תיאוריה אחרת, עוד ניסוי, עוד תיאוריה אחרת, עוד ניסוי, עוד תיאוריה, לא היינו לומדים כלום. זאת אומרת כל פעם היינו מחליפים תיאוריה אבל זה לא היה מלמד אותנו שום דבר.
[Speaker B] אבל רגע, אם אתה לא משנה את הסיטואציה שהניסוי הזה קיים, את הסביבה של הניסוי הזה, למה שיהיה שינוי כזה בנתונים?
[הרב מיכאל אברהם] שינויים בין מה למה? אתה מניח שהקו הישר הוא נכון ואז אתה אומר זה שינוי. אבל אין שינוי.
[Speaker B] עוד פעם, תקשיב, תקשיב למה שאני אומר.
[הרב מיכאל אברהם] אתה מניח שהקו הישר הוא הקו הנכון, שהיחס בין הכוח לבין התאוצה הוא קו ישר, אבל האקטואליסט לא מניח את זה. אז כשקורה משהו אחר שהוא לא על הקו הישר, זה לא שינוי מבחינתו, זה עוד עובדה. עכשיו צריך למצוא קו שיתאים לכל העובדות. זה הכל. מה זה שינוי? שינוי אתה כבר מניח שיש איזה חוק נכון, אתה עושה הכללה על בסיס הדוגמאות שאתה מכיר, ואז אתה אומר רגע, למה שמשהו אחר יתנהג אחרת? אחרת ממה? אחרת מהחוק שאותו עשיתי, מההכללה שאותה עשיתי על בסיס העובדות שאני מכיר. זאת אומרת אתה מאמין להכללה שלך. הוא לא טוען שהקו הישר הוא תיאור נכון של המציאות. אז מה פירוש אחרת? אחרת מ… שום דבר. העובדות הן עובדות ואני עכשיו מתאים את הקו לעובדות שאני יודע, האקטואליות.
[Speaker B] למה אם אתה לא שינית את הסיטואציה של הניסוי?
[הרב מיכאל אברהם] מה זה לא שיניתי? אני אומר אני מפעיל כוח אחר, מה תהיה התאוצה? אני מפעיל כוח אחר, מה תהיה התאוצה?
[Speaker B] אם אתה נותן עוד כוח באותו…
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא אותו כוח, כוח אחר.
[Speaker B] אבל יש לך גרף. אז בגרף, אתה נותן לו שש אני יודע מה…
[הרב מיכאל אברהם] נכון. הנה, אני נותן לו שש, נותן לו את הכוח הזה, אוקיי? אז אתה, האינפורמטיביסט יגיד שזאת תהיה התאוצה. האקטואליסט אומר למה לא זאת?
[Speaker B] הקו הישר הזה משתנה בגרף בסוף.
[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא מה שקורה. כי באחוז ניכר מהניסויים שלנו זה כן נופל על הקו הישר. במקרה של ניוטון זה תמיד נופל על הקו הישר, לא רק אחוז ניכר. איך איך האקטואליסט יסביר את זה? אם הקו הישר הוא לא נכון, אז מה פשרה של אותה הצלחה חוזרת כל הזמן, חוזרת ההצלחה הזאת, שאתה בעצם בוחר באופן שרירותי את הקו הישר לפי האקטואליסט. אז אם זה שרירותי איך זה עובד כל כך טוב? זה לא יכול היה לעבוד. וכל הרעיון הוא שאני לא בודק את זה בניסוי עתידי אחד. אין ניסוי שיכריע אם אקטואליסט צודק או אינפורמטיביסט צודק. אבל תולדות המדע מראות שהאינפורמטיביזם צודק. אחרת מדע לא היה מתקדם. בעולם אקטואליסטי מדע לא יכול להתקדם. אוקיי? ומה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שלפחות תולדות המדע מראות לנו שאפשר לתת אמון בכלי ההכרה שלנו, נכון? או במילים אחרות, האמון הזה הוא אמון כן מוצדק. עכשיו אני שואל את עצמי אחורה, אוקיי, אז האמון הוא מוצדק, למה באמת זה כך? הרי כשאני עושה הכללות כאלה ואחרות ומגיע לחוק מדעי כזה או אחר, אני מגיע למסקנה שכלי ההכללה שלי או כלי ההכרה שלי עובדים, נכונים, אוקיי? עכשיו אני חוזר אחורה, למהלך התיאולוגי, ואני שואל למה באמת זה כך? למה זה כך? איך הם עובדים? הרי אם הם קרו באופן ספונטני לבד, שרירותי, אז איך הם עובדים? על כורחנו שהיה משהו או מישהו שבנה אותם באופן כזה שהם ייצאו כלי הכרה אמינים. נכון? וזה רק מחדד את הטיעון התיאולוגי. אני בעצם אומר, אם אתה אתאיסט, או אם תרצה, אתה בעצם אמור להיות אקטואליסט אם אתה אתאיסט. אז אם אתה אקטואליסט, אתה לא יכול להסביר לי למה כל כך הרבה ניסויים מדעיים מצליחים. או למה אחוז הניסויים המדעיים שמצליחים הוא לא אפס. אפילו אם זה היה עשרה אחוז זאת קושיה עליו. זאת אומרת, לא צריך הרבה. כאילו לשיטתו זה אמור להיות אפס. אוקיי? וכמובן זה תלוי בדיוק של הניסוי, אבל… מה?
[Speaker C] כל מה שלא הצלחת להכליל זה בגלל חוסר היכולת שלך ל…
[הרב מיכאל אברהם] מה? אתה שואל עכשיו את האינפורמטיביסט. אם אתה אינפורמטיביסט, איך יכול להיות שיש ניסויים שנכשלים? נכון, כי לא תמיד ההכללות שלנו מדויקות, הכל בסדר. האינפורמטיביסט לא אומר שההכללה בטוח נכונה. האינפורמטיביסט אומר שזה לא ירייה באפלה, שיש לנו כושר אינטלקטואלי כזה לתפוס את האמת לא בוודאות. יכול להיות שטעינו, זה יכול לטעות. אבל האקטואליסט טוען לא שזה יכול לטעות, זה לא יכול לצדוק. זאת אומרת זה ההבדל, אוקיי? אז גם הצלחה של עשרה אחוז מספיקה מבחינתי.
[Speaker D] כאילו אין פה טעות, זה השערה, אתה עושה ניסוי, אתה משער משהו…
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, אבל מה הסיכוי שההשערה הזאת נכונה? האקטואליסט יגיד אפס והאינפורמטיביסט יגיד לא, לא יודע כמה, אבל לא אפס.
[Speaker D] טוב, אני לא רואה בזה טעות, אני רואה בזה השערה לא נכונה. ניסינו…
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל ההשערה הזאת נבעה מהכללה שעשית על בסיס העובדות הקודמות. ההכללה הזאת הייתה מוטעית, אין בעיה, זה לא אשמה, ככה אנחנו עובדים. אבל אני אומר לזה אני קורא טעות, לא טעות במובן שאני לא מאשים אותך או לא חושב שאתה טיפש או משהו כזה. אבל הטענה היא ההכללה שאותה עשינו על בסיס העובדות הייתה לא נכונה.
[Speaker D] שאלה אם תמיד השערה מתבססת על סך הכל…
[הרב מיכאל אברהם] אם ההשערה היא השערה
[Speaker D] אאוט אוף
[הרב מיכאל אברהם] דה בלו, לא מתוך הנחות קודמות, בסדר, אז היא באמת השערה נורא ספקולטיבית. בדרך כלל במדע, דיברנו על זה שאנחנו אוספים עובדות ועל בסיס העובדות אנחנו יוצרים הכללה, ההכללה הזאת יוצרת תיאוריה או היפותזה כלשהי. את התיאוריה הזאת אנחנו מעמידים במבחן אמפירי, אוקיי? אנחנו מנסים לעשות איזה ניסוי כדי לבדוק אם זה עובד או לא עובד. אוקיי, אז זה רק צורה אולי יותר חדה, יותר מדויקת להעמיד זו מול זו את שתי האפשרויות, אמון בחושים או חוסר אמון בחושים, וכאן הלכתי כבר צעד אחד הלאה ואמרתי תראה. יש לך שתי אפשרויות. או להאמין לחושים, אבל אז להגיד שיש אלוקים, או להישאר אתאיסט, אבל אז לא להאמין לחושים. אבל פה כבר הבאתי עוד טענה, שהחושים אכן אמינים. הנה, תראה. אם אחוז הניסויים המדעיים שמצליח הוא לא אפס, אז פה אני כבר הולך עוד צעד. אין לך אופציה להגיד שאני לא מאמין לחושים. הנה, תראה, זה עובד. ואז השאלה מתעוררת במלוא עוזה. אז למה באמת? איך זה יכול להיות שמערכת ההכרה שלנו היא אמינה? כנראה שיש אלוקים. אוקיי? עכשיו, אני רוצה לעבור לכמה פירכות, טיעוני נגד. אוקיי, אז אני רוצה עכשיו לדבר על טיעוני נגד שעולים ביחס לראיה הזאת. הטיעון הראשון כבר דיברתי עליו בעצם. הטיעון שאומר שמדובר בפרגמטיזם. מה אני אומר? אני בעצם אומר תראה, בלי אמונה באלוקים לא יכול להיות אמון בחושים. יגיד לי אתאיסט, אין הכי נמי, אז באמת נכון. מזה שאתה רוצה להאמין לחושים אז אתה לצורך זה מאמץ את אלוקים, תחשבו על מוסר, אנחנו נדבר עוד על הראיה המוסרית. אבל תחשבו על "אם אין אלוקים במקום הזה והרגוני". כן, זה בעלי המוסר תמיד מביאים את הפסוק הזה, "והרגוני על דבר אשתי" של אברהם אבינו, מביאים את הפסוק הזה כראיה לקיומו של אלוקים. מה הראיה? כי בלי אלוקים העולם היה, בעולם היה אנרכיה מוסרית. כן, אם אין אלוקים אז אף אחד לא יתנהג באופן מוסרי, יהיה זוועה לחיות פה. זאת ראיה טובה? ראיה על הפנים. אם אין אלוקים, אז לא יהיה מוסר. בסדר, אז לא יהיה מוסר. מה אתה רוצה שאני אעשה? אתה רוצה שיהיה מוסר ולכן אתה אומר בוא נאמץ את הטענה שיש אלוקים. זה פרגמטיזם. אז זה לא ראיה לזה שיש אלוקים. אתה רק בסך הכל אומר לי, תראה, אבל אם לא תאמין באלוקים תהיה פה אנרכיה מוסרית. אוקיי, אז תהיה אנרכיה מוסרית. זה אומר שיש אלוקים? לא אומר שיש אלוקים. אתה רוצה שלא תהיה אנרכיה מוסרית. זה שאתה רוצה זה יפה, אבל מה שאתה רוצה לא מוכיח שום דבר על מה שקיים באמת. האוט, כן, לא אומר שום דבר על האיז. זה הכשל הנטורליסטי. כן, זה כמו "בוא תתארח אצלנו לסעודה בשבת, תראה כמה איזה יופי משפחה, יהדות, לא יודע מה, תחזור בתשובה". זה שהאווירה היא אווירה טובה זה אומר שיש אלוקים ושהתורה נכונה? נניח אפילו שהאווירה היא באמת טובה והמשפחה נהדרת והכל מצוין, אז מה? זה אומר שאם אתה רוצה משפחה נהדרת אז תאמין גם אתה באלוקים. למה? זה שזה עושה משפחות נהדרות זה אומר שיש אלוקים? זה אומר שמשהו בפסיכולוגיה שלנו בנוי כך שאם אנחנו מאמינים באלוקים המשפחה נהיית נראית יותר טוב, נגיד רק לצורך הדיון, אוקיי? זה לא אומר כלום אם יש אלוקים או אין אלוקים. העובדה שאני רוצה משהו היא לא טיעון מספיק כדי להוכיח את קיומו של משהו, נכון? אותו דבר פה, בעצם הטענה הזאת אומרת אתה רוצה להאמין לחושים שלך, נכון? אם אתה רוצה להאמין לחושים שלך זה מאוד יפה, ובלי אלוקים אי אפשר להאמין לחושים. אז אל תאמין לחושים. זה שאתה רוצה להאמין לחושים זאת ראיה לקיומו של אלוקים? על זה עניתי כבר. אמרתי זה לא שאני רוצה להאמין לחושים, אני מאמין לחושים. ואם אני מאמין לחושים זה אומר שאני מאמין באלוקים. אתה צודק, אתה יכול לשאול אותי כן, אבל מי אמר לך באמת שהחושים הם אמינים? אולי באמת הם לא אמינים ואז אין אלוקים והכל בסדר. או לא בסדר, לא משנה. אבל בסדר, זה טענה אחרת. אבל הראיה הזאת לא מוכיחה לך שיש אלוקים, מוכיחה לך שאתה מאמין באלוקים. זאת אומרת אם אתה מאמין לחושים אתה בעצם מאמין לאלוקים. אבל פה בטיעון מהגרף שהראיתי קודם, הלכתי צעד אחד הלאה, והראיתי שבעצם אנחנו באמת גם צריכים, נכון להאמין לחושים. עובדה, תולדות המדע מראות את זה. ואם זה ככה, אז כבר אין לך אופציה להגיד טוב אז אני לא מאמין. זה לא פרגמטיזם. פרגמטיזם אומר אני רוצה להאמין לחושים לכן בוא נמציא את אלוקים. כמו שמרקס אמר, אלוהים הוא אופיום להמונים. הם המציאו אותו כדי שאנחנו נרגיש יותר ביטחון, יותר נוחיות בעולם. זה בעצם ההאשמה בפרגמטיזם, מה שמרקס אומר. והוא צודק אגב, אצל הרבה מאוד אנשים אלוהים הוא אופיום להמונים. הם באמת מאמצים את קיומו של אלוהים כי זה הופך להם את החיים ליותר נוחים, קלים, לא יודע מה, פחות קפקאי, פחות עולם מנוכר כזה. אתה יותר קל לחיות במקום שבו יש אמת, יש ברור מה נכון ומה לא נכון. זה הרבה יותר נוח לחיות במקום כזה. אבל זה שיותר נוח לחיות במקום כזה זה לא אומר שיש אלוקים. זאת בעצם הטענה של מרקס. הטענה של מרקס היא בעצם זה שאתה ממציא לך את אלוהים כדי לסדר לך את החיים. זאת אומרת אתה פרגמטיסט. אוקיי?
[Speaker D] יש כאלה שמאמינים בגלל שבאמת משפחה יותר טובה וכולי.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז אני אומר, הם זכאים, הרוויחו ביושר את האשמתו של מארקס. של מה?
[Speaker D] שיש הרבה שלא מגיעים לדלת של אלוהים, הם נמצאים בדרגה שבאמת הם מאמינים בגלל התועלת.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז בסדר. תכלס אבל הטענה היא שאם באמת אתה מאמין בגלל התועלת אז אתה לא מאמין. וזה בסך הכל נוח לך להצהיר על אמונה או לאמץ אמונה באיזשהו יצור, אבל אתה לא באמת מאמין. זאת הטענה הפרגמטיסטית. אבל על זה עניתי כבר. אמרתי, אני לא מאמץ את האמונה באלוקים כדי שאני אוכל להאמין לחושים שלי. אני מאמין לחושים שלי נקודה. או בגלל שככה אני חושב, ככה אני חש שהחושים הם אמינים, או בגלל הטיעון שאמרתי עכשיו שהראיתי עכשיו נגד האקטואליזם. אז הגעתי למסקנה שהחושים הם אמינים. עכשיו אני שואל, אם החושים הם אמינים, מה יכול להיות הבסיס לזה? הרי אם זה נוצר באופן ספונטני אז הם לא יכולים להיות אמינים. אז אני אומר כנראה שיש אלוקים. זה לא פרגמטיזם. זה נראה מאוד דומה לפרגמטיזם אבל זה לא.
[Speaker C] הבנאדם שיתארח בשבת ראה משפחה מסודרת ושמחה, אז הוא רואה אותם שמחים, אז הוא אומר כנראה בגלל שהם מאמינים, בגלל האלוקים הם ככה שמחים.
[Speaker B] למשפחה חילונית
[Speaker C] שזה יקרה להם, זה גם אותה של סיבה ותוצאה.
[הרב מיכאל אברהם] האמונה באלוקים יכולה לגרום למשפחה להתנהג טוב, אבל זה לא אומר שאלוקים קיים. גם אם האמונה הזאת היא אשליה אצלם, עדיין זה שהם מאמינים באלוקים זה הפך אותם למשפחה טובה, וזה לא אומר שום דבר אם האמונה הזאת היא נכונה או לא. זה אומר שקיומה הפסיכולוגי של אמונה כזו הופך את המשפחה ליותר שמחה, טובה, לא יודע מה.
[Speaker C] יפה,
[הרב מיכאל אברהם] זה אומר שהאשליה הזאת היא אשליה מאוד מועילה. בסדר. וזה לא אומר כלום לגבי השאלה אם זה נכון. מה זה קשור? זה כמו איך שמוכיחים שהאנשים המאמינים יש להם תוחלת חיים גבוהה יותר. יש טענה כזאת בכל מיני מחקרים. האם זה מוכיח שיש אלוקים? לא, מה פתאום? זה רק מוכיח שאמונה באלוקים משפרת את תוחלת החיים. אבל זה לא אומר כלום על השאלה אם האמונה באלוקים נכונה. שני דברים לגמרי שונים. נגיד שהייתי מאמין בקרוקודיל מעופף, בסדר? והייתי משכנע אוסף אנשים להאמין בקרוקודיל המעופף הקדוש, בסדר? ונגיד שהייתי מגלה שאוסף האנשים האלה תוחלת החיים שלהם עולה. האם זה אומר שיש קרוקודילים מעופפים קדושים? לא, זה אומר שמי שחי באשליה הזאת שקרוקודיל מעופף קדוש, זה משפר את תוחלת החיים שלו.
[Speaker C] ואם היית משכנע אותם במשך שלושת אלפים שנה ויש קהילה כזאת של עשרה מיליון שחיה יותר ומצליחה לחיות ולשגשג והכל, אז
[הרב מיכאל אברהם] יש פה ממצא מרתק בתחום הפסיכולוגיה.
[Speaker C] זה כמו אף שווה אם איי כמו שאמרת?
[הרב מיכאל אברהם] לא, יש לך ממצא מרתק בתחום הפסיכולוגיה. שהאדם הוא יצור מוזר ומתברר שאם הוא מאמין בקרוקודילים מעופפים מקודשים, תוחלת החיים שלו עולה. האם זה אומר שקרוקודילים מעופפים קדושים קיימים? לא, שום קשר. זה בסך הכל אומר שדבר כזה תורם לתוחלת החיים של בני אדם, בסדר? ממצא פסיכולוגי מרתק. שום קשר לאונטולוגיה, שום קשר למה שקורה בעולם, זה רק מדבר על פסיכולוגיה. אוקיי? ולכן חשוב לי לחדד פה כי טיעונים תאולוגיים, מה שכיניתי קודם, הרבה פעמים נשמעים כמו טיעונים פרגמטיים. אבל הם לא. זה לא פרגמטיזם. אני יוצא מנקודת מוצא שהחושים שלי אמינים, לא שאני רוצה להאמין לחושים שלי. אם אני רק רוצה להאמין לחושים שלי זה טיעון פרגמטי. אם אני אומר לא, החושים הם אמינים מכל מיני סיבות. אז אם ככה אז כנראה שיש אלוקים. זה כבר לא פרגמטיזם. אוקיי? זה הערעור הראשון. עכשיו, האם אפשר להגיד, טוב, למדנו מהניסיון שהחושים שלנו הם אמינים, כמו שהראיתי קודם, כי עובדה שתולדות המדע מראות את זה. ולכן אני מאמין לחושים שלי. מה זה קשור לאלוקים? למדתי מהניסיון, זה אחד מחוקי הטבע שהחושים שלי הם אמינים. למה להסיק מזה את אלוקים? כמו שאומרים בניסוח הפילוסופי של הטענה, האבולוציה יצרה את החיים, לכן לא צריך להניח שיש אלוקים כדי להסביר איך נוצרו פה יצורים משוכללים, מורכבים. נכון? אז גם פה אותו דבר. האמון שלי בחושים הוא פשוט, למה אתה שואל אותי למה אני מאמין בחושים? כי למדתי מהניסיון שהחושים שלי הם אמינים. למה אני צריך להאמין באלוקים? בדיוק. הערעור הזה הוא לא ערעור. למה? כי אחרי שהגעתי למסקנה שהחושים שלי הם אמינים, עכשיו אני חוזר אחורה ושואל, אוקיי, והמערכת הזאת של ההכרה שלי, אם היא נוצרה באופן ספונטני, אז מאוד לא סביר שהיא תהיה אמינה. נכון? אז אם הגעתי למסקנה מהניסיון שהמערכת היא כן אמינה. אני יודע שהיווצרות ספונטנית לא סביר שייצא ממנה מערכת אמינה, המסקנה היא שההיווצרות לא הייתה ספונטנית, אלא שיש אלוקים. אחרי זה שלמדת מהניסיון את זה שהחושים שלך הם אמינים, זה לא פורך את הראיה, זה רק מחזק אותה. כי אז זה רק אומר שאין לך כבר את האופציה להגיד אני לא מאמין לחושים. לא, לא, אתה צריך להאמין לחושים, יש לנו אישוש לזה, החושים הם אמינים. ועכשיו אני שואל, אוקיי, איך זה קרה? אם החושים נוצרו באופן ספונטני, אז לא סביר שהם יהיו אמינים. איך זה קרה? כנראה שיש אלוקים. לכן הניסיון הוא לא אופציה כאן. בניסוח התאולוגי, תמיד משווה בין הניסוח הפילוסופי לניסוח התאולוגי. בניסוח הפילוסופי אומרים לי, תראה, למדתי מהניסיון שהאבולוציה יצרה את החיים, למרות שהם דברים מורכבים, ולכן לא צריך להגיע למסקנה שיש אלוקים, נכון? אז זה בניסוח הפילוסופי וגם שם דחיתי את זה, אבל זה בניסוח הפילוסופי. בניסוח התאולוגי זה לא יעזור. בניסוח התאולוגי אני אומר, אוקיי, אז הגעתי למסקנה מהניסיון שהחושים הם אמינים. עדיין עולה השאלה איך זה קרה הנס הזה? הרי דבר שקורה באופן ספונטני לא יוצא אמין, נכון? אין סיבה שהוא ייצא אמין. אוקיי, אז פה באמת אנחנו מגיעים לפיל שבחדר, מה שנקרא, הערעור מן האבולוציה. גם בניסוח הפילוסופי היה ערעור מן האבולוציה, נכון? מה אמרתי שמה? אמרתי דבר מורכב לא נוצר לבד, מסקנה משהו יצר, נגיד, את החיים. אז משהו יצר את החיים, נכון? הערעור מן האבולוציה אומר לא, יש לנו כן נוצר לבד. האבולוציה מראה לנו שדברים מורכבים ומשוכללים יכולים להיווצר גם בלי יד מכוונת, בעצמם. נכון? מה עניתי על זה שם? אמרתי שמערכת החוקים שמייצרת את האבולוציה היא זו שאחראית להיווצרותם של החיים, ואז שאלתי ומי חוקק את החוקים האלה? אוקיי? ולכן בסך הכל תנסוג צעד אחד אחורה אבל השאלה בעינה עומדת. זה הטיעון מן החוקים לעומת הטיעון בתוך החוקים. אוקיי? עכשיו פה הערעור מן האבולוציה בעצם אומר, אתה רוצה לומר שהאמון בחושים, מערכת שנוצרת באופן ספונטני לא יכולה להיות אמינה, נכון? כי למה שזה ייצא בדיוק מערכת שמשקפת את האמת? תשובה, האבולוציה דואגת לזה שהמערכת למרות שהיא נוצרה באופן ספונטני היא יוצאת אמינה. אוקיי? אז זה בעצם פורך את הניסוח התאולוגי של הראיה, נכון? כי זה בעצם אומר לא, יש לי סיבה לחשוב שלמרות שזה נוצר באופן ספונטני זה אמין, בגלל האבולוציה. הרי רק המשוכלל, המורכב, המתוחכם יותר, הוא השורד. מי שלא היה, מי שהחושים שלו לא אמינים, לא שורד. אוקיי? אז זה הערעור מן האבולוציה.
[Speaker B] ומי יצר את
[הרב מיכאל אברהם] האבולוציה הזאת?
[Speaker B] מה זה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אתה חוזר לטיעון הפילוסופי. נכון. אני יכול לענות פה ולהגיד, אוקיי, אז האבולוציה היא הבסיס לאמון, אז זוכרים את המתקפה משני כיוונים. אז אתה ענית לי על הניסוח התאולוגי, אז אני תוקף אותך מהכיוון הפילוסופי. אז מי חוקק את החוקים שיוצרים את האבולוציה? בסדר? לכן כל הזמן משחקים על שני המעגלים האלה. אבל אני אגיד יותר מזה, הרי יש פה בעצם מעגליות. למה? כי האמון שאיך אני יודע שהאבולוציה נכונה? כי מדדתי מדעית, נכון? יש לי תצפיות, עשיתי ניסויים מדעיים וגיליתי שהאבולוציה נכונה. אבל אני שואל, איך להאמין לתצפיות שלי ולתאוריות שאני יוצר על בסיס התצפיות האלה? נכון? מה אתה אומר לי? האבולוציה. לא הבנתי, אבל לאבולוציה הגעתי על בסיס התצפיות. אז איך אתה יכול לבסס את האמון שלי בתצפיות על האבולוציה? אם אני לא מאמין לתצפיות שלי, אז גם האבולוציה לא נכונה, וממילא אין מה להאמין לתצפיות. אתם מבינים שזה לולאתי? לבסס את האמון שלי בהכרה על האבולוציה כשהאבולוציה בעצמה היא תוצר של ההכרה שלי? נכון? יותר מזה אני אגיד. על מה היה מבוסס האמון שלי בהכרה לפני מאתיים שנה? אנשים רציונליים של לפני מאתיים שנה, דרווין זה אלף שמונה מאות שבעים. אנשים רציונליים של לפני מאתיים שנה, נפוליאון. למה נפוליאון האמין לחושים שלו? אלף שמונה מאות חמש עשרה הוא הפסיד את הקרב האחרון שלו, חמישים וחמש שנה לפני דרווין, לפני הספר של דרווין. אז למה הוא האמין לחושים שלו? טוב, הוא האמין לחושים שלו כי הוא היה רגיל, הוא היה אידיוט?
[Speaker D] אנחנו מאמינים בגלל האבולוציה.
[הרב מיכאל אברהם] לא ידוע, נו, אז לכאורה. אוקיי, אז הוא חשב שאלוקים נותן לו את העניין הזה, ואז כשגילו את האבולוציה התברר שלא צריך את אלוקים בשביל זה. האבולוציה מסבירה את העניין הזה. אבל זה אתם מבינים שהאמון שלנו בחושים בנוי בדיוק כמו האמון של נפוליאון. אנחנו לא מאמינים מסיבות אחרות. וגם שנפוליאון זה אותו דבר כמו שלנו. תחשבו על מישהו ילד, או סתם בן אדם שלא שמע מעולם על האבולוציה. הוא מאמין הרי לחושים שלו, נכון? ולהכרה שלו ולכל מערכת ה… כל האפיסטמולוגיה שלו. למה הוא מאמין? אין לו את ההצדקה של האבולוציה, הוא לא שמע על האבולוציה. אבל הוא יאמין בדיוק כמו שאני מאמין. לא יהיה הבדל בינינו באמת. נכון? אז מה הוא אידיוט?
[Speaker B] ניסה פעם פעמיים שלוש וראה שזה עובד.
[הרב מיכאל אברהם] האמון של כולנו על בסיס… זה מה שאמרתי, מהניסיון לא יעזור פה, זה הטיעון הקודם. הניסיון לא יעזור, זאת אומרת, מהניסיון אתה מגלה שזה עובד, אני אבל שואל כן, אבל למה זה עובד? אוקיי? למה זה עובד? רק אלוקים.
[Speaker F] לא, דווקא זה ענינו שיכול להיות שתיווצר קבוצת אבנים בשרשרת סקוטלנד באמת? באמת בשרשרת סקוטלנד?
[הרב מיכאל אברהם] אבל אז אני חוזר לניסוח הפילוסופי. איך איך יכול להיות שתיווצר? הרי זה בלתי סביר לחלוטין. אבל בוא נניח שזה קרה. אז מי יצר את החוקים האלה שגרמו לזה לקרות? אמרתי, אני… זה תמיד מתקיף בשתי קרניים, זאת אומרת אתה יכול לזוז מקרן אחת לקרן אחרת, אבל לא תצא מהלולאה הזאת לדעתי. אוקיי? זאת אומרת בסופו של דבר האמון הזה הוא אמון שלא שורשו לא באמת השתנה מלפני מאתיים שנה להיום. זה לא שהיום אנחנו יותר מאמינים לחושים שלנו מאשר לפני מאתיים שנה. אנחנו מאמינים מאותם סיבות ובאותה רמה. האבולוציה זה התירוץ בדיעבד, אבל האמון הזה היה קיים עוד לפני האבולוציה. ולכן ברור שהאמון הזה מבוסס על אמונה מובלעת באלוקים. האבולוציה שבאה אחר כך היא תוצאה של העניין. אחרי ש… למרבה האבסורד, בגלל שאני מאמין באלוקים אני יכול לאמץ את האבולוציה. אם לא הייתי מאמין באלוקים לא הייתי יכול לקבל את האבולוציה.
[Speaker D] האבולוציה לא מסבירה הכל, גם אלה החסידים של האבולוציה אומרים, האבולוציה בהרבה דברים היא חסרה, היא לוקה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז מה?
[Speaker D] נגיד מה…
[הרב מיכאל אברהם] זה כבר גוד אוף דה גאפס. אז תמשיך את המחקר ותגלה, תסגור את הפערים שיש.
[Speaker D] אמרתי מה… זה לא ש…
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, דיברנו על אלוהי הפערים באחד המפגשים הקודמות, פערים בידע המדעי לא מוכיחים את קיומו של אלוקים. כי היו פערים יותר גדולים לפני מאה שנה או מאתיים שנה.
[Speaker D] מצד שני, לגבי התיאוריה של האבולוציה. מה…
[הרב מיכאל אברהם] התיאוריה של האבולוציה לא מושלמת, אוקיי, עשו עוד מחקר והיא תהיה מושלמת. זה שהיא לא מושלמת זה לא ראיה לכלום. אנחנו לא בונים את האמונה באלוקים על בסיס פערים בהבנה המדעית שלנו.
[Speaker C] בדיוק, אבל האבולוציה מסבירה איך אלוקים ברא את העולם.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה דיברנו כבר, זה דיברנו בניסוח פילוסופי. אני רק אומר, תראו, אני אנסח את זה אולי בצורה קצת שונה, אולי לזה התכוונת. אם באמת הבסיס לאמון שלנו בהכרה שלנו היה האבולוציה, אז האמון הזה לא יכול להיות כל כך מוחלט. האבולוציה הרי לא מושלמת, נכון? וזה גם תלוי בשאלה באיזה שלב באבולוציה אני נמצא. אתה נמצא בשלב מסוים, מה שישרוד בסוף זה יהיה האדם עם החישה המושלמת ביותר, או היצור עם החישה המושלמת ביותר. מי אמר שאנחנו כבר שם? יכול להיות שאנחנו גם ניכחד כי אנחנו עוד לא מושלמים, נכון? אז אני שואל טוב, אז מה הבסיס לאמון הכל כך מוחלט, כי אין תמיהה גדולה מראייה. והראייה זה ברור, אם אני רואה משהו בטוח הוא נכון. אמון מוחלט. אם הבסיס היה אבולוציה, זה לא מספיק בשביל להסביר את המוחלטות של האמון שלי. כי האמון הזה היה צריך להיות אוקיי, פתאום העיניים שלי יטעו בי, למה לא יכול להיות? אני הולך לבדוק אצל הרופא מה קרה. מה יש לבדוק אצל הרופא? העיניים לפעמים בדרך כלל צודקות, אבל לפעמים מפספסות כי אנחנו עוד לא מושלמים. אנחנו ניכחד, יבוא אחרינו יצור עם ראייה עוד יותר טובה ועוד יותר טובה, וכשנגיע לסוף התהליך האבולוציוני אולי הראייה תהיה מושלמת. אבל אנחנו לא יודעים באיזה שלב באבולוציה אנחנו נמצאים. אז איך אנחנו יכולים לבסס על זה את האמון הכל כך מוחלט שיש לנו בראייה שלנו או בחישה שלנו בכלל? ניסוח אחר להגיד אותו דבר. אני אגיד את זה מזווית נוספת, אם באמת הבסיס לאמון שלנו בהכרה זה האבולוציה, זה בעצם אומר שחישה טובה היא תנאי להישרדות טובה, נכון? ולכן אם שרדנו זה אומר שהחישה שלנו היא חישה אמינה, היא טובה. זה לא מדויק, כי יש לפעמים מצב שבו דווקא לא לדעת דברים יעזור לנו לשרוד. הולכים על מקום גבוה, אנחנו אם לא נדע שאנחנו במקום גבוה אנחנו נעבור אותו טוב יותר. לא נקבל את הסחרחורות, את פחד הגבהים, את כל הדברים האלה שיכולים לשגע אותנו. הרבה פעמים עודף מידע לא מועיל לשרידות. לא יודע הרבה פעמים, ויש פעמים. אוקיי? אז ישנם מצבים שבהם דווקא חישה לא מושלמת יכולה להועיל לשרידות. אם כך הייתי מצפה שבאותם מקומות שהידע יפריע לשרידות שם החישה שלנו לא תעבוד. נכון? כי הכל עובד לפי השאלה מה מועיל לשרידות. אבל זה לא קורה. זה לא שהראייה שלנו מפסיקה לעבוד כשאנחנו עולים למקום גבוה, נכון? כדי שנשרוד יותר טוב. נדע פחות אז נשרוד יותר טוב. כן, זה הבערות היא תמיד גורמת לבני אדם להיות שמחים. אתה לא יודע שום דבר, הכל בסדר, אתה בור, בור עליז. אוקיי?
[Speaker F] אולי אנחנו בשלב באבולוציה שזה כן יקרה?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני, אז זה אותה ש… אז אני חוזר למה שאמרתי קודם. בסדר, אז האמון שלנו לא אמור להיות מושלם בחושים. שלב הבא הכל יקרה, אבל האמון שלנו בחושים לא אמור להיות מושלם כי לא גמרנו עוד את התהליך האבולוציוני.
[Speaker C] והוא באמת לא מושלם, כי אני לא רואה חיידקים בלי מיקרוסקופ.
[הרב מיכאל אברהם] אתה לא רואה חיידקים, אתה לא רואה אותם. אבל אם תראה אותם אתה תאמין לזה שיש שם חיידקים, נכון? ברור שאנחנו… אני לא אומר שהחושים שלנו תופסים הכל. גם באולטרה אדום, באינפרה אדום ובאולטרה סגול אנחנו לא רואים. ברור. אבל כשאנחנו כן רואים, אז ברור לנו שזה שם. לא כל דבר החושים שלנו רואים, בסדר. אבל כשהם רואים, אז ברור יש לנו אמון מוחלט במה שאנחנו רואים. והשאלה היא למה? למה?
[Speaker G] כי זה הגיוני שזה מה שגרם להיות הכי מותאם לשרוד.
[הרב מיכאל אברהם] לא. זה אומר שיש לי אמון לא רע בחושים, כי בדרך כלל חושים טובים עוזרים לשרידות. זה נכון, בדרך כלל זה עוזר. אבל זה יכול להסביר אמון לא רע בחושים. אמון מוחלט בחושים לא יכול להיות מבוסס על טענה כזאת. או כי אני עוד לא בסוף התהליך האבולוציוני, או שאפילו אם נעזוב את הדבר הזה, בגלל שלא נכון שחושים מושלמים זה נותן לך את השרידות הטובה ביותר. אז ממה נפשך, או שאנחנו לא בקצה התהליך האבולוציוני, ואם אנחנו כן בקצה שלו, אז לא יכול להיות שיהיה לנו אמון מושלם. ולכן זה לא יכול לעבוד. אוקיי? ולכן הטיעון הפרכה מן האבולוציה לא מצליחה לדעתי להפיל גם את הניסוח התיאולוגי, לא רק את הניסוח הפילוסופי, אלא גם את הטיעון שעשיתי כאן. אוקיי? טוב, אני אעצור כאן כי אנחנו פה עצרתי את הטיעון הזה. בפעם הבאה אנחנו נתחיל כבר את הטיעון מן המוסר, שהוא בנוי על אותה לוגיקה אבל טיעון אחר.
[Speaker H] טוב. תודה רבה לכם. קצת גלשנו. תודה רבה. שבוע טוב.