אמונה – שיעור 42

[הרב מיכאל אברהם] נתחיל. אני רוצה לפחות לסיים היום את החלק הזה של המהלך, לדבר על התשתית לפני שאני מגיע למחויבות לדבר השם עצמו, זאת אומרת בהנחה שיש דבר השם למה מחויבים אליו. אז אני אסכם את זה באופן כזה. יש איזשהו מכלול של, אני לא מדבר עכשיו עוד פעם על, לא חוזר אחורה על ראיות לקיומו של אלוקים, על הסבירות בזה שהוא יתגלה, על זה שהמוסר לא יכול להיות, כל מה שדיברנו קודם אני כבר לא חוזר עכשיו, אני רק רוצה לסכם את העניין הנקרא לזה ההיסטורי. בהקשר ההיסטורי אז יש כמה נקודות שנראות מאוד ייחודיות להיסטוריה שלנו. אולי דבר ראשון זה התפקיד המרכזי המהותי של התורה ושל התרבות שבתוכה כן היא ניתנת, התרבות שלנו, לערכים ולמוסר שרווח כיום בעולם, נדמה לי שבעניין הזה קשה להתכחש. למרות שהיום זה נראה טיעון הרבה יותר חלש, כי בסך הכל ערכי המוסר האלה מקובלים בכל העולם, מי מקיים אותם יותר, מי פחות, גם אנחנו לא תמיד מצטיינים, אבל נדמה לי שבעבר זה היה, זאת אומרת כשמסתכלים על העבר זה טענה הרבה יותר חזקה. זאת אומרת יש פה איזושהי הליכה נגד הזרם המקובל לכיוון של מוסר שעד ימינו עקרונותיו בעצם קיימים עד ימינו, ואני חושב באופן די ברור הוא מגיע מהתנ"ך ומעם ישראל במידה מרובה. אני כבר לא מדבר על עקירת עבודת האלילים וכל האכזריות ועקידת הילדים, כן, והשחיתות שהייתה נפוצה בעולם, ושוב אני אומר אני לא רוצה לטעון את הטענות האלה לגבי היום, אני טוען את הטענות האלה במובן ההיסטורי, זאת אומרת מאיפה זה הגיע ואיפה זה ניתן. כי הדברים האלה יש להם איזושהי משמעות כשאנחנו מסתכלים על התגלות, אז במובן הזה לפחות, גם אם לא במובן הדתי אבל במובן המוסרי והערכי, בהחלט נראה שיש פה איזשהו סוג של מתן תורה, זאת אומרת איזשהו סוג של התגלות, באים ערכים ניתנים לאדם לקבוצה מסוימת ומשמה זה באמת מתפשט לכל העולם. והיום ברוך השם אני חושב שזה כבר כמעט מוסכם ונפוץ מאוד, וזאת בדיוק המשמעות של אינטראקציה שקרויה התגלות, זאת אומרת האינטראקציה עם הקדוש ברוך הוא שנותן משהו ודרך המעמד הזה זה נפוץ בכל העולם. למרות שמדובר רק על המוסר ודיברתי כבר שהמוסר לא יכול להיות התכלית האחרונה של העניין הזה, עד היום נדמה לי גם אחרי שזה עבר סקולריזציה, כן חילון, השיח המוסרי משתמש הרבה פעמים בז'רגון דתי, כן, איפה צלם אלוהים כן של האדם, כל מיני טענות, ציטוטים כמובן, עשרת הדיברות וכולי. אנשים שהם אתאיסטים מוצהרים ממשיכים להשתמש בז'רגון הזה וזה מעיד אני חושב על שני דברים. מעיד א' כמובן על מקור הדברים, שמקור הדברים הוא שם גם אם אתה בסופו של דבר לא מקבל את המעטפת הדתית שהייתה להם פעם. וב' נדמה לי, למרות שעל זה כמובן אפשר להתווכח, אבל נדמה לי שישנה איזושהי תחושה, גם מי שלא מודה בזה כלפי עצמו, שזה בא משם, זאת אומרת שבלי זה אין לערכים האלה תוקף אמיתי, ועל זה דיברתי בשיחה הרביעית על הראיה מן המוסר, כן שבעצם בלי הז'רגון הדתי לעשות שיח מוסרי בז'רגון חילוני לא מעורר אמון, ובצדק, כי פילוסופית לדעתי הוא לא תקף. אבל אני חושב שהכוח שלו בעולם הוא חלש, הוא חלש גם ביחס לאנשים שלא מקבלים את האמונה הדתית, כן לא מקבלים את קיומו של אלוקים כטענה עובדתית, והם גם לא יודו בזה שזה שיח חלש, אבל העובדה שממשיכים להשתמש בז'רגון הדתי נדמה לי שאומרת בכל זאת משהו, זה נקודה אחת. נקודה שנייה זה כמובן השרידות, שרידות של עם ישראל אני מתכוון, אין אני חושב שאין דוגמה נוספת לשרידות כזאת בהיסטוריה של העולם. אני לא מדבר על משך השנים, אני לא יודע סינים זה יכול להיות שזה בערך אותו זמן, אני לא בדקתי בדיוק, אבל תחת האילוצים, הרדיפות, הבעיות שאיתן העם הזה התמודד, אני חושב שהשרידות הזאת אין לה אח ורע. יש אגב את טוינבי, היה היסטוריון אנטישמי ידוע והתמחה בשרידות של תרבויות עתיקות, זאת הייתה ההתמחות שלו, והוא בעצמו אמר כאנטישמי שאין לזה אח ורע. זאת אומרת לתופעה הזאת של השרידות של עם ישראל. ואני לא מדבר שתוך כדי ההישרדות הזאת העם הזה ממשיך ליצור יצירות כמו התלמוד, המשנה, הפרשנויות, הוא מצליח לשמר את ההלכה כאיזושהי מסגרת בכל העולם למרות הפיזור, למרות שאין היררכיה פורמלית לאומית שתגבה את המסגרת התרבותית הכללית הזאת, אין מישהו שיאכוף את זה ועדיין אוסף של קהילות שמפוזרות בכל רחבי העולם ממשיכות לשמר א' קשרים, ב' שיח משותף עם המחלוקות ועם מנהגים שונים כמובן והכול, כל זה נכלל בתוך המסגרת של השיח ההלכתי תלמודי, שאת הדבר הזה לדעתי לזה ודאי אין אח ורע. זאת אומרת לזה אין אח ורע אפילו בעם שנמצא במקום אחד. אני לא מדבר על עם שהיה מפוזר בכל העולם, דיבר בשפות שונות, לא הכירו אחד את השני ותקשרו עם יוני דואר ולא עם אינטרנט. אז לעניין הזה ממש אין אח ורע. אני פעם דיברתי על זה בהקשר של האופי של התלמוד, שהוא אופי נורא מוזר במבט ראשון, כי יש שמה איזשהו אוסף של קשרים אסוציאטיביים בין טענות, בין סוגיות, מעבר מנושא לנושא, החלוקה מאוד לא ברורה ולא נשמרת, החלוקה של הנושאים, המשא ומתן לא מסתיים במסקנות ברוב הגדול של הסוגיות, מין איזשהו סוג של שיח חופשי כזה בין אנשים על כל מיני נושאים שונים ומשונים וזהו, שנשאר באמצע תקוע באמצע. ואת הדבר הזה ממסגרים וקובעים בתור הקודקס, הקאנון של היהדות. זה נורא נורא מוזר. היינו מצפים שזה יהיה משהו כמו שולחן ערוך, קיצור שולחן ערוך, רמב"ם, מין איזה כללים יותר מוגדרים וחד-משמעיים. גם שמה לא הייתי מצפה, הייתי מצפה לאיזשהם כללים יותר סיסטמטיים. ברמב"ם זה אוסף של הלכות וממוינות, אבל לא כללים מסודרים שמהם אפשר לגזור את המסקנות. כל הסיפור הזה בנוי בצורה מוזרה מאוד. ואני חוכשב שלפחות במבט לאחור אפשר לראות איזשהו סוג של חוכמה קולקטיבית מאוד חזקה במבנה הזה של התלמוד, כי אם היו קובעים שולחן ערוך כזה במאה ה-15, במאה החמישית סליחה או השישית, אם היו קובעים שולחן ערוך כזה בתור הקאנון היהודי, זה היה מתפרק אחרי 100-200 שנה. כיוון שטקסט קשיח שקובע קביעות חד-משמעיות וצריך להתיישם במקומות מאוד מאוד שונים, צורות חשיבה מאוד מאוד שונות עם אילוצים מאוד מאוד שונים, בתקופות מאוד שונות. אנחנו מדברים על השתמרות של כמעט אלפיים שנה נגיד מתחילת הגיבוש של התלמוד, וזה עדיין ממשיך להיות הטקסט שקובע את איך אנחנו מתנהלים, שבתוכו מתנהל השיח והדיון והוויכוח, אין שום סיכוי להשיג דבר כזה. אם היו קובעים קאנון, אז לא היינו פה היום. אם היו קובעים קאנון כמו השולחן ערוך, שוב פעם לא היינו פה היום כי הוא היה מתפרק אחרי 100-200 שנה. הפטנט שאותו מצאו שקובעים קאנון, סו-קולד, משהו שהוא הכי לא נראה כמו קאנון, איזשהו סוג של שיח חופשי כזה עם דעות שונות בלי הכרעה, כל אחד יכול להוכיח כל מיני דברים מכל מיני סוגיות ולהתווכח וקשה מאוד להגיע למסקנות ברורות, דווקא הדבר הזה נדמה לי בסופו של דבר עזר לנו לשמר את מסגרת השיח הזאת שתכיל בתוכה את כל הניואנסים והדעות וצורות החשיבה, הכול הכול נמצא ומתנהל בתוך השיח התלמודי.

[Speaker C] וזה בדיוק הטענה של המהר"ל והמהרש"ל נגד השולחן ערוך. הם לא הסכימו עם כל הרעיון של שולחן ערוך.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שנקרא פולמוס הקודיפיקציה אצל מנחם אלון. ובשני ההקשרים האלה, כן, במאה השתים עשרה השלוש עשרה ואילך זה הרמב"ם ובמאה השש עשרה זה השולחן ערוך והרמ"א, התעורר פולמוס מאוד מאוד חזק, אני מדבר פנימי, פולמוס שכל גדולי הרבנים והפוסקים יצאו נגד הקודקסים האלה. והטענה הייתה בעצם טענה עקרונית נגד קיומו של קודקס באשר הוא. לא בגלל רמב"ם ספציפית או שולחן ערוך ספציפית, לא מוכנים לקבל צורת חשיבה כזאת. לא מוכנים לקבל צורת חשיבה כזאת והסיבות הן אותן סיבות שאני חושב שתיארתי כאן.

[Speaker C] אבל בסוף השולחן ערוך התקבל.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, השולחן ערוך בסופו של דבר התקבל זו אני חושב מילה קצת מוגזמת, אבל כן, הוא מהווה איזשהו סוג של שלד שמסביבו, אגב הנושאי כלים הראשונים של השולחן ערוך, גדולי הפוסקים של המאה השש עשרה השבע עשרה קבעו כלל שאין להורות הלכה מתוך השולחן ערוך. אין להורות הלכה מתוך השולחן ערוך. אחרי זה באו פוסקים במאה השבע עשרה השמונה עשרה ואמרו כיוון שסביב השולחן ערוך יש נושאי כלים שמתווכחים עליו ומביאים את המקורות מהגמרא ודנים ומסייגים וכולי וכולי וכולי, זה מה שמתיר לנו לפסוק מהשולחן ערוך. העובדה שהוא לא נשאר שולחן ערוך, זה מה שמתיר לנו לפסוק ממנו. זאת אומרת יש פה איזושהי התקבלות של השולחן ערוך ואם תראו עד היום כמה עמדות שונות נמצאות בתוך העולם ההלכתי שכולן נתלות בשולחן ערוך, אז תבינו עד כמה הקיבוע של השולחן ערוך הוא קצת אשלייתי. זאת אומרת זה לא באמת קיבוע אמיתי, הנושאי כלים שלו חולקים עליו כמובן, וזה לא רק האנשים שמסביב. לכן אני חושב שההישרדות של מערכת שהיא מצד אחד כל כך גמישה והגמישות הזאת היא זו שאפשרה לה לשרוד, היא באמת תופעה מאוד מאוד ייחודית. אני לא חושב שיש עוד תופעה כזאת בעולם, בתרבות, איזושהי תרבות ששרדה באופן כזה. אני לא מדבר אפילו כן על אמירות שנשמעות היום כבר ממש פתטיות כמו כיבוד דעות הזולת וניהול ויכוח מתורבת, אבל כן יש לנו איזושהי זכות יוצרים בעניין הזה אני חושב, למרות שאנחנו לא כל כך מצטיינים בזה בזמן האחרון. וזה חלק ממה שאפשר את אותה שרידות, זאת אומרת דווקא בגלל שלא הייתה הכרעה שזרקו הצידה את כל מי שלא הוכרע כמותו, אלא כמו שהמשנה בעדויות אומרת, השאירו את דברי המטהר בין דברי האוסרים, את דברי המיעוט בין דברי הרוב, את כל זה השאירו לדורות כיוון שיש איזשהו סוג של אידיאליזציה של המחלוקת או של ריבוי הדעות. והאידיאליזציה הזאת היא מאוד חכמה גם במובן של השרידות. אנשים חושבים שזה תשלום שאנחנו משלמים בשביל המוסר או בשביל היחס הנאות כלפי הדעות האחרות, אני חושב שקודם כל יש לדבר הזה ערך שרידותי. זאת אומרת קודם כל זה אינטרס. זה אינטרס כיוון שבלי זה אנחנו לא שורדים, זאת אומרת אם כל מי שמנצח זורק את כל השאר הצידה לא יישאר זכר מכל המערכת הזאת. זה לקח מעניין אני חושב גם לימים האלה אבל אני לא אכנס לאקטואליה. בכל אופן השרידות זה הדבר השני. עם היצירות והתפתחות לאורך התקופה הזאת, תקופה של הפיזור וחוסר מערכת מאורגנת שבתוכה אנחנו פועלים. המערכת המאורגנת שבתוכה אנחנו פועלים היא ספר. היא לא מוסדות חברתיים ולא שלטון כלשהו, בטח לא עם משטרה אפקטיבית. זה פשוט ספר. יש ספר שבתוכו אנחנו חיים, התלמוד. זה דבר מדהים, זאת אומרת אנשים אני אחוז התפעלות כל פעם שאני מדבר על זה אני מתרגש, אחוז התפעלות מהדבר הזה. אין תופעה כזאת בעולם. זה מדהים הדבר הזה. כן, אני אף פעם לא מצליח להבין את האנשים שהתלמוד לא מדבר אליהם, אני לא יודע מבחינתי זה ממש זה נשמת אפנו. זה מי שלא מתפעל מזה הוא אטום במובן מסוים בעיניי. בכל אופן, אפשר שאלה?

[Speaker E] כן. לא הבנתי מה אתה בא להדגים באמצעות זה שעם ישראל שרד, את ההבטחה האלוהית בתנ"ך או

[הרב מיכאל אברהם] אני מגיע לזה עוד מעט. אני מגיע לזה עוד מעט. קודם כל אני מצביע על הייחוד. אחרי זה נראה מה זה אומר הייחוד הזה. אוקיי? אז זה דבר שני, כן אז עוד פעם, המורשת המקור של הערכים ההפצה שלהם וכולי. השרידות שלנו עם היצירה שתחת האילוצים עם היצירה שנעשית תוך כדי התהליכים האלה. הדבר השלישי זה ה- השפה והלאומיות, וילה בג'ונגל אם תרצו, כלשון של מישהו שאני לא אוהב, ועוד ועוד תופעות שאנחנו כבר קצת ליבנו גס בהם, גם הדברים האלה הם דברים די ייחודיים בהיסטוריה של העולם, בטח כשאנחנו מדברים על היסטוריה של רדיפות והשמדות ולאורך אלפי שנים, כמובן בשואה במאה ה-20 זה היה כמעט ה, לא כמעט, היה הפסגה של כל העניין הזה, ותוך כדי זה עם המשקל הסגולי האדיר של יהודים בתוך היצירה בחזיתות השונות של התרבות העולמית, בעיקר המערבית, אבל התרבות העולמית, נדבר על אומנות, על מדע, על ספרות, על כל התחומים, אידיאולוגיות, כל מיני תכונות שבעיניי הבולטות הזאת קשה להתעלם ממנה כתופעה סטטיסטית. אני אוסיף לזה אולי גם את האנטישמיות הבוטה שיש בעולם כל הזמן, שהיא כמובן אפשר גם להסביר אותה כחלק מאותה תגובה לאותה בולטות שתיארתי קודם, אבל זה אני חושב לא הסבר מספיק אם מסתכלים על זה כך. אפילו היחס למדינת ישראל כל פעם מעורר אצלי תדהמה. אני לא חושב שיש דוגמה לדבר הזה שמדינה נלחמת נגד קבוצות שביסודן מובילות טרור ומובלות על ידי טרור, מדינה דמוקרטית, והעולם הנאור באופן די סיסטמטי יוצא נגד הדמוקרטיה ובעד הקבוצות האלה. זה ממש מוזר, אני לא יודע, לא חושב שיש עוד תופעה כזאת או הרבה תופעות כאלה בעולם. יש תמיד כמובן את הטענות האוריינטליסטיות והפוסט-קולוניאליות, התסכול המערבי על היותם קולוניאליסטים שגורם להם תמיד לתמוך בכל מיני קבוצות אלימות חשוכות ופרימיטיביות. יש איזושהי נטייה נוסטלגית כזאת במערב או פטרנליסטית אפילו הייתי אומר לתמוך בקבוצות אלימות ולא צודקות כפיצוי לתסכול הפוסט-קולוניאליסטי שלהם, אבל זה לא מאפיין את המדינות, זה מאפיין קבוצות הזויות בצד השמאלי של המפה הפוליטית. היחס למדינת ישראל עוד פעם, זה לא שכל המדינות הן ממש נגדנו כל הזמן ולא עוזרות, עוזרות לנו וגם תומכות בנו פה ושם, ועדיין ההתייחסות למאבק שמתנהל פה בעיניי מאוד מאוד לא מאוזנת ולא טיפוסית. בפרט כשמדובר במאבק כזה בין דמוקרטיה לבין קבוצות אחרות שלהגיד שהן לא דמוקרטיות זה מחמאה, או איך הן מתייחסות למיעוטים ולנשים שלהן, לא של אחרים. ואיפה איך ההזדהות העולמית הזאת אפשר להבין אותה שכל הזמן כל הזמן עוסקים רק בעוולות שמדינת ישראל עושה. אני לא מצליח להבין את הדבר הזה, ועוד פעם באמת אני לא רוצה להיכנס פה לפוליטיקה ובטח יש פה בעלי השקפות שונות, אבל סתם להסתכל על התופעה. אפשר להגיד שאנחנו יותר צדיקים או פחות צדיקים, אבל נדמה לי שההתייחסות הזאת היא התייחסות לא פרופורציונלית. ויש משהו בהתייחסות הזאת שבעיניי הוא ייחודי וטעון הסבר. המכלול של התופעות האלה אומר שיש פה איזושהי תופעה מאוד ייחודית בתולדות האנושות. ואם אני מצרף את זה לכל מה שראינו עד עכשיו, אז זה אומר שבעצם יש ראיות לזה שקיים אלוקים, התגלה או סביר מאוד שהתגלה, מגיעה מסורת שהוא התגלה. ההתגלות הזאת הורישה לעולם סט של ערכים שעד היום בעצם הוא השלד שעליו בנויה החשיבה הערכית של העולם. כמובן היום כבר נושאים אותה אנשים רבים, אבל זה השלד, ומי שנשא את המסר הזה כעם ישראל יש לו איזושהי היסטוריה מאוד מאוד מאוד ייחודית מכל האספקטים שתיארתי כאן. מה זה, כן, הזכרתי את טוינבי, יש עוד, מרק טוויין ועוד כל הציטוטים ששמענו בבני עקיבא, אני לא אחזור אליהם כאן. השאלה מה בעצם הדבר הזה אומר. יש… יש שני שני טיעונים שאפשר לטעון לגבי מיוחדות. וכאן אני רוצה להתייחס לשאלה שנשאלה פה קודם. אפשר לטעון מכוח המיוחדות הזאת שכנראה הקדוש ברוך הוא בעצם מחולל את ההיסטוריה הזאת שלנו, מלווה אותנו כל הזמן, ועובדה רואים יש משהו מאוד מאוד חריג ושונה בהיסטוריה שלנו. זאת טענה אחת. במקומות שבהם יש ניסים גלויים או אני לא יודע דברים מהסוג הזה אז כן אז זאת הפרשנות המתבקשת. אבל נדמה לי שלפחות בדורות האחרונים כשאנשים מדברים על ניסים הם קצת קצת נסחפים. זאת אומרת החזרה של עם ישראל, ההצלחה להקים מדינה, ניצחונות במלחמות או כל ההצלחה של המדינה הזאת וכולי וכולי, זה אכן חריג. אבל חריג ונס זה לא מילים נרדפות. זאת אומרת השאלה אם אני יכול לשים את האצבע על משהו שקרה פה נגד חוקי הטבע. כי לא כל דבר חריג הוא נגד חוקי הטבע. אני אתן למשל לפני שאני אכנס יותר לעניין הזה, אני אתן אולי רק פרשנות אפשרית אחרת לאותה חריגות שגם היא קשורה למעורבות של הקדוש ברוך הוא אבל בלי ניסים. זאת אומרת גם אם הקדוש ברוך הוא לא חולל את החזרה שלנו לארץ ואת הניצחון במלחמות ואת השרידות ואת כל מה שדיברתי קודם, עדיין יכול להיות שהתרבות שאותה קיבלנו ופיתחנו סביב התורה שקיבלנו היא זו שעזרה לנו לשרוד באופן טבעי. זאת אומרת עם שזאת התרבות שלו ישרוד יותר טוב מעמים אחרים בתהליך טבעי, לא בגלל מעורבות של הקדוש ברוך הוא אלא כי התרבות הזאת יש לה איזשהו סוג של כוח או יכולת שרידותית כן, אדפטציה אם תרצו שאין לתרבויות אחרות. עכשיו זה גם הסבר אפשרי כי אחרי שיש לנו תרבות כזאת שצריך לחזור לציון וזה והובטחנו שנחזור לציון והכל, אתם מבינים שלא צריך באמת שהקדוש ברוך הוא יתערב כדי שנחזור לציון. זאת אומרת מספיק שיש אתוס כזה שמלווה אותנו כבר אלפי שנים בשביל שיקומו כמה אנשים עם יוזמה, טוב שהדוסים לא שלטו בכל הסיפור הזה, מישהו גם היה צריך לעשות משהו, ובסופו של דבר העסק הזה מתממש. זה שהוא מתממש זה לא חייב להיות מעורבות אלוקית ניסית ישירה. זה יכול להיות תוצאה של אותה תרבות שבתוכה אנחנו חיים ופועלים כבר אלפי שנים שמקורה בקדוש ברוך הוא. אז זה מה שנקרא טילים דור שלישי כן, אתה שגר ושכח. כן אתה אתה מנחיל איזושהי מורשת או איזשהו אתוס תרבות כלשהי לעם ישראל ומשם והלאה הסיפור הזה עובד כמו שהוא עובד. זה לא צריך שהקדוש ברוך הוא יעשה את הדברים האלה כי אני קצת אלרגי לראיות למעורבות של הקדוש ברוך הוא מכוח חריגות כמו שאני אדבר על זה עוד מעט. אז לכן כן אני דיברתי על זה אני חושב בעבר ואני גם כתבתי על זה שאני לא לא חושב שיש מעורבות אלוקית אקטיבית בהיסטוריה לפחות בדורות האחרונים וכל הראיות שתמיד מביאים והניסים הגלויים וכל מיני דברים מהסוג הזה הם לא ניסים לא גלויים ולא מוכיחים שום דבר. אבל הם כן ייחודיים. הם ייחודיים במובן הזה שזה כן אומר שיש פה משהו מיוחד בעם הזה שמצליח לשרוד ולפרוח ולשגשג בתוך המערכת האילוצים הזאת אבל המשהו הייחודי הזה לא בהכרח מוכיח מעורבות אלוקית. הוא לא בהכרח מוכיח שיש עזרה אקטיבית של הקדוש ברוך הוא שמקפיא את חוקי הטבע כדי שאנחנו נוכל לעשות את מה שאנחנו עושים. לא, ממש לא. אני לא חושב שיש איזושהי אינדיקציה לדבר הזה אלא אלא זאת תרבות שיש לה את הכוח הזה ובמובן הזה גם זה משמעותי כי זה אומר משהו על האיכות ועל המקור של התרבות הזאת. זאת אומרת מעבר לשאלה אם הקדוש ברוך הוא עשה פה את הדברים האלה. הקדוש ברוך הוא עשה אם הקדוש ברוך הוא עשה כל דבר ייחודי אז הוא גם עשה את השואה הוא גם עשה צונאמי הוא עשה המון דברים שעליהם פחות היינו מודים לו. אני לא חושב שזאת המסקנה המתבקשת, זאת לא מסקנה וזה גם לא מסקנה הכרחית לצורך הטיעון שאני מדבר עליו כאן. זאת אומרת אני לא צריך את המעורבות של הקדוש ברוך הוא בהיסטוריה כדי לטעון את הטענה שאני טוען פה. עכשיו אני רוצה לעבור באמת קצת יותר לעניין הזה של הנדירות של האירועים וכולי כי אנחנו צריכים להבין מה זה אומר אירוע חריג או אירוע נדיר. תראו יש אפשר להבחין בין שני סוגי אירועים בהקשר הזה. יש אירוע שהוא נדיר ומיוחד ויש אירוע שהוא נדיר אבל לא מיוחד. שני אירועים שני סוגי אירועים נדירים לדוגמה. אם אני מטיל קובייה הוגנת, כן? זאת אומרת שהסיכוי שלו לקבל כל פאה הוא שווה, והיא נופלת מאה פעמים רצופות על שש. אז אני חושב שרובנו נסכים שזה לא סביר שמדובר במקרה. זה כנראה לא מקרה, אנחנו נחשוד אולי הקובייה לא הוגנת, אולי מישהו היה מעורב פה, לא סביר שזה מקרה כי זה אירוע נדיר ומיוחד. אוקיי? הסיכוי לזה של מאה פעמים רצופות שש זה אין איזה סיכוי כן זה שש בחזקת מינוס מאה, זאת אומרת זה משהו בלתי נתפס איזה שבעים אפסים או משהו כזה. זה סוג אחד. סוג שני זה אירוע נדיר ולא מיוחד. לדוגמה, אני מטיל קובייה מאה פעמים ויוצאת איזושהי סדרת תוצאות, שלוש, אחת, שש, חמש, שש, שתיים, ארבע, אחת, ארבע, שש, שלוש, שתיים, לא משנה, תרשמו סדרה של מאה מספרים מאחת עד שש. הדבר הזה הוא ייחודי כמובן והסיכוי לקבל אותו הוא אותו סיכוי עם שבעים אותם שבעים אפסים. אבל הוא לא מיוחד. הוא לא מיוחד במובן הזה שאם הייתי מטיל מאה פעמים קובייה, איזושהי תוצאה צריכה להתקבל וכל תוצאה שתתקבל תהיה תוצאה נדירה. אוקיי? ההבדל בינה לבין התוצאה של מאה פעמים רצופות שש זה שהתוצאה הזאת היא נדירה אבל לא מיוחדת. התוצאה של מאה פעמים שש היא נדירה, הסיכוי לקבל אותה הוא אותו סיכוי כמו הסיכוי לקבל כל תוצאה אחרת, אבל היא חריגה, היא מיוחדת. אוקיי? וכיוון שכששיש תוצאה שהיא נדירה וגם מיוחדת, זה טעון הסבר. אוקיי? זאת בעצם זאת בעצם הטענה. עכשיו, יש עוד נקודה חשובה בהקשר הזה, מה קורה אם יש לנו איזושהי ידיעה מוקדמת על זה שתצא הסדרה המיוחדת המסוימת הזאת? נגיד מישהו אמר לי מראש את סדרת מאה המספרים שיצאו בהטלות האלה. אז כאן גם אם הסדרה היא נדירה ולא מיוחדת, אבל אם מישהו אמר לי מראש שהמספרים האלה יצאו, זה עצמו הופך את הסדרה למיוחדת. כי הסדרה הזאת זאת אותה סדרה שהוא אמר מראש שהיא תצא. ולכן דה פקטו זה הופך להיות סדרה מיוחדת. זאת אומרת גם אירועים לא מיוחדים אם מישהו חזה אותם מראש או אמר מראש שהם יקרו זה בעצם כבר טעון הסבר, זאת אומרת כאן זה הופך להיות כן מיוחד, נדיר ומיוחד. אוקיי? כמובן אם מישהו צפה מראש שיהיה אירוע נדיר ומיוחד זה בכלל טעון הסבר בריבוע. נכון אם מישהו יגיד מראש שיצאו פה מאה פעמים שש בהטלת הקובייה. אז פה זה שני היתרונות. זאת אומרת זה גם אירוע נדיר ומיוחד, לא נדיר ולא מיוחד, וגם יש ציפייה מראש או צפייה מראש שהוא יקרה. אוקיי? אז הטענה בעצם שאני רוצה לטעון זה שכשאנחנו מסתכלים על האירועים או התכונות של עם ישראל שתיארתי קודם אז תמיד ברקע ישנה תהייה,

[Speaker F] יש לך עזרה?

[הרב מיכאל אברהם] מה? רגע, אני אעשה מיוט פה. תמיד ברקע ישנה איזושהי תהייה האם אפשר להסיק מהנדירות הזאת איזה שהוא סוג של מסקנות, כן? הניצחון במלחמת ששת הימים, כל מיני ספרי ניסים על לא יודע מה בגוש קטיף שמה עם הטילים שנפלו שאף אחד לא נפגע, מכירים את כל הניסים המצחיקים האלה? אז זה כל מיני דברים מהסוג הזה, שזה הכל רוב זה שטויות מוחלטות, חלק זה שטויות לא מוחלטות, אבל זה הכל שטויות. אז הטענות שמלוות או התחושות שמלוות טענות כאלה לגבי ייחודיות הן תמיד טענות מהסוג של האם זאת ייחודיות לא סבירה? האם זה נדיר ומיוחד או זה נדיר ולא מיוחד? כן, הדוגמה החביבה עליי בהקשר הזה, יש ספר הברבור השחור של טאלב, נסים טאלב, הלבנוני, הכלכלן הלבנוני הזה, האיש בורסה הלבנוני הזה, שהוא כתב ספר מאוד פופולרי בעולם על כל מיני תופעות סטטיסטיות מהסוג הזה, בהקשר של בורסה אבל לא רק. והוא למשל טוען, אומר בואו תיקחו למשל אדם כמו וורן באפט. אוקיי? וורן באפט, כן, זה משקיע אגדי שמצליח לאורך עשרות שנים להצליח בהשקעות שלו. אוקיי? זאת הטענה. אז הוא אומר המסקנה המתבקשת היא שוורן באפט הוא כנראה גאון. גאון כלכלי. כי עובדה שזה ממשיך באופן מתמיד עשרות שנים האיש מצליח בהשקעות שלו. פחות או יותר אני מניח שגם הוא מדי פעם נכשל אבל בגדול הוא מצליח באופן די סיסטמטי. האם זה באמת אומר משהו על יכולותיו של וורן באפט? אז הוא אומר, נסים טאלב אומר בואו תחשבו למשל על מיליון איש שנכנסים לעולם ההשקעות. עכשיו מתוכם אחרי חודש חמש מאות אלף יפרדו כי הם כבר לא בשוק הם יפלו. החמש מאות אלף האחרים יקבלו את הכסף שלהם שנפלו וימשיכו. אחרי עוד חודש עוד מאה מאתיים שלוש מאות אלף איש יפלו. אחרי שנה עשר שנים עשרים שנה יפלו תשעים ושמונה אחוז מהם. כמה נגיד אחרי לא יודע מה חמישים שנה רצופות אז יהיו בודדים אחד שניים שלושה חמישה לא יודע כמה שחמישים שנה רצופות הם ממשיכים להצליח בהשקעות. לא יודע מה מאה שנה יכול להיות שעדיין יהיה אחד שימשיך. סטטיסטיקה. עכשיו אחרי מאה שנה אנחנו נסתכל על האחד הזה שמעל מאה שנה מצליח בהשקעות ואנחנו נגיד וואלה מדובר בגאון כלכלי גאון פיננסי. לא זה פשוט תוצאה של סטטיסטיקה. זאת אומרת יכול להיות שאין לו שום יכולת מעבר לשאר המיליון שהיו בשוק. ברמה העקרונית אני אומר אין לי מושג אני לא מכיר את וורן באפט ואני לא מבין בתחום הזה. אבל אני אומר ברמה הסטטיסטית גם אם לא היה לו שום כישורים מעבר לכל שאר המיליון שנכנסו לשוק עדיין הסטטיסטיקה אומרת שאחד יכול להישאר ולהצליח לאורך זמן ארוך חמישים שנה לא יודע כמה שבעים שנה אדם אחד מתוך המיליון ימשיך להצליח. אז זה בעצם אומר שיכול להיות שיש תופעה נדירה מאוד. אנחנו כמובן באופן טבעי נוטים להסיק ממנה מיד מסקנות אז הוא גאון כלכלי אם הוא הצליח אבל הרבה פעמים יש לזה פשוט הסבר סטטיסטי. ההסבר הסטטיסטי אומר שמישהו אחד מתוך כל הלוזרים שנכנסים לשוק מישהו אחד כן ישרוד חמישים או שבעים שנה והמישהו הזה במקרה קוראים לו וורן באפט. עכשיו אני לא אומר שזה המצב אני רק מעלה את האפשרות או את האפשרות הפרשנית הזאת. כשאנחנו רואים אירוע חריג צריך לבדוק אחת הדרכים אגב לעשות את זה זה לבדוק התפלגויות. זאת אומרת אם אני אגלה שוורן באפט הוא באמת יחיד שהצליח לא יודע מה חמישים שנה שבעים שנה לא יודע כמה אבל מי שהצליח ארבעים שנה היו חמישה מי שהצליח שלושים שנה היו עשרים מי שהצליח עשרים שנה היו מאה זאת אומרת וההתפלגות בסך הכל נראית כמו איזושהי פירמידה סבירה ונשארנו עם אחד למעלה זאת אינדיקציה לזה שבאמת יכול להיות שהוא לא מוכשר במיוחד אלא זאת תוצאה סטטיסטית. אבל אם וורן באפט נשאר אחד משנת השלושים עד שנת המאה והוא כל הזמן רק אחד אז זה פחות סביר. זאת אומרת אם זה לא פירמידה אלא מתנקז לאדם אחד והאדם הזה ממשיך להצליח עוד עשר שנים ועוד עשר שנים הלאה והלאה זה כבר פחות סביר. זאת אומרת יש כשאנחנו רואים תופעה נדירה אנחנו צריכים להסתכל על ההקשר על ההתפלגות שמסביב כי בלי זה קשה מאוד להסיק את המסקנות. אני לא יכול להימנע פה מלהביא את הדוגמה שכבר הבאתי כמה פעמים בעבר על התאונה בגדרה הסיפור המיתולוגי על אנחנו נסענו באחד בלילה עם המשפחה מאיזה שמחה בכפר חב"ד חזרה לירוחם. ובגדרה יצאה איזה מישהי מהצד מתברר נהגת צעירה בדיוק גמרה קיבלה רישיון יצאה מהצד זה שלפני בלם אני נכנסתי בו והאוטו גמר את הקריירה. באחד בלילה עם שמונה אנשים בגדרה בדרך לירוחם. אני עוד לא מספיק לפתוח את הדלת של הרכב ולהבין מה קרה פה נעצר לידי רכב גדול ריק של שכן שלי מירוחם שהכניס אותנו כל השמונה לתוך הרכב שלו ולקח אותנו הביתה. זאת אומרת עוד לא הספקנו לחשוב מה אנחנו עושים איך מזמינים שתי מוניות ומשלמים על זה לא יודע אלפי שקלים בשביל להגיע מגדרה לירוחם בחור עבר ואז מתברר שגם הוא עבר הרפתקאות הוא בכלל הוא נוסע קבוע והוא אף פעם לא מאבד את הדרך והכל מצוין והערב איכשהו הוא פספס את הפנייה בלטרון הגיע לרמלה והגיע לגדרה. הוא אומר אני לא יודע איפה אני מסתובב בכלל. ואז הוא עבר לידנו ואשתו אומרת לו תסתכל אריה משפחת אברהם פה. אומר אוקיי משפחת אברהם פה. הם עוד לא ראו שהייתה תאונה. זה ממש קרה. זאת אומרת הם עוד לא הבינו שאנחנו צריכים בכלל עזרה הוא אומר לא לא תעצור יכול להיות שבכל זאת הם צריכים משהו. הוא עצר והשאר היסטוריה. לכאורה זה נס גלוי, זה ברור יד השם בצורה חד משמעית. אבל כשאתה שואל את עצמך כמה אנשים נתקעו באחד בלילה במקום רחוק מביתם בתאונה ולא עצר לידם שכן, או עצר לידם שכן עם רכב קטן שלא הכיל את כולם, או השכן שעצר לידם עם רכב גדול לא איבד את הדרך או לא פספס את הפנייה בלטרון אלא באמת עבר שמה באופן טבעי. אפשר לפרק את הנס הזה למרכיביו ולייצר איזושהי התפלגות של מקרים שבסוף בסוף יוצא שנגיד ההסתברות, סתם אני זורק מספר כי זה לא חישוב רציני, אבל ההסתברות של דבר כזה זה אחד למיליון נגיד, סתם. אוקיי. עכשיו לאורך ההיסטוריה יש מיליון אנשים שנתקעו בלילה במקומות רחוקים. השאלה היא לכמה מהם קרה הנס הזה. אם זה קרה לשניים, שלושה, חמישה אנשים אז זה כבר לא נס, בסדר, זו סטטיסטיקה. מתישהו זה צריך לקרות. גם סיכוי של אחד למיליון קורה אחד למיליון. כן, זה כמו המכתב, המכתב חביב עליי של הרב שך. יש לו איגרת על אנטבה. היה ויכוח האם לצאת למבצע כזה לסכן חיילים או לא לקחת סיכונים כי הסיכוי להצלחה הוא קטן, כל מיני ויכוחים, אני לא מדבר בתוך הצבא, אני מדבר כרגע בציבוריות. אז כנראה שמישהו שאל אותו והוא אמר שלדעתו לא נכון לעשות דבר כזה. זאת אומרת, לא נכון לסכן חיילים בשביל סיכוי קטן להצליח להציל את בני הערובה שמה באנטבה. בסוף עשו את המבצע והתוצאות ידועות, זה הצליח. זאת אומרת כן היו מחירים, אבל זה הצליח. אז חזרו לרב שך ואמרו לו נו הרב אתה רואה טעית. אמר למה טעיתי? לא טעיתי כלום. אני אמרתי שהסיכוי חמישה אחוז שזה יצליח, ועל חמישה אחוז אסור לצאת למבצע. כשאני אומר חמישה אחוז שזה יצליח פירוש הדבר שיש חמישה אחוז שזה יצליח. זאת אומרת נגיד אם היו עושים מאה מבצעים כאלה אז חמישה היו מצליחים, אז המבצע הזה שאותו עשו הוא מבין אלה שהצליחו. האם זה מוכיח שלא צדקתי מעיקרא? לא. יש סטטיסטיקה. טוב, גם על זה אפשר קצת לפלפל, אפילו כתבתי על זה פעם, יש פה בכל זאת איזשהו טוויסט, אבל ברמה העקרונית אני אומר יש לנו איזושהי נטייה להסיק מסקנות מאירועים מיוחדים. כל דבר מיוחד שקורה מיד אנשים מכריזים עליו בתור נס, יד השם מעורבת בעולם. אין לזה שחר. אין לזה שחר כי דברים מיוחדים קורים כל הזמן באופן טבעי. אם דברים מיוחדים לא היו קורים זה היה נס, בגלל שהטבע אומר שדברים מיוחדים יקרו. יש סטטיסטיקה והסטטיסטיקה אומרת שאירוע שהסיכוי שלו הוא אחד למאה קורה אחד למאה. זה המשמעות שאנחנו אומרים שהסיכוי שלו הוא אחד למאה, אוקיי? אז להגיד שהוא לא יקרה בגלל שהסיכוי שלו הוא אחד למאה, אם הוא לא יקרה למרות שהסיכוי שלו הוא אחד למאה זה נס. אז לכן ההיתלות הזאת באירועים נדירים היא היתלות מאוד מאוד בעייתית. עכשיו למה? כי האירועים הנדירים האלה יכול להיות שהם נדירים ולא מיוחדים. בשביל להסיק מסקנות צריך שהאירוע יהיה נדיר ומיוחד. אוקיי? עכשיו פה בהקשרים היסטוריים, ההקשרים שדיברתי עליהם קודם, קשה קצת לקבוע בצורה ברורה האם הנדירות הזאת היא נדירות מיוחדת או סתם נדירות. כן, השרידות שתארתי קודם, היא שרידות מיוחדת, היא שרידות נדירה במובן הזה שזה קורה אחד למאה עמים אז לאחד למאה עמים זה קרה, בסדר אוקיי, אין פה שום דבר מיוחד ובמקרה זה אנחנו. או שזה באמת נדירות מיוחדת. אני אישית נוטה לחשוב שיש פה משהו מיוחד, לא רק סתם נדיר. והסיבה לזה היא שאני לא חושב, זה כמו עם וורן באפט, תבדקו את ההתפלגות. זאת אומרת האם יש עמים שהצליחו בשמונים אחוז מהפרמטרים שלנו? שני עמים. וחמישים אחוז מהפרמטרים שלנו חמישה עמים, וכן הלאה, ואז נוצרת איזושהי פירמידה סטטיסטית סבירה. אבל אם יש בכל הפרמטרים האלה רק עם אחד לאורך המון שנים אז זה אומר שיש פה איזושהי התפלגות לא סבירה. זה משהו שהוא גם נדיר וגם מיוחד ולא נדיר אבל לא מיוחד, כן כמו הקריטריון של וורן באפט. לכן עוד פעם נטייה אישית שלי אבל אני רוצה להוסיף לזה וזה סוגיה שרבים נזקקים אליה ואני ככה תמיד נרתעתי ממנה עד שכתבתי את הספר כי אמרתי זה לא ישר, זאת אומרת גם להיות רציונלי באופן לא ישר זה לא ישר. זאת אומרת מדובר על כן מה שמדברים על נבואות שהתגשמו שהתורה בעצם או הנביאים לא משנה אני מדבר כרגע על התורה, התורה בעצם מנבאת כל מיני דברים והדברים האלה התגשמו אז זאת ראיה לזה שהתורה ידעה מראש מה יקרה וזה תמיד. זה מעצבן אותי הטיעונים האלה. למה זה מעצבן אותי? אני אסביר עוד מעט, אבל באופן עקרוני זה מעצבן בגלל שאנחנו מרשים לעצמנו לעשות פרשנויות לפסוקים, ללוש אותם בכל מיני צורות, ואז לאתר בהיסטוריה איזה שהוא אירוע שמתאים לאיזה שהיא פרשנות שהצלחנו לעשות לפסוק ואז לצהול שהתורה חזתה מראש את מה שיקרה. זה קצת קצת דומה למה שהדילוגים האלה בתורה, הפטנטים האלה של מוצאים כל מיני מידעים חבויים בתוך התורה בדילוגי אותיות, והרבה פעמים התחושה היא שאנחנו מארגנים את האלגוריתם באופן כזה כדי שהוא ייתן את המידע הזה שאותו אנחנו מחפשים. כמו שאמר פעם מישהו, אף פעם לא הוציאו מהתורה מי ירצח את סאדאת, תמיד תמיד מוציאים מהתורה מי רצח את סאדאת. זאת אומרת מי רצח אותו בעבר. ואחרי שאנחנו יודעים את השם שלו, אז אנחנו יכולים גם לארגן קוד כזה של קפיצות בתורה שיתן את השם שלו בצמוד לסאדאת כשאנחנו מארגנים כמובן את המושג צמוד בעצמו הוא מספיק גמיש, כך שנצליח תמיד להגדיר את זה כמשהו צמוד. אז זה עניין די מפוקפק, למרות שעוד פעם אני אומר, זה לא לגמרי מופרך, כי בסך הכל לפני שמישהו רצח את סאדאת, אני לא יודע את מי לחפש. הרי אני לא יודע את השם עדיין. אז זה נכון שיש איזושהי מגבלה מובנית בלמצוא את המידע הזה לפני שהאירועים קרו. אבל מצד שני ברגע שמוציאים הכל אחרי שזה קרה, אז זה נשמע כמו משהו שהוא מבושל אד הוק. אז זה רק דוגמה לדבר הזה. אז גם פה בהקשר הזה, יש כל מיני טענות על נבואות שהתגשמו ואני רוצה טיפה לגעת בנקודה הזאת, ואפילו רק בגלל שהרבה עוסקים בה, למרות שאני אומר עוד פעם, גם אני די מסויג ממנה. אז תראו, בוא נסתכל רגע על כמה פסוקים.

[Speaker F] אבל זה לא זה גם, יש גם עוד נקודה, נבואה שמגשימה את עצמה זה לא רק שהיה ניחוש נכון או

[הרב מיכאל אברהם] לא.

[Speaker F] היה כתוב זה, רצינו להגשים.

[הרב מיכאל אברהם] כלומר היה פה זה קשור למה שדיברתי קודם שבאמת העובדה שיש פה משהו מיוחד או נבואה שהתגשמה, זה לא בהכרח אומר שזאת מעורבות אלוקית. יכול להיות שהתרבות שלנו והנבואות עצמן בכללה הובילה אותנו לאירועים. נכון, זה מה שאמרתי קודם, אבל יש גם אירועים שקרו לנו, לא אירועים שאנחנו עשינו, ושמה זה יותר קשה כבר להגיד את זה. תראו למשל את כן את הנבואות האלה, והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך השם שמה, כלומר מנבאים לנו גלות ושידפו אותנו ויצחקו עלינו וכולי, כן הקריקטורות על היהודי למיניהם. בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי. הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. ועבדת את אויבך אשר ישלחנו השם בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך. ישא השם עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא תשמע לשונו. אגב יש מפרשים שמדברים פה על הנשר זה הסמל של הרומאים, שכל הפסוק פסוק, מה שקרה בגלות של הרומאים, זה פסוק פסוק פה. אפילו מה שמופיע למטה, אכלת בשר בניך, כמובן זה כבר חז"ל מדברים על זה, והשיבך השם מצרים באוניות, כן הפסוק המסיים, והשיבך השם מצרים באוניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה, שזה שאלה נפוצה על הזיהוי של הפסוקים האלה עם גלות רומא. אוקיי, אבל מתברר שכנראה חלק ניכר מעם ישראל באמת הורד למצרים באוניות על ידי הרומאים. הורד למצרים באוניות, זאת אומרת יש פה בהחלט היקף היקף של התממשות של נבואות שהוא די מרשים. וזה ניתן אלף שנה מראש כמעט. התורה אומרת לנו מראש, תשימו לב, שאנחנו נתלש מהארץ שלנו, נתפזר בכל העולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ, בכל העולם, שלא נמצא מנוח באף אחד מהמקומות, ימשיכו לרדוף אותנו כל הזמן, נמשיך לגלות ממקום למקום, הלעג ליהודי, האנטישמיות והשנאה, ונתתים לזעווה לכל ממלכות הארץ בכל המקומות. עם כל הדבר המוזר שיש בהחרגה שיש באנטישמיות שתיארתי, התורה מראש אומרת שהיא תהיה. כן, אפילו רוצחי המונים, אני יודע מה, כמו הגרמנים, לפעמים נראה שהשנאה כלפיהם לא כל כך עמוקה כמו שאנחנו מוצאים בכל מיני מקומות. ביחס ליהודים. הגוי שמגלה אותנו כתוב שהוא יהיה גוי רחוק שלא נדע את לשונו. הוא בא מרומא. בדרך כלל מלחמות קורות בין עמים קרובים. הוא דואה כנשר, שזה הסמל של הרומאים. הלשון שלהם באמת לא הייתה מוכרת במרחב השמי עד שהם הגיעו לפה, זאת אומרת, זה גוי שלא נדע את לשונו. שאר הכובשים מיוון או מהמזרח הקרוב הלשונות שלהם כבר היו פה עוד קודם. אוקיי, מצרים באוניות כבר דיברתי עליהם קודם. עבדים משלו בנו מתי שהרומאים כבשו אותנו, בעצם מי שהיה מי שמלך בנו זה השושלת הורדוס, עבדים, כן, כל מי דאמר מבית חשמונאי אנא בידוע דעבדא הוא. הריסת החומות, ההשתלטות על הארץ, אכילת בשר הילדים, כל הדברים האלה הם אירועים שנצפו אלף שנה מראש וזה לא טריוויאלי. אנחנו נורא התרגלנו לזה, כן, בסדר, רדיפות יש כל הזמן ותמיד וכולי, לא, זה לא, זה ממש אירועים נדירים, כל המכלול הזה, והם נצפו כמעט אלף שנה מראש בכתב. עכשיו יש פה משהו שאני לא הייתי מזלזל בו. זה לא, אני לא חושב שזאת ראיה ניצחת כי בשביל שהראיה הזאת תהיה ניצחת צריך לעבור פסוק פסוק ולנסות לנבא מראש מה הדבר הזה יקרה ולא אד הוק כמו שאמרתי אחרי שהדברים קרו אנחנו פתאום רואים הכל. אם מישהו היה שואל מה בדיוק יקרה, תן לי את הסנריו, תכתוב את ספר ההיסטוריה מראש, אני מניח שאי אפשר יהיה לעשות את זה על בסיס הבסיס מה שכתוב בתורה, אבל עדיין יש פה משהו שנצפה מראש, אירועים חריגים ונדירים וייחודיים, כשבסוף כמובן גם מדובר שנחזור לארץ וגאולה ונקים את בית המקדש מחדש וכל זה כתוב בתורה. כל זה כתוב בתורה. דברים אירועים היסטוריים כן על אלפי שנים קדימה, אירועים במתאר במתאר רחבה.

[Speaker G] יש משהו יותר חזק לדעתי עם הכתוב שהארץ תשמה, שזה ממש נכון שהארץ לא הייתה מיושבת בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון, השממה, אני לא נכנס לכל הפרטים, יש עוד פרטים פה, ולכן הטענה הזאת על הנבואות שהתגשמו היא לא טענה היא לא טענה מופרכת על פניה. כן, יש ונתתי את עריכם חורבה, כן, בויקרא, והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם, כן, חורבן הבית. את זה קושרים לבבל. תראו, יש פה תיאורים שבאמת כן והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה, זה מה שהזכרת עכשיו, ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב והייתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חורבה, אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי הושמה, וזה חז"ל אומרים שבעים שנה של גלות בית ראשון כנגד שבעים שמיטות שהם לא שמרו, ואתם בארץ אויביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה כל ימי הושמה תשבות אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה. אתם לא תשמרו שמיטה ובגלל זה אתם תצאו לגלות שהגלות היא כנגד שנות השמיטה שלא שמרתם. זה חזון די מרשים בפירוט שלו. והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם וכולי וכולי, בקיצור כל הסיפור הזה, ואז בסוף וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהושמה מהם והם ירצו את עוונם יען וביען במשפטיי מאסו ואת חוקותיי געלה נפשם. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם אני השם אלוקיהם אלוהיהם, וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם ארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לאלוהים אני השם. זאת אומרת אנחנו חוזרים חזרה. וכל האירועים החריגים האלה שההיסטוריונים כותבים שהם חריגים כתובים מראש. אז זה נדיר וחריג שגם מנובא מראש. יש פה משהו שלא הייתי מזלזל בעוצמה שלו. עכשיו, אבל בעניין הזה אני רוצה לסייג קצת.

[Speaker F] גם כתוב שאם תקימו מצוות אז יהיה לכם גשם ותבואה והכל יהיה יופי, ואם לא אז זה רואים את היחס את הקשר בין השניים למשל היום.

[הרב מיכאל אברהם] אז תיכף אני תיכף אני אדבר על זה. קודם כל נדמה לי שבדורות האלה לא רואים קשר בין שום דבר לשום דבר, כי באמת אין מאור הגשם זה כבר לא של ההיסטוריה, גשם זה מעורבות אלוקית. מעורבות אלוקית לדעתי לפחות בדורות האלה לא קיימת. השאלה שצריך לבדוק אותה זה באותה תקופה כשכן הייתה מעורבות אלוקית, נבואה, ניסים או כל מיני דברים כאלה, האם שם הייתה איזושהי קורלציה ברורה בין שמירת מצוות לבין גשם, לא יודע, לא בדקתי את זה, אבל אני חושב שבתקופה שלנו היום זה תקופה שלא נכון לבדוק את זה עליה, כי היום הקדוש ברוך הוא בעצם הסתלק מפה לדעתי, ולכן שום מעורבות שלו לא קיימת לא לטוב ולא למוטב. בכל אופן, אבל אני רוצה לסייג קצת את התמונה. בכל אופן, אבל אני רוצה לסייג קצת את התמונה, בכל זאת אי אפשר בלי קצת יצר הרע. א', צריך לבדוק מה זה נקרא אירוע נדיר. אמרתי כבר, יש אירועים נדירים מיוחדים, אירועים נדירים לא מיוחדים. יש עמים אחרים ששנאו, גם את הצוענים שנאו ורדפו פה ושם, זאת אומרת, זה לא חד משמעי, כן, זה לא, לא לוגיקה, לא לוגיקה צרופה. אבל עדיין כמובן, ברגע שאומרים את זה מראש, זה כבר הופך להיות יותר משמעותי. אחרי זה צריך לבדוק את החד משמעיות של הניסוח. עד כמה הניסוח בתורה הוא חד משמעי. ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם, זה גם יכול להיות מטאפורה. הרי אם זה לא היה קורה, מה היינו אומרים? היינו אומרים טוב, התורה התכוונה לומר שהמצב יהיה רע מאוד, זה רק מטאפורה. אוקיי. יכול להיות אגב שכשחז"ל אומרים שזה קרה, גם הם בעצם לא מתכוונים באמת שזה קרה היסטורית, אלא רק משתמשים בזה כמטאפורה להראות כמה גדול היה הרעב. אולי. אז לכן, ברגע שיש לנו תירוצים על כל דבר שלא מתממש, צריך לחשוד בכל הדברים שכן מתממשים. בגלל שזאת תיאוריה שלא ניתנת להפרכה. תיאוריה שלא ניתנת להפרכה, המעמד שלה הוא מעמד מוגבל, כן? האורקל מדלפי תמיד נתן ניבויים, או כל מיני אורקלים, דלפי הוא הידוע יותר, נתן כל מיני ניבויים מה עתיד לקרות, והניבויים האלה תמיד התגשמו. תמיד התגשמו בגלל שהניבוי בעצם אי אפשר היה לפענח אותו בכלל עד שהדבר התגשם. ברגע שהדבר התגשם, הבנו שלזה התכוון האורקל מדלפי, כי הוא שמר על עמימות מספיקה, כך שכל מה שיקרה יתאים למה שהוא אמר מראש. זה פטנט ידוע אגב של כל מיני שרלטנים ובאבות וכל מיני כאלה, שהם מנבאים כל מיני דברים בלשון מספיק עמומה, כדי כשזה יקרה הם יוכלו תמיד להגיד אמרנו את זה מראש, וגם זה לא תמיד מצליח להם. אבל הם מנסים. ואני אגב, יש גם באבות מודרניות, כל מיני אלה עתידנים מה שנקרא היום, איזה שטות, איזה דיסציפלינה סו קולד חדשה של עתידנות. דוד פסיג, מי שמכיר באוניברסיטת בר אילן, זה אוסף של הבלים שלא ראיתי מימי דברים כאלה, אנשים עושים מזה פרנסות אקדמיות מרשימות, זה פשוט אוסף של פטפוטים מטופשים שיותר גרועים מהאורקל מדלפי לדעתי. רק זה עם גרפים ומספרים, אבל חוץ מזה זה בערך האורקל מדלפי, כשתמיד זה מספיק עמום בשביל שכל מה שיקרה איכשהו יסתדר, וזה עדיין לא מסתדר. זאת אומרת, ככה ועדיין מקבלים על זה פרופסור ותפקידים אקדמיים ועושים קריירות אקדמיות מהשטות הזאת. אז יש לאנשים נטייה להאמין לכל מיני מפריחי נבואות קדימה ואפילו לראות את ההתממשות של הנבואות בצורה קצת קלה מדי על ההדק. דבר נוסף, כדי לבדוק את זה בצורה רצינית, צריך לבדוק א', לעבור באופן סיסטמטי על כל הנבואות שיש בתורה, ולראות האם באמת כולן התגשמו. לא מספיק להראות שיש כמה נבואות שבאמת התגשמו באופן מרשים. אם יש הרבה נבואות שלא התגשמו, אז עוד פעם הסטטיסטיקה אומרת אוקיי, אתה מנפק מאה נבואות, שתיים מהן תתגשמנה גם ככה באופן סטטיסטי. אז לכן, בשביל לעשות את העסק בצורה יותר רצינית, צריך לבדוק באופן סיסטמטי את כל הנבואות של התורה. באופן עקרוני אני חושב שיהיה קשה למצוא נבואה שאני יכול לקבוע באופן ברור שהיא לא התממשה, כי בגלל הגמישויות שדיברתי עליהן קודם. אז לכן קשה מאוד להגיע פה לאיזה שהם מדדים חד משמעיים. אבל עדיין, זה בהחלט שווה בדיקה, וצריך לראות כמה כמה עקמומיות פרשנית אנחנו צריכים.

[Speaker G] אבל הנבואות על תנאי, הם לא חייבות להתממש. מה? הם נבואות על תנאי, הם לא חייבות להתממש.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זה עוד רגע אני מגיע לזה. עכשיו באמת יש יש נבואות מסוימות שיכול להיות שזה שהן לא מתממשות זה לא אומר, כן עכשיו אני עובר לצד השני של המטבע. האם אי התממשות של הנבואות זאת פירכה? קודם דיברתי על האי התממשות של הנבואות זאת הוכחה. עכשיו אני שואל האם אי התממשות הנבואות היא פירכה? אני אומר גם כאן לא. למה? וזה כמובן מקרין על הראשון, כי אם זה לא פירכה, אז קשה לראות בהתממשות הוכחה. זה לא ניתן להפרכה. למה זה לא פירכה? זה רב אלחנן וסרמן מביא את הדוגמה, כן, המבדיל על הכוס הויין לו בנים זכרים, הגמרא אומרת. טוב, איננו הרואות שיש אנשים שלא זכו לבנים זכרים, או לא זכו לבנים בכלל, ועדיין סביר להניח שהם הבדילו על הכוס. החזון איש אני מניח שהבדיל על הכוס. לא היו לו ילדים בכלל, ובפרט לא זכרים. איך זה יכול להיות? הגמרא אומרת המבדיל על הכוס הויין לו בנים זכרים. טוב, קודם כל מאיפה הגמרא יודעת? אני חושב שמראש לא הייתי מצפה שזה יקרה. אבל אפילו נגיד שכן. יש פה דברים כמו שרב אלחנן וסרמן אומר, גם כתוב שבעוון נדרים בניו של אדם מתים, גם כתוב. עכשיו מה קורה עם מישהו שמבדיל על הכוס אבל לוקה בקיום הנדרים שלו? אז במקום שיתנו לו בנים ואחרי זה יהרגו אותם, כן, אפוכא מטרא למה לי, כן, זאת אומרת, אז מראש לא נותנים לו את הילדים וזהו. זאת אומרת יש עוד שיקולים שיכולים להתערב בשאלה של התממשות הנבואות. למשל, אם היינו עושים את הטוב בעיני הקדוש ברוך הוא, אז כל נבואות הזעם כשאנחנו לא עושים את הטוב בעיני הקדוש ברוך הוא לא אמורות להתממש, כי הם נבואות על תנאי. אז לכן האי התממשות שלהם רק אומרת שאולי לא היינו מספיק גרועים, אולי היה צריך לתת לנו עונש אחר מסיבות אחרות, לכן לא ננעלו שערי התירוצים, ואי התממשות של נבואות לא מהווה פירכא. אבל אם אי התממשות לא מהווה פירכא, אז ההתממשות לא מהווה דוגמה. אז לכן הדיון הזה של התממשות הנבואה, אני לא הייתי מזלזל בו, כי יש פה אפילו לקיחת הסיכון של התורה שאומרת את הנבואות האלה מראש בפירוש עם כל מיני וזה תיאור של אירועים די חריגים ומיוחדים. אין הרבה, אין אפילו כמו עם הפירמידה של וורן באפט, אין הרבה עמים שעברו חלק מזה, ופחות עמים שעברו יותר מזה ועם אחד שעבר את הכל. אם זה היה מצב, הייתי אומר זה וורן באפט, או זה הפרשנות של נסים טאלב לוורן באפט, כן? זה שיש פירמידה סטטיסטית רגילה, אבל זה לא. יש פה איזושהי פונקציית דלתא כזאת, זאת אומרת איזה אנחנו עברנו את הכל ושאר העמים בסך הכל עברו דברים רחוקים מאוד ממה שמתואר כאן. ולכן כן לא הייתי מזלזל בייחודיות של העניין, בפרט כשיש ניבוי מראש, שאז אפילו אם זה נדיר ולא מיוחד, אם יש ניבוי מראש זה כבר אומר משהו. מצד שני ראיה חד משמעית אני לא חושב שאפשר להוציא מכאן בגלל כל ההסתייגויות שאמרתי קודם. מה שאני בסך הכל רוצה רק לומר זה שהדברים האלה מצטרפים לאותו מכלול שאני כבר מתאר לכל אורך הסדרה הזאת. לכן אמרתי שאף אחת מהטענות היא לא טענה שעומדת לעצמה בצורה חד משמעית. הרבה פעמים מביאים כל טענה כזאת כטענה מוחצת. ברגע ששומעים אותה צריך מיד לחזור בתשובה. לא נכון, אף אחת מהטענות האלה היא לא באמת טענה מוחצת, אבל יש משהו במכלול שכן אומר דרשני. זאת אומרת, כל הדברים האלה נכון, יש חשד מסוים וזה לא לגמרי ברור. אבל אם תוסיפו את זה לזה שהתורה ניבאה מראש ויש קדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא כן היה אמור לדעת את מה שיקרה בעתיד, אז זה כבר לא כל כך מפתיע שהוא מנבא את הדברים מראש. תוסיפו לזה שבאמת יש פה משהו שנראה כמו התממשות די מרשימה של הנבואות, בסך הכל נדמה לי שהתמונה כן יש לה משמעות. זאת בעצם הטענה, טענה קצת מסויגת אבל במכלול אני חמשב שבהחלט נוצר פה איזשהו מכלול משכנע, למרות שכל פרט ופרט בו מעורר ויכוחים וראוי שיעורר ויכוחים, מאוד לא חד משמעי. אוקיי, אני סיימתי בעצם את הפרק הזה כמו שתכננתי, אנחנו מגיעים לפרק האחרון של כל הסדרה הגדולה הזאת וזה הפרק של אוקיי יש אלוקים והוא נתן תורה בסיני אז מה? למה בגלל זה אני צריך לקיים את זה? אוקיי, אז דיברנו על יש אלוקים, דיברנו על השאלה אם הוא נתן תורה מסיני, ועכשיו אני אדבר על השאלה האם התורה שנתן מחייבת. זה בעצם שאלה שהיא יותר פילוסופית, לא היסטורית כמו שדיברתי עכשיו אלא יותר פילוסופית. איז אאוט. סליחה?

[Speaker B] איז אאוט.

[Speaker G] אני לא שומע.

[הרב מיכאל אברהם] בעיית האיז אאוט. יום. אוקיי, אז אנחנו נעצור כאן.

[Speaker G] אם היא מחייבת את מי שמרגיש מחויב אליה?

[הרב מיכאל אברהם] אם משהו מחייב את מי שמרגיש מחויב אז זה לא מחייב. דבר מחייב פירושו שאתה חייב לעשות אותו, לא שאתה מרגיש. אם אתה מרגיש זו יכולה להיות אינדיקציה אבל לא שההרגשה היא הבסיס למחויבות. אם היא הבסיס למחויבות זו לא מחויבות. עוד שאלה?

[Speaker E] כן, שתי שאלות. א' בשיעור הזה דיברת על המלחמה בעבודה זרה כאולי איזשהו מסלול מוסרי שבא לקדם את המוסר בעולם ו…

[הרב מיכאל אברהם] לא לקדם את המוסר, עבודה זרה היא לא בהכרח לא מוסרית. אבל כן, התרבות שלנו היום שכבר לא מחזיקה בעבודה זרה מושפעת מהמקור שאותו קיבלנו מסיני, במובן של המוסר, במובן של העבודה זרה, לא שאני מזהה אותם. זה המאירי. הוא אומר שיכולים להיות עובדי עבודה זרה שהם מתנהלים באופן מוסרי, אין זהות הכרחית בין עבודה זרה לבין חוסר מוסר.

[Speaker E] השאלה שרציתי למקד זה בהשוואה לשיעור הקודם בסדרה הזו שקיבלתי את הרושם שהרב אמר שכל הציוויים על לא להידמות לגויים וגם המאבק והזלזול בעבודה זרה זה יותר טעמים פטריוטיים כאלה לאחד את עצמך והכל ו…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא מאבק בעבודה זרה. אני מדבר על אמונות מונותאיסטיות אחרות. אמונות מונותאיסטיות אחרות גם הם עובדות את הקדוש ברוך הוא שהתגלה בסיני. ואני חושב שלגביהם הטענה האקסקלוסיבית יותר חלשה. ולכן אמרתי שהייתי באמת כן מישהו עלה, אמרת לי שאני צריך להבהיר את זה אז אני אנצל את ההזדמנות עכשיו. אני לא התכוונתי לומר שכולם צודקים באותה מידה. מה שהתכוונתי לומר זה שאני לא צריך את הטענה האקסקלוסיבית. זאת אומרת מספיק לי שאני, שאני מרגיש שלם עם הדרך של עבודת השם שאני נמצא בתוכה. אני גם חושב שאני צודק, שאחרים טועים. אבל אני לא צריך את הטענה שאחרים טועים ואין לי שום עניין להוכיח להם את הדבר הזה כדי לבסס את העובדה שאני צודק. כי גם אם הם היו צודקים וגם אם הקדוש ברוך הוא מצפה מהגוי הפולני לעבוד אותו בכנסייה ובאכילת לחם הקודש ואותי הוא מצפה שאני אעבוד אותו בתרי"ג מצוות, זה גם מספיק טוב מבחינתי. אני לא צריך להראות שהוא עושה שטויות ושאני רק אני צודק. למרות שעוד פעם אני אומר אני חושב שאני צודק. אבל אני מודע לזה שאני תבנית נוף מולדתי כמו שהגוי הפולני הוא תבנית נוף מולדתו ולכן ברור לי שאני קצת מוטה בחשבון הזה. ועדיין כשאני עושה את החשבון ובודק אני חושב שזה, זאת האמונה או דרך עבודת השם הנכונה. זה ברור. רק אני אומר שיש טענות שאומרות אוקיי כל אחד חושב שהדרך שלו היא הנכונה כי איפה שנולדת זה כמובן מהלך עליך קסם. המקום שבו נולדת נראה לך נורא משכנע. אז אני חושב שאני מנסה להתגבר על זה ועדיין אני מגיע למסקנה שאני צודק. זה א'. ב' אני לא צריך את האקסקלוסיביות הזאת. השיח האקסקלוסיבי נועד לצרכים פנימיים. כשמסבירים לכולם שכל האחרים עושים שטויות ורק אנחנו צודקים ונשב בגן עדן וכולם יטוגנו בגיהינום זה לצרכים פנימיים. לדעתי זה גם באמת לא יקרה אגב. לא בגלל שהם צודקים אלא בגלל שאין סיבה לקחת אנשים צדיקים ולשים אותם בגיהינום. אני לא חושב שהקדוש ברוך הוא יטגן בגיהינום את אמא תרזה. למרות שהיא הייתה נוצרייה אדוקה. לא נראה לי. לא הקדוש ברוך הוא שאני לפחות למדתי עליו או מאמין בו. אז לכן השיח האקסקלוסיבי, הטענה שלי הייתה זה שהוא נועד למטרות פנימיות. לא בגלל שאני פלורליסט ואני חושב שכולם צודקים. אני חושב שאנחנו צודקים יותר מהאחרים. אני רק לא צריך את הטענה האקסקלוסיבית הזאת. זה בעצם מה שאני רוצה.

[Speaker E] הרב, אתה מדבר על השיח הזה שהוא לאחר המקרא? עוד

[הרב מיכאל אברהם] פעם?

[Speaker E] על השיח הזה שהוא לאחר המקרא?

[הרב מיכאל אברהם] הנצרות והאסלאם נולדו אחרי המקרא.

[Speaker E] אז אני הבנתי שאתה התכוונת גם…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, עבודה זרה זה מלחמה של התורה בעבודה זרה שם זה מאוד ברור ועבודה זרה באמת אין בה ממש רק שהיום זאת לא אופציה שמישהו בכלל מתייחס אליה. את זה עברנו. עכשיו אני מדבר על האופציות שעומדות לפנינו כיום. האופציות שעומדות לפנינו כיום גם הם לא ממש נראה לי מטרידות הרבה אנשים. אבל יש כן, אז האופציות האלה אני אומר כל השיח האקסקלוסיבי זה איזו שארית מתקופה קדומה שלא צריך אותה. זה שיח מיותר. וכמו שמישהי הזכירה גם את זה, את המאמר של הרב צבי יהודה ביקורת על הברית החדשה כן, שזה ביקורת מצחיקה. כי ברור שאם אתה אמפתי ואתה מסתכל על זה מבפנים אתה תגיע למסקנות אחרות מאשר מישהו שהוא כן, מתנגד לזה ומחפש את הבאגים או מחפש את הבעיות. מי שיעשה את זה לנו יגיע לתוצאות הרבה יותר טובות מאשר שאנחנו מגיעים לברית החדשה. אצלנו יש יותר באגים בהסתכלות מבחוץ.

[Speaker E] אפשר שאלה נוספת? אהה. אז איך לא הצלחתי להבין איך הרב התייחס לאירוע שהוא נדיר אבל כן כנס או כהתערבות אלוהית. כלומר…

[הרב מיכאל אברהם] יהיה לי מאוד קשה להשתכנע שאירוע מסוים היה נס. זה האשימו אותי הרבה פעמים ובצדק שאני קצת נעול אבל מצד שני זה נכון. אין לי דרך להיווכח בזה. מה אני יכול לעשות? זאת אומרת אין לי דרך להיווכח בזה. בוא נגיד אם מישהו יעמיד לי באוויר מולי משהו והוא לא ייפול לקרקע יכול להיות שזה ישכנע אותי אני לא יודע למרות שאני גם כן אחפש שם איזה שדה מגנטי נסתר. אבל לא יודע יכול להיות שזה ישכנע אותי או אם אני אראה בקיעת ים מול העיניים. אבל זה לא סוג הדברים שקורה היום. אז לכן יכול להיות שבניסים גלויים זה כן, אני כן אשתכנע, אני צריך לעמוד מול זה כדי לראות. וזה קשור לנדירות.

[Speaker E] אין בציר של הנדירות, אין משהו.

[הרב מיכאל אברהם] בציר של הנדירות אני לא רואה איך מישהו יצליח לשכנע אותי שקרה נס. באמת אם זה לא נס בלתי אפשרי אלא רק נדיר, לנדירות יש תמיד הסברים.

[Speaker E] ומה לגבי תרבות אלוהית שהיא יותר פנימית באדם? לא משהו שמבטל רצון חופשי, אבל נטייה של, כמובן זה דיון שהוא יותר פילוסופי כי אין דרך להוכיח את זה, אבל נטייה של רעיון מסוים או של לתת דברים כאלה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע להגיד. אם הקדוש ברוך הוא נוטע בנו רעיונות, יכול להיות, לא יודע.

[Speaker G] הרב, לא דיברת על זה שנוסח התורה הוא זהה בין כל הקהילות, שזה גם משהו חריג, לא? שאין כמעט טעויות.

[הרב מיכאל אברהם] יש שימור של מסגרת, יש אגב הבדלים קטנים.

[Speaker G] יש בין התימני לשאר הספרים, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] יש תשובת רבי עקיבא איגר שמונה שבע בעיות באותיות בתורה, וזה חבר שלי לא רצה לגלות לי שנים שיש תשובה כזאת. הוא היה כולו חרד מההשלכות הנוראיות של הדבר הזה. מצחיק אותי. זה שימור מאוד מרשים כשיש רק שבע אותיות שבהן יש ספק. נכון, יש ספק, אבל זה עדיין שימור מאוד מאוד מרשים.

[Speaker G] אבל אם הולכים לפי רש"י נגיד, הרבה פעמים הוא מביא נגיד דוגמה שאצלו הוא רואה נגיד יש י' ואצלנו אין י' והוא מפרש לפי זה. יש הרבה פעמים כאלה. אז איך מתייחסים לזה? הנוסח שלו כנראה יותר קרוב לאמת.

[הרב מיכאל אברהם] אז יכול להיות שהפירוש שלו לא נכון, מה הבעיה? יכול להיות שהפירוש שלו לא נכון, מה הבעיה?

[Speaker G] לא, אבל מה שהוא ראה מול העיניים, הוא ראה את הנוסח שהוא ראה.

[הרב מיכאל אברהם] אז כנראה שהיה טעות בנוסח, או אצלנו או אצלו, יש הבדלי נוסח. ברור שיש הבדלי נוסח. זה שיש כל כך מעט הבדלי נוסח, זה פלא. זה פלא עוד פעם, לא בגלל מעורבות אלוקית, זה פלא בגלל שההלכה מאוד מקפידה שאנחנו נבדוק את הספרים ונגיה אותם ונדייק בהם ולא נוסיף ולא נוריד אף אות. אז הנה זה דוגמה נהדרת לתופעה מאוד מאוד נדירה שלא מוכיחה מעורבות אקטיבית של הקדוש ברוך הוא, אלא התרבות שהוא נתן לנו יצרה את הדבר הזה באופן טבעי, כמו טילים דור שלישי.

[Speaker F] עניין הנבואות. האם ניתן בעצם לומר, זה לא שאיזה קוסם עומד על הבמה ואומר 'אני יכול לנחש מה יהיה מחר'. בעצם הנבואות זה כמו להבדיל אמא אומרת לילד שלה 'אם אתה לא תאכל אז לא יהיה לך כוח, אתה תהיה חולה' או להבדיל 'אם תעשן סיגריות אתה תחלה בסרטן', כלומר זה יותר דברים בשביל לנער את האנשים שיהיו…

[הרב מיכאל אברהם] צריך להבחין בין כמה דברים. א', אם תעשן סיגריות תחלה בסרטן זה לא נבואה, זה מידע מדעי. אבל, כלומר עוד פעם, סיכוי גבוה שתחלה בסרטן, לא שבהכרח. אבל אתה צריך להבחין בין שני דברים. אם יש נבואות על פרטים שהתממשו, אוניות למצרים, רדיפות, גלויות וכל מיני דברים כאלה, אז זה כבר יותר מאשר איומים וכולי. יש פה משהו פרטים שנובאו מראש והתממשו. אז אם הם לא היו מתממשים לא קרה כלום, אבל אם הם מתממשים בדיוק לפי הפירוט שניתן בתורה אלף שנה קודם, זה כן אומר משהו. אם אומרים לי באופן כללי 'אתה תחטוף עונש', אז בסוף או שחטפתי עונש או שלא, תלוי במעשי. זה ברור, זה סוג של איום וזו ההערה שמישהו העיר פה קודם ודיברתי על זה, שיש נבואות שלא מיועדות להתגשם אלא הן התרעות של 'אם תהיה לא בסדר'. אבל יש דברים שהם פרטים והפרטים מתממשים, אז זה כן אומר משהו.

[Speaker F] זה צריך לבדוק מתי באמת, זה צריך באמת לוודא מתי נכתב.

[הרב מיכאל אברהם] סייגתי את כל הסייגים שאני

[Speaker F] יודע גם קודם.

[הרב מיכאל אברהם] צריך להיזהר לא ללכת עם הטענה הזאת רחוק מדי ומצד שני גם לא לזלזל בה יותר מדי. אני חושב שמרוב שעושים בה שימושים מגוחכים, אני פתאום תפסתי שאני עצמי מגיע לזלזול מוחלט בטענה הזאת והחלטתי לשבת בכל זאת ולנסות לחשוב עליה ברצינות. כי מרוב שכל מיני סמינרים וזה עושים בה כל מיני שימושים מצחיקים, אז אתה כבר מאבד לגמרי אמון. אז לא, צריך להיזהר מהקיצוניות לשני הכיוונים.

[Speaker G] אפשר עוד נקודה אחרונה לגבי החזרה לארץ? בפני עצמה זה איזה דבר שהוא לא הגיוני. עם שהסתובב בעולם אלפיים שנה, השאיר את המקום ריק והוא חזר ויש פה עדיין ריק פחות או יותר. זה לא הגיוני. למה שעמים אחרים לא ישבו פה? זה מקום סך הכל אסטרטגי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, מסכים. ולכן?

[Speaker G] בפני עצמה, בלי הנבואה אפילו, זה פשוט לא הגיוני.

[הרב מיכאל אברהם] לא התיישבו פה, לא פיתחו שום דבר. שממה בתקופה שבין לבין. כן, כל ה…

[Speaker B] ומה לגבי החייאת השפה?

[הרב מיכאל אברהם] החייאת השפה, כן, הכל. אפשר להכניס הכל ועוד פעם, אף אחד מהם. אף אחד מהדברים האלה הוא לא נס. נס במובן המטאפיזי, זאת אומרת שזה חורג מחוקי הטבע. אבל בהחלט המכלול הזה אומר שיש פה איזשהו סוג של תרבות שהיא תרבות מיוחדת, שחוללה את כל הדברים האלה, גם אם זה לא יד השם במובן הישיר, אלא זה טיל דור שלישי. עדיין, כן, כל הדברים האלה הזכרתי.

[Speaker D] הרב, אני מתנצל, הגעתי קצת מאוחר אז אני לא יודע אם הרב דיבר על זה, אבל אני פגשתי באמת מישהו לא מזמן שסיפר לי על אותו דבר בקוראן, שהקוראן ספר אמיתי בגלל המון המון דברים שהתגשמו. אני לא יודע אם הרב…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא, לא מכיר, צריך לבדוק. לא יודע. יכול להיות שיש שם גם תופעות מעניינות, צריך לבדוק אותן. זה בדיוק סוג הדברים שאמרתי שאם רוצים להסיק מסקנות, צריך לעשות בדיקה מאוד מסודרת. א', לעבור על כל הנבואות בתורה ולא רק לבחור את אלה שקל להראות שהן התממשו ולראות מה הסטטיסטיקה, וב', לבדוק נבואות בספרים אחרים ולראות האם שם אין התממשות באותו, באחוז דומה. לא יודע. לא עשיתי את הבדיקה הזאת, אני לא מכיר.

[Speaker D] ספר הבא.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז להתראות, שבת שלום.

[Speaker D] שבת שלום.

[Speaker B] שבת שלום.

[הרב מיכאל אברהם] שבת שלום.