אמונה – שיעור 41

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בעצם התמונה כמו שאני, אנחנו כבר מתקרבים לסוף אגב של הסאגה הלא נגמרת הזאת. התמונה שמצטיירת בינתיים, ניסיתי לפחות לצייר אותה בינתיים, זה איזשהו מכלול של שיקולים שכל מרכיב, אגב, זה דומה למה שדיברנו קודם, שכל מרכיב בהם בהחלט אפשר להתווכח עליו. הוא זוכה לביקורות שחלקן מחזיקות מים, נקרא לזה כך. אבל עדיין המכלול של השיקולים האלה נדמה לי שכן נותן איזשהו כיוון סביר. אז אם אני מתחיל עם הפילוסופיה ואני מגיע למסקנה שיש אלוהים באיזשהו מובן פילוסופי, ואז אני שואל את עצמי למה הוא, אני לא אחזור עוד פעם כי כבר דיברתי על זה, אבל אני שואל את עצמי למה הוא התכוון, מה יכולה להיות המטרה שלו, זה לא יכול להיות המוסר, אז כנראה הוא צריך לתת לנו מטרות אחרות, קראתי לזה מטרות דתיות, אז חייבת להיות התגלות. עכשיו פתאום מגיעה אליי מסורת שאכן הייתה התגלות. אז כל הדברים האלה ביחד איכשהו יוצרים תמונה שעל כל מרכיב לחוד אפשר היה להתווכח. יש על הוכחה כזאת או אחרת לקיומו של אלוקים יש ויכוחים, על השאלה האם המסורת היא אמינה או לא יש ויכוחים, הכל, על הכל יש ויכוחים. ועדיין זה כמו רב חיים בסימני שוטה, כן? בתחילת חגיגה, מה שבסדרה של ימי חמישי עכשיו בדיוק דיברנו על זה. על רב חיים אומר שהגמרא אומרת שמה בתחילת חגיגה שיש שלושה סימנים של שוטה: שהוא יוצא לבד בלילה, שהוא לן בבית הקברות, ושהוא מקרע את בגדיו. ואז לאחת הדעות שמה בגמרא צריך את שלושת הסימנים, לא מספיק אחד. אז למה? הגמרא אומרת כי אם היה סימן הוא יוצא לבד בלילה אז אולי הוא שכח משהו בחוץ ולכן הוא יוצא. אם הוא מקרע את בגדיו אז יכול להיות שהוא שקוע בסרעפים, הוא לא שם לב אפילו שהוא קורע את בגדיו. לכל אחד מהדברים האלה יכול להיות הסבר. נו אז אם יש את שלושתם, גם לשלושתם יכול להיות לכל אחד הסבר משלו. למה שלושת הסימנים יחד פותרים את הבעיה? זה בדיוק הרעיון של חזקה שלוש פעמים. שאם יש לך שלוש תופעות שלכל אחת מהן יכול להיות הסבר אחר, אבל יש הסבר אחד שחורז את שלושתם, אז יש משהו בשלוש שהוא יותר חזק מאשר הסכום של כל אחד לחוד. כן? כשאנחנו מדברים לא יודע מה על תופעה, אני חושד בקונספירציה כזו או אחרת. אז יש ראיה אחת, נו טוב יכול להיות שכן יכול להיות שלא. יש ראיה שנייה, גם על הראיה השנייה יכול להיות שכן יכול להיות שלא. אבל כששתי הראיות ביחד ואתה אומר הקונספירציה מסבירה את שתיהן והאלטרנטיבות זה להסביר הסבר אחד לראיה הזאת והסבר אחד לראיה הזאת, אז הקונספירציה מתחזקת. אם יש שלוש ראיות אז זה עוד יותר מתחזק, וכן הלאה. אז כל הרעיון פה זה שיש פה איזשהו מארג של טיעונים או איזושהי תמונה מורכבת, פאזל כזה, שעל כל מרכיב לחוד יש ויכוחים, ומי שחושב שזה קליר קייס כל אחד מהטיעונים האלה, זה לא. אני לא חושב שאחד מהם הוא קליר קייס. אבל אני כן חושב שהמכלול יוצר פה איזושהי תמונה שיש לה חוזק או עוצמה גדולה יותר מאשר הסכום של המרכיבים. יש בפאזל משהו יותר מאשר אוסף כל החלקים שלו. המכלול הזה שנוצר הוא יותר חזק מאשר אוסף החלקים. אז זאת הטענה. עכשיו, בעצם הדבר הזה מביא אותי בצעד הבא, זה בעצם לומר השאלה האחרונה שאני רוצה לדון בה במהלך הזה, ואז אני מגיע לחלק השלישי והאחרון של הסדרה, וזה בהנחה שהגעתי למסקנה שיש אלוקים ושהוא ציווה אותי, אז מה? למה אני צריך לציית? זה החלק השלישי. אבל כרגע אני עוד רוצה לסיים את החלק השני, אז הטענה עכשיו זה כמובן מה עם האלטרנטיבות. אוקיי, יש אלוקים, אלוקים התגלה, נתן תורה, דורש מאיתנו דברים, לא משנה איך לא תנסחו את זה, בסדר, אבל יש הרבה דתות, הרבה זרמים בתוך היהדות או לא בתוך היהדות, לא משנה, שטוענים טענות בשם אותו אלוהים והתגלות והמצוות והמטרות שלשמן נברא עולם וכל מיני דברים מן הסוג הזה. והשאלה עכשיו מי צודק מביניהם? עכשיו הרבה פעמים יש טענה כזאת אוקיי אתה חושב שהיהדות נכונה אבל יש מאה אלף טענות אחרות של דתות כאלה ודתות אחרות, אז גם אם אני מסכים שיש אלוקים וגם אם אני מסכים שזה אלוקים דתי, כלומר שהוא התגלה שהוא מצפה מאיתנו לכל מיני דברים, זה עדיין לא מביא אותי ליהדות. אז לכן פה נכנסים כבר כל מיני שיקולים שהם כמובן לא יכולים להיות שיקולים פילוסופיים כלליים. אני לא חושב שאפשר להצדיק מסגרת דתית פרטיקולרית כלשהי מתוך שיקולים פילוסופיים כלליים. שיקולים פילוסופיים כלליים יכולים לדון בשאלה האם יש או אין אלוקים, בשאלה האם יש תוקף למוסר, האם המוסר קשור לאלוקים, למה אלוקים ברא את העולם וכל מיני דברים מן הסוג הזה בטענות כלליות א-פריוריות. אבל ברגע שאתה מדבר על הנחת תפילין או על יהדות דווקא מול נצרות, אסלאם, בודהיזם.

[Speaker B] רגע, שומעים אותי?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז הטענה בעצם, הטענה, אני לא יודע באמת עד איפה, זאת אומרת הטענה שלי זה שהשאלה הבאה שבה אני רוצה לגעת, השאלה של איך אני בורר בין האלטרנטיבות אחרי שהגעתי למסקנה שיש אלוקים ואלוקים מצפה מאיתנו לדברים, זאת אומרת תאיזם ולא רק דאיזם, הוא מתגלה ודתות וכל מיני דברים מהסוג הזה, עדיין יש המון אלטרנטיבות. אלטרנטיבות לא יהודיות וגם בתוך היהדות יש פרשנויות שונות, זרמים שונים, כל מיני דברים מהסוג הזה. והשאלה איך אני בורר בין האלטרנטיבות האלה אחרי שהגעתי למסקנה שיש אלוקים ודתיות וחובה לציית וכל מיני דברים מהסוג הזה. אמרתי שאת העניין הזה אי אפשר להכריע בכלים פילוסופיים, בגלל שהשאלה היא לא שאלה פילוסופית מושגית כללית. אני לא מצפה שבאמצעים פילוסופיים אני אגיע למסקנה שצריך להניח תפילין ולא אני לא יודע מה, לאכול את לחם הקודש בכנסייה. זאת לא, זה לא משהו ששיקול פילוסופי יוכל לתת לי את התוצאה הזאת. לכן, לכן פה הכלים הם לא פילוסופיים אלא כלים של התרשמות. והשאלה של ההתרשמות היא עוד פעם עילת הסבירות, כן, כל אחד והתרשמויות שלו. קשה פה, אבל אני כן אעיר כמה הערות על ההחלטה הזאת. ההערה הראשונה שבה התחלתי זה שאי אפשר לבדוק ברצינות את כל האלטרנטיבות. פשוט טכנית, אין לנו מספיק זמן לזה. הטענה שאתה לא בשביל לבדוק יהדות, אתה לא יכול לשבת שעה שעתיים גם עם מישהו שמאוד מתמצא, לשמוע ממנו מה העסק הזה אומר ולגבש עמדה. זה דורש לימוד מעמיק, זה דורש בחינה של אפשרויות, פרשנויות שונות. אתה אני חושב שאתה לא יכול לעשות את זה ברצינות אלא אם כן תחיה את זה תקופה מסוימת, כי ללמוד את זה במובן העיוני זה לא משהו שהוא באמת, בטח לא כשאתה מדבר על דתיות שכוללת גם פרקטיקה דתית. אתה לא יכול באמת לשפוט את העניין הזה בלי להיכנס לתוך הנעליים האלה ברצינות. זו הדילמה בין אנתרופולוגים, הייתה הרבי של מרגרט מיד, שכחתי איך קוראים לו, כן, זאת של ההתבגרות בסמואה. אז הרבי שלה היה אחד מיוצרי האנתרופולוגיה המודרנית, שכחתי את שמו, והוא בעצם עורר איזשהו ויכוח מאוד מאוד גדול בשאלה איך אתה יכול לחקור תרבויות. איך נעשה מחקר אנתרופולוגי? האם אתה צריך לשבת על הגבעה למעלה מעל השבט הזה שם למטה ולתעד כל מה שאתה רואה באופן מנותק ומרוחק, לא להיות מעורב בנושא המחקר שלך, או להפך, אתה צריך להיכנס פנימה, לחיות יחד איתם, להיכנס לתוך האווירה שלהם, לתוך צורת החשיבה שלהם ואז לכתוב איזשהו מחקר שנעשה מבפנים ולא מבחוץ. יש צדדים לכאן ולכאן. זאת אומרת אני חושב שבסופו של דבר כנראה צריך לעשות את שני הדברים, כמו שקצת קשה לעשות את שני הדברים כי אחרי שאתה מנותק לא תחיה את זה, ואם חיית את זה אתה כבר קשה להתנתק. אבל אני לא חושב שאפשר באמת להסתפק באחת משתי הפרספקטיבות האלה. אז כן, אז אותו דבר לגבי החלטה לגבי כיוון דתי מסוים. גם שם זאת בדיקה רצינית. זה לא משהו שאתה יכול באמת לעשות אותו באיזשהו קורס מרוכז של כמה שעות שבועיות לאורך לא יודע מה חודשיים. עכשיו, לעשות את זה על כל ההצעות הדתיות בעולם זה טירוף. אין סיכוי. אתה פשוט תסתובב…

[Speaker C] אני סליחה, אני לא בטוח שזה בכלל נדרש. ההיגיון שלי אומר בדיוק הפוך, שזה והיא הנותנת. זה להבדיל, ילדים בגן רבים על הצעצוע, בסוף באה הגננת ואומרת אתם לא מסתדרים, אף אחד לא יקבל. זאת מה הקשר? זאת אומרת… אולי זה מביא למסקנה שישחקו הנערים שזה מראה שזה הכל חרטה סליחה על הביטוי. עם כל כך הרבה דעות וכולם חושבים ש… אתה רואה את הערבים האלה יורדים שם על הברכיים ועושים את כל התנועות וכל הזה.

[הרב מיכאל אברהם] כתוב במשנה בסוטה, כן, והאמת תהא נעדרת, אז הגמרא אומרת האמת תהא נעדרת, האמת תהיה עשויה עדרים עדרים. במקום שבו יש הרבה טוענים לכתר האמת, ישנה איזושהי תחושה אצל אנשים, אז אם ככה הכל חרטה ואין אמת. אבל אין לך טעות גדולה מזו. הדבר הזה הוא ממש לא אמת. למה? למה? בגלל שהעובדה היא, נגיד שיש תזה מסוימת שהיא אמיתית. זה שיש המון אנשים שטוענים טענות אלטרנטיביות זה הופך אותה ללא אמיתית? זה אומר שיש הרבה טועים. עכשיו אני לא אומר אני לא יודע.

[Speaker C] כן, אבל אם אנחנו טוענים ש-99.9 טועים, אז מה הבעיה להגיד ש-100% טועים?

[הרב מיכאל אברהם] למה להגיד את זה? למה להגיד טענה מוזרה כזאת? נגיד אני אומר או שהיהדות צודקת או שהיא לא צודקת. עכשיו יש דעות כאלה ודעות כאלה. אז מה זה אומר שאין דבר כזה צודק ולא צודק? למה? למה להניח את זה? זה נשמע לי לא הגיוני. זה כמו להגיד אם יש לא יודע מה הרבה מאוד דעות בסוגיה בפיזיקה כלשהי, אז זה אומר שאין אמת? לא, זה אומר שצריך לברר ולהגיע למסקנה מי מהם זאת האמת. כן, אבל אם יש כל כך הרבה טועים.

[Speaker E] כשאיינשטיין פרסם את המאמרים בשנת הקסמים הוא היה כמעט לבד. מה?

[הרב מיכאל אברהם] מה הוא שומר?

[Speaker E] כשאיינשטיין פרסם את המאמרים בשנת הקסמים הוא היה לבד.

[הרב מיכאל אברהם] זה אני חושב שזאת טענה בעייתית. זה אגב פוסט-מודרניות, כן, הנרטיביזם הפוסט-מודרני בעצם מתבסס על זה. בעצם אומר תראה הרי כל אחד והנרטיב שלו, כל אחד והשיח שלו, אז אין אמת, אז זה בעצם הכל הבניות. ואני לא מקבל את הפטליזם הזה. זאת אומרת, העובדה שיש הרבה דעות והרבה עמדות והרבה זה, נכון, והרבה גם שבויים של הנרטיבים האלה, אני גם מסכים. אבל זה לא אומר שלפחות מי שמודע לזה ומנסה לנקות עד כמה שהוא יכול את המרקחה שלו מהנרטיבים שבתוכם הוא שבוי, ואף פעם אי אפשר להיות בטוח שעשית את זה עד הסוף אבל אתה משתדל, אז אתה יכול להתקרב לאמת. אף פעם לא תהיה בטוח שאתה שם. אני לא חושב שנכון, זה כמו לגבי יחסיות מוסרית. אנשים אומרים הנה הרי יש הרבה דעות לגבי מה נכון מוסרית לעשות, אגב אין כל כך הרבה, אבל לא משנה נניח שיש. אז לכן אין אמת ואין דבר מוסרי ולא מוסרי, זה הכל המצאות. מה פתאום? העובדה שיש הרבה דעות רק אומרת שכולם מרגישים שיש דבר כזה מוסר, רק שיש להם ויכוח מה הוא אומר. אם זה הכל היה המצאה אז למה שיהיו הרבה דעות? כל אחד יעשה מה בראש וגמרנו. על מה אנחנו מתווכחים?

[Speaker C] אז אני חושב שריבוי הדעות הוא אינדיקציה להפך. איך אמר ההוא, אני לא זוכר מי, אם לא היה אלוקים היה צריך להמציא אותו. אוקיי, בסדר, זה צורך של אנשים. זה צורך של אנשים, זה לא אומר שזה נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אותה טענה ניתן גם פה, כן, זה בעצם מרקס עם האופיום להמונים, זאת אותה טענה. אז אני אומר אם לא היה אלוקים היה צריך להמציא אותו, אבל כמה טוב שהוא ישנו, לא צריך להמציא אותו. הטענה שהיה צריך להמציא את אלוקים אם הוא לא היה, יכולה לכל היותר להביא לחשד שאולי המציאו אותו כי זה כל כך מתבקש להמציא אותו, אבל זה לא יכול להביא למסקנה שהמציאו אותו. את המסקנה שהמציאו אותו אתה צריך לבדוק האם הטיעונים לטובת קיומו הם מחזיקים.

[Speaker C] אבל אני אומר מסקנה ברמת הסבירות, לא אמרתי מסקנה מדעית. זאת

[הרב מיכאל אברהם] לא מסקנה גם לא ברמת הסבירות. זאת לא מסקנה בכלל. זה לכל היותר סיבה לחשוש או לעשות את זה בזהירות. אבל למסקנה מגיעים מתוך טיעונים, לא מתוך חשדות וקונספירציות. והטיעונים צריך לבדוק, אם יש ראיות טובות לקיומו אז אני מגיע למסקנה שהוא קיים, אם הראיות לא טובות אז לא, אז הוא לא קיים. אבל זה שאם הוא לא היה קיים היה צריך להמציא אותו זה לא טענת נגד, זה טעות של הרבה מאוד מבקרים. זה לא טענת נגד, זה רק אומר שכיוון שכל כך מתבקש… נגיד אני טענתי טענה דומה לגבי העולם הבא או שכר ועונש. הרי ברור שאם זה לא היה היה צריך להמציא את זה, נכון? כי זה גורם לאנשים להתנהג כמו שצריך להתנהג. אז מה? אז עכשיו זה מעורר חשד אולי באמת המציאו את זה, אולי באמת זה לא נכון כי הרי כל כך מתבקש להמציא את זה. אבל זה כשלעצמו לא יכול להיות טיעון לזה שאין עולם הבא. זה אומר יש לי חשד עכשיו אני רוצה לבדוק טוב את הטיעונים בעד ונגד קיומו של עולם הבא ואז אני אראה. זאת מוטיבציה לבדוק טוב את הטיעונים, אבל זה כשלעצמו לא טיעון. זה שמשהו הוא טוב, זה טו גוד טו בי כושר מה שנקרא. זאת אומרת אם זה מתאים לי אז זה כנראה לא כשר. לא, יכול להיות שזה מתאים לי וזה גם כשר. יכול להיות שאלוקים הוא מאוד מועיל ובמקרה הוא גם נמצא. לא שהמציאו אותו כי הוא מועיל, הוא מועיל מאוד אבל הוא גם נמצא. זאת אומרת זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך. כמו שאמר מי שאמר. זאת אומרת, הרבה פעמים אנחנו הופכים חשדות למסקנות. חשדות הם חשדות, הם לא טיעונים. זה שני דברים שונים. טוב. ההערה הראשונה שיש לי זה שקשה מאוד לבדוק את הדברים לעומק. מזה אפשר להסיק שתי מסקנות בעצם שהם משלימות אחת את השנייה. כנראה שלא נדרש ממני לבדוק את כל המסקנות עד הסוף. נגיד אם יש אלוקים בשמיים הוא גם מבין את המגבלות שלי שאני לא יכול עכשיו להסתובב בכל העולם ולבדוק כל כת וכל זרם דתי וכל זרם חילוני ואני לא יודע מה מה שאתם רק רוצים כדי להגיע למסקנות כי אז אני אגמור את החיים שלי ולא עברתי אפילו רבע מכל מה שיש. אז לכן הוא עצמו כנראה לא מצפה ממני לבדוק עד הסוף. אז מה כן? בן אדם למרות ההטיות שלו ולמרות שהוא תבנית נוף מולדתו צריך לעשות איזה שהוא מיון ראשוני ולא לעשות את הבדיקה עד הסוף עם הכניסה פנימה כמו שאמרתי קודם לכל הצעה והצעה. אתה עושה מיון ראשוני אתה שואל את עצמך אוקיי מה בכלל יכול לבוא כמו שאנחנו מקבלים החלטות בכל תחום. כשיש הרבה אופציות אנחנו לא יכולים לבדוק הכל אנחנו עושים מיון ראשוני מה מה יכול להיות מה נשמע על פניו אולי סביר ששווה בדיקה ומה לא. לא יודע בעיניי פגניזם אפריקאי לא שווה בדיקה. אולי אני טועה אולי אם הייתי חי את זה הייתי מגלה שם ניסים ונפלאות אבל אני לא חי את זה ואין לי זמן לעבור על כל זה אז אני עושה מיון ראשוני והוא רחום יכפר עוון. זאת אומרת אם בסוף אני אגיע למעלה למסקנה אגיע למעלה לעולם הבא והמסיכה של האפריקאים תשב לשפוט אותי למה אני לא רקדתי סביב המדורה אז אני אצטרך לטעון את הטענות שלי מה לעשות לא זה מה שהבנתי בטיעון א-פריורי ולא היה לי זמן לבדוק עד הסוף את הכל ואני מצטער זה מה יש. אם אתה מסכה הזאת בראת אותי עם המגבלות האלה של הזמן והיכולות היא צריכה לקחת את זה בחשבון. זה אלף.

[Speaker C] ולכן לא זה בית סליחה.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן אני צריך לעשות לא יכול לעשות הכל אני צריך לעשות בדיקה ראשונית. הבדיקה הראשונית שלי יכולה להשתמש בכמה קריטריונים. למשל אני שואל את עצמי את שאלת הראשוניות. כן נגיד אם אני בודק את המונותאיזמים הגדולים כן נצרות יהדות ואסלאם יהדות זה לא כל כך גדול האמת אנחנו תמיד מגלומנים כאלה. אבל לא משנה שלוש המונותאיזמים העיקריים הטענה היא שבעצם אסלאם ונצרות מסכימים לתיאור היהודי עד שלב מסוים. ובאיזשהו שלב יש ברית חדשה כן אצל שניהם יש ברית חדשה. אבל אבל גם הם מסכימים נגיד למעמד הר סיני להתגלות של אלוקים לבריאת העולם אפילו לתנ"ך בצורה כזו או אחרת ולכן בעצם יש פה איזשהו סוג של ראשוניות שנותן לך אינדיקציה שנגיד אם אלה האלטרנטיבות אז מעמד הר סיני זה הנתון שעליו כולם מסכימים מכאן והלאה בוא נתחיל לבדוק. אני עושה את זה כמו דיון משפטי כזה כן יש איזה מוחזקות ראשונית ואז בוא נראה איך אני מתקדם הלאה. אז שאלת הראשוניות בעצם יכולה לעזור לי למיין או להחליט איזה מהאלטרנטיבות יותר סבירה או איזה מהאלטרנטיבות דורשת דורשת בדיקה נוספת. דבר שני זה מידת הפומביות או ההמוניות של העניין וההתגלויות של הנצרות והאסלאם למשל אני לוקח אותם כאלה המתחרים העיקריים נגיד על המגרש אז ההתגלויות שם הם התגלויות אישיות סובייקטיביות קשה מאוד לבסס אותם ואתם יודעים בעלי דמיונות וחלומות יש הרבה גם אצלנו אגב. אז לכן נדמה לי שאם כל הסיפור מבוסס על זה אז זה כבר מתחיל להיות יותר חלש ובמיוחד כמו שאמרתי קודם הראשוניות נותנת איזושהי מוחזקות למעמד הר סיני ולתורה ואתה עכשיו רוצה להוציא מזה או להמשיך את זה לצעד אחד הלאה על בסיס איזושהי התגובה אישית לגורם לא מוסמך שנביאותו לא נבדקה הרי צריך לבדוק נביא לפני שמקבלים את מה שהוא אומר בשם השם וכיוון שכך אז נדמה לי שזה עניין די די מפוקפק. אבל כמו שאני אומר אני חייב לומר אולי כבר אני אקדים ואומר תראו אם הייתי גדל וזה המחלה של החשיבה המודרנית שמובילה גם לפוסט מודרניות אני תבנית נוף מולדתי אני מודע לזה היטב ברור לי בניגוד אולי להרבה אנשים שחיו בדורות קודמים ברור לי כמו שאני חושב שלכל אחד אחר מכם שאם הייתי גדל בכפר פולני סיכוי טוב שהייתי נהיה קתולי הדוק ובטוח שהקתוליות היא הדת הנכונה והייתי עושה את השיקולים א-פריוריים המתאימים כדי להסביר שהיהדות לא באה בחשבון ובעצם הקתוליות היא הכי סבירה. סיכוי סביר שזה מה שהיה קורה. יש כאלה חריגים יש כאלה שעושים את הבדיקה ומשנים. גם הלוך וגם חזור אגב, אבל זה קורה ברוב המקרים. ולכן אני חושב שגם מעבר לזה ההערה הבאה שלי שבאמת שאלת האקסקלוסיביות היא שאלה שבעיניי אין כל כך הרבה טעם לדון בה. אם אני חוזר למסכתא הזאת ששופטת אותה, אם יגיע הקתולי הזה הפולני לבית דין של מעלה והקדוש ברוך הוא, עכשיו אתמול הגיע איזה שהוא לא פולני אלא גרמני, לבית דין של מעלה ועכשיו הקדוש ברוך הוא ישפוט אותו על זה שהוא היה אפיפיור ולא פדה פדיון פטר חמור ונמנע מאכילת חזיר, אז תהיה לו טענה, תשמע אני גדלתי בכפר נוצרי, הייתי בטוח שהקתוליות נכונה. זאת טענה שאני חושב שלא יודע, אני בתור הקדוש ברוך הוא הייתי מקבל אותה. לא קטונתי מלהשיא לו עצות, אבל נדמה לי שהסבירות אומרת שאדם סביר או ישות סבירה תקבל טענה כזאת. אתה לא יכול לדרוש מאדם את מה שאדם סביר לא לעשות את מה שאדם סביר היה עושה. מבחן האדם הסביר, דיברנו עליו קודם. אוקיי? ולכן אני חושב שהשיח של האקסקלוסיביות ולא בגלל שכולם צודקים. לא בטוח שכולם צודקים. גם אם הנצרות טועה ורק היהדות אמת וכל האחרים שקר וכזב, אבל עדיין בתור טענת פטור, זאת אומרת בתור טענה שאומרת, תשמע בסדר אבל השקר והכזב הזה אם אני הייתי נולד שם זה מה שהייתי עושה גם כן. אז אתה לא יכול לבוא בטענות למישהו שהוא נולד שם רק כי אתה לא נולדת שם. אתה יכול להגיד לו שהוא טועה, אתה יכול להתווכח איתו, אתה לא יכול להאשים אותו. וזה שני דברים שונים. לכן כל השיח האקסקלוסיבי הזה, אקסקלוסיביות הכוונה שיש השיח המוציא, שיש צודק ואחרים לא צודקים. השיח של מי צודק מכולנו הוא שיח בעייתי א', כי גם אם אני צודק עדיין יש טענת פטור. ועכשיו אני רוצה לטעון טענה יותר רדיקלית. אגב פה יש לי אילן להיתלות בו, הרב קוק כותב את זה, הרב קוק כותב את זה ב'לנבוכי הדור', שאולי גם הם צודקים. זאת אומרת יכול להיות שבעצם יש כמה וכמה דרכים לעבוד את הקדוש ברוך הוא. יש כמה וכמה דרכים דתיות לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אני נולדתי בתוך הדרך היהודית, הפולני שם מהכפר נולד לתוך הדרך הקתולית, ובסדר גמור זה מה שנדרש ממנו וזה מה שנדרש ממני. אז מה זה כל האמירות האקסקלוסיביות האלה? המוציאות האלה שאומרות עובד עבודה זרה ומה עונשו וכמה זה חמור וכולי. אלה אמירות, אלה אמירות לצרכים שלנו. אנחנו כדי לייצר ביטחון עצמי או מחויבות צריכים להסביר שאנחנו הכי צודקים וכל האחרים טועים. אבל אני לא חושב שיש טעם לשיח הזה כלפי חוץ. זה שיח כלפי פנים, שגם שמה לדעתי זה יותר טוב לילדים. אבל השיח הזה כלפי חוץ שבא להראות מי צודק ומי טועה אני לא בטוח עד כמה באמת יש בו טעם ועד כמה זה נכון. אז שימו לב, זה שתי טענות שונות. א', עד כמה יש בו טעם כי לא תשכנע והבן אדם אנוס ולכן אין מה לבוא אליו בטענות. הטענה היותר רדיקלית זה שיכול להיות שהוא צודק גם. זאת אומרת יכול להיות שבאמת הקדוש ברוך הוא רוצה עבודה מהנוצרים עבודה אחרת, או מהמוסלמים עבודה אחרת, ומהיהודים עבודה אחרת וזה בסדר, נהרא נהרא ופשטיה. ולכן אין טעם להתווכח, כי התחושה הרבה פעמים, הזכרתי אני חושב פעם, היה באחד הגיליונות הראשונים של צהר היה מאמר של הרב צבי יהודה, פרק מספר של הרב צבי יהודה עם הערות על הברית החדשה. פרק כנגד הברית החדשה עם הערות של הרב צבי יהודה למטה שהוא מעיר על הפסוק הזה שזה סתירה וזה לא הגיוני וזה סותר ומקשה עליו מהקצות ויש לו פלפולים שם על הברית החדשה. מתי מצחוק כשקראתי את הדבר הזה, באמת זה היה פשוט טקסט מצחיק להפליא, ילדותי נורא. זאת אומרת הרי אני הייתי יכול להוציא את המקרא, את הגמרא, לא משנה מה שאתם רק רוצים, ולהעיר עליו הערות שהן פי אלף יותר קשות מאשר ההערות שהוא העיר על הברית החדשה. אלא מאי? אנחנו כבר רגילים. עין תחת עין ממון. הטענות שם היו טענות הרבה יותר סבירות מאשר עין תחת עין ממון. ואז הרב צבי יהודה מסביר מה פתאום, זה שטויות וזה סתירות וזה לא מתאים וזה לא, ומציג את זה כאילו, והשטויות שיש אצלנו פשוט התרגלנו אליהן. זה הכל. כשאתה מסתכל על משהו מבחוץ תמיד אתה יכול להצביע על הפגמים שלו ועל כמה הוא לא הגיוני וכולי וכולי. וזה לא רק בגלל שאתה יותר נקי ופחות מוטה. לפעמים זה בגלל שאתה פחות מבין. האמפתיה שיש לך כלפי מערכת מסוימת, במקרה הזה מערכת דתית, היא גם כלי להבנה, היא לא רק כלי שמטעה אותך. האמפתיה שיש לי ליהדות כי אני גדלתי בתוכה וזה ברור לי שיש לי את זה, אבל זה יוצר שני דברים. א', זה יכול להטעות. להפוך אותי למגמתי, ליצור הטיות. ב', כשאני חי את המערכת מבפנים אני מבין שכשרואים בעיה או סתירה מבחוץ, זה לא נכון. הם לא תופסים באמת את העצם של העניין. מי שחי את זה מבפנים מבין שזה לא סותר. הפרשנות, אתם יודעים, ידו החזקה של הקדוש ברוך הוא, ויכוחים שמתעוררים מדי פעם שכתוב בתורה. אז מה זה אומר? שהתורה היא מגשימה. יש אפילו איזה מאמר של אומן על זה, שהוא בעצם אומר שההפשטה הזאת של האלוקים זה המצאה של הרמב"ם. לא הוא הראשון שאומר את זה. כי לפניו ברור היה גם לחז"ל וגם במקרא שלקדוש ברוך הוא יש יד ויש גוף ויש לו דמות הגוף והוא בעצם יצור עם גוף. ואפשר לטעון שההתפתחות הזאת התפתחות שמקרבת אותנו יותר לאמת, זאת אומרת שפעם טעו והיום אנחנו צודקים. אני רק טוען שבלי קשר לשאלה השיפוטית אם זה יותר קרוב לאמת או פחות קרוב לאמת זה סתם לא נכון. כשאתה קורא את התנ"ך במשקפיים חיצוניות, זאת אומרת יש יד השם ורגל השם ואני לא יודע מה שאתם רוצים. כשאתה מסתכל על זה בתוך המבט הרמב"מיסטי סו קולד, אני קורא את זה באופן לגמרי טבעי כשאני רואה את ידו החזקה וזרועו הנטויה, ברור לי שאלו מטאפורות. האם זה תירוץ להגיד שאלו מטאפורות בעצם רק בגלל שאני שבוי בקונספציה הזאת של אלוקים שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף? אני לא חושב. כשאני מבין את השיח מבפנים אני מבין שככה צריך לקרוא אותו. אין שפה בלי מטאפורות. אין שפה שאפשר להבין בלי להבין את הקונוטציות שמלוות אותה. שפה לא יכולה להתפרש רק בפירוש מילולי. מי שמבין את הפירוש המילולי לבד בלי הקונוטציות לא מדבר את השפה, הוא לא מבין באמת מה היא אומרת. ולכן אני לא חושב שהצבעה על סתירות או להראות מי צודק ומי לא צודק זה רלוונטי. פעם אופנה מאוד פופולרית של ויכוחים מול נוצרים, לפעמים זה היה אילוץ, כן, הרמב"ן עם אבנר מבורגוס ועוד כל מיני ויכוחים, אז הרבה פעמים זה היה אילוץ. אני לא רואה בזה שום טעם. הטיעונים לא משכנעים ברוב המקרים ואתה מוצא טעויות אצלו וסתירות אצלו בדיוק כמו שהוא ימצא אצלך. תראו את השילוש. השילוש הקדוש כאינקרנציה של הנוצרים, שאלוקים והאב הבן ורוח הקודש. האב הבן ורוח הקודש, שהם חד. מה אצלנו אין את זה? ברור שיש את זה. קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא. וזה בדיוק האב הבן ורוח הקודש אגב. בדיוק. זה אבא, אמא ובן. תסתכלו בספרות הקבלית, זה מה שכתוב שם. והאריז"ל כותב זה כפשוטו, זה לא מטאפורה. קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד. מה זה אם לא שילוש? כשאתה מסתכל על השילוש הנוצרי אתה אומר עובדי עבודה זרה פרימיטיביים, איזה מין שטויות יש להם בראש. אתה עובר אלינו אתה אומר אה, לא, ברור זה מטאפורה, לא מתכוונים באמת שאדם ואלוקים מזדהים, זה בדיוק אותו דבר. זה פשוט שאלה של אמפתיה. זאת אומרת אם אתה חי בתוך מסורת מסוימת ואתה חווה אותה מבפנים ואתה רוצה להגן עליה ואתה בא אליה עם אמפתיה אתה פתאום מגלה שכל הסתירות הגדולות והבעיות העצומות שמצביעים עליהן מבחוץ הן לא באמת קיימות ולא ממש מטרידות אותך. ולכן התחושה שלי, זה אני כן מקבל מהשיח הפוסט מודרני, יש משהו בנרטיביזם הזה, לא צריך לקחת אותו רחוק מדי, אבל יש משהו בעניין הזה. יש משהו בזה שכשאתה שופט משהו מבחוץ וכשאתה שופט משהו מבפנים זה אחרת לגמרי. ולא תמיד לטובת החוץ. לפעמים זה מה שאמרתי קודם עם האנתרופולוגיה, לפעמים אתה צריך להסתכל מבחוץ באופן אובייקטיבי וזה השיפוט הכי קר. אבל לפעמים אם אתה לא חי את זה מבפנים אתה לא באמת מבין מה זה אומר ואתה לא יכול באמת לשפוט את זה. דיברתי על זה אני חושב גם בפעמים קודמות אולי לא זוכר כבר על העקידה, כן, על הקושיה הזאת על אברהם אבינו למה הוא לא סירב לציווי האלוקי של לעקוד את בנו. אולי זו הזיה? מי אמר שזו התגלות אלוקית? אוקיי? אז השאלה הזאת היא שאלה שמטרידה אני חושב הרבה אנשים, כולל פרשנים, אבל נדמה לי שהשאלה הזאת מניחה משהו שהוא בעייתי. זאת אומרת כשאני חווה את הציווי האלוקי בעצמי, אם אני הייתי נביא והייתי שומע את הקדוש ברוך הוא מדבר בעצמי, אז יכול להיות שהייתי מבין שזה אין אופציה לחשוב שזו הזיה. ברור שזה נכון. כשאני מסתכל על זה מבחוץ לא חוויתי את זה אף פעם, אני אומר טוב אולי זו הזיה, זו אופציה, יכול להיות, יש לאנשים הזיות מדי פעם. אז לכן כשאני מסתכל על זה מבחוץ לכאורה שתי אפשרויות ולמה אברהם אבינו לא לוקח בחשבון את האפשרות הזאת? כשאני מסתכל על זה מבפנים. זה גם נותן יתרון, לא רק חיסרון, לא רק הטיות. זה נותן איזושהי הבנה מסוימת, זה כמו הדוגמה שאני מביא לזה בדרך כלל, זה עיוור ופיקח. איפה שדיברנו על זה, עיוור ופיקח. כן, העיוור מטיל ספק במה שאני רואה, אומר אולי העיניים שלך מטעות אותך, אולי עיניים בכלל מטעות. אז אני אומר, אם אתה נגיד עיוור מלידה, כן, אם אתה היית מבין מה זאת ראייה לא היית שואל את השאלות האלו. אני פשוט חווה בעצמי את הראייה. לכן הרבה פעמים גם ביקורות נגיד כלפי עולם דתי, ביקורות שבאות מבחוץ כלפי עולם דתי. המצאתם לכם איזה אלוהים, כל מיני מצוות, דברים כל כך משונים ומוזרים, אה, מאיפה ההמצאות האלו? קנקן תה שמימי וכל מיני טענות משונות.

[Speaker D] אנחנו רואים, סליחה, אמרת קצת רמזת לזה כאן, אבל שרוח הקודש בוודאי אדם שמכיר את זה הוא יודע שזה רוח הקודש. אבל רואים גבי שמואל בהתחלת הנבואה שלו, הוא לא היה ברור שזה היה נבואה, הוא לא ידע. אז רואים שלא תמיד ברור שיש נבואה.

[הרב מיכאל אברהם] לא תמיד ברור, אבל לכן אני אומר, זה לא… אני יכול להסכים שלא תמיד זה ברור. הרי עובדה שלאנשים יש הזיות וכשיש להם הזיה הם חושבים שזה נכון למרות שזה לא נכון. זאת אומרת ברור שאנשים יכולים לטעות. אבל מצד שני, אבל גם הראייה לפעמים מטעה אותנו, יש פאטה מורגנה, ועדיין בשוטף כשאני רואה אף אחד לא ישכנע אותי שזאת אשליה. זאת אומרת צריך לחוות משהו באופן בלתי אמצעי בשביל לשפוט אותו, בשביל להעלות אופציות פרשניות אחרות. ולפעמים כשאתה לא חווה את זה מבפנים, אז אתה יכול למצוא המון באגים והמון אפשרויות פרשניות אחרות. כן, כמו שאנשים אומרים מי אמר? זה הכל המצאות על הדתיות נגיד, הביקורת מבחוץ. אם אתה לא חווית את זה מבפנים, הביקורת היא ביקורת עם משמעות מוגבלת. למרות שכמובן מי שחווה את זה מבפנים לפעמים זה גם הטיה. אני אומר, זה הולך לשני הכיוונים. אבל זה הולך לשני הכיוונים ולכן אני חושב שהדיון הזה בשאלה מי צודק ומי טועה בין הדתות השונות, אם כבר הגעתי למסקנה שיש אלוהים ושהוא התגלה ושהוא מצפה מאיתנו לעבודה דתית, כן עברתי מדיאיזם לתאיזם, השאלה איזה עבודה דתית היא בעיניי שאלה שולית. היא שאלה שולית ולכן אפשר להתווכח לטובת היהדות להעלות צדדים לכאן או לכאן, אבל זה לא באמת משמעותי בעיניי. אני חושב, אני רוצה להאמין בסופו של דבר, אני מאמין, לא רק רוצה להאמין, שבסופו של דבר מי שעשה את המיטב שבידו, גם אם הוא קתולי, נוצרי, מוסלמי, לא יודע מה, יגיע למעלה יקבל את היחס המגיע לו בדיוק כמו היהודים. אף אחד לא ישב שמה על פסגת ההר ויסתכל על כל האחרים בבוז. כל עוד הכוונות נכונות והוא עשה את המיטב שהוא יכול, אז זה שהתמזל מזלו והוא נולד בכפר פולני ולא בירושלים הבנויה לא אמור להשפיע על גורלו. ולכן אני חושב שהשיח הבין דתי הזה ובניסיון לבדוק מי צודק ומי לא צודק הוא שיח עם משמעות מוגבלת. לא אוהב להתעסק עם זה כל כך. מה שאני כן יכול לנסות זה לבדוק את התנ"ך שהוא התשתית המשותפת לכולנו ולנסות לראות האם… מה זה אומר? אז קצת דיברנו על הפערים במסורת כפי שמופיעים בתנ"ך בפעמים הקודמות וניסיתי להראות, אבל שמה זה לא הוכחות לזה שהוא צודק אלא מענים לפרכות. זאת אומרת יש פרכות שאומרות הנה פה היה פער, פה יש איזה קפיצה במסורת, אז ניסיתי להראות שלא נכון, אין קפיצה. אבל השאלה איך באמת מתייחסים למערכת הזאת מתוכה, האם יש ראיות לטובתה? אז על זה אולי אפשר לדבר. מדברים למשל על לא יודע מה, על נבואות שהתגשמו. כן, יש כל מיני נבואות בתנ"ך והשאלה האם הן התגשמו ואם הן התגשמו מה זה אומר? אז על זה אולי אני… בזה אני קצת אגע אולי בפעם הבאה, למרות שגם זה לא מסוג הדיונים החביבים עליי. אני לפחות אנסה להסביר למה בפעם הבאה, למה זה לא כל כך חביב עליי הדיון הזה. טוב, נעצור כאן היום. קצת חלק מהזמן הלך לנו על עניינים אחרים.

[Speaker E] בכל זאת הקדוש ברוך הוא לא אמר על הפולנים והייתם לי סגולה מכל העמים.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, תשאל אותם. יכול להיות שבברית החדשה זה כן כתוב. בברית הישנה זה כתוב לגביך, בברית החדשה זה כתוב לגביהם. כל האקסקלוסיביות הזאת זה שיח לצורכי פנים בעיניי. להסביר שכל האחרים טועים ואני היחיד שצודק זה בגלל שאנשים צריכים איזשהו חיזוק למחויבות שלהם, לתחושת האמת, למסירות שהם צריכים לגלות, אז בסדר, אז הם עושים שיח אקסקלוסיבי. אבל זה בעיניי ילדותי. לא בגלל שאני חושב שכולם צודקים. אני חושב שאנחנו צודקים והם טועים. אבל אני גם מודע לזה מאיפה אני בא ושאם הייתי בא ממקום אחר יכול להיות שהייתי חושב אחרת.

[Speaker E] אז בוא

[הרב מיכאל אברהם] נמשוך מה קצת את הדיון מי באמת צודק.

[Speaker E] עילת הסבירות היא לטובתנו.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. בינתיים עוד אפשר להיות יהודי, כן.

[Speaker F] אוקיי. אני אומר אדרבה, הם טוענים שהם ישראל החדשה, כן. כן, כן. שזה לא רק שזה נאמר אצלם, מה שנאמר אצלנו, אבל מה שנאמר בתורה נאמר עליהם.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו, אחרי שהשתנה הכיוון,

[Speaker F] אז גם

[Speaker E] בזה מכיוון שהם טוענים את זה בפולנית, זה לא נשמע כל כך טוב.

[הרב מיכאל אברהם] כן. אפשר בלטינית גם.

[Speaker F] לטינית, לטינית בדיוק.

[Speaker E] עוד יותר גרוע. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, שיהיה שבת שלום.

[Speaker E] שבת שלום. שבת שלום. תודה רבה.