#היהודים באים# הרגיזו אתכם תתבגרו! שיחה עם מיכאל אברהם – ד״ר רועי יוזביץ׳

[Speaker A] אמרו חז"ל שהדרך הטובה ביותר להפוך ספר לרב מכר זה שהכנסייה תסכים להכניס אותו לאינדקס הספרים האסורים שלה. זה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לספר, ועושה רושם כמו שאומר הרב מיכאל אברהם שזאת בדיוק המתנה שקיבלו משמיים או ממפלצת הספגטי המעופפת היהודים באים וזאת בדיוק הסיבה שאנחנו מנהלים את השיחה הזאת. שלום לכולם וברוכים הבאים לערוץ שלי, ערוץ שמדבר על השכלה אינטליגנציה וגם איך לגרום לכם להיות יותר סאטיריים בשיחת הסלון הבאה שלכם. אם עוד לא הצטרפתם אתם מוזמנים גם להצטרף. אני מזכיר שהספר הצלחה בלימודים הולך להיות מוכן לתחילת שנת הבחינות, אז מי שרוצה מוזמן. והיום יש לי את הכבוד והעונג לארח את אחד הפילוסופים הכי הכי הכי אהובים עליי בישראל של המאה העשרים ואחת הלא הוא הרב דוקטור מיכאל אברהם. מי שמכיר ועוקב אחרי הערוץ אז יודע שמיכאל היה בין הראשונים שבאו לפה ומאז עברנו הרבה מים והרבה אנשים אבל הוא באמת הגיע ראשון. אז קודם כל בוקר טוב, תודה רבה שבאת, מה שלומך? אני

[הרב מיכאל אברהם] מצוין, אני שמח לשמוע שהערוץ מתפתח.

[Speaker A] כן, כן, לא רק מתפתח אלא מייצר דיון, כן על סרטונים של אלף צפיות אנחנו מקבלים מאה תגובות או מאתיים תגובות, אז מטורף לגמרי. אנחנו מדברים בעקבות פוסט לרב מיכאל אברהם יש בלוג מדהים שאני ממליץ לכולם לקחת בו חלק ואנחנו מדברים על פוסט שלך שאתה מפרסם נגד או בעקבות ההפגנות של היהודים באים, כן אז זה הטור שהתפרסם לפני יומיים על ההפגנות נגד היהודים באים ובכלל על הפגנות. בלי קשר מי שיהיה יראה שיש לנו פה קורסים, יש פה קורסים בזום שעושים אז שווה לכם להיכנס לערוץ ולדבר על זה. מה שכן הייתי רוצה להתחיל מבדיחה, אתה יודע שאחד הספרים שאני הכי אוהב וקראתי עשרות פעמים זה דוריאנוב ספר הבדיחה והחידוד שזאת שאלה הלכתית אם אפשר לקרוא אותו בשירותים אם לאו. ודוריאנוב שהיה אומן הבדיחה לקח בעצם בשלושה כרכים אסף את כל הבדיחות היהודיות שיש, חילק את זה לשלושה כרכים. דני קרמן שכתב את ההקדמה מאחורה כתב אינך צריך להיות יהודי כדי להתחיל ולקרוא את ספר הבדיחה והחידוד אבל כאשר תסיים אותו תהיה יהודי טוב יותר. אולי לא תחזור בתשובה אבל ודאי שתהיה עסוק בשאלה למה כתב דוריאנוב רק שלושה כרכים. ובכרך הראשון ברשותך אני אתחיל עם בדיחה בסדר? על חסידים ומתנגדים וזה הולך ככה. שאלו למתנגד למה נהגו החסידים לקרוא למיתת אדמו"רם הסתלקות? החזיר המתנגד הדין עימהם שהרי שנינו גזל אחד מחמישה ואינו יודע מאיזה מהן גזל מניח גזלה ביניהם ומסתלק. אז בדיחה נהדרת ובעצם עושה רושם שדוריאנוב לא השאיר פה שום פרה קדושה. והשאלה שלי האם הוא לא השאיר פרה קדושה כי הוא היה חילוני או כי תכלס הוא בסך הכל אסף בדיחות שחסידים סיפרו על מתנגדים ומתנגדים סיפרו על חסידים?

[הרב מיכאל אברהם] או ששתי התשובות נכונות. השאלה היא אם הוא צריך להיות חילוני בשביל זה לא האם הוא היה חילוני. האם הוא היה חילוני זה שאלה היסטורית שפחות מעניינת, השאלה אם בשביל לכתוב דבר כזה צריך להיות חילוני וכאן תפיסתי שלא. אני חושב שאנשים מחברים בצורה שלדעתי לא מבוססת ולא משכנעת בין היותך אדם מאמין או מחויב לתורה ומצוות וליהדות לבין שאלת הרגש הדתי שלך. ואני באופן עקבי בכמה וכמה פוסטים ומקומות כתבתי שבעיניי הרגש הוא דבר חסר חשיבות בדרך כלל ובטח חשיבות עצמית. לפעמים זה איזשהו אמצעי לחוש את הזולת וכולי, אז כן, זה נותן איזשהם כלים לתפוס ממדים מסוימים אבל הוא לא דבר שניתן לתת לו איזשהו ערך בפני עצמו. ולכן אנשים התחושה שלי שבעיקר סביב ההפגנות האלה והמחאות על היהודים באים התחושה שלי שיש אנשים שמרגישים שהם לא יהודים מספיק טובים אם הם לא מתקוממים. ולכן הרבה פעמים ההפגנות האלה איכשהו בונות את עצמן. זאת אומרת אחרי שאתה מודיע לכל האנשים תראו פגעו בקודשי האומה ובנאדם אומר לעצמו רגע אבל אני בפנים לא מרגיש כלום דווקא צחקתי והיה נחמד. ואז הוא אומר רגע זה אומר שיש משהו פגום באמונתי כי הרי אמונה חייבת להיות מחוברת לרגש חזק כידוע מרבותינו שם שם. ואם זה לא ככה אז אני חייב אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אז אני חייב להגיע להפגנה למחות לזעוק ואז אולי גם יתעורר אצלי רגש הפגיעה הבריא. ואני כופר בזה זאת אומרת אני חושב ש. אני מוכן להתלוצץ על כל הדברים הכי קדושים בשבילי, אין לי שום בעיה עם זה, כל עוד ההומור הוא טוב. מה שקצת קשה לי להגיד על התוכנית הזאת, בעיניי לא כל כך מוצלח ההומור שלהם, אבל זה דיון אחר, זה כבר דיון.

[Speaker A] אז אני רוצה רגע לחלק בין שני דברים, שזה חלק כאילו בין בעצם שלושה דברים שאתה אומר בתוך המאמר שלך. הדבר האחד זה הרעיון של רחובה של עיר, כן? זאת אומרת, החשיבות של הפגנות כמשהו שפונה כלפי פנים ולא כלפי חוץ. הדבר השני זה הרגש הדתי שאולי ראוי לייחד לו שיחה נפרדת, אני רק אגיד לכם שבליסט של המרואיינים שלי אני כל הזמן כתוב מיכאל אברהם תיאולוגיה רזה, ואנחנו נגיע לזה, אנחנו נגיע לשיחה על תיאולוגיה רזה בכלל, זאת אומרת הרעיון הזה שאמונה באלוהים או פרקטיקה דתית, כן, היא לא מחייבת רגש, זה משהו שהוא מאוד קאונטר-אינטואיטיבי להרבה מאוד אנשים בוודאי במאה ה-21, אבל אני רוצה להגיע אולי להתחלה של הרעיון הזה, ואני פשוט אצטט מדברים שאתה כותב, אני חושב שיש בזה דברים חשובים מאוד, כי אני הייתי בין האנשים שהסתכלו על היהודים באים, אני חשבתי שיש שם דברים מאוד משעשעים, המערכון על אסתר, כן? שהיא אומרת לו שהיא בעצם אומרת לו שאם אתה רוצה שאני אלך להמן, אז אני זונה, ואז התחפשו לאסתר, אז התחפשו לזונות רק בתיכון, אני חושב שזאת אמירה נהדרת על מה שקורה בבתי הספר בישראל, אני חושב שיש שם אמירות באמת יפות, הרעיון שהמהר"ל מעיר את הגולם ואומר לו, תגן עלינו, אנחנו עם הנבחר, אז הגולם אומר, אם אנחנו עם הנבחר, אז למה אלוהים, אז למה כולם שונאים אותנו? כן? יש פה באמת איזה שהם אובזרבציות מאוד מאוד מאוד יפות, אבל אתה בעצם אומר את הדברים הבאים, כן? אתה אומר, יש פה משהו מאוד מוזר, כי בסופו של דבר אנשים, רגע, אני אצטט את זה מהזה, כתבתי בוורד, בסופו של דבר אנשים אומרים את הדברים הבאים, זה אנשים שלא מסתכלים בזה, בעצם אומר הציבור הדתי, אנחנו לא מוכנים שפלוני יחשוב או ידבר בצורה שלא נראית לנו, או ידבר עם אלמוני בלעדינו באופן שלא מוצא חן בעינינו, כל אחד יכול להחליט על מה הוא מדבר וכיצד, וגם כל אחד יכול להחליט האם להקשיב וכיצד להתייחס לדברים, זאת תמצית הדמוקרטיה וחופש הביטוי, כמו שאתה מדבר על זה. וקודם כל הטענה הזאת היא נכונה, כן? בסופו של דבר אם אתה לא מקשיב, אז מה הבעיה? ובאמת מה הבעיה? ויותר מזה, למה זה מתפרץ רק בעונה רביעית? כי לכולם היה בסדר עם זה ועכשיו זה פתאום התפוצץ? זה

[הרב מיכאל אברהם] מתקשר למה שאמרתי בהתחלה, למיטב הבנתי. אני אולי אקדים מה שהקדמתי גם בטור שכתבתי, ראיתי מעט מאוד קטעים מהתוכנית, בהחלט ייתכן שיש קטעים נהדרים שפספסתי, אני לא יודע בדיוק, המעט קטעים שאותם ראיתי, לא יודע, לא צחקתי, ולא בגלל הרגישות שלי, פשוט לא מוצא חן בעיניי ההומור, למה שפה קצת נמוכה מדי ומינית או גסה מדי, לא אהבתי את זה, אבל עניין של טעם, אני בטח לא בגלל זה חושב שצריך להשתיק אותם, אני פשוט לא מסתכל. זה רק הקדמה נחוצה. לגבי, רגע, אתה שאלת, תזכיר לי רגע?

[Speaker A] למה זה

[הרב מיכאל אברהם] מתפרץ דווקא בעונה רביעית כל כך מאוחר? זאת אחת האינדיקציות למה שאמרתי קודם, אם אנשים היו כל כך מזועזעים באמת, הייתי מצפה שזה יתעורר נגיד לא בפעם הראשונה, פעם ראשונה אומרים זאת החלקה, פעם שנייה גם, בפעם החמישית לכל הדעות כבר יש חזקה, כן? גם לרבי וגם לרבן גמליאל כבר יש חזקה אחרי חמש פעמים. אף אחד לא מתעורר. למה זה מתעורר עכשיו? כי אנשים מטפטפים להם את התפיסה הזאת שאם הם לא מזועזעים, אז הם לא מספיק דתיים. עכשיו בן אדם אומר לעצמו, הוא באמת השתכנע שזה כך, אז הוא מתגייס, אז הוא מגיע, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, ובסוף הוא באמת ירגיש פגוע, למרות שאני חושב שכל העסק הזה הוא סוג של מניפולציה, עוד פעם לא מניפולציה במובן המוח המכוון, אבל איכשהו זה בכל זאת עושה מניפולציה על אנשים. ולכן אני חושב שההתעוררות המאוחרת הזאת היא אחת האינדיקציות למה שאני אמרתי קודם שזה לא באמת תופעה אמיתית.

[Speaker A] אני אגיד משהו שהוא בעיניי חשוב, ועוד פעם, לי יש כן ביקורת על התוכנית הזאת, אבל היא מגיעה ממקום טיפה שונה. אחד הדברים החשובים ביותר שלפי דעתי אתה אומר בטור שלך אומר את הדברים הבאים. אנחנו יודעים שליצנות, כן, זה דבר חמור מאוד, ואתה מצטט את הרב הוטנר בפחד יצחק, שהמטרה של ליצנות, כן, זה הזה שאתה אומר בדיחה ואתה מוציא את האוויר מהבלון, כן? זאת אומרת, יש איזה משהו עם פאתוס מאוד גדול ואתה עושה ממנו צחוק ואז כל הרגש או, אגב, שיש בזה רגש ודאי, אתה בעצם לא מחשיב את מה שראוי להיות חשוב. ולכן כלפי עובדי עבודה זרה זה בדיוק ראוי לעשות, מי שמכיר את הסיפור של אליהו ונביאי הבעל, ודאי שיש פה איזה משהו, הוא אומר. תצעקו יותר חזק, בואו נראה, אולי תשימו פחות מים, יותר מים. הוא באמת מלגלג עליהם. וזה בסדר, כי עבודה זרה זה להחשיב את מה שלא ראוי להיות חשוב, והליצנות בעצם מורידה אותו לגודל הראוי לה. ופה אתה אומר כזה דבר: מבחינת היוצרים או מבחינת חלק מתוך התרבות החילונית העכשווית, הדת בדיוק ככה. הדת בדיוק ככה, זאת אומרת, היא משהו שהוא מאוד ישן, כן אני… היינו בטח טה-טה-טה. האמונה היהודית והערכים שמועברים במסורת שלנו הם משהו מעוות לדידם. היא מחנכת לשוביניזם, פגיעה, אפליה, אלימות, עונשי גוף ומוות, יחס לא נאות לגויים, משטר מלוכני וכן הלאה וכן הלאה. ובסופו של דבר מה אתם רוצים? עכשיו השאלה היא כזאת, ברור לגמרי שלשיטתם או לשיטת מי שרואה את הדברים האלה זה בסדר. אבל גם הרב הוטנר אומר רגע, ליצנות אסורה. האם יש פה איזה שיטה פלורליסטית כזאת שכל מי שרואה במשהו שהוא לא חשוב חשיבות אז צריכים להשתמש בליצנות? או שיש איזשהו קריטריון אובייקטיבי שיש דברים שהם חשובים באמת? כי עושה רושם ממה שאתה אומר שזה כל אחד בעיניו מה שחשוב ומה לא.

[הרב מיכאל אברהם] מבחינתי שתי התשובות נכונות גם לשאלה הזאת, כמו אשתו של השופט. זאת אומרת, בסופו של דבר, הרי אני לא מדבר על השאלה אם אני מסכים איתם. אני רחוק מפלורליזם כרחוק מזרח ממערב. נכון מאוד. כתבתי נגד פלורליזם, אני מתנגד לפלורליזם, זו תפיסה לא עקבית בכלל, לא רק לא נכונה.

[Speaker A] אני ממליץ לכולם על הספר 'אמת ולא יציב', שחלק גם מהטרילוגיה, אבל 'אמת ולא יציב' עסק רק כמעט בשאלה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] כן. אלא מה? אני אומר, כשאני מבקר אותם זה לא… אם השאלה אם אני מסכים איתם, לא, אני לא מסכים איתם, אני אתייחס לאישי התנ"ך אחרת. מבחינתי הם לא מעבירים דברים מעוותים, אם כי יש במסורת שלנו לא מעט דברים מעוותים שמגיעים אלינו ואני שותף לחלק מהביקורת, אבל הביקורת עליהם היא אנכרוניזם. כי הם פעלו בסביבה שלהם ולכן כתבתי את הטרילוגיה שלי כדי להגיד מה אנחנו אמורים לעשות עם זה היום. אין לי שום עניין לבקר אותם שם, זה לא הנקודה. אז לעניין תוכן הביקורת אני לא מסכים באופן עקרוני. אבל מה לזה ולגינוי מוסרי? כשאתה מגנה מישהו מוסרית זה וודאי שאתה צריך לשפוט אותו לשיטתו. זה לא שייך לפלורליזם. זאת אומרת אם מישהו חושב שתפיסה מסוימת היא מעוותת, אמיתית, זה מה שהוא באמת חושב, עכשיו הוא מלגלג עליה. אתה תגיד שהוא רשע? ממש לא. מה זה קשור לפלורליזם? הוא לא רשע בגלל שרשע פירושו לנהוג באופן שאתה מבין שהוא לא בסדר. אבל הוא לשיטתו מבין שהוא כן בסדר. לא בגלל שהוא צודק, הוא טועה, אבל הוא לא רשע. אז יש הבדל בין שני הדברים, ולכן אני פלורליסט במובן החברתי, זאת אומרת אני חושב שנכון וחשוב מאוד לאפשר לכל אחד להביע את דעתו.

[Speaker A] זה לא סובלנות? אני סליחה שאני אומר, הרי אתה מבדיל בין סובלנות שזאת אמירה ערכית לבין פלורליזם שזאת אמירה אונטולוגית. אז בעצם אתה אומר אני סובלן, עד שאלה לא יבינו שבעצם יוסף הוא לא היה גייז, אז שיעשו מה שהם רוצים. אני בנאדם סובלני. נכון? זאת ההבחנה שאתה עכשיו מדבר עליה?

[הרב מיכאל אברהם] זה כמעט אותה ההבחנה. זאת אומרת יש, הסובלנות היא ניסיון להכיל את האחר. פה אני אומר יותר מזה, זאת אומרת אני עומד על זכותו לבטא את זה, אני לא רק מאפשר לו, אני רוצה שהוא יעשה את זה בגלל לטובה, וזה מה שקראתי פתיחות, שזה המשך של הסובלנות באותו מאמר, כי אני חושב שכך יכול להתנהל שיח. אם אני לא מאפשר לבנאדם לבטא עמדה רק בגלל שאני לא מסכים איתו, אז איך בדיוק אנחנו ננהל שיח? לי מותר ללגלג, שלא לדבר על זה שאנחנו כל הזמן מרשים לעצמנו ללגלג על כל מי שלא מסכים איתנו, הרי עובדי עבודה זרה יש לנו את רבי יצחק הוטנר ואת הגמרא שמתירים לנו. למה? כי אנחנו צודקים. אבל הם, כשאנחנו כאילו העובדי עבודה זרה מבחינתם, להם אסור ללגלג עלינו כי זה מעליב אותנו, זה לא יפה. ולנו מותר לכפות עליהם את העמדות שלנו בשם אותו תנ"ך שעליו הם מלגלגים, ולהם אסור אפילו לצחוק על התנ"ך הזה שבשמו כופים עליהם כל מיני דברים. פה יש משהו מעוות. לא בגלל שאני פלורליסט ואני חושב שכולם צודקים, אלא בגלל ששיפוט מוסרי, גם לדעה הלא פלורליסטית, צריך להיעשות על בסיס השקפתו של מי שאני שופט אותו.

[Speaker A] אני דיברתי עם סטיב אניקס בשבוע שעבר ואחד הדברים שעלה לגבי הפוליטיקלי קורקט, אז הוא אמר שני דברים, כאילו העליתי שתי טענות: אחד זה תיאוריית כדור הארץ השטוח והשני זה הכחשת שואה. אלו שני דברים מאוד שונים. עכשיו תמיד… אנשים שואלים אותי מה אני חושב על כדור הארץ השטוח ואני אומר שהדוקטורט שלי עסק בג'י פי אס, אז אני ממש מושקע בכדור הארץ עגול, אז אין לי שום אינטרס, כן? אבל הוא אומר, שני הדברים האלה צריכים להיות בתוך השיח, זאת אומרת אם יש טענות טובות, יבואו הטוענים הטובים כנגד כדור הארץ השטוח וכנגד הכחשת השואה וישימו את טיעוניהם, מה שמחזיר אותנו לג'ון סטיוארט מיל, כן? אתה חושב שלהתייחס לקהלת בצורה הזאת או להתייחס למחלון וכליון בצורה הזאת, כן? למרות שיש מחלון, מחלון זה שם מאוד מצחיק, מחלון וכליון שמתו, זה נורא משעשע. אז אתה חושב שיש בזה משהו שהוא לא נכון, בבקשה, תשים את הדברים על השולחן, כן? כאילו, זה העניין. כל אמת שצריכה את כוח הזרוע כדי להיות אמת היא פחות משכנעת. לפני שאני הולך לתקוף אותך, יש לי עוד טענה אחת שאתה אומר שלפי דעתי היא מאוד מאוד מאוד חשובה שצריך לתת אותה, וזה שאתה אומר שבסופו של דבר אל תגיד הם לא צוחקים על זה והם לא צוחקים על זה. בדרך כלל בתוך הדיון, ואני חושב שיש בזה משהו, אתה רואה שהיהודים באים, יש פרות קדושות שהם לא צוחקים עליהם בכלל. אני יכול לתת חלק מהם, כן? אבל לצורך העניין הצחוק על הקהילה המוסלמית שהיא עשרים אחוז ממדינת ישראל שהיה יכול להיות מערכונים נהדרים, הם לא צוחקים. על דברים מאוד בעייתיים שעשו פה בתחילת המדינה הם לא צוחקים. הם ודאי צוחקים על בן גוריון ועל שרת, אבל בקטנה, כן? נורא היה מצחיק, נורא היה משעשע לראות מערכון שבן גוריון יודע שיש שואת יהודי אירופה ועושה שום דבר כדי שהחרדים ילכו שמה, כן? זה היה מאוד משעשע והם לא עושים את זה. מה שאתה אומר אבל, בסופו של דבר אל תגיד שמאלנים כאיזה משהו כולל. האם המפיק, האם התסריטאי של התוכנית הזאת משתיק כן או לא? אל תסיים לי איזושהי אג'נדה כוללת של כל השמאלנים נגד זה. לא, בוא תטפל בן אדם מול בן אדם. אז אני אשמח אם על זה תרחיב בכמה מילים ואז אני אעבור לשאלות שיש לי על זה.

[הרב מיכאל אברהם] לכולנו יש איזושהי תחושה שהם, הדמון הכללי הזה, האחר, הוא עם פרצוף אחד. ואז זה טבעי אגב, לכולנו יש את זה, גם אצלי אני מרגיש ככה. ולכן ברור שהוא הרי לא צוחק על זה ועל זה ועל זה, והוא נעלב כשאני צוחק על זה ועל זה ועל זה. אז למה הוא צוחק לי על ה… עכשיו ההוא שנעלב זה ראובן, וההוא שצוחק עליי זה שמעון. נכון, שניהם מצביעי מרצ או הרשימה המשותפת, אוקיי? אבל הם לא אותו בן אדם. ויכול להיות בן אדם שהוא באמת טוען צריך לצחוק על הכל והוא באמת גם לא מוחה כשאתה צוחק עליו. לכן ביקשתי, תביא לי בן אדם מיוצרי התוכנית שהוא אמר אל תצחקו על זה אבל הוא צוחק על זה. אולי יש דוגמה כזאת, אני לא מכיר ואמרתי אני גם לא ראיתי הרבה קטעים מהתוכנית הזאת, אבל בדרך כלל אני חושב שזה לא המצב. הביאו לי כל מיני אנלוגיות מופרכות באתר, שאתה יודע, מביאים לי דוגמאות אמנם גם כן עדיין לא על הבן אדם המסוים, אבל יש שם דוגמאות כאילו על אמנון אברמוביץ'.

[Speaker A] אנחנו נגיע, אנחנו נגיע לאמנון אברמוביץ', אני נגיע לאמנון אברמוביץ' מכיוון שסאטירה בסופו של דבר אמורה לצחוק. אני אגיד לך מה הבעיה שלי בתגובה שלך נגד התגובות על אמנון אברמוביץ', שאתה אומר כזה דבר, לכן ניתן לטעון שלא ראוי לזרות מלח על פצעיהם, גם אם זכותי לעשות זאת. האם יש מישהו… כאילו זה משהו שהוא חדש, כן? זאת אומרת, יש הבדל משמעותי בין לצחוק על אברהם אבינו ועל לוט ועל איוב, אוקיי? ובין לצחוק על מישהו שעכשיו חי. איוב שלא היה ולא נברא.

[הרב מיכאל אברהם] איוב שלא היה ולא נברא.

[Speaker A] אגב יש שם איזה שהוא מערכון נהדר שנוח יוצא מהתיבה ומנסה לעשות כאילו להתחיל את החיים מחדש, ואז עורך דין מגיע אליו ואומר לו שהוא תובע אותו על זכויות יוצרים שהוא לקח את כל הסיפור שלו מגלגמש. ונוח אומר לו מה פתאום, זה סיפור שלי. אומר לו תקשיב עזוב, זה כתוב בגלגמש קודם. אז נוח אומר לו טוב אז מה עושים? אז הוא אומר לו טוב, אולי תחתוך לעצמך את האיבר, ואז אומר לו מה פתאום? אומר בסדר אנחנו נכנסים עכשיו לבית המשפט. זה נהדר, יש שם באמת אובזרבציות נהדרות. אבל טוב, אז בוא נתחיל באמת מהביקורת. האם לפי דעתך, אני מתחיל מזה, עושה רושם ונניח שמה שאני אומר נכון, אז בוא תזרום איתי. בסופו של דבר האוכלוסייה המוסלמית היא עשרים אחוז ממדינת ישראל, לא ראינו שום מערכון שצוחק על האוכלוסייה המוסלמית בוודאי או קודשי האוכלוסייה המוסלמית כמו שהוא צוחק, אתה יודע. עכשיו יכול להיות שמי שעושה את זה הוא חכם כי כבר ראינו מה קרה בשרלי הבדו, כן? ראינו מה קורה שצוחקים על האוכלוסייה המוסלמית. אבל האם אתה בא להגיד האם אין פה איזה שהוא עניין של אנחנו לא באמת יורים לכל הכיוונים, אנחנו יורים לכל הכיוונים הבטוחים ומכיוון שכך בסופו של דבר יש פה איזושהי התנהלות שהיא. לא באמת הוגנת. או שאתה אומר, כן, יורים לכל הכיוונים הבטוחים, יש פה אוכלוסייה משוגעת בראש, ולכן אנחנו לא צוחקים עליה, כי

[הרב מיכאל אברהם] אני מפחד שהיא תשרוף לי את האוטו. אני אגיד לך שני דברים על זה. דבר ראשון, אדם צוחק ביתר נוחות על מי שהוא. ולכן גם לי אישית פחות נוח לצחוק על מוסלמים, למרות שאני מבחינת תפיסת עולם נגיד אני נוטה ימינה. אבל ואני גם כועס על המוסלמים מהרבה סיבות. אבל הרבה יותר נוח לי לצחוק על אברהם אבינו מאשר על מוחמד. בטח ברשות הרבים. שזה לא הבית שלי. כמו כשמספרים בדיחות על יהודים ליהודים מותר הכל. אבל כשגוי מספר בדיחות על יהודים זה יכול להיות אנטישמי.

[Speaker A] רק שחורים בארצות הברית יכולים להגיד ניגר.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אז זה אפקט רווח ואפקט פסיכולוגי רווח, אפשר לקבל אפשר לא לקבל, אבל הפסיכולוגיה פה היא חלק מהעניין.

[Speaker A] גם אפשר להגיד שהתוכנית נקראת היהודים באים ולא המוסלמים באים, אז זה בכלל לשיטתך.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אפשר היה להגיד הישראלים באים ואז אפשר היה לצחוק על כולם. זה א'. ב', אני לא מכחיש את זה שיוצרי התוכנית מגיעים מכיוון אידאולוגי כנראה, אני לא מכיר אותם מספיק, אבל כנראה מהכיוון החילוני שמאל שכמובן מפרגן יותר למוסלמים מאשר לחרדים או לדוסים. אוקיי? נכון, אז מה קרה? הם חייבים לצחוק על כולם? הם חייבים לך משהו? אתה רוצה לצחוק על המוסלמים, תעשה תוכנית המוסלמים באים. כתבתי שם גם בטור שלי שאנחנו מעדיפים לייבב ולהיעלב בדיוק כמו המוסלמים שצחקו עליהם, שאני הייתי פשוט אמרתי איזה פרימיטיבים ילדותיים שלא מבינים שבסדר, אפשר לצחוק, אז תצחק בחזרה. פתאום אני רואה שהחבר'ה שלי מגיבים בצורה דומה. אמנם עוד בלי רימונים וכאלה, אבל עדיין רמת העלבון והאמוציה מזכירה לי מאוד את הפרימיטיביות והילדותיות שלהם. והדבר השני הוא שאני אומר במקום להיעלב ולהגיד למה אתם לא צוחקים, תקום אתה, תעשה מערכון על המוסלמים ותעשה סאטירה ברמה טובה ובוא נראה האם הם ימחו. הם, הכוונה יוצרי התוכנית היהודים באים, לא הדמון הכללי השמאל.

[Speaker A] אוקיי, שאלה שנייה. שאלה שנייה. ועוד פעם, לצורך העניין, הנה בבקשה. חוק העונשין סעיף 173. 173. עכשיו עוד פעם, אנחנו יכולים לעשות את זה, אתה יכול לבטל את השאלה שלי בצורה שהחוק הזה לא רלוונטי, אבל אני אקרא את החוק. פגיעה ברגשי דת. העושה אחת מאלה דינו מאסר שנה אחת. מפרסם פרסום שיש בו לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים, או משמיע במקום ציבורי ובתחום שמיעתו של פלוני מילה או קול שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתו ברגשותיו הדתיים. השאלה שלי לשיטתך, לפני שאני שואל יותר, האם לפי דעתך יש בפרסום של התוכנית אחד מתוך שני אלה? וזה בסדר שתגיד לי אחרי זה כן, אבל זה חוק מטומטם. זה בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] כמובן, אז אני כבר עכשיו מקדים ואומר את זה. אבל מעבר לזה, אני לא לגמרי בטוח. וזה מתקשר לנקודה שבה פתחנו. העובדה שהאנשים מתקוממים אחרי ארבע שנים אומרת שיש לי ספק מסוים באותנטיות של הפגיעה. אנחנו בינינו מספרים הרבה בדיחות על אברהם אבינו, גם בתוך בית המדרש. אוקיי? אנחנו לא משתמשים במילים גסות כי זה לא הז'רגון שלנו, אבל בדיחות לפעמים מאוד מפולפלות. אוקיי? אלא מהי, הכי נוח לנו זה להיעלב. זה הפטנט המוסלמי. רק שאנחנו לא זורקים רימונים, אנחנו רק נעלבים. אז אנחנו נעלבים כדי שיורידו לנו את התוכנית מהראש. ולכן אני אומר אפילו ברובד המשפטי, אחרי ההקדמה שכבר הקדמת במקומי ואני לגמרי חותם עליה, אני לא בטוח לגמרי עד כמה אני השתכנעתי באותנטיות של הפגיעה. והעובדה שיש כאלה שנפגעים, ברור שיש כאלה שנפגעים. אבל השאלה מה הגבול? זאת אומרת, אז כל פעם שמישהו יגיד לי רגע מה שאתה אומר לי זה פוגע בי ואולי אני אשתכנע שזה באמת פוגע בו אז לא ניתן להיאמר ברשות הרבים? לא הייתי רוצה להיות במדינה כזאת ולכן אפילו ברובד המשפטי אני לא בטוח שזה עומד בקריטריון, שלא לדבר על דעתי על החוק הזה בכלל.

[Speaker A] אז אתה בעצם אומר אז אני בעצם כאילו מרים לך להנחתה, כאשר בית המשפט מרשיע את טטיאנה סוסקין מפיצת כרוז החזיר בחברון, הוא עושה את זה מיד. מה? הוא עושה את זה מיד. לא, אז רגע, לא, אבל שנייה, אז יש פה שני דברים. אתה אומר אם הם נעלבים באמת כמו שראינו בשארלי הבדו, עשינו את הקריקטורה של מוחמד, אחרי שבוע היה פיצוץ, כן, זה לא חיקו ארבע עונות. שבוע פיצוץ.

[הרב מיכאל אברהם] ארבע עונות זאת אינדיקציה אחת, אתה יודע יכולות להיות עוד אינדיקציות.

[Speaker A] לא, אז רגע, אז אתה אומר לא, אבל יכול להיות מה שאתה אומר פה, באמת לגבי היהודים באים לפי האובזרבציה שלך מיכאל אברהם לא באמת הייתה פה פגיעה, בין היתר באינדיקציה הזאת לגבי טטיאנה סוסקין שמפיצה את כרוז החזיר אני לא יודע אפילו איפה, שמפיצה את כרוז… כרוז החזיר, היא באמת פגעה, היא הלכה ולקחה חזיר קורא את הקוראן, שמה אותו בתוך שכונה מוסלמית. אבל אתה אומר אי הכי נמי, גם אם היא מעליבה, גם אם היא מעליבה, אז היא מעליבה את זה. גם היה פסק דין שלא היה צריך, כי השאלה שלי היא איך שני הדברים האלה קורים ביחד.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת איך שניהם קורים ביחד?

[Speaker A] איך בית המשפט יכול לבוא ולהגיד חברה, זה בסדר, וכאשר טטיאנה סוסקין עושה, אז הוא נותן לה שנתיים מאסר בפועל?

[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, ברובד הלא משפטי אני חושב ששני הדברים לא צריכים, יכולים להיאמר. ברובד המשפטי נטו, ואני לא משפטן, אבל ברובד המשפטי נטו, יכול להיות שבית, אני לא יודע אם זה בית המשפט, זה הגיע כבר לערכאות הדבר הזה? אני לא יודע אם יש החלטה של בית משפט על זה.

[Speaker A] זה היה ב-97', אז אני, זה היה לפני הרבה זמן, אז אני

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אתה מתכוון ליהודים באים. מתי יש פסק דין, אמרת? לא, אני לא חושב. לא, אני לא חושב. אם בית המשפט נגיד היה אומר אפשר לשדר את היהודים באים, יכול להיות שיש לזה הצדקה משפטית למרות ההרשעה של טטיאנה סוסקין, בגלל שבית המשפט לא השתכנע שהעלבון הוא עלבון אותנטי. הרבה פעמים אתה משתמש בעלבון כמניפולציה. אתה משתמש בעלבון כמניפולציה כדי להשיג הישגים. הרי אנחנו יודעים את זה גם ביחס בין אישי. בן אדם חלש הרבה פעמים משיג את ההישגים שלו עם פסיב אגרסיב. הוא פשוט נעלב כי הוא לא יודע להחזיר מכות. אז הוא נעלב. אנחנו לא יודעים הרי לעשות סאטירה ברמה טובה. זה משתפר בשנים האחרונות, אנחנו עדיין לא שם. אז אנחנו מעדיפים להיעלב כדי להילחם, כי זה הכלי שיש לנו. ואני אומר שזה חלק מהביקורת שלי גם על החוק, כי החוק, חוץ מזה שהוא לא בסדר כשלעצמו, הוא גם מאפשר מניפולציות. עכשיו לך תדע אם השופט יהיה פסיכולוג מספיק טוב כדי לאתר מניפולציות, ועד כמה כולם יסכימו האם יש פה או אין פה מניפולציה, וזה הופך להיות סובייקטיבי, ואז תלוי מי השופט והפסק דין תלוי במי מרכיב את הרכב בית המשפט. כל העסק הזה לא הגיוני. כמו שהכחשת שואה, אני בעד חופש מוחלט. רק דברים כמובן שמביאים לאיזושהי אלימות מאוד קרובה או משהו כזה. כל השאר, תבלע את הרוק, אתה בן אדם מבוגר ואם אתה נעלב תטמון את האף שלך במטפחת, כמו עזר ויצמן והדוד שלו.

[Speaker A] שחיים ויצמן, לא, שויצמן, נכון? אמר שהמקום היחידי שעזר ויצמן לא חיים. שאני יכול לדחוף את האף בתור נשיא ישראל זה למטפחת שלי. אז אוקיי, אז אני חושב שמפה אני רוצה אולי להגיע לשאלה שהיא הכי משמעותית בעיניי. בסופו של דבר החוק הזה הוא נועד לייצר איזושהי סולידריות חברתית. עכשיו אתה מתייחס גם למה שאברי גלעד אומר, ועוד פעם, זה לא תורה משמיים, אבל אני רוצה לגעת בנקודה הזאת. והוא אומר כזה דבר. הוא אומר, איפה הוא אומר את זה? פה. כאשר אנחנו מגיעים למרחב הציבורי, יש כללים אחרים. עכשיו אתה מדבר על הרעיון הזה, ועוד מעט אני אגיע, שאל תתנו את ה, אל תשתמשו בקלף של כסף ציבורי, כי הקלף של כסף ציבורי יבוא נגדכם. אין רשות להשתמש, אם תגיד שאין רשות להשתמש בכסף למטרות שפוגעות בקבוצה כלשהי בציבור, באותה מידה אנשים חילוניים יתמרמרו על זה שעל תכניות שמנסות קשר לייצר קשר להיסטוריה לארץ, והדבר האחרון שאתה אומר, אם רוצים לעשות רק דברים שבקונצנזוס, מגיעים למדינה ללא תרבות ממלכתית, ובעצם ללא שום תכנים, מה שקרוי דמוקרטיה רזה, ונדמה לי שאיזו עסקה כזאת אינה ממש כדאית לחלק מאיתנו, לפחות לחרדים. אז זה קודם כל. אני חושב שבהקשר הזה אתה סופר צודק. אל תביא את הטיעון של כספי המיסים, כי כולנו משתמשים בכספי המיסים לדברים שאחרים לא רוצים. אז זה אני מקבל.

[הרב מיכאל אברהם] בשביל זה יש מיסים דרך אגב. בשביל זה יש מיסים. כי למטרות שכולנו רוצים היינו משלמים גם בלי שיכפו אותנו. מיסים נועדו רק בשביל לקחת ממני כסף למטרות שאני לא מסכים.

[Speaker A] ועכשיו אני רוצה להוסיף משהו על אברי גלעד פה ולשאול אותך על איזשהו כינון של קורפוס לאומי של ערכים מקודשים. כן? הוא אומר, עכשיו יכול להיות שהוא לא צודק והוא מגיע מתוך עמדה אפולוגטית של אני רוצה להיות בסדר עם כולם. אבל הוא אומר, לא עושים מערכון על אלוהים בישראל, כמו שלא עושים מערכון על מוחמד במצרים. אגב, הוא לא כותב כמו שלא עושים מערכון על ישו באירופה, כן? או בכל מקום אחר. בעיניי גם לא עושים תוכניות אוכל עם אוכל לא כשר בערוצים מרכזיים ובטח שלא אוכלים טרפות במשימות בריאליטי. זה לא סתם מגעיל, זה מחליש אותם, זה יוצר זרות וניכור, מרחק וכעס. בשביל מה? בשביל עוד מאכל? אז עזוב את הצד האפולוגטי. האם הרעיון הזה של ערכים מקודשים לחברה, או דברים שהם מעבר לזה, זאת אומרת, האם העובדה ששחיטת פרות קדושות בהגדרה זה לא משהו שמייצר זרות וניכור, מרחק וכעס? זאת השאלה שלי.

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל עובדתית כן. אני לא יכול להתווכח עם העובדות. עובדתית כן, השאלה רק איך להתמודד עם זה. ובעיניי יש שתי דרכים להתמודד עם זה. דרך אחת. ללכת על ביצים, זאת ללכת על קצות האצבעות, לא לפגוע במה שאברי גלעד מציע. וכמו שאמרתי קודם אני מוחל טובות, לא רוצה שירחמו עליי, לא רוצה להיות בפוזיציה הזאת בכלל שאני נזקק לרחמים של אברי גלעד והסנגורוס של אברי גלעד. אני תעלבו אותי, תצחקו עליי, תעשו מה שאתם רוצים. אני גם אצחק אם זה יהיה מוצלח. גם אני אצחק עליכם, אותו דבר. זה א'. ב', האפשרות השנייה היא לעבוד על האנשים להגיד להם חברים, אנחנו אנשים מבוגרים, יש פה אנשים עם השקפות עולם שונות. אתם רוצים שהם יחביאו אותם? זה יותר מכבד אותך? בעיניי יותר מכבד אותי שאם בן אדם לא מסכים איתי שיגיד לי את זה על הפרצוף ובאופן בוטה. ועכשיו בוא נתווכח. גם אני אגיד לו. ואם אני אחנך את הציבור, עוד פעם נשמע קצת אוטופי, אבל אם אני אחנך את הציבור להתייחסות בוגרת, אינטליגנטית יותר, בעיניי זה מרשם לא פחות טוב ואולי אפילו יותר טוב לייצר לא יודע אם אחדות חברתית אבל איזושהי אפשרות לחיות ביחד, בזה שאנחנו לא נחביא את חילוקי הדעות האלה. ואם יאסרו על היהודים באים לעשות את זה זה רק יעורר יותר מרמור וכעס. לא תיווצר אחדות עם יוצרי היהודים באים אם לא תיתן להם לעשות את מה שהם רוצים, כמו שלא תיווצר אחדות אם לא תיתן לי לעשות את מה שאני רוצה. אותו דבר. אני בעיניי אחדות צריכה להיות מיוצרת או לא יודע אני שונא את המילה אחדות, חיים ביחד אמורים להיות מיוצרים באופן שאנשים לומדים לחיות עם דברים שהם לא מסכימים איתם כולל דברים בוטים. וכולל הארץ השטוחה וכולל הכחשת שואה, מה שאתה רוצה. אל תחליט בשבילי מה אני אשמע ומה אני לא אשמע. אני אחליט אם אני רוצה לשמוע, וגם אם אני שומע אני אחליט אם אני מסכים. ואני גם אחליט אם אני נעלב דרך אגב. ואם אני איעלב אני אבקש כדור מהרופא.

[Speaker A] אז קודם כל אני רוצה לחדד פה כמה דברים. שמעתי בכנס השמרנות לפני שנה שאיזה מנהל מכינה דיבר שאמר שאנשים מגיעים למכינה ואז יש דיון, כאילו מכינה קדם צבאית חילונית, ואז מישהו אומר משהו והחבר השני אומר אני לא רוצה לחלוק עליך, אני מצטער שאני חולק עליך אבל. הוא אומר מה זה השטויות האלה? מה זה אני מצטער שאני חולק עליך? אל תצטער ואל נעליים. הרעיון הזה שבסופו של דבר האלטרנטיבה זה לא שתסכים. האלטרנטיבה זה שיהיה זעם וכעס מתחת לפני השטח. וזה בסופו של דבר מה שיהיה. אין דרך אחרת. נכון?

[הרב מיכאל אברהם] זה… הרמב"ם הרי אומר לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לרמב"ם יש לו פירוש מאוד מעניין לצירוף הזה. הוא אומר שהוכח תוכיח מטרתו לא לפתור את בעיית השנאה או לפתור את בעיית החטא אלא להוציא את השנאה מבפנים החוצה. לא תשנא את אחיך בלבבך. לכן אתה צריך להוכיח אותו בפה כדי שזה לא יישמר בפנים ויפעפע בפנים. ובדיוק זה מה שאני אומר כאן. הרי מה שהם חשים כלפי המסורת וכלפיי, זה מה שהם חשים. אם אתה תאסור עליהם זה רק יתגבר. אני אומר אם זה מה שאתה חש שים את זה על השולחן בוא נדבר. אני אעשה מערכון נגדי, אני אגיד למה אני לא מסכים איתך, מה שאתה רוצה, לא חשוב. אבל הדבר הכי הגיוני זה לאוורר את זה, לתת לזה וונטילציה. איזה מין גישה ילדותית זאת לסתום לשני את הפה אם הוא מעליב אותי או מרגיז זה כמו בגננת, אתה הולך לגננת "הוא העליב אותי", אומרת "נו נו נו אל תעליב אותו". לילדים בני שלוש אני מבין, אני לא יכול לדרוש מהם לבלוע את הרוק. אבל אנשים מבוגרים עם כל הכבוד להם שיבלעו רוק.

[Speaker A] אגב אני חושב שיש שם דברים בתוך התוכנית שהם כל כך הזויים שבן אדם חילוני שלא מכיר את המסורת באמת פותח תנ"ך. זאת אומרת הם בהרבה מאוד דברים אומרים הם מצטטים את הפסוק. בוא תראה אותנו, כן, לא נגענו. זאת אומרת ויכול להיות שיש משהו אגב טוב בסיפור הזה של באמת להביא סיפורים בלתי רגילים. יש שם סיפור עם איזבל כן, עם אלישע ואליהו מגיעים לאיזבל, ואז אליהו אומר לה "תקשיבי את בן אדם גרוע מאוד, את עצרת את הגשם לשלוש שנים". ואז אלישע אומר לו בשקט "אבל זה אתה". ואז היא אומרת לו "כן אבל אתה רק נביא בעל" אז הוא אומר לה "אבל זה גם את עשית". וזה נהדר! בסופו של דבר זה הטקסט, זה אליהו אתה יודע, אליהו הוא פנחס. יש משהו בסופו של דבר אולי בזה נכון.

[הרב מיכאל אברהם] יש על זה אופנה כזאת היום בעידן המדיה, האינטרנט וכולי, שמלמדים דברים בצורה מאוד ויזואלית, בצורה מאוד גרפית ובצורה מאוד הומוריסטית. ובמובן מסוים זה הרבה פעמים מעורר ביקורת לא של עלבונות אלא של רידוד. כמו הסטורי הזה על אווה אתה יודע בשואה, היו כל מיני איך מלמדים שואה בסטורי. ככה אנשים מלמדים היום. אתה יכול לאהוב את זה, אתה יכול לא לאהוב את זה, אני שייך לדור אחר, אני חושב שצריך ללמוד באופן עיוני וכל הגרפיקה הזאת מפריעה ללימוד בעיניי. אבל בסדר עניין של טעם. אני חושב שהיהודים באים הוא חלק מהתופעה הזאת. אני חושב שבמידה רבה אפילו המעט מערכונים שאני ראיתי הם מלמדים תנ"ך לא יעזור כלום. זאת אומרת גם אם אתה חולק על הפרשנות וגם אם הם שמים שם דברים שלא היו ולא נבראו וגם הם יודעים שזה לא היה ולא נברא, זה לא משנה. אתה שם את הדמויות ואת האירועים ואתה מכיר לאנשים את הדברים באופן מאוד גרפי, וזאת היום דרך ללמד דברים, ההמחשות והוויזואליה הזאת שאני פחות אוהב אותה, עוד פעם, אבל זה חלק מאותו טרנד של כך מלמדים דברים. ובעיניי יש פה בהחלט מטרות לימודיות. כי בשביל ללמד אתה צריך גם לצחוק ואתה צריך גם לעשות כל מיני אמצעים דידקטיים ולספר בדיחות, כמו שמלמדים מורה לעשות.

[Speaker A] כן, מילתא דבדיחותא.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה א', וב', זה נקודה נוספת שגם כתבתי בטור שלי, שחלק לפחות מהמערכונים שאני ראיתי ואולי אפילו כולם, הם בכלל לא צוחקים על דמויות התנ"ך. הם משתמשים בדמויות התנ"ך שימוש מדרשי כדי להעביר מסרים שרלוונטיים אלינו היום. הם לא טוענים בהכרח, לפחות עוד פעם, אני לא ראיתי מספיק כדי לקבוע את זה, אבל פה ושם, הם לא מנסים לטעון משהו על מה היה אברהם אבינו או מה היה יוסף. הם משתמשים באברהם וביוסף כדי לטעון טענות על היום.

[Speaker A] ואתה אומר שזה מה שהמדרש עושה בלי קשר.

[הרב מיכאל אברהם] זה חז"ל עושים על כל צעד ושעל. בלי שום קשר למה שהיה, הוצאת הדבר מפשוטו, זה בכלל לא קשור למה שהיה, כל ההאשמות האלה אפשר היה להאשים את חז"ל באותה מידה. זאת טכניקה, אגב גם אני מאשים את חז"ל בזה, כי אני נגד הדבר הזה. אני חושב שבגלל זה מדרש הוא לא לימוד. מדרש זה משחקים, משחקים חסרי ערך בעיניי. ובדיוק בגלל זה…

[Speaker A] אגב רגע, אני רק רוצה לחדד עבור הקהל שלא מכיר את התיאוריה שלך, מה שאתה אומר בעצם שהמדרש זה איזושהי פלסטיקה או איזשהו גומי כזה שאתה יכול לקחת אותו לאן שבא לך. והטענה הכי חזקה שלך כלפי העניין הזה, שמעולם לא ראינו מישהו שהיה לו דעות מסוימות ובעקבות מדרש הוא השתכנע אחרת, כן? אני חושב שזאת הטענה הכי חזקה לגבי הסיפור הזה. זאת אומרת, כל מי שהיא למשל, כל בחורה פמיניסטית או כל בן אדם פמיניסט שתביא להם דברים שהם שוביניסטיים מתוך המדרש, יסדרו את זה באופן שמתאים להם, כן?

[הרב מיכאל אברהם] יסדרו או שהם יתעלמו. אבל לימוד פירושו שאני מפיק לקחים מהדבר, מבין מה הוא אומר ועכשיו אני מאמץ אותו, לימוד בהקשר הדתי לפחות. לימוד אחר אתה לא חייב לאמץ, אבל בהקשר… עכשיו פה זה שום דבר, אתה בסך הכל משחק עם זה כדי להעביר את המסרים שאתה רוצה. אבל זה מה שחז"ל עושים, זה מה שעושים היום בכל בתי המדרש הפלורליסטיים ובכל בתי המדרש הלא פלורליסטיים וכולם צועקים על איזה כופר אני שאני אומר שדבר כזה הוא לא לימוד. ועכשיו באים היהודים באים ועושים אותו דבר. הם בסך הכל משתמשים בחומרים האלה כדי להעביר… משתמשים בהם כתווך כדי להעביר מסרים שלא קשורים בכלל למה שהיה שם, מסרים שנוגעים אלינו היום. אז מה הבעיה? אני לא אוהב את זה עוד פעם, לא אוהב את זה ולכן אני לא צופה בזה, אני גם לא רואה בזה לימוד. אבל לסתום להם את הפה? אתה יכול לסגור את ימי התנ"ך בארץ ציון ואת ימי האגדה בכל העולם אם אתה סוגר את היהודים באים מכוח הטענה הזאת. זה מה שעושים במדרש.

[Speaker A] אז עכשיו אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה אחת. נניח יבוא בן אדם שהוא בן אדם דתי, שמצד אחד נהנה מאוד מהיהודים באים או שבוודאי יש שם מערכונים, אני חושב שבעיקר המערכונים התנ"כיים שלהם, זאת ראייה זה עוד פעם, זה להסתכל על המציאות על אותו טקסט שאתה מכיר בצורה של 'וואו, מגניב, לא חשבתי על זה ככה', והוא מרגיש עכשיו לא בנוח, כן? נניח מתוקף הרעיון הזה של תנ"ך בגובה העיניים, כן? עכשיו זאת שאלה מאוד מעניינת, האם תנ"ך בגובה העיניים עדיף על לא תנ"ך בכלל. אבל הוא פתאום מרגיש איזשהו חוסר כבוד, כן? אז אני לא מדבר על רגש דתי, אז האם אפשר להיות… בוא נגיד כזה דבר, האם בן אדם שרואה את היהודים באים, האם זה פוגע לו ביראת השם או ביראת השמיים? התחושה שלי היא כן, אבל התשובה שלך תהיה אין מה לעשות, אם יראת השמיים שלו היא כזאת רעועה, עדיף שתיפגע.

[הרב מיכאל אברהם] הייתי אומר אני לא בטוח שהייתי מנסח את זה ככה, הייתי אומר א', אני לא יודע אם יראת שמיים זאת שאלה של רגש. כתבתי גם על זה, דברים שנראים לנו קשורים לרגש הם הרבה, לפחות לחלק מהשיטות אפשר להראות שהם לא באמת פונים לרגש. ולכן העובדה שזה מעורר אצלי איזשהו מימד רגשי ביחס לעניין לא בטוח שזה פגם. בסדר, אני ירא שמיים במובן שאני מחויב לקדוש ברוך הוא, אני חושב שמה שהוא אומר צריך לעשות, חשוב לעשות ואני מוכן לצחוק על זה במלוא פי יחד עם זה. זה א', וב' יש הבדל, גם נגיד שאני אחליט שלא וזה מעורר אצלי את ה… אז אני לא אסתכל. אבל בגלל שזה מעורר יראת שמיים לסתום להם את הפה? למה לא לאסור עליהם לנסוע בשבת? למה לא לאסור עליהם לא יודע מה? זה גם כן מעורר את יראת השמיים. מה זאת אומרת? הם חושבים אחרת ממני. אתה רוצה שכל מי שחושב אחרת ממך יסתום… תסתום לו את הפה בגלל שהוא פוגע ברגשותיך או מעורר את תפיסת עולמך? תתמודד.

[Speaker A] אז בוא תסביר לי למה לצחוק על אמנון אברמוביץ' לשיטתך, וזה חלק שהלך הרבה מאוד בביקורת, הוא לא טוב. למה אני שומע את מה ש… מה שאתה אומר עכשיו, אתה אומר זה סתום ת'פה, תתמודד, מה אתה אומר עוד? תשים את האף בתוך המטפחת וכן הלאה וכן הלאה. ופה מהצד השני אתה בעצמך, כן, אני לא נדרש לתגובות, כותב: לכן ניתן לטעון שלא ראוי לזרוק מלח על פצעיהם גם אם זו זכותי לעשות זאת. אני לא מבין, עוד פעם, אני מבין פה, הרי פה בעצם אתה עושה השוואה בין מה שהיה פעם או לא היה בכלל, כי איוב לא היה ולא נברא, ובין מה שקורה היום. אבל בסדר, אני מבין את ההשוואה. בוא עכשיו נדבר על מה שקורה היום. סאטירה משעשעת שמדברים על מה שקורה היום כמו ארץ נהדרת. למה ארץ נהדרת שצוחקים על שרה נתניהו זה בסדר, ולצחוק על אמנון אברמוביץ' זה משהו שונה? אני באמת לא מבין.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אגיד לך, קודם כל לא בטוח שזה שונה. קודם כל. דבר שני, אם…

[Speaker A] אבל אתה סליחה רגע, אבל אתה מסכים שזה נתפס כשונה בציבוריות הישראלית ובמדיה בצורה בלתי רגילה?

[הרב מיכאל אברהם] תסתכל בקטע שהדגשת קודם, אני הקפדתי לנסח שם ניתן לטעון. שמת לב שככה התחיל המשפט?

[Speaker A] זה למדן, זה ליטווק אמיתי, רחם השם, אתם מבינים?

[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר להוציא ממנו כלום.

[Speaker A] לכן ניתן לטעון, אתם רואים? תאמין לי אתה שועל אתה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אני בכוונה משתמש בביטוי הזה כי אני מוציא את עצמי מהשאלה אם אני מסכים. אני אומר פה ניתן לטעון שזה משהו אחר. אני לא בטוח שאני מסכים לזה, אבל אני מבין שיש הבדל. זה פירוש המושג ניתן לטעון. עכשיו אני אגיד מה ההבדל. ההבדל הוא כשבנאדם… שני הבדלים. הבדל אחד זה שכשסאטירה באה להעביר מסר ועושה שימוש בבנאדם זה אחרת מאשר סתם לצחוק על הבנאדם. סתם יש לו בחוץ, בוא נוריד לו ת'בגדים ברחוב. מה רע? בתור סאטירה אנחנו כולנו צוחקים מזה הרי, אז למה לא נפשיט אותו באמצע הרחוב? כי זה מעליב אותו וזה לא נושא מסר שם, אפילו אם זה היה נושא מסר שזה לא בסדר, זה מעליב בנאדם חי שנמצא כאן ואפילו בלי צורך ערכי או תוכני כלשהו להעביר דרכו מסר. אז סתם לפגוע באנשים שסבלו שנמצאים פה, לא אנשים שמרגישים סנטימנטים אל האנשים שסבלו, או אל אברהם אבינו, אלא האנשים האלה עצמם, לצחוק על נכה ברחוב זה משהו שהוא אחר לחלוטין מאשר ללגלג על אברהם אבינו או לעשות בו שימוש כדי להעביר מסרים חתרניים להיום.

[Speaker A] אני לא מבין אבל במה זה שונה מלצחוק על האוזניים של בנט, על השיניים העקומות שלו, ולקחת את שרה נתניהו ועם סלוטייפ לשים לה את האף ככה.

[הרב מיכאל אברהם] בזה אני פשוט לא מבין. ההבדל הוא… פה זה רק הבדל של מינון. זה הבדל של מינון. אם היו עושים למשל, צוחקים על המסרים של אמנון אברמוביץ' ובתור קריקטורה קצת מגדילים את הפגמים שיש לו בפנים או משהו כזה, זה היה מקביל למה שעושים לבנט ולשרה נתניהו. אבל לצחוק על הפגמים עצמם, זה לרדת מתחת לחגורה. וזה לצחוק על נכה שהולך ברחוב על עצם הנכות שלו. אז זה משהו אחר לחלוטין. אם אתה יוצא נגד המסרים של אברמוביץ' רק אתה רוצה לצייר את אברמוביץ', אתה רוצה לציין לפני הצופה שאתה מדבר על אברמוביץ', איך עושים את זה? הרבה פעמים אתה עושה את זה דרך קריקטורה כפי שעושים בארץ נהדרת, אז הקריקטורה של אברמוביץ' כנראה תשתמש במאפיינים הוויזואליים של אברמוביץ'. זה בסדר אני אומר. על זה אני הייתי מוכן לקבל, כמו שעוד פעם יש מידות רגישות מסוימות שגם על זה אולי אפשר להתווכח. הכל זה ניתן לטעון, הכל תחת הניתן לטעון שאמרתי קודם. אבל זה הבדל אחר לחלוטין מאשר לקחת אירועים תנ"כיים ולהכניס דרכם מסרים חתרניים מאברהם אבינו צופה בתוכנית והוא נעלב. אנחנו יודעים על אברהם אבינו על נכויות שיש לו? אנחנו יודעים על החלטות שהוא קיבל.

[Speaker A] אגב אני אגיד לשיטתך, אני רוצה להגיד רק לשיטתך, שבארץ נהדרת שעשו מערכון על חידון התנ"ך ושמו בעצם את אבנר נתניהו, אבנר נתניהו שמו אותו נקי לגמרי. מכיוון שהעניין באמת לא היה הוא, זאת אומרת אבנר נתניהו שמו אותו בלי כלום, אף אחד לא ניסה, עשו כלום של כלום. ואני חושב שאחד הדברים שזה בעצם מחזיר אותנו, שאלירז שדה רוצה לצחוק על השמאל כשהוא באמת היה המקור של הראיה, הצחוק הוא מטומטם. אתה רוצה לצחוק על אמנון אברמוביץ', לצחוק על זה שהוא עוכר ישראל, לצחוק על זה שהוא נגד כל דבר שקשור לריח של יהדות, בוא תצחק על התכנים עצמם. אבל אתה מביא את הצחוק לרמה של ילד מפגר ואז אתה אומר אתה שמן.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, בדיוק. אני אומר בדיוק, זו בדיוק הטענה. אני אומר יותר מזה. אם היית צוחק על הדברים שאומר אמנון אברמוביץ' אני גם מוכן לקבל שתעשה איזשהו שימוש במראה שלו, עוד פעם, במינונים סבירים, אבל אתה צריך להראות שמדובר באמנון אברמוביץ' וקשה להדגים את זה אם אתה לא משתמש במאפיינים הוויזואליים שלו. אז אני הייתי יכול מוכן גם לאכול את זה. אבל לרדת על הנכות שלו זה אותו דבר באמת. צריך להסביר את זה בכלל מה ההבדל? זה פשוט שמיים וארץ. גם לא קשור אגב לזה שהוא היה חייל והוא פצוע צה"ל. סתם, עצם העובדה שהוא סובל ממשהו או שהוא נכה, לא יורדים על דבר כזה. סתם רמת אנושיות מסוימת. עכשיו, יש לה דרישות אנושיות ליחס שלהם למלכה אסתר? זה הזוי ההשוואה הזאת.

[Speaker A] אני רוצה אולי, קודם כל בסדר, מקבל. אני רוצה לסיים ברעיון הזה של בדיחה כמתארת משהו אמיתי, כן? אני לא יודע אם זה בדיחה או סאטירה, אבל אני בזמנו רציתי לעשות הרצאה של תולדות החסידות וההתנגדות דרך הבדיחות של דוריאנוב. כאשר יש משהו בבדיחה שתופס מהות מסוימת, כן? שתופס מציאות. מי שקורא את הבדיחות של דוריאנוב, נניח על החסידים והמתנגדים שאני מאוד מאוד אוהב, זה נכון. הבדיחה מצחיקה, אבל הרעיון הזה של מה היה, אחד שואל את חבר שלו מה היה אם לא היה ממון בעולם, איך האדמו"רים היו לוקחים פדיונות? אז הוא אומר לו מטומטם, אם לא היה ממון גם לא היו אדמו"רים בעולם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, יש משהו, אתה יודע איך מתחפשים לרעבע בפורים? אתה מכיר את זה? למה אי אפשר להתחפש לרעבע?

[Speaker A] כי מהרגע שאתה שם את הכול ואתה לוקח פדיונות…

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שאתה שם את הגארטל ושני בריונים לפניך, אז אתה באמת רעבע.

[Speaker A] אי אפשר להתחפש לרעבע, כן.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה באמת נכון.

[Speaker A] או אחד שאומר לו אחד יום אחד שהאדמו"ר בא לממש שלו ואומר לו תגיד לי, היית יכול להחליף אותי? אז המשמש אומר תראה, לשים את הגארטל ולהביא שני בריונים ולשבת ולכתוב את הברכות הייתי יכול, אבל בסוף היום להכניס את כל הפדיונות בכיס ולא לחייך אני לא הייתי מסוגל. אז אתה רואה? יש משהו בתוך הדבר הזה שבעצם מתאר איזה משהו.

[הרב מיכאל אברהם] ואני חומש, תחשוב אם מישהו היה מספר את הבדיחה הזאת אבל הוא מוסלמי או נוצרי או מישהו אחר, אפילו חילוני, אתה יודע מה? זה נתפס אחרת. אנשים אלו נפגעים יותר. כי יש משהו שמישהו מבחוץ אסור לו לצחוק על הדברים שקדושים לי. בתוך החסידות, תאמין לי, מספרים את הבדיחות האלה בצורה יותר ארסית ממה שאתה מספר. החסידים עצמם, אני בטוח, למרות שאני לא מקורב כל כך לחצרות חסידים.

[Speaker A] אבל השאלה היא כזאת. נכון, אבל מיכאל, הם מספרים את הבדיחות מכיוון שהנאמנות שלהם כלפי השיטה לא מוטלת בספק. אני חומש שזה העניין. עכשיו, מי שלומד גמרא יודע שהגמרא כל הזמן אין לה פרות קדושות. אין לה, היא באמת שוחטת הכל. באמת. אין. הרעיון הראשוני מתחיל תמיד בלמה ואיך ואני לא מסכים. אתה רואה בתוך איזושהי תפיסה יהודית, לא יודע מה זה תפיסה יהודית, אני מאוד אוהב מה שרביצקי אומר שהיהדות תכתוב ספר אני אשמח מאוד לקרוא, אבל באיזושהי תפיסה יהודית תרבותית שיש לנו איזשהם פרות קדושות או שבסופו של דבר העולם הלמדני זה עולם שאין לו, שבאמת הכל נתון לסימן שאלה?

[הרב מיכאל אברהם] פרות קדושות זה משהו שהוא קצת שונה ממשהו שהוא בטוח נכון. פרה קדושה פירושו שאסור להעלות את השאלות, לא שיש לך תשובה אליהן. אין. לדעתי אין. שאסור להעלות את השאלות ושאסור לצחוק על זה. יש דברים שעליהם אני יכול להגן במסגרת הזאת ואני חומש שהם נכונים ואני חומש שמי שיחלוק עליהם טועה. ויש דברים שבהם יש מקום לתפיסות אחרות או מקום או שהם בכלל לא נכונים. אז במובן של עד כמה אתה קרוב לליבה של הדבר יש היררכיה. יש דברים שהם יותר בליבה, יש דברים שהם פחות. אבל גם הדברים שהם הכי בליבה, מה הבעיה? אתה רוצה לשאול למה הם נכונים בכלל או להציע אלטרנטיבה שהם לא נכונים? מה הבעיה? במובן הזה, זאת אומרת להשתמש בתיוג של אפיקורס או בתיוג של קדושה או פגיעה בקדושה בדיון, בעיניי זה סתימת פיות. דבר כזה לא הייתי עושה על שום דבר. על שום דבר, כל דבר עומד על השולחן לדיון.

[Speaker A] אז בעצם אתה אומר שאותם אלה עם הרגשות הדתיים שנעלבים הם בעצם נגד מסורת ותרבות יהודית שעניינה להעמיד הכל לבחינה ולבדיקה, בעוד שיוצרי היהודים באים שלוקחים את דמויות התנ"ך ונותנים להם פירוש אלגורי לפי מה שמתאים להם, הם ממשיכים את מסורת חז"ל שעשו את זה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה ניסוח קיצוני מדי. אני אגיד לך למה. כי אני לא מדבר על מי שנעלב, אני מדבר על מי שרוצה לסתום להם את הפה. זה שני דברים שונים. יש בנאדם שנעלב, אז הוא בנוי אחרת ממני. אני לא נעלב מהדברים האלה והוא כן. בסדר, כל אחד והמבנה הנפשי שלו. אבל האם בגלל זה אתה רוצה לסתום להם את הפה? זה באמת בעייתי. וזה הנקודה החשובה, לא זה שאתה נעלב. ואגב, היהודים באים, כמו שידידיה מאיר שם כותב, אני ציינתי למאמר שלו, ובצדק הוא כותב, הם הפכו שם לגיבורי תרבות בזכות המחאה הזאת, בעיניי הרבה מעבר לגובה המגיע להם, עוד פעם מהמעט שראיתי. אז להגיד שהם ממשיכים את המסורת היהודית. זה האמירה פתטית מדי. אבל כן, אנחנו צוחקים על הכל וזה הכל בסדר, וגם לפעמים מאוד ארסי ומאוד לפעמים מדגדג בנקודות כואבות ורגישות ובליבה ממש, הכל בסדר. יחד עם זה, אפשר לענות, אפשר להתווכח, יש אמת, זה לא נכון שהכל אמיתי או הכל שקרי באותה מידה, אבל מותר ללגלג גם על דבר שהוא אמיתי ומותר להעליב.

[Speaker A] ואם ממשלת צרפת הייתה, סליחה רגע, ואם ממשלת צרפת הייתה אחרי הפיגוע אומרת לשרלי הבדו: אני לא מבינה, חופש הדיבור זה דבר גדול מאוד, אני עוצרת את זה, פשוט אל תצחקו על זה, היית מבין אותה?

[הרב מיכאל אברהם] היית מבין החלטה של ממשלת צרפת כזאת? אני יכול להבין בגלל שהם לא יודעים לטפל באלימות מהצד השני. אבל זה הכל מצב דיעבדי, באופן עקרוני אני קטגורית נגד זה. אני נגד זה. אני נגד הכניעה לכל מיני עלבויות ואלימויות, אגב אותו דבר עם האינתיפאדה והעלייה להר הבית מצד אחד, ואותו דבר מצד שני עם האונס והלבוש הפרוץ כאן של נשים שתמיד אשמת הקורבן במובן הזה, אני חושב שבאמת יש לו חלק באשמה לקורבן בהקשרים האלה, למרות שאסור להגיד דברים כאלו היום. ומצד אחד, מצד שני, בסדר גמור, תתגבר, זאת אומרת לכל אחד מותר לעשות מה שהוא רוצה ולשני מותר להיעלב. מה שאסור לעשות זה לא לסתום פיות ולא לנהוג באלימות. אלא מאי? יש אתגרים שממשלה מרגישה שהיא לא יכולה לעמוד בהם. זאת אומרת, אם אתה לא מצליח להשתלט על אלימות למרות שהיא לא מוצדקת, אז אתה צריך למנוע אותו באופן אחר למרות שהוא לא צודק. ההכרח לפעמים לא יגונה. לפעמים אנחנו עושים את זה קל מדי ומהר מדי כי נוח לנו לשמור על השלום במקום להעמיד יותר כוחות משטרה ולדרוש מהמוסלמים או מהדוסים לבלוע את הרוק ולהתגבר. ואז אנחנו בוחרים בפתרון הקל ואנחנו אוסרים את זה. ואני אומר שזה לא בסדר לעשות את זה.

[Speaker A] או כמו שאומרים, איפה שיש אמת אין שלום ואיפה שיש שלום כנראה שלא תמיד יש אמת.

[הרב מיכאל אברהם] ואני חושב שזה בדיוק האמירה שאני לא מסכים לה. איפה שיש אמת שם יהיה השלום. בסוף. לא, גם בהתחלה. יש לי שלום מלא עם בן אדם שפוגע בכל קודשיי אם הוא מוכן להקשיב לי ואני מוכן להקשיב לו ואף אחד לא סותם לשני את הפה ואנחנו דנים באמת. זה שלום אמיתי. השלום לא יגיע במקום שבו דווקא כשהוא יסכים איתי, אם כי אני בעד, ובטח לא כשאתה סותם לו את הפה. זה לא שלום, זה טיוח.

[Speaker A] לא, אני לגמרי, אני פשוט התייחסתי למדרש שאומר שהאמת לא רצתה להיות חלק בעולם, ואני חושב שיש משהו בתוך המדרש הזה שבאמת נוגע באיזושהי נקודה.

[הרב מיכאל אברהם] פסיכולוגית זה נכון, מהותית אני מתנגד, אני מתנגד לחלוטין להנגדה הזאת בין אמת לבין שלום, ממש לא, זה בדיוק הפוך.

[Speaker A] הלוואי. תקשיב, הרעיון הזה של רגש דתי כדבר שלא מחייב בפרקטיקה של הבן אדם המאמין זה תחום שהוא סופר מעניין, אבל זה לפי דעתי יהיה חייב להיכלל במסגרת השיחה שלנו בעתיד על תאולוגיה רזה ועל הטרילוגיה. אז אני רוצה להגיד תודה ענקית על זה שאתה מגיע ופורס את הדברים האלה ובאמת מי שלא מכיר מומלץ בחום, גם לבלוג, גם לכל הסרטוני יוטיוב שמעלים על הפלורליזם של ההלכה, יש עכשיו משהו חדש, איך זה נקרא? הפריפריה של ההלכה?

[הרב מיכאל אברהם] הסדרה, סדרת שיעורים. הסדרה החדשה. קטגוריות פריפריאליות, כן.

[Speaker A] קטגוריות פריפריאליות ובאמת דברים מטורפים. אני חייב לשאול אותך כזה דבר, באמת וזה מה ששאלתי אותך בפעם הקודמת, לא שאלתי אותך, זאת השאלה האחרונה שלי. תקשיב, אני, הערוץ הזה בזמנו עסק בפרודוקטיביות. אני מצליח, אני מנהל יוטיוב כן? אז אני יודע כמה זמן לוקח להעלות סרטון. אתה מעלה לפחות פעם בשבוע, אם לא יותר, מאמרים סופר סופר משמעותיים. אשתי בדיוק אמרה לי: תקשיב, אין פה כמעט שגיאות כתיב, זה לא הגיוני. וחוץ מזה, אתה כל כך בוואטסאפ כל הזמן, בוואטסאפ. אתה שלחת לי מייל ב-4 בבוקר. עכשיו, אני מוכן להבין אנשים שכל כולם בעולמם של המחקר ועושים את זה. ואני מוכן להבין אנשים שמכלים את הזמן בוואטסאפ וזה בסדר וזה בסדר, אבל השילוב הזה לא מובן לי. אני עכשיו הורדתי את הוואטסאפ, אני לא מצליח. והשאלה שלי איך זה קורה?

[הרב מיכאל אברהם] ופייסבוק, לי אין פייסבוק.

[Speaker A] אין לי פייסבוק.

[הרב מיכאל אברהם] אה אין לך?

[Speaker A] אין לי פייסבוק, אין לי, באמת הורדתי, עברתי לטלפון כשר, נשבע לך. אוקיי. ולא בגלל שאני דוס, כאילו אני דוס, אבל לא מזה. זה בזבוז. איך אתה מצליח לענות לי בוואטסאפ מיד ולשלוח לי מייל ב-4 בבוקר?

[הרב מיכאל אברהם] אני מקלי המקלדת מה שנקרא. זאת אומרת, זה הולך לי מהר פשוט. זה כל הסוד. אני לא איזה יכולות מיוחדות, אלא פשוט גם הדברים מעסיקים אותי אז זה הולך לי מהר כי זה כבר מתבשל אצלי הרבה זמן. יש לי כבר דפוסים שאני יודע ליישם אותם על הרבה סוגיות, ואני גם כותב מהר, אני פשוט התרגלתי. כתבתי הרבה וזה… אני פשוט חייב כבר לנתק פה כי הגיע פה מישהו טכנאי.

[Speaker A] תודה רבה רבה מיכאל אברהם. תודה רבה רבה. בבקשה, כל טוב. היה הרב מיכאל אברהם בשיחה באמת מאוד מעניינת על כתיבה. שוחחתי איתו לפני כמה שבועות על נושאים אחרים, אבל הפעם התמקדנו בכתיבה. אני חושב שיש פה הרבה מה ללמוד, הן בסדר הישיבה שלו, בהרגלים שלו, במשמעת העצמית, במיומנויות של הריכוז והמיקוד בדברים שהוא עושה. זה באמת משהו שיכול מאוד להועיל לכל מי שכותב בכל תחום שהוא. אז מקווה שנהניתם מהפרק הזה. מוזמנים לשלוח אותו לחברים, להפיץ אותו הלאה, ואנחנו נשתמע בפרק הבא. כל טוב.