הפשטות שיעור 11

[הרב מיכאל אברהם] אני רק צריך לעשות איזושהי השלמה על הפעם הקודמת, בסוף הפעם הקודמת עשיתי משהו קצת מהר ואני רוצה להשלים אותו, ואז אני אתחיל עוד את הדוגמה של ההפשטה. דיברנו על היחס בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה. אמרתי שהתפיסה הטבעית, המתבקשת, זה שההבחנה היא בשאלה מה זה מטיל עליי. זה מטיל עליי לעשות או מטיל עליי לא לעשות? מצוות עשה מטילה עליי לעשות משהו, ומצוות לא תעשה מטילה עליי לא לעשות. אבל זה לא עומד במבחן העובדות, כיוון שיש מצוות עשה שמטילות עליי לחדול ויש מצוות לא תעשה שמטילות עליי חובות עשייה. ולכן הצעתי הגדרה שונה, אמרתי שההבדל בין מצוות עשה ללא תעשה זה בשאלה אם התורה מצביעה על מצב חיובי שהיא מצפה ממני להיות בו, זה מצוות עשה. אם היא מצביעה על מצב שלילי שהיא מצפה ממני לא להיות בו, זה מצוות לא תעשה. כאשר המצב החיובי או המצב השלילי יכול להיות מצבים פסיביים או אקטיביים, זה לא משנה. ולכן אם התורה אומרת לי לשבות בשבת, למרות שהמצווה הזאת מטילה עליי חובה לא לעשות, של לא לעשות מלאכה, אבל זאת מצוות עשה. איך זאת מצוות עשה אם זה מטיל עליי חובה לא לעשות? בגלל שמצב השביתה הוא מצב חיובי. זאת אומרת, אם אני אעשה מלאכה לא עשיתי משהו שלילי, רק לא הייתי במצב החיובי, במצב השביתה, ולכן זאת מצוות עשה.

[Speaker B] באמת שזה כן הצד השני כי יש גם לא תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] מצד מצוות העשה זה המצב, שבשבת באמת יש גם חוץ מזה מצוות לא תעשה. ומצוות הלא תעשה אומרת שעשיית מלאכה היא לא רק אי הימצאות במצב חיובי של שביתה, אלא גם הימצאות במצב שלילי של עשיית מלאכה. ולכן צריך פה גם מצוות עשה וגם מצוות לא תעשה, וזה ההסבר למה הרמב"ם אומר שלמרות שיש כפילות בין עשה לבין לא תעשה הוא מונה את שתי המצוות, בניגוד לכפילות בין שני עשים או בין שני לאוים. זהו, זאת הייתה ההגדרה. ואז הבאתי לזה כל מיני השלכות וניסיתי להדגים מה בדיוק הדבר הזה אומר. ובסוף הגעתי לזה שבסך הכל הרי הבאתי את זה כדוגמה לתהליך של הפשטה. ורציתי לטעון שבעצם הצגתי את זה כמו שתי שני הסברים אפשריים להבדל בין עשה לבין לא תעשה, ההסבר הביצועי, שמה שמטיל עליי חובה לעשות זה מצוות עשה, ומה שמטיל עליי חובה לחדול זה מצוות לא תעשה, ויש את ההסבר העקרוני, לא הביצועי, אלא מה בעצם הטיבה של המצווה, הצבעה על מצב חיובי או הצבעה על מצב שלילי. אבל כשמסתכלים על זה בצורה יותר לעומק, אז נדמה לי שזה לא שתי אלטרנטיבות, אלא השנייה היא הפשטה של הראשונה. זאת אומרת, האפשרות הביצועית בעצם עוברת הפשטה, וכשאני עושה הפשטה למושגים הביצועיים של קום ועשה ושב ואל תעשה, אני מגיע להגדרות העקרוניות. ומה הכוונה? שאלתי למה למה עבירה בקום ועשה יותר חמורה מאשר עבירה בשב ואל תעשה? מה זה משנה? תכלס אני עושה משהו שהתורה לא רוצה. מה זה משנה אם אני עושה את זה במחדל או עושה את זה בפעולה? למה עשייה בפעולה, נגיד אכילת חזיר לעומת אי בניית מעקה, אוקיי? אז אכילת חזיר יותר חמור כי זה בקום ועשה ואי בניית מעקה זה שב ואל תעשה. אז מה? למה קום ועשה יותר חמור משב ואל תעשה? תכלס אתה פועל באופן שהתורה אוסרת או שהתורה לא רוצה. אז אמרתי שזה לא בדיוק ככה. אתה לא פועל בצורה שהתורה לא רוצה. כשאתה עושה פעולה בקום ועשה, פעולה אסורה בקום ועשה, אתה בעצם עושה משהו שהתורה אוסרת. כשאתה פועל בשב ואל תעשה, אתה לא עושה משהו שהתורה רוצה שתעשה. אתה לא עושה משהו שלילי, אלא אתה לא עושה דבר שהתורה רוצה שאתה תעשה. עכשיו, אם מסתכלים על זה כך, אז ההפשטה או ההכללה מתבקשת, כי אז בעצם יוצא שאם אני אם אני עובר עבירה בקום ועשה, אבל העבירה הזאת היא לא שלילית מצד עצמה, היא רק אי הימצאות במצב חיובי. המצב החיובי היה שביתה ואני עשיתי מלאכה. אז עשיתי פעולה בקום ועשה, אבל החומרת הקום ועשה אין פה, כיוון שחומרת הקום ועשה זה בעצם לעשות משהו שלילי, ושב ואל תעשה זה לא לעשות משהו חיובי, נכון? ופה זה לא נכון. כי אם אני עושה מלאכה בשבת, עשיתי עבירה בקום ועשה, אבל מבחינת מצוות העשה של לשבות, אין פה את חומרת הקום ועשה, כיוון שאני לא עשיתי משהו שלילי, אני רק לא הייתי במצב החיובי.

[Speaker B] אני לא באחד, אני באפס.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. למרות שהאי הימצאות במצב האפס הזה היא הימצאות. שמתבצעת על ידי פעולה אקטיבית, אבל זה לא משנה, כי החומרה של הפעולה האקטיבית לא נמצאת כאן. אוקיי, ולכן אני טוען שבעצם ההגדרה שאני הצעתי לא באמת שונה מההבדל בין קום עשה ושב אל תעשה, אלא זו הפשטה של ההגדרות של קום עשה ושב אל תעשה. כשאתה עושה הפשטה אתה בעצם אומר רגע, בעצם מה שאני עושה פה, אני אומר השאלה היא אם אני מתנגש חזיתית נגד רצון התורה, אם אני עושה משהו שלילי, או אם אני רק מתנגש באופן פסיבי עם רצון התורה, אני לא עושה משהו שהוא חיובי. אוקיי, אם זאת ההגדרה, אז למעשה בהחלט ייתכנו מצבים שמצוות עשה יכולה להיעבר בקום עשה ומצוות לא תעשה יכולה להיעבר בשב אל תעשה. כיוון שבסופו של דבר השאלה היא האם השב אל תעשה שלך הוא דבר שלילי או שהוא רק לא דבר חיובי. ופעולה פסיבית יכולה להיות גם זה וגם זה, וגם פעולה אקטיבית יכולה להיות גם זה וגם זה. ולכן ההגדרה המהותית היא לא השאלה אם זו פעולה אקטיבית או פעולה פסיבית, אלא השאלה אם ההתנגשות מול רצון התורה היא התנגשות חזיתית או התנגשות פסיבית. אוקיי, אם אני עושה משהו שלילי או לא עושה משהו חיובי. ולכן הטענה שלי זה שההבחנה בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה לפי ההצעה שלי היא לא באמת שונה באופן מהותי מההבחנה הביצועית. היא שונה בהרבה השלכות, אבל בתפיסה זה בסך הכל הפשטה של ההבחנה הביצועית. אם אתה עושה הפשטה אתה מגיע בעצם לעניין הזה. ולכן זו דוגמה להפשטה.

[Speaker C] בהשלכות של שב אל תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] מה? בהשלכות, למשל, פה יהיו ההבדלים. הנה עכשיו אני מגיע לזה. יש אנחנו מוצאים בהלכה כמה דברים, הבאתי דוגמה אחת כאן בטורי אבן שם, למה חכמים לא יכולים לגרוע את בל תגרע מההלכה. אם הם עושים את זה בשב אל תעשה לכאורה זה אפשרי, אז בעצם זה בדיוק מה שהראיתי שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת, זה שב אל תעשה, נכון? אז הטורי אבן שם לא משנה בחשבון עם הרשב"א, אז הוא שואל שם למה באמת חכמים לא יכולים לגרוע את בל תגרע, ואז אין בעיה, הם לא עוברים על בל תגרע כשהם אומרים לך לא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת. כי הרשב"א אומר אצל חז"ל מופקעים מהאיסור הזה, תקנות חכמים לא כפופות לאיסורים האלה של בל תוסיף ובל תגרע. אז הטורי אבן שואל למה, יכול להיות שהם כן כפופות כמו שתוספות בראש השנה אומר, ופה מה שעשו חכמים הם פשוט גרעו את בל תגרע. אין בעיה, ובשב אל תעשה מותר להם לגרוע את בל תגרע כי בסך הכל מה שהם עשו פה הם אמרו לך לא לתקוע בשופר, זה שב אל תעשה. אז הגריעה של בל תגרע נעשית פה בשב אל תעשה, אז מה הבעיה? למה הרשב"א לא מסביר את זה? למה הוא צריך להגיע לזה שבל תוסיף ובל תגרע לא שייך אצל חכמים? ולהגיד שכן שייך אצל חכמים, אז מותר להם לעקור דבר מן התורה בשב אל תעשה. אז הוא אומר שזה לא עובד, למה? כיוון שבל תגרע זה לאו, והם לא יכולים לגרוע, הם לא יכולים לעבור על לאו. למרות שאתה עושה את זה בשב אל תעשה. למה? כי מה שהוא מפרש בעצם שלעקור דבר מן התורה בשב אל תעשה אין פירושו לעקור דבר מן התורה באופן פסיבי. אלא לעקור דבר מן התורה בשב אל תעשה פירושו לבטל מצוות עשה, להבדיל מלבטל מצוות לא תעשה. אם אתה מבטל מצוות לא תעשה, למרות שאתה עושה את זה באופן פסיבי שלכאורה זה בשב אל תעשה הם יכולים, אבל לא. אם אתה מבטל מצוות לא תעשה את זה חכמים לא יכולים לעשות. ההבדל בין קום עשה ושב אל תעשה זה לא הבדל ביצועי, זה השאלה אם זה מצוות עשה או מצוות לא תעשה. האם חכמים אומרים לך תעשה משהו שלילי? הם לא יכולים להגיד לך תעשה משהו שלילי. הם יכולים להגיד לך אל תעשה משהו חיובי. אבל התעשה או האל תעשה הזה יכול להיות גם במחדל וזה לא משנה. ההבדל המהותי זה לא אם זה מחדל או עשייה, אלא השאלה אם הם אומרים לך להיות במצב שלילי או אם הם אומרים לך רק לא להיות במצב חיובי. את השני הם יכולים, את הראשון לא. אוקיי, זה הדוגמה הברורה לעניין הזה. כן.

[Speaker D] היה אפשר לומר גם לכאורה שאם הם מתקנים תקנה, אז התקנה שהם מתקנים זה מעשה חיובי, כלומר עצם ההחלטה על התקנה, היצירה של התקנה.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אבל עדיין הם אומרים לי לעשות משהו שהוא שלילי, לא לתקוע בראש השנה שחל בשבת.

[Speaker D] כן, אבל אם האיסור של בל תגרע חל על החכמים, אז אפשר לומר שבהחלטה הזאת הם היו עוברים על האיסור של בל תגרע. באיזו החלטה? בהחלטה לתקן את התקנה. נכון, ואז הם גורעים, כלומר הגריעה היא לא מתייחסת לאנשים שיקיימו את התקנה אלא לתקנה עצמה. זה קום עשה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל איזה קום עשה יש פה? הם לא עושים כלום. אנת מה שפתיה ומה מעשיה? לא, עשיית יצירת התקנה. טוב, אבל מה זה, זה לא מעשה. המדברים. המשמעות בסופו של דבר זה כשהאנשים עוברים על זה. נכון, המשמעות כשהאנשים עוברים על זה, זה המכה בפטיש של העבירה של.

[Speaker C] איפה רואים את זה? יש ברמב"ם בהלכות ממרים.

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם אומר שכל בית דין שמתקן תקנה חייב להודיע שזה דין דרבנן.

[Speaker C] להבהיר שזה דין דרבנן שלא יחשבו שהדין הזה

[הרב מיכאל אברהם] הוא דין דאורייתא, כי

[Speaker C] אחרת הוא עובר על בל תוסיף.

[הרב מיכאל אברהם] ומה זאת אומרת עובר על בל תוסיף? הרי אם הוא לא מבהיר שהדבר הזה הוא דרבנן, הוא עדיין הוסיף רק דין דרבנן, הוא רק לא הבהיר. נו, אז למה זה בל תוסיף? להוסיף דבר דרבנן זה לא בל תוסיף. להוסיף מצווה דאורייתא. אז מה זה משנה אם אתה מבהיר לאנשים או לא מבהיר לאנשים? התשובה, כי אם אתה מבהיר לאנשים, אז אנשים לא יחשבו שזה דין דאורייתא, ואז אתה לא תעבור. זאת אומרת, העבירה שלך על הבל תוסיף היא כאשר האנשים יעשו את זה, לא כשאתה הוספת. אלא כשאנשים מקיימים את מה שאתה הוספת, זה המכה בפטיש. זה מגלה שכשאתה הוספת עברת על בל תוסיף. לא ההוספה היא המעשה של ההוספה, אלא ההשלכה שלה, שכשאנשים יקיימו את מה שאתה הוספת, זה בעצם יהיה המעבר שלך על בל תוסיף. אוקיי. אז אני רוצה רק להמשיך באמת את הנקודה הזאת. יש בכמה מקומות אנחנו רואים שיש הבדל בין שב ואל תעשה וקום עשה, ובכל המקומות האלה יש מקום לדון האם באמת ההבחנה היא הבחנה בין אקטיבי לפסיבי או ההבחנה היא בין מצוות עשה למצוות לא תעשה. כמו שראינו, זה לא אותו דבר. אפשר להיות אקטיבי בעשה, אפשר להיות אקטיבי בלא תעשה, ופסיבי גם בשניהם. אבל השאלה כשבגמרא מופיעה הבחנה כזאת בין שב ואל תעשה לבין קום עשה, הכוונה היא בעצם לעשייה ואי עשייה או הכוונה למצוות עשה ולמצוות לא תעשה? ומתברר שיש בזה מחלוקת ראשונים. בכל מיני הקשרים יש בזה מחלוקת ראשונים. ולא יכולה להיות שיטת ראשונים שעושה הבחנה כזאת אם לא כמו ההסבר שלי. כי בגמרא כתוב שההבדל הוא בין שב ואל תעשה לבין קום עשה. עכשיו איך חכמים יכולים להגיד שמצוות עשה זה בהגדרה שב ואל תעשה? הרי יש מצוות עשה שאני עובר עליהם בקום עשה. אז אתה יכול להגיד לי, הכוונה היא למצוות עשה ומצוות לא תעשה באיזושהי פרשנות. אבל איך זה נראה מה שכתוב בגמרא? שבגמרא קוראים לזה שב ואל תעשה וקום עשה. איך הגמרא קוראת למצוות עשה שב ואל תעשה? זה לא נכון, יש מצוות עשה כאלה, יש מצוות עשה כאלה. על כורחך זה מה שאמרתי קודם, שהגמרא כשהיא מדברת על שב ואל תעשה היא מתכוונת למצוות עשה, כי מצוות עשה זה תמיד בשב ואל תעשה. רק זה לא בשב ואל תעשה ביצועי, זה בשב ואל תעשה מהותי. ביצועית לפעמים אתה עובר על זה בקום עשה, אוקיי? אבל ברמה המהותית, לבטל עשה זה תמיד שב ואל תעשה, כי זה בעצם לא להימצא במצב חיובי. ולכן הגמרא קוראת ללעבור על מצוות עשה שב ואל תעשה, למרות שלפעמים אני עובר על המצוות עשה הזאת בעשייה, כמו שביתה בשבת, אני עושה מלאכה, ובכל זאת הגמרא קוראת לזה שב ואל תעשה. למה? הרי אני עושה פה פעולה כשאני עובר על האיסור הזה? כיוון שמהותית זה שב ואל תעשה. פה רואים בדיוק את הנקודה הזאת של ההפשטה. זאת אומרת, לא רק שאנחנו עושים הטיה מהמישור הביצועי למישור הרעיוני, זה עוד לא מוכיח את מה שאני אומר. אלא זה שאנחנו עושים את זה למרות שבגמרא עושים את ההבחנה בין שב ואל תעשה לבין קום עשה, לא עושים את ההבחנה בין מצוות עשה למצוות לא תעשה. הגמרא עשתה את ההבחנה, חכמים עוקרים דבר מן התורה בשב ואל תעשה, אבל בקום עשה הם לא יכולים לעקור דבר מן התורה. עכשיו לפי הטורי אבן שאמרנו קודם, הכוונה בעצם חכמים עוקרים מצוות עשה, לא יכולים לעקור לא תעשה. זה בעצם מה שכתוב. אז למה הגמרא מדברת על שב ואל תעשה וקום עשה? זה הרי לא אותה חלוקה. אנחנו יודעים שיש מצוות עשה שהעקירה היא בקום עשה, ויש מצוות לא תעשה שהעקירה היא בשב ואל תעשה. אז בעצם הגמרא נוקטת במינוח לא נכון לפי הפרשנות הזאת. לפי מה שאני אומר זה כן נכון, הגמרא נוקטת במינוח הנכון, כיוון שמצוות עשה תמיד עוברים בשב ואל תעשה. רק בשב ואל תעשה מהותי, לא בשב ואל תעשה ביצועי. מצוות עשה פירושו לא להיות במצב חיובי. ואת זה חכמים יכולים להגיד לך. זה הכוונה כשהם אומרים לך שחכמים יכולים להגיד לך בשב ואל תעשה. וזה הראיה הכי טובה לזה שבעצם מה שאני הצגתי הוא בסך הכל הפשטה של המושגים שב ואל תעשה וקום עשה. זה לא הסבר אחר, זה לא הסבר אלטרנטיבי, זה הפשטה של ההסבר ההוא. כי אחרת הגמרא לא יכולה לקרוא לזה שב ואל תעשה וקום עשה. לזה גופא הגמרא קוראת שב ואל תעשה וקום עשה. אוקיי? דוגמה לעניין הזה, יש תוספות בשבועות, ששם מדובר שם על החובה של כבוד הבריות. גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. הגמרא אומרת בברכות שזה דוחה לא תעשה שבתורה, זאת אומרת איסור תורה רק בשב ואל תעשה. הלא תעשה הזה דוחה רק את הלאו של לא תסור, וחוץ מזה זה דוחה איסורי תורה רק בשב ואל תעשה. בסדר? אז עכשיו תוספות בשבועות דף ל' שמה מדובר שמה על השאלה אם בן אדם צריך ללכת ולהעיד בפני דיינים שקטנים ממנו. אם תלמיד חכם גדול הולך להעיד בפני איזה דיינים זוטרים כאלה, שזה פגיעה בכבודו. מצד שני אם הוא לא ילך להעיד, אז מישהו יפסיד כסף, נכון? טוב, יפסיד כסף יפה, אבל אני לא חייב ללכת לפגוע בכבודי כדי להציל את הכסף שלך. מה עדיף, הכסף שלך על הכבוד שלי?

[Speaker D] למה אתה עושה פגיעה בכבוד?

[הרב מיכאל אברהם] אתה הולך להעיד, אתה צריך לעמוד בפני הדיינים, לתת להם איזה שהוא כבוד, זה פגיעה בכבודי. ככה זה נתפס שם, אפשר להתווכח על העניין הזה, אבל ככה זה נתפס שם.

[Speaker F] אבל פה מדובר על עדות על כסף שיכול להיות על חיים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, רגע, אז אני אומר לגבי כסף, זה בדיוק הנקודה. לגבי כסף אז אומרים תשמע, הכסף שלך לא שווה יותר מהכבוד שלי. אבל באמת בעדויות שנוגעות לאיסורים, למנוע ממישהו איסור, אתה צריך ללכת להעיד בבית דין שהאישה היא אסורה עליו. הוא לא יכול לשאת אותה, אוקיי? ואני לא רוצה להעיד בפניהם דיינים קטנים בשיעור קומתי, כבודי לא מאפשר לי להעיד בפניהם. האם אני חייב לעשות את זה? אז הגמרא אומרת, אז התוספות אומר, אם מותר להם בכלל לקרוא לך?

[Speaker E] מה? אם מותר להם לקרוא לך נדמה לי ששם מופיע.

[הרב מיכאל אברהם] לא זוכר, רב הונא שם עם איזה סיפור כזה, יכול להיות, אני כבר לא זוכר. בכל אופן, באופן כללי, לא ניכנס כרגע לסוגיה, אני לא זוכר את הפרטים שלה. אז תוספות אמר שם באחד, יש שם שני הסברים בתוספות. אחד ההסברים אומר שאם כתוצאה מהעדות שלי הבן אדם ההוא יעבור עבירה בקום עשה, לא בשב ואל תעשה, כתוצאה

[Speaker D] מהאי עדות

[הרב מיכאל אברהם] שלי באמת כי אני מגיע להעיד כדי למנוע אותו מלעבור איסור, אני אומר לו תשמע זה אסור או משהו כזה, הדבר הזה חזיר, אסור לך לאכול. להעיד, אוקיי? לא רוצה להעיד, בסדר, או אני האישה הזאת אסורה עליך ואתה הולך להתחתן איתה. אני לא מעיד, אז אתה תלך להתחתן איתה, הדבר עבירה בקום עשה. כיוון שכך, כבוד הבריות לא מצדיק עבירה בקום, אומר התוספות. אבל אם ההוא יעבור בשב ואל תעשה, יבטל עשה או משהו כזה, אז אני יכול לא ללכת להעיד. בסדר? כך תוספות אומר. מה פשר העניין? מה עומד מאחורי העניין הזה? אז הבאתי שם שכמה אחרונים מנסחים את זה בצורה כזו או אחרת, הבאתי קהילות יעקב, יש בקובץ שיעורים, קונטרס דברי סופרים. הוא אומר בכל ההתנגשויות האלה, נגיד בין כבוד הבריות לבין איסור, אז אנחנו אומרים שאיסור בקום עשה לא נדחה, איסור בשב ואל תעשה כן נדחה. אפשר להבין את זה בשתי צורות. אפשר להבין שאיסור בקום עשה יותר חמור מאיסור בשב ואל תעשה, ולכן איסור בקום עשה לא נדחה ואיסור בשב ואל תעשה נדחה. אבל אפשר גם להבין שלא, אין הבדל. וזה מה שאמרתי קודם, למה שיהיה הבדל בין איסור בקום עשה לאיסור בשב ואל תעשה? תכלס זה מה שהתורה אוסרת, מה זה משנה אם אתה עושה או לא עושה? תכלס אתה לא מציית לתורה. אז בעצם אין הבדל, עבירות בשב ואל תעשה ועבירות בקום עשה זה אותו דבר. אז למה כבוד הבריות דוחה רק בשב ואל תעשה ולא בקום עשה? אז הוא אומר ככה: אם כבוד הבריות עומד מול האיסור, נכון? נגיד המשל אני רואה, וזה מחלוקת הרא"ש והרמב"ם, אני רואה מישהו לבוש כלאיים בשוק. השאלה אם אני צריך עכשיו ללכת ולפשוט את זה ממנו בשוק, שזה מבזה אותו, אוקיי? הוא יישאר בלי בגדים בשוק, זה לא נעים, אוקיי? מצד שני הוא הולך עם כלאיים, וזה נקרא קום עשה.

[Speaker B] מה זאת אומרת? יש אני חייב לדאוג שהאחר לא יעבור?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אתה צריך לדאוג לו. ערבות נגיד ומה שקורה. אז אם בסופו של דבר הוא עובר איסור בקום עשה, אז כבוד הבריות נדחה בפני הדבר הזה. כבוד הבריות לא דוחה את זה ולכן אתה צריך להוריד ממנו את הבגדים. כך אומר הרמב"ם. הרא"ש אומר מה פתאום? אתה עובר את האיסור בזה שאתה לא מזהיר אותו, הוכח תוכיח את עמיתך, אתה עובר את האיסור. האיסור שלך הוא בשב ואל תעשה. אז אם כבוד הבריות לא נדחה בפני איסור של שב ואל תעשה, כבוד הבריות דוחה איסור של שב ואל תעשה, אז אל תגיד לו כלום והכל יהיה בסדר, בסדר? אז לפי ההסבר של השני צדדים של הקובץ שיעורים, אז הנקודה היא, נגיד שאני עכשיו מדבר, אני בעצמי, לא מישהו אחר, בסדר? אני בעצמי לבוש כלאיים. עכשיו השאלה אם גיליתי שזה כלאיים ונמצא ברשות הרבים, להוריד את הבגדים להישאר עם לבנים ברשות הרבים פוגע בכבודי, מצד שני אני עובר איסור, אוקיי? אז הוא אומר ככה, נגיד שהכלאיים היה מצוות עשה ולא מצוות לא תעשה, בסדר? היה מצוות עשה לא ללכת עם כלאיים, אוקיי? אז כשאומרים לי, לא בעצם לא משנה, לבוש בכלאיים ויש איסור ללכת עם כלאיים, מצד שני יש כבוד הבריות, הרי להוריד את הכלאיים אני פוגע בכבודי, אז יש התנגשות. מה קורה כשההתנגשות היא שקולה? כשההתנגשות היא שקולה שב ואל תעשה עדיף, נכון? כשיש התנגשות בין שני ערכים שקולים, נגיד עשה מול עשה או לא תעשה מול לא תעשה, אז הכלל הוא שב ואל תעשה עדיף. עשה דוחה לא תעשה, אבל עשה מול עשה הכלל הוא שב ואל תעשה עדיף או לא תעשה מול לא תעשה, נכון? כששני הצדדים שקולים אתה לא עושה כלום. עכשיו מה קורה אם יש התנגשות בכבוד הבריות לבין איסור כלאיים כמו במקרה שלנו? אז בוא נניח שכבוד הבריות שקול במעמדו לאיסור כלאיים, באותו משקל. מה הייתי אמור לעשות במצב כזה? לא לעשות כלום. ואז מה היה קורה אם לא הייתי עושה כלום? הייתי עובר על איסור כלאיים, נכון? הייתי עובר על איסור כלאיים. אז הוא אומר, למה אני אז בעצם למה מותר לי לעבור על איסור כלאיים? לא בגלל שאיסור כלאיים הוא קל אלא בגלל שאיסור כלאיים שקול לכבוד הבריות, ובמצב כזה אני עושה שב ואל תעשה. השב ואל תעשה דה פקטו יוצא שאני עובר על איסור כלאיים, התוצאה היא שאני עובר על איסור כלאיים, נכון? לעומת זאת אם יש לי איסור נגיד יש לי כבוד הבריות ואני צריך לקפוץ לנהר להציל את החבר שלי, אוקיי? אני צריך לעבור, לא זה לא טוב בעצם, זה לא מנוגד, נכון. נגיד שיש לי כבוד הבריות מול הנחת תפילין, נגיד שאני צריך להניח תפילין זה נגד מאיזושהי סיבה זה נגד כבוד הבריות, בסדר? אז במצב כזה יש התנגשות בין כבוד הבריות לבין תפילין, ושוב פעם תפילין זה רק ביטול עשה, בסדר לא להניח תפילין, אוקיי? זה רק ביטול עשה. אבל ההנחה היא שביטול עשה לא יותר קל מאשר לאו. אז למה ביטול עשה בכל זאת אני יכול לעבור כדי לא לפגוע בכבודי בגלל כבוד הבריות? כי אם הכבוד שלי מתנגש עם הנחת תפילין אז הכלל הוא כיוון שהם שקולים שב ואל תעשה עדיף. מה עושים? שב ואל תעשה פירושו אל תניח תפילין, נכון? אל תניח תפילין פירוש הדבר תבטל את העשה, נכון? לא בגלל שהעשה יותר קל אלא בגלל שהשב ואל תעשה יוצא דה פקטו ללכת נגד התורה. אם כבוד הבריות שלי אומר לי תאכל חזיר, אז הוא אומר לי שב ואל תעשה. שב ואל תעשה פירושו לא לאכול את החזיר. אז לכן כשיש פה לאו נגד כבוד הבריות והכלל הוא שב ואל תעשה, אז בשב ואל תעשה פירוש הדבר אל תעבור על הלאו. אבל לא בגלל שהלאו הוא חמור אלא בשביל לעבור על הלאו אומרים בקום עשה ושב ואל תעשה זה לא לעבור על הלאו. לעומת זאת במצוות עשה שמתנגשת עם כבוד הבריות אז עוד פעם זה שב ואל תעשה, שב ואל תעשה פירושו אל תעשה מצוות עשה, אתה עובר התורה אומרת בעצם, נכון? אז עוד פעם ההבדל בין עשה לבין לאו זה לא בגלל שהעבירה של העשה יותר קלה מאשר העבירה של הלאו או עבירה של שב ואל תעשה יותר קלה מאשר העבירה של קום עשה, אלא פשוט שהפתרון בשני המקרים הוא שב ואל תעשה, רק השב ואל תעשה בהתנגשות הזאת יוצא עם התורה ובהתנגשות הזאת יוצא נגד התורה. זה הכל. פשוט האופי של האיסור הוא אופי שונה, הוא מכתיב תוצאה שונה, לא בגלל שהאיסור הוא איסור יותר חמור. מבינים מה אני אומר?

[Speaker F] מה פתאום נקרא מצווה שקולה? אני שואל שאלה שכל בן אדם יודע, מה, מה זה מצווה שקולה? מה זאת אומרת, איך שוקלים?

[הרב מיכאל אברהם] מצוות עשה מול מצוות עשה זה נחשב שקול, אותו משקל.

[Speaker F] איך אנחנו יודעים משקל?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה עשה וזה עשה.

[Speaker F] ברגע שזה עשה וזה עשה, אם

[הרב מיכאל אברהם] יש עשה כנגד לא תעשה אז הכלל הוא שהעשה דוחה את הלא תעשה. אבל אם יש שתי מצוות מאותו סוג, או שני לא תעשה או שני עשה או שני לא תעשה או

[Speaker F] שני עשה, בסדר?

[הרב מיכאל אברהם] אז הם שקולים. וברגע שהם שקולים אין כללי דחייה אלא מה עושים? לא עושים כלום, אז אין מה לעשות. אז עכשיו כבוד הבריות מול איסור, השאלה אם כבוד הבריות דוחה את האיסור כי יותר חשוב ממנו או שהוא דוחה את האיסור בגלל שהם שקולים ושב ואל תעשה עדיף, ממילא אתה לא צריך לעשות את מה שהתורה אומרת, שב ואל תעשה עדיף, אבל אז זה רק בעשה ולא בלא תעשה כי בלא תעשה כשהם שקולים אז אתה לא עושה, לא עושה פירושו אתה לא אוכל את החזיר. קום, אם העבירה היא בשב ואל תעשה או העבירה היא בקום ועשה. על זה אני מדבר, לא על הלאו או העשה. אוקיי? אז כשהעבירה היא בקום ועשה, אז הכלל הוא שב ואל תעשה עדיף. אז אני לא עושה את העבירה. נכון? הרי אם העבירה היא בשב ואל תעשה, אז ההנחיה היא שב ואל תעשה. פירוש הדבר תעשה את העבירה בשב ואל תעשה. אוקיי? אני לא נכנסתי ללאו ולעשה, נכנסתי לשאלה איך עוברים את העבירה.

[Speaker C] אתה אמרת קודם שבכל מקרה זה צריך להיות שונה. באיזה מקרים? אם בשב ואל תעשה הרעיוני כאילו לא הביצועי.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, עוד לא הגעתי לרעיוני. אני כרגע עוד ההגדרה היא ביצועית, בסדר? רק לצורך הפשטות, עוד מעט אני עובר.

[Speaker B] אז מה שיקרה זה שהמצוות לא יהיו שקולות כי אחד יהיה עשה ואחד יהיה לאו.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו תראו, מה יקרה עכשיו לפי ההגדרה החדשה שלי, לא הגדרה ביצועית. לכאורה הכלל הוא שזה ילך לפי אופן המעבר, לא לפי סוג המצווה עשה או לא תעשה, נכון? כי בסופו של דבר אני אומר שב ואל תעשה עדיף. שב ואל תעשה עדיף פירושו פשוט לא לעשות.

[Speaker B] לא, אבל צריך קודם כל לראות אם המצוות שקולות או לא.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני אומר שקולות. לא, כבוד הבריות עכשיו. כבוד הבריות נגד מצווה. נגד מצוות עשה או לא תעשה.

[Speaker B] לא, אז זה לא עשה.

[הרב מיכאל אברהם] כבוד הבריות זה ערך. זה לא עשה. זה ערך. זה ערך שהוא שקול למצווה. שקול לאיזה מצווה? עשה או לא תעשה? כל המצוות. כולם שקולות ביניהם.

[Speaker B] גם עשה וגם לא תעשה גם הם שקולים ביניהם.

[הרב מיכאל אברהם] לא. כן. זה מה שהוא אמר. לא, זה משהו אחר, זה בנסיבות אחרות. אבל עשה ולא תעשה זה מה שרבי אלחנן אומר. עשה ולא תעשה שקולים ביניהם. אין יחס של חומרה שלא תעשה יותר חמור מעשה, או קום ועשה יותר חמור.

[Speaker B] אם יש לך מצב שעשה ולא תעשה מתנגשים אחד מול השני.

[הרב מיכאל אברהם] זה משהו אחר, זה עשה דוחה לא תעשה. זה כלל אחר.

[Speaker B] מה אתה עושה? אתה עושה את העשה.

[הרב מיכאל אברהם] זהו. לא בגלל שהוא יותר חמור. שקול יותר? לא, לא בגלל שהוא שקול. בגלל שבמקום למשל רב ניסים גאון אומר שבשכש-שיש עשה מול לא תעשה אז אין לא תעשה. זה הותר. הלא תעשה לא נאמר על מצב כזה.

[Speaker B] אבל דחייה, תגיד לי אם

[הרב מיכאל אברהם] אני טועה, מה שאתה אומר זה דחויה. יש לא תעשה אבל הוא יותר חמור אז לכן הוא דוחה את העשה, או יש עשה ולכן הוא יותר חמור. אומר לא, יש הסברים שלא תולים את זה ביחס לחומרה. אוקיי? בספר יש על זה הרבה הסברים. אז ההנחה של רבי אלחנן לפי הצד הזה ובקהילות יעקב, זה שאין הבדל בין עשה ללא תעשה מבחינת החומרה. ואין הבדל בין קום ועשה לשב ואל תעשה מבחינת החומרה. אין הבדל. זה לא הבדל של חומרה. זה הבדל של אופי, איך עוברים על זה. אם עוברים על זה באופן אקטיבי, כן? אז כשזה יתנגש עם כבוד הבריות ואתה תגיד לי שב ואל תעשה עדיף, אז בעצם זה יצא דה-פקטו שאתה לא עובר עבירה. אבל אם עוברים על זה באופן פסיבי, אז מה שאומרים לך כשאומרים לך שב ואל תעשה, אומרים לך תעבור באופן פסיבי. אוקיי? ואין יחס של חומרה. הכל חמור באותה מידה. עשה, לא תעשה, וכבוד הבריות הם באותו משקל. הכל באותו משקל. ובכל זאת כבוד הבריות ידחה עבירה בשב ואל תעשה ולא ידחה עבירה בקום ועשה. זה במישור הביצועי. עכשיו בוא נעבור להגדרה שלי. דוחה שעטנז.

[Speaker G] מה? עשה דוחה לא תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] עשה דוחה לא תעשה זה פרשייה אחרת. זה מה ששאלתי קודם. אני מדבר על משהו אחר. על כבוד הבריות נגד עשה או כבוד הבריות נגד לא תעשה. בסדר? אז מה קורה עכשיו לפי ההגדרה הלא ביצועית אלא העקרונית? לפי ההגדרה העקרונית אז לכאורה באמת זה לא ילך לפי עשה או לא תעשה. זה ילך לפי השאלה איך עוברים על האיסור. לא משנה אם הוא עשה או לא תעשה. כי בסופו של דבר עשה ולא תעשה הם באותו משקל. אין אין הבדל של חומרה. רק אומרים לי שב ואל תעשה עדיף. שב ואל תעשה עדיף זה תמיד ביצועי. נכון? שב ואל תעשה עדיף פירוש הדבר שאתה תמיד צריך לשבת. לא משנה אם זה עשה או לא תעשה. ואז באמת הנקודה תהיה שכבוד הבריות דוחה לפעמים לא תעשה שבתורה גם. כל עוד אתה עובר על הלא תעשה בשב ואל תעשה. למשל לקפוץ להציל בן אדם בנהר. נכון? איך עוברים על הלאו הזה? לא בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה. אני לא קופץ ומציל אותו, נכון? ואם זה כבוד הבריות מבחינת שאני אהיה רטוב עם בגד ים וזה, כולם יראו אותי עם בגד ים. לא, אני לא מוכן לקפוץ להציל אותו. אז באמת אני יכול. למרות שזה לאו. כיוון שעל הלאו הזה עוברים בשב ואל תעשה. נכון? ככה לכאורה יוצא. ואז ניתקה החפיפה הזאת בין לאו ועשה לבין כבוד הבריות. כבוד הבריות יכול לדחות גם לא תעשה וגם עשה. תלוי איך עוברים על זה. אם עוברים על זה במעשה או עוברים על זה בלא תעשה. אוקיי? כן?

[Speaker D] רגע, דיברת על הצלת נפשות? הצלת נפשות זה לא מעבר ל…

[הרב מיכאל אברהם] למשל. לא לא לא. אני מדבר כרגע רק כאילו זה רק היה לאו. עזוב כרגע את השאלה אם זה אולי יותר חמור כי יש פה גם נפשות. שאלה גדולה, לכאורה לא ברור למה, אבל… כבוד הבריות. כבוד הבריות זה לא מצווה. אני, מה, החיים שלך עדיפים על הכבוד שלי? אני לא רוצה לוותר על הכבוד שלי. בסדר, נעזוב את זה, זה פרשיה אחרת. אז אני רוצה לטעון אבל שזה לא נכון. אני רוצה לטעון שגם לפי ההגדרה שלי יכול להיות שכבוד הבריות ידחה רק איסורי עשה ולא לאו. למה? כיוון שישנם מצבים שבהם כשאני אקום ואעשה מעשה, זה נקרא שב ואל תעשה. השב ואל תעשה, כמו שאמרתי קודם, עבר הפשטה. ואז הטענה שלי שכבוד הבריות דוחה את איסורי תורה בשב ואל תעשה, כיוון שכבוד הבריות יכול להתיר לך לא להיות במצב חיובי. הוא לא יכול להתיר לך להיות במצב שלילי. זה המשמעות של שב ואל תעשה וקום עשה. עכשיו אם זה כך, אז זה יחזור חזרה להבחנה בין עשה ולא תעשה, בלי קשר לשאלה איך עוברים על האיסור. ולכן זה באמת האמת שכתבתי את זה בכמה מאמרים, שבאמת יש מצבים שבהם השב ואל תעשה עדיף פירושו לעשות מעשה. השב ואל תעשה, לא תמיד זה, למשל אתן לכם דוגמה באחד המאמרים עסקתי בהפרדה של תאומי סיאם. יש שני תאומים מחוברים, נגיד יש להם לב אחד. מחוברים, יש להם לב אחד והם שניים מחוברים בגוף והלב מפעיל את שני הגופים האלה. עכשיו ישנם הרבה מצבים שבהם הרופאים יודעים תוך תשעה חודשים, עשרה חודשים החברה האלה מתים. הלב לא יחזיק מעמד להחזיק שני תינוקות, לתחזק שני גופים. אז תוך תשעה עשרה חודשים הם מתים. הדרך היחידה להציל אחד מהם זה לעשות ניתוח הפרדה. להפריד אותם, לתת את הלב לאחד מהם, ואז השני יחיה ואחד ימות. אז השאלה אם מותר לעשות דבר כזה. אז אם המצב הוא סימטרי, זאת אומרת אין מישהו שהוא הבעלים הטבעי של הלב והשני רק טפיל מנסה לשאוב גם הוא, אלא הלב באמת שייך לשניהם בשווה, אז כל הפוסקים אומרים שאסור. כל הפוסקים אומרים שאסור. ואני כתבתי מאמר על זה, אני טענתי שמותר, לא שמותר, חובה לעשות דבר כזה. ואמרתי שנימקתי את זה ואני חושב שלא מבין איך אפשר להתווכח על זה בכלל. זה ברור שזה נכון. אבל אמרתי במסגרת הטיעונים הנוספים, אמרתי נגיד שאתם בספק אם אני צודק או לא. האם מותר לעשות את הניתוח הזה או לא? מה אז מה צריך לעשות באותה שעה שאתה בספק? שב ואל תעשה עדיף, אל תעשה ניתוח. אמרתי לא. השב ואל תעשה עדיף פירושו לעשות את הניתוח. למה? כי שב ואל תעשה עדיף פירושו לשלם מחיר מינימלי. וזה נקרא שב ואל תעשה עדיף. עיקרון שהמחיר מינימלי. שב ואל תעשה עדיף, לך תדע, אתה לא יודע, בוא נבחר את הדרך הכי בטוחה או הכי עם המחיר הכי נמוך. זה ממשיך כמובן את מה שאמרתי קודם. כי שב ואל תעשה אין פירושו עשייה משהו פסיבי, אלא פירושו לשלם מחיר מינימלי. זה בדיוק הפרשנות העקרונית ולא הביצועית לשב ואל תעשה עדיף. המושג שב ואל תעשה הוא לא מושג ביצועי, הוא מושג עקרוני. ולכן אני עושה לו הפשטה. אני אומר שב ואל תעשה אין פירושו לא לעשות, פירושו קח את המחיר המינימלי. עכשיו אני אומר אתה יכול להציל חיים של בן אדם, נכון? ואתה יכול להשאיר את שניהם למות. אתה בספק אם מותר לך או אסור לך. אמרתי שב ואל תעשה פירושו תשאיר אחד והשני ימות בכל מקרה, מה לעשות, אבל לפחות את האחד תציל.

[Speaker C] ומי ירשה לך להרוג? מה?

[הרב מיכאל אברהם] איזה איסור להרוג? אתה לא הורג, הוא מת במילא. ואם לא תעשה כלום אז מה הבעיה?

[Speaker C] מה הבעיה לא להפריד את אחד אם ככה ואחד ימות?

[הרב מיכאל אברהם] אתה לא יכול להחליט את מי מהם להציל. החמור של בורידן.

[Speaker C] אתה לא יכול, כמו

[הרב מיכאל אברהם] החמור של בורידן, אתה לא יכול להחליט את מי להציל ולכן אתה משאיר את שניהם למות.

[Speaker C] ואז אתה כדי להציל אחד אתה הורג? איך אתה מציל, אתה הורג את אחד מהם?

[הרב מיכאל אברהם] אני עושה ניתוח הפרדה. אבל אתה הורג? לא הורג. זאת תשובה שכתבתי עליה שם. החזון איש, שאתה יודע שאם אתה נגיד מישהו יורה חץ על בן אדם ואתה מטה אותו, הוא דן שם על תאונה, שמישהו נסע עם מכונית, אז זו פעולת הצלה, זה לא פעולת הריגה וזה פגע במישהו אחר. אז הוא אומר עסקת בפעולת הצלה, לא בפעולת הריגה. הצלת את ההוא, נכון שלא שמת לב וזה הרג מישהו אחר, אבל זו פעולת הצלה, לא פעולת הריגה. חובה. אז השאלה אם זה נקרא בכלל רצח. אז יש טיעון, יש פה המון טיעונים, אני מפשט מאוד רק כדי להדגים. אז אחד הטיעונים אומר כיוון שזה החמור של בורידן, אתה לא יודע להחליט את מי להציל ולכן אסור לך לעשות שום דבר, אסור לך להעדיף את האחד על השני. מי אתה הקדוש ברוך הוא? אתה לא יכול להחליט לטובת האחד ולכן שב ואל תעשה עדיף, אל תעשה כלום. אני אומר השב ואל תעשה הזה, בעיניי שב ואל תעשה פירושו לעשות את הניתוח. זה נקרא שב ואל תעשה, לא לא לעשות את הניתוח. למה? כי אני מדבר על ה… תהיה במצב, אל תהיה במצב החיובי, זה לא אותו דבר כמו להיות במצב שלילי. להשאיר מישהו למות זה מצב שלילי.

[Speaker D] אבל זה רק אם הרב מניח שהפגיעה פה כביכול בניתוח היא מעשה מינימלי. נכון. זאת אומרת צריך להגיד שזה מעשה מינימלי.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, זה בכמה רמות. אתה א' צריך לדון אם יש פה רציחה. ב' צריך לדון גם אם אין פה רציחה עדיין השאלה אם מותר לי לעשות הגרלה ולהחליט על מישהו אחד שינצל ולא על השני. מי שמי להחליט דווקא עליו ולא עליו?

[Speaker C] איזה איסור זה אני אעבור? מה? אם אני אעשה הגרלה, איזה איסור אני אעבור כשאני אהרוג את…

[הרב מיכאל אברהם] אתה קובע מי ימות, והרוצח בגרמא, לא יודע תקרא לזה, גם אם זה לא פעולת רציחה. אבל עדיין אתה החלטת שהוא ימות ולא הוא ימות. אז זה בגרמא, גם זה אסור. אולי אתה לא חייב על זה מיתה אבל ודאי שזה אסור. אוקיי.

[Speaker D] יש יש שאומרים שמוטב שימותו שניהם, לא? לא, ברור. זה השאלה על חזית דדמך, להלכה אנחנו פוסקים שלא.

[הרב מיכאל אברהם] הסברה היא של רבה ורבי עקיבא. בתורה, רבי עקיבא. אז אני אומר טוב לא משנה זה זה סוגיה הרבה יותר מסובכת, אני העליתי שם כמה טיעונים אחד אחד על גבי השני. אבל נקודה אחת אני רוצה לקחת משמה, שמה שטענתי שם זה שלעשות פעולה זה מה שנקרא שם שב ואל תעשה. כי זה המצב המינימלי, המצב המינימלי זה שאחד יחיה. זה ששניהם, מי שרוצה להגיד ששניהם ימותו חובת הראייה עליו. כי אתה בא להוציא ממני, אני רוצה להציל בן אדם אחד, אחד אני יכול להציל. אתה רוצה להגיד לי להשאיר את שניהם למות? תוכיח אתה כאילו במובן של כאילו כמו כמו על מי חובת הראייה. שאפשר להציג את זה בכל מיני צורות. הדבר המינימלי זה קודם כל להציל מישהו. אתה בשביל להגיד לי לא להציל, תוכיח. אתה צריך להראות לי, אתה בא להוציא ממני, להאלץ אותי לעשות משהו פחות סביר, פחות טבעי, פחות מתבקש. אז זה נקרא קום עשה. השב ואל תעשה פירושו לעשות ניתוח הפרדה. והרבה מקומות אפשר לראות את זה. יש הרבה מאוד מקומות שבהם יש לך שתי שתי אפשרויות. זה אפילו נגיד טוב כי בשעת הדחק מישהו גם על זה יש מקום לדון איך לפרש את זה. אתה יכול להקל כמו כמו שיטה בשעת הדחק למרות שאנחנו לא פוסקים כמוה להלכה. איפה אמרנו שבשעת הדחק מותר לעבור עבירות? אם אתה פוסק כמו השיטה השנייה אז לעשות כמו השיטה הזאת זה עבירה. איפה אמרנו שמותר לעשות עבירות בשעת הדחק? הטענה היא שכשאתה פוסק כמו השיטה השנייה במקום שבו אתה לא באמת הכרעת, בדרך כלל אתה הולך כמו השיטה השנייה כי שב ואל תעשה עדיף. כשיש שעת הדחק או שזה השיטה המינימלית היותר בטוחה או משהו כזה, כשיש שעת הדחק אז השיטה המינימלית היותר בטוחה היא היא זאת. זאת הטענה. אז זה הסבר אחד אפשרי כמובן, זה לא לא חייב… זה ככה עולה מהרמ"א כנראה. הרמ"א בתחילת תורת חטאת, הרמ"א אומר שם שהוא אף פעם לא פסק לקולא נגד ההלכה. יש לו כמה קולות מאוד ככה מרחיקות לכת. חדש בחוץ לארץ וסתם יינם, יש לו כל מיני, קידושין בערב שבת, כל מיני. זה מה שבשום מקום הוא לא פסק לא פסק לקולא נגד ההלכה. טוב אם זה לא נגד ההלכה אז מה זה נקרא לפסוק לקולא? זאת ההלכה. הנקודה היא שבדרך כלל אנחנו פוסקים כמו השיטה השנייה, אבל בשעת הדחק אנחנו פוסקים כמו השיטה הזאת וזה לא נגד ההלכה כי גם ללכת כמו השיטה השנייה זה לא שההלכה אומרת ללכת מהשיטה השנייה, אלא זה הפעולה המינימלית אתה בספק בעצם. הפעולה אם אין אילוצים אז פוסק כמו השיטה השנייה כי היא היותר בטוחה. אבל במקום שבו יש שעת הדחק אז הנה זאת השיטה היותר בטוחה, למרות שפה אתה לכאורה עובר על ההלכה. לא, כי פה זה בעצם השב ואל תעשה שלך. המחיר המינימלי נקרא לזה כך. זה השיטה של מחיר מינימלי כי זה שעת הדחק. אתה לא תשלם את המחיר של שעת הדחק זה הכרעה של מחיר מינימלי. אוקיי? הרבה פעמים יש את ההתלבטות נו איזה שיטה ללכת והתחושה של פוסקים זה שב ואל תעשה עדיף. אבל שב ואל תעשה זה לא תמיד ביצועי. שב ואל תעשה הרבה פעמים זה שב ואל תעשה עקרוני. מה מה השיטה הטבעית ומה השיטה הפחות טבעית. בסדר? ולפעמים השיטה הטבעית זה לעשות משהו. להציל חיים למשל מה שהזכרת קודם כן מה שאמרנו קודם כן לא לקפוץ לנהר להציל מישהו כי כבוד הבריות. אז לא לקפוץ מה זה מה זה השב ואל תעשה פה? השב ואל תעשה פה זה לא לקפוץ? השב ואל תעשה פה זה כן לקפוץ. כי כי זה הדבר המינימלי, קודם כל אתה חייב להציל. מי שרוצה לטעון שהוא לא יציל שיביא ראיה. שיביא ראיה שמותר לך לא להציל יש פה חיים של בן אדם. אתה מבין? אז הרבה זה האינטואיציה של אריק מקודם אני חמשב שפה זה חיי אדם מה זאת אומרת מה זאת אומרת לאו שב ואל תעשה מה הבעיה? יש פה איזושהי תחושה שאומרת לא פה השב ואל תעשה זה להציל. לכן זה גם מוגדר כלאו. למה זה מוגדר כלאו ולא כעשה הרי זה דורש ממני לעשות משהו? אז למה זה לאו?

[Speaker D] זה לאו בגלל שאומרים לי אם אתה

[הרב מיכאל אברהם] לא עושה אתה במצב שלילי, לא שאם אתה עושה אתה במצב חיובי. אם אתה… לא עושה אתה במצב שלילי, מי התיר לך להיות במצב שלילי? לא להציל? אז זה שב ואל תעשה. מצב שלילי זה קום עשה, להיות במצב שלילי זה קום עשה למרות שלהיות במצב השלילי במקרה הזה אני עושה את זה באופן פסיבי. טוב, זה קום עשה. עכשיו התחלתי להגיד קודם שיש מחלוקת ראש ורמב"ם לגבי מה קורה בכבוד הבריות כשמה שעומד מול זה עבירה של מישהו אחר. כבוד הבריות שלי כשמישהו אחר בגלל כבוד הבריות שלי יעבור עבירה בקום עשה. אז תוספות אומר, מה? לפני עיוור? שמישהו אחר יעבור עבירה בקום עשה. לא, לא לפני עיוור. הוא יעבור עבירה בקום עשה. אני לא בא לבית הדין להעיד בגלל שזו בושה בשבילי לעמוד לפני דיינים שקטנים ממני. אבל אם בית הדין לא ידע שהאישה הזאת אסורה על פלוני, אז הוא יתחתן איתה והוא יעבור עבירה בקום עשה. אומר תוספות במצב כזה כבוד הבריות שלי נדחה, כי ההוא עובר עבירה בקום עשה. עכשיו, והרמב"ם גם סובר ככה והראש חולק עליו לגבי כלאיים בשוק, כי כלאיים זה גם של מישהו אחר, אוקיי? למרות שזה לא בדיוק אותו דבר כי שמה גם הכבוד הבריות הוא של מישהו אחר. לכן הנודע ביהודה כבר מתחיל את החשבון הזה עם הרמב"ם והראש, אני לא בטוח בכלל שהם צודקים, אבל ככה הם מניחים. שהכבוד הבריות עם האיסור, כיוון שהאיסור הוא של מישהו אחר אז הראש והרמבם חולקים בתירוץ התוספות בשבועות. ככה הם טוענים. הנודע ביהודה פה אומר את זה. עכשיו מה, למה הם מביאים את זה? כי אם האיסור שעושה המישהו האחר הוא בקום עשה, אם התפיסה היא שהדחייה של כבוד הבריות מול איסור של קום עשה זה לא בגלל חומרתו של האיסור אלא בגלל שההנחיה כשיש התנגשות היא שב ואל תעשה עדיף. ממילא אתה לא עובר את האיסור בקום עשה. אם האיסור של מישהו אחר לא שייך להגיד. אני עובר בשב ואל תעשה. זה שהוא עובר בקום עשה אז מה? אני עובר בשב ואל תעשה, נכון? אז למה אני חייב ללכת להעיד? אז מה אם כתוצאה מזה הוא יעבור איסור בקום עשה? הרי אם התפיסה היא לא בגלל שאיסור קום עשה הוא חמור אלא פשוט כשיש התנגשות מול איסור קום עשה אז השב ואל תעשה פירושו אל תעשה את האיסור. פה זה לא נכון כי זה מישהו אחר יעבור את האיסור בקום עשה. אני לא הולך להעיד, זה השב ואל תעשה שלי, נכון? אז מה אכפת לי שהשני עובר איסור? זה ראיה שתוספות והרמב"ם שהולך בשיטתו הם לא הולכים עם הצד הזה שהתנגשות זה פשוט התנגשות שבו מכריעים בשב ואל תעשה. אלא זה באמת שאלה של חומרה, שקום עשה יותר חמור מאשר שב ואל תעשה ולכן כבוד הבריות דוחה בשב ואל תעשה ולא דוחה בקום עשה.

[Speaker D] אפילו שזה של מישהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] מה? עדיין זה של מישהו אחר. נכון, זה חידוש, אבל אחרי שאמרת את החידוש הזה אפשר להבין שעבירה של מישהו אחר, עבירה חמורה של מישהו אחר גם היא מצדיקה פגיעה בכבוד שלך. בסדר, זה חידוש נוסף, אבל את החידוש הזה אני יכול להצדיק בעוד הסברים. יש אם אתה כבר שואל את זה, יש תופעה מרתקת. מופיעה כבר בראשונים, הראב"ד כבר מתחיל קצת את הדיון הזה. יש חולה בשבת. עכשיו הוא צריך לאכול בשר. הרופאים אומרים שהוא צריך לאכול בשר. אין בשר כשר. אוקיי? יש שתי אפשרויות: או שיאכל חזיר או לא משנה טריפה, או שישחטו לו כדת, בהמה. מה לעשות? מה עדיף? לשחוט בהמה?

[Speaker H] לשחוט בהמה? למה? אז הוא יאכל כשר לפחות.

[הרב מיכאל אברהם] מה? יאכל כשר, אבל הוא עובר איסור שבת. תוספות בביצה דף ט',

[Speaker D] אתה שם מביא… לא אתה…

[Speaker H] אם הוא יאכל חזיר, מה עדיף?

[הרב מיכאל אברהם] אז הראשונים חלוקים בעניין הזה. בסדר? יש כל מיני הסברים מרתקים. יש את הר"ן הידוע. הר"ן שאומר שמה שאם אתה תשחט,

[Speaker D] אם אתה תשחט,

[הרב מיכאל אברהם] אז עשית איסור אחד ואחר כך הוא יכול לאכול את כל הבהמה לתיאבון. אבל אם אתה נותן לו לאכול חזיר או טריפה, אז כל כזית וכזית שהוא אוכל הוא עובר איסור. אז למרות שאיסור שבת הוא איסור יותר חמור, איסור שבת הוא איסור סקילה, אז עדיף לשחוט למרות שזה איסור יותר חמור, איסור שבת הוא איסור סקילה, אז עדיף לשחוט מאשר לתת את ה… כן זה הווארט עם אברהם אבינו והמצרים, אמרי נא אחותי את. יצחק ואברהם שואלים שם על המצרים, על מה הם… מכירים את הווארט הזה? פלפולים חצי ישיבתיים כאלה. למה הרי אברהם אומר לשרה אמרי נא אחותי את כדי שלא יהרגו אותו. השאלה תמיד מה מעיקרא מאי קסברו המצרים, מה ההוה אמינא של המצרים? אתם רוצים להרוג את אברהם כדי שהיא לא תהיה אשת איש, מה עדיף איסור רצח על איסור ניאוף?

[Speaker C] אתם רוצים כדי להימנע מאיסור ניאוף אתם עוברים על איסור רצח? אז תשובה פשוטה: אם הם עוברים על איסור רצח, אז הם עוברים פעם אחת על איסור רצח ומכאן

[הרב מיכאל אברהם] ואילך הניאוף אין בעיה זה מותר. אבל אם הם עוברים על איסור ניאוף אז כל ביאה וביאה… אה כן, לא הכרתי את הר מיימון הזה, אני מכיר את זה מאיזה חבר ליצן שלי מבני ברק. תמיד אני מספר את הסיפור הזה שישבנו ליד איזה שולחן והוא ראה ספר שהוא ככה מאוד רצה אותו אצל מישהו, אז הוא אומר לו תראה יש לי שתי אפשרויות, או לקחת לך את הספר ולעבור בלא תגזול, או להשאיר אותו אצלך ולעבור בלא תחמוד. עכשיו, כיוון שמכל מקום אני עובר לאו, לפחות שהספר יהיה אצלי. אז אני אומר, אז אני רואה שהמקור זה הר מיימון כנראה, הוא גנב לו את זה, טוב. בכל אופן אז איפה היינו? אה, אז הנקודה היא שמהשיטת הרמב"ם והתוספות בשבועות רואים שהתפיסה בהתנגשות בין שב ואל תעשה לבין קום עשה, בין כבוד הבריות לבין איסור, היא לא נפתרת על ידי שב ואל תעשה אלא על ידי מידת החומרה של האיסור. כי אם זה היה פתרון על ידי שב ואל תעשה, אז פה הייתי צריך לא ללכת להעיד, הייתי יכול לא ללכת להעיד. שב ואל תעשה, מה אכפת לי שהוא עובר את העבירה בקום עשה? מה זה קשור אליי? אוקיי? אבל אם אתה אומר שזו החומרה, אז החומרה הוא עובר עבירה בקום עשה, זו עבירה חמורה, בשביל למנוע אותה אסור לך, אתה חייב לוותר על כבוד הבריות שלך כי זאת עבירה חמורה. ולכן הרמב"ם והתוספות חולקים על הראש במחלוקת הזאת, בשאלה איך מכריעים התנגשות בין כבוד הבריות לבין איסורים. ככה הם אומרים. האמת שאני לא בטוח שהם צודקים. למה? כי כמו שאמרתי קודם, יכול להיות שהשב ואל תעשה והקום עשה זה שב ואל תעשה וקום עשה רעיוני. ואז הטענה שלי היא שבעצם כשהוא עובר עבירה בקום עשה, אז בעצם אני יוצר פה מצב שלילי. אסור לי לשמור על כבוד הבריות שלי שיוצר מצב שלילי. זה ההגדרה של שב ואל תעשה. זו לא ההגדרה ההלכתית של החומרה, אלא זו הגדרה הלכתית, שב ואל תעשה פירושו אל תייצר מצב שלילי בשביל כבוד הבריות. אם אתה רק לא נמצא במצב חיובי, בסדר, את זה אתה יכול. אוקיי? אבל אל תייצר מצב שלילי. עכשיו אני כבר יכול בתוספת ההנחה שאמרנו קודם, שמצב שלילי של מישהו אחר מקרין על הדילמה שלי. אבל אם אני מאמץ את זה בשיטה השנייה אני יכול לאמץ את זה גם בשיטה הזאת. ואז אני אומר שהשב ואל תעשה, גם אם ההכרעה היא תמיד שב ואל תעשה, אבל שב ואל תעשה עקרוני, לא שב ואל תעשה ביצועי. ואז אני יכול להסביר את הרמב"ם ואת התוספות גם ככה. אוקיי, בקיצור כל הדברים האלה בעצם מבהירים דבר אחד, לקח לי המון זמן, אני מבהיר דבר אחד. בעצם המושגים שב ואל תעשה וקום עשה יכולים לעבור הפשטה ולהפוך בעצם לשמות נרדפים למצוות עשה ולמצוות לא תעשה. זה פשוט הפשטה של העניין. ולכן ההסבר הביצועי להבדל בין עשה לבין לא תעשה הוא לא טעות, אלא הוא לא טעות גמורה, אלא הוא בסך הכול הסתכלות נקרא לה קונקרטית מדי, הסתכלות פשטנית קצת. אבל עדיין זאת ההסתכלות הנכונה. כשאתה עושה הפשטה אתה תגיע להסתכלות המדויקת. אבל זאת הפשטה של אותו עניין, זה לא פספוס גמור ההבחנה הביצועית בין עשה לבין לאו. אוקיי, אז גמרתי את הנושא הזה. חשבתי שזה ייקח לי רבע שעה. עכשיו אני אתן עכשיו את הדוגמה הבאה, זה לעסוק במושג הכסף. מה זה כסף? אוקיי? גם שמה אנחנו נעשה הפשטה של העניין, שכל מושג הכסף זה הפשטה אחת גדולה. ופה אני אעשה הפשטה בתוך ההפשטה, בסטורי בתוך הסטורי. אז המושג של כסף מעורר קשיים לא פשוטים. אז קודם כל אולי אני אתאר את ההסבר המקובל איך נוצר המושג הזה כסף. הוא בעצמו הפשטה. כי בהתחלה בעצם השוק הכלכלי התנהל בסחר חליפין, נכון? זאת אומרת אני היה לי עגבניות לך היה כיסא, אתה צריך עגבניות אני צריך כיסא, אני נותן לך עגבניות אתה נותן לי כיסא והכול בסדר. זה חליפין. אוקיי, מושג החליפין זה קניין שבאמת אין לו מקור בתורה, לומדים את זה ממגילת רות. למה? כי לא צריך לזה מקור. חליפין זה המסחר הטבעי, זה מה שבני אדם עושים, זה לא בגלל שההלכה אומרת. כל הקניינים שאנחנו מוצאים מהתורה זה קניינים שבאופן הטבעי לא עושים את זה ככה, צריך מישהו שיגדיר שגם זה קניין שגם זה פעולה כלכלית. אז פה צריך מקור או סברא או לא משנה מה. אבל בחליפין לא צריך את זה, זו הפעולה הפשוטה הטבעית ככה בני אדם עושים. פה לא צריך הגדרות של התורה.

[Speaker I] אולי צריך הגדרות מתי הסתיימה העסקה, בסדר,

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, ברור שצריך פה איזשהן הגדרות אבל עצם המושג חליפין הוא מושג טבעי, הוא לא, לכן גם במגילת רות אגב לומדים את זה. יש להם מקור מהתורה? אז למה למה לומדים עכשיו, אם יש מקור מהתורה למה אני צריך את מגילת רות? כי מגילת רות בסך הכל היא אינדיקציה לזה שככה עושים, זה הכל. זה לא מקור, זה גילוי מילתא.

[Speaker D] הלשון שם זה כאילו זה בסוף לשון ציווי כזה, שלף איש נעלו.

[הרב מיכאל אברהם] ככה אנשים עושים, זה תיאור שככה אנשים עושים, שלף איש נעלו, זה תיאור שככה אנשים רגילים לעשות, אין שם ציווי, זה לא. אז בכל אופן, אז בזה היה בהתחלה הסחר חליפין. עכשיו נוצרו בעיות, השוק היה תקוע. למה השוק היה תקוע? נגיד שלך יש כיסא ולי יש עגבניות. אתה רוצה עגבניות אבל אני לא רוצה כיסא, לא צריך כיסא, יש לי כיסאות בבית. אז אתה רוצה לתת לי את הכיסא ולקבל עגבניות, אני לא צריך את הכיסא. אז מה עושים? צריך למצוא מישהו שיש לו פלפלים והוא צריך כיסא ואתה צריך פלפלים. אז אתה תיתן לו את הכיסא, הוא ייתן לך את הפלפלים, הוא ייתן לי את הכיסא, אני אתן לו את העגבניות, נעשה עסקת חליפין כזאת דרך צד שלישי. אבל אז אנחנו צריכים למצוא מישהו שבדיוק צריך את מה שאני רוצה לתת ויכול לתת את מה שאתה צריך, ואז הוא יכול לתווך בינינו. אני צריך שלושה שערי חליפין? מה? כן, ברור צריך שלושה שערי חליפין, בהנחה ששערי חליפין ידועים, עדיין אתה צריך בני אדם שצריכים את הסחורות האלה. עכשיו זה שוק תקוע. אף פעם אתה לא רוצה לקנות עגבניות, לך תחפש עכשיו בכל העולם מישהו שיש לו פלפלים וצריך כיסאות בשביל לקנות עגבניות. זה הזוי, עד שאתה תמצא אותו בכלל ההוא כבר ימכור את הכיסא שלו בעד ביצים. אי אפשר לנהל ככה שוק. אז מה עושים? עלה הרעיון הגאוני, באמת פשוט אבל גאוני, של כסף. מה זאת אומרת? אתה בעצם עכשיו מייצר משהו שאף אחד לא צריך אותו, כולם רודפים אחריו למרות שאף אחד לא צריך אותו. לכן כסף זה עבודה זרה. כסף זה משהו שאין בו ממש ובכל זאת עובדים אותו, זאת אומרת אין לו שום שימוש בכסף הזה, בדיוק כמו אליל. אז הכסף בעצם מה שהוא עושה, הוא מהווה ייצוג קונקרטי למושג שווי. המושג שווי הוא מושג מופשט. כשאתה מחליף עשר עגבניות תמורת כיסא, אתה בעצם אומר שהעגבנייה שווה עשירית כיסא. מה הקשר? עגבנייה זה עגבנייה וכיסא זה כיסא, איך אתה שם אותם על סקאלה אחת ואתה אומר שזה שווה פי עשר מזה? או זה יותר מזה? כשאתה מדרג דברים, אתה צריך לדרג אותם על איזושהי סקאלה משותפת, נכון? מה הסקאלה המשותפת לכיסאות ולעגבניות? כמו ששאלתי פעם, מה יש יותר, טוב לב אצל אנשים או מים באוקיינוס? לא שאני לא יודע את התשובה, אין תשובה, השאלה חסרת מובן, כי זה לא נמדד ביחידות משותפות. אז מה זה מה יש יותר? יותר זה הכוונה שזה מאותו סוג, אז פה יש שלושה ופה יש שניים, אז שלושה זה יותר משניים. שלושה תפוזים זה יותר משני תפוזים, אבל שלושה תפוזים זה לא יותר מארבע מעלות, לא פחות מארבע מעלות טמפרטורה. זה לא רלוונטי, זה לא מודד את אותו דבר. פעם שמעתי עוד דוגמה טובה להפשטה, נדבר אולי אחר כך. אז באיזה מובן העגבנייה, איך נוצר השער? שער החליפין הזה, כן, שכל סחר חליפין מבוסס על שער. שער בעצם אומר שיש עוד מושג בשוק למרות שאף אחד לא רואה אותו ולא אומר אותו, וזה המושג שווי. בעצם אנחנו מסדרים את כל המוצרים על איזושהי סקאלה ולסקאלה הזאת קוראים שווי. ואז אתה אומר, טוב, עגבנייה היא אחת בדרגת השווי שלה, כיסא זה עשר בדרגת השווי שלו, ועכשיו אתה אומר, טוב, אז עשר עגבניות שווה כיסא. אבל גם התפוחים הם על אותה סקאלה וגם השולחנות, הכל, בתים, הכל זה על אותה סקאלה בעצם. אז יש איזושהי סקאלה מופשטת שנקראת שווי וזה הכל. מה?

[Speaker C] זאת סתם פיקציה או שזה משהו אמיתי?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אבל עובדה שעשו סחר חליפין ועובדה שהחליפו את הכיסא בעשר עגבניות, לא בשמונה ולא בשתים עשרה, זאת אומרת שיש שער, אז זה מייצג משהו אמיתי. זה מייצג משהו אמיתי, לא יודע מה זה הדבר הזה שהוא מייצג, אבל זה מייצג משהו אמיתי. זה לא שרירותי, זה לא הסכמי, זה דבר שכן, זה כוח, כמה צריך את זה. עד כמה צריך את זה ומול כמה ישנו, כמובן היצע וביקוש, זה מה שקובע את השווי של דברים. אבל זה כבר רעיונות מאוחרים, אני מדבר כרגע ממש בשלבים הפרימיטיביים ביותר של השוק. אז בעצם יש מושג כזה שנקרא שווי, מושג מופשט. אבל אם מבינים שזה ככה, לכן צריך פילוסופים בעולם. מבינים? הפילוסוף היה היחיד שיכול להבין שיש פה מושג מופשט שאף אחד לא יודע להצביע עליו ולא יודע מהו, וקוראים לו שווי. ואת הכל מדרגים על הסקאלה הזאת, של הסקאלה הזאת של השווי, שאף אחד לא ראה אותה ולא שמע אותה ולא דיברו בכלל בשפה הזאת. אתם מבינים? כל עוד לא היה כסף, אף אחד לא יכול היה לדבר על שווי. מה זה שווי? עגבניות זה כמו כיסא. שאלתי מה השווי של עגבנייה, אין משמעות לשאלה הזאת. כשיש כסף, אז אתה יכול להסביר לי מה השווי של עגבנייה, שני שקל, שני שקל. אוקיי, אבל אם לא, אתה יכול להגיד לי במונחי כיסאות אתה שואל או במונחי תפוחים? אין דבר כזה מה השווי של עגבנייה. זה כמו מה ההבדל בין שפן. אתם מכירים את השאלות נונסנס האלה? אין לשאלה הזאת מובן. אבל אחרי שהפילוסוף מאבחן את המושג הזה שנקרא שווי, אז עכשיו פתאום אתה אומר רגע, אז יש דרגות שווי, אז עגבנייה היא אחד בדרגות השווי, כיסא זה עשר בדרגות השווי, בית זה מאה אלף בדרגות השווי וכן הלאה. מכאן כבר קצרה הדרך להגיד אוקיי, אז בוא נייצר דברים שאין להם שום שימוש, זה סתם שטויות. פעם זה היה מלח, דרך אגב. המלח היה ההילך הכלכלי. למה? כי הוא היה נפוץ, היה הרבה מלח. זה לא היה משהו שהיה נדיר?

[Speaker D] חשבתי בגלל שהיה במקומות.

[הרב מיכאל אברהם] שהוא היה נדיר? אני יכול להיות שאני טועה, ונדמה לי שזה נולד במקומות שדווקא מלח היה, זה רק היה סימון. אתה לוקח משהו שקל להשיג אותו כדי לסמן את דרגות השווי.

[Speaker D] אבל אם קל להשיג אותו אז לא יהיה לו ערך, כלומר הוא לא יוכל לייצג שווי כי כל אחד יכול להביא מלח.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כשאתה משתמש במלח כהילך, אז אתה צריך שהמלח יהיה נדיר. כן, זה כמו הביטקוין, צריך לייצר ביטקוין, אתה צריך חידה קשה בשביל לכרות ביטקוין, כי אם כל אחד יכול לייצר ביטקוין אז אין שום משמעות. אבל אני אומר, כשאתה מדבר על בכמה יחידות מלח זה שווה, עזוב, אני לא משתמש במלח כהילך אלא אני משתמש במלח כיחידת השווי שלי, אז זה לא משנה. טוב, לא חשוב, זה באמת שאלה היסטורית, לא מעניינת. אז עכשיו אני אומר, הצעד המתבקש הבא היה אוקיי, אז בוא נגדיר את המושג כסף. והכסף פירושו ביטוי מוחשי למושג המופשט שנקרא שווי. עכשיו אני מייצר מטבעות כאלה, כמובן שעוד פעם, אם כל אחד יכול לייצר כמה שהוא רוצה אין לזה שום משמעות. צריך שהמלך יטבע והמלך יקבע כמה מייצרים, והוא היחיד שיכול לייצר את זה וזהו. או איזשהו מוסד, רשות ממלכתית כלשהי בעלת סמכות. אחרת זה כל אחד יכול לייצר כספים כמה שהוא רוצה וזהו. ולכן יש צורה על הכסף כי המלך צריך להטביע את המטבעות וכולי. ואז נוצר הכסף. הכסף הוא בעצם המחשה של המושג המופשט שנקרא שווי. זה מזכיר לי את הבדיחה המפורסמת, מה חלומו, פסגת כיסופיו של הפילוסוף? שהוא יושב בקולנוע בחושך ומדליקים את האור ומישהו צועק יש פה פילוסוף? ורופאים בדרך כלל מדליקים את האור כשיש מצוקה שואלים יש פה רופא. פילוסופים אף אחד הרי לא צריך אותם, אז כיסופיו שידלק פעם האור בקולנוע ומישהו יצעק האם יש כאן פילוסוף? זאת אומרת, זה לא יקרה אף פעם כמובן. אז הנה, פה בשורשים הכלכליים ישב איזה פילוסוף, אני בטוח. בשביל לאבחן את הדבר הזה שיש פה איזשהו מושג מופשט שנקרא שווי, אתה צריך להיות פילוסוף. יש לך תהליך שנניח עכשיו קראנו פרשת השבוע, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, בבחינה הזאת שזה היו נניח משקל של חומר מסוים. לא, אז השאלה אם המטבע היא רק ייצוגית או שהמטבע צריכה להיות שווה את השווי שלה, זאת עוד פרשייה, לא ניכנס לזה עכשיו. כמובן, עכשיו אחרי הפילוסוף בא הסטארט-אפיסט שעושה מהפילוסופיה כסף. הפילוסוף נשאר תפרן. הסטארט-אפיסט אומר אוקיי, מצאת את המושג שווי, עכשיו אני אומר לך בוא נייצר דברים, מטבעות או שטרות, לא משנה מה, שייצגו את המושג שווי. ולא יאומן, זו המצאת הגלגל, זה ילד ליד ההמצאה הזאת. זה לא יאומן איזה עוצמה של המצאה הדבר הזה. זאת אומרת, כי אתם מבינים שהוא משחרר את כל השוק עכשיו. כשאני צריך כיסא ויש לי עגבניות, אתה לא צריך עגבניות, מה אני עושה? נותן לך כסף תמורת הכיסא. אתה עכשיו עם הכסף הזה תקנה את מה שאתה צריך, לי אין את מה שאתה צריך, מה זה משנה, תלך למי שיש את מה שאתה צריך ותקנה ממנו. לא צריך תיווך, אני יכול לקבל את הכיסא מתי שאני צריך אותו, אתה תיקח את הכסף ותקנה את מה שאתה צריך מתי שאתה צריך, ולא תהיה תלוי בסחורה שיש לו או שהוא לא יהיה תלוי בסחורה. איזה מישהו שיש לו את הסחורה שהוא צריך, והוא צריך את הסחורה שיש לי. אוקיי, אתה לא צריך למצוא מישהו כזה, כי עכשיו את הכסף כולם צריכים אותו, כסף יענה את הכל. כן, כולם צריכים אותו וזה משחרר את השוק, וזה המושג שווי בעצם. המושג כסף, סליחה, המושג כסף זה קונקרטיזציה של המושג המופשט שנקרא שווי. אוקיי, עכשיו זה נורא יפה התהליך הזה כי מה שאני רוצה לתאר עכשיו זה איך אנחנו עושים את ההפשטה ההפוכה. חוזרים מהמושג כסף למושג שווי, שזה גם הפשטה. ודיברנו על זה אם אתם זוכרים בהקדמה, אמרתי שיש הרבה פעמים איזושהי המחשה שעשינו תהליך של המחשה, שהוא בעצמו היה בעצם איזשהו סוג של הפשטה, ואז לחזור מהמוחשי למופשט זה גם הוא הפשטה. אוקיי, ראינו שמה כמה דוגמאות לעניין הזה, אז גם פה אנחנו נראה בדיוק את אותו דבר. אז המושג כסף בסופו של דבר יסודו בהפשטה, אתה מגדיר, אתה מבין שיש ברקע איזשהו מושג מופשט שנקרא שווי. אתה עושה לו המחשה על ידי זה שאתה מייצר מטבעות שמייצגים את המושג הזה שווי, ועכשיו זה המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו. עכשיו השאלה היא מה קורה הלאה. עכשיו השלב הבא אנחנו בעצם עושים עסקאות עם כסף, אז אני משלם כסף ומקבל סחורה, נכון? אבל לפעמים אני רוצה לשלם בסחורה תמורת סחורה, לחזור כאילו לחזור לעסקת החליפין. אבל אני לא רוצה לחזור לעסקת חליפין, כי לחזור לעסקת חליפין זה תוקע את השוק, אני לא רוצה לחזור לעסקת חליפין. אני משלם נגיד לך יש כיסא ולי יש עגבניות, אוקיי? עכשיו היינו תקועים כי בלי הכסף אתה לא צריך את העגבניות, אני צריך את הכיסא, מה עושים? אז יש כסף זה פותר את הבעיה. עכשיו אם אין לי כסף יש לי עגבניות, אין שום בעיה. אני אתן לך את העגבניות אתה תיתן לי את הכיסא, את העגבניות אני נותן לך לא כי אתה צריך עגבניות, אלא כי העגבניות הם שווה כסף. עכשיו עם העגבניות האלה אתה תקנה את הפלפלים שאתה צריך, מה הבעיה? תשלם בעגבניות. העגבניות הם שווה כסף. ברגע שהמושג כסף קיים, גם החפצים עכשיו פתאום יכולים להיתפס כביטויים של המושג כסף. עכשיו אני יכול להשתמש בספר, במקום להשתמש בו לקרוא, אני יכול להשתמש בו כשווה ערך של מאה שקל. הוא שווה מאה שקל, אז אני אתן לך את הספר, אני אקנה עם המאה שקל האלה את הכיסא, אתה תיקח את הספר הזה, אתה לא צריך את הספר הזה, לא מעניין אותך הספר הזה. אתה תיקח את הספר הזה תקנה איתו כיסא שאתה צריך, תשתמש בו כשווה כסף. וחז"ל אומרים שווה כסף ככסף. מה? עסקת ברטר? לא משנה, עסקת ברטר זה לא בדיוק זה, כי זה בדרך כלל סחורה שאתה צריך, אבל לא

[Speaker B] משנה, זה סחורה מול סחורה?

[הרב מיכאל אברהם] זה כמו, כן. אבל פה זה לא סחורה מול סחורה, אני משתמש בסחורה ככסף וזו נקודה חשובה, אנחנו נגיע לזה.

[Speaker B] גם פה אני קובע את הסחורה…

[הרב מיכאל אברהם] אתה קובע את הערך אבל זה עדיין סחורה ולא כסף. אנחנו נדבר על זה, אני צריך את הצעדים הבאים בשביל להבהיר את הנקודה הזאת, זה בדיוק הנקודה שעליה אני רוצה לדבר. אז בעצם מה שאני עושה פה אחרי שהמושג כסף כבר קיים, פתאום נפתחת האפשרות שבעצם לא היה צריך את הכסף בכלל, אתם מבינים? אנחנו מוחקים את הכסף בחזרה. אחרי שהמצאנו את המושג כסף אנחנו זורקים אותו חזרה, כבר לא צריך אותו, כמו היום דרך אגב. מה עושים היום? זה מה שקורה היום, אף אחד כבר לא משתמש בכסף. יש כרטיס אשראי, ביט, כל מיני העברות במחשבים, אתה רושם. לא צריך כבר דברים מוחשיים שנקראים כסף. למה? כי בסופו של דבר אחרי שהבנתי את המושג שווי, אז אני בעצם לא צריך את הייצוגים שלו, מה אכפת לי? אני מעביר לך מאה יחידות שווי, מה זה משנה אם נתתי לך את העצם שמסמל אותם או רק רשמתי בבנק שעכשיו יש לך מאה שקל יותר בחשבון? לא קרה כלום חוץ מרישום בבנק, לא עשינו שום דבר. אבל זה לא משנה, הרי לא צריך באמת להעביר את הכסף בשביל שזה יקרה. הכסף הוא רק סימבול, אז עכשיו יש לי דרך אחרת לנהל את המלאי, לכל אחד להגדיר כמה כסף יש לו וכמה כסף אין לו. זה רק ניהול מלאי, נכון? אז בעצם מה שעשיתי בתקופות הקודמות לפני שהיו צ'קים והעברות בנקאיות וכרטיסי אשראי, שזה דרכים אולי מתוחכמות, בעצם היה אפשר לעשות את זה גם פעם. אני לוקח את העגבניות שאתה לא צריך אותם, אני נותן לך אותם לא בתור עגבניות אלא בתור שווה ערך של מאה שקל, שווה כסף ככסף. השאלה אם יש הבדל בין זה לבין עסקת חליפין. אני נותן לך עגבניות ואתה נותן לי כיסא, נכון? לכאורה זה מה שהיה בעסקאות הפרימיטיביות, נכון? החלפנו עגבניות עם כיסא. תבינו, הלכנו צעד שלם, חזרנו חזרה לאותה נקודה שבה היינו. התחלנו עם עסקת חליפין, שחררנו את השוק על ידי המצאת הכסף, אבחון הפילוסופיה של השווי, תרגומה לכסף, המחשתה בכסף, בסדר? ושחררנו את השוק. ועכשיו פתאום אנחנו רגע בעצם מי צריך את הכסף? נחזור למושג שווי המופשט. המצאנו מספיק פילוסוף, לא צריך את הסטארטאפיסט. הפילוסוף מספיק. למה? אם אני מבין את המושג כסף. סחורה. רגע, אם אני מבין את המושג כסף, אם אני מבין את המושג שווי, סליחה, לא צריך את הכסף. העגבנייה שווה מאה שקל. אז אני משתמש בעגבנייה בתור המטבע שלי. אני נותן לך את העגבנייה תמורת הכיסא. לא שאתה צריך עגבנייה, לא שתצטרך עגבנייה, תחפש מישהו שצריך עגבנייה. נניח שהעגבנייה נשמרת, עזוב כרגע את הבלאי, אוקיי? תחפש מישהו שצריך עגבנייה ותשלם לו עם העגבנייה. מה הבעיה? למה צריך לתרגם את זה לכסף? לא צריך. הרי ברגע שיש שווי לעצמים, אתה כבר לא צריך ייצוג אובייקטיבי של השווי. העצמים יהיו ייצוג השווי. וזה מה שחז"ל אומרים שווה כסף ככסף.

[Speaker C] אבל זה פחות פרקטי, כי יותר קל לי להשתמש עם איזה שהוא ייצוג שאני יכול לייצר.

[הרב מיכאל אברהם] פחות פרקטי, לא חשוב, אבל ברמה העקרונית זה לא משנה. ברמה העקרונית לא צריך את הכסף. זה פחות פרקטי גם כי יש בלאי, העגבנייה מתקלקלת. אוקיי, אבל ברמה העקרונית אני

[Speaker B] עדיין צריך למצוא את אותו אדם שרוצה את העגבנייה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא צריך. את העגבנייה תיתן למישהו אחר, אתה רוצה ממישהו אחר נגיד שולחן. הוא לא צריך עגבניות. קח את העגבניות שנתתי לך שאתה לא צריך אותן, תיתן לו אותן בתור כסף, עד שהן יגיעו פה למישהו שצריך את העגבניות. זה מה שאנחנו עושים עם חביות נפט של שנת 2200, נכון? סוחרים בבורסה בחביות נפט שישאבו בעוד מאתיים שנה. מי יודע אם יהיו מכוניות אוטונומיות ואף אחד לא ישתמש בנפט, אבל כן, סוחרים בחביות נפט עתידיות, סחורות עתידיות.

[Speaker D] לא, אבל לא למאתיים שנה, זה לא נראה לי שלמאתיים.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, סחורות עתידיות. מה זה סחורות עתידיות? אני בעצם הרי לא צריך את הנפט. אני משתמש בסחורות העתידיות האלה כאיזה שהוא שווה כסף, אני קונה את זה, אבל בסוף בסוף מישהו בסוף ייתקע עם הנפט עצמו, לא עם רישום שיש לו חביות נפט עתידיות לרשותו, אתה נתקע עם נפט. עכשיו אתה צריך למצוא מישהו שגם ישתמש בזה, אחרת אתה יכול לשתות את הנפט הזה ולברך עליו שהכל נהיה בדברו. לא יודע, אין לך מה לעשות איתו, נכון? בסוף בסוף כן צריך להשתמש בזה. נכון, אבל בינתיים אני יכול להעביר את העגבניות מאחד לשני עד שמישהו ישתמש בעגבניות. נו נו, גם עם הנפט, זאת ההנחה. למה מוכרים את הנפט? כי ההנחה היא שבסוף בסוף כשזה יהיה נפט בפועל, לא נפט תיאורטי, יהיה מישהו שצריך את זה כי נפט זה דבר שימושי. ובדברים לא שימושיים אי אפשר לעשות את זה, אחרת מה הבעיה? יכולתי למכור לכם חביות של פיות שישאבו מהרקיע השביעי בעוד מאתיים שנה ואין בעיה, יכול להעביר לך ואתה תעביר לו ואנחנו נעשה עסקאות, הכל בסדר. הבעיה היא שבעוד מאתיים שנה מישהו ייתקע עם הפיות האלה, עכשיו מה תעשה איתם משהו. לא יודע, אין זה הסיפור של לאה גולדברג, אתם מכירים את הסיפור על השלושה אגוזים? מעשה בשלושה אגוזים מלאים סודות ורזים ומי שיגלה את סודם הוא יהיה האיש המאושר בעולם, נכון? זה סיפור ילדים ממש ידוע. שזה בדיוק זה, זה בדיוק הסיפור על הכסף. הוא לוקח את האגוזים, יש להם סוד נפלא, הוא לא אומר מה הסוד, הוא נותן את זה לשני והוא מוציא ממנו את מה שהוא רוצה. השני הולך עם האגוזים אין לו מושג מה לעשות איתם, הוא צריך שמישהו אחר ייתן לו גם את האגוזים והוא מקבל את מה שהוא צריך. ומעבירים את האגוזים מאחד לשני ואף אחד אף פעם לא משתמש באגוזים, אבל וזה פותר את כל

[Speaker E] הבעיות, האגוזים בעצם אין להם שווי מצד עצמם אבל אם אתה

[הרב מיכאל אברהם] מאמין שיש להם שווי הכל בסדר. או זה כמו אולי קצת כמו קצת בגמרא שסוף של מי שהזיק אני משלם בעידית. כן, אז שווה כסף, אבל שווה כסף זה משהו שהוא כן שווה בסוף. אבל שווה כסף כן שווה בסוף. זה לא אותו דבר. שזה שווה כסף ככסף רגיל, אבל האגוזים הם לא שווים כלום, סתם אתה מאמין להם, זה כסף סימבולי. זה כמו בצבא, אתה יודע, שאצלנו בפלוגה אז מי שהיה משתחרר, אם היה חסר לו נגיד משהו איזה ציוד, אז הוא היה לוקח מהחברה והוא היה מזדכה על הציוד. ולהם היה חסר גם ציוד אחרי זה נכון? כשהם ישתחררו הם יקחו מאיזה שהיא פלוגה שתישאר נכון? וזה הכל ואף פעם אף אחד אין בעיה, כל עוד כולם יהיו ג'נטלמנים והכל ימשיך כרגיל הכל יהיה בסדר, בביאת המשיח שיפרקו את הצבא יהיה חסר דגמ"ח. לא, מדי פעם יש מלחמות

[Speaker D] ואז אומרים שזה חסר ציוד.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר בסדר, על הבסיס על הבסיס.

[Speaker D] כן, אבל

[הרב מיכאל אברהם] יש ציודים שלא צריך אותם אתה יודע, יש ציודים שלא צריך אותם שסתם חותמים עליהם. אז הנה זה בדיוק אותו דבר, אתה יכול להחליט שמשהו הוא שווה ולהעביר אותו אם כולם מסכימים שהוא שווה אז הוא שווה. זה מטבע, זה בדיוק מטבע. המטבע לא שווה כלום מצד עצמה אבל כולנו הסכמנו שזה בעל שווי, אין בעיה. אבל מצד שני כמו שאמרתי קודם, אפשר לעשות את זה גם עם סחורה ממש. וכשאני משלם לך עם סחורה בתור שווה כסף כנגד סחורה אחרת, לא חזרנו לחליפין, זאת הטענה שלי. לא חזרנו לחליפין כיוון שהסחורה משמשת אותי פה כשווי, לא כסחורה, אתה לא צריך את העגבניות האלה. זה עדיין שוק משוכלל, זה לא השוק הפרימיטיבי של החליפין.

[Speaker D] היו אמורים בעצם לדלג על השלב.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אם הם היו חכמים, אם הפילוסוף היה חכם והיה מוותר על הסטארטאפיסט מהתחלה, אז הוא בעצם היה יכול ישר להתחיל את עסקת החליפין ולהגדיר אותה כעסקת כסף ולא כעסקת חליפין אבל להשתמש רק בסחורות, זה הכל.

[Speaker D] יכול להיות שהכי נמי ובאמת ככה היה לפני שהמציאו את הכסף, רק שהכסף…

[הרב מיכאל אברהם] לא זה החליפין. אבל זה עובדה שהמציאו את הכסף, כי המציאו את זה כי היה צורך.

[Speaker D] היה תקוע בלעדיו. היה צורך, השיטה הזאת הייתה פשוט קודם כל פרקטיקה.

[הרב מיכאל אברהם] בגלל הפרקטיקה. אוקיי, בסדר. לא נתווכח על ההיסטוריה, זה לא חשוב. יכול להיות. אני אומר, הנקודה היפה פה, שכשמבינים את התיאור הפשוט הזה שנתתי כאן, אתם תראו כמה בעיות זה פותר שהאחרונים מתלבטים ולא מבינים, פשוט לא יאומן. ושאלות שנראות ללא מוצא. פשוט, פשוט, ברגע שאתם מבינים את זה, הכל ברור. טוב.