הקב＂ה והעולם – שיעור 3
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מטרת הדיון בצמצום והקשר לעולם שלנו
- מבואות המטונפים כמוקד המחלוקת
- הקושי ברב חיים מוולוז׳ין מול החסידות
- ביקורת על לגיטימציה לשקר ועל “לחיות בשקר”
- מכתב הרבי מלובביץ׳ והכפל בין אמת לפרקטיקה
- נפש החיים: צמצום כהסתר וקו כהשגתנו
- החידה שנותרת: אם לא קרה כלום, מה משמעות ההסתר
- משל הממדים של רבי שם טוב גפן
- מלוא כל הארץ כבודו והיררכיה בין ממדים
- חולשת הרצון, חטא, ותשובה כפלונטר לוגי
- תשובה, אבינו מלכנו, ורבי אלעזר בן דורדיא
- שבירת הדיכוטומיה: רשימו ושיתוף שאינו זהות
- Flatland, ניסים, ובחירה כחציית קו בלתי עבירה
- מהו שורש ההבדל בין חסידים למתנגדים
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג את סוגיית הצמצום כתשתית לוויכוחים יסודיים על יחס האדם לעולם ועל נוכחות הקדוש ברוך הוא במציאות החומרית, ולא כניסיון לברר “מה קורה בשמי שמיא”. הוא מתאר שתי קריאות מרכזיות לצמצום אצל האר״י, מציב את מחלוקת החסידים והמתנגדים סביב שאלת הנוכחות גם ב“מבואות המטונפים”, ומדגיש קושי פנימי בכך שרב חיים מוולוז׳ין תוקף עמדה שנראית קרובה מאוד למה שהוא עצמו אומר. הוא מפתח ביקורת חריפה על דרישה “לחיות בשקר” ומציע פרשנות חלופית באמצעות משל הממדים שמנסה ליישב בין “מבחינתו” ו“מבחינתנו” בלי להפוך את העולם לאשליה, ואז עובר להראות כיצד אותו מבנה יכול להסביר גם פרדוקסים של תשובה, בחירה וחולשת הרצון, ולבסוף קובע שהמחלוקת המעשית בין חסידות לליטאיות עשויה לנבוע לא מתיאולוגיה שונה אלא מהבדלי דגש והשלכה מעשית.
מטרת הדיון בצמצום והקשר לעולם שלנו
הדיון בצמצום משמש תשתית לוויכוחים על הדרך הנכונה להתייחס לעולם ועל נוכחות הקדוש ברוך הוא במקומות נמוכים וחומריים. הטקסט מציג שתי פרשנויות לצמצום אצל האר״י: צמצום לא כפשוטו שבו הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם כמו קודם, וצמצום כפשוטו שבו הקדוש ברוך הוא “הסתלק”. הטקסט קושר את ההבדל לשאלה האם המציאות מתנהלת “בלי נוכחותו” באופן עצמאי או בתוך נוכחות אלוקית מלאה.
מבואות המטונפים כמוקד המחלוקת
סוגיית “מבואות המטונפים” בברכות מוצגת כמשל לשאלת נוכחות הקדוש ברוך הוא בדיוטות התחתונות. הטקסט מנסח את העמדה החסידית כטענה שהקדוש ברוך הוא נמצא גם במבואות המטונפים, עד כדי דימוי של “בשירותים בדיוק כמו בבית המקדש בקודש הקודשים”, וההבדל הוא באופן ההתייחסות ולא בעצם הנוכחות. כנגד זה מיוחסת למתנגדים נטייה להבין צמצום כפשוטו, והטקסט מציב את רב חיים מוולוז׳ין כמי שמזהיר מפני עמדה שעלולה למחוק הבדלים של אסור ומותר, קודש וחול, ומדרגות.
הקושי ברב חיים מוולוז׳ין מול החסידות
הטקסט טוען שלא ברור במה האלטרנטיבה של רב חיים מוולוז׳ין שונה מהתפיסה החסידית שהוא תוקף, משום שהוא עצמו אומר שהקדוש ברוך הוא “עדיין לגמרי נמצא פה” ורק יש הבחנה של “מבחינתו ומבחינתנו”. הטקסט מנסח את התוצאה כמצב מוזר שבו הספר שנכתב כנגד הגישה החסידית “במובנים מסוימים חוזר אחריה” ובכל זאת מזהיר מפניה כמסוכנת. הטקסט שואל היכן נקודת הוויכוח אם גם החסידים מקבלים מדרגות, קודש וחול, ועשר קדושות.
ביקורת על לגיטימציה לשקר ועל “לחיות בשקר”
הטקסט מציג מייל ממישהו הקרוב לחב״ד שטוען שדברי נפש החיים “ממש מה שכתוב” בכתבים חב״דיים, ומגיב שאין ערך לציטוטים אם קיימת לגיטימציה לשקר כהדרכה מעשית. הטקסט משתמש בסיפור על רב שלום שבדרון שמצטט בשם החזון איש את ההיתר “להתלות באדם גדול” ומסיים באמירה שלא יגיד אם גם את זה שמע באמת, כדי להראות שהכשרת שקר ממוטטת את היכולת לדעת מתי נאמרת אמת. הטקסט מפתח טענה ששקר הופך כל דיבור ללא אינפורמטיבי, משווה זאת לפוליטיקאים שמרואיינים למרות שאין קשר יציב בין דבריהם לאמת, ומדגיש שהבעיה מחריפה כשאומרים אמת ואז מצווים לחיות כאילו היא לא אמת. הטקסט טוען שאדם לא יכול לשקר לעצמו באמת וממחיש זאת באנקדוטה על אימון שח “לשחק עם עצמי” שמגלה את הקושי להעלים מעצמך את התוכנית שאתה יודע, אף שהוא מוסיף שבפועל הוא “תמיד שיקרתי לעצמי” במידה מסוימת.
מכתב הרבי מלובביץ׳ והכפל בין אמת לפרקטיקה
הטקסט אומר שאילו לא היה קורא את מכתב הרבי מלובביץ׳ היה יכול לטעון שמדובר רק בהדרכה איך לחיות, אך הרבי מתעקש שהאמת היא “שבאמת לא היה כלום” ושזה “יסוד גדול שלא קרה כלום”. הטקסט מציג את הדרישה המקבילה לחיות כאילו כן יש מדרגות ושינויים, ומגדיר את המתח כדרישה בעייתית וכעמדה שבפני עצמה “לא אומרת שום דבר” משום שלא ברור מי הוא ה“אני” שמוסתר ממנו ומהו הנמשל של המשל.
נפש החיים: צמצום כהסתר וקו כהשגתנו
הטקסט קורא בנפש החיים באות ז׳ ומציג את טענת רב חיים ש“מצדו יתברך ומצדנו” הן עצמן עניין הצמצום והקו בדברי האריז״ל. הטקסט מסביר שמצד הצמצום “לא יצדק בו שום שינוי וחילוק מקום מעלה ומטה” אלא “השוואה גמורה”, וכל השינויים, חילוקי המקומות, השמות והכינויים נאמרים מצד “בחינת הקו”. הטקסט מפרש את הקו כמנגנון שמייצר היררכיה וריבוי בתוך החלל הפנוי, כך שנוצרים מעלה ומטה ורצף מדרגות עד “מבואות המטונפים”. הטקסט מביא את דברי רב חיים שהצמצום אינו סילוק אלא “הסתר וכיסוי”, עם ציטוט “וצמצמה פניה” ועם הפסוק “אכן אתה אל מסתתר”, ומנסח שהאחדות הממלאת כל עלמין מוסתרת מהשגתנו בעוד שהשגת השתלשלות העולמות היא דרך הקו. הטקסט מסיים בכך שרב חיים אומר ש“ודאי שגם במקום כל העולמות… הכל מלא גם אתה רק עצמותו יתברך שמו לבד כקודם הבריאה”, אך זה בבחינת הסתר, והוא מוסיף מאותו מקור את האיסור לחקור את מהות הצמצום ואיך “שהכל מלא רק אחדותו הפשוטה ואין עוד מלבדו כלל לגמרי מצידו יתברך”.
החידה שנותרת: אם לא קרה כלום, מה משמעות ההסתר
הטקסט מסכם שהקריאה ברב חיים משאירה חידה כי הוא נראה כמי שאומר “צמצום לא כפשוטו” בדומה לחסידות, תוך תיאור העולם כמציאות מדרגות הנובעת מהסתר ומסכים. הטקסט חוזר ושואל מי הוא ה“אנחנו” שממנו מסתירים, האם אנחנו קיימים, ומהו הנמשל אם הכל “כעין משל”, וטוען שבלי הבהרה הדברים נראים כמילים שלא מתחברות לתוכן קונקרטי.
משל הממדים של רבי שם טוב גפן
הטקסט מציג את ספרו של רבי שם טוב גפן “הממדים הנבואה והאדמתנות” ומתאר אותו כאיש בעל השכלה רחבה שכתב על מתמטיקה, פילוסופיה וקאנט, ואף על איינשטיין, והציע פתרון לשאלת הצמצום באמצעות יחס בין ממדים. הטקסט מסביר את ההבחנה בין “אפס נפח” לבין “אין נפח” באמצעות יריעה דו־ממדית בעולם תלת־ממדי ונקודה שאין לה אורך, ומוסיף משל של עיוור מלידה שאינו “רואה שחור” אלא “לא רואה”. הטקסט משתמש בזה כדי לטעון שהפער בין “מבחינתו” ל“מבחינתנו” יכול להיות פער קטגוריאלי כמו פער ממדי, שבו העולם הנמוך אינו “קיים” במונחי הממד הגבוה לא משום שהוא מזערי אלא משום שהמושגים אינם חלים עליו. הטקסט מציע כך לפרש את רב חיים: מבחינת הקדוש ברוך הוא “לא קרה כלום” כי העולם לא “תופס מקום” בממד שלו, ובכל זאת מבחינתנו המדרגות וההבדלים אמיתיים ואינם שקר קונסטרוקטיבי.
מלוא כל הארץ כבודו והיררכיה בין ממדים
הטקסט מציג שאלה האם לפי משל הממדים עדיין אפשר לומר “מלוא כל הארץ כבודו” ומציע שהארץ יכולה להתפרש כמציאות הרב־ממדית או כעולמנו, בהתאם להבנה. הטקסט מדגיש שהיחס בין ממדים אינו סימטרי, כי “שלושה ממדים זה שניים פלוס אחד”, ולכן הממד הגבוה יכול “לתפוס” ולהכיל במובן מסוים את הנמוך גם אם הנמוך אינו תופס נפח במונחי הגבוה. הטקסט טוען שבמובן הזה אפשר לומר שהקדוש ברוך הוא “ממלא” את עולמנו כפי שמרחב תלת־ממדי ממלא יריעה דו־ממדית, בלי לבטל את משמעות קיומנו.
חולשת הרצון, חטא, ותשובה כפלונטר לוגי
הטקסט עובר לבעיה פילוסופית של חולשת הרצון ומגדיר חטא כעשיית פעולה שהאדם עצמו חושב שאינה נכונה. הטקסט מציב שתי הנחות: אם אדם חושב שמשהו נכון הוא רוצה לעשותו, ואם הוא רוצה לעשותו ובהיעדר אילוצים חיצוניים הוא יעשהו, ומכאן מסיק שחטא נראה בלתי אפשרי אלא אם מדובר באונס שאינו עבירה. הטקסט דוחה הסברים של “היצר גבר” כהוכחה לרצון חלש, וטוען שזה רק אומר שהרצון האחר היה חזק יותר ולכן האדם עשה בדיוק את מה שרצה באותו רגע. הטקסט מבדיל בין “לחזור בתשובה” במובן המודרני של שינוי זהות לבין תשובה במובן התורני של מאמין שחוטא וחוזר למה שהוא עצמו מאמין בו, וטוען שללא חולשת רצון אין מושג של בעל תשובה במובן הזה.
תשובה, אבינו מלכנו, ורבי אלעזר בן דורדיא
הטקסט מנסח את עשיית התשובה כתהליך שנראה אוקסימורוני כי שינוי סט ערכים מאיקס לוואי דורש שהמשנה כבר מחזיק בוואי בעוד שהמשתנה מחזיק באיקס, ושניהם אותו אדם. הטקסט קורא את אגדת רבי אלעזר בן דורדיא בעבודה זרה דף י״ז כמשל לחיפוש גורם חיצוני שיעשה את השינוי, ומדגיש את מסקנתו “אין הדבר תלוי אלא בי” כעמידה מול הבלתי אפשרי של שינוי עצמי. הטקסט משתמש בביטוי “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים” ובמשל הברון מינכהאוזן כדי לתאר את האבסורד של דרישה שהאדם יוציא את עצמו בכוחות עצמו, ומביא את “אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך” כבקשה שמניחה שותפות אלוקית בתהליך התשובה ולא פעולה אנושית מבודדת.
שבירת הדיכוטומיה: רשימו ושיתוף שאינו זהות
הטקסט מציע שכדי לפתור את הפלונטר צריך לוותר על דיכוטומיה של “או שהוא עושה או שאני עושה” ולחפש חיבור שאינו זהות ואינו נפרדות מוחלטת. הטקסט משתמש במושג “רשימו” מן הקבלה כדי לומר שנשאר משהו מן האור בתוך החלל הפנוי ולכן יש השתתפות אלוקית בתוך האדם ובתוך העצמים. הטקסט מתאר זאת כתנאי לוגי לכך שתשובה ובחירה יהיו אפשריות בלי להפוך את התהליך לחסר ערך מצד אחד או לבלתי אפשרי מצד שני.
Flatland, ניסים, ובחירה כחציית קו בלתי עבירה
הטקסט מביא את Flatland כמשל ליצורים דו־ממדיים שאינם יכולים לחצות קו חד־ממדי, ומראה שיצור תלת־ממדי יכול “להרים” יצור דו־ממדי ולהעבירו לצד השני בלי לחצות את הקו. הטקסט טוען שבחירה ותשובה הן במובן הזה “נס” שאין דרך להסבירו במונחי חוקי הטבע של הממד הנמוך, ולכן כל הניסיונות להסביר רצון חופשי בפיזיקה מסתבכים. הטקסט מסיק שמעורבות של “מימד גבוה יותר” מאפשרת התערבויות שנראות בלתי אפשריות מבפנים ומחזקת את מודל הנוכחות הלא־סימטרית בין הקדוש ברוך הוא לעולם.
מהו שורש ההבדל בין חסידים למתנגדים
הטקסט קובע שבסוף הוויכוחים התיאולוגיים מתבטאים בפרקטיקה של עבודת השם ותפיסת המציאות, והוא שואל כיצד ההבדלים המעשיים קשורים לצמצום. הטקסט מציע שבכפוף ל“עקרון החסד” ייתכן שיש “תפיסה אפשרית יחידה” לצמצום וששני הצדדים מסכימים לה, אך כל צד שם דגש אחר: החסידים על “שלא קרה כלום” והמתנגדים על “שכן קרה משהו”. הטקסט מציב את ההבדלים כדגשים שמקרינים על תפיסת השגחה, בחירה, והיחס ל“הסתגרות בתיבות נח ליטאיות” מול התפיסה החסידית של התפשטות “גם בממבואות המטונפים”. הטקסט מסיים בהצהרה שמעכשיו הדיון יעבור מהצמצום והקבלה לשאלות השגחה, מעורבות בעולם, שאלת הרוע והטוב, תוך עמידה על כך שהשורש נמצא בדגשים השונים בתמונת הצמצום.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, בסוגיית הצמצום, אמרתי בהתחלה ואני אחזור על זה שוב היום, שהדיון הזה מטרתו היא לא לברר מה קורה בשמי שמיא, אלא זה איזושהי תשתית לכמה וכמה ויכוחים מאוד יסודיים בקשר למה שקורה בעולם שלנו, הדרך הנכונה להתייחס לעולם שלנו. ובקצרה מה שראינו עד עכשיו זה שיכולות להיות שתי פרשנויות למושג הזה של הצמצום שהתחדש על ידי האר"י. פרשנות אחת אומרת שהצמצום הוא בעצם לא כפשוטו, הקדוש ברוך הוא ממלא עדיין מלא את כל העולם בדיוק כמו שהיה קודם, אין שום דבר לא התחדש בעצם בעקבות הבריאה. שנייה אחת, בסדר? רק שנייה אחת. טוב, זה הצד האחד, הצד שמיוחס בדרך כלל לחסידות. הצד שמיוחס למתנגדים, לליטאים, איך שתקראו להם, בדרך כלל זה צד שתופס את הצמצום כפשוטו, זאת אומרת הקדוש ברוך הוא באמת הסתלק. ראינו כבר גם במכתב של הרבי מלובביץ' וגם אצל רב חיים מוולוז'ין, שבמוקד העניין בעצם נמצאת סוגיית מבואות המטונפים. זה איזושהי סוגיה מקומית בברכות, אבל היא כמובן משמשת פה כאיזשהו משל לתפיסות של איך אנחנו מתייחסים לנוכחות של הקדוש ברוך הוא במקומות הנמוכים, לאו דווקא המטונפים, כל דבר חומרי ביחס אליו זה מקום נמוך. ולכן השאלה היא איך להתייחס, האם הקדוש ברוך הוא נמצא גם בדיוטות התחתונות, או שהקדוש ברוך הוא אי שם למעלה וכל הסיפור הזה פה מתנהל בלי נוכחותו, באופן עצמאי. אז החסידים טוענים שהוא נמצא גם במבואות המטונפים, הצגתי את זה כאילו שבעצם הוא נמצא בשירותים בדיוק כמו בבית המקדש בקודש הקודשים. באופן עקרוני אין הבדל. ההבדל הוא רק באופן שבו אנחנו אמורים להתייחס לדברים. וכנגד זה, רב חיים מוולוז'ין טוען טענה שהיא לא ברורה ואנחנו עוד היום נצטרך קצת לעסוק בה, אבל הוא לכאורה יוצא נגד התפיסה הזאת. הוא אומר היא מאוד מסוכנת, היא בעצם אומרת שאין מה להקפיד על אסור ומותר, קודש וחול וכולי, כי בעצם הכל הכל זה אלוקות. אין הבדלים ואין מדרגות ואין נמוך וגבוה ואין שום דבר. וכנגד התפיסה הזאת הוא יוצא, בעצם כנגד זה הוא כתב את הספר שלו. ומצד שני, כשהוא מציג את התפיסה שלו, את האלטרנטיבה שלו, לא ממש ברור במה היא שונה מהתפיסה החסידית שאותה הוא תוקף. כי הוא בעצם אומר נכון, התפיסה האמיתית היא שהקדוש ברוך הוא עדיין לגמרי נמצא פה ולא הסתלק לשום מקום, אבל יש מבחינתו ומבחינתנו. ראינו את זה חוזר כל הזמן שוב ושוב בדברים של רב חיים מוולוז'ין, ולכאורה זה ממש מזכיר את מה שאומרים החסידים. זה בדיוק מה שהם אומרים. הם בעצם אומרים בעצם במציאות האמיתית, כן, מבחינתו, לא קרה שום דבר. מה שקרה זה מבחינתנו, לנו יש הסתר פנים, אנחנו לא רואים את הנוכחות שלו. אנחנו חיים באיזשהו מטריקס כזה, אבל בעצם בעצם יש מאחורי המטריקס הזה איזה במאי גדול שמנהל פה את כל העניין. ומזכיר כל מיני סרטים שהם כולם משל לעניין זה. ולכן זה מאוד מוזר, במיוחד כשמוצאים את זה בספר שנכתב כל כולו כנגד הגישה הזאת. זה ספר שנכתב כולו נגד הגישה הזאת ובעצם במובנים מסוימים חוזר אחריה, חוזר עליה, אלא אבל מזהיר כל הזמן אבל זה נורא מסוכן אז אסור לחיות שם. זאת אומרת בעצם צריך לחיות בשקר. אנחנו הרי יודעים מה היא האמת, הוא לא מתחרט אלא הוא אומר התלבטתי הרבה אם בכלל לעסוק בסוגיה הזאת, אם בכלל לגלות מה למעלה ומה למטה זה דברים שאולי אסור לגעת בהם, אבל כיוון ש… השעה צריכה, אז הוא החליט בכל זאת לעסוק בזה. ואז מה הוא אומר לנו? שבעצם החסידים צודקים, רק צריך לחיות בשקר. אנחנו צריכים לשכנע את עצמנו כאילו שהסיפור הזה לא באמת נכון והקדוש ברוך הוא כאילו הסתלק באמת אבל זה רק מבחינתנו. מבחינת המציאות האמיתית, מבחינת הקדוש ברוך הוא, כל זה לא באמת קרה. אז מה? אז הוויכוח הוא רק בשאלה הפרקטית? בשאלה הפרקטית גם החסידים אומרים אותו דבר. גם הם אומרים שאסור לחיות כך וצריך להבין את המדרגות השונות ושאסור ומותר וקודש וחול ועשר קדושות הן, כן, המשנה בכלים וכולי וכולי. הם גם מקבלים את העניין הזה. אז מה, איפה בעצם נקודת הוויכוח? מה בעצם ההבדל? קשה מאוד לשים את האצבע מה בעצם ההבדל. קיבלתי אתמול, או נדמה לי שאתמול זה היה, קיבלתי איזה מייל ממישהו שאני לא יודע אם הוא עצמו חסיד חב"ד אבל הוא קרוב לחב"ד ולמד כנראה כתבי חב"ד. הוא אמר לי תשמע מה שאתה מתאר בנפש החיים זה ממש מה שכתוב בכתבים החב"דיים. הוא אמר זה אותו דבר. והוא אמר מה פתאום? זה לא שהקדוש ברוך הוא לא באמת הסתלק וזה לא שהוא באמת שורה בשירותים כמו בבית המקדש וכולי והביא לי כל מיני ציטוטים. הציטוטים האלה לא אומרים כלום כי הציטוטים ברגע שאתה אומר שאתה מוכן להגיד שקרים כדי שאנשים לא יידרדרו לא יעשו כל מיני דברים אז מה עוזרים כל הציטוטים? הציטוט בעצם מתאר את איך שאני אמור לחיות לא את מה שבאמת נכון. אולי. אין לי דרך לדעת. זאת אומרת ברגע שמתחילים לתת לגיטימציה לשקר כל העולם קורס. זאת אומרת אי אפשר לדעת שום דבר. אין דרך לדעת. זה כמו הסיפור המפורסם רב שלום שבדרון. מסופר על רב שלום שבדרון שהוא הרי יש את המגן אברהם שאומר שאפשר, זה גמרא, אבל המגן אברהם מביא את זה להלכה שמותר להגיד דברים בשם אדם גדול כדי שיקבלו ממנו. כדי שיקבלו ממני את הדברים אז אני אומר את זה אמר רב משה פיינשטיין. להתלות באדם גדול. הרוצה להיחנק יתלה באילן גבוה. אז רב שלום שבדרון מספרים עליו שפעם באיזה, כן הוא היה דרשן כזה, אז הוא פעם אמר: תשמעו שמעתי בשם החזון איש שמותר להגיד דברים בשם אדם גדול כדי שיקבלו ממנו ואני לא אגיד לכם אם את זה שמעתי באמת מהחזון איש או לא. זאת אומרת מה שהסיפור הזה בעצם אומר זה אולי בדיחה אבל מה שהסיפור הזה אומר זה משהו מאוד עצוב. כי ברגע שאתה מאמץ לעצמך מנגנון שמכשיר שקרים, לא בסדר שקרים לבנים פה ושם לא נורא זה לא החטא הכי גדול להגיד שקר פה ושם אנחנו קצת מעגלים פינות לא נורא. יש משהו הרסני בשקר. יש משהו הרסני במתן לגיטימציה לשקר עוד יותר הרסני כי אז משם והלאה שום דבר אני כבר לא יכול לקבל מאף אחד כלום. אין לי דרך לדעת מתי הבנאדם מתכוון למה שהוא אומר לי ומתי לא. ברוב המקרים הוא אומר אמת נגיד נהיה אופטימיים הוא אומר אמת אבל כיוון שב-20% לא וכיוון שהוא מרשה לעצמו לא להגיד את האמת אתה לא יכול לדעת אף פעם מתי זה זה ומתי זה זה. אז ממילא שום דיבור שלו הוא לא אינפורמטיבי. אין טעם לראיין אותו. זאת אומרת כל מה שהוא אומר הוא לא אינפורמטיבי. פעם ראיתי מאמר יש מישהו שאני מכיר אותו דוד פרנקל הוא היה כותב פעם טורים בוואלה. הכותב אולי הכי שנון שאני מכיר. בכל אופן אז הוא כתב שם פעם על מה זה היה שם נדמה לי אהוד ברק היה מועמד לראשות הממשלה והוא הראה שבעצם הוא לא אומר כלום וכל הזמן משקר וכולי אז בשביל מה בכלל מראיינים אותו? זאת אומרת בעצם התהייה הזאת בכלל למה בכלל אמצעי תקשורת מדווחים על משהו? למה הם מראיינים פוליטיקאים? אין לזה שום טעם. זאת אומרת שאין שום קשר בין מה שהפוליטיקאי אומר לבין האמת. עכשיו מה זאת אומרת אין שום קשר? ב-80% מהמקרים אולי הוא אומר אמת נגיד נהיה אופטימיים הוא אומר אמת אבל כיוון שב-20% לא וכיוון שהוא מרשה לעצמו לא להגיד את האמת אתה לא יכול לדעת אף פעם מתי זה זה ומתי זה זה. אז ממילא שום דיבור שלו הוא לא אינפורמטיבי. אין טעם לראיין אותו. זאת אומרת כל מה שהוא אומר הוא לא אינפורמטיבי. מספיק שהבנאדם מרשה לעצמו לשקר בשביל ששום מילה שהוא יגיד אני כבר לא אוכל להתייחס. יש משהו ממש הרסני בשקר צריך להבין את זה. אנשים רואים את השקר כזה בסדר לא בסדר לשקר אבל זה לא לרצוח כן זה לא איזה עבירה מאוד מאוד חמורה אז פה ושם אני עושה שקרים לבנים. זה הרבה יותר גרוע מאשר הבעיה הקטנה הזאת שאתה עושה פה ושם שקרים לבנים. כשאתה חי בשקר או מרשה לעצמך לשקר אתה לא יכול לקבל שום דבר. כמו שאמרתי לכם אמרתי לבחור הזה ששלח לי את המקורות האלה תשמע אין לי דרך להתייחס למקורות האלה. א' אני לא בטוח שהם אומרים את מה שהוא אמר לא חשוב אבל אין לי דרך להתייחס למקורות האלה כי אין לי שום כלי לדעת מתי היהודי שאומר לי לחיות בשקר תורם לחיים בשקר שלי ומתי לא. איך אני יכול לדעת מה עמדתו? איך אני יכול בכלל לקרוא משהו ממנו וללמוד מזה משהו? ולכן אני אומר הדבר הזה מקומם לא רק במובן של איזה סדר לשקר. לא רק במובן שאי אפשר לחיות בשקר אפילו אם תרצו. אם אני יודע שזאת האמת, אז מה אתם מבלבלים לי את המוח? אני יודע שזאת האמת, אז מה אתם רוצים שאני אחיה בשקר? מה זאת אומרת לחיות בשקר? להעלים מעצמי את האמת? הרי אני יודע שזאת האמת. מילא אם הייתם משקרים לי, אבל אתם אומרים לי את האמת ומצווים עליי לחיות בשקר. נו אז מה? אני לא יכול לחיות בשקר אפילו אם אני רוצה, כי אני הרי יודע מה היא האמת. אדם לא יכול לעבוד על עצמו. פעם שיחקתי שח עם איזה אומן, היה בטכניון פעם, אבא שלי לקח אותי לשחק בתור ילד, הלכתי לשחק איתו. אז הוא המליץ לי מאוד לשחק עם עצמי בתור אימונים. כאילו להתאמן בשח, להשתפר בשח, אומר תשחק עם עצמך. למה? כי לשחק עם עצמך אתה תמיד יודע מה התוכניות שלך לצעדים הבאים. אז אין פה פספוסים. זה לא שהצד השני יכול לבנות על זה שתטעה. הוא יצטרך לתכנן תוכנית שתעבוד באופן דטרמיניסטי, זאת אומרת לא בגלל שהשני לא שם לב, אלא גם אם השני ישים לב הוא יכפה להפסיד, כי אחרת זה לא יקרה. כי כל אחד מהצדדים כשאני משחק נגד עצמי יודע בדיוק מה השני אומר, כן? או במילים אחרות בן אדם לא יכול לשקר לעצמו. אתה לא יכול לשקר לעצמך, תעצום עיניים הרי אתה זה שתכננת את התוכנית של הלבן, עכשיו אתה חושב בתור שחור, אז מה תמחק מהזיכרון את התוכנית שתכננת עבור הלבן? אין דבר כזה, בן אדם לא יכול לעבוד על עצמו. אז מה פשר הדרישה הזאת לחשוב שזאת האמת אבל לחיות בשקר? זה פשוט אני לא מצליח להבין את הגישה האווילית הזאת. באמת, זה פשוט בלתי נסבל הדבר הזה. בלתי נסבל ולא אפשרי גם. אגב, אחד הדברים המרתקים זה שבסוף בסוף מה שקרה אני תמיד שיקרתי לעצמי. שיחקתי כאילו בהתעלמות מהתוכנית שעשיתי מנגד. איכשהו חלק מזה זה עצלות כי קשה מאוד לדבוק בזה ולא לשקר לעצמך כל הזמן. איכשהו הבן אדם בכל זאת כנראה מצליח לעבוד על עצמו באיזושהי צורה. טוב, אבל זה באמת אנקדוטה. טוב, אז לענייננו, בקיצור, העסק הזה ממש מקומם. עכשיו אילו לא הייתי קורא את המכתב של הרבי מלובביץ', אז הייתי אומר בסדר, הם מספרים לי על הם לא יודעים למה הם מתכוונים, הם רק אומרים לי איך לחיות. אבל הרבי מלובביץ' מתעקש שהאמת זה שבאמת לא היה כלום. לא היה כלום כי אין כלום, או איך זה הולך שמה לא יהיה כלום כי לא היה כלום. אבל הוא מתעקש על זה, על הכפל התייחסויות הזה, כפל מישורים הזה. שברמה האמיתית באמת לא קרה כלום וצריך לדעת זה יסוד גדול שלא קרה כלום. ומצד שני הוא דורש מאיתנו לחיות בצורה כאילו שכן קרה משהו ושיש חילופי מדרגות וכולי. אז אמרתי שא' הדרישה הזאת דרישה בעייתית. ב' העמדה הזאת כשלעצמה, האמת, עוד לפני המתח בין האמת לבין השקר, האמת כשלעצמה היא בעייתית, כי מה היא בעצם אומרת? היא לא אומרת שום דבר. מי זה האיש שבפניו אנחנו מציגים את המשל או מי זה האיש שממנו מסתירים דברים? הוא כן קיים הבן אדם הזה שבפניו מוצגת התמונה הזאת? כל הסיפור הזה הוא סיפור ממש מוזר. ומה הנמשל? כי אם יש פה איזשהו משל נגיד, אם תופסים את זה כמשל, ככה בדרך כלל תופסים. אבל לא יודע. אז מה הנמשל? יש פה משהו שהוא לא משהו פה לא מחזיק מים. העסק הזה לא באמת זה מילים שלא באמת מתחברות לדעתי לאיזשהו תוכן קונקרטי. עכשיו כשאני קורא את רב חיים מוולוז'ין לכאורה כמו שאמרתי קודם זה ככה. בוא נמשיך לקרוא אותו ואני אנסה להציע פירוש אחר, שדווקא המעבר הזה לחסידות אני חושב ברגע שמתקבל דברים כתיאור המציאות כהווייתה כבר אפשר להעמיס על זה הכל. אבל בוא נמשיך רגע עם רב חיים מוולוז'ין ואני אציע אחרי זה איזשהו סוג של פירוש לעניין. אז הגענו עד האות ז'. אומר: "ואלו הב' בחינות הנ"ל", אני קורא פה בנפש החיים, "שמצדו יתברך ומצדנו, הן הן עצמן עניין הצמצום והקו הנזכר בדברי האריז"ל. ואשר מבואר שם שמצד הצמצום לא יצדק בו שום שינוי וחילוק מקום מעלה ומטה פנים ואחור רק השוואה גמורה אמיתית. וכל ענייני השינויים וחילוק המקומות וכל השמות וכינויים", שזה בעצם בחינות שונות באלוקות השמות והכינויים אז גם זה מדרגות ובחינות וחלוקות, זאת אומרת ריבוי כן באופן כללי זה ריבוי, "כולם נאמרו…" דברים רק מצד בחינת הקו, ולא מצד הצמצום. זאת אומרת, הטענה בעצם, כבר הסברתי את זה כשהתחלנו, שהקו כשנכנס לתוך החלל הפנוי, לא יורד עד למטה בחזרה לאור אין סוף. האור אין סוף הסתלק, השאיר חלל כדורי פנוי, ואז הקו יורד מלמעלה ולא מגיע עד למטה. הוא לא מגיע עד למטה כי כל מטרתו של הקו זה לייצר מושגים של מעלה ומטה. זאת אומרת לייצר היררכיות, לייצר הבחנות, לייצר את הריבוי שיש בעולם מתוך האחידות והאחדות של הקדוש ברוך הוא. ולכן היה צריך את הקו. ואם הוא היה יורד עד למטה אז לא היה מעלה ולא היה מטה, לא היה הבדל. אתה חייב לייצר איזושהי א-סימטריה לאורך הקו שתגדיר את המושגים מעלה ומטה, ועל הקו הזה מסדרים את הדברים לפי מדרגותיהם. וככה בעצם נוצרים חילוקי המקומות, או מה שקראנו קודם המבואות המטונפים. המבואות המטונפים זה כאילו הדיוטא התחתונה, אבל זה בעצם ביטוי לזה שיש חילוקי מדרגות, יש דברים יותר רוחניים, פחות רוחניים, יותר חומריים, ויש רצף או מספר גדול של מדרגות מלמטה עד למעלה. את הדבר הזה מתאפשר על ידי הקו, זה בעצם מה שעושה הקו. זה מה שהוא אומר, שכל ענייני השינויים וחילוקי מקומות והשמות וכל הריבוי מה שיש פה בעצם מתחיל בקו. ועיין בריש ספר אוצרות חיים, ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות משל הם, ופנימיות עניין הצמצום והקו. והכוונה לאלו הב' בחינות הנ"ל שהן בעצם בחינה אחת ועניין אחד לגמרי. כי ביאור מידת צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום, להתכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי חס ושלום, אלא כעניין שאמרו בבראשית רבה, "וצמצמה פניה לא ראתה המלך". ואיכה בתימי דאני הגבר הלך וצמצמה פניה אחר העמוד, שפירושו שם לשון הסתר. הצמצום זה הסתרה, הסתר וכיסוי. וכן כאן, מילת צמצום היינו הסתר וכיסוי. והכוונה שאחדותו יתברך שמו בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתנו, בעניין "אכן אתה אל מסתתר". והשגתנו מה שאנו משיגים מציאות השתלשלות העולמות זה למעלה מזה בבחינות שונים מכנים אנחנו בשם קו, שהוא כעין קו המשתלשל. וזה שאמר האר"י ז"ל שמצד הצמצום היינו מצד עצמות אחדותו יתברך שבאולמות המלא את הכל, אשר אף שמאיתנו הוא מצומצם ומוסתר, אבל בבחינת עצמותו לא יצדק עניין מעלה ומטה. מעלה ומטה זה הכל מבחינתנו, באמת אין מעלה ומטה. רק מצד הקו היינו מצד השגתנו, זאת אומרת הקו מייצג את התפיסה שמבחינתנו. הצמצום או האור אין סוף מייצג את התפיסה שמבחינתו. שאנחנו מצידנו משיגים סדר העולמות דרך השתלשלות כעין קו, ויצדק מצידנו מעלה ומטה או מבואות המטונפים כמו שחוזר פה כל הזמן. בסדר, וכן הלאה, הוא ממשיך עם כל הדברים האלה בעצם. וזאת בעצם הטענה שלו. מביא לזה פסוקים, וזהו עניין החלל ומקום פנוי שהזכיר ז"ל, ושכלל עניין הצמצום היה להתגלות הכלים, היינו שגזרה רצונו מטעם הכמוס איתו יתברך, להסתיר אור אחדות עצמותו יתברך בזה המקום, שיעור מידת העולמות והבריות כולם הסתר עצום. להמציא על ידי זה עניין נפלא כזה שיתראה ויוסד מציאות עולמות וכוחות אין מספר דרך הדרגה והשתלשלות, ולהאיר בהם התגלות אורו יתברך אור דק בשיעור ודקדוק עצום, ודרך מסכים אין קץ. חוכמתו של הקדוש ברוך הוא היא זאת שהוא הצליח לייצר מצב שבו בעצם לא קרה כלום, אבל זה נראה כאילו שכן קרה. זאת אומרת, זה נראה כאילו שהוא בעצם מסתתר מאחורי מסכים, וככל שהמסך עבה יותר ככה התגלות האלוקית דקה יותר. זאת אומרת, לכן זה מה שמייצר את המדרגות. וככל שיורדים בקו למטה הקדוש ברוך הוא יותר מוסתר. כן, זה יותר חומרי. וזה מה שהוא אמר, ורוצה לומר, אם כי ודאי שגם במקום כל העולמות והברואים הכל מלא גם אתה רק עצמותו יתברך שמו לבד כקודם הבריאה. אמנם הוא בבחינת צמצום, היינו בבחינת הסתר לבד מופלא ומכוסה מהשגתנו, כדי שעל ידי זה הצמצום וההסתר תהא כל השגתנו את העולמות דרך השתלשלות והתמשכות המשכת התגלות אורו יתברך בהם בסדר ההדרגה לבד כעין קו דרך משל וכולי. בסדר, זה שער עיגולים ויושר וכולי. ואז רק עוד משפט אחד, לכן נאסר החקירה והתבוננות, אות ח'. לכן נאסר החקירה והתבוננות במהות עניין הצמצום, כמו שאמר האר"י ז"ל שלא הורשינו להתבונן כלל לידע ולהשיג מהות עניין מקומו של עולם, איך שהכל מלא רק אחדותו הפשוטה ואין עוד מלבדו כלל לגמרי מצידו יתברך. והאמת שהוא בכלל שאלה וחקירה מלפנים שמי ימלל, מכתוב כמו אל תחקור בזה וכו'. בקיצור, הוא חוזר על זה שוב ושוב, אני כבר אעצור כאן, זה פחות חשוב לענייננו ההמשך. בעצם בשורה התחתונה מה שנשאר כאן, נשארה כאן חידה לא פשוטה. זאת אומרת, הוא יוצא נגד החסידות ככה לכאורה, והוא מציג תפיסה שהיא בדיוק התפיסה של החסידות, אותו דבר. זאת אומרת, הוא בעצם אומר באמת לא קרה כלום, צמצום לא כפשוטו. בסדר? אנחנו מבחינתנו, כך חכמתו יתברך הצליחה לסובב את הדברים כך שאנחנו מבחינתנו בכל זאת חיים בעולם שבו יש מדרגות, יש הבדלים, לא הכל אלוקות אלא יש רמות שונות של התגלות, אבל זה מין איזה תרמית כזאת או לא יודע בדיוק איך לקרוא לזה אפילו, איזושהי הסתתרות שלא מאיתנו, אבל זאת לא המציאות האמיתית. ואני אחזור ואשאל את כל השאלות שכבר שאלתי, אין טעם לחזור על זה שוב, כן? אז מי זה אנחנו? בפני מי הוא מסתתר? אנחנו כן קיימים? מה, איזה משל למה אם הוא אומר שזה כעין משל, משל למה? אז מה, מה הרי באמת לא קרה כלום? אז את מה ממשל המשל? ועם כל השאלות ששאלתי, בקיצור, לכאורה לא קרה פה כלום, לא השתנה שום דבר בעקבות מה שכותב רב חיים מוולוז'ין. נדמה לי, לחומר הקושי הייתי אומר, אבל יכול להיות שזה גם נכנס ברב חיים מוולוז'ין, אני חושב שכן, יש לזה אפילו מצאתי לזה פה ושם רמזים בלשונו, אני לא יודע, לא נכנס פה לדיוקים, אבל אולי. יש ספר של רבי שם טוב גפן, שזה כן אחד מאבות אבותיו של יונתן גפן ועוזי דיין וכל משפחת דיין למיניהם, שהוא היה יהודי מאוד מעניין, זה נקרא ספר שנקרא הממדים הנבואה והאדמתנות. אדמתנות זה גאולוגיה. זה יצא בהוצאת מוסד הרב קוק ואיכשהו אף אחד לא קרא את זה, אף אחד לא הכיר את זה. הבנתי שזה יצא במהדורה חדשה לפני כמה שנים עוד פעם. אני מצאתי את זה פעם באיזה גניזה, מדרשייה זרקו שם ספרים, פתאום מצאתי את זה, וגיליתי איש מרתק. היה ככה עם השכלה כללית מאוד רחבה, כתב שם יומן איך שהוא היה צריך להסתתר מאבא שלו כשהוא קרא את כל הספרים החיצוניים האלה כביכול, כן, את החכמה, והוא התמצא במדע, במתמטיקה, בפילוסופיה, הוא מדבר על קאנט, מדבר על, אחד המאמרים, איינשטיין אפילו, נדמה לי שאחד המאמרים בספר זה מאמר שהתפרסם בכתב עת מתמטי ברוסית. והוא מדבר על מהות טיבעה המתמטי של הנבואה. אז בקיצור, אחד ה… זה שלושה מאמרים, ממדים נבואה ואדמתנות. אז כשהוא מדבר על הממדים, אז הוא בעצם אומר, הוא מציע פתרון פה לשאלה הזאת של הצמצום כפשוטו או לא כפשוטו, הטרנסצנדנטי והאימננטי, הסברתי את ההשלכות הפילוסופיות גם של הוויכוחים האלה. אז הוא טוען ככה, הוא בעצם אומר שאפשר להמשיל את היחס בין התמונה של הצמצום כפשוטו ולא כפשוטו דרך יחס בין ממדים שונים. זאת אומרת, בואו נחשוב על בעולם תלת ממדי כמו העולם שלנו, כשאנחנו מדברים על יריעה דו ממדית בעולם הזה, כמה נפח היא תופסת? היריעה הזאת? אז בדרך כלל רגילים לחשוב שהיא תופסת אפס נפח. אבל אפשר איכשהו להגדיר במתמטיקה, בתורת המידה אפשר להגדיר את זה אולי גם כך, אבל התפיסה הפשוטה היא שזה לא נכון. היא לא תופסת אפס נפח, אלא אין לה נפח. זה לא אותו דבר. יש הבדל בין נפח אפס לבין אין לה נפח. המושג נפח לא שייך לגבי יצור דו ממדי. כן, אני כתבתי את זה בתגובה לרב שילת בטור לפני כמה טורים באתר, אז הוא העלה שם איזה משל מתמטי, לא משנה, אז אמרתי שלנקודה שהיא אפס ממדי, יצור אפס ממדי, האורך שלה הוא לא אפס. לנקודה אין אורך. קו זה יצור חד ממדי, מוגדר עליו אורך. אוקיי? אבל נקודה זה לא קו באורך אפס. זה בכלל לא קו. אין לה אורך. לא שהאורך שלה הוא אפס, אורך לא מוגדר על יצור אפס ממדי. אורך צריך ממד אחד לפחות בשביל להגדיר אותו. אוקיי? לכן בעצם זו טעות לחשוב שלנקודה יש אפס אורך. אותו דבר בשטח דו ממדי, זה לא שיש לו אפס נפח. אין לו נפח. כן, זה קצת מזכיר לי מישהו שעיוור מלידה נגיד אפילו, אוקיי? האם הוא רואה כל הזמן שחור מול העיניים או שהוא פשוט לא רואה? זה לא אותו דבר. זאת אומרת, כשאני מדבר על מישהו שרואה… כל הזמן שחור מול העיניים, הוא בעצם רואה מראה שחור, חד גוני מאוד, שום דבר, פשוט מראה שחור, זהו, זה כל מה שהוא רואה. אבל זה נקרא לראות אפס דברים, כן? זה המקבילה שלי לאורך אפס. אבל השאלה אם זה אותו דבר כמו להגיד שהוא לא רואה, לא שהוא רואה שחור כל הזמן, הוא לא רואה, אין לו את הפונקציה הזאת של ראייה. אם אין לו את הפונקציה הזאת של ראייה, לא נכון לתאר את זה בתור מישהו שכל הזמן רואה שחור מול העיניים, כל הזמן חשוך לו. כי חושך זה גם, זה אפס ראייה, זה אפס אור. אבל השאלה אם מישהו בכלל לא נגיש למושג הזה אור, לא שהוא לא רואה שום אור כי יש אפס עוצמת שדה בסביבה שלו, אלא הוא לא, הוא בכלל לא, אין לו את החוש הזה. אז זה לא שהוא רואה שחור כל הזמן או שהוא לא רואה כלום, הוא רואה לא כלום, אלא הוא לא רואה. יש הבדל בין לראות לא כלום לבין לא לראות. אוקיי? אני מקווה שאני מבהיר את מה שאני מתכוון. ואז בעצם הטענה של רבי שם טוב גפן זה שהעולם וגם אנחנו בתוכו, כל האובייקטים הישים הקיימים, הם בעצם אפשר להמשיל את זה כישים שקיימים במימד נמוך יותר מאשר הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא במימד גבוה, תרצו אינסוף מימדים, לא יודע כמה, 500 מימדים, לא משנה כמה. ואנחנו חיים ב-499 מימדים והוא ב-500, מספיק פער של מימד אחד, אוקיי? אז אם הוא חי ב-4 מימדים ואנחנו ב-3, זה אומר שאנחנו בעצם לא קיימים מבחינתו. לא שהקיום שלנו הוא מזערי. לא, אין לנו קיום, אנחנו לא תופסים נפח בעיקרון הזה, אנחנו לא תופסים נפח במושגים של החלל הארבע מימדי. זה לא שהנפח הארבע מימדי שלנו הוא אפס, אין לנו נפח ארבע מימדי. אם זה באמת כך, אני חושב שבהחלט אפשר להבין כך גם את המשל של רב חיים מוולוז'ין. שרב חיים מוולוז'ין אומר שמבחינתו לא קרה כלום, מבחינתו אנחנו לא קיימים, לא היה צמצום, הוא ממלא את כל המציאות, לא חסר מהנפח כביכול שלו שום דבר. אבל מבחינתנו יש חילוקי מדרגות ומבואות המטונפים והכל באמת קיים. ואז זה בעצם אומר שההבדל בין מבחינתו ומבחינתנו זה לא שיש פה איזושהי תרמית או הסתרה או חיים בשקר או משהו כזה, לא לא, אלא החיים האמיתיים שלנו, אנחנו יצורים תלת מימדיים, זאת האמת. זה לא שאנחנו צריכים לחיות בשקר ולעבוד על עצמנו. רק שהקדוש ברוך הוא בעולמו הארבע מימדי או האינסוף מימדי או כמה שתרצו, היצורים התלת מימדיים לא תופסים שום מקום, הם לא קיימים במובנים האלה. כמו שיצור דו מימדי לא קיים במונחים שלי כיצור תלת מימדי. הוא לא תופס אפס נפח כמו שאמרתי, אלא אין לו נפח. הנפח הוא בכלל לא מאפיין אותו, כן? אי אפשר לתאר אותו במונחים של נפח. זה לא שיש לו אפס נפח. אז לכן הטענה היא שיכול להיות לפחות שכוונתו של רב חיים מוולוז'ין זה שכשהוא אומר מבחינתו ומבחינתנו לא מתכוון על המציאות האמיתית והמציאות המדומה שאנחנו אמורים לחיות בה, כן, השקר שאנחנו אמורים להאכיל את עצמנו, אלא הוא מתכוון לומר כפשוטו. זאת אומרת, אנחנו כיצורים תלת מימדיים רואים את המציאות ויש מימדים ויש מעלה ומטה ויש הבדלי מדרגות וכינויים ושמות והבדלים ובחינות, יש ריבוי מאוד גדול. כל הסיפור הזה מבחינת הקדוש ברוך הוא לא קיים, כי בעולם המושגים שלו העסק הזה לא קיים בעולם הארבע מימדי, כן, במשל שלנו, אוקיי? אז אולי המשל, עוד פעם, זה סוג של משל כמובן, אני לא מתכוון למימדים חלליים, אלא אני משתמש ביחס בין מימדים כמשל למשהו שהוא כמובן בערוצים לאו דווקא או במונחים לאו דווקא חלליים. אלא בכל המשמעויות, בכל מימדי הקיום שתרצו, בעצם לא חסר שום דבר, הקדוש ברוך הוא לא באמת צמצם את עצמו, הקדוש ברוך הוא פשוט יצר עולם עם מימד נמוך יותר, שזה לא נגס שום מקום, לא היה צריך חלל פנוי בעולם הגבוה בשביל לייצר את העולם הנמוך. לא צריך לפנות שום חלל במונחים של העולם הגבוה כדי לייצר את העולם הנמוך, כי הוא לא תופס בו מקום, אין שום בעיה, הוא לא נוגס בו בשום צורה. כך שהמשל הזה בהחלט אני חושב שיכול להאיר את עינינו באופן שמאפשר לנו מצד אחד להבין שמלוא כל הארץ כבודו והכל נכון והוא לא הסתלק והוא אינסופי והכל בסדר, ומצד שני להבין ש- שאנחנו לא נדרשים לחיות בשקר ושיש משמעות לדברים שאנחנו אומרים. הוא בעצם כן מצומצם, בחלל התלת-מימדי קיימים דברים שהם לא אלוקות, הם לא אלוקות, הם דברים אחרים. זאת אומרת, הוא משרה שכינתו שם, הוא משפיע על מה שקורה שם, אבל זה לא הוא, זה בכלל לא, הוא לא קיים פה, זו לא ספירה של המציאות שבה בכלל רלוונטי לדבר על זה שזה הוא, כי זה לצמצם אותו לשלושה מימדים, זה לא רלוונטי. אוקיי, לכן הטענה בעצם אני חושב שהמוצא היחיד שאני מצליח לחשוב עליו למתח הזה בין שתי התפיסות, שכמו שאמרתי קודם כל אחת מהן זו שמיכה קצרה, כל אחת מהן פותרת בעיה אחת ויוצרת בעיה אחרת. מצד שני הקדוש ברוך הוא אינסופי, שום דבר לא יכול להתקיים בלעדיו, הכל טוב. מצד שני עינינו רואות שאנחנו קיימים, להגיד שאנחנו לא קיימים זה נונסנס. להגיד שהצמצום לא כפשוטו אז איז זה נונסנס, זה לא אומר כלום. אז איך אני מיישב את שתי ה… איך אני מכסה את הגוף עם השמיכה הקצרה הזאת? התשובה היא ששני הצדדים האלה קיימים במימדים אחרים, הראש והרגליים לא צריך לכסות אותם באותה שמיכה, אלו שמיכות שונות. אוקיי? לכן המוצא הזה לפחות היחיד שאני מצליח להבין או לחשוב עליו שמצליח ליישב ולהשאיר אותנו איכשהו עם שני הצדדים באופן שלא ידרוש מאיתנו לחיות בשקר ולא להגיד נונסנס או להגיד דברים חסרי משמעות וזהו. אולי… כן? אמרתם
[Speaker B] שלפי זה או לפי המשל הזה בעצם יוצא שעדיין אפשר לומר שמלוא כל הארץ כבודו וכולי אבל כאילו כל הארץ בהיבט הזה היא אותו מרחב מצומצם שבו מצד שני באים ואומרים הוא לא נמצא, איך כאילו לא כל כך מצליח להבין איך זה עונה על ה…
[הרב מיכאל אברהם] טוב, תראה, מלוא כל… אם אתה מניח אם אתה חושב שהארץ זו המציאות שלנו לא בטוח שאתה צודק. בהחלט יכול להיות מלוא כל הארץ כבודו הכוונה באמת כל המציאות כולה במובן הרב-מימדי נשאר מלא אלוקות כמו שהיה, אבל, זה המשפט הבא שהתכוונתי לומר אז אני פשוט ממשיך זה גם יהיה תשובה לעניין הזה או ניסיון לתת תשובה, יש בכל זאת איזה שהוא יחס היררכי בין שני מימדים לשלושה מימדים. שלושה מימדים זה יותר משניים. זה לא סתם נקרא לזה כך, אפשר היה לראות את הדברים האלה כאילו זה בעצם שני סוגי יצורים שהם שקופים אחד לשני, כן, אחד לא מרגיש את השני ואחד חי את חייו בלי להרגיש, כן, כמו הערבים והיהודים בלוד. זאת אומרת זה שתי אוכלוסיות שהם עוברים אחד דרך השני ואף אחד לא יודע שהשני קיים. אתה נכנס לחנויות של ערבים אתה קונה, הם נכנסים לחנויות של יהודים, אבל אין שום קשר אמיתי ביומיום, זה שקוף, זה שתי מציאויות שאחת לא חשה את השנייה. אבל זה לא ממצה את התיאור הזה, כי יש משהו בשלושה מימדים שהוא יותר מהשני מימדים. באיזה שהוא מובן השלושה מימדים מכיל את השניים ועוד משהו. עכשיו זה לא במובן הפשוט שהשני מימדים תופס נפח אפס כמו שאמרתי קודם, לא, הוא לא תופס נפח. אבל בכל זאת, וזו הבעיה שאני מנסה להצביע עליה, בכל זאת, אני אעשה פה מיוט כי יש פה רעשים, בכל זאת באיזה שהוא מובן השני מימדים כן כלול בשלושה, באיזה שהוא מובן. זאת אומרת השלושה זה שניים פלוס אחד. בשניים יש משהו שבכלל לא תופס את השלושה, אבל השלושה כן יכול לתפוס את השניים ובאיזה שהוא מובן להכיל את השניים. ולכן בקשר לשאלה שנשאלה קודם, יכול להיות כשכתוב מלוא כל הארץ כבודו הכוונה באמת לארץ שלנו, לא למציאות כולה כמו שאמרתי קודם, לארץ שלנו, והוא מלא אותה באיזה שהוא באותו מובן שהחלל התלת-מימדי ממלא יריעה דו-מימדית שנמצאת איפשהו במסגרתו. אוקיי? הוא ממלא אותה לא במובן שהיא תופסת איזה שהוא נפח מתוכו, אבל היא בכל זאת כלולה בו באיזושהי צורה. ובמובן הזה יכול להיות שאפשר באמת ללמוד את מלוא כל הארץ כבודו כפשוטו ועדיין להשאיר את הקיום של העולם שלנו כמשהו בעל משמעות, לא כשקר קונסטרוקטיבי או נונסנס או משהו כזה. ופה אני אומר, זה אני משאיר את זה יותר במישור התחושות כי קשה לי להגדיר את זה בצורה יותר טובה מזה. המשל הזה זה המקסימום שאני יכול לעשות כדי לקרב את זה קצת לשכל, גם שלי, זאת אומרת קשה לי להסביר את זה בצורה יותר טובה. עכשיו, כמו שאמרתי קודם, בהחלט יכול להיות שזה גופא יכול להיות גם ההסבר בתפיסת הצמצום של החסידות. או מה זה חסידות? יש בטח כל מיני גישות, אבל גם בתפיסות אחרות, בתפיסות החלוקות, אפשר אולי גם להסביר שלזה כוונתם. וכשהם אמרו שלא קרה כלום הכוונה מבחינתו, ואז זה בעצם המציאות לא השתנתה כלום, אבל הם לא אומרים שזה שקר הצמצום מבחינתנו, אלא הכוונה שאנחנו במימד נמוך יותר. עוד פעם, במשל, אני משתמש בזה כמשל, אני לא טוען שזה באמת יחס בין מימדים דווקא, אלא המימדים זה איזשהו משל לעניין הזה. אם זה באמת כך, אז בהחלט יתכן שגם בחסידות אפשר להסביר אותו דבר. למה לפרגן רק לליטאים שהם אומרים משהו שהוא קונסיסטנטי ולא לפרגן לחסידים? וכאן אני מגיע לנקודה אולי הבאה וזה שבכל זאת אבל הרי איזשהו ויכוח ישנו כאן. בכל זאת אחד כותב נגד השני ומתפלמסים, לא רק שמתפלמסים, אלא בסוף בסוף בצורת עבודת השם וצורת ההתייחסות למציאות היא כן שונה בין חסידים לבין מתנגדים. ולכן השאלה, אז אם אין ויכוח תיאולוגי, אז איך נוצר ויכוח במישור האידיאולוגי? בדרך כלל מבינים שיש איזשהו נקודת ויכוח דקה במישור התיאולוגי הגבוה ובפרקטיקה זה מתבטא בחילוקים יותר גסים, במחלוקות יותר משמעותיות, כי כשזה יורד למטה זה נהיה הרבה יותר ברור, כן, כמו שמשהו בזווית קטנה כשאתם מתרחקים אז זה נפתח למפתח משמעותי. אוקיי? אז גם בהקשר הזה הרבה פעמים משתמשים במשל הזה שהבדל דק למעלה יכול לבוא לידי ביטויים מאוד משמעותיים למטה. אבל צריך להיות איזשהו הבדל דק למעלה, אחרת איך נוצרים ההבדלים למטה? אז פה אני אולי אגיד עוד אני אביא עוד משל, אני משתמש פה הרבה במשלים כי אין לי דרך יותר טובה לתאר את התמונה הזאת. יש, אני אביא משל ממקום אחר, הוא יתקשר גם למה שאנחנו נדבר בו בהמשך. אני רוצה לדבר רגע על הבעיה של חולשת הרצון. בעיה של חולשת הרצון העלו כל מיני פילוסופים שבעצם כשחושבים בצורה לוגית שיטתית אי אפשר להבין את המושג חטא. מה זה חטא? חטא אני מתכוון במובן הרבה יותר רחב מאשר עבירה דתית. למשל גם מישהו שלא נוהג על פי כללי הדיאטה שהוא החליט להיצמד אליהם, גם זה מבחינתי לצורך הדיון הזה נקרא חטא. חטא פירושו לעשות פעולה שאני עצמי חושב שהיא לא נכונה. בסדר? זאת ההגדרה שלי לחטא. וזה מה שהפילוסופים האלה קוראים חולשת הרצון, וויקנס אוף דה וויל. אוקיי? זאת אומרת, חולשת הרצון פירושו בעצם בנאדם אחרי שהוא חטא, בין אם חטא לדיאטה, בין אם חטא עבירה דתית או עבירה מוסרית או עבירה על החוק או מה שלא יהיה, יש כל מיני מישורים שבהם זה יכול לבוא לידי ביטוי, הרבה פעמים התחושה של האדם היא "אח נפלתי". נפלתי פירוש הדבר עשיתי משהו שהוא לא בסדר שגם לשיטתי הוא לא בסדר. לא שעשיתי משהו שהוא לא בסדר לשיטתו של מישהו אחר. זה לא נקרא חולשת הרצון, זה רק אומר שאני חולק עליו. תחושת החטא תמיד נובעת מזה שגם אני מסכים שהמעשה הזה הוא לא בסדר. אבל אם הוא לא בסדר אז למה עשיתי אותו? כי היה לי רצון חלש. זה מה שנקרא מעשה שמבטא רצון חלש, חולשת הרצון. זה מה שנקרא חטא בשפה הפילוסופית, קוראים לזה חולשת הרצון. ועכשיו כשאתם מנתחים את זה קצת אתם בעצם מגיעים מהר מאוד למסקנה שבעצם לא ייתכן מצב כזה. אין פעולות של רצון חלש. למה לא? כי בוא אני אציג לפניכם שתי הנחות שנשמעות מאוד סבירות. הנחה ראשונה אם בנאדם חושב שמשהו הוא המעשה הנכון, אולי רגע עוד הקדמה, לא, בסדר, אחרי זה אני אעשה, אם בנאדם חושב שמשהו הוא המעשה הנכון, אז הוא גם רוצה לעשות אותו. זאת הנחה אני אומר בהיעדר אילוצים אחרים, כן, אם הוא חופשי והוא חושב שזה המעשה הנכון אז הוא כנראה גם יעשה אותו. אני אומר במפורש לא הטוב, לא המעשה הטוב אלא המעשה הנכון. הנכון מבחינת מכלול השיקולים שלו. אם מכלול השיקולים שלו אומר שזה מה שראוי לעשות, אז הוא רוצה לעשות את זה. נכון? זה ברור. אם בן אדם רוצה לעשות פעולה מסוימת ושוב פעם בהיעדר מגבלות שלא תלויות בו, אם זה הכל תלוי בו וזה מה שהוא רוצה לעשות, אז זה מה שהוא יעשה. עכשיו אם תחברו את שתי ההנחות האלה אז תגלו שמה שהבן אדם חושב שנכון לעשות זה מה שהוא יעשה. אלא אם כן, אלא אם כן יש אילוץ חיצוני שלא מאפשר לו את זה. אני נורא רוצה להיות מיליונר, אבל מה לעשות? אני לא יודע איך לעשות את זה. בסדר, אז אני לא אעשה את זה, אבל לא בגלל שאני לא רוצה. אני לא אעשה את זה כי אני לא יודע איך עושים את זה, יש מכשולים שעומדים בפניי שאני לא יודע לצלוח אותם. לכן אני לא אעשה. אבל בהנחה שהדברים בידיי, שאין גורמים חיצוניים שמעכבים אותי, אז מה שאני חושב לנכון זה מה שאני אעשה. אבל אז עולה השאלה אז איך קורות פעולות של רצון חלש? איך עושים עבירות? עבירה כמו שהגדרתי קודם זה לעשות משהו שאני עצמי חושב שלא נכון לעשות אותו. אבל לא הבנתי, אם אני עצמי חושב שלא נכון לעשות אותו אז לא הייתי עושה אותו. מה תגידו? טוב, היה איזה שהוא גורם חיצוני שהתגבר עליי או שלא נתן לי לעשות או משהו כזה. אז אם זה ככה אז אני אנוס, כי משהו חיצוני כפה עליי לעשות משהו שלא רציתי לעשות אותו. שוב פעם זו לא עבירה. להיות אנוס זו לא עבירה. אז איך תיתכן עבירה? זאת בעצם השאלה. זאת בעיית חולשת הרצון. כן, איך תיתכן עבירה? איך תיתכן פעולה של רצון חלש? לכאורה זה לא ייתכן. עכשיו היה, יש כל מיני, אפשר להסתבך עם זה לא מעט. בסוף בסוף זאת שאלה אני לא יודע אם היא פתירה בכלל. אבל יש כל מיני הצעות ומילים וניסוחים וזה הכל בלבולי מוח. אני, יש לי כבר די הרבה ניסיון עם זה. יש למשל אני רק אביא דוגמה כדי להוריד אותם מהשולחן. יש אנשים שאומרים תראו למשל אני רציתי מאוד לעשות דיאטה אבל מצד שני היה לי נורא טעים אז היצר שלי גבר עליי או משהו כזה או הרצון שיהיה טעים גבר על הרצון לעשות דיאטה. אומר בסדר גמור, אז עשית מה שרצית. זה לא תירוץ. רק רצית יותר לאכול משהו טעים מאשר לעשות דיאטה. בסדר, אז היו לך שני רצונות, אחד לעשות דיאטה ואחד לאכול משהו טעים. מתברר שכנראה מבחינתך הרצון לאכול משהו טעים גבר על הרצון לעשות דיאטה. אז כשאני שואל אם רצית את מה שעשית? וודאי שכן. הרצון היותר חזק זה מה שרציתי. זה לא אומר שאין היבטים שמבחינתם אני לא רוצה את המעשה הזה. כשאני אומר שאני רוצה לעשות את המעשה הזה פירוש אחרי כל מכלול השיקולים מכל הזוויות, מה השורה התחתונה? אני רוצה לעשות את המעשה הזה או לא? זה מבחינתי מה שנקרא הבן אדם שרוצה לעשות את המעשה או שחושב שהוא נכון. חושב שהוא נכון מבחינת סך כל השיקולים. זה נקרא בן אדם שחושב שהמעשה הזה נכון. לא מספיק נגיד שבן אדם חטא חילל שבת. אז הוא אומר אוף אני ממש לא בסדר, אני יודע שצריך לשמור שבת, ברור לי שצריך לשמור שבת, אבל מה לעשות היה לי נורא חשוב אני לא יודע מה להגיע מהר לאיזה שהוא מקום ונסעתי באוטו. אז מה זה אומר? זה בסך הכל אומר שהיה יותר חשוב לך להגיע למקום ההוא במהירות מאשר לשמור שבת. אז אל תספר לי שרצית לשמור שבת. לא רצית לשמור שבת. רצית אבל רצית יותר להגיע מהר לאותו מקום, אז בשורה התחתונה לא רצית מספיק לשמור שבת. אז על מה אתה מתחרט? אתה לא מתחרט על כלום, עשית את מה שרצית. אתה מתחרט על זה שרצית להגיע מהר? מה פירוש להתחרט על זה שרצית? כי עכשיו אתה לא רוצה? אז עכשיו מערכת הרצונות שלך היא שונה. אבל נכון לשלב שבו עשית את המעשה, עשית בדיוק את מה שמערכת הרצונות שלך אמרה. זה לא היה רצון חלש, אתה לא עשית משהו שלא רצית. אתה עשית בדיוק את מה שרצית. רק הרצון יכול להיות מורכב מהרבה אספקטים, אתה משקלל את כולם, השורה התחתונה זה מה שאתה רוצה. בסדר. אבל עדיין מה שעשית זה בדיוק מה שרצית לעשות. אל תעבוד על עצמך שהיית פה והיית שם. אלא מה תגיד? הייתי אנוס, היה לי דחף לאו בר כיבוש, איזה יצר השתלט עליי וגרם לי לאכול את עוגת הקצפת הזאת למרות שהחלטתי על דיאטה. אני בכוונה מביא את זה על דיאטה ולא על יצר במובן הדתי. אבל זה אותו דבר. אז מה אני אומר בעצם? ממה נפשך? אם היית אנוס, אז זו לא עבירה, היית אנוס, היצר דחף אותך, זה דחף לאו בר כיבוש, כל מערכת משפטית יודעת שדבר כזה זה אונס. אתה פטור מאחריות פלילית אם היה לך משהו כזה. אלא מה? זה לא היה אונס זה רק היה לי מאוד קשה. ולכן יש עליי אחריות, לא הייתי אנוס. ואם לא הייתי אנוס, אז למה עשיתי את זה? כי זה היה קשה. זאת אומרת, רציתי יותר את הנוחיות מאשר לשמור שבת. רציתי שלא יהיה לי קשה, רציתי את הנוחיות יותר מאשר רציתי לשמור שבת. אז שוב פעם רציתי. אז לכן זה לא מתרץ כלום. ממה נפשך, אם הייתי אנוס זה לא עבירה, אם לא הייתי אנוס אז זה לא חולשת רצון, עשיתי את מה שרציתי. וגם אם זה קשה, לא משנה, אז הרצון שלי היה רצון לנוחיות. והרצון לנוחיות גבר על הרצון להיות רזה בדיאטה או לשמור שבת. בסדר גמור, אלה שני הרצונות שלי, שקללתי אותם ובסוף בסוף עשיתי את מה שאני רוצה. אז איך יכול להיות מצב של חטא? איך יכול להיות מצב שבו אני עושה משהו שאני לא רוצה?
[Speaker B] אולי אם אפשר אולי הדרישה היא שתהיה איזושהי קונסיסטנטיות לאורך זמן, זאת אומרת, בדוגמאות שכרגע ניתנו נשמע שכנראה שרוב הזמן בדעה צלולה אנחנו מבינים מה כן נכון. וכן יש אותם רגעים שהרצון הרגעי הוא למשהו שונה וכמובן שאנחנו בכזה עושים את מה שאנחנו… מה? באותו רגע רצית.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, באותו רגע, כן כן, באותו רגע רצית את זה.
[Speaker B] זהו. נכון נכון נכון, מובן, אני אומר אולי כאילו בהסתכלות יותר כוללת הדרישה מאיתנו היא שההתנהגות לאורך כל הזמן תהיה בהתאם למה שמאפיין רוב הזמן.
[הרב מיכאל אברהם] אני לא מדבר על הדרישה מאיתנו, אין דרישות מאיתנו, אני מדבר על עצמי עכשיו. אני רוצה לדעת מה הציפייה
[Speaker B] של אדם מעצמו, זאת אומרת הציפייה במקרה של הדיאטה הציפייה…
[הרב מיכאל אברהם] מה? לא שמעתי.
[Speaker B] אז כאילו לפי הצעה זו חוסר היכולת להקרין או להשליך, להתמיד אולי ברצון ה…
[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא חוסר יכולת להתמיד? זה לא חוסר יכולת להתמיד ברצון, לא רציתי. חוסר יכולת זה תמיד אומר משהו גבר עליי, היה חזק מדי בשבילי. אבל לא, לא רציתי, זה שום דבר לא גבר עליי.
[Speaker B] כן, רגעית מסכים לגמרי.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל הרגע ההוא זה הרגע, מה אכפת לי שאני רוצה עכשיו משהו אחר? מה זה רלוונטי? אז רציתי את זה.
[Speaker B] אולי זו, אולי כך אפשר להגדיר את זה, חוסר ה… זאת אומרת מה זה חולשת הרצון בהיבט הזה? זה חוסר היכולת להכיל את הרצון השקול זה שנגיד תשעים ותשעה אחוז מהזמן אנחנו מבינים
[הרב מיכאל אברהם] שזה מה שראוי או רצוי לרצות על אותם רגעים ש… זה לא חוסר יכולת ריבונו של עולם, אתה חוזר לאותם רגעים, אתה חוזר למושג חוסר יכולת אבל זה לא חוסר יכולת. באותו רגע לא רציתי את זה. לא שלא יכולתי לרצות, לא רציתי. זה לא אותו דבר. לא רציתי ולכן לא עשיתי, מה הבעיה? חולשת רצון זה לא זה, זה בדיוק לא בכדי אתה חוזר כל הזמן לחוסר יכולת כי באמת התחושה הזאת של חולשת רצון זה תחושה של חוסר יכולת. וזה בדיוק מה שאני שואל איך ייתכן דבר כזה חוסר יכולת? זה לא חוסר יכולת, פשוט לא רצית. זה שעכשיו תבין, אז דיברתי על זה פעם אני חושב, אמרתי שיש הבדל בין לחזור בתשובה לבין להיות בעל תשובה. אתם יודעים מה ההבדל? זאת אומרת לחזור בתשובה מה שנקרא היום בשפה שלנו זה להפוך מחילוני לדתי. בשפה היום-יומית כן ברחוב, חוזר בתשובה זה מישהו שהפך מחילוני לדתי. בז'רגון התורני וההלכתי זה לא חוזר בתשובה בכלל, זה שטויות. חוזר בתשובה זה מישהו שחטא כשהוא היה דתי ואז הוא חוזר בתשובה לעשות בחזרה את מה שהוא באמת מאמין בו והאמין בו גם אז. זה נקרא, זה המושג תשובה שעליו מדברים בכל הספרים. המושג תשובה שעליו מדברים בכל הספרים פירושו מישהו שהוא מאמין בקדוש ברוך הוא ובכל זאת חוטא. תחזור חזרה ותעשה את מה שאתה עצמך באמת חושב שהוא נכון וגם אז חשבת שהוא נכון. זה לא לשנות את מחשבותיך מה שקוראים היום חוזר בתשובה. מה שקוראים היום חוזר בתשובה זה מישהו שפעם חשב כך והיום חושב אחרת. הוא לא חוזר משום דבר. הוא לא חטא אף פעם. לא היה לו רצון חלש ולא כלום, הוא פשוט פעם חשב כך ואחרי זה חושב אחרת. עכשיו בעצם מה שהציע פה היהודי יצחק הציע פה קודם, הוא בעצם אומר גם כל מושגי חולשת הרצון הם בעצם אלה. אבל זה לא נכון כי מושג התשובה שאנחנו מדברים עליו הוא לא להיות חוזר בתשובה במובן המודרני, אלא זה באמת לחזור בתשובה על פעולה של רצון חלש. ועל זה אני שואל איך תיתכן בכלל פעולה כזאת? אם עשית את זה אז זה מה שרצית, אז לכל היותר אתה יכול להיות חוזר בתשובה לא בעל תשובה. אתה יכול לרצות משהו אחר, בסדר, אם תרצה תרצה לא תרצה לא תרצה. אבל אבל אבל מה זה נקרא להיות בעל תשובה, לא להיות חוזר בתשובה? אין דבר כזה. אם אין חולשת רצון אין בעל תשובה. התכוונתי אולי בחולשת הרצון. מה?
[Speaker B] מה שניסיתי להציע זה אולי אפשר להגדיר את חולשת הרצון כחולשה להתמיד באיזשהו רצון קבוע שבו בחשיבה צלולה אולי הגעתי למסקנה.
[הרב מיכאל אברהם] אבל זה אותו דבר ואני אחזור על מה שעניתי לך שם.
[Speaker B] ככה אני רוצה ו…
[הרב מיכאל אברהם] אבל זה אני אחזור על מה שעניתי לך, אתה זה אותו דבר מה שאמרת קודם. ואני אחזור עכשיו עוד פעם על מה שאמרתי לך. חולשה להתמיד ברצון זו חולשה. אבל אני אומר מאיפה בא המושג חולשה? אין דבר כזה חולשה. אתה פשוט לא רוצה את זה. לא שאתה חלש מכדי לרצות את זה. אתה לא רוצה. אתה רוצה משהו אחר. אחרי רגע אתה רוצה משהו עוד אחר. בסדר. אבל באותו רגע זה מה שרצית. לא היית חלש ולא לא יכולת ולא כל זה זה מילים, זה לא נכון. מכבסת מילים. פשוט לא רצית.
[Speaker B] רציתי גם לשאול אבל ואם אני רוצה את זה לא רק לרגע אלא רוצה גם לרצות בזה לאורך זמן.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה רוצה לרצות? אם אתה רוצה לרצות אז תרצה. מה בסדר, למה לא רצית? עוד פעם אני אחזור ואשאל את השאלה הזאת. אני, הבבואה של השאלה הזאת היא, אני משתמש בזה רק כמשל, אז בואו נתקדם כבר, מבחינתי זה רק משל או המחשה. אני לא הולך להיכנס לסוגיה הזאת כי יש לי איזשהו ניסיון לפתור שהוא לא לגמרי פותר ואני מתלבט לגביו כבר שנים אם זה באמת פתרון או לא. אבל אני רוצה להציג פן אחר של אותו עניין. בעצם אני שואל את השאלה, עכשיו אני כן שואל את השאלה מה נדרש מאיתנו באותה שפה שאתה אמרת קודם. זאת אומרת, כשהתורה אומרת לנו לעשות תשובה, ושבת עד השם אלוקיך, אוקיי? מה פירוש לעשות תשובה? לעשות תשובה פירושו לחזור מהמעשים הרעים שאותם עשיתי. לא להיות חוזר בתשובה, להיות בעל תשובה. נכון? עכשיו אני אומר ככה: נגיד שהמעשה שאותו עשיתי, נגיד שחיללתי שבת. וכמו שהראיתי קודם, חילול השבת הזה נבע מסט מסוים של ערכים שבו שבהם האמנתי באותו רגע. יכול להיות שהם התחלפו אחרי דקה ולא היו גם לפני דקה, אבל באותו רגע זה היה סט הערכים שלי. אוקיי? ולכן עשיתי את מה שעשיתי. עכשיו, מה פירוש שנדרש ממני לחזור בתשובה? אם עכשיו אני לא מחזיק באותו סט ערכים אלא בסט ערכים אחר, ולכן אני מסתכל על המעשה שאותו עשיתי שם כמעשה רע שצריך לעשות עליו תשובה, לא צריך לעשות עליו תשובה, כבר עשיתי. כי אני כבר חושב אני כבר חושב אחרת. הרי כל מה שעשיתי שם זה בגלל שחשבתי באופן מסוים, היה לי סט ערכים איקס. אבל עכשיו אני מחזיק בסט ערכים וואי, שיכול להיות רק שונה אפילו במינונים, לא חייב להיות ערכים אחרים, אבל לא חשוב, סולם ערכים שונה. אוקיי? אז אז אז לא צריך לעשות תשובה, אני כבר עשיתי את התשובה. אני עכשיו רוצה משהו אחר, ברגע שארצה משהו אחר לא אעשה את זה. כי תמיד מה שהבנאדם עושה זה מה שהוא רוצה. אז מה פירוש שנדרש ממני לחזור בתשובה? כנראה שאני עדיין מחזיק בסט הערכים איקס. אבל אם אני מחזיק בסט הערכים איקס, אז מה נדרש ממני? לאמץ סט ערכים וואי. אבל הרי אני מאמין באיקס. אלא מה, אני חושב שוואי זה הנכון ולכן אני רוצה לעשות תשובה ולהחליף את הסט מאיקס לוואי? אז לא צריך לעשות תשובה, כי אם אני חושב שוואי הוא הנכון, אז אז מבחינתי כבר עשיתי את התשובה, אני כבר מאמין בוואי. בקיצור, איך אפשר להגדיר את פעולת התשובה כפעולה יזומה של האדם? זאת השאלה. אתה, הבעל תשובה כשמצטייר אצלנו המושג הזה, בעצם מה שאני אומר זה הבנאדם צריך לקחת את עצמו ולשנות לעצמו את מערכת הערכים שלו כדי להתנהג נכון. אבל לשנות לעצמו את מערכת הערכים זה פשוט אוקסימורון. כי אם אני מאמין בסט איקס, למה שאני אשנה את זה לוואי? אלא מה, אני מאמין בוואי, אבל אם אני מאמין בוואי את מה יש לי לשנות? הרי אני צריך לשנות רק אם אני מאמין באיקס וצריך להחליף את זה לוואי. אבל אם אני כבר יודע שוואי הוא הנכון אז אני כבר מאמין בוואי, אז אין מה לשנות. איך יכול להיות תהליך יזום של עשיית תשובה, של החלפת סט של ערכים מאיקס לוואי? זאת בעצם השאלה. עכשיו אפשר לענות על זה אמרתי בכמה צורות, אני אני אכנס רק לפן אחד כי הוא החשוב לי לענייננו כאן. בעצם אם אני אנסח את השאלה בצורה אחרת אז אני אומר כך. אם אני מצפה שזה יקרה לי מעצמו על ידי הקדוש ברוך הוא יחזיר אותי או הנסיבות או הסביבה, לא יודע, מישהו יעשה לי משהו, זה כמובן לא נקרא לעשות תשובה. מישהו אחר מתכנת אותי אחרת. תשובה אני צריך לעשות. אבל אני לא יכול לעשות תשובה כמו שאמרתי קודם. הרי אתם רואים אני אתן דוגמה, דוגמה שתמיד עולה לי בהקשר הזה. תן דוגמה. נגיד תחשבו על כן הפיזיקאים כשדנים… בוא נחשוב על חמור נקודתי ונראה מה קורה איתו. ואז נגדל לו זנב ורגליים ונפח ונראה לאט לאט איך עובד חמור אמיתי. אז בואו ניקח חמור נקודתי במשל. ניקח בן אדם שיש לו בעולמו אך ורק ערך אחד. זהו, ואין בלתו. אדם היפותטי. מה הערך הזה? מקסימום שכר, מינימום עונש. זהו. עכשיו האיש הזה הוא צדיק יסוד עולם, כל יום מתפלל בנץ ואומר את כל הקורבנות לפני כן. הוא מקפיד על כל סעיף של המשנה ברורה ולחשוש לכל שיטת ראשונים ואחרונים, לא זז מילימטר מההלכה. ומעבר להלכה ומידות חסידות, הכל הכל. למה? כי הוא רוצה מקסימום שכר ומינימום עונש. בגלל זה הוא עושה את זה. אוקיי? עכשיו נגיד שזה אני. אוקיי? עכשיו בא מישהו ורוצה לשכנע אותי להפוך לעובד השם לשמה, לא בשביל השכר והעונש. עובד השם לשמה. מה הוא אמור, איזה טיעונים הוא יכול להציג בפניי כדי לשכנע אותי לעבוד לשמה? אז אם תחשבו חצי דקה, תראו מיד שאין טיעונים כאלה. הוא לא יכול לעשות כלום. לכל היותר מה שהוא יכול לעשות זה שאם אני אעבוד לשמה אני אקבל יותר שכר. זה מה שהוא יכול להגיד לי, נכון? ואז הוא לוקח אותי עם השאיפה שלי למקסימום שכר וכאילו יכול לדרבן אותי לעבוד לשמה, אבל כמובן זה לא יצליח, כי זאת עדיין עבודה לא לשמה. אני עושה את זה בשביל השכר. אי אפשר. עכשיו מה, מה שורש הקושי? למה הוא לא מצליח? הוא לא מצליח בגלל שכשוא רוצה לשכנע אותי, הוא צריך לשכנע אותי לפי ההנחות המקובלות עליי, לא לפי ההנחות המקובלות עליו. נכון? אבל לפי ההנחות המקובלות עליי לי יש רק הנחה אחת: מקסימום שכר, מינימום עונש. זהו. דבר איתי בשפה הזאת, לא מכיר שום דבר אחר. אין לו דרך לחדור אותי. מה שהוא יכול לעשות זה אחת משתיים: או להשתיל בתוכי עיקרון אחר או עיקרון נוסף, להחליף לי את מערכת הערכים שלי. אבל אז כמובן מי שעשה את התשובה זה הוא, לא אני. הוא השתיל בי את העניין הזה, אני לא עשיתי תשובה פה, הוא פשוט תכנת אותי מחדש אם הוא הצליח לעשות את זה, אז לא על זה מדובר. מה הוא כן יכול לעשות? לשכנע אותי לשיטתי. אבל אם הוא יצליח לשכנע אותי שאני צריך לעבוד לשמה, פירוש הדבר שכבר מראש חשבתי שצריך לעבוד לשמה ולכן אני עכשיו משנה תפיסתי מעובד לא לשמה לעובד לשמה. אז אני לא משנה תפיסתי כי אני כבר שואף מראש להיות עובד לשמה, אז מראש אני מאמין בעבודה לשמה, אז אין צורך לשנות, אין את מה לשנות, כבר השתנה. לכן ממה נפשך, או שמישהו מבחוץ עושה את זה ואז זה חסר ערך, או שנדרש ממני עצמי לעשות את זה וזה בלתי אפשרי. בלתי אפשרי מושגית, לא שזה קשה ולכן הבן אדם לא עומד בזה, זה בלתי אפשרי מושגית. אי אפשר להגיד לבן אדם "אתה חייב לשנות את סט הערכים שלך". מה זאת אומרת? אבל אלה הערכים שאני מאמין בהם, מה פירוש שאני אשנה את סט הערכים שלי לסט אחר שבו אני לא מאמין? או לסט אחר שבו אני כן מאמין, אז אני לא צריך לשנות, אני כבר מאמין בו. מה פירוש שאני צריך… כן, לשון אחר: כשאני משנה את סט הערכים שלי, אז המְשנֶה כבר מאמין בסט החדש, בגלל זה הוא עושה את זה, נכון? אבל המִשְתנֶה מחזיק בסט הישן, כי אחרת אין את מה לשנות. אבל אם אני זה שמשנה את הערכים של עצמי, אז המְשנֶה והמִשְתנֶה שניהם זה אני. אז באיזה סט ערכים אני מחזיק? תבינו, אנחנו מגיעים פה לדברים שהם סתם מילים, זה לא אומר כלום. הדרך היחידה שאני מצליח לחשוב על העניין הזה, ועוד פעם, אפשר להציג את זה בצורות אחרות, אבל נדמה לי שהן איכשהו מתחברות לתמונה אחת. פעם דיברתי על זה וגם כתבתי את זה באתר שזה כנראה השאלה אם אני בוחר לבחור, קודם מישהו הזכיר "אני רוצה לרצות". אני חושב ששם יכול להיות שיש איזשהו פתח, אבל לא אכנס לזה כאן. אני אציג את זה מזווית אחרת. בעצם השאלה שלי זה האם הקדוש ברוך הוא יעשה עבורי את התשובה או האם אני אעשה אותה בעצמי. זה נדמה לי שזה פשר הגמרא בעבודה זרה שם בדף י"ז על רבי אלעזר בן דורדיא. כן, שהוא לא הניח עבירה בעולם שהוא לא עשה, ואז הציצית טפחה לו על פניו או הפיחה יצאה לו, כן, יש שמה גרסאות שונות לסיפור הזה. והוא התחיל לפנות לשמיים: הרים בקשו רחמים עליי, שמיים בקשו רחמים עליי, כוכבים, שמש, ירח בקשו רחמים עליי. אף אחד… בסוף הוא אומר: אין הדבר תלוי אלא בי. בכה בכה בכה עד שיצאה נשמתו. מה פשר הפנייה הזאת לכל גרמי השמיים וה… והכוכבים וההרים והגבעות. זאת אותה תחושה שתיארתי קודם, שמה פירוש שאני אמור לשנות את עצמי? מישהו מבחוץ חייב לעשות לי את זה. בן אדם לא יכול לשנות את עצמו. זה פשוט לא קיים מושגית, לא שזה קשה, אין דבר כזה. אז הוא חיפש מישהו מבחוץ, זה כמובן משל, הוא לא חשב שההרים יכולים לעשות משהו, אלא זו אגדה שבאה לספר לנו, להעביר לנו את התחושה הזאת שתיארתי קודם, שאדם לא יכול לשנות את עצמו. מישהו מבחוץ, "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". מישהו צריך לעשות בי את השינוי הזה. כן, כמו הברון מינכהאוזן שנפל לבור ולא יכול היה לעלות, אז הוא רץ מהר הביתה להביא סולם כדי שהוא יצליח לעלות מן הבור. זה אותו דבר. זאת בדיוק הדרישה מבן אדם לעשות תשובה: הדרישה היא לרוץ הביתה להביא סולם כדי שתצליח לצאת מהבור. זה אותו דבר בדיוק, רק שאצל מינכהאוזן כולם צוחקים ובתשובה כולם ממשיכים לדבר עליה כאילו שהכל בסדר וזה מוגדר היטב. צורת ההצגה הזאת, שאומרת ה"ממה נפשך", שאו שמישהו מבחוץ עושה לי את זה ואז זה חסר ערך כי לא אני עשיתי את התשובה אלא מישהו עשה עליי את זה, או שאני עצמי נדרש לעשות את זה אבל זה בלתי אפשרי, לוגית בלתי אפשרי. אז אי אפשר לעשות תשובה. אולי, ואמרתי אני מתלבט מאוד בניסוחים האלה, אבל אולי אפשר למצוא פתח לפלונטר הזה אם אני שם לב שהניסוח הזה של הקושי מניח איזושהי עמידה דיכוטומית שלי מול הקדוש ברוך הוא. ואז השאלה או שהוא עושה את זה או שאני עושה את זה, וממה נפשך זה לא עובד. אם הוא עושה את זה זה חסר ערך, אם אני עושה את זה אז זה בלתי אפשרי. אז זה בעצם מה שיוצר את הבעיה. עכשיו, כדי לפתור בעיה בדרך כלל צריך לוותר על אחת מהנחות שיצרו אותה. אולי צריך לוותר על זה, אולי צריך לוותר על הדיכוטומיה הזאת שישנה, האם הקדוש ברוך הוא שם ואני פה, או האם אני זה הוא או לא אני זה הוא. יש אולי איזשהו סוג של חיבור שהוא לא זהות, אבל גם לא נפרדות מוחלטת. לשבור את הדיכוטומיה הזאת שביני לבינו. אז אני לא מזהה את שנינו לגמרי, אני לא אומר שאני זה הוא והצמצום, חזרתי לצמצום, והצמצום לא כפשוטו. אבל אני כן אומר שמצד שני גם הצמצום כפשוטו לא משאיר את הקדוש ברוך הוא לגמרי מולי ואני בכלל יצור בלתי תלוי לחלוטין. זה מה שנקרא "רשימו". כן, בקבלה מדברים על איזשהו אור שאחרי ההסתלקות חזר חזרה, איזה רושם מהאור המקורי חזר חזרה לתוך החלל הפנוי. כי יש משהו מהאלוקות שנשאר עדיין גם בתוך העצמים שנבראו בחלל הפנוי. זה לא הבחנה דיכוטומית כל כך חדה בינינו לבינו. יש משהו בעשיית התשובה שכנראה הקדוש ברוך הוא נוטל חלק ועושה את זה איכשהו יחד איתי. זה לא הוא לחוד כי אז זה חסר ערך, וזה לא אני לחוד כי זה בלתי אפשרי. אלא יש איזשהו חיבור רציף ביני לבינו ובאיזשהו מקום, לא יודע, אני באמת משתמש פה במושגים שאני לא יודע להגדיר אותם עד הסוף, אבל אני אומר שזה לפחות הדרך הלוגית שמצטיירת כאפשרות לפתור את הפלונטר הלוגי הזה. אם אני מוותר על הדיכוטומיה הזאת שביני לבינו. זהו, זה תארים שליליים. אני יודע מה לא להגיד, אני לא יודע איך לתאר את זה באופן פוזיטיבי. אוקיי? אם אני מוותר על הדיכוטומיה הזאת, יכול להיות שהבעיה באמת נעלמת. אגב, שימו לב שבאבינו מלכנו שאומרים בעשרת ימי תשובה ובתעניות ציבור, אז יש כל מיני בקשות שלנו מהקדוש ברוך הוא. אחת הבקשות מהקדוש ברוך הוא היא מאוד מוזרה: "אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך". אז אפשר היה להסביר את זה: קבל את התשובה שאנחנו עושים, זאת אומרת, תעשה לנו רהביליטציה, תתייחס אלינו מחדש כבני אדם נקיים אחרי שעשינו תשובה. אבל "החזירנו בתשובה שלמה לפניך" בפשטות נדמה לי שזה לא זה. זה "תעזור לנו לעשות תשובה", לא ש"תקבל את תשובתנו". תעזור לנו לעשות תשובה. מה פירוש? מה, למה שהוא יעזור לך? אתה צריך לעשות תשובה. אם הוא יעשה את זה, זה חסר ערך. הנקודה היא שאתה צריך לעשות את זה איתי, כמו רבי אלעזר בן דורדיא, כי אם אתה תעשה את זה, זה באמת חסר ערך, אבל אני לבד ברמה הלוגית לא יכול לעשות את זה. משהו בחיבור ביני לבין הקדוש ברוך הוא נדרש כדי שהעסק הזה בכלל יוכל להיות מוגדר ברמה הלוגית, ואולי אפילו אפשרי, לא רק מוגדר. זהו, אני לא יודע להגיד יותר מזה, רק אני רוצה לחזור לנקודה שבה סיימתי את התיאור של הצמצום, כי הדיון הזה על… כי הדיון הזה על חולשת הרצון בא להשלים אותה. ומה שרציתי לומר בעצם זה שהיחס בין שלושה ממדים לשני ממדים הוא לא סימטרי. זה לא סתם שני יצורים שלא מדברים אחד עם השני, ששקופים אחד לשני. יש משהו בשלושה ממדים שמכיל באיזשהו מובן את השני ממדים, וההיפך לא נכון. זאת אומרת, שני ממדים ושלושה ממדים, יש פה יותר ופחות, יש פה היררכיה. זה לא שזה יצורים מסוגים שונים, אבל זה לא אחד יותר ואחד פחות, פשוט סוגים שונים שלא מדברים אחד עם השני, לא רואים אחד את השני, לא מתנגשים אחד עם השני, שקופים אחד לשני. לא. יש פה איזושהי היררכיה. השלושה ממדים באיזשהו מובן מכיל את השניים. ולכן יכול להיות שכשאני אומר מלא כל הארץ כבודו, כמו שאמרתי קודם, בעצם זה אומר שהקדוש ברוך הוא כן נמצא באיזשהו מקום, לא באיזשהו מקום אלא בכל מקום באיזשהו מובן. זה לא אומר שהמציאות כולה זה רק הקדוש ברוך הוא ולא קרה כלום. להגיד את זה זה נונסנס. אבל זה כן אומר שבממדים הנמוכים שאנחנו נמצאים בהם, לא בממדים שבו לא קרה כלום כי לא ננגס שום חלק שום נפח מתוך הממד הגבוה, אבל מה קרה בממד שלי? נוצר עולם תלת ממדי. זה החלל הפנוי, אוקיי? חלל כפשוטו, תלת ממדי. ובתוך החלל הזה קיימים יצורים שלא תופסים נפח במציאות הארבע ממדית, אבל המציאות הארבע ממדית יש לה רשימו, יש לה אור שהיא שולחת לתוך החלל הפנוי. כי בעצם המציאות השלוש ממדית היא כן באיזשהו מובן חלק מהמציאות הארבע ממדית. המציאות הארבע ממדית כן נוכחת בתוך התלת ממדי. יש איזשהו דומיננטיות או איזשהו עדיפות לארבעה ממדים על פני השלושה, זה לא יחס סימטרי. ואולי במובן הזה אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. נמצא בכל מקום אין פירושו שאנחנו יצורים בדיוניים או אשלייתיים. אנחנו נמצאים. אבל מי שמוגדר כ"אני", זה כנראה יש פה איזשהו עירוב, שיתוף, לא יודע איך לקרוא לזה, שיתוף זה מילה טעונה, עם האלוקות. ורק בגלל זה אני מצליח לבחור ולעשות תשובה ואת כל הדברים המוזרים האלה שבדרך כלל אנחנו לא יודעים להסביר אותם ולתאר אותם כי הם באמת לא שייכים לגמרי רק לעולם שלנו. מעורב פה משהו מאיזשהו עולם גבוה יותר, כי בלי זה זה לא היה יכול לקרות. תחשבו על זה עוד פעם בתור המשל של הממדים. יש ספר שתורגם לעברית נקרא שטוחלנדיה, זה Flatland. ושמה, זה ספר מרתק, זה מישהו שכותב ספר על יצורים דו ממדיים שחיים בעולם דו ממדי. עכשיו מה שיפה זה שאנחנו, הקוראים, יצורים תלת ממדיים. אז אנחנו מנסים להיכנס לעולמם של היצורים הדו ממדיים ומנסים להבין איך הם מסתכלים עלינו. עכשיו תחשבו, אנחנו הרי יצורים תלת ממדיים. אז ביצורים על דף דו ממדי תעבירו קו. הקו הוא מהווה גבול, אין דרך לחצות אותו, נכון? יצור דו ממדי לא יכול לחצות את הקו. אין דרך לעקוף, הקו הזה לא מאפשר מעבר, אין לו דרך לעקוף, כי בשביל לעקוף אתה צריך לצלוח אתה צריך לטפס בממד השלישי, לעלות בציר Z, כדי לעקוף את הקו הזה באיזשהי צורה. נכון? עכשיו בעולם דו ממדי אין דרך לעקוף את זה. נכון? קו חד ממדי חוצה את היריעה הדו ממדית לשני חלקים. משפט ערך הביניים, שאי אפשר לעבור מצד אחד לצד שני בלי לחצות את הקו. אוקיי? עכשיו תחשבו על זה שבא פתאום יצור תלת ממדי, לוקח את היצור הדו ממדי, מעלים אותו, מכניס אותו לעולם התלת ממדי שלו ומחזיר אותו חזרה לצד השני. היצור הדו ממדי לא יצליח להסביר לעצמו איך הוא עבר. כי הוא לא יודע מה זה תלת ממד, הוא לא מבין. הוא ישן כנראה באותו רגע, הוא לא תפס מה קורה לו. אוקיי? הוא לא יצליח להסביר לעצמו בשום צורה איך הוא הצליח לעבור את הקו הזה בלי, הוא שבר את משפט ערך הביניים. הוא עבר מצד אחד לצד שני בלי לחצות את הקו. לא נגע בקו. אני כיצור תלת ממדי יכול להתערב לו בעולם שלו ולעשות לו דברים שמבחינתו נראים כמו ניסים. זה המשמעות של לעשות תשובה וזה המשמעות של לבחור. בהסתכלות הטבעית שלנו לבחור זה נס. זה נס. אין דרך להסביר את זה באופן טבעי. כל ההסתבכויות של אנשים סביב הרצון החופשי והבחירה החופשית זה בגלל שמנסים להסביר את המושג הזה רצון חופשי במונחים של פיזיקה, של חוקי הטבע שאנחנו מכירים. אין דרך להסביר את זה במונחי חוקי הטבע. כי זאת חריגה מחוקי הטבע. אז איך זה בכל זאת קורה? משהו שמעבר לטבע מתערב. מתערב פה ועוזר לי לעשות את הפעולות הניסיות האלה, מעביר אותי מצד אחד לצד שני בלי שאני אחצה את הקו. זה במובן הזה משל המימדים מאוד עוזר להבין את היחס בין הקדוש ברוך הוא לבין העולם. וזה בעצם המטרה של הסדרה הזאת, כן? הצמצום זה רק נקודת המוצא לדיון בדבר היחס בין הקדוש ברוך הוא לבין העולם. והמעורבות של איזשהו יצור ממימד גבוה יותר יכולה להשרות דברים שלא מובנים במימד הנמוך יותר. אוקיי? לכן זה לא נכון שזה יצורים שלא מדברים אחד עם השני ששקופים אחד לשני. זה לא רק זה. יש משהו בתלת מימד או במימד הגבוה יותר שכן יש לו כוח לשלוט ולנכוח, כן, להיות נמצא במימד הנמוך יותר. וזה נדמה לי ההסבר היחיד שאני מצליח להסביר לעצמי באופן שיש לו משמעות את מושג הצמצום בלי לוותר על אף אחד משני הצדדים של המתח שממנו יצאנו. אני אסיים רק במשפט אחד שהוא יהיה הפתיח לשלבים הבאים. כמו שאמרתי קודם, בסוף בסוף כל הוויכוחים התיאולוגיים האלה באים לידי ביטוי בצורה פרקטית: איך אני מסתכל על העולם, איך אני עובד את השם, מה תפקידי פה בעולם? ויש פה תפיסות שונות, תפיסה חסידית ותפיסה מתנגדית, יש להם ביטויים שונים, יש להם תפיסות שונות. הביטוי זה מבואות המטונפים, אבל זה רק ביטוי. בסוף בסוף יש פה עבודת השם מסוג שונה. והשאלה, שתי שאלות בעצם, מה שתי התפיסות האלה ואיך זה קשור לתפיסות השונות של הצמצום. כי אם בסוף אני הולך עם עקרון החסד כמו שאמרתי ואני משאיר את שני הצדדים, אני לא רוצה להציג אותם כמי שאומר נונסנס. אז לפי עקרון החסד אני צריך להציע את ההסבר המיטבי לכל מה ששני הצדדים אומרים. אבל ההסבר המיטבי למושג הצמצום רק יכול להיות אחד. ואז זה בעצם אומר ששני הצדדים אומרים אותו דבר. הם אומרים אותו דבר, אבל הם שמים דגש על משהו שונה. הצד החסידי שם את הדגש על זה שלא קרה כלום, והצד של המתנגדים שם את הדגש על זה שכן קרה משהו. למרות שהאמת עצמה זה איזשהו שילוב, זה לא דיכוטומי שתי האפשרויות האלה, זה איזשהו שילוב בין שני הדברים האלה כמו שתיארתי קודם. אבל יש הבדל בדגשים. וההבדל בדגשים הוא לכאורה בכלל לא הבדל תיאולוגי, כי בתיאולוגיה אם אני צודק אז כולם מסכימים לתמונה שתיארתי עכשיו. אבל הדגשים תפקידם להגיד לי: אוקיי, עכשיו בוא נראה מה מוטל עליך. איך אתה תופס את העולם, איך אתה מתנהג בעולם, איך אתה רואה את ההשגחה, איך אתה רואה את הבחירה, איך אתה רואה את ההסתגרות בתיבות נח ליטאיות מול התפיסה החסידית שאומרת שצריך להתפשט בכל המרחבים של העולם, גם בממבואות המטונפים. כל הדברים האלה זה הבדלים מאוד גדולים בעבודת השם ובתפיסת העולם והם מתחילים, השורש שלהם מתחיל מתפיסות שונות של הצמצום שכמו שאמרתי קודם זה לא בכלל תפיסות שונות. זה רק השאלה היא על מה צריך לשים דגש מתוך התפיסה האפשרית היחידה שיש, נדמה לי שרק תפיסה אחת אפשרית פה. אוקיי, אז בעצם מכאן ואילך אחרי שאני עוד אעסוק עוד טיפה בתפר הזה אנחנו עוברים בעצם לשאלות העוזבים את הצמצום והקבלה וכל הדברים האלה ועוברים לשאלות של השגחה, של הקדוש ברוך הוא, של מעורבותו בעולם, שאלת הרוע והטוב, כל הדברים האלה שנוגעים לקדוש ברוך הוא ולעולם, אבל זה הכל הכל מתחיל מהוויכוח הזה על הצמצום או מהדגשים השונים שאנחנו שמים בתמונה של הצמצום. אוקיי, אני אעצור כאן. יש הערות או שאלות? אז אפשר עכשיו.
[Speaker B] כן, שאלה אם אפשר? אז בעצם הזכרתם את זה וגם חזרתם לזה בסוף שבאמת יכול להיות שאותו הסבר הוא מתאים לשתי התפיסות. אני רגע באופן אישי חושב שלגמרי כן, כלומר אני מכיר את התפיסה החסידית לגמרי לא כטענת אשליה, אולי יש כמה אני לא מתיימר להגיד בכולם.
[הרב מיכאל אברהם] ברור שיש כמה, זאת הכללה גסה בכל מקרה להגיד תפיסה חסידית, יש הרבה.
[Speaker B] אוקיי, אז זהו, אני… ובאמת ציינתם שאם יש איזשהו הבדל בכל זאת אז צפוי להיות מפתח, עכשיו המפתח הוא ברור, ציינתם אותו בסוף, בסוף השקפת עולם ובגישה הפרקטית יש כמובן הבדלים, הם גם ידועים. אבל אני לא כל כך מצליח להבין איך האומנם ההבדלים האלה באמת משליכים על זה שכבר בתפיסת השורש יש הבדל, אני לא כל כך מצליח להבין.
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז זה אמרתי, זה הנושא שלנו, זה הנושא שלנו להבא. אני כאן רק שמתי את ההצהרה. אגב ההצהרה שיש קשר מופיעה גם בספרות החסידית וגם בספרות הליטאית, זה לא המצאה שלי. רק צריך להבין מה זה אומר.
[Speaker B] לא, לא עצם הקשר הוא השאלה. האומנם יש הבדל בתפיסות, כלומר נשמע שדווקא אותו הסבר שהרב נתן לנוסחים של רב חיים, ששוב, רגע, באופן אישי מאוד מסתדרים גם עם הביאורים וההסברים גם על התניא וכולי. אני חושב שגם הרב שטיינזלץ אומר שלפחות שוב לדעתו אין הבדל מהותי בסוף בין, ששניהם מתארים את אותו הדבר בכלים שונים. אני לא כל כך הצלחתי להבין איך כאילו עושים את ההיטל הזה לאחור שמסיק מההבדלים בתפיסות שיש, אכן יש הבדל בתפיסת השורש. אז אתה כן שואל את שאלת הקשר.
[הרב מיכאל אברהם] אז אתה כן שואל את שאלת הקשר. הקשר. איך ההבדל התיאולוגי…
[Speaker B] לא, אני מבין למה צריך להיות קשר.
[הרב מיכאל אברהם] זאת שאלת הקשר.
[Speaker B] למה זה לא פשוט אולי פרשנויות? כל אחד, שניים יכולים לצאת מאותה נקודה וכל אחד לוקח את זה לכיוון קצת שונה. אז זה לא מוכרח שהם יצאו משתי נקודות שונות.
[הרב מיכאל אברהם] זה פחות או יותר מה שאמרתי עכשיו במשפטים האחרונים שלי. שבעצם בתמונה האמיתית אם אני צודק הם בעצם תופסים אותו הדבר. כל השאלה זה רק על מה אתה שם את הדגש. והדגש הוא לא שיש לך תפיסה שונה, אלא שההשלכה שאתה עושה מהתפיסה האחת והמשותפת היא שונה ומקרינה למציאות הפרקטית באופן שונה. אבל זה באמת מוזר. זה באמת מוזר שיש פה תמונה אחת שממנה, אותה תמונה, שאיכשהו אבל כולם תולים בתמונה את השורש להבדלים הפרקטיים. למרות ששני הצדדים מחזיקים באותה, אם שני הצדדים מחזיקים באותה תמונה. עקרון החסד אומר שכן. הטקסטים לא אומרים את זה.
[Speaker B] הייתי אומר המשקלים שכל אחד נותן למרכיבים שונים בתמונה, זאת אומרת…
[הרב מיכאל אברהם] על זה אני אדבר. זה השאלות. אני אדבר על זה בקצרה אבל בפעם הבאה. עוד מישהו? תודה רבה. שלום.