מהותה של מצוות תשובה

[Speaker A] אנחנו נתחיל את השיעור, רק כדי לתת לכם קצת קונטקסט, הנה הרב מיכאל אברהם, הוא מייצג דמות די ייחודית של אסוציאציה בין חול לקודש. הוא למד בכולל חזון איש, הוא למד בכולל פוניבז' ובאותו זמן הוא עשה דוקטורט בפיזיקה. הוא כתב כעשרים ספרים, יש בפילוסופיה, יש במחשבה, יש בהלכה, יש בש"ס, יש כל מה שצריך. והנה הוא עושה לנו את הכבוד להיות פה הערב כדי לתת שיעור קצר בענייני תשובה. בסדר? אז הרב אפשר להתחיל, כבוד.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, טוב נדבר קצת על ענייני תשובה. תרגישו, עוד פעם אני מקווה שעברית זה בסדר מבחינתכם, אבל אתם מוזמנים לעצור אותי כשמשהו לא ברור או אם אתם רוצים לשאול, להעיר, להתווכח, אז תרגישו חופשי. בסדר? אני אתחיל אולי מהשאלה האם יש מצווה לעשות תשובה. בפסוקים כתוב ושבת עד ה' אלוהיך. לכאורה הפסוק בעצם מצווה אותנו לעשות תשובה. וכך באמת מבין הרמב"ן. הרמב"ן מבין שיש מצווה לעשות תשובה. במשך חכמה, כן זה המאיר שמחה אור שמח על הרמב"ם, אז הספר שלו על התורה נקרא משך חכמה. ואני אשתף את הספר, זה מתוך פרויקט השו"ת, לא משנה, אבל זה הספר שבו מדובר. אז הוא אומר ככה: ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני כל הדברים האלה וכולי. ונתבונן דשם תשובה כפי מה שמורה שמה, איך נחשבת למצווה שישוב מכסלו ולא יחטא עוד. הלא בלא המצווה מצווה ועומד לבלי לעבור על מצוות השם יתברך. הרי אם נגיד שלא היו מצווים אותי לעשות תשובה, עדיין אני צריך לעזוב את החטא ולא לחזור יותר לחטוא. וכי בשביל שעבר ושנה בה הותרה לו סלקא דעתך? האם זה שבן אדם עשה חטא ואולי חזר על זה אפילו עוד פעם, אז בגלל זה זה נעשה לו היתר שצריך לייסד עוד מצווה כדי שבן אדם כבר לא יחטא יותר? הוא לא אמור לחטוא כי התורה עצמה אומרת שהדבר הזה הוא חטא. נגיד בן אדם אכל חזיר, אוקיי, אז התורה אומרת שאסור לאכול חזיר. זאת אומרת אכילת חזיר זה חטא. עכשיו מה אומרת לי מצוות התשובה? אם אכלת חזיר תפסיק לאכול חזיר ומכאן ואילך אל תחזור לחטא הזה, אל תעשה את זה עוד פעם. נו, מצוות האיסור לאכול חזיר היא בעצמה אומרת את זה. היא אומרת לי אל תאכל ותפסיק לאכול ואל תאכל את זה הלאה. למה צריך עוד מצווה מיוחדת שאומרת לי לא לאכול חזיר? יש כבר מצווה שאומרת את זה. וכך לגבי כל שאר המצוות, למה צריך בכלל מצווה לעשות תשובה? אז הוא מניח שיש מצווה? לכאורה כתוב בתורה שיש, אבל הוא אומר איזה היגיון יש בדבר הזה. והנה, הנה האזהרה הראשונה המונעתו בחטאו טרם שחטא, היא מונעתו מחטאו גם אחרי שחטא. זאת אומרת שאומרים לך לא לאכול חזיר, אז האזהרה היא לפני שאכלת, מזהירים אותך לא לאכול, אבל מאותה אזהרה עצמה גם אם כן אכלת, עדיין כמובן אתה מצווה לא לאכול. אז למה צריך את מצוות תשובה?

[Speaker C] שלום הרב, קוראים לי אוריאל, רציתי לשאול שאלה דווקא על העניין הזה של מצווה. על פניו, רק כדי שאני אבין, אם זאת מצוות עשה יש כלל שמצוות עשה דוחה לא תעשה, ועל פניו האם יוצא מתוך זה שעדיף שאדם יחטא כדי שיהיה לו הזדמנות לעשות תשובה?

[הרב מיכאל אברהם] זה עוברת ה… קודם כל, על זה אומרת הגמרא, אומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ובחסידות מפרשים את הדבר הזה, שבן אדם שאומר אחטא ואשוב, הוא לא עושה את זה בשביל לעשות חיים, אלא הוא עושה את זה בגלל שכתוב שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. זאת אומרת, בעל תשובה המעלה שלו היא יותר מצדיק גמור. עכשיו, מי שלא יחטא אף פעם, אז הוא לכל היותר יהיה צדיק גמור. אם אתה רוצה להיות עם מעלה יותר גבוהה של בעל תשובה, אז אתה רוצה לחטוא ולשוב. אז אתה חוטא בעצם בשביל לעשות תשובה. אז על זה אומרת הגמרא, אומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לא תצליח לעשות את זה, לא תהיה לך סיעתא דשמיא, לא תצליח לעשות את הדבר הזה. אבל האמת היא, שמעבר למה שהתורה אומרת שאני לא אצליח, עקרונית משתמע שזה באמת בסדר. זאת אומרת, אם אני אומר אחטא ואשוב ואני אצליח, לו הייתי מצליח, כן? אם התורה לא הייתה אומרת לי אני לא אתן לך להצליח, אז היה משתמע שזה כן, זה באמת עובד. אני יכול לחטוא ולשוב, לחטוא ולשוב, והכל יהיה בסדר. יותר מזה, אני אפילו אהיה צדיק יותר גדול מאשר הצדיק הגמור כי אני אהיה בעל תשובה, שזה מדרגה יותר גבוהה מאשר צדיק גמור. אפשר אולי אפילו בהקשר הזה לדבר על הגמרא במסכת יומא. הגמרא אומרת שמה שמצוות התשובה הופכת זדונות לזכויות. מה שעשיתי חטאים בזדון, זה הופך לי לזכויות, כן, למצוות. ובמקום אחר כתוב שהתשובה הופכת את הזדונות לשגגות. מה שעשיתי בזדון זה נחשב כאילו ששגגתי. אומרת הגמרא, תשובה מיראה הופכת את הזדונות לשגגות. תשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות. אז אם אנחנו מדברים על תשובה מאהבה, אז כל חטא שאותו עשיתי, לא רק שהוא נמחק, לא רק שהוא הופך להיות שגגה, אלא הוא הופך להיות זכות, הוא הופך להיות מצווה. זה ביטוי לעניין הזה שבעל תשובה בעצם נהיה יותר טוב מאשר הצדיק הגמור שלא חטא אף פעם, כי אפילו הזדונות שלו הפכו לזכויות. אוקיי? אז לכאורה מהגמרא הזאת עולה שלחטוא ולשוב זה באמת עובד. זה באמת עקרונית זה היה יכול לעבוד, רק מה? רק הגמרא אומרת לא יתנו לך לעשות את זה, לא תצליח. לכן אל תלך בדרך הזאת כי לא תצליח.

[Speaker C] אבל לפי ההלכה, אם אני יש לי הלכה, אני מסתכל על החיוב של מצוות עשה לעשות תשובה, ולפי המשך חכמה שהרב הביא, התשובה היא רק על חטא, אז מצוות עשה דוחה לא תעשה, ולכן בתור איש הלכה אני קודם כל צריך לעשות איזה חטא קטן שהוא לא חטא גדול, למשל לא יודע, לא לעשר או משהו כלשהו, כדי שתהיה לי האפשרות לבוא ולעשות תשובה כדי לקיים את השולחן ערוך מדין זה שמצוות עשה דוחה לא תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אז פה יש זה המשפט הבא שלי, פה יש כמה טעויות.

[Speaker D] זה דומה ללאו הניתק לעשה, הפוך. שומע? זה דומה ללאו הניתק לעשה, לומר צריך לעשות חטא.

[הרב מיכאל אברהם] לאו הניתק לעשה. אולי זה דומה ללאו הניתק לעשה יותר, זה נכון. כי עשה דוחה לא תעשה לא שייך בהקשר הזה, זה לא בעידנא.

[Speaker A] כן, זה בבת אחת עשה דוחה לא תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] עשה דוחה לא תעשה זה כאשר העשה והלא תעשה נעשים באותו רגע. אז למשל, אני צריך לאכול מצה ויש לי רק מצה של טבל, אין לי מצה של חולין או של חדש, לא משנה, אין לי מצה שאני יכול לאכול, אז עשה דוחה לא תעשה, העשה של מצוות אכילת מצה דוחה את האיסור. למה? כי כשאני עושה את מצוות העשה של אכילת מצה באותו רגע אני עובר על הלאו. אבל אם עברתי את הלאו קודם בשביל לעשות את העשה, לזה אין היתר. כי העשה פה עוד לא קיים כדי לדחות את הלאו. העשה מגיע רק אחר כך. הרמב"ם מדבר נדמה לי בשורש השישי, נדמה לי הרמב"ם מדבר שמה על לאו שקדמו עשה, לאו הניתק לעשה. פה זה כבר תלוי לאיזה מהצמדים האלה הדבר הזה שייך. לכאורה באמת זה לאו הניתק לעשה, אבל אם זה באמת היה לאו הניתק לעשה היה יוצא שאי אפשר ללקות על שום לאו שאנחנו עושים. שהרי על לאו שניתק לעשה לא לוקים. עכשיו, אם כל לאו אפשר לתקן במצוות תשובה, אז אומר שאין מה ללקות על שום לאו כי כל הלאווים ניתקים לעשה. לכן זה גם לא ניתק לעשה. אם אין פה עשה בכלל, אז אין שאלה למה זה לא ניתק לעשה, אבל זה עוד נראה עוד מעט. בכל אופן, זה נקודה ראשונה. נקודה שנייה מה שאמרת זה ש… גם אם יש מצווה לעשות תשובה, זה עוד לא אומר שזאת מצווה חיובית. אתה מניח שאם יש מצוות עשה, אז אני חייב לחטוא כדי שיהיה לי אפשרות לקיים את מצוות התשובה. אבל יש מצוות שאותן אני לא חייב לעשות. למשל, יש מצווה של והשיב את הגזילה אשר גזל. מצוות עשה, שם זה לאו הניתק לעשה, נכון? גזילה, זה לאו שניתק לעשה, אני מתקן. ניתק זה מלשון מתוקן, כן, מתוקן על ידי העשה. אז מה זה גזילה? אם אני יכול לתקן את זה על ידי זה שאני מחזיר את הגזילה, משיב את הגזילה. האם יש עניין לגזול כדי לקיים את העשה של והשיב את הגזילה? וודאי שלא, נכון?

[Speaker C] לכן ברור שיש

[הרב מיכאל אברהם] מצוות מסוימות שאני חייב לעשות אותן אם נקלעתי לתוך סיטואציה מסוימת. אם אני מגיע לתוך סיטואציה מסוימת אני חייב לעשות מצווה. אבל זה לא אומר שאני חייב להיכנס לתוך הסיטואציה כדי שאני אצליח לעשות את המצווה. אם אני לא נמצא בסיטואציה הזאת, אז אין עלי מצווה. במקרה הזה, אם לא חטאתי, אין בעיה, אין עלי מצווה לעשות תשובה. אין עניין לחטוא כדי שאני אצליח לעשות את מצוות התשובה. אפילו דברים אגב שהם לא קשורים לחטא, הרי הגמרא אומרת, כן, אני רק מפליג ככה לכל מיני כיוונים, הגמרא אומרת שאם מישהו לא שם בגד של ארבע כנפות כדי להיפטר ממצוות ציצית, הרי רק בגד של ארבע כנפות חייב בציצית. אז הגמרא אומרת שבעידנא דריתחא מענישים על זה. כן, יש שם אמורא שפגש את אליהו הנביא, והוא אמר לו שבעידנא דריתחא מענישים על זה. בסדר? שבגלל שאתה לא שמת את הבגד רק כדי שלא תתחייב במצוות ציצית, אז מענישים על זה. עכשיו, התוספות מעיר שזה הכל במקום שבו הדרך הנורמלית זה ללבוש בגד של ארבע כנפות. אז אם אתה לא לובש, זה כנראה בשביל להתחמק ממצוות ציצית. אבל למשל כמו אצלנו, הבגדים שלנו הרגילים הם לא בגדים של ארבע כנפות. אנחנו רגילים ללבוש בגד של ארבע כנפות רק כדי להתחייב בציצית. על זה אומר תוספות שלא עונשים בעידנא דריתחא. זאת אומרת, אם אני לא לובש בגד של ארבע כנפות סתם, לא כדי להתחמק מהמצווה, אלא כי זה לא הבגדים שלובשים פה, אז זה אין שום בעיה ואני לא חייב, ולכן מה שמחמירים היום ללבוש בגד של ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית, לפי תוספות לא צריך. מרוויחים מצוות עשה, אין בעיה, אבל אין תביעה על מישהו שלא עשה את זה. עכשיו תשימו לב, פה ללבוש בגד של ארבע כנפות זה אפילו לא עבירה. נכון? כשאני צריך ללבוש בגד של ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית, זה לא שאני עושה עבירה כדי לאפשר לי לעשות מצווה, ואפילו את זה אני לא חייב. אז מה שאתה אמרת קודם, שאני אצטרך לעשות עבירה כדי שאני אצליח לעשות תשובה, זה וודאי לא שייך. אפילו דבר שהוא לא עבירה אני לא חייב לעשות רק כדי להתחייב במצווה, אז דבר שהוא עבירה בוודאי ובוודאי שאני לא חייב לעשות, אסור לי לעשות כדי להתחייב במצווה. טוב, בואו נחזור רגע לענייננו. אז הטענה בעצם זה שהמשך חכמה בעצם טוען, הוא לא רואה היגיון להגדיר את התשובה כמצווה. אם בסך הכל אנחנו חייבים בזה גם בלי שהייתה מצווה, מעצם זה שהתורה אוסרת משהו, ברור שאסור לעשות אותו. ולכן הוא אומר ככה, אומנם מצוות התשובה אשר על זה צריך מצווה פרטית, למה בכל זאת צריך מצווה לעשות תשובה? הוא שאם חטא ועוזב חטאו, מצווה להתוודות ולהגיד לפני השם יתברך כי יודע בעצמו שחטא ומבקש כפרה. כן? אז הוא אומר אז מה ההיגיון? מה הטעם להגדיר את התשובה כמצווה? באמת התשובה היא לא מצווה. המצווה היא להתוודות. נגיד אם אני אכלתי חזיר, אז במסגרת התשובה חוץ מזה שאני צריך להפסיק לאכול את החזיר ולא לאכול מכאן ולהבא, אני צריך להתוודות על מה שעשיתי. להתוודות על מה שעשיתי זה לא נמצא באיסור אכילת חזיר. איסור אכילת חזיר לא אומר, לא יוצא ממנו שאם אכלתי חזיר אני צריך להתוודות. לכן על זה שייך להגדיר מצווה מחודשת. אבל עצם העזיבה של החטא זה לא צריך בשביל זה מצווה, זה ברור, ברגע שזה מוגדר כחטא אז צריך לעזוב את זה. ואומר ה, אני מדי פעם עוזב את השרינג, כי כשיש שרינג אני לא רואה אתכם, אז אני מפסיק את השרינג כדי שיהיה קשר עין, שאני אוכל לראות אתכם. אז הוא אומר כן, אז רק הוידוי. וכן הוא לשון רבנו בהלכות תשובה, כשיעשה תשובה. הוא אומר כן, אז רק הוידוי. וכן הוא לשון רבנו בהלכות תשובה: כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, פירוש, לבלתי לחטוא מחמת הציווי שהוא מצווה שלא לעבור בפעם הראשונה קודם שחטא, בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה, חייב להתוודות לפני השם יתברך שנאמר והתוודו את חטאתם. ומה שצריך שבשעה זו יחשוב שלא ישוב לכסלו ולא יעבור את מצוות פי השם, הוא נכלל בוידוי, יעוין שם. וכן בא אחריו החינוך ביאר דבריו, אבל התשובה בעצמה אין לחשבה למצווה חדשה זולת הציווי שכבר נצטוו עליהם, וזה ברור.

[Speaker A] אז מה זה הפסוק ושב אל השם?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה

[Speaker A] הפסוק ושב אל השם אלוהיך?

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה הפסוק הזה זה הוידוי, וכמו שאתה שואל בצדק על וידוי יש פסוק, והתוודו את חטאתם אשר חטאו. ובאמת כשאנחנו מסתכלים בספר המצוות של הרמב"ם, מה שהוא עצמו ציטט פה, תסתכלו, אני אשתף את זה עכשיו. הנה, מצוות עשה ע"ג, והמצווה הע"ג היא שציוונו להתוודות על החטאים והעוונות שחטאנו לפני האל יתעלה ולומר אותם עם התשובה, וזהו הוידוי. בסדר? זאת אומרת שכאשר אנחנו עושים תשובה, אז כן, לומר אותם עם התשובה, צריך להתוודות. מה המצווה? המצווה היא להתוודות. אין מצווה לעשות תשובה, נכון?

[Speaker E] כאשר אתה עושה תשובה, יחד עם זה אתה צריך להתוודות. אבל התשובה בעצמה היא לא מצווה. וכך גם רואים ברמב"ם בהלכות תשובה. הוא אומר כן, כל הנביאים כולם ציוו על התשובה, זה בהלכה ה'. הלכה ו', גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. הלכה ז', רגע,

[הרב מיכאל אברהם] שנייה אחת, הנה הלכה ה': כל הנביאים כולם ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגומר ושבת עד השם אלוהיך ושב השם אלוהיך וריחמך וכולי. מה רואים פה? שהפסוק ושבת עד השם אלוהיך מבחינת הרמב"ם הוא לא מצווה, הוא הבטחה. התורה מבטיחה שלעתיד לבוא אנחנו נעשה תשובה. אז הרמב"ם לשיטתו באמת רואים שאין מצווה לעשות תשובה. וזה מה שמסביר המשך חכמה, שהמצווה לפי הרמב"ם זה רק הוידוי, אבל לעשות תשובה זאת לא מצווה כי אין מה לצוות פה, האיסורים בעצמם אומרים לנו לא לעשות אותם, לא צריך פה להוסיף עוד מצווה מיוחדת של תשובה. אבל האמת היא שהעסק הזה לא כל כך פשוט. למה?

[Speaker E] בואו נסתכל עכשיו ברמב"ם בתחילת הלכות תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה שהמנחת חינוך, הרמב"ם כותב כך: הלכות תשובה. זה הקדמה להלכות תשובה. מצוות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני השם ויתוודה. וביאור מצווה זו ועיקרים הנגררים עמה בגללה בפרקים אלו. אז מה רואים? מה המצווה? שישוב החוטא מחטאו לפני השם ויתוודה. מדייק מכאן המנחת חינוך, יש מצווה לעשות תשובה או לא? יש. כתוב שצריך לשוב ולהתוודות. שני הדברים. זאת אותה מצווה אחת, אבל יש בתוכה שני פרטים, לשוב וליתוודות. איפה עוד רואים דברים כאלה? של מצוות ארבעת המינים. מצוות ארבעת המינים זאת מצווה אחת, אבל יש לה ארבעה פרטים. צריך לקחת לולב, אתרוג, הדס וערבה. אז זה שזה שני פרטים של מצווה אחת בסדר, אבל כל אחד מהפרטים הוא מחייב, צריך לעשות אותו. אז צריך גם תשובה וגם וידוי. וזאת מצווה אחת שיש בה שני פרטים. אומר המנחת חינוך, זה סותר את מה שהרמב"ם כותב בספר המצוות. בספר המצוות הוא אומר במפורש המצווה היא ליתוודות עם התשובה, לא לשוב וליתוודות, אלא ליתוודות. אז איך איך להבין את שיטת הרמב"ם? פה אני חושב שראיתי כמה הסברים, אף אחד לא משכנע. אני אציע לכם הסבר שאני חושב שהוא ההסבר הנכון. ברמב"ם יש כלל שהוא לא מכניס למניין המצוות שלו מצוות שלא מופיעות בתורה. אפילו דברים שנלמדים מדרשה הרמב"ם לא מונה במניין המצוות שלו. רק דברים שכתובים מפורש בתורה. מבחינת הרמב"ם המילה דאורייתא מתפרשת באופן מילולי. דאורייתא הכוונה מן התורה, שזה מופיע בתורה. זה נקרא דאורייתא. כך רואים בהרבה מקומות ברמב"ם, בשורש הראשון, בשורש השני, ובהקדמות שלו ובעוד מקומות. בהרבה מקומות רואים את זה. עכשיו, ביד החזקה, האם מופיעות הלכות שלא כתובות במפורש בתורה? ביד החזקה? כן, בהחלט. ודאי שכן, נכון? מופיע שם הלכות דרבנן שלא מופיעות בתורה. מופיע שם הלכות שנלמדות מדרשות. היד החזקה זה סיכום של כל ההלכות שישנן, לא דווקא הלכות שמופיעות בתורה, נכון? ספר ההלכה כולל אגב, אנשים לא מודעים לזה, אבל בכל תולדות התורה שבעל פה, אנחנו מדברים כבר על אלפי שנים, לא נכתב קודקס הלכתי שלם למעט הרמב"ם, היד החזקה של הרמב"ם. אין שום קודקס הלכתי אחר שלם, רק היד החזקה של הרמב"ם. זאת אומרת היד החזקה תפקידו לסכם את כל ההלכה כולה. ובתוך ההלכה יש הלכות דרבנן, יש הלכות שנלמדות מדרשות, יש הלכה למשה מסיני, יש כל מיני דברים מסברות וכל מיני דברים. ברור שיש שם גם הלכות שלא כתובות בתורה. אם זה כך, אז נדמה לי שההסבר לסתירה שמעלה המנחת חינוך מאוד פשוט. בספר המצוות הרמב"ם מונה תרי"ג מצוות. תרי"ג מצוות לפי ההגדרה של הרמב"ם בעצמו, הוא אומר את זה מפורש, זה רק מצוות שמופיעות במפורש בתורה. האם בתורה מופיע במפורש שצריך לעשות תשובה? לפי הרמב"ם לא. כי הפסוק של ושבת עד ה' אלוהיך, לפי הרמב"ם זה הבטחה. זאת לא מצווה, נכון? אז אין פסוק שמצווה לעשות תשובה. אם זה כך, בספר המצוות לא יכולה להופיע מצווה לעשות תשובה, כי בספר המצוות לא מופיעות מצוות שלא מצווים עליהם בתורה בפירוש. אבל ביד החזקה הרמב"ם מסכם את כל מה שצריך לעשות, לא רק את מה שכתוב בתורה, גם הלכות דרבנן, כל דבר. האם צריך לעשות תשובה?

[Speaker A] אבל הוא כותב מצוות עשה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, זהו. האם צריך לעשות תשובה? ודאי שצריך. ודאי שצריך לעשות תשובה, נכון? עוד מעט נראה למה, אבל צריך לעשות תשובה. אין ציווי בתורה, אבל צריך לעשות תשובה. אז ביד החזקה הרמב"ם אומר כך: יש מצוות עשה אחת שהיא לשוב וליתוודות. מה זאת אומרת? ברור שכשהוא מגדיר את זה כמצוות עשה זה בגלל הוידוי, כי רק על הוידוי יש ציווי בתורה. אבל כשהוא מגדיר את המצווה הוא כבר מכניס לתוכה את כל הפרטים, גם לא הפרטים שכתובים בתורה, כולל המצווה לעשות תשובה. אוקיי? לכן ביד החזקה יופיעו שני הדברים, גם לעשות תשובה וגם ליתוודות. בספר המצוות מופיע רק ליתוודות, כי זה מה שמופיע בתורה.

[Speaker A] המצווה להאמין מופיעה בתורה גם?

[הרב מיכאל אברהם] מה? כן, אנוכי ה' אלוהיך. הרמב"ם כותב במפורש. הרמב"ם במצווה עצמה תמיד מביא את הפסוק שממנו זה יוצא. אתה יכול לקרוא בספר המצוות. אז במצוות עשה הראשונה, מצוות עשה א', הוא מביא את אנוכי ה' אלוהיך.

[Speaker A] נכון, נכון.

[Speaker C] הרב, שאלה, אז מאיפה הרמב"ם מביא את העניין של לעשות מצווה? כאילו זה דברי חכמים שמופיעים מאיפה?

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, לא שומע?

[Speaker C] המצווה שהרמב"ם מונה לגבי לעשות מצוות תשובה, שהיא לא מופיעה… מאיפה הוא מביא בעצם, מאיפה המקור?

[הרב מיכאל אברהם] לזה אמרתי שאני אתייחס עוד רגע. אבל בכל אופן ברור לרמב"ם שצריך לעשות תשובה. מצד אחד, מצד שני זה לא מופיע בתורה. אז בספר המצוות זה לא יופיע וביד החזקה כן. עכשיו שאלת שאלה טובה, מאיפה זה כל כך ברור לרמב"ם שצריך לעשות תשובה? בפשטות, מסברא. או יותר נכון שזאת מצווה.

[Speaker C] לא שומע? או יותר נכון שזאת מצווה, שזה חלק מתרי"ג המצוות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אמרתי, זאת לא מצווה באמת, המצווה הפורמלית זה הוידוי. אבל צריך לעשות תשובה זה הרמב"ם מכניס את זה לתוך ההגדרה של המצווה, של המצווה. אבל אם אתה שואל המצווה הפורמלית המצווה הפורמלית זה הוידוי. התשובה, החובה לעשות תשובה היא חובה שיסודה בסברא. כשאתה רואה שיש תהליך שהתורה מגדירה אותו שהוא יכול לתקן את העוולות ואת החטאים שאותם עשית, אז הסברא הפשוטה אומרת שאתה חייב לעשות את זה. אין ציווי, בסדר, אבל יש הגדרה. ההגדרה אומרת שאם אתה עשית תשובה זדונות הפכו לך לזכויות. המצב שלך מתוקן. אז לא צריך ציווי, מסברא יוצא שצריך לעשות תשובה. אני אחדד אולי יותר מזה. יש שני סוגי ציוויים שלא נכנסים לתוך המצוות הפורמליות, לתוך ההלכה הפורמלית. יש ציוויים שלא נכנסים לתוך ההלכה הפורמלית כי הם לא מספיק חשובים. נניח מידת חסידות, לפנים משורת הדין, הלכות דרבנן, זה לא מספיק חזק בשביל להיכנס לחיוב ההלכתי המלא. אוקיי? יש מצוות שלא נכנסות לתוך ההלכה בגלל שהן יותר מדי יסודיות. ואם הן היו נכנסות לתוך ההלכה אז אנחנו היינו מתייחסים לזה כאילו זה סתם, יש עוד אחת מתרי"ג מצוות, לא היינו מבינים שהדבר הזה הוא שורש בתורה, הוא לא רק אחת מהמצוות. זאת אומרת יש סוג מסוים של מצוות שהוא כל כך יסודי שבעצם לא ייכנס בכלל לתוך מניין המצוות. מצוות תשובה היא דוגמה, אני אביא אולי עוד דוגמה אחת.

[Speaker A] תיקון המידות אמרנו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, תיקון המידות, שאתה כבר מכיר את כל הוורטים שלי. תיקון המידות, התלמיד של האריז"ל, נו ברח לי השם שלו.

[Speaker A] רב חיים מוולוז'ין? או, רב חיים ויטאל?

[הרב מיכאל אברהם] לא, רב חיים ויטאל, כן. רב חיים מוולוז'ין זה תלמיד הגר"א. רב חיים ויטאל שואל בספר שלו שערי קדושה, הוא שואל למה התורה לא ציוותה על תיקון המידות. למה אין מצווה כזאת? אז האמת בסוגריים שיש מצווה כזאת. זו המצווה להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. זה מצוות עשה ברמב"ם, נדמה לי מצוות עשה ח' אני חושב, משהו כזה, אני כבר לא זוכר, לא משנה, אחת ממצוות העשה הראשונות. יש מצווה להידבק במידותיו, מהו רחום אף אתה רחום, מהו חנון אף אתה חנון. מה פשר השאלה הזאת של רב חיים ויטאל למה לא הצטווינו? הן כן הצטווינו. אני חושב שההסבר לזה הוא שמה שאנחנו מצווים זה להידבק בדרכיו, ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. ללכת בדרכיו ולדובקה בו. מה זה ללכת בדרכיו? איך שהקדוש ברוך הוא מתהלך, מתנהל בעולם, כך גם אנחנו צריכים להתנהל. זה ציווי מעשי. מה שהקדוש ברוך הוא עושה גם אנחנו צריכים לעשות. אם הוא מרחם גם אנחנו צריכים לרחם, אם הוא סולח גם אנחנו צריכים לסלוח. רב חיים ויטאל לא שאל על זה. רב חיים ויטאל שאל על מידות הנפש, לא על ההתנהגות. האם, מאיפה אנחנו יודעים שצריך לתקן את מידות הנפש בלי קשר עכשיו להשלכות המעשיות, תגיד שאני מתנהג בצורה מושלמת אבל יש לי נפש עקומה, המידות שלי מקולקלות, רק אני מתגבר ובכל זאת אני מתנהג נכון. רב חיים ויטאל אומר דבר כזה זה לא אדם שלם. גם הרמב"ם בפרק השישי משמונה פרקים מדבר על זה. זה לא אדם שלם. אומר רב חיים ויטאל כן אבל על זה אין ציווי, הציווי הוא להתנהג נכון אבל לתקן את המידות אין ציווי. למה? אז רב חיים ויטאל אומר כיוון שתיקון המידות זה תנאי לזה שאתה תהיה בן אדם שאפשר לצוות עליו. אז מה שייך לצוות עליך לתקן את המידות? תיקון המידות זה תנאי בשביל שבכלל יהיה אפשר לפנות אליך. מי שלא מבין שצריך לתקן את המידות שלו אין מה לדבר איתו, זה מיותר, זה לא יועיל. הרב קוק אומר יותר מזה. הרב קוק טוען שאם היו מצווים עליי לתקן את המידות שלי הציווי הזה היה מקלקל, לא רק שהוא לא מועיל כמו שאומר רב חיים ויטאל הוא היה מקלקל. למה? כי אז אני הייתי מתקן את המידות כי יש מצווה ת"ג, לא יודע מה, לתקן את המידות. איך נראה בן אדם שמתקן את המידות כי יש מצווה לתקן את המידות? כן, הבדיחה החביבה עליי תמיד, מספרים בישיבות על הבחור שיצא לשידוכים. הוא נפגש עם כל מיני בחורות ודוחה את כולם, אף אחת לא מתאימה לו. אז בא אליו המשגיח בישיבה אומר לו, מה אתה? רשכבה"ג? גדול הדור? אף אחת לא מתאימה לך? שב תעבוד על המידות שנה, אחרי זה תחזור חזרה להיפגש עם בנות. טוב, עובד על המידות בהתפעלות, לומד ספרי מוסר, נובר, מפשפש במעשיו, מתקן את מידותיו. אחרי שנה חוזר להיפגש עם כל הבחורות ועוד פעם דוחה אותן אחת אחרי השנייה. אז שואל אותו המשגיח, תגיד, אתה עבדת על המידות שנה שלמה? יצא מזה משהו? מה עשית שם? אז אומר לו הבחור, אני לא יודע מה אתה רוצה ממני כבוד הרב, לפני שנה הייתי בעל גאווה, הייתי עם מידות מקולקלות ואף אחת מהבחורות לא התאימה לי. עכשיו שאני צדיק עם מידות מתוקנות, קל וחומר שאף אחת לא מתאימה לי. פשיטא. עכשיו מה בעצם הסיפור הזה מראה? הסיפור הזה מראה איך נראה בן אדם שמתקן את המידות שלו בגלל שיש סעיף שצריך לתקן את המידות. אתם מבינים? זה כמו כן, מזכיר לי, יש בדיחה על משכילים, נדמה לי שעל אד"ם הכהן. הבדיחה אומרת שאד"ם הכהן רצה לעשות תשובה על ערש דווי לפני שהוא מת כדי להפריך את מאמר חז"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהינום לא עושים תשובה. זאת אומרת, בשביל להפריך את מאמר חז"ל הוא רצה לעשות תשובה על ערש דווי. יש דברים שאותם אי אפשר לעשות, זאת אומרת, אתה לא תצליח אפילו אם אתה תרצה. אז גם פה אותו דבר. אבל לענייננו, מה שהדבר הזה בעצם אומר זה שהתורה לא ציוותה על תיקון המידות לא כי זה לא מספיק חשוב בשביל להיכנס להלכה, אלא כי זה כל כך יסודי והציווי היה מקלקל. הציווי היה הופך את תיקון המידות לאיזשהו סעיף אחד בתוך מתוך הרבה סעיפים בהלכה, ואנשים לא היו מבינים שתיקון המידות הוא דבר מאוד מאוד יסודי, ולכן בדווקא התורה לא מצווה על זה כדי להשאיר את זה כעיקרון שהוא מחוץ להלכה, עיקרון מטא-הלכתי, עיקרון יסודי, שצריך לעשות את זה בגלל שאתה מבין שכך נכון להתנהג, לא כי יש מצווה לעשות את זה. אותו דבר עם מצוות תלמוד תורה, יש לזה עוד דוגמאות, אני לא אכנס לזה כאן. אז בעצם אני חוזר אלינו, בעצם הטענה שלי זה שהרמב"ם אומר שצריך לעשות תשובה למה? כי הסברה אומרת שצריך לעשות תשובה. התורה לא ציוותה על זה, אז לספר המצוות זה לא ייכנס. אז מה זה הסברה הזאת? הסברה הזאת אומרת מה זאת אומרת, הרי אם יש לך אופציה להפוך לצדיק אחרי שחטאת, לא צריך לצוות עליך, אתה צריך להבין לבד שצריך לעשות תשובה, הפוך. אם היו מצווים עליך והיית עושה את זה בגלל שיש מצווה, אז התשובה הזאת לא באמת הייתה תשובה מלאה. אם אתה לא עושה את זה בגלל שאתה מבין את הבעיה של אדם שחטא ואתה מבין את המעלה של האדם שתיקן את זה ועשה תשובה, בגלל זה אתה עושה את התשובה, זאת תשובה מלאה. אם אתה עושה את התשובה בגלל שיש סעיף שמחייב אותך לעשות תשובה, זאת תשובה חסרה, זאת לא תשובה מלאה. לכן על המצווה תשובה לא נצטווינו מצד אחד, אבל מצד שני אנחנו חייבים לעשות את זה. יש מצבים שבהם, אתם יודעים, יש לפעמים מצבים שבהם התורה לא מצווה כי היא לא יכולה, אבל אני צריך להבין לבד שהדבר הזה מוטל עליי. דוגמה נוספת לדבר, אתם יודעים שיש הרמב"ן על קדושים תהיו ועשית הישר והטוב, הרמב"ן כותב שם שהתורה מצפה מאיתנו לנהוג לפנים משורת הדין, מידת חסידות, ולא להיות נבל ברשות התורה, אומר הרמב"ן. הרי אם תסתכלו במצוות עשה שהרמב"ן מוסיף לרמב"ם, לא תמצאו שהוא הוסיף את המצווה הזאת, ברמב"ם זה לא מנוי. לא תמצאו שהוא הוסיף את המצווה הזאת, גם הרמב"ן לא מונה את המצווה של קדושים תהיו. שאלה למה? והתשובה היא בגלל שאם הוא היה מונה את המצווה של קדושים תהיו, אז המעשים האלה היו חיוב הלכתי כי יש מצווה כזאת, אז זה לא היה לפנים משורת הדין. הרי התורה רוצה שאני אעשה לפנים משורת הדין, אבל אם הייתה מצווה לעשות את זה, המצווה הזאת הייתה מרוקנת את עצמה מתוכן, בגלל שאם יש מצווה לעשות את זה, אז זה כבר שורת הדין, זה לא לפנים משורת הדין. והתורה רוצה להשאיר את הדברים האלה כדי שאני אעשה אותם בתור לפנים משורת הדין, אז היא לא יכולה לצוות עליי. אבל האם זה אומר שאני לא חייב לעשות את זה? וודאי שאני חייב, אני צריך להבין לבד שהתורה לא יכלה לצוות עליי אבל ברור שהיא רוצה שאני אעשה את זה. אגב אותו דבר לדעתי כמו הידור מצווה בחנוכה ועוד כל מיני דברים. זה קצת כמו טהרת הברית, הרב? שומע? מה?

[Speaker C] זה קצת כמו טהרת הברית?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע. טהרת הברית יכול להיות שזה בכלל לא חייבים כי זה באמת לא מחייב.

[Speaker C] זה מופיע בתורה אבל כן מופיע בשולחן ערוך אבל הוא לא מונה אותה.

[הרב מיכאל אברהם] שולחן ערוך הוא לא מונה אותה. הוא כותב שיש בעיה. אבל עוד פעם, מה זה טהרת הברית? הוצאת זרע לבטלה זה איסור. זה איסור שיש לו מקור. טהרת הברית, מה שנקשר לטהרת הברית בספרי קבלה וכל מיני דברים מהסוג הזה, אלה דברים שהם מעבר להלכה. ושמה באמת אני לא בטוח שזה באמת לא נכנס להלכה כי זה יסודי, וזה לא נכנס להלכה כי זה באמת לא מספיק מחייב. או שזה… ואיפה הגבול עובר? מה זאת אומרת איפה הגבול עובר?

[Speaker E] מה שהלכה אומרת. מה שהלכה אומרת. גם בהלכה גם בהוצאת זרע לבטלה יש מחלוקות בין הפוסקים כן מה המעמד של הדבר הזה.

[Speaker C] כן אבל אני מדבר בכלל, בכללי, אז לפי מה שהרב

[Speaker E] אומר יש איזה שהוא עמוד

[Speaker C] שדרה בסיסי שאמור להיות לכל יהודי שהוא מעבר להלכה, למשל הסברנו… אוקיי, אני אתה

[Speaker E] לא אני לא שומע אותך. מה שאמרנו

[Speaker C] שיש תהליך שאמור להיות עמוד שדרה פנימי עמוק לאדם שממנו מגיע הרצון לעשות תשובה, ואז איפה הגבול? כי על פניו כל דבר שיש בנפש האדם פנימה מחייב אותו.

[הרב מיכאל אברהם] כן אבל זה לא הרצון לעשות תשובה, זה החיוב לעשות תשובה. וגם אם אתה לא רוצה אתה צריך להבין שאתה חייב לעשות תשובה. אבל להבין מסברתך בלי ציווי. לא בהכרח אומר שאתה חייב לרצות את זה במובן הנפשי, אלא אתה צריך להבין שיש חובה לעשות תשובה כי אתה צריך להיות אדם מתוקן. זה נקטע שם, אני חושב שהיה עוד מה להמשיך אבל אני לא שומע. טוב, בואו נמשיך. אז זה עד כאן לגבי שיטת הרמב"ם. בואו נחזור רגע למשך חכמה. משך חכמה רצה לטעון שלא יכולה להיות מצווה מעבר לוידוי. נכון? ולכן הוא אומר ברמב"ם באמת אין מצווה לעשות תשובה אלא רק וידוי. אבל איך שהראיתי לכם עכשיו, זה לא נכון. ברמבם אומנם אין מצווה מנויה לעשות תשובה, אבל יש חובה לעשות תשובה. והשאלה של המשך חכמה נשארת גם על זה. מה המשמעות של חובה לעשות תשובה מעבר לעצם האיסורים והמצוות שהתורה מטילה עלינו? גם אם זה לא מצווה אלא רק חובה מחוץ למערכת המצוות, עדיין צריך להבין מה שייך להגדיר דבר כזה כחובה מעבר לאיסורים ולמצוות שהתורה עצמה או ההלכה עצמה מטילה עלינו. אבל אני חושב שיש איזושהי טעות במהלכת של המשך חכמה. המשך חכמה מניח שכל תוכנה של מצוות התשובה זה לעזוב את החטא ולא לחזור אליו ולהתוודות. ולכן הוא אומר, החלק הראשון לא שייך להגדיר אותו כמצווה ומה שנשאר זה רק הוידוי. אבל אני חושב שיש פה טעות. הוא תופס את מצוות התשובה כמשהו שעניינו הוא התוצאה. התוצאה שאני לא יהיו לי חטאים. ואני טוען שמצוות התשובה היא תהליך ולא התוצאה. היא פעולה שאותה אני צריך לעשות שהתוצאה שלה זה שהחטאים שלי נמחקים ושאין לי את החטאים יותר. אבל הדרך לשם זו המצווה, לא התוצאה או המצב שנוצר בסוף. ראו, אני אתן לכם דוגמה, או לא דוגמה אלא, גמרא אומרת שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. באמת צדיק, בעל תשובה עדיף על צדיק גמור. עכשיו תסבירו לי את הדבר הזה, מה זאת אומרת בעל תשובה עדיף על צדיק גמור? צדיק גמור לא חטא בכלום, מקיים את כל המצוות שבתורה יומם ולילה עוסק במצוות. איך יכול להיות שהבעל תשובה יהיה יותר? מה יכול להיות יותר מצדיק גמור? לכל היותר אם הוא עשה תשובה נמחק לו הכל ועכשיו הוא נהיה צדיק גמור. איך יכול להיות שבעל תשובה הוא יותר מצדיק גמור?

[Speaker A] אולי הדרגה שהוא בה, כיוון שיש לו יצר הרע והוא התגבר עליו וכולי?

[הרב מיכאל אברהם] גם לצדיק יש יצר הרע, רק הצדיק לא נפל אף פעם, הוא הצליח להתגבר מהתחלה. לצדיק יש יצר הרע.

[Speaker A] הוא לא טעם טעם חטא.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא טעם. אז למה למה בעל תשובה עדיף על צדיק גמור? נגיד לכם למה. בגלל שהבעל תשובה הוא מתקדם ומגיע לשלמות. הצדיק נמצא במצב של השלמות. היתרון של בעל התשובה על הצדיק זה שהוא הייתה לו היה לו תהליך של התקדמות. בסוף התהליך הזה הוא נהיה צדיק גמור. אבל בדרך הוא אסף איתו את היתרון הזה שהוא גם התקדם. והנקודה היא שהערך של תהליך התשובה הוא לא רק בזה שבסופו אני הופך להיות נקי וצדיק, אלא יש ערך לעצם ההתקדמות לכיוון המצב המושלם. מעבר לזה שאני בסוף גם אהיה מושלם, ההתקדמות אל השלמות היא בעצמה היתרון או הערך במצוות התשובה. ואת זה יש לבעל תשובה אבל לא לצדיק גמור. ולכן בעל תשובה עדיף על צדיק גמור. אגב, אני חושב שזאת הסיבה שבתשובה מאהבה זדונות הופכות לזכויות. מה זאת אומרת זדונות הופכות לזכויות? החטא שהיה לך הופך להיות מצווה. עכשיו מה זאת אומרת מצווה? שימחק? עשיתי תשובה אז הוא נמחק. איך החטא עכשיו הופך להיות זכות? כי תהליך המחיקה לא מסתיים בזה שעכשיו זה מחוק, אלא כשיעשיתי את התהליך של התשובה גם זה בעל ערך. מעבר לזה שבתוצאה נמחק החטא. אבל יש פה עוד ערך נוסף בזה שעשיתי את הדרך. זה מה שדיברנו על חטא ושוב, כן שמי שרוצה לחטוא ולשוב הוא מרוויח יותר מאשר צדיק גמור. למה? כי יש לו את הערך שהוא התקדם אל הצדיק הגמור. הוא לא רק זה שהוא עכשיו צדיק גמור, אלא הדרך של ההתקדמות היא בעצמה דרך שיש לה ערך. תראו יש קטע מעניין. מה?

[Speaker C] מה הערך שלה?

[הרב מיכאל אברהם] הערך זה ההתקדמות ממצב גרוע למצב טוב, יש לה ערך לא רק בזה שבסוף אני מגיע למצב הטוב. ההתקדמות בעצמה היא בעלת ערך. לשאול מה הערך שלה זה שאלה שלא יכולה להיות עליה תשובה. ערך זה תמיד הדבר שמסביר למה דברים אחרים יש להם משמעות. וכשאתה שואל למה לערך עצמו יש משמעות, איך אתה רוצה שאני אענה לך? עם ערך אחר? אז גם עליו אתה תשאל למה יש לו משמעות. הערך זה אותו דבר שאמור להיות איכשהו מובן מאליו, מבוסס על עצמו. אוקיי? הטענה בעצם.

[Speaker C] התקדמות בעצם זה אקסיומה.

[הרב מיכאל אברהם] כמו להיות מושלם זה אקסיומה. הכל זה אקסיומות. כל ערך הוא אקסיומה. הגדרה של ערך זה אקסיומה אתית. זו ההגדרה של ערכים. זה אותם דברים שאותם אני מניח ביסוד האתיקה, אין לי הסבר בשבילם ואיתם אני מסביר דברים אחרים. נגיד יש ערך של חיי אדם, אז עם זה אני יכול להסביר למה אסור לרצוח. אבל שתשאל אותי תסביר לי למה יש ערך לחיי אדם, אין לי הסבר. ככה. זה מובן מאליו. לא עוד פעם, ככה לא במובן של זה סתם בא לי, אלא כי זה כל כך צריך להיות מובן מתוך עצמו שאני לא צריך להסביר לך את זה. זה ברור. הרי כל הסבר תמיד אתה מסביר טענה א' עם טענה ב', טענה ב' תסביר עם טענה ג'. בסוף תישאר עם איזה שהיא טענה שאותה לא תצליח להסביר, נכון? אחרת זה רגרסיה אינסופית. בתחום האתיקה, ההסברים נגמרים בערכים. הערכים זה הנקודה שבה מתחיל ההסבר האתי. זה אקסיומה אתית. אוקיי? הטענה פה זה שהשלמות מורכבת א' מהמצב שלי וב' מהדרך שעשיתי אל המצב הזה. הדרך היא בעצמה סוג של שלמות. היא לא רק אמצעי כדי שאני אחריה אהיה שלם, אלא עצם ההתקדמות בדרך היא בעצמה אחת השלמויות. הרב קוק כותב בחלק ב' של אורות הקודש, הוא שואל שאלה. הוא מניח את ההנחה הזאת, שההשתלמות של האדם היא אחת השלמויות שלו. עצם זה שהוא משתלם. זאת אומרת ההשתלמות היא לא רק אמצעי כדי שאחרי זה אני אהיה שלם, אלא ההשתלמות היא היא אחת השלמויות גם בעצמה, יש לה ערך עצמי. אז הוא שואל, אם כך יוצא שהקדוש ברוך הוא לא מושלם. כי הקדוש ברוך הוא הרי הוא שלם, אין לו דרך לאן להתקדם. אז זה אומר שהוא לא יכול להתקדם. אם הוא לא יכול להתקדם אז את השלמות הזאת של להיות משתלם, של להיות מתקדם, אין לו. אז זה אומר שהוא לא מושלם. ואם הוא לא מושלם הוא יכול להתקדם. אתם יכולים עכשיו להמשיך את הלופ הזה. זאת הטענה של הרב קוק. עכשיו, הוא עונה שם משהו שככה צריך לקרוא בפנים ולהבין, נדמה לי שהוא מתכוון למה שאני אגיד לכם כאן. הטענה אני חושב של הרב קוק זה שבשביל זה בעצם נבראנו אנחנו. הקדוש ברוך הוא לא יכול להשתלם. הוא לא יכול להתקדם כי הוא מושלם כבר. אבל ההשתלמות היא עצמה אחת השלמויות. אז מה הוא עושה? הוא בונה עולם חסר עם אנשים חסרים ומטיל עליהם משימה להשתלם. את ההשתלמות הזאת שאנחנו עושים, בזה אנחנו בעצם משלימים את הקדוש ברוך הוא. הוא עצמו לא יכול לעשות תהליך של התקדמות, של השתלמות. הוא עושה את זה דרכנו. עכשיו מה הכוונה? אני אנסה להסביר את זה קצת יותר. כאן אני עובר לפילוסופיה או פיזיקה או דברים אחרים קצת. מכירים את הפרדוקס של זנון על החץ במעופו? יש הרבה פרדוקסים של זנון לגבי מושג התנועה. אחד מהם זה פרדוקס החץ במעופו. מה זאת אומרת? זנון שואל, נגיד שאנחנו יורים חץ. בכל רגע שנסתכל על החץ, החץ נמצא במקום אחר, נכון? תסתכלו עליו עכשיו, הוא נמצא פה. אחרי רגע הוא נמצא פה, אחרי רגע הוא נמצא פה. הוא מתקדם כל הזמן. אז שואל זנון, אז מתי הוא זז? בכל רגע הוא עומד במקום אחר. אז מתי הוא זז? איך הוא עובר ממקום למקום אם בכל רגע הוא עומד? הוא רק עומד במקום אחר. אז איך הוא משנה את המקום שלו? אז זה הפרדוקס של זנון. הציעו לזה כל מיני הסברים. אני כתבתי על זה פעם מאמר באיזה כתב עת פילוסופי, בעיון. הציעו לזה כל מיני הסברים על בסיס אינפי, שזה בעצם מדברים על זה שהקו הישר בעצם לא מורכב מנקודות אלא מורכב מאינפיניטסימלים, מקטעים קטנים כרצוננו. ולכן בעצם אי אפשר להסתכל על החץ בנקודת זמן אלא רק בקטע קטן כרצוננו, ובקטע הוא תמיד מתקדם. יש, אני פעם חשבתי שאפשר אולי להסביר את זה עם עקרון האי-ודאות בתורת הקוונטים. כי עקרון האי-ודאות אומר שאתה לא יכול לדעת מיקום ומהירות של חלקיק בו-זמנית. נכון? מה זה אומר? שאם החלקיק אתה יודע איפה הוא ממוקם, אתה לא יכול לדעת שיש לו מהירות ומה תהיה המהירות. אם אתה יודע את המהירות שלו, אין לו מיקום. אז זה אומר שהשאלה של זנון מבוססת על טעות. הוא רוצה לדעת מה המהירות ומה המקום של החץ באותו רגע. אבל כמו שכתבתי שם במאמר הזה, זה מה שנקרא מילון אנגלי-אנגלי או צרפתי-צרפתי אם תרצו. מה זאת אומרת? אני כשאני לא מבין מילה באנגלית אני הולך למילון אנגלי-אנגלי… כשאני הייתי בתיכון אסור היה להשתמש במילון אנגלי-עברי. נדמה לי שהיום כבר מותר. רק אנגלי-אנגלי. עכשיו, אתה לא מבין מילה אחת באנגלית, אתה הולך למילון אנגלי-אנגלי, הוא מסביר לך אותה עם עשר מילים אחרות שאותן אתה עוד פחות מבין. מה זה עוזר לך? זאת אומרת להסביר את פרדוקס החץ של זנון עם עקרון האי-ודאות של תורת הקוונטים זה מילון אנגלי-אנגלי. את עקרון האי-ודאות של תורת הקוונטים אני גם לא מבין, אז מה זה עוזר לי שאתה מסביר לי את הדבר הלא מובן ההוא עם הדבר הלא מובן הזה? מה הרווחתי? ולכן אני טענתי שאני יכול לעשות את ההפך. אני אסביר הגיונית את הפרדוקס של החץ במעופו, וזה יכול לתת הסבר לתורת הקוונטים. ואז אני אומר ככה, תראו. כשאני שואל, אני אשאל אתכם שאלה, מה זאת מהירות של גוף? מה זה מהירות של גוף? בדרך כלל התשובה שמקבלים זה כמה מקום הוא משנה ליחידת זמן, נכון? נגיד שהוא שינה מקום וזה לקח לו כך וכך זמן, המנה, המקום חלקי הזמן, זה המהירות. אוקיי? פירוש הדבר שלא יכולה להיות מהירות לגוף בנקודת זמן, כי בנקודה אחת של זמן הוא לא משנה מקום ואין חלקי אפס, אי אפשר, אין לו מהירות לגוף. בנקודת זמן הוא לא משנה מקום. אבל כל מי שמכיר קצת מכניקה בסיסית אז יודע שלגופים יש מהירויות בנקודת זמן. כאשר אנחנו גוזרים את פונקציית המיקום לפי הזמן אנחנו מקבלים את פונקציית המהירות. זה אומר שיש מהירות בכל נקודת זמן. תציב את נקודת הזמן בפונקציה תקבל מה המהירות באותה נקודה. הכוונה מה המהירות של הגוף בקטע הזמן סביב הנקודה. זה לא מהירות בנקודה עצמה. זה מהירות בקטע זמן קטן סביב הנקודה הזאת. אבל אני טוען שזה לא נכון. לגוף יש מהירות בנקודת זמן. החלוקה של המרחק חלקי הזמן זה הדרך איך מחשבים את המהירות, אבל זה לא ההגדרה של מהירות. זה הגדרה מה שנקרא הגדרה אופרציונלית, כך קוראים לזה בפילוסופיה. הגדרה אופרציונלית פירושו זאת הגדרה שאומרת לי איך מחשבים את הגודל. אבל כשאני שואל מה זה הגודל הזה, לא איך מחשבים אותו, זה לא מקום חלקי זמן. מהירות זה המקום חלקי זמן, זה קצב שינוי המקום. מהירות זה לא קצב שינוי המקום. מהירות זה הפוטנציאל של הגוף לשנות מקום. ואם לגוף יש מהירות, זה אומר שאם אני אחכה קצת, אני אראה שהוא משנה מקום. אבל ברור שהמהירות יכולה להיות לגוף בנקודת זמן, אבל שינוי מקום לא יכול להתבצע בנקודה אחת של זמן. בנקודה אחת של זמן הגוף נמצא במקום מסוים. בשביל לראות את שינוי המקום אני צריך לחכות קצת ולתת לגוף זמן כדי לשנות את המקום. זאת אומרת ששינוי המקום באמת לא נמצא בנקודת זמן אלא רק על קטע זמן, אבל מהירות יכולה להיות לגוף גם בנקודה אחת של זמן.

[Speaker A] אז לכל דבר בעולם יש מהירות?

[הרב מיכאל אברהם] כן, או מהירות אפס או מהירות אחרת, אבל יש לו מהירות. לפעמים יש לו מהירות אפס, אז אין לו פוטנציאל לשינוי מקום. וזה כשנגזרת של פונקציית המקום היא במקסימום או במינימום. אוקיי? הטענה בעצם זה שצריך להבחין בין שינוי מקום לבין מהירות. מהירות היא לא שינוי מקום, מהירות היא הפוטנציאל לשנות מקום. וגם מעניין שמהירות מסמנים בוי, נכון? ולוסיטי. לא ספיד, אבל ולוסיטי מסמנים בוי. וגם פוטנציאל מסמנים בוי. לא יודע אם זה קשור או לא קשור, נדמה לי שלא, אבל העובדה שככה בדרך כלל נוהגים לסמן את זה. בכל אופן הטענה היא שאם אני חוזר לפרדוקס של זנון, אני טוען כך. זנון שואל, אנחנו נסתכל עכשיו על החץ שעף. בכל רגע ורגע הוא עומד במקום אחר. אז מתי הוא זז? התשובה שלי, לא נכון. בכל רגע ורגע יש לו מהירות. הוא לא עומד במקום אחר, הוא נמצא במקום אחר. אתם מבינים את ההבדל בין נמצא לבין עומד? מישהו שנמצא במקום כלשהו פירושו שהוא נמצא באיקס שווה שתיים. מישהו שעומד באיקס שווה שתיים פירושו הוא נמצא באיקס שווה שתיים במהירות אפס, כי הוא עומד. אבל גם גוף שזז נמצא במקום מסוים. הוא רק לא עומד במקום הזה אלא הוא נמצא במקום הזה. אם אתה רוצה לעשות איזה תרגום לצרפתית אליהב, אני לא יודע אם זה ברור מה שאמרתי כי זה הבדל בין המילים בעברית.

[Speaker A] לא הבנתי את מה שאמרת כבר.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר שיש הבדל בין להיות נמצא במקום מסוים לבין לעמוד במקום מסוים. כשאני עומד, תגיד שאני אומר שאני עומד עכשיו בנקודה הזאת. האם מה שאמרתי פה זה רק שהמיקום שלי זה איקס שווה שתיים? לא. כשאני אומר שאני עומד במקום מסוים, חוץ מהמיקום שלי אני גם אומר שאני עומד, שהמהירות שלי היא אפס.

[Speaker F] אוריאל, טג'דנו סיל וופלה ז'ה פה קומפרי.

[Speaker C] ז'ה ואי אסייה דה טרדואיר רגע. לה רב איל אקספליק קה לה דיפראנס אן פיזיק אן פה פט קה סה קה דה לה ויטס. מטנון לה ויטס אן פה לה דפיניר סואה איקס דיוויזה פאר טי סה אה דיר סה לה טמפס לספאס דיוויזה פאר לה טמפס קה נו אה פאסה פור לה וואר.

[Speaker A] מזאן פט לה רב איל אקספליק קה סה פה

[Speaker C] לה פונקסיון אלמם סה פה סה קה דפיני לה ויטס. וי אגאל די סיר טי סה קה לה קלקול דה לה ויטס סה פה לה ויטס אן סואה. לה ויטס אן סואה סה קווא? סה לה פוטנסיאל דה שנג'ה דה פלאס. אי אן פט סה אה דיר קה קונד ז'ה וואה קלקל שוז דאן אין פלאס סה קה איל אה טוז'ור אין ויטס אן פט איל אה טוז'ור לה פוטנסיאל דה בוז'ה. פאר אקזמפל קונד ז'ה וואה קלקל שוז קה אה דאן אין פלאס איקס סה אה דיר קה אל אה אין ויטס איל אה אן פוטנסיאל סואה דה בוז'ה אל אה סואה אין ויטס זרו סואה אין אוטר ויטס. אי איל יא אין דיפראנס אנטר לה פוטנסיאל אי לה דפיניסיון קומון אן לה קלקול.

[הרב מיכאל אברהם] אז עכשיו אם אני חוזר לפרדוקס של החץ במעופו של זנון, איפה הטעות שלו? הוא אומר שבכל רגע החץ עומד בנקודה אחרת. אבל לא, בכל רגע החץ נמצא בנקודה אחרת. הוא לא עומד. הוא נמצא בנקודה אחרת אבל יש לו מהירות. ואתה שואל מתי הוא זז? בכל רגע ורגע הוא זז. את שינוי המקום אתה תראה רק אם תחכה קצת זמן. אבל כשאתה שואל מתי הוא זז, בכל נקודה ונקודה הוא זז. יש לו מהירות. הוא לא עומד, הוא נמצא במקום המסוים הזה.

[Speaker C] אני אנסה רגע להבין, אני אנסה רגע יותר.

[Speaker F] אסט-קו ווז אבה קומפרי סה קוא לה פאראדוקס דה זנון? נו נו ואזי רדי-מואה סיל טה פלה.

[Speaker C] אלור ז'ה ואי רה-אקספליקה סה קוא לה פאראדוקס דה זנון. אני מסביר רגע אותם את הפרדוקס של זנון הרב כי לא כולם הבינו מה זה הפאראדוקס, לא הבינו את הפרדוקס. לה פאראדוקס סה אן פה, איל אי אה און קסטיון קאן ז'ה וואה אן פה און פלש אן טרן דה וולה. סי ז'ה פראן שק פואן אלה או לה פלש? אלה דאן און פואן ספסיפיק. אלור קומן אל פה פור אוואנסה? אלה דאן און פואן, סה דיר סי ז'ה קונטינו ז'ה דיביז ז'ה דיביז ז'ה דיביז. שק פואה קה ז'ה לה רגארד לה פלש אלה קלקל-פאר, אלה סיטואה קלקל-פאר. אלור קאן אל בוז'? אה קל מומן לה פלש בוז'? אן פה לה ראב איל אקספליק לה דיפרנס סה קוא? סה קה דאן שק פלאס לה פלש אה און ויטס. ז'וסט קו ממ מומן אלה אה פה, אלה סיטואה קלקל-פאר. איל אי אה און דיפרנס אנטר אטרה סיטואה, סה דיר סיטואה סה לה מוד, איל אי אה און דיפרנס אנטר אטרה סיטואה קלקל-פאר אי דאוואר לה פוטנסיאל אי דה לה ויטס, סה דיר דאן שק פלאס אלה און ויטס. סי טה אטנדו דו טאן, סי טה אטנד קלק סקונד טו וה לה וואר בוז'ה. לה פאראדוקס אה קומפרי? בסדר? אז

[הרב מיכאל אברהם] מה שבעצם הטענה שאני רוצה לטעון זה שיש, זה אומר בעצם שכאשר אנחנו מדברים על מהירות ומקום זה רק דוגמה אחת ליחס בין פונקציה לנגזרת, כן מי שמכיר במתמטיקה או בין שינוי לבין המצב. ויש הרבה דוגמאות. גם שינוי של מצב רוחני אפשר להסתכל עליו בשני המישורים האלה. יש את המצב הרוחני שבו אני נמצא ויש את התנועה שלי ממצב רוחני אחד למצב רוחני אחר. כן מקום ומהירות על הציר הרוחני זה בעצם להיות צדיק ולהיות בעל תשובה, נכון? זאת אומרת בעל תשובה זה מישהו שיש לו מהירות, זה מישהו שמשנה את המצב הרוחני שלו. צדיק גמור זה מישהו שנמצא במצב המושלם אבל הוא סטטי. כשאני אומר שיש ערך לתשובה לא רק בזה שהיא הופכת אותי לצדיק אלא בעצם התנועה שלי, בעצם זה שאני משתפר, מה אני בעצם אומר? שהתשובה החשיבות שלה זה לא הפונקציה אלא הנגזרת, לא המיקום אלא המהירות, אוקיי? ולכן בעל תשובה עדיף מצדיק גמור. אני אביא אולי דוגמה שתחדד את זה קצת יותר. תראו יש מקומות שבהם אנחנו יכולים לראות תופעה דומה. למשל יש כאלה שרוצים לומר שאם יש מפעל כלשהו שבו אנשים עובדים, מפעל מסובך עם כל מיני יחידות ואנשים ודברים כאלה, אז המפעל הרבה פעמים מחפש דרכים איך להשתפר. איך להתייעל, איך לעשות את הייצור טוב יותר, את השיווק טוב יותר, את הניהול טוב יותר וכן הלאה. אבל לפעמים גם זה שאנחנו חושבים איך להיות יותר טובים ומנסים לשנות כל מיני דברים, אפילו שהמצב שאליו הגענו אולי זה לא מצב יותר טוב או יותר יעיל, אבל עצם זה שאנחנו עושים שינויים יכול לגרום לשיפור במפעל. לשיפור בתוצרת, בתפוקה, בעבודה במפעל. כי אנשים מרגישים שזה דינמי. אנשים מרגישים שיש מחשבה על איך לעבוד נכון, שמנסים לשפר את זה, ואז אפילו אם לא הצלחת לשפר והמצב החדש הוא לא יותר טוב מהמצב הקודם, אבל עצם זה שעשית שינויים ואתה מנסה ואתה מחפש נותן לאנשים איזושהי תחושה שיש פה מחשבה מאחורי הדברים. שהמפעל לא קופא על שמריו, הוא לא מאובן. הוא לא נשאר כל הזמן אותו דבר אלא הוא מנסה להשתפר. וזה בעצמו שיפור. השיפור הוא לא בזה שהגעת למצב שהמפעל מייצר באופן יותר יעיל, אלא עצם העובדה שאתה משתנה ומנסה להשתפר זה בעצמו יוצר שיפור. אפילו אם המצב שאליו הגעת בעצמו הוא לא יותר טוב. זאת אולי גם דוגמה למה שאמרתי כאן. ולכן אני חושב שטועה המשך חכמה כשהוא אומר שמצוות התשובה לא מכילה שום דבר. חוץ מהמצוות שיש בין כה וכה. נגיד אומרים לי שיש מצווה איסור לאכול חזיר. אז שואל המשך חכמה נגיד שאכלתי חזיר. עכשיו אני צריך לעשות תשובה. אומר המשך חכמה מה מה יש לצוות על תשובה? ברור שאתה צריך לא לאכול חזיר, כי יש איסור לאכול חזיר. לא נכון. יש חובה לעשות תשובה. המעבר שלי ממצב של אוכל חזיר למצב של לא אוכל חזיר, יש לו ערך לא רק כי אחרי זה אני לא אוכל חזיר ומקיים את האיסור הזה שאסור לאכול חזיר, אלא עצם זה שזזתי מהמצב הראשון שהוא פחות טוב למצב השני שהוא יותר טוב, התזוזה הזאת זו התשובה. זה לא היה יוצא אם היה רק איסור לאכול חזיר. את זה חידש הרעיון של תשובה. ולכן המשך חכמה מבין שתשובה זה עניין תוצאתי. צריך לעשות תשובה כדי להיות יותר טוב. אני טוען שאם יש מצווה או אפילו לא מצווה מפורשת אבל חובה ברמב"ם לעשות תשובה, זה אומר שיש בתשובה משהו מעבר לזה שאני לא עושה יותר את העבירות. כי אחרת באמת זה היה מצווה מיותרת או לא הייתה חובה כזאת. החובה היא להיות מתקדם. זה החובה. ולכן בעלי תשובה עדיפים מצדיקים גמורים, כי המהות של התשובה זה ההתקדמות. לא זה שאתה בסוף נהיה צדיק גמור. ההתקדמות, זה מה שנותן יתרון לבעל תשובה על הצדיק הגמור.

[Speaker C] הרב, אם אנחנו לוקחים את הדוגמה של המהירות כפוטנציאל שינוי מקום, אז יוצא לפי זה שהתשובה זה הפוטנציאל להתקדמות בעבודת השם. ולכן יוצא לפי זה שכולנו בעלי תשובה כל הזמן גם כשאדם לא חוזר…

[הרב מיכאל אברהם] לפי זה יוצא שהוא תמיד בפוטנציאל. לא. אתה צריך לייצר פוטנציאל כזה. זה כמו שלא כל חפץ יש לו מהירות. רק אם באמת יש לו מהירות. כל חפץ יש לו פוטנציאל לשנות מקום, אבל זה פוטנציאל תאורטי. אני מדבר על חפץ שיש לו מהירות עכשיו, וזה פוטנציאל שמתממש, זה לא פוטנציאל שרק ברמה העקרונית יש לו. בן אדם שהוא בעל תשובה, מעצם לידתו הבן אדם יש לו פוטנציאל להשתפר, זה ברור. אבל את זה עשה הקדוש ברוך הוא. השאלה היא מה אנחנו עושים. אנחנו נהיים בעלי תשובה כשיש לנו מהירות, לא כשיכולה להיות לנו מהירות, אלא כשיש לנו מהירות. רק את שינוי המקום אנחנו נראה רק אחר כך, אם בכלל. או שאפילו אם ניכשל, יכול להיות שלא נצליח לעשות תשובה, אבל השתפרנו, ניסינו, התקדמנו, אז לא הצלחנו, אנחנו עדיין בעלי תשובה. ולכן הרמב"ם, כשהרמב"ם אומר איזהו בעל תשובה גמורה, כן, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב אל זה החטא לעולם, ככה הרמב"ם כותב בהלכות תשובה. שואלים כל האחרונים, אז אם ככה אין דבר כזה בעל תשובה. כולנו חוזרים בסוף. אז איך, אז אין בעל תשובה? הוא אומר לא נכון. כי אם אני נמצא עכשיו במצב שיש לי פוטנציאל להשתפר, אז אני עכשיו נחשב בעל תשובה. זה שבסוף אולי אני נכשל ולא הצלחתי להגיע למצב טוב יותר, אבל הייתי בדרך, אני התקדמתי. מה לעשות, לא הצלחתי. זה נקרא בעל תשובה. מעיד עליו יודע תעלומות שהוא נמצא במצב שאם לא יקרה שום דבר אחר הוא ישתפר. אבל יכול להיות שיקרו דברים אחרים שלא יתנו לי להוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל שלי, אבל זה שהיה לי פוטנציאל, זו אומר שאני בעל תשובה.

[Speaker C] בסדר? מה? ולכן מעצם התשובה היא בעצם גם תשובה?

[הרב מיכאל אברהם] ולכן הפוטנציאל, הרצון או השיפור הרוחני הפוטנציאלי הוא עצמו התשובה. גם אם בסוף אתה לא תגיע למצב שאתה משופר יותר, אתה עדיין בעל תשובה.

[Speaker A] אוקיי, אם זה נכון, אם זה נכון, למה יש מצוות, למה יש מצוות ועבירות שאין עליהם תשובה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת אין… יש מצוות ועבירות שלא שאין עליהם תשובה, אלא שתשובה לבד לא מספיקה. צריך לעשות תשובה, יש חילוקי כפרה ביומא. יש דברים שעליהם מספיקה רק תשובה, יש דברים שצריך תשובה ומיתה, תשובה וייסורים. חילול השם אז לא מתכפר עד העולם הבא. אבל בסדר, תמיד צריך תשובה, רק לא תמיד מספיקה רק תשובה.

[Speaker E] מישהו רוצה להעיר, לשאול, גם בדברים אחרים, אז בבקשה. אני סיימתי.

[Speaker A] תודה רב. און פטיט קווסטיון? אני רציתי להציע תירוץ שונה לשאלתך הראשונה. אתה שאלת למה הרמב"ם לא מנה את מצוות התשובה בספר המצוות ורק מנה את המצווה של הווידוי, נכון? אז אפשר לומר שיש כלל ברמב"ם בספר המצוות גם שהוא לא מנה. מונה את המצוות הכלליות המצוות שנופלות על כל המצוות, כמו למשל הידור מצווה. הידור מצווה זה לא, אם נאמר שהידור מצווה זה לא מצווה בפני עצמה, אז זה שייך לכל מצווה ומצווה, אז הוא לא מונה אותה. אולי מצוות התשובה זה אותו דבר, שזה שייך לכל מצווה?

[הרב מיכאל אברהם] בהחלט יכול להיות. זה לא בדיוק מצוות כלליות, הרי אני כתבתי את זה באחד הטורים האחרונים. זה לא בדיוק מצוות כלליות. מצוות כלליות זה בשורש הרביעי. זו טעות נפוצה שעושים גם אחרונים אגב. זו טעות. יש אחרונים שעושים לטעון שהרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב ארץ ישראל בגלל השורש הרביעי. השורש הרביעי כתוב שהוא לא מונה את המצוות שכוללות כל התורה כולה. אבל זה לא נכון. כי הדוגמאות שהוא מביא בשורש הרביעי זה מצוות כמו ושמרתם את כל מצוותיי. זה מצוות שאין להם שום חידוש, כי הם סך הכל חוזר עוד פעם שצריך לשמור את כל המצוות. ובמצוות יישוב ארץ ישראל, גם אם מניחים שהיא כוללת את כל המצוות כולן, מה שבעיניי זה מופרך, אבל יש כאלה שמניחים את זה, אז אין פה איזה טענה שזה לא מחדש שום דבר. שזה סך הכל לחזור עוד פעם על זה שצריך לקיים את ההלכה. אלא מה הם רוצים להגיד? זו מצווה מאוד יסודית, כמו הרעיון שאמרתי קודם, שיש מצוות שבגלל שהן נורא יסודיות לכן הן לא נמנות. אז אני חושב שמצוות יישוב ארץ ישראל היא לא בגלל הדבר הזה. אבל זה כן נכון, העיקרון הזה בעיניי הוא כן נכון, והדגמתי אותו באמת על הידור מצווה, אבל שמה ההגדרה היא קצת שונה. כללים שנוגעים לכל מערכת המצוות הם לא ייכנסו במניין המצוות בתור אחד מהפרטים. לא בגלל שהם נורא יסודיים, כמו שאמרתי קודם, אלא בגלל שזה כלל מטא-הלכתי. זה לא הלכה. זה כלל שאומר לי איך מקיימים הלכות. לכן המקום שלו זה לא בספר המצוות. זה מה שאתה כנראה ניסית להציע כאן. זה באמת ניסוח קצת שונה ממה שאני אמרתי כאן, אפשרי גם.

[Speaker A] אוקיי, ושאלה שנייה שרציתי לשאול זה כבר שאלתי אותך לפני כמה ימים, למה הבחירה נכנסה, למה הדיון על הבחירה נכנס בהלכות תשובה? שזה משהו יסודי ולא ביסודי התורה? ולא הבנתי מה שענית.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שזה בדיוק מה שאמרתי כאן. מה זה בחירה? בחירה פירושו זה לא המעשה. בחירה פירושו זה הפוטנציאל המנטלי לעשות את המעשה. נכון? זה אני מחליט להיות אדם בוחר. זה נקרא תשובה. תשובה פירושה לחזור להיות אדם בוחר, כי בדרך כלל אדם שחוטא זה אדם שנמשך אחרי היצרים שלו. הוא לא באמת בחר, ולכן הוא נגרר לעשות חטא. לעשות תשובה פירוש הדבר לחזור להיות בוחר. זה נקרא תשובה. לכן העניין, הדיון על בחירה מופיע בהלכות תשובה. כי באופן עקרוני הוא היה יכול להופיע גם בהלכות ברכת המזון. גם בברכת המזון צריך אדם לבחור לברך ברכת המזון, או לא לאכול חזיר, או לכבד הורים, או לשמור שבת, או מה שלא יהיה. נכון, אבל בתשובה זה לא תנאי למצווה, זאת המצווה. בכל המצוות האחרות זה תנאי, אתה צריך לבחור לעשות את המצווה. פה זאת המצווה עצמה. אתה לא צריך לעשות כלום, אתה רק צריך לחזור להיות בוחר. זה נקרא לעשות תשובה. זה בדיוק העניין הפוטנציאלי שדיברתי עליו קודם. כשאתה תבחר בפועל ותעשה את הדברים הטובים, זה כבר יהיה המצב הטוב שאליו אתה תגיע. אבל הפוטנציאל להגיע למצב הטוב זה בעצם לחזור להיות בוחר. זה נקרא לעשות תשובה.

[Speaker A] הבנתי, תודה.

[Speaker C] הייתה לי עוד שאלה הרב, זה יותר ביחס לחלק מכל המהלכים שרשמתי לעצמי כמה נקודות, שהרב הסביר שהתשובה נובעת לא מתוך חיוב, נכון שזה לא נמנה מתוך חיוב כי זה לא חיוב מהתורה בכוונה אלא כי זה בעצם מתוך נטייה נפשית פנימית, ואז בעצם כי זה מגיע לעולם הערכים שאותו אי אפשר להגדיר. ובעצם אם אני מחבר את הפוטנציאל והדברים, זה יוצא מתוך זה שבעצם כל מטרת התשובה היא להחזיר את האדם להכרה הבסיסית של המבנה הנפשי העמוק שלו. זאת אומרת מעבר לאינטלקט, לחזור למצב הנורא ברור שהוא קודם לאינטלקט, שהוא קודם לדעת.

[Speaker A] סוג של קוקניק, לא?

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב שזה, זה

[Speaker C] בדיוק מה שזה יוצא, אני

[הרב מיכאל אברהם] לא הייתי מגדיר את זה ככה. אני, זה דומה אבל זה לא בדיוק זה. אני חושב שזה נכון שזה מעבר לאינטלקט אבל לא מעבר בגלל שזה יותר גבוה. מעבר בגלל שזה אחר. נגיד האינטלקט שלי אומר לי מה נכון ומה לא נכון. גם מוסרית, בעיניי זה גם עניין אינטלקטואלי, גם דתית, גם פילוסופית, הכל. אבל כדי שאני גם אבצע את מה שנכון, אז לא מספיק לדעת שזה נכון, אלא אני צריך גם להיות אדם בוחר, אדם ששולט במה שהוא עושה. כי אחרת אני יכול לדעת שהדברים האלה הם נכונים אבל היצרים שלי יגררו אותי לא לעשות אותם.

[Speaker C] נכון, זה מימוש הפוטנציאל. זה מימוש הפוטנציאל.

[הרב מיכאל אברהם] זה יצירת הפוטנציאל לא מימוש, המימוש יבוא אחר כך. יצירת הפוטנציאל פירושו הפוטנציאל הזה שבו אני לוקח את המושכות לידיים. אני נהיה בוחר, ובמה שאני חושב שהוא נכון זה מה שאני מתכוון לעשות. זאת אומרת זה לא רק האינטלקט שמכיר את מה נכון, אלא זה המחויבות לעשות את מה שאני מכיר כנכון. זה התשובה, או זה עיקר התשובה. מבין מה אני אומר? זה לא בהכרח להכיר את עצמי מבפנים, להכיר את עצמי מבפנים זה העניין האינטלקטואלי לדעת מה נכון ומה לא נכון. פה אני אומר זה מעבר לאינטלקטואלי במובן הזה שלא מדבר על מה נכון ומה לא, אלא על זה שאני הולך לעשות את הדבר הנכון, לא להכיר שזה הדבר הנכון בלבד. אסק פה מנז'יר סיל

[Speaker F] וו פלה אליה לא ז'ה פה טו קומפרי סטה פה מנז'יר. אליה טו וודרה טרדויר?

[Speaker C] נו, טרדוי טו סטו פה. אוקיי. אז הרב ביקש שאני אתרגם רגע לצרפתית. אופט לה קשיו קה ז'ה פוזה או ראב סטה סטה אונ קשיו אופט פלו דראב קוק, סה א דיר אסק סה

[Speaker F] וודרה דיר דה פר תשובה.

[Speaker C] ז'ה קומפרי טה קשיו טה קומפרי טה קשיו ז'ה טה רפונד. דאקור. לה רפונס דו ראב אופט סטה קה סה פה רווניר א סואה מם, אופט לה תשובה סה דטרה אובליז'ה דה פר לה בון שוז. פאסקה לו דאת סה דה סבואר סקי אסט בון או פה בון, א לה תשובה סה דטרה אובליז'ה דה פר סקי אסט בון.

[Speaker F] בדיוק.

[Speaker C] הרב אני תרגמתי את מה שאיתן אמר פה, הוא אמר בעצם הדעת זה לדעת מה נכון ומה לא, וכאשר התשובה זה המחויבות לעשות את הדעת. נכון. אז התשובה, אז איך הרהור תשובה נחשב תשובה? הרי ההרהור הוא לא בא לידי מעשה.

[הרב מיכאל אברהם] הרהור תשובה זה חלק מהאופן שאני מחזיר את עצמי להיות בוחר. מה זה הרהור תשובה? הרהור תשובה פירושו אני מחליט עכשיו לחזור להיות בוחר. אני עוד לא עשיתי כלום, רק לחזור לקחת את השליטה לידיים שלי. שמעכשיו אני הולך לעשות את מה שאני יודע. אני ידעתי גם קודם מה נכון ומה לא נכון. גם בן אדם שחוטא הוא יודע מה נכון, זה לא שהוא לא יודע. הוא רק לא עושה את זה. מה שהוא לא נכון, זה הוא אנוס.

[Speaker C] הרב יכול לחדד יותר?

[הרב מיכאל אברהם] כי

[Speaker C] אני נזכר בגמרא של קידושין לגבי מי שאמר על מנת שאני צדיק גמור, מקודשת וודאי. אהה… מקודשת מספק, לא וודאי. מה שיוצא מזה שעדיין הוא לא הגיע למצב שהוא עושה את מה שהוא רוצה, את מה שיש לו בדעת. הוא רק מהרהר בזה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זאת אומרת הוא החליט להיות בעל תשובה. זה עוד לא בא לידי ביטוי מעשי, אבל הוא עשה כבר, הוא יצר את הפוטנציאל שבדקות הבאות הוא כבר גם יעשה את הדבר הנכון. ואגב זה ספק קידושין לא וודאי, שמא הרהר בתשובה.

[Speaker C] נכון. אז אני אשאל שאלה, אז כאילו רק כדי לדייק אם הבנתי נכון את הרב, בעצם התשובה זה הרצון להיות מחוייב להחלטות שלי.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. לא רצון, אלא ההחלטה להיות מחוייבת, כן. להיות מחוייב.

[Speaker C] אוקיי. ולכן משם נגזר הקבלה לעתיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. ולכן גם אפילו שהקבלה לעתיד לא תתממש אחר כך, יכול להיות שאני אכשל, אני אפול שוב פעם, אבל אם קיבלתי את זה וחזרתי למצב הזה נכון לעכשיו, אז אני בעל תשובה.

[Speaker C] אז תשובה זה קבלה לעתיד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. הרס"ג, רס"ג כבר מדבר על זה שיש בתשובה ארבעה שלבים. עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי.

[Speaker C] נכון, אבל לפי הרב יוצא שהתשובה זה רק הקבלה לעתיד ולא החרטה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כל התהליך הזה בסופו של דבר הוא נצרך כדי שתחזור חזרה להיות מחוייב. אתה צריך לעזוב את החטא, אתה צריך להתחרט על מה שעשית ומתוך זה אתה מקבל על עצמך לעתיד לבוא לפעול נכון. כשגמרת את התהליך הזה אתה בעל תשובה.

[Speaker C] אז כל עוד לא קיבלתי קבלה לעתיד אין תשובה. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] עזיבת החטא היא לא, אז

[Speaker C] כאילו זה לא חזרה בתשובה.

[הרב מיכאל אברהם] היא לא תשובה מלאה. אני מניח שגם לזה יש ערך מסוים, אבל זו לא תשובה מלאה. עזיבת החטא זה בסך הכל קיום של איסור לאכול חזיר, כמו שהמשך חכמה אומר. בסדר, הפסקת לאכול חזיר, יפה מאוד, אז מעכשיו אתה מקיים את ההלכה. אבל תשובה זה משהו שהוא מעבר לרק לקיים את ההלכה, וכל הרעיון היה פה מעבר למשך חכמה.

[Speaker F] כן כן. יפה. קלקא א אוטר קשיו מם לו קשור או שיעור? סי קלקא א דאוטר קשיו דוט נוט. סקווא סון סון טרדויל סיל וופלה אליה,

[Speaker A] סקווא סון שורש דה דיר קאן פט לורסק לורסק און א פה מנה דה לה מצוות פה אימפורט סקי א קאן פלוזייר קונטר דה מצוות פה קה לה רמבם אי א או מואן דיקס.

[הרב מיכאל אברהם] לא, קודם כל יש גמרות מפורשות. למשל הגמרא במנחות בדף צ"ט, הגמרא אומרת שלא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אמר רבי שמואל בר נחמן, דבר זה אינו חובה ולא מצווה אלא ברכה. אז רואים שיש הבדל בין חובה לבין מצווה. בסדר,

[Speaker A] אבל מה ההבדל?

[הרב מיכאל אברהם] ההבדל הוא שיש דברים מסוימים שלמרות שאנחנו לא מצווים בהם, אנחנו חייבים לעשות אותם. לדוגמה, דברים שיוצאים מסברא. הגמרא בברכות בדף ל"ה, הגמרא מביאה שם שיש חובה לברך על המזון. לא אחרי, אחרי המזון זה ואכלת ושבעת וברכת, זה ברכת המזון. אבל ברכות הנהנין, בורא פרי העץ או שהכל נהיה בדברו, הברכות שלפני המזון, מאיפה זה יוצא? הגמרא מחפשת לזה מקור ובסוף היא מגיעה לזה שזה סברא, שכל מי שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל,

[Speaker A] כן,

[הרב מיכאל אברהם] זה כמו מעילה. אז

[Speaker A] יש

[הרב מיכאל אברהם] סברא לברך, והחובה לברך היא חובה גמורה למרות שזה יוצא מסברא. אבל כאשר אני מברך אני מקיים מצווה. מה? לא הבנתי. כאשר אני מברך אני מקיים מצווה? לא, אתה לא מקיים מצווה כי אין ציווי. זה לא מנוי בתרי"ג מצוות לברך שהכל נהיה בדברו. לא, ברור שלא, זה דין דרבנן. אז אני מקיים חובה ולא מצווה? כן. פני יהושע שם שואל, פני יהושע שם בברכות הוא שואל, אז למה בעצם ספק ברכות להקל? הרי כל דבר שיוצא מסברא הוא דאורייתא, ואנחנו רגילים לזה שברכות זה דין דרבנן. למה ספק ברכות להקל? פה זה דאורייתא. הטענה שלי זה שזה חובה ולא מצווה, וכיוון שזה רק חובה ולא מצווה, אז יכול להיות שספקו לקולא.

[Speaker A] אתה לא יכול לחדד יותר מה ההבדל בין חובה למצווה?

[הרב מיכאל אברהם] חובה זה כל מה שחייבים לעשות. לא כל מה שחייבים לעשות זה מכוח ציווי. יש דברים שאתה מבין לבד שצריך לעשות, אז לא צריך ציווי בשביל שאתה תהיה חייב. אתן לכם אולי דוגמה אחרת, כמה אחרונים שואלים סתירה. אז אין חובה שלא מדין סברא?

[Speaker F] מה? אז לפי שיטתך אין חובה שלא מדין סברא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, יש או ציווי או סברא.

[Speaker F] או ציווי או סברא. אז איפה שיש חובה יש סברא, איפה שאין סברא אין חובה.

[הרב מיכאל אברהם] או שיש ציווי. אם יש ציווי אז לא צריך סברא.

[Speaker F] כן כן, איפה שיש

[הרב מיכאל אברהם] מצווה, אחרת איך נדע שזה חובה? ברור, אם אין ציווי ואין סברא אז מאיפה זה יוצא? יש גמרא, אחרונים שואלים סתירה בין שתי גמרות. הגמרא ביבמות בדף ל"ג, הגמרא מביאה שמה שקטן שהביא שתי שערות ונכנס למקדש בשבת, אז הוא התחייב בכל המצוות באותו רגע מתי שהוא הביא שתי שערות. זה לגבי אין איסור חל על איסור. אז רואים שקטן לפני שהביא שתי שערות לא חייב במצוות. אבל הגמרא בסנהדרין בדף נ"ט נדמה לי, בסוגיה של תקלה וקלון, בגמרא שם כתוב שהקטן יש לו גם כן עבירה. נגיד אם הוא רובע בהמה, אז זה נקרא עבירה, תקלה. שואלים האחרונים, אז איך? בגמרא ביבמות רואים שלקטן אין עבירות, בגמרא בסנהדרין רואים שלקטן יש עבירות. מה התשובה? שעבירות שיסודן בסברא הן מחייבות גם קטנים. למה? כי כל הפטור של הקטנים זה רק מהדברים שעליהם אנחנו מצווים בתורה. התורה שציוותה היא אמרה אני לא מצווה על קטנים, רק על גדולים. אבל דבר שיוצא מסברא, מי חייב בו? כל מי שמבין אותו. אם הקטן מבין את זה, אז הוא חייב. זה לא שייך לקטן וגדול, מי שמבין חייב. הרמב"ם למשל כותב בהלכות שכירות, הרמב"ם כותב לא משביעים קטן לפי שאינו יודע עונש השבועה. על טענתו, עונש השבועה. מה זה לא יודע עונש השבועה? אין לו עונש? התשובה היא שיש לו. אם

[Speaker A] הוא יודע, אם הוא מבין, אם

[הרב מיכאל אברהם] הוא מבין את החומר של שבועת שווא, אז יש עליו עונש. רק יכול להיות שהוא לא יודע, אז אל תשביע אותו.

[Speaker A] בסדר, אז לסיכום, יש חובה שנובעת ממצווה, ויש חובה שנובעת מציווי. בסדר? אבל עכשיו, יש ציוויים שגם…

[הרב מיכאל אברהם] אגב, אני במאמר אחר כתבתי שיש חובות מסוג שלישי. יש חובות שהן נובעות מזה שאני יודע שזה רצון השם למרות שאין ציווי. אבל אין בזה סברה.

[Speaker A] למשל?

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני יכול להבין שזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בלי שהוא ציווה עליי.

[Speaker A] תן דוגמה?

[הרב מיכאל אברהם] דוגמה, הבאתי שם כמה דוגמאות לדבר, למשל להפריש בתרומה חיטה אחת פוטרת את הכרי. אז אם אתה מפריש תרומה חיטה אחת, העסק מתוקן. אתה יכול לאכול. אבל מדרבנן מפרישים יותר. אחד מארבעים עין יפה, אחד מחמישים עין בינונית, ואחד משישים עין רעה. אבל בגמרא בחולין וברמב"ם רואים שהשיעורים האלה הם דאורייתא, הם לא דרבנן. נכון שחיטה אחת פוטרת את הכרי, אבל התורה מצפה ממני להפריש יותר. עכשיו, אין לי סברה למה אני צריך להפריש יותר. אבל אני יכול לראות מתוך התורה, למרות שאין ציווי מפורש, שזה מה שהיא רוצה. זה מספיק טוב בשביל שאני אבין שאני צריך לעשות את זה. כאן אין לי סברה במובן שאני מבין למה זה נכון, וגם אין ציווי. אבל יש לי כלים פרשניים שמראים לי שזה רצון השם או שזה רצון התורה.

[Speaker E] אז

[הרב מיכאל אברהם] זה סוג שלישי של סברות. ואלחנן וסרמן מביא לזה איזה פסוק בתרגום, אשר לא ציוויתי ולא פקדתי ולא עלתה על ליבי, כך כתוב בנביא. אז הוא אומר ציוויתי, פקדתי, ועלתה על ליבי זה שלושת הסוגים האלה. יש דבר שאתה מצווה, יש דבר שהוא נכון, ויש דבר שאתה מבין שהקדוש ברוך הוא רוצה. הבנתי.

[Speaker A] את העלתה על ליבו, כן?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, טוב מאוד.

[Speaker A] בסדר.

[Speaker C] אוקיי, הרב, זה מזכיר קצת את נדרים, לא? את? זה מזכיר את עולם הנדרים.

[הרב מיכאל אברהם] למה אפשר לנדור? כן, שבנדרים יש מצווה מפורשת.

[Speaker C] נכון, אבל כאילו בגדול הסברה הזאת מגיעה כאילו בן אדם יש לו סברה, הוא נודר נדר, ואז הוא נכנס גם נגד המצווה פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל אבל אבל הסברה מחייבת גם בלי שאתה נודר אותה. נו,

[Speaker C] כן.

[Speaker A] הרב, רק עוד שאלה, לא הכי קשורה, שאלה קצת פולמוסית. כאשר יש משברים כמו למשל הקורונה וכולי, אז כל מיני רבנים עומדים ואומרים שהמשבר הזה הוא בגלל שחטאנו בזה ובזה, ויש לשוב על חטא זה וחטא זה, יש לעשות תשובה על חטא א' וב' ספציפית. יש לזה היגיון? יש לזה מקור? או שזה סתם בלבולי מוח?

[הרב מיכאל אברהם] יש לזה היגיון, יש לזה מקור, אבל אתה יודע, אני לא מסכים עם זה. למה? כי אני חושב שמה שקורה בעולם זה לא קורה מהקדוש ברוך הוא, זה קורה בגלל אנשים או חוקי הטבע.

[Speaker A] הבנתי. נכון, זה כל התזה שלך באמת.

[הרב מיכאל אברהם] כן. אבל זה לא אומר שאם קורה משהו זו הזדמנות טובה לפשפש במעשינו. לא על חטא מסוים, כי אין סיבה שהחטא הזה גרם לזה. אבל יש סיבה טובה להתעורר ולפשפש במעשינו.

[Speaker A] כן, בדיוק. השאלה הייתה על חטא ספציפי. אומרים שיש משבר של הקורונה בגלל שאנחנו מדברים בבית הכנסת.

[הרב מיכאל אברהם] זה כמובן… זה הכל זה סתם שטויות כמובן. זאת אומרת, אנשים תופסים… אנשים תופסים טרמפ על משהו רק בגלל שזה מה שמציק להם. למה שהקורונה תהיה קשורה לדיבורים בבית הכנסת? למה לא על לשון הרע? או על חילול שבת? או על אני לא יודע מה?

[Speaker A] ביטול תורה? יודע, אמרו שיש סגר ועכשיו שאנחנו לא יכולים לדבר אחד עם השני, אז זה בגלל שכבר דיברנו יותר מדי בבית הכנסת. ואז…

[הרב מיכאל אברהם] אולי בגלל שדיברנו יותר מדי לשון הרע? טוב, זה סתם בלבולי מוח. זה סתם שטויות. זה לא… אבל לחזור באופן עקרוני על חטאים או במקום שבו יש קורלציה מאוד ברורה, אני לא יודע אם יש דבר כזה, אולי… אז יש בזה היגיון, אבל אני לא מסכים לזה, כמו שאמרתי קודם. אבל זה לא שאני לא מסכים, זה סתם שטויות. תודה רבה. אוקיי חברים. שיהיה לכם כל טוב, שנה טובה, גמר חתימה טובה, כתיבה וחתימה טובה בעצם. תודה רבה.

[Speaker C] תודה רבה. להתראות. תודה רבה.

[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה.

[Speaker F] וואי, זה היה ארוך.

[Speaker C] וואי, גם לי.