מוסר, אמונה והלכה – שיעור 20 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז דיברנו קצת על היחס בין מוסר לבין הלכה, והמסקנה בסופו של דבר הייתה שהרצון של הקדוש ברוך הוא, הדרישות של הקדוש ברוך הוא מאיתנו מחולקות לשתי מערכות. מערכת אחת זו המערכת ההלכתית והשנייה זו המערכת המוסרית, ושתיהן בעצם רצון השם ולכן כשיש קונפליקטים ביניהן, אז יש להם בעצם מעמד שווה ואי אפשר לקבוע אפריורי מי מהם גובר. מקום שההתנגשות היא אינהרנטית אז אולי כן. מתוך כך בעצם גם אמרתי שאת המוסר אנחנו לא לומדים בעצם מהתורה. התורה אומרת לנו \"ועשית הישר והטוב\", אז אנחנו רואים בתורה שאנחנו נדרשים להתנהג באופן מוסרי, אבל מה פירוש להתנהג באופן מוסרי? זאת אומרת, איזו התנהגות היא מוסרית ואיזו לא? את זה לדעתי לא לומדים מהתורה אלא אנחנו מבינים מה זה ישר וטוב כמו כל אדם בעולם שצריך להבין מה זה ישר וטוב. אמרנו שמהסיבה הזאת גם קשה לדבר על מוסר יהודי. אין דבר כזה מוסר יהודי. יש מוסר, המוסר הזה מחייב את כל באי עולם, יהודים וגויים. אם אנחנו מגיעים למסקנה, בין אם זה מהתורה ובין אם לא, שהתנהגות מסוימת היא התנהגות מוסרית, אז ההתנהגות הזאת מחייבת את כל באי עולם, ואם היא לא מוסרית אז גם זה מחייב את כל באי עולם לא לעשות את זה. אגב, זאת אחת הקושיות הגדולות ביותר על התפיסה של הרב קוק והתפיסות הדומות לה שרואות בהלכה בעצם הנחיות מוסריות. אם אתה רואה את ההלכה כהנחיות המוסריות הנכונות, כן, הכי נכונות נקרא לזה כך, אז הייתי מצפה שכל העולם יהיה מחויב בהלכה, גם גויים. אין סיבה לחשוב שהגויים לא צריכים להיות מוסריים. ודאי שהם גם צריכים להיות מוסריים, הם פטורים מהלכה. זה גופא כבר אומר שמוסר והלכה הם לא אותו דבר, נכון? זה נדמה לי שזה דבר פשוט. ולאידך גיסא זה אומר שההיבט המוסרי, זה שלא שייך להלכה, הוא באמת אוניברסלי. אין הבדל בין יהודים לבין גויים לגביו. מה ששייך למוסר מחייב את כל באי עולם. אז אין מוסר יהודי, המוסר בהגדרה הוא אוניברסלי. מצד שני זה רצון השם. במקביל לזה יש את רצון השם שבא לידי ביטוי בהלכה וזה הכל. מה בעצם התמונה הזאת אומרת? וזה הצעד הבא שלנו. מה שבעצם התמונה הזאת אומרת זה שכשאתה מסתכל על מערכת המחויבויות שלנו, אז מערכת המחויבויות שלנו בנויה בצורה של שתי קומות. קומה ראשונה זו הקומה האוניברסלית, כן? כל אדם בעולם מחויב לערכי מוסר. ובמובן הזה היהודים לא אמורים להיות שונים מכל אדם אחר. אני רואה שזה כבר הדבר הזה מתרוקן. אופס. אתם יודעים מה? בוא נהפוך, נהיה יצירתיים קצת. לא, זה לא יעזור. החיבור משם לפה. רגע. מה?

[Speaker B] אין איזה שקע באזור פה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין, אין אין, הכיתה הזאת היא כיתה הפוכה. כבר הסתבכתי עם זה פעם. אני פשוט אקח את השולחן לשם ואני אחבר. יש שם איזה מפצל אולי? יש לך סוללה אם אני ארצה לחבר את המחשב שלי לשם? כי אני פשוט אדחוף את השולחן לשם. אולי אתם תשבו יותר שם. הכבל הזה הוא ארוך ואני יכול לקחת אותו לשם ואז אני מקווה שזה יגיע ל… פרימיטיבי. צריך עוד קצת. אוקיי, מפה אני מקווה שזה כבר יגיע. בוא נראה. אוקיי, יפה, בוא נראה, הכל בסדר נכון? לא הפסדתי שום דבר. טוב, רק לגבי הפונטים, הם בסדר, בינתיים הדף הזה לא רלוונטי אבל אוקיי. אז בעצם מה שעולה מתוך התמונה שתיארתי זה שמערכת המחויבויות שלנו בנויה בשתי קומות. קומה ראשונה זה הקומה האוניברסלית, מוסרית, ערכית, שזה זהה לכל בני האדם, יהודים וגויים כאחד. ועל גבי הקומה הזאת יש קומה שנייה שהיא הקומה הפרטיקולרית שלנו, קומה יהודית. אוקיי? וכמו שאמרתי, בקומה הראשונה אנחנו כמו גויים, בקומה השנייה זה העניין הייחודי שלנו. אולי אני אגיד, אני אקדים קצת ואני אומר שכאשר אנחנו באים להגדיר, למשל אם היינו רוצים להגדיר מיהו יהודי, אוקיי? אז אריסטו מלמד אותנו שהגדרה צריכה להכיל סוג ומין. כשאתה רוצה להגדיר אדם, אז אתה אומר הוא חי מדבר. נכון? זאת אומרת חי זה הסוג, האדם הוא חלק מסוג החי, בעלי החיים, ובתוך הסוג הזה יש כמה מינים. אחד המינים זה המין של בעל חיים מדבר. יש בעלי חיים לא מדברים שגם הם מתחלקים לדגים, עופות, יונקים וכדומה, אבל ההגדרה של אדם זה חי מדבר. הסוג ותת הסוג או המין לעומת מינים אחרים בתוך הסוג. אוקיי, כך מגדירים דברים. אז אם אני רוצה להגדיר יהודי, אז אני בעצם צריך להגדיר זה אדם, זה הסוג, ולהגדיר את המין מול מינים אחרים. נכון? למשל, כן, הרבה פעמים ראיתי כל מיני טענות על זה שכאשר באים להתגייר, אז מה שנדרש ממך זה מצוות שבין אדם למקום. למה לא קובעים, לא תולים את הגיור בקיום של מצוות שבין אדם לחברו? כן, פעם ראיתי מישהו שכתב… מה?

[Speaker E] כי זה אולי לא יצא נכון.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה… אז ראיתי פעם מישהו שטוען, יגאל עמיר הוא יהודי כשר לכל הדעות, עבריין אבל יהודי כשר. אוקיי? אבל מי שאוכל חזיר אז לא, או מי שלא שומר טהרת המשפחה אז הוא לא. אוקיי? אני מתכוון נגיד גר. אוקיי? אם הוא יהודי שאוכל חזיר, אז הוא יהודי שאוכל חזיר, אבל אם מגדירים יהדות, כן, לא יהודי, מה זה יהדות? אז יהדות, היהדות שלך יכולה להיות יהדות פגומה אם אתה רוצח. אבל אם אתה לא מחויב להלכה, אם אתה אוכל חזיר, או אם אתה אוכל חזיר או לא שומר טהרת המשפחה, אז זאת לא יהדות. זאת אומרת יהדות זה אמור להיות מישהו שמחויב לנורמות ההלכתיות. אז הוא אומר, מה ההיגיון בזה? הרי רצח הוא איסור הרבה יותר חמור מאשר אכילת חזיר. אז למה מי שרוצח הוא יהודי פגום, או מי שרוצח אז הוא דתי אבל דתי עבריין? אבל מי שאוכל חזיר הוא לא דתי? למה? הרי רצח זה איסור יותר חמור.

[Speaker E] כי זה לא רק איסור מוסרי, זה גם איסור הלכתי, אז אולי הייתי, לא בטוח מאה אחוז שזה נכון.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת

[Speaker E] אמרנו שלא תרצח שכתוב בתורה זה לא בגלל שזה לא מוסרי לרצוח, זה בגלל שזה באמת משהו מההלכה. זה האיסור.

[הרב מיכאל אברהם] וכשאתה מדבר על אדם שלא רוצח או אדם שכן רוצח, נגיד נקרא לזה ככה, אז התפיסה היא: טוב, זה הוא ברור שהוא לא, סליחה, הוא אדם דתי אבל נפל, אוקיי, חטא, אבל מי שאוכל חזיר אז הוא לא דתי בכלל. ושואל למה, או הוא שאל, כותב המאמר, הרי רצח זה איסור הרבה יותר חמור מאשר אכילת

[Speaker F] חזיר, ומרצח אתה יכול להגיע לזה גם בלי תפיסה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זאת אומרת מה שאמרתי קודם זה בדיוק הנקודה, זה בכלל לא שאלה של חומרת האיסור, זה שאלה של סוג ומין. כשאתה רוצה להגדיר אדם דתי, אתה לא תגדיר אדם דתי כאדם שנותן צדקה, או שלא רוצח, או שאני יודע מה, מכבד הורים. זה לא הגדרה לאדם דתי, למרות שאדם דתי צריך לעשות את כל זה, אבל זאת לא הגדרה של אדם דתי, כי הבעיה בעיה לוגית. כשאתה צריך להגדיר משהו אתה צריך לבחור מאפיינים שהם ייחודיים לדבר שאותו אתה מגדיר, נכון? אתה לא יכול להגדיר בן אדם כיצור שיש לו לב, למרות שברור שיש לו לב וברור שזה איבר מאוד מאוד חשוב לאדם, נכון? אבל זאת טעות לוגית להגדיר את האדם כיצור בעל לב, כי יש הרבה בעלי חיים שיש להם לב, זה לא מייחד את מין האדם. וכשאתה מגדיר מישהו מה שקובע זה לא עד כמה המאפיין הזה חשוב, אלא עד כמה המאפיין הזה הוא ייחודי. זה לא אותו דבר. עכשיו, גם אם איסור רצח הוא הרבה יותר חמור מאשר איסור אכילת חזיר, אבל הוא כמובן לא ייחודי. כל העולם חושב שאסור לרצוח, זה לא מייחד דווקא יהודים או יהודים דתיים, נכון? אני לא נכנס כרגע לשאלה מי חוטא יותר בעניין הזה, אבל מבחינת התפיסה זה מעשה פסול לכל הדעות, אתה לא צריך להיות דתי בשביל לומר שזה מעשה פסול. לכן אם אתה רוצה להגדיר אדם דתי אל תגדיר אותו לפי זה שהוא לא רוצח, זאת הגדרה מטופשת. ולהגדיר אדם לא דתי מישהו שרצח כאדם לא דתי זה לא נכון, הוא לא בן אדם, לא שהוא לא אדם דתי, כי הוא פגע בקומה הראשונה האוניברסלית, בקומה שלנו כבני אדם, לא בקומה שלנו כיהודים. עכשיו כמובן יהודי צריך גם להיות בן אדם, אבל אם אתה רוצה להתייחס להגדרה מובדלת, כן, שהיא הגדרה שמבחינה אותו ממינים קרובים, אז אתה צריך לבחור מאפיינים שהם ייחודיים לו, והמאפיינים האלה צריכים להיות דווקא מצוות שבין אדם למקום, לא מצוות מוסריות, כי אלה באמת מצוות שמייחדות רק אותו. אין מישהו אחר ששומר טהרת המשפחה, אם הוא לא יהודי דתי אז הוא לא ישמור טהרת המשפחה. אז טהרת המשפחה הוא מדד טוב, או אכילת חזיר, אכילת חזיר אגב פחות טוב, גם מוסלמים לא אוכלים חזיר, לא משנה, אבל ברמה העקרונית, נגיד אם אתה רוצה להבדיל אותו מחילוני יהודי, לא מדתי אחר, אז אכילת חזיר זה גם מדד טוב, אוקיי? אז לכן כשאנחנו באים להגדיר מושג, הפרמטרים שאנחנו בוחרים אותם הם לא הפרמטרים החשובים בהכרח, אלא הפרמטרים הייחודיים. אוקיי? ואם אני חוזר לתמונה הדו קומתית שתיארתי קודם, אז זה בעצם אומר שכשאני רוצה להגדיר יהודי אני לא יכול להגדיר אותו לפי מאפיינים של הקומה הראשונה, כי הקומה הראשונה היא אוניברסלית, היא מתאימה לכל באי עולם. אם אני רוצה להגדיר יהודי אז אני צריך להגדיר אותו דרך המאפיינים של הקומה השנייה. אוקיי, עוד פעם אני מגדיר יהדות לא יהודי, זאת אומרת יהודי גם לא מקיים שום מצוות הוא יהודי אם אמא שלו יהודייה. אני מדבר על יהודי במובן של חי חיים יהודיים, אוקיי? לא מישהו שהוא יהודי אתנית. בסדר? אז אני צריך להגדיר אותו דרך מאפיינים של הקומה השנייה, זאת למשל השלכה של התמונה הדו קומתית הזאת שאני מתאר כאן. עכשיו אני רוצה להיכנס קצת יותר בפירוט לתמונה הזאת הדו קומתית. הנה, אתם רואים פה את הרב קוק באורות ישראל, אומר ככה: צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנית הצורה הישראלית המיוחדתה, או שמעקב והדרוש הכל הוא מיוחד. זאת חקירה למדנית, מי הוא יהודי. יהודי או מה היא יהדות? מה שני הצדדים? השאלה אם זה מבנה דו קומתי, האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת בה בציביונה ועליה נבנתה הצורה הישראלית. יש קומה ראשונה שהיא אוניברסלית, שכל באי עולם אותו דבר, והיהודי לא מתייחד אלא בקומה השנייה. קומה ראשונה שלו זה כמו הקומה ראשונה של כל אדם. רק שאצל שאר בני אדם יש רק את הקומה הראשונה והיהודי מאופיין בזה שיש על גביה קומה נוספת. זה הצורה הישראלית המייחדתה, בסדר? מעבר לקומה האוניברסלית. או, זה צד אחד. צד שני שמעקב ועד הראש הכל הוא מיוחד. הכוונה זה לא מבנה דו קומתי, זה שתי וילות חד קומתיות אחת ליד השנייה. אוקיי? הגוי זה וילה אחת והיהודי זה וילה אחרת. אין שום דבר משותף, אין קומה משותפת שעל גביה יש משהו מייחד אותו. לא, זה שני מינים של אותו סוג. ואיך שאני תיארתי את זה כאן, אז בעצם היהודי הוא מין בתוך הסוג שנקרא אדם. לפי הצד השני של הרב קוק, אז היהודי והאדם זה שני מינים של בעלי חיים. אוקיי? אז אין יחס החלה בין שתי הקבוצות האלה של יהודי ואדם. לבירור זה צריך להשתמש במקורות שונים תורניים, שכליים, היסטוריים, רזיים, הופעיים, שיריים ולפעמים גם פוליטיים ואקונומיים. אוקיי? בסופו של דבר, אחרי שאני מדלג קצת, אני מגיע למסקנה שלו. נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון ייגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. מה זאת אומרת? התוכנית המקורית הייתה שהיהודי יהיה קומה שנייה. זאת אומרת שהמבנה של יהודי הוא דו קומתי. למה? או איך זה קורה היסטורית? למה התורה ניתנה רק במעמד הר סיני או אם תרצו היהדות התחילה אצל אברהם אבינו? מה קרה עד אז? אם הקדוש ברוך הוא רוצה אז היה צריך לעשות מההתחלה. זאת אומרת לייצר עולם שכולו יהודי או שיש חלק יהודי, אבל למה הוא חיכה? מה קרה עד אז? אז היה צריך לחכות עד שהאנושות תשתלם בקומה הראשונה שלה. קודם כל שיבינו מה מוטל עליהם בקומה האוניברסלית כבני אדם. אחרי שזה הובהר והתחדד, עכשיו אפשר לייצר את הקומה השנייה. בסדר? כמו נגיד בריאת העולם ומעמד הר סיני. זאת אומרת יש עשרה מאמרות שנברא העולם ועשרת הדיברות. עשרת הדיברות יצרו את היהדות, עשרה מאמרות יצרו את העולם או את האנושות. אוקיי? אז זה בעצם, זו הייתה התוכנית המקורית. אחרי שהשתלמה צורת האדם בכללותו באשר הוא בלי קשר ליהדות, על גבי זה היה מקום עכשיו להופיע עוד קומה, קומה שנייה שהיא הקומה היהודית הפרטיקולרית. ככה הרב קוק אומר זאת הייתה התוכנית המקורית. אבל נתקלקלו העניינים ורוח האדם שקעה כל כך בכלל, עד שלא היכול יכול להיעשות בסיס לקודש, כן הוא תופס שהקומה ראשונה זה קומת החולין. נגיד מוסר וערכים כלליים זה חולין. מה שיש מעבר לזה, מה שאני קראתי ערכים דתיים, זה קומת הקודש. אז הוא אומר, אז לא היה יכול יכול להיעשות בסיס לקודש אלא אם כן יקלקל אותו. והוכרחה גלות מצרים לבוא בתור כור הברזל, שצרפה את צד האדם בישראל עד שנעשה לבריה חדשה. וצורתו החולית, החולין שבו, נטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת על ידי הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד העקב כולה ישראלית. יעקב וישראל. יעקב בעצם היה אמור להיות קומה שנייה על גבי הקומה האנושית. החליפו לו את השם לישראל והמשמעות של ישראל זה שאתה בעצם יצור חדש. מחקו לך את הקומה הראשונה ועכשיו אתה יצור חדש. מן האמת זה דבר קצת משונה כי הוא תולה את זה בזה שהאנושות קילקלה את דרכה, קומה ראשונה התקלקלה, נפגמה. אז מה שהיה צריך לעשות היה צריך לטהר את הקומה הראשונה, אבל זה לא אומר שהיהדות לא בנויה כשתי קומות. בנויה כשתי קומות שצריך להיות מחויבים גם לקומה הראשונה וגם לקומה השנייה. זה שהגויים קילקלו את הקומה הראשונה, למה זה אומר שצריך לבנות את כל הסיפור בצורה אחרת? צריך לתקן את זה ולהשאיר את שתי הקומות. אוקיי? הרב קוק אומר שברגע שגויים קילקלו את הקומה הראשונה היה צריך לבנות יצורים שמהתחלה ועד הסוף הם משהו אחר, אין להם שום דבר משותף עם בן אנוש באשר הוא. לא רואה למה זה צריך להיות כך. עוד פעם?

[Speaker E] למה השם יצר את המבול?

[הרב מיכאל אברהם] וזה כנראה המשיך גם אחר כך כי אחרת לא היה צורך לייצר את הקומה השנייה מחדש.

[Speaker E] כאילו במקום מבול היה אפשר לחשוב על זה? לא הבנתי. השם הבטיח

[הרב מיכאל אברהם] שלא תהיה שלא מבול

[Speaker E] שוב, נכון? אז הוא לא ישתמש באותה שיטה למה פעם שהקומה הראשונה תתקלקל, הוא

[הרב מיכאל אברהם] פשוט החליף את הקומה הראשונה לפי…

[Speaker E] אבל

[הרב מיכאל אברהם] הקומה הראשונה זה אוסף דרישות שבוודאי נשארו בעינן. הקומה, נגיד נדבר על הערכים עכשיו, הערכים ששייכים לקומה הראשונה הם אותם ערכים נשארים גם אחר כך, אלה הערכים הנכונים. עכשיו היהודי שנוצר פה מחדש אמור להיות מחויב גם להם. זה שהגויים מועלים בתפקידם ולא מקיימים את הערכים הבסיסיים האלה, זה לא אומר שאצלנו התשתית הראשונית לא נשארה אותו דבר. למה למה צריך לשנות את התשתית הראשונית? זה לא כל כך ברור לי. אבל בסדר לא חשוב בכל אופן אז זה מה שהרב קוק אומר, מבחינתי מה שחשוב זה עצם חידוד שתי האפשרויות האלה זו מול זו, האם זה שתי קומות או קומה אחת. המקור של הרב קוק הוא כנראה גמרא בבבא קמא, הגמרא בבבא קמא ל\"ח. אוקיי אז גמרא בבבא קמא ל\"ח, מה דן שמה בשור של ישראל שנגח שור של כנעני, בסדר? אז הגמרא אומרת אמר רבי אבהו אמר קרא עמד וימדד ארץ, ראה ויתר גוים. ראה שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח, כיוון שלא קיימו עמד והתיר ממונם לישראל. אוקיי? ואז בעצם הטענה היא שלכן בעצם שור של ישראל שנוגח שור של גוי פטור כי הוא התיר את ממונם של הגויים בגלל שהם בעצם נגיד הם כבר לא בני אדם, הם לא קיימו את המחויבויות הבסיסיות של הקומה הראשונה שהן מגדירות את האדם, כן? מי שלא מקיים את זה זה לא שהוא לא דתי כמו שאמרתי קודם, הוא לא בן אדם, זאת אומרת אין לו את הקומה הראשונה, לא שנפגעה לו הקומה השנייה. לכן הוא מתיר את ממונם לישראל, גם בהמשך כתוב: מה ראה? ראה שבע מצוות שנצטוו עליהם בני נח ולא קיימו, עמד והגלה אותם מעל אדמתם. אוקיי? אז בעצם הטענה היא שזה כנראה המקור של הרב קוק שהוא אומר שהגויים בעצם נבראו באופן שיש להם משהו משותף איתנו, הקומה הראשונה, אחרי שהם קילקלו את דרכם הקדוש ברוך הוא עושה את ה- מחליט לעשות ריסט, אוקיי? פותח את זה מחדש ועכשיו היהודי זה איזושהי קומה עצמאית לפי הגדרתו. עכשיו, הרב שלמה פישר בספר בית ישי, בית ישי דרשות, יש לו בית ישי על לימוד ויש לו בית ישי דרשות, אז שם בשני סימנים הוא מביא שנחלקו בעניין הזה חכמי ישראל בחקירה הזאת של הרב קוק, אגב הרב שלמה פישר כדרכו לא מביא את הרב קוק, הוא כאילו לא מציין שזה ממנו אבל הוא לוקח את זה כנראה ממנו. אז הוא אומר ככה, ויש כאלה שמבינים שבחירת ישראל זה בבחינת בכורה, כמו שכתוב \"בני בכורי ישראל\". מה זה אומר בכורה? כי הנה הבכור מקבל שני חלקים נכון? למה? חלק אחד הוא מקבל כמו כל הילדים האחרים ועוד חלק זה הקומה השנייה כי הוא בכור. אז בעצם הבכור הוא בסך הכל משל או הדגמה לתפיסה הזאת הדו קומתית שיש פה ילד ועל גבי זה אתה גם בכור, אוקיי? וזה הוא מביא את המשנה בפרקי אבות כמקור לתפיסה הזאת: הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר בצלם אלהים עשה את האדם. חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם. אוקיי? ואת כל אדם נברא בצלם, כשאדם נברא זה כמובן לא יהודי, האדם שנברא זה כל אדם, האדם הראשון, אוקיי? ומתוך… כלל בני אדם אז בני ישראל חיבה יתירה נודעת להם, שנקראו בנים למקום. זה סוג של בכורה, כן, כולם בנים, בעצם כל האנשים הם בנים, ועם ישראל הם בכורים. יש להם קומה נוספת. אז הוא מבין שהמשנה הזאת באבות מבטאת את התפיסה הדו קומתית. כן, אז התוספות יום טוב על המשנה הזאת אומר שהמפרשים הוציאו את המשנה הזאת מפשוטה ופרשו את זה על ישראל. \"חביב אדם שנברא בצלם\" הכוונה ישראל, וכתוב \"אתם קרויים אדם ואין עובדי אלילים קרויים אדם\". כן, אבל התוספות יום טוב אומר לא, המשנה כפשוטה מדברת על כל אדם, לא רק על עם ישראל. כמובן שלפי הרב קוק אפשר לומר שהמשנה הזאת מדברת אחרי שבני נח קלקלו את דרכם ואז בעצם מי שנשאר גם בגדר אדם רגיל זה רק ישראל כי הם כבר מעלו גם בחובתם הכלל אנושית האוניברסלית. אוקיי? עכשיו כנגד העמדה הזאת רב שלמה פישר טוען שיש את העמדה של הכוזרי והמקובלים שהם בעצם, הכוזרי כן, עם הדוגמה עם המבנה החמש קומתי שלו, כן, עם הדומם, צומח, חי, מדבר ונביא. נביא זה יהודי או מי שראוי לנבואה, זה בעצם יהודי. אוקיי? אז הוא רואה את זה כנראה כההבדל בין יהודי לבין גוי כמו ההבדל בין צומח לדומם, או בין אדם לבעל חיים. אוקיי? עכשיו אתה יכול להגיד שגם זה בעצם איזשהו מבנה דו קומתי, נכון? גם בצומח יש איזשהו ממד פיזיקלי, יש בו חומר, אבל יש בו גם משהו חי, אורגני. אוקיי? וכנ\"ל בעל חיים וכנ\"ל בן אדם. אבל ברור שהפער שבין דומם לצומח או בין צומח לחי או בין חי לבן אדם הוא באמת פער מהותי. קשה לדבר הזה לקרוא שתי קומות. אפשר לדבר על שתי קומות שם, אבל זה לא, פה זה כבר פער מהותי. אוקיי? ולכן הוא מבין שהכוזרי כשהוא שם את ההבדל בין גוי לבין יהודי על אותו סולם, הוא כנראה מבין שזה באמת איזשהו הבדל, נוצר פה משהו אחר, איזה מין חדש, ולא מין בתוך הסוג הקודם. עכשיו אז זה אמירה כללית, איך אני רואה אולי אפילו את הנפש של היהודי או את היהודי כפי שהוא. אני רוצה להתמקד עכשיו במערכת החיובים שלנו, המצוות שלנו, הנורמות שלנו. לא באדם, אני לא עוסק במטפיזיקה, אני עוסק בנורמות. אוקיי? אני רוצה לטעון שהמערכת הנורמטיבית שלנו גם היא בנויה בצורה דו קומתית. כן, יש את הערכים האוניברסליים ועל גביהם יש את הערכים היהודיים. אז הגמרא בסנהדרין מדברת על שבע מצוות בני נח, אז היא אומרת ככה: תנו רבנן שבע מצוות נצטוו בני נח: דינין, ברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל ואבר מן החי. אז יש כאלה שהוסיפו עוד כל מיני ואז מביא את המקורות לחיובים האלה. ואתם רואים המקורות זה לא קשור ליהדות, זה אדם, נח, הם אלה שנצטוו. אוקיי? קצת מחלוקת בעניינים האלה והרמב\"ם בהלכות מלכים מסכם את זה כך: על שישה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ברכת השם, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל ודינים. זה שישה. אף על פי שכולם הם קבלה בידינו ממשה רבנו והדעת נוטה להם, מכלל דברי תורה ייראה שעל אלו נצטווה. בסדר? בעצם כבר אדם הראשון נצטווה למרות שאנחנו קיבלנו את זה במסורת ממשה רבנו, אבל למעשה הציוויים האלה כבר הופיעו בעולם לפני משה רבנו ואדם כבר נצטווה בהם אדם הראשון ונח.

[Speaker E] איך אמרת שעל אדם הראשון נצטווה על גילוי עריות, מכיוון שהוא היה יחיד?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה אתה יכול לשאול אז איך התחתנו הילדים שלו? כן, זה השאלה המפורסמת. אז היו שמה כנראה עוד כל מיני יצורים בסביבה, זאת אומרת, לא יודע, עם הבת, נגיד חוה וקין זה גילוי עריות, נכון? גילוי עריות זה לא רק אשת איש, גילוי עריות זה גם קרובות. בסדר? בכל אופן אז הרמב\"ם אומר שאנחנו ראינו כבר את פירוש המשנה בחולין ואת הרמב\"ם בהלכות מלכים בסוף פרק ח' שהוא אומר שמה שהחובה שלנו לקיים את המצוות היא מכוח הציווי בסיני. למרות שהיו ציוויים על חלק מהמצוות גם לפני מעמד הר סיני. אבל מבחינתנו מה שמחייב, כן, הנורמה הבסיסית, זה הציווי בהר סיני. אז זה מה שהוא אומר: מכלל דברי תורה ייראה שעל אלו נצטווה. הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר \"אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו\". נמצאו שבע מצוות. אז זה שש אדם הראשון, שביעית נצטווה נח. וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם. בא אברהם ונצטווה יתר על אלו במילה, אז זה כבר שמונה. והוא התפלל שחרית, זה כבר תשע. כי שיטת הרמב\"ם שמצוות תפילה זה מצווה דאורייתא, נכון? שיטת הרמב\"ן שלא. אבל הרמב\"ם אומר בעצם שזה דאורייתא, הפירוט כמה תפילות יש והפרטים זה דרבנן, אבל עצם חיוב התפילה הוא דאורייתא, אז אנחנו כבר נמצאים בתשע, נכון? יש מילה ויש תפילה. יצחק הפריש מעשר זה עשר, הוסיף תפילה אחרת זה כבר לא מוסיף בעצם למניין המצוות. יעקב הוסיף גיד הנשה זה 11, התפלל ערבית זה עדיין תפילה, ובמצרים נצטווה עמרם במצוות יתרות, עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו. היה עוד באמצע במרה, נכון? שלוש מצוות הצטוו ישראל גם במרה, אבל הרמב\"ם לא מפרט פה את כל הפרטים, אבל בסוף בסוף במעמד הר סיני נשלמה התורה על ידי משה רבינו. עכשיו התיאור שהרמב\"ם נותן כאן הוא תיאור מעניין, כי הוא שם על ציר אחד את כל המצוות והר סיני הוא רק המכה בפטיש, הוא רק המסיים. תיאור כזה מאוד משתמע שהוא מדבר על מודל דו קומתי, נכון? בעצם בנינו את השבע מצוות הראשונות שהן המצוות האוניברסליות, הכלל אנושיות, ואז המשכנו, לא התחלנו מחדש, אוקיי מחדש אנחנו מצווים על הכל, לא, המשכנו עכשיו למצווה שמינית, תשיעית, עשירית עד 613. אוקיי? זאת אומרת זה תהליך של בנייה רציפה. הקומה הראשונה נבנתה ועל גביה הקומה השנייה. נכון שכיום גם את הקומה הראשונה אנחנו מקיימים בגלל הציווי שהצטווינו בסיני, אבל עדיין הייתה פה קומה ראשונה שהייתה קיימת עוד לפני סיני. בסדר? אז זה בעצם נדמה לי שזה מבטא איזושהי תפיסה דו קומתית. אני אביא דוגמה שאליה נגיע אולי בהמשך. הרמב\"ם בתחילת הלכות אישות הרמב\"ם אומר שלפני מתן תורה אדם היה פוגש אישה בשוק, הם מסכימים להתחתן, מכניסה לביתו וזהו והם נשואים. אחרי שניתנה תורה אז הצטווינו להקדים קידושין לנישואין, כן? ואז כסף שטר וביאה וכל הפרטים של מסכת קידושין, אז הצטווינו להקדים קידושין. והשאלה היא למה הרמב\"ם נותן את המבוא ההיסטורי הזה? מה אכפת לי מה היה לפני מתן תורה? אני רוצה לטעון בדיוק כמו שראינו פה, שהרמב\"ם בא לומר שיש שם גם בהלכות האישות יש מבנה דו קומתי. יש את המבנה האוניברסלי שאומר יש נישואין והנישואין האלה קיימים גם אצל בני נח וגם אצל יהודים. על גבי הקומה האוניברסלית הזאת התורה מוסיפה עוד קומה הלכתית פרטיקולרית וזה הקידושין, וזה קיים רק אצלנו ולא אצל בני נח. נפקא מינה למשל, אם מישהו לא קידש את האישה, הוא חי איתה בלי לקדש אותה, האם יש לדבר הזה איזשהו מעמד הלכתי למצב כזה? ידועים בציבור, אשת איש, האם ההלכה מוכנה לתת מעמד לסוג כזה של מוסד חברתי? או שלא? אם עשית קידושין עשית ואם לא אז אתם סתם שני זרים. אז אני טוען שההלכה מכירה בדבר הזה, יש לזה כל מיני השלכות שאנחנו אולי עוד נראה, כיוון שגם הקומה הראשונה האוניברסלית קיימת אצלנו. זאת אומרת זה שקיבלנו את הקידושין זה לא הרס את הקומה הראשונה, זה בא על גבי הקומה הראשונה. אבל הקומה שהייתה לפני מתן תורה היא נשארה גם אחרי מתן תורה. רק נוספה במתן תורה נוספה עוד קומה. ולכן יש לזה השלכות גם אחרי מתן תורה על העובדה שיש שם איפשהו למטה איזושהי קומה ראשונה אוניברסלית. נראה את ההשלכות, אבל כשתי קומות נפרדות.

[Speaker D] נכון, זה דו קומתי, כן.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז גם פה אותו דבר בעצם התיאור הזה של מתן המצוות הוא איזשהו תיאור אינקרמנטלי, כן שיש בשלבים שאחד בנוי על גבי קודמו, ולכן נראה שאנחנו מדברים פה על מודל דו קומתי. וזה בעצם טוען, זה בעצם אומר שהמחויבויות שלנו, ואני חוזר זאת הייתה נקודת המוצא, עכשיו אני רק סוגר את המעגל, שהמחויבויות שלנו בנויות משתי מערכות: המחויבויות של הקומה הראשונה שהן המוסר, הערכים האוניברסליים כמו כל אדם בעולם, והמחויבויות הפרטיקולריות שזה ההלכה. אם תרצו ערכים מוסריים וערכים דתיים. אוקיי? אלה בעצם שתי הקומות. ההרכבה בין שתי הקומות האלה אפשר לכנות אותה הרכבה שכנות. מה זאת אומרת? הרוגאצ'ובר יש לו מערכת מושגים פילוסופית והוא עושה אבחנה בין שני סוגי הרכבה של מושגים או של דברים, הרכבה… מה זאת אומרת?

[Speaker C] הרכבה שכונית והרכבה מזגית.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? הרכבה שכונית זה כששני המרכיבים שוכנים אחד ליד השני, הם שכנים, אבל כל אחד קיים בצלמו כדמותו ושניהם ביחד איכשהו יוצרים איזשהו מכלול שמורכב משניהם. מה שאולי אפשר לקרוא לזה הרכבה פיזיקלית לעומת הרכבה כימית, אוקיי? בהרכבה מזגית שני המרכיבים מתמזגים או מותכים בעצם והופכים לישות חדשה. בישות החדשה הזאת כבר לא תוכלו להכיר את שני המרכיבים שיצרו אותה. תחשבו על מים, זאת הרכבה של חמצן ומימן, נכון? אבל אין לנו באמת דרך לראות בתוך המים מולקולות חמצן ומולקולות מימן, אטומי חמצן ואטומי מימן, מולקולות מימן ואטומי חמצן יותר נכון. אוקיי? H2O, H2 זה מולקולה. אז הטענה היא שאחרי שה-H2O התחבר אז נוצר משהו חדש, זאת הרכבה מזגית. זה התמזג, המימן והחמצן התמזגו ולא נשארו כבר שני המרכיבים האלה כל אחד באופן מובחן. בהרכבה שכונית כן נשארים שניהם והמבנה שנוצר משניהם הוא איזשהו מבנה שיש לו משמעות כוללת, אבל בתוך המבנה הזה ישנם שני מרכיבים שכל אחד עדיין יש לו איזושהי ניכרות עצמאית. אז בהקשר, למשל אפשר לשאול האם כהן הדיוט, כהן גדול סליחה, זה כהן הדיוט שהוא גם גדול או שכהן גדול זה סוג אחר של כהן? שאלה. לדוגמה, אם כהן גדול בעל גרושה, כמה איסורים הוא עבר? הוא עבר איסור של כהן גדול לגרושה ושל כהן הדיוט לגרושה? או שלא, האיסור לגרושה של כהן גדול הוא מצד היותו כהן רגיל, כמו כל כהן רגיל גם הוא אסור בגרושה. אלמנה אסורה רק על כהן גדול, אבל גרושה אסורה גם לכהן הדיוט. מה זה אומר? שגם איסורה על כהן גדול זה רק מצד היותו כהן, זה לא איסור על כהן גדול בגרושה, זה מצד היותו כהן. אלמנה זה איסור על כהן גדול. אוקיי? אז כשאתה נושא גרושה לא עברת שני איסורים, עברת רק אחד, אם זה דו קומתי. אבל אם זה מבנה של קומה תחליפית, כהן גדול זה משהו אחר מכהן הדיוט, אז עברת את האיסור של כהן גדול לגרושה לא של כהן הדיוט לגרושה. השאלה אם יש איסור כזה בכלל. אוקיי? או שיש בגמרא בבבא קמא, הגמרא אומרת בבבא קמא על, אתם יודעים ששור תם משלם חצי נזק מגופו, ושור מועד משלם נזק שלם מן העלייה, זאת אומרת כסף לא מגופו, אוקיי? מה קורה, שור היה תם ואחרי הנגיחה השלישית הוא נהיה מועד, צריך לשלם נזק שלם. השאלה אם את החצי הראשון הוא משלם מגופו כי זה צד התמות שבו ורק נוסף עוד חצי שאותו הוא משלם מן העלייה, זה צד המועדות שבו. לזה הגמרא אומרת צד תמות במקומה עומדת. גם כהפכת להיות מועד, קומת התמות עדיין שם, רק נוספה עליה הקומה של המועד. אז כשאתה צריך לשלם נזק שלם, למעשה זה רק חצי אתה משלם בתור שור תם ועוד חצי שנוסף לך בתור שור מועד. אז את החצי של השור תם אתה משלם מגופו, לא מהעלייה. זה הנפקא מינה. לעומת זאת אם אתה מבין ששור מועד זה חיוב חדש, זה לא קומה שנייה על גבי השור תם, זה חיוב חדש, אז הוא משלם את הכל מן העלייה, לא משלם חצי מגופו, הוא כבר לא תם, הוא גמר את התמות. אוקיי? אז מה שאנחנו בעצם אומרים במינוח הזה זה שישראל זה איזושהי הרכבה שכונית של עוד משהו ביחד עם בן נח. זאת אומרת על גבי הבן נח יש עוד משהו, אבל הם לא מתמזגים ויוצרים ישות חדשה, אלא יש את הקומה הראשונה כמו כל בן נח ועל גביה יש קומה שנייה. זה כמו שני המרכיבים בהרכבה שכונית, אוקיי? עכשיו הרמב\"ם באמת, הרמב\"ם שקראנו למעלה הוא אומר \"אף על פי שכולם קבלה הם ממשה רבינו והדעת נוטה להם\", מה זאת אומרת והדעת נוטה להם? זה מצוות הגיוניות, מצוות שכליות, נכון? הרמב\"ם מבין שהמצוות שנצטוו… בני נח הן מצוות שכליות, וישראל נצטוו במצוות שהן מצוות נקרא להן פולחניות, לא יודע, לא לא מוסריות, לא הגיוניות, לא שכליות, אלא באות להשיג ערכים דתיים בשפה שלי. כן, בני נח בעצם מטרתם רק להשיג ערכים מוסריים וישראל יש להם גם מטרה להשיג ערכים דתיים. ולכן בעצם מה שהרמב\"ם אומר, הוא אומר פה שני דברים אבל הם קשורים זה לזה. מצד אחד הוא אומר שהמצוות של בני נח הדעת נוטה להם, ואז הוא אומר שישראל זה קומה שנייה על גבי הקומה של בן נח. שני החידושים האלה הם שני צדדים של אותה המטבע. כיוון שזה דברים שהדעת נוטה להם לא ייתכן שישראל לא יהיו חייבים בהם. מה תגיד שישראל זה יצור חדש והוא בכלל לא חייב את המחויבויות של בן נח, רק מה שהוא הצטווה בפני עצמו? לא, כי דברים שהדעת נוטה להם הם מחייבים כל בר דעת. אם ישראל הוא בר דעת כמו כל אדם אחר, אז ודאי שהחיובים האלה יש עליו, חוץ מזה יש עליו גם את החיובים הדתיים. לכן העובדה שהדעת נוטה להם קשורה למודל הדו-קומתי. שני החידושים האלה של הרמב\"ם הם שני צדדים של אותה המטבע. הנה הדגמה להשלכה, גמרא בסנהדרין נ\"ט: \"למה לי למכתב לבני נח\", זה מדובר על אבר מן החי כן? \"ולמה לי למשני בסיני?\". אם זה כבר נאמר לבני נח אז למה צריך לצוות על זה עוד פעם בסיני? אומרת הגמרא, \"כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא, כל מצווה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח\". \"ואנו אין לנו אלא גיד הנשה אליבא דרבי יהודה\". מה זאת אומרת? אז הגמרא אומרת ככה: אם יש מצווה שנאמרה לבני נח, אז הגמרא שואלת אז למה חוזרים על זה בסיני? מה הרעיון? אז אומרת הגמרא חוזרים על זה בסיני כדי להגיד שלא רק בני נח הצטוו עליהם אלא גם ישראל הצטוו עליהם. אוקיי? אבל מה עם מצווה שנאמרה רק לבני נח ולא נשנתה בסיני? זהו, היית חושב שזה רק לגויים, נכון? הגמרא אומרת לא, זה רק ליהודים. למה זה רק ליהודים? כי כנראה שהמצווה הזאת כשהיא ניתנה לבני נח זה כבר בא להשיג מטרות דתיות. ואחרי מעמד הר סיני נוצר פיצול, התפקיד של להשיג את המטרות הדתיות ניתן לעם ישראל. בני נח נשארו עם התפקיד האוניברסלי, הערכי, המוסרי, לייצר חברה מתוקנת ומוסרית, זה הכל. ולכן אם זה נאמר שם ולא חזר בסיני זה אומר שאין פה שני אספקטים, זה כנראה היה רק עניין דתי ולכן זה נאמר רק לישראל והדוגמה היחידה שיש לנו לעניין הזה זה גיד הנשה וגם זה רק לפי רבי יהודה, לא לפי רבנן, זה רבי יהודה ורבנן ראינו את המחלוקת שלהם במשנה בחולין. אז אומרת הגמרא בהמשך: \"אמר מר, כל מצווה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה. אדרבה\", שואלת הגמרא, \"מדי נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח?\". אוקיי? הרי היא נאמרה לפני סיני וחזרה לסיני, אז הגמרא מבינה שהחזרה בסיני באה להגיד שמכאן ואילך זה רק ליהודים. כי אם זה היה מחייב את כולם לא היה צריך לחזור על זה בסיני, אפשר היה להסתפק בציווי שהיה לפני סיני וברור שאנחנו חייבים בכל מה שגם בן נח חייב, נכון? אם חזרו על זה אחרי סיני באים להגיד שזה רק ישראל. אוקיי? \"מדי אתני עבודה זרה בסיני ואשכחן דאענש נוכרי עלה, שמע מינה לזה ולזה נאמרה\". אז יש לנו ראיה שבכל זאת לזה ולזה נאמרה. ממשיכה הגמרא: \"לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח. אדרבה, מדי לא נשנית בסיני לבני נח נאמרה ולא לישראל?\". אז אומרת הגמרא: \"ליכא מידעם דלישראל שרי ולנוכרי אסור\". זה המשפט החשוב לענייננו. מה זאת אומרת? לא יכול להיות משהו שיהיה אסור על בן נח ולישראל יהיה מותר. למה? נכון? חייב להיות, זה ממש המודל הדו קומתי, כי אם ישראל זה משהו אחר אין שום הכרח, נכון? הגוי מחויב בזה והישראל מחויב בזה, מה הקשר בין שני אלה? אם אתה אומר לי שאין דבר כזה, לא ייתכן משהו שבן נח יותר חמור מאשר ישראל, שהבן נח זה אסור ולישראל זה. אין, לא יכול להיות מצב שחייב רק בני נוח ולא ישראל. וזה עוד פעם ביטוי מאוד מובהק למבנה הדו קומתי הזה. והרב קוק בעץ הדר אז הוא כותב שהוא פוסל אתרוג מורכב. למה? כי נעברה בו עבירה. כן, זה כלאיים. אתרוג מורכב זה כלאיים. אז הוא פוסל אתרוג מורכב כי נעברה בו עבירה. והלבוש מסביר שהרכבה גם בני נוח מצווים בה. וכיוון שבהרכבה גם בני נוח מצווים, אז רגע, אז לכן אתרוג מורכב שגידל גוי גם נעברה בו עבירה. זה לא משנה שגידל אותו גוי, כי הרכבה אסורה גם על בני נוח. ובתוך הדיון שלו הרב קוק מסביר שמה ש, אני ממשיך. בעצם הרב קוק אומר שהלכות הגויים נקבעות לפי הטבע והלכות היהודים נקבעות לפי הדין. ואז הוא אומר, למשל הגמרא בחולין אומרת שעבר מן החי אסור בבן נוח אפילו במפרכסת. יש איסור עבר מן החי. אסור לקחת עבר של בהמה חיה. מה קורה אם הבהמה כבר נוטה למות אבל היא עוד מפרכסת? אז זה עדיין נקרא עבר מן החי לגבי בן נוח. אבל אצל ישראל, נגיד ברגע ששחטו אותה כדין את הבהמה, גם אם היא מפרכסת זה כבר לא עבר מן החי, אפשר לאכול אותה. מה ההבדל? אז הוא אומר שאצל ישראל מה שקובע זה המעשה ההלכתי של השחיטה. אם עשו מעשה הלכתי של שחיטה, אז מבחינתנו הלכתית הבהמה מתה. זה שהיא מפרכסת, אז מה? זה רק ביולוגיה. אנחנו מתעניינים בעניינים הרוחניים, לא בביולוגיה. אז מבחינתנו ברגע שהיא עברה פעולה של שחיטה, אז היא בעצם מתה ולכן האיבר שלה הוא לא עבר מן החי. אצל הגויים אין משמעות לזה שעשית פעולת שחיטה ברמה ההלכתית, צריך להרוג אותה ביולוגית, זאת אומרת אצלם ההלכות נקבעות לפי הטבע לא לפי נורמות הלכתיות. ומה זה אומר שזה בניגוד לדו קומתי? רגע, תכף אני, בשביל זה אני מביא את זה. זה דבר אחד. דבר שני, גם רואים שהייחוס של בן נוח זה הולך אחרי האמא, הייחוס של ישראל הולך אחרי האבא. לא לקבוע אם הוא יהודי או גוי, זה אמא, אלא לקבוע אם הוא כהן, לוי, נתין, כהן לוי וישראל כרגע. זה הולך לפי האבא. למה? אז הוא אומר כי האבא נקבע על פי חזקה, רוב בעילות אחר הבעל. אתה לא יודע מי האבא באמת. יש לך חזקה של רוב בעילות אחר הבעל. האמא זו עובדה ביולוגית, זאת אומרת האמא שילדה אותך זו האמא שלך. אז הגויים הולכים אחרי העובדה הביולוגית ולכן מה שקובע לגביהם זה אמא, אבל היהודים הולכים אחרי הקביעה ההלכתית והלכתית מי שקובע את הייחוס שלך זה האבא. כיוון שהאבא שלך הוא אבא שלך בגלל קביעה הלכתית ולא בגלל הביולוגיה כשלעצמה. זה אינדיקציה לכך שהיה גם כמובן אבהות ביולוגית, אבל הקביעה שאתה האבא היא קביעה הלכתית כי הביולוגיה לא נהירה לנו. אנחנו לא יכולים לדעת מי האבא. אנחנו בהחלט יכולים לדעת מי האמא, אנחנו רואים ממי הוא נולד. לכן האבהות קובעת אצל היהודים והאימהות קובעת אצל הגויים, שגם זה ביטוי לכך שאצלם זה הולך על פי הטבע ואצלנו זה על פי ההלכה. דוגמה נוספת הוא מביא מהשיעורים. שיעורים, חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני, והשיעורים שלנו נקבעים בהלכה למשה מסיני. לכן לגבי גויים אין שיעורים. גם בדברים שבהם זה רלוונטי אצלם אין עניין של שיעורים. נגיד אם אכלת עבר מן החי, האם צריך לאכול כזית? לא, אין להם שיעור של כזית, אפילו כלשהו אולי, זאת אומרת אין שיעור של כזית. דבר נוסף למשל שיעור הגדלות, אז החתם סופר מביא בשם הראש ש. אצל ישראל גיל שלוש עשרה או שתי שערות, זה מה שקובע את הגדלות, אבל אצל בן נח הוא נחשב גדול מרגע שהוא מבין. מבין גיל שש, שבע, לא יודע כמה הוא מגיע להבנה, אז הוא גדול. אין שיעור של גדול לגבי בני נח, לא גיל שלוש עשרה ולא שתי שערות. למה לא? אז הוא אומר כי אצל, שיעור של גדלות זאת קביעה הלכתית, הלכה למשה מסיני. שתי שערות, גיל שלוש עשרה, לא משנה, אבל זה קביעה פורמלית של הלכה למשה מסיני, למרות שיכול להיות שההבנה שלך, אפשר להתווכח, יכול להיות שהיא באה כבר קודם, יכול להיות שהיא רק תבוא אחר כך, כל אחד לפי קצב ההתפתחחות שלו. אבל זה לא קשור, אלה העובדות. העובדות לא קובעות אצלנו, אצלנו קובעות הנורמות ההלכתיות. אצל הגויים מה שקובע זה העובדות. אם הוא מבין אז הוא גדול, אם הוא לא מבין אז הוא קטן. אין קביעות פורמליות שאומרות מתי הוא נחשב גדול. אוקיי, אז כל הדברים האלה בעצם מצביעים על זה שאצל בן נח זה הולך אחרי העניין המציאותי ואצל ישראל זה אחרי השיעור ההלכתי. עכשיו, מה הדברים האלה בעצם אומרים? שבנקודות האלה יש דברים, קחו למשל את הדין של המפרכסת. בדין של המפרכסת יוצא שיש דבר שאסור לבן נח ולישראל הוא מותר. אבר מן החי של מפרכסת, אם נשחטה כדין, אם לא נשחטה כדין זה אסור גם לישראל, אם נשחטה כדין אז לישראל זה מותר, זה כבר לא אבר מן החי. נכון? אבל לבן נח זה אסור, כי זה אבר מן החי. איך זה מסתדר עם הגמרא בסנהדרין שאומרת דליכא מידעם שלבן נח אסור ולישראל מותר? לא יכול להיות משהו שלבן נח אסור ולישראל מותר. הנה אנחנו רואים שיש, מפרכסת. או אם תרצו, האיסורים שאסורים על בן נח זה כבר מגיל שבע, ישראל בן שבע הכל מותר לו עדיין. אז יש דברים שכן יותר חמורים אצל בני נח מאשר אצל ישראל, זה מה ששאלת קודם. איך זה מתיישב עם מודל שתי הקומות? נדמה לי שמה שזה בעצם אומר שאחרי שנוספה הקומה השנייה היא יכולה גם להשפיע על הקומה הראשונה. ויכול להיות שאחרי שנוספה הקומה השנייה משתנה משהו בבן אדם, ועכשיו שזה משתנה יכול להיות שיש איזה שהם השפעות גם בקומה הראשונה. אוקיי? בסיסית הקומה הראשונה קיימת גם אצלך, אבל זה לא שיש ניתוק מוחלט בין שתי הקומות. בסוף בסוף אתה מבנה דו-קומתי, והיותך מבנה דו-קומתי יכול גם להשפיע. הנה אתה קיבלת כבר הלכה. ברגע שקיבלת הלכה עכשיו מבחינתך מה שקובע זה הסטנדרט ההלכתי. אז האיסורים של בן נח אסורים גם עליך, אבל הקביעה מתי זה יהיה אסור או לפי מה קובעים אם זה אסור או לא, היא יכולה להיות תלויה בטבע המיוחד שלך. ואצלך זה ייקבע לפי ההלכה ואצל בן נח לפי העובדות. אוקיי? אז יכולה להיות השפעה של הקומה השנייה על הקומה הראשונה, כיוון שעדיין בסיסית לא יכול להיות משהו שלבן נח אסור ולישראל מותר. ואתם רואים המהר\"ל גם כותב, הרמח\"ל, סליחה, בדרך השם, אולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ברוך הוא תיקון כל הבריאה ועילויה, כמו שזכרנו. תיקון כל הבריאה ועילויה כמו שזכרנו, ושיעבד כביכול הנהגתו לפועלם להאיר ולהשפיע או להיסתר ולהתעלם חס ושלום על פי מעשיהם. זאת אומרת אנחנו המעשים שלנו קובעים עד כמה הקדוש ברוך הוא יאיר וישפיע או ייסתר. או במילים אחרות, בעצם אנחנו אחראים על תיקון הבריאה ועילויה, בשפה שלי, ערכים דתיים. אוקיי? לעומת זאת בני נח, אך מעשה האומות לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה ובגילויו יתברך שמו או בהסתרו, אבל ימשיכו לעצמם תועלת או הפסד, אם בגוף ואם בנפש, ויוסיפו כוח בשר שלהם או יחלישוהו. ואתם מתקנים את עצמם או את החברה, וזה התפקיד של בני נח, זאת אומרת קומה ראשונה היא קומה שאחראית על התיקון החברתי והקומה השנייה היא התיקון הדתי. עכשיו אפשר למשל לומר שכאתה אוכל מפרכסת, אז זה לא טוב, זה יש פה בעיה, לא יודע מה, אתה אוכל אבר מן החי, זה מידת אכזריות אולי, לא יודע בדיוק מה. אז לכן אסור לך לאכול אבר מן החי, אתה צריך לשחוט ורק אחרי זה לאכול, להרוג, בני נח לא חייבים לשחוט, אבל צריכים להרוג ואחרי זה ואחרי זה לאכול. גם אצל ישראל יש את זה, כי הרי אין שום דבר שבבן נח אסור ולישראל מותר. גם אצל בן נח, גם אצל ישראל יש את זה, אבל אצל ישראל אחרי ששחטת אותם הם נחשבים הרוגים. אז אין את הבעיה שאתה אוכל מישהו לא הרוג. אה, הוא עדיין מפרכס ביולוגית? נכון, אבל הוא עשה, עבר פעולת שחיטה ובסטנדרט. במערכת המושגית ההלכתית היהודית הוא בעצם נחשב מת. וזה שאתה רואה אותו מפרכס אז מה? זה רק ביולוגיה. בעצם הוא נחשב מת. לכן גם הערך ההוא שבעצם מחייב אותנו כמו אצל גויים יכול לעבור שינוי שאצלנו המפרכסת תהיה מותרת. אוקיי? תראו למשל את רב נסים גאון, כי כל המצוות שהן תלויות בסברה ובאובנתא דליבא, כאילו בהבנת הלב, כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ, עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורות וכו'. והמצוות שנודעו דרך השמועה זה רק למי שקיבל את הציווי. מה הוא מתכוון לומר? יש שבע מצוות בני נח. גמרא בסנהדרין רואים בכל מיני מקומות שיש עוד הרבה מצוות אחרות שגם כן הן מצוות. מחלוקות על זה, לא משנה, אבל יש הרבה דעות שיש משהו כמו שלושים מצוות. לא שבע. אז שואל רב נסים גאון: אז למה אומרים לנו תמיד שיש שבע מצוות בני נח? אז הוא אומר כי כל המצוות שיוצאות מסברה ומהבנת הלב, מאובנתא דליבא, כולם חייבים בהן גם בלי ציווי. שבע מצוות בני נח זה הדברים שמצטוו. זה לא הדברים שחייבים. דברים שמצטוו זה שבע מצוות בני נח. הדברים שהם חייבים זה הרבה יותר. כי יש עוד דברים שהסברה אומרת שאנחנו חייבים בהם, אז שם גם אם לא היה ציווי אנחנו חייבים בהם, וגם הגויים אותו דבר. אנחנו רואים שאצל הגויים המצוות זה בעצם המצוות שיסודן בסברה. כמו שהדעת נוטה להם, מה שהרמב\"ם כותב. ואצלנו זה מצוות הלכתיות, עניינים שקשורים לעולם, לערכים הדתיים, לעולם הרוחני ולא לעולם הפיזי האנושי שבתוכו אנחנו פועלים. עכשיו פה הרמב\"ם בהלכות מלכים כותב ככה: שני גויים שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהם לדון דין תורה דנים. האחד רוצה והאחד אינו רוצה, אין כופים אותו לדון אלא בדיניהם, כי זה הדין שלהם. כמובן ההנחה של הרמב\"ם היא שהדינים של גויים והדינים של יהודים זה לא אותם דינים. כי הרמב\"ן למשל לא מקבל את זה. יש הרי אצל הגויים מצוות דינים, זה אחת משבע מצוות בני נח. נכון? מה זה מצוות דינים? אז הרמב\"ם מבין דינים הכוונה שיקבעו לעצמם מערכת משפטית. לא משנה איזה. העיקר שיהיה צדק, שיהיה סדר, שתהיה חברה מתוקנת, אתם צריכים לקבוע לעצמכם מערכת משפטית. הרמב\"ן טוען לא, כל חושן משפט, המערכת המשפטית שלנו מחייבת את הגויים מצד דינים. זה הדין של דינים. וזה המון המון המון מצוות תחת הכותרת הזאת של דינים. אבל שיטת הרמב\"ם היא שלא, הם קובעים לעצמם מערכת משפטית כלשהי לפי הבנתם וזה הכל, הכל בסדר, לא צריכים את החושן משפט שלנו. מה קורה עכשיו כשבאים שני גויים לפני בית דין של ישראל באים לדון? לפי איזה מערכת משפטית אתה דן אותם? אז אם שניהם רוצים לדון דין תורה, אז תדון להם דין תורה. זה מה שהם רוצים. אבל אם אחד מהם לא רוצה, אתה דן להם בדיניהם. בסדר? היה ישראל ועכו\"ם, זה שני עכו\"ם, שני גויים. מה קורה אם בא יהודי וגוי? אם יש זכות לישראל בדיניהם, דנים לו בדיניהם ואומרים לו: \"כך דיניכם\". ואם יש זכות לישראל בדינינו, דנים לו דין תורה ואומרים לו: \"כך דיננו\". בקיצור דופקים את הגוי מכל הכיוונים, וזה עוד מתפלאים שיש אנטישמיות. זאת אומרת, אם הדין של הגויים גורם לזה שהישראלי ינצח, אז דנים לפי הדין של הגויים. אם הדין של היהודים גורם לזה שהגוי ינצח, אז דנים לפי הדין של היהודים. בקיצור דואגים לזה שהישראל ינצח בכל מקרה אפשרי. אלא אם כן שתי המערכות אומרות שהגוי צודק ואז…

[Speaker G] אם היהודי ינצח אז דנים…

[הרב מיכאל אברהם] תמיד דנים במערכת שהיהודי ינצח. זה העיקרון. עכשיו בגמרא עצמה כשזה מובא, הגמרא בבבא קמא קי\"ג ובבבא קמא ל\"ח, שמה כתוב שזה רק בגלל שהגויים כבר לא מקיימים שבע מצוות בני נח ולכן התרת ממונם. זאת אומרת, זה לא באמת מעיקר הדין היחס שלנו לגויים. זה רק בגלל שהם התקלקלו. לכן למשל עכשיו, נגיד שהגויים הם בסך הכל מתוקנים פחות או יותר, יש יותר יש פחות, אבל זה לא שיש איזה שהוא הבדל דרמטי בינם לבין יהודים. אז במצב כזה כבר כל הדין הזה לא נכון. ולכן הרמב\"ם אומר למשל \"ויראה לי\", רואים בסוף ההלכה, שאין עושים כן לגר תושב, אלא לעולם דנים לו בדיניהם. אז לגר תושב לא דופקים אותו מכל הכיוונים. אבל עדיין השאלה היא אז מה כן עושים? למה תמיד דנים לו בדיניהם, גר תושב ויהודי? אז לא דופקים את הגר תושב, אלא מה עושים? צריך לקבוע סטנדרט אחיד, לא משנה מי ינצח. מה הסטנדרט? הייתי אומר למה לא דיני ישראל? אחד הצדדים הוא יהודי. נכון? אז למה אתה מעדיף את הדין של הגוי? לעולם דנים לו בדיניהם, שלהם. למה?

[Speaker E] אבל

[הרב מיכאל אברהם] ישראל לא מחויב בדין ההוא, מה ההבדל?

[Speaker E] מי אמר שלא?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? אז זה הדין של הגויים וזה הדין של היהודים. באים לך שני אלה, זה נקרא משפט בינלאומי פרטי. כן, במשפטים כשלומדים יש משפט בינלאומי, סכסוכים בין מדינות, ויש משפט בינלאומי פרטי, הכוונה סכסוך בין שני אנשים פרטיים, אבל אחד אזרח איטליה ואחד אזרח אוסטריה, שזה מערכות משפט שונות. עכשיו איך לשפוט אותם? יש סכסוך בין שני אנשים שכל אחד כפוף למערכת משפטית אחרת. מה עושים במצב כזה? אוקיי? זאת בעצם השאלה, משפט בינלאומי פרטי. אז הרמב\"ם אומר פה שאם זה בין יהודי לגוי דנים לו בדיניהם. למה? תשובה מאוד פשוטה, הנה מישהו פה מסביר את זה. כי הרב שלמה פישר מסביר. שלמה פישר מסביר שהמערכת של הגויים היא מערכת שגם רלוונטית גם אלינו, גם אנחנו מחויבים בה. זה המערכת של הצדק והיושר, הקומה הראשונה. אצלנו נוספה גם קומה שנייה, אבל הקומה הראשונה משותפת לשנינו. אז אם אתה רוצה את המכנה המשותף לשני בעלי הדין, אז ברור שאתה צריך לדון לו בדיניהם. מי שלא גר תושב, סתם גוי, אז סתם דופקים אותו. אין פה איזשהו הסבר רציונלי הגיוני מאחורי המדיניות. אבל כשיש גר תושב אתה דן באמת לפי מה שצריך לדון. אז למה אתה קובע שזה דווקא דיניהם, מה שבאמת צריך לדון? לא סתם אמצעי לדפוק אותו. בסדר? אז התשובה היא בגלל שדיניהם בעצם רלוונטיים גם ליהודי וגם לגוי, כי קומה ראשונה היא גם קומה ראשונה של היהודי, לא רק של הגוי. עכשיו דיברנו על דרשות הר\"ן, דיברנו על דרשות הר\"ן בשיעור הקודם או לפני הקודם, אני כבר לא זוכר, ושם הוא מדבר על משפט המלך אם אתם זוכרים, והוא אומר שיש יתרון למשפטים של הגויים על פני המשפטים שלנו בתחום המוסרי. מערכת משפטית של גויים היא יותר מוסרית מן ההלכה. וגם במהר\"ל ראינו את זה. המהר\"ל ודרשות הר\"ן. למה? כי הם מחויבים רק לערכי המוסר. אצלנו מחויבים גם לערכי המוסר וגם לערכים דתיים, אז מטבע הדברים זה אחד על חשבון השני. דיברנו על המשפט המתמטי הזה, שמסעדה לא כשרה תמיד יותר טעימה ממסעדה כשרה. נכון? כי אם יש אוכל יותר טעים במסעדה הכשרה, אז גם בלא כשרה יגישו אותו. אבל אם האוכל הלא כשר הוא יותר טעים, אז המסעדה הכשרה לא יכולה להגיש אותו. מי שמחויב ליותר ערכים בדרך כלל יקיים כל אחד מהם פחות טוב. לפעמים אחד מהם הוא על חשבון השני. מכונת כביסה שהיא גם מייבש וגם מכונת כביסה בדרך כלל תייבש פחות טוב ותכבס פחות טוב ממכונה שעושה רק את אחת הפעולות. כמו שכלום לא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת, מה שהגמרא אומרת. מי שהוא בעל כמה מלאכות הוא כנראה לא איש מקצוע טוב בכל אחת מהן. אוקיי? אז גם בהקשר שלנו בעצם, אומר דרשות הר\"ן, כשאתה מחויב גם למערכת המוסרית וגם למערכת הדתית, מטבע הדברים אתה תהיה פחות טוב בכל אחד מהתחומים ממי שמחויב רק לתחום הזה. אוקיי? ולכן מערכת משפטית של גויים יותר מוסרית, או לפחות לא פחות מוסרית מאשר המערכת המשפטית של היהודים, והאמירה הזאת היא בדיוק האמירה שדיברנו עליה היום. כי זה בעצם אומר שלהם יש רק את הקומה הראשונה, לנו יש גם את הקומה השנייה, ולפעמים הקומה השנייה תפריע למימוש מושלם של הקומה הראשונה, בגלל שיש לנו גם את הקומה השנייה. זה בדיוק המשמעות של המודל הדו-קומתי. עכשיו בואו נראה כמה השלכות של העניין הזה. לדוגמה, בואו נדבר על חיובי קטנים. אז הגמרא בסנהדרין אומרת, יש דין שאם בהמה שכבה עם אדם, אז הורגים את הבהמה. בסדר? אם היא רבעה יהודייה או נרבעה על ידי יהודי, אז הורגים אותה. בסדר? אוקיי, אם אדם חטא בהמה מה חטאה? למה אתה הורג את הבהמה? אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל. בגלל שבאה לאדם תקלה על ידה, היא גרמה לאיזושהי תקלה, יש לה איזשהו אשם תורם, לא יודע איך לקרוא לזה, ביצירת התקלה הורגים אותה. מעין ביערת הרע מקרבך כזה. דבר אחר, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זוהי שנסקל פלוני על ידה. כן, עוברת הבהמה בשוק, אתם זוכרים? זה פלוני בא על הבהמה הזאת, זאת הבהמה שפלוני בא עליה. אוקיי, אז לכן אנחנו הורגים אותה שלא תעבור בשוק ולא נצטרך להיזכר בכל מיני דברים לא נעימים. אז אלו שתי קוראים לזה תקלה וקלון. כלומר יש שיטה אחת שהורגים את הבהמה בגלל תקלה, שהיא הביאה תקלה על ידה, ושיטה שנייה שזה בגלל קלון, כן, זה קלון כי אומרים שפלוני נסקל על ידה. אוקיי? רש\"י מסביר מה זה תקלה: מכשול עוון. כן, היא גרמה בעצם לעבירה של בן אדם. זה נקרא תקלה, אוקיי? עכשיו תראו בהמשך הסוגיה, דבעי רב המנונא: ישראל הבא על הבהמה בשוגג מאי הו? תקלה וקלון בעינן, והכא קלון איכא תקלה ליכא. הוא עשה את זה בשוגג, אז אין פה תקלה, תקלה זה רק עבירה במזיד. בסדר? אז פה זה שוגג, אז אין פה תקלה. קלון יש, כי הבהמה יכולה עדיין ללכת ברחוב ויגידו זה פלוני רבע את הבהמה הזאת. אז זה הנפקא מינא אם זה משום תקלה או משום קלון. אז אומר, אמר רב יוסף: תא שמע, בת שלוש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה, וחייבים עליה משום אשת איש, ומטמא את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון, ניסת לכהן אוכלת בתרומה. בא עליה אחד מן הפסולים פסלה מן הכהונה, בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטורה. אחד מכל העריות ואפילו בהמה. אז גם אם בהמה באה על ילדה בת שלוש ויום, הבהמה נסקלת. שואלת הגמרא: והכא דקלון איכא תקלה ליכא? וקתני מומתין על ידה. הרי אין פה תקלה כי היא לא עברה עבירה, היא קטנה, כמו שוגג, נכון? אומרת הגמרא: כיוון דמזידא היא תקלה נמי איכא, ורחמנא הוא דחס עלה, עלה דידה חס, אבהמה לא חס. מה זאת אומרת? גם אצל קטנה זו תקלה אם היא עשתה את זה במזיד, וזה לא כמו גדול שעושה את זה בשוגג. אלא מאי? כיוון שדעתה לא שלמה התורה חסה עליה ולכן לא מענישה אותה, אבל היא חסה עליה, את הבהמה כן הורגים. בהמה דעתה

[Speaker G] לא שלמה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל בהמה זה לא עונש על עבירה שהבהמה עשתה. זה ביאור של משהו שגרם לעבירה של בן אדם, אז זה לא משנה מה הייתה דעתה של הבהמה. אצל הבן אדם אתה דן האם הוא עשה עבירה. נכון? אם הוא לא עשה עבירה, אז הבהמה לא גרמה לעבירה של בן אדם. אבל אצל הבהמה לא אכפת לי אם הבהמה היא עבריינית, היא לא נהרגת בגלל שהיא עבריינית. אז לא אכפת לי אם אין לה דעת. מה זה משנה? זה לא היא לא נענשת בגלל שהיא עשתה עבירה. היא מתבערת בגלל ביערת הרע מקרבך, כאילו היא גרמה לאיזושהי עבירה, זה מין אקט חינוכי כנראה. מה שגרם לעבירה אני כל כך רוצה לגנות את זה חינוכית שאני אפילו הורג את כל מה שגרם לעבירה. אוקיי, אז מה כתוב פה בעצם? שכשבהמה רבעה קטנה, אז זה נקרא שהייתה שם תקלה. אחרי זה הגמרא אומרת גם בן תשע שנים ויום אחד, גם ילד. אצל ילד זה לא מגיל שלוש אלא מגיל תשע, אותו דבר, זה גם יש תקלה. אז מה רואים? שקטן וקטנה שעושים עבירה במזיד זה נחשב עבירה. נכון? לכן גם מצד תקלה לא רק מצד קלון הורגים את הבהמה. כי היא גרמה תקלה על ידה למרות שהם קטנים. אין פה עבירה. אומרים לא, קטנים במזיד זה יותר עבירה מאשר גדול בשוגג. גדול בשוגג זה לא עבירה, זה לא תקלה. וקטנים במזיד זו תקלה, רק התורה חסה עליהם. זה מצד אחד. מצד שני, בבא יבמות מדברת על אין איסור חל על איסור, והיא אומרת ככה: דוגמה לשני איסורים יש ב'אין איסור חל על איסור', יש שלושה כללים. יש איסור מוסיף, שלושה חריגים. באופן כללי אין איסור חל על איסור. זאת אומרת אם דבר מסוים אסור, איסור נוסף אף לא יחול על אותו דבר. אין איסור חל על איסור. אבל יש שלושה חריגים. חריג אחד זה איסור כולל. מה הכוונה? שהאיסור השני כולל בתוכו עוד דברים מעבר לאיסור הראשון. למשל אם האיסור הראשון הוא רק איסור אכילה והשני הוא גם איסור אכילה וגם איסור הנאה, אז השני הוא כולל יותר. בסדר? לכן, לכן הוא כן יחול. חריג שני זה מוסיף, מתווספים עוד דברים נאסרים מחמת האיסור השני. והחריג השלישי זה אם זה בבת אחת, לא בזה אחר זה. אין איסור חל על איסור כשהם באים אחד אחרי השני. אבל אם זה בבת אחת, שניהם חלים. שואלת הגמרא איך זה יכול להיות בבת אחת? והכא מאי איסור בבת אחת איכא הכא? אומרת הגמרא: זר ששימש בשבת, כגון דאייתי שתי שערות בשבת דהוו להו זרות ושבת בהדי הדדי. כן, זר, הכוונה מישהו שהוא לא כהן. הוא עבד במקדש בשבת, אוקיי? אז בעצם הוא עשה שתי עבירות. עבירה אחת זה זר שעבד, רק כהן מותר לו לעבוד. העבירה השנייה הוא חילל שבת, נגיד הוא שחט בהמה. אז הוא חילל שבת, בסדר? אז הוא גם חילל שבת וגם וגם עבד בזרות. אז עכשיו באופן עקרוני איסור הזרות היה לפני איסור השבת, כי הוא היה זר כבר ביום שישי. איסור השבת חל מרגע שנכנסה השבת. אז באופן עקרוני האיסור של שבת לא אמור לחול, רק האיסור של זרות חל. כי אין איסור חל על איסור. אומרת הגמרא אבל פה זה נקרא בבת אחת. למה? כי כשהוא הביא שתי שערות בשבת, אז איסור הזרות ואיסור השבת חלו עליו באותו רגע עצמו, מתי שהוא הביא את השתי שערות. ברור? אז הגמרא אומרת ששני האיסורים האלה באו בבת אחת ולכן שניהם חלים. לא נכון שאיסור השבת לא יחול. גם איסור השבת יחול, כי איסור הזרות ואיסור השבת חלו עליו באותו רגע עצמו. אז שואלים כמה אחרונים: מה רואים? שלפני שהוא הביא שתי שערות איסור השבת ואיסור הזרות לא חלו עליו, נכון? זאת אומרת שקטן שעבר עבירה זה לא עבירה, זאת לא תקלה. וזה סותר את הסוגיה של תקלה וקלון. בסוגיה של תקלה וקלון ראינו שגם עבירה של קטן היא עבירה. בסדר? לא אומרת הגמרא, אומרים כמה אחרונים, למשל פה הבאתי את חלקת יואב, אבל יש כמה וכמה אחרונים שאומרים את אותו את אותו דבר. הם אומרים שיש הבדל בין איסור, אני אגיד את זה כבר בעל פה כי עוד מעט הזמן נגמר, יש הבדל בין איסור שבת לבין איסור רביעת בהמה. או זרות ושבת ורביעת בהמה. למה? כי איסור של רביעת בהמה קיים גם אצל גויים. איסור של זרות ושבת קיים רק אצל יהודים. אז מה? אז יש מאחרונים שרוצים להגיד: ליכא מידי דלישראל אסור ולבן נח מותר. נכון ראינו? לא יכול להיות מצב שלבן נח אסור ולישראל מותר. אז מה קורה באיסורים שבני נח, הרי הם חייבים כבר מגיל שבע, נכון? מתי שמבינים. מה קורה אם יש קטן יהודי בן שבע? האם באיסורים שחייבים בהם בני נח גם הוא חייב בהם? אז אומרים מאחרונים כן, כי הרי לא יכול להיות שיש משהו שלבן נח יהיה אסור ולישראל מותר. אז יוצא שבאיסורים שמוטלים על בני נח הישראל מתחייב בהם כבר מהרגע שהוא מבין, לא צריך להגיע לשתי שערות או גיל 13. כי ברגע שהוא מבין הוא מתחייב בהם מצד הבן נח שבו. נכון? כי הרי כל ישראל, דיברנו על זה, הוא קודם כל גם בן נח קטן, רק יש לו עוד קומה על גביו. אז הישראל שבו נכנס לכלל חיוב רק משעה שהוא הביא שתי שערות. מה? לא הבנתי.

[Speaker E] מה זה בדיוק נחשב מבין?

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אנחנו מעריכים מתי זה נחשב שהוא כבר מספיק מבין. בבית דין קבעו שזה כבר מספיק מבין. לא חשוב איך קובעים את זה, אבל יש קביעה כזאת. בסדר? כך קובעים אצל בן נח ממתי הוא חייב במצוות, מתי שאנחנו מעריכים שהוא מבין. תעשה אותה הערכה ליהודי. בסדר? הוא אומר כיוון שיש כלל לוגי כזה שאומר לא יכול להיות שלבן נח תהיה חומרה לעומת יהודי, אז כל המצוות שבני נח היהודי חייב בהם כבר מאז שהוא מבין, לא מגיל 13 או שתי שערות. ורביעת בהמה זאת מצווה כזאת. ולכן ברביעת בהמה הגמרא בסנהדרין אומרת שהקטן, גם בהמה שרבעה קטן, נרבעה על ידי קטן, סליחה, גם שמה זה נקרא עבירה. למה? כי בעבירות מהסוג ההם גם קטן חייב. אוקיי? אבל, אגב יש הבדל בין קטנה לקטן, הקטנה היא בת… גיל שלוש, אבל קטנה שנרבעה זה היא לא צריכה להבין כלום, היא קרקע עולם. לא היא עושה את מעשה העבירה בעצם. טוב, לא משנה, זה רק הערה בסוגריים. אבל לענייננו, זה בעצם מה שהם טוענים. בגלל שכל דבר שמחייב גוי גם מחייב יהודי, נכון? אז במצוות ששייכות לבן נח, ברור שהיהודי יתחייב מרגע שהוא מבין, לא משתי שערות. לעומת זאת עריות ושבת אלו איסורים שחלים רק על יהודי ולא על גוי, אז ממתי היהודי יתחייב בהם? משעה שהביא שתי שערות או מגיל שלוש עשרה, נכון? אבל רביעת בהמה שזה איסור שקיים גם בבן נח, שמה הוא חייב גם קודם. לכן הגמרא ביבמות אומרת שהקטן הוא לא בר קיום מצוות או עבירות, והגמרא בסנהדרין אומרת שכן, פשוט מדברים על סוגי עבירות שונות. וזה הניסוח הפורמליסטי שאין דבר שלבן נח אסור ולישראל מותר. הניסוח היותר מהותי בעצם אומר מודל שתי קומות. זאת אומרת, אתה מתחייב, זה לא איזה עסק פורמלי כזה, יש החלה של המצוות של בן נח מוחלות בתוך המצוות של היהודי. זה יותר מזה, הכוונה כל דבר שבן נח חייב בו, למה הוא חייב בו? כי זה דבר שהדעת נוטה אליו, כמו שהרמב\"ם אומר, נכון? הסברא אומרת אותו. אז אם הסברא אומרת אותו, אז בוודאי שהוא יחייב גם יהודי. ממתי הוא יחייב אותו? משעה שהוא מבין את הסברא. כי מצוות שיסודן בסברא, אתה לא מתחייב בהן משתי שערות, אתה מתחייב בהן מרגע שאתה מבין את הסברא. כיוון שהמחייב שלך זאת הסברא, לא הציווי. הציווי נאמר מגיל שלוש עשרה ומעלה. אבל אם דבר מסוים מתחייב בגלל סברא ולא בגלל ציווי, אז מי יהיה חייב בו? מי שמבין את הסברא. ולכן גם קטן יהיה חייב בו. זה לא פלפול פורמלי שהיהודי הוא כמו גוי ולכן כל דבר שגוי, יש פה סברא מאחורי זה, יש פה הסבר הגיוני. זה למה קרא סברא הוא. כל דבר שהוא הגיוני, בדבר שהוא הגיוני, כמו שאמר דרשות הר\"ן, כמו שאמר רב ניסים גאון, כל דבר שתלוי באובנתא דליבא, בהבנת הלב, כל אחד חייב בו, אם הוא הצטווה או לא הצטווה, זה ממש לא משנה.

[Speaker E] יהודי שהגיע לשתי שערות ועדיין לא מבין, האם הוא חייב?

[הרב מיכאל אברהם] הוא יהיה חייב מצד היהודי שבו, אבל בתור גוי הוא עדיין יהיה פטור כי הוא לא מבין. בסדר? אוקיי,

[Speaker E] אבל אותנו מעניין ההיפך.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת יש מצוות שהגוי חייב והישראל פטור, אין, לא יכול להיות מצוות כאלה. אז זאת אומרת שהמצוות של הגוי, אם הן מתחילות בגיל שבע, שמונה, תשע, משהו כזה, גם אצל היהודים זה יתחיל בשבע שמונה תשע. וזה רק אצל המצוות של הגויים. למה? כי המצוות של הגויים ראינו זה מצוות שהדעת נוטה להם, זה מצוות שמסברא. מצוות שיסודן בסברא, מי מתחייב בהם? כל מי שמבין את הסברא. גוי, יהודי, קטן, גדול, זה לא חשוב. אין כללים פורמליים בעניין הזה. כללים פורמליים יש במצוות שיסודן בציווי. אז אני אומר למי נאמר הציווי? ליהודי נאמר, לגוי נאמר, לגדול, לקטן, צריך לדון למי נאמר הציווי. אבל מצוות שיסודן בסברא הן מחייבות את כל מי שמבין את הסברא. זה לא משנה אם הוא גוי או יהודי, קטן או גדול, זה לא חשוב. לכן זה לא עניין פורמלי, יש פה הסבר מאחורי זה, הסבר הגיוני. זה למה קרא סברא הוא, כל דבר שמחייב מסברא, ברור שכל מי שמבין את הסברא מחויב בו. אז הנה ביטוי למודל הזה של השתי קומות. שכל דבר שהגוי חייב בו הוא בעצם שייך לקומה האוניברסלית, לדברים ההגיוניים. ואם זה דברים הגיוניים אז כל אדם חייב בהם גם אם הוא לא הצטווה פורמלית. כי אם זה הגיוני ואתה מבין, אז אתה חייב בזה. אז בקומה השנייה, ישראל שנמצאים בקומה השנייה, הם התחייבו בזה מצד הקומה הראשונה שבעניין, מצד הסברא. וזה יחייב אותם גם בגיל שבע או שמונה. בסדר? כי זה חיוב מצד הקומה הראשונה, לא מצד הקומה השנייה. טוב בואו נעצור כאן.

[Speaker H] אז הקומה הראשונה היא מה שאנחנו קוראים לו המוסר?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. דברים אוניברסליים, בעיקר מוסר.