עין אי＂ה – שיעור 23
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- הגמרא בברכות: חזקיהו, ישעיהו, פריה ורביה ומנשה
- הרב קוק: מלוכה מול נבואה, הווה מול נצח, ושימור שלשלת המלוכה
- דחיית קריאה “אנטי-דטרמיניסטית” והטענה של הרב קוק על מחויבות למרות דטרמיניזם
- המשך הגמרא: “נגזרה עליך גזירה” מול “אל ימנע עצמו מן הרחמים”
- ניתוח פנימי: על מה נסוב הוויכוח—בחירת מנשה או שבירת הגזירה
- טענת “מסקנת הסוגיה”: חזקיהו מקבל את המעשה אך לא את הטעם
- פירוש חלופי ל-*behadey kivshey d’Rachamana lama lakh*: דחיית מטאפיזיקה ככלי הכרעה מעשית
- הסתייגות מההכללה: ודאות מטאפיזית, נבואה, והיפוך התפקידים בסיפור
- האם ניתן להפיק מאגדות לקחים לימינו
- יישום ראשון: בירור אמוני, שאלות קשות, ותשלום מחיר בטווח הקצר למען שרשרת עתידית
- רע במיעוטו: ביקורת על פשרות שמנציחות מערכות
- פתקים לבנים, הימנעות, ומדיניות של דמוקרטיה
- משיח, מטאפיזיקה והלכה, ומשיחיות שקר
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג את סוגיית ישעיהו וחזקיהו בברכות דרך קריאה מתפתחת שמעמידה זה מול זה שיקולים של מלוכה ונבואה, הווה ונצח, ודטרמיניזם מול אפשרות לשינוי בגזירה. הוא מביא את פירוש הרב קוק שלפיו גם אם ברור שמנשה יצא רשע ברוח הקודש, עדיין אין להפסיק את שלשלת המלוכה והחובה לפרות ולרבות גוברת מטעם תועלת ארוכת טווח לעם. בהמשך נטענת קריאה אחרת של *behadey kivshey d’Rachamana lama lakh* כעמדה מתודולוגית נגד הסתמכות על מטאפיזיקה בקבלת החלטות, ונבחן האם מסקנת הגמרא עצמה אכן תומכת בעיקרון הזה או דווקא מצמצמת אותו. הטקסט מתרחב ליישומים בני זמננו, בעיקר סביב ציונות ומשיחיות, שאלות של “רע במיעוטו” במערכות ציבוריות, והאם ניתן בכלל להפיק מאגדות הגמרא מסקנות מעשיות לימינו.
הגמרא בברכות: חזקיהו, ישעיהו, פריה ורביה ומנשה
הטקסט קובע שבגמרא ישעיהו בא לנזוף בחזקיהו על כך שאינו נושא אישה ואינו עוסק בפריה ורביה, וחזקיהו מסביר שראה שעתיד לצאת ממנו בן רשע, מנשה. הוא מצטט את תגובת ישעיהו: *behadey kivshey d’Rachamana lama lakh*, ומציג זאת כהוראה לעשות את המצווה בלי להיכנס לחשבונות שמיים. הוא מתאר שחזקיהו מציע להתחתן עם בת ישעיהו כדי שזכות שניהם תעמוד לו ואולי יצאו ממנו בנים מעולים, ושבסופו של דבר הם מתחתנים.
הרב קוק: מלוכה מול נבואה, הווה מול נצח, ושימור שלשלת המלוכה
הטקסט מביא את הרב קוק הקושר את תחילת הסוגיה למתח בין מלוכה לנבואה, כאשר המלך מייצג דאגת הווה והנביא מבט נצחי רחב. הוא מציג את טענת הרב קוק שחזקיהו כמלך חרד מאוד למצב ההווה של העם, ושמלך מושחת עלול להשחית “מאוד לעם” משום שמדובר בהשפעה מקרוסקופית. הוא מצטט את הרב קוק שמסביר כי גם אם מנשה יהיה רשע, “ימי דור אחד כאין נחשבו” ביחס לנצח ישראל, ושעצירת המלוכה עלולה לגרום “נפילה נצחית קיימת” אם “ניפול הכיסא מהמשפחה המולכת.” הוא מסכם את מסקנת הרב קוק: “על כן אין לך לסמוך להפסיק שלשלת הנצחית בשביל ההשקפה הזמנית אף שבאה מרוח הקודש,” כלומר שגם כשההשקפה נכונה ובאה מרוח הקודש אין להפסיק את השלשלת.
דחיית קריאה “אנטי-דטרמיניסטית” והטענה של הרב קוק על מחויבות למרות דטרמיניזם
הטקסט טוען שהקריאה המקובלת הייתה שישעיהו נוזף בחזקיהו על דטרמיניזם מפני שלבן יש בחירה ואולי לא יצא רשע, אך הרב קוק דוחה זאת. הוא קובע שלפי הרב קוק, גם אם חזקיהו צודק ומנשה אכן יצא רשע כפי שנגלה ברוח הקודש, עדיין מצוות פריה ורביה מחייבת. הוא מדגיש שהציווי אינו נובע מספק בתחזית או מהאפשרות שמנשה יבחר אחרת, אלא מתקיים גם “על הצד שמנשה באמת יהיה רשע.”
המשך הגמרא: “נגזרה עליך גזירה” מול “אל ימנע עצמו מן הרחמים”
הטקסט מצטט את המשך הגמרא: חזקיהו אומר “הב לי ברתך” כדי ש“גרמה זכותא דידי ודידך” ויצאו “בני דמעלו,” וישעיהו עונה “כבר נגזרה עליך גזירה.” הוא מדגיש את תגובת חזקיהו: “בן אמוץ כלה נבואתך וצא,” ו”כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.” הוא מצביע על היפוך עמדות שבו דווקא ישעיהו נשמע דטרמיניסטי וחזקיהו מדגיש אפשרות לשינוי באמצעות תפילה ורחמים.
ניתוח פנימי: על מה נסוב הוויכוח—בחירת מנשה או שבירת הגזירה
הטקסט קובע שהדיון אינו מתמקד בבחירתו החופשית של מנשה אלא בשאלה האם ניתן לשבור גזירה שמימית על הנסיבות שלתוכן ייוולד. הוא טוען שחזקיהו אינו מדבר על כך שמנשה יבחר בטוב, אלא על שינוי הגזירה באמצעות תפילה, זכויות, וצירוף הזכות עם ישעיהו. הוא מוסיף שתוספות רצה לומר שמנשה “באמת לא הייתה לו ברירה אחרת” ושבחירתו כבר נלקחה בחשבון, ומציג זאת כחלק מהמתח בין תחזית רוח הקודש לבין מרחב השינוי.
טענת “מסקנת הסוגיה”: חזקיהו מקבל את המעשה אך לא את הטעם
הטקסט טוען שחזקיהו “פוסק כמו ישעיהו אבל לא מטעמיו,” משום שהוא מקבל שלא להימנע מפריה ורביה רק בגלל “אל ימנע עצמו מן הרחמים” והאפשרות לקרוע את רוע הגזירה. הוא מציע שלפי הקריאה הזאת העיקרון *behadey kivshey d’Rachamana lama lakh* אינו נשאר כמסקנה, ושאם הייתה ודאות שהתוצאה לא תשתנה היה מקום להצדקה להימנע מפריה ורביה. הוא מחבר זאת לגמרא בבבא בתרא על גזירות מלכות הרשעה, שבה “ראוי היה שנגזור על עצמנו לא לעסוק בפריה ורביה” כאשר התוצאה תהיה אי אפשרות לקיום מצוות.
פירוש חלופי ל-*behadey kivshey d’Rachamana lama lakh*: דחיית מטאפיזיקה ככלי הכרעה מעשית
הטקסט מציע קריאה שלפיה ישעיהו טוען שמטאפיזיקה אינה כלי לקבלת החלטות הלכתיות או מעשיות, ושיש להכריע לפי שיקולים ריאליים, הלכתיים וערכיים בלבד. הוא מיישם זאת למחלוקת בין הציונות הדתית הרואה בתהליכים “אתחלתא דגאולה” לבין אנטי-ציונות המתארת אותם כ“סטרא אחרא,” וקובע ששני הצדדים טועים כשהם מבססים החלטות אקטואליות על פירושים מטאפיזיים. הוא נותן דוגמה מהרמב״ן על יוסף והחלום, ומציג את הביקורת שלפיה יוסף לא אמור “לדאוג להתממשות החלום” כי “הקדוש ברוך הוא תשאיר לו,” ורואה בזה ביטוי לעיקרון *behadey kivshey d’Rachamana lama lakh*.
הסתייגות מההכללה: ודאות מטאפיזית, נבואה, והיפוך התפקידים בסיפור
הטקסט מסייג שבמקום של ודאות מטאפיזית ייתכן שמותר להתחשב בה, אך קובע שבזמננו אין נביא ולכן ודאות כזו אינה מצויה. הוא מצביע על אירוניה שבה דווקא בנוכחות נביא, חזקיהו אינו מקבל את מסקנת ישעיהו ביחס לגזירה אלא נשען על מסורת “מבית אבי אבא.” הוא מדגיש את הסבך שבו חזקיהו עשוי לקבל את תחזית ישעיהו אך לדחות את ההוראה המעשית, ואת העובדה שהסוגיה מתפתלת בין סמכות נבואית, רוח הקודש, ותפיסה של רחמים ותפילה.
האם ניתן להפיק מאגדות לקחים לימינו
הטקסט קובע שבדרך כלל אין להסיק מאגדות מסקנות מעשיות, אך מעלה אפשרות שכן להוציא כאן כלל נגד הסתמכות על מטאפיזיקה כשאין ודאות. הוא טוען שרב קוק לוקח את הסוגיה למקום אחר—דיון ערכי על דור אחד של מלך רשע מול שימור המלוכה לדורות—ולכן מי שלא מקבל את הקריאה המתודולוגית יפרש אחרת ולא ישנה עמדות מעשיות. הוא מציג זאת כטענה מתודולוגית שלפיה אנשים “ילבישו עליה את מה שהם חושבים” ולא יזוזו מעמדותיהם גם אם יוצג “פשט הגמרא.”
יישום ראשון: בירור אמוני, שאלות קשות, ותשלום מחיר בטווח הקצר למען שרשרת עתידית
הטקסט מדמה את שיקול הרב קוק לטענות נגד העלאת ספקות אמוניים, שבהן נטען שמוטב לשמור אנשים במסגרת גם אם הם “חלולים” כדי שילדיהם או נכדיהם יהיו מחויבים. הוא קובע שיש כאן הבחנה בין דיון מסדר ראשון על האמת והנכון לעשות לבין דיון מסדר שני על סיכונים ותוצאות. הוא מדגים את הבלבול במחלוקות כמו מעמד האישה ומניינים שוויוניים, שבהן שאלת “מה יקרה הלאה” מחליפה את הדיון בשאלה “אם זה מותר או אסור.”
רע במיעוטו: ביקורת על פשרות שמנציחות מערכות
הטקסט מציג ביקורת על שיקולי “רע במיעוטו” וטוען שהם עלולים להוביל להתאבנות מערכתית. הוא מביא דוגמה ממאבק ציבורי בירוחם נגד ראש מועצה מושחת, שבה הוא מסביר שהיה מעדיף להימנע מהצבעה גם במחיר שהמושחת ייבחר שוב, כדי להמשיך להיאבק וליצור תנאים לשינוי אמיתי. הוא משליך זאת לבחירות ארציות וטוען שהצבעה קבועה ל“מפלגת בית” מסירה תמריץ להשתפר ומקשה על כניסת כוחות חדשים, בעוד שאחוז הצבעה נמוך יכול ליצור “מוטיבציה עצומה” לדם חדש.
פתקים לבנים, הימנעות, ומדיניות של דמוקרטיה
הטקסט טוען שהיה רוצה לשים פתק לבן כדי להראות “הלכתי להצביע ואין לי בשביל מי,” אך קובע ש“החולירות” אינם סופרים פתקים לבנים כדי “להנציח את השחיתות שלהם.” הוא טוען שמי שהדמוקרטיה יקרה לליבו “חייב לא להצביע” כשאין מועמד ראוי, ומציג זאת כהיפוך לשטיפת המוח הציבורית של “חייב להצביע.” הוא מוסיף שיש גבול לפשרות ושיש “קו” שממנו והלאה לא נכון להתפשר גם אם אין מועמד מושלם.
משיח, מטאפיזיקה והלכה, ומשיחיות שקר
הטקסט מבדיל בין מצב שבו מופיע משיח מזוהה מזרע דוד, שאז הדבר הופך לשיקול הלכתי במסגרת מצוות כמו בניין המקדש והמלכת מלך, לבין מצב של הערכות מטאפיזיות כלליות ללא נביא. הוא מפנה לעבודת בתו על “משיחיות שקר והציונות הדתית” וטוען שקיימים בציונות הדתית “מימדים של משיחיות שקר,” כשהמאפיין המרכזי הוא הסתמכות על מטאפיזיקה במקום שיקולים ענייניים. הוא קובע שאין איסור להיות משיח שקר אלא איסור להיות נביא שקר, ומגדיר את הבעיה במשיחיות שקר כיישום של “אבדי כבשי דרחמנא למה לה” כאשר החלטות מתקבלות ממניעים מטאפיזיים ולא מתוך ריאל-פוליטיק, ערכים והלכה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] בואו נתחיל. בפעם הקודמת ראינו את הגמרא בברכות לגבי ישעיהו וחזקיהו, שישעיהו בא לנזוף בחזקיהו על זה שהוא לא נושא אישה ולא עוסק בפריה ורביה. ואז ישעיהו אומר לו שזה בגלל שהוא ראה שעתיד לצאת ממנו בן שיהיה רשע, מנשה. ואז ישעיהו אומר לו, בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מה אתה נכנס לחשבונותיו של הקדוש ברוך הוא? אתה תעשה את מה שאתה מצווה, כלומר תעסוק בפריה ורביה. ואז הגמרא מביאה שם שחזקיהו שואל את ישעיהו, אולי תיתן לי את הבת שלך ואז הזכות המשותפת של שנינו תעמוד לי ואולי הבן שלי בכל זאת יצא צדיק. ובסופו של דבר הם כן כמובן מתחתנים. זה הגמרא. את הרב קוק בקטע הראשון של הגמרא הזאת ראינו, שהוא עוסק במאבק הזה בין מלוכה לבין נבואה, כי הגמרא מתחילה בשאלה איך הקדוש ברוך הוא מצליח לפשר בין שתי דעות צודקות. המלך שרצה שהנביא יבוא לבקר אותו והנביא שרצה שהמלך ייכנס אליו, והקדוש ברוך הוא בעצם מפשר בין שתי דעות צודקות. אני אחבר רגע את הדבר הזה. מחבר בין שתי דעות צודקות. אז הרב קוק דיבר שם באיזה מובן הן צודקות, וטווח ארוך וטווח קצר, שהמלוכה עוסקת בעכשווי והנביא עוסק בטווח הארוך יותר, ברוחני ובחומרי לעומת רוחני. דיברתי קצת על זה שלא תמיד היחס בין העכשווי לטווח הארוך הוא מקביל ליחס בין החומרי לבין הרוחני. לא תמיד אותו דבר. בקטע של היום, אני עובר, אני משתף עכשיו את הקטע הזה של הרב קוק. כאן הרב קוק ממשיך והוא אומר ככה: חזקיהו, כמלך שלפניו דאגת ההווה. כמלך שלפניו דאגת ההווה חרד מאוד למצב ההווה של העם. דיברנו על זה שהמלך עוסק בהווה והנביא עוסק בטווח הארוך. כאשר ברוח אלוהים שעליו ראה כי אם יוליד בנים יהיו משחיתים, הלא יוכלו להשחית מאוד לעם בשבתם על כיסא המלוכה. כשמלך הוא מושחת זה דבר מאוד עם השלכות מאוד רחבות. זה משהו מקרוסקופי. זה לא כמו אדם פרטי שהוא מושחת. לכן השיקול של חזקיהו הוא בהחלט שיקול כבד משקל. זאת אומרת העובדה שהבן שלו יצא רשע זה לא כמו אדם רגיל שהבן שלו יוצא רשע. הבן של חזקיהו הולך להיות המלך אחריו, ואם הוא יהיה רשע אז יש פה מלך רשע, זה משנה את המצב המקרוסקופי. אמנם ישעיהו אמר, בהדי כבשי דרחמנא למה לך. אל תעשה חשבונות שמיים, כי הנבואה משקפת על המצב הנצחי של העם. כמו שאמר בקטע הקודם, שימי דור אחד כאין נחשבו. אז יהיה דור אחד יהיה מלך רשע, אבל דור אחד לא נחשב. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. הלא בהפסק המלוכה וניפול הכיסא מהמשפחה המולכת תוכל לבוא נפילה נצחית קיימת. כי בסופו של דבר דור אחד של רשע הוא לא כל כך נורא מול האלטרנטיבה, כי מה האלטרנטיבה? אם חזקיהו לא יביא בן, אז בעצם השרשרת המלוכה של עם ישראל פוסקת, מתבטלת. ברגע שנופל הכיסא מהמשפחה המולכת יכול להיות שתהיה נפילה נצחית, נאבד לגמרי את המלוכה. והמכשול של מלך אחד רשע, נמשיך לקרוא, והמכשול של מלך אחד רשע שיצא מזרע אשר בחר השם, זרע המלוכה, זה יעבור. אז יהיה מלך רשע דור אחד, אבל זה יעבור, כי לסוף יכון הכיסא בצדק ומישרים. זאת אומרת אם לא הוא יהיה אז הבן שלו או בן הבן שלו, בסוף בסוף הם כן יחזרו המלכים האלה למסלול. ולכן הוא אומר, על כן אין לך לסמוך להפסיק. שלשלת הנצחית בשביל ההשקפה הזמנית אף שבאה מרוח הקודש. מה זאת אומרת? בעצם הוא אומר ככה. הטענה שלו וכאן אני חושב שהמשפט האחרון שלו בעצם בדיוק זה מה שהוא בא לחדד. הוא בעצם אומר היה מקום להגיד שהעדיפות של השיקול של ישעיהו על השיקול של חזקיהו, זאת אומרת שהעדיפות של הכן לעסוק בפריה ורביה למרות שהבן נראה לו ברוח הקודש שהבן יצא רשע באה מזה שסוף סוף לבן יש בחירה. זה שאתה רואה שהוא עתיד לצאת רשע זה עוד לא אומר שזה בטוח יהיה. יכול להיות שהוא ישנה את העניין אם הוא יבחר בטוב כי בסופו של דבר הבחירה מסורה לכל אדם. ולכן יכול להיות שאתה טועה. ואולי מה שישעיהו טוען כנגד חזקיהו הוא בעצם אומר לו שאם באמת הבן היה רשע אז אולי באמת טוב עשית שלא הבאת לא עסקת בפריה ורביה. אבל איך אתה יכול לדעת את זה? הרי לבן הזה יש בחירה. יכול להיות שבסופו של דבר הוא יצא צדיק ולכן אתה צריך לעסוק בפריה ורביה. אבל הרב קוק רוצה לטעון אחרת. הרב קוק טוען שאפילו על הצד שחזקיהו צודק ובאמת ברוח הקודש מה שהתגלה אליו שמנשה יהיה רשע, אפילו הכי הוא צריך לעסוק בפריה ורביה. לא בגלל האפשרות שאולי הוא לא יצא צדיק כי מנשה יבחר בטוב אלא גם על הצד שמנשה באמת יהיה רשע עדיין השיקול אומר בכל זאת אתה צריך לעסוק בפריה ורביה. ולכן הרב קוק לכן הרב קוק בעצם מסיים פה הוא אומר המשפט המסיים על כן אין לך לסמוך להפסיק שלשלת הנצחית בשביל ההשקפה הזמנית אף שבאה מרוח הקודש. זאת אומרת ההשקפה הזאת באה מרוח הקודש ולכן היא כנראה מראה לך את האמת לאשורה. זאת אומרת זה לא שאולי הוא יבחר בטוב ולכן הוא לא יהיה רשע לא לא הוא יהיה רשע כי אם רוח הקודש אמרה לך שהוא יהיה רשע אז הוא יהיה רשע. ועדיין אומר ישעיהו אני אומר לך שאתה צריך לעסוק בפריה ורביה. זאת אומרת הציווי לעסוק בפריה ורביה הוא לא בגלל שהרוח הקודש לא בטוח צודקת כי יש לו חופש בחירה. גם על הצד שהיא צודקת והוא באמת יצא רשע עדיף שאתה בכל זאת תעסוק בפריה ורביה. זאת בעצם הטענה זה כל מה שהרב קוק בא להגיד כאן. והוא בא להוציא מהתפיסה שבדרך כלל אני חושב שזה מה שהיינו אומרים כשהיינו קוראים את הגמרא הזאת. היינו אומרים שבעצם מה שישעיהו אומר לך תדע רוח הקודש אומרת לך כך זה צפוי אבל אם הוא יבחר להיות צדיק אז הוא יהיה צדיק אז אתה בגלל זה אתה עכשיו מחליט לא להביא אותו בכלל לעולם? תן לו את האופציה אולי הוא יהיה צדיק. הרב קוק אומר לא כך צריך לקרוא את הגמרא. בהדי כבשי דרחמנא למה לך פירוש הדבר שאפילו אם אתה צודק שהבן יצא רשע עדיין אתה צריך לעסוק בפריה ורביה. זה הנקודה ולכן אפילו שהיא באה מרוח הקודש ההשקפה הזאת כלומר אפילו שהיא כמובן נכונה זאת אומרת היא לא תתבדה כי זה רוח הקודש אפילו הכי אתה צריך לעסוק בפריה ורביה זאת בעצם הטענה. עכשיו השאלה היא למה באמת? אז ככה תראו בהמשך הגמרא נסתכל פה תראו אני אעבור רגע לקטע הבא. תראו רק את הגמרא לא אני עוד לא קורא את הקטע של הרב קוק רק ההמשך של הגמרא פשוט שמופיע פה. אמר ליה הב לי ברתך כן אז חזקיהו אומר לישעיהו אז תן לי את הבת שלך לאישה. אפשר דגרמה זכותא דידי ודידך הזכות המשותפת שלי ושלך ביחד תגרום לזה דנפקי מינאי בני דמעלו זאת אומרת שיצאו ממני בנים מעולים כן בנים צדיקים ואז בכל זאת נצליח לשנות את מה שרוח הקודש הראתה לי. אמר ליה ישעיהו אומר לו כן שימו לב תעקבו אחרי הדוברים. ישעיהו אמר לו כבר נגזרה עליך גזירה. מה הוא עונה לו? הוא עונה לו לא אתה לא יכול לשנות את זה רוח הקודש אמרה לך שהבן יצא רשע אז הוא יצא רשע וגם הזכות המשותפת שלי ושלך ביחד לא תעזור. כן אמר לו אז חזקיהו עונה לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. שום דבר לא קבוע הכל יכול להשתנות יכול להיות שמנשה יבחר בטוב וישתנה. אל אסור לנו להתייאש אף פעם. אז תשימו לב להיפוך המעניין של העמדות שקורה פה בפסקה הזאת. כשקראנו קודם את הפסקה שבה בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אז אמרתי התפיסה המקובלת בפסקה הזאת אומרת שבעצם ישעיהו רוצה לומר לו איך אתה מה אתה כזה דטרמיניסט? איך אתה יכול להיות בטוח שהבן שלך יצא רשע? תמיד יכול להיות שהוא יבחר בטוב והוא יצא צדיק. בהדי כבשי דרחמנא למה לך? אתה יודע מה הולך בכבשונו של עולם? אתה תעשה את מה שמוטל עליך ומה שמנשה יבחר הוא יבחר. אז לכאורה הוויכוח בין חזקיהו לבין ישעיהו שחזקיהו הוא דטרמיניסט וישעיהו אומר לו שהכל תלוי בבחירה לכאורה. מה קורה בקטע הזה? בדיוק הפוך. נכון? זאת אומרת חזקיהו אומר לו תן לי את הבת שלך למה? כי אולי הזכות המשותפת שלך ושלי תעזור לנו שהבן שלי יצא צדיק. זאת אומרת שחזקיהו כן מביא בחשבון את האפשרות שאולי זה לא יצא, אולי הרוח הקודש לא צדקה והבן כן יצא צדיק. ודווקא ישעיהו עונה לו לא, נגזרה גזירה. אם ראית את זה ברוח הקודש אז זה מה שיהיה. אני עכשיו מושך את זה אחורה, ואז חזקיהו אומר לו אל יתייאש אדם מן הרחמים, כך מקובלני מבית אבי אבא. הוא נשאר בשלו אבל נשא אישה. הוא ציית לישעיהו. עכשיו תראו איזה דיאלקטיקה מעניינת קורת פה בדיון הזה, וזה מחזיר אותי למה שדיברתי קודם אצל הרב קוק. הרי בקטע הקודם של הרב קוק ראינו שהוא בא להוציא מהתפיסה הפשוטה שבעצם חזקיהו היה דטרמיניסט וישעיהו נוזף בו על זה. חזקיהו אמר טוב אם רוח הקודש הראתה לי אז בטוח שהבן הוא רשע וישעיהו אומר מה פתאום? יכול להיות שהבן יבחר בטוב והוא יהיה צדיק, ככה לכאורה. הרב קוק אומר מה פתאום? ישעיהו אומר לו אתה צריך לעסוק בפרייה ורבייה למרות שזה ברוח הקודש ורוח הקודש לא טועה. זאת אומרת הבן יצא רשע ואתה בכל זאת צריך לעסוק בפרייה ורבייה. זאת אומרת ישעיהו לא נוזף בו על הדטרמיניזם, הפוך. ישעיהו אומר לו למרות הדטרמיניזם אתה לא פטור מפרייה ורבייה. עוד מעט נראה למה, אבל זאת הטענה. ועכשיו בקטע מאיפה הרב קוק לוקח את זה? פשוט ממה שהוא ראה בגמרא. פה רואים את זה בפירוש, זה הוכחה ברורה לרב קוק. כי מה שהגמרא פה אומרת זה שישעיהו באמת אחז שהבן יצא רשע, שרוח הקודש לא טועה. ובכל זאת הוא נוזף בחזקיהו והוא אומר לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך. זאת אומרת ישעיהו בעצם אומר לו למרות שהבן באמת יצא רשע אתה עדיין צריך לעסוק בפרייה ורבייה. זאת הטענה של ישעיהו. הטענה של ישעיהו זה לא שהבן יכול לבחור אחרת, לא, הוא לא יבחר אחרת כי ברוח הקודש אם גילו לך ברוח הקודש שהוא יהיה רשע אז הוא יהיה רשע, ועדיין אתה צריך לעסוק בפרייה ורבייה. ודווקא חזקיהו טוען מה פתאום? הרי לעולם אל יתייאש אדם מן הרחמים. נגזרה גזירה אבל אם אני אתפלל בזכות שלך והזכות שלי ביחד יכול להיות שתשנה את התמונה והבן יצא בכל זאת צדיק. עכשיו מה בעצם כתוב פה? העמדה של ישעיהו ברורה. העמדה של ישעיה- מה זה ברורה? עוד צריך להסביר אותה אבל מה הוא אומר? הוא בעצם אומר הבן שלך אכן יצא רשע כי רוח הקודש אם היא אמרה היא יודעת, וזה לא פוטר אותך מפרייה ורבייה. אתה אל תתעסק בכבשונו של עולם, אתה צריך לעשות את מה שאתה מצווה עליו. זאת תפיסתו של ישעיהו. תפיסתו של חזקיהו אבל היא מוזרה כי תפיסתו של חזקיהו אומרת שכן אפשר לשנות את זה. אז אם אפשר לשנות את זה אז למה הוא רצה להימנע מפרייה ורבייה? הרי הוא לשיטתו אומר שלמרות שרוח הקודש הראתה שהבן יצא רשע יש עדיין אפשרות לשנות את זה, לא להתייאש מן הרחמים. נו, אז מעיקרא מאי קסבר? אז למה באמת בהתחלה הוא לא רצה לעסוק בפרייה ורבייה? כנראה הוא תפס שאם רוב הסיכויים זה שיצא בן רשע אז אפילו זה מספיק כדי להימנע מפרייה ורבייה. זה גישה עוד הרבה יותר מרחיקת לכת. זאת אומרת אם התפיסה אם התוצאה הצפויה והסיכוי המרבי זה שהבן יהיה רשע למרות שיש אפשרות לשנות את זה, לא מתייאשים מן הרחמים, אבל אם הבן יצא רשע עדיף לא להביא אותו בכלל לעולם, עדיף לא להביא אותו לעולם. באמת מרחיק לכת, אולי בהקשר הזה אני רק אעיר איזשהי הערה, יש כאשר אנחנו מדברים על תפיסה של בחירה חופשית, ברור שאין הכוונה שהאדם פועל בתוך ואקום. ברור שישנה לכל אחד, וכמובן אנשים חכמים אולי יעשו את זה טוב יותר, הקדוש ברוך הוא יעשה את זה אולי הכי טוב, אבל אנחנו יכולים לנסות ולנבא מה יצא מאדם כלשהו. יש דרך להעריך פחות או יותר מה הוא יעשה, איך הוא יגיב, איך הוא יתנהל, זה דבר שאפשר לעשות. התפיסה הליברטנית לא אומרת שאי אפשר לנבא, אלא שאי אפשר לנבא בהכרח. הנבואה זאת התוצאה הצפויה. אבל אם הוא יבחר לעשות אחרת הבנאדם, אז הוא יכול גם לעשות אחרת. הנבואה בסך הכל אומרת לי מה צפוי לקרות אם הוא לא ינקוט בדרך חריגה, באיזושהי בחירה מאוד מפתיעה. אם הקדוש ברוך הוא או רוח הקודש נותנת תחזית כזאת, אז זאת כנראה תחזית שלוקחת בחשבון את כל ההשפעות, ולכן רוב הסיכויים שזה באמת מה שיקרה. למעט מצב שהוא יבחר פתאום בטוב, כי בחירה זה משהו שלא ניתן לנבא מראש. אז על זה אומר חזקיהו בסדר, אבל הרי בדרך כלל הניבוי הזה כן צודק. יש מקרים נדירים שבהם בנאדם יכול לבחור ולעשות אחרת ממה שהנסיבות מכתיבות לו. אדם יכול לעשות את זה, אבל עדיין הניבוי הוא ניבוי לא רע. רוב הסיכויים שהניבוי הזה, נגיד מתוך אלף אנשים, אם הנסיבות אומרות שאנשים במצב כזה יגיבו באופן איקס, אז אם אני צריך להמר האם אדם מסוים מתוך הקבוצה יעשה איקס או לא, אני אהמר על איקס. למרות שיש לו בחירה חופשית, כיוון שרוב האנשים יעשו את מה שצפוי. יהיו כאלה שיבחרו אחרת, בסדר. אומר חזקיהו, כיוון שמה שצפוי, כיוון שרוח הקודש אמרה לי, זה לא וודאי. כי אל תתייאש מן הרחמים, ויכול להיות שאפשר לבחור אחרת, אבל עדיין כיוון שזאת התוצאה הצפויה, כיוון שזאת התוצאה הצפויה, אז זה מספיק בשביל שאני אמנע מפריה ורביה. כי אני אפילו את הסיכון הזה לא לוקח. נכון שיש איזשהו סיכוי שהוא גם יצא צדיק, אבל רוב הסיכויים שלא. זה מספיק בשביל לא לעסוק בפריה ורביה. אז זה תפיסה עוד יותר מרחיקת לכת. אבל אם תשימו לב יותר מזה, ברזולוציה יותר גבוהה, חזקיהו בעצם לא מדבר בכלל על הבחירה של מנשה. הוא לא מדבר על האפשרות של מנשה לבחור בטוב. הוא מדבר על לשבור את הגזירה שנגזרה. מה אומר לו ישעיהו? נגזרה גזירה. מה זאת אומרת נגזרה גזירה? לא מדובר על האופי של מנשה. מדובר על גזירה מהשמיים שהבן יצא רשע. לא בגלל שמנשה יבחר ברע, אלא גזרו מהשמיים שהוא יהיה רשע. הוא יכול לבחור אחרי זה לצאת נגד הגזירה הזאת ולבחור בטוב, אבל הגזירה הזאת היא גזירה שהוא יצא רשע. עכשיו מה אומר חזקיהו? חזקיהו לא, גם לא רק ישעיהו, גם חזקיהו לא מדבר על הבחירה של מנשה. חזקיהו לא אומר כן כן זאת הגזירה אבל מנשה יכול לבחור בטוב, לא זה מה שהוא אומר. הוא אומר זאת הגזירה אבל אפשר לשבור אותה על ידי תפילה, על ידי זכויות של ישעיהו, של עצמו, הצירוף של שניהם. הוא לא מדבר בכלל על הבחירה של מנשה, הוא עדיין מדבר על הנסיבות שלתוכן מנשה ייוולד. הנסיבות שמכתיבות לו להיות רשע. הבחירה של מנשה זה עוד שלב, זה בא אחר כך. אני קודם כל מדבר על השאלה מה מכתיבות הנסיבות שלתוכן מנשה יגיע. הגזירה הייתה שהוא יגיע לתוך נסיבות שמכתיבות לו להיות רשע. חזקיהו אומר אני יכול להתפלל או עם הזכויות שלך ושלי, כך שאפילו הנסיבות לא יכתיבו לו את זה. אנחנו לא מדברים על זה שמנשה גם יכול לבחור לפעול נגד הנסיבות. אנחנו מדברים על השאלה מה יגידו הנסיבות עצמן. זאת אומרת בכלל אין פה דיון על הבחירה של מנשה, לא מצד ישעיהו, לא מצד חזקיהו, לא בשום צורה. כל השאלה זה עד כמה הגזרות האלה הן דטרמיניסטיות, לא עד מה מנשה יבחר. האם את הגזרות אפשר לשבור? וחזקיהו טוען כן, אפשר לשבור את הגזרות אם תתפלל, אם יש לך זכות או למחותן שלך ולך ביחד יש זכויות, כל זה יכול לשבור את הגזירה. ואז הגזירה לא תהיה שהוא רשע. חוץ מזה אפילו אם הגזירה כן, יכול להיות שהוא גם יכול לבחור בטוב, אבל זה בכלל לא עולה כאן. זה דיון אחר. וזה הזכרתי קצת בתחילת השיעור הקודם שתוספות רוצה לומר שפה זה באמת לא הייתה למנשה ברירה אחרת, בסופו של דבר הוא היה רשע. הוא היה צריך להיות רשע. שהבחירה שלו כבר נלקחה גם היא בחשבון כשעשו את התחזית. טוב, בכל אופן אבל זאת הטענה של הרב קוק. זה אומר, אבל תשימו לב מה זה אומר. אם אנחנו כמו מי ה… לא אגיד הלכה כי זה לא ויכוח הלכתי, אבל מה הגמרא באה ללמד אותי? את התפיסה של ישעיהו או של חזקיהו? לא לגמרי ברור. כי התפיסה של לכאורה, התפיסה של ישעיהו, נכון? ישעיהו נוזף בחזקיהו ואומר לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך, וכולם מצטטים את זה, זאת לכאורה הגישה שאותה אנחנו לומדים מהגמרא. בהדי כבשי דרחמנא למה לך. אבל כשמעיינים בגמרא במשקפיים האלה רואים שזה לא נכון. לא נכון. כי חזקיהו בסופו של דבר מסלק את ישעיהו ומקבל את עמדתו של ישעיהו אבל רק חלקית. הוא מקבל את עמדתו של ישעיהו שאסור לו להימנע מפריה ורביה, אבל אך ורק בגלל שהוא יכול לא להתייאש מן הגזירה, לא להתייאש מן הרחמים. בגלל האופציה שאפשר לשבור את הגזירה, אז הוא קיבל את הטענה של ישעיהו. זאת אומרת תשימו לב, הוא פוסק כמו ישעיהו אבל לא מטעמיו. ישעיהו טוען כנגדו אתה צריך לפרות ולרבות גם אם הבן שלך יצא רשע, בהדי כבשי דרחמנא למה לך. חזקיהו לא עושה את זה ולא מקבל את זה גם, וזו לא מסקנת הגמרא. לדעתי המסקנה של הגמרא היא הפוכה, אם הבן יוצא רשע יותר טוב להימנע מלהביא אותו, זאת מסקנת הגמרא. מה שחזקיהו טוען או מבין בסוף זה שכיוון שאפשר לשבור את הגזירה על ידי תפילה וזכויות וכדומה, רק בגלל זה אסור להימנע מפריה ורביה. זאת אומרת הוא דוחה את התפיסה של ישעיהו. התפיסה של ישעיהו לא נשארת. ישעיהו גרם לו לשנות את תפיסתו אבל לא הביא אותו לאמץ את התפיסה שלו עצמו של ישעיהו, אלא הוא גרם לו לאמץ איזושהי תפיסה מתונה יותר. והתפיסה הזאת בעצם אומרת שאם ישנו סיכוי לשבור את הגזירה הזאת, אז אסור להימנע מפריה ורביה. את אותה תפיסה קיצונית ששמתי קודם בפיו של חזקיהו, את זה ישעיהו הצליח לשבור. מה הייתה התפיסה הקיצונית שאמרתי קודם ששמתי קודם בפיו של חזקיהו? חזקיהו טוען למרות שבעצם יש אפשרות שזה לא מה שיצא, מה שרוח הקודש אמרה, אבל כיוון שרוב הסיכויים שזה מה שיהיה, עדיין אני צריך להימנע מפריה ורביה. תפיסה קיצונית, כי בסך הכל יכול להיות שזה לא יצא, אז מה ההיתר להימנע מפריה ורביה? מצוות עשה דאורייתא, ולא רק מצוות עשה, כן זה רעיון מאוד יסודי, לשבת יצרה, כל העולם נברא בשביל זה. לא רק עניין של טכני של מצוות עשה, זה הרבה יותר מזה. אז זה באמת מרחיק לכת, זאת אומרת להימנע מהערך הגדול הזה ומהמצוות עשה של פריה ורביה בגלל החשש שאולי הבן יצא רשע כי הרי יש סיכוי שלא, רוב הסיכויים שכן אבל יש סיכוי שלא. חזקיהו אומר לא מספיק, אם רוב הסיכויים שיצא רשע אני לא עוסק בפריה ורביה. את זה הוא שינה. הוא לא חזר לתפיסה של ישעיהו אלא את זה הוא שינה. הוא אמר כיוון שיש סיכוי שהבן בכל זאת יצא צדיק, אז אם ככה אני באמת מקבל שאני צריך לעסוק בפריה ורביה. זאת אומרת הטענה של בהדי כבשי דרחמנא למה לך הוא באמת לא מקבל חזקיהו. טענה לא נכונה, היא לא נשארת למסקנת הסוגיה. בניגוד למה שתמיד מצטטים, גם אני עצמי אגב תמיד מצטט את זה שבהדי כבשי דרחמנא למה לך, עוד מעט אני אגיע להקשרים האלה. לכאורה מהניתוח הזה של הגמרא ויש פה ניתוח ממש מוכרח בגמרא, יוצא שזה לא נכון. למסקנה העיקרון שבהדי כבשי דרחמנא למה לך הוא לא נכון, הוא נדחה. מה שנשאר זה שכיוון שיש אפשרות לשנות את התוצאה, רק אם ככה זה לא מוצדק להימנע מפריה ורביה. אבל לו יצויר שיהיה מצב שבו לא ניתן לשנות את התוצאה, במצב כזה אז יש הצדקה להימנע מפריה ורביה. מזכיר קצת את הגמרא בסוף פרק שלישי של בבא בתרא, הגמרא אומרת שמה משעה שגזרה מלכות הרשעה על ישראל שלא יעסקו בשבוע הבן ולא יקיימו מצוות, אז ראוי היה שנגזור על עצמנו לא לעסוק בפריה ורביה, לא להביא ילדים לעולם. במקום שבו התוצאה תהיה שאי אפשר יהיה לקיים מצוות אז מן הראוי להימנע מפריה ורביה, זה מה שאומרת שמה הגמרא. וזאת בדיוק תפיסתו של חזקיהו, אלא שחזקיהו אמר כן, אבל אם זה לא הכרחי. אם יש אפשרות שזה לא יקרה, במצב כזה לא צריך להימנע מפריה ורביה. אוקיי? עכשיו בואו נראה אז מה הנימוק שהרב קוק בכל זאת מביא. בעצם הרב קוק טוען שה, איפה זה, שהרב קוק מסביר למה בכל זאת צריך לעסוק בפריה ורביה, אז הוא אומר כי לטווח הארוך עדיף ששרשרת המלוכה תימשך, גם במחיר שדור אחד או שניים יהיה מלך רשע. תשימו לב שזה שיקול מאוד ספציפי. אין פה אמירה כללית שהטווח הארוך תמיד עדיף על הטווח הקצר. יש פה שיקול מאוד ספציפי. הטענה היא שתוצאות הבעייתיות האלה לטווח הארוך גוברות על הבעייתיות של הטווח הקצר, ולכן זה עדיף. זה לא אמירה כללית שתמיד הטווח הארוך גובר על הטווח הקצר, אלא זאת אמירה ספציפית פה, שאומרת שמה? אם אתה תימנע עכשיו, אז לא יהיה בכלל מלך בישראל. האם לא עדיף שיהיה מלך דור אחד רשע, אבל אחר כך המלכים יחזרו להיות צדיקים? בשביל זה אתה מכחיד לגמרי את שרשרת המלוכה? זה לא סביר. זה שיקול ספציפי. לא בכל דילמה בין טווח קצר לטווח ארוך אפשר להעלות את אותו שיקול, והבאתי כמה וכמה דוגמאות בשיעור הקודם לדילמות בין טווח קצר לטווח ארוך, ובחלקן אפשר להגיד את זה ובחלקן אי אפשר להגיד את זה. זאת אומרת, נראה פה שהטיעון שהרב קוק שם בפי של ישעיהו, כן, שאומר לו למה אסור היה לו להימנע מפריה ורביה, הוא טיעון מאוד ספציפי. זה לא אמירה כללית שתתעלם מהטווח הקצר ותמיד תסתכל על הטווח הארוך. במקרה הזה באמת המשקלות הם כאלה, שהטווח הארוך גובר. מעבר לזה, התפיסה הפשוטה של הגמרא, כמו שאמרתי קודם, או של דברי ישעיהו, בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אז אמרתי, אפשרות אחת הורדנו מהפרק, האפשרות שאומרת שאל תהיה דטרמיניסט. יכול להיות שמנשה יבחר בטוב או שהגזרה תיקרע ובכל זאת הבן יצא צדיק. אתה לא יכול לבנות על זה בשביל להימנע מפריה ורביה. אז את זה הרב קוק דחה. לא זאת הטענה של ישעיהו. אבל היה אפשר לקרוא את זה באופן אחר. אפשר היה לומר שבאופן עקרוני אתה לא אמור להיזקק לשיקולים מטאפיזיים כאשר אתה מקבל החלטות הלכתיות או החלטות בעולם, בחיים שלך בעולם. המטאפיזיקה היא לא כלי לקבלת החלטות. אני חושב שזאת הקריאה הפשוטה של דברי ישעיהו. לא שאלה של בחירה ולא שאלה של שום דבר. יש לך מצווה לפרות ולרבות, מה אכפת לי המטאפיזיקה? גם אם אתה צודק, לא בגלל שהטענה לא צודקת. כמו שראינו, הרי ישעיהו היה דטרמיניסט. ישעיהו טען כבר נגזרה הגזרה. הוא לא טוען שהגזרה יכולה להשתנות. מה הוא כן טוען? אז הרב קוק הסביר את מה שהוא הסביר, אבל אני רוצה לומר טענה אחרת, התפיסה הפשוטה של ישעיהו היא לא זאת. התפיסה הפשוטה אומרת שישעיהו בעצם טוען שמטאפיזיקה היא לא מכשיר לקבל החלטות. אני השתמשתי בדברים האלה בהקשרים אקטואליים. כן, הרי הוויכוח בין הציונות הדתית לבין נגיד החרדיות הקיצונית, האנטי-ציונית, הוא ויכוח איך להתייחס לתהליכים שאנחנו עוברים בדורות האלה במישור המטאפיזי. הציונות הדתית נוטה לראות את זה כאתחלתא דגאולה. בעצם הקדוש ברוך הוא מסמן לנו שמתחילה הגאולה, חוזרים לעם ישראל, יש כל מיני סימנים, שיבת ציון, ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו, משהו כזה, כן, איך זה הולך שם? ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו, פריכם תשאו. אז זה סימני הגאולה כמו הגמרא בסוטה. ולכן בעצם הציונות הדתית אומרת, כיוון שברור לנו שזה אתחלתא דגאולה צריך להצטרף לתהליך הזה. האנטי-ציונות, נגיד הסאטמרית, או החרדיות האנטי-ציונית הקיצונית לפחות, אומרת זה עקבתא דמשיחא, זה הסיטרא אחרא, כל מיני ניסוחים של הרב אלחנן וסרמן, אסור להצטרף לדבר הזה, כי זה בא מהכיוון, מהצד הרע, כן, לא מהצד הטוב. הצד השווה לשתי המפלגות האלה או לשתי הדעות האלה, זה ששתיהן מקבלות החלטות אקטואליות. צריך לעזור לקדוש ברוך הוא לגלגל את הגאולה. והאנטי ציונות מקבלת את השיקולים שלה בגלל שזה מעשי ידיו של הסטרא אחרא אנחנו מתנגדים או לא מצטרפים. אני חושב שבעניין הזה שניהם טועים, בגלל שאני לא חושב שצריך לקחת בחשבון שיקולים מטפיזיים כשמקבלים החלטות. שאתה מקבל החלטות אתה צריך לקבל את ההחלטות לפי השיקולים הריאל פוליטיים מצד אחד וההלכתיים מצד שני, הלכתיים ערכיים מצד שני. מה זה הולך להביא ואם זה יביא את המשיח או יביא להפך את האנטי-כריסט או מה שאתם רוצים, לא יודע, כן סטרא אחרא או לא סטרא אחרא, זה לא עסק שלך. בהדי כבשי דרחמנא למה לך. לא לטוב ולא למוטב, לא לטוב ולא לרע. אתה צריך לקבל את ההחלטות שלך לפי השיקולים הריאל פוליטיים, כן, כמו שמייחסים לבן גוריון את האמירה הזאת כן שמי שבמדינת ישראל מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאלי. זאת אומרת התפיסה היא שבעצם אנחנו בונים על נס. למה אנחנו בונים על נס? כי זה תהליך, זה לא בן גוריון, אבל הציונות הדתית, כי זה הגאולה והקדוש ברוך הוא לא ייתן לעסק הזה להתפרק ולכן בעצם אנחנו בונים על ניסים, אנחנו ננצח פה בכל מקרה, למרות שאנחנו אנדרדוג ואנחנו אין סיכוי לכאורה וכולי, אנחנו ננצח. זה שיקול שאותו אסור לעשות לדעתי. אבל גם השיקול ההפוך אסור לעשות. אם אתה מתנגד לציונות כי הם עבריינים, כי הם יוציאו את ילדי ישראל לשמד או כל מיני כל ההמצאות של הסאטמרים, שיקולים לגיטימיים. שיקולים לגיטימיים בגלל זה אל תשתף פעולה. אבל אם אתה אומר לי שתוצאות של הסטרא אחרא וכל מיני שדים ודמונים עומדים מאחורי התהליך הזה, זה לא שיקול שבגללו אתה לא אמור לשתף פעולה. את ההחלטות שלך אתה צריך לקבל לפי ההסתכלות הריאלית על התהליך כאשר אתה אומר מה הסיכויים שלו להצליח, שיקולים של ריאל פוליטיק וביטחון וכולי וחברתי ותרבותי, כל השיקולים הריאליים וכמובן ערכים והלכה. הערכים והלכה אומרים לי כן מה מותר ומה אסור. זה מכלול השיקולים שאמור לעמוד לנגד עיני כשאני מקבל החלטות. לא שיקולים מה קורה ברקיע השביעי באותו רגע, האם אני צריך להצטרף או לא צריך להצטרף. כן, כעין מה ששואלים על הרמב"ן, כן שהרמב"ן הרי שואל למה יוסף לא גילה ליעקב שהוא לא מת, שהוא עדיין חי. אז אחד התירוצים, הרמב"ן מביא שם שני תירוצים, אחד התירוצים זה כי הוא רצה לגרום להתממשות החלום שיבואו אמו ואביו ואחד עשר אחיו וישתחוו לו. אז הוא רצה לגלגל איכשהו את העניין כך שיתממש החלום אז הוא לא גילה לו וכך בסוף הכל התגלגל שכולם ירדו למצרים וישתחוו לפניו. ועל זה הרבה תוקפים את הרמב"ן על העניין הזה שמה זאת אומרת אתה אחראי על התממשות החלומות? אם הקדוש ברוך הוא נותן לך נבואה או שולח לך חלום, הוא אמור לדאוג לממש את זה. אתה בהדי כבשי דרחמנא למה לך. אתה יש לך מצוות כיבוד אב אז תגיד לאבא שלך שאתה חי, אל תשאיר אותו להתאבל כי אתה צריך לדאוג להתממשות החלום. הקדוש ברוך הוא תשאיר לו הוא ידאג להתממשות החלומות זה תפקיד שלו לא שלך. זה בדיוק הטענה של בהדי כבשי דרחמנא למה לך. כמובן הרמב"ן לא אומר כך, הרמב"ן כנראה לא אומר בתירוץ הזה, זה שני תירוצים, אבל בתירוץ הזה הרמב"ן תופס שכנראה זה לא ההסבר של בהדי כבשי דרחמנא למה לך, אבל נדמה לי שזה ההסבר הפשוט ולא בכדי תוקפים אותו על זה, כי זה באמת לא ההסתכלות הפשוטה. ולכן אם אני חוזר לימינו אני חושב שבעניין הזה הוויכוח בין הציונות הדתית לבין החרדיות הוויכוח שתיארתי קודם מתנהל במישור הלא נכון. הוא מתנהל במישור המטפיזי כאשר בעצם המטפיזיקה בכלל לא אמורה ליטול חלק בשיקולים שלנו. ושוב פעם לא בגלל שהיא לא נכונה. אני לא נוקט עמדה מי משני הצדדים צודק, או אני לא אומר שאסור לך להסתמך על זה כי אולי זה לא נכון, כמו שרציתי להגיד קודם אצל חזקיהו. לא בגלל זה. אסור לך להסתמך על זה כי זה לא שיקול לגיטימי בקבלת החלטות בעולם. שיקולים לגיטימיים בקבלת החלטות בעולם זה רק השיקולים הריאליים וההלכתיים והערכיים. זהו. מטפיזיקה תשאיר לנביאים אלא אם כן כשיש נביא. יש נביא זה משהו אחר אגב. כשיש נביא אז יש הוא אחד מסמכויותיו זה להשתמש במטפיזיקה כמכשיר לקבלת החלטות. אבל במקום שבו יש לך הערכות מטפיזיות כאלה או אחרות לא על בסיס של נביא וגם נביא זה רק במקומות מאוד מסוימים כשהוא מקבל נבואה ומונחה לפעול לפיה, אז אנחנו לא אמורים לפעול על פי שיקולים מטפיזיים ואני חושב שזה ההסבר הפשוט לטענה של ישעיהו של בהדי כבשי דרחמנא למה לך. אבל אז צריך להעיר על המהלך של הגמרא שאמרתי קודם, כי הרי בסופו של דבר נשאר בגמרא לכאורה שעמדתו של ישעיהו לא נשארה למסקנה, הבהדי כבשי דרחמנא למה לך. באופן עקרוני בהדי כבשי דרחמנא למה לך זה לא שיקול, את זה חזקיהו דחה. חזקיהו עסק בפריה ורביה רק בגלל שהוא אמר שיש סיכוי לשבור את הגזירה, לקרוע את רוע הגזירה. רק בגלל זה הוא קיבל את הנזיפה של ישעיהו ועסק בפריה ורביה. זאת אומרת ברמה העקרונית אם אתה באמת יודע מה יקרה אז אתה לא, אתה יכול להימנע מפריה ורביה ואולי אפילו רצוי שתימנע מפריה ורביה. זאת מסקנת הגמרא לפי פשוטה של הגמרא. ואז אני צריך לסייג במעט את מה שאמרתי קודם. יכול להיות שבמקום שבו יש לך שיקול מטאפיזי ברור שהוא נכון מותר לך להתחשב בו, אבל אני לא יודע אם יכול להיות מצב כזה. כל הצדדים פה כמובן נורא משוכנעים, גם האנטי ציונים וגם הציונים מאוד משוכנעים שהם הצודקים הבלעדיים והאחרים הם אידיוטים. אבל אני חושב שקשה מאוד להגיע לוודאות במצבים כאלה, אין לנו נביא היום ואין לנו מישהו שיכול להגיד לנו את הקשר המטאפיזי בתהליכים האלה. ולכן לפחות במצב הזה אני כן עומד בתפיסה שלי שבהדי כבשי דרחמנא למה לך אסור להתחשב בשיקולים מטאפיזיים כל עוד זה לא ברור לך, וכשאין לך נביא אז זה לא ברור לך. אגב מה שיפה פה בהפוך על הפוך זה שדווקא ישעיהו שכן היה נביא, הרי לחזקיהו היה נביא, והנביא אמר לו מה הולך להיות מטאפיזית וחזקיהו לא קיבל את זה. זה מאוד מעניין זה ממש הכל פה הפוך על הפוך על הפוך, זה מתפתל בתוך עצמו. זאת אומרת חזקיהו לא קיבל את זה, הוא לא קיבל למרות שנביא אמר לו. עכשיו חזקיהו גם ראה ברוח הקודש אז אני לא יודע מה היה מעמדו, עד כמה הוא היה נגיש למידע מטאפיזי, יכול להיות שגם הוא היה נגיש לזה אני לא יודע. אבל כשהוא דחה את עמדתו של ישעיהו הוא דחה את זה בגלל איזה מסורת מבית אבי אבא, לא כתוב פה מי זה אבי אבא הזה אבל הייתה לו איזושהי מסורת וכנראה היא הייתה מבחינתו מספיק חזקה בשביל לדחות את עמדתו של ישעיהו. אבל אם הוא היה מקבל את עמדתו של ישעיהו שנגזרה גזירה ואי אפשר לשנות את זה, אז הוא היה נמנע מפריה ורביה בניגוד למה שישעיהו עצמו אומר. זאת אומרת הוא היה מקבל את הערכת המציאות של ישעיהו אבל הוא היה נוהג למעשה לא כמו שישעיהו אומר, הוא היה נמנע מפריה ורביה, כי את ההוראה ההלכתית הוא לא אמור לקבל מישעיהו, מה שהוא אמור לקבל מישעיהו זה את הצפייה המטאפיזית. אוקיי אז יש פה ממש המון המון דברים ברזולוציות שונות שאיכשהו מתפשטים אחד לתוך השני במסקנת הגמרא הזאת, זה מאוד מעניין המהלך הזה אני חושב. אני חוזר לשיקול שהרב קוק אמר, אני עוזב עכשיו את העניין ההוא, אני חוזר, אתם יודעים מה אולי עוד הערה אחת על השיקול ההוא. האם אפשר להפיק מהאגדה הזאת לקח לגבי דילמות בחיים שלנו? תמיד שאלה שאני שואל את עצמי על אגדתות בגמרא, אני טוען שבדרך כלל לא, כמעט תמיד לא. האם מהגמרא הזאת כן? אני לא יודע, נדמה לי שהלקח שאני אמרתי שבמקום שבו אין לך וודאות בפרשנות המטאפיזית אסור לך להסתמך עליה בקבלת החלטות, את הלקח הזה אני חושב שכן הייתי מוציא מהגמרא פה. להגיד לכם שאני משוכנע שאם אני עצמי לא הייתי חושב כך גם הייתי משנה את עמדתי לאור הגמרא הזאת, לא בטוח. יכול להיות שהייתי מאמץ את הפרשנות של הרב קוק שבכלל לא מדברת על שימוש במטאפיזיקה בקבלת החלטות אלא הוא מפרש את זה בכלל משיקולים ערכיים. כן פה בכלל לפי הרב קוק זה בכלל לא הדיון בגמרא, לפי הרב קוק הדיון בגמרא הוא בשיקול הערכי, האם עדיף מלך רשע למרות שמלך זה על כל העם, יש לו השלכה מאקרוסקופית, אבל לדור אחד, ונרוויח את המלוכה לדורות הבאים או לא נפסיק את המלוכה ובלבד שלא יהיה מלך רשע לדור אחד. זה דיון אחר לחלוטין, זה דיון אחר לגמרי, בכלל לא עוסק בשאלה האם להשתמש בשיקולים מטאפיזיים בקבלת החלטות, לכן לדעתי מה שהרב קוק אמר זה לא פשט הגמרא. אבל אני מניח שמי שלא יקבל את התפיסה שלי, למשל סאטמר ולא הציונות הדתית, הם כנראה יפרשו את הגמרא כמו הרב קוק, לא כמו שאני אומר, ושוב פעם הם לא יסיקו מסקנות מהגמרא הזאת אלא הם ילבישו עליה את מה שהם חושבים כמו שהרב קוק עצמו אמר. ממילא הוא לא יכול לפרש את הגמרא הזאת כמו שאני פירשתי. לכן אין לו ברירה והוא מסביר את הגמרא הזאת אחרת. הוא בעצם אומר שהשיקול היה השיקול דור אחד של מלך רשע מול הרבה מול הפסד לדורות לדורות ארוכים. ואז זה בכלל לא נוגע לשאלה של התחשבות במטאפיזיקה, מבחינת הרב קוק התחשבות במטאפיזיקה ודאי שלגיטימית. גם במקום שאנחנו כנראה לא בטוחים. כי אני לא חושב שהוא היה יכול להיות כל כך בטוח שרבים מאוד מגדולי אותו דור חשבו בדיוק הפוך ממנו. אז הנקודה המעניינת לעניין המטודולוגית המעניינת היא, האם באמת מתוך הגדה כזאת אפשר להסיק מסקנות מעשיות לימינו? איך להתנהל? אני הייתי חושב שכן, אבל העובדה שהרב קוק לוקח את זה למקום אחר ואני לא יודע כמה אנשים שלא חושבים כמוני אפריורי אני אצליח לשכנע אותם אם אני אראה להם שזה פשט הגמרא מה שאני אומר. אם אני אצליח לשכנע אותם שיסוגו מהאנטי ציונות שלהם או מהציונות המטאפיזית שלהם ויחזרו לציונות של ריאל פוליטיק, ציונות פוליטית, ציונות מדינית מה שנקרא. זאת אומרת ציונות של שיקולים ריאליים, ערכיים, הלכתיים או אנטי ציונות, שזה שיקולים ריאליים, הלכתיים וערכיים ולא שיקול מטאפיזי. אני בספק. בדרך כלל אנשים לא משנים את עמדתם גם אם אני מראה להם שפשט הגמרא באגדתא אומר משהו, אז הם יסבירו אותו אחרת כמו שהרב קוק. הם לא ישנו את עמדתם ולכן אני אומר שאני לא יודע כמה באמת אפשר ללמוד להסיק מסקנות מאגדות. טוב, בכל אופן אני חוזר עכשיו להסבר של הרב קוק. נחזור רגע ללמוד את ההסבר של הרב קוק. כמו שעוד פעם אני אומר אני לא חושב שזה פשט הגמרא, אבל ככה הוא מסביר. ואולי למרבה האירוניה פה גם סאטמר יסביר את הגמרא כמוהו. כי ההסבר שלי בגמרא דוחה גם את סאטמר וגם אותו. זאת אומרת הם במובן הזה שותפים לאותה עמדה שהמטאפיזיקה כן צריכה ליטול חלק בשיקולים. אוקיי? זה תמיד קואליציות מעניינות, שני ההפכים מתחברים מהצד השני של העיגול. טוב, בכל אופן השיקול דומה לזה אפשר לשמוע גם בדיונים, שיקול דומה לזה של הרב קוק, עזבתי עכשיו את המטאפיזיקה, אני עכשיו עובר לדיון של הרב קוק. שיקול דומה לשיקול של הרב קוק אפשר לשמוע היום נגיד מאנשים של האם למשל כשאני מעלה כל מיני שאלות קשות במחשבה שיכולות להוביל אנשים למסקנה שלא מקבלים את כל המערכת, אוקיי? ולנטוש. וכבר היו דברים מעולם. אני יודע שיש אנשים שלפחות כנראה יש לי חלק בהחלטה כזאת שהם קיבלו לצערי. והיו לא מעט ביקורות שקיבלתי על העניין הזה שאני מעלה את השאלות ומעלה את האפשרויות ולא מוכן לקבל ודאות בשום דבר ואומרים לי תראה רגע, בסופו של דבר מה הם רוצים עכשיו? המכשירים. המכשירים הם בסופו של דבר אתה מביא אנשים למצבים בעייתיים. טענה אחרת שעולה שיש אנשים שאיכשהו יאבדו את האמון במערכת וימשיכו לקיים אותה מצוות אנשים מלומדה. סתם בגלל לחצים חיצוניים. וזה מעורר את השאלה כמובן עד כמה ערך יש לדברים האלה. כי הטענה שלי שאם אנשים באמת מתלבטים בקשיים ואתה לא דן איתם, גם אם הם נשארים במערכת, הם נשארים בה סתם מתוך האינרציה כי זה נוח, כי אין להם אומץ לעזוב אותה, אבל לא באמת מקיימים מצוות, הם לא באמת מחויבים. אין לזה ערך אמיתי. ואז אנשים תמיד אומרים לי כן, אבל הילד שלו אולי כן? בדיוק הטענה של הרב קוק כאן. בסדר, אז בן אדם אחד יישאר חלול מבחינה דתית, אבל הוא יישאר במסגרת, ישלח את הבן שלו לחינוך דתי, הבן שלו יגדל ויהיה כן בן אדם דתי, אם לא אז הנכד, אבל אתה לפחות שומר את המשך השרשרת. אז מה אכפת לך? תשלם את המחירים עכשיו כדי שבטווח הארוך בכל זאת יהיה המשך לשרשרת. ממש הדיון הזה שהרב קוק שם בפיהם של ישעיהו וחזקיהו. והטענה שלו ששווה להרוויח את הטווח הארוך על חשבון הטווח הקצר. טענה כבדת משקל, אפשר לדון בה. אני חושב שפה זה שונה מהדיון בין חזקיהו לבין ישעיהו, כי פה יש ערך לאמת עצמה מעבר למחירים שמשלמים. קודם כל השאלה היא מהי האמת. וזה רעה חולה בהרבה מאוד דיונים כאלה שמערבבים מישורי דיון שונים. יש דיון אחד. אחד האם האמת היא שצריך לברר עד הסוף ברמה הפילוסופית את כל השאלות האלה. שאלה או שכן או שלא, לדעתי די ברור שכן. אחרי זה יש שאלה אחרת, מה הסכנות שצפויות אם נעשה את זה? ויכול להיות שהסכנות האלה ימנעו ממני לעשות את מה שנכון לעשות. טיעון לגיטימי, צריך לדון בו, אבל זה טיעון מסדר שני. אסור לערבב אותו עם הטיעון בסדר הראשון. קודם כל אני רוצה לדון אם זה נכון. אחרי זה נדון אם שווה לוותר על מה שנכון לטובת התוצאות ארוכות הטווח. וכאן צריך להבחין בין שני הטיעונים האלה. ואנשים בדרך כלל לא מבחינים. הרבה פעמים, אני יודע במעמד האישה, אנשים דנים על מניינים שוויוניים, מיד עולות השאלות רגע ומה יקרה הלאה. קודם כל תדון בשאלה אם זה מותר או אסור. אחרי זה תשאל מה התוצאות הצפויות הלאה, המדרון החלקלק וכל מיני דברים כאלה. אנשים ישר מערבבים את השאלות מהסדר השני כשהם עוסקים בדיון בלי, הם מדלגים על הדיון בסדר הראשון. ואני חושב שאת זה לא נכון לעשות. קודם כל צריך לבדוק מה ההלכה אומרת, יש פריה ורביה, אין פריה ורביה. אחרי זה צריך לדון בטווח הארוך, יכול להיות שראוי להימנע מפריה ורביה בגלל התוצאות של הטווח הארוך, ויכול להיות שלא. אבל זה כבר דיון מסדר שני. השיקול של הרב קוק בעצמו הוא שיקול של בעצם רע במיעוטו, נכון? זה בעצם מה שהוא אומר, עדיף לבחור את הרע במיעוטו. קח את מנשה, למרות שהוא יצא רשע, אז יהיה לך דור אחד מלך רשע, אבל דור אחריו, שני דורות אחריו, המשך השרשרת לטווח הארוך ייצאו צדיקים. מי אמר לו? אני לא יודע, אבל נגיד. כי אגב רואים ברב קוק שאם הם לא ייצאו צדיקים עצם המשך המלוכה לא שווה את זה. רק בגלל שלטווח הארוך הוא מעריך שהמלכים יהיו צדיקים, זה מכריע את הכף. גם זאת הערה מעניינת. אוקיי, אז זה בעצם מה שהוא אומר, זה הרע במיעוטו. חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, או מין שיקולים מן הסוג הזה. עכשיו, גם על טיעוני רע במיעוטו אני אעיר פה כמה הערות. זה האסימון שנפל לי פעם, היה לנו איזה מאבק ציבורי כשהייתי בירוחם נגד ראש המועצה. ראש המועצה היה ממש מושחת שם. בסוף זרקו אותו, שר הפנים זרק אותו, על כורחו של שר הפנים, לא משנה, הוא נאלץ לעשות את זה, הוא תמך בו, אבל הוא זרק אותו בסוף. הוא היה מושחת גדול ואנחנו נאבקנו שמה שנה שלמה בשביל שיזרקו אותו. עכשיו, תוך כדי הדיון ככה אני יזמתי את המאבק הזה, אז הרבה אנשים שאלו אותי תגיד אם יהיו בחירות למי תבחר עכשיו? כי ראש המועצה הקודם שהיה בסך הכל איש ישר, אני הייתי נגדו כי המדיניות שלו לא אהבתי אותה. אמרתי שהוא לא ראש מועצה טוב. הוא איש ישר, לא היה חוסר יושר שם, אבל הייתי נגדו. שאלו אותי למי תבחר עכשיו, נגיד ששניהם יהיו המועמדים, יהיו בחירות חדשות, יזרקו אותו, בחירות חדשות. אמרתי אני לא אבחר באף אחד. אמרו לי כן, אבל אז ייבחר עוד פעם המושחת. אמרתי שייבחר עוד פעם, ואז נאבק נגדו עוד פעם ועוד פעם נזרוק אותו. נו, אז תבחר את הרע במיעוטו? אז ההוא לא ראש מועצה טוב, אבל הוא לפחות לא מושחת. תבחר את הרע במיעוטו. ואז נפל לי איזשהו סוג של אסימון שנכון גם לבחירות ארציות. גם בבחירות הארציות כל אחד מאיתנו בוחר את מי שהוא הרע במיעוטו. אתה אף פעם לא בוחר את מי שאתה רוצה, אתה בוחר את מי שאתה הכי פחות לא רוצה, נכון? זה מה שכולם עושים היום בקלפי. אף אחד לא רוצה את אף אחד שם בכנסת. היינו רוצים שאף אחד מהם לא יהיה. אבל אנחנו בוחרים את הרע במיעוטו. עכשיו מה המחיר? אני בעד להימנע. כתבתי על זה גם פוסטים באתר. אני בעד להימנע בבחירות אם אתה באמת חושב שזה המצב. למה? כי ברגע שאתה בוחר ברע במיעוטו אז כל אחד בעצם נשאר במפלגת הבית שלו למרות שהוא מאוד לא מרוצה ממנה. וזה מרשם בדוק להתאבנות גמורה. התאבנות של המערכת, לא ייכנסו כוחות חדשים. למה? כי אנשים מצביעים בכל מקרה. למה שאני אשתפר? אני לא צריך להשתפר. מי שחושב כמוני, מי שימני יצביע לי גם אם אני מושחת. מי ששמאלי לא יצביע לי גם אם אני לא מושחת ואם השמאל כן יהיה מושחת. אז אין לי שום מוטיבציה לא להיות מושחת. אין לי שום מוטיבציה להתנהג נכון, כי אני יודע שהקולות הימניים יהיו לי בכל מקרה או השמאליים יהיו לי בכל מקרה. לעומת זאת אם אני מוכן לשלם מחיר בטווח הקצר ואני אומר אני מוכן שיעלה, נגיד שאני איש ימין, אני מוכן שיעלה השמאל ואני לא אתן את קולי לאיש ימין מושחת. ואני מכיר איזה מישהו כזה. אני לא אתן את קולי לאיש ימין מושחת. אז בטווח הקצר נגיד שיעלה השמאל על הקול הבודד שלי, נגיד שיעלה השמאל, אבל הטווח ה הארוך אם יהיו הרבה נמנעים זאת מוטיבציה גדולה לאנשים טובים להיכנס למשחק, כי אנשים מבינים שיש אלקטורט פוטנציאלי שיכול להצביע להם. היום אין אלקטורט פוטנציאלי שיצביע לכוחות חדשים, כוחות חדשים קשה להם להיכנס למגרש בגלל שאנשים מצביעים בכל מקרה, ולאנשים הקיימים אין מוטיבציה להשתפר, כיוון שהקולות הם מכל מקום יקבלו את הקולות את קולות הבית שלהם. מעט אנשים מתנדנדים מצד לצד, חוץ מאיזה משחקים וכל מיני קומבינציות וקוניונקטורות כאלה ואחרות שנעשות פה בין הכוחות הקיימים, כל אחד עובר מפה לפה, זאת הסיבה שכל העסק עובר, כי אין דרך אחרת לשנות את המפה. הדרך היחידה לשנות את המפה זה לקחת את הכוחות הקיימים ולערבב אותם בצורה שונה. אין שום מוטיבציה לכוחות חדשים להיכנס, כי אף אחד לא יצביע להם. אנשים יצביעו רק לאנשים שהם מכירים. וזה מחיר כבד מאוד, כי אתה אמנם מקבל את הרע במיעוטו מבחינתך, אבל אתה מקבל את הרע במיעוטו מונצח, לנצח. אתה תישאר תמיד עם הרע במיעוטו, לא יהיה שיפור. רק אם אתה מוכן לשלם מחיר בטווח הקצר ולקבל את הרע במירעו, לא את הרע במיעוטו, אבל לטווח הקצר, עד שייכנסו כוחות טובים שאליהם אני מוכן לתת את הקול שלי והם יתגברו, ואז השלטון יהיה לאותם אלה שאני לכתחילה מעדיף שיהיו שם. אם מדיניות הרע במיעוטו היא מדיניות מאוד מזיקה, וכמובן השאלה איפה עובר הקו, כי אתה אף פעם לא אז מה תצביע רק למישהו מושלם? אין מושלם. תמיד צריך להתפשר, זה ברור. אני לא נגד פשרות סבירות, אבל יש איזה שהוא קו, בלי להגדיר עכשיו מהו הקו הזה, יש איזה שהוא קו שממנו והלאה לא נכון להתפשר. לא נכון להתפשר, גם במחיר שיעלה פה אחמד טיבי. אני מצידי מוכן היום שיהיה אחמד טיבי ראש ממשלה ולא ביבי. אחמד טיבי ועודה ואני לא יודע כל מי שתרצו שמה, שאני מתעב אותם. אני מעדיף אותם בתור ראש ממשלה על ביבי. עוד פעם, לא נכנס כרגע לוויכוח פוליטי, אני ברמה העקרונית. בגלל שאם אני אעשה את זה, אז יכול לבוא מישהו אחר במקום ביבי שאני אתן לו את הקול בלב שלם, וזה הסיכוי היחידי לשפר את המצב הזה. מדיניות הרע במיעוטו זה מאבן את המערכת, זאת מדיניות שמאבנת את המערכת. טוב, זה כמובן יש הגדה אורבנית מפורסמת, היה לי על זה פעם ויכוח עם אביעזר רביצקי, על כן שיש הגדה אורבנית על רב בדרום אמריקה שבא אליו אחד מבני הקהילה ואומר לו תראה כבוד הרב, אני אוכל כשר תמיד מראש חודש אלול עד יום כיפור. אני מקפיד לאכול כשר בתקופה הזאת, האם להתחיל מא' דראש חודש או מב' דראש חודש? אז רביצקי אמר לי אני אגיד לו להתחיל מא' דראש חודש, תרוויח עוד יום שהוא אוכל כשר. ואני אמרתי לו שאני לא מוכן להגיד את זה, תעשה מה שאתה רוצה, מצידי אל תאכל כשר כל הזמן כל השנה. אני לא נותן פסק הלכה שאומר תתחיל מא' דראש חודש ולא מב' דראש חודש, כי אני באופן עקרוני חושב שפוסק לא צריך לתת פסיקות של הרע במיעוטו. פוסק צריך להגיד מה מותר ומה אסור, ולא לתת לך בחירה בין שני אסורים איזה איסור הוא קל יותר. זה לא, אני חושב שזה לא תפקידו של פוסק. עוד פעם, זה עוד פעם דיון של שיקולי הרע במיעוטו, אפשר להביא לזה את רבי אילעאי שיילך למקום רחוק ויעשה מה שלבו חפץ. האם זה שיקול של הרע במיעוטו או לא, והאם הלכה כרבי אילעאי או לא הלכה כרבי אילעאי, גם על זה כתבתי פעם איזשהו מאמר. אבל בכל אופן גם זה איזה שהוא דיון של הרע במיעוטו. בהקשר הזה כמו שאמרתי, אם אני מתרגם את זה עכשיו חזרה אלינו, הרב קוק אומר שהטווח הארוך גובר על שיקולי הטווח הקצר. עדיף לי ששלשלת המלוכה תמשיך ולטווח הארוך יהיה מלך טוב על פני זה שעכשיו אני אתפשר ויהיה לי מלך רע לדור אחד. זאת אומרת זה עדיף מאשר לא לעשות בכלל מלך ואני אוותר על כל שלשלת הכהונה מכאן ואילך, שלשלת המלוכה מכאן ואילך. אבל יש פה עוד אופציה. אם אני אומר אני לא מביא את המלך הזה אם הוא רשע, מצידי תשימו שם שלשלת מלוכה אחרת, מצידי יש אפשרות שלא תהיה בכלל שלשלת מלוכה, אבל זה הסיכוי היחידי שאנשים בכל זאת יביאו בסוף איזה שהוא מלך שיהיה מלך ראוי. כי אחרת אני שוב פעם נכנע לרע במיעוטו, אבל הרע במיעוטו הזמני יש לו איזה שהוא טבע מעצבן להישאר, להיות מונצח, להישאר נצחי. הדרך היחידה לקבל תוצאה טובה לטווח הארוך זה לא לוותר בטווח הקצר, להיות פרפקציוניסט ולא להתפשר על הרע במיעוטו גם לטווח הקצר. ואם הוא מלך רשע שלא יהיה מלך בכלל. בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. עדיף בלי המלך רשע. ואז בסוף אנחנו כולנו נבין שאי אפשר בלי מלך, ונבחר מלך חדש ולא נהיה שבויים של המלכים הקיימים שהם כולם לכל היותר הרע במיעוטו. לכן גם השיקול של הרב קוק מה עדיף על מה, אני אשאל עוד פעם את השאלה, האם אני יכול, אפילו אם אני מאמץ את ההסבר של הרב קוק לגמרא, האם אני יכול ללמוד מהגמרא הזאת עכשיו לקח לימינו? שעדיף הרע במיעוטו על פני הטווח הארוך? גם זה לא. כי תמיד אפשר להגיד, תילחם בטווח הקצר, אל תתפשר, אל תאפשר את הרע במיעוטו, כי אז דווקא אז בטווח הארוך יהיה לך טוב. לפעמים זה כך, לפעמים זה כך. עכשיו מתי תדע אם זה נכון, מתי תדע אם זה נכון? שכל הישר והערכת המציאות שלך. אז שוב פעם לא למדת כלום מהגמרא. בסוף בסוף אי אפשר ללמוד שום דבר מהגמרא. זה הכל רעיונות נכונים אגב, וזה מחדד דברים שאני חושב שהם מן הראוי לתת עליהם את הדעת. אבל להגיד לכם שאני יכול לקחת את הגמרא עכשיו ולהוציא ממנה מסקנה שתכריע לי דילמה שבה אני נמצא, אני לא רואה איך זה קורה פה. אוקיי, נעצור כאן. מי שרוצה להעיר או לשאול?
[Speaker B] הרב, שתי שאלות. דבר ראשון לגבי הבחירות, אם ככה, מי שנמנע כעיקרון לא, הוא לא מורגש בכלל. אם הרב אומר שהוא רוצה להפיל ממשלה מכהנת, עדיף להצביע בעד הכוחות שכנגד, אין טעם להיות נמנע.
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב בהחלט יש מה להיות נמנע, כי ברגע שרואים שאחוז, נגיד שאחוז ההצבעה יגיע ל-20%. אני מקווה שזה יקרה, אבל אין סיכוי כנראה. ממשיכים לשטוף לנו ת'מוח שאתה חייב להצביע, חייב להצביע. את השטיפת מוח הזאת אני אף פעם לא הבנתי אותה. אתה חייב לא להצביע לדעתי. מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו חייב לא להצביע. נגיד שאנחנו מגיעים ל-20% הצבעה, אתה מבין שזאת מוטיבציה עצומה להמון כוחות חדשים להיכנס לשטח, לרענן את כל השטח? כי יש לך 80% אלקטורט, יש לך סיכוי לקבל מלא מנדטים. אם אני אתן לאחמד טיבי את הקול שלי, או לא משנה למישהו אחר, אף אחד חדש לא ייכנס. בסך הכל רק הכוחות מתחלקים אחרת. הדרך להכניס כוחות חדשים, דם חדש למשחק זה להראות לו שיש לו פוטנציאל, שיש לו את הקולות של מי לקבל. ולכן לא צריך אפילו לספור פתקים לבנים. אם היו סופרים פתקים לבנים הייתי הולך ושם פתק לבן כדי להראות לאנשים שאני הולך שאני לא מצביע לא כי סתם אני עצלן, כי אז אני לא אלקטורט פוטנציאלי. אני לא אצביע גם אם אתה תהיה טוב. אלא להראות לאנשים אני הלכתי להצביע ואין לי בשביל מי. בואו אחרים תהיו פה כדי שאני אצביע לכם. אבל החולירות כמובן יודעים את הדבר הזה, ולכן יש כלל שלא סופרים את הפתקים הלבנים. אין טעם לשים פתק לבן כי הם מגינים על השחיתות שלהם. זה הסיבה שלא סופרים פתקים לבנים. הם רוצים להנציח את השחיתות שלהם.
[Speaker B] טוב, ועכשיו במישור הפרטי יותר, יש מין אמרה כזאת שהאויב של הטוב מאוד זה מצוין.
[הרב מיכאל אברהם] הערתי את זה בעצמי. לכן אמרתי שאיפה עובר הקו שממנו והלאה לא מתפשרים אני לא יודע. ברור שתמיד צריך להתפשר. אם אתה תחפש את המצוין הוא האויב של הטוב מאוד, אז לא תשיג גם את הטוב מאוד. אני מסכים לגמרי. אני לא איזה צדקן כזה, טהרן כן, שמי שלא מושלם אני לא מצביע עבורו. גם אני לא מושלם. אף אחד לא מושלם. אבל אני אומר שיש קווים מסוימים שבהם ברור לך שהמערכת צריכה לעבור איזשהו שינוי משמעותי, שם המקום לא להצביע בכלל. איפה בדיוק הקו הזה כל אחד יחליט לעצמו, אני לא יודע איך מעבירים אותו.
[Speaker B] לא, אני אומר גם באופן לא רק בהקשר לבחירות, בהקשר גם לדברים פרטיים של הבן אדם.
[הרב מיכאל אברהם] בכל ההקשרים אני אומר לך אותו דבר. אני אענה לך אותו דבר בכל ההקשרים. שבהחלט צריך להתפשר עד גבול מסוים, אבל יש קו שממנו והלאה אסור להתפשר. לא כי זה לא יהיה הרע במיעוטו, זה יהיה הרע במיעוטו, ועדיין אסור להתפשר.
[Speaker B] ודבר שלישי לגבי מה שהרב אמר על הציונות הדתית, באיזה נקודה בעצם זה לא מטאפיזי? אני תמיד נזכר יש את המדרש על ענבים ענבים הגיע זמן גאולתכם, אז… פעם שמעתי הסבר מבן דוד שלי שהמשיח עומד על גג בית המקדש והוא צריך לשכנע אותם, את העם, שהגיע זמן הגאולה. והם לא מבינים כשהבית מקדש כבר בנוי והוא צריך עדיין לשכנע אותם. כאילו איפה עובר… מה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה המון בדיחות, כן, אפילו הגששים, עם המשיח שמחפש איפה היציאה לאיילון. זאת אומרת יש בזה הרבה בדיחות, בדיחות אמיתיות אגב. שבאמת אם יגיע המשיח פה וינסה לשכנע אותנו ללכת על זה, לא בטוח עד כמה או איך הוא יצליח לעשות את זה. אבל אני חושב שזה דיון אחר. כי אם אתה לוקח, אני לא חושב שהמשיח הוא בהכרח נכנס תחת הקטגוריה של מטאפיזיקה. כי אם אתה מקבל את האמונה בביאת המשיח, והמשיח יזהה את עצמו כמישהו מזרע דוד, אז הוא הופך להיות חלק מההלכה. אז יש בנייה, חובה לבנות את בית המקדש, לכבוש את הארץ, להמליך מלך, וכל הדברים האלה, ואז זה הופך להיות שיקול הלכתי. זה בסדר. כמובן כל עוד הוא שכנע אותי שהוא המשיח. זה צריכה להיות לו משימה ואני לא בדיוק יודע איך עושים את זה, אבל אני מניח שיש לו את הדרכים שלו. אוקיי? אבל אנחנו לא שם. אנחנו רק מניחים שיש פה כמה תהליכים מטאפיזיים שעומדים מאחורי העניין, וכאן ההערכות האלה בעיניי לא אמורות ליטול חלק בקבלת ההחלטה.
[Speaker B] אבל זו הנקודה, הנקודה היא כאילו שיבוא מישהו וישכנע אותנו שהוא המשיח.
[הרב מיכאל אברהם] המעבר ממטאפיזיקה לריאל-פוליטיק. יכול להיות שאפילו אז הוא צריך לשכנע אותנו שזה ריאלי, ואם זה ריאלי אז הוא לא צריך להיות המשיח, אני הולך איתו גם בלי זה. טוב. הרבה פעמים יש עבודה, גם באתר שלי מופיעה עבודה של הבת שלי על משיחיות. אני שכנעתי אותה לעשות עבודה על זה במכללת אורות. היה להם קצת קשה לעכל את זה. על משיחיות שקר והציונות הדתית. השוואה. עד כמה הציונות הדתית היא משיחיות שקר ועד כמה לא. והתשובה היא לא חד-משמעית, לשום כיוון. היא לא חד-משמעית. לדעתי יש שם מימדים של משיחיות שקר. וחלק מהמאפיינים של משיחיות השקר זאת ההזדקקות למטאפיזיקה. כל השבתאי צבי שמסביר לך שהוא מביא את הגאולה ולכן כולם הולכים אחריו, זה בעצם, כמובן ביטוי קיצוני, אני לא משווה את הציונות הדתית לשבתאי צבי. אומר זה, זאת בעצם תופעה של שכנוע של אנשים ללכת אחריי משיקולים מטאפיזיים, לא משיקולים לגופו של עניין. וזה חלק מהמדיניות הזאת, מהתופעה הזאת של משיחיות שקר. אגב אין איסור להיות משיח שקר. יש איסור להיות נביא שקר. אין איסור להיות משיח שקר. אם הלכת אחרי משיח שקר עברת איסור? לא. אז מה הבעיה שרואים בתופעה הזאת של משיחיות שקר? בעיניי הבעיה הכי גדולה של משיחיות שקר זה אבדי כפיה דרחמנא למה לה. כשאתם הולכים אחרי שיקולים מטאפיזיים במקום לעשות את השיקולים הענייניים. ענייניים אני לא מתכוון רק ריאל-פוליטיק. ריאל-פוליטיק פלוס ערכים פלוס הלכה. כמובן ערכים והלכה בהחלט נוטלים חלק בקבלת ההחלטות. אבל לא מטאפיזיקה. מטאפיזיקה לא צריכה לשחק על המגרש הזה. טוב, זה אפשר לקרוא שם. תודה. מישהו? אוקיי, אז נעצור כאן, תודה לכם.
[Speaker B] ערב טוב. ערב טוב.
[הרב מיכאל אברהם] להתראות.