קדושין פרטיים והרבנות הראשית

[הרב מיכאל אברהם] ביקש ממני לדבר קצת על הקידושין הפרטיים וזה אפילו קשור במידה מסוימת לחלק הבא שאני רוצה להיכנס אליו. בעצם דיברנו עד עכשיו על לימוד תורה, על משמעותו, על איך לומדים, על צורות הלימוד השונות, על מטרת הלימוד, היחס בין לימוד לפסיקת הלכה. ההמשך שרציתי לדבר עליו זה בעיקר שלושה דברים. דבר אחד זה פסיקת הלכה, זאת אומרת איך פוסקים הלכה, עד עכשיו דיברנו על איך ומה לומדים. על פסיקת הלכה, שזה כמובן מתקשר לעוד נושא של המסורת, זאת אומרת מה התכוון מסיני, מה התחדש, מה המעמד של מה שהתחדש, עד כמה אנחנו יכולים להיות מעורבים בעניין הזה, האוטונומיה מול המסורת. ועוד משהו שרציתי לדבר עליו וזה עניין יותר אקטואלי לגבי מעמד של לומדי תורה, פטור שלהם מכל מיני דברים, בהלכה יש פטור ממיסים, פטור משירות צבאי מדברים עכשיו, שבט לוי של הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, על האיסור של הרמב"ם להתפרנס מלימוד תורה. אלה הדברים שהם ככה יותר בשולי הנושא. אלה שלושת הדברים שרציתי לדבר עליהם, אבל כיוון שהתבקשתי לדבר על העניין הזה של הקידושין הפרטיים אז אני.

[Speaker B] התפרסם עכשיו בעיתונות משהו שהייתי

[הרב מיכאל אברהם] מעורב בו, קידושין פרטיים, לא דרך הרבנות. והשאלה, שמעתי שעשית שמה הסכם.

[Speaker B] היה

[הרב מיכאל אברהם] גם תנאי, אבל זה עוד פרשה.

[Speaker B] שמעתי שמישהו ביום חמישי רצה לעשות על תנאי והרב סתיו לא הסכים והרב שפרבר וייסמן לא הסכים, אף אחד לא הסכים. כן ברור, ויצאו מזה כאילו הרבנים של צהר לא הסכימו

[הרב מיכאל אברהם] בשום פנים ודיברו על זה הרבה. טוב, אז זה יכול להיות אולי איזשהו פתיח לשאלה של פסיקת הלכה ואוטונומיה בפסיקת הלכה, אבל אני רוצה קודם כל לעסוק בזה ואם יישאר זמן, כיוון שזה שיעור אחרון לפני פסח, אני אגע באיזושהי נקודה שקשורה לפסח, חג החירות או משהו כזה. ואחרי פסח נתחיל בנושאים שדיברתי עליהם עכשיו. טוב, אז אני אתחיל עם העניין הזה של הקידושין הפרטיים. כידוע עוד לפני קום המדינה בעצם הרב קוק יזם את הקמת הרבנות הראשית. והרבנות הראשית זה איזשהו מוסד שמקימיו היו לו, היו להם יומרות אפשר לומר במידה מסוימת משיחיות. זאת אומרת התחושה הייתה שזה בעצם יהיה המוסד התורני העליון, איזשהו סוג של סנהדרין לזמננו, מי יותר ומי פחות. אבל בפועל מה ש, טוב, מה שיצא בפועל היום אני אפילו לא אדבר, אבל בפועל המוסד הזה באופן מובנה הוא לא כזה. הוא לא כזה בגלל שהוא לא המוסד העליון. זאת אומרת סנהדרין זה המוסד העליון, המוסד השופט והמחוקק העליון. בהלכה אין כל כך הפרדת רשויות בין מוסד מחוקק למוסד שופט וכאן זה לא ככה. זאת אומרת בסופו של דבר הרבנות הראשית זה מוסד שלטוני. זה מוסד שלטוני שסמכותו היא מכוח המחוקק. זאת קודם כל זאת עובדה, זה לא שאלה ששנויה בוויכוח. אז בעצם היותו כזה הוא כבר לא באמת מתחרה על המשבצת הזאת של סנהדרין, הוא לא מתפקד באותה צורה. הוא בעצם קובע במידה מסוימת נהלים בתוך איזושהי משבצת שהוקצתה לו על ידי המחוקק ומקבלת את תוקפה מכוח דברי המחוקק. עכשיו תוך כדי המעבר הזה מהחלומות למציאות, חלק מהחלומות נשארו בעינם ולא שמו לב שהמציאות מסביב קצת שונה. זאת אומרת לפעמים הרבנות מתנהלת באיזשהו אופן כאילו שהיא הייתה סנהדרין למרות שהיא לא. לפעמים מתייחסים אליה כאילו שהיא איזה מוסד רבני עליון כשאתה לא יודע אם לצחוק או לבכות כשאתה שומע את זה. אתה רואה את הפיגורות שנמצאות שם, אז חלקם יותר חלקם פחות, אף אחד מהם לא שייך בכלל לליגה שבה מדובר, וגם הם עצמם יודעים את זה כמו שכל הציבור יודע את זה. עכשיו אין עם זה בעיה עקרונית כי באמת זה בסך הכל היה אמור להיות רגולטור. זאת אומרת זה היה אמור להיות מוסד שממונה מטעם המדינה לנהל איזשהו תחום מתחום המעמד האישי, אולי כשרות, יש שם גם איזושהי סמכות, וזה בסדר. אני לא יודע מה, הממשיך של משה רבנו בדור הזה. אז לא, זה הפקיד הראשי מטעם המדינה שהוא אמור לנהל את העניינים וזה בסדר. זאת אומרת, אם זה החוק, אז צריך להיות מישהו שינהל את העניינים. הוא גם לא חייב להיות הרב הגדול ביותר, ממש לא חייב להיות, והוא גם לא כזה כבר הרבה זמן. אבל הוא צריך כמובן להבין שהוא לא כזה, וזה לא תמיד קורה.

[Speaker C] יש מי שדואג לזה שהוא לא יהיה כזה גם. מה? כן, יש תמיד מי שדואג לזה,

[הרב מיכאל אברהם] בשיתוף פעולה מלא מכל אגפי המערכת.

[Speaker C] הערך המיני של הרב מצגר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסדר, ובכל השיתוף פעולה של כל

[Speaker C] חלקי

[הרב מיכאל אברהם] המערכת יש שיתוף פעולה להשאיר אותה ככזו. ומצד שני השיח ממשיך להתנהל כאילו שאנחנו עדיין בעולם החלומות. זאת אומרת הרבנות הראשית ובחירות לרבנות הראשית ומי ינהיג אותנו, כן? ומי… אתה באמת, מי שואל את הרבנות הראשית איזושהי שאלה הלכתית? זאת אומרת, זה פשוט, זה כל כך הזוי השיח הזה. אף אחד! משום אגף של הציבור. זה לא חרדים, גם לא ציונים דתיים, אף אחד. זה פשוט לא המוסד.

[Speaker B] זה מוסד של ג'ובים. מה? זה מוסד של ג'ובים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסדר. אז זה חלק מהעניין, אבל אני אפילו לא מדבר עוד על השחיתות ועל הסירחון ועל הג'ובים והנפוטיזם. כן, אז אני אומר, אני לא מדבר על זה, אני מדבר עכשיו על הבעיות המובנות מעצם ההגדרה של המוסד הזה. זאת אומרת, יש בו בעיות מובנות. עכשיו, אני אעיר עוד הערה, וזה כמעט הכל על גבול הפוליטיקה, אבל אנחנו מדברים על עניינים אקטואליים. אנשים מבוגרים, אתם כמובן מגבשים את העמדות שלכם, אני לא… אתם לא תלמידים צעירים, אני לא חושש מלהיכנס לפוליטיקה.

[Speaker B] שלא יקליטו אותך.

[הרב מיכאל אברהם] אפשר להקליט גם, זה בסדר גמור. מקליטים וכותבים, הכל כבר בחוץ.

[Speaker D] הכל כבר בחוץ. צעירים זה יחסי. כן, אנחנו לא צעירים. כן, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] זה כמו יהודי, אתם יודעים, יש כאלה שאומרים שיהודי זה מי שמרגיש את עצמו יהודי, יש הגדרות כאלה. אז גם צעיר זה מי שמרגיש את עצמו צעיר, זאת אומרת אוקיי. יש תועלת בחשיבה הפוסט-מודרנית. בכל אופן, אני רוצה להעיר עוד הערה שהיא בעיניי היא מאוד חשובה, למרות שהיא פוליטית טהורה, אבל היא מאוד חשובה כי אנשים לא שמים לב. יש פה איזושהי הטיה מאוד יסודית סביב המוסד הזה שנובעת מהמתח שתיארתי קודם. למשל בבחירות האחרונות הוזכר הרב סתיו, כן? בבחירות האחרונות לרבנות הראשית. אז התמונה הוצגה כאילו שבעצם יש פה איזושהי מלחמה של רבנים ציונים מול רבנים חרדים והפסדנו. זאת אומרת הרבנים הציונים לא נבחרו, החרדים התגברו בגלל שלא הגיעו להסכמה בין הפלגים הציונים דתיים השונים. זה תיאור אבסורדי של המציאות, זאת אומרת זה פשוט מצביע על חוסר הבנה מוחלט. זאת אומרת בהגדרות המקובלות של מה ציוני ומה לא ציוני, אני לא חושב שדודי לאו הוא לא ציוני. זאת אומרת אני לא מכיר אותו מקרוב, אבל הוא אומר הלל ביום העצמאות עד כמה שאני יודע, הוא לא ייחל למדינה? הוא רוצה שהמדינה תצליח.

[Speaker D] מה ההבדל? הוא רואה תוכניות בטלוויזיה בעולם החרדי? מה זה משנה?

[הרב מיכאל אברהם] זה בכלל לא משנה. תכף אני אסביר, זה לא חשוב בכלל. בפרמטרים של ציונות או אי ציונות, אני לא רואה שום הבדל משמעותי. אני לא יודע מה הוא חושב בתוכו פנימה, אבל בסך הכל אני לא רואה שום בעיה. זה גם לא מקרין בשום צורה שהיא על מה שהוא עושה בפועל בתור רב ראשי. ולכן השאלה מי אומר הלל ביום העצמאות ועד כמה הוא מתלהב כשהוא אומר את ההלל הזה ואם הוא אומר גם את ה"לגאולה שלמה" לא זוכר איך הברכה הזאת הולכת שמה ביום העצמאות, זה באמת בדיחה. זאת אומרת מה זה משנה? השאלה, קו השבר החשוב באמת זה קו השבר בין ה… נגיד השמרנים יותר לפחות שמרנים, לליברלים פתוחים, תקראו לזה איך שאתם רוצים. וזה לא מקביל לקו של ציונות דתית מול חרדיות. יש רבנים חרדים שהם בהחלט פתוחים, אתם יכולים לראות הכרעות די מרחיקות לכת ודי נועזות של רבנים חרדים, אתם יכולים לראות רבנים חובשי כיפה סרוגה שיש להם תפיסת עולם מאוד שמרנית. זאת אומרת והשאלה מה יקרה ברבנות הראשית לא קשורה בכלל לציונות. המדינה הוקמה, אולי אנשים לא שמו לב, זאת אומרת לפני שאנחנו כבר לא דנים בשאלה אם להקים מדינה או לא להקים מדינה. אנחנו כבר אחרי זה, המדינה כבר הוקמה. עכשיו השאלה היא פשוט איך אנחנו מנהלים את החיים הדתיים או את הערוגה של החיים הדתיים שהמחוקק נתן לרבנות לנהל. כאן זה בכלל לא שאלה של ציונות. מה זה קשור לציונות איך מטפלים באישה שהיא מסורבת גט? או בלא משנה במעמד אישי אחר, בגיור, בכל… מה זה קשור לציונות? וזה שאלה של שמרנות מול אי שמרנות, וזה שתי תפיסות. אני עוד פעם, בלי להביע עמדה כרגע, אני אומר אלו שתי התפיסות שעליהן אמור להינתש הוויכוח.

[Speaker D] אנחנו ממשיכים מתוך מוסכמות נכונות או לא נכונות, עדכניות או לא עדכניות, שיש משאלת לב של הציבור הציוני, כן? ושיהיה רבנות, שתהיה רבנות ראשית הפועלת בצורה טובה ביותר, שהיא מבחינתה עצמה רוצה להישמע אליה.

[הרב מיכאל אברהם] נו, בסדר, אבל מה זה קשור למה שאמרתי?

[Speaker D] כי זה זרם ועניין של תכל'ס דה פקטו.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מה זה קשור לציונות? מה זה קשור לציונות?

[Speaker D] כי זה הלכי רוח. מה, הלכי רוח של מה? באיזה נושא? אני אתווכח עם זה, אני יכול לא להסכים עם זה, אני מתווכח עם זה, זה משאלת לב, אבל

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, משאלת הלב הזאת מנותקת מהמציאות. אז עם זה אני מתווכח, עם מה שהתעלמת, זה מה שאני עושה.

[Speaker D] אבל זה גם מנותק מהמציאות שאין משאלת לב עקרונית כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שאין משאלת לב כזאת, אני אומר שצריך לתקן את משאלת הלב הזאת, כי היא תקועה לפני מאה שנה. אנחנו היום מחלקים את ההצבעות שלנו בין מפלגות לפי הציר מי ציוני ומי לא ציוני. למה זה מעניין? מה זה משנה אם הבנאדם הוא ציוני או לא ציוני? השאלה איך הוא רוצה לנהל פה את חיי דת ומדינה, וזה לא אותה שאלה. בתוך המפלגה שקרויה הבית היהודי, לא הבית היהודי, בעצם תקומה בעיקר, אם כי גם בתוך הבית היהודי יש חלקים כאלה, יש אנשים שהם לגמרי שייכים לספקטרום החרדי. אמיתית, אני לא מדבר על השמצות, אני מדבר על הגדרות. זאת אומרת, בכל תפיסת העולם ההלכתית שלהם והתורנית שלהם, הם חרדים לגמרי. רק הם עם כיפה סרוגה ואומרים הלל ביום העצמאות. אבל חוץ מזה הם אומרים לך את אותו, על מקומה של האישה הם אומרים אותו דבר מה שאומרים החברים החרדים שלהם. עכשיו עוד פעם אני אומר, כל אחד יגבש את השקפת עולמו, יש השקפת עולם משלי, אני בטוח שלכל אחד מכם גם יש השקפת עולם. אבל צריך להיות מודעים לזה, זאת אומרת הקו השבר לא עובר בין מי שחובש כיפה סרוגה למי שחובש כיפה שחורה. קו השבר עובר בין השאלה מה תפיסתך ההלכתית התורנית, לא קשור למדינה בכלל. מה זה קשור? יש אנשים עם כיפה שחורה שאני מכיר אותם רבנים, עם כיפה שחורה, שהם מאוד פתוחים. אנשים מאוד יכולים להבין את רוח הזמן, להגיב לו באופן שאני חושב שנכון להגיב לו. אבל עוד פעם, כל אחד ותפיסת עולמו. ואנשים עם כיפה סרוגה שאני לא יודע, הם במאה העשירית, תקועים במאה העשירית.

[Speaker F] לא כך נתפס מה שאתה אומר. אתה אומר אתה לוקח דוגמאות, יש כאלה כאלה עם כיפה שחורה. יש הרבה כאלה. יש הרבה, לא משנה יש מעט או הרבה, איך נתפס בעיני הציבור? מה אכפת לי מה נתפס? אז הוא חי בעננים.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הציבור צריך לבוא, אבל הציבור, על זה אני מדבר, אז עכשיו אני מנסה להסביר לציבור מה קורה.

[Speaker F] קורא ציוני זה משהו אחד, שתיים, שלוש, ארבע. אבל לא, זאת טעות.

[הרב מיכאל אברהם] על זה אני מדבר, שיש פה טעות. אנשים חושבים שמי שחובש כיפה סרוגה זה אומר שהוא ליברלי. לא. מי שחובש כיפה סרוגה זה אומר שהוא אומר הלל ביום העצמאות.

[Speaker F] רוב חובשי כיפה סרוגה הם יותר ליברליים מרוב אלו שחובשי כיפה שחורה.

[הרב מיכאל אברהם] לא נכון, לא נכון, טעות בידך, טעות בידך. ואגב, מי שנבחר מבין חובשי הכיפה הסרוגה לכהן, זה בדרך כלל האגף השמרני יותר. לעומת זאת מבין חובשי הכיפות השחורות אתה יכול לבחור, כי הם שחוקים, הם כיפות שחורות, עכשיו אתה יכול לגלות יותר פתוחים.

[Speaker B] החרדים רוצים לצייר את בעלי הכיפות הסרוגות כחפיפניקים, כחפיף, לא אמרתי חפיפניקים.

[הרב מיכאל אברהם] ואני חושב שיש פה טעות בתפיסה.

[Speaker D] אבל האבחנה היא לא רק במשמעויות ההלכתיות. אני חושב שלפחות לחלק מהציונות הדתית יש נטייה לראות במדינה עצמה, במשמעות של המדינה, איזושהי משמעות גאולית, איזושהי משמעות דתית,

[הרב מיכאל אברהם] כאשר

[Speaker D] נדמה לי שהציבור החרדי בכלל לא, אומר לא, המדינה זה כלי לכולנו.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, לא אמרתי שאין הבדל בין חרדים לציונים דתיים, יש הבדל. אבל זה לא קשור לתפקוד הרבנות הראשית. מה זה קשור לתפקוד הרבנות הראשית? הרבנים החרדים הגדולים ביותר השתתפו בכל הטקסים של יום העצמאות, יום הזיכרון וכל הדברים האלה. אז מה זה משנה? ריבונו של עולם, זה הנושא? על זה אנחנו מדברים? מה זה מעניין? מה שחשוב זה מה הם עושים, יש להם מנדט.

[Speaker D] הפרקטיקה היא אולי באמת פחות, בתפיסה, אבל על הניתוק הזה אני מדבר.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה התפיסה? יושבים לך שני פקידים מדרג ד', שקוראים להם הרבנים הראשיים. לא, באמת, זאת העובדה, אף אחד לא מתווכח על העובדה הזאת. אפשר לאהוב אותה או לא לאהוב אותה, זאת העובדה. הם מקבלים הוראות כל אחד מהמקום אחר, לא משנה, אבל זה פקידים שמקבלים הוראות. עכשיו הם יושבים ואני רוצה שהם ייצגו בעיניי את משה רבנו, אנחנו לא שם. עכשיו אם היה פה מישהו שהוא מנהיג רוחני עליון והוא היה נבחר, אז אני מבין שהציבור רוצה מישהו שגם אומר הלל בהתלהבות ביום העצמאות כי זה יותר מדבר אליי. אנחנו לא שם. אנחנו בוחרים אנשים לנהל את המערכת הדתית הרבנית וצריך. או מפוכחים. אחד הדברים שמאפיינים את החשיבה הדתית בכלל, גם החרדית וגם הציונית דתית, זה שאנחנו בוחנים דברים דרך הסיסמאות, דרך מה שהם מייצגים. אנחנו לא מסתכלים על מה הם עושים באמת. ומה שהם עושים באמת הרבה פעמים לא כל כך קשור לסיסמאות, למרות שאנשים חושבים שכן. הסיסמאות יכולות להיות נאמנות למסורת אבותינו, אתם יודעים זה בבריסק, זה המקום שבו מדברים הכי הרבה על מסורת. דיברתי פעם על המחשבה על הנקודה הזאת, מסורת, רבותינו, אסור לסטות מהמסורת, זה המקום הכי מחודש והכי לא מסורתי שיש. מעולם לא למדו ולא חשבו כמו שחושבים בבריסק, בעולם הישיבות הליטאי, אחרי בריסק, זה מחודש לחלוטין. שם מדברים כל הזמן על מסורת רבותינו, אסור לסטות ימין ושמאל. כל מי שזז ימינה או שמאלה מיד מבקרים אותו. הזוי. עכשיו אני סיפרתי על, לפני שפעם דיברתי על זה, היה פעם איזה ספר זיכרון לרב רענן שנרצח, בחברון זה היה נדמה לי הוא נרצח, ויצא שם ספר זיכרון וכדרכם של ספרי זיכרון, אז מופיע שם אגף של מאמרים של כתבי רבותינו, גנזי קדמונים. יש בדרך כלל בספרי זיכרון יש אגף כזה. עכשיו אתה מסתכל מי הגנזי קדמונים? גנזי קדמונים זה הרב חרל"פ, הרב צבי יהודה והרב קוק, הראי"ה קוק. אוקיי? זה גנזי קדמונים. עכשיו האנשים ששייכים לאגף הזה גם כן כל הזמן עם מסורת. אתם יכולים לראות כל הזמן ביקורות על החבר'ה מהגוש או על החבר'ה מזה שאין להם מסורת, הם לא בדרך רבותינו. עכשיו אתה מסתכל ואתה רואה האנשים שחידשו, ועוד פעם, אין לי שום דבר נגד חידושים כמובן, אבל הם חידשו דברים יש מאין, המציאו מסורת חדשה והם הגדולי הדוגלים במסורת. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו נצמדים לסיסמאות. אנחנו מנותקים ממה שקורה באמת. אנחנו מדברים על המדינה כאילו איזה שהוא חלום שעוד לא קוים. אנחנו כבר שישים שנה, שבעים שנה בתוך המדינה הזאת. יש מדינה! בוא נראה מה קורה פה, לא מה אנחנו היינו רוצים שיקרה, מה האוטופיה שאנחנו מציירים בראש שלנו. כן.

[Speaker E] אני רוצה לשאול על שלוש סוגיות של רבנות ודת ומדינה שבצורה נמצאת על הקו של ציוני לא ציוני. אוקיי? מהקל אל הכבד. אחת זה יהודי אתיופיה, השנייה זה גיור והשלישית זה שטחים תמורת שלום. שבשלושתם הרבנות או רבנים נדרשו להם, ואולי זה על הקו של ציוני ולא ציוני.

[הרב מיכאל אברהם] אני בראשון חלקית ובשני האחרים לגמרי לא מסכים שזה קשור לציונות. אני למשל חושב שאני ציוני לגמרי, אני מתנגד לדרך הגיור המקובלת היום. אני חושב שזה לא נכון לגייר ככה ואסור לעשות את זה. לא אומר שזה לא תקף בדיעבד, נדבר גם על זה פעם. אבל ממש אני בצד החרדי בעניין הזה. עכשיו זה אחד ההיצמדות לסיסמאות. יש הרבה רבנים ציונים דתיים שגם חושבים ככה. ברגע שזה הפך להיות אישיו של האם אתה ציוני או לא ציוני, אז מיד הדעות התחלקו לשתי מפלגות. אני ככה באיזשהו שלב עשיתי סקר קצת, שאלתי אנשים, כי אני הרגשתי שמה קורה פה? אני גם לא מסכים לזה. בדיוק כמו שהרב שרמן שם בבית דין של הרבנות לא הסכים. אני לא חושב שצריך לבטל את הגיור, זה מה שמפריע לי, מה שהוא עשה זה שערורייה. אבל אני כן חושב שזה לא נכון לגייר ככה. לא נכון, זה סותר את כל הרעיון של גיור. בסדר, הוא חושב אחרת, כל אחד חושב אחרת, אני מכבד מי שחושב אחרת, אבל זה מה שאני חושב. עכשיו למה אני לא מוצא רבנים ציונים דתיים שגם אומרים את זה? אומרים תשמע, אסור לפגוע בכבודו של הרב דרוקמן, אסור זה בבתי הדין, הם גיירו, אתה לא יכול לבטל, הכל אני מסכים, אבל לא לגייר ככה. למה? כי זה הפך להיות אישיו של ציוני מול לא ציוני. וברגע שזה הופך להיות אישיו של ציוני מול לא ציוני אז אסור לדבר כי אתה בוגד, בוגד, אבל זה לא מחולק כך. זאת אומרת, השאלה האם אתה רואה את הגיור כאיזושהי זרוע לפתרון בעיות חברתיות של המדינה. זה לא נובע מהגדרת העולם הציונית. לא חושב. אני יש לי תפיסת עולם ציונית ואני לא חושב שהגיור צריך

[Speaker E] לעשות את זה.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שבעניין הזה ספרי

[Speaker E] יוחסין או שאתה

[הרב מיכאל אברהם] רוב הרבנים הציונים דתיים שאני מכיר מתנגדים למערכת הגיור כמו הרב שרמן. מתנגדים למערכת הגיור הממלכתית כמו הרב שרמן. הם לא אומרים שהרב דרוקמן רשע, כן? הם לא אומרים שצריך לפסול את הגיורים כי הבתי דין האלה הם רשעים שלא ראויים לדון, בסדר, זה עניין אחר.

[Speaker E] הם מתנגדים מימין אתה אומר? מה? הם מתנגדים מימין אתה אומר. מימין ומשמאל אתה אומר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא.

[Speaker E] מימין, מימין. לא, משמאל, לא, מימין.

[הרב מיכאל אברהם] גם לגבי יהודי אתיופיה, הרב עובדיה, אני לא יודע, תגדיר אותו כציוני או לא כציוני, זאת שאלה מסובכת קצת. הרב עובדיה היה מהצד של ה…

[Speaker E] אני רק אומר שזה סוגיה הלכתית, כן, אבל

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר הקשר שלה הוא קשר מאוד קלוש. זאת אומרת, אני יכול להראות לך אנשים משני הצדדים שחושבים בשני הכיוונים. זאת אומרת, זה לא… ביומיום שלנו… מעבר לשאלות הגדולות האלה, ביומיום שלנו…

[Speaker E] הציונות עצמה אתה יכול לראות שיש מה שמשתנים…

[הרב מיכאל אברהם] לא בסדר אבל אני אומר מה אני שואל מה זה עושה בפרקטיקה. זאת אומרת מה זה אומר מבחינה פרקטית אם אתה כן ציוני? כלום. אומר בבחירות אני כתבתי על זה במקור ראשון פעם איזה מאמר אחר ששמה אמרתי בעקבות תחושות ההחמצה הכישלון שהרב סתיו לא נבחר בבחירות האחרונות אז אמרתי אנשים חשבו אנחנו היינו הרוב הציונות הדתית ובגלל שהיינו מפוצלים אז לא נבחרנו. טעות חברים זה היה מיעוט מבוטל שלא נבחר בגלל שהוא היה מיעוט זה היה המיעוט של הליברלים לא רוב של הציונים. זה שני דברים שונים. הליברלים הרי האסיפות המרכזיות נגד הרב סתיו היו אסיפות של רבנים ציונים לא של רבנים חרדים.

[Speaker E] כמו שעכשיו יש הפגנה מול הבית שלו.

[הרב מיכאל אברהם] של הרב סתיו? כן. על מה?

[Speaker E] על חזרה לכשרות על מערכת כשרות אלטרנטיבית.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר אז הקו השבר או הקו שסביבו מתנהל הדיון הוא פשוט הקו הלא נכון אנחנו תקועים לפני מאה שנה. השאלה היא מה יתנהל היום ברבנות הראשית בפרקטיקה בתחומים שבהם היא עוסקת לא איזה דרך התוותה לנו היא לא מתווה דרך לאף אחד. השאלה היא מה היא תעשה בפועל זה קשור לשאלה אם אתה פתוח או סגור אם אתה שמרן או ליברלי יותר. ועוד פעם לא משנה בכלל מה תפיסת עולם אם מישהו שמרן בסדר שיצביע עבור השמרנים אבל צריך לדעת בין מי למי הבחירה ואנשים עדיין תקועים בדבר הזה של כן ציוני או לא ציוני כי הם נשארים עם אותו חלום שאנחנו נקים פה את הסנהדרין שתנהל את המדינה מבחינה רוחנית. אנחנו עדיין מדברים על החלום במקום לדבר על הפרקטיקה.

[Speaker G] אם אני יכול רק לשאול לא על הרבנות הראשית אלא על הדיינים אני חושש שהמועמדים של החרדים הם בדרך כלל הרבה יותר שמרנים מהמועמדים של הבית היהודי.

[הרב מיכאל אברהם] אני עוד פעם לא עשיתי סקר ואני לא מספיק מכיר אבל אני לא מסכים בהתרשמות שלי אני ממש לא מסכים. תראה את הרב לביא שאתמול היה בבגץ שאני קצת נוגע בדבר כי הוא אב בית הדין בבית הדין שדן במקרה שלנו אבל לא במקרה הזה דווקא אני מקווה שאני שומר על עמדה מאוזנת. הרב לביא עשה את הפסק דין הזה של זיכוי גט ואתמול היה בבגץ.

[Speaker B] של קבוצת המעוז?

[הרב מיכאל אברהם] כן. לא הפוך של אלה שרצו לבטל. עכשיו הרב לביא הוא היום כשדיברתי עם אנשים שככה מכירים היטב את הפסקי דין אני לא ממש עוקב אחרי כל מה שקורה שמה הוא גדול השמרנים. גדול השמרנים זאת אומרת הפסקי דין שלו שהם שמרניים להחריד ממש. אבל יצא לו תדמית של איזה רפורמי כזה בגלל שהוא פסק שם את הזיכוי גט ואנשים לא אהבו את זה ובמידה מסוימת של צדק אני חושב שבאמת זה פסק דין מאוד בעייתי. אבל בסדר זו דעתו מותר לו אבל יצא לו איזשהו שם של איזה מהפכן רפורמיסט וכל הארגוני נשים נלחמות כדי להכניס אותו לבית הדין העליון והוא כמובן לא נכנס כי הוא מהפכן רפורמיסט והם הפסידו את גדול השמרנים. האיש הוא גדול השמרנים היה לו פסק דין אחד שבו הוא ישב יהודה יושב איתו בהרכב ישב איתו בהרכב. והרב לביא הוא ציוני דתי והוא בתפיסה סופר שמרנית אני רואה את זה גם בהתדיינות במקרה שלנו שעוד מעט אני מגיע אליו. זה באמת אני חושב שההסתכלות הזאת היא הסתכלות מוטעית זה לא הנקודה. ועוד פעם אני אומר זה לא פוסל אותו מותר להיות שמרן זה לגיטימי יש תפיסות עולם וצריך לדון מי ימונה ומי לא ועל זה צריך להיאבק מי שמאמין בזה או מי שמאמין בזה ולא על שאלת הציונות. זה הנקודה. טוב זה הרקע עכשיו אני רוצה קצת להיכנס יותר לעניין. טוב אז כתוצאה מהעניין הזה כיוון שעכשיו אחרי שציירתי את שני הצדדים אז אני אגיד שאני בצד הליברלי יותר ולכן אני חושב שהרבנות היא מוסד מאוד מאוד בעייתי ההתנהלות שלו מאוד מאוד לא רק לכם גם שמרנים יכולים להסכים לזה מוסד מאוד בעייתי לוקה בהמון כשלים אני בספק גדול אם בכלל אפשר לתקן אותו לדעתי אין מנוס אלא לשבור את הכלים וצריך פשוט לסגור אותו אתמול. צריך לסגור אותו הוא רק מזיק הוא לא מועיל כלום.

[Speaker H] להפריט אותו לעשות בגץ שני שלא יהיה גוף פוליטי?

[הרב מיכאל אברהם] אני אגיד מה אני חושב. זאת אומרת מה שקורה פה בעצם זה כמו שמילטון פרידמן אמר פעם שמה שמציל את מדינת ישראל זה אלפיים שנות גלות. זאת אומרת הממשלה במדינת ישראל עושה הכל כדי להרוס את המשק זה היה בתקופה הריכוזית עוד לפני ביבי הממשלה עושה הכל כדי להרוס את המשק ומה שמציל אותנו זה שבאלפיים שנות גלות התרגלנו לעקוף תמיד את הפיקוח הממשלתי ולכן זה מה שמציל את המשק. עכשיו זה אותו דבר מה שקורה פה סביב הרבנות. מה שקורה סביב הרבנות זה שאנחנו מנסים שיהיה משהו ריכוזי שינהל פה את העניינים מה קורה מי יתחתן ואיך יתחתן ומי לא יתחתן מה קורה שחמישים אחוז לא מתחתנים מבין אלה שכן מתחתנים אז הם עושים את זה דרך קפריסין ובגץ. מחייב לרשום את הנישואין, כולל כהן וגרושה, כולל הכול. היום יש טרנד חדש בשנים האחרונות שזוגות, בעיקר דתיים אגב, זוגות בעיקר דתיים מתחתנים לא דרך הרבנות, קידושין פרטיים ולא נרשמים. זאת אומרת יש היום במדינת ישראל, אני לא יודע כמה כי זו תופעה שאי אפשר לעקוב אחריה, כל אחד עושה את זה בעצמו, אבל בטח מאות זוגות אם לא יותר מזה וזה רק בשנים האחרונות, זאת אומרת זה הולך ומתגבר, של זוגות שמתחתנים ולא רשומים כנשואים. אתם מבינים איזה בלאגן זה? זה בלאגן משפטי, בלאגן הלכתי, ממזרות, אני לא יודע מי יורש ומי לא יורש, יתחילו מאבקים. כתוצאה מזה שהרבנות מקשה בעניין הגירושין, מה נוצר? יש לי חבר משפטן שהוא ככה מרצה על זה תחת כל עץ רענן. מה נוצר כתוצאה מזה? ביגמיה בחסות החוק. מדינת ישראל היום יש ביגמיה חוקית. המדינה מעודדת ביגמיה. למה? כי בן אדם נשוי לאישה אחת וחי עם אישה אחרת, האישה האחרת היא ידועה בציבור שלו, האישה שנשואה לו היא אשתו החוקית, שתיהן מוכרות כבנות זוג שלו, וזו ביגמיה. ברמה משפטית, לכל דבר ועניין זו ביגמיה. הנלחמים נגד ביגמיות היה חבר כנסת ערבי שהאשימו אותו שהוא חי עם כמה נשים, שהוא ביגמיסט. אמר מה אתם רוצים? אתם, אתם מכירים בחוק בביגמיה. מה אתם רוצים ממני? אז גם אצלי אחת היא ידועה בציבור ואחת היא אשתי. ככה הוא אמר. צודק. עכשיו מה זה, ממה זה בא? זה בא מהניסיון למנוע ביגמיה. זה מילטון פרידמן. זאת אומרת אתה מנסה, אין הגדרה

[Speaker D] של חוק שאומרת אחד הוא בעלי ואחד הוא הידוע בציבור שלו?

[הרב מיכאל אברהם] אולי כן, אני לא יודע. זאת אומרת יכול להיות שכן. זו בעיה הלכתית, אבל הם אומרים את זה בבית משפט, הם לא אומרים את זה ב… ברור שזו בעיה הלכתית. בעיות הלכתיות יש פה בשפע. השאלה מי יורש, השאלה מי אח של מי. אתה מפסיק להיות יכול לעקוב. אם אישה אחת לא יודעת על האישה השנייה, שני הילדים שלהם יכולים להתחתן גם, לא יודע. יש פה בלאגנים נוראיים. עכשיו ממה בא הבלגן הזה? הבלגן הזה בא מזה שאנחנו מנסים לפתור את הבלגן. מזה שאנחנו שמים מוסד שינהל את הכול, שיהיה רישום. אז מנסים פתרונות כאלה או אחרים וזה לא עוזר, הציבור מדבר ברגליים. עכשיו כשאומרים שמי שעוקף את הרבנות מפר את הסדר בתחום המעמד האישי, זה שוב פעם ניתוק מהמציאות. מי שיוצר את חוסר הסדר זה הרבנות. אני אגיע למקרה שלי ואז אני אדגים לכם את זה בצורה מאוד ברורה. טוב, אז כתוצאה מזה המסקנה שלי, כבר כתבתי את זה כמה פעמים וכבר אמרתי את זה עוד יותר פעמים, שצריך לסגור את המוסד הזה וכמה שיותר מהר יותר טוב, וזה אינטרס דתי עליון במעלה.

[Speaker B] למה זה לא צריך להיות ככה?

[הרב מיכאל אברהם] מה צריך להיות? מה כן יכול להיות? ואני חושב שגם צריך להיות, אני כאדם מחויב להלכה אני מאוד הייתי שמח שגם יהיה, שיהיה גוף רגולטיבי. כמו שיש מפקח על הבנקים, יש מפקח על הביטוח. שיהיה מפקח על הנישואין, מפקח על הכשרות. הרבנות בתחום הכשרות היא לא רגולטור. הרבנות בתחום הכשרות היא ארגון הכשרות שאחראי על מתן כשרות בפועל, לא רגולציה של ארגונים פרטיים שנותנים כשרות. כידוע כן הרב אלישיב התנגד בחריפות להיתר מכירה וכל מיני דברים כאלה. העוזר הראשי שלו זה הרב אפרתי. בוגר יבנה דרך אגב, אפרופו חרדים וציונים. גם הרב שרמן בוגר יבנה. גומברג, כן. והעוזר שלו הרב אפרתי היה בעלים על חברה שמייבאת פירות וירקות בשמיטה מהערבים מחוץ לארץ, לא יודע מאיפה. אינטרסנט ראשון במעלה. עכשיו הוא עמד בראש המלחמה נגד היתר המכירה. אתם מבינים? זה פשוט מגוחך. אז אם הרבנות צריכה לקבוע מה יהיה אז היא לא רגולטור. מה שהיא צריכה לעשות, היא צריכה להגיד: יש ארגון שמספק פירות וירקות לא בהיתר המכירה, אז תכתוב שזה לא בהיתר המכירה ואני אבדוק שזה באמת נכון. אני רוצה לראות שהלקוח מקבל את מה שמבטיחים לו. אוקיי? יש ארגון שכן עושה היתר מכירה? אין בעיה, הרבנות לא צריכה לקבוע אם יהיה היתר מכירה או לא. מה זה קשור אליה? כל צרכן יחליט מה הוא רוצה לאכול וכל ספק יספק מה שהוא מבטיח שהוא מספק. והרגולטור יקבע אם הספק מספק נכון.

[Speaker I] ומה עם תחום האישות?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, זה הכשרות. אותו דבר בתחום האישות. בתחום האישות יש תפיסות שונות. יש כאלה שלא רוצים נישואין עם תנאי, קידושין בתנאי, יש כאלה שכן רוצים קידושין בתנאי. אין בעיה. אז הרבנות קובעת אין קידושין בתנאי, ומצד שני כמובן מעגנת את הנשים ולא נותנת להן לחיות. זאת אומרת היא יוצרת את הבעיה ומונעת את הפתרון בשתי ידיים. עכשיו למה זה נובע, ממה זה נובע? זה נובע מזה שהרבנות היא לא רגולטור. הרבנות היא שחקן בשטח. זאת אומרת אם היא תהיה רגולטור ותיתן לאנשים לקדש באופן חופשי היא תאבד את הכוח שלה. זה מלחמה על הכוח שלה, זה לא קשור לשום דבר אחר, כמו בכשרות. אז מה שקורה במצב כזה זה שיש מונופול, לא רגולטור. זה מונופול של נישואין שצריכים לעשות רק באופן אחד לא משנה מה הציבור רוצה, השאלה מה המחוקק רוצה. עכשיו גם אם אנחנו נורא אוהבים את רעיון הכפייה, אני לא אוהב אותו גם באופן אישי, אבל גם אם נורא אוהבים. הוא פשוט לא עובד. אז חבל על, צריך לחיות במציאות. הוא לא עובד. הוא יוצר המון עיוותים, אנשים עוקפים אותו כמו שתיארתי קודם. זה לא עובד. מה כן אפשר לעשות? אפשר לעשות מה שעשינו באלפי שנות גלות, הסתדרנו בלי רבנות ראשית ואנחנו יכולים להסתדר גם הלאה בלי רבנות ראשית. מה שאנחנו בעצם צריכים לעשות זה שיהיה רגולטור שיודא שמי שאומר שאני עושה נישואין בצורה כזאת באמת עושה את זה בצורה כזאת. ומי שעושה את זה אחרת, לוודא שהוא עושה את זה אחרת, שלא מוכר לי לוקשים. איך להתחתן אני אחליט, לא הרבנות תחליט איך אני אתחתן.

[Speaker H] ואז כשאני אחפש אישה לבן שלי, אתה תבדוק איזה בית דין, נכון, איזה בית דין חיתן את אמא שלה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון. נו באמת. מה תעשה היום? מה תעשה היום?

[Speaker H] היום יש שלושה פלגים, אין שמונים פלגים.

[הרב מיכאל אברהם] אין פלגים, יש חמישים אחוז שלא מתחתנים בכלל. יש בתוך החמישים… לא נכון, מתוך החמישים אחוז שכן מתחתנים הם לא רשומים חלק, אתה לא יודע בכלל שהתחתנו. אתה לא יכול אפילו לקרוא באיזה בית דין הם עשו את זה כי לא כתוב בשום מקום. אתה לא יודע שהם נשואים. וזאת תופעה שמתרחבת עכשיו. אני עכשיו… זה מפחיד אותי. טוב, אז אוקיי.

[Speaker I] אז אותי זה לא מפחיד, אותי אחת שגורשה שלא כדין על ידי

[הרב מיכאל אברהם] בית דין שאני לא יודע… אבל אתה מבין שגם זה יבוא? אתה מבין שגם זה יבוא? זה רק שאלה של זמן, גם זה יבוא. אם ימשיכו להתעקש רק אנחנו מגרשים כמו שעושים היום, גם זה יבוא. מה החלופה? החלופה היא לפתוח את העניין הזה. ואם אנשים נתקעים עם הסיסמאות "אנחנו רוצים שיהיה פה סדר", אז יהיה פה הכי פחות סדר. אבל יהיה פה סדר. אז אני אומר סדר רגולטורי, לא סדר מונופוליסטי. זה שני דברים שונים.

[Speaker I] הסדר יהיה קיים אם הוא לא מונופוליסטי.

[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה להתחתן עם אישה

[Speaker I] עכשיו, אני אפתח את

[הרב מיכאל אברהם] הספרים, אני אפתח את הספרים ואני אראה אם היא התחתנה ואיך היא התגרשה ואז אני אחליט מה יחסי לנישואין ולגירושין האלה וככה אני אקבל את ההחלטה. זה הכל.

[Speaker I] ככה פשוטי עם יחליטו?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן. אם לא, ישאלו את הרב שלהם והוא יבדוק. מה זה משנה? כמו שאתה עושה בכל תחום בהלכה. היום אתה גם את זה לא יכול לעשות. זה בדיוק, אנשים ממשיכים עם הסיסמאות האלה "רגע מה נעשה יהיו פה שני עמים". היום אין שני עמים? יש חמישה עשר עמים. זהו, אז מה זה יהיו שני עמים? איפה אתה חי? אתה יוצר את השני עמים האלה. אני אומר שאם זה לא היה המונופול הזה, אז הרבה יותר אנשים היו מתחתנים כדת משה וישראל. כמו שיש בחוץ לארץ, כמו שיש בהרבה מקומות אחרים. כמובן יש גם הרבה שלא, בסדר, זאת המציאות, אתה לא תוכל לשנות את זה. אתה מנסה… על גירושין, אז אמרתי גם על הגירושין מה שאמרתי זה נכון. תסתכל מי גירש אותם ותחליט אם אתה סומך על זה או לא. זה הכל. אין לי פתרון יותר טוב. לא אידיאלי בעיניי… אנחנו חיים… אין לי פתרון יותר טוב מזה. וגם היום הפתרון של היום הוא רק יותר גרוע. הגירושין הפרטיים בדרך, אני מבטיח לך. אולי כבר נעשים ואתה לא יודע הרי, דברים נעשים אתה לא יודע, אי אפשר לדעת. יש במגזר החרדי בתי דין שהם מגרשים. כן, אז הרבנות נותנת להם אישור דה פקטו, עכשיו כבר מתחילים עם זה קצת יותר שזה יהיה גם מלכתחילה ולא רק דה פקטו, לחרדים תמיד נתנו אישור, זה ברור, זה לא… בכל אופן, הנקודה הזאת שאנחנו כל הזמן חושבים שהרבנות תעשה סדר, זה כמו האמונה הסוציאליסטית הזאת שהממשלה תעשה סדר. זאת אומרת היא תנהל את הכל והכל יהיה בסדר. זה לא עובד. זה לא עובד כיוון שבחברה חופשית, בחברה דמוקרטית, אנשים עם כל מיני תפיסות עולם, רובם לא מקבלים את מערכת ההנחות האלה ואני גם לא אוהב את זה כמו שאני מניח שרבים פה לא אוהבים את זה, אבל זאת המציאות. גם אם אני לא אוהב את זה זה לא אומר שזאת לא המציאות. וכשאנחנו לא מבינים שזאת המציאות קורות צרות יותר גדולות. אני חושב שאם פותחים את הכל ועושים את זה שקוף, זה יותר הגיוני. כל אחד יחליט מה יחסו לכל דבר, אבל זה יהיה פתוח, יהיה שקוף. הרבה יותר אנשים בעיניי יתחתנו כדת משה וישראל אם זה יהיה ככה. כדת משה וישראל ממש יתחתנו. למה? כי אנשים בסך הכל כן רוצים לעשות את זה. היום אנשים דתיים שמתחתנים כדת משה וישראל לא מוכנים לעשות את זה דרך הרבנות. הזוג הזה שבא אליי הוא בא, אומר אני לא דרך הרבנות, לא מתחתנים דרך הרבנות. השאלה אם אתה מוכן להשיא אותנו. זה הכל. אנשים לא רוצים את זה. למה? הוא לא רוצה את המוסד הזה, המוסד המכוער והמצורע הזה. הוא לא אוהב אותו. מה? הוא לא רוצה את המוסד הזה, הוא רוצה לפרק אותו פוליטית. לא בגלל שתהיה לו בעיה אישית, זה גם נכון, אבל יש לו גם בעיות אישיות כי לא יחתנו אותם בתנאי, הם רצו תנאי, ואז יכול ליצור סרבנות גט, עגינות ודברים כאלה. טוב, בקיצור, עכשיו אני מגיע למקרה הזה. אם היום היה מדינה הלכתית עם סנהדרין וכן הלאה, היה אותה בעיה. אני לא בטוח, כי השאלה מי היה הציבור, לא מה הייתה המדינה. אם הציבור היה אותו ציבור, זאת הייתה אותה בעיה ואני מאמין שאני הייתי מציע אותו דבר. אבל אם הציבור היה אחר, כולו מקבל את המרות ההלכתית, אז בסדר גמור, זה משהו אחר. אין לי בעיה עם זה שכולם יתנהלו על פי ההלכה, אני מאוד הייתי שמח שזה יקרה. רק השאלה מה עושים כשזה לא קורה. האם אתה מנסה בכוח לכפות את האנשים או שאתה אומר טוב, זאת המציאות, אני אנסה לעשות את המיטב בתוך המציאות הזאת. אבל שבזמן בית שני רוב האנשים לא היו… אני לא בטוח, זה שאלה של הגדרות. אתה יודע, עד לפני חמישים שנה או מאה שנה גם האנשים הלא דתיים לא העלו בדעתם לא להתחתן דרך הרבנות. כל הסיפורים, כל הסיפורים של ארתור קסטלר אם אתם מכירים "גנבים בלילה", בספר שלו "גנבים בלילה" הוא מספר שמה איך. הוא היה בתורנות באותו זמן, או אולי זה גם אישה אחרת הייתה אני לא יודע. אבל זה מצד אחד מראה מה שווה הכפייה הזאת שתמיד מחתנים רבנים, ומצד שני זה מראה אבל אף אחד לא התחתן בלי רב. אפילו האנשים שעשו צחוק מכל העניין לא התחתנו בלי רב. זה לא, לכן למשל אגב לגבי גיור, דיברנו קודם על גיור. אנשים עוד פעם טועים באותה טעות, האנשים שאומרים הרי קיבלו תמיד גיורי אישות. יש פה הרבה תקדימים בכל ה, גיורי אישות לכתחילה לא ראוי לקבל, מי שבא מתגייר בשביל להתחתן. אבל מביאים לי, אני כתבתי פעם שזה שערורייה בעיניי, בעיניי הגיור הזה לא תקף בכלל, גיור אישות היום. אז אמרו לי מה זאת אומרת, הרי מלא מביאים תקדימים, שו"תים וראשונים וזה, שגיורי אישות נכון שזה אסור, אבל בדיעבד מקבלים. וזה עוד פעם פשוט התעלמות מהמציאות. מה היה פעם? פעם בנאדם היה רוצה להתחתן עם אישה יהודייה, בסדר? הוא הבין שהוא צריך לעשות גיור. הוא גם הבין שאחרי שהוא עושה גיור הוא גם יחיה כמו יהודי, כי זה מה שנקרא להיות יהודי. אז נכון שהוא לא עושה את זה כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, הוא עושה את זה כי הוא אוהב את אשתו או את אשתו לעתיד. אוקיי, אז לכן הוא מתגייר, וההנחה היא שהוא כנראה יקיים בצורה כזו או אחרת מצוות. עוד פעם, לא יודע מה הוא יעשה בבית בפנים, אבל בגדול הוא יקיים מצוות כי הוא חלק מהחבורה. אז זה שהמוטיבציה שלו לא הייתה מוטיבציה עליונה, בסדר, כל אחד מאיתנו אני מניח גם כן לא תמיד עושה את המצוות רק כי הוא נורא אוהב את הקדוש ברוך הוא. אתה עושה את זה כי אתה שייך לעם ישראל ואתה יודע שעם ישראל פירושו לעשות מצוות. אז לכן גיורי אישות לפחות בדיעבד אם לא אוהבים את זה לכתחילה, לפחות בדיעבד זה תקף. כי בסופו של דבר הוא מבין שמקבל על עצמו עול מצוות לא משנה למה. אוקיי, אבל היום מי שעושה גיור אישות הרי ברור שהוא לא יקיים מצוות אחרי זה, הרי יש שלושת רבעי מעם ישראל לא מקיים מצוות, היהודים מלידה לא מקיימים מצוות. לכן אין את ההנחה הזאת שגם אם התגיירת לשם אישות, אתה תקיים מצוות. אז מה הקשר בין התקדימים האלה לבין מה שאתה עושה עכשיו? מי אמר שזאת ההנחה של התקדימים? מה? אני אומר. אוקיי, כן, קבלת מצוות זה חלק מהגיור. מה זאת אומרת? אז אחרת מה? זה מדינא דגמרא. לא, לא, זה מדינא דגמרא. מה זאת אומרת, אין קבלת מצוות במצב כזה כשאתה יודע שהוא לא יקיים מצוות, אז זה לא קבלת מצוות. מה הוא צריך לענות שפתיים ולהגיד אני מקבל מצוות? אתה יודע שהוא לא יקיים. אז כשהוא אמר את זה ידעתי שהוא יקיים. לא אכפת לי שזה לא מתוך אהבה, אבל הוא יקיים. בסדר, אז הוא יהודי. לא, בסדר, ברור שההבחנה הזאת היא הבחנה יותר מדי שחור לבן. אבל בגדול אני אומר זה עובד יותר כמו מונופול מאשר כמו רגולטור, ואני פשוט חושב שצריך להיות יותר רגולטור. וברגע שזה יהיה רגולטור אז גם לא צריך את המלחמות האלה מי הרב הראשי ומי לא יהיה הרב הראשי. מצידי יכול להיות שם פקיד. הפקיד ימנה רבנים שמבינים בעניין והם יבדקו האם מה שבנאדם מבטיח זה מה שהוא עושה. הוא לא צריך להחליט מה עושים ומי צודק ומה צריך לעשות ומה אסור לעשות. שיהיה כמו בחוץ לארץ. כן, באנגליה, מסעדה שהיא בבית דין דמנצ'סטר ובית דין דלונדון. יש שם חיים, יחיו פה גם. נכון, בדיוק, נכון. לפי זה ההבדל בינינו לבין אמריקה זה לא בגלל שיש פה רבנות ראשית אלא בגלל שאין פה מספיק גויים, זה כל ההבדל. לכן שם יש הרבה יותר התבוללות מאשר פה, זה הסיבה היחידה. זה לא בגלל הרבנות הראשית, להיפך, זה למרות הרבנות הראשית. ואם נקבל את הגיורים אז יהיו מספיק גויים. אם נקבל את הגיורים יהיו מספיק גויים כי הם עדיין גויים. לפי מה שאתה מציע אז גם נישואים אזרחיים כאחד האופציות? אחריות כהן וגרושה וכולי? בוודאי. בנאדם שהוא מחליט, הוא בין כה וכה חי עם בת הזוג שהוא רוצה. לא תחתן אותו אז הוא יחיה איתה בלי זה, והילדים שלהם יהיו ילדים שלהם והם יוכרו על ידי המדינה כזוג נשוי כי הם ידועים בציבור, זה ברור. זה לא יעזור כלום. כמה אפשר לכפות על כל הציבור נורמות שהוא לא מאמין בהן? זה פשוט בלתי אפשרי. אני בעד שיקיימו את ההלכה, אבל אני לא מוכן להסתכל על המציאות לא כמו שהיא בגלל שאני נורא רוצה את זה. יש הבדל בין הרצוי למצוי, מה אני אעשה? כל עוד לא נכיר בזה אז אנחנו חיים בבועה. למה יש התנגדות הלכתית לגט על תנאי? מה? או רגע, עכשיו אני מגיע יותר קרוב לעניין, אני רואה שאני כבר. הנקודה של הקידושין על תנאי, זה לא גט על תנאי, זה קידושין על תנאי. מטרתה קודם כל ההצעה, קודם כל קידושין על תנאי מופיע בגמרא. אז ברור שאפשר לעשות קידושין על תנאי. הכוונה אני מקדש אותך בתנאי שיהיה כך וכך או על מנת שיהיה כך וכך. שאם הגבר יהיה צמח, רגע, זה כבר אתה הולך הלאה. קודם כל יש קידושין בתנאי. קידושין בתנאי פירושו הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבא, הרי את מקודשת לי על מנת שתביאי לי מאתיים זוז. הרי את בתנאי, אם תביאי לי את מקודשת, לא תביאי לי את לא מקודשת. זה תנאי כמו כל עסקה. ומשך התנאי או משך קיום התנאי הוא תקופה קצרה? לא, לא חייב להיות. לא חייב להיות. באופן עקרוני בגירושין אגב יש כלל שזה לא יהיה תנאי עולמי, אבל זה יכול להיות גם תנאי ל-50 שנה. זאת אומרת רק עולמי אסור כי זה לא כריתות, לא משנה זה בגירושין. עכשיו נדבר קידושין על תנאי. אז בקידושין על תנאי אז בדין דגמרא זה ברור אף אחד בגמרא לא מצייץ אפילו על הבסיס שקידושין בתנאי, ברור שאפשר לעשות את זה. אלא מה? שבאיזשהו שלב עלתה הצעה בגלל האסימטריה בין גברים ונשים בקידושין ואז הגבר יכול להחזיק את האישה כבת ערובה כשמתעורר סכסוך והוא לא מוכן לשחרר אותה והיא לא יכולה להתחתן עם עוד גבר. הוא יכול לחיות עם עוד אישה בלי איסור משמעותי לפחות. אז עלתה הצעה בעיקר זה הגיע לשיאו בצרפת בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20. בעצם זה היה אפילו לפני כן בעקבות המהפכה זה התחיל, המהפכה בצרפת. כי בצרפת החברה הגויית עברה שינוי, היא הייתה מאוד ועדיין מאוד קתולית, ועד המהפכה הצרפתית לא היו גירושין ופשוט גירושין זה היה לאו-אם, זאת אומרת מעבר לאיסור הדתי שלהם, זה לא נורמה חברתית לא מקובלת, אז גם היהודים לא התגרשו כי זה היה נורמה בחברה שבתוכה הם חיו. אחרי המהפכה בצרפת התחילה לגיטימציה של גירושין, גם היהודים החליטו שזה בסדר להתגרש. עכשיו לא רק שהחליטו שזה בסדר להתגרש כי הצרפתים החליטו שמי שאחראי על הגירושין זה כבר לא הכמרים אלא בית המשפט או העירייה, לא יודע בדיוק איך השיטה שלהם, אבל השלטון החילוני. לא הייתה הפרדה דת ממדינה בצרפת, היא עדיין נשארה מדינה דתית אבל הייתה בשיטת הממשל שלהם הייתה הפרדה בין דת למדינה. ואז גם היהודים החליטו שזה טוב להם. ואז מה שקרה זה שהיו שם רבנים אגב אורתודוקסים שהחליטו שגירושין ייעשו בבית המשפט ובית המשפט יגרש מדינא דמלכותא, מכל מיני דברים כאלה שזה פשוט לא יאומן כי יסופר. וזה עורר מהומת אלוקים במזרח אירופה יצאו קונטרסים ומכתבים וכל גדולי הדור וזה הגיע עד רב חיים עוזר זאת אומרת עד אמצע המאה ה-20 זאת אומרת זה תהליך שנמשך איזה מאה שנה בגלגולים כאלה ואחרים. באיזשהו שלב הם הבינו שזאת שטות מוחלטת הרבני צרפת ואז הם הציעו הצעה אחרת לעשות קידושין בתנאי שהתנאי אומר שאם בית המשפט יחליט שהזוג הזה צריך להתגרש אז הקידושין פוקעים. ואז זה למפרע? למפרע. תנאי הוא תמיד למפרע. אפשר למשל תנאי שסמכות לבית הדין לגרש במקום הבעל? שהוא ימנה אותם כשליח. זה לא תנאי, אז הוא מינה אותם כשליח זה לא תנאי. תנאי תמיד מתלה את המעשה וברגע שאתה מתלה את המעשה אז הקידושין אם לא התקיים התנאי לא היו קידושין, אז זה תמיד למפרע. מה קורה עם הילדים? מה? מה קורה עם הילדים? אם זה למפרע? נו מה הבעיה? ילדים של זוג שהוא לא נשוי אין בהם שום בעיה, הם לא ממזרים. אז לכן החליטו תנאי והתנאי הזה בעצם בא לתת תוקף לפעולה של בית המשפט אבל הפעם כן בצורה הלכתית, זאת אומרת כי תנאי אתה יכול להתנות במה שאתה רוצה, כמו שאמרת על מנת שירצה אבא אתה אומר על מנת שירצה השופט, אז זה בסדר מבחינה הלכתית. ואז התעורר פולמוס בשני מישורים. במישור אחד האם ראוי לעשות את זה? לא שאלה של איסור והיתר או אם זה תוקף או לא תוקף אלא אתה בעצם עושה צחוק מכל נושא הקידושין והנישואין, אתה בעצם הופך אותו למשהו הרבה יותר דינמי, לא מתנהל על פי תורה, זאת שאלה אחת, שאלה של מדיניות הלכתית. השאלה השנייה זה דין שמופיע בגמרא של מה אומרת אין תנאי בנישואין. אין תנאי בנישואין פירוש הדבר שאם מישהו קידש על תנאי, הנישואין בכלל אי אפשר לעשות על תנאי כי נישואין זה לא שום דבר אין לזה משמעות הלכתית ממש, קידושין זה הדבר העיקרי. אז אתה יכול להתנות את הקידושין בתנאי. אבל ברגע שאתה מגיע לנישואין הטענה בגמרא היא שהתנאי פוקע. למה? כי תחשבו אם אחרי הנישואין הרי כבר מקיימים יחסי אישות אז אחרי חודשיים פתאום התנאי לא מתקיים והקידושין פקעו. מה שקורה שכל היחסי אישות בחודשיים האלה היו בעילת זנות. עכשיו בן אדם לא רוצה לעשות את בעילתו בעילת זנות וכיוון שכך ההערכה של חכמים הייתה שלמרות שהוא התנה תנאי בקידושין כשמגיעים הנישואין זה מתבטל. זאת אומרת לא יהיה יותר, אז ברור שהוא לא מתכוון להמשיך את התנאי אחרי הנישואין, זה אומדנא בדעתו. אבל אתם מבינים שגם אם זה נכון ברור שאם הבן אדם כן רוצה את התנאי ולא אכפת לו שהדבר הזה יהפוך את בעילתו לבעילת זנות אז התנאי תקף אם הוא כותב בפירוש. והתנאי הוא גם אחרי הנישואין. בדיוק. ואם אין אומדנא שבאמת הוא לא גמר בדעתו, זאת אומרת הוא אומר אבל באמת הוא לא גמר בדעתו… אבל זה משנה… אבל זה משנה מאוד פוק חזי ותשאל את האנשים היום ברור שהם גם מתכוונים לזה. לא משנה מה הגמרא, גם אם הגמרא הייתה אומרת את זה, אבל ברור שמדובר פה בהערכת מציאות, זה לא דין. הערכת מציאות, הגמרא חושבת שהבן אדם לא מתכוון בזה. אוקיי, אבל אם בית דין היום חושב שהבן אדם כן מתכוון ברצינות, כמו אסמכתא, גם בימינו הוא לא חושב שזה אף פעם יקרה. אבל אני אומר, אבל אם, אז כל תנאי הוא ככה, הבן אדם לא חושב שמשהו יקרה, אז בכלל תבטל את התנאי. למה דוד המלך עשה גט, הפקיד גט ולא עשה קידושין על תנאי? לא הבנתי. בבית דוד המלך כשהיו יוצאים למלחמה, אומרים שהיו גיטין גמורים, אז עשו גט. למה לא עשו את הקידושין על תנאי? למה לא התקינו אז שיהיו קידושין על תנאי? כי למה שכולם יעשו את זה? הוא עשה את זה רק לחיילים. וכל היהודים הם חיילים? היום כל היהודים הם חיילים. היה צבא מסוים, מי שיוצא לצבא שישים גט, אבל בקידושין כולם מתחתנים, לא רק חיילים מתחתנים. רגע, יכולים להיות הרבה הסברים. כי אז גם מי שכבר התחתן מה הוא יעשה? זה כבר מאוחר, הוא כבר התחתן. כן, נכון. לא, הוא יכול לתקן שמכאן ולהבא יעשו קידושין על תנאי. בסדר, אבל הם יעשו גט, אבל מכאן… בסדר, אפשר להסביר כמה דברים. באופן עקרוני, כך או אחרת, ברור שאין בעיה עקרונית עם תנאי כזה. כל השאלה היא אם הבן אדם מתכוון לזה ברצינות. בצרפת היו קהילות ידועות שעשו את זה בתולדות ההיסטוריה? מה? לא הבנתי. קידושין על תנאי חוץ מצרפת, היו קהילות? אם היו זה מעט מאוד, לא עשיתי מחקר כזה. נכון, מעט מאוד. עכשיו, כתוצאה מזה, אז התעוררה התנגדות מאוד גדולה לקידושין על תנאי, כי המשיך הוויכוח עם רבני צרפת שזה בעצם עושה זילות של מוסד הקידושין, האישה בעצם יכולה לא לקיים את התנאי ואז היא בכלל לא אשת איש וגמרנו, כל הדבק שיש בין בעל ואישה בעצם מתערער. אוקיי, זה היה הטיעון שלהם. אבל תשימו לב שהוויכוח מתנהל בשאלה בעצם לא, הרי יש שלושה מישורים: האם ראוי או לא ראוי לעשות את זה, זאת שאלה אחת, איך נראה מוסד הנישואין כשהכל על תנאי. שאלה שנייה אם יש בזה איסור לעשות את זה, לא של מדיניות אלא איסור ממש. שאלה שלישית אם התנאי תקף, נכון? יכולה להיות גם שאלה רביעית, אם קידושין שנעשים באופן כזה הם תקפים, קידושין שנעשים באופן כזה אולי הם לא תקפים. ארבע שאלות. עכשיו, צריך להבין טוב כשקוראים את המקורות, את הקומה הרביעית אף אחד לא אומר שקידושין מתבטלים כי פשוט ברור שאי אפשר להגיד דבר כזה, קידושין ודאי תקפים במצב כזה. את הקומה השלישית, שהתנאי בטל, זה תלוי בניסוח, אבל אם מנסחים את התנאי כמו שצריך אז התנאי טוב. קומה שנייה, אין בזה שום איסור לעשות את זה, אולי לא ראוי אבל אין בזה שום איסור. הוויכוח הוא רק בקומה הראשונה, האם זאת מדיניות נכונה, אם ראוי לעשות את זה או לא ראוי לעשות את זה. זה הרקע. עכשיו, בדורנו, דורות האחרונים, זה התעורר עוד פעם. זה התעורר עוד פעם בגלל שנשים מרגישות בכלא, זאת אומרת שהבעל מחזיק אותן בנות ערובה. איך בונים את התנאי? רגע, שניה. ואז הן רוצות להשתמש במנגנון הזה של תנאי, או שהיו כאלה שהציעו להשתמש במנגנון הזה של תנאי כדי לשחרר אותן. עכשיו צריך להבין שהיום זאת תקופה אחרת מאשר באירופה של המאה ה-19 או אפילו ה-20. היום בסך הכל יש הרבה מאוד אנשים שבגלל זה בכלל לא מתחתנים, בגלל האסימטריה הזאת ומה שהם רואים כהפליה וכל הדברים האלה, והציבור היום הוא ציבור אחר. אז אם מדובר בשיקולי מדיניות, מדיניות היא תלויה בתקופה, במקום ובזמן. עכשיו, אני לא אומר שזאת חייבת להיות המדיניות הנכונה, אבל אני כן אומר שצריך לחשוב על זה שוב, אפילו ברמת המדיניות, שלא נדבר על זה שבשלוש הקומות הבאות בכלל אין בעיה. אוקיי, ובאו אליי הזוג הזה והם רוצים לא להתחתן דרך הרבנות. לא רוצים. לא אוהבים את הרבנות. עכשיו יש הרבה כאלה כמו שאמרתי קודם. הוא חבר של הבן שלי, אני חיתנתי בימיי פעם אחת, רק את הזוג הזה, אני לא מתעסק עם זה. והוא חבר של הבן שלי, ואיזה צרות עשית לי עם זה? לא, שזה עשיתי את זה, אחרי שעשיתי את זה… רגע, רגע. כן, אני לא מוסמך מטעם הרבנות וחיתנתי אותם. הם ביקשו להתחתן על תנאי ועם הסכם קדם נישואין וגם תנאי מאיזשהו נוסח כזה או אחר. אמרתי להם תראו, את הסכם קדם נישואין עשה בכלל הרב פרלמן מאלון שבות, לא אני, זה לא קשור אליי, גם הוא חטף על הראש קצת מהסגל הזה, למרות שהוא רב שהוא מורשה על ידי הרבנות. והטענה הייתה אם אתם לא עושים הסדרה, הרי אתם רוצים לעשות הסדרה, תעשו הסדרה, תגידו מה כן ומה לא, איזה הסכם מקובל עליכם, איזה הסכם לא מקובל עליכם, תציעו נוסח של תנאי או תגידו אין תנאי, גם את זה הם לא אמרו, הם לא אומרים כלום, רק סתם לא מקבלים. בכל אופן אז זה דבר אחד. דבר שני, אצלי ביום, כי את זה צריך לעשות ביום הקידושין, אצלי הם חתמו את התנאי. אוקיי? מה היה התנאי? אמרתי להם, התנאי הוא שאם מתעוררת שאלה של עגינות אז הקידושין פוקעים. ואם שמונה עשרה חודש הוא לא חי איתה, אם הוא לא רוצה לתת את הגט ובית דין מוסמך קבע שצריך לתת את הגט, אז זאת אומרת זה תמיד בהחלטה של בית דין התנאי. זה לא שזה פוקע לבד, אבל בית דין יכול להחליט שהתקיימו התנאים בשביל שהקידושין יפקעו. בסדר? זה הנוסח של התנאי. אמרתי להם תראו, לא נכנסתי לעומק לסוגיית התנאי, אין לי אפילו עמדה ברורה אם ראוי או לא ראוי לעשות את זה, אני נוטה לחשוב שכן, אבל זאת שאלה לא פשוטה, צריך לחשוב על זה שוב. צביון הקידושין ועוד דברים כאלה. הם בכל מקרה רוצים. אתם רוצים? אין בעיה, אני רק אומר לכם, אנחנו נחתום על תנאי, לא יהיה לזה שום משמעות כי אף בית דין לא יכיר בזה, פשוט לא מקבלים את הדבר הזה. אבל זה לא משנה, כי גם אם התנאי מתבטל אז התנאי בטל ומעשה קיים. זאת אומרת שהקידושין שלכם הם קידושין, ולכל היותר זה יהיה קידושין בלי תנאי. זה הכל. עכשיו חתמנו את התנאי, עשינו את הקידושין, עשינו אותם בקיבוץ עין צורים הקידושין בצהריים ובערב בירושלים את הנישואין. הם רצו את הסבא של הכלה בקיבוץ, הסבא של הכלה לעשות את הקידושין. טוב, בקיצור, אבל אמרתי להם עוד דבר. אמרתי להם תראו, יש טרנד כזה שאנשים מתקדשים באופן פרטי, לא רוצים את הרבנות וזה מצוין מבחינתי. אבל הם לא נרשמים אחרי זה, וזה ממש לא מצוין לדעתי ואתה חייב להירשם. אם אתה זוג נשוי, איפה להירשם? ברבנות, במשרד הפנים, לא משנה, להירשם כזוג נשוי. צריך לדעת שאתם בני זוג, לדעת גם הלכתית גם משפטית. אין מערכת משפטית בעולם שמוכנה לקבל שיש זוג נשוי והוא לא רשום בשום מקום. או שהוא נרשם אצל השופט או אצל העירייה או אני לא יודע איפה, לא משנה, אצלנו זה ברבנות. אבל אתה חייב להיות רשום, אי אפשר לעשות דבר כזה, מחר בבוקר הוא יתחתן עם עוד מישהי, של מי הילדים? מי יורש אותו? מי מתחתן עם מי? היא תתחתן עם עוד מישהו, זה גם יכול להיות הרי אין שליטה, הם לא רשומים. אי אפשר לעשות דבר כזה, חייבים להירשם. אמרתי להם יותר מזה, יש התיקון לפקודת הנישואין שהתקבל בקדנציה הקודמת אומר, איך בישרו על זה בעיתונות ועד היום ככה כולם יודעים, שמי שעושה קידושין פרטיים עונשו עד שנתיים מאסר, זאת עבירה פלילית. זה בתקופה שהקדנציה הקודמת נחקק לשמחת לב הרבנות והחרדים וכולם והבית היהודי, אפרופו ציונות מול לא ציונות. ומכוח תקנת הרבנות הראשית תש"י. בסדר, תקנות זה לא חוק. אז החוק הזה בעצם, כשהסתכלתי בתוכו, אני לא משפטן כמובן, אבל הסתכלתי בחוק, זה לא מה שכתוב שם. מה שכתוב שם זה שאם אתה מתקדש כדין ולא דואג לרישום, אז הרב ובני הזוג עונשם עד שנתיים מאסר, זאת עבירה פלילית. אמרתי להם טוב, אז אם זה ככה שאלתי כל מיני משפטנים מה דעתם כי אני לא משפטן, אמרו לי שאני צודק. ואז בסופו של דבר מה שאמרתי להם זה תראו, תלכו להירשם ברבנות ותגידו להם: חברים, אנחנו נישאנו כדין, הנה אלה העדים, זאת הכתובה, זה הרב, כתבתי להם תצהיר, הכל היה כדת משה וישראל. עכשיו אתם חייבים לרשום אותם, כי מי שהתקדש כדין חייב להירשם, מי שלא רושם אותו זאת עבירה פלילית. אוקיי? אז עכשיו הרבנות חייבת לרשום אותם. בעצם החוק הזה זאת ירייה ברגל של הרבנות, הם חשבו שבזה הם יוצרים לעצמם מונופול, בזה הם הרסו לעצמם את המונופול. כי עכשיו בעצם כל מי שהתחתן כדין חייבים לרשום, הם הפכו לרגולטור. בדיוק, הם הפכו את עצמם לרגולטור. הם חייבים לרשום, הם לא חייבים לרשום אותם, הם חייבים לרשום אותם! לא, זה לא אותו דבר. רגע רגע רגע, אני אומר, אני אומר, אם התחתנו פה אין גירושין, לא, זה עוד פרשייה, זה עוד פרשייה אם יבואו לגירושין, בג"ץ, אני אגיע לזה, זה עוד פרשייה. אני כבר מתקרב לסוף, אני רוצה רק להשלים את התמונה. תראו, זה כמו שפקיד מס הכנסה לא יסכים לקבל ממני את המס ואז יתבעו אותי על זה שלא שילמתי מס. המדינה אומרת שחייבים לשלם מס, אז כל מי שאחראי על זה צריך לעשות את מה שהחוק אומר. זה נכון שאי אפשר להכניס אותם לשנתיים לכלא כי החוק לא אמר שמי שלא רושם, רק מי ש… בסדר, אז שנתיים כלא הם לא יקבלו, אבל הם חייבים לרשום. החוק אומר שצריך לרשום את מי שנשוי כדין. אני אומר יותר מזה, גם תקנת הציבור אומרת את זה, כי באמת אם יש מישהו נשוי אז צריך שהוא יהיה רשום, הרי זה נכון, בשביל זה בא החוק, הרי בשביל זה בא החוק. אז בעצם מה שאמרתי להם תלכו להירשם. טוב, הם הלכו להירשם אחרי הנישואים, כמובן לא הסכימו, שלחו אותם, זה היה ברור כי הרבנות לא דואגת באמת, היא דואגת לכוח שלה, לא שום דבר אחר. אז שלחו אותם לבית דין שבית דין יחליט, וזה בסדר אגב, כי באמת הפקיד הוא לא סמכות רבנית, הוא לא יכול לדעת אם הקידושין כדין או לא כדין. הוא שלח אותם לסמכות רבנית. הלכו לבית דין ובבית דין הזה, כן, הבית דין היה הרב לביא, שלושה דיינים, לא מסכימים לרשום אותם. יצא פסק דין לפני כמה זמן, לא מסכימים לרשום אותם. בפסק דין הזה כתוב כמה דברים. כתוב מעבר לשאלה של תקנת הציבור וכולי ושיקולי מדיניות, כתוב גם שהקידושין הם בספק, ספק קידושין, זאת אומרת לא בטוח שהם תקפים בכלל. עכשיו למה הם רוצים שזה יהיה המצב? כי אם הם תקפים אז סעיף 7 אומר שקידושין תקפים צריך לרשום, אז הם חייבים להראות שהקידושין לא תקפים. אלא מה? שהטיעונים כמובן לא מחזיקים מים. הטיעונים שהם כתבו למה הקידושין לא תקפים זה למשל הקידושין הם בתנאי, אין דבר כזה, אי אפשר לקדש בתנאי. למה אי אפשר לקדש בתנאי? לא יודע למה. אי אפשר לקדש בתנאי. אז אמרתי בסדר, אי אפשר לקדש בתנאי אז תנאי בטל ומעשה קיים, אז מה הבעיה? עכשיו הם מקודשים בלי תנאי, אז מה הטענה שלכם? תרשמו אותם שהם מקודשים בלי תנאי, הרי תנאי בטל ומעשה קיים. אז הם כותבים שם בפסק דין, לא אבל הם. כשהם התקדשו אז הם חשבו שהקידושין נעשים בתנאי, והאמת היא שאין פה תנאי כי התנאי בטל, אז זה מקח טעות, הקידושי טעות. אז אמרתי להם: זה טועה בדבר משנה. למה? כי אז לפי זה בכל התנאים, כן, ונגיד הקדמת הן ללא הן, או תנאי קודם למעשה, הקדמת מעשה לתנאי, אז מה הדין בגמרא? תנאי בטל ומעשה קיים. נכון? המקנה מה שכתוב בתורה. עכשיו מה מה קורה שם? גם שם הרי הזוג אמר שאני חשבתי לעשות את העסק בתנאי, אבל התנאי לא תקף כי לא התקיימו הדרישות ההלכתיות. נו, אז צריך להיות שהמעשה יתבטל. סתם טועה בדבר משנה. טיעון שלישי, הביא איזה תשובת פרי הארץ שמביא הרב עובדיה, והוא אומר שהיה חרם ירושלמי קדום על מי שמפצל את הנישואין מהגירושין, מהנישואין מהקידושין, כן, סליחה, מהקידושין. זאת אומרת שיש פיצול, שלא עושים את זה ביחד. ואנחנו עשינו בצהריים את הקידושין ובערב את הנישואין. והפרי הארץ הוא מביא, ואדמת קודש, זה שני שו"תים שכותבים שמה שגם הקידושין בטלים במצב כזה, מי שעושה את זה. אמרתי להם: טוב, תראו, קודם כל, קצת מהדברים הללו ובבית הדין זה אמרתי להם, את השאר אני כתבתי, לא אמרתי להם, כי כבר לא נפגשנו אחרי שהוציאו את הפסק דין. שיש גם חרם לא להיכנס להיכל שלמה, חרם ירושלמי קדום. הרבנות הראשית יושבת בהיכל שלמה. אוקיי? יש חרם קדום, חרם השכל'ס. מכירים חרם השכל'ס? עם פינס, יחיאל מיכל פינס הגיע לירושלים, והיה שם חרם על מי ששולח את הבן או את הבת שלו לבית ספר. אסור לפתוח בתי ספר בירושלים. זה גם חרם קדום. אמרתי: חוץ מזה, השאלה היא ממתי אתם יכולים להפקיע קידושין? אתם אחראים על הכסף פה? זאת אומרת אתם נגיד בנק ישראל? הרי בשביל יכולת להפקיע קידושין אתה צריך להפקיע לי את הכסף. לבית דין אין סמכות להפקיע כסף לאזרח. בית דין רבני בטח, אפילו לבית משפט לא, זה ממשלה אולי במקרים מסוימים. אז אין לכם את הסמכות לעשות את זה אפילו אם זה נכון. ד', בשו"ת עצמו פרי הארץ ואדמת קודש שהם עצמם ציטטו אותו, הוא אומר: אצלנו מנהג שלא מקדשים, לא מפרידים את הקידושין עם הנישואין, ולכן מי שרוצה לעשות את זה נוסע לשמעון הצדיק, עושה שם את הקידושין וחוזר לירושלים עושה את הנישואין. שמעון הצדיק זה שכונה של ירושלים, זה לא רחוק, נכון? ואנחנו נסענו לעין צורים לעשות את הקידושין. נו, אז מה הבעיה? אז אפילו לפי השו"תים שלכם, שזה מופרך בין כה וכה, אפילו לפי השו"תים שלכם אין כלום. אז מה הבעיה? וחוץ מזה שההפרדה הזאת היא כמה שעות. מה זה? עסוקים באותו עניין. ואם אני אעשה את הקידושין והנישואין באותו אולם אבל אני אחכה שעה, אז גם הקידושין בטלים? עד כמה, כמה זמן זה הפרדה? הרי אנחנו עשינו טקס בצהריים, עסוקים באותו עניין, נסעו לירושלים עשו את הנישואין. אז מה? איזה הפרדה? זה פשוט טיעונים… למה אני אומר את זה? צריך לדון בטיעונים האלה לגופם, אני רק מראה לכם… אני כתבתי שם, מה שקורה פה זה בעצם שראובן תובע את שמעון לדין ומתיישב להיות הדיין. הוא הדיין. כי מה שקורה, הרי הבית דין הוא בית דין של הרבנות. עכשיו הם פועלים שם כסנגורים ולא כדיינים, או כקטגורים בעצם. הם מייצגים את הרבנות. עכשיו אין לי טענה על זה, כי בסדר, זה הבית דין המוסמך, מה לעשות? מי ידון בזה? הבית דין של הרבנות. אני מקבל את זה, מה לעשות? זה אבסורדי אבל אני מקבל את זה. אבל כשאני רואה שהנימוקים נכתבים ברמה הזאת, זה אומר שכן יש פה בעיה. זאת אומרת, אם היית שומר על האינטגריטי שלך ונשאר דיין ודן בדברים לגופם, ניחא, למרות שיש פה איזה שהיא נגיעה בדבר, בסדר, אין מה לעשות. אבל כשהטיעונים כתובים כמו טיעונים של קטגור ולא של דיין, אז מה? איזה מין דבר זה? עכשיו כל העסק הזה הוא בסך הכל מאבק כוח, כי הכל מתחיל משיקולי מדיניות. הם אחרי זה אמרו לי, הם אמרו לזוג: האם הרב מוכן להתחייב שהוא לא יעשה את זה שוב? אז אנחנו מוכנים לרשום אותכם. כך הם אמרו. זה התקנה אגב של מנהל הרבנות הראשית, יעקובי. כן. האם הרב מוכן להתחייב שלא יעשה את זה שוב? אז אנחנו נרשום אותכם. שאלתי אותם: תגידו, לאיפה הלכו החרמות וההפקעות? איך אתם מוכנים לרשום אותם? אז מה אם אני לא אעשה את זה שוב, הקידושין לא תקפים, לא? שכחתם? אז אתם מבינים את רמת האבסורד. זאת אומרת, מה שקורה פה זה בסך הכל ניסיון לשמר את הכוח, שום דבר חוץ מזה. אין פה באמת דאגה למה שקורה, כי מבחינת מה שקורה, וזה אמרתי להם גם כן בסוף, כתבתי, זאת אומרת לא אמרתי, בסך הכל הרי מאות אם לא יותר אנשים מתחתנים באופן פרטי ולא נרשמים. מה אנחנו עשינו? אני מה שאני ניסיתי לעשות זה לקחת את החבר'ה האלה שהיו מתחתנים באופן פרטי ולא נרשמים ולדאוג לזה שילכו להירשם כמו שהחוק אומר וכמו שההיגיון אומר. אז מה אתם תובעים אותי? ומה עם כל אלה שמחתנים באופן פרטי וזה מופיע בטלוויזיה עם השמות? כל אחד מוצא אותם, זה לא בעיה. אני התראיינתי יחד עם שני רבנים כאלה בכתבה בערוץ 2, בחדשות ערוץ 2, מזוהים בשמות שלהם הם אומרים. יש אנשים, תומר פרסיקו, שהוא לא רב, כן? מי שמכיר אותו, יש לו בלוג מעניין, כן. אז הוא מחתן זוגות אורח ושולחן, הוא מצלצל למשטרה כל פעם. הוא מצלצל למשטרה כל פעם אומר חבר'ה אני הולך עכשיו לחתן בואו לעצור אותי. בסדר, השמות ידועים. עכשיו את מי, על מי באים בטענות? על אותו אחד שלא רק שעשה את זה, אלא מנע בעצם לעשות את זה, אלא לקח אותם להירשם. שזה בדיוק מה שצריך לעשות, הרי הזוגות נשואים. יש לך מאות זוגות שלא רשומים. אז אני אומר להם תירשמו. אתם תבדקו, אתם הרבנות, זה בסדר גמור. תבדקו שהקידושין היו כדין. אל תרשמו אם זה לא היה כדין. אבל אם זה היה כדין, אתם צריכים לרשום, לא? מה צריך לעשות חוץ מזה? המצב הוא כל כך אבסורדי, ובסוף מגיע הטיעון הזה של כהן וגרושה. הבג"ץ קבע שכהן וגרושה שנישאו כדין באופן פרטי, כי הרבנות לא מחתנת אותם, ואתם יודעים שלכהן וגרושה זה איסור לאו, אז הקידושין תופסים בחייבי לאוין. זה לא כמו עריות. אז הבג"ץ קבע שאת הכהן וגרושה צריך לרשום. בסדר. הוא מאלץ את הרבנות, משרד הפנים, לא יודע בדיוק איך זה נעשה פרוצדורלית, אבל הם נרשמים כזוג נשוי לכל דבר ועניין. נשוי הלכתית גם, כי זה נכון, הם באמת נשואים הלכתית. למה? הרי הרבנות לא מאשרת את זה, זה קידושין פרטיים, כי אין להם אפשרות להתחתן דרך הרבנות. כי כהן וגרושה, הרבנות, זה עוד פעם חלק מהעקיפה של מנסים לכפות ואז המערכת מוצאת דרכי עקיפין. אז אם ככה, אז אני כותב שמה, אז מה הבעיה? הזוג הזה רוצה להתחתן בתנאי. הרבנות לא מאפשרת, נכון? זה כמו כהן וגרושה. זאת אומרת, הרבנות לא מאפשרת והם התחתנו באופן פרטי בתנאי. אז עכשיו אתה חייב לרשום אותם בדיוק כמו כהן וגרושה. הם נשואים כדין, הרבנות לא מאפשרת להתחתן, נו אז עכשיו חייבים לרשום אותם עוד לפני התיקון לחוק. לא רק בגלל התיקון לחוק שאומר שכל מי שנישא כדין יירשם, אלא גם לפי התקדים שעוד לפני התיקון לחוק הזה, כמו כהן וגרושה. הרי הם לפי מצפונם רוצים להתחתן בתנאי. הרבנות לא מאפשרת את זה, למרות שבוודאי שהקידושין תקפים. אף אחד לא מערער על זה שהקידושין תקפים, כמו כהן וגרושה. יותר מזה, זה אפילו לא כהן וגרושה, כי פה אין איסור. אף אחד לא אומר שיש איסור. איזה איסור יש להתנות תנאי? גמרא מלאה בתנאי התנאים, אין בזה שום איסור. אלא מה? אולי מדיניות, שזה לא ראוי. בסדר, על זה אפשר להתווכח. אבל אין בזה איסור, נו אז זה הרבה יותר טוב מכהן וגרושה. אז אם כהן וגרושה צריך לרשום כזוג נשוי, אז זה בוודאי צריך לרשום כזוג נשוי. בשורה התחתונה, אני צריך לסיים, בשורה התחתונה אני מניח שעכשיו מגישים ערעור לבית הדין העליון של הרבנות, שהוא כמובן יידחה. ואז ילכו לבג"ץ, לדעתי סיכוי סביר שזה גם יידחה שם, כי בג"ץ לא אוהב להתערב בשיקול דעת הלכתי במירכאות. אני אצטרך לשכנע אותם שזה לא היה שיקול דעת הלכתי, זה היה שטויות. אבל בשביל זה אתה צריך להיכנס, זאת אומרת להגיד להם, לראות שזה לא מחזיק מים, לא הביעו דעה. אם יש מחלוקת, אז בסדר, הרבנות פוסקת כמו הדעה הזאת ולא כמו הדעה הזאת. זה הגוף המוסמך, הוא יכול לפסוק. אתה לא יכול להמציא. זאת אומרת, אי אפשר לכתוב נימוקים לא נכונים בתור פסק דין. עכשיו אתה בונה על זה שהבג"ץ לא יתערב כי זה נימוקים הלכתיים, אתה הגוף המוסמך, בית הדין, בית המשפט לא יכול להתערב. אם יש שם שופט דתי אולי יש יותר סיכויים, כי הוא יודע לקרוא את זה, מינץ או מישהו שהוא בר הכי, אז הוא יכול לקרוא והוא יבין שזה שטויות. מה? סולברג, אני לא יודע. אני לא מכיר יותר פשוט, לא מכיר את סולברג. אז אני אומר שיכול להיות, וגם אם בג"ץ יתערב ויכריח אותם לרשום, יום אחרי זה ישתנה החוק, ככה שזה בסדר, אל דאגה, לא ישתנה שום דבר. שבת שלום.