קול הנבואה שיעור 6

[הרב מיכאל אברהם] יש בזה לימוד היום ובפנים רבים לימוד מנוון כשזה נראה בדרך כלל בגלל שלשאלה להלכה למעשה אנחנו פוסקים משנה ברורה ולא בסדר בכלל אותם ספרים שאנחנו לומדים. יש לומדנים ויש פוסקים. הלומדנים הם עושים את כל החילוקים והחידושים והפוסקים זה אלה שיש להם בעל פה את המשנה ברורה ובית יוסף. בשביל מה אנחנו צריכים בית יוסף? ואז יוסף שבעצם לומד את העולם מה שאתה עושה אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה וזה לא עולה כסף. וכשאתה רוצה לדעת מה לעשות אתה מסתכל משנה ברורה. זה לימוד מנוון משום שבעצם לימוד צריך להיות על מנת לעשות כדי לשפר את הלימוד, לא שהמעשה הוא המטרה או לא בהכרח כדי שהמעשה יהיה המטרה, אלא כשאתה לומד על מנת לעשות הלימוד הוא אחר, שאתה מרגיש שאתה אחראי למה שאתה אומר ואתה תצטרך גם לעשות את זה בסופו של דבר אז גם מה שאתה אומר נראה אחרת. זה צד אחד של המשוואה וצד שני של המשוואה זה המעשה שקודם ללימוד. כאן זה הלימוד שבא אחריו מעשה, אבל גם המעשה שקודם ללימוד זה דבר אחר. כמובן שדבר אחר לגמרי זה לפעול בצורה רציונלית. האפשרות היחידה לפעול בצורה רציונלית זו בעצם אני חושב האפשרות היחידה שאני מכיר לפחות זו האפשרות ההלכתית, האפשרות היהודית הלכתית. כיוון ששם בחלק ניכר מאוד לפחות מהמעשים שאתה עושה יש לפני זה חשבון שכלי. אתה אמור לעשות איזשהו חשבון בסופו של דבר להגיע למסקנה מה השכל אומר שצריך לעשות ואת זה לבצע. זאת אומרת לא לנתק איכשהו את הסוגיות שבהם אתה עליהם אתה חושב מהדברים שאותם אתה עושה,

[Speaker B] אלא רציונלי, אנליטי, כהנחות יסוד המעשים.

[הרב מיכאל אברהם] יש כמה, ברגע שאתה

[Speaker B] מקבל מערכת רציונלית זה משהו אחר לגמרי.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא יכול להיות שהזדהות זה רציונליות. רציונליות זה תהליך דוגמטי. הנחות יסוד זה לא רציונליות באיזשהו מובן. כל הנחת יסוד היא לא תלויה בתבונה.

[Speaker B] כל המהות לא רציונלית. לא רציונלית כאדם שהוא לא יהודי.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מדבר כרגע על ההזדהות עם הנחות היסוד, אני מדבר כרגע על זה שאני פועל לפי עקרונות והשכל מתווה את האופן שבו אני פועל. וזאת נקראת פעילות רציונלית בלי קשר לשאלה אם אתה מסכים עם הנחות היסוד שלי או לא. אופן זה מה שנקרא פעילות רציונלית כשהשכל שלי מתווה את האופן שבו אני פועל.

[Speaker C] וזאת רק שאלה של כמה מרחק אנליטי יש בין הנחות היסוד לבין התוצאות במעשה. אם יהיה לי כתוב ספר חוקים שבו יהיה כתוב הנחות יסוד שציצית מניחים בצורה כזאת וכזאת ומקבלים בצורה כזאת וכזאת, אז אין פה כלום. למה?

[הרב מיכאל אברהם] זה גם דרך אגב

[Speaker C] הנחת יסוד היא שצריך להניח ציצית.

[הרב מיכאל אברהם] נכון מאוד. וזה בדיוק הנקודה שאני מדבר עליה. קודם כל אפילו במישור האנליטי אני חושב שזה גם עצמו דבר לא טריוויאלי, כי אנליטית המסקנה היא אנליטית מההנחה. אבל המעשה הוא לא אנליטי מהמסקנה. זה דבר אחר לגמרי. ואני מדבר דווקא על הצד השני. אני לא מדבר על לגזור את המסקנה המעשית מתוך ההנחה שנמצאת בתורה, בשולחן ערוך, בגמרא, מה שלא יהיה. זה אפילו נניח שזו פעולה אנליטית. אני מדבר על הרובד הבא. אחרי שהגעתי למסקנה שכך צריך לעשות באיזה אופן שלא הגעתי, עכשיו גם אני עושה את זה. עכשיו זה שהגעתי למסקנה כמו שאומרים תמיד מתמטיקאי ומשולש, כן? זה שהגעתי לאיזושהי מסקנה מי אומר שאני עושה אותה? זאת אומרת אופי של פעילות כזאת זה אופי של פעילות רציונלית בלי קשר אם אתה מסכים להנחות. עכשיו מעבר לזה אני אומר שגם האופן הוא לא אנליטי, זה לא נכון. זאת אומרת מי שיראה לי דבר אחד שיוצא אנליטית מתוך השולחן ערוך אם הוא לא כתוב בו במפורש, אני לא מצליח להבין איך לעשות את זה בכלל. המעבר מטקסט כתוב מקובל לחיים זורמים זה דבר אחר לגמרי. כל הרוח שאתה מתלבט איך לנהוג בו הוא דבר שמורכב ודורש שיקול דעת. זה לא צירוף אנליטי של שני סימנים או שלושה בשולחן ערוך, ערבב היטב והמחשב מוציא לך את המסקנה. כן, בסדר, אבל השאלה היא שיקול דעת. בסדר, אתה עושה שיקול דעת, אתה מכריע מה אתה צריך לעשות על פי ההבנה שלך ואתה גם עושה את זה.

[Speaker C] אתה מכריע את זה באופן כזה שזה הפוך, זה לא טוב לנו. אלא אנחנו רוצים להראות שגדול מעשה שקודם לתלמוד והתלמוד הזה הוא לא רק סדר.

[Speaker D] אני יודע שצריך לעשות ככה ולכן אני עושה,

[הרב מיכאל אברהם] זה לא תלמוד.

[Speaker D] זה לא דורש תלמוד. ואז מישהו אומר לי טוב תשמע, אמרו לנו שאנחנו צריכים לשים תפילין בצורה כזאת וכזאת וכזאת וכזאת, הנה אני אשים את התפילין

[Speaker C] כזאת וכזאת ובצורה כזאת וכזאת, הנה מעשה שקדם לתלמוד ויהיה מעשה סתם למרות שלפי הרב זה המעשה. טוב, לא בגלל שאמרו לי. נכון שמעל הכל רובצת האמירה שאתה מחויב לזה. והקבלה של אותה אמירה, האמירה היא גם כלום.

[הרב מיכאל אברהם] גם זה שאני מחויב לא יותר אנליטי מזה שאמרו לי שאני מחויב, נכון? זו החלטה שלי שאני מחויב, אני יכול גם להחליט שאני לא מחויב. גם הקדוש ברוך הוא אמר, אני יכול להחליט שאני לא עושה את זה. זה רצון חופשי, נכון. וההחלטה שלי זה גם כמובן חשובה, אבל מעבר לזה, שיקול הדעת עצמו. אתה כל האישיות שלך, כל השכל שלך, כל כולך שקוע בתוך סוגיה מסוימת. זה כל מה שאני מציג כרגע, תמונה קצת תיאורטית מבחינתנו, וכדאי לקחת את זה לתשומת לב, עד כמה שאפשר להפוך את זה ללא תיאורטי. אבל זה בעצם מה שאמור להיות. אנחנו חווים את זה במידה כזו או אחרת, כל אחד לפי גישתו ומעמדו. אבל בסופו של דבר יש פה ממש תמונה לדעתי מופלאה. זאת אומרת, אני לא מכיר מציאות אחרת שבה בן אדם עושה שיקול דעת שכלי על כל דבר לפי הנחות יסוד, עושה שיקול דעת מה נכון ומה לא נכון. שיקול דעת לפעמים מאוד מפורט עם מהלכים, עם נפקא מינא, עם כל מיני דברים כאלה, ובסופו של דבר מגיע למסקנה וזה מה שהוא עושה במקרה הספציפי שבו הוא מתלבט. בדרך כלל תחשבו רגע על צורת התלבטות שרווחת היום בכלל בעולם הרחב. איך מתלבטים על משהו? מה שנראה לי או לא נראה לי. זאת אומרת, ככה נראה לי שזה נכון ואני עושה ככה, נראה לי שזה לא נכון ואני עושה ככה. מעט פעמים מקרים כמובן שיש לגביהם שיקול דעת קצת יותר מפורט ומעמיק, אבל מקרים מאוד נדירים. זאת אומרת, בן אדם לא חי באופן כזה.

[Speaker C] אז אם אני חושב ללכת לים, אני אלך לים. אני אעשה שיקול דעת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, עכשיו זה בדיוק ה… זה נכון שתמונה פה בעצם… אנחנו גם במחלוקת על אופן האמירה: אני חושב משהו או אני מאמין במשהו. על זה כבר אנחנו מדברים בשיעורי הערב. אני חש או סתם מרגיש את זה או מושפע מזה או משהו כזה, זה לא באמת שיקול אמיתי לאורך כל האורך, זה שיקול באורך אחד או שיקול באורך עשר. אבל מעבר לזה אפילו, גם זה משהו שבן אדם השכל שלו עוסק, שכל ההתלבטות כשלעצמה חשובה, אבל שהשכל שלי עוסק במה שאני אמור לעשות עוד מעט, זה דבר מאוד…

[Speaker C] זה לא הולך לים? אדם הולך לים, עוסק ברשות היחיד, עוסק ברשות הרבים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, במובן הזה זה אותו דבר. עכשיו לא אמרתי שזה כל היתרון, אני רוצה להבהיר, לא אמרתי שזה כל היתרון של עבודת השם. גם לעבודה עצמה יש משמעות. אני רק מונה כאן איזשהו תוכן, ערך מוסף שיש לצורת החיים הזאת לעומת צורות חיים רווחות אחרות. אז אני אומר, פה יש ערך מוסף שבמקרה אם מישהו שוקל באותה מידה אם ללכת לים ובסופו של דבר הולך, אחרי זה יש לו גם את הערך המוסף הזה. נכון, זה לא מה שמתגלה בזה, אבל כן, בזה ישנו.

[Speaker C] כמו שאמרנו קודם, שזה הדבר הנכון לעשות בגלל שהמחשבה הזאת מושכת למעלה.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע, אני לא מכיר אנשים, בטח לא כקבוצה,

[Speaker C] וזה פה המעלה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker C] כמו אברהם אבינו. אברהם אבינו ידע לעשות מה שנכון, אברהם אבינו הלך למקום שהיה חפץ בו, רצה ללכת

[הרב מיכאל אברהם] לשם, שכל

[Speaker C] מעשה שאנחנו עושים זה אחרי שיש לנו איזושהי מטרה.

[Speaker D] כן, ובכל דבר, הכל

[Speaker C] מתוך מטרה ובכל דבר ובכל פעולה שאנחנו עושים

[Speaker D] אנחנו

[Speaker C] צריכים לחשוב עליה שהיא באמת מתוך מטרה. לא, וזה בסדר, ומה זה מתוך מטרה?

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, השאלה היא כמה אתה…

[Speaker C] אני לא

[הרב מיכאל אברהם] מכיר, תחקור אפילו את עצמך, עזוב, בוא לא נדבר על אברהם אבינו, בוא נדבר על עצמנו. אנחנו בעצמנו בנויים הרי משני הטיפוסים ביחד, אולי אפילו הרבה יותר מהטיפוס השני מאשר מהראשון, נכון? אז זה בדיוק הפן החילוני שלך, כמו שאני בוחן את שלי כבן אדם ככל בני האדם, ותראה שזה לא נכון. זה הבדל באיכות, זה לא הבדל בכמות. אתה לא עוסק שכלית במה שאתה חושב, אפילו כשאתה טוען משהו בסוגיות טרנס-אטלנטיות שאנשים כבר רגילים לחשוב ולדון עליהן, הם כבר מצוידים באיזה שיקול ורבע בדרך כלל. אבל בסוגיות יומיומיות, אני מדבר על מה לעשות כל הזמן, איפה, כמה שיקולים כאלה יש לך ביום? יש לך שני שיקולים כאלה בשנה. יש כאלה שכל השנה עושים רק את זה, אם כן להזיז את השטיח או לא להזיז את השטיח, אם כן זה או לא זה. אבל חיים שכל כולם נקבעים על סמך הכרעות שיקול דעת שכלי ובסופו של דבר זה מה שגורם לי לעשות, זה דבר לא יודע, בעיניי דבר עצום. טוב, מנסה להביא תרופות, אני לא מנסה… לא שמתקבל בעניינים האלה, לא יודע. טוב. בכל אופן אז נמשיך הלאה. אז אלה בעצם היו שתי הפנים שדיברנו עליהם, שהתלמוד שמביא לידי מעשה הוא יותר גדול הן מתלמוד והן ממעשה.

[Speaker C] זאת אומרת בעצם שאחרי הכל התלמוד הזה יש לו את הגוון

[הרב מיכאל אברהם] האישי של כל אחד ואחד? זה כבר אני אומר נטייתי האישית, אמרתי את זה גם בפעם הקודמת.

[Speaker C] יש את הסובייקטיבי ויש את האובייקטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע, אני יודע שיש גישות אחרות, ואני אני מאמין בזה מאוד. זה נכון לכולם? כן, כן. לא מתכוון שאני אוהב את זה ולכן טוב לי כך ואתה אוהב אחרת וטוב לך אחרת. לא, אני חושב שזו גישה נכונה. המטרה של האדם זה לעסוק במושכלות. והבן אדם לא, אין לו גישה ל…

[Speaker E] וזה דברים אבל בסופו של דבר המעשה פה, המעשה המעשי הוא הוא

[הרב מיכאל אברהם] הכלי כדי להוריד את עולם המחשבה לעולם העשייה.

[Speaker E] בסופו של דבר עולם המחשבה

[הרב מיכאל אברהם] הוא העליון, והמעשה הוא גיבוש של כל עולם העשייה הוא גיבוש של העולמות הגבוהים, הוא גיבוש של עולם המחשבה. כשאתה נוטל את הצורה ואתה יוצר אותו ואתה סוגר אותו בתוך חומר את עולם המחשבה המופשט הזה, מה שיוצא זה המצוות. זה קצת קשור למה שדיברנו פעם על משה רבנו, כן? המפורסם המדרש שמשה רבנו מתווכח עם מלאכי השרת, כן? שהם אומרים למה אתה נותן לו את התורה וכולי. מה המלאכים רוצים מהתורה? משה אומר להם: כתוב שם לא תרצח, לא תגנוב וכולי. דברים כאלה, מה הם לא ידעו את זה? הם טיפשים? מה הם למדו תורה עד אותו רגע? משה לכאורה נתן להם תשובה ניצחת.

[Speaker D] למה? אצלכם יש רצח?

[הרב מיכאל אברהם] אצלכם יש גניבה? אצלכם יש זה? מה אתם צריכים את כל העסק הזה? תשובה נפלאה. עכשיו השאלה היא, רגע, אבל המלאכים…

[Speaker D] מובן ששמענו

[הרב מיכאל אברהם] את התשובה של משה רבנו, אבל השאלה מה הם חשבו? ברור, זה רק תרגום של התורה לעולם המעשה. לא תרצח ולא תגנוב זה לא התורה, זה התרגום המעשי של התורה. התורה עצמה, החומר של התורה, זה העולם הרעיוני שמאחוריה, התבנית אולי כפי שקראנו לזה פעם קודמת. ובתבנית הזאת גם מלאכים יכולים לעסוק בה, אפילו רק בה יכולים לעסוק. פה אין להם שוורים שנוגחים חמורים ולא שום דבר מזה אין להם, אבל זה לא משנה.

[Speaker C] התורה אצלם לא הייתה כתובה כך.

[הרב מיכאל אברהם] על מה שכתוב שקודם התורה ניתנה אותיות, ואחר כך סידרו את האותיות למילים ולמשפטים וכולי. מה זאת אומרת התורה ניתנה אותיות? מה אנחנו באיזה פאזל? איזה הגרלות היה שמה? הכוונה זה איזה מטאפורה כפי שאני מבין לפחות, כדי לתאר שהתורה זה לא תכנים ספציפיים כמו שאנחנו מסתכלים בה. התורה של התורה החומר של התורה זה משהו רוחני שהוא יכול ללבוש תכנים אחרים לגמרי בתלות במי מסתכל בו. אם המלאכים יסתכלו בו אז שמה יהיה כתוב ציוויים אחרים לגמרי. ציוויים או אפילו אולי לא בתור ציוויים אלא אסתכל באורייתא וברא עלמא, כפי שהרמב"ן אומר. כן, בדיוק.

[Speaker D] זה לא לא תרצח.

[הרב מיכאל אברהם] לא תרצח יצא מהדבר הזה שבו הוא יסתכל.

[Speaker D] ודרך אגב זה בדיוק מה שזה אומר שהפרויקט בעולם הזה זה עולם העשייה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, העולם הזה, ולכן פה תלוי איך מסתכלים על זה. ברור עולם הזה נכון אמרתי שבסופו של דבר מטרת העולם הזה זה המעשה. המעשה האידיאלי שנובע…

[Speaker D] אבל בדיוק, אבל איזה מעשה?

[הרב מיכאל אברהם] מעשה שבעקבות תלמוד. כן, אבל האידיאל זה לא איזה מעשה, תלוי איך אתה מסתכל. זה נכון שבסופו של דבר המטרה לשמה העולם נברא זה כדי שהרעיונות לא יישארו בעולמות מופשטים אלא גם יתגשמו.

[Speaker D] תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש, חיים מעשיים.

[הרב מיכאל אברהם] זה המטרה של עולם העשייה. אבל עכשיו השאלה מה המטרה שלי כשאני בעולם העשייה? זו שאלה אחרת. מה המטרה שלי שבשמה נוצר עולם העשייה, עד כמה שמותר לדבר על הדבר הזה?

[Speaker D] להוריד את האידיאלים.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, להגשים את הדברים בחומר, להטביע את הצורה הנבדלת הזאת על חומר. שתלבוש צורה כפי שאנחנו מבינים. זה המעשה, נכון. וזה המטרה של המאציל או של אותו אחד שעשה את עולם העשייה. אבל עכשיו השאלה היא איך אני צריך להתנהג בתוך עולם העשייה הזה? מה המטרה שלי בעולם העשייה הזה? זה שאלה אחרת כבר. כיוון שזה שהעולם הזה בנוי בצורה כזאת זאת עובדה. עכשיו השאלה היא מה אני צריך לעשות בעולם הזה כדי שהוא יוכל לממש את מטרתו? אני צריך לשאוף להתחבר למעלה. זה שתי שאלות שונות. לכן אני אומר שזה תלוי מאיפה מסתכלים. זה שאומר שמישהו אומר שהמטרה של הכל זה העשייה הוא לא בהכרח אומר משהו אחר ממה שאני אומר. זה תלוי מאיזה סוג אתה מסתכל. המטרה למה העסק הזה נוצר זה ברור, כדי שזה יוכל להתבטא במעשי. אבל המטרה שלי עכשיו כפרט שחי בעולם, איך אני צריך לנהוג, מה מבחינתי אמור להיות המטרה, אל מה אני צריך לשאוף? אני צריך לשאוף לעשות את המעשים לאור תלמוד. זאת אומרת בעצם לנסות לחבר את הדבר התחתון שהוא. הוא התכוון להוריד ואני אמור להעלות, כמובן שהוא התכוון להוריד כדי שיהיה מי שיעלה.

[Speaker D] אבל אנחנו צריכים לעשות, כלומר המעשה הוא הנתון הכי, הדבר הבסיסי שאותו אם אין לך כלום עדיף שיהיה רק את זה, זה המעשה. כן, המעשה הנכון, המעשה הרצוי, זה הבסיס. עדיף, ראוי גם, שיבוא התלמוד. אמרת מה הדרגה הכי גבוהה בעולם הזה? זה מעשה אידיאלי. עם הארץ הוא לא מבין אבל עדיף שיעשה, ההלכה זה השורה האחרונה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת השורה האחרונה?

[Speaker D] זה מה שאדם, מה שהוא צריך לעשות, זה הלכה.

[הרב מיכאל אברהם] אם הוא יכול גם להבין, אדרבא, צריך להבין ולעשות, צריך הכל. נכון, מסכים. אם הוא לא יכול, אז מה אתה רוצה?

[Speaker D] שיעשה, זה גם משהו.

[הרב מיכאל אברהם] מה עדיף? רק להבין או רק לעשות את המעשה? רק יבין או רק יעשה את המעשה? הוא לא יכול רק להבין בלי לעשות את המעשה, כי ההבנה זה בדיוק הנקודה. ההבנה נעשית רק על ידי לימוד שמביא לידי מעשה. זה בדיוק הנקודה. אז הוא לא יכול להבין בלי לעשות את המעשה, יכול לעשות בלי להבין. זה חידוש מופלג, אבל זה חידוש קיים כנראה, שאפשר לעשות בלי להבין. אבל זה לא נכון שזאת המטרה. עם זה אני לא מסכים, עם זה אני פשוט לא מסכים. זאת לא המטרה, המטרה היא לא להזיז ידיים כמו רובוטים, זאת לא המטרה.

[Speaker D] וודאי שזה רמת קיום הכי נמוכה שאפשר, וגם בגלל זה זאת לא המטרה.

[הרב מיכאל אברהם] זה נכון שגם את זה טוב שתעשה מאשר שלא תעשה כלום. נכון, מסכים. עדיף שתבין, נכון. לא רק עדיף שתבין, אתה חייב להבין, נכון.

[Speaker D] אם אתה יכול אתה חייב להבין.

[הרב מיכאל אברהם] אבל המטרה זה לעשות.

[Speaker C] נכון, מסכים.

[הרב מיכאל אברהם] גם יש עצה כזאת שמישהו חלש באיזה שהיא מצווה, אז העצה הועלתה על ידי בעלי המוסר זה ללמוד את הסוגיה. כן, העצה הזאת. לא יודע אם היא עובדת לכולם, אצלי לפחות. אמרת מה? מישהו חלש באיזשהי מצווה, מרגיש שהוא לא מצליח, נכשל שם או שסתם זה לא מדבר אליו העסק הזה, מה הולך פה? יושב ללמוד את הסוגיה בעיון. זה מחבר מופלא לדעתי, באמת, זה דבר, רעיון עצום. וזה בדיוק זה, זאת אומרת העניין הוא הקישור, העניין הוא לא רק התלמוד ולא רק המעשה, אלא זה שהמעשה יוצא מתוך לימוד. זה דבר מאוד ייחודי. אני חושב שאתם לא יודע, אני לא רואה את העיניים שלכם נפתחות, אני קצת מופתע. זה דבר עצום, אתם צריכים להבין את זה, זה ממש תופעה שכמעט לא קיימת במקומות אחרים.

[Speaker D] לפחות לא באינטנסיביות כזאת.

[הרב מיכאל אברהם] הנקודה היא פשוטה,

[Speaker D] מה שמתן דיבר לפני כן, זה כן מהותי פה. כלומר, זה מה שנגזר ממערכת העקרונות הזאת, זה אני ניתחתי ופסקתי כך וכך, זה מה שעל פי זה אני חי, לפי מה שנגזר ממערכת העקרונות הזאת. כלומר זה לא מה שאמרו לי מה לעשות, לא, אני בעצמי הייתי עושה משהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז פה השאלה עד כמה אני מצליח ליצור הזדהות שלי עם העקרונות האלו, זאת הנקודה המרכזית. בסדר גמור, אבל לפחות האפשרות לחיות באופן כזה היא קיימת רק במקום שבו יש סוג כזה של עקרונות. ואם אני מצליח להרגיש הזדהות או לא, זה נכון,

[Speaker D] אבל האידיאל זה הדבר הכי מדהים.

[הרב מיכאל אברהם] לכולם יש, לא, אני חושב שכולם פה גם מרגישים קצת, יש פה איזה, תסתכלו על חצי הכוס המלאה, לא רק על חצי הכוס הריקה. תהיו אופטימיים קצת. יש גם דברים שאנחנו כן מרגישים, לא? אני לא יודע, אצלי לפחות, אני גם כן נראה כזה אולי קר, אבל יש דברים שאני מרגיש שאני כן מזדהה איתם. אני לא יודע איך לתאר את זה. אנחנו נורא מאוכזבים מזה שאנחנו לא מצליחים לעכל את הכל בבת אחת, אבל אם היינו מצליחים לעכל את הכל בבת אחת מה היה לנו לעשות פה? המטרה היא לנסות ולהזדהות עם הדבר הזה ולהיכנס למצב של תלמוד שמביא לידי מעשה. בדיוק זה כל האתגר, זה כל העניין. להיות במצב לא של מעשה ולא של תלמוד. יש פה אמירה עצומה, רבותיי, צריך להעריך את זה, זאת אמירה עצומה. זה סוד גדול, אני לא יודע, דיברנו פעם על נפילת האסימונים, איתי. תנסו להבין את האמירה הזאת, לא רק הבנתי כי זה תלמוד שמביא לידי מעשה, נו זה ברור. לא, תנסו לחוות את זה, להבין מה זה אומר, זה דבר עצום. זה, אני לא יודע כבר איך

[Speaker C] להסביר את זה יותר טוב. עכשיו

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו ממשיכים במלאכת הספירה, מלאכת סופר כפי שמה שנדרש, צריך לפחות שתי ספירות. עד עכשיו ספרנו את הפילוסופיה עם המקרא ואת המעשה עם המחשבה, עם התלמוד. ועכשיו אנחנו מדברים על הפילוסופיה עם התלמוד, וסעיף ח', בסעיף ח' רק נתקדם ישר הלאה, זה הפילוסופיה עם המעשה. טוב, כמעט את כל הקומבינציות, לא בדקתי אם כל הקומבינציות מופיעות, אבל ברור שהמטרה. העיון והמעשה זה אנחנו נתעסק בזה עוד מעט, אבל המטרה פה בכל הסעיפים הרצופים האלה זה לנסות ולהראות לדעתי בדיוק את הרעיון הזה שתלמוד שמביא לידי מעשה. זאת אומרת שאין פה אוסף של ענפים שבכל אחד מהם אנחנו אמורים לעשות אותו כמו שצריך וגם מדי פעם עושים קשר ביניהם. כל מה שיש פה זה הקשר בין הענפים, לא הענפים עצמם. הענפים עצמם כל אחד לחוד יכול להיות קיים בצורה זו או אחרת בכל מקום, אבל הקשר שבין הענפים הוא הנקודה המרכזית בכל הסעיפים האלה. זאת אומרת לא התלמוד ולא המעשה ולא הפילוסופיה ולא המקרא, אלא הפילוסופיה שבאה לידי ביטוי במקרא והתלמוד שמביא לידי מעשה ואיחוד המוסר עם ההיגיון, וכל החיבורים זה הנקודה המרכזית. בדרך כלל חיבורים זה מכשירים. הדברים, העצמים, זה מה שקיים, וחיבורים זה יחסים בין מה שקיים. פה היחסים הם עצמם הדברים המרכזיים, הם עצמם הדברים שהם ייחודיים, שהם אלה שמאפיינים. אני חושב שזה כל הדגש שלו בסעיפים האלה. רצית לשאול משהו? רציתי לשאול שאלה.

[Speaker D] בפסקה שתיים, המהר"ל מדבר כל הזמן שכלל גדול הוא תלמוד מביא לידי מעשה ואז הוא מדגיש שחכם הוא שמעשיו מרובים מחכמתו, הכל לפי רוב המעשה וגם מעשה רב. מה הוא בא להביע בחצי משפט השני?

[הרב מיכאל אברהם] חכם

[Speaker D] הוא מי שמעשיו מרובים מחכמתו,

[הרב מיכאל אברהם] המעשים מרובים, מה היחס הזה? זה אני לא יודע.

[Speaker D] הכל לפי רוב

[הרב מיכאל אברהם] המעשה. איך הוא נקרא, זה שמעשיו מרובים מחכמתו? בשם מי?

[Speaker C] לא נקרא צדיק, הוא נקרא חכם.

[הרב מיכאל אברהם] למה? כי הוא חכם.

[Speaker C] מעשיו מרובים מחכמתו.

[הרב מיכאל אברהם] צריך להגיד זה שמעשיו מרובים מחכמתו עדיף על זה שחכמתו מרובה ממעשיו. אבל למה הוא זה שנקרא חכם, לא הוא זה שנקרא עדיף?

[Speaker C] כי מעשיו מרובים מחכמתו.

[הרב מיכאל אברהם] כי המעשה הוא חלק מהחכמה. בלי קשר כרגע למשקל מה יותר ממה, אני לא יודע בדיוק למה דווקא המעשים צריכים להיות מרובים. אבל המעשים הם חלק מהאפיון של החכם, לא של הצדיק ולא של העדיף ולא של עובד השם, של החכם. כי זה אופי של החכמה, כשהחכמה מביאה למעשה אז החכמה היא אחרת, אז אתה חכם. זה התפקיד כאן של מעשה. גם מעשה רב, מה זה מעשה רב? מעשה רב זו הוכחה. מעשה רב זו הוכחה להלכה, ככה צריכה להיות ההלכה, מעשה רב.

[Speaker D] מה שכתוב בביטוי הזה, מה זה וגם מעשה רב? מעשה רב. ראו מה הרב עשה ככה צריכה להיות ההלכה.

[הרב מיכאל אברהם] מעשה רב זה אינדיקציה להלכה, יש מחלוקת שראינו שמישהו איזה רב אחד הרבנים עשה כך, סימן שככה ההלכה. כמו שאומרים גם מעשה לסתור, לא אומרים מעשה לסתור, זה גם כלל. מה זה אומר? בכמה מקומות, מעשה לסתור לא אומרים מעשה לסתור. אם יש לנו הלכה שטבועה בידינו, זה שמישהו אחר עשה מעשה זה לא מפקיע מההלכה שטבועה בידינו. אם אנחנו לא יודעים ויש מחלוקת אז מעשה רב, אבל מעשה כשלעצמו אם יש לנו הלכה מסוימת אז לא אומרים מעשה לסתור. מעשה אין לו כוח לסתור חכמה. הוא יכול להכריע אולי מהי ההלכה אבל לא. טוב. גאוני ההלכה הם גאוני הפילוסופיה היהודית בשיא גובהה, כדברי בעל תולדות הפילוסופיה בישראל. הפילוסוף הראשון בישראל שהקים שיטה פילוסופית דתית שלמה אחרי רבי יצחק ישראלי.

[Speaker B] מי זה רבי יצחק ישראלי?

[הרב מיכאל אברהם] יצחק ישראלי כתב את יסודות עולם נדמה לי.

[Speaker B] יש לנו את זה? מה יש לנו את זה?

[הרב מיכאל אברהם] קיים היום? בספר, לא בהוצאה חדשה, משהו ישן מאוד כזה.

[Speaker C] אני חושב, אני

[הרב מיכאל אברהם] חושב שראיתי את זה פעם. הוא היה חכם שחי במאה התשיעית והוא בעצם היה הפילוסוף היהודי הראשון אחרי פילון. פילון ואריסטובולוס אם היה קיים הם אולי נחשבים הראשונים למרות שהם כאלה חצי טמאים, חיצוניים. ורבי יצחק הישראלי הוא הרבה יותר פילוסוף מהם אבל זה גם כן עדיין לא התקבל אצלנו. אני חושב שזה בגלל זה, שהוא לא פילוסופיה מגובשת כמו רס"ג והרמב"ם. זה עדיין לשון קצת יותר מדרשית, עדיין יש שיירים של פילון אני חושב. אם כי הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל. יש דברים שלא מתקבלים ויש דברים שכן. לא תמיד יש שליטה. סיפרתי לכם על הקצות נדמה לי, נכון? הקצות שפעם איזה מחבר אחד בא אמר איך זכית שהספרים שלך. איך הצלחת שהספרים שלך יתקבלו כל כך בעולם הישיבות ואני חושב שכתבתי ספר לא פחות טוב ואותי לא מכירים ואותי לא מעניין אותי. אז החתם סופר שאל אותו תגיד מתי אתה כותב את הספר? אמר לו בבוקר כשאני רענן אני קם וכותב ספר. אז הוא אמר לו אני בבוקר כשאני רענן אני מוחק. ובערב אני כותב ובבוקר אני מוחק. לכן הספר שלי התקבל. אולי בגלל זה הספר שלך לא התקבל. טוב, ויש בית שמאי שהלכה כמותו, ויש בית הלל שהלכה כמותם משום שנוחי נפש היו ואתה רואה שלפעמים דברים מתקבלים בגלל כל מיני סיבות שהם לכאורה לא אינטלקטואליות, למרות שלאור מה שאמרנו קודם אני חושב שקשה לחלק את התחומים. כי החכמה פה היא לא חכמה אינטלקטואלית במובן המקובל, זאת חכמה מנוסת חיים. כן. היום חכמת חיים זה מילת גנאי. למי שרוצים להגיד שהוא אידיוט גמור אומרים יש לו הרבה חכמת חיים.

[Speaker C] הוא בחור נחמד, חכמת חיים.

[הרב מיכאל אברהם] אחרי רבי יצחק הישראלי הפילוסוף הראשון היה רב סעדיה גאון גאון ישיבת יעקב. הפילוסוף היותר גדול בישראל הרמב"ם הוא גאון ההלכה שבכל הדורות ותוכנית המשנה תורה קבועה במורה נבוכים. אגב המשפט הזה קצת מודגש פה אני לא יודע אם זו טעות פה. אני מניח שגם זה וגם הראשון הם משפטים שאמורים להביא את התמצית של הקטע.

[Speaker B] ואיפה זה קבוע? הרמב"ם כותב שזה תוכנית של יד החזקה?

[הרב מיכאל אברהם] כן. וזה כתוב למטה בהערה זה בחלק ג' פרק ל"ה והלאה. פה האמת היא שמי שמסתכל שמה רואה שזאת לא בדיוק התוכנית של היד החזקה. זאת חלוקה של המצוות שקיימות בידינו ל-14. והחלוקה הזאת ל-14 לא חופפת לחלוקה של הספרים. יש סקטור מסוים אני חושב שנמצא גם בספר העבודה וגם בספר הקורבנות לגבי המצוות שנוגעות למקדש. יש סקטורים אחרים שנמצאים בשני ספרים. איכשהו זה יוצא חלוקה ל-14 אבל היא לא מקבילה לי"ד הספרים. זה הרב קאפח מעיר שם למטה שמעניין שגם אצל הרמב"ם המספר 14 מאוד חביב עליו. גם בספר השורשים יש 14 שורשים של הרמב"ם. וזה מעניין לא יודע בדיוק למה הוא בחר את המספר הזה אבל בכל אופן זה לא בדיוק תוכנית המשנה תורה זו קצת אמירה אני חושב מופרזת. אבל אולי העקרונות חלק מהעקרונות או לא יודע בדיוק עקרונות במיון המצוות כן נמצאים שם. זה בפירוט רב, הוא דן שם בעקרונות במיון המצוות ועוד נגיע לדבר על מה הם העקרונות האלו. אבל נמשיך רגע לקרוא אחרי זה נחזור. גדולי הפילוסופיה בתקופה שאחרי המיימוני רבי לוי בן גרשום הרלב"ג בעל מלחמות השם ורבי חסדאי קרשקש בעל אור השם גם הם מגדולי ההלכה שבדורם הימנו. שכן פירוש הרלב"ג על התורה מצטיין בסמיכת ההלכה לכתוב ומביא פה למטה כמה שתי הלכות בעצם שמובאות בשם הרלב"ג. אחת מהן מאוד מפורסמת כן אם האדון לא יכול למכור עבד עברי למישהו אחר. עבד עברי אי אפשר למכור לא כמו עבד כנעני. כך טוען הרלב"ג בפירושו לתורה ואין לזה מקור אחר. מקור משם ככה משנה מביא את ההלכה הזאת. אני חושב שזו מחלוקת ראשונים פעם יצא לי שזו מחלוקת אבל יש הלכות שהן באמת מובאות בשם הרלב"ג למרות שהוא לא כתב ספר הלכתי הוא לכאורה פרשן של התורה ויש כל מיני רעיונות פילוסופיים בפירושו על התורה ויש לו ספר פילוסופיה אבל בתוך הדברים האלה גם טמונות הלכות. ואור השם נועד כמבוא לספר המצוות ולהלכותיהם וגם תלמידו של רבי חסדאי קרשקש רבי יוסף אלבו בעל ספר העיקרים ורבי יצחק עראמה בעל עקידת יצחק אחרון הפילוסופים הספרדיים היו מגדולי ההלכה. יש להם חיבורים הלכתיים? אני לא מכיר לא לרבי חסדאי קרשקש ולא לרבי יצחק עראמה. יש תשובות שמופנות לחסדאי קרשקש. גם הריב"ש. לא חידושי רבנו קרשקש אני לא יודע אם זה אור השם. אור השם הוא לא חיבור הלכתי. שם יש חידושי רבנו קרשקש ושמה נדמה לי יש דיונים במבואות מי זה רבנו קרשקש. האם זה הוא? נסתכל אחר כך. הריטב"א וזה נדפס פה ביחד עם הריטב"א בזמנו. ביחד עם הריטב"א ורואים שזה נתחלף עם הריטב"א או משהו כזה. כן ונמשיך כמובן את השרשרת הזאת למרות שהוא איכשהו עוצר בפילוסופים. שימו לב הוא לא ממשיך את השרשרת. מה עם המהר"ל? הוא לא ממשיך את השרשרת הזאת, הוא איכשהו עוצר אותה ברבי יצחק עראמה. די ברור שהוא מתייחס רק לפילוסופיה,

[Speaker C] והוא

[הרב מיכאל אברהם] בא להראות איזושהי רבותא, שאפילו הפילוסופים גם הם יש צריך לחבר אותם עם ההלכה, כי מחשבת ישראל זה פשיטא. אתם זוכרים, דיברנו על ההבדל בין פילוסופיה לבין מחשבת ישראל, ומחשבת ישראל זה פשיטא שזה יותר מחובר עם ההלכה, זה האופיה של מחשבת ישראל, שהיא לא פילוסופיה מנותקת כמו כל הפילוסופים האלה, אלא זה דבר שיוצא מתוך התורה, והתורה כמובן חלק קרדינלי שלה זה ההלכות, ואולי אפילו החלק העיקרי אפשר להגיד זה ההלכות, ומשם יוצאים גם כל מיני עקרונות מחשבתיים. אז זה ברור מה שהוא רוצה לטעון בקטע הזה שגם הפילוסופים, הפילוסופיה שלהם איכשהו מחוברת להלכה. המסקנה שאיכשהו אנחנו אמורים להסיק מכאן כמובן, נפקא מינה גם לנו היום, שהלימוד שלנו היום לא צריך להתמצאות רק בידיעת ההלכות ואפילו לא רק, וזה כבר דיברנו לא פעם, אפילו לא רק בסברות העיון של ההלכות, אלא לשאול עוד שאלה אחת לפחות למה נוספת. שאלה שמובילה אותנו אל המחשבה, אל הפילוסופיה, כדי לחבר את שני העולמות האלה. זה לא, הוא לא מציין סתם לרבותא שלא נחשוב שהפילוסופים האלה היו עמי הארצים. הוא מתכוון להגיד שכנראה הם גם הם מביאים איזשהו פן ששייך לתורה. זאת אומרת, כשאנחנו לומדים תורה, לומדים הלכות, הן איכשהו, אנחנו צריכים איכשהו מתוך זה גם להגיע אל הפן הזה.

[Speaker B] כן, כמובן שההבדל אצל המהר"ל הקשר הוא

[הרב מיכאל אברהם] ישיר, אצל הרב קוק הקשר הוא ישיר, אני תכף אגיע לזה עוד רגע.

[Speaker C] זאת אומרת, הרמב"ם הוא הסנונית הראשונה, זה ברור.

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם הוא מדגיש שבניגוד לכל מי שלמדנו לפניו, וגם אלה שאחריו, שזה ברור אצלם פשיטא. אבל הרמב"ם, הרמב"ם הוא לא תפס ככה את הדברים. הרמב"ם לא יאמר כך, הרמב"ם לא הוציא את הפילוסופיה שלו מתוך ההלכות, להיפך. הרמב"ם באותם פרקים, אמרתי שנחזור לפרקים האלה במורה נבוכים שהוא מתווה את הסיווג של המצוות, אז מי שמסתכל הוא כותב את התועלות שיוצאות מכל סקטור של מצוות, מכל חלק של מצוות. התועלות הן תמיד תועלות במובן של סדר מדיני, של קניית מידות טובות, הלכות דעות, כן, אתם יודעים, ברמב"ם דעות זה מידות, דעות זה לא דעות כמו שאנחנו אומרים היום דעות. יש קובץ הלכות דעות ברמב"ם, אין שם פילוסופיה. הלכות דעות זה איך להתנהג. אז זה מה שיוצא מתוך ההלכות. אבל ברמב"ם הוא לא מוציא פילוסופיה מתוך ההלכות, הפילוסופיה הוא מוציא אותה מאריסטו, משכלו, מהספרים שהוא למד, כן, אריסטו כמייצג, מכל מיני ספרים שהוא למד או משכלו. הוא לא מוציא אותם מתוך ההלכות, אצל הרמב"ם אין קישור כזה. אם אנחנו נתפוס את הרמב"ם כך, אם הוא מתכוון לזה, אני לא יודע אם הוא מתכוון לזה, אצל הרמב"ם זה לא ככה, זה לא עובד ככה. הרמב"ם תופס את הלימוד ההלכתי, לימוד התורה המקובל בשני מישורים. א, כדי ש… כאזשהו מכשיר חברתי, כדי לסדר את החיים החברתיים, וב, כמכשיר, ולא זה… חלק מהמצוות אחראיות על זה וחלק על זה. זה לא שני תפקידים של אותן מצוות בדרך כלל, הוא אפילו מחלק את המצוות לפי התפקידים שלהם, ויש קבוצת מצוות שתפקידן הוא ליצור מצע, כלי קיבול טוב כדי שתוכל להמשיך הלאה ללמוד את הדברים החשובים באמת. הגמרא אומרת הרי דבר קטן הויות דאביי ורבא, דבר גדול מעשה בראשית ומעשה מרכבה. והרמב"ם מפרש מעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשני מקומות לפחות שאני זוכר, הרמבמ כותב שזה פיזיקה ומטאפיזיקה. זה מעשה בראשית ומעשה מרכבה. עכשיו זה לא יוצא מתוך ההלכות. אתה לומד את הדבר הקטן, א, כדי שיהיה סדר חברתי והחברה תהיה מתוקנת כי אחרת אי אפשר לעבוד, וב כדי שהמידות שלך הן לא יפריעו לך לקלוט את החוכמה, כי המידות הטובות הן קניית… הן האפשרות שלך לקנות חוכמה. אבל אין חוכמה, הרמב"ם לפחות אני לא זוכר דבר כזה, ברמב"ם מאוד ברור לדעתי שהוא לא למד כך, אין חוכמה בתוך המצוות עצמן. זאת אומרת המצוות עצמן אין בתוכן גופי חוכמה. גופי החוכמה זה ענף אחר, זה ענף אחר שגם מטפלים בו בצורות אחרות ומגיעים אליו עם השכל, אחרי שזיככת את עצמך באמצעות המצוות, עכשיו יש לך שכל טוב ועכשיו עם השכל שלך אתה תתפוס את מעשה בראשית ומעשה מרכבה בהשראת הדיבה של אריסטו. הכי ברור שלהם זאת, וגם הרמב"ם כתב את זה בכמה מקומות בצורה מאוד ברורה. האחרים אני פחות מכיר, אבל די ברור שגם הם שם פחות או יותר, לא יודע. הרמב"ם סוג של שסע בנפשו של הרמב"ם, ספר המצוות מצד אחד ושמונה פרקים מהצד השני. ההלכה מצד אחד והמחשבה מהצד השני, כמו שדיברנו אחרי השיעור הקודם נדמה לי. שם יש עניין של השלמות. כן, אבל המושכלות שהרמב"ם מדבר עליהם, המושכלות המטפיזיות, לא יודע, רבותיי, אבל האמת שהרמב"ם מדבר על זה,

[Speaker C] ולא רק הרמב"ם, יש בזה מסורת גדולה בראשונים על המושכלות האלו. אצל הרמב"ם אני חושב שיש גם פן כזה אצלו. התורה היא גם איזה שהוא שיפשוף וסימנים כדי לוודא שאתה עובר את המסננת כדי להגיע לדברים החשובים באמת. וזה אומר האורגנון של אריסטו והפואטיקה והרטוריקה וכולי. זאת שיטה שנעשתה במעט אירוניה, ואני מוחל על כבודו של הרמב"ם,

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני חושב שמבחינה חינוכית צריך להגיד את זה באירוניה. אני חושב שזה לא נכון. טוב, אני חושב שכשמדברים על לימוד תורה ובהלכות תלמוד תורה, יש שם דברים אחרים לגמרי.

[Speaker B] זאת אומרת, ואז בהלכות שבת ובהלכות תורה שהעסק בתורתו שיהיה עסקכם, וזה משהו הרבה יותר גבוה מחבלי דסתקי.

[הרב מיכאל אברהם] השאלה היא מה זה נקרא תורה, אבל מעשה בראשית ומעשה מרכבה זה גם תורה.

[Speaker B] וזה ההבדל אצל הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, ודאי, זה עיסוק בתורה. זה הדבר החשוב, זה החלק הגבוה של התורה. מעשה בראשית ומעשה מרכבה שאותם לא מגלים להרבה, לכן זה לא מופיע בעצם בש"ס. או אולי טמון באגדות. באגדות כן. הרמב"ם כותב זאת במפורש, וגם הבן שלו כותב עוד יותר במפורש, שבתוך האגדות כן טמונים דברי חכמה. והרמב"ם גם באמת מביא ממדרשים, הוא כן מוסיף פילוסופיה מדי פעם הרמב"ם. אבל אצל הרמב"ם בפירוש החלק המחשבתי של התורה והחלק ההלכתי של התורה לא מדברים על אותו דבר. החלק ההלכתי הוא המכשיר, והחלק המחשבתי בתוכו גנוזות החכמות. מה שגם ברור שמעבר לשני סוגי הלימוד שאנחנו מוצאים אצל הרמב"ם, גם הקיום אצל הרמב"ם הוא באיזשהו מקום תופס מקום נמוך יותר ממה שאנחנו מתארים עכשיו. אצל הרמב"ם הקיום זה פשוט איזה שהוא תנאי כדי שתהיה בן אדם ואתה תוכל גם לעשות מושכלות. מה שאנחנו מדברים עכשיו זה הקיום בשני רבדים. א', הקיום, זאת אומרת בשני רבדים בעצם. מה שדיברנו קודם מעבר למה שהרמב"ם אומר שזה גם נכון כמובן, זה גם מסדר את החיים החברתיים, גם מזכך את המידות, הכול נכון, אבל זה לא ממצה אני חושב את כל המהות של קיום המעשי. הקיום המעשי נועד להכניס אותך לתוך עולם כזה שהמושכלות נתפסות אצלך יותר טוב. כמו שדיברנו, כשאתה מנענע לולב, אז כשאתה עוסק בהלכות לולב זה אומר לך דבר אחר מאשר מישהו באוניברסיטה שלומד על האינדיאנים שמנענעים לולב. זאת אומרת הוא יכול ללמוד את כל הסעיפים של הלכות לולב אם בכלל הוא מגיע לזה, וזה לא יגיד לו שום דבר כי הוא לא מנענע לולב, זה לא שייך לעולמו. אז זה תפיסה אחרת בהלכות לולב כשאתה מנענע לולב. הקיום לא נועד רק כאיזה שהוא מכשיר טכני, זה מכניס אותך לתוך העולם, אתה אין לך תפיסה בדברים אם אתה לא עושה אותם. הדרך החדשה בחקירת התלמוד ההיסטורית של רנ"ק, רנ"ק זה רב נחמן קרוכמל, כן, דיברנו עליו, במורה נבוכי הזמן, נתונה בתוך השיטה הפילוסופית שלו במורה נבוכי הזמן. וזה הדרך שלו. הרנ"ק, רנ"ק היה בעצם אולי ראשון או מראשוני חכמת ישראל. כמו שהוא עדיין היה משלומי אמוני ישראל במידה רבה. טוב, מן חוקר כזה, אבל חוקר, חוקר, לא יודע לקרוא לזה, חיובי. זאת הייתה שיטה שלו ללמוד תורה. כן. ובעצם הניתוח ההיסטורי של ההלכה אצל רנ"ק הוא היה מכשיר חשוב כדי לפענח את ההלכה עצמה. זאת אומרת עוד פעם, ההבדל בינו לבין אקדמאים רגילים זה שאותם מעניינת ההיסטוריה, אבל אותו מעניינת התורה. אקדמאים אני מתכוון, לא, יש הרבה יהודים טובים שהם אקדמאים, אני לא רוצה להשמיץ, אני מתכוון אותם אלה שמייצגים את הדרך הזאת של המחקר, זה כאלה שמה שמעניין אותם זה ההיסטוריה של ההלכה. אצל רנ"ק ההיסטוריה של ההלכה הייתה אמצעי לפענח את ההלכה, שסוף כל סוף תעניין מה ההלכה אומרת. האמצעים שבהם הוא בחר, שבהם הוא חשב שצריך להשתמש היו אמצעים היסטוריים בין היתר. המייסד אני חושב של חוכמת ישראל, הרד"א עזריה מן האדומים, מהמאה החמש עשרה, שש עשרה, נורא, מאור עיניים. ספר מאור עיניים, שאחרי זה הוחרם ונודה. הוא היה שומר מצוות עד כמה שאני יודע, הוא היה רב באיטליה, עד כמה שאני יודע, אני לא מאה אחוז, נדמה לי שכן. ולאור מה שהוא כתב בספרו חלק מן החכמים נידו אותו שמה ויצאו עליו בחרמות ואיומים. הוא כתב כל מה שכתב כל סטודנט מתחיל של היום בתואר מינוס שתיים במחקרים היסטוריים וחיפוש של ההלכה וכל מיני. הייתה שם איזושהי תפיסה דתית מסוכנת, היא ברגע שאתה מבין את התהליכים וזה נראה לך ככה בגובה העיניים, אתה גם יכול לחשוב שאולי זה לא נראה לך, אז בוא נעשה משהו אחר. חשבו שזה מסוכן ולכן נידו אותו. אני לא מכיר את הפרטים, אני גם לא מכיר את הספר, ראיתי אותו פעם, אני לא מכיר אותו ממש את ספר מאור עיניים. ראיתי אותו נדמה לי פעם למטה באותו טופס.

[Speaker C] שאפשר להשוות לקוק החדש במקום מסוים. אה כן?

[הרב מיכאל אברהם] יש הוצאה של מאור עיניים?

[Speaker C] אה, מעניין דווקא.

[הרב מיכאל אברהם] גם הפילוסופיה הכללית של הפילוסוף היהודי החדש, הרמן כהן, הרמן כהן היה, בוודאי שהרמן כהן

[Speaker C] לא

[הרב מיכאל אברהם] היה שומר תורה ומצוות זה ברור. והספר המפורסם שלו זה ביקורת, זה דת התבונה ממקורות היהדות, זה מוצאים פה, זה תורגם לעברית ויש לו מבואות של הוגו ברגמן ורוזנשטייג. והוא היה מן ההומניסטים היקים האלה, ההומניסטים האלה, הפילוסופים היהודים ההומניסטים אבל היהודים הגאים. רק שיהודים גאים, היהדות שלהם באיזשהו מובן הייתה אישית. הוא לא היה בעד הקמת מדינה ולאומיות וכולי, הוא היה נגד, ראש וראשון. היו הרבה כאלו, היו גם אורתודוקסים רבים כאלו באותה תקופה. מכל מקום בעיקרה התנועה הבריאה ובכללה היסודי של האמת הכלולה בייחוד הבעיה המוסרית וההגיונית מוצאה ממקור תורת ישראל. שימו לב למינוח כן? מפה השאלה שעולה זה עד לפני רגע הסברת לי שכל גאוני הפילוסופיה היהודית היו גם גאוני הלכה, היה לנו זה גם פעם קודמת,

[Speaker B] ואתה

[הרב מיכאל אברהם] מתייחס איכשהו בלי להניד עפעף עברת מהרמב"ם ורס"ג ורלב"ג להרמן כהן. וזה קורה הרבה בספר הזה, ובהערות עוד יותר. ואני חושב שאם שמים לב בכל זאת רואים שהיחס הוא שונה, ולכן תסתכלו מוצאה ממקור תורת ישראל, כן? לא זו תורה, אבל אתה רואה גם אצלו, כיוון שהפילוסופיה שלו יהודית והיא מושפעת מתורת ישראל, אז גם אצלו אתה רואה עקבות של הייחוד של המוסר עם ההיגיון. גם הוא לא כמו הפילוסופים הגויים שמנתקים בין שני התחומים האלה, כמו שמעיר הפילוסוף עצמו במאמריו על הפילוסופיה היהודית ובייחוד בספרו האחרון דת התבונה ממקורות היהדות. אז זה הצירוף הזה, התנועה הבריאה, ייחוד הבעיה המוסרית וההגיונית. טוב, ייחוד העיון והמעשה, מה השעה עכשיו? חמש לשלוש. מה? חמש לשלוש. החוכמה העברית קבועה בייחוד ההלכה והאגדה כמו בייחוד ההיגיון והמעשה. העיון והמעשה. זה בעצם מה שדיברנו קודם. אתם רואים, כאן זה בעצם איזשהו סעיף מסכם. ראינו את האיחוד של ההיגיון עם המוסר, של העיון והמעשה ושל ההלכה והאגדה. עכשיו הוא מדבר על ההלכה והאגדה, פותח את ההלכה והאגדה. איך שהוא מביא פה למטה באמת נקודה מעניינת, שימו לב למדרש תנחומא, המדרש שלמדנו, אז זה גם בדברים רבה. מעניין, לא שמתי לב לעניין הזה. כל פרשת אגדה פותחת בשאלת הלכה, ילמדנו רבנו.

[Speaker B] יש כל מיני תיאוריות נכונות, שמעתי. בגלל שזה היה מודל כזה של דבר תורה שיהיה נפקא מינה, אז הם היו פותחים בהלכה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל המדרש שלנו, פה יש קשר.

[Speaker B] זה

[הרב מיכאל אברהם] מה שנקרא מדרשי פליאה, שאין קשר.

[Speaker B] אבל בספרי ובעיקר בפרשת נטילת ידיים, אני לא

[הרב מיכאל אברהם] זוכר בדיוק כרגע דוגמאות, אבל הרבה פעמים יש קשר ברור. יש מדרשי פליאה, מזה עושים פרנסה כל מיני דרשנים, מדרשי פליאה. יש בבית כזה, אתם מכירים את זה? מדרש פליאה, אוסף של כל המדרשים האלה שמתחילים, חלק גדול מהם לפחות, נראים שאין קשר בין ההתחלה לבין הסוף. וזה אוסף, זה לא מדרש כשלעצמו, אלא זה אוסף קדמון שדוגם מדרשים כאלה עם כל מיני קטעים מפולפלים על מה הקשר בין ההתחלה לבין הסוף. את זה מבאר בייחוד חכם עליון המידות שהתורה נדרשת בהן, רבי אהרון בן חיים. רבי אהרון בן חיים זה המחבר של מידות אהרון. מי שלא מכיר את הספר הזה, ספר נפלא ממש, ספר מומלץ ביותר על הספרא, על ויקרא. באיזו מהדורה? בשנת תנ"ב. אני לא יודע אם יש מהדורות קדומות, אבל הדפוס פחות או יותר סביר. הדפוס הוא לא כמו של הפילוסופים של ימי הביניים, שמה יש דפוס כזה שאפילו לא יודעים אם זה הכתב או הדפוס. אבל הספר הזה זה דפוס סביר, כתב רש"י קטן, קצת קשה לקרוא, אבל… מה, אין בישיבה? ספר נפלא. לא, אין אותו בישיבה, ואני לא מאמין שיש להשיג אותו היום. אם מישהו מצליח, שיודיע לי כי

[Speaker B] גם אני מחפש אותו.

[הרב מיכאל אברהם] זה ספר הקדמה? לא, לא, זה ספר. יש שם שני ספרים. יש מידות אהרון וקורבן אהרון. בעצם הספר הוא קורבן אהרון. אני מכיר את מידות אהרון, שם יותר הסתכלתי. קורבן אהרון זה הספר על הספרא, על ויקרא, המדרש התנאי של ויקרא. ובהקדמה לספרא, יש את הברייתא של רבי ישמעאל בי"ג מידות שהתורה נדרשת, אז על זה יש פירוש רחב שנקרא מידות אהרון. זה ספר לעצמו בעצם. ושמה הוא ממש מחולל נפלאות, ספר באמת יהודי בלתי רגיל. אחרוני הראשונים, ראשוני האחרונים, משהו בתפר, אני לא יודע בדיוק. זה הרי כותבים, המגלה עמוקות נדמה לי כותב, ובעצם גם לפניו, אפילו המוקדם יותר זכה בפוקס להימנות בין הראשונים, ככה איך שהוא נסחף יחד עם הראשונים אבל למעשה הוא אחרון. יש סוג כזה של התייחסות אליו בתור ראשון, אפילו שהוא מוקדם יותר אני מניח עוד לפניו. איפה בדיוק שמו את התפר, הוא פחות או יותר בתפר של השולחן ערוך, לפני השולחן ערוך. דיברנו על הספרים האלה. להבדיל בין המעלה המידותית הפילוסופית שאינה אלא אמצעי לעיון והשכל, זה מצד אחד, המעלה המידותית הפילוסופית, והמעשה התורני הבא לאחד כוחות הגוף עם הנפש המשכלת בעשיית המצוות האלוקיות מכוח הדעות אשר בנפש, שיהיו איברי גופנו כולם מתנועים ומתקדשים ברצון ומאמר השכל. זה בעצם מה שאמרנו קודם. תלמוד שמביא לידי מעשה, שהאיברים שלנו מתנועים ברצון השכל. אנחנו לא מקבלים החלטות אימפולסיביות כאלה, מן איזה אינטואיציה מקרית. היום אנחנו מחליטים שזכות האישה על גופה אז יוצאים להפגנה נגד הפלות, מחר מרגישים שזה צריך לא יודע מה לעשות, אז עושים משהו אחר. איך שהוא יש איזשהו שיקול, האיברים מתנועים ברצון השכל, וממילא מתקדשים. מה שמובא בתבנית התורנית הספרותית המיוחדת לחוכמה העברית. לעומת המעלה המידותית הפילוסופית שמה היא? המעלה המידותית… לא, סליחה. לא, לא. המעלה המידותית הפילוסופית שאינה אלא אמצעי לעיון והשכל, זה מה שדיברנו ברמב"ם קודם. אולי אפילו זו ממש ההבחנה שדיברתי עליה קודם בין הגישה של הרמב"ם לבין מה שאנחנו מוצאים פה. אצל הרמב"ם המעלה המידותית, המידות, הוא קורא לזה קודם המידותית הפילוסופית, לכן אני לא, אולי של הפילוסופים. זהו, המידותית כמו שתפסו אותה הפילוסופים, המידותית הפילוסופית זה רק אמצעי כדי לקנות את העיון וההשכל. זה מה שדיברנו, זו השיטה של הרמב"ם בעצם, שהמידות, המעשה, המצוות, וגם מידות טובות, זה איזשהו אמצעי כדי להיכנס לתוך החוכמה, גופי חוכמה, לזכך קצת את עצמך. הוא מבחין בין זה לבין תפיסה שאומרת שהתפיסה של המעשה התורני הוא בא לאחד את כוחות הגוף עם הנפש המשכלת. בעשיית המצוות האלוהיות מכוח הדעות אשר בנפש יהיו איברי גופינו כולם מתנועעים ומתקדשים ברצון מאמר השכל. כאן זה המשך בעצם של מה שאמרנו באות ח'. באות ח' זה בעצם הוא עוד לא נכנס לפרטים איזה משתי השיטות נכונה, אבל הוא אומר שגם הם בסופו של דבר יסתיימו גם בעיון המעשי, גם בהלכות וגם בקיום, כל חכמי הפילוסופיה. כאן אבל הוא אומר שיש להבחין בין התפיסה של חכמי הפילוסופיה שתופסים את המעלה המידותית כאמצעי לבין התפיסה שלו, של רבי אברהם בן חיים, ואני אישית גם מזדהה איתה, אני הקטן, והרב הנזיר אולי שחותר לכיוון הזה, שהמעשה הוא בעצם הביטוי הסופי של הרצון ושל העיון וההשכל. וזה הדבר הנדרש מאיתנו, לא התלמוד ולא המעשה אלא התלמוד שמביא לידי מעשה. ויהיו איברי גופינו כולם מתנועעים ומתקדשים ברצון מאמר השכל. אני חושב שהחילוק הזה קצת נוגע גם להבדל בין התפיסה של הפילוסופיה שהייתה בזמן הרמב"ם ובחינתו או בימי הביניים לבין תפיסה יותר מודרנית של הפילוסופיה. אצל הרמב"ם וחבורתו באיזשהו מקום יש תפיסה קצת נאיבית של הפילוסופיה, לעניות דעתי, לפעמים אני צריך לומר דברים שלפעמים מרגישים. תפיסה קצת נאיבית של הפילוסופיה. באיזשהו מקום הרמב"ם האמין שבאמצעים של רציונליות, נקרא לה אולי אפילו אנליטית, זאת אומרת מין חשיבה שכלית, אפשר להגיע לכל האמיתות, לא צריך שום דבר. לכן מבחינת הרמב"ם התורה נדרשת רק כדי לזכך אותי כדי שהשכל שלי יעבוד כמו שצריך. אם הוא יעבוד כמו שצריך הוא יכול לתפוס לבד הכל. וזה שיש אמון מלא בכלים הרציונליים הרגילים.

[Speaker C] יש הרגשה שאחת הסיבות שאנשים שללו פילוסופיה בגלל שהם ראו את העולם של היום, את התחום הצר ואת התוצאות המופתיות, שזאת אחת מהסיבות שמגיעים לכישלונות בהבנת האלוקות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל מצד שני מי שעושה את המופתים נכון אתה מגיע להבנת האלוקות. הרי הרמב"ם מגיע מתוך מופתים. יש, יש. הרמב"ם עצמו מגיע מתוך מופתים לחלק מהדברים. חלק לא.

[Speaker C] זאת אומרת הוא אומר שהמסורת, יש גבול, לא, הוא

[הרב מיכאל אברהם] גם, יש גבול לה, לאף אחד, בכלל. אבל מה שאפשר להשיג אפשר להשיג את זה באמצעות מופתים שכליים. זאת אומרת הרמב"ם מגיע להרבה מאוד אמיתות מטפיזיות באמצעות דברים שהוא חושב אותם למופתים שכליים תקפים. והיום איכשהו האמון במובן הזה, דווקא האנליטיות אני חושב תרמה תרומה לא מבוטלת לבגרות פילוסופית במובן הזה שהתפיסה היום היא קצת יותר מתונה למה שאפשר להגיע באמצעים רציונליים גרידא. אז המסקנות של הגישה האנליטית זה כמובן מסקנות ספקניות שאי אפשר להגיע וגמרנו. האלטרנטיבה התורנית היא שיש לנו אמצעים אחרים להגיע. איך? זה אותו תלמוד שמביא לידי מעשה, לא מופתים שכליים מנותקים, לא ככה. אלא זה עיון במצוות, בתורה, שמביא לידי מעשה וירידה עד הרבדים הפילוסופיים. כך כן אפשר להגיע לאמיתות.

[Speaker C] השאלה אם לא יהודים יכולים להגיע לזה. יכול להיות, יכול להיות.

[הרב מיכאל אברהם] באופן מלא אני לא יודע איפה לתחום את הגבול בדיוק, אבל כן. לימוד תורה נראה ברור שיהודים, כל מי שמאמין שלימוד תורה פותח בפניך אופקים שלא פתוחים בפני מישהו אחר אומר הנה ממילא שזה פתוח רק בפני יהודים. זה נשמע אולי אפיסטמולוגיה קצת גזענית אבל אולי זה הולך להיות ככה. אז לכן באיזשהו מובן התפיסות האלה ביחס בין המעשה לבין העיון והמסקנות המטפיזיות. והפילוסופיות נגזר אני חושב גם מהיחס ומההבנה מה זאת פילוסופיה בעצמה. היום אנחנו קצת יותר סקפטיים באשר ליכולת שלנו באמצעים פילוסופיים להגיע לאמיתות.

[Speaker C] מה? סגרנו את זה לגמרי?

[הרב מיכאל אברהם] לא בטוח. לא בטוח. חלק מהכלים המדעיים גם הם פילוסופיים. אבל אני לא בטוח שסגרנו את זה לגמרי. אני חושב שזה הרבה יותר מתון. אני חושב שיש דברים שאני חושב שעדיין אפשר להרגיש את כוחם הפילוסופי בכל זאת באיזשהו מקום. מה שהוא מציין במשפט האחרון, מה שמוגדר בתבנית התורנית הספרותית המיוחדת של החוכמה העברית. התבנית התורנית זה הדבר שהוא מדבר עליו בסעיף הבא, שזה נדבר פעם הבאה. לכן אני לא מתייחס רגע למשפט הזה, אבל צריך לחזור למילים האלה כדי לדעת עוד פעם מה זה תבנית. כבר דיברנו על זה מה זה תבנית, אולי מפה יהיה לנו עוד קצת אור על המושג הזה מה זה תבנית. הערה אחרונה, עדיין ביחס הזה בין המעשה לבין העיון, או בין המצוות לבין המושכלות, שהמצוות הן רק איזשהו יישום שלהם. בעצם אחרי כל הספרים האלה שעשינו פה, אז יוצא שיש חיבור של ההלכה והאגדה, או במילים אחרות, פילוסופיה וההלכה, או המחשבת ישראל וההלכה. ויש את ההלכה והמעשה כמובן, זה החיבור בין העיון לבין המעשה. באיזשהו מקום הכל זאת איזושהי מערכת אחת. בשביל להחליט מה אני אעשה מחר, עכשיו אנחנו מגיעים לעוד רובד מעבר למה שאמרנו קודם. זה לא רק פלפול בשיטת הקצוות והרמב"ם וכולי כדי להגיע להלכה, אלא בעצם אם חוקרים עמוק, אנחנו בעצם מדברים על הבנות לגמרי מופשטות. זאת אומרת, יש לנו את היכולת של פילוסופים הן לקחת הבנות לגמרי מופשטות פילוסופיות, להכריע מה אנחנו חושבים שם, ובעקבות זה להחליט מה אני עושה מחר בבוקר או היום אחרי הצהריים. מה אני עושה בעולם המעשי? זה מה שדיברנו שם. זה לא רק תוצאה, המעשה שלנו הוא לא רק תוצאה של לימוד עיון הקונבנציונלי שאנחנו מכירים, אלא אם באמת את לימוד העיון הזה ממשיכים את השלב הבא כמו שצריך לעשות, כמו שהוא מנסה פה לעשות, ומה שצריך פה לעשות, אז בעצם החיבור הוא בין העולם המטפיזי המעשה בראשית והמעשה מרכבה הזה עד למעשה. שצריך להחליט איך נראים העולמות העליונים ומזה נגזר מה אני עושה מחר בבוקר. החיבור הזה הוא חיבור מאוד מרשים אם אני חוזר למה שדיברנו עליו קודם. בעצם יוצא פה איזושהי תמונה מופרכת בין העולם החיצוני נגיד לעולם התורני. בעולם המדע למשל, המדע מטרתו להבין את העולם הקונקרטי. זאת המטרה. לשם זה הוא יוצר עולמות של מושגים מופשטים. יש מרחבים קוונטיים, ממדים, וכל מיני עניינים כאלה, אלו מושגים, עולמות של מושגים מופשטים שיש על זה הרבה דיון אם הם קיימים או לא קיימים. אבל המטרה בסופו של דבר זה להבין את עולם התופעות. אז בעצם יוצרים את המופשט כדי לנסות להבין את הקונקרטי, את המוחש. בתורה ובכלל בבריאת העולם זה עובד הפוך. כדי להבין את המופשט, את העולמות הרוחניים, את הדברים הגבוהים, אנחנו יוצרים את הקונקרטי. לא אנחנו, הקדוש ברוך הוא יצר את הקונקרטי. והקדוש ברוך הוא יצר מצוות, מעשיות, דברים שקורים בעולם. לולב זה עצם, זה לא רק מושג הלכתי שאנחנו דנים לגביו בבית המדרש. זה דבר שצריך ליטול אותו בחג הסוכות. יש שאלה איך ליטול ואיפה וצריך ללכת לקנות אותו ולהשתמש בו וכולי. זאת אומרת, הדברים האלה כמו שאמרנו הם אמצעי כדי להפנים או כדי להבין טוב יותר את התבנית, כמו שדיברנו עליה בפעמים הקודמות, של המושג לולב, של ההלכות שנוגעות למושג לולב. אז בעצם כאן יש איזשהו מהלך הפוך למהלך של המדע. המדע כדי להבין את הקונקרטי יוצר עולמות מופשטים. התורה כדי להבין את העולמות המופשטים יוצרת מהם הגשמה קונקרטית. ושני דברים אומרים שהבנה שלמה לא תיתכן בתחום אחד בלבד. כדי להבין את הקונקרטי חייבים מופשט, וכדי להבין את המופשט חייבים קונקרטי. זה נכון. זאת אומרת, זה הולך בשני הצדדים. רק שימו לב שאופן הפעולה הוא הפוך. אופן הפעולה הוא במדע מטבע הדברים הוא מלמטה למעלה. כי המדע מתחיל מלמטה, עוד מישהו שישנו, אני לא יודע למעלה. למעלה הוא מושג או מושג באיזשהו מובן סינתטי, כן? לא. סינתטי, כן, לא אנליטי, מתוך הנתונים הקונקרטיים, מתוך הלמטה. בתורה, הלמטה נאצל מתוך הלמעלה, כן, זה דרך ההאצלה, מתוך העולמות הרוחניים נאצל העולם הגשמי. אז בעצם הצורה שלי להבין את העולמות הרוחניים, שהם הקודמים, הם הנתון הבסיסי, היא באמצעות העולם הגשמי, בשביל זה בדיוק הוא נוצר, כדי שמבשרי אחזה אלוה, כדי שמתוכו אני אוכל להבין עולמות עליונים. אז המטרה של ההבנה היא בדיוק הפוכה, המטרה של ההבנה המדעית היא העולם הזה. המטרה של ההבנה של התורה זה העולמות העליונים. קבלה. מה?