קיום מצוות שיעור 5

בפעם הקודמת דיברתי, המשכתי לדבר על המשמעות של קיום מצוות בלי, לא מתוך, מצד אחד קיום מצוות לא מתוך מחויבות לציווי בסיני או לקדוש ברוך הוא, ומצד שני על המשמעות של עבירות של אדם שלא מאמין או לא מחויב. ואם אני מסכם בקצרה, אז אני אמר שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים בפרק ח' שמצוות צריכות אמונה. זאת אומרת גם אם מצוות לא צריכות כוונה אבל הן צריכות אמונה. זאת אומרת שקיום מצוות צריך להיעשות מתוך מחויבות לציווי במעמד הר סיני. ואם זה נעשה בצורה אחד העמית, כן, לא יודע מסיבות שונות, לא בגלל המחויבות הדתית, אז אין לזה משמעות של מעשה מצווה. זה יכול להיות מעשה טוב, יכול להיות אדם חכם, אין לזה מעשה מצווה. עוד רגע אני מגיע למאמר שלך, הוא מעניין מאוד בהקשר הזה. ומצד שני רציתי לטעון שגם עבירות של אדם כזה הן בעצם לא עבירות. וזה חידוש יותר גדול, שגם הרמב"ם הוא לא פשוט, אבל הדבר הזה הוא חידוש יותר גדול. ניסיתי להסביר לאור הסוגיות שעוסקות בחיוב חטאת על תינוק שנשבה שוגג. ניסיתי להראות שם שלפחות לפי חלק מהראשונים, ודומני שזה ההסבר יותר פשוט, היא מסבירה את הסוגיות הרבה יותר בצורה פשוטה, שהקורבן חטאת מובא על השגגה ולא על פעולת העבירה. זאת אומרת על עצם זה שלא ידעת שלא, יודע מה, שאסור לבורר בשבת. ולכן בתינוק שנשבה מביאים שגגה אחת על כל סוג עבירה, לא משנה כמה פעמים הוא עשה את זה לאורך החיים, מביאים להלכה, מביאים שגגה אחת על כל סוג של עבירה. לפי רבי יוחנן אז בכלל לא מביאים חטאת. לפי להלכה אנחנו פוסקים שכן כרב ושמואל, דומני שכן מביאים חטאת על כל סוג של עבירה. ואז מה שבעצם הדבר הזה אומר זה שהבעיה אצל אדם עבריין סדרתי, אפשר לקרוא לו במובן הזה שהוא חוזר על משהו כי הוא פשוט לא מודע לזה שזה בכלל מחייב, הבעיה היא חוסר המודעות, לא המעשים שאותם הוא עושה. הוא יכול לחלל שבת מאה פעמים, המעשה של החילול שבת הוא לא הבעיה. הבעיה היא זה שהוא לא מחויב לשמירת שבת. אבל זה שהוא לא מחויב לשמירת שבת כשלעצמו אי אפשר לחייב על זה חטאת, זאת אומרת מה האינדיקציה? זאת אומרת זה לא דרכה של ההלכה שדברים צריכים לבוא לידי ביטוי מעשי. אז לכן מחייבים את החטאת על השגגה מתי שזה בא לידי ביטוי מעשי, כשבן אדם עשה עבירה מתוך אותה שגגה. אבל בעצם השגגה באה על העדר הידיעה ולא על הפעולה, זה מה שרציתי לטעון שם. וממילא עכשיו אם אנחנו מדברים נגיד על הכשלה, אז בן אדם שלא מודע למחויבותו, לא מאמין במחויבותו, אז גם אם אני גורם לו, לא יודע מה, להדליק אור בשבת, זה לא הכשלה ואין לזה שום משמעות. זה הוא קודם לא היה מודע למחויבות הזאת וגם עכשיו לא מודע למחויבות הזאת, וסך הכל מה שקרה זה שהוא עוד פעם מימש את זה בצורה מעשית, זאת אומרת זה בא לידי ביטוי בצורה מעשית עוד פעם. אז מה? הבעיה היא לא המעשה, הבעיה היא מה המעשה משקף. ולכן בעצם אין לזה שום משמעות לסוג כזה של עבירה אלא אם כן תגידו במקרה שאותו אדם עושה פעם ראשונה את אותו סוג של עבירה בחיים. זאת אומרת שהוא עשה את זה רק פעם אחת וזה היה באשמתי, וגם אז אני מתלבט מאוד, כיוון שההכשלה לכל היותר גרמה לו, פגע בו כלכלית, כן, היא גרמה לו בעצם לחיוב חטאת. זה ברור, כי בלי זה הוא לא היה חייב חטאת על סוג כזה של עבירה. אבל מבחינה רעיונית, זאת אומרת השאלה אם עשיתי פה משהו רע, זאת אומרת האם אני גרמתי לזה שהוא נהיה יותר עבריין. בסך הכל העבריינות היא החוסר המחויבות שלו, לא הביטוי המעשי, לכן אפילו אם אני מכשיל אותו בפעם הראשונה, אני לא בטוח באמת שיהיה פה לפני עיוור. כן. וזה וזה קפיצה מדיני חטאת להגיד שזה שלא צריך להיות חטאת ומכיוון שאין מעשה עבירה שזה לא שזה לא זקוק שעושה עבירה נוספת, כי כל הרי כל הסוגיה שדיברת עליה חייב להיות חטאת דורות להגיד, וככה סתם להגיד שחילול שבת יתירה או משהו כזה כשעושה. נגיד, יש ר"ן בנדרים שלא כנראה לא סובר כך, הבאתי אותו, את הר"ן בנדרים. אבל אני הולך בשיטת רש"י, הרמב"ם, ואני חושב שזה בסך הכל הפירוש היותר פשוט בסוגיות של החטאת. שבעצם כל הבעיה היא הבעיה של השגגה. אחרים צריכים להגיע להסברים מהסוג שבעצם כל מעשה הוא עבירה, כמו שאתה מציע נגיד, אבל יש איזשהו דין כזה שחטאת אחת שמובאת על עבירה אחת מכפרת גם על העבירות האחרות, כל עוד אין היזכרות באמצע, כן, אם זה בא מתוך אותה, מתוך אותה שגגה. למה להגיד דבר כזה? למה, מאיפה זה יוצא? זאת אומרת, אני לא… אפשר להגיד, אין לי איזו ראיה מוחצת נגד העניין, יש ראשונים שחושבים כך. אבל בעיניי זה הסבר הרבה פחות פשוט. עכשיו אם אני מצרף את זה למה שאני רואה ברמב"ם לגבי מצוות העשה, אז אני אומר זה מצטרף, חזי לאצטרופי, זה מתחבר עוד יותר. אם אני מבין שאין מצוות עשה בלי אמונה, אז כבר הדרך להגיע לזה שגם אין לאו בלי אמונה יותר קצרה. אז הצירוף של שני אלה ביחד נדמה לי, כן? מה עם הפסוק הוכח תוכיח את עמיתך? אם זה לא יועיל אל תוכיח אותו? אז למה? אם זה אתה לא גורם לו חטא, אתה לא גורם לו, הבעיה היא שאין לו ידיעה. יש לו חטאת אחת נגיד, אוקיי, אחר כך אין לו, למה לא להגיד לו? למה לא להוכיח לו? מה הבעיה? תוכיח. אבל אומרים, מי שזה לא יועיל לו, אל תוכיח אם זה לא יועיל. לא תשא עליו חטא. יש כתוב בפסוק ולא תשא עליו חטא, אם הוא בגלל זה יכה אותך או בגלל זה תגיעו לסכסוך, כשאין לזה שום תועלת זה מכל שכן לא ישנה, אז אל תוכיח. אבל לא שאומרים לך אל תוכיח אם זה לא יעזור יש איסור להוכיח, אין שום איסור להוכיח, הפוך, זאת אומרת אתה צריך להוכיח, אלא מה? רק לא תשא עליו חטא. זאת אומרת, לא תשא עליו חטא מתפרש לשני צדדים. לא תשא עליו חטא הכוונה אם אתה לא מוכיח במקום שצריך, או אם אתה כן מוכיח במקום שלא צריך. בסדר? והמשמעות שגם מישהו שומר מצוות, אם הוא שוגג שבת, איזה שבת, שאין סיבה להזכיר לו לעשות את זה פעם שנייה, כי אין משמעות, כבר עשית את זה פעם אחת, אז זה… לא, יש משמעות לזה שתעורר לו את הזיכרון. נכון שאם אתה לא עוצר אותו, לא נגרמה לו עוד עבירה, זה נכון, אבל מצד שני, הרי הוא עדיין ממשיך בזה שהוא לא מודע למחויבותו, זה כן בעייתי. אם את זה אתה יכול לפתור, זאת אומרת, הרי אחד שמחויב למצוות, אם תגיד לו, תשמע, הדבר הזה הוא אסור, אז הוא יסיק את המסקנות. אז ודאי שאתה צריך להגיד לו. למה? אתה צריך להגיד לו כדי להציל אותו מזה שהוא לא יודע, להחזיר אותו חזרה לקיום. את העבירות שהוא עבר הוא עבר, נכון, אז מה? זה ניטרלי? לא, זה לא ניטרלי. עוד פעם אני אומר, אתה לא מונע ממנו עוד עבירות, אבל אתה מונע את המשך המצב של אותה עבירה שבה הוא נמצא. הוא נמצא בתוך עבירה, העבירה הזאת שהוא לא יודע. את זה אתה צריך למנוע. אבל ההכשל המעשי לא רלוונטי פה. אתה צריך להגיד לו, תשמע, הדבר הזה הוא אסור, להוציא אותו… אני עוד שנייה אני אגיד את זה בצורה יותר מפורשת. תראו. הערבות? מה? הערבות. יש את החיוב על הערבות. אז אני, לזה אני אגיע גם לזה. היום זה אני מקדיש לזה את הפגישה, אז אני אגיע לכל הנקודות האלו, אבל שלב שלב. טוב, אז זאת פחות או יותר התמונה שהגענו אליה עד כאן, ובאמת שתי הבהרות שכבר אמרתי אותן, אבל אני חוזר ואומר אותן עכשיו כי הן קשורות גם להערה הזאת, אבל בהמשך אני אעשה את זה בצורה יותר מדויקת. אחרי שכתבתי מאמר על הדבר הזה, פרסמתי אותו, זה עורר כמובן מהומה, והיו כל מיני תגובות, הזויות יותר או הזויות פחות, וחלק גדול מהן, כמעט כולן למעשה, היו פשוט תגובות של חוסר הבנה, בגלל שאנשים בעצם אמרו רגע, אז מה זאת אומרת? אז בעצם אין עניין להחזיר אדם בתשובה, סוג השאלות שאלו כאן, או אין הוכח תוכיח או ערבות או כל מיני דברים מן הסוג הזה? בדיוק הפוך. אני אומר, אם אני רואה את הבנאדם החילוני נגיד או הלא מאמין כאדם שהוא עבריין סדרתי, אז הוא כבר לא עושה את מעשה עמך. אז אין לי שום מחויבות כלפיו, הוא רשע, הוא עבריין. אבל אם אני רואה אותו כמישהו שלהיפך, זאת אומרת, הוא אנוס גמור, אז לאחד כזה כל המחויבות שבין אדם לחברו שלי ביחס אליו בעינה עומדת, הוא לא רשע. אך תגידו בשביל מה להחזיר אותו בתשובה, בשביל מה לסבך אותו, שיישאר ככה, אין לו שום עבירות. נכון, אין לו שום עבירות, אין לו שום מצוות. מי שרוצה שלא יהיה לו לא עבירות ולא מצוות שיהיה גוי. זה הסוגיה בגמרא בכתובות ובעוד מקומות השאלה אם יש דין זכיין בגרות על קטן, למשל גר קטן שבית דין זוכה לו את הגרות. אז דנים שמה בשאלה אם גרות זאת זכייה. ומה השאלה? השאלה, כן, בגרות אם… אתה יהודי, אתה יכול לחטוף על עבירות שאתה לא עושה. אם אתה גוי אז במתים חופשי, זאת אומרת אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה חוץ מכמובן שבע מצוות או איזושהי מסגרת מוסרית, אבל כל פרטי ההלכה אתה חוסך לו. אז האם זו זכות להיות יהודי? התפיסה המקובלת היא שכן. זה לא זכות אם הוא לא יקיים. זאת אומרת, אם אתה מגייר מישהו, זה עוד טענה מעבר לזה שצריך קבלת מצוות בגיור, אבל הטענה היא שאפילו אם הייתה קבלת מצוות אמיתית אבל אתה יודע שלא יעמוד בזה בהמשך, אל תגייר אותו. אל תגייר אותו כי שם אתה באמת מזיק לו. כי אם אתה מגייר אותו ואתה יודע שלא יעמוד בזה בהמשך, אתה פשוט גורם לו להמון עבירות. הוא יעשה עבירות אם הוא לא יעמוד בזה אחר כך. אבל בהנחה שהבן אדם יתגייר או יהפוך לדתי במקרה שלנו בלי גיורים ויקיים מצוות, ההנחה היא שזה מצב יותר טוב מאשר להיות ניטרלי לגמרי בלי מצוות בלי עבירות, להיות גוי בעצם. אם אתה יודע שהסיכוי הוא יותר מחמישים אחוז שהוא יחזור בתשובה, תוחלת הרווח. אם לא, אז אתה גורם לו שעכשיו הוא אנוס ואתה תהפוך אותו להיות מזיד או לפחות שיהיה חייב בהרבה. שאלה גדולה. אבל אם אתה לוקח את התפיסה שאתה לא מאמין בה, כן, אז עכשיו הוא כבר עבריין, הוא שוגג אבל עבריין, אז אתה לפחות תרוויח חמישים אחוז. אין הכי נמי, נכון. למרות שעכשיו הוא עבריין בשוגג ויש סיכוי שיהיה עבריין מזיד חמישים אחוז, אז יש מקום להתלבט מה התוחלת פה, אבל כן, נכון, ברמה העקרונית זה נכון. בסיכוי של שמונים אחוז זה כבר יותר טוב. בסיכוי של עשרים אחוז כאילו יהיה עבריין במזיד מול עכשיו שהוא בטוח עבריין בשוגג, זה כבר נראה יותר טוב. אצלך הסיכוי הוא שמונים אחוז לפחות ככה. אצלך האחוז הוא יותר גדול. לא, לא, אני אומר בלי קשר, אני אומר בהנחה שזה הסיכוי אז השאלה היא יותר חזקה. בקיצור, אז ברור שהמסקנה היא לא שאין לי שום מחויבות לאיש הזה, הוא הפך לגוי. לצערי הוא עכשיו במצב כמו גוי, אין לו מצוות, אין לו עבירות. אבל אחד מהמחויבויות ההלכתיות וגם המוסריות זה להוציא אותו מהמצב הזה. ודאי שיש מחויבות כזאת. אני לא טוען שאין מחויבות כלפי אדם שלא מאמין לנסות ולקרב אותו חזרה, להחזיר אותו בתשובה. הפוך, בוודאי שיש. אני צריך להחזיר אותו למחויבות שלו. אני רק טוען להפך, כל עוד לא החזרתי אותו אם אני אניח לו תפילין ברחוב לא עשיתי כלום. הוא לא עשה שום דבר, מה זה מועיל? להפך, כל המחויבות היא רק להחזיר אותו בתשובה. כי אם אני אצליח להביא אותו למודעות למחויבות שלו, עכשיו המצוות שלו תהיינה מצוות וכמובן גם העבירות שלו תהיינה עבירות. אז צריך להשתדל לא לעשות עבירות. בסדר? זה… אולי, אבל הנחת התפילין לבן אדם חילוני לגמרי לא נועדה לזכות אותו במצווה אלא לחבר אותו לאיזה משהו… בסדר, יכול להיות. לכן אני אומר, אני מדבר על הערך ההלכתי שבזה. ברור שאפשר לדון בזה בהקשרים אחרים. יכול להיות שזה גורם לאיזושהי חוויה שבסוף תחזיר אותו בתשובה או איזה רגש דתי יותר חזק, רגש יהודי יותר, בסדר. אלה טיעונים מסוג אחר. סיפרתי אני חושב פה פעם על איזה התכתבות בין רבי יצחק הוטנר לבין הרבי מלובביץ'. יש התכתבות מאוד יפה, אני פעם ראיתי את זה באינטרנט, אני לא זוכר איפה, צריך לחפש את זה פעם, התכתבות מרתקת. זאת אומרת שרבי יצחק הוטנר טוען שמה אתם עושים זה סתם חסר ערך להניח תפילין לאנשים ברחוב. והרבי עונה בעצם גם תשובות מהסוג הזה, אבל גם יש לו את הטענה המטאפיזית שאני לא מסכים לה. הטענה הזאת שאומרת שבעצם בתוכו כל יהודי, למרות שבעצם כאילו לא מאמין ולא זה, בתוכו בעצם יש כמו הרב קוק בעצם לגבי חילונים. וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, כן, אז אני אולי אני אעיר על זה גם כן משהו פעם. טוב, לא עכשיו. אבל כופין לדעתי אין דין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני לאדם כזה. אי אפשר היום לכפות על גט אצל אדם שלא מאמין, אני מתכוון. אדם שמאמין זה כרגיל, אבל אדם שלא מאמין אי אפשר לכפות על גט. בדיוק זו הנקודה, כי אני לא מקבל את המטאפיזיקה הזאת וגם הרמב"ם לדעתי לא מתכוון אליה. הרמב"ם מדבר על אמונה אמיתית, לא על אמונה חבויה. מישהו שבאמת מאמין, רק יש לו יצר הרע חזק והוא מתעצבן על אשתו, לא רוצה לתת לה גט, הוא רוצה לעגן אותה. אז אתה כופה אותו עד שיאמר רוצה אני, כי הוא אדם שכן מחויב למצוות. פה יש לו איזה יצר כזה, הוא כועס, הרי זה בעצם מצב הרבה פעמים. אוקיי, זה מה שהגמרא אומרת. זה מה שהגמרא אומרת, למה זה לא מה שהגמרא אומרת? זה מה שהגמרא אומרת, הגמרא מדברת על אנשים מאמינים. כן, אבל העובדה שהוא עומד מתחת לחופה והוא בכלל לא מאמין ואומר את כל הברכות, ולא את כל הברכות הוא אומר אמן. בסדר, הוא אמר, הרב אמר לו, הוא לא יירשם כנשוי בלי זה, מה לעשות. או שהוא עושה טקס פולקלוריסטי, בסדר. אותו דבר לגבי הגט. למה עם הגט זה שונה? גם הגט זה דבר דתי. בסדר, אם הוא עושה את זה מרצון בסדר גמור, אבל אם אתה כופה אותו אז זה גט מעושה. מה זאת אומרת? גם נישואים שלו הם כך. לא, נישואים שלו הוא רוצה להתחתן. הברכות לא אומרות לו שום דבר. אני מדבר בגט. לא שהוא לא רוצה לתת גט, הוא לא רוצה לגרש. אין לו בעיה עם המעשה הדתי של מתן הגט. הבעיה שלו היא שהוא לא רוצה לגרש את אשתו. אם הוא רוצה לגרש את אשתו וגם לא יודע אפילו בלי שהוא מאמין ותכפה אותו לתת גט, הוא בעצבים לא רוצה לתת גט, הוא עצבני על הדתיים. אבל הוא מוכן לגרש את אשתו. אז שמה יועיל לכפות אותו? אני חושב שבלי קשר אפילו בלי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני זה מועיל שם. נגיד להוציא מישהו אחר, מישהו שעושה את המצווה הוא לא מבין את המצווה, הוא לא עושה את זה בגלל המצווה, הוא עושה את המצווה כי הוא יהודי. אז הוא יכול להוציא מישהו אחר? לא, לא, אתה לא במצווה, אתה לא במצווה. כן. על פי הרמב"ם. לא על פי מה שאני חושב, לא יודע מה זה הרמב"ם. לא, זה גם… הוא לא מאמין. אה, על פי הרמב"ם? כן, זה מה שאמרתי כאן, זה מה שאני חושב. עוד פעם, הבאתי רמב"ם, רש"י, מי שכל מי ש… כן, לפי התפיסה הזאת, אני חושב שזה נכון, כן. אי אפשר לצרף אותו למניין, הוא לא יכול להוציא… אני חושב שזה דבר פשוט. לצרף למניין שלושה עציצים? יש לך שבעה אנשים שמתפללים ועוד שלושה עציצים. העציצים בלי עלים. בסדר? מה זה, זה מניין? מה אתם עושים צחוק? זה מניין? זה לא מניין. אי אפשר להגיד דבר שבקדושה בפורום כזה. אם יש פה שלושה שלא נוהגים קבוע להתפלל, הם מחפפים או משהו כזה, זה משהו אחר, אין בעיה. אבל שלושה שזה לא אומר להם כלום, הם לא מכירים, הם עושים לך טובה פשוט להשלים לך מניין, הם לא מאמינים בזה בכלל. היית בודק? בודק? אני לא יודע איך בודקים דבר כזה, אבל אפשר, כן, אפשר. האמת שאפשר לשאול. כן, זה לא תמיד נעים, אבל כן. כשמחפשים חילוני תורן בצבא להשלים מניין זה חסר משמעות. תלוי איזה חילוני, על זה אני אדבר עוד רגע. אבל כן, נכון, נגיד מישהו שלא מאמין או לא מחויב, נכון, הכי נמי. אם הוא יודע להוציא כיפה לבנה ולשים על הראש הוא כבר עבר את המבחן. אה, אוקיי, לא עבר. תכף אני אסביר למה. אולי לגבי גירושין, אולי לגבי תלויהו וזבין, יש כל מיני סוגים של אולי לגבי קניינים, זה שונה. העניין שצריך דעת מקנה. אולי שמה זה עניין אחר גם לגבי גט. זה לא עניין של כוונה כזה, זה עניין שברגע זה אני… אבל הוא צריך כוונה לקניין. הוא לא רוצה, הוא גומר את הקניין. לא, הוא צריך כוונה לקניין, אבל השאלה מי אמר לך שאתה גומר את הקניין? בתליוהו וזבין זאת שאלה גדולה באמת. מה הקשר בין תליוהו וזבין לבין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני? בפשטות לפי מה שאני, לפי מה שהרמב"ם אומר שמה נגיד, שזה בגלל הנקודה הפנימית שבעצם יוצאת ממנו, אז תליוהו וזבין זביניה זבינא. אני אומר שאולי יכול לחלק בין מצוות לבין עניין של קניינים. אבל מה זה גירושין? זה מצווה או קניין? הייתי אומר לגבי הגט עצמו, לא צריך עניין של מצווה, אולי יש מצווה בזה אבל הוא חוזה. נו, אז למה בתליוהו… למה תליוהו וזבין לא מספיק בשביל כופין אותו? למה צריך את כל התיאוריה של הרמב"ם? סתם, תליוהו וזבין זביניה זבינא. טוב, אומר בשביל תליוהו וזבין זאת סוגיה שצריך לדון בה. הרב הוטנר, כן, הוא לא מסכים איתך בכך. הרב הוטנר? למה? מי אמר שלא? להפך, זה מה שהוא אמר שם. אבל לפי מה שהוא אומר, כנראה כן מסכים איתך, זה לא מובן. לא, מי אמר שלא מסכים איתי? מה אתה מניח שלא מסכים איתי ואז אתה אומר רגע זה לא מסתדר? אולי הוא מסכים, לא יודע, לא שאלתי אותו אף פעם. אבל למה להניח שלא מסכים איתי? אני לא מבין. אתה מניח כאילו שמה שאני אומר זה בטוח לא נכון, עכשיו רק השאלה איך זה יכול להיות, איך יכול להיות שכל מיני יהודים טובים בכל זאת אומרים את זה? איך זה מתבסס? הוא מתבסס על מה שאני התבססתי, אני חושב. לא יודע מה לא. אבל זה כתוב באיזשהו מקום? זה בסברא פשוטה, אז כתוב ברמב"ם אם תרצה, אז תשאל, אני אשאל אותך מאיפה הרמב"ם הוציא את זה? זה כתוב באיזשהו מקום? הוא הוציא את זה מסברא. אז אותה סברא גם אני אומר. אז מה? אם זה סברא, זה סברא, למה לי קרא, סברא היא. פסוק אני לא צריך כשיש סברא. אז רמב"ם אני צריך? מה היראה הזאת להשתמש מסברא? אני לא מבין. הרב אמר פעם מאמר שדיברו על זה, יכול להיות שאני לא אדייק אותו, שהרב לוינשטיין, שהיה מקרה בירושלים אחרי מלחמת יום כיפור, כתבו בכותל ספר תורה לעילוי הרוגי מלחמת יום כיפור. היה שם איזה שר בממשלה שלא היה שומר מצוות באופן די ידוע. רצו שיכתוב איזה אות או חצי אות, והיו שם התמרמרויות. וקם שם הרב לוינשטיין, הצטרף אליהם עם המורדים בפינה שם, ואמר שהוא ככלל ישראל והוא גם כן מצווה בכל הדברים, אפילו אם הוא לא מאמין. אוקיי. השאלה עכשיו מה שאתה אומר, לצרף אציץ למניין, אני ככה… לא, אבל לכתוב אות בספר תורה זה עוד פעם סוגיה אחרת. יכול להיות שהוא יכול גם בלי אמונה. מי אמר שלא? לא צריך כוונות בכתיבת ספר תורה. אולי לא תהיה לו את מצוות כתיבת ספר תורה, אבל הספר יכול להיות שיהיה כשר. שם השם זה משהו אחר קצת. שם צריך יראת שמיים וכל מיני דברים. יראת שמיים בשביל להתכוון כשכותבים את השמות וכולי. אם אתה כותב אות ואתה לא יהודי. אוקיי, אז זאת התמונה באופן כללי עם ההשלכות באופן כללי, אבל אני רוצה עכשיו באמת לפרוט את זה לפרוטות. אולי עוד הערה אחת, אני לא יכול להתעלם ממאמר, קיבלתי מאמר לקרוא מאוד מעניין, ניו יורק טיימס, ששם איזה סוציולוג, אנתרופולוג סליחה, שכותב איזשהו מאמר שאפשר בעצם ללכת לכנסייה ולעשות את כל הפעילות הדתית, הצרמוניה הדתית, בלי אמונה באלוקים. אלוקים לא נחוץ בעניין הזה. והוא אומר שיש תנועה הולכת וגדלה של אנשים שעושים את זה, מהיוניטריסטים אבל אחרי זה כבר יש גם התרחבות הלאה. היוניטריסטים במקור היו מאמינים, אבל באיזשהו שלב כבר יוניטריסטים עוברים להיות גם מישהו שלא מחויב בכלל לדוגמות דתיות, לא רק לשילוש, ובסוף הוא אומר גם יכולים להיות אתאיסטים. זאת אומרת, יש קבוצה בבריטניה הוא מתאר ובכל מיני דברים כאלה שמגיעים לכנסייה, עושים את כל הסרוויסס ואת כל העניינים האלה. למה לא? כי זה מאוד נחמד, ולמה צריך את אלוקים בשביל זה? סך הכל שומעים שירים יפים ושומעים שיחות מעניינות. גם הכומר הוא מאותו סוג, או הכומרת, אני לא יודע, מאותו סוג, ונותנים שיחות מעניינות ורלוונטיות לציבור הזה. ויש יחסי קהילה, הם עוזרים אחד לשני, דבר שהעולם הרחב באופן כללי לא מספק בדרך כלל את הפונקציה הזאת. ולכן הוא אומר שהוא לא מבין מה הבעיה, למה צריך את אלוקים בשביל כל העניין הזה. זה דוגמה, אני אומר זה בקצרה, אז זו דוגמה מעניינת כי באמת המודל שהצבתי פה מציב שני חריגים. חריג אחד זה מישהו שמאמין ולא עושה מצוות, והחריג השני זה מישהו שעושה מצוות ולא מאמין. נכון? בעצם אלה שני החריגים. מי שמאמין ולא עושה מצוות, נגיד זה אחד העם, או ביטוי קיצוני של אחד העם. נגיד שאחד העם היה שומר את כל תרי"ג מצוות על דקדוקיהם אבל בלי אמונה באלוקים, מסיבות לאומיות או אחרות. זה מודל אחד. המודל השני זה כל אלה שאנחנו מכירים אותם היום שהם אומרים, תראה, אני מאמין באלוקים באיזשהו מובן מופשט, אבל אני לא חושב שיש הלכה או שיש מחויבות הלכתית, כל זה לא אומר לי הרבה. אז על כל אחד מהם אפשר לדון. על הראשון אפשר לדון מה שוות המצוות שלו, ועל השני אפשר לדון אם הוא מצטרף למניין. בסדר? הוא לא עושה מצוות, אז אין מה לדון על המצוות שלו, אבל השאלה אם הוא מצטרף למניין. אז אני אומר שהתשובה לשתי השאלות היא שלילית. זאת אומרת, המצוות של אותו אחד שלא מאמין הן לא מצוות, ומי שמאמין אבל לא מחויב לא מצטרף למניין, לא יכול להוציא ידי חובה וכל מיני דברים כאלה. וכאן זה נקודה עדינה, כי אחרי אחד הדברים שנכתבו אחרי שכתבתי את המאמר הזה, אז אנשים אמרו, תראה, יש סקרים שאומרים שרוב הציבור מאמין באלוקים, בארצות הברית, אני חושב שגם בארץ נדמה לי, שרוב הציבור מאמין באלוקים באיזשהו מובן שלא יהיה. אוקיי, ולכן בעצם כשאתה פוגש חילוני ברחוב, אתה לא יכול להניח כמובן מאליו שהוא אתאיסט. במובן של נגיד דיברנו על זה של האם להוריד את הרגל ממעבר החצייה כי אז הוא עושה ברקס ומדליק את אורות הברקס, אחרי המאה אלף ניצוצות שהוא מבעיר בשנייה, אז הוא גם מדליק את אורות הברקס וזה הלפני עיוור שאנחנו עושים לו. אבל בוא נגיד שזה באמת היה צריך להיות לפני עיוור דבר כזה. אז השאלה איך אתה יכול לדעת? הבנאדם הזה יכול להיות שייך לאותם שישים אחוז מאמינים למרות שהוא לא שומר מצוות, הוא מסורתי, הוא פה, יש כל מיני סוגים וגוונים. והשאלה איך אתה יכול לדעת שמדובר באתאיסט. אתה צריך איזה אתאיסטומטר, זאת אומרת מד אתאיסטים, מה שאתה שאלת איך בודקים. אז אני אומר, התשובה יותר פשוטה, זה לא נכון. הדברים שלי לא פונים רק כלפי אתאיסטים, הם פונים גם כלפי אלה, או חלק גדול מאלה. א', סתם ברמה הסטטיסטית, כשיש שישים אחוז מהציבור מאמינים, תורידו מזה את העשרים וחמישה אחוז שהם באמת דתיים. מי שנוסע בכביש בשבת, אז הוא בטח לא מהעשרים וחמישה אחוז האלה, נכון? עכשיו מבין השבעים וחמישה אחוז הנותרים, אז יש עדיין רוב לאתאיסטים. צריך גם סטטיסטיקה לדעת בשביל זה. אבל מעבר לזה, אני אומר, גם אם נניח שזה לא היה נכון, אז אני לא מדבר רק על אתאיסטים. אני מדבר על אחד שגם אם הוא מאמין באלוקים, אבל הוא לא מאמין במעמד הר סיני או לא מחויב למה שהיה במעמד הר סיני, לא חושב שזה מחייב דבר כזה. אם באמת נגיד נוצרי גם מאמין במעמד הר סיני, הנוצרי מאמין במעמד הר סיני. אז עכשיו מה, אם הוא יעשה מצוות זה יהיה מצווה? לא, כי הוא חושב שזה כבר לא מחייב, זה השתנה. אז זה לא נקרא אדם מאמין בהקשר הזה. הוא מאמין באלוקים, אבל זה לא נקרא מאמין לעניין זה. ראינו את זה ברמב"ם בפרק ט' מהלכות מלכים, שהרמב"ם שם כתב שמי שעושה אחת משבע המצוות מתוך הכרע הדעת ולא מתוך זה שהקדוש ברוך הוא ציווה את משה בסיני, זה האלטרנטיבה לעשייה מפני הכרע הדעת, אז הוא מחכמי אומות העולם אבל לא מחסידיהם. אז רואים שאצל הרמב"ם האלטרנטיבה שכן תחשב כמעשה דתי זה לא אדם שמאמין, אלא אדם שעושה את זה בגלל שהוא מבין שיש מחויבות הלכתית, בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה בסיני וזה מחייב אותנו. אז אני מדבר על הדמות הזאת. זאת אומרת, כל מי שהוא לא כזה, גם אם הוא מאמין באלוקים באיזשהו מובן פילוסופי, הוא עדיין לא יכול להוציא ידי חובה. אתה אומר שיש שני פנים שצריך להבין, צריך להבין במעמד הזה. נכון, במחויבות ההלכתית, כי מעמד הר סיני אתה יודע, גם בלי הפירוטכניקה, לא מפריע לי הפירוטכניקה. רוב הסקרים לא אומרים מעמד הר סיני. בדיוק, לכן הסקרים האלה גם לא אומרים הרבה. כששואלים את הבן אדם אם הוא מאמין או לא מאמין, מה זה נקרא מאמין? יש חלק מהאנשים שיגידו לך "יש לי רק חוויות רליגיוזיות". דיברנו כבר שחוויות רליגיוזיות זה לא אמונה. אמונה זאת טענת עובדה. חוויות רליגיוזיות, אז מה? זה כמו שהוא מתאר, אתה הולך לכנסייה זה עושה לך חוויה מאוד יפה. אז זה אומר שהוא איש מאמין? לא, הוא עצמו אומר, חלק מהאנשים לא מאמינים. אבל מה? יש לך חוויות, יש לך אגף רליגיוזי בנשמה, כן, בנפש שלך, וזה נפעל על ידי צרמוניות דתיות. האם זה אומר שאתה אדם מאמין? אצל הרבה אנשים היום ברחוב, כן, הם יענו על זה בתור "כן, אני אדם מאמין". למרות שכשתישאל אותו ברמה הפילוסופית "אתה באמת חושב כמשפט עובדה שקיימת ישות כזאת טרנסצנדנטית שבראה את העולם או כל מיני דברים כאלה?" לא, לא חושב. אבל אם יצטרפו במניין דווקא, איך אתה יודע שזה תלוי באמונה? זה תלוי באם אתה שומר מצוות, אני לא אבדוק את הכוונה. אמרתי שקיום מצוות בלי אמונה זה לא קיום מצוות, אז מה זה עוזר שהוא שומר מצוות? עוד פעם, אם אתה לא מקבל את ההנחה הזאת אז בסדר, אבל זאת הטענה שלי. אבל לא חייב לקבל את ההנחה הזאת, זאת אומרת אין עניין ביהדות שאנחנו בודקים את הדעות שלך, אתה הולך לפי המעשים. אני לא יודע לבדוק, אני לא יודע לבדוק, אבל בהנחה שהוא אומר לי. בסדר, הוא בודק. לא חשוב, לא בטוח, לא בטוח. אם נכנס בן אדם חילוני לבית הכנסת ורק לבקשתי להשלים מניין, לא שהוא בא כי הוא רוצה להתפלל. זה בסדר, יש אנשים שלא שומרים אבל הם מדי פעם רוצים להתפלל אמיתית. הם מבינים מה זה תפילה ומחויבים לזה וכולי, אבל הם מחפפים, אין להם כוח במהלך השבוע. אז בסדר, לא צריך לבדוק אחד כזה, אחד כזה הוא בסדר גמור, הוא כשר להשלמת מניין. לכן אתה לא יכול לדעת האם הוא כזה או כזה. אבל אם נכנס בן אדם חילוני שנכנס לבקשתי, יש סברא לדעה שהוא שייך לאלה שלא מחויבים למצוות, נכון? אז אולי אפשר לשאול אותו, אני לא יודע, זה יכול אולי לפגוע, לא יודע בדיוק מה. אני אישית לא קורא לכאלה פשוט, מתפלל ביחיד וזהו. אפילו לטקס בר מצווה, שהוא לאו דווקא מסיבות של אמונה, איך אתה יכול בכלל להעלות אותם לתורה ולעשות… אין לי בעיה, לא במסגרת שבעה קרואים. יש לו גם איסור של ברכה לבטלה, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. אבל אם זה קורה במסגרת של תפילה רגילה? בסדר, אז תעלה לו, תעשה לו הוספה. הבנתי. שבעה קרואים, שבעה קרואים צריכים להעלות אנשים שהעליה שלהם שווה משהו. לכן אגב, לכן עושים את ההוספות האלה בבר מצווה שכולם נורא מתעצבנים כי זה הרי מעכב את התפילה וזה טרחא דציבורא וכולי, אבל נדמה לי שזה מה שצריך לעשות. זאת אומרת, אני לא חושב שלשבעה קרואים אפשר להעלות אחד כזה. עוד פעם, אם הוא מסורתי במובן שהוא מחויב למצוות אלא שהוא מחפף או משהו כזה, בסדר גמור. אבל אני מדבר בהנחה שאני יודע שזה מישהו שהוא לא מחויב, לדעתי רק בתוספות. אז מה שתי המסקנות? יש שנייה שבהם זה שתי תשובות טוב? מי שלא מקיים מצוות בעצם לא משתתף במניין? מי שלא מחויב למצוות, לא מי שלא מקיים. אם הוא מחויב, הוא מבין שזה מה שצריך לעשות אבל אין לו כוח, זה משהו אחר. המון אנשי עדות המזרח הם כאלה. בסדר. רחמנא ליצלן? לא יודע, כל אחד צריך… הם יודעים שזה לא טוב… נכון, נכון, אז עליהם אני לא מדבר. נכון, זה בדיוק הנקודה. לכן אני נותן פה את הדמויות האלה כי אני רוצה להבהיר על מי דיברתי בשני השיעורים הקודמים. אני לא דיברתי על כל אחד שהולך בלי כיפה או על כל אחד שנחשב לא דתי. תלוי מה. אבל מצד שני זה גם לא רק האתאיסטים הפילוסופיים, זה גם לא נכון. זאת אומרת, אני מדבר על אותם אנשים שלא מאמינים במחויבות הלכתית. לא שלא עושים, שלא מאמינים. אגב, אותו דבר לגבי גיור, גם בגיור אני גם כתבתי על זה פעם משהו ואני נחשב מין מחמיר עוף מוזר כזה, מחמיר נורא בגיור וגם על זה קיבלתי תגובות זועמות. במיוחד ששם זה היה פוליטיקה, כן? החרדים נגד הדתיים לאומיים, אז איך אני מצטרף לאויב? אבל אני חושב שגם בגיור יש קולות מופלגות שאני מוכן ללכת איתם הרבה מעבר למה שהמקלים מוכנים ללכת. וזה במישור של הקיום המעשי. אם הבנאדם בסוף לא יקיים מעשית, זה ממש לא מעניין אותי. אבל אם יש לי חשש משמעותי שבזמן הגיור הוא לא מקבל עליו מצוות, אז אסור לגייר אותו. וזה שני דברים שהם הולכים לכיוונים הפוכים, אבל זה אותו רעיון. בדיוק אותו חילוק שאמרתי כאן. זאת אומרת, השאלה היא האם הוא מבין את המחויבות. מה הוא יעשה איתה אחר כך זו החלטה שלו. יכול להיות שהוא יחליט לא. הוא מקבל? כן, אם הוא מבין שהוא מחויב. זאת אומרת כן, לזה התכוונתי לומר. אבל איך תדע כשנכנס, אם לא הירהורי תשובה באותו רגע? בסדר, אי אפשר לדעת. לכן אני אומר, אי אפשר לדעת על אף אחד. אדם שעושה מצוות או בא להתגייר, יש לו חזקה למה הוא עושה את כל זה? בוא אני אסביר לך למה הוא עושה, אתה יודע לבד למה הוא עושה. במדינת ישראל של היום יש סיבות טובות למה בנאדם מתגייר, לא בגלל שהוא רוצה לקיים מצוות. באמת באופן, ולכן כל התקדימים המסורתיים, ואולי גם נדבר פעם, לכן כל התקדימים המסורתיים הם לא רלוונטיים. כי במקום שבו לא הייתה שום סיבה להתגייר, אז אם מישהו מתגייר חזקה עליו שהוא יתכוון ברצינות, למה הוא עושה את זה? אבל אם היום אנחנו יודעים שיש סיבות טובות להתגייר שהם לא קשורות לסיבות דתיות, אז בהחלט החזקה משתנה. אבל יש חזקה גם בגיור של שלמה המלך שגם כן אותו היה עניין. בסדר, הגיורים של שלמה המלך עם נשותיו זה סיפור ברמב"ם. בוא נדבר על זה כשנדבר על גיור. אני רק אומר שבמקרה הזה של איך אני יודע שבזמן הגיור הוא לא התכוון ברצינות, אז קודם כל האמת היא שהחזקה היא שהוא לא מתכוון ברצינות בעיניי היום. זאת החזקה הפשוטה. אם הוא מתכוון ברצינות אני צריך אינדיקציות לזה, כך לדעתי. ובשעה שעינינו רואות, תשמע, זה לא תשעים ושמונה אחוז נכשלים, כולם התכוונו ברצינות אבל תשעים ושמונה אחוז נכשלים. ולא יודע כמה, תשעים ושמונה או אחוז מאוד גבוה. אז מה זה? זה הרי לא מקרה. יש פה איזה שהיא תופעה ואנחנו גם מבינים אותה היטב, אנחנו יודעים למה אנשים מתגיירים. אנחנו יודעים שאנשים גם יודעים למה הם באים ומה צריך להגיד וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אז כמה אפשר לעצום עיניים ולשחק משחקים? מצד שני, אני גם כתבתי באותו מאמר, שאם בית דין ישב של אנשים כשרים, וכאן אני לא מצטרף לרב שרמן שאומר שכולם רשעים ופסולים מדאורייתא, זה שטויות, אבל אם ישב בית דין של דיינים כשרים והחליטו שהוא גר, אי אפשר לבטל את הגיור. זאת אומרת אני לא הייתי מגייר אותו, אסור לגייר אותו, אבל בשביל לבטל את הגיור אתה צריך ראיה לזה שהוא לא התכוון. ראיה לזה שלא התכוון אין לי. יש חזקה. אז לכן אני אומר שזה הדין, כל דבר לגופו. טוב, אז בעצם נקודה ראשונה שבאמת חשוב היה לי להבהיר כאן זה שמחויבות היא לא פחות חשובה לעניין זה מאשר האמונה. זאת אומרת כשאני מדבר על בנאדם כזה אני מדבר על בנאדם שלא מאמין במחויבות, לא רק לא מאמין בקדוש ברוך הוא. זאת הדמות שעומדת פה מול העיניים. אגב בהקשר של המאמר הזה בניו יורק טיימס, הבנאדם היהודי הזה שכתב שם, כשמדברים על נוצרים זה יותר בעייתי. הפילוסופיה היא אותה פילוסופיה אבל זה יותר בעייתי כי אין שם הלכה במובן ה, לפחות לא במובן המפורש שיש אצלנו. יש כמה דברים שצריך לעשות אבל זה דברים בודדים והם מאוד משמעותיים, זה לא פרטים טכניים. זה חלק מהאמונה עצמה פחות או יותר, חוץ מהתפילה אולי שהתפילה זה הדבר היחיד כמעט שיש בו שהוא מחייב בפרקטיקה. בסדר? עכשיו במקום כזה, אז באמת נכון, אם בנאדם בא לכנסייה ועושה את הצרמוניה הזאת, סביר להניח שאולי יש בו איזה שהיא אמונה כזו או אחרת, אגב אפילו אם הוא מכחיש. לדעתי סביר להניח שיש בו אמונה כזאת. גם אותו אחד שכתב את המאמר. זאת אומרת הוא יכחיש אלף פעם, אבל אם זה עושה לו משהו, זה אומר שיש בתוכו איזה שהוא סוג של אמונה. אבל במקום שבו מדובר על מערכת שדורשת ממך מערכת מסועפת מאוד של מצוות, אז במקום כזה שמישהו בא להתפלל זה אומר שהוא מחויב למצוות. בנצרות יש רק את זה. זאת אומרת אין משהו אחר. כל מה שנשאר שם זה אם אתה מאמין או לא מאמין. אי אפשר לבדוק האם אתה מאמין ומחויב או מאמין ולא מחויב. אין מאמין ולא מחויב. כמעט ואין, יש אבל זה זניח. בסדר? ביהדות יש משמעות מאוד גדולה למאמין ולא מחויב. יש המון מחויבויות שאתה לא עושה אותם רק בגלל שאתה מאמין. אתה צריך יותר מאשר להאמין באלוקים באיזה שהוא מובן כללי. לכן גם ההשוואה לנצרות צריכה להיעשות פה בזהירות. מצד שני יש להם מה שהם צריכים להאמין זה הרבה יותר חזק, זאת אומרת הפרטים של מה שהם צריכים להאמין. אוקיי, למרות שאני חושב שגם שמה יש ויכוחים גם על הדוגמות אתה יודע. שם המחשבה היא בעצם הגרעין הקשה של הדתיות שלהם. אז דיברתי על התפיסה של קאנט ושל שפינוזה שהיהדות היא לא דת, היא סוג של פרקטיקה. כי הם רגילים לזה שדת פירושה מערכת של אמונות, מערכת של חוויות, של מוסר או דרישות מוסריות, ובעולם היהודי זה בשוליים. זאת אומרת זה לא באמת נמצא בליבה. אבל יש קבוצה גדולה של אנשים שמקיימים את המצוות והם בתוך המגזר הזה ועושים את כל מה שצריך כדי שהילדים שלהם יתקבלו לבתי ספר מסוימים וכל זה, והם לא באמת מאמינים. אוקיי, עליהם אני מדבר. כן, נכון. מה שאני אומר שעדיין יש הבדל, לא אמרתי שאין את זה בעולם היהודי, על מה אני מדבר פה? אני מדבר על אלה. אבל אני רק אומר שצריך להיזהר בהשוואה בין יהדות לנצרות בעניין הזה, כי החזקות הן שונות. בנצרות נדמה לי מי שהולך לכנסייה החזקה שהוא מאמין. מאמין במובן הכמעט מלא אולי אפילו של הנצרות, אולי לא עם הפרטים, אבל מאמין. אצלנו לא. אצלנו לא, כי הוא אולי מאמין, כן, אבל הוא לא מחויב. ואצלנו אמונה כוללת גם את המחויבות ההלכתית. עכשיו זה לא בהכרח נכון. לכן החזקות הן שונות, זה לא עובד באותה צורה. ולכן הרבה פעמים גם מושגי הדתיות של הציבור הרחב שאובים מהעולם הנוצרי. ולכן כשעושים משאל האם אתה דתי או לא דתי, אתה עונה תשובה נוצרית. במובן הנוצרי אני דתי, אני מאמין באלוקים, יש לי רגש רליגיוזי. אתה לא דתי במובן של ההגדרה ההלכתית של המושג, ושאתה מבין שאתה מחויב למצוות. זה שאלה אחרת, אבל את זה כמה אנשים כבר, כמה משאלים שואלים את זה? לא שואלים את זה. כן. מבחינת ההתחייבות להלכה, בעצם יש איזה שהם אומרים, אוקיי, יש אלוה, יש מצוות, אבל איך שההלכה התפתחה במשך אלפיים שנה, כאילו אולי לא… אין לי בעיה עם כאלה. לא, אמיתי. הלכה אחרת פשוט. כן, נכון. זה כמו מחלוקת בהלכה, זאת אומרת כל עוד הם עובדים עם המסגרת ההלכתית, גם אם הם מגיעים למסקנות אחרות לגמרי, בעיניי הם יהודים בשדה ההלכתי, זאת אומרת אני יכול לא להסכים איתם, אבל להתפלל, לצרף אותם למניין, אין שום בעיה עם זה בכלל לדעתי. קונסרבטיבים נגיד, באגף הימני של הקונסרבטיבים. אין בזה שום בעיה, כבר מזמן עשו הצרחה עם האגף השמאלי של האורתודוקסים. אז זה כבר היום סתם הגדרות סוציולוגיות, אין באמת משמעות. מה הבעיה לצרף יהודי לא דתי למניין? אם הוא לא מאמין אז הוא עציץ. אתה לא יכול לצרף עציץ למניין. הוא עציץ שבתוכו פועם לב, והוא לא עושה כלום. הוא לא מבין מה הוא עושה שמה, אין אלוקים, הוא לא עומד מול הקדוש ברוך הוא, אין פה עשרה מתפללים. יש פה תשעה מתפללים ועציץ. העדה, העדה הרי זה לקוח מקהל, קהל, עדה, זה עשרה. לא אמרו לך שצריכים להיות דתיים. לא, לא רשום שדתיים. צריכים להיות מתפללים, צריכים להיות עשרה מתפללים. מי שלא מתפלל הוא לא חלק מהעניין הזה. אבל בעצם שהוא מוכן להצטרף, האם זה לא… אני לא חושב. לא, עשה לך טובה, מה? הוא יהיה ילד טוב, הוא עשה לך טובה. הוא שוטה וקטן. זה מעשה, כן, הוא עושה לך טובה. הרי למה חירש שוטה וקטן לא מצטרפים למניין? כן, כי הם לא המעשה, בדיוק, זאת דוגמה טובה. כן, נכון. כן. אבל יש קונסרבטיבים, למשל הקונסרבטיבים מאמינים גם בתורה שבכתב, שכאילו לא מילה במילה כתוב שם. מכיר עוד כמה יהודים טובים שמאמינים בזה. וגם לא מאמינים בתורה שבעל פה במעמד הר סיני. אז זה… לא, אני לא יודע מה זה נקרא לא מאמין, אני לא מספיק בקיא בתאולוגיה שלהם, אבל יש שם איזה שהם אלמנטים שהם כן מקבלים. עכשיו יש ויכוח מה מהאלמנטים האלה אותנטי ומה לא, מה התפתח לאורך הדורות ומה לא. אני לא מספיק בקיא בשביל לחוות דעה ברורה, אם הייתי צריך לכתוב איזה תשובה הלכתית הייתי צריך לבדוק קודם כל יותר טוב את המציאות. אבל ברמה העקרונית, מי שמקבל את עצם המערכת, אבל הוא לגמרי לא מסכים לכל התפיסה ההלכתית שיש היום, אבל הוא מבין, ניתנה תורה, יש מחויבות הלכתית, אפילו תורה שבעל פה ניתנה שמה, אבל בסדר, היא התפתחה ויש דברים שכן ויש דברים שלא, בעיניי הוא בסדר גמור בשדה הזה. אולי לא בסדר כי יש לי ויכוח איתו, ואולי לא, אבל בשדה הזה הוא בסדר גמור, הוא חלק מהמניין. יכול לשחרר עבד ולהכניס אותו למניין. באותו רגע שאתה משחרר אותו הוא מקבל את כל המצוות. קיבל קודם, מה זאת אומרת? הוא היה חייב במצוות כאישה עוד קודם, עוד לפני ששחררת אותו. היה חייב אבל לא יכול לדחוף אותו אפילו… בסדר אבל המניין, אז אני לא יודע מאיפה המילה… הדין של עבד שנעשה בעל כורחו זה עוד פעם פונקציה של מה שהיה אז, ועל זה אני אדבר עוד רגע, לא על עבד דווקא אלא על מה שהיה אז. התפיסה הייתה שברור שיש עולם דתי. מין תפיסה של פלורליזם אלילי כזה. זאת אומרת אוקיי אם אתה יהודי אז אתה עובד את הקדוש ברוך הוא, ואם אתה זה אז אתה עובד את. אגב זאת הסיבה שבגללה גיירו פעם, עד היום עושים את זה לצערי, אבל פעם גיירו אנשים שבאו לחתונה, שהתגיירו בשביל להתחתן. למה? כי היה ברור פעם שגם אם הוא בא לא בגלל אמונה בקדוש ברוך הוא אלא בשביל להתחתן, אבל הוא יודע שאם הוא חלק מהקהילה היהודית, אז הוא יקיים מצוות, הוא מחויב למצוות. לא בטוח שהוא התחבר לאמונה בכלל. לא, לא, זה אותו דבר, הוא מבין שלהיות מחויב זה גם להיות, אני לא חושב שהיה הבדל. ההפשטות הפילוסופיות האלו הן תופעה חדשה. זאת אומרת, הוא מבין שאם הוא בקהילה הזאת, אז אלה המצוות שהוא עושה, ואם הוא בקהילה אחרת, אז אלה המצוות שהוא עושה. לא הייתה פעם האבחנה. היום אנחנו פילוסופים. היום יש לנו איזושהי אבחנה כזאת כמו אחד העם, אנחנו עושים מצוות אבל לא מאמינים. לכן אגב לכל הדברים האלה אין רמז אצל חז"ל. אני יכול להוציא את זה מהם מכל מיני עקרונות עם החטאת ועם הזה, הם לא כתבו את זה בשום מקום. למה לא? כי מבחינתם זאת הפשטה, לא היה דבר כזה. זאת תופעה כמו לא יודע מה, שור מעופף. אז מה הספק של שמי חברי? זאת אומרת, אדם יש בן אדם שבאו אפילו הוא עושה מצוות אבל אם אין לו אמונה הוא פסול. ההנחה שהוא עושה מצוות. אני אומר אף פעם לא עשו את החילוק. בדיוק, אבל לא עשו אותו בגלל שבאמת לא היה בפרקטיקה. זה אני טוען. לכן זה בדיוק הנקודה. אמרו לי אף פעם לא עשו את החילוק, וזה הטענה שמעלים נגדי. אמרתי לא, לא עשו את החילוק כי זה באמת לא עבד ככה. כי באמת פעם מישהו שהתגייר בשביל להתחתן עם מישהי, הוא מבין שהוא נכנס לקהילה שמחויבת למצוות. זה מה שהיה יהודי. היום זה לא נכון. ולכן היום אם מישהו מתגייר בשביל להתחתן אסור לקבל אותו. אסור וגם זה לא מועיל. לא שפעם גם היה אסור, אבל קיבלו אותו בדיעבד. היום זה גם לא מועיל לדעתי. זה לא מועיל כי זה לא נכון, אין שום אינדיקציה לזה שהוא באמת מבין או מקבל על עצמו מחויבות הלכתית. ומחויבות חברתית? אז זהו, מה שהיה פעם. לא, אני לא חושב כך. אני חושב שהייתה שם הייתה איזושהי תפיסה, בן אדם לא חי בלי אלוהים. זאת אומרת זה היה מובן מאליו. או שזה אליל כזה או שזה אלוהים כזה, והמחויבות החברתית והמחויבות הדתית היו אותו דבר. זאת אומרת, היה לך ברור שאם אתה פה זה מה שאתה עושה, אתה באמת חייב לעשות את זה, זה לא לשחק משחקים. אני אומר עוד פעם, זו חזקה. תמיד היו אנשים שהם יותר פילוסופים, אבל אני אומר העבד המצוי כנראה לא היה פילוסוף גדול. ובסך הכל כשאני לא, אמיתית אני אומר את זה. ולכן אם מישהו לקח אותו אליו, אפילו בעל כורחו, הוא מבין שהוא עבד, זה כמו שפעם קיבלו את המלכות של המלך. ולכולם היה ברור שהמלך נולד לו מלוכה, הקדוש ברוך הוא מינה אותו. אי אפשר היה בכלל להרהר על זה. מי חשב על דמוקרטיה? מי חשב על זה שהציבור יכול להחליט? ממי הוא? לא, חוזה… זה מתת אלוה. מאיפה זה יצא הדבר הזה? לא יודע. היה כל מיני תפיסות שהן מובנות מאליהן ואנחנו היום בצורה אנכרוניסטית לא מבינים את זה. כי אנחנו היום לא חיים ככה, אנחנו לא חושבים ככה. אנחנו לא מבינים שפעם אנשים באמת חשבו אחרת. אז לפחות על פני אותו זמן לא היה דין כזה. זאת אומרת עכשיו אנחנו מחדשים את הדין. גם היה דין כזה רק לא היה לו יישום. אני אומר היה דין כזה רק לא היה לו יישום. הוא היה רדום. בדיוק. איפה אתה רואה את הדין? אני אומר ברמב"ם בהלכות חטאות, כל מה שדיברתי קודם. אבל הרמב"ם הוא פילוסוף, הוא כבר… אוקיי, אוקיי, אבל הרמבמ הוא מקור הלכתי בסדר? וזה גם מתיישב עם הסברה שלי. אני אומר גם בלי הרמב"ם הייתי אומר את זה. אבל אם אתה מחפש מקור הלכתי אז מה הבעיה? הבאתי מקור הלכתי. זה נכון שבחז"ל לא מוצאים אמירות מפורשות כאלה. אבל יש לזה סיבה מצוינת, לזה אני אגיע עוד רגע. יש לזה סיבות מצוינות למה בחז"ל לא מביאים אמירות כאלה. כי חז"ל לא הכירו בן אדם כזה כמעט. זה היה מין תופעה מוזרה, בן אדם שמאמין באלוהים אבל לא מקיים מצוות. הפוך, גם מי שלא מקיים מצוות היה ברור שהוא מאמין וגם מחויב. למה רדפו פעם את הנביאים? את אליהו הנביא ואחאב וכל הסיפורים האלה. למה? זאת הרי רדיפה… אם היה בא היום נביא כמו אליהו והיה נותן, לא יודע מטיף לביבי נתניהו לאכול כשר ולא יודע לשמור שבת ומה פתאום, תפסיקו כבר עם הדברים האלה, אז הוא היה מאשפז אותו לכל היותר באיזה בית משוגעים. אף אחד לא היה רודף אותו, הוא מין תימהוני כזה. נכון? למה אז רדפו אותו? כי ידעו שהוא צודק. למה הנביא הצליח בסוף? לפעמים, כשהוא הצליח לחדור את כל היצרים שהיו אז, כי כולם ידעו שהוא צודק. זאת אומרת הייתה איזושהי הנחה ברורה שצריך לעשות לקיים מצוות ואם אנחנו יהודים אז צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא. זה היה מובן מאליו. לא היו הפשטות כאלה, טוב אני נולדתי לאם יהודייה אבל מה זה קשור פילוסופית? אני לא חושב שאני מחויב במצוות. זו תופעה מודרנית. אני מניח שגם היו בודדים כאלה אז, אבל כחזקה כשאתה שואל את עצמך הבן אדם שעומד מולי מיהו? אני לא יודע כליות ולב. מיהו? ההנחה של חז"ל, החזקה של חז"ל הייתה אחרת. אתם יודעים יש… אתן לכם דוגמה. יש הגמרא אומרת שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר דעבודה זרה ואת יצר דעריות, חוץ מאשת איש, בסדר? של קרובות. אוקיי. מה זה אומר בעצם שהם ביטלו את זה? אנשים היום לא מבינים מה זה נקרא. וגם שפיכות דמים. הנקודה היא תראו, אני אולי אני אתחיל מנקודה אחרת שתבהיר את העניין הזה. יש רדב"ז, הרדב"ז אומר שמי שאנוס בדעתו הוא אנוס. הנה שהבאתי אותו. מי שאנוס בדעתו זה גם אונס. הוא חושב אחרת. כופר, אבל הוא חושב אחרת. מה אתה רוצה? הוא אנוס. בסדר? זה גם סוג של אונס. אונס זה לא רק עם אקדח לרקה. כך הוא כותב על מישהו שאמר שמשה רבינו הוא אלוקים, ושאלו אותו מה לעשות עם היצור הזה. אז אמר עזבו אותו, זאת דעתו, מה אתם רוצים? כן, אני חושב שהבאתי את זה. עכשיו, אז עכשיו הטענה, הטענה כנגד זה אומרת טוב, אז אז מה, למה למה כל העונשים שהתורה קובעת לעובדי עבודה זרה? הרי אם הם עשו את זה הם כנראה האמינו, נכון? נו, אז הם אנוסים. אז איפה העונשים? למה יש עונשים? למה מורידים ולא מעלים את המינים ואת האפיקורסים ואת עובדי עבודה זרה שסוקלים אותם? למה? מה הבעיה? כל אלה אנוסים בעצם. זה אנכרוניזם. זה לא נכון. כיוון שפעם כשמישהו עשה את הדבר הזה, תוך כדי שהוא עשה את הדבר הזה הוא ידע שזה לא נכון. זה היצר. היה ברור לו שאסור לעשות את זה. אני אומר כחזקה, עוד פעם, היו בודדים אחרים, אבל התפיסה הפשוטה, ברור לכל אחד שזה מה שצריך לעשות. היה לו יצר. אז הוא עבר על זה. עכשיו, הדוגמה שאותה אני מביא כדי להמחיש את העניין הזה זה הביטול היצרים של אנשי כנסת הגדולה. הם ביטלו את יצרא דעבודה זרה ואת יצרא דעריות, אנשי כנסת הגדולה. מה זה אומר בעצם? זה בעצם אומר שאין לנו היום את הדחף הזה לעבוד עבודה זרה. אנחנו לא מבינים היום איך יכול להיות מישהו שעובד לעץ ואבן כי יש לו יצר לעשות את זה. אם הוא עושה את זה הוא כנראה אידיוט שמאמין שזה נכון. אנחנו לא לוקחים בחשבון בכלל בן אדם שעושה את זה למרות שהוא יודע שזה לא נכון. אם אתה יודע שזה לא נכון למה אתה עושה את זה? אבל בואו תסתכלו על ניאוף. בניאוף יש הרבה אנשים שעושים את זה וכשתשאלו אותם הם יגידו לכם שזה לא בסדר. יש לי יצר, אני לא עומד בזה. אבל הם יסכימו שזה לא בסדר. יש כאלה שעושים מזה גם אידיאולוגיה, אבל אני אומר, יש הרבה אנשים גם בתקופה שלנו שהם עושים את זה אבל הם יגידו לכם שזה לא בסדר. הם מבינים שזה לא בסדר. הם לא מסתתרים רק כי הם לא רוצים שהבן זוג יגלה, כי הם באמת מבינים שזה לא בסדר. עכשיו, אז איך הם עושים את זה אם הם חושבים שזה לא בסדר? כי יש להם יצר. גם בעבודה זרה פעם היה יצר כזה. אבל מה היצר בעבודה זרה בלי אמונה? רגע, אני אסביר שנייה, זה בדיוק הסיפור עם אליהו ועם נביאי הבעל במעמד הר הכרמל, שאומרים ה' הוא האלוקים ואחרי זה חוזרים. בדיוק, לכן רדפו את אליהו כי הם הבינו שהוא צודק. גם כשהם עבדו עבודה זרה הם הבינו שהוא צודק. יותר מזה, שנייה אחת, רב אשי שאומר כן על מנשה, הסיפור בגמרא, אז מנשה מתגלה אליו בלילה והוא אומר לו אם היית חי בתקופה שלי היית מפשיל את שולי גלימתי ורץ לעבודה זרה. מה הוא מספר לו? שהוא לא היה מאמין אז? כי אז היו פילוסופיות אחרות שלטו שם? על פילוסופיות אף פעם אף אחד לא ראיתי שרץ על פילוסופיה, מרים את שולי גלימתו ורץ. אם אתה רץ זה יצר. זה אומר שאצלנו היה משהו שאתה לא מכיר, הוא אומר לרב אשי. אצלנו היה יצר לעבוד עבודה זרה, מה שאתה מכיר בתור ניאוף, שזה אנחנו יודעים כי היצר הזה עוד קיים לגבי אשת איש, היצר של עבודה זרה היה אותו דבר פעם. עכשיו, זה לא משנה אם אנשי כנסת הגדולה ביטלו אותו, אלא הכוונה זה מתאר תהליך היסטורי שזה נעלם, שזה נדחק לתוכנו, אנחנו היום לא מכירים דבר כזה, לא מבינים כל כך את הדבר הזה למרות שלדעתי הוא עדיין קיים קצת. ומה יותר בזה שזה רק היה יצר ואיך זה מסתדר עם הרמב"ם שלמדנו שצריך קבלה באלוה כדי לעבוד עבודה זרה? זה בכלל הפוך. אדרבה, כדי קבלה באלוה זה אומר שזה לא בא מיצר, נכון? אי אפשר להעניש אף אחד מהם על עבודה זרה. אה, אתה אומר שאם הוא מקבל באלוה אז אומר שבאמת מאמין? לא, צריך להסביר באמת שהקבלה באלוה הייתה היצר. שהיה יצר להגדיר את עצמי כמי שעובד לאלוה אחר, להשתייך לכנסיית עובדי אלילים. לקבל באלוה ולדעת שזה לא נכון בו זמנית. מה? לקבל באלוה ולדעת שזה לא נכון בו זמנית? כן, כמו שאנחנו עושים בניאוף. זה המשמעות של יצר הרי. מה המשמעות, בניאוף המעשה, לא לא, שמה גם הקבלה, אני מסכים, שמה גם הקבלה, כן. אתה משתייך לכנסיית עובדי אלילים כי יש לך יצר. מה זה מומר להכעיס? משהו שרק אומר שקבלה באלוה מצד אחד ולהבין שזה לא נכון זה הקטגוריה היא בעייתית. אמרתי בהתחלה שבאמת עשיתי חשבון הפוך אבל טעיתי. לא, אני חושב שבאמת פה צריך להגיד שאפילו במישור המחשבתי אתה יכול לחיות עם כפילות כזאת. יש ייהרג ואל יעבור כשנראה ששמה יש השלכות. יש מחלוקת. אבל אפילו נגיד שלא, אבל בכל פעם שאתה יש עניין של אפילו אם זה לא מיתה, אתה חייב במשהו, ביהרג ואל יעבור. כי יש איסור גם על המעשה גם. יש איסור גם על המעשה. בעצם אתה טוען שאם אתה אנוס אין עניין של מעשה. למה אתה לא אנוס? אתה יכול למות. מה זאת אומרת אין עניין של מעשה? הטענה היא שביחס לעבודה זרה, אם אתה יכול ליהרג ולא לעבור, זה לא אונס. אתה יכול ליהרג. אתה החלטת לא ליהרג ולעבור. אז לעניין עבודה זרה זה לא אונס לפי תוספות. לפי הרמב"ם זה כן אונס אז אתה פטור מעונש. אז בקיצור מה שאני רוצה לומר זה שהיצר של עריות נותן לנו דוגמה שממחישה לנו משהו שאותו מאוד קשה לנו להבין. אנשים שעובדים עבודה זרה אבל יודעים שהם לא בסדר. מחמת היצר, אבל הם יודעים שהם לא בסדר. אנחנו לא מבינים את זה, אם הם עובדי עבודה זרה כנראה שזה מה שהם מאמינים ואז הם אנוסים. זה אנכרוניזם. זה עוד פעם איזו תפיסה שבן אדם עכשיו מחליט האם הוא מאמין בזה או מאמין בזה. זה לא עבד ככה. זאת אומרת אז לכולם היה להם ברור איך צריך לעבוד את השם. היה להם כל מיני יצרים, יצר העריות, יצר עבודה זרה, היו המון יצרים. וכיוון שכך אז זה מה שהם עשו. אז ממילא אצל חז"ל מי שעבד עבודה זרה, ברור שמגיע לו עונש, כמו שמי שנואף מגיע לו עונש. למה? כי הוא יודע שזה לא נכון. אז מה אם יש לו יצר? הוא יודע שזה לא נכון, שיתגבר על היצר. אבל אם יש מישהו שעובד עבודה זרה כי הוא חושב שזה בסדר, זה מה שהוא מאמין בזה באמת, אז הנה חינמי, עליו זה לא שייך באמת. הרבה פעמים אנחנו מסתכלים במשקפיים המודרניות שלנו על המקורות החז"ליים ואז אנחנו אומרים רגע, למה חז"ל לא אמרו את כל מה שאמרתי כאן? זה דבר נורא יסודי. הייתי מצפה מהם להגיד את זה. הם אמרו את זה אני חושב בעקיפין דרך הלכות חטאת, דרך, לא משנה, אבל הם באמת לא אמרו את זה. הם לא אמרו את זה כי זאת תופעה מופשטת. כמו שהם לא עסקו במטוסים. מי הכיר מטוס? זאת אומרת, מה פתאום לעסוק במטוסים? לכל היותר הם עסקו בגמלא פרחא, גמל פורח. אבל מה זה מטוס? הם לא הכירו את התופעה הזאת. התופעה הזאת של הכופרים האידיאולוגיים, אלה שהגיעו למסקנה שהם לא מאמינים באלוהים אלא הם מאמינים במשהו אחר. התנצרות, המרת דת. כל מיני דברים מהסוג הזה. כולם נתפסו כעבירות. עבירות כי הוא יודע שהוא לא בסדר. מה? אחר? בדיוק. השאלה מה היה עם אחר. אני לא יודע. אם הוא באמת הבין שזה לא בסדר אז הוא היה עבריין. אם הוא באמת הגיע למסקנה שונה אז הוא היה אנוס. אז הנה הכירו לפחות אחד כזה. לא יודע אם הוא היה כזה. למה? אבל הוא בעצמו אומר ש… בדיוק. שובו בנים שובבים חוץ מאחר. זאת אומרת תפסו אותו כן כעבריין. הוא מעיד על עצמו שהוא לא מאמין בכלום. לא נכון, איפה הוא מעיד על זה? הוא אומר, הוא ראה את ה, הוא אומר שהוא יודע שזה כבר מאוחר מדי. זאת אומרת שהוא כן מאמין. לא, זה בסוף הוא אמר. כן, אבל השאלה מה קרה תוך כדי אחר. ראיתי את הילד הזה מקיים שתי מצוות ונופל. נכון. וכל זה לא נכון. אוקיי, אבל מה זה? כשאתה עושה רציונליזציה לדברים זה לא אומר שבאמת זה מה שאתה מאמין. כל בן אדם שעושה, כמעט כל בן אדם שעושה משהו יציג לך איזושהי הסבר רציונלי למה הוא עושה את זה. אבל הוא היה גדול בתורה, זה לא סתם איזה אחד שנמשך ליצרים. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו כידוע. אבל זה לא עניין של יצר, זה פילוסופיה. אוקיי, אולי גם את זה. אני בכלל לא בטוח. מי אמר? היום הוא היה גאון הדור. יותר מזה אני, יותר מזה גם יכול להיות שהם טעו לגבי אחר חז"ל. אז מה? לא יודע, אם אתה מדבר על אחר בעצמו איך היית מגדיר אותו? לא יודע. אם אני באמת הוא היה מהסוג שאתה מתאר, אם זאת הייתה המציאות ואם גם הייתי יודע שזאת המציאות, אז הייתי מגדיר אותו כמו שאני אומר עכשיו. אז הנה דוגמה. לא, אבל זה אולי דוגמה אם זה נכון. אבל מעבר לזה אני אומר, חז"ל הרי אתה לא יודע מה בליבו של אדם. אתה צריך לדון על פי חזקות. עכשיו בזמן חז"ל החזקה הייתה שאם אתה עוזב או לא מאמין או עובד עבודה זרה אתה יודע שזה לא נכון. אתה עבריין. בדיוק. זאת החזקה. עכשיו אם יבוא אליהו ויגיד לי תראה, זה מיוחד, זה פילוסוף, בסדר, אז יכול להיות שהייתי פוטר אותו. אבל אנחנו לא דנים לא בשמיים ואליהו לא יכול להגיד לנו שום דבר בהלכה. אז זה לא רלוונטי. אבל היום החזקה התהפכה. היום החזקה היא שאם בן אדם לא עושה, הפוך, עכשיו זה כבר קצת משתנה. עד לפני עשרים שלושים שנה היינו יותר פילוסופים. ופעם המגירות היו נורא ברורות. זאת אומרת אם בן אדם לא האמין אז הוא לא האמין. אין בן אדם שעושה את זה כי הוא מסורתי או כי זה נחמד לו או כי כל מיני דברים כאלה. היום כבר יש הכל. אז באמת החזקות מתערערות היום. היום יותר קשה לדון בדברים האלה. אוקיי, אז זה השאלה לגבי סוגי החילונים או סוגי הלא מאמינים שעליהם אני מדבר. יש כל מיני סוגים ועל כל אחד צריך לדון לחוד. אבל החלק השני של הדיון שאליו אני אעבור שאני כבר לא כל כך מספיק להגיע זה השאלה של סוגי ההכשלה. כי השאלה איזה סוג הכשלה כשאני אומר שמותר להכשיל אחד כזה, השאלה היא למה אני מתכוון. אני רק אגיד בכמה מילים כדי שתבינו מה הנושא. יש הכשלה מהסוג של לא למנוע אותו. יש הכשלה מסוג של להכשיל אותו, לעבור על לפני עיוור או לא לעבור על הוכח תוכח, לעבור על לפני עיוור, אוקיי? יש הכשלה מסוג של ספייה בידיים, זאת אומרת לתת לו איסור בידיים. יש הכשלה מסוג של אמירה, להגיד לו לעשות איסור כמו אמירה לנוכרי, אוקיי? כל אחד מהדברים האלה צריך דיון נפרד. גם אחרי כל מה שאמרתי עכשיו ונניח שהתרתי אתאיסט מהודר, כן, שאני יודע, יש לי עדות ברורה, האיש לא מאמין בכלום. בסדר? עכשיו עדיין זה לא אומר שאפשר לעשות איתו הכל. הוא לא מצטרף למניין, הוא לא מוציא ידי חובה, זה נראה לי פשוט. אבל לגבי הכשלה ספציפית, ועכשיו זאת באמת סוגיה ספציפית הלכתית, האם אפשר להכשיל אותו, שאבעס גוי? נכון. האם לעשות אותו שאבעס גוי, בדיוק. אז שאלו אותי נדמה לי בפעם שעברה, מישהו שאל, האם אפשר לעשות אחד כזה שאבעס גוי? הרי העבירה שלו היא לא עבירה. אוקיי? זו שאלה אם אפשר לעשות אותו שאבעס גוי. זה סוג השאלות שאני רוצה קצת לדבר, אבל זה כבר יהיה בפעם הבאה.