שיעור מתאריך כ＂ו באדר תשס＂ז
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:00] החזרתיות של האזהרה והחומרה
- [1:18] איסור הבערה ביום השבת והדיון
- [4:25] מיתת בית דין והשפעתה על שבת
- [8:49] דרשה סומכת מול דרשה יוצרת
- [10:35] פירוש אבן עזרא על הציווי וההוצאה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציב מחלוקת עקרונית על משמעות חזרות ואזהרות בתורה, וממקד את הדיון בפסוקי פתיחת פרשת ויקהל על שבת: הפסוק “כל העושה בו מלאכה יומת” נלמד כמקור לעונש על מלאכה בשבת, בעוד האזהרה הרגילה נלמדת מעשרת הדיברות. מתוך החריגה של “לא תבערו אש” נפרס רקע על ל״ט אבות מלאכה, על ייחוד ההבערה וההוצאה שנכתבות במפורש, ועל מחלוקת תנאים אם הבערה “לחלק” או “ללאו” יצאה, כשלהלכה היא “לחלק” יצאה. בהמשך מובאת דרשת מכילתא של תלמיד מרבי ישמעאל הקוראת את “לא תבערו אש” כאיסור לבצע מיתת בית דין בשריפה בשבת ומרחיבה מכאן לכל מיתות בית דין, תוך דיון בשאלה איך דרשות נקשרות לפסוקים והאם הן “דרשה סומכת” או “דרשה יוצרת”, ולבסוף מוצע כיוון ביאור המבסס את הקישור למיתת בית דין על סמיכות הפסוקים ועל אופיו של הקטע כקטע עונש.
חזרות בתורה ומחלוקת הרמב״ן
הטקסט מציג עמדה של “של תורה” שחזרות של אזהרה על אותו איסור תפקידן להורות שהאיסור חמור. הרמב״ן חולק וטוען שכל חזרה כזו צריכה ללמד משהו מהותי ולא רק להדגיש חומרה.
אזהרת שבת ועונש שבת בפתיחת ויקהל
הטקסט קובע שאזהרה על איסור מלאכה בשבת בדרך כלל לומדים מהפסוקים בעשרת הדיברות. הוא מפרש את “ויקהל משה… ששת ימים תעשה מלאכה… כל העושה בו מלאכה יומת” כמקור לעונש על איסור מלאכה בשבת, ומנסח שהאזהרה היא מפרשת יתרו והעונש הוא מכאן. הוא מבחין ש“לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת” נראה לפתע כציווי של איסור ולא כעונש.
ל״ט אבות מלאכה, הבערה והוצאה, והמחלוקת “לחלק” או “ללאו”
הטקסט אומר של״ט אבות מלאכה אינם מופיעים בפירוש בתורה ולרוב הדעות נלמדים ממלאכות המשכן, ויש גם דעות אחרות. הוא מונה שתי מלאכות יוצאות מן הכלל שמופיעות בפירוש בתורה: הבערה והוצאה. הוא מביא מחלוקת תנאים אם “הבערה לחלק יצאה או ללאו יצאה”, ומסביר שלדעת “ללאו יצאה” ההבערה נכתבת ללמד שהיא איסור לאו קל יותר ולא איסור סקילה ככל שאר מלאכות שבת, ולדעת “לחלק יצאה” היא נכתבת ללמד שמספיק לעבור על מלאכה אחת כדי להיענש ולא צריך לעבור על כל הל״ט. הוא קובע שזה מה שנפסק להלכה: הבערה מלאכה רגילה בעונשה סקילה במזיד וחטאת בשוגג, והיא “לחלק” יצאה. הוא מוסיף שלגבי הוצאה אין דיון בחז״ל למה יצאה, ומציע שהראשונים מעירים שהיא “מלאכה גרועה” כי אינה יוצרת דבר חדש אלא רק מעבירה חפץ ממקום למקום, ולכן היה נראה שלא תהיה אב מלאכה וממילא הוצרכה להיכתב בפירוש.
דרשת “לא תבערו אש” כאיסור מיתת בית דין בשבת במכילתא
הטקסט קובע שלענייננו הדרשה לומדת מ“לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת” איסור להעניש עונשי בית דין בשריפה בשבת, כגון שריפת בת כהן. הוא מביא את מכילתא משפטים שבה דנים אם מיתת בית דין דוחה את השבת, על רקע העיקרון שמיתת בית דין דוחה עבודה, ומתוך קל וחומר אפשר היה לחשוב שתדחה גם שבת מפני שעבודה דוחה שבת. הוא מצטט: “אמר תלמיד אחד מתלמידי רבי ישמעאל: הרי הוא אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם, שריפה הייתה בכלל ויצאה. ויצאת ללמד”, ומפרש שהמדרש רואה את היציאה של שריפה לא כדי ללמד “לחלק” או “ללאו” אלא כדי ללמד שמיתת בית דין בשריפה אינה דוחה שבת, ומכאן שכל שאר מיתות בית דין אינן דוחות שבת. הוא מנסח את קריאת הפסוק כך ש“לא תבערו אש” פירושו לא לשרוף את מי שחייב שריפה בשבת, ולא כיחוס לאב מלאכה של מבעיר.
קושי ההקשר והבחנה בין “דרשה סומכת” ל“דרשה יוצרת”
הטקסט מקשה איך הגיעו דווקא למיתת בית דין מן הפסוק על הבערה, ומדגיש שיש “מאה אלף דברים אחרים” שאפשר היה לרבות מפסוק מיותר. הוא מציע שאם ההלכה שמיתת בית דין לא עושים בשבת הייתה ידועה מראש וחיפשו לה מקור, זו “דרשה סומכת” המעגנת מסורת בפסוקים. הוא דוחה את הטענה שכל הדרשות הן סומכות בלבד, ומביא שיש “ראיות ברורות מחז״ל” שיש גם “דרשות יוצרות” שמוציאות הלכה חדשה מן הדרשה. הוא משלב את מחלוקת רש״י ותוספות בסוכה לגבי היכולת “לדרוש מעצמו”, עם הכלל שקל וחומר אדם דורש מעצמו וגזירה שווה אדם לא דורש מעצמו, ומציין דיון כיצד זה מתיישב עם הרעיון שלא קיבלנו את הכל “קומפלט מסיני” ועם מחלוקות בגמרא על גזרות שוות.
אבן עזרא, “לעשות אותם”, והצעת רמז למיתת בית דין
הטקסט מביא את אבן עזרא: “ופירוש אלה לעשות אותם והנה הטעם, שהשם ציוונו שתעשו מה שאומר עליכם והוא הזהיר אתכם אף על פי שמעשה שמיים אתם חייבים לעשות, השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת. והעובר בפני עדים יומת ובמקום אחר פירש שהוא בסקילה.” הוא מסביר שכך נוצרת תבנית של דבר שמצווים לעשותו בכלל, ועליו נאמר שבשבת לא עושים, ושילוב זה עם “תבערו אש” מקרב להבנת דרשת מיתת בית דין בשריפה. הוא מוסיף הסתייגות פנימית שהקריאה הזו איננה בהכרח פשט “לעשות אותם”, ומציע שאבן עזרא עצמו מתכוון בעיקר למלאכת המשכן שאינה דוחה שבת, אך המנגנון של סמיכות “לעשות אותם” יכול להסביר כיצד הדרשן חיפש פעולה מחויבת שנאסרת בשבת.
סמיכות “יומת” ו“לא תבערו אש” כהצעה לביאור הקישור להמתה
הטקסט מציע רמז אחר המבוסס על כך שבקטע כאן עוסקים בעונש: “כל העושה בו מלאכה יומת”, ולאחר מכן באה לפתע אזהרה “לא תבערו אש”, אף שהאזהרה לשבת מצויה בעשרת הדיברות. הוא מציע לקרוא את הרצף כך: “כל העושה בו מלאכה יומת, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת”, כלומר את ההמתה הזו אל תעשו ביום השבת, ולכן הדרשן חיבר את הפסוקים זה לזה. הוא חותם במעבר ל“מכילתא השנייה” שמביאה דרשה דומה אך מחפשת מטרה אחרת, “למה הבערה יצאה.”
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] של תורה, והוא מדבר על זה שהאזהרה הזאת על כמה פעמים על אותו איסור בעצם תפקידה להורות לנו שהאיסור הוא חמור. לכן התורה חוזרת על דברים, הרמב"ן חולק עליו שם, הוא טוען שכל דבר כזה צריך ללמד משהו מהותי ולא להדגיש חומרה. מכל מקום לענייננו, אזהרה על איסור מלאכה בשבת בדרך כלל לומדים אותה מהפסוקים בעשרת הדיברות. פה בפסוקים אצלנו בתחילת הפרשה זה מה שהמקור הראשון שמופיע אצלכם. ניסיתי קודם על הצדדים שטיפה חסרים, ניסיתי להכניס הכל בעמוד אחד ואחרי ההדפסה ראיתי שזה טיפה מפוספס בצדדים. הפסוקים בהתחלה בתחילת הפרשה גם כן מתייחסים לשבת, אבל שם זה לא אזהרה אלא עונש. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם: אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה יומת. אז מכאן בעצם לומדים את העונש על איסור מלאכה בשבת. האזהרה זה מפרשת יתרו והעונש זה מכאן. פסוק אחרי זה: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. פתאום מופיע איזשהו ציווי שהוא כבר נראה איסור, לא עונש. כן? פה יש איסור להבעיר אש ביום השבת. ידוע שחז"ל כבר שמו לב לעניין הזה, הרי מלאכות, אבות מלאכה לא מופיעים בפירוש בתורה. ל"ט אבות מלאכה לומדים את זה לרוב הדעות ממלאכות שהיו במשכן, יש דעות אחרות, אבל בכל אופן זה לא מופיע בפירוש בתורה. זו דרשה בתורה שבעל פה. שתי מלאכות יוצאות מן הכלל, הן מופיעות בפירוש בתורה. אחת זה הבערה והשנייה זאת הוצאה. ולגבי הבערה יש דיון בכמה וכמה מקומות בחז"ל למה באמת היא יצאה. ידועה מחלוקת התנאים: האם הבערה לחלק יצאה או ללאו יצאה. זאת אומרת יש כאלה שלומדים שהבערה יצאה ללאו. הכוונה, היא נכתבת בפירוש כדי ללמד אותי שזה לא איסור סקילה כמו מלאכות שבת הרגילות, אלא זה רק איסור לאו שהוא קל יותר כמו שאר הלאווים בתורה. יש דעה אחרת שאומרת שהבערה לחלק יצאה. לחלק יצאה הכוונה שאם אף מלאכה לא הייתה כתובה אז היינו חושבים שצריך לעבור על כל הל"ט אבות מלאכה כדי להיענש. אז קמשמע לן שלא. אף מלאכה אחת לבד מספיק לעבור עליה בשביל להיענש. וכמו שעל הבערה נענשים לחוד, אז כך גם על כל שאר שלושים ושמונה אבות המלאכה. זה מה שנפסק להלכה. הבערה זאת מלאכה רגילה, לא ללאו יצאה אלא לחלק יצאה. זאת אומרת הבערה זאת מלאכה רגילה בעונשה סקילה במזיד וחטאת בשוגג. ואז למה היא יצאה? היא יצאה לחלק. זאת אומרת להראות שמספיק לעבור על מלאכה אחת כדי להיענש. כאן משום מה לומדים הוצאה למה יצאה, אגב, אין דיון בחז"ל, לפחות לא מה שאני מכיר, למה ההוצאה יצאה. כנראה הראשונים קצת מעירים על זה, כנראה שההוצאה יצאה בגלל שזה סוג מלאכה בעייתי, מלאכה גרועה. כיוון שהוצאה לא בעצם יוצרת שום דבר חדש בניגוד לשאר מלאכות השבת, אבות המלאכה, אלא רק מעבירים חפץ ממקום למקום, אז היה נראה שזה לא אמור להיות אחד מאבות המלאכה לכן זה נכתב בפירוש בתורה ולכן על זה חז"ל אפילו לא שואלים את עצמם למה זה כתוב כי זה כנראה היה להם מובן מאליו שאת הוצאה צריך לכתוב בפירוש אחרת לא היינו אומרים את זה מדעתנו. אז לכן שם אין אפילו מחלוקת תנאים מקבילה לזו שאנחנו מוצאים לגבי הבערה. בהוצאה זה כנראה ברור למה צריך לכתוב את זה בפירוש. בכל אופן כאן זה רק רקע כללי. כאן לענייננו אנחנו נעסוק בדרשה שבעצם לומדת מהפסוק האחרון, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, לומדת ממנו את האיסור להעניש עונשי בית דין, להעניש בשריפה, שריפת בת כהן, בשבת. אז בואו נראה במכילתא, זה המדרש הראשון שם אחרי הפסוקים. במכילתא משפטים דנים שם בשאלה אם מיתת בית דין דוחה את השבת. ההקשר הוא שמיתת בית דין דוחה עבודה, לוקחים כהן באמצע העבודה שלו אם הוא חייב מיתה, לוקחים אותו מהעבודה וממיתים אותו. זאת אומרת מיתת בית דין דוחה את העבודה ואז מתחיל דיון אם היא גם דוחה את השבת בקל וחומר כי עבודה דוחה שבת וכולי. במסגרת הדיון הזה מובאת הדרשה הזאת שהבאתי לכם כאן. אמר תלמיד אחד מתלמידי רבי ישמעאל: הרי הוא אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם, שריפה הייתה בכלל ויצאה. ויצאת ללמד. זאת אומרת השריפה הייתה בתוך סך הכל אחת מאבות המלאכה, למה בעצם היא יצאה? כדי ללמד. מה ללמד? בניגוד לשתי הדעות הקודמות שהזכרתי קודם, המדרש הזה סובר שיצאה ללמד: מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין אינה דוחה את השבת, כך כתוב פה בפסוק, מכאן לומדים שכל שאר מיתות בית דין גם לא ידחו את השבת. זאת אומרת בעצם זה בא ללמד אותנו שמיתות בית דין לא דוחות את השבת.
[Speaker C] למה
[הרב מיכאל אברהם] הייתי חושב בכלל שזה ידחה את השבת? שבית דין יהרגו את מי שחייב מיתה בשבת עצמה? אז זה מה שאמרתי לכם קודם, הרקע של המדרש שלא הבאתי כאן כי לא רציתי להיכנס יותר מדי לפרטים, הרקע של המדרש שיש צדדים טובים למה מיתת בית דין כן תדחה את השבת, כמו שהיא דוחה עבודה ועבודה דוחה את השבת, אז מיתת בית דין וודאי צריכה לדחות את השבת. ככה לומדים שם ולכן צריך פסוק במפורש כדי לומר לנו שלא, מיתת בית דין לא דוחה את השבת. וכמו שמיתת בית דין שהיא בשריפה שהיא אחת ממיתות בית דין לא דוחה את השבת, כך גם כל שאר מיתות בית דין. אז מה שכתוב פה לפי הדרשה הזאת "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", לא תבערו אש הכוונה לא לשרוף את מי שחייב שריפה בשבת. זה נקרא לא תבערו אש, זה לא אב מלאכה של מבעיר אלא זה איסור שריפה.
[Speaker B] עכשיו רגע, גם שאר המיתות, מה? שאר המיתות גם הם חילול שבת?
[Speaker C] למה כתוב שריפה?
[הרב מיכאל אברהם] הדרשה אומרת: מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין אינה דוחה את השבת, כך כתוב פה בפסוק, מכאן לומדים שכל שאר מיתות בית דין גם לא ידחו את השבת.
[Speaker B] אין סתירה. אוקיי, וזה גם כן חילול שבת, גם חנק, סייף.
[הרב מיכאל אברהם] עוד מעט נראה, בינתיים אין בזה רמז, הכל אותו דבר, יש נטילת נשמה. תראו עוד מעט, זה לא כזה פשוט כנראה, אבל כרגע אין לנו שום סיבה לעסוק בזה, זה ברור. למה דווקא הנקודה הזאת? איך ריבו פה את מיתת בית דין? מה זה קשור? איך הגיעו למיתת בית דין פה? "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", איך הגיעו פתאום לשריפה של מישהו שחייב שריפה? למה קשרו את זה למיתת בית דין?
[Speaker C] יש כאן פשט, למה הבערה יצאה? יש לנו את הלימוד הקלאסי,
[Speaker B] יש לימוד אחר,
[Speaker C] לימוד נוסף,
[הרב מיכאל אברהם] אבל שאר הלימודים אני יכול להבין כי שאר הלימודים מדברים על מלאכת הבערה. אבל פה איך דחפו פה מיתת בית דין שריפה? מה זה קשור?
[Speaker B] זה באמת לא קשור, אבל אמרו אז אפשר באמת כיוון שזה לימוד מיותר, כי מבחינתם שריפה זה ככל מלאכה, הרי היא מלאכה, אין שום סיבה לפרט את זה, אז נלמד מזה לא לעשות אפילו במקרה של…
[הרב מיכאל אברהם] אבל למה את זה ולא אני לא יודע מה, לא לשרוף קודשים בשבת? לא יודע, אני יכול להעלות בדעתי מאה אלף דברים אחרים שאני יכול ללמוד, במיוחד אם אתם מניחים שהדרשה היא דרשה סומכת. אבל אולי הדרשה היא דרשה יוצרת? דרשה צריכה לכאורה לעמוד בקריטריונים שברגע שאני מבין את כללי הדרש אז הייתי יכול בעצם לעשות את זה בעצמי. זאת אומרת באופן עקרוני הרבה פעמים אנחנו פוטרים את עצמנו בקלות מדי, אומרים ריבוי משהו, מה זה משנה, יש פה משהו מיותר, כבר ריבוי. מה זה ריבוי? היה מאה אלף אפשרויות לרבות, למה דווקא את זה? אז אם אנחנו אומרים שהיה לנו איזה מסורת מראש ידענו בעצם את הדין הזה שמיתת בית דין לא עושים בשבת, אז חיפשנו מקור, פה היה לנו איזה פסוק מיותר הלבשנו את זה על זה, זה מה שנקרא דרשה סומכת. דרשה סומכת הכוונה שההלכה בעצם כבר הייתה ידועה עוד לפני שדרשתי את הדרשה, קיבלתי אותה מהמסורת, והדרשה רק מעגנת את ההלכה הידועה בפסוקים. אבל זה תמיד ככה? לא, זה לא תמיד ככה. יש כאלה שרצו לטעון, בעל דורות ראשונים, הטענה הזו זה פשוט יש ראיות ברורות מחז"ל שזה לא נכון. זאת אומרת אין על זה ויכוחים גדולים, האם הדרשות כולן הן סומכות או שיש גם דרשות יוצרות. דרשות יוצרות הכוונה שמתוך הדרשה יוצאת הלכה חדשה שלא ידענו אותה קודם, מהדרשה למדנו אותה. האם בכלל דרשה יכולה ללמד הלכות חדשות? יש על זה לא מעט ראיות שכן, וזה דבר פשוט.
[Speaker C] למדנו שדווקא קל וחומר בן אדם יכול…
[הרב מיכאל אברהם] לא, לדרוש מעצמו זה מחלוקת רש"י ותוספות. קל וחומר אדם דורש מעצמו, גזירה שווה אדם לא דורש מעצמו. מה קורה עם כל שאר אחת עשרה המידות? אז זה מחלוקת רש"י ותוספות בסוכה. יש אחד מהם שאומר שכולן כמו קל וחומר וגזירה שווה היא החריגה, ואחד אומר, כבר לא זוכר מי אומר מה, ואחד מהם אומר שכולן כמו גזירה שווה וקל וחומר הוא החריג. זה לא משנה כי בסופו של דבר אפילו את גזירה שווה אנחנו מייצרים ממנה הלכה. ייצרו ממנה הלכות חדשות. זה ברור, זה לא, צריך את זה. אולי לגבי גזירה שווה, בזה זה שונה, אבל לא קיבלנו את זה קומפלט מסיני. זה לא, יש על זה מחלוקות בגמרא איך זה יכול להיות שקיבלנו את הכל מסיני, אז יש מחלוקות בגזרות שוות. טוב. אני חושב, אני לא יודע אם זה נכון, האבן עזרא, אולי נדלג פה עוד שניים שלושה קטעים למטה, האבן עזרא אומר ופירוש אלה לעשות אותם והנה הטעם, שהשם ציוונו שתעשו מה שאומר עליכם והוא הזהיר אתכם אף על פי שמעשה שמיים אתם חייבים לעשות, השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת. והעובר בפני עדים יומת ובמקום אחר פירש שהוא בסקילה. אז מה הוא אומר? בעצם יש פה את האיסור של שבת שמופיע. ומה שכתוב פה לעשות אותם, הפסוק הראשון אשר ציווה השם לעשות אותם, אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם. אז האבן עזרא אומר מתוך הסמיכות הזאת שכנראה יש דברים שאותם הצטווינו לעשות ועל זה גופא אומרת לנו התורה אבל לא בשבת. מה זה הפעולה שאותה הצטווינו לעשות אבל בזו השבת היא שריפה שאסורה בשבת? כי ראינו קודם שלא תבערו זה מיותר, אנחנו מחפשים משהו שיש בו שריפה. אז זה כבר יותר קרוב, כבר יש לנו איזשהו רמז למה זה מיתת בית דין. כי מיתת בית דין אנחנו חייבים, בית דין חייבים להרוג את הנידון במיתת שריפה כי כתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם, ואת זה לא לעשות בשבת. כך אומר האבן עזרא.
[Speaker B] אבל אבן עזרא אני חושב שהוא פשוט מתכוון להגיד אני מצווה לעשות אתכם את מלאכת המשכן. נו. אבל לא בשבת. זאת אומרת המצווה היא לעשות את הכיור, לעשות את ה…
[הרב מיכאל אברהם] לא, שמלאכת המשכן עצמה לא דוחה שבת. אבל זה מה שהוא רוצה להסביר פה.
[Speaker B] זה מה שהוא רוצה להסביר פה מה אבן עזרא מלמד אותנו.
[Speaker C] האבן
[הרב מיכאל אברהם] עזרא קושר אותנו לפסוק הראשון של לעשות אותם והוא טוען שהדרשן פה חיפש משהו שיש חובה לעשות אותו ועל זה התורה אומרת אותו אל תעשה בשבת. שאלתי קודם למה דווקא מיתת בית דין? איך הגיעו למיתה בשריפה? אז האבן עזרא טוען, הוא התקשה בזה, והוא כנראה טוען שהפסוק הזה של לעשות אותם הוא היה הרמז. כי בעצם מרומז פה שמה שנאסר עלינו בפסוק האחרון זה משהו שאנחנו מצווים לעשות אותו באופן כללי, ואת זה אומרים לנו בשבת אל תעשו. וחוץ מזה זה גם קשור לתבערו אש, אז מכאן חז"ל אמרו כנראה שזה המיתה בשריפה. טוב, לא יודע, לעשות אותם באמת כפשוטו גם אני מסכים שזה לא…
[Speaker B] אני לא חושב שהכוונה היא
[הרב מיכאל אברהם] לעניין הזה.
[Speaker B] זה פירוש של הרב… זה פירוש של כבודו ולא של אבן עזרא. למה? אבן עזרא זה מה שהוא אומר. למה לא? כי הוא
[הרב מיכאל אברהם] הזהיר אתכם אף על פי…
[Speaker B] זה פירוש טוב אבל זה אני חושב פירוש באמת טוב ל…
[הרב מיכאל אברהם] למה הוא כותב את זה? למה הוא לא כותב את זה?
[Speaker B] אני חושב שהוא פשוט מתכוון למלאכת המשכן פה. זה לא מתאים לו בכלל לענות על שאלות מהסוג הזה, מה זה הוא מנסה פה להבין אבן עזרא מנסה בכלל לענות על האם מותר לקיים מצוות סקילה בשבת? זה מעניין אותו בכלל?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני אומר המנגנון שהוא מציע יכול להסביר את מה שאמר הדרשן. נכון, המנגנון שהוא מציע אומר אנחנו מחפשים משהו, כן, בסדר,
[Speaker B] זה נכון.
[הרב מיכאל אברהם] אבל האמת שזה אני חושב נדמה לי שהרמז הוא טיפה שונה, כך אני חושב. הרמז היה אחר. אני פתחתי בזה שהאזהרה הרי נמצאת בעשרת הדיברות. פה על גבי שבת עכשיו אני מדבר, סתם הלכות שבת. פה מה שמופיע זה העונש, נכון? שבת שבתון להשם כל העושה בו מלאכה יומת. ועל זה כתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת זה פסוק של עונש או של ציווי? ציווי, נכון? זה אזהרה. למה הוא מחובר פה? אזהרה על שבת הציוויים זה בעשרת הדיברות, יש עוד מקומות. פה מדברים על העונש. אחרי שגמרנו לדבר על העונש פתאום אומרים לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. אפילו אם אתה כבר רוצה להוציא את ההבערה מן הכלל ולכתוב אותה במפורש, מה אתה דוחף פה ת'פה? אלא אומרים לנו חז"ל בוא נקרא את הפסוקים: כל העושה בו מלאכה יומת, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, זאת אומרת את ההמתה הזאת אל תעשו ביום השבת. ולכן הדרשן בעצם חיבר את הפסוקים האלה אחד לשני. אולי זה ההסבר, אני לא יודע. נעבור למכילתא השנייה. יש עוד דרשה במכילתא דומה, פה במכילתא הראשונה דנה ישירות בשאלה האם מיתת בית דין דוחה את השבת או לא, ומוצאת את התשובה מהדרשה הזאת. המכילתא השנייה גם מביאה דרשה דומה, אבל מה שהיא מחפשת זה משהו אחר. היא מחפשת למה הבערה יצאה.