שיעור מתשע＂ז

טוב, עכשיו אנחנו רוצים למלא את המשבצת השנייה גם היא מתוך המודל הזה בניין אב או משהו כזה. לכן בעצם זה בעיה, זו בעיה מטיפוס חדש. ההנחה של חז"ל היא שאם יש טיעון שהוא תקף כשלעצמו, אז אפשר להרכיב אותו על גבי טיעון אחר. זאת אומרת אם קל וחומר זה טיעון תקף ובניין אב זה טיעון תקף, אז אפשר ללמוד בניין אב מקל וחומר או קל וחומר מבניין אב או קל וחומר מקל וחומר וכן הלאה. זאת ההרכבה המפורשת של הדבר הזה אצל חז"ל. לגבי המודל שלנו, יש מקום לבדוק את זה. אני לא בדקתי את זה ממש באופן מלא, הווה אומר זה בעצם צריך להוכיח משפט. כשלהוכיח משפט שבכל טבלה כזאת, או משפטים לא יודע, שבכל טבלה כזאת שאין בה שתי משבצות לקונה, אם אחת מהן אפשר למלא באמצעות טיעון תקף, ובהינתן שהראשונה מלאה, אז גם המילוי של השנייה הוא תקף, אז אפשר גם למלא את שתיהם. וזה לא מובן מאליו, זה משהו שצריך לבדוק אותו. מה, זה רק ברמת האקסיומה? לא אקסיומה, זה יכול להיות, אבל אם זה לא יעבור אז זו אקסיומה, אבל אם זה יעבור אז… לא זה מה שחז"ל מניחים, אבל השאלה אם המודל מקיים את זה. השאלה אם המודל שהצגתי קודם מקיים את זה. זאת אומרת צריך לבדוק האם באמת במודל הזה כל פעם שאני אעשה קל וחומר מקל וחומר או קל וחומר מבניין אב או משהו כזה, תמיד התוצאה גם היא תהיה תקפה. זה לא ברור, חז"ל מניחים את זה במישור האינטואיטיבי, השאלה אם המודל הפורמלי מקיים את ההנחה הזאת. בסדר, זה משהו טעון בדיקה. אנחנו נראה בהמשך שזה לא לגמרי פשוט, זאת אומרת אני אראה איפה יש התייחסות מפורשת ללמד מן הלמד, זה סוגיה במסכת זבחים באיזהו מקומן דף נ'. ושם דווקא הסוגיה עוסקת בקודשים, כיוון שבקודשים יש חריגה מההנחה הזאת. בקודשים לא תמיד אנחנו מוכנים לקבל לימוד של למד מן הלמד. כמובן ההנחה הבסיסית שם בסוגיה היא שבבאופן כללי בהלכה כן אפשר תמיד לעשות למד מן הלמד, אבל קודשים זה חריג. יש מבנים מסוימים שבקודשים לא יעבדו. לא כולם. והגמרא שם מתחילה לדון אז מה כן ומה לא, גזרה שווה מקל וחומר, היקש מבניין אב, בניין אב מקל וחומר, ויש מבנים שכן עובדים ויש מבנים שלא עובדים, והגמרא עוברת שמה על כמעט על כל האפשרויות של הרכבת היסקים או טיעונים. אבל כמו שאמרתי קודם, מתוך הדיון של הגמרא ברור שההנחה הפשוטה היא שבשאר תחומי התורה הכל עובד. מה שדנים שם מה מתוך ההרכבות האלה יעבוד גם בקודשים, אבל ההנחה הפשוטה שזה עובד תמיד. עכשיו עוד לפני שבודקים באמת את המבנים האלה, אני שאלתי את עצמי את השאלה, מה בעצם יכול להיות בכלל ההסבר? זאת אומרת אם באמת קל וחומר מקל וחומר הוא היסק תקף, תקף במובן שאנחנו מדברים עליו כאן, בדיוק כמו קל וחומר בודד, אז איך זה יכול להיות שבקודשים הוא לא יעבוד? ומה נפשך, אם באמת כמו שמישהו יגיד לי בתחום הזה הלוגיקה לא עובדת, אין דבר כזה. זאת אומרת לוגיקה עובדת תמיד, זאת משמעותה של לוגיקה. מה שכן נכון, הקל וחומר עקרונית עובד רק על דברים שהם מבוררים ופסוקים. זאת הנחה ראשונה. אנחנו התחלנו דברים שאם זה קל וחומר מקל וחומר לא היה יכול לעבוד בשום מקום לא רק בקודשים, ולכן כל דבר כזה הוא חידוש. זה לא עניין שהאם הלוגיקה היא בסדר, השאלה אם אני בכלל מקבל אותה. הלוגיקה בסדר אבל אני לא מקבל. אבל אני אומר עוד פעם, אני אעשה קל וחומר מקל וחומר גם כן מתוך פסוקים. כמו שאני מציג את זה אצלי במודל, אז אנחנו בעצם נעשה טבלה שיש בה שתי משבצות ריקות, ואנחנו לא נתייחס לזה כמילוי של אחת באמצעות קל וחומר ועל בסיסה מילוי של השנייה, לא. אני אמלא את שתיהם ביחד. אבל זה לא הראשון? מה? אתה לא הראשון, אז אתה ממלא את שניהם שלב שלב. לא, אני לא הראשון. מה אני לא מכיר. אוקיי, אנחנו נראה. אבל לא זוכר אבל יש פה מחלוקת בין הרמב"ן והרמב"ם. לא, אני לא חושב שזה קשור למחלוקת שלהם. יכול להיות קשור למחלוקת שלהם כי קל וחומר מקל וחומר או היסק על גבי היסק ודאי נכון בכל ההלכה לכל הדעות. זה יוצא דאורייתא לפי הרמב"ן שדאורייתא או לא זה מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן, אבל זה נכון גם להיסק בודד. לעשות דברים דרבנן אני לא צריך את כל המבנים האלה. מה זאת אומרת, אני רוצה לעשות אם זה לא דאורייתא. מה זאת אומרת? אני רוצה לעשות אם זה לא דאורייתא אז זה שוב דינים דרבנן אני יכול לקמט אותו. לא, זה דרשה, זה לא סתם גזירות, זה דברים שיוצאים מדרשות. נו, אז לרמב"ם לא אכפת לנו. לרמב"ם לא אכפת לנו ולרמב"ן כן? לא, מה זה לרמב"ם לא אכפת לנו? גם אצל הרמב"ם אם הגמרא לא אמרה שזה דאורייתא, אז כל המבנה הלוגי לא משנה. לא, זה לא חשוב. אנחנו כשאנחנו מגיעים למסקנה הלכתית באמצעות קל וחומר, בין אם תתייחס למסקנה הזאת כדברי סופרים ובין אם תתייחס אליה כדאורייתא, אבל זאת המסקנה הלכתית ועל בסיסה אפשר לעשות עוד קל וחומר, זה ברור. אין ויכוח על זה. השאלה היא מה קורה בקודשים. בקודשים זה חריג, אבל בשאר ההלכה אפשר. אז זאת אומרת שזה לא קשור למחלוקת הרמב"ם? אולי בשאר ההלכה זה מחודש ובקודשים לא חידשו את זה? אוקיי, זה בסדר, אבל עדיין העובדה שזה מחודש, מה זה אומר? הרי אם באמת זה יוצא מתוך אותו ניתוח של טבלאות, אז זה רק מסקנה מתחייבת מתוך הניתוח של ההיסקים הבודדים. מי אמר שהעובדה שבקודשים לא עושים את זה זה מפסוקים? כאילו זה מין גזירת הכתוב כזאת? אוקיי. עד ש… לא, זה אנחנו נראה, זה יותר מורכב. את הדברים האלה בקודשים, אין מקור בסיסי, אני לא זוכר לפחות שהגמרא מביאה מקור לעצם העיקרון שקודשים הוא חריג. שאין דבר… לא שקודשים חריג, שלא לומדים דבר למד מן הלמד בקודשים. יש את החלוקה הזאת. לא, אין. יש מה שיש שם, שם דיון על כל הרכבה לחוד. בניין אב מבניין אב, קל וחומר מגזירה שווה, גזירה שווה מבניין אב. כל הרכבה כזאת נדונה בגמרא לחוד, והנקודה המעניינת היא שלומדים את זה באמצעות הטיעונים האלה עצמם. אנחנו נראה היום דוגמה לזה. יש הוא מצטט פה ברש"י משהו כאשר יורם, זה נלמד מזה מזה, שמזה למדנו ששנה כדי ללמד שאין לומדים למד מן הלמד בקודשים. אני לא זוכר בדיוק את הרש"י הזה. טוב, צריך לבדוק את זה כי בגמרא נדמה לי לא מופיע מקור לזה שלא לומדים למד מן הלמד, אלא כל הרכבה נידונה לגופה ואנחנו עושים כל מיני שיקולים כדי לראות אם זה עובד בקודשים או לא. אתה יכול לקרוא לזה מקור. כי אם הנתונים המקראיים סותרים את העובדה שאנחנו לומדים למד מן הלמד, אז אתה בעצם יכול להגיד שהנתונים המקראיים האלה עצמם מחדשים שבקודשים אין למד מן הלמד. למרות שבשאר התורה גם אם היו לנו נתונים כאלה לא היינו מוציאים מזה כלל שלא לומדים למד מן הלמד, אלא היינו אומרים זה קל וחומר עם פירכא, אז לכן לא לומדים אותו. זה הכל. יש נתון מקראי שסותר אותו. אתה מבין? להסיק מזה איזשהו כלל שזה דווקא שלא לומדים למד מן הלמד בקודשים, כנראה שיש מסורת או יוצא מאיזושהי תפיסה של תחום הקודשים, אני באמת לא יודע. היו לי כל מיני חשדות מאיפה הדבר הזה יוצא. אולי שאין סוף פירכות בקודשים? מה זאת אומרת? כי כל פעם שהרב ימצא… כי זה כל כך חשוב אז… אי אפשר למצוא תמיד פירכות? לא יודע. הגמרא בכל אופן לא תולה את זה בזה. הגמרא פשוט מביאה, אנחנו נראה עכשיו דיון אחד לדוגמה, הגמרא מחשבנת את זה, מוכיחה את זה מתוך נתונים. היא מראה שאי אפשר לעשות את זה. כן. זה קורה דווקא בקודשים? כן. עכשיו לא, הגמרא מביאה את זה מתוך נושאים של קודשים, אבל למה ההכללה היא שמכאן יוצא כלל שבקודשים אי אפשר לעשות למד מן הלמד, זה אני באמת לא יודע. איזושהי מסורת הייתה להם או שתפיסה של התחום קודשים, אני לא יודע בדיוק מה. ובקודשים יש גם את העניין של שנה עליו הכתוב לעכב, כמו שאמרתי קודם שאני קצת חושד שמאיפה זה יוצא, אני חושב שזה קשור אולי לזה, אבל אני לא בטוח. זו השערה. שנה הכתוב, שנה עליו הכתוב לעכב. מה קשור לסמוך על האינטואיציה שלך אם זה לא דדוקטיבי ממש? אז אל תאמין לאינטואיציה שלך בקודשים. לא, שנה עליו הכתוב לעכב זה לא קשור לאינטואיציה. שנה עליו הכתוב לעכב יש פסוק מפורש. ולמרות שיש פסוק מפורש הוא לא מעכב. צריך עוד פסוק כדי שזה יהיה מעכב. למה? כי מה… לא מספיק פסוק אחד, זה נראה ש… למה? תטיל ספק במה שנראה לך פשוט בקודשים. ברמה הנורא כללית הזאת אולי, אבל אז למה לא להטיל ספק בקל וחומר בודד? למה למד מן הלמד? יותר מזה, למד מן הלמד לא בהכרח יותר חלש מאשר למד בודד. ובכל זאת, למד מן הלמד כן ולמד לא. למה? כאשר יורם, יש פסוק, כתוב כאשר יורם משור זבח השלמים יקטירם הכהן על מזבח העולה. אומר רש"י אם כן ומשחוט קודשים היה לו ללמוד הימנו שאין למדים למד מן הלמד בקודשים, אם לא דגלי ביה קרא. לא, בסדר, הוא מביא את זה בתור נתון, הוא לא לומד את זה. הוא מביא את זה בתור נתון מהגמרא, הוא לא לומד את זה מכאן. לא, זה לא כך אני מבין אותו. אבל עוד פעם, אפשר לקחת כל חשבון שהגמרא עושה כמקור. הגמרא מראה לך שיש איזשהו דין שאם היינו לומדים למד מן הלמד הדין הזה לא היה נכון, וכתוב בפסוק שהוא כן נכון. אז זה פורך את ה… אבל אנחנו בדרך כלל כשאנחנו נתקלים בדבר כזה בהקשרים אחרים, אומרים בסדר, אז יש פירכא על הלימוד הזה. כמו בהרבה פעמים, אנחנו לומדים משהו מקל וחומר פתאום מוצאים בפסוק מפורש שתוצאת הקל וחומר לא נכונה. בסדר, אז הפסוק חידש שזה לא נכון. אנחנו לא מוצאים מכאן איזשהו עיקרון שאסור להשתמש בקל וחומר. רצה לומר דכל דבר הנלמד באחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן לא נחשב בקדשים כדבר המפורש בתורה ולא נוכל ללמוד מן הלמד הזה עוד למד חדש ולכן הקפיד הכתוב יורם בפירוש דמה שנוכל ללמוד הוא מזה למד חדש אבל אם למדנו את זה מאחת מי"ג מידות אז לא יכולנו ללמוד מזה למד. טוב בסדר אבל עדיין השאלה היא אם זה המקור. פה הוא מסביר את רש"י אבל הרבה פרנסות תצטרך לצמצם אותן פה. הגמרא מראה שלמד מן הלמד בקדשים זה לא מצליח. כן. אבל בכל זאת למד מן הלמד באופן כללי זה מותר? כן. איך זה יכול להיות? מה זאת אומרת איך זה יכול להיות? איך זה שהיא מראה שזה לא יכול להיות? היא מראה את זה דרך נתונים. אנחנו נראה היום דוגמה. אנחנו נראה היום דוגמה. אבל זה לוגיקה. זאת אומרת אם זה לוגיקה אז זה צריך לא ללכת גם בשאר הדברים. רגע רגע זה בדיוק הבעיה. לכן אני התחלתי עוד לא הספקתי להגיע לזה השאלה הראשונה היא שאלה א-פריורית לפני שאני בודק מאיפה הגמרא מוציאה את העקרונות האלה איך יכול להיות דבר כזה? ממה נפשך אם באמת המסקנה הזאת אכן יוצאת מהנתונים זאת אומרת מסקנה תקפה מבחינה לוגית אז מה פירוש הדבר שבקדשים זה לא נכון? אם זה יוצא מהנתונים זה יוצא. הרי אף אחד לא יגיד לי שבקדשים אי אפשר אני לא יודע מה להשתמש בדדוקציה. מה זאת אומרת? דדוקציה זה פשוט נכון זה לא איזשהו… מה? גם בטהרות? בטהרות גם משתמשים ב-י"ג מידות קל וחומר הרבה. למה מצינו? לא לא יש משתמשים בהכל. בזמנו למדתי זבחים עוד מעט בטהרות יש הרבה. אגב יש איזה חזון איש בחזון איש במי ידיים. החזון איש שם מנסה לטעון שאולי אין למד מן הלמד בעוד תחומים לא רק בקדשים אבל זה הכל דרבנן זה ידיים ומקווה. במסכת ידיים? כן. בוא נראה מה אפשר… לא אבל יכול להיות שהוא מדבר על איזשהו לימוד אני לא יודע בדיוק באיזה הקשר זה עולה שם. טוב בכל אופן אז זה אני אומר השאלה הא-פריורית היא שאלה מאוד מעניינת ואין לי עליה תשובה ברורה. אני יכול להעלות כל מיני השערות אבל אין לי עליה תשובה ברורה. אחת האפשרויות למשל זה שאולי בקדשים אני לא יודע מה הערכיות משחקת תפקיד למרות שעד עכשיו הנחנו שהיא לא משחקת תפקיד. הרי הכל נכנסו פה כל מיני הנחות וההנחות האלה אולי לא מוצדקות בקדשים וכאן חשבתי שזה מתקשר ל'שנה עליו הכתוב לעכב'. 'שנה עליו הכתוב לעכב' פירושו של דבר שכל פסוק מלמד אותך לא את מלוא העוצמה של החיוב נכון? בשביל להגיד לך שהזריקה זריקת הדם מעכבת צריך שני פסוקים. אם היה פסוק אחד הייתי חושב שזה צריך לעשות את זה אבל זה לא מעכב הפסוק השני אומר שזה גם מעכב. מה זה אומר? שכל פסוק בעצם מלמד רק נקרא לזה באיזשהו אופן סכמטי חצי מהעוצמה של החיוב. אז זה בעצם אומר שהערכיות פה משחקת אחרת מאשר בתחומים אחרים. כשאתה אומר חייב בעצם כתבת פה חצי לא אחד. אתה מבין? ואז יכול להיות שזה ישנה כל מיני הנחות אבל לא בדקתי את זה באופן שיטתי יכולות להיות פה כל מיני השערות. כמובן כל האלמנטים הטופולוגיים מישהו יגיד לא יודע בקדשים הנושא של שינוי כיוון לא משחקים. אין לי מושג. רק שאז כמובן נצטרך לבדוק את כל השיקולים הבודדים שבהם שינוי הכיוון הכריע. זאת אומרת היסק של קל וחומר למשל לא קל וחומר לא פירכא על קל וחומר נדמה לי נקבעה על ידי שינוי כיוון. עכשיו אם שינוי כיוון לא משחק בקדשים אז זה היה צריך לבוא לידי ביטוי לא רק בלמד מן הלמד אלא גם בהיסקים הבודדים. לא מוכר לי דבר כזה זאת אומרת זה לא קורה כנראה לפחות עד כמה שאני יודע רק בלמד מן הלמד קדשים הוא חריג. בלימודים הרגילים קדשים זה כמו שאר תחומי ההלכה מה שמאוד מצמצם את האפשרויות איך להסביר את זה במסגרת המודל. אז אני באמת לא יודע את זה אני פשוט משאיר עם סימן שאלה. טוב עכשיו כדי לבדוק את העניין בצורה קצת יותר שיטתית אז צריך לעבור על כל הצירופים כי כמו שאמרתי קודם הגמרא לא אומרת את זה כעיקרון גורף שאין למד מן הלמד בקדשים. להיפך הרבה צירופים כן אפשריים גם בקדשים. יש צירופים מסוימים שזו אחת הראיות לזה שאין לזה מקור כללי. יש צירופים מסוימים שלא הולכים בקדשים אבל יש הרבה צירופים שכן והגמרא דנה בכל צירוף לחוד האם הוא עובד או שהוא לא עובד. אז בעצם מה שהייתי צריך לעשות כדי להגיע למסקנה למה באמת ההבדל בין קדשים לבין שאר התחומים זה לעבור שיטתית לראות מה מייחד את אותם שיקולים שתקפים גם בקדשים ומה מייחד את השיקולים שלא תקפים. לא מצאתי תשובה ברורה לזה, ולכן אני אומר אני לא יודע. אני רק יכול להגיד שסתירה חזיתית למודל שלנו אין בסוגיה שם. יש דברים שאני אני אסביר אותם עוד מעט. אז ככה. ההרכבות שבהן עוסקת הגמרא בזבחים זה לא כל שלוש עשרה המידות אחת על גבי השנייה, אלא זה רק רק זה רק עיסוק של ארבע נדמה לי. היקש, גזירה שווה, בניין אב וקל וחומר. זאת אומרת הרכבה של ארבע מאלה. זה אומר שישה עשר צירופים, נכון? זאת אומרת בעצם פחות, שתים עשרה. כי הצירופים של קל וחומר מקל וחומר אסור לספור אותו פעמיים. ואם נהפוך זה יהיה קל וחומר מקל וחומר, נכון? אז בעצם יש שתים עשרה צירופים, וכל אחד משתים עשר הצירופים האלה הגמרא דנה האם הוא עובד האם הוא עובד או לא עובד. אנחנו אני אקח ארבעה צירופים שקשורים לענייננו בגלל שגזירה שווה לא נמצאת במודל הזה אז אני לא אוכל לבדוק את זה במסגרת המודל, זה לא רלוונטי. וגם היקש לא. אלה מידות טקסטואליות, היקש וגזירה שווה. בעצם מה שנשאר מבחינתנו זה קל וחומר ובניין אב. עכשיו צד שווה לא מופיע שם בגמרא, רק בניין אב מכתוב אחד. אז בעצם יש לנו ארבע קומבינציות לבדוק מבחינת המודל שלנו. יש קל וחומר מקל וחומר, קל וחומר מבניין אב, בניין אב מקל וחומר ובניין אב מבניין אב, נכון? אלה ארבעת האפשרויות שאנחנו צריכים לבדוק. והנתונים הם כאלה. בניין אב מבניין אב הבעיה נשארה פתוחה בגמרא האם עושים את זה בקודשים או לא. זה מפוזר שם קצת אז לכן אני מלקט. בניין אב מקל וחומר למסקנה זה תקף. קל וחומר מבניין אב זאת גם בעיה פתוחה וקל וחומר מקל וחומר הוא תקף. אלה הנתונים קודם כל, זה מה שיוצא מהגמרא. עכשיו מה שאני רוצה לעשות זה לבדוק במודל שלנו איך העסק הזה עובד ולראות מה מייחד את הבעיות שלגביהן הגמרא אומרת שהן נסגרו ומה מייחד את הבעיות שנשארו פתוחות. ואני אומר פעם, זה מה שרציתי לראות. לא מצאתי משהו חד משמעי. לכן מה שאני אעשה זה רק אשתמש בזה כדוגמה נוספת ליישום יותר מורכב, ליישום של המודל. טוב. עכשיו איך כדי לבדוק את זה אנחנו צריכים בעצם לשרטט טבלה של קל וחומר מקל וחומר. אז אפשר לנסות ולשאול את עצמנו איך בכלל טבלה כזאת יכולה להיות בנויה. אז תראו, קל וחומר ראינו שזה הטבלה. מה זה קל וחומר מקל וחומר? כשאני ממלא את זה באחד על ידי קל וחומר ראשוני, זה הקל וחומר הפשוט. אבל אני צריך עוד כמה משבצות ריקות שעל בסיס האחד הזה אני אנסה למלא אותם על ידי קל וחומר נוסף. עכשיו תראו, תוספת כזאת או כזאת אף פעם לא תעשה את זה. נכון? מלמטה. לא יכול להיות. כי מה שלא נמלא כאן לא נצליח ליצור פה מבנה של קל וחומר מארבעת אלה. מה שלא נמלא כאן. מבנה של קל וחומר דורש אפס, אפס ושני אחדים באלכסון. זה לא יקרה פה. אני ממלא פה אחד ופה אחד, בסדר? אז זה אומר שלא יכול להיות לי מבנה של קל וחומר ואותו דבר גם פה. לכן ברור שזה צריך להיות משהו כזה. בניין אב כן. מה? בניין אב בפינה השנייה. רגע לפני שאני אגיע. זה חייב להיות משהו כזה. בסדר? עכשיו כשאני חיפשתי דוגמה עליה לנסות ולבדוק כי למעשה לא לגמרי ברור איך למלא את שאר הנתונים. חלק אני יכול לנסות ולשער. אם פה כתוב אחד, כן? כתוצאה מהקל וחומר הראשון ואני רוצה להשתמש בו כדי לעשות עוד קל וחומר. אז אני מניח שזה מבנה אפשרי למשל, נכון? אחרי שאני אמלא פה אחד מהקל וחומר הזה, אז המבנה של הרביעייה שנמצאת פה ייצור עוד קל וחומר ואני אצטרך למלא גם פה אחד. נכון? זה מבנה של קל וחומר מקל וחומר, או הפוך כמובן אם נשים פה אפס ופה סימן שאלה זה לא חשוב. אוקיי? השאלה היא כמובן אז זה בעצם זה נתון, זה צריך להיות משהו כזה או הפוך בין הסימן שאלה והאפס אפשר להפוך. אבל מה כתוב בשני אלה? מה היית… תן לי את המחק. אני לא מוחק. לא אני לא מוחק כלום. הרי איזה שהוא נתון. מה הדין? מה הדין של סי ובי? אם בסי גדול איי קטנה יש הסק, אז אתה יכול לעשות את הקל וחומר הזה מלמעלה. אתה לא צריך את הקל וחומר הלמד מהלמד. משניהם? לא, אבל אולי יש פה איזושהי פירכא? לא, שיש פירכא. יכול להיות נתונים. ברגע שיש עוד נתונים כבר צריך להיזהר. אחת השאלות המעניינות בתחום הזה וגם כן זה נושא למשפטים שצריך לבדוק אותם, לא בדקנו באופן סיסטמטי, האם באמת תת תת-טבלאות שנותנות הסק תקף, אם אני לא רואה איזושהי פירכא מסביב, זה אומר שגם זה יהיה הפתרון לטבלה המלאה. אני לא יודע. בינתיים יצא לנו שכן, אבל אני לא בטוח שזה עובד תמיד. אולי זה הוכחה של משפט. אולי תפריד את הטבלאות, תעשה טבלה חדשה. מה זאת אומרת? את הזאת תוריד אותה, יש פה אפס בסי קטן ובי גדול. אבל אני לא יכול להתעלם מהנתונים. אני לא עוצם עיניים, זאת אומרת, אם יש לי עוד נתונים צריך לקחת אותם בחשבון. עכשיו פה זה נשאר פתוח, השאלה היא מה למלא פה, אבל בשביל לדעת מה למלא פה, יכול להיות למשל שיהיה תלוי במילוי פה. אתן לכם דוגמה. דוגמה למשל, אם פה יהיה אפס. נניח שפה יש אפס, כן? אז תשימו לב, אם פה יהיה אחד, סליחה. זה מניח שיש רלוונטיות. מה? זה מניח שיש של הזה… כן כן, אני מניח שיש רלוונטיות בין השורות והעמודות. אין הכרח שיהיה רלוונטיות. בסדר, נכון, אבל אז באמת אני לא בטוח שיהיה לך קל וחומר מקל וחומר. אתה ברגע שאתה מצרף את הטבלאות, זה אומר שזה כן נמצא על ציר משותף. אז אם רלוונטי לבי ואיי ואיי רלוונטי לבי, אבל אין טרנזיטיביות ביחסים של הרלוונטיות. אז זה לא יודע, אולי יש מצב כזה, אבל אז נצטרך לראות את זה. באופן עקרוני, בסדר, יכול להיות. אולי, יכול להיות. אבל אז לא נעשה קל וחומר מקל וחומר. למה? מבי לסי אתה יכול לעשות. מה? מבי קטן לסי קטן אתה יכול לעשות כי יש רלוונטיות, אבל מאיי לסי אתה לא יכול. שאלה מעניינת, אני לא בטוח שזה נכון, כי אם זה לא יהיה רלוונטי אז אני חושב שתהיה פה איזושהי פירכא בשלב השני. כי הסיבה שהגעת אל האחד פה זה שהתעלמת מפרמטר שנמצא פה והוא בעצם יכול להשפיע, והוא משפיע גם לפה וגם לשם. טוב, לא יודע. שאלה מעניינת. טוב, אז עכשיו אני אומר ככה, אם באמת, כן, אם למשל, לא, נעשה את זה ככה, אם למשל יש פה אחד, לא פה, כן, נגיד שאני ממלא רק את… רק בשביל הדוגמה. תשימו לב מה יוצא. הדבר הזה מהווה פירכא על הקל וחומר הראשון. אתם רואים? הקל וחומר הזה אני רוצה למלא פה אחד, אבל פה יש פירכת עמודה. זה לא הולך. לכן בעצם די ברור שפה צריך להיות אפס. כן, אבל זה מחייב… אז זה מחייב שיש פירכא על הקל וחומר, כי אחרת, מה ששאלתי קודם, שזה יוצא… לא, אבל אתה כבר הנחת שאתה יכול לקחת תת טבלה ולעשות ממנה קל וחומר. מי אמר שבטבלת הנתונים המלאה זה גם יצא אחד? אני בכלל לא ברור, צריך לבדוק. אתה רוצה לעשות קל וחומר משתי צמדי המשבצות האלה, לעשות מזה רביעייה של קל וחומר. למה לא? כיוון שיש לך פה עוד נתונים. אולי הנתונים האלה יפרכו את זה? אולי בהתחשב בשאר הנתונים המודל האופטימלי לא יהיה עם מילוי אחד? לא יודע. אני אומר, צריך להיות לזה משפט. יכול להיות שיש, אני לא בטוח. בינתיים אני אומר, זה יצא לנו מתאים, אבל אני לא יודע אם זה משפט כללי. אז לכן אם פה יהיה אחד אז תהיה פה פירכא, לכן בעצם סביר שפה יהיה אפס. מה קורה פה? פה זה לא ברור, נכון? פה יכול להיות… אז ברור, אם ככה מילאנו את זה, אז זה יהיה אפס. עכשיו השאלה היא מה כתוב פה. לא לגמרי ברור. אם יהיה פה אפס זה לא נורא, נכון? אין בעיה, זה לא סותר שום דבר. עדיין יכול להיות ששניהם אחד. וגם אם יהיה פה אחד יכול להיות ששניהם אחד. נכון? לא סותר שום דבר. אוקיי? לא, אם יהיה פה אפס, סליחה, אם יהיה פה אפס זה יפרוך את הקל וחומר השני. כי אחרי שנמלא פה את האחד, אז פה אחד ופה אחד וזה אפס אני ארצה למלא פה אחד, נכון? אבל אם פה יהיה אפס זה אומר שסי יותר קל מבי, אז זה יפרוך את הקל וחומר השני. לכן פה חייב להיות אחד. אוקיי? מה הפירכא על הקל וחומר השני? לא הבנתי. מה הפירכא על הקל וחומר הזה? לא אמרתי שיש, צריך לבדוק. לא תמיד רואים את פירכא בעיניים. עכשיו זה לא בעיניים. לא, אני אומר, צריך לבדוק, יכול להיות שאתה צודק, אבל זו טעונה בדיקה. אתה לא יכול ישר לעשות את הקל וחומר הזה כיוון שברגע שיש עוד נתונים אתה צריך גם להתחשב בהם. אולי זה יצא אותו דבר, בסדר. לא, אבל אם זה יוצא אותו דבר אז יש לך בעיה. למה? כיוון שאז לא הראית מודל שבו צריך ללמוד דבר למד מן הלמד בקודשים, כי הנה אתה יכול ללמוד את זה גם בלי זה. ולכן ההשערה… רק אם תהיה איזושהי פירכא. נכון, ואם אתה מראה לי פירכא, אז החמצת את המטרה. אבל אם לא הראית לי פירכא, אז המשמעות היא שלא הראית לי מקרה שבו צריכים ללמוד דבר הלמד מן הלמד בקודשים, כי בכל מקרה או במקרים שאתה הראית לי, לא צריך את הקל וחומר הכפול אלא מספיק קל וחומר אחד. ולכן ההצעה שלי לפינות, לא אפס ולא אחד אלא זי אנד דבליו. וזי אנד דבליו זה פותר לך את הבעיה, אתה לא יכול ללמוד לא את זה ולא את זה, ואתה לא יכול לעשות… משהו מעניין, לא חשבתי עליה. הדוגמה שבה אותה מצאתי היא לא קודש. הדוגמה שהגמרא עצמה משתמשת בה עוד מעט אני אראה לכם, זו דוגמה שהכול מלא. הכול מלא ובכל זאת הגמרא צריכה את הקל וחומר הכפול, לעשות את הקל וחומר מקל וחומר. באמת שאלה מעניינת, לא חשבתי על זה, למה לא עשו ישר את זה? זאת אומרת, יכול להיות שאתה יכול תמיד להגיד שהגמרא חששה לזה שאולי בהינתן עוד נתונים זה לא יוצא נכון, תבדוק את זה. אחרי שעשית את זה אתה כבר יכול לחזור אחורה ולעשות קל וחומר קטן ישר, אבל רק אחרי שבדקת. מבין? זאת אומרת, יכול להיות שאחרי שאני אוכיח שזו סכמה תקפה וזה באמת נותן אחד, אנחנו נוכל להסיק את המסקנה אחורה ולהגיד אוקיי, אז אם ככה בכל מבנה של קל וחומר מקל וחומר אפשר ישר ללכת על השניים ולעשות קל וחומר בודד. הנקודה היפה פה היא שכשחיפשתי קל וחומר מקל וחומר כדי לנעוץ בו שיניים, זאת אומרת איזושהי דוגמה קונקרטית, הגמרא לא מביאה. הדוגמה היחידה שמצאתי זה קל וחומר זה הלימוד על העיקרון הזה עצמו. זאת אומרת שהגמרא דנה האם קל וחומר מקל וחומר מלמד בקודשים, היא לומדת את זה על ידי קל וחומר מקל וחומר. זאת אומרת, זה הדוגמה, זה הדוגמה שאותה מצאתי. ואולי ההסבר הוא מה שאתה אמרת, כי בעצם ברוב המקרים כשיש מצב של קל וחומר מקל וחומר, או בכל המקרים בעצם כשיש מצב של קל וחומר מקל וחומר, הגמרא ישר עושה את הקל וחומר על שני צדי המשבצות האלה ולא נזקקת לעשות קל וחומר מקל וחומר. אז זה רק עונה על השאלה אז מה כל הדיון בגמרא? מה כל הדיון? זו הערה מעניינת, לא חשבתי על זה. אם בכל זאת אקשה להגדיל את הטבלה ככה שיהיה פירכא על זה ולא תהיה פירכא על זה. כן, אבל בשלוש על שלוש זה כנראה לא הולך, כי כמו שאמרתי אפס פה חייב להיות ואחד פה גם חייב להיות. אלא אם כן יכול להיות מצב אחר. יכול להיות מצב שלא יהיה פה נגיד אפס, ונכון אם יהיה פה אחד למשל. אז אם יהיה פה אחד יש פירכא על הקל וחומר הזה אבל יכול להיות שעכשיו כשתסתכל על כל הטבלה עדיין המילוי האופטימלי יהיה אחד פה. למרות שעל הקל וחומר הקטן יש פה פירכא. לא, לא, זה לא צד שווה. שתי משבצות ריקות, צד שווה זה משבצת ריקה אחת. לכן אמרתי זה שונה מההרחבות שאנחנו עושים בסוגיית קידושין. בסוגיית קידושין אנחנו לוקחים עוד ועוד נתונים על אותה משבצת ריקה. אנחנו אומרים מה זה אומר שאנחנו מוסיפים עוד נתונים. כאן לא, אנחנו מוסיפים גם עוד משבצת ריקה. זה משהו אחר. אז יכול להיות שבאמת כשאני עושה את הקל וחומר הבודד הזה תהיה פה פירכא, אבל כשאני מוסיף גם את הנתונים האלה, אז למרות שיש פה פירכא המילוי פה יהיה אחד. באופן תיאורטי, אבל כל זה כמובן צריך לבדוק, אוקיי? טוב, אז תראו עכשיו את המקרה המשעשע בגמרא, אצלכם בדף. דבר הלמד בקל וחומר, מהו שילמד בקל וחומר? אז אנחנו מתחילים מקל וחומר מקל וחומר, אמרנו שיש ארבע קומבינציות שצריך לבדוק. קל וחומר מקל וחומר, מהו שילמד בקל וחומר? אז אומרת הגמרא קל וחומר, כלומר אנחנו לומדים את זה עצמו בקל וחומר. ומה גזירה שווה שאינה למידה בהיקש מדרבי יוחנן, לא ניכנס לכל פרטי הסוגיה, לא חשוב, גזירה שווה לא למידה בהיקש. מה הכוונה לא למידה בהיקש? מבנה של היקש ואחריו גזירה שווה לא עובד בקודשים. מלמד בקל וחומר, כדאמרן גזירה שווה כן מלמדת בקל וחומר. קל וחומר הלמד מהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל, אינו דין שילמד בקל וחומר? וזהו קל וחומר בן קל וחומר, כי זה קל וחומר שהשימוש בו מבוסס בעצמו על קל וחומר. עכשיו תראו את הטבלה אס-אחד, מה שכתוב אצלכם הטבלה התחתונה, זה בעצם הייצוג של הטיעון הזה. אתם רואים? גזירה שווה לא למידה מהיקש, זה אפס למעלה מימין. אבל היא מלמדת בקל וחומר. אז קל וחומר שלמד מהיקש, ודאי שילמד בקל וחומר. אוקיי? זה הטבלה הראשונה. עכשיו אנחנו ממשיכים. בן בנו של קל וחומר הוא? זה לא קל וחומר בן קל וחומר, זה קל וחומר בן בנו של קל וחומר הוא. מה זאת אומרת? זה קל וחומר שבעצמו מבוסס על קל וחומר מקל וחומר. הוא לא מבוסס על קל וחומר, הוא מבוסס על קל וחומר מקל וחומר. למה? עוד מעט אני אסביר למה. אבל ככה אומרת הגמרא. אז מה? מה הבעיה בזה? מה הבעיה אם אפשר לעשות שניים, אפשר לעשות שלוש, ארבע, חמש. אבל לא, כי הרי זה גופא אנחנו דנים פה. אנחנו דנים האם אפשר לעשות קל וחומר מקל וחומר. אז את זה אתה רוצה ללמוד באמצעות ההיסק שהוא בעצמו קל וחומר מקל וחומר? לא יכול להיות. לכן אומרת הגמרא זה לא יכול להיות, זה בן בנו של קל וחומר והיא אומרת זה לא זה לא יעבוד. אז מה כן? אז הגמרא אומרת, אלא קל וחומר. ומה היקש שאינו למד מהיקש, מדירבא ומדירבינא, מלמד בקל וחומר מדתני דבי רבי ישמעאל, קל וחומר הלמד מהיקש מדתני דבי רבי ישמעאל, אינו דין שילמד בקל וחומר? וזהו קל וחומר בן קל וחומר. לא בן בנו אלא בן. בסדר? אז זה ההיסק השני אם תראו, היקש לא למד מהיקש ומלמד בקל וחומר, בדיוק אותה טבלה כמו למעלה וגם אותם עמודות. מה שמשתנה זה שהמלמד שלי הוא לא גזירה שווה אלא היקש. זה הכל, חוץ מזה זה אותו דבר. אוקיי? כל המבנה הבסיסי אותו דבר. מעניין מאוד. מה? זה מעניין מאוד. כי היקש לא נתפס כאחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן. כן, נכון. שאלה שיש לה על מה לסמוך. ספר הכריתות כותב שזה כמי שכתוב במפורש בתורה, קשור למה שאתה הערת קודם, וממילא אפשר ללמוד ממנו קל וחומר. סליחה? כן. מה? אני לא מבינה את הסיפור של הנכד של הקל וחומר. זה לא צריך להגיד את זה, מספיק שאומרים שהוא בן ועל זה אנחנו דנים. מה זאת אומרת? הבעיה היא אם מותר ללמוד קל וחומר מקל וחומר, נכון? הגמרא אומרת בן של קל וחומר. אז אם הוא מביא דבר כזה, זה דוגמה לקל וחומר מקל וחומר, נכון? אז אתה שואל על זה עצמו איך אתה יכול ללמוד? מה פירוש המילים קל וחומר? קל וחומר בן קל וחומר פירושו… לא צריך להביא את הבן בנו אבל. מה? חסר מילים כאן. לכן דחו את זה, אמרו שבן בנו אי אפשר ללמוד. אבל גם בן, גם בן, השאלה אם אתה יכול, מותר לך ללמוד בן של קל וחומר. מה זה קל וחומר בן קל וחומר? מה פירוש המילים קל וחומר? בן בנו של קל וחומר מקל וחומר שיוצא מקל וחומר. שזה בסדר? שזה תולדה של קל וחומר. שזה בסדר? כן. אני לא מבינה מה יוסי אומר פה בכרטיס המקורי שלו. קל וחומר בן קל וחומר פירושו ללמוד קל וחומר מקל וחומר, שזה מה שרצינו. לא, השימוש בקל וחומר הזה אני לומד מקל וחומר אחד. זה יוצא קל וחומר בן קל וחומר, אבל את הזכות להשתמש בקל וחומר הזה אני לומד מקל וחומר אחד, ולא מקל וחומר מקל וחומר. אוקיי. טוב. הגמרא קל וחומר הראשון בביטוי קל וחומר בן קל וחומר זה אותו קל וחומר שאנחנו רוצים… הוא הנידון, ככה אני מבין, כן. למרות שפה לא לגמרי ברור, אבל ככה אני מבין. בן קל וחומר פירושו בן קל וחומר של הטבלה הזאת של קל וחומר. כן. מניין לי ששלוש עשרה מידות נלמדו גם ללמוד דברים שאינם הלכות או פסקים? אני פה בעצם לומד כללי משחק, אני לא לומד הלכות. נכון, הגמרא מניחה שגם את זה אפשר. אם אביו ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, גם זאת לא איזושהי הלכה, זאת איזושהי דרך הנהגה. עובדה שלומדים את זה בקל וחומר. אז על ידי לימודים כאלה אני יכול להגיע לא יודע לכמה מידות, לא לשלוש עשרה, אני יכול להגיע לשלושים ושתיים מידות? לא, אבל אלה מידות, מה הבעיה? אלה מידות רגילות שלומדים מהן את ההלכה, פשוט מיישמים אותן גם על תחומים שהם לא הלכתיים. לא מידות נוספות, אלא אותן מידות עצמן, רק לא משתמשים בהן כאן בתחום המעשי ההלכתי אלא בתחום המטא-הלכתי. בסדר. יש גם בתחום האגדה משתמשים בהן, אז אפשר להשתמש בהן במטא-הלכה של הגמרא. בין רבי יוסי הגלילי, יש שם את כל המידות האלה ועוד מידות. טוב, אז עכשיו כיוון שאנחנו מחפשים דוגמה לקל וחומר מקל וחומר, נכון? אמרתי לכם הדוגמה היחידה שמצאתי היא זאת. זאת אומרת איך לומדים שאפשר להשתמש בקל וחומר מקל וחומר. היא נדחתה בדיוק בגלל הלולאתיות שיש פה. אבל בוא ניקח אותה. היא נדחתה לא בגלל שהיא לא תקפה לוגית, היא נדחתה בגלל שאנחנו לא יכולים ללמוד מכלי שהוא בעצמו מסופק על תקפותו של הכלי. אבל זאת כן דוגמה טובה כדי לבדוק מבנה של קל וחומר מקל וחומר. אז אני לוקח את זה. זאת אומרת אני לוקח את האופציה שנדחתה כאן. לא מצאתי אופציה אחרת, אוקיי? או דוגמה אחרת. אבל בכל זאת זו דוגמה. מה? רק תמשיך תמשיך. עכשיו למה יש כאן בעצם קל וחומר מקל וחומר? בגלל שהדין שגזירה שווה מלמד, תסתכלו על הטבלה הראשונה בהיסק אחד, גזירה שווה מלמדת בקל וחומר, אתם רואים את הטבלה הראשונה? אתם רואים? למעלה משמאל. נכון? הדין הזה בעצמו נלמד מקל וחומר. ההפך. הדין הזה שגזירה שווה מלמדת בקל וחומר, הדין השמאלי עליון בטבלה למעלה, כן, הוא עצמו נלמד מקל וחומר. לכן מה שיש כאן זה בעצם קל וחומר מקל וחומר. איפה זה מופיע? זה גמרא אחרת בדף נ' עמוד ב', הגמרא הבאה אצלכם, דבר הלמד מגזירה שווה מהו שילמד בקל וחומר. כן, אתם רואים זה בדיוק הנתון השמאלי העליון בטבלה העליונה, כן? גזירה שווה מלמדת בקל וחומר. מאיפה לומדים את זה? זה הגמרא הזאת, בסדר? בדף נ' עמוד ב'. דבר הלמד מגזירה שווה מהו שילמד בקל וחומר. אומרת הגמרא קל וחומר. לומדים את זה בעצמו בקל וחומר, לכן יש פה בן קל וחומר ובן בנו. ומה היקש שאינו מלמד בהיקש, אם דרב המנונא אם דרב אבין מלמד בקל וחומר מתנא דבי רבי ישמעאל, גזירה שווה מלמדת בהיקש מדרב פפא, אינו דין שתלמד בקל וחומר? שימו לב, זה היסק שלוש אצלכם. פשוט שיהיה יותר נוח לראות את זה מול העיניים. היסק שלוש אתם רואים פה העמודה הימנית זה מלמד בהיקש, לא למד מהיקש כמו למעלה, אלא מלמד בהיקש. מה הכוונה מלמד בהיקש? שהוא קודם להיקש, כן? אנחנו רואים שגזירה שווה מלמדת בהיקש פירושו של דבר שהגזירה שווה היא הראשונה ועל גביה אנחנו מרכיבים היקש. למעלה העמודה הימנית היא למד מהיקש, מה שההיקש הוא הראשון ולא השני. בסדר? אז הטבלה העליונה בעצם לומדת את גזירה שווה מהיקש. אז תשימו לב מה בעצם יש לנו כאן, את גזירה שווה שהיא מלמדת בקל וחומר לומדים בעצמה בקל וחומר מהיקש. ועכשיו משתמשים בעוד קל וחומר בטבלה אחת כדי ללמוד מגזירה שווה לקל וחומר עצמו שגם הוא מלמד בקל וחומר. זה נקרא קל וחומר מקל וחומר. אני אומר עוד פעם, הגמרא דחתה את זה אבל רק משיקולים מתודיים, לא משיקולים לוגיים. זאת אומרת אין זה קל וחומר מקל וחומר שהוא בסדר. כיוון שהתכנים פה הם עצם השאלה האם ללמוד קל וחומר מקל וחומר, אז זה לא חוקי לעשות את הטיעון הזה. אבל אם התכנים היו אחרים, זה היה המבנה של קל וחומר מקל וחומר. אז בואו נתעלם רגע ממה שהתכנים האלה אומרים. ניקח את המבנה. זה בעצם הדוגמה שחיפשנו, נכון? אחר כך הגמרא אומרת, עוד זה טבלה שלוש מורכבת על העמודה השמאלית העליונה של טבלה אחת, נכון? היא מובילה לעמודה השמאלית העליונה של טבלה אחת. עכשיו הגמרא ממשיכה, אלא למאן דלית ליה דרב פפא, מאי איכא למימר? מי זה רב פפא? זה רב פפא שאומר שגזירה שווה מלמדת בהיקש. כן, טבלה שלוש נתון ימני תחתון, אתם רואים גזירה שווה מלמדת בהיקש. זאת רק דעת רב פפא. אבל מי ששם שם אפס, אז הוא לא מקבל את דעת רב פפא והוא לא יוכל לעשות קל וחומר. אז הגמרא מביאה קל וחומר אחר וזה בעצם הקל וחומר של היסק ארבע. ומה היקש שאין מלמד בהיקש מלמד בקל וחומר, אתם רואים היקש מוכפל, כן? מלמד בהיקש, אז הוא מלמד בקל וחומר, לא מלמד בהיקש אז הוא מלמד בקל וחומר. גזירה שווה שמלמדת בגזירה שווה חברתה מדרמי בר חמא, אינו דין שתלמד בקל וחומר. עכשיו תשימו לב טוב, בדיוק, הייתי יכול לכתוב את העמודה הימנית בתור מלמד בהיקש אבל זה לא יהיה נכון. העמודה הימנית זה מוכפל. היקש מוכפל על גבי היקש וגזירה שווה מוכפלת על גבי גזירה שווה. לכן הנתון, הפרמטר הרלוונטי פה, ההגדרה הרלוונטית של העמודה זה מוכפל. זה לא מלמד בהיקש או למד מהיקש. בסדר? זה ראש אחר קצת. בסדר. אבל גם זה איזשהו סוג של קל וחומר, יש לנו בעצם שתי אופציות. עכשיו מה בעצם הדבר הזה אומר? שאם אנחנו הולכים עם רב פפא אנחנו צריכים לאחד את טבלה אחת ושלוש. תעזבו כרגע את התכנים, זה לא מעניין. לפי רב פפא אנחנו מאחדים את טבלה אחת ושלוש. לפי מי שחולק על רב פפא אנחנו מאחדים את טבלה אחת עם ארבע, נכון? בואו נראה מה יוצא פה. טבלה אחת עם שלוש, האיחוד הוא כזה. מה? בטבלה אחרונה מצד שמאל היית צריך לכתוב למד מהיקש? למד מהיקש, כן זה טעות. ב. כן זה טעות. למד מהיקש. ברגע שאתה אומר למד אז זה ברור שזה מה. למד מהיקש. אז יש לנו היקש, גזירה שווה. וקל וחומר. שימו לב, הקל וחומר הראשון זה גזירה שווה מהיקש. נכון? זה טבלה שלוש. גזירה שווה מהיקש. אבל טבלה שלוש תיתן לנו רק ארבעה מהנתונים אנחנו נצטרך להשלים עוד שניים שמסתכלים בגמרא אז רואים אפשר להשלים את השניים האלה פשוט לשאוב את הנתונים הנוספים האלה גם מהגמרא. אז עשיתי את זה כבר עוד רגע אני אגיד לכם. הקל וחומר השני זה ללמוד קל וחומר מגזירה שווה. אוקיי? עכשיו המילוי עובד ככה, אפס, אחד, אחד, אחד, איקס, וואי, אפס, אפס, אחד. שימו לב, כמו שאמרנו, פה יש אפס ופה יש אחד. חייב להיות, אמרנו קודם נכון? בגלל שאחרת אם היה פה אפס היה יוצא פירכא לקל וחומר השני, אם היה פה אחד זה היה יוצא קל וחומר פירכא לקל וחומר הראשון. אוקיי? אז באמת זה מה שיוצא מפה וזה המבנה של קל וחומר מקל וחומר. טוב עכשיו איך מה בעצם אנחנו עושים פה כדי לפתור את הבעיה? אז אנחנו בעצם בודקים ארבעה סוגי מילוי ושימו לב זה מה שאמרתי קודם אני לא ממלא קודם את זה ואחר כך לאור זה אני ממלא את זה כי אין לי איך למלא את זה כל עוד זה לא מלא. אני צריך לבדוק את שניהם ביחד. יש לי בעצם ארבע קומבינציות. יש לי את אפס אפס, אפס אחד. השמאלי זה איקס והימני זה וואי. פה זה הגמרא פה גם מציעה להשתמש באותו קל וחומר שני שתיארתי לא? לא. מה הקל וחומר שאתה הצעת זה לקחת את שני אלה ושני אלה. נכון וזה מה שהיא עושה. לא זה לא מה שהיא עושה. מה היא עושה בסוף? אלא קל וחומר ומה היקש? מה מסקנת הגמרא? ומה היקש שאינו למד בהיקש? איזה גמרא אתה מדבר? נ"ו עמוד ב' הקטע השני? הקטע הראשון. אוקיי. הקטע הראשון זה הסבר של למה היא דוחה את הקל וחומר מקל וחומר ואז היא מציעה ואז היא מציעה קל וחומר אחר להוכיח את נקודה וואי. אוקיי? איך היא עושה את זה? ומה היקש שאינו למד בהיקש? זה לא האפס הזה השמאלי? לא לא מה פתאום? תסתכל לכן פירקתי את זה לטבלאות בדיוק כדי לחדד את זה. ההיקש הראשון הוא היקש שלוש. נכון? אחרי שגמרתי את היקש שלוש ומצאתי שגזירה שווה מלמדת בקל וחומר אני עולה להיקש אחד. מצוין אבל עכשיו הגמרא דוחה את זה. לא היא לא דוחה. מה זאת אומרת דוחה? היא אומרת וזהו ובין לבין היא עוברת להיקש אחר. זה לא פשוט. היקש זה ארבע עם אחד. זה עוד מעט אני אעשה את זה. זה לא, זה טבלה שתיים היקש שתיים. מה? לא לא לא היקש שתיים הוא כן. היקש שתיים נכון היקש שתיים. עכשיו היקש שתיים הוא בדיוק אותה טבלה שאני הצעתי לקחת מלמעלה ישירות. לא היקש למד מהיקש. נכון. הגמרא באמת אומרת הנה אתה יכול לעשות את זה ישר. אבל היא לא אומרת את זה. היא דוחה את זה בגלל שזה בן בנו של קל וחומר ואתה לא יכול מזה ללמוד האם להשתמש בבן בנו של קל וחומר. היא לא אומרת זה מיותר בוא נעשה קל וחומר ישר אלא היא אומרת תראה פה אי אפשר להשתמש אבל יש לי רעיון אחר יש לי קל וחומר חדש. היא לא אומרת בעצם שכל המבנה שלך הוא מיותר ולמעשה אפשר תמיד לתרגם אותו לקל וחומר בודד. שאלה מעניינת למה לא שמתי לב לזה שבאמת זאת האופציה שעולה שם בסוף בגמרא. אבל הגמרא לא דוחה את זה ככה. וזה אם יש מקרים נוספים? לא יודע. צריך לבדוק. כיוון שאני לא מכיר מקרים אז אני לא אדע להגיד. טוב. יכול להיות שלא בכדי אני לא מכיר מקרים. בדיוק בגלל השיקול שלך. שתמיד תרגמו את זה כבר ישר לקל וחומר בודד וזהו. אף פעם לא עשו קל וחומר מקל וחומר. אוקיי. אז בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות אנחנו צריכים לבדוק עכשיו כל מילוי. אז בואו נתחיל עם אפס אפס. ברגע שיש פה אפס אפס אז ברור שכן אנחנו קוראים לזה איי, בי וסי. איי, בי, סי. מה זה סי גדול? אוקיי. אז באפס אפס איך נראית הדיאגרמה? שלושה עיגולים בלתי תלויים. אין חיצים נכון? נסתכל ששאף אחד מהם לא תלוי בשני לכל אחד יש אפס ואחד מהם מנוגדים. מה קורה באפס אחד? פה יש אפס ופה יש אחד. אז אם פה יש אפס. אפס ואחד אוקיי. אז תשימו לב סי נכנס לבי נכון? אז סי נכנס לבי ומה עם איי? גם כן נכנס לאיפה? אוקיי, עכשיו אחד אפס, אז פה בין שני אלה יש לי אי תלות, גם בין שני אלה יש לי אי תלות, אבל זה נכנס לזה. סי נכנס לאיי. ובבי אפס אפס סי לא נכנס לאיי? מה? באפס אפס סי לא צריך להיכנס לאיי? באפס אפס? סי נכנס לאיי. רגע, בוא נראה אותם רגע אחד אחד. סי נכנס לאיי, בלי קשר. נכון, סי נכנס לאיי בכל מקרה, ובי נשאר פה למטה. אוקיי, ובאחד אחד זה אומר שסי נכנס לאיי נכנס לבי. סי נכנס לאיי נכנס לבי. נכון? מה המילוי הטוב ביותר? מה? ברור שזה אחד אחד. מיד רואים, נכון? כיוון שפה יש בעיה של קשירות, פה יש בעיה של קשירות, פה יש בעיה של שינוי כיוון. נכון? פה אין שום דבר. לא שינוי כיוון ולא קשירות. ומספר הנקודות בכולם הוא אותו דבר, אז ברור שזה הפשוט ביותר. גם מבחינת הממד אגב, מבחינת הממד זה יהיה פה אלפא, שני אלפא, שלושה אלפא. זאת אומרת בעצם פרמטר אחד יכול להסביר הכל. פה אנחנו נצטרך שני פרמטרים, גם פה וגם פה. אז גם הממד וגם עוד משהו, זאת אומרת זה טיעון חזק הקל וחומר מקל וחומר, ואנחנו מוכיחים שבעצם המילוי הכי טוב הוא מילוי של אחד אחד. מה זה אומר בעצם? זה אומר שעכשיו אם אני חוזר לשאלה שלך, אתה שאלת המילוי הזה שעשיתי אותו הוא כבר לא נתון שכתוב בתורה, איך אני יכול להשתמש בו כבסיס לקל וחומר חדש? הרי קל וחומר זה רק משהו שמתבסס על נתונים מקראיים. וזה לא נתון מקראי. התשובה היא שאני לא עושה את זה כך. אני לוקח את איקס וואי ביחד ומסתמך על שאר הנתונים שהם כולם מקראיים ואני ממלא את שניהם. אז אין לי בעיה, זה בסדר. אני פשוט לוקח את הנתונים המקראיים האלה ומוציא מהם שתי מסקנות. מותר לי להוציא שתי מסקנות. וזהו, אז לכן זה בסדר. כן, אבל זה מוזר לקרוא לזה קל וחומר שלומד מקל וחומר. מה? זה לא מתאים לקרוא לזה קל וחומר שלומד מקל וחומר. למה? בגלל שאם הוא למד מקל וחומר, אז יש לך איקס אחד בהתחלה באיקס. יש לי אחד באיקס, זה נכון. לא, אחד אחד זה על וואי בעצם. מה? ואז השאלה היא רק על וואי. לא, הרי אני מתחיל עם איקס ראשון, ממלא אותו באחד ואז עובר לוואי. במודל שלי אני ממלא את זה ביחד. האינטואיציה עובדת שלב אחרי שלב. אבל אז זה אותו מעמד. לאיקס ולוואי יש אותו מעמד. בדיוק, אותו מעמד. כיוון שזה נבנה כקל וחומר מקל וחומר. במודל שלי אני ממלא את זה ביחד, מה זה משנה? המתמטיקה לא עוקבת אחרי האינטואיציה, היא רק צריכה להתאים. אני לא עושה פה סימולציה של השלבים שהאינטואיציה עובדת, להיפך, אני מנסה ללכת לכיוון אחר לגמרי ולהראות שזה מתאים. וזהו. אז בדיוק זו הנקודה שבעצם, יותר מזה, זה גם פה הרבה יותר ברור למה מותר לי לעשות את זה, כי באינטואיציה השאלה שלו היא שאלה נכונה. קל וחומר, למשל, מחלוקת תנאים אמנם, אבל אחד התנאים אומר שאין למדים קל וחומר מהלכה, מהלכה למשה מסיני. למה לא? כי זה לא פסוק. זאת אומרת רק דברים שכתובים בפסוק יכולים להוות בסיס לקל וחומר. נו, אז איך יכול להיות שמשהו שיוצא בקל וחומר הוא נתון שכן מהווה בסיס לקל וחומר? התשובה שאני מציע כאן זה בגלל שהנתון הזה הוא לא בסיס לזה. הבסיס הם חמשת אלה או שבעת אלה. ומשבעת אלה שהם נתונים מקראיים גלאט לגמרי, אני מוציא את שתי המסקנות האלה. אז זה בסדר. אוקיי. עכשיו פה סתירה. כן. לא, לא סתירה. עזוב פה סתירה. כי מה? אם יש פה סתירה מאוד חזקה ביניהם. אולי יש פירכא? איך יש פירכא? כי יש פירכא שתופסת פה אבל היא תופסת פה. יש פירכא שהולכת כאן, אחד אפס, נכון? כדי לפרוך את הקל וחומר הזה. עכשיו תאמר לי, אם יש פה אחד, אז יש פירכא לקל וחומר הזה. לא, עוד פעם אתה חושב עם התבניות. אמרתי לך אני לא בטוח שמותר לחשוב על התבניות. חייב להיות. לא, אם יש פה אפס, אם יש פה אפס אז יש פירכא לקל וחומר הזה. זאת אומרת שבהכרח אם פרכת. את הקל וחומר הזה, אז גם הראשון היה עושה ככה. לא, ברור, אבל אני אומר הפוך אני שואל. אתה, אתה מוכיח שלא יכולה להיות פירכא שאתה תצייר תת-טבלה של הטבלה הגדולה. אבל אני שואל אם מותר לחשוב בכלל על תת-טבלאות וזה שקול לתובנה של הטבלה הקטנה. תמיד, תמיד, תמיד כשהוספנו, תמיד כשהוספנו עוד ממדים, אז גם אז בעצם, למה? רגע, רגע, הוספתי עוד ממד, אז עכשיו מה ש… ודאי שזה מה שעשינו, בדיוק מה שעשינו. כל טבלה גדולה שעשינו, בדקנו מחדש את הכל. אני לא הנחתי את ההיסק של הטבלה שלוש על שלוש כשהיא פתאום הפכה להיות שלוש על ארבע. כשהיא הפכה להיות שלוש על ארבע זאת בעיה חדשה, אני פותר אותה מחדש. וזאת שאלה מאוד מעניינת. השאלה היא האם יש משפט כזה שלכל, האם אני יכול להוציא מסקנה מתת-טבלה? להסתכל מסביב לראות שאין עליה פירכא ולהניח שהיא תקפה, או שאני חייב לבדוק את זה על הטבלה המלאה? האם זה יוצא אותו דבר או לא? אני לא יודע. הבנת? אוקיי, אז זה… זאת ההוכחה שקל וחומר מקל וחומר עובד. כמו שאמרתי קודם, באמת גם הגמרא מסיקה שקל וחומר מקל וחומר הוא בסדר גם בקודשי. אז בעניין הזה אין בעיה, כי זה באמת טיעון חזק, ואין סיבה שזה לא יעבוד גם בקודשי. מה קורה לפי מי שחולק על רב פפא? נכתוב בקיצור. מי שחולק על רב פפא מחבר את טבלה ארבע עם טבלה אחת אצלכם. נכון? טבלה ארבע עם טבלה אחת. עכשיו פה יוצא דבר מעניין. תשימו לב. פה איי הוא מוכפל. נכון? זה לא למד ממה שהוא מוכפל. זה מלמד בקל וחומר וזה למד מהיקש. גם פה צריך להיות מהיקש. עכשיו יש פה אפס, רגע, פה יש היקש, די השבה, קל וחומר, אפס, אחת, אפס, אחת, איקס, אפס. ופה, מה יש פה? זה ההבדל היחיד. מה יש פה? תסתכלו על הטבלה ותראו את זה. בלא למד מקל וחומר. בוואי, כן? למה? כי קל וחומר שמלמד בקל וחומר וקל וחומר מוכפל זה אותו דבר. מה שנגיד על זה, נגיד על זה. רק שיש פה טבלה עם אילוץ. יש פה אמנם שלוש משבצות ריקות, אבל יש רק שני משתנים שאותם אני צריך לחפש. אז ברמה העקרונית זה לא חשוב. נכון? אני עדיין אבדוק ארבעה מילויים. כל מילוי מה שאני אחליט על וואי אני אמלא אותו בשתי המשבצות האלה. אוקיי, חוץ מזה זה בדיוק אותו דבר. עכשיו מה שיוצא זה מאוד דומה. אז באפס-אפס זה עוד פעם יוצא שלושה עיגולים נפרדים, ועוד פעם. יוצא שלושה עיגולים נפרדים. באחת-אפס, אחת-אפס זה יוצא איי שנכנס ל-בי עם סי וכולי. באפס-אחת פה ה-סי נכנס ל-איי ול-בי. ופה עוד פעם יוצאת שרשרת. איי נכנס ל-בי ו-סי נכנס ל-איי. שרשרת, ועוד פעם כמובן המילוי של אחת-אחת הוא הכי טוב. אז בין אם לפי רב פפא, בין אם לא לפי רב פפא, המסקנה היא שבאמת המילוי הוא אחת-אחת. שכל פעם, שימו לב, את ה-מה שקבעתי בוואי, אני בעצם אומר ש… שאני ממלא אותו בשתי המשבצות כל פעם, וככה אני עושה את החישוב. כן, חוץ מזה זה בדיוק אותו דבר. עכשיו תראו עוד נקודה מעניינת. בעצם זה… אוקיי. נקודה נוספת: מה קורה אם אני עכשיו אעשה משהו כזה? הרי גם זה יכול להיות מבנה של קל וחומר מקל וחומר. נכון? נמלא פה את אחת, אחת, נכון? עכשיו פה יהיה אפס. ואחת-אחת ואפס ייתן לי את אחת פה, גם כן מקל וחומר. נכון? אז למעשה, אז למעשה גם זאת איזושהי טבלה של קל וחומר מקל וחומר, אבל עכשיו שוב פעם השאלה היא מה אני ממלא בשני הצדדים. ובכאן בקיצור אני לא אכנס עכשיו לכל הפרטים, מה שיוצא זה שבאמת תת-הטבלאות עובדות. זאת אומרת, כל… תשימו לב מה קורה פה. מה שקורה פה זה שברגע שפה יש אחת ופה יש אפס, הקל וחומר הראשון לא עובד. יש עליו פירכת שורה. נכון? הקל וחומר הראשון שאומר שזה יותר חמור מזה, נפרך על ידי שני הנתונים האלה. אוקיי, אז זה לא יכול לעבוד, חייב להיות פה אפס. ואחרי זה קל וחומר. ופה, כשאני ממלא פה את אחד, אז אם אני ממלא פה את אחד, גם זה פירכא על זה, לכן חייב להיות פה אחד. זה סימטרי למה שהיה קודם. כן. סימטרי למה שהיה קודם, ואז כמובן זה יוצא, זה יצא אותו דבר. ובאמת אפשר לבדוק, אני ניסיתי לבדוק עוד פעם בלי להוכיח משפט, מה קורה אם אני שם פה אחד או פה אפס, זה באמת לא עובד. גם המבנה הכללי לא עובד. רואים את זה, רגע זה לא סימטרי לגמרי. מה? למה? גם באפס אחד אחד, זה העמודה הימנית. אחד, אחד איקס וואי זה העמודה המרכזית, ואפס אפס אחד זה העמודה. זה בסיבוב. כן. אז גם פה זה יוצא אותו דבר, ועוד פעם אני אומר, באמת מהמקרים שאני בדקתי, כל פעם שיש תת טבלה שנותנת תוצאה מסוימת, אבל יש במקום אחר של הטבלה יש פירכא על זה, גם החשבון הכולל יגיד שהשקול הזה לא נכון. זאת אומרת, אז לפחות לפי הנתונים שיש בינתיים, אפשר בהחלט להסתכל על תת טבלאות מה שאתה הצעת קודם ולעבוד איתן. לא צריך תמיד לעשות את החשבון הכללי. מה זה החשבון הכללי? כשיש בתת טבלאות שזה לא הולך, אז החשבון הכללי זה אומר שכולם שקולים? לא, החשבון הכללי זה לעשות את החשבון על טבלה של שלוש על שלוש. נגיד זה למשל. זאת אומרת שכל הארבעה האלה הם שקולים? מה זאת אומרת שקולים? שיש אותם מספר… לא, כולם הארבעה האלה, שניים לפחות. למשל יצא לי, לדוגמה אם הפירכא תהיה על הקל וחומר השני, כן, נגיד שפה יהיה אפס, אז תהיה פירכא על הקל וחומר השני, נכון? מפה לפה. אבל הראשון יהיה בסדר. מה שיצא שם זה שבאמת המילוי הזה הוא אחד, אבל במילוי אחד הוואי יכול להיות או אפס או אחד וזה פתוח. זאת אומרת שיצא שאחד אפס ואחד אחד הם מילויים שקולים והם הכי טובים. אז הוכחתי שאיקס הוא אחד ושוואי הוא פתוח בהינתן שאיקס הוא אחד. וזה פשוט יוצא גם מהחשבון הכללי. אבל עוד פעם אין לי משפט כולל אז אני לא… אוקיי. בניין אב מקל וחומר לגבי קל וחומר מקל וחומר. בניין אב מקל וחומר, בניין אב מקל וחומר לא צריך שלוש על שלוש. זה בניין אב מקל וחומר. נכון? פה העסק יותר פשוט, זה לא כמו בקל וחומר שאני צריך להוסיף עוד שורה, כי פה אם אני ממלא אחד בקל וחומר, עכשיו מאחד אחד אני עושה בניין אב, אני רוצה למלא גם את זה באחד. אוקיי? אז בניין אב מקל וחומר זה בעצם הטבלה הזאת. שימו לב שאם אני ממלא פה אחד ופה אפס, זאת טבלה של פירכא. פירכא על קל וחומר. נכון? אז כאן למעשה בלי לעשות את החשבון אנחנו כבר יודעים המילוי אחד אחד יהיה הכי טוב. אין שום ספק בזה. אפשר לראות את זה אם אתם רוצים. אחד אחד זה אומר ששני אלה בכלל מתלכדים, אחד אחד, נכון? וזה נכנס לתוך שניהם. הכי טוב שיש. זאת אומרת זה גם כשיר וגם עם פחות נקודה אחת, רק שתי נקודות במקום שלוש. אז ברור שזה המילוי הכי טוב, פה אין שאלה. אבל כאן באמת יש פה את הבעיה, לכן אני מביא את זה, כי הגמרא לגבי בניין אב מקל וחומר, הגמרא נשארה שזה פתוח. אה לא סליחה, זה הגמרא מסיקה שזה תקף. אבל קל וחומר, אז זה בסדר. אבל קל וחומר מבניין אב. קל וחומר מבניין אב, איך זה בנוי קל וחומר מבניין אב? אז אני מתחיל עם בניין אב. אחד, אחד, אחד איקס, זה בניין אב, אני רוצה למלא פה אחד. ועכשיו משתמש באחד הזה כדי לעשות קל וחומר. נכון? אז איך אני עושה? כאן כבר כן צריך להגיע לטבלה של שלוש על שלוש. בניין אב מקל וחומר זה טבלה של שתיים על שלוש כמו שעשיתי קודם. אבל קל וחומר מבניין אב זה טבלה של שלוש על שלוש. חייב להיות אלכסון בדיוק בגלל אותו שיקול. אז אם זה אחד אני מנסה לעשות עוד פעם וואי אפס. בסדר, כמו שהיה קודם, רק שההבדל הוא שפה יש אחד ולא אפס. חוץ מזה זה אותו דבר כמו קודם. אוקיי, אז זה בעצם קל וחומר מבניין אב. מתברר שמה שיוצא שם זה ש… ומה עם הפינה? מה? מה קורה בפינה? אותו דבר. פה יהיה אפס, נכון? כי אם יהיה פה אחד, פה יכול להיות גם אחד בעצם נדמה לי, כי אם אני עושה בניין אב, אם אני עושה פה בניין אב, אז זה יכול להיות גם אחד אחד. פה יכול להיות או אפס או אחד, אני לא חושב שזה ישנה. ופה… פה גם לא ישנה, נדמה לי שפה זה לא ישנה. ואם יש שם אחד אולי אפשר ללמוד אותו מעצמו בבניין אב? מה עוד פעם? אם בפינה הימנית למטה יש אחד… פה? אפשר ללמוד אותו מעצמו בבניין אב אולי? ללמוד אותו מעצמו? כמו שאני לומד את האיקס בבניין אב, אולי הייתי יכול ללמוד גם… מלמעלה? כמו שעשית קודם. אלא אם כן עוד פעם, החשבון הכללי יכול לשבש את זה, ואתה צריך לבדוק את זה על כל הנתונים, כמו שאמרתי קודם. בסדר? עכשיו אולי בגלל זה תמיד המקרים שאולי היו עושים את זה בהם, מקרים של אפס דווקא ולא… אולי. עוד פעם, אני לא יודע, כיוון שאין לי מקרים, אז אני לא יכול לבדוק את זה. אבל מה שיוצא כאן בעצם זה שהקל וחומר מבניין אב הוא לא בהכרח תקף. וזה באמת יוצא גם זאת בעיה פתוחה ברווחים. יש דוגמה לזה? מה? משהו פשוט? אני לא מצאתי. לא מצאתי. הדבר היחידי שהוא בעייתי זה בניין אב מבניין אב. רגע סליחה, זה לא משנה שאתה לומד מלמעלה? אז מה זאת אומרת לא משנה? הכל משתנה. לא, משתנה, אבל אין לי תלות אפריורי, זה יכול להיות אפס וזה יכול להיות אחד, ואתה צריך לבדוק כל אחד בנפרד. כן, זאת אומרת, אני לא יכול לדעת מראש שבכל המקרים יהיה פה אפס, כמו שידעתי בקל וחומר מקל וחומר. ומה קורה במקרה הזה? וזאת לא בהכרח תקף. מה? וזאת לא בהכרח תקף. מה קורה במקרה הזה? יוצא שהדיאגרמה של אחד אחד היא שקולה לדיאגרמה אחרת. יש לה יתרון ויש לה חיסרון לעומת דיאגרמה אחרת. אז אחד יוצא אחד, איקס יוצא אחד, אבל אפס נשאר פתוח. הבניין אב הראשון הוא בסדר, אבל להוציא ממנו קל וחומר, זה נשאר פתוח. רגע, יכול להיות מצב של… הרי יש ארבע דיאגרמות, יכול להיות מצב ששתי הדיאגרמות שקולות, ואחת מהשתיים האחרות יותר טובה מהשנייה? כן, אבל אז זה מוכרע. תמיד השתי שקולות צריכות להיות הכי טובות גם, אחרת זאת בעיה מוכרעת, בוודאי. אחרת זאת בעיה מוכרעת. הבעיה היחידה זה בניין אב מבניין אב. מה? אם גם היותר טובים גם הם שקולים, אז אין מה לעשות. אז זה נקרא פירכא, זה מצב פתוח. כששני היותר טובים שקולים, זה אומר שאין הכרעה. בסדר? בניין אב מבניין אב בעצם יוצא תקף לפי השיקול שלי, ובגמרא זה נשאר פתוח. זאת בעיה שלא הוכרעה. זאת הנקודה שבה אני לא… אני לא יודע מה לעשות עם זה. חוץ מאשר להניח, אבל זה בכל מקרה אנחנו יודעים שבקדשים, הרי בשאר התורה בניין אב מבניין אב הוא ודאי עובד. אז זה בסדר שזה יוצא טוב עם המודל, נכון? הבעיה היא למה בקדשים לא. אז צריך לוותר על משהו ולא ברור לי בדיוק על מה שבקדשים איכשהו אסור לעשות… אסור להתחשב בערכיות או בשינויי כיוון או לא יודע בדיוק במה. אין לי מספיק דוגמאות בשביל לנסות לעשות מחקר שיטתי על זה, אז אני לא יכול. אתה לא יודע מה, ואם כן, אתה גם לא יודע למה. נכון. תיאור ממצה. טוב. רגע, ומה עם הקל וחומר מבניין אב שדיברנו? מה? זה רק בקדשים? מה? זה רק בקדשים או תמיד? כן. רגע, ומה זה בניין אב? מה? מה זה בניין אב? אנלוגיה. יש כמה סוגים של בניין אב. אז ראינו פה בהתחלה… כשמדברים על בניין אב שהוא אנלוגיה. אפס אפס אחד אחד או אחד אחד אחד אחד. אני לא מדבר על בניין אב ראשוני. אני מדבר על בניין אב שהוא… מה? צד השוה? שלמדנו פה פעם שכתוב בתורה עדים… עדים זה שניים. ועל עדים, על הסוג הזה לא מדבר איתכם, מדבר אם נמצא ביניהם ולדורות. על מה מצינו אתה מדבר. כן. עכשיו, הפירכא של מה מצינו זה פירכא כל דהו. מה? הפירכא של מה מצינו זה פירכא כל דהו. לא ברור. משני כתובים. בבניין אב מכתוב אחד לא ברור אם זה פירכא כל דהו או לא, זה מחלוקת תנאים. אבל משני כתובים מספיקה פירכא כל דהו. נקודה אחרונה שאני רוצה לבדוק פה זה באמת לא שאלה של למד מן הלמד, אבל היא דומה לו באיזשהו מובן. דיברנו על זה שבמבנה של קל וחומר יש שני הסקים. כן, זה קל וחומר. יש את ההסק של השורות, יש את ההסק של העמודות וראינו לכל אורך הדרך שזה לא נכון, זה שני ניסוחים של אותו הסק. ולכן בעצם בניגוד למה שהיינו מצפים אולי אינטואיטיבית, לא מספיק לפרוך רק שורה או סליחה, מספיק לפרוך רק שורה או רק עמודה וזה יעיף את הקל וחומר. אבל סתם מעניין לשמוע מה קורה אם אנחנו עושים פירכא גם על השורות וגם על העמודות. שזה מה שלפי האינטואיציה היה צריך להעיף את הקל וחומר. כן? שימו לב, הרי מה שאלתי בהתחלה בהתחלה? שאמרתי שבעצם שני הניסוחים השורות והעמודות הם שני קל וחומרים שונים. אז את הקל וחומר של השורות אני פורך עם פירכת עמודה. נכון? כי היא מראה שזה לא יותר חמור מזה. ואת הקל וחומר של העמודות אני פורך עם פירכת שורה. נכון? כי אני מראה שזה לא יותר חמור מזה. אוקיי? אבל ראינו לכל אורך הדרך שזה לא נכון. פירכא כזאת פורכת את שני הקלים והחמורים וגם פירכא כזאת פורכת את שני הקלים והחמורים. עכשיו השאלה סתם שאלה מעניינת. מה קורה אם אני שם את שתי הפירכות? יש לי שתי פירכות. בעצם מה זה אומר? פה אני גם לא יודע מה יש. זה לא סימן שאלה, אני לא יודע מה יש. זה יכול להיות כמה אפשרויות. בסדר? זאת אומרת אני בעצם מתעניין בזה. אבל כשיש לי שתי פירכות עדיין תמיד אני צריך לשאול את השאלה מה כתוב פה? זה עוד נתון מקראי שאני צריך למצוא אותו. אבל כיוון שאני שואל שאלה כללית, אז אני אעשה שוב פעם אסמן את זה באיקס ואת זה בוואי ואני אראה עבור איזה וואי-ים מה יקרה לאיקס. בסדר? זה בעצם יאמר לי מה לעשות בכל המקרים. עכשיו כשעושים את החשבון של הטבלה הזאת מתברר שככה: אפס אפס יוצא בי סי ואיי בי תלויים. אחת אפס יוצא סי נכנס לבי ואיי לחוד. אפס אחת זה בי נכנס לסי ואיי לחוד. ואחת אחת זה שלושה לחוד איי בי סי. מה המשמעות של העניין? שאפס אפס הוא העדיף. שמה? בדיוק. שאפס אפס הוא בעצם עדיף. זאת אומרת כי תשימו לב, כל הטבלאות הן לא כשירות. כל הטבלאות. אז זה שזה לא כשיר זה לא חיסרון כי גם אלה לא כשירים וגם זה לא כשיר וזה עוד פחות כשיר. צריך לגמור את זה עם אלפות ובטות, זה רק ההתחלה. מה? שזה רק התחלת העבודה, אחר כך צריך לגמור את זה עם אלפות ובטות, זה לא. אוקיי. יכול להיות שאם נעשה עם אלפות ובטות אז נגיע למסקנה שזה לא. לא תגיע לשום מסקנה. פה יש שני פרמטרים, פה יש שני פרמטרים, פה לפחות שני פרמטרים, זה אלפא ושני אלפא וזה בטא. גם פה אותו דבר. ופה זה אפילו שלושה פרמטרים. ככה שזה עדיין יצא עדיף. אבל זה בטוח יסתדר, המודל הזה בטוח יסתדר עם האטומים של פה ושל פה, אני לא. הבנתי. אם אתה תשים פה שני פרמטרים זה בטוח יסתדר על גבי הסי, זה אלפא כן, זה אלפא וזה בטא, זה הפתרון פה, נכון? עכשיו אף אחד מהם אתה לא תמצא פחות משני פרמטרים. זה לא כשירים. אז אין בעיה. מבחינת הממד זה ודאי לא יעבוד. רק הכשירות גם לא עובדת, אז רק מספר הנקודות הוא מכריע ולכן זה הכי טוב. ומה זה אומר? בניגוד לפירכא רגילה שאומרת לנו ש מה שהדבר הזה אומר זה שבניגוד לפירכא רגילה, אם תשימו רק עמודה או רק שורה, היא משאירה שתי אפשרויות פתוחות, או מילוי אפס או מילוי אחת, וזה פתוח. זה נקרא מצב של פירכא. כאן זאת הוכחה לזה שהמילוי הוא אפס. זאת הוכחה לקל וחומר. בדיוק. זה אנטי קל וחומר. זה בעצם הוכחה לזה שהמילוי הנכון הוא אפס. זה לא פירכא. אוקיי? למה? אבל אני חושב שלא היית צריך לעשות איקס ווואי, היית צריך לקחת את איקס כאיקס ווואי פעם למלא אחת ולראות מה קורה. זה אותו דבר, אני אעשה את זה. לא, פעם למלא אפס ולראות מה קורה ופעם אחת למלא אחת. הנה, כש-וואי הוא אפס. כש-וואי הוא אפס זה שני אלה, נכון? בואו נראה, אז מי הוא המילוי העדיף? אפס או אחת? זה, נכון? כש-וואי הוא אפס, אז המילוי העדיף הוא זה. אז זה בכל מקרה כן. נכון, הייתי צריך, אבל אני רק מראה פה את הבעיה במלואה. אני רק מראה פה נקודה מעניינת שסוגרת לנו בעצם את המעגל, שלאורך כל הדרך ראינו ששני ההיסקים של הקל וחומר של השורות ושל העמודות הם לא שני היסקים שונים, הם היסק אחד. ולכן או פירכת עמודה או פירכת שורה פורכת את שניהם. אז מה עושה, מה עושה הפירכה שבאופן אינטואיטיבי הייתה פורכת את הקל וחומר? פירכה שהיא גם שורה וגם עמודה. התשובה היא שהיא מוכיחה שהמילוי הוא אפס, זה יותר חזק מפירכה. פירכה זה רק אומר שמילוי אפס ומילוי אחד הם שקולים. פירכה כפולה אומרת שהמילוי חייב להיות אפס, זו הוכחה. זאת הוכחה שהמילוי הוא אפס. בסדר? ורק שאלה תיאורטית, איך היית לומד אחד מאחד? אם הייתה פירכה שהופכת את הקל וחומר, תבנה לי פה אחד. אם וואי הוא אפס, תראה לי איך תהפוך קל וחומר מלמטה להגיע לזה ב-ב'. לא, אתה לא יכול. למה? כי אם תבוא מלמטה, אם וואי הוא אחד, תהפוך את הקל וחומר מלמטה שתגיע לזה ב-ב'. הפוך, הגיע מחומר לקל. מחומר לקל הוא מביא למילוי אפס. הא? אם לא שיבחת ככה מילוי אפס, למה שתשבח אם הייתי מסיק מילוי אחד? אוקיי, תנסה בבית. בוא נלך לצד השני. אם לא שיבחת.