על התשובה 1

[הרב מיכאל אברהם] על תשובה נדבר היום. לפני כמה שנים עסקנו בזה לנסות ולפרוט אותו מה בדיוק עשינו וזה כבר דברים שאתה לא זוכר הכל.

[Speaker B] זהו,

[הרב מיכאל אברהם] אפשר להגיד על הכל שאני כבר לא יודע מה. אני רוצה להתחיל עם איזשהו מבט על תהליך התשובה, ומתוך זה לנסות ולראות מה זה הלכות תשובה, מה המשמעות, מה מופיע ברמב"ם שמה, האם בכלל זה נקרא הלכות או לא נקרא הלכות, ולמה זה נקרא הלכות, הלכות תשובה, אבל השאלה היא מה הקשר בין מה שיש שם לבין הלכות. ונראה עוד כל מיני עניינים נוספים שאולי לקראת ראש השנה זה גם יתקשר קצת למשמעותו של היום הזה. טוב, יש כביכול איזשהו מתח בין ההסתכלות על המושג תשובה בכלל בספרים של הגות או של מחשבה לבין הספרות ההלכתית. הספרות ההלכתית אז יש דיון, אמנם לא רחב מדי, אבל יש דיון על הלכות תשובה עם כמה פרטים. יש עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד, וידויו של בעל תשובה, עשרת ימי תשובה, יש לזה היבטים הלכתיים מסוימים, לא רבים בדרך כלל, אבל יש. אבל המושג תשובה בספרות המחשבתית מקבל איזושהי משמעות הרבה הרבה יותר רחבה, בפרט הדברים נכונים אצל בספר אורות התשובה של הרב קוק, ששם זה בכלל הופך להיות איזשהו מושג שחובק כמעט את כל התורה כולה ואולי אפילו יותר מאשר כל התורה. והשאלה איך מה היחס בין שני הדברים האלה. בדרך כלל כשאנחנו מדברים על תיאור הלכתי ותיאור מחשבתי של נושא מסוים, אז זה אמור להיות לפחות לתקוף את הנושא הזה בשני רבדים. יש את הרובד ההלכתי, מה צריך לעשות מה אסור לעשות, ויש את הרובד המחשבתי של למה זה ככה. למה אסור לעשות את זה או צריך לעשות את זה. בעולם התשובה נדמה לי שהרובד ההלכתי מתערבב ברובד המחשבתי. זאת אומרת, הם שייכים לאותו מישור או לפחות אפשר לראות אותם כשייכים לאותו מישור ולא רק שני אספקטים שחיים במקביל. אז אני אתחיל אולי עם הרמב"ם כנקודת מוצא. המטרה שלי לא ליישב את הרמב"ם, אבל זאת נקודת מוצא טובה כדי להציג את העניין הזה. הרמב"ם בפרק שלישי בהלכות תשובה כותב כך: כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכויות ועוונות. מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו רשע. מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיהן הרי זו צדקת, ואם היו עוונותיהן מרובים הרי זו רשעה, וכן כל העולם כולו. זאת אומרת, יש דיון במעגלים הולכים ומתרחבים כשכל מעגל כזה נכנס לתוך אחת משלוש קטגוריות. צדיק, רשע או בינוני. לפי כמות המצוות או העבירות. עכשיו הרמב"ם ממשיך ואומר, וזו הלכה א'. הלכה ב', הרמב"ם כותב אדם שעוונותיו מרובים על זכויותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר על רוב עוונך. וכן מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת, שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה. וכן כל העולם כולו אם היו עוונותיהם מרובים מזכויותיהם מיד הם נשחתים, שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם. אז כל מעגל כזה יש תוצאה לדיון. אחרי שממיינים כל מעגל כזה במיון של צדיק, רשע ובינוני, אז יש לזה השלכה. הוא מיד מחוסל אם הוא רשע, ואם הוא צדיק אז לא. וכאן נשאלת השאלה איך בן אדם יכול להיות מחוסל במעגל אחד ולהישאר קיים במעגל שני. אולי נדבר על זה גם בהמשך, אבל זה לא כרגע. ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלן. זה לא ספירה אריתמטית כמה מצוות וכמה עוונות יש לך, אלא משהו מורכב יותר, אלא לפי גודלן. יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות, והוא יודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות. רק הקדוש ברוך הוא יודע כמה שוקל כל דבר, איך המשקל את העניין הזה, איך המאזן הזה בעצם נערך. מה שווה כל מצווה, כל עבירה, כל זכות ועוון, מצווה ועבירה, זה דבר ספציפי מדי. יש דברים שהם לא מצוות או עבירות, אבל עדיין יש להם משמעות ערכית, נראה שגם הם מוטלים שמה על הכף. בקיצור, מסובך. הלכה ג', כל מי שניחם על המצוות שעשה ותהה על הזכויות ואמר בליבו, ומה הועלתי בעשייתן, הלוואי לא עשיתי אותן, הרי זה איבד את כולם ואין מזכירים לו שום זכות בעולם. שנאמר, וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו, אין זה אלא בתוהה על הראשונות. פה מדובר במי שחוזר בשאלה, יוצא בשאלה, לא יודע איך לקרוא לזה, אז הוא איבד את זכויותיו. זה גמרא בקידושין. וכשם ששוקלין זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאיי העולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נכתב לחיים, ומי שנמצא רשע נכתב למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים. תולין אותו מטאפורית. אם עשה תשובה נכתב לחיים, ואם לאו נכתב למיתה. אז הבינוני תלוי ועומד, כן, אם הוא עשה תשובה עד יום כיפור אז בסדר, ואם לא אז לא בסדר. מדברי הרמב"ם פה בסוף הלכה ג' משתמע שמי שלא עשה תשובה נכתב למיתה. הבינוני שלא עשה תשובה בעשרת ימי תשובה נכתב למיתה. יותר מזה, נראה גם מדבריו שלצאת מהסטטוס הזה של בינוני לא יעזור לעשות עוד מצוות. לכאורה אתה שקול כרגע, תעשה עוד כמה מצוות ותטה את הכף. אם זה מאוזן לגמרי אז אפילו לא צריך לדעת את שיקול אל דעות מה שאמר למעלה, אם זה שקול אז כל זכות נוספת מטה את הכף. אבל הרמב"ם אומר לא, אם הוא עשה תשובה מוטב, ואם לאו נכתב למיתה. זאת אומרת נראה, כך מדייקים כמה אחרונים בדבריו, שרק תשובה יכולה להועיל. זאת אומרת, לעשות עוד מצוות לא יעזור, אתה נכתב למיתה למרות שיש לך רוב זכויות ביום כיפור.

[Speaker C] כי הנקודה שבה הוא פה שובר

[הרב מיכאל אברהם] את המאזן, בראש השנה עושים את החשבון וזהו. זאת אומרת, אחרי זה רק תשובה יכולה להועיל. ולכן אומר בהלכה ד', אומר, מעריך שמה ואומר, מפני עניין זה נהגו כל בית ישראל, קורא באמצע, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושים עד שיאור היום. אז זה כבר מעירים כאן, רואים כאן שכן נהגו לעשות מצוות. מקודם אמרנו שרק תשובה מועילה, מצוות לא מועילות. אבל הטענה היא שלא, אתה עושה מצוות כחלק מתהליך התשובה, לא כדי להוסיף מצוות לכף שתכריע, לכף הזכויות שתכריע, אלא הדרך לעשות תשובה היא כרוכה גם בעשיית מצוות והימנעות מעבירות, לא כדי שהדברים האלה ייספרו לעצמם. טוב, אז יש פה כמה וכמה קשיים בהלכות האלה. הלחם משנה מעיר שלפי הרמב"ם אין מצווה לעשות תשובה. עוד נדבר גם בהמשך, אין מצווה לעשות תשובה, אין מצווה בנויה כזאת לפחות. כשישוב החוטא מחטאו שיתוודה, ככה הוא מונה בספר המצוות. אבל זה לא מצווה לעשות תשובה. ולכן הוא אומר אז למה אם מישהו לא עשה תשובה, זאת אומרת אם מישהו עשה תשובה זה מועיל, מה זה עוזר שהוא עושה תשובה? זה לא מוסיף לו עוד מצווה. ולמה אם הוא לא עשה תשובה זה נכתב למיתה? יש פה שני צדדים של המטבע לא ברורים כאן.

[Speaker B] הוא משנה את העבירות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, עוד רגע נראה, זה ההסבר המקובל. דבר נוסף, למה דווקא תשובה מועילה ולא שאר המצוות תצא מגדר בינוני ותהיה צדיק? למה רק תשובה יכולה לחלץ בינוני ממצבו? יש קושי נוסף, איך בכלל ייתכן מצב של בינוני? הקושי הידוע. מה הסיכוי שאני בינוני? זכויות וחובות, אי אפשר לצמצם. מה הסיכוי שבדיוק כל המצוות וכל הזכויות וכל החובות שלי לאורך השנה הם בדיוק מאוזנים?

[Speaker B] מי שצדיק לא צריך לעשות תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא קשור, כי הוא כן צריך לעשות תשובה, אבל דינו על השנה הזאת לא תלוי בזה. סתם שאלה מה הסטטוס של תשובה אם זה לא מצווה. נדבר אבל. זה שהוא צריך לעשות תשובה ברור שהוא צריך לעשות תשובה אבל זה לא תנאי להחתמתו לחיים. זאת אומרת, טוב, אם הוא צדיק, אז בסדר. אז השאלה כן איך בכלל ייתכן בינוני. הסיכוי שיהיה בינוני הוא אפס. שהבן אדם הוא יהיה בינוני הוא אפס. אז למעשה, נכון שאנחנו לא יכולים לדעת, אבל אם צריך להמר, אין סיבה לעשות משהו בעשרת ימי תשובה מהבחינה הזאת. או שאני צדיק או שאני רשע, אבל להיות בדיוק שקול, הסיכוי… יש כאלה שאומרים שהשיקול הוא לפי דעתו של קל דעות, ולכן זה מסובך יותר וזה לא חשבון אריתמטי. זה לא עוזר כלום כמובן, כי גם סכום משוקלל של שני הצדדים, הסיכוי שהוא יעצור בסופו של דבר באותה רמה בדיוק הוא עדיין אפס. לא משנה אם זה סכום משוקלל או סכום רגיל, אין לזה שום משמעות. לכן, לכן צריך להבין איך בכלל ייתכן בינוני. זאת אומרת, זה עוד קושי בעניין הזה. אז אני רוצה להתחיל מהנושא הזה, ועוד פעם אני אומר, אני לא בא ליישב, לפחות לא בשלב הזה, לא בא ליישב את הרמב"ם. אני משתמש בו כקרש קפיצה להבחנה בין שני…

[Speaker C] יש עוד קושי קטן, שבינתיים אנחנו רואים המון אנשים שלא עושים תשובה בכלל, וראש השנה…

[הרב מיכאל אברהם] זה לא קושי, אני כבר רגיל, לא מבלבלים אותנו עם עובדות. כן, והקושי הכי גדול אולי בעניין הזה, אבל אולי נגיד עליו משהו. זה קצת דיברתי בשנה שעברה, לפני שנתיים, אני כבר לא זוכר, דיברתי על זה עם זה אלול, כנס חלפי, היה פעם, לפני שנה לפני שנתיים, אני כבר לא זוכר. דיברתי קצת על היחס בין מה שמלמדים אותנו, אומרים לנו כל הזמן לגבי המשמעות של הימים האלה, ובין מה שאנחנו באמת חושבים עליהם, יחס קלוש הייתי אומר. טוב, בכל אופן, אבל בינתיים בוא נישאר ברמת המה אומרים לנו, וזה אולי ניגע קצת גם במה זה באמת. יש שני הסברים לשאלה למה דווקא תשובה מועילה, למה לא יועיל לעשות עוד מצוות שיכריעו את הכף? למה דווקא תשובה? אז ההסבר המקובל בישיבות, זה ההסבר המקובל, אני ראיתי את זה פעם בשם הרב קוטלר, לא יודע מי המקור הראשון לזה, אבל זה ההסבר המקובל, הסבר מחודד קצת. וההסבר הזה בעצם אומר שבראש השנה הקדוש ברוך הוא עושה את המאזן. ששם נקבע אם אני בינוני, צדיק או רשע. עשרת ימי תשובה בעצם במהותם כבר שייכים לשנה הבאה. הדין נעשה בראש השנה לשנה שהסתיימה בראש השנה. מה קורה בעשרת ימי תשובה? בעשרת ימי תשובה נותנים הזדמנות שנייה, אבל זה לא הזדמנות שנייה כדי להוסיף עוד מצוות או עבירות לכף. מצוות או עבירות שאני אעשה בעשרת הימים האלה יישבו על הכף של שנה הבאה, כי עשרת הימים האלה שייכים לשנה הבאה. מה כן אפשר לעשות בעשרת הימים האלה? כשמם, אפשר לעשות תשובה. מה זה עוזר, התשובה? כי התשובה, כמו שהזכרתי גם קודם לפי הרמב"ם אין בכלל מצווה לעשות תשובה, אז מה זה העניין הזה של התשובה? העניין הזה הוא לתקן עבירות או מצב שנוצר בעקבות העבירות שאותן עשיתי. אם זה כך, אז ברור למה רק תשובה יכולה להועיל. בגלל שתשובה יכולה להוריד מהכף עוונות או חובות שיש לי כבר עליהם, שהיו בשנה שעברה. כי זה מתקן את מה שהיה. תשובה לא נוספת פה בתור עוד זכות, כי עשיתי תשובה אז זה מטה את הכף. אם זה היה ככה, אז זה לא היה יכול לעבוד. זאת זכות שרלוונטית לדין של ראש השנה הבא, כמו כל מצווה אחרת שאני אעשה בימים האלה. כל מה שתשובה יכולה לעשות זה לתקן את אחת העבירות או עבירות מסוימות שמוטלות על הכף, ובכך לשנות את המצב למפרע, לשכתב את ההיסטוריה.

[Speaker B] יש מצוות מהן אולי אפשר שיש להן ערך כפול, גם לשנה הבאה וגם לתקן

[הרב מיכאל אברהם] כתשובה, אם הם חלק מתהליך של תשובה. אבל אם לא, אז יכול להיות שאתה יכול לעשות מצוות בלי לעשות תשובה על השנה שעברה, זו אין לה ערך כפול. ולכן אני אומר זה לא באמת ערך כפול, אלא שאם אתה עושה מצוות זה עוזר לך גם לעשות תשובה. המצווה כשלעצמה היא מצווה, היא תיספר בשנה הבאה. לפי ההסתכלות הזאת, זה נשמע לכם קצת חשבונאי, לבלרי כזה, אני מסכים, עוד רגע נגיע לזה. בכל אופן, אז זאת ההסתכלות הראשונה, זה ההסבר הראשון לעניין הזה. יש בספר החיים של רב חיים פרידלנדר, אז הוא כותב אחרת. הוא טוען שבעצם תשובה, הוא מתחיל בעצם מהשאלה של המיון של צדיק, בינוני ורשע. הוא בעצם אומר שצדיק, בינוני ורשע זה לא סכום רגיל וגם לא סכום משוקלל. זה איזושהי הסתכלות על מצבך הכללי. אם אני צריך… לאפיין בן אדם במילה אחת: צדיק, בינוני או רשע. וברור, לכל אחד מאיתנו יש הרבה צדדים, הוא עשה המון דברים לפה ולשם, אבל בסופו של דבר צריך לאגם את הכל או לאסוף את הכל, לסכם את הכל ולהגיד מה הבנאדם, איפה הבנאדם עומד. אז אם הסך הכללי, כן, ההסתכלות הכללית עליו היא חיובית, אז הוא צדיק. אם ההסתכלות הכללית עליו היא שלילית, אז הוא רשע. ואם הוא מין יושב על הגדר כזה, עדיין לא בחר באופן ברור כיוון, אז הוא בינוני. זה לא שאלה של ספירה של מצוות ועבירות, וגם לא ספירה משוקללת, אלא זה איזושהי הסתכלות כללית על בן אדם. ולכן הוא אמר, אם זה

[Speaker B] לא מה שהרמב"ם אומר?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אמרתי, אני כרגע עוד לא מסביר את הרמב"ם. נגיע לרמב"ם, בהמשך אני כן חושב שזה יכול גם להסביר את הרמב"ם אבל צריך בשביל זה עוד. בעצם אני אנסח לך את זה אחרת, אז אני אומר כך. המיון לצדיק, בינוני ורשע הוא בעצם לפי הכיוון הבסיסי שלו. יכול להיות שיהיו לך יותר עבירות ממצוות, אפילו לא בחשבון האריתמטיקה, אלא אפילו בחשבון של כבדות, אוקיי? יהיו לך יותר עבירות ממצוות ועדיין אתה תהיה צדיק. למה תהיה צדיק? כי בסופו של דבר הכיוון שלך הוא חיובי. נכשלת הרבה פעמים, היה לך יצר, היית חלש, אבל אתה רוצה את הדבר החיובי. אתה בכיוון החיובי באופן בסיסי. זה מה שאתה רוצה. לא רוצה מספיק, ועל זה הכישלון, אולי נדבר על זה, חולשת הרצון.

[Speaker B] איך קובע זה הערך ולא הנגזרת?

[הרב מיכאל אברהם] על זה עוד נדבר. יכול להיות. זה לא בדיוק אותו דבר. שאלה מה אתה רוצה למרות שאין לזה אפילו השלכה ברמת הנגזרת. זאת אומרת, בעלי תשובה מוחלטים כמו שדיברנו על זה פעם, בעל תשובה עדיף על צדיק גמור, זה אומר שהנגזרת קובעת ולא הפונקציה. אבל הטענה שבעצם המיון של צדיק, בינוני ורשע, כך אומר ר' חיים פרידלנדר, נקבע לפי הכיוון הבסיסי, מה הכיוון שלך. לא השאלה מה עשית. מה עשית, כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. זאת אומרת, יכול להיות שזה שאתה צדיק יותר גדול אז יש לך גם יצרים יותר קשים. זה לא רק מיסטיקה אגב, יש בזה גם דברים פשוטים אני חושב. ולכן אתה נכשל הרבה. זה יכול לקרות. אבל הכיוון שלך הוא חיובי. אתה רוצה את החיובי אז אתה צדיק, אתה נחתם לחיים. בסדר, ויש לך הרבה עבירות. אם אתה, יכול להיות גם אתה הפוך, יש לך יותר מצוות, אבל פשוט כי נחמד לך לעשות את זה, אבל זה לא באמת עבודת השם, זה לא באמת משהו של מחויבות למצוות ולהימנע מעבירות, אלא פשוט אין לך יצר גדול או לא בא לך או לא יודע, לא משנה, לא הזדמן לך. אבל תכלס יש לך יותר מצוות מעבירות, אתה רשע. זה לא משנה מה מספר המצוות והעבירות וגם לא המספר המשוקלל. ואם הכיוון שלך הוא כיוון שבו עוד לא בחרת, עוד לא החלטת מה הכיוון שלך, אז אתה בינוני. זאת אומרת, זה העיקרון. אם כך, אומר ר' חיים פרידלנדר, אם זה המיון בין צדיק, בינוני ורשע, אז ברור למה רק תשובה יכולה להועיל. זה הסבר שני. כיוון שרק תשובה, התשובה במובן הזה זה כמובן משהו אחר קצת ממה שדיברתי קודם, אבל נחזור לזה, התשובה משנה את הכיוון הבסיסי שלך. לעשות עוד מצוות או עוד עבירות, מה זה משנה? יהיה לך עוד מצוות אבל אתה באותו מקום במכלול הרוחני, כשמסתכלים עליך בסקירה אחת, כבני מרון, על כל מעשיך כבני מרון. אז אתה נמצא באותו מקום. מה זה משנה אם עשית עוד כמה מצוות? או עבירות, בכיוון ההפוך. זה לא משנה. מה שאתה צריך כדי לעבור מסטטוס של בינוני לסטטוס של צדיק זה לבחור. להחליט. לשנות את הכיוון הבסיסי שלך, לא לעשות עוד מצוות. אז זה רק תשובה עושה. ולכן רק תשובה יכולה להועיל ולא עשיית מצוות. זה הסבר שני. בוא נסתכל רגע על שניהם. אולי לפני שאני מסתכל על שניהם, אצל בעל התניא הוא לוקח את התפיסה הזאת בצורה יותר, סליחה, לוקח את זה למקום יותר קיצוני, ידועים הדברים שלו, הוא רוצה לטעון שצדיק זה מי ששחט את היצר שאין לו יצר הרע בכלל. אצלו לא רק שהוא לא נכשל, אין לו בכלל יצר הרע. צדיק זה מי שיש לו רק יצר טוב, הוא שחט כבר את היצר הרע. ובינוני זה אחד שלא חוטא בכלל. בכלל, לא שיש לו רוב מצוות. לא חוטא בכלל. רק יש לו גם יצר הרע. הוא מתגבר עליו כל הזמן ויש לו יצר הרע. זה בינוני. ומי שגם חוטא, אז לא יודע מה המעמד שלו, אני לא מספיק בקיא שם בכל העניינים של התניא. אבל זה המיון שלו, וזה לקחת את זה רחוק מדי, נשמע לי בלתי סביר לחלוטין. אבל הכיוון הוא כיוון דומה למה שר' חיים

[Speaker B] פרידלנדר אומר, אני

[הרב מיכאל אברהם] חושב שהניסוח של

[Speaker B] ר' חיים פרידלנדר הרבה יותר סביר. המהות פה זה ספר של בינונים.

[הרב מיכאל אברהם] מה? הוא מסביר את הרמב"ם הזה, אני לא יודע, אני אפילו לא זוכר כי ראיתי אותו כבר לפני כל כך הרבה שנים, אולי הוא כותב שם משהו, אני לא יודע, צריך להסתכל שם. שפתי חיים. בכל אופן אז שני הכיוונים האלו בעצם משקפים שני סוגי הסתכלות. כי למעשה בהסתכלות הראשונה שאני אומר שהתשובה מתקנת את העבירות אחורה זה בעצם איזה שהוא סוג של הוקוס פוקוס מטפיזי כזה. זאת אומרת עשית עבירות, אם תעשה אחר כך תשובה זה מתוקן למפרע. זה מתקן לך את שנה שעברה, אתה כבר נמצא בשנה הבאה בעשרת ימי תשובה, תחילת שנה חדשה, אבל התשובה יש לה איזה שהיא סגולה כזאת שהיא מתקנת את ההיסטוריה. כמו חלום חייו של סטלין, אם היה לו דרך לשכתב את ההיסטוריה אז הנה יש, אפשר לעשות תשובה. זה לא הכיוון שהוא כנראה רצה לשכתב את ההיסטוריה, אבל בכל אופן יש פה איזה שהוא הוקוס פוקוס מטפיזי או איך שלא תסתכלו על זה. בהסתכלות השנייה לא צריך להגיע לזה בכלל. נכון? בהסתכלות השנייה תשובה זה לא דבר שעובד אחורה, זה דבר שמתקן עכשיו. זאת אומרת אתה עכשיו משנה כיוון, כשתגיע ליום כיפור אם הכיוון שלך הוא כיוון חיובי לא הורגים בן אדם שהוא עכשיו צדיק. אז מה אם בראש השנה הוא היה רשע? או בינוני, סליחה, לא רשע, היה בינוני. אבל ביום כיפור צדיק, מה יהרגו צדיק? לא, לא הורגים צדיק. אז לכן לא צריך להניח שהתשובה עובדת אחורה.

[Speaker B] אבל יש בעיה עם זה, אז למה רשע כן נחתם למוות כבר בראש השנה?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נחתם למוות, אבל לא הרגו אותו עדיין. מחכים לו שיעשה תשובה. אבל ואז עוד פעם תתעלם מהמציאות שרשעים לא מתים בראש השנה, על זה כבר נדבר ברמה הלוגית. זהו, הוא מת כבר, זהו, אין מה להתחשב ברשע, הרשע לא איתנו. אתם רואים רשעים? הנה הציווי לדון כל אחד לכף זכות. מי שאיתנו כנראה לא רשע, העובדה שהוא עוד חי. טוב, לא הייתי הולך עד כדי כך רחוק. בכל מקרה, אפשר להבחין בזה. אפשר עם סנגורם של ישראל בתוך כל הסיפור הזה. לא לא, לא ישראל, בכלל. מה?

[Speaker B] יש בעולם לא רק ישראל, יש עוד דברים אחרים. אבל יש איזה חשבון כזה כללי.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, סנגורם של ישראל.

[Speaker B] יכול להיות שהחשבון הכללי הוא כזה כי יש עם ישראל בתוכנו,

[הרב מיכאל אברהם] אולי, אני לא בטוח בזה, אבל אולי. טוב, בכל אופן לא מכיר את הסטטיסטיקות לגבי התמותה, אבל בוא נגיד, אני אהמר שהתמותה בעשרת ימי תשובה לא גבוהה יותר מאשר עשרה ימים אחרים בשנה. אני משער, לא בדקתי.

[Speaker B] טוב, אבל זה שהוא עם ישראל זה לא אומר שהוא נשאר בחיים.

[הרב מיכאל אברהם] מיד מת

[Speaker B] בראשון.

[Speaker C] מיד מת בראשון.

[הרב מיכאל אברהם] לא רק זה, אם הוא לא מיד מת בראשון אז למה בראש השנה? אז למה הרשע עושה תשובה אם ביום כיפור הוא לא להרוג אותו או בפסח להרוג אותו? הוא כבר צדיק, כמו הבינוני, מה אכפת לי מה היה בעבר? טוב, זה עוד היחס בין הסיסמאות לבין מה שקורה בפועל, זה אולי נחזור לזה קצת מתישהו. הסיסמאות האלה אני לא בטוח שאתם מבינים מה אני חושב על העניין הזה. בכל אופן שתי התפיסות האלה של מושג התשובה בעצם כל אחת מהן סובלת מקשיים מסוימים. בוא נתחיל עם ההסבר הראשון. ההסבר הראשון שרב אהרן קוטלר מביא אותו, יש בימי הברכה מביא את זה, יש כמה אחרונים שמביאים את זה. זה בישיבות בדרך כלל. הקושי העיקרי שבעיניי מתעורר זה כמובן א', זה לא פתר את הקושי של מי זה בינוני, מי זה צדיק ומי זה רשע. איך יכול להיות שיש בינוני? הרי היינו צריכים להתמודד עם זה, מתחיל משם. אבל בשיטה הזאת זה נשאר בעייתי. דבר שני זה הופך את התהליך למשהו קטן מדי. מין חשבונאות כזאת של מצוות ועבירות, נסגרה שעת הקבלה כי אתה רשע אז זהו בראש השנה נסגרה שעת הקבלה, אם תעשה תשובה זה מתקן אחורה אז אין בעיה, הצלחת לחדור דרך הדלת לפני שהיא נסגרה ואז הכל בסדר. בסופו של דבר אם אתה מסתכל על מישהו שעושה יותר מצוות כצדיק באופן בסיסי אז באמת קשה לקבל את זה שהקדוש ברוך הוא נגיד היית בינוני… ועכשיו עשיתי מצוות אבל לא עשיתי תשובה, שזו בהסתכלות הקטנה החשבונית. אז אני בינוני ועשיתי עוד כמה מצוות. עכשיו אני מגיע ליום כיפור, הקדוש ברוך הוא מסתכל, מצוות לא מועיל, רק תשובה. טוב, אני צדיק עכשיו. ואם הייתי במצב הזה בראש השנה הכל היה מצוין, נכון? אבל בראש השנה לא הייתי במצב הזה במובן של הקבלה. אז עכשיו אני מגיע ליום כיפור, הקדוש ברוך הוא מחליט להרוג אותי. למה? אבל הרי אם הייתי באותו מצב עצמו בראש השנה הייתי נחתם לחיים. עכשיו אני צדיק, אתה הורג צדיקים? האף תספה צדיק עם רשע? מה אכפת לך שעשיתי את זה עכשיו? תכלס ברגע שאתה הורג אותי, אם אהבת אותי כבר בראש השנה, דיברנו, אני כבר לא אתך. אבל אני מדבר על הבינוני, הבינוני כן תלוי ועומד עד יום כיפור, נכון? אותו לא הרגו. נו אז הוא מגיע ליום כיפור והוא עשה עוד מצוות, הוא לא עשה תשובה. אז מה הבעיה עם זה? תכלס ביום כיפור הוא צדיק, למה להרוג אותו? שוב פעם, זה עוד פעם, זה קטנוני, נקרא לזה ככה, משונה. אני מבין את הלוגיקה, אתה יכול להגדיר את זה ככה והכל בסדר, אבל זה קטנוני. זה קטנוני אם זו באמת ההגדרה של צדיק, בינוני ורשע, אז יש פה עניין שנראה בעייתי.

[Speaker B] מה המשמעות בכלל של אחרי שנה?

[הרב מיכאל אברהם] מה המשמעות של שנה?

[Speaker B] למה לדון אחרי שנה, מכל סוף שנה? למה לא לדון את האדם ביום הולדת שלו? אחרי שנה שהוא עבד?

[הרב מיכאל אברהם] למה אחרי שנה ולא אחרי שבועיים? יש פה משהו קבוע בתורה, בעסק הזה של שנה. לא יודע. אמרתי כבר שאני לא יודע מאיפה זה בא הקביעה הזאת של ראש השנה ויום הדין. המצאה של חז"ל. אולי יום הרת עולם. אולי יש איזה שהוא פסוק שכתוב בו עכשיו וזה באמת לא משהו שאפשר לראות בו מקור של ממש. טוב, אולי אני אדבר על זה בהמשך. לכן הקושי בחשבון הראשון הוא בסיסי.

[Speaker B] בחשבון של ספר פתוח וספר נסגר. יכול להיות.

[הרב מיכאל אברהם] בעצם התפיסה נגיד של האמרי ברוך, כן, של הרב קופלר, זאת תפיסה שרואה את התשובה כמישהו, את כל התהליך, לא רק התשובה, כמשהו שהוא בסך הכל חשבוני. סופרים מצוות, סופרים עבירות, מי שיותר צדיק, מי שפחות רשע, עשית תשובה מורידים לך את המצווה ההיא, את העבירה ההיא, סופרים מחדש והכל בסדר. בקיצור העסק הזה קצת ילדותי, קצת קטן מדי. מצד שני כמו ששמואל העיר בפשט הרמב"ם, לא נראה ששם זה עובד בדיוק ככה. יש שם סכום משוקלל כלשהו, אבל זה עדיין סכום של מצוות ועבירות. לכן בעצם מה שאני רוצה לטעון זה שמדובר פה בשני מהלכים של תשובה ששניהם קיימים. זה לא שתי שיטות בהבנת המושג תשובה, אלא שני מהלכים של תשובה, שני דגמים. ושניהם קיימים. אנחנו בוחרים באיזה מהם ללכת. ולמעשה אם אני אנסח את זה בצורה קצת יותר חדה, אז התשובה מהסוג החשבוני, נקרא לה התשובה הקטנה, זאת באמת תשובה שעובדת עם חשבונאות. זאת אומרת סופרים מצוות, עבירות, אתה עושה תשובה, מוחק עבירה כזו או עבירה אחרת וזה מוריד מהנטל ואז דנים אותך לפי המאזן הזה ביום כיפור. אז זה פרוצדורה. והפרוצדורה הזאת עובדת באמת עם שעות קבלה. עם כל הקטנוניות שתיארתי קודם, כן, מי שבוחר בערוץ החשבוני אז זה עובד עם החשבונות. מי שבוחר בערוץ התשובה הגדולה, תשובה מהותית, השינוי הכיוון הרוחני, לא מחיקה של עבירה כזו או אחרת מהמאזן, אז לא עובדים איתו בצורה כזאת. זה לא עובד עם הנהלת חשבונות. זה עניין אחר. הכל תלוי בשאלה באיזה מסלול אנחנו בוחרים. בינתיים אני אציג את זה כשני קטבים קיצוניים, בהמשך אני אנסה להכניס את שניהם לתמונה אחת.

[Speaker C] חזרת בתשובה בגלל התשובה. הגמרא ביומא דף פ"ו אומרת שיש עבירות שאין להם תשובה, שהתשובה נדחית.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, ככה שאני לא מכיר את זה. בכל אופן, זה יש את המסלול של התשובה הקטנה או החשבונאית של הלבלרים, ויש את התשובה המהותית. תשובה קטנה פירושו לתקן עבירה עבירה, זאת אומרת חרטה על העבר, עזיבת החטא, וידוי דברים, אותו סדר ידוע של תשובה. ניקיתי סוג מסוים, עבירה מסוימת היא נמחקה. עוד עבירה, ככה אני מוריד עבירות מהדף. זה המהלך החשבונאי. יש את המהלך המהותי שזה לשנות את הכיוון הבסיסי שלי בחיים, כמו שאמרת, הייזנברג, מה אני רוצה? לקבל החלטות על מה אני באמת רוצה. יש לדברים האלה מקור בדברי מהר"ל. המהר"ל כשהוא מפרש את י"ג מידות של רחמים, השם השם אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת וכולי, אז הגמרא בראש השנה בדף י"ז, הגמרא אומרת ככה: השם השם, כשהוא מפרש את המידות האלה, אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אז שני שמות השם זה אחד לפני החטא ואחד הוא אחרי החטא, אחרי החטא והתשובה. השם השם הוא בעצם המידה שאחראית על עשיית תשובה. בגמרא בשבועות בדף ל"ט, הגמרא מבארת שמה את מידת ונקה. השם השם זה פותח את המידות, וונקה מסיים: ונקה לא ינקה. אז הגמרא אומרת שמה: והכתיב ונקה לא ינקה? ההוא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר, דתניא רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה. הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים. טוב, אז זה נראה קצת בנאלי, בוא נגיד. בסדר, מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. מה, אוקיי, ברור, מה אתה רוצה שהוא ינקה? מה החידוש פה בונקה לא ינקה? הייתה הוה אמינא שינקה את כולם אוטומטית? כבר מובן שלא ינקה לאף אחד אם הוא לא עשה תשובה. הוה אמינא יותר טובה. יפה, וזה המדרש הידוע שבתשובה לפני הקדוש ברוך הוא אומר חוטא, כן, חוטא מה עונשו? אני לא זוכר כבר, יש שמה איזה מדרש בגמרא על העניין הזה.

[Speaker B] מה שהקדוש ברוך הוא בא לתשובה? מה? שהקדוש ברוך הוא בא לתשובה ולחוכמה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, חוטא מה עונשו? אני לא זוכר בדיוק את לשון המדרש. רשעים?

[Speaker B] אה? רשעים? תורה מה היא אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] כן, רשעים משהו כזה, לא זוכר בדיוק את הפסוק הזה. אז המהר"ל שואל שמה, למה צריך שתי מידות ברשימה הזאת ששתיהן אחראיות על התשובה? גם השם השם וגם ונקה. ואז הוא אומר שמידת השם השם עוסקת באדם ששב מכל חטאו, ומידת ונקה לא ינקה עוסקת באדם ששב ממקצת מחטאו. לא צדיק גמור. על פניו זה לא מובן, בגלל שלמה צריך עוד שתי מידות של הקדוש ברוך הוא? תפעיל כמה פעמים את מידת ונקה עד שתנקה את כל העבירות, מה זה כמותי. אז מה זה משנה אם אתה עושה תשובה על כל העבירות או עושה

[Speaker B] תשובה רק על כמה מהן. מה זה בוודאי?

[הרב מיכאל אברהם] זה בוודאי זה טכני. ולכן מה?

[Speaker B] קשה לנקות מולקולה מולקולה, מנקה את הכל. לא הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה אפשרי אז אפשר הכל כך, אז למה צריך את השני? אם הוא מנקה את הכל. נדמה לי שהנקודה היא כזאת. בוא נסתכל רגע על תהליך התשובה. בתהליך התשובה שבו אדם עושה תשובה על חטא, אז הראשונים, הרס"ג נדמה לי זה מתחיל, אומרים שזה כרוך בארבעה חלקים, ארבעה שלבים. שלב ראשון זה עזיבת החטא כמובן. שלב שני זה חרטה, להתחרט על החטא, להתחרט לא לחטוא. חרטה, קבלה לעתיד, אז לא להמשיך לחטוא, לא לחזור לחטא, ווידוי דברים, זאת אומרת להוציא את זה בפה. אוקיי זה ארבעה שלבים של תשובה. עכשיו השאלה מה פירוש להתחרט. החרטה, בוא נדבר על, נתמקד רגע בחרטה. עזיבת החטא, בסדר, ביררתי בשבת, הפסקתי לברור בשבת, אבל אני ממשיך לצוד בשבת, בסדר, הפסקתי לברור. אוקיי, אפשר לעזוב את החטא, אפשר לעזוב רק עבירה אחת ולא לעזוב עבירה אחרת, אם כי את כל העבירות מהסוג הזה צריך לעזוב, אם עברתי כמה פעמים נגיד בורר בשבת, בסדר, אפשר לחלק את זה בין בורר לצד. אבל מה זה נקרא להתחרט על עבירה אחת? להתחרט על עבירה אחת לדעתי אי אפשר. לא קיים דבר כזה. לא שיש אי אפשר כי זה קשה, תהליך לא מוגדר. כשאתה מתחרט על זה שצדת בשבת, שביררת בשבת, אוקיי, אז על מה אתה מתחרט? על זה שצדת? תתחרט על זה שעשית משהו שאסור, שהקדוש ברוך הוא אסר אותו, נכון? אז בזה התחרטת על כל העבירות. כי מה אתה מתחרט רק על זה שעברת על רצון השם שלא לברור בשבת אבל זה שהוא רוצה שאני לא אצוד אין לי בעיה שצדתי. למה מה? האם הנקודה היא לא הצידה או הברירה בשבת? הנקודה היא שיש פה מעבר על רצון השם. אז אם באמת הבעיה היא שיש פה מעבר על רצון השם, אז איך אפשר בכלל להתחרט על עבירה אחת? אין דבר כזה להתחרט על עבירה אחת.

[Speaker C] שבורר לא שווה לי לעבור על רצון השם? מה? שבורר לא שווה לי לעבור על רצון השם וצידה כן? נכון.

[הרב מיכאל אברהם] תראו איזה מחשבה אינטרסנטית של היצר הרע. להתחרט, להתחרט פירושו שאני לא רוצה את זה, אני לא במצב שאני מוכן לעבור על רצון השם. טוב בוא נחזור לזה קצת כי הצגתי את זה בצורה קיצונית בכוונה. לכן כשאני מתחרט בעצם על עבירה מסוימת, כשחושבים על זה זה ברור שזו חרטה על כל המצוות. אין חרטה על מצווה אחת או על עבירה אחת או על חלק מהעבירות. חרטה במהותה היא על כל העבירות. אין חרטה חלקית, אין דבר כזה. אם אתה מתחרט חלקית לא התחרטת. ולכן התהליך הזה של התשובה של ארבעת השלבים, כשעושים אותו כאילו על כל תשובה, על כל עבירה סליחה, עושים את ארבעת השלבים, אתם מבינים שברגע שעשיתי אותו על אחת עשיתי אותו על כולם. אז מה אם לא עזבתי את שאר העבירות? באיזה מובן התחרטתי עליהן? התחלתי מהחרטה אבל פתאום עשיתי בעצם את הכל. כי אם חרטה אמיתית היא חרטה על כל העבירות, אז ברור שברגע שהתחרטתי חרטה אמיתית אני גם עוזב את כל העבירות ואני גם מחליט לא לעשות אותן להבא, זה חלק מהחרטה. אי אפשר לנתק את התהליכים האלה זה מזה אם אני אעשה את זה אמיתי עד הסוף, אוקיי? לכן בעצם נדמה לי שאין מוצא אלא להגיד כך. למעשה גם כשאני מסתכל על אדם שמתחרט על מעשה שהוא עשה, אפשר להתחרט בהרבה רמות. אדם הוא יצור מורכב זה לא שהתחרטת או שלא התחרטת. כן, עובר לי הרהור מסוים, מחירים כמו שאמרנו, המחיר הזה לא שווה לי לעשות עבירה, במחיר אחר זה ממש טעים החזיר ההוא, את זה לא, את זה אני ממשיך. בסדר, בן אדם הוא יצור מורכב, זה לא הלוגיקה הפשוטה הזאת שהתחרטת ואז אתה עובד השם לגמרי או שלא. יש פה מימד מסוים של חרטה אבל הוא לא מלא. זה חייב להיות ככה אחרת אין דבר כזה על עבירה אחת. אם זה המצב, אז באמת הרי זו לא חרטה אמיתית. למה הקדוש ברוך הוא בכל זאת מקבל דבר כזה שעשית רק עבירה אחת? נדמה לי שזה איזשהו חסד, סוג של שורת הדין, שהקדוש ברוך הוא אומר אם תעשה את הפרוצדורה הזאת תימחק לך העבירה שעליה עשית את זה, אוקיי? עכשיו אם אתה תעשה על שאר העבירות לא, תצטרך לעשות על כל אחת מהן את הפרוצדורה הזאת כדי למחוק אותה. למה? כי האמת היא שלא באמת נפטרת מהעבירה הזאת. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה איתנו איזשהו חסד הוא מוכן לקבל גם תהליך חשבוני מהסוג הזה, מין תהליך קטן, תהליך קטנוני קצת. נו בסדר, אבל אם תעשו לפי הכללים. אתם רוצים לעבוד עם איזה שהם כללים מחודשים בסדר, אם עבדתם לפי הכללים אני מוכן לקבל את זה.

[Speaker B] היה סיפור מוזר על מישהו שהיה מקפיד על נטילת ידיים, נזכר. שגם הוא יכול לחלק בין למרות שהוא אומר אני לא עושה את כל המצוות אני כן אעשה מצווה אחת, וזה ממש אותו דבר רק

[הרב מיכאל אברהם] בכיוון ההפוך, הוא יכול גם להתחרט רק על… כן אמרתי שהאדם הוא יצור מורכב, זה יכול לקרות אבל זה בטוח לא חרטה מלאה. חרטה מלאה פירושו שאתה עוזב את כל העבירות. מה זה חרטה מלאה רק על זה שנטלת ידיים? אני לא…

[Speaker B] אי אפשר, זה לא מוגדר בכלל, אין דבר כזה אם זה רק משהו שעושים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בהנחה שיש לו עוד עבירות, אבל הוא מתחרט רק על זאת,

[Speaker B] כי זה היחיד, זה הדבר היחיד שמפריע לו. הוא לא מפסיד לא שבת… אבל למה? לא יודע, זה מציק לו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עכשיו, אז מה הוא חושב שהשאר הקדוש ברוך הוא לא רוצה ממנו? אז אם זה ככה, הוא סתם טועה. מה הוא חושב שהקדוש ברוך הוא רצה את הכל? אז על מה אתה מתחרט בנטילת ידיים? על זה שעברת על רצון השם? אז מה ההבדל בין רצון השם הזה לרצון השם ההוא? אלא מה, זאת לא חרטה. על זה שעברת את רצון השם בזה שלא נטלת ידיים, זאת לא חרטה. חרטה מלאה לא על אף עבירה אחת, זה לא יעזור, אין דבר כזה. זה פשוט לא מוגדר. עכשיו, אם אני באמת עושה את החרטה עד הסוף, אז בהגדרה זאת חרטה על כל העבירות, זאת תשובה על כל העבירות, נכון? זה ההבדל בין התשובה של המהר"ל לתשובה של השם משמואל והתשובה של הבני יששכר. שהמהר"ל אומר שהתשובה של השם משמואל זאת תשובה על כל העבירות ביחד, במובן הכמותי. עברת על העבירה הזאת והתחרטת באופן לא מלא על עבירה א', ואחרי זה על עבירה ב', ועל עבירה ג', עד שהגעת לעבירה ש"ס, כן? שס"ה, כן? התחרטת על כל אחת ואחת החרטה החלקית הזאת, אתה לא נקי. חרטה אמיתית עושה את הכל ביחד, אבל רק כי היא אמיתית. חרטות הקטנות הן חרטות קטנות שמתקבלות, אבל זה לא באמת ישתנה, אתה לא שינית כיוון בשפה של הרב חיים פרידלנדר. לכן נדמה לי שמה שהמהר"ל מתכוון זה בדיוק אותה חלוקה שראינו קודם. התשובה של השם משמואל, זאת התשובה שעליה מדבר הרב חיים פרידלנדר, כלומר התשובה הגדולה. אם באמת עשית אותה, שינית כיוון, אתה עכשיו רוצה בטוב, אתה כבר לא יושב על הגדר. במצב כזה זה בהגדרה על כל העבירות. אי אפשר להגיד על זה שזה מדבר על עבירה אחת או על חלק מהעבירות. זה בהגדרה על כל העבירות. זאת תשובה של השם משמואל. התשובה של ונקה זה חידוש מאוד גדול. אם אתה לא מצליח לעשות את המהפכה המהותית הזאת, אז התורה או הקדוש ברוך הוא מאפשר לך לעשות תהליך חשבונאי, קטנוני יחסית. כל אחד ואחד כמה שהוא מצליח לעשות את זה, חרטה טכנית כמעט מן השפה ולחוץ, לא לגמרי, מן השפה ולחוץ זה לא כלום, חרטה מסוימת, לא עמוקה. אבל אז, תעשה עבודה מסודרת של עבירה עבירה. וזה מה שכתוב ונקה לא ינקה, מנקה למי ששב ולא מנקה למי שאינו שב. מה זאת אומרת, לא מי ששב ומי שלא שב, אלא על מה ששבת אתה מנוקה, על מה שלא שבת אתה לא מנוקה. לכן זה מה שהמהר"ל מתכוון שזה רק על כמה מהעבירות ולא על כולן. הוא לא מתכוון לבן אדם שעשה תשובה ולבן אדם אחר שלא עשה תשובה. הוא מתכוון על מה ששבת זה מנוקה לך, מה שלא שבת לא מנוקה לך. בהשם משמואל לא שייך להגיד דבר כזה, כי בהשם משמואל אם שבת, שבת על הכל. אין משהו שעליו הוא לא יהיה מנוקה לך. זאת התשובה הגדולה. לכן התשובה של השם משמואל והתשובה של ונקה לא ינקה, זה אותם שני מכניזמים שעליהם דיברתי קודם, אלה שני סוגי התשובה האלה. ובעצם הנקודה היא, אם אני עכשיו ואני אבנה את המבנה המורכב הזה. בדרך כלל שמתארים חקירה בישיבות, יש שתי אפשרויות, או להגיד כזה או להגיד כזה, אפשרות כזאת או אפשרות כזאת. בדרך כלל אחד הדברים המאוד חזקים בדור שלנו זה האכזבה מהאנליטיות הזאת, הבריסקאית התמידית, שחושבת שיש רק שתי אפשרויות, או שאתה שם או שאתה שם. בדרך כלל האמת היא איזשהו שילוב של שתי האפשרויות. זה בדרך כלל מה שהבריסקאים פחות מוכנים לקבל, אבל אנחנו פה בבית המדרש. ואני אזהר, לא דיברנו על זה פעם בישיבה על הלמדנות? היה פעם שיעור על למדנות. אז אמרתי שלא נכון לוותר על הניתוח הבריסקאי, אבל זה גם לא נכון להיתקע אצלו. זאת אומרת צריך להתחיל ואז תזה ואנטי-תזה ובסוף סינתזה. אז גם כאן, נדמה לי שהחקירה לא תהיה חקירה טובה ועוד מעט אני אמשיך איתה, אבל אני כבר כאן אקדים שההסתכלות הדיכוטומית הזאת, לאור מה שהסברתי, היא לא נכונה. יש רצף. וכעומק החרטה כך רוחב התשובה. כמה שאתה מתחרט יותר עמוק, יותר אמיתי, אז הרוחב של התשובה כנגד זה, מספר העבירות או מספר האספקטים בנפש שזה מכסה, יותר רחב. חרטה מלאה מכסה את הכל. ואם התחרטת עמוק עד הסוף, אז לא צריך לעשות על כל עבירה ועבירה, כיסית את הכל. אם אתה עושה את זה חלקי, אז זה כבר חלקי. זאת אומרת, כעומק החרטה כך רוחב היריעה של התשובה. וזה בעצם הנקודה ולכן למעשה שני הקטבים שאותם תיארתי. הם שני הצדדים הקיצוניים של הסקאלה. ברור שבאמצע יש את כל הרצף. זאת אומרת, כעומק החרטה, החרטה זה הפרמטר שמעביר אותנו בין הקוטב של התשובה הגדולה, לקוטב של התשובה הקטנה. התשובה הקטנה לגמרי, במובן הטהור, זה בעצם בלי חרטה בכלל. במובן הנפשי. שאני אגיד מילים שאני מתחרט, אבל זה כלום. אוקיי? ברגע שאני כבר מתחיל קצת יותר להיכנס באמת לנבכי הנפש, לנבכי החטא ולהתחרט באמת, נפשית, קצת, מתחיל להיכנס, אני כבר באמצע הסקאלה, אני כבר מתחיל להתקדם לקוטב. כשאני מגיע לחרטה המלאה, אני כבר נמצא בתשובה הגדולה. זה הפרמטר שמזיז אותי על פני הסקאלה. לכן בעצם יש רצף של תהליכים ולא שניים. אבל כרגע, אני אז אני אחזור בהמשך, אבל כרגע אני מניח שיש שניים. אוקיי? או הקטנה או הגדולה. ובוא ננסה לראות את זה. החשיבות, הדיכוטומיה הייתה מאוד חשובה לי לפני שעושים סינתזה. זאת הטעות אצל אלה שבשבילם לזרוק את הדיכוטומיה. זה לא עובד. נכון שזה לא עובד, אבל זה טעות לזרוק אותה. צריך להתחיל איתה ואז לנסות להבין איך מסנתזים את שתי האפשרויות, אבל זה טוב שהן מובחנות, כי רק אז מבינים אותם כל אחת לעצמה. ואז אפשר לעשות סינתזה יותר נכונה.

[Speaker B] זה גם בעצם התיאור של הרמב"ם, לא? מה? זה גם בעצם התיאור של הרמב"ם. הרמב"ם מתאר את התשובה באיזה תהליכים כאלה מאוד טכניים, מוכנים, כאלה שלבים. והוא בעצם מתאר את זה כתמונה כללית. אז צריך לראות בלשונו.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים, אבל בשביל זה צריך קצת יותר לראות, לחזור ללשונו, נראה את זה בהמשך.

[Speaker B] גם ברמב"ם יש

[Speaker C] התייחסות לשני סוגי תשובה, שזה תהיה תשובה גמורה.

[Speaker B] כן, לזה מתכוון הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו נראה עוד, נראה עוד את לשונות הרמב"ם, ולכן אמרתי שכרגע אני לא אנסה ליישב את הרמב"ם. אבל אחר כך נחזור לרמב"ם ויכול להיות שאפשר לראות בו את שני המסלולים האלה. אבל כרגע אני מנסה רק לבנות את המושגים, לנסות להציג את המושגים. אז בוא ננסה רגע בכל זאת לבחון את שני המכניזמים האלה. אני רוצה לטעון שמה שנקרא הלכות תשובה, אני חוזר להקדמה. בהקדמה דיברתי על זה שיש אספקט מחשבתי ואספקט הלכתי. אמרתי שבדרך כלל האספקט המחשבתי הוא הצד השני של המטבע של האספקט ההלכתי. זה אותו דבר, שני דברים, מדבר על אותו דבר משתי זוויות. האספקט ההלכתי אומר מה אסור לעשות ומה צריך לעשות, האספקט המחשבתי מסביר למה. בעולם התשובה זה לא ככה. בעולם התשובה מה שנקרא אספקט מחשבתי הוא לא אספקט מחשבתי. הוא אספקט חוץ-הלכתי. הוא לא מסביר את המחשבה שעומדת מאחורי התשובה, הוא מציע מסלול אחר של תשובה. וזה נמצא במקביל למסלול ההלכתי. לא מאחוריו, לא מתחתיו, לא ביסודו. זו הטענה. התשובה הגדולה היא לא המחשבה המהותית שעומדת מאחורי תהליך התשובה, המחשבה שמסבירה לי מה זה תשובה. לא לא, זו תשובה אלטרנטיבית. יש שני סוגי תשובה. אוקיי? ולכן כשהרמב"ם מדבר על הלכות תשובה ומכניס לתוכו את כל הדברים שלא קשורים לא להלכות ולא לתשובה, זה לא בכדי. וכאן אני, אמרתי, אני עוד אחזור לכך. אבל בוא ננסה לראות את זה. אחת ההשלכות שאני רוצה לטעון, השלכה הלכתית, שוב פעם אני מביא את הבוחן. אז ההשלכה ההלכתית היא שארבעה שלבי התשובה לא מתחייבים כשאדם עושה תשובה גדולה. לא צריך. לא צריך לעבור את ארבעת השלבים האלה. זה קורה, אבל אתה לא צריך לעשות את ארבעת התהליכים האלה באיזושהי צורה הלכתית מולחמת. שתי ראיות אני אביא לסברא הזאת מחז"ל. הגמרא בעבודה זרה בדף י"ז מביאה את הסיפור של רבי אלעזר בן דורדיא. אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת, היה זהיר במצווה אחת, הוא היה זהיר בעבירה אחת, עשה אותה עד הסוף. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והייתה נותנת כיס דינרים בשכרה. נטל כיס דינרים, כי הייתה זונה אחת שעוד לא עבר, נטל כיס דינרים והלך ועבר עליה שבעה נהרות במסירות נפש. בשעת הרגל דבר הפליחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה. מי זאת אמרה בדיוק? לא ברור. בת קול? אמרה לו המחשבה? רבי אלעזר בן דורדיא? בוא נראה, אולי זאת הייתה הזונה עצמה, אני לא יודע. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמיים וארץ בקשו רחמים עלי. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אני אמשיך למה אני קורא את כל הסיפור הזה, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. התם נמי זה בהקשר של הגמרא, בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם, אלא שקורין אותם רבי. לא מספיק שהוא עשה תשובה, הוא נהיה רבי אלעזר בן דורדיא. הסיפור הזה בעצם נכנס לחלק השני שלו בהמשך, אבל בואו נדבר רגע על החלק הראשון. הוא ישב געה געה בבכי ויצתה נשמתו. אם נדמה ונחשוב שתוך כדי שהוא געה בבכי הוא לקח פנקס רשם שם את כל העבירות שעשה כל חייו, על כל אחת מהן הוא התחרט, קיבל לעתיד, וידוי דברים, עשה את ארבעת שלבי התשובה הנחוצים. עזיבת החטא הוא לא יכול לעזוב כי הוא מת, אז הוא לא יכול כבר אחר כך לעמוד בניסיון ולא לחזור לחטא הזה. הוא לא עשה את ארבעת שלבי התשובה על כל אחת מהעבירות. תוך שעה אחת הוא עבר על כל העסק הזה, התקבל לחיי העולם הבא, נקרא רבי, נקי כביום היוולדו. איך זה קורה? מה עם ארבעת השלבים, המעכבים, מניעי התשובה? אלעזר בן דורדיא עשה תשובה מהותית. מי שעושה תשובה מהותית ומתחרט באמת וטוטלית, לא צריך וידוי דברים ולא צריך בפה לעבור על כל העבירות שהוא עבר ולהתחרט עליהן. מה שצריך זה להתחרט חרטה עקרונית, לחזור בתשובה לשנות את הכיוון הרוחני שלך. אם עשית את זה באמת, זאת התשובה הגדולה, עשית את הכל בבת אחת. לא צריך את ארבעת השלבים. הלכות תשובה במובן החשבונאי, במובן שארבעת שלבי התשובה נאמרו רק על התשובה הקטנה, לא על התשובה הגדולה. ראיה לדבר הזה, גמרא בקידושין, הגמרא אומרת בדף מ"ט שם: על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. המקדש אישה בתנאי שאומר על מנת שאני צדיק. בחור רשע מפורסם, אלעזר בן דורדיא שלפני, בא מקדש אישה, רשע מדופלם, על מנת שהוא צדיק. טוב, אין חשש קידושין בכלל, הכל בסדר. הגמרא אומרת לא, יש חשש קידושין. למה? שמא הרהר תשובה בלבו. הרהור תשובה, האחרונים אומרים שהמקדש על מנת שהוא צדיק זה אפילו איזשהו רמז שאולי באמת הוא מהרהר תשובה. אחרת אי אפשר לקלוט את הקידושין בזה. יכול להיות שבאמת זה חלק מאיזשהו תהליך של תשובה שלמה, הוא לא עבר אחד לאחד על כל דבר בשביל החשש הזה. אבל עדיין יש שם חשש, וכיוון שכך זה יכול להיות שהוא צדיק והיא ספק מקודשת, חוששים לקידושין. ועוד פעם עולה השאלה: הוא הרהר תשובה, הרי הוא מקדש אותה על מנת שאני צדיק, בכמה שניות שהוא אמר את הדבר הזה, תוך כדי זה הוא עשה עזיבת החטא, חרטה, וידוי דברים, קבלה לעתיד, על כל אחת מהעבירות? מדובר על רשע גמור, לא סביר. אלא מה? חוששים לזה שהוא עשה תשובה אמיתית. לא שעשה תשובה, תשובה אמיתית לא צריך את כל השלבים, את עשרת השלבים? תשובה אמיתית מתקבלת מיד. זה מה ש… אפילו נקרא רבי. יכול להיות שמה שנקרא רבי אלעזר בן דורדיא, זה בגלל שרבי זה מישהו שמלמד אותנו משהו. אלעזר בן דורדיא לימד אותנו שיש תהליך של תשובה שהוא לא התשובה שעליה מדברים הפוסקים. לא צריך את ארבעת השלבים. תוך שעה, וזה מה שרבי אומר: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם. יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורין אותם רבי. למה קוראים לו רבי? כי הוא לימד אותנו את זה שיש קונה עולמו בשעה אחת. בזה הוא הרבי שלנו, זה מה שהוא לימד אותנו. כי אנחנו היינו חושבים שיש קונה עולמו בכמה שנים, צריך עבודה לעבור על כל עבירה, ארבעת השלבים. זאת התשובה הקטנה. אלעזר בן דורדיא לימד אותנו, ולכן הוא נקרא רבי, הוא לימד אותנו שיש תשובה אחרת, יש את התשובה הגדולה היא קורית, קונה עולמו בשעה אחת. לא צריך לעבור את כל השלבים ההלכתיים הטכניים. זה מיועד לתשובה החשבונאית. בתשובה המהותית בינגו וגמרנו. בינגו וגמרנו אם באמת עשית את זה כמובן. אם לא עשית את זה אז לא. ולכן בעצם התהליך הזה, שני התהליכים האלה שתיארתי קודם בהסבר של הרמב"ם, הם שני תהליכים שכנראה שניהם נכונים. אחד מהם הוא יותר טכני, אפשר לקרוא לו הלכתי, השני אולי נקרא לו מחשבתי כי אני מדבר פה על עניין מעשי, אבל הוא לא קשור לדיונים הלכתיים. אין פה שום שאלות של מה כן מעכב ומה לא מעכב. אבל הדיונים ההלכתיים סביב התשובה לא רלוונטיים לגבי התשובה הגדולה. זה לא קשור. ושמה אפשר לדבר על המשמעות של התשובה, המהפכה המחשבתית של התשובה, וכל אורות התשובה של הרב קוק ומה שאתם רוצים תכניסו שם, זה מדבר על תשובה גדולה, לא על תשובה קטנה. אז זה כאילו ספר מחשבתי. אני רוצה לטעון זה לא ספר מחשבתי. זה ספר אלטרנטיבה להלכה. המחשבה מסבירה את ההלכה, היא לא אלטרנטיבה להלכה. היא מסבירה למה ההלכה היא כך ולא אחרת. כאן אני מדבר על מסלול עוקף הלכה. זה לא הסברים למה ההלכה היא כך. שבמובן הזה זה לא ספר מחשבתי. יש שם היבטים מחשבתיים אבל המסלול של התשובה הגדולה הוא לא מחשבת התשובה אלא הוא מסלול תשובה אלטרנטיבי, מסלול תשובה אחר. בדרך כלל שמדברים על מחשבת התשובה מדברים עליו. זה המחשבה של התשובה הקטנה, זה המשמעות של התשובה הגדולה. בדרך כלל. אולי נגיע לזה. בוא נראה צעד אחד הלאה. נמשיך עם החלוקה הזאת בינתיים אני עוד עובד עם זה דיכוטומי. נמשיך עם זה רגע הלאה. יש במסילת ישרים סוף פרק ד' הוא כותב כך: ואם תאמר אם כן מידת הרחמים למה היא עומדת? כיוון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר. אין ויתור, כל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן יוותרו מעיו, אז מה זה מידת הרחמים? התשובה, תשובתו של הרמח"ל בהמשך: ודאי מידת הרחמים היא קיומו של עולם שלא היה עומד זולתה כלל וכלל. כמו שהזכרנו רש"י שם בבראשית, שהשם ברא את העולם במידת הדין ראה שהעולם לא עומד שיתף איתו את מידת הרחמים. אז המשיך המסילת ישרים: שלא היה עומד זולתה כלל. ואף על פי כן אין מידת הדין לוקה. למרות שמידת הרחמים מעורבת מידת הדין לא לוקה. וזה כי לפי שורת הדין ממש היה ראוי שהחוטא ייענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל. וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף זאת אומרת בלי לוותר. כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו ושלא יהיה תיקון לחטא כלל. כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה? האיש הרצח האדם את חברו? האיש הנאף? איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? אמנם מידת הרחמים נותנת היפך השלושה דברים שזכרנו. דהיינו שייתן זמן לחוטא, אז זה לא קורה מיד, שלושת המאפיינים שהיה צריך להיות מידת הרחמים אומרת לא עושים אותם. זה לא קורה מיד, יהיה זמן לחוטא לעשות תשובה, ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא. ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, גם שעושים עונש זה לא מכלה אותך. ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. למרות שהמעשה לא היה יכול להיעקר פה אני עושה תשובה, עקרתי את רצוני אבל לא עקרתי את המעשה, עקירת הרצון נחשבת כעקירת המעשה. דהיינו שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש, שהוא מתחרט לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא, ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, וזה ברור זה תשובה גדולה. הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב: 'וסר עוונך וחטאתך תכופר'. שהעוון סר ממש מן המציאות. לא רק שמכפרים לך. וחטאתך תכופר, העוון עצמו סר, נמחק, ההיסטוריה שוכתבה. ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה מקודם וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין. יש פה נקודה מעניינת. זאת אומרת בעצם היה צריך להיות שמחוסל מיד. אז עושים רחמים. טוב אם עושים רחמים אז זה לא נכון שהקדוש ברוך הוא לא מוותר הוא כן מוותר. לא. הקדוש ברוך הוא לא מוותר. האפשרות להשהות את הדבר מביאה אותנו לדין היותר נכון. כי אם אנחנו נעשה תשובה אז באמת לא נכון היה לעקור אותנו. זאת אומרת העובדה שאנחנו מחכים קצת מאפשרת לדין להופיע בצורה יותר שלמה. זה השיתוף של מידת הרחמים ומידת הדין. מידת הרחמים לא מנגסת במידת הדין. כי באמת אם בתווך אני עשיתי תשובה אני באמת אדם שלם, אז מה אתה רוצה? זה הדין אומר את זה, לא רחמים. הרחמים זה רק האפשרות להפוך את עצמי לאדם שלם, לתת לי את האפשרות לעשות את זה, אבל אין ויתורים. זאת אומרת, רק אם אני אעשה אדם שלם, אז באמת אני מכופר. סר עווני וחטאתי תכופר. במובן הזה אומר אין באמת סתירה, מידת הדין לא לוקה אם אתה משתמש במידת הרחמים. מידת הרחמים לפעמים מאפשרת לי להוציא את הדין היותר נכון. זה גם נקודה… זה נכון גם בחיים. הרבה פעמים נכון מבחינת הדין אתה יכול לקחת מה שמגיע לך. אם אתה חכם, בסופו של דבר לא תמיד הסכום אפס. בסופו של דבר שניכם תרוויחו יותר. זאת אומרת, הדין יצא יותר נכון אם אתה קצת תוכל לוותר על מה שמגיע לך על פי דין. גם הדין יצא יותר נכון. גם נושים שנושים הרבה פעמים במישהו שחייב. בבנקים, צוחקים, לא צריכים לוותר לו, צריך לסחוט לו את המיץ. אם יוותרו לו והוא ילך לעבוד וירוויח את הכסף חזרה הם יקבלו את הכסף שלהם בחזרה. הדין יצא יותר נכון אם מוותרים, לא רק שהם יצאו אנשים יותר טובים, הם גם ירוויחו באמת את מה שמגיע להם, את הכסף שמגיע להם. הרבה פעמים אגב ההצקה של נושים באה מתוך רצון להתנקם. לכן בנקים הרבה פעמים עושים דברים שהם ממש מידת החסד ואנשים לא מבינים את זה. הם עושים את זה בשביל להוציא את הכסף בחזרה, זה יותר כדאי. הם לא עובדים עם נקמה. אדם פרטי שפגעו בו מתנקם. בנק עושה חשבון קר. הוא יודע שאם הוא יכניס את הבן אדם לכלא הוא לא יראה מזה גרוש, מה הרווחת? אולי זה מקרין על אחרים שייזהרו, בסדר, אבל אתה לא מרוויח מזה. אם תעשה תספורת תרוויח לפחות את הכסף שהוא כן יוכל להשיג. לכן באופן קר אתה מוכן לוותר לו, אתה תוותר לו כי הדין יצא יותר נכון ככה. לא בגלל שאתה רחמן כזה גדול. לכן הרבה פעמים הרחמים משרתים את הדין, הם לא אלטרנטיבה לדין. זה מה שטען המסילת ישרים. עכשיו הקובץ מאמרים של הרב אלחנן וסרמן, יש שם מאמר על התשובה. כבר הזכרתי אותו פעם אחת, הוא מאמר חביב עליי. הוא מקשה על דברי המסילת ישרים הזה, הוא מקשה עליו מגמרא בקידושין. הגמרא בדף מ' אומרת רבי שמעון בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות. קראנו את זה ברמב"ם. איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו. ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו. אוקיי? שנאמר ורשעת הרשע לא ייכשל בה ביום שובו מרשעו. שואלת הגמרא ונהוי כמחצה עוונות ומחצה זכויות? למה מוחק? אם הוא עשה תשובה אז עוונותיו הם עבירות ומה שעשה מכאן ולהבא זה תשובה, זה זכויות. ולהיפך הוא יצא בשאלה? הזכויות שיש לו למה לאבד את הזכויות שיש לו? זה לא משכתב את ההיסטוריה, סיכמנו פה. ההיסטוריה הייתה, הוא עשה מצוות. למה לקחת לו את הזכויות? ולהיפך מה רע? למה שיעשה, שיחטוף את ה… ונהוי כמחצה עוונות ומחצה זכויות? בא ריש לקיש בתוהה על הראשונות. ריש לקיש אומר מדובר פה במצב שמתחרט על מה שעשה. זאת אומרת הוא לא סתם עוזב את מה שעשה ועכשיו הולך לדרך אחרת, הוא מתחרט גם על מה שהוא כבר כן עשה. כמו אותה חרטה שדיבר עליה קודם המסילת ישרים. אז במצב כזה הוא גם איבד את מה שעשה. ואז יוצא שגם צדיק שמרד באחרונה אם הוא תוהה על צדקתו אז הוא מאבד את הזכויות שלו. ורשע שעושה תשובה ותוהה על העבירות שהוא עשה איבד את העבירות שלו. אוקיי? ככה אומרת הגמרא. אז אומר הרב אלחנן אם באמת המסילת ישרים אומר שזה שהעקירת הרצון נחשבת כעקירת המעשה זה חסד מיוחד, מעיקר הדין עשית מעשה חטאת בו, אי אפשר לשנות את זה. מכאן ולהבא זה מה שהגמרא שואלת הרי ליהוי כמחצה מצוות וליהוי כמחצה עוונות. שורת הדין אומרת שמה שעשית זה מה שעשית, אי אפשר לתקן. אוקיי? זה מה שהיה צריך להיות. ומה עונים על זה? בתוהה על הראשונות, ריש לקיש. פירוש הדבר ריש לקיש בעצם אומר שלא, אם תיקנת את מה שעשית אז שורת הדין היא שזה

[Speaker B] נמחק.

[הרב מיכאל אברהם] עקירת הרצון נחשבת כעקירת המעשה מן הדין, לא לפנים משורת הדין. איך אני יודע את זה? כי הרי ריש לקיש מדבר על צדיק שמרד באחרונה. אז מה עושים לו לפנים משורת הדין והוא מאבד זכויותיו? הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד, הוא לא מוותר, הוא לא עושה הקלות, אתה תחטוף את מה שמגיע לך. בסדר? אבל הוא לא מחמיר עליך יותר ממה שהדין מחייב. אם כבר עושים רחמים אז מטה כלפי חסד, הוא לא מטה להרע. אז אם בעצם תוהה על הראשונות, עקירת הרצון, מה שהיא נחשבת כעקירת המעשה, זה לפנים משורת הדין, אז היה צריך לעבוד רק לבעלי תשובה, לא לבעלי שאלה. אם מישהו התחרט על עבירות, הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד ומוחק לו את העבירות. אם מישהו מתחרט על מצוות, אז הולכים עם הדין, ומה הדין? מעשה שנעשה נעשה, עקירת הרצון היא לא עקירת המעשה על פי הדין, רק לפנים משורת הדין. למה הגמרא מיישמת את זה גם על צדיק שמרד באחרונה? כך שאל ר' אלחנן. ולכן אומר מהגמרא שם בקידושין רואים, שזה שעקירת הרצון היא כעקירת המעשה זה מן הדין, לא לפנים משורת הדין. אבל אז עולה השאלה ההפוכה. אז מה החסד שיש בתשובה? אם זה הדין שבאמת עשיתי תשובה מגיע לי סליחה גמורה, סר העוון, עקירת הרצון היא כעקירת המעשה, אז מה החסד שיש בזה? וזה ברור, זה הדין האמיתי. זה נכון שהמסילת ישרים הסביר שהחסד הוא בעצם או הרחמים זה בעצם הדרך להוציא את הדין האמיתי או היותר אמיתי באופן יותר שלם אל הפועל. אבל תכלס בשורה התחתונה זה דין. אז מה החסד כל כך גדול שהקדוש ברוך הוא עושה? הוא רוצה לעשות את הדין עד הסוף. זה הדין. מה הבעיה? למה זה חסד כזה מופלא שהמסילת ישרים מפליא? והרבה, לא רק המסילת ישרים. תשובה קדמה לעולם וכל מיני אמירות במדרשי חז"ל למיניהם, שתשובה זה נגד הגדרים, נגד החוקיות ההגיונית, נגד הצדק המשפטי, ובכל זאת מקבלים את התשובה. חסד מיוחד, מחתרת מיוחדת שהקדוש ברוך הוא חתר מתחת לכיסא כבודו, כמו המדרש הידוע של רבנו יונה, תחילת שערי תשובה. איך להבין את החסד המיוחד הזה אם באמת מדובר על עיקר הדין? אז ר' אלחנן עצמו כותב שם במאמר שהוא שאל את זה את החפץ חיים, הקושיה הזאת, והחפץ חיים ענה לו שזה תשובה מאהבה וזה תשובה מיראה. תשובה מאהבה אם אתה תוהה על הראשונות מאהבה, אז זה מן הדין. ואם אתה תוהה על הראשונות מיראה כי אתה מפחד מהעונש, אז זה רק לפנים משורת הדין. אז מן הדין לא מגיע לך שזה ייחשב כעקירת המעשה, רק עקירת הרצון. ויש חסד מיוחד שהקדוש ברוך הוא מחשיב את זה גם כעקירת המעשה, עקירת הרצון כעקירת המעשה. למה זה מיישב? כי בוא נסתכל רגע על הצדיק שמרד. זה שאלה מאהבה או שאלה מיראה? הוא יצא בשאלה מאהבה או מיראה? ברור שמאהבה, נכון? זה מקביל לחוזר בתשובה מאהבה, לא חוזר בתשובה מיראה. הוא לא עושה את זה כי הוא חושב שהוא ייענש על המצוות שהוא עשה, בדרך כלל, אלא אם כן הוא חזר בשאלה להיות מסיונר, לא יודע, שהוא חושב שאם הוא היה יהודי שומר מצוות הוא יקבל עונש, לא יודע בדיוק. אבל באופן הפשוט מדובר במישהו שהוא אומר אני לא רואה בזה שום ערך במצוות, זה שטויות, אני מתחרט על מה שעשיתי, חרטה אמיתית. אוקיי, אז זה בעצם שאלה מאהבה, לא שאלה מיראה, נכון? אז שם באמת מעיקר הדין הוא איבד את המעשים שלו. כי מי שבאמת מתחרט על מה שהוא עשה, אז זה באמת לא קיים. מה אכפת לי שהוא עשה את זה באמת? אתה אין לך כבר שום זיקה לזה. אם אתה לא באמת רוצה את זה, אז לא, אז לא שלך. זה הדין, לא לפנים משורת הדין. בתהליך התשובה יש תשובה שהיא מאהבה ותשובה מיראה. תשובה מאהבה מתקבלת מן הדין. תשובה מיראה זה שמתקבלת זה לפנים משורת הדין. בתהליך השאלה אין דבר כזה שאלה מיראה, שאלה היא תמיד מאהבה. לכן שם לא שייך לעשות את החילוק הזה. וכך המסילת ישרים, כשהמסילת ישרים אומר שיש הבדל בין דין ולפנים משורת הדין הוא מדבר על תשובה. כשהגמרא בקידושין אומרת שעקירת הרצון היא כעקירת המעשה זה דין, זה לא לפנים משורת הדין, כי היא מדברת על שאלה, לא על תשובה. בעצם אם ננסה לשנות את זה טיפה, אפשר ליישם את זה יותר, זה יותר נכון אפילו ממה שהתשובה מאהבה ותשובה מיראה, למרות שזה כמעט מקביל, התשובה הגדולה והתשובה הקטנה. תשובה גדולה זאת חרטה באמת על מה שעשיתי. ואם זאת חרטה על מה שעשיתי, אז בדין מגיע לי שתימחק. סתם תחשבו אדם רגיל, לא הקדוש ברוך הוא ולא הטיות של חסד וצדיקים מיוחדים. מישהו חטא כלפיי, בסדר? ועכשיו נגיד שיש לי איזה גילוי מהשמיים, הוא אומר לי תשמע הוא עשה חרטה אמיתית, באמת, אנחנו לא יכולים לדעת מה בלב, הוא עשה חרטה אמיתית. מה לא הייתי סולח לו? פשוט שהייתי סולח לו. פשוט מגיע לו לסלוח. למה אני צריך לנטור טינה על מישהו שהיה פעם, היום הוא מישהו אחר. אמיתי, זה מגיע לו בדין. כל בן אדם נורמלי היה עושה את זה. לא עושה פה חסד של הקדוש ברוך הוא, חסד מיוחד של הקדוש ברוך הוא. זה מגיע לך, אם הקדוש ברוך הוא לא מקבל את תשובתך בתשובה מאהבה, תשובה אמיתית. תתבע אותו לבית דין תורה. זה מגיע לך. וכמו שהמסילת ישרים אומר, כי זה בדין. החסד הוא שמאפשרים לך לעשות את זה, אבל אם עשית את זה, זה בדין מתקבל. בסדר? לכן באמת עקירת הרצון כעקירת המעשה וזה הדין. אם אתה עושה תשובה קטנה, זה חסד מיוחד, אתה לא עשית באמת תשובה אמיתית. במצב כזה יש חסד בתהליך של התשובה. אם אתה עשית את זה בתשובה, אז מקבלים. אני חושב לא, אין סיכוי בכלל שדבר כזה יתקיים. לכן נדמה לי שהניסוח היותר נכון הוא לא תשובה מאהבה ויראה אלא התשובה הגדולה והתשובה הקטנה. ומכאן אני אמשיך בפרק.