שאלה בנושא זוגיות חד מינית והלכה מודרנית

בס"ד
שלום כבוד הרב,
ברצוני לשאול שאלה שנוגעת למעמדם של זוגות חד-מיניים ביהדות.
אני מבין שיש מסורת והלכות שנקבעו בתקופות קדומות, לעיתים מסיבות שהיו רלוונטיות לאותה תקופה. למשל, המנהג של אשכנזים להימנע מקטניות בפסח נובע מחשש שהיה קיים בעבר לערבוב עם דגן, בעוד שכיום העולם התעשייתי השתנה מאוד והתקדם…
מכאן אני מגיע לשאלה רחבה יותר: בעולם שבו קיימים פתרונות רפואיים וטכנולוגיים שמאפשרים קיום מצוות כמו פרו ורבו גם בדרכים אחרות (כגון תרומת זרע, פונדקאות, מעבדות וכו') — כיצד ההלכה מתייחסת לאנשים שאינם נמשכים למין השני, ושקשר זוגי הטרוסקסואלי עלול לגרום להם צער גדול?
הרי התורה אומרת "לא טוב היות האדם לבדו", וקשה להבין מדוע אנשים כאלה אמורים להישאר בודדים כל חייהם, שכן גם התורה לא תצווה אדם לעשות דבר שחס וחלילה יצער אותו (לדוג' העובדה שאישה אינה חייבת להיכנס להיריון).
האם יש מקום, במסגרת ההלכה, להביט על המציאות האנושית המודרנית בעיניים חדשניות, כמו שעולם המצוות עצמו משתנה ומתמודד עם מציאויות חדשות, ולשאול האם יש דרך להרחיב את מעגלי האהבה, המשמעות והקדושה גם עבור זוגות חד-מיניים?
והאם יש אפשרות שלאור המצב כיום, נוכל למצוא בתוכנו את הכוח לקבל את השונה ולאהוב, בעצם לעשות שלום בית בין הקצוות השונים של היהדות.
אשמח להבין איך ההלכה רואה זאת ומהם גבולות האפשרי כיום.
תודה רבה על הזמן ועל המענה!