חידת ה׳אין׳

מניח שהכוונה לזה:
למרבה המזל, מכיל "הסופיסט" מלבד שישה חלקים ארוכים, קטע ארוך נוסף בעל חשיבות גדולה הרבה יותר. בקטע זה חתר אפלטון מן ה"תיאיטיטוס" אל החידות שבמושגי האין, הלא-ישות, הטעות והשקריות. בהמשך מגלה אפלטון חידות לא פחות רבות במושג הישות. כן הוא מגלה קשיים במושג הישות כריבוי ובמושג הישות כאחדות בלבד. הוא מגיע אל המסקנה שבמאבק הענקים בין האידיאליסטים והמטריאליסטים, אף צד איננו יכול להגן על עצמו. אם נאמר שהממשי הוא זה שאפשר לנו לאחזו בידינו, כי אז נכחיש את קיומם הברור של הצדק, החוכמה והנפש. לעומת זאת, אם אנו אומרים שרק האידיאות הן ממשיות, אנו מכחישים שהממשי מסוגל לחיות, לנוע או לחשוב.

אפלטון סבור שיש בידו פתרון לכל הקשים האלה. הפתרון הוא בניתוח הדרך שבה אנו מחילים שמות רבים על אותו הדבר (בעוד שתורת – האידיאות התגבשה כתוצאה מניתוח הדרך שבה אנו מחילים שם אחד על עצמים רבים). מן העובדה שאנו יכולים לכנות את אותו האדם גם לבן וגם נמוך וקצר ואמיץ, מפתח אפלטון את התורה שזוגות מסוימים של דברים מתקשרים זה עם זה בעוד שזוגות אחרים אינם מתקשרים כך, וכי דברים מסיימים מתקשרים אל הכל, בה בשעה שרוב הדברים אינם מתקשרים כך. בין הדברים המתקשרים אל הכל מונה אפלטון את הזהה ואת האחר, שכן כל דבר זהה עם עצמו ושתה מכל דבר אחר. אולם, להיות אחר ממשהו אחר, פירושו לא להיות אותו משהו אחר. אחרות היא לכן סוג מסוים של לא-ישות וסוג זה של לא-ישות הוא נוכח בכל, שכן כל דבר הוא אחר מכל דבר אחר; זהו אמנם סוג "מכובד" של לא-ישות, לא כדוגמת הלא-ישות שהתקשינו להבינה, שכן אין שום דבר מתמיה בהיות דבר אחר מזולתו. טיפוס זה של לא-ישות איננו ניגוד לישות אלא משהו שונה מן הישות. הלא – ישות קיימת איפוא בבירור והיא בעלת טבע משל – עצמה, למרות שאבא פרמנידס (Permanides) אסר עלינו לומר זאת.

לא זו בלבד שהלא-ישות קיימת, אלא שגם המחשבה, והמשפט נוטלים חלק בה, ולכן יכולים הם להיות כוזבים. העניין מתברר כך; משפט פשוט מורכב משם עצם ומפועל. כדוגמת המשפט "אדם לומד", ואיננו יכול להיות מורכב ממשהו פחות מסובך. המשפט הוא בהכרח בעל נושא ובהכרח הוא אמיתי או כוזב. הוא כוזב אם מה שהוא אומר על נושאו הוא אחר מישות נושאו; כיוון שיכול משפט לומר על נושא קיים משהו באמת אחר, ולא – כן כאילו היה כן, יכול המשפט להיות באמת כוזב. משפט שקרי הוא באפשר. לכן גם מחשבה שקרית היא באפשר שכן מחשבה איננה אלא משפט פנימי חרישי.

https://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13&rel=1