בכנות – האם אתה בעצמך לא "חוטא" בחוויה רלגיוזית?

הטיעון שלי הוא שכמו ש"תפילה בנוסח קרליבך" או "תפילה מול קבר הצדיק" גורמת לאדם להאמין באלוקי היהדות, כך גם אצלך – ההנאה והלימוד החוויתי של הגמרא גורמים לך להאמין שדווקא הדת היהודית אמת היא (אני מדבר על היהדות ולא על אמונה בבורא כלשהו).

אז אתה תחבר מחברת חמישית שתנסה להראות שיש סיבות טובות להאמין שהיהדות נכונה, אבל אלו אסמכתאות בעלמא, לדעתי. מה שגורם לך לבחור בדת היהודית זה החוויה המהנה היומיומית שלך מהעיסוק בתלמוד ובהלכה. בדיוק כמו ההוא שהולך לפקוד קברי צדיקים. אין הבדל בניכם.

אגב, אין בזה שום דבר שלילי.

עד כאן דעתי.

הטענה "הלימוד החוויתי של הגמרא גורמים לך להאמין שדווקא הדת היהודית היא האמת" – מוגזמת לחלוטין.
יש כאן נקודה יותר עדינה, שהכרעה לטובתה של דת ספציפית כל שהיא זהו תמיד עניין מורכב, ולכן הוא תלוי בהתרשמות כללית מהדת, אם הדת לאורך השנים הייתה סובלנית ומוסרית – זהו לא טיעון פילוסופי או היסטורי קביל לטובתה, אך זה בהחלט יכול לחזק את תחושת ההתרשמות הכללית מהדת הזו, וכך הוא המצב גם בנוגע לגמרא ולתובנות האינטלקטואליות שעולות ממנה, אם מישהו רואה בגמרא חיבור שמניב לו תובנות פילוסופיות ומחשבתיות עמוקות – אז העובדה הזו בהחלט תורמת להתרשמות החיובית הכללית שלו מהדת הזו, העובדה שנושאי דבריה של הדת הזו היו אנשים חכמים שהוא נהנה לקרוא את דבריהם ולהגות בהם – יכולה להוסיף תוספת דרמטית לאופן שבו נתפסת הדת אצל האדם, כך שגם אם יש אמת בכך שהאמונה של אי אלו אנשים מתחזקת בעקבות הגמרא ולימודה, אך התיאור לפיו הלימוד החוויתי של הגמרא הוא הגורם לכך – מוגזם לגמרי, הוא בהחלט מצטרף ונוטל חלק משמעותי בהתרשמות הכללית מהדת שכוללת עוד פרטים רבים ומגוונים.