אפלטוניזם – שיעור 15

[הרב מיכאל אברהם] בפעם הקודמת התחלתי את הדיון בשאלת האוקימתות. וכמובן המטרה שלי בסופו של דבר זה להגיע למבט נוסף על האפלטוניות של ההלכה, ואני חושב שהאוקימתות מבטאות את האפלטוניות הזאת בצורה מאוד ברורה. כדי לחדד את הקושי ואחרי זה גם לדון בקושי הזה, הבאתי שלוש דוגמאות לאוקימתות בגמרא. דוגמה ראשונה הייתה המימרא של רבא, שאם מישהו כותב גט ונותן ביד של עבד ישן של אישה שמשמרת אותו, אז זה גט. ואז הגמרא שואלת רגע, אבל זה חצר מהלכת? הגמרא אומרת שהוא כפות. זאת אומרת מדובר שהעבד הוא ישן וקשור. אז למה רבא לא אמר שהעבד הוא כפות? הוא דיבר על עבד באופן כללי. אם הוא רוצה לחדש לי חידושים על עבד כפות, אז שיגיד שהוא מדבר על עבד כפות. זו האוקימתא הראשונה. האוקימתא השנייה שהבאתי זה הגמרא בתחילת ביצה. הגמרא אומרת שביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי מתירים לאכול אותה ובית הלל אוסרים לאכול אותה. מגיעים באיזשהו שלב, יש שם כמה הסברים, אחד ההסברים זה מסתמך על דין הכנה דרבה, שבעצם ביצה שנולדת ביום טוב מוכנה, הכנתה מסתיימת יום קודם. עכשיו יום טוב, ומדובר ביום טוב שאחר השבת, זאת אוקימתא. הביצה שנולדה ביום טוב שמופיעה במשנה בעצם הכוונה ליום טוב שאחר השבת, ואם אני רוצה לאכול את הביצה שנולדה ביום טוב הרי היא הוכנה בשבת יום קודם ואת זה אסור לאכול. ושוב פעם, אם המשנה רוצה לספר לי על יום טוב שאחר השבת אז שתגיד את זה. למה היא אומרת לי ביצה שנולדה ביום טוב? שתגיד ביצה שנולדה ביום טוב שאחר השבת. הדוגמה השלישית הייתה משנה בפסחים, שהמשנה אומרת שמתי שהחמץ מותר בהנאה הוא מותר באכילה והנאה ומתי שהוא אסור אז הוא אסור. אז הגמרא שואלת מה זה פשיטא, ברור, כשיש את האיסור יש. בחנוכה אין איסור לאכול חמץ. המשנה לא צריכה לספר לי את העניין הזה. האיסור לאכול חמץ הוא בפסח, כשיש את זמן האיסור. אז הגמרא עושה שמה שוב פעם אוקימתא והגמרא אומרת מדובר שחרך את החמץ קודם זמנו. זאת אומרת מדובר על חמץ שהוא חרך אותו בזמן שזה עוד לא נכנס זמן האיסור ואז הוא מותר בהנאה גם אחרי שנכנס כבר זמן האיסור. נגיד אם מישהו חרך את החמץ בערב פסח בבוקר שאז עוד היה מותר לאכול חמץ, מותר לי ליהנות מן החמץ הזה גם בפסח, החמץ החרוך. אבל אם מישהו חרך את החמץ אחרי זמן האיסור נגיד בחול המועד של פסח, אז אסור לי ליהנות מהחמץ הזה, ובפשטות זה דין דאורייתא לא דין דרבנן. ושוב פעם יש פה איזה שהיא אוקימתא, מדובר בחמץ כזה שנחרך לפני זמן האיסור ועליו נאמר שהוא אסור כשנכנס זמן האיסור יהיה אסור. זאת אומרת שלפני זמן האיסור הוא מותר ואחרי זמן האיסור הוא אסור וזה כבר חידוש, זאת אומרת זה לא דבר פשוט. אז זאת התשובה לשאלת הפשיטא. אלא שגם כאן עולה השאלה אם אתה רוצה לספר לי על איזה מקרה כזה שהחמץ נחרך לפני ואתה בא לאכול אותו אחרי, תכתוב את זה. למה אתה אומר לי סתם חמץ מותר לפני זמן הנאתו ואסור אחרי זמן האיסור? זה נשמע כמו משהו טריוויאלי. תגיד אם אתה רוצה להגיד לי משהו על חמץ שנחרך אז תגיד שאתה מדבר על חמץ שנחרך. ושוב פעם אותה בעיה, השאלה היא איך אנחנו מעיזים או מה עם היושר האינטלקטואלי כשאנחנו בעצם עושים אוקימתות למקור תנאי או מקור אמוראי קדום כשדי ברור שהמקור לא באמת התכוון לזה. והבאתי כמה בקצרה כמה אפשרויות שעולות כדי ליישב את הקושי הזה. למשל בשם הגר"א מביאים, אני לא חושב שהגר"א התכוון לזה וכתב את זה אבל ככה מביאים, היה לי על זה פעם פולמוס עם דוד הנשקה, שמביאים בשם הגר"א שבעצם זאת דרך מנומסת של האמוראים לחלוק על התנאים. הם לא חולקים ישירות על המשנה, הם עושים לה אוקימתא. ברור שהתנא לא התכוון לזה אבל ככה אנחנו כאילו מציגים איזשהו מצג שאנחנו לא חולקים על המשנה ואז זה כאילו שומר על מסגרת המשחק שאמוראים לא חולקים על תנאים. נשמע לי הסבר בעייתי בגלל שאם האמוראים כן עקרונית יכולים לחלוק על תנאים אז שיעשו את זה. ביושר ועל השולחן. מה זה המשחק הזה שלא, אנחנו לא חולקים אבל בסתר אנחנו כן חולקים, רק אם לא לא תרגישו, מה עוד שאנחנו כן מרגישים. זאת האוקימתא זאת הסתרה, הסתרה מאוד בעייתית של המחלוקת. כל אחד מבין שאתה חולק על התנא והתנא לא התכוון לזה. אז מה, מה אתה מרוויח מהמשחק הזה שבו אתה מנסה להסתיר שאתה חולק על המשנה? ועוד כל מיני תירוצים בדיוניים שילחינו שם את המשניות וכדומה, פשט ודרש במשניות. הבאתי כמה כיוונים כאלה, כולם נראים לי לא משכנעים ובעייתיים. אז עכשיו אני רוצה להציע את הכיוון שלי והכיוון הזה מבוסס על ראייה אפלטונית של ההלכה. לכן אני נכנס לדיון הזה בסדרה שלנו. הטענה בעצם היא הבאה, בקצרה. אני עוד מעט אפרט את זה יותר. אני רוצה לומר שלמעשה כאשר יש טקסט, משנה או מימרא אמוראית, שאומרת איזשהו דין ואחרי זה עושים בו אוקימתא, הדין מצוי בפשט לשון המשנה. לא צריך את האוקימתא כדי להבין את הדין. האוקימתא תמיד באה לסלק איזשהו קושי צדדי שמתעורר לגבי העיקרון. העיקרון הכללי כתוב במשנה. יש איזשהו קושי צדדי, אני עושה אוקימתא כדי לסלק את הקושי הצדדי. אבל תמיד תמיד, הנקודה שאני רוצה לומר, עוד מעט אני אדגים את זה אז יהיה יותר ברור, תמיד תמיד החידוש שאותו באה ללמד המשנה או המימרא שעליה אנחנו מדברים נמצא בלשונה שלה, לא באוקימתא. האוקימתא אף פעם לא תראה לי מהו החידוש של המשנה. האוקימתא תסלק איזשהו קושי לראות את החידוש הזה. אבל החידוש נמצא בלשון המשנה כפשוטה. זאת הנקודה. ואנחנו נראה עוד מעט השלכות של התפיסה הזאת. לתפיסה הזאת יש המון השלכות. לא רק שהיא מאוד הגיונית כמו שאני אנסה לשכנע אתכם עוד מעט, אלא שכשמבינים את זה המון המון תעלומות בגמרא מתיישבות. היה בשנה שנפל לי האסימון אז כל סוגיה שלמדתי, והרי אוקימתות מופיעות כמעט בכל סוגיה, כל סוגיה שלמדתי, א' הסברתי את המשמעות של האוקימתא באופן הגיוני, וב' הראיתי איך קשיים בגמרא נפתרים אם אנחנו מבינים כך את רעיון האוקימתא. קשיים שלא קשורים לאוקימתא. אני אדגים את זה פה על האוקימתא במסכת ביצה, אז למדנו מסכת ביצה בכולל והדגמתי את זה על זה. האוקימתא בביצה של יום טוב אחר השבת אני אשתמש בה כדי להראות לכם את המשמעות של העניין. אבל קודם כל אני רוצה טיפה להסביר יותר מה המנגנון. בעצם המנגנון הוא הבא. נתחיל עם כמה דוגמאות מדעיות. תסתכלו למשל על החוק הראשון של ניוטון, חוק ההתמדה, אינרציה. החוק הזה בעצם אומר שגוף ממשיך לנוע בתנועה קצובה, גוף שלא פועל עליו כוח ממשיך לנוע בתנועה קצובה בקו ישר. מהירות קבועה, כשמהירות כווקטור זה גם גודל המהירות וגם הכיוון שלה. אוקיי, אז אם על הגוף לא פועל כוח אין לו תאוצה. נכון? החוק השני של ניוטון אומר שהכוח פרופורציוני לתאוצה. התאוצה פרופורציונית לכוח. ואז הטענה שברגע שאין כוח אז אין תאוצה. אם אין תאוצה אז גוף ממשיך לנוע בתנועה קצובה בקו ישר. אוקיי, זה החוק הראשון של ניוטון. עכשיו אני שואל, איפה ביקום תצליחו לראות את החוק הזה? גוף שבאמת נע בתנועה קצובה בקו ישר. התשובה היא בשום מקום.

[Speaker B] אם לא פועל עליו כוח, איך הוא נע? למה הוא נע?

[הרב מיכאל אברהם] הוא נע כי הייתה לו מהירות התחלתית.

[Speaker B] כלומר הופעל עליו בהתחלה כוח.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא נגיד, או שהוא נולד נע. לא חייב שהופעל עליו כוח. יש גופים שנולדים בתנועה. דמיינו, יש לי בית חרושת לכדורים שנמצא על רכבת נוסעת, אוקיי? כשבניתי את הכדור כבר מאין הכדור כבר נולד עם מהירות, מהירות של הרכבת. ואם הרכבת תעצור הכדור ימשיך לנוע.

[Speaker C] אז הרכבת הפעילה עליו כוח. מה? אז הרכבת הפעילה עליו כוח, כלומר הופעל עליו איזשהו כוח ראשוני.

[הרב מיכאל אברהם] הרכבת לא הפעילה, כשהוא נולד הוא כבר נולד בתנועה. הוא נולד בתנועה, זה לא, זה תנועת הרכבת.

[Speaker C] נו, בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] תנועת הרכבת, אבל זה לא כוח. הרכבת לוקחת אותו במהירות הזאת. כוח… אוקיי, בסדר. יש פה מקום להתפלפל קצת. העיקרון הוא כזה, אם יש לגוף, תחשבו על הפלנטות שמסתובבות סביבנו, אוקיי? אז הפלנטות האלה נעות כל הזמן במעגל. אברהם אבינו שואל מי מסובב את הגלגלים. ומכאן הוא מגיע למסקנה שיש אלוקים. פעם בירוחם בשמחת תורה הרב בלומנצווייג הביא את המדרש הזה נדמה לי. אז אמרתי לו שאני אף פעם לא הבנתי את המדרש הזה, לא צריך אף אחד שיסובב את הגלגלים, זה החוק הראשון של ניוטון. ואם הם ממשיכים לנוע כל הזמן באותה מהירות, אז זה פשוט אומר שהם ככה כל הזמן, לא צריך שמישהו יפעל עליהם כדי שהם ינועו במהירות. צריך כמובן כוח במרכז כדי שהתנועה תהיה מעגלית, אבל ברמה העקרונית זה לא מעורר שום צורך במישהו חיצוני שיפעל על המערכת הזאת. זאת מערכת שנעה באותה מהירות כל הזמן. בכל אופן לענייננו, עכשיו כשאני שואל את השאלה, בסדר, אז זה החוק הראשון של ניוטון. עכשיו אני רוצה למדוד אותו, כן? לצפות בגוף שמתנהג לפי החוק הראשון של ניוטון. השאלה איך אני עושה את זה? והתשובה אין דרך לעשות את זה. אין. אין שום גוף מבריאת העולם ועד ימינו לא נע בתנועה קצובה בקו ישר כל הזמן. למה? כי אין גוף בעולם שלא פועל עליו איזשהו כוח. עוצמה קטנה ככל שתהיה, אבל איזשהו כוח פועל עליו תמיד. לכן אין באמת גוף שנע בתנועה קצובה בקו ישר. אז מה זה אומר? לכאורה זה בעצם אומר שהחוק הוא לא לא עוסק בעולם שלנו בכלל, הוא לא חוק מדויק. כיוון שאף פעם הוא לא באמת עובד. אוקיי? אם אני בכל זאת רוצה לצפות בו, לפחות בקירוב, אני צריך לייצר איזושהי מעבדה, זה מה שנקרא ניסויי מעבדה. אני מייצר מעבדה שבה שוררים תנאים מלאכותיים. מה זאת אומרת? תנאים איך שהוא זה ממסכת כל הכוחות, אין עצמים אחרים בתוך המעבדה, איזשהו ואקום גמור, טמפרטורה אפס אם תרצו, שום דבר לא אמור להפריע. במעבדה הכמעט היפותטית הזאת, גוף שינוע הוא ינוע בתנועה קצובה בקו ישר. אם אני אצליח לייצר מעבדה כזאת, וזה אף פעם לא יהיה מדויק כי תמיד יש איזשהן השפעות של כוח, או חיכוך, או הוואקום הוא לא מוחלט וכולי, אבל לפחות זה יהיה קרוב. בניגוד לתדמית הרווחת אגב, מצב מעבדתי לא בא לדמות את העולם אלא להיפך, בא להתנתק מהעולם. זאת אומרת, בעולם עצמו חוקי הטבע לא עובדים, אף פעם. כשאני רוצה לראות את חוקי הטבע בעבודה ושכן והניסוי יצליח גם, מה שלא קורה אף פעם, אז אתה צריך לייצר מעבדה שהיא דווקא מרוחקת מהנסיבות הטבעיות, מהמצב בעולם הטבעי הרגיל ברחוב. אתה צריך לייצר משהו שהוא לפעמים מאוד מאוד מתוחכם, מאוד מאוד מלאכותי, עם כל מיני דברים שינטרלו תופעות שמופיעות בעולם האמיתי. אתה מייצר עולם בדיוני, עולם היפותטי, עולם שלא קשור לעולם האמיתי, ואולי שם תצליח לראות את החוק את חוק הטבע בטהרתו, יחסית בטהרתו, אף פעם זה לא מושלם אבל יחסית בטהרתו. זאת אומרת כדי לראות את החוק אתה צריך להתרחק מהעולם. החוק לא מסביר את העולם, החוק קיים רק במציאות שלא קשורה בכלל לעולם, מציאות אפלטונית, מציאות אחרת בדיונית, לא קשורה לעולם. אוקיי? אותו דבר אם אני רוצה לצפות בהשפעה של כוח כבידה, כן? אנחנו יודעים שכל שתי גופות שני גופים בעלי מאסה מפעילים אחד על השני כוח, כוח כבידה, חוק ניוטון, אוקיי? חוק הגרביטציה של ניוטון, לא משלושת חוקי ניוטון של המכניקה. אז שני גופים בעלי מאסה מפעילים אחד על השני כוח גרביטציה. איך אני יכול ויש נוסחה לכוח הזה, כן? אחד חלקי המרחק בריבוע. איך איך אני יכול למדוד את החוק הזה? אין דרך. כיוון שתמיד כשאני אבדוק גוף ריאלי בעולם שלנו, יפעלו עליו עוד כל מיני כוחות לא רק הכוח שמפעיל הגוף המסוים ההוא שאותו אני רוצה למדוד. יש עוד, כן, תחשבו על מערכת השמש. אז אני רוצה למדוד איזה כוח מפעילה השמש על כדור הארץ. זה אף פעם לא יהיה מדויק כי הרי גם שאר הכוכבים מפעילים כוח על כדור הארץ. לכן אף פעם זה לא באמת יהיה חוק ניוטון של השמש מול הארץ בטהרתו. ולסכם את כל הכוחות מכל הכוכבים זה אף פעם זה בלתי אפשרי. לכן אין שום דרך להשוות באמת את התוצאות של הניסוי עם האמירות התיאורטיות, כן, עם החוק התיאורטי, אין דרך. אני יכול לייצר מצב שבו זה בקירוב נכון. עם ההשפעה של השמש מאוד חזקה והשפעות אחרות חלשות, אז אני מניח שזה פחות או יותר רק ההשפעה של השמש ואז אני מניח שאני פחות או יותר מודד את השפעת הגרביטציה של השמש. אבל באמת אם אני רוצה לעשות את זה הייתי צריך לסלק מפה את כל שאר הכוכבים, להשאיר רק את השמש ואת כדור הארץ, לסלק את האוויר ואת כל החיכוכים ואת כל הדברים האחרים ואז לעשות מדידות. אולי בטמפרטורה אפס גם ולעשות רק אז לעשות את המדידות. את זה כמובן אי אפשר לעשות אף פעם. ולכן אנחנו בעולם האמיתי תמיד נידונים לקירובים כאלה. זאת אומרת, לאיזשהו מצב שבו חוקי הטבע לא באמת פועלים. עד עכשיו דיברתי על חוקים בפיזיקה, אבל זה נכון גם לחוקים בתחומים אחרים. בואו ניקח את החוק היחיד שיש במדעי החברה. כן, זה הבדיחה שאני תמיד מספר בהקשרים האלה. זה לא בדיחה, זה דיווח של אחותי. אחותי למדה קרימינולוגיה באוניברסיטה. אז היא אמרה שכל, היא סיפרה לי כמה דברים. קודם כל כל קורס התחיל במבוא על מהו מדע, ניתן להפרכה, פופר וכדומה. אמרתי לה לא יודע, אני למדתי פיזיקה ואף קורס לא עסק בשאלה מהו מדע. זאת אומרת, זה לא עניין את אף אחד מהמרצים. מה שכמובן אומר שיש תחומים שבהם צריך תירוצים כדי להסביר שהם מדעיים ויש תחומים שזה מובן מאליו. אבל סיפור אחר שהיא סיפרה לי, אז היא אמרה לי שהמרצים שלה היו ככה מנסים, מדברים על איזשהו נושא, ואז הם אומרים מנסים להדגים איזשהו חוק, כן, חוק בעולם הפסיכולוגיה או הקרימינולוגיה. ואז הם אומרים בואו ניקח לדוגמה את החוק, ואז היו חושבים רגע כדי לחשוב על איזה חוק כדאי, באיזה חוק כדאי להתמקד. למשל תסכול ותוקפנות. היחס בין תסכול לתוקפנות. אבל זה תמיד היה תסכול ותוקפנות. זאת אומרת, לא היה חוק אחר. זאת אומרת, הוא היה חושב חושב כאילו יש לו אלפי חוקים שהוא מעביר: או, אתם יודעים מה, בואו ניקח את החוק על תסכול ותוקפנות. אבל זה תמיד היה זה, אין חוק אחר. זה החוק היחיד שיש שם. עכשיו מה, תחשבו על החוק הזה. מה זה החוק הזה? החוק הזה בעצם אומר שאדם מתוסכל נוטה לנהוג בתוקפנות. יש קשר בין תסכול לתוקפנות. כמובן זה לא אומר שאדם לא מתוסכל לא יגיב בתוקפנות, וזה גם לא אומר שאדם מתוסכל לפעמים, אדם לא מתוסכל יגיב בתוקפנות ואדם מתוסכל לא יגיב בתוקפנות. יכולים להיות חריגים לשני הכיוונים. בסדר? אז לכן למעשה מאוד קשה לראות את ההופעה של החוק הזה בעולם, כיוון שבעולם עצמו נגיד הבנאדם היה מתוסכל וראית שהוא לא נהג בתוקפנות. האם אתה זורק את החוק הזה לפח? התשובה היא לא. יכול להיות שמשהו אחר התערב פה והוא בכל זאת החליט להתאפק ולא לנהוג בתוקפנות. זה לא אומר שהחוק שקובע קשר בין תסכול לבין תוקפנות הוא לא נכון. זה אומר שיש עוד השפעות בעולם שיכולות להפריע להופעתו של החוק הזה. אוקיי? כמו בפיזיקה. חוק הגרוויטציה הוא נכון, אבל יש השפעות אחרות, גרוויטציות אחרות או חוקים, כוחות אלקטרומגנטיים או לא משנה, חיכוכים וכדומה שיכולים להפריע להופעתו של החוק ולכן החוק לא מתאר את המציאות בצורה מדויקת כיוון שבמציאות יש עוד כל מיני השפעות אחרות חוץ מהגורם שבו עוסק החוק. אז בתסכול ותוקפנות למשל, בנאדם שמחונך טוב, גם אם הוא מתוסכל הוא לא תוקפן או פחות תוקפן, כי החינוך הוא גם פרמטר. תסכול לא לבדו קובע את התוקפנות. החינוך גם משפיע, זה חיכוך. המקבילה לחיכוך בפיזיקה זה חינוך בעולם של פסיכולוגיה. רק תחליפו את הכ"ף בנו"ן. אז הטענה היא שהחוק המדעי, החוק הכללי, בעצם לא מתאר במדויק את העולם. אף פעם. עכשיו, יש הרבה שמגיעים מכאן למסקנה ש, או לפני כן. זאת אומרת, גם שם אם אני רוצה לראות את החוק הזה בטהרתו, הייתי צריך לייצר מצב מעבדתי, נקי כביכול, לגדל בנאדם בלי חינוך. אין. מרגע שהוא יצא מרחם אמו בלי שום חינוך לתת לו. לא לפגוש בני אדם, שלא יעשה כלום. ואז למדוד בלי שום השפעות אחרות, בלי כלום, שהוא לא עייף והוא לא עצבני מסיבות אחרות ולא כלום. לקחת אותו, לתסכל אותו מאיזושהי סיבה ואז לראות אם הוא מגיב בתוקפנות. שם אולי היה אפשר לבחון את החוק הזה שקושר תסכול עם תוקפנות. כמובן יש דרכים אחרות לעשות את זה, לוקחים הרבה בני אדם ומניחים שבקבוצה גדולה ההשפעות האחרות מתקזזות, ואז בעצם מה שנשאר זה רק השפעת התסכול. כן, יש דרכים לעקוף את זה בכל מיני צורות. אבל כל סיטואציה שתראו בעולם, אף פעם החוק לא יופיע בה בטהרתו. החוק לא מתאר את העולם בצורה נכונה, הוא סוג של קירוב. אז זה בעצם מביא אותי לשלב הבא. יש הרבה מאוד אנשים שחושבים בגלל התיאורים האלה, שהסיבה לזה שהחוק לא מתאר במדויק את העולם זה כי החוק לא מדויק. החוק הוא קירוב, הוא לא חוק מדויק, אנחנו לא יכולים להגיע לתיאורים מדויקים של. חוק הטבע הוא מדויק לחלוטין. עוד פעם, בהנחה אופטימית שהגענו לחוק הטבע הנכון, כי יכול להיות שטעינו. אבל באופן עקרוני, העובדה שהחוק לא מתאר במדויק את המציאות בעולם לא אומרת שהחוק לא מדויק. היא רק אומרת שבעולם שלנו יש שילוב של כמה וכמה השפעות או כמה וכמה חוקי טבע שהתוצאה, מה קורה בעולם, היא תוצאה של ההשפעה של כולם. כל אחד מהם הוא מדויק לגמרי. רק בעולם שלנו אף פעם לא מופיע חוק טבע אחד לבד, בלי השפעות של חוקים אחרים. ולכן, לא בגלל שהחוק לא נכון, אלא בגלל שהמציאות היא מורכבת. מציאות מורכבת פירושו מציאות שהנסיבות שבה נשלטות על ידי מערכת של כמה חוקים, לא רק חוק אחד. אז חוץ מהחוק הראשון של ניוטון יש גם את החיכוך. וחוץ מהיחס בין תסכול ותוקפנות יש גם את החינוך. וגם זה חוק טבע שמי שעובר חינוך כזה וכזה יתנהג באופן כזה וכזה. וגם שם כמובן יכולות להיות ביקורות כי הרי זה לא נכון, החינוך לא תמיד עובד באופן דטרמיניסטי. אבל גם שם אפשר להסביר כן, כי יש השפעות אחרות חוץ מהחינוך. חברה רעה, חברה טובה, חברה בכיתה, ניסיון לעשות רושם, לא משנה, כל מיני סיבות אחרות ולא רק החינוך מעצב את האדם. אז אתם רואים שזה אותו רעיון. זאת אומרת, גם שם אני יכול להגיד החינוך מעצב את האדם ותורת מדע החינוך הוא מדע מדויק. הכל מדויק לגמרי. למה במציאות זה הרבה יותר מורכב ואף פעם לא עובד? כי במציאות יש עוד כל מיני חוקים שכל אחד מהם מדויק לגמרי, אבל כשהם פועלים ביחד, אף אחד מהם לא מופיע בטהרתו. ולכן אנחנו לא יכולים באמת למדוד חוקי טבע תיאורטיים, כן, את התיאוריה שלנו במציאות. מה אנחנו עושים כדי למדוד אותם במציאות? אנחנו בונים עולם אפלטוני. בשפה המדעית קוראים לזה מעבדה. מעבדה זה בעצם לבנות את עולם האידיאות של אפלטון. ומה זה אומר? אני בונה עולם שבו לא יהיו גופים אחרים, לא יהיה חיכוך, טמפרטורה אפס, אין אוויר, ואקום מוחלט, יש רק שני הגופים שמעניינים אותי. או עולם שבו אין חיכוך, אין חברה, אין סביבה, אין כלום, יש רק תסכול ואני רוצה לראות אם יוצא תוקפנות. וכן הלאה. בעולם מהסוג הזה, שאף פעם לא קיים כמובן בעולם שלנו, זה איזשהו עולם היפותטי, בעולם ההוא החוק המדעי הוא מדויק. אמור להיות, אם הוא נכון. אם הוא לא יוצא מדויק כנראה החוק לא נכון, צריך לזרוק אותו. אבל בהנחה שהחוק הוא חוק נכון, אז במעבדה, בעולם האידיאות האפלטוני, הוא יעבוד במדויק. זה לא אומר שבעולם שלנו הוא יעבוד במדויק, להפך, הוא בדרך כלל לא יעבוד במדויק. אבל המדד לגבי חוק טבע אם הוא נכון או לא הוא לא בניסוי בעולם שלנו, סליחה, הוא בניסוי במעבדה, הוא בניסוי בעולם אפלטוני מופשט, טהור, היפותטי, שם אני בודק אם חוק הטבע הוא מדויק. אם הוא מדויק שם אז הוא מדויק. ועכשיו צריך לראות מה, כן, איך אנחנו מיישמים אותו לעולם שלנו. למה מעניין אותי חוקים שעוסקים בעולמות אפלטוניים? בגלל שבעולם, האפלטוניות במקרה הזה, גם אריסטו, פה זה לא ההבדל בין אריסטו לאפלטון כי ברמה המתודולוגית גם אריסטו יגיד אותו דבר. החוק עוסק בעולם אפלטוני. הוא לא מכיר בקיומו של עולם אפלטוני אריסטו, ולכן הוא יאמר שזה עולם שלא באמת קיים, אנחנו רק בוראים אותו בדמיוננו כי זה עוזר לנו לנתח את העולם שלנו. מה זאת אומרת? העולם שלנו הוא מורכב. יש לו כל מיני אספקטים. אפשר לתאר את זה כאיזושהי נקודה במערכת צירים. לנקודה הזאת יש הטל על כל אחד מהצירים. תחשבו על מערכת, כן, מערכת קרטזית של שלושה צירים מאונכים, איקס, וואי וזד. יש נקודה איפשהו במרחב הזה. לנקודה הזאת יש הטל על איקס, הטל על וואי והטל על זד. אוקיי? כל אחד מההטלים האלה זה הטל על ציר אחד. הנקודה עצמה לא נמצאת לא על ציר איקס, לא על ציר וואי ולא על ציר זד. יש לה שלושה רכיבים. היא נמצאת באיזשהו מקום במרחב, או לפחות יכולה להימצא. אז יש לה שלושה רכיבים. תאיינה זה כל מצב במציאות שלנו הוא מצב שפועלים בו כל מיני חוקי טבע. אפשר לראות את זה כמערכת של כמה צירים שמתארים את הסיטואציה שלנו והסיטואציה שלנו משלבת כל מיני חוקי טבע. חוק הטבע הזה וחוק הטבע הזה וחוק הטבע הזה ביחד, ההשפעה המשותפת שלהם מייצרת את ההתנהגות של מה שקורה בפועל בעולם. אבל כדי להבין את ציר איקס לחוד. ציר וואי לחוד, ציר זד לחוד, צריך לייצר עולם בדיוני שהוא חד-ממדי, לא תלת-ממדי, עולם שבו יש רק ציר אקס. עולם שבו יש רק ציר אקס, שם החוק יעבוד, חוק האקס יעבוד בטהרתו. בעולם שיש רק ציר וואי, חוק הוואי יעבוד בטהרתו. מה קורה בעולם שבו יש שלושה חוקים, שלושה צירים? אז תהיה השפעה משולבת של שלושת החוקים. אגב, אם זה לינארי, כמו במכניקה, אז באמת אפשר לנתח כל רכיב לחוד, רכיב האקס פועל לחוד, כל חוק ניוטון עובד על כל רכיב לחוד. בסופו של דבר אתה צריך לתאר את שלושת הרכיבים כדי לתאר את התנועה במרחב. ויש מצבים שהם לא לינאריים, ואז רכיב האקס משפיע על רכיב הוואי ולהפך. אי אפשר להפריד משתנים. ברגע שאתה לא יכול להפריד, אז כל המרכיבים פועלים ביחד, ואז משהו לא לינארי, כאוס יכול להיווצר במערכות כאלו וכולי. זה הרבה יותר מסובך. אבל ברמה העקרונית, השילוב של כל אחד מחוקי הטבע התיאורטיים, כן, הצרופים, הטהורים האלה, בעולם שלנו, ייתן לנו את ההתנהגות בעולם שלנו. כל חוק טבע כזה לחוד מתאר התנהגות בעולם האפלטוני. טהור, מופשט, שבו מופיעה צורה מסוימת בטהרתה ולא מפריעה לה שום דבר אחר. תחשבו על הסוסיות, כן? הסוס הקונקרטי הוא סוס שלפעמים הוא צולע קצת והוא לא מושלם והוא קצת שמן מדי וקצת חסרה לו אוזן, כל מיני דברים כאלה. הסוס המושלם, אידיאת הסוסיות בעולם האידיאות האפלטוני, שם זאת הסוסיות עצמה, בטהרתה. בעולם שלנו, מעבר לזה שאתה סוס, אתה גם חי בסביבה מסוימת, ויש שם גם נמר שטרף לך חצי אוזן, וכל מיני דברים מן הסוג הזה. לכן הסוסיות לא תופיע במלוא טהרתה בסוס קונקרטי. בעולם שלנו האידיאות תמיד מופיעות פגומות. אבל זה לא אומר כלום על האידיאות, האידיאות עצמן הן מושלמות ואפשר להבין אותן בצורה נהדרת. הערך לפחות מתודולוגית, הערך של זה, זה שהאידיאות הן היטלים או מרכיבים של המציאות שלנו. במציאות שלנו יש עצם סוס חום. אז אני נזקק לאידיאת החומיות, אידיאת הסוסיות ואידיאת הנטרפות, הוא גם נטרף. אוקיי? ושלושת הדברים האלה, אם אני מבין כל אחד מהם לחוד, אני יכול לנסות ולנתח מה קורה לסוס הקונקרטי שלפניי. לטפל במציאות המורכבת עצמה זה בדרך כלל מאוד מסובך, ואין חוקים שבאמת שולטים עליה. אני צריך לפרק אותה למרכיביה, כל מרכיב לדון באיזה עולם אפלטוני כאילו שרק הוא קיים, למצוא את חוק הטבע ששולט על המרכיב הזה, ואז לחזור חזרה לעולם שלנו לחבר את כל המרכיבים ולנסות להבין מה קורה בעולם האמיתי, שזה תמיד שילוב של כל ההשפעות ואז אנחנו תמיד כמובן לא מדייקים, אבל זאת המגמה באופן כללי. ככה אנחנו, כדי להבין, בקיצור, כדי להבין סיטואציה בעולם הריאלי, אנחנו חייבים לפרק אותה למרכיביה, כל מרכיב כזה לעשות לו איזה שהוא סוג של הפשטה, לקחת אותו לעולם אפלטוני להבין אותו לחוד. אחרי שהבנו כל אחד מהמרכיבים לחוד בעולמות האפלטוניים, אנחנו מחזירים אותם לפה ומנסים להבין מה קורה עכשיו בעולם שלנו כשכולם ביחד משפיעים על הסיטואציה. זאת אומרת שבעצם חוקי הטבע, חוקי הטבע עוסקים לא בעולם שלנו. הם עוסקים בעולמות אפלטוניים טהורים. אריסטו יגיד שזאת הפשטה תיאורטית, אין עולמות אפלטוניים באמת. אנחנו עושים איזה שהיא הפשטה ודנים באיזשהו עולם שבו יש רק שני גופים ואין שום דבר אחר, טמפרטורה אפס, בלי חיכוך ובלי כלום. זה הפשטה שאנחנו עושים, אין עולם כזה. אפלטון טוען שיש עולם שבו מופיע חוק הגרביטציה בטהרתו, עולם הגרביטציה. אידיאת הגרביטציה מופיעה בעולם שהוא עולם דו-גופי, זהו, זה כל מה שיש בעולם ההוא, ושם זה מופיע בצורה טהורה. ולכן ההבדל בין אפלטון לבין אריסטו הוא בשאלה האם העולם הזה קיים. אבל גם אריסטו ברמה המתודולוגית מסכים שהדרך להבין, או אמור להסכים, שהדרך להבין את העולם שלנו היא דרך אפלטון, זאת אומרת אני צריך לייצר חוקים שעוסקים בעולמות אפלטוניים ורק אחרי זה לחזור לעולם שלנו. הוויכוח האם העולמות האפלטוניים באמת קיימים או לא באמת קיימים זה וויכוח פילוסופי מטא-פיזי אחר, אבל המתודולוגיה של המדע לא אמור להיות וויכוח. אפלטוניסטים ואריסטוטליים יתפסו את זה בדיוק באותה צורה. עכשיו, אני רוצה להסביר את זה אולי קצת יותר, מה זה אומר המעבר לעולם האפלטוני? תחשבו למשל על סוס, כן, עוד פעם נחזור לסוס שלנו. הסוס הזה יש לו הרבה תכונות, יש לו רגליים. יש לו כמובן ארבע רגליים, יש לו ראש, שתי אוזניים, יש לו צבע חום מסוים, גובה, משקל, לא יודע מה, יופי, כל מיני פרמטרים, גיל, כל מיני פרמטרים שיש לסוס הזה. עכשיו אם אני רוצה לנקות את הפרמטרים הלא רלוונטיים ולדבר על הסוס האידיאלי, על הסוסיות, אוקיי? בהמשך אני אדבר עוד על ההבדל בין סוס אידיאלי לבין סוסיות, זה לא אותו דבר. אידיאת הסוסיות זה לא סוס אידיאלי, אבל כרגע אני מתעלם מזה. זה יצר פרדוקסים, אצל אריסטו זה יצר פרדוקס על הזהות הזאת. הזהות הזאת שגויה. בכל אופן, הטענה, איך אני מגיע אליו? אני אמור לנקות אותו מכל התכונות הלא רלוונטיות של אותו סוס. למשל, לא מעניין אותי שהוא חי בכתובת כזאת וכזאת, זה לא תורם כלום להיותו סוס. זה לא סוג אחר של סוס, הסוס שחי בכתובת הזאת זה לא בכתובת ההיא. גם הגובה שלו, לפחות בתוך איזושהי מסגרת מסוימת, הוא לא רלוונטי. סוסים יש להם איזשהו מגוון של גבהים, בסדר, סוס הזה יש לו גובה כזה, סוס אחר יש לו גובה אחר. הגובה לא נותן חלק באידיאת הסוסיות. האידיאה זה אוסף המרכיבים, זה כן דיברתי אני חובה. האידיאה זה בעצם המקבילה להגדרה. מה זה הגדרה של אובייקט? הגדרה של אובייקט זה לקחת רק את המאפיינים המהותיים שלו, המאפיינים שבלעדיהם זה לא הוא. למשל, אני יכול להגדיר יהודי בתור בן אדם שלובש מכנסיים, יש לו אף והוא גם בן לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה. אבל זאת לא באמת הגדרה מוצלחת. למה? כי יש בתוך ההגדרה הזאת תכונות שהן לא מהותיות להיותו יהודי. הוא לובש מכנסיים, הוא נושם, כל בן אדם הוא כזה, לאו דווקא יהודי. בהגדרה של המושג יהודי אני צריך להכניס רק את המאפיינים שהם מהותיים ליהדות שלו. בן לאם יהודייה, התגייר כהלכה, משהו כזה, אוקיי? אז ההגדרה אוספת את אוסף המאפיינים המהותיים. כדי להגיע מהאדם היהודי המסוים שעומד מולי ליהודי בהגדרתו האידיאית, לאידיאת היהודי, אני צריך להפשיט ממנו כל מיני תכונות שהן קונקרטיות, שהכתובת שלו היא פה, שאבא ואמא שלו קראו להם ככה, שהוא בן כזה גיל כזה וכזה, שיש לו נכות מסוימת, אין לו נכות, הוא נראה כך, נראה כך, כל זה לא מעניין. זה לא קשור להיותו יהודי. אגב, אחת הטעויות הנפוצות, שזה תמיד מקומם אותי, אז כל מיני מצטדקים למיניהם שואלים למה בתהליך הגיור אנחנו לא בודקים גם את הממדים המוסריים של ההתנהגות של הגר. שלא רוצח, לא גונב, שמכבד הורים, למה רק שהוא אוכל כשר ושומר טהרת המשפחה? מה פשר הדגש הזה על המצוות הפולחניות והתעלמות מהמצוות המוסריות? והתשובה לזה מאוד פשוטה, וכך נכון לעשות. למה? כי כשאני רוצה לבדוק האם הגר הוא באמת רוצה להפוך ליהודי או הפך ליהודי, אני צריך לבדוק את ההיבטים המהותיים להיותו יהודי. להגיד לבדוק שהוא לא רוצח זה לא רלוונטי, כל אדם לא אמור לרצוח, לא רק יהודי. לבדוק שהוא מכבד הורים, כל אדם צריך לכבד הורים, לא רק יהודי. אז אני לא יכול להגדיר יהודי כאדם שמכבד הורים ולא רוצח. זה נכון, הוא צריך לכבד הורים ולא לרצוח, כמו שהוא גם לובש מכנסיים. אבל לבישת המכנסיים זה לא פרמטר ששייך ליהדות שלו, זה פרמטר ששייך לאנושיות שלו. ולכן אם אני רוצה לבדוק את ההגדרה של להיותו יהודי, אני צריך לקחת את אותן נורמות, אותן מצוות שמייחדות אותו כיהודי, שגוי לא אמור לעשות אותם. שהוא אוכל כשר, טהרת המשפחה, כל מיני דברים מן הסוג הזה, שם נמדדת היהדות שלו. ושוב, לא בגלל שאכילת כשר יותר חשובה מרצח, אכילת לא כשר יותר חמור מרצח, ודאי שלא. רצח זה ייהרג ואל יעבור. זה לא שאלה של חומרה, זה שאלה של ייחוד ומהותיות. השאלה אם זה מהותי להיותו יהודי או לא מהותי להיותו יהודי. אם זה חשוב או לא חשוב, זו שאלה אחרת לגמרי. לכן כשאני בודק בתהליך הגיור את הגר, אני אבדוק אותו על אכילת כשר וטהרת המשפחה ולא על רצח וכיבוד הורים. לא בגלל שרצח וכיבוד הורים פחות חשוב, אלא בגלל שרצח וכיבוד הורים פחות ספציפי, פחות מהותי להיותו יהודי, או לא מהותי בכלל להיותו יהודי. אם הוא יהודי שרוצח, אז הוא לא בן אדם, לא שהוא לא יהודי. אז זה לא רלוונטי לבדוק אותו שמה, אני לא בא לבדוק אם הוא בן אדם, אני בא לבדוק אם הוא יהודי כשאני בודק את הגר. לכן זאת פשוט הטענה הזאת היא טענה שכושלת ברמה הלוגית. זה לא ויכוח בתפיסות עולם איך אני תופס את המוסר וכל מיני דברים מן הסוג הזה כמו שהרבה פעמים. זה נראה כך, זה תמיד הרי ביקורות שבאות משמאל הביקורות האלה, כן? למה אתה מתעסק בטהרת המשפחה ובאכילת כשר ולא במוסריות? והתשובה שזה לא קשור לשמאל ולימין, זה קשור ללוגיקה. השמאל בדרך כלל קצת חלש בלוגיקה אם יורשה לי להעיר, אבל זה רק הערה רשעה בסוגריים. הטענה שאני רוצה לומר זה שההגדרה זה אוסף המאפיינים המהותיים של הדבר. יש לו עוד מאפיינים, הם מאפיינים לא מהותיים. הם לא ייכנסו להגדרה. עכשיו כשאני רוצה לקחת סוס ולהפשיט אותו ולהגיע לסוס לאידיאת הסוסיות, אני צריך להפשיט מהסוס הזה את כל המאפיינים הלא מהותיים. תנסה להסתכל על סוס כאילו שאין לו צבע, אין לו גובה, אין לו גיל, אין לו כלום. מה יש לו? יש לו רק את המבנה המהותי לסוס. ארבע רגליים, שתי אוזניים, יכולת לדהור, לא יודע מה, איך שתגדירו את המאפיינים המהותיים של הסוס. זה בעצם מה שיוצר את הסוס האידיאלי או את אידיאת הסוסיות. אני צריך לעשות פעולה של הפשטה. למה קוראים לדבר הזה הפשטה? כמו שמתפשטים מבגדים. אני צריך להפשיט ממנו את כל המאפיינים, את כל הבגדים הלא מהותיים ולהישאר עם הסוסיות עצמה. המושג הפשטה שאנחנו רגילים אליו זה בדיוק כמו להתפשט מבגדים, זה להפשיט תכונות. עכשיו תבינו מה בעצם אומר תהליך כזה של הפשטה. יש פה בתורת האינפורמציה יש משחק או עיקרון אי ודאות בין כמות האינפורמציה להיקף הקבוצה, מכפלה קבועה. תחשבו למשל על בן גוריון. בסדר? אז אני אומר נגיד שאני אומר בן גוריון היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. תארתי את בן גוריון. מה קורה אם אני אפשיט מזה את התכונה של ישראל? ראש הממשלה הראשון של מדינה, לאו דווקא של ישראל. אתם מבינים שאני מדבר עכשיו על יותר אנשים, לא רק על בן גוריון שלנו, נכון? זאת אומרת אם אני מוריד מאפיין מסוים, מה שנשאר לי מתייחס ליותר אנשים. נכון? ואם אני מוריד עוד מאפיין, ראש הממשלה הראשון לא של מדינה, ראש ממשלה ראשון, אולי של עיר, של אי, של יבשת, לא יודע בדיוק מה, לא רק מדינה. אז הפשטתי לא רק את ישראל אלא גם מדינה, ואז זה נהיה ראש הממשלה ראשון באופן כללי. עכשיו אני אפשיט את הראשון. נשאר רק עם ראש ממשלה. אז זה כמובן עוד יותר אנשים, נכון? כל פעם שאני מפשיט עוד תכונה, מה שנשאר מתאים ליותר אנשים. ואז אני אומר הוא ראש, בלי ממשלה. הוא ראש של איזשהו גוף, לאו דווקא ממשלה, עוד יותר. ואז הוא חבר בגוף, לאו דווקא הראש של אותו גוף. מבינים שאפשר להמשיך את תהליך ההפשטה הזה הרבה מאוד. מה קורה בתהליך ההפשטה הזה? כמות האינפורמציה הולכת ויורדת ככל שאני מוריד עוד ועוד מידעיים, עוד ועוד מאפיינים, אני נשאר עם פחות אינפורמציה. ברגע שאני נשאר עם פחות אינפורמציה היא רלוונטית ליותר גופים. נכון? אם אני מדבר על ראש של גוף כלשהו זה המון אנשים. אם אדבר על ראש ממשלה זה פחות אנשים. ראש ממשלה ראשון עוד פחות אנשים. ראש ממשלה ראשון של מדינה עוד פחות אנשים. ראש ממשלה ראשון של מדינת ישראל זה כבר בן אדם אחד בלבד. אוקיי, אז ככל שאני מוסיף עוד מידע לאידיאה או להגדרה אני בעצם מצמצם את קבוצת האנשים שלגביה ההגדרה הזאת רלוונטית. ולכן התהליך המדעי בהגדרה, כיוון שהוא מתעניין בחוקים כלליים ולא בחוקים שעוסקים באדם מסוים כזה או אחר או באובייקט או במצב מסוים כזה או אחר אלא הוא רוצה חוקים כלליים, אני בהגדרה צריך בעצם לעשות הפשטה. כשאני מסתכל על גוף שנע מולי, אני לא מסתכל על הגוף המסוים הזה בנסיבות המסוימות האלה. אני מסתכל על גוף כללי שיש לו איזה שהוא מאפיין מהותי נגיד יש לו מסה. זהו, הוא לא יודע מה הצורה שלו, לא מעניין אותי מה הסביבה שלו, כלום. אני מפשיט את כל התכונות האלה. אתם מבינים שיש לי הרבה פחות מידע על הגוף, אני נשאר רק עם המידע הרלוונטי שיש לו מסה, הורדתי את כל המידע הלא רלוונטי. אבל אתם מבינים גם שנשארתי עם המון גופים, כל הגופים בעלי המסה. כל מה שאני אגיד עכשיו על הגוף הזה אני אמרתי בעצם על כל הגופים בעלי המסה. אבל כמובן שבכל גוף קונקרטי חוץ מזה שיש לו מסה יש לו עוד כל מיני תכונות ולכן יהיו סטיות ממה שאני אגיד על הגופים האלה בכל גוף בכל מצב הסטיות יהיו אחרות, תלוי בגוף ובמצב. אבל מה שאני אומר על הגוף הטהור האפלטוני, הגוף שיש לו רק מסה, הוא לא עגול הוא לא מרובע הוא גוף נקודתי, אתם מכירים את הבדיחה פיזיקאים שרוצים להבין איך פועל חמור. אז זה מתחילים עם חמור נקודתי. בוא נניח שהחמור הוא נקודת חומר וזהו. אין לו רגליים, אין לו ידיים, אין לו משקל, אין לו כלום, הוא נקודת חומר. אני מתחיל עם זה. אחרי זה נצמיח לו רגליים וזנב וידיים וגיל וגובה ומשקל וצבע והכול, ולאט לאט אולי נצליח להבין איך פועל חמור, אבל צריך להתחיל עם חמור נקודתי. טוב, זה בדיחה אצל פיזיקאים, אבל זאת האמת, ככה עושים את זה. כשאתה רוצה להבין סיטואציה קונקרטית, סיטואציה אמיתית מהעולם האמיתי, אתה חייב לעשות הפשטות. אתה אומר הגוף שבפניי א' יש לו מסה. ב' יש לו צבע. ג' יש לו מטען חשמלי. ד' יש לו צורה עגולה. ה' הוא נמצא בתוך סביבה שיש גופים אחרים מסביב, יש חיכוך, יש אוויר, הוא יורד במדרון, הוא פועלים עליו כוחות כאלה ואחרים, המון המון דברים. לא יודע מה עושים עם כל המאפיינים האלה, זה מסובך מדי. לא יודע איך מתארים התנהגות של גוף כזה. אז מה אני אומר? בוא ניקח גוף שהוא רק יש לו מסה של שני קילוגרם. חוץ מזה אין לו כלום. אין לו צורה, אין לו חומר, אין לו גוף ולא דמות הגוף. בסדר? אבל יש לו משקל שני קילוגרם. גוף נקודתי, מה שלומדים תמיד במכניקה, זה מה שעושים, זה לא בדיחה. ככה לומדים מכניקה. כל המכניקה שלומדים זה מכניקה של גוף נקודתי. טוב, לא כל המכניקה, כל התחלת המכניקה. המכניקה של גוף נקודתי. עכשיו, אין גוף נקודתי בעולם. לכל גוף יש איזשהו נפח. אוקיי, אבל כן, אנחנו מדברים על גוף נקודתי, כי חוקי הטבע שלנו עוסקים בגוף נקודתי. אין גוף כזה. אבל בסדר, אבל התכונה של היותו בעל מסה אני רוצה לפרק אותה מהנפח שלו. בוא נתעלם מהנפח שלו ונתייחס רק לזה שיש לו מסה, ובוא נראה מה זה אומר. אז אתם מבינים שמה שהדבר הזה יגיד, הוא יגיד את זה על גופים אפלטוניים באיזשהו עולם מופשט, לא בעולם שלנו, כי בעולם שלנו הגופים תמיד מופיעים עם עוד המון מאפיינים אחרים מעבר להיותם בעלי מסה. אז מצד אחד חוק הטבע אומר משהו על סיטואציה מאוד רחוקה מהעולם שלנו. ככל שחוק הטבע הוא טהור יותר, זה הרבה יותר רחוק מהעולם שלנו. צריך להפשיט הרבה יותר תכונות קונקרטיות ולהישאר רק עם איזה תכונה אפלטונית אחת מופשטת. מסה נקודתית מופשטת. זה גוף אפלטוני, אין גוף כזה, רק בעולם האידיאות הוא קיים. אוקיי? מצד שני חוק הטבע הזה מדבר על כל הגופים באשר הם בממד המסה שלהם ובהתעלם מכל המאפיינים האחרים. ככל שאני עושה הפשטה של התכונות אני מדבר על יותר גופים. ולכן חוק הטבע אם הוא רוצה להיות כללי הוא חייב להיות מופשט. זה נקודה שאנשים לא מבינים. יש קשר בין הכלליות של החוק לבין היותו מופשט. אתה חייב, אין, אי אפשר להגיד חוק כללי על עצמים לא מופשטים. עצמים לא מופשטים הם עצמים פרטיקולריים. כל עצם עומד לעצמו, הוא לא שייך לקבוצה. אין שני עצמים שיש להם את אותו סט של מאפיינים בדיוק. אם אתה רוצה להגיד משהו על קבוצה של עצמים אתה חייב לעשות הפשטה. אתה חייב לקחת קבוצה של עצמים שיש להם אוסף תכונות מסוים משותף. יש להם עוד תכונות, אבל אותם אני מפשיט, זה לא מעניין, אני רוצה לדון בזה. לכן תהליך ההכללה קשור במהותו לתהליך ההפשטה. זה שני צדדים של אותה מטבע. אם אתה רוצה להגיד משהו כללי אתה חייב להגיד את זה על משהו מופשט. זאת הנקודה שאני רוצה לומר, וזה התהליך האפלטוני של ההכללה המדעית. שנייה, עוד משפט אחד רק אני מסיים את ההקדמה המדעית, היא לקחה יותר מדי זמן. הדרך חזרה זה כמובן ההמחשה. המחשה זה הפוך מהפשטה. הפשטה זה להפשיט את הבגדים, המחשה זה להפוך את זה למוחשי. לא להפוך את זה למופשט, להפוך את המופשט למוחשי. המחשה זה תמיד להכניס עוד פרמטרים. לכן למשל כשאני מביא לכם משל, למשל כשאני מביא לכם משל על משהו, כן? אז תמיד אנשים אומרים רגע רגע אבל במשל זה כך וכך, וזה תמיד טעות. כי משל תמיד בהגדרה מכיל פרמטרים שלא דומים לנמשל. אם הוא היה זהה לנמשל, אז מה הערך של המשל? אני רוצה להביא לך משל שדומה לנמשל בפרמטרים הרלוונטיים שעליהם אני רוצה לדון. אל תיתפס לי לפרמטרים האחרים שיש במשל שכמובן יכולים להשפיע אבל עזוב, תתעלם מהם כי זה רק מפריע לי. זה בדיוק המעבר מהמשל לנמשל זה הפשטה. המעבר מהנמשל אל המשל זה המחשה. המחשה זו הוספת פרמטרים, הפשטה זו הורדת פרמטרים. ההפשטה כרוכה בהכללה, זה להגיע ליותר גופים. המחשה זה תמיד לחזור לגוף קונקרטי אחד. גוף אחד שעומד מולי אני רוצה להבין אותו. והמדע התחיל להתקדם מתי שהוא התחיל להבין שאנחנו אמורים לעסוק בגוף. גופים מופשטים ולא בגופים הקונקרטיים שעומדים לפנינו. אלא מאי, אם אני רוצה לעשות ניסוי, ניסוי תמיד נעשה על גוף קונקרטי. אז אני חייב לעשות איזושהי מעטפת מעבדתית כדי שהאיזשהו הניסוי הזה בכל זאת ידמה עולם הפלטוני. אבל בעצם אני מדבר על עולם הפלטוני. חוקי הטבע עוסקים בעולם הפלטוני, לא בעולם שלנו. בעולם שלנו זה תמיד ערבוב של הרבה מאוד דברים ובשביל להגיע לחוקי הטבע צריך לעשות הפשטה שהיא בעצם גם הכללה, צד השני של המטבע. ולכן בעצם כשמישהו, מישהו מאשים נגיד, אני עושה הכללה. אומרים, טוב, זאת הכללה. הנה האשמה מאוד נפוצה. ברור שזאת הכללה, כל ניסיון להבין סיטואציה כרוך בהכללה. כך מבינים סיטואציות. כשאתה מציע הסבר לסיטואציה, זה תמיד יהיה הסבר בדרך של הכללה. ולכן להאשים מישהו שבא להסביר משהו בזה שהוא עושה הכללה, זה פשוט חוסר הבנה. להסביר פירושו להכליל. לא רק שההכללה היא לא פגם בהסבר. ההכללה היא מהותו של ההסבר. אני עושה הכללה. נכון שאחרי שעשיתי הכללה, צריך להבין שבמציאות עצמה בהכללה הזאת, ההכללה הזאת לא תמיד תעבוד. תמיד הרבה פעמים יהיו פרמטרים אחרים שיפריעו לה. בסדר גמור. זה זה כן האשמה נכונה. מי שיקח את התיאוריה הפלטונית ויישם אותה אז איז על העולם, זה טעות. אבל להגיע להכללה הפלטונית, כך מבינים דברים. כך עובד מדע. וברגע שהבינו את זה, מדע התחיל להתקדם. אבל זה זה לא האשמה. עכשיו תראו, אני אביא לכם דוגמה כדי שתראו איך זה מוביל אותנו חזרה לאוקימתא.

[Speaker D] רב, רב. כן. לפי זה יוצא, איזשהו חוק טבע של ניוטון, של מישהו אחר, אי פעם היה מדויק ופעל בעולם באופן מדויק כפי שהוא? לא. אף פעם הוא לא פעל, כי היו עוד פרמטרים.

[הרב מיכאל אברהם] המציאות בעולם לא השתנתה מבחינה הזאת, הוא תמיד היה מורכב.

[Speaker D] אם הוא היה נכון, אם הוא היה נכון בכלל פעם אחת במציאות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא. זה לא שאלה של ציר הזמן. הוא היה נכון כמו שהוא היום נכון. הוא נכון בעולמות הפלטוניים, לא בעולם שלנו.

[Speaker D] אבל אם נניח מעורבים אינסוף פרמטרים אחרים. אינסוף, לא משהו סופי. אז בעצם אף פעם הוא לא היה נכון, כי אם אם תוסיף את כל הפרמטרים…

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, עוד פעם. לא קשור מספר הפרמטרים לא קשור לציר הזמן, זה שני דברים לא קשורים. מה זה קשור לאף פעם? אם יש אינסוף פרמטרים, אז בדרך כלל מה שעושים במדע, מבודדים את הפרמטרים המרכזיים הרלוונטיים ומנסים לטעון שיש הרבה פרמטרים אחרים שהם פחות רלוונטיים. אם יש אינסוף פרמטרים רלוונטיים, לא תבין את הסיטואציה אף פעם. אין דרך להבין.

[Speaker E] אני אני חושב שיותר מדויק להגיד לא שהוא לא נכון אף פעם, הוא הוא לא בלעדי אף פעם. נכון, בדיוק. זאת הטענה. לא, אבל אתה משתמש אתה משתמש תמיד ב וזה יוצר אי הבנה של ה הוא לא נכון אף פעם. לא שהוא לא נכון, הוא נכון. רק הוא לא בלעדי אף פעם.

[הרב מיכאל אברהם] מסכים.

[Speaker D] לא, אבל על זה רציתי לשאול שזה לא נכון. שאם יש אינסוף פרמטרים נוספים, אז הוא גם לא היה נכון אף פעם.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם. לא נכון, לא לא היה. עזוב ת'היה, ציר הזמן לא רלוונטי. אם יש אינסוף פרמטרים, אז אתה לא תצליח להבין אותו. אבל החוק שעוסק בכל פרמטר לחוד יכול להיות נכון לגמרי. אם הוא היה

[Speaker D] אם הוא היה לבד, אבל הוא לא מבודד.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, ברור החוק עוסק לא בעולם שלנו, אלא בעולם הפלטוני. החוק עוסק בזה, לא בעולם שלנו. הוא נמדד הנכונות שלו נמדדת שם, לא פה. לכן עלה המושג מדע סטטיסטיקה. כי מדע סטטיסטיקה לוקח בחשבון שיש עוד כל מיני פרמטרים ולכן הסיכוי שהחוק יתקיים הוא סבירות כזאת וכזאת. זה יותר עדין, כי סטטיסטיקה זה בפשטות זה מתמטיקה, זה לא מדע. כן, אבל

[Speaker F] היא לא עוסקת בעולם.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול להשתמש בסטטיסטיקה כדי להסביר דברים בעולם, אבל סטטיסטיקה היא לא טענה על העולם, היא ענף של המתמטיקה, לא של המדע. כמו שאלגברה זה זה או אריתמטיקה, זה מתמטיקה, זה לא מדע. למרות שתוסיף תפוזים לתוך סל, שתיים ועוד שלוש ייצא חמש. אבל המשפט שתיים ועוד שלוש שווה חמש הוא משפט במתמטיקה, לא בפיזיקה.

[Speaker F] כן, אבל הוא מסביר, הסטטיסטיקה מסבירה את מה שאנחנו מדברים.

[הרב מיכאל אברהם] ההסבר של המתמטיקה ושל הסטטיסטיקה לעולם הוא טענה מדעית, לא המתמטיקה והסטטיסטיקה. הם הם מתמטיים. טוב, אבל זה דיון אחר. אז אם אני חוזר לענייננו, בעצם מה שאני רוצה לטעון זה שחוקי הטבע בעצם עוסקים בעולמות הפלטוניים. עכשיו תראו, בוא אני אראה לכם גמרא בדיונית שכתבתי, רק זה מאמר שלי על האוקימתות. כתבתי שם גמרא. כן, את סירס זימנסקי, הספר במכניקה שלמדנו לבגרות, היום בטח כבר לומדים ספרים אחרים. תסתכלו. הספר כתוב בצורה תלמודית. משנה: כל גוף בעל מאסה שנתון להשפעתו של גוף מסיבי אחר, מרגיש כוח שהוא פרופורציוני למכפלת המסות חלקי ריבוע המרחק ביניהם, כן, חוק הגרוויטציה של ניוטון. עכשיו בא אמורא ומקשה קושיה: והא לגופים רבים יש מטען חשמלי, ולכן הכוח שפועל עליהם שונה לגמרי מהמתואר במשנה, הכוח לא יהיה כוח הגרוויטציה, יש עליהם גם השפעה של שדות חשמליים בסביבה. ועוד קשה, דבעולם הריאלי שלנו יש חיכוך, דאיהו נמי כן משנה את הכוח והתאוצה של הגוף. אז בעצם המשנה לא נכונה. אומרת הגמרא: אוקימתא. הכא במאי עסקינן? בגוף בעל מאסה נטול מטען חשמלי שמצוי בעולם ריק לחלוטין, ללא אוויר וללא שום גופים ושדות כוח אחרים. אוקימתא הזויה. האוקימתא של רבא על עבד קשור, זאת בדיחה פרשנית מול האוקימתא הזאת. אתם מבינים? אתה אומר לי כל גוף בעל מאסה מרגיש כוח פרופורציוני להפוך לריבוע המרחק. על מה אתה מדבר? אתה מדבר רק על גופים שיש להם רק מאסה בלי מטען חשמלי, אין השפעות סביבתיות, אין חיכוך, אין אוויר, אין טמפרטורה, אין כלום. על הגוף הזה אני מדבר. אבל זה לא כתבת. אתה כותב שכל גוף שנתון להשפעתו של גוף מסיבי אחר מרגיש כוח כזה. כל גוף. אז הוא עושה אוקימתא. אתם מבינים למה אוקימתא זה דבר הגיוני? כשאנחנו קוראים את ספר הפיזיקה, אף אחד אפילו לא מעלה בדעתו להקשות את הקושיה הזאת. הקושיה הזאת, כן. ולכן לא צריך לעשות אוקימתא, לכולם ברור שאנחנו מדברים על עולמות אפלטוניים. לא צריך בכלל לעשות את האוקימתא פה, האוקימתא היא בילט-אין. כן, אז עכשיו בעלי התוספות כן שואלים: ואם תאמר, הרי זו הכללה פשטנית שלא קשורה לעולם הריאלי, איפה יש עולם ריק מאוויר ומכל עצם אחר פרט לעצם נקודתי מסיבי אחד? ועוד, דבתהילים איתא מלא כל הארץ כבודו. כן, קצת התבדחתי פה. זו הקושיה שתמיד שואלים. עכשיו תשימו לב, זה בדיוק המהלך של הדיון על האוקימתות בגמרא, כשהאוקימתות בסיר זימנסקי הן פרועות פי אלף מהאוקימתות של הגמרא, ואף אחד לא מניד עפעף ולא אומר שיש פה משהו לא הגיוני. אבל בגמרא כולם מורטים שערות מרוב בהלה שזה לא הגיוני לעשות אוקימתא. היה לי ויכוח עם הבן שלי על, הרב

[Speaker D] אבל יש הבדל,

[הרב מיכאל אברהם] הרב אבל יש, שנייה רק אני רוצה לסיים רגע. היה לי ויכוח עם הבן שלי על אוקימתות. הוא בא בטענות: מה זאת אומרת, זה לא הגיוני, מה זה עושים אוקימתא וזה. תוך כדי הוויכוח הוא עשה לי אוקימתא. הקשיתי לו קושיה והוא: לא לא, אני התכוונתי לזה, עשה אוקימתא. אמרתי לו: הופ, אתה רואה? אתה עשית אוקימתא עכשיו. זאת אומרת, אנחנו לא שמים לב אפילו עד כמה האוקימתא היא חלק בלתי נפרד משיח רציונלי והגיוני, אין בה שום דבר לא הגיוני. כשאני אומר, רק משפט אחד כדי להשלים את, לסגור את המעגל שלא נישאר באמצע, נחזור לרבא למשל. אוקיי, רבא עם העבד הכפות. בסדר? עכשיו אני בעצם רוצה לטעון כך, הוא עושה אוקימתא על ה, כן, אולי עוד קושיה, סליחה לפני רבא, עוד קושיה שמקשה הרשב"א. כן, אבל במשנה תני כל גוף. למה אתה אומר לי זה רק גוף בעל מאסה נקודתי שאין סביבו מאסות אחרות ובעולם ריק וכדומה? זה לא מסתדר עם לשון המשנה, כן, בדיוק מה שאנחנו מקשים על האוקימתות בגמרא, נכון? מישהו מעלה בדעתו לשאול את זה על סיר זימנסקי? לא, אף אחד לא כותב את האוקימתא, לא מטריד אף אחד שעושים אוקימתא. ברור, סיר זימנסקי מדבר על עולם מופשט, על עצמים שחיים בלא יודע איפה, לא חיים בשום מקום, בעולם האידאות האפלטוני, במוחו הקודח של אפלטון. שמה הם חיים. על זה מדבר סיר זימנסקי, הוא לא מדבר על העולם שלנו. אבל אף אחד זה לא מטריד אותו. וכשמגיעים לגמרא כולם אומרים זה לא הגיוני, מה זאת אומרת, אוקימתא וזה, חולקים על תנאים וזה, שטויות. הגמרא עושה בדיוק את מה שעושה סיר זימנסקי. מה זאת אומרת? וכאן אני רק דוגמה אחת כדי לסיים, עוד נחזור לזה פעם הבאה. רבא אומר שעבד, שהדין נותן גט ביד של עבד של אישה, אז זה נחשב שנתתי את זה בחצרה של האישה והיא מגורשת. שואלת הגמרא: כן, אבל העבד ישן. שואלת הגמרא: כן, אבל זה חצר מהלכת? אז הוא אומר: לא, העבד גם קשור. אוקימתא. מה זאת אומרת העבד גם קשור? אני בעצם רוצה לומר לך את העיקרון הכללי. העיקרון אומר שהעבד הוא חצר של אדוניתו, ולכן אחת ההשלכות זה שאפשר לשים גט בתוך היד של עבד וזה נחשב ששמתי בחצר של האישה. שואלת הגמרא דינים. שלא קשורים באמת לעבד וליחס שלו? זה החידוש של הגמרא. החידוש הוא מה היחס בין עבד לבין אדונו. והטענה היא שעבד הוא כמו חצר של אדונו. זה מה שרצו להשמיע פה. משמיעים את זה דרך דין, אבל בעצם רוצים להשמיע לי עיקרון, חוק טבע אפלטוני. והחוק הזה אומר שהעבד הוא חצר של אדוניתו או של רבו. אוקיי? אומרים את זה לא בצורה של החוק הכללי אלא בצורה קזואיסטית, דרך מקרה. מי ששם לו גט ביד, אז האישה מגורשת. אבל זה לא באים להשמיע לי דין בדיני גיטין. באים להשמיע לי פה עיקרון כללי של יחס בין עבד לבין רבו, שעבד הוא חצר של רבו. שואלת הגמרא: כן, אבל בדיני קניינים חצר לא קונה אם היא חצר מהלכת. אומרת הגמרא: בסדר, עזוב אותי עכשיו מהשטויות שלך. אני מדבר על עבד קשור, מה אתה רוצה ממני? אני לא מדבר פה על דיני קניינים. אני מדבר פה על השאלה אם עבד הוא חצר של אדוניתו. והתשובה שהיא חצר של אדוניתו גם אם הוא לא קשור. בשביל דיני קניין לא מספיק שהוא יהיה חצר, צריך שיהיה חצר לא מהלכת. זה בגלל דיני קניין, אבל אני לא עוסק פה בדיני קניין. דיני הקניין משמשים אותי כדי להגיד לך את חוק הטבע הכללי, שעבד הוא כמו חצר של רבו. זה החוק. החוק הזה נכון לעבד ישן ולא ישן, וקשור ולא קשור, ומה שאתם רוצים. לא צריך הוקימתות בשביל זה. החוק נכון תמיד לכל עבד. נכון שמבחינת ההשלכות שאני ארצה עכשיו בהלכה, היישום בעולם, במצב קונקרטי, איפה יבוא לידי ביטוי חוק הטבע הזה? למשל שאפשר לשים לו גט ביד. רגע, רגע, רגע, אתה מדבר על דיני קניינים, ובדיני קניינים אבל עבד הוא חצר מהלכת, זה לא עובד. בסדר, אז אני מדבר על עבד קשור. כשאני אומר הוקימתא, אני אומר לך תפסיק לבלבל לי את המוח. זה מה שאני אומר לך. מה אתה מבלבל לי את המוח? אתה לא מבין מה אני מדבר איתך. אני מדבר איתך על מה היחס בין עבד לבין רבו, לא על דיני קניינים. בדיני קניינים אנחנו יודעים שזה חצר לא מהלכת צריך, עובדה שהקשית עליי. אתה יודע, יש מקור אחר שעוסק בדיני קניינים. אני לא עוסק בדיני קניינים. אני עוסק ביחס בין עבד לבין רבו, והיחס הזה נכון תמיד לכל עבד, קשור ולא קשור, ישן ולא ישן. הוא תמיד חצר של רבו. לגבי היישום של החוק טבע הכללי הזה על דיני קניינים, האם הוא יכול לקנות בקניין חצר עבור רבו? שם צריך שיהיה קשור. אז אם אתה שואל אותי על איך זה מופיע בעולם, הרי בדיני קניינים צריך שלא יהיה מהלכת, אז העבד הוא קשור. עזוב אותי עכשיו. אבל בסוף בסוף אני בא להגיד לך אמירה שהיא נכונה לכל עבד, לא רק לעבד קשור. אז אין מה לשאול, אז אם אתה רוצה להשמיע לי דין על עבד קשור, למה אתה מדבר על סתם עבד? תגיד שאתה מדבר על עבד קשור. לא, כי אני רוצה להגיד לך משהו על כל עבד, לא על עבד קשור.

[Speaker G] מה רצינו להגיד בעצם?

[הרב מיכאל אברהם] שעבד הוא חצר של רבו. לאיזה עניין? מה זאת אומרת שהוא חצר? הוא בשר ודם, מה זה נקרא חצר? לאיזה עניין זה כבר שאלת היישום, זה בדיוק הנקודה. אם אתה אומר לי לאיזה עניין לדיני קניינים, אז באמת יופיעו, זה כבר מצב מציאותי, אז יופיעו עוד פרמטרים שישפיעו על הסיטואציה. שלמשל קניין לא מספיק שתהיה חצר, צריך שתהיה חצר לא מהלכת. אבל למשל אם יש חמץ אצל העבד שלי, זה נקרא שעברתי על איסור חמץ? נפקא מינה אחרת. תשובה היא כן, גם בלי שהוא קשור, כי זה חצר שלי. אז הקביעה שהעבד הוא חצר של רבו היא לא קשורה לדיני קניינים, זו קביעה כללית. הגמרא יש לה דרך שהיא לא אומרת חוקים כלליים, היא עובדת קזואיסטית, היא מדברת על קייסים, על מקרים. אז כדי להשמיע לי שעבד הוא חצר של רבו, בעצם מה שהיא אומרת זה שאם תשים משהו ביד של העבד רבו קנה את זה. זה רק דרך להגיד את זה בעצם. אבל היא לא מדברת פה לא על דיני קניינים ולא על דיני חצר. היא אומרת רק דיני מה היחס בין עבד לרבו, וזה נכון לכל עבד, לכן לא צריך להשמיע לי את זה על עבד קשור. לגבי היישום, אתה רוצה להגיד לי איך הוא קונה? אה, יש פה בעיה, איך הוא קונה? כי הרי זה חצר מהלכת, אז העבד הוא קשור, עזוב אותי. ברגע שאמרתי שהעבד הוא קשור סילקתי את הקושיה שלך והשארתי את החוק טבע להופיע בטהרתו. אבל החוק טבע נכון לא רק למקרה המסוים הזה שהעבד קשור. אני מדבר על עבדים בכלל, תנטרלו את זה שהוא קשור, זה שהוא קשור אני מפסיד, זה פרמטר לא חשוב. הוא חשוב לקניין, הוא לא חשוב לשאלה אם העבד הוא חצר. וחוק טבע עוסק בשאלה אם עבד הוא חצר, לא ביישומים הטכנולוגיים של חוק הטבע, האם הוא גם קונה או לא קונה, זה כבר טכנולוגיה.

[Speaker H] אבל במשנה אין רמז לכל זה.

[הרב מיכאל אברהם] במשנה זה יש פה הנחה, וזה אני אגיע בפעם הבאה, כשהגמרא קוראת את המשנה לגמרא ברור מראש שגם כשהמשנה מביאה מקרה היא בעצם מתכוונת להביא חוק כללי ולא מקרה. המקרה הוא רק דוגמה שדרכה המשנה מביאה חוק כללי.

[Speaker H] אוקיי, אבל עוד פעם אני חוזר, יש את המשנה המניח את הכד. המשנה אומרת שמי שהולך הוא פטור. בסוף יש עוד שיטה, לא, המשנה באמת זה לא אוקימתא. אז יש מחלוקת אם יש אוקימתא, אין אוקימתא, וזה בדיוק ההלכה הפוכה ממה שיש במשנה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון, אבל חוק הטבע יישאר. החוק הכללי יישאר.

[Speaker H] כל סוגיה וסוגיה במשנה זה מבלבל אותנו.

[הרב מיכאל אברהם] אני אביא את הדוגמאות הנוספות שדיברתי עליהן, עוד שתי סוגיות של אוקימתות, אני אסביר את זה שם ושם תראו את זה בצורה יותר טובה. אחרי זה אני מזמין אתכם להביא לי, לאתגר אותי עם אוקימתות מסוגיות שונות, ובדרך כלל מה ששאלו אותי הצלחתי להסביר את כל האוקימתות בכל הסוגיות.

[Speaker H] זה אני אשאל בפעם הבאה, המניח את הכד.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אוקיי, אבל תנו לי רק להציג את המהלך עם הדוגמאות כדי שזה יהיה יותר ברור, ואחרי זה אני חושב שזה יהיה אפשר יהיה לדון על זה. טוב, אנחנו בשלב זה נעצור כאן. אבל

[Speaker D] אם סירס זימנסקי היה אומר את זה, מדבר בצורה קזואיסטית, והיה אומר השמש והיחס שלה לירח הוא על פי חוק זה וזה, אז היו אומרים לו אבל זה לא נכון, אז הוא היה מתחיל בנטרול כל איזה פרט חשוב, כאילו הקושי הוא לא על זה שיש פה הטעיה, אלא שיש פה ממש הטעיה כביכול. אתה לא אומר את העיקר.

[הרב מיכאל אברהם] אני אגיע לזה בפעם הבאה כי יש הבדל בין פיזיקה לבין הגמרא במובן הזה שבפיזיקה באמת יותר הגיוני להציג את הכלל הכללי, והגמרא מציגה את החוק הכללי דרך מקרה. או המשנה מציגה את החוק הכללי דרך מקרה, ואני חושב שזה לא במקרה. יש איזה הסבר בגלל ההבדל בין התחומים, אבל על זה נדבר. טוב, אוקיי, שבת שלום.

[Speaker B] שבת שלום, תודה,

[Speaker D] תודה רבה.