כתובות פרק 2 שיעור 3 חלק ב

יאללה בפרצוף של הלא נעים. ככה לומר "חצייה שלי גם אני תפסתי". אני לא שמתי לב אם קצת אחריך או לא, אז אני יכול לצאת מזה איכשהו, זה לא עזת פנים כזאת גדולה בפני הבעל דין השני. כי אני אומר לא, חצייה שלי אני מסכים שגם אתה תפסת, אבל אני תפסתי יחד איתך, ולא שמתי לב נגיד שתפסתי קצת אחרי, בהנחה שאני משקר. יותר נוח לי לשקר את השקר הזה מאשר לשקר שקר שאומר לך בפרצוף, תעזוב אתה שקרן גמור, מה אתה עושה פה בכלל? אני תפסתי את הכל. אז זה מיגו דהעזה. נכון? אז הנימוקי יוסף לכן זה לא מועיל. הוא אומר זה מיגו דהעזה. מיגו גרוע. בסדר? ומיגו גרוע כבר ראינו שמיגו דהעזה אולי השאלה אם מועיל לפטור מממון, מועיל לפטור משבועה. תוספות אומר זה מיגו דהעזה ולכן הוא לא מועיל. הנימוקי יוסף, סליחה. מה זה אומר? שמיגו דהעזה כנראה גם לדעתו לא מועיל בממון, לא רק בשבועה. נכון? כי פה מדובר על הממון, לא על השבועה. שזה טענה מעניינת בפני עצמה. עוד לא פגשנו שיטה כזאת. אנחנו ראינו שיטה שאומרת שזה לא מועיל לפטור משבועה במודה במקצת, אבל לממון ההנחה תמיד הייתה שזה כן מועיל. פה רואים בנימוקי יוסף לא, גם בממון זה לא מועיל מיגו דהעזה, כי זה מיגו גרוע. והנימוקי יוסף כנראה מבין שמיגו זה רק מעלי לשקר, וברגע שיש מיגו דהעזה אין את המימד של המעלי לשקר, אז המיגו לא שווה כלום, לא לממון ולא לשבועה ולא לכלום. זה הסבר ראשון של הנימוקי יוסף. אפשר היה להגיד אגב משהו אחר. אבל כשאומרים שיש גם את המימד השני, אבל הוא לא מספיק חזק במיגו הזה? אז למה כן? אז למה כן? כי אם הוא לא מועיל לא לממון ולא לשבועה אז עזבי, אז דה פקטו זה לא מעניין, אז אין. בסדר, זה לא משנה כלום. תראו, היה אפשר להגיד לא כך. היה אפשר להגיד שהנימוקי יוסף טוען כמו התוספות במובן הזה שזה נקרא להוציא. הוא מקבל את הנחה א' של תוספות, את הנחה ב' של תוספות. ומה שהוא אומר זה בהנחה ג' הוא לא מקבל את התוספות, את הריב"ם. ומה שהוא אומר זה שמיגו להוציא אמרינן. פה זה מיגו דהעזה, מיגו דהעזה להוציא לא אמרינן. אז בשביל זה מיגו דהעזה הוא חולק על הנחה שנייה? מה? אם אנחנו הולכים להסבר הראשון בנימוקי יוסף, הוא חולק על העניין שזה מיגו להוציא בכלל? לא, לא, להפך, הוא מקבל את שתי ההנחות הראשונות, הוא אומר זה מיגו להוציא, שזה שנינו מוחזקים, והמיגו כששנינו מוחזקים זה מיגו להוציא. הוא לא מקבל את ההנחה השלישית של ריב"ם, שמיגו להוציא לא אמרינן. הוא חושב שמיגו להוציא כן אמרינן. רק מיגו דהעזה לא מועיל כי זה מיגו גרוע, אבל אם היה פה מיגו טוב אז אותו היינו אומרים גם להוציא. ואז באמת אם אני מפרש כך, אז הנימוקי יוסף באמת חולק על הריב"ם לענייננו, האם אומרים מיגו להוציא או לא. אבל זה לא הכרחי. יכול להיות בכלל שהריב"ם לא מקבל את ההנחות הראשונות של תוספות, ומה שהוא אומר זה בעצם בכלל השני לא מוחזק, מיגו להוציא לא אמרינן. אבל זה לא נקרא מוחזק. נו, אז למה המיגו לא מועיל? כי זה מיגו דהעזה. כן, זה מה שחשבתי. אם הוא אומר שזה מיגו דהעזה ולכן הוא אומר שזה מיגו דהעזה. עכשיו השאלה על איזה משלוש הטענות של ריב"ם הוא חולק. אפשר להגיד על כל אחת משלושתם, ולענייננו זה מאוד חשוב. למה? אפשר היה להגיד שהוא חולק על אחת משתי הנחות הראשונות, ואז מה מבחינתו דבר כזה לא נקרא מיגו להוציא. זאת אומרת מיגו להוציא היה מועיל, נכון? אבל דבר כזה לא נקרא מיגו להוציא. סליחה, מיגו להוציא לא היה מועיל, הוא מסכים עם ריב"ם, מיגו להוציא לא מועיל. רק פה זה לא להוציא, מה אתה רוצה? המיגו היה צריך להועיל. ועל זה הוא אומר כן, אבל זה מיגו דהעזה לכן זה לא טוב, לא בגלל שזה להוציא. איפה אתה רואה שהוא מסכים? אני לא רואה. פרשנות אחת אפשרית. פרשנות שנייה אפשרית, לא, הוא מקבל את שתי ההנחות הראשונות של ריב"ם והוא טוען שבאמת דבר כזה הוא מיגו להוציא. הוא חולק על הטענה השלישית של ריב"ם כי הוא אומר שמיגו להוציא כן אמרינן. אלא מה? פה זה מיגו דהעזה. מיגו דהעזה להוציא לא אמרינן. ההבדל בין שתי הפרשנויות האלה לדברי הנימוקי יוסף הוא מה שאומר האם הנימוקי יוסף חולק על הריב"ם בעיקרון שמיגו להוציא לא אמרינן או לא. לא ברור מדברי הנימוקי יוסף. נכון? בסדר. זה תירוץ ראשון של הנימוקי יוסף. תירוץ שני, ועוד שאין אומרים מיגו אלא באותו דבר עצמו שהוא תובע או כופר, אבל מדבר לדבר לא. זה מה שנקרא בלשון הראשונים מיגו מממון לממון. כן. לא לא רגע, מיגו מממון לממון פירושו אני רוצה להוכיח, אני טוען שאתה חייב לי מאה שקל, בסדר? עכשיו יכולתי לתבוע ממך איזה חוב אחר שהיה לך אצלי ולהוציא ממך מאה שקל אחרים, אז תאמין לי שאני לא משקר בזה שלא תבעתי אותך חוב אחר. זה לא, יכולת לתבוע ממון אחר לא מעניין. אם יכולת לזכות בטענה אחרת בממון הזה שלגביו אנחנו חולקים, זה מיגו. אבל מיגו שבו יכולתי להוציא ממך כסף אחר או חפץ אחר. זה נקרא מיגו מממון לממון ואותו לא אומרים. אומר הריב"א, אומר הנימוקי יוסף, פה זה מיגו מממון לממון, כי אני טוען שיכולתי לתבוע ממך את החצי השני של הטלית, תאמין לי שהחצי הזה שייך לי. למרות שזה בתוך אותה טלית, אבל זה חצי אחר. אז הוא אומר זה מיגו מממון לממון. חצאים שונים של הטלית זה כמו חפצים שונים ולכן לא אומרים מיגו כזה. זה תירוץ שני של הנימוקי יוסף. צריך להבין התירוץ הזה הוא תירוץ קשה, טעון הסבר. למה? כי זאת טלית אחת. לא, מעבר לזה שזאת טלית אחת, זאת עוד שאלה, אבל על זה אני מוכן לקבל. למה באמת לא אומרים מיגו מממון לממון? הרי הטענה שאם הייתי רוצה לשקר הייתי מוציא ממך חפץ אחר היא טענה טובה. אז תאמין לי שאני לא משקר, מה זה משנה שזה חפץ אחר? לכאורה ההסבר הראשון של הנימוקי יוסף רואה את המיגו כמה לי לשקר, ולכן אומר זה מיגו דהעזה אין פה מה לי לשקר. התירוץ השני של הנימוקי יוסף רואה את המיגו ככוח טענה ולא כמה לי לשקר. כי אם זה היה מה לי לשקר מה אכפת לי שזה מממון לממון? תכלס יש ראיה שאני דובר אמת כי אם הייתי רוצה לשקר הייתי תוקף אותך מזווית אחרת, אז מה אם זו זווית אחרת? עדיין השיקול ההגיוני תאמין לי שאני לא משקר כי אחרת הייתי עושה את זה אחרת היא טענה טובה. אם אתה אומר שמיגו כוח טענה נותן לי מוחזקות על הממון, אין בעיה, כי אם הייתי יכול לזכות במשהו אחר זה לא הופך אותי למוחזק על הממון הזה, נכון? אבל אם אתה אומר זה מה לי לשקר, מה לי לשקר קיים גם לממון אחר, מה זה משנה? זאת אומרת הנימוקי יוסף בתירוץ השני שלו הולך דווקא על המישור של כוח הטענה לא על המישור של המה לי לשקר. בסדר? צריך לראות שמה שדיברנו עד עכשיו זה הסאבטקסט מאחורי התירוצים השונים של הנימוקי יוסף. אפשר להסביר שוב איך זה כוח טענה פה? למה אם אני רואה את המיגו ככוח טענה אני יכול להבין למה מיגו מממון לממון לא אומרים? כי זה שיכולתי לזכות בפרה למרות שיש לנו ויכוח פה על חמור לא נותן לי מוחזקות על החמור. הרי יכולתי לזכות בפרה, איך אני הופך למוחזק על החמור? הטענה שאם הייתי רוצה לשקר הייתי מוציא ממך פרה היא כן טענה טובה כי סך הכל באמת למה אני לא עושה את זה? כנראה שאני דובר אמת. מה זה משנה שזה פרה וזה חמור? אבל מבחינת המוחזקות, אם אתה אומר את המיגו כמשהו שנותן לי מוחזקות זה מוחזקות בדבר שבו יכולתי לזכות. אבל אם זה היה משהו אחר איך זה נותן לי מוחזקות על החמור? זה שיכולתי לזכות בפרה, מה זה קשור? אני מוחזק על הפרה, כשאני מתווכח על הפרה אני אהיה מוחזק עליה, כשאנחנו מתווכחים על חמור איך אני מוחזק פה? לכן בנימוקי יוסף נראה שההסבר השני שלו הולך על המישור של כוח הטענה לא על המישור של המה לי לשקר. הוא טוען שאין לי פה כוח טענה אני לא מוחזק על החצי הראשון כי מה שיכולתי לזכות זה בחצי השני ולכן זה לא נותן לי מוחזקות על החצי הראשון. בסדר? יש פה עוד בעיות אבל אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. ההסבר השלישי ועוד, אגב גם ב… טוב, ועוד, שאילו היה נוטל חציה יותר היה נוח לומר חציה ושיטול כל תביעתו מלומר כולה ושלא יטול אלא חציה. הסבר מפלפל, קצת דומה לרמב"ן אבל זה לא בדיוק אותו דבר. זה מה שניסיתי לומר קודם, זאת אומרת אני טוען רק על חצי זה מה שמגיע לי למה לי לטעון על הכל? לא, אני מדבר על שקר. עוד פעם, בהנחה שאני משקר למה אני משקר על חצי, כבר הייתי משקר על הכל. מה שאת אומרת זה בדיוק המה לי לשקר. תאמין לי שאני דובר אמת. אני דובר אמת. אז זה המה לי לשקר. אני מדבר לא, הרי הוא אומר ככה, גם אם היית משקר עדיין לא נכון שהיה יותר נוח לך לשקר ולהגיד כולה שלי. למה? כי אם היית משקר בכולה שלי היית הרי מקבל חצי, נכון? היינו מחלקים חצי חצי. אז בעצם היית יוצא קצת שקרן. אתה טוען כולה ובית דין נתן לך רק חצי. לעומת זאת הרבה יותר נוח לך לטעון חציה שלי ולקבל את מה שאתה טוען מאשר לטעון כולה שלי ולקבל רק חצי, כי ככה אתה יוצא קצת שקרן וככה אתה יוצא בסדר. לכן אין לך מיגו ותקבל רבע, לא חצי. אבל אם הוא טוען חציה שלי אז הוא לא מקבל את החצי. לא משנה אבל הוא חושב שהוא יקבל חצי למה הוא אומר חציה שלי? הוא חושב שהוא יקבל חצי. ואני אומר יותר נוח לו לטעון חצי ולקבל את מה שהוא טוען מאשר לטעון כולה שלי ולקבל רק חצי. לכן אין לו מיגו וממילא אין לו מיגו הוא מקבל רק רבע. אבל אם הוא לא יודע שהוא יקבל רק חצי אז לא הוא יודע שהוא יקבל חצי הוא לא יודע שהוא יקבל רבע. למה הוא לא יודע את זה? הוא לא יודע. הוא חושב שהוא יטען חציה שלי והוא יקבל חצי כמו שהשני יקבל חצי כמו הסברה של יעל בוויכוח שלכם מקודם. חצייה שלי והוא יקבל חצי כמו שהשני יקבל חצי, כמו הסברה של יעל בוויכוח שלכם מקודם. זה מה שהוא חושב. אז מה? אז הוא אומר לי תאמינו לי שחצייה שלי, אני רוצה את כל החצי. למה? כי יש לי מיגו שהייתי יכול לטעון כולה שלי אם הייתי שקרן. אבל אם הוא לא יודע שהוא יטען כולה שלי? נו, הוא יודע שאני טוען הכל שלו. נו אז גם זה שטוען כולה שלי יוצא שקרן כי גם הוא מקבל חצי. אותו דבר, שניהם משקרים. נכון. הוא אמר כולה שלי. הוא אמר כולה שלי. אז הוא יוצא שקרן. נו אז הוא יוצא שקרן. אז מה אבל זה מה שהוא אמר. הוא יוצא שקרן שירוויח וזה צודק שלא הרוויח? לא, לא. לא לא. תשמעי יעל, תשמעי טוב. את מפספסת פה משהו. אני מדבר על זה שאומר חצייה שלי בהנחה שהוא שקרן. בהנחה שהוא שקרן, הרי בית דין עושה את החשבון. בהנחה שהוא שקרן, אם הוא שקרן, למה הוא לא אמר כולה שלי? אצל ההוא שאומר כולה שלי אין לנו דיון, הוא לא מדבר על מיגואים ולא על כלום. הוא אמר כולה שלי, נניח שהוא אמר. לא אכפת לי עכשיו אם הוא שקרן או לא שקרן, זה מה שהוא אמר. אבל ההוא שאומר חצייה שלי, אנחנו עושים את החשבון. הרי אם הוא היה שקרן, בוא הוא טוען, תאמינו לי שאני דובר אמת כי הרי אם הייתי שקרן הייתי אומר כולה שלי. אז אנחנו הבית דין מתחילים לעשות את החשבון. רגע, בוא נניח שהוא שקרן כשאומר חצייה שלי. למה הוא אומר חצייה שלי? כי הוא רוצה לקבל חצי. רגע רגע, אבל אם הוא היה שקרן הוא היה אומר כולה שלי. לא נכון. כי אם הוא היה אומר כולה שלי ומקבל רק חצי, אז הוא היה יוצא בבית דין קצת שקרן. בית דין לא היה מקבל את טענתו. אבל עכשיו שהוא אומר חצייה והוא חושב שהוא יקבל את כל החצי שהוא מבקש, אז הוא מבין שהוא יקבל את כל מה שהוא מבקש. זה יותר נוח לו. לכן אין לו מיגו. אם אין לו מיגו יקבל רבע. זאת לא, זה לא, זה לא אבסורדי. זה דבר פשוט. הוא הרי אומר חצייה שלי כי זה באמת מה שהוא רוצה לקבל. הרי זה מה שהוא רוצה לקבל כשאומר חצייה שלי. רגע, הוא אומר תאמינו לי שחצייה הוא שלי, תנו לי חצי. למה? כי אם הייתי רוצה לשקר הייתי אומר כולה שלי. לא נכון. כי אתה טוען חצייה שלי ורוצה לקבל חצייה שלי במיגו, נכון? אתה רוצה לקבל את כל החצי, לא את הרבע, במיגו, נכון? וזה יותר נוח לך מאשר לטעון כולה שלי ולקבל רק חצי. פסיכולוגית? כן. כן, כי הרי אתה חצי, כשאתה טוען חצי ומקבל חצי, אז יצא שמה שאמרת הוא אמת צרופה. אבל אם אתה אומר כולה שלי ומקבל חצי, אז הציבור יכול לחשוב אולי הוא שיקר, לא יודעים. הרי הוא אמר כולה שלי, הוא קיבל רק חצי. לכן הטענה חצייה שלי יותר נוחה לך. אין לך מיגו. זה בעצם הקושיה שאמרתי בסוף השיעור הקודם. בסוף השיעור הקודם אמרתי שהרי הייתה קושיה, הרי אם יש לי מיגו אז בעצם זה הורס, עצם קבלתו של המיגו בבית דין הורסת את שיקול המיגו. כי הרי אני טוען את הטענה החלשה כדי להיות נאמן במיגו שיכולתי לטעון את הטענה הטובה, נכון? זה בדיוק מה שהוא אומר כאן. אומר אני טוען חצייה שלי ורוצה להיות נאמן במיגו. מה פירוש להיות נאמן במיגו? שתתנו לי את כל החצי שאני מבקש, לא רק רבע, נכון? זה מה שאני רוצה, נכון? אז אומרים לי בית הדין אתה שקרן או יש לנו ספק שאתה שקרן. מה פתאום, אם הייתי שקרן הייתי אומר כולה שלי. לא, כי יכול להיות שאתה שקרן ואתה אומר חצייה שלי כדי לקבל במיגו את כל החצי ואז אתה תצא צדיק. אתה אומר חצייה ותקבל את כל מה שאתה רוצה. אתה יודע שאם היית אומר כולה ומקבל חצייה אז היית יוצא שקרן, לכן לא נוח לך לעשות את זה. אז אם כך אין לך מיגו. ולכן גם את החצייה לא תקבל, תקבל רבע. אין לך מיגו כי תכננת להשתמש בו. בדיוק. אין לך מיגו. עכשיו פה, בניגוד למקרים האחרים, אין לך מיגו כי תכננת להשתמש במיגו וזה באמת גם יוצא בשורה התחתונה יותר טוב, כי אתה תקבל חצי בתור דובר אמת ולא בתור שקרן. מאה אחוז ממה שביקשת. בדיוק. בסדר? זה לא כמו במיגו הרגיל. אז לכן אומר הנימוקי יוסף, לכן אין את המיגו הזה. לענייננו, מעבר לכל ההסברים בכל אחד מהתירוצים של הנימוקי יוסף, בכולם אני יכול לעשות את החשבון שעשיתי בתירוץ הראשון של הריב"א. אי אפשר לדעת בנימוקי יוסף מה שיטתו לגבי מיגו להוציא. אפשר היה להגיד שהוא טוען שמיגו להוציא לא אמרינן ולכן הוא חולק על תוספות. אם ככה אז הוא צריך תירוצים אחרים, אז למה פה לא אומרים שהזה שטוען חצייה יהיה נאמן במיגו? אז יש לו את התירוצים האלה. אפשר היה להגיד שלא, הוא מסכים עם תוספות שמיגו להוציא לא אמרינן אלא שלדעתו פה זה לא מיגו להוציא, זה מיגו להחזיק. לכן הוא צריך תירוצים אחרים מתוספות והוא מביא את שלושת התירוצים שלו. בשורה התחתונה, לפי אף אחד משלושת התירוצים של הנימוקי יוסף אני לא יכול לדעת מה שיטתו לגבי מיגו להוציא. השאלה איזה מהטענות של הריב"א הוא לא מקבל, הוא לא כותב אז אני לא יודע. יש שתי אפשרויות פרשניות, אפילו שלוש. והנימוקי יוסף הוא על הריב"ם כאילו? הוא מתייחס לקושיה של תוספות שעליה ענה הריב"א. של הקושיה, כן? הנימוקי יוסף מאוחר, הוא אחרי תוספות, הוא כנראה הכיר את התוספות. זה פירוש על הרי"ף. בסדר, אז לכן בנימוקי יוסף יש בסיס לשיטה שאומרת מיגו להוציא. מיגו להוציא אמרינן, כי עובדה יש לי פה הסברים אחרים, לא צריך להגיע למיגו להוציא לא אמרינן. אבל אי אפשר להסיק שהנימוקי יוסף באמת סובר את זה. יכול להיות שהנימוקי יוסף מסכים עם תוספות שמיגו להוציא לא אמרינן. אז למה הוא צריך תירוצים אחרים? כי הוא חושב שפה זה לא נקרא להוציא. אוקיי? ויכול להיות שבאמת הנימוקי יוסף חולק על תוספות, הוא סובר שמיגו להוציא כן אמרינן, ולכן הוא צריך תירוצים אחרים. שתי אפשרויות. אני לא יודע מה להגיד בנימוקי יוסף. בסדר? במה ששאלת בדף. הוא לא רואה את הציור פה כמיגו להוציא? הוא לא רואה את הציור פה כמיגו להוציא, אלא כהעזה. לא, כמיגו… זה לא מיגו להוציא כי את לא מוחזקת. זה לא נקרא שאני בא להוציא ממוחזק, כי אנחנו שנינו תפוסים בזה. למה להניח שאת מוחזקת? גם אני מוחזק. כל מה שאמרתי שהריב"ם מניח שלוש הנחות. והשאלה על איזה מהן חולק הנימוקי יוסף. אולי הוא חולק על הראשונה או השנייה, ולא על השלישית. או שהוא חולק על השלישית, אני לא יודע. כך או כך הוא צריך תירוצים אחרים. והשלישית זה אומר שיש דבר כזה מיגו להוציא אבל לא במקרה הזה? נכון. לא. אומר הראשון זה לא אין כאן כי… עוד פעם. ההנחות של הריב"ם הן שלוש. א. שניהם מוחזקים. ב. הנחה שנייה של הריב"ם, גם כששניהם מוחזקים אם אני בא עם מיגו זה נקרא מיגו להוציא. הנחה לא פשוטה, יכול להיות ששנינו מוחזקים, ואם שנינו מוחזקים זה לא מיגו להוציא. לא, הריב"ם טוען זה מיגו להוציא. הנחה שלישית של הריב"ם, מיגו להוציא לא אמרינן. זה הנחה הלכתית. בסדר? הנימוקי יוסף לא מקבל את התירוץ של הריב"ם, ולכן הוא נזקק לתירוצים אחרים. אבל זה שהוא נזקק לתירוצים אחרים לא ברור למה זה. האם בגלל שלא מקבל את הנחה א', או בגלל שלא מקבל את הנחה ב', או בגלל שלא מקבל את הנחה ג'. לא יודע. כל אחת מכל ההנחות האלה נחוצות, כל אחת מהן שהוא לא יקבל מספיק זה מספיק בשביל להסביר למה הוא נזקק לתירוץ אחר. נכון? לכן אני לא יכול לדעת אם הנימוקי יוסף חולק על תוספות בשאלת מיגו להוציא. יכול להיות שמשכים לתוספות, יכול להיות שחולק עליו, אני לא יודע. ולענייננו הרי זה מה שחשוב, אותנו לא מעניינת הסוגיה בבבא מציעא, אותנו מעניינת השאלה האם יש ראשונים שאומרים שמיגו להוציא כן אמרינן. אז אני אומר מהנימוקי יוסף אין לי ראיה. כי כל מה שהוא אומר מתייחס רק לסוגיה הזאת. בדיוק. ובסוגיה הזאת יכול להיות שזה לא מיגו להוציא. יכול להיות שבסוגיה הזאת זה לא מיגו להוציא, לכן הוא אומר שזה בסדר, אבל מיגו להוציא באמת אולי לא אמרינן. בסדר? לא יודע. אז לכן אני… אבל דבר אחד הנימוקי יוסף כן תרם לי. אם יהיה מישהו שיאמר שמיגו להוציא אמרינן, לא יהיה קשה עליו מהסוגיה כאן. כי יש לנו כבר תירוצים מן המוכן למה פה המיגו לא מועיל. בסדר? למרות שמיגו להוציא אמרינן, אבל פה זה לא יועיל כי זה מיגו דהעזה, כי זה מיגו מממון לממון, כל התירוצים שהנימוקי יוסף. זה הנימוקי יוסף כן תורם לנו. זאת אומרת, אם תהיה לי שיטה שאומרת במפורש, אני סבורה שמיגו להוציא כן אמרינן, לא יהיה קשה עליה מהסוגיה הזאת בתחילת בבא מציעא. כי הנימוקי יוסף כבר נתן לנו תירוצים. מי זאת השיטה הזאת? הרמב"ן. נכון? הרמב"ן אומר כך, והאומר חציה שלי שווה שנה לו פחות מרביע, כן זה מופיע בדף ששלחתי לכם. הרמב"ן. איכא דקשיא ליה ולשתבע ולשקול חציה מיגו דאי בעי אמר כולה שלי, ויש לו חציה בשבועה, כדאיתא בבבא בתרא, לא משנה וכולי. אז זה הקושיה של תוספות. אני עובר לפסקה השנייה. וזו אינה ראיה. מה זאת אומרת? חולק על תוספות. נקודת המוצא של הרמב"ן היא אחרת לגמרי משל הנימוקי יוסף, למרות שהם הולכים באותה שיטה. הרמב"ן אומר מהסוגיה בדף ג' הביאו ראיות שמיגו להוציא לא אמרינן, כי אחרת קשה מהסוגיה שם. אומר הרמב"ן זאת לא ראיה. לפני שנבין מה הרמב"ן אומר למה זאת לא ראיה, מה נקודת המוצא שלו? הוא אומר מיגו להוציא אמרינן. מיגו להוציא אמרינן, מיגו זה מיגו. מה זה משנה אם זה להוציא או להחזיק? מיגו להוציא גם אמרינן. אתה רוצה להביא נגדי ראיה מהסוגיה בתחילת בבא מציעא? כי אז למה אתה לא אומר את המיגו לזה שאומר חציה שלי, שיהיה לו מיגו וזה יועיל. והרי מיגו להוציא גם אמרינן. אתה לא יכול לתרץ את התירוץ של תוספות שמיגו להוציא לא אמרינן. הרמב"ן אומר מיגו להוציא כן אמרינן. אומר הרמב"ן יש לי תירוצים אחרים למה לא אומרים שם את המיגו. ברמב"ן בניגוד לנימוקי יוסף, ברור שהוא חולק על ההנחה השלישית של ריב"ם. כי הרמב"ן כל הקונטקסט של הדיון אצלו זה הוא בא להגן על התפיסה שמיגו להוציא אמרינן. הקשה עליו מהסוגיה בבבא מציעא, אז הוא מביא תירוץ אחר. כן? זאת אומרת, איך שהוא מציב את הדיון שונה מהנימוקי יוסף. לא תוכן הדיון, אלא נקודת המוצא. הנימוקי יוסף בנקודת המוצא לא אמר כלום מה דעתו על מיגו להוציא. יש לו קושיה בגמרא שם והוא דן איך ליישב אותה. ולכן אפשר להבין אותו כך או כך. הרמב"ן אומר בצורה מאוד ברורה, אני אומר לכם מיגו להוציא אמרינן, זאת נקודת המוצא שלי. של אלה שהביאו ראיה מתחילת בבא מציעא נגדי, זאת לא ראיה, כי יש לי הסבר אחר למה המיגו שם לא מועיל, ואז אני נשאר עם מה שמיגו להוציא אמרינן. נכון? ברמב"ן זה כן כתוב. אוקיי, עכשיו מה ההסבר? למה נימוקי יוסף לא מביא את ההסבר הזה? למה לא להיכנס לכל הדרמות האלה? כל אחד אומר תירוצים משלו, לא יודע. אגב, גם אם הוא אומר את התירוצים האחרים, גם אם הוא סובר אחרת, הוא לא מביא את הדיון של מיגו להוציא, כיוון שפה זה לא מיגו להוציא. אז למה להביא את זה? הוא פשוט לא חושב שפה זה מיגו להוציא. אז איך הוא יכול להביא את התירוץ של תוספות? הוא חולק עליו שדבר כזה נקרא להוציא. אבל ברמה העקרונית הוא מקבל שמיגו להוציא לא אמרינן. פה הוא לא מביא את התירוץ הזה כי הוא לא מקבל שדבר כזה נקרא להוציא, בזה הוא חולק על הריב"א. בסדר? אז ברמב"ן כל ההקשר או נקודת המוצא שממנה הוא יוצא לדיון, זאת נקודת מוצא אחרת מהנימוקי יוסף. מבחינתו ההנחה הבסיסית היא שמיגו זה מיגו, אם יש מיגו אז הוא גם להוציא מועיל, למה לא? אתה מקשה עליי מסוגיית בבא מציעא, משם לא קשה, יש לי תירוץ. וכמובן הוא לא יכול להגיד שהתירוץ הוא מיגו להוציא לא אמרינן, כי הוא בא להגן על התזה שמיגו להוציא כן אמרינן. אוקיי, אז איך תסביר את זה? אז הוא כמובן יכול היה ללכת בכיוונים של הנימוקי יוסף, אבל משום מה הוא לא הולך. ואגב זאת שאלה מעניינת כי הרמב"ן הוא אחד מרבותיו של הנימוקי יוסף, רבותיו של רבותיו, זאת אומרת הנימוקי יוסף שייך לבית המדרש של תלמידי הרמב"ן. אוקיי, ואז השאלה למה הנימוקי יוסף… הוא מאוחר לרמב"ן… שאלה למה הנימוקי יוסף לא הביא את התירוץ של הרמב"ן, אני לא יודע. אבל בסדר. אבל הרמב"ן למה לא הביא את התירוץ של הנימוקי יוסף? סתם כי הוא לא חשב עליהם, הנימוקי יוסף מאוחר. אוקיי. המרדכי למה לא הביא את מה שהרשב"א סובר ש… הרשב"א גם כמו הרמב"ן, מיגו להוציא אמרינן. רשב"א בתשובה אומר את זה ובעוד מקומות. לכן אמרתי חכמי ספרד הולכים בעקבות הרמב"ן, גם הרמב"ן הוא בעצם עבר לספרד, הוא עבר מפרובאנס… בדיוק, מפרובאנס לספרד, גם הרא"ש עבר, היו כמה ראשונים שעברו. להם לא הייתה ידועה החלוקה הזאת לדעתי על ספרד וצרפת. נכון. מי זה לא ידעו? הם בעצמם. בטח שהם ידעו, זאת עובדה. העובדה שבית המדרש של תלמידי הרמב"ן הוא בית מדרש שחושב אחרת מתלמידי התוספות. אז קוראים לזה עכשיו חכמי ספרד וחכמי צרפת, זה לא משנה, אבל עדיין יש פה שני בתי מדרש שחושבים אחרת בהרבה דברים. אוקיי. אז הרמב"ן אומר, מה… איך הבנתם את התירוץ של הרמב"ן? אז למה פה באמת לא אומרים את המיגו של חציה במיגו של כולה? כי הוא מחזיק שם איזה משהו מתמטי כזה, אומר שמה שהם… שהם יש להם את אותו כוח אמינות, אנחנו לא צריכים להאמין לא יותר לזה ולא יותר לזה, כיוון שכך צריך לחלוק על מה שהם טוענים, צריך על מה שכל אחד טוען, יקבל חצי ממנה, כי אין לו יותר כוח אמינות מהשני. למה? אבל יש לי מיגו שיכולתי להגיד כולה שלי ולזכות בחצי. אז למה אתה לא נותן לי חצי גם עכשיו כשאני אומר חציה שלי? לא, כי אם ניתן לך חצי, ייצא שנאמין לך יותר, קיבלת את מאה אחוז מהבקשה שלך, אז ייצא שהאמנו לך יותר מזה שקיבל חמישים אחוז מהבקשה. אבל רש"י… לא לא לא. עד הסוף הסכמתי איתך חוץ מהסוף. ההשוואה היא לא ביני לבין זה שמולי, ההשוואה היא ביני בטענת חציה לביני בטענת כולה. אם הייתי טוען טענת כולה כמה הייתי מקבל? חצי. חצי מהטענה שלי. עכשיו זה נותן לי את הכוח לטעון חציה שלי ואתם רוצים שבחציה שלי אני אקבל את כל מה שאני מבקש. אבל הרי הטענה שעליה אני נסמך, שהיא זו שנותנת לי את הכוח, היא טענה שהייתה מתקבלת רק לחצאין. זה מה שטוען הרמב"ן. לא שמאמינים לי יותר ממה שמאמינים למולי, אלא בטענת חציה אני רוצה לקבל יחסית יותר ממה שהייתי מקבל בטענת כולה בטענה האלטרנטיבית שלי שהיא המיגו שלי. אבל המיגו לא יכול לתת לי יותר ממה שיש בו. הרי אם הייתי טוען כולה שלי הייתי מקבל חצי ממה שאני טוען. עכשיו אני רוצה שבטענת חציה יהיה לי את אותו כוח כאילו שהייתי טוען כולה. מה זה אומר אותו כוח? שגם פה אני אקבל חצי ממה שאני מבקש, זאת אומרת רבע. לכן הוא אומר שהמיגו לא עוזר. זה בסדר. מה קורה עם זה שטען כולה שלי במקרה הזה? מה הבעיה? אז הוא מקבל את השלושת רבעי הנותר. אני מקבל רבע. כן, אבל זה בהנחה שאנחנו הנחנו שלעניין האמינות בין שני הטוענים, והרב אומר האמינות זה ביני לבין שתי טענות אפשריות שלי. בדיוק. זה לא השוואה בין מה שאני נאמן לבין מה שאתה נאמן. מה זה משנה? בכל דין אחד יותר נאמן מהשני. אין דין כזה שתמיד שני הצדדים צריכים להיות נאמנים באותה מידה. לי יש מיגו ולהוא אין, אז מה הבעיה שאני אהיה יותר נאמן ממנו? זה בדיוק הטענה, לי יש מיגו. הרמב"ן אומר לא, אבל המיגו הוא השוואה בין שני מצבים, מה היית טוען ומה אתה טוען עכשיו. הוא אומר, אז אני צריך לעשות אותו דבר. אם היית טוען, היית מקבל חצי ממה שהיית טוען, אז גם אם אנחנו ניתן לך את הכוח… מכוח הטענה ההיא, אז גם פה אתה תקבל חצי ממה שאתה טוען. עכשיו אתה טוען חצי, תקבל רבע. בסדר? עכשיו זה, תראו. תירוץ למה אני לא יכולה להגיד במגו שפה, כי לקבל חצי פירושו לקבל את כל מה שאני מבקש. ובטענה האלטרנטיבית הייתי מקבל חצי ממה שאני מבקש. אז היא לא יכולה לתת לי כוח לזכות בכל מה שאני מבקש. זה אם אנחנו מחזיקים ביחד, ואני טוענת טענה של ביחד, זה נותן לי כוח למוחזקות רק של חצי. צריך לשמור על היחס. לא מוחזקים, לזכות בפועל בחצי בין מה שאתה טוען למה שאתה מקבל. בשתי הטענות אפשריות שלי צריך לשמור על היחס, על הפרופורציה בין מה שאני מקבל לבין מה שאני מבקש. לא משנה. לא הסכום המוחלט קובע את היחס בין הטענות או את המיגו, אלא היחס בין מה שאני מקבל לעומת מה שאני מבקש. והשאלה היא למה. אבל האדם, לאדם לא אכפת לו האם היחס, הפרופורציה שמקבל יהיה אותו פרופורציה? מה שאכפת לו זה לקבל את הסכום. זה מה שהתחלת עכשיו לשאול. והשאלה היא מה ההיגיון בדבר הזה. זה חסר היגיון. זה חסר היגיון. מה זאת אומרת? מה זה ההוקוס פוקוס הזה? יכולתי לקבל חצי, נכון? אם הייתי רוצה לשקר, מה לי לשקר פה ודאי קיים. אם הייתי רוצה לשקר, אז הייתי טוען כולה שלי ומקבל חצי. נכון שזה היה חצי מטענתי שם, אז מה? אבל הייתי מקבל חצי. אז מה זה משנה? תאמין לי עכשיו במיגו ותאמין לי על החצי שאני מבקש, תן לי את כל מה שאני מבקש. מה זה משנה שכאן זה כל מה שאני מבקש ושם זה היה רק חצי? תכלס הסכום המוחלט הוא הקובע את הסברה של השקר, נכון? ואז זאת טענה פחות טובה, כולה שלי? מה? טענה יותר טובה. לא, היא פחות טובה, כי שם הייתי מקבל חצי ופה אני מקבל רבע. לא, זה שאלה על כל המיגו כמו שאמרנו קודם. יש כל מיגו אם אתה מאמין לי מכוח הטענה הזאת לטענה הזאת. עכשיו כבר הטענה הזאת היא לא פחות טובה, אז על זה ענינו בשיעור הקודם. אם אתה בדיוק שומר על היחס. לא, זהו, זה לא הגיוני. מה אכפת לי לקבל חצי? נכון, אז מה? אז מה? אני רוצה את זה במטרים. אני מאמין לא יותר, אבל מאמין לא יותר רק יחסית. תכלס הוא לא מקבל יותר. הוא היה מקבל חצי, מקבל גם עכשיו, אז מה? מאיפה יצא ההוקוס פוקוס הזה שפרופורציית האמונה צריכה להשתמר? מה שצריך להשתמר זה הסכום. אם הייתי רוצה לשקר, הייתי טוען את הטענה כולה שלי ומקבל יותר. אז יש לי מה לי לשקר פה. אז מה? זה הקושי שלנו. אז גם מההתחלה המוחזקות היא חצי-חצי באמת. יש לי רק חצי. נכון, ברור. אבל זה המיגו. פה אתה רוצה לתת לי רבע. למה? הייתי טוען את הטענה ההיא הייתי מקבל חצי. אז תאמין לי במיגו ותן לי גם עכשיו חצי. אבל התולדה של מה שהוא מקבל זה לפי מה שהוא. כן, המהימנות של דבריו. בסדר, אבל מה המנגנון? תאמין לי שאני לא משקר כי אם הייתי רוצה לשקר הייתי טוען כולה שלי ומקבל חצי. זה היה יותר טוב מאשר עכשיו שאני מקבל רבע. אז יש פה מה לי לשקר. מה זה משנה שפרופורציית האמון היא לא אותה דבר? למה זה חשוב? מה שחשוב זה הסכום המוחלט. כן. אז למה המיגו לא עובד? זה השאלה של הרמב"ן. מה התירוץ שלו אומר? למה המיגו פה לא עובד? זה מיגו טוב. אז מה אם הפרופורציה היא לא אותה פרופורציה? זה השאלה. עכשיו תראו. בוא נעשה רגע את החשבון. מה לי לשקר ודאי קיים כאן. יכול להיות שהרמב"ן אומר מה לי לשקר לא מועיל. רק הכוח טענה מועיל. כי מה לי לשקר הוא אולי חלש מדי וצריך את הכוח טענה כדי לזכות. אבל גם כוח טענה לכאורה אמור להיות לי פה. גם כי אני מוחזק בחצי. הרי יכולתי לזכות בחצי. אז בחצי הזה אני מוחזק. מה הבעיה? למה שלא תתן לי אותו? נכון? גם הכוח טענה וגם פה לא יעזור ההבחנה בין מה לי לשקר וכוח טענה, שניהם קיימים. הטיעון של הרמב"ן לחלוטין לא מובן. למה, אבל אני מוחזקת בחצי? אבל החצי שלו. לא, המיגו הופך אותי ללא מעורער. זה בדיוק ה… הייתי מעורער כי שנינו מוחזקים ביחד. המיגו הופך אותי למוחזק יחיד. כי הרי את החצי הזה יכולתי להוציא ממך, לא היית יכול לעשות כלום נגד זה אם הייתי אומר כולה שלי. נכון? הסברה של הקהילות יעקב. הרי הייתי יכול בטענה אחרת להוציא את זה ממך גם אם אתה מוחזק, נכון? אז אני מוחזק על זה לבד. על החצי הזה רק אני מוחזק. כי הרי יכולתי להוציא את זה ממך אם הייתי אומר כולה שלי. אז אנחנו מתחילים בזה ששנינו מוחזקים ולכן זו מוחזקות מעורערת. עכשיו יש לי מיגו, הרי יכולתי להגיד כולה שלי ולקבל את זה. זה הופך את המוחזקות שלי על החצי למוחזקות טובה. אז תן לי אותו. זה המיגו כוח טענה נכון לפי הקהילות יעקב? אבל אני לא טוענת שיש לי חצי, זה רק המיגו אומר שיש לי חצי. נכון, למה לא? אני טוענת שיש לי חצי. אני טוענת חצי. שחצי שלי. יכולתי לזכות בחצי הזה אם הייתי אומר כולה שלי. לא רגע, אני אומרת שיש לי חצי, אבל אני לא מוחזקת בחצי, אני מוחזקת ברבע. לא, אני מוחזק בחצי יחד עם עוד מישהו. איך שתקראי לזה? יפה. והמיגו הופך, נכון, והמיגו הופך אותי למוחזק מוחלט. למה? כי יכולתי לקבל את החצי הזה. מה אכפת לי שאת מוחזקת גם יחד איתי? הרי אם הייתי אומר כולה שלי הייתי לוקח את החצי, נכון? איך את מוחזקת במאה אחוז ממה שאת טוענת? אני מוחזקת ברבע. לא לא לא לא. אוקיי, אני מוחזקת בחצי יחד איתו. בדיוק. אז המוחזקות תעורער. ועכשיו בא המיגו והופך אותה למוחזקות טובה. למה? כיוון שאם הייתי אומר כולה שלי הייתי מקבל את החצי למרות שאנחנו מוחזקים ביחד. הייתי מקבל אותו, נכון? אז אני מוחזק לבד על החצי הזה. ככה מיגו עובד כשאין לי עוד מישהו. לא, לא, הפוך, דווקא כשיש לי. המיגו תופס, לוקח טענה מעורערת או מוחזקות מעורערת והופך אותה למוחזקות טובה. למה? כי מה זה מוחזק? מוחזק פירושו מי שהיה יכול לזכות בדין ולא צריך את אף אחד. אם אני הייתי אומר כולה שלי הייתי זוכה בדין, הייתי מקבל את החצי הזה למרות שאת מוחזקת בו יחד איתי, נכון? אז אם אני יכול לזכות בו מכוח טענה אלטרנטיבית אז אני מוחזק בו גם עכשיו, לבד, לא איתך. המיגו, אנחנו מוחזקים שנינו, אבל זה שיש לי מיגו מחזק את המוחזקות שלי והופך אותי להיות מוחזק לבד. אז תן לי את זה עכשיו, זה בדיוק מיגו כוח טענה. וזאת הקושיה של הרמב"ן, למה המיגו לא עובד? זאת הקושיה של הרמב"ן, למה המיגו לא עובד? כן, ולא ברור מה הוא מתרץ. מה אכפת לו שזה חצי מהפרופורציה של התביעה שלו? זאת טענה חלשה, היא אמורה להחזיק לי. לא, מיגו כוח טענה פירושו הופך אותי למוחזק, כי יכולתי לזכות בטענה האלטרנטיבית, אז זה כאילו זה אצלי. כי יכולתי לזכות. מה אכפת לי שגם את תופסת? גם אם את תופסת, אם הייתי אומר כולה שלי היית נותנת לי את זה, נכון? אז מה אכפת לי שאת תופסת? תכל'ס אני המוחזק. זה בעצם הסברא של הקהילת יעקב על מיגו כוח טענה. מה אכפת לי שאת מוחזקת יחד איתי? הרי היה לי את האפשרות להגיד כולה שלי ואז בית דין לא היה מעניין אותו שאת מוחזקת יחד איתי, אני הייתי מקבל את החצי הזה, נכון? למרות שאת מוחזקת בו יחד איתי. אז המיגו הזה הופך אותי למוחזק לבד, הופך את המוחזקות שלך ביחד איתי ללא רלוונטית כי יכולתי לנטרל את זה בטענה השנייה. אז אני נחשב כמוחזק לבד עכשיו על החצי הזה. תן לי אותו. בסדר? לכן גם מיגו מה לי לשקר וגם מיגו כוח טענה יש פה, לא ברור מה הרמב"ן עונה. נדמה לי שהדרך היחידה שאני מצליח להבין את הרמב"ן זה כוח נאמנות. השיטה השלישית המוזרה הזאת של הכוח, נכון, הרמב"ן הוא ראיה מוחצת לתפיסה הזאת, אי אפשר להבין אותו בשום צורה אחרת. לא שאני מבין אותה, זו תפיסה מוזרה שאין לי הסבר בה, אבל ברמב"ן זה ממש כעין החשמל. זאת אומרת, אם הטענה ההיא הייתה נאמנה ברמה של לקבל חצי ממה שאתה אומר, אז זה נותן לך כוח לזכות בחצי ממה שאתה אומר גם בטענה הזאת. למה? זה לא עובד עם המוחזקות, לא עם מה לי לשקר, מין הוקוס פוקוס כזה. אבל זה מה שהרמב"ן אומר. זאת אומרת מפה יש ראיה מאוד טובה לניסוח של הקובץ שיעורים, לא שאני מבין אותו, אני לא מבין מה ההיגיון בו, אבל נדמה לי שאחרת קשה מאוד להבין את התירוץ של הרמב"ן. למה זה אותו דבר כמו כעין החשמל? כי הרמב"ן בעצם אומר ככה, אם הטענה ההיא נותנת לך לזכות בחצי ממה שהיית מבקש, אז אותו כוח עובר לך לטענה עכשיו. לא שאתה הופך למוחזק וכל המנגנונים המובנים, מה לי לשקר או כוח טענה. לא, זה מין הוקוס פוקוס. החצי כוח שיש לך בטענה ההיא נותן לך חצי כוח על הטענה הזאת. זהו, זה מה שהוא אומר. כי אותה עוצמה שיש לך בטענה ההיא יש לך גם בטענה הזאת. ואז אפשר להבין את מה שהוא אומר שגם פה אתה תקבל. הרמב"ן, תבינו, הרמב"ן אומר בעצם שבאמת יש לך מיגו, לא מיגו גרוע, זה מיגו טוב, יש לך מיגו. רק המיגו נותן לך רק רבע, כי הוא נותן לך חצי מהטענה שאתה מבקש. הוא לא אומר שאין מיגו, זה מיגו גרוע כמו שאומר הנימוקי יוסף. הוא אומר לא לא, זה מיגו מצוין, רק המיגו הזה כל מה שיכול לתת לך זה את מה שאתה מקבל גם ככה, את הרבע. המיגו לא ייתן לך יותר ממה שאתה מקבל גם ככה. זאת אומרת זה כיוון אחר לגמרי מהנימוקי יוסף. הנימוקי יוסף מסביר בשלוש צורות למה המיגו הזה הוא לא טוב, הרמב"ן אומר לא, המיגו הזה הוא מיגו נהדר, רק כל מה שהוא יכול לתת לך זה את מה שאתה מקבל גם ככה, אז הוא לא עוזר. אתה לא יכול להוציא מהמיגו הזה יותר מהרבע שאתה גם ככה מקבל. בסדר? אז את זה אני יכול להבין רק עם הכוח נאמנות. בדוחק אולי אפשר להגיד שאיכשהו הוא בעצם התכוון להסבר השלישי של הנימוקי יוסף. מה שהנימוקי יוסף שמה אומר הרי שיותר נעים לי לזכות בחצי, לבקש חצי ולזכות במלוא טענתי, מאשר לבקש את כולה ולזכות בחצי. לא נראה כך מלשון הרמב"ן. מה אכפת לי נעים לא נעים? לא, זה מיגו דהעזה. לא, זה מאוד הגיוני. מיגו דהעזה. זה הרעיון. זה מיגו דהעיז ורעיון הגיוני לגמרי. זה בסדר. אך נראה שבלשון הרמב"ן לא נראה שזה לזה הוא מתכוון. אבל אני אומר, הנימוקי יוסף הוא תלמיד שלו או תלמיד תלמידו. זה קצת מחזק אולי בכל זאת היה פה איזה שיבוש בגרסה, הוא בעצם מתכוון לנימוקי יוסף כי צריך להבין זה הסבר מאוד קשה, הכוח נאמנות הזה, החשמל הזה. זה לא, זה משונה, אבל זה האפשרות היחידה להבין את הרמב"ן. טוב, לענייננו, בכל מקרה כך או אחרת, הרמב"ן באמת הוא המקור הברור וגם הרשב"א שהולך בעקבותיו שמיגו להוציא לא אמרינן. הנימוקי יוסף פותח אפשרות כזאת, אבל אני לא יודע, אי אפשר לדעת. בסדר? עכשיו השאלה למה באמת? אני כבר ממש לקחתי המון זמן ואני אעשה את זה יחסית מהר. למה מיגו להוציא לא מועיל? מה הסברה מאחורי זה? אם יש מיגו, יש מיגו. אני אחזק יותר את העניין. אם ראיתם שם את מה שהפניתי, התפיסה המקובלת שמיגו זה ראייה חלשה ולכן היא לא מועילה להוציא ממוחזק. מעבר לשאלה למה זאת ראייה חלשה, זאת לא ראייה כל כך חלשה, ומעבר לנקודה, אולי אחרי שאני… בסדר, זה בגלל שזה לא מועיל לבעל דין, לא בגלל שזה ראייה חלשה, אלא ראיות לבעל דין לא מועילות. אבל למה זה לא שיקול טוב? זאת ראייה טובה. אם אתה כבר אומר שזאת ראייה, אז למה זה חלש? אתה יכול להגיד שראיות לא מועילות במצב כזה, אבל למה זה ראייה חלשה? אתה יכול להגיד זה ראייה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. בסדר, אבל זאת ראייה טובה, לא ראייה חלשה. לכן זה ההסבר המקובל, כל שאר ההסברים שראיתם שם אני לא מבין, זה גזירת הכתוב, הסבר של גזירת הכתוב שאני לא מבין אותם. ראייה חלשה אני כן מבין, רק אני לא מבין למה מיגו הוא ראייה חלשה. דבר שני, צריך להבין, שנייה, אני רוצה רגע לסיים לפחות את הקטע הזה. הנקודה היא שזה הרבה יותר קשה ממה שנדמה. כי בדרך כלל כשאני בא להוציא ממוחזק, ובטח כששניהם מוחזקים, זה עוד הרבה יותר גרוע. במצב כזה בעצם המצב שקול. מבחינה ראייתית שני הצדדים שולטים באותה מידה, וגם אין את הרוב מה שתחת יד אדם חזקה מה שתחת יד אדם הוא שלו כמו שאמרתי קודם כי זה על חפצים בכלל, לא על חפצים שבמחלוקת. מי אמר שדווקא אני משקר ולא הוא משקר? אז מה אם הוא מוחזק? למה לא להניח שאני משקר? מה פתאום. אז ברמה הראייתית הם שקולים לגמרי. עכשיו אני מבין שגם אם הם שקולים לגמרי משאירים את זה בחזקת המחזיק, כי בית הדין לא יפעל אם אין לו סיבה לפעול. נכון, כך הסברנו. אבל אם יש את השיקול הכי קטן שיכריע לטובת התובע, זה היה אמור להספיק. אפילו אם זאת ראייה חלשה. כי הרי לולי הראייה הזאת המצב הוא שקול לגמרי. כל מה שאני נותן עדיפות למוחזק זה פשוט ברירת מחדל. אם זה שקול לגמרי אני אשאיר את המצב כפי שהוא. אבל אם זה באמת התפיסה של מוחזקות, אז כל הכרעה, קלה ככל שתהיה, הייתה צריכה להועיל. ברגע שזאת ראייה, אפילו אם היא ראייה חלשה, היא הייתה אמורה להועיל. נכון? כי הכלל של ללכת אחרי המוחזק זה כלל של ברירת מחדל. אם אין לך דרך להכריע, אל תעשה כלום, תשאיר את המצב כפי שהוא. אם הוא מחזיק בממון, שיישאר אצלו. אבל זה הכל כשבאמת המצב הוא שקול לגמרי למעט המוחזקות. אבל אם התובע עכשיו מביא לטובתו מיגו, אז זה לא שקול לגמרי אפילו אם הראייה היא חלשה. נניח שאני מקבל שהיא חלשה, אבל עדיין יש פה לו יש איזושהי ראייה ולשני אין כלום. אז למה לא לתת לו את הכסף? העדיפות של המוחזק היא רק עדיפות של ברירת מחדל. אם אנחנו שקולים לגמרי, אני אשאיר את הכסף איפה שהוא נמצא, למה שבית הדין יעשה משהו? אבל אם אנחנו לא שקולים, כל הכרעה שלא תהיה, זה מספיק בשביל לתת את הכסף למי שיש לו את המיגו. מה זה משנה אם אני התובע ולא הנתבע? נכון? השאלה היא הרבה יותר חזקה למה מיגו להוציא לא אמרינן. זה לא יעזור להגיד פשוט שזאת ראייה חלשה. מה ששמעת עכשיו זה כדי להגיד שמיגו להוציא כן אמרינן. זה מה שאני שואל, למה תוספות אומרים שמיגו להוציא לא אמרינן? מה ההיגיון בזה? האם יש מיגו והוא ראייה, הוא מפר את שיווי המשקל, את האיזון בין התובע לנתבע. למה במצב כזה ללכת אחרי המוחזקות? ללכת אחרי המוחזקות זה ברירת מחדל כשהם שקולים. אבל ברגע שיש הטיה כלשהי לטובת אחד הצדדים, אין צורך להיזקק למוחזקות, כי הכרעתי את זה בראיות. המוחזקות זאת הכרעה כשאין ראיה. וכל מה שאמרנו בתחילת שיעור, עכשיו גזירת הכתוב? כי אמרנו בתחילת שיעור שמיגו זה לא ראייה ולכן… רגע רגע, לא, זה רק… אני כבר מגיע, כבר מגיע. אז אני אומר, על פניו זה קשה מאוד הדבר הזה שמיגו להוציא לא אמרינן. כי בפשטות מיגו הוא ראייה, גם אם תגיד שהוא ראייה חלשה, עדיין הוא מטה את הכף. ואם הוא מטה את הכף, למה ללכת אחרי המוחזק? ללכת אחרי המוחזק זה ברירת מחדל כשזה שקול. אבל אם יש מיגו, גם אם הוא ראייה חלשה, הוא מטה את הכף, אז מה פתאום לא ללכת אחרי המוחזק? אז לפי תוספות, נדמה לי שהדרך היחידה להבין למה מיגו להוציא לא אמרינן זה באמת להבין שמיגו הוא לא ראייה. זה מה שאמרתי קודם. עוד הסבר, עוד נימוק למה צריך להגיד שהמיגו בכלל… כי אם היה בו מימד ראייתי, אין שום סיבה בעולם להניח שמיגו להוציא לא אמרינן. אלא על כורחנו, לפי תוספות לפחות, אנחנו חייבים להגיע למסקנה שבמיגו אין שום מימד ראייתי. אם אין שום מימד ראייתי, אז מה אתה אומר לי? אז אתה אומר לי שהמיגו יכול לשנות את המוחזקות. כוח טענה, הוא יעבוד מצד הכוח טענה. מה פתאום? אם אתה מוחזק והטענה שלך היא סבירה, זה שלי יש מיגו לא יהפוך אותי למוחזק על חשבונך, לכן מיגו להוציא לא אמרינן. מתי המיגו יכול לעזור לקבוע מוחזקות? כשאתה מוחזק בכסף, רק יש לך טענה חלשה. וזה כאילו מוחזקות בלי טענה. המיגו מחזק חזרה את הטענה ומשאיר אותך מוחזק, הכסף אצלך. אבל אם הכסף אצל מישהו אחר ואני מביא מיגו, מיגו להוציא, המיגו לא יכול להפוך אותי למוחזק על חשבונו. המיגו לא משנה מוחזק. המיגו יכול להשאיר אותך מוחזק אם הכסף אצלך, רק שיש איזה בעיה. בסדר? אבל במקום שבו המיגו בא להפוך אותי למוחזק על חשבונך, זה לא. את זה לא אומרים. לכן מיגו להוציא לא אמרינן. אבל אמרנו שמיגו יכול מצד אחד, לא מצד אחד, הוא יכול גם לחזק את המוחזק אבל גם לייצר מוחזקות. אמרתי, לייצר מוחזקות במקום שבו אני מחזיק בכסף, רק לא הייתי מוחזק כי הטענה שלי היא בעייתית, אז המיגו מחזיר חזרה את הטענה שלי. אבל המיגו לא יכול להוציא את הכסף ממך אליי ולהפוך אותי למוחזק. את זה מיגו לא, לפי תוספות, את זה מיגו לא עושה. אבל מה, אבל זה מסברה, על מה הוא… זה כאילו הכל תוספות? הכל סברות, הכל סברות. לכן זה המשחק פה, הכל סברות ולכן צריך להבין את הכל במונחים של סברה. אין פה מקור מהתורה לעניין הזה בינתיים, נראה עוד בהמשך. אוקיי, אז המוציא מחברו עליו הראיה אבל מיגו זה לא ראיה. מיגו הוא בכלל לא ראיה בלי קשר למיגו להוציא. מיגו הוא לא ראיה בכלל. למה הוא מועיל להחזיק? הוא מועיל להחזיק כי הוא הופך את מי שטוען טענה חלשה לטוען טענה טובה, ואם הוא מוחזק אז הוא זוכה מכוח המוחזקות, לא מכוח המיגו. אבל מיגו להוציא מנסה להוציא ממוחזק. זה לא יכול לעשות מיגו. למה? כי ראיה הוא לא. אם הוא היה ראיה הוא היה מוציא גם. הוא לא ראיה. הוא יכול להפוך אותי למוחזק, הוא לא יכול להפוך אותי למוחזק יש מאין. את זה מיגו לא יכול לעשות. הוא תופס בכסף ובסך הכל הטענה שלו היא טענה סבירה. זה לא טענה… אם הטענה שלו הייתה בלתי סבירה אני מבין. הטענה שלו היא טענה סבירה. זה שיש לי מיגו, בסדר, אז גם הטענה שלי היא טובה. לשנינו יש טענות טובות והוא מוחזק אז הוא נשאר מוחזק. לא מוחלף, זה לא שהוא הופך אותי למוחזק, אני מוחזק ממילא… רק את זה מיגו יכול לעשות. אבל להוא יש… זה מה שאני מיישב, זה מה שאני מסביר. זאת אומרת שהטענה מיגו יכול להפוך אותי למוחזק כשאני מראש מוחזק, רק יש לי בעיה כי הטענה היא חלשה. הוא לא יכול להפוך אותי למוחזק על חשבונך כשאתה המוחזק הרגיל עם טענה סבירה והכל בסדר. זה הפירוש מיגו להוציא לא אמרינן. בניסוח אחר אני אגיד את זה כך, בניסוח אחר אני אגיד את זה כך. המיגו בעצם הוא ראיה לגופו של אדם לא לגופו של עניין. נכון? למה? אמר… זה אמרתי בתחילת השיעור. המיגו הוא ראיה לגופו של אדם לא לגופו של עניין. אם הוא היה ראיה לגופו של עניין, עכשיו אני אומר שכן יש במיגו מה לי לשקר לא כוח טענה, לכן זה לא הכיוון הקודם שאמרתי. מיגו הוא ראיה. אז למה הוא לא מוציא? הרי מיגו, מיגו יכול להוציא, כי מוחזקות זה רק ברירת מחדל. אם יש לי ראיה לטובתי, אז זה לא מצב שקול. למה לתת למוחזק? התשובה כי ראיה לטובתי לא מועילה. זה ראיה לגופו של אדם לא לגופו של עניין. זה רק הופך את הטענה שלי לטענה טובה. לטענה אמינה. נו, אבל טענה טובה זה יפה מאוד, אבל בטענות אי אפשר להוציא ממוחזק. בעל דין שטוען טענות לא יכול להוציא ממוחזק לא כי אני חושש שהוא משקר, אלא כי הוא צריך להביא ראיות, הוא לא הביא ראיות. הוא רק הטענה שלו היא טענה טובה. בסדר, אז מה? בטענות לא מוציאים ממוחזק. זה לא אותו… זה דומה מאוד להסבר שאמרתי קודם, אבל זה לא אותו הסבר. ההסבר הקודם היה הסבר שהניח שבמיגו אין מימד ראייתי. פה אני אומר במיגו יש מימד ראייתי, רק המימד הראייתי הזה הוא ראיה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, וראיה לגופו של אדם לא תועיל להוציא. בסדר? לא, זה תוספות. עד כאן הסברתי את תוספות שאומר מיגו להוציא לא אמרינן. הרמב"ן טוען שמיגו להוציא אמרינן. מה באמת אומר הרמב"ן? הרמב"ן בעצם כנראה מבין אחת מכמה אפשרויות. או שהרמב"ן טוען שמיגו יש בו כוח ראיה והוא לא רק כוח טענה. את הרמב"ן צריך לשלול את כל ההסברים בתוספות אם הוא חולק עליו, נכון? אם כל אחד מההסברים בתוספות מספיק כדי להוביל לשיטת התוספות, אז הוא צריך לשלול את שניהם. אז א', הוא אומר שיש בזה ראיה במיגו, נכון? דבר… ב', הוא יכול להגיד או שזאת ראיה לגופה של טענה, לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, זה נעשה דרך האדם, אבל סוף סוף זה נותן לי גם ראיה. מבחינת הרמב"ן זה ראייה לגופו של עניין, לא רק לגופו של אדם. זה נבנה דרך האדם, אבל בסוף בסוף אם תשאל אותי האם באמת כך היה, התשובה היא כן. אז תכל'ס יש לי ראייה גם לגופו של עניין בסוף. לכן זה מוציא. אפשרות אחרת ברמב"ן שגם ראייה לגופו של אדם יכולה להוציא. מי אמר שלא? מי אמר שאי אפשר להוציא בטענות? אם הטענה שלי יותר סבירה, אז אני אוציא ממך. בסדר? מה היה אז עם ממון המוטל בספק חולקין? כן, אם הטענה שלך היא טענה טובה מאוד, כן. נגד כל מה שאמרתי קודם שכל מה שזה עושה זה… אבל בכל מקרה אני חייב להגיד ברמב"ן. בסדר? עכשיו אני את זה עוד אסכם בתחילת השיעור הבא. אני רואה שעוד לא גמרנו. זה היה מהיר מדי. אני אשלח לכם את הסיכום ואני גם אחזור על זה בתחילת השיעור הבא, למרות שבסדר בשיעור הבא כבר תתחילו עם הסוגיה, אני אתן לכם את ה… אבל אני עוד אקדיש קטע, תחזרו על זה טוב, אני עוד אקדיש קטע בתחילת השיעור הבא כדי לסכם את העניין הזה ואז ניכנס לסוגיה בתחילת כתובות ולהפה שאסר וכולי. אוקיי.