מיסטיקה – שיעור 9

אוקיי בואו נתחיל. אולי עוד הערה או שתיים על מה שעשינו עד עכשיו. יש לי כל מיני התכתבויות בעקבות השיעורים האלה ובין היתר מישהו העיר שלפני מה שהעירו לפני זה עוד הערה קודמת. הטענה שלי שההלכה בעצם מתמקדת במידע שהוא פומבי, זאת אומרת שהוא נגיש לכולם, ומיסטיקה מוגדרת להיות משהו שהוא במהותו לא פומבי הוא אזוטרי ולכן חלק מהציבור או הציבור כל מה שהוא יכול זה בעצם רק לקבל דברים מתוך אמון במי שאומר אותם. אני רוצה רק להעיר הערה על העניין הזה. יש טענה אפילו יותר מרחיקת לכת בקשר לאופיה של ההלכה שהיא לקחת את הרעיון הזה צעד אחד קדימה. למשל את זה אפילו שמעתי פעם בעצמי מהרב סולובייצ'יק כשהייתי בבוסטון ממש קצת לפני שהוא נפטר, כבר לא נתן שיעורים רק בשבת אחר הצהריים במיימונידיס שם בבית ספר בבוסטון, והוא דיבר שם קצת על נדמה לי על איסורי תולעים. והטענה ידועה כמה וכמה פוסקים אומרים אותה שדברים שהם לא נגישים לעין בלתי מזוינת הם אין להם משמעות הלכתית. זאת אומרת אתה לא אמור לבדוק תולעים באמצעות מיקרוסקופים או אפילו זכוכיות מגדלת מיוחדות. מה שרואים בעיניים זה מה שרלוונטי זה מה שנאסר באכילת תולעים. אם יש תולעת שלא רואים אותה בעיניים אז לא, כן אין איסור באכילת חיידקים אז למרות שאני לא בטוח אם יש להם סימני טהרה לחיידקים. אבל מה שלא רואים בעיניים בעצם ההלכה לא עוסקת בו, לא אוסרת אותו ולא מתייחסת אליו בשום צורה. אולי דוגמה הפוכה, יש ראיתי פעם מאמר יש כמה מאמרים של יהודי מאוד מעניין בשם הרב יצחק ברנד, לא יצחק ברנד המשפטן מבר אילן, אותו שם אבל זה מישהו אחר, איזה יהודי שעוסק הרבה בעדכון של ההלכה לימינו בהתאמתה לימינו מתוך נקודת מבט מאוד מעניינת מצד אחד פתוחה וליברלית ומוכנה לקבל חידושים ומצד שני מאוד מאוד שמרנית יחד. נשמע מעניין. בכל מקרה יש לו מאמרים על הנושא של חשמל בשבת והוא יוצא בביקורת מאוד חריפה על מכון צומת ודומהם שעושים כל מיני פטנטים של מעגלי גרמא והשהיית זרם וכל מיני דברים מן הסוג הזה. והטענה של הרב יצחק ברנד היא נגיד קחו למשל את הקלנועית הקלנועית של מכון צומת להשיב לכולם שיש שמה איזה שהוא. הרב אפשר לעשות מיוט? אני לא שומע. אז הם בנו קלנועית מן איזה כלי מתנייע לטובת אנשים שצריכים כן מבוגרים או אנשים עם מוגבלות והוא בנוי באיזושהי צורה לא יודע בדיוק כרגע לא זוכר כרגע בדיוק מה אבל על אחד הפטנטים של צומת או גרמא או השהיית זרם או מין סוג כזה. והטענה של הרב יצחק ברנד היא שאם יש לך מין קלנועית כזאת שאתה לוחץ על הכפתור והיא זזה לא מעניין אותי בכלל איך הזרם מסתובב בתוך המנוע החשמלי של המכשיר הזה, זה לא רלוונטי לדיון ההלכתי, יש פה בעצם מנגנון חשמלי שאתה לוחץ על המתג וזה מפעיל אותו והוא נוסע, אז זה בכלל לא משנה אם בפנים הזרם קופץ אחורה והולך דרך יד שמאל ומצמיח זנב. זה לא, זה לא רלוונטי לדיון. למה? הטענה שלו זה שבעצם ברגע שיש לך מנגנון שמפעילים אותו והוא פועל, זה מה שנאסר. מה קורה בתוכו במיקרוסקופיה באלקטרוניקה שם בפנים, עניינם של מהנדסים או של אנשי מדע או כל מיני דברים כאלה, זה לא מעניין במישור ההלכתי. לכן כשאנחנו מדברים למשל על היתרי גרמא, אנחנו מדברים על גרמא במישור המאקרוסקופי. זאת אומרת אם אנחנו עושים נגיד, כן, המשנה במסכת שבת, קכ"ב נדמה לי, המשנה מדברת שמה על לחסום את הדליקה על ידי כדי מים. שכשהדליקה מגיעה אל הכד, היא מפוצצת אותו, המים יוצאים ומכבים את הדליקה. אז זה גרם כיבוי, כן, סוגיה של גרם כיבוי שמה. זה המושג של גרמא. למה? כי את זה המאקרוסקופ, רואים את זה בעיניים. ובעצם אתה עושה איזושהי פעולה שרואים בעיניים שהיא פעולה עקיפה. זה הדיון של גרמא. למה מותר גרמא, אסור בשבת, כל מיני ויכוחים, לא משנה, אבל זה המנגנון של גרמא שעליו ההלכה מדברת. לעומת זאת, אם יש מנגנון אלקטרוני מיקרוסקופי שכן, גם שמה יש בעצם דבר מאוד דומה, זאת אומרת אתה בעצם, אתה כשאתה לוחץ על המתג זה מעיף משהו והוא מאפשר לזרם לזרום, או שהמתג מפעיל את הזרם ישירות. אז אם זה היה קורה ברובד המאקרוסקופי, זה היה גרמא. אבל ברגע שזה קורה ברובד המיקרוסקופי זה לא מעניין. כך הוא טוען. שם לא דנים במונחים של כן גרמא או לא גרמא. מה שאני רואה בעיניים זה מנגנון שכשלוחצים על הכפתור הוא פועל. לא אכפת לי מה אילו קפיצות הזרם עושה בתוכו. ובמשמעות הזאת זה אמור להיות אסור. אין שום היתר של גרמא במובן הזה. אגב אני נוטה לחשוב שהוא צודק. אבל זאת בעצם הטענה. זה הצד השני של אותה מטבע שדיברתי עליה קודם עם התולעים. במקרה של התולעים אומרים את השיקול הזה לקולא. במקרה של החשמל אומרים את השיקול הזה לחומרא, אבל זה אותו שיקול. בעצם הטענה היא שהמיקרוסקופיה לא רלוונטית לדיון ההלכתי. במקרה של התולעים, אז אם התולעים הן מיקרוסקופיות מותר לאכול אותן, ההשלכה היא השלכה לקולא. במקרה של החשמל, כיוון שהעסק הזה פועל, לא אכפת לי שבמיקרוסקופיה יש גרמא, צריך לאסור את זה. פה ההשלכה היא לחומרא. אבל השיקול הוא אותו שיקול. זאת אומרת שני הצדדים בעצם מתבססים על זה שדברים שקורים ברובד מיקרוסקופי שלא נגיש לעין בלתי מזוינת הוא לא רלוונטי לדיון ההלכתי. זאת בעצם הטענה. וזה מזכיר לי שפעם ישבתי בכולל חזון איש, הייתי יושב בסופי שבוע שמה, הצטרפתי לאיזה מסגרת של אנדה קודש בסופי שבוע. אז ניגש אלי, ישבתי שם ביום שישי, ניגש אלי יהודי שלמד שנה מתחתי במדרשייה. אבל כבר, זה כבר אחרי הרבה שנים, הוא כבר היה אברך, לימים נהיה אחרי זה ראש כולל נדמה לי או כל מיני, יהודי תלמיד חכם. ניגש אלי, והוא ידע שאני לומד פיזיקה, הייתי אז בדוקטורט נדמה לי, והוא שאל אותי תגיד, זה נכון מה שאומרים שזכוכית זה נוזל? אז שאלתי אותו לעניין מה אתה שואל אם זכוכית זה נוזל, לעניין לחמם את זה בשבת? האם יש לזה דין של לח או של יבש? שיש לזה דין של יבש זה ברור. מה שפיזיקאים נוהגים להתייחס לזכוכית כאילו זה נוזל, זה בגלל שמבחינת הפיזיקאים חומר שהמבנה הגבישי שלו לא מסודר, אין לו מבנה גבישי מסודר, הוא לא נקרא מוצק. מוצקים זה דברים שיש להם מבנה גבישי מסודר, נגיד האטומים שמרכיבים את המוצק נמצאים באיזשהו גביש מסודר, נגיד קוביות קוביות ממש במרחקים שווים עם סימטריה פנימית כלשהי, יש סט של סימטריות, גבישי בראבה, מי שמכיר את זה, וזה מה שמגדיר את החומרים המוצקים. בזכוכית האטומים נמצאים באי-סדר, אין סימטריה במיקומים של האטומים כשמסתכלים. ולכן במובנים מסוימים פיזיקאים לפעמים מתייחסים לזכוכית כנוזל ולא כמוצק. אבל זה לא רלוונטי כמובן כי מבחינת ההלכה, אני מביא את הדוגמה הזאת למה שאמרתי קודם, כי מבחינת ההלכה מה שחשוב זה מה שאני ממשש ביד. המבנה הגבישי. המבנה הגבישי, איך האטומים האלה מסודרים, זה לא נגיש לשום עין בלתי מזוינת. וגם לעין כן מזוינת זה לא נגיש, זה צריך לעשות ספקטרוסקופיה ולעשות כל מיני מדידות עקיפות, אי אפשר לראות אטומים. אוקיי? אז לכן בעצם מדובר פה במאפיין מיקרוסקופי של החומר. מאפיין מיקרוסקופי הוא לא רלוונטי לדיון ההלכתי. זו בעצם הטענה. ולכן זכוכית היא מוצק מבחינת ההלכה. וזה שהפיזיקאים מגדירים את זה כנוזל כי הם מתעניינים במבנים מיקרוסקופיים. כן, זה כמו שכשאני מדבר על זה אז תמיד קופצת לי עוד דוגמה יפה ששמעתי מהמרצה שלנו לשדות אלקטרומגנטיים באוניברסיטת תל אביב, פרופסור פרנקנטל. הוא סיפר לנו, למדנו את משפט פוינטינג. משפט פוינטינג אומר שכאשר מזרימים זרם בחוט חשמל ולחוט יש איזשהו סוג של התנגדות, אז אפשר לדבר על ההספק שעובר דרך החוט, ויש דרכים לחשב אותו דרך הזרם וההתנגדות או המתח שיש בחוט. אבל אפשר להסתכל על הזרם, על ההספק סליחה, כאילו שהוא עובר באוויר שמסביב לחוט, בשדות האלקטרומגנטיים שמקיפים את החוט. זה שתי דרכים שקולות להסתכל על המעבר של הספק חשמלי. עכשיו הוא סיפר שהיה פעם חוק פדרלי בארצות הברית שאמר שאם מדינה א' מעבירה משהו למדינה ג' דרך מדינה ב' שנמצאת ביניהם, אז אם זה עובר באוויר הם לא צריכים לשלם למדינה ב'. אבל אם זה עובר בחוטים דרך מדינה ב' או בצינורות, כן פיזי, אז צריך לשלם למדינה ב' דמי מעבר. עכשיו הם מדינה א' העבירה חשמל למדינה ג'. מדינה ב' תבעה אותם שישלמו לה כי החשמל עובר בחוטים. אז מדינות א' וג' הביאו פיזיקאים שהסבירו בבית המשפט שהחשמל בכלל לא עובר בחוטים, הוא עובר דרך השדה האלקטרומגנטי שסביב החוט. זה משפט פוינטינג. אוקיי. ולכן לא צריך לשלם. אני לא זוכר אם הוא אמר, אני לא יודע, לא זוכר מה השופט שם פסק. אבל זה כמובן שטויות. למה זה שטויות? בגלל שכשהמחוקק דיבר על משהו שעובר דרך חוטים, סליחה, הוא התכוון לומר למשהו שבשביל להעביר אותו צריך חוטים. בשביל להעביר את החשמל צריך חוטים. זה שפיזיקאים משתעשעים בכל מיני משפטים מתמטיים שאומרים שאפשר להסתכל על ההספק כאילו שהוא עובר באוויר שמסביב לחוט, זו אנקדוטה מתמטית נחמדה. אבל תכלס זה משהו שצריך חוט כדי להעביר אותו. בלי החוט לא היה הספק גם באוויר שמסביב. צריך את החוט כדי שהעסק הזה יעבור. לכן ברמה המשפטית לא מעניינת אותי התיאוריות הפיזיקליות. ברמה המשפטית זה דבר שעובר בחוט. זה דומה מאוד למה שאמרתי קודם, את המשפטן לא מעניינות תיאוריות פיזיקליות. את המשפטן מעניין מה שההדיוט, כן, ה-layman, מה שהוא רואה כשהוא מסתכל. מה שרואים בעין בלתי מזוינת, ההדיוט הפשוט, אוקיי? ואם הוא רואה פה משהו שעובר דרך חוט, אז לעניינים משפטיים זה דבר שעובר דרך חוט. ולא מעניין אותי שהפיזיקאים עושים כל מיני חשבונות ולהטוטים מתמטיים שיכולים להסביר שזה עובר גם דרך האוויר. זה גם לא נכון כמובן, זה בסך הכל שתי צורות שקולות לתאר את אותו דבר. אפשר לתאר שההספק עובר בחוט או שהוא עובר בשדה שסביב החוט. אין פה אמת, זה לא שאחד צודק והשני טועה, זה שתי צורות תיאור שקולות. זה מה שאומר משפט פוינטינג. משפט פוינטינג קובע שקילות בין התיאור הזה לבין התיאור הזה. אוקיי. אז זה עוד דוגמה לזה שזה לא מאפיין דווקא את ההלכה. זה מאפיין באמת מערכות נורמטיביות משפטיות או את ההלכה או מה שלא יהיה שהן לא מתעסקות מטבע הדברים בתיאורים מיקרוסקופיים, בתיאוריות מדעיות ומתמטיות. הן מתעסקות בדברים כפי שתופס אותם ההדיוט. זה מה שקובע לעניין הדין המשפטי וההלכתי. אוקיי. אז עכשיו פה. הרב, הערה, זה לא אולי בגלל שחז"ל בכלל לא היה להם שום ידע בנושא הזה? אבל לנו יש. כן, אבל יכול להיות שאם היה להם כשהם קבעו את הנגיד בתלמוד, אז הם היו מביאים את זה לידי ביטוי בהלכה. ברור שאם הם היו יודעים אז הם היו יכולים להביא את זה לידי ביטוי, אבל הם לא ידעו. עכשיו השאלה מה הם לא ידעו, עכשיו השאלה מה אנחנו עושים. יש פה היתר גרמא או אין פה היתר גרמא? יש איסור לאכול את התולעים האלה או אין איסור לאכול את התולעים האלה? עכשיו צריך לקבוע. החלטות. אנחנו כן יכולים לדעת שיש את הדברים האלה שם במיקרוסקופיה. וחז"ל לא התייחסו כי הם לא ידעו. אוקיי, אבל עדיין אני צריך לקבוע החלטה עכשיו, מה לעשות. מותר או אסור? אז זה שחז"ל לא התייחסו, זה לא עוזר לי, ולהפך, זה מעצים את השאלה. אוקיי. ובעצם אי אפשר לדעת אם הם היו לוקחים את זה בחשבון או לא לוקחים את זה בחשבון כי הם לא ידעו. נכון, ולכן זה לא רלוונטי. אנחנו חיים היום, אנחנו צריכים לקבל את ההחלטה הזאת. אם חז"ל היו חיים היום, הם לא היו חז"ל, הם היו היום. לא, אבל אני אומר, מי שמקבל את ההחלטה היום יכול להגיד אוקיי, הם לא ידעו, עכשיו אני יודע, אז כן לקחת את זה בחשבון. מזכיר לי, הבן שלי כתב לפני כמה זמן בוואטסאפ על יום הולדת, הכנו לו יום מזל טוב ליום הולדת, אז הוא אומר כמה טוב שנולדתי למשפחה הזאת. אמרתי לו שאין פה שום דבר מיוחד, אם לא היית נולד למשפחה הזאת, פשוט לא היית אתה. אין מה לדבר על זה שאני הייתי נולד לא למשפחה הזאת, אם היית נולד למשפחה אחרת לא היית אתה. זה לא טענה רלוונטית בכלל. כן, כן, הרב כבר אמר את זה גם פעם. אוקיי. טוב, בכל אופן אז לענייננו, למה אני מביא את הדוגמאות האלה? כי אני חושב שהדוגמאות האלה הולכות על הכיוון שדיברתי עליו קודם, אבל לוקחות את זה צעד אחד הלאה. מה זאת אומרת? אני אמרתי שההלכה עוסקת בדברים הפומביים, בדברים שנגישים לכולם. הדבר שלא נגיש לכולם, האזוטרי, זה מה שנקרא מיסטיקה. ולכן למיסטיקה אין מעמד הלכתי מלא. אם בכלל יש לה מעמד הלכתי, אבל לפחות לא מלא. לא באותו מעמד כמו הנגלה, כמו הדברים הפומביים. עכשיו פה, זה נקודה מאוד עדינה, כי כשעסקתי במיסטיקה, אז אמרתי שמדע הוא לא מיסטיקה. הזכרתי את זה בשיעור הקודם, מה קורה עם תורת הקוונטים, תורת היחסות. כמה אנשים בעולם מבינים בתורת היחסות ובתורת הקוונטים? מעט יחסית, נכון? אחוז מאוד מאוד קטן מהאנשים בעולם עוסקים בזה ומבינים בזה. זה עניין לאנשי מקצוע, אלה שמתעסקים עם זה. האם זה מיסטיקה? אמרתי שלא. למה לא? כי באופן עקרוני מי שילמד יידע את זה. אז זה שאנשים לא טורחים ללמוד את זה, אז לא טורחים. למה גם את ההלכה, רוב האנשים לא ממש מבינים בהלכה, בטח לא ברמה של פוסקים. אוקיי? ועדיין ההלכה הנגלית היא לא מיסטיקה. למה? כי זה תחום כזה שמי שילמד אותו כן יידע. זאת אומרת, עקרונית הוא נגיש לכולם. וכאן מבחינתי הגדרתי את זה למיסטיקה ששם ברמה העקרונית זה לא נגיש לכולם. לא בגלל שפשוט אני צריך ללמוד ואז הכל יהיה בסדר, לא. גם אם אני אלמד זה אולי לא יהיה נגיש לי, תלוי אם יש לי את האינטואיציות המיסטיות או לא משנה, דיברתי על זה בשיעור הקודם. עכשיו מה שקורה כאן, אז הטענה שלי הייתה שגם תחומים מתקדמים במדע, מאוד מורכבים, שמעט מאוד אנשים מבינים בהם, מבחינתי זה עדיין לא מיסטיקה. אני אשאל את הבנאדם, הוא יגיד לי את התשובה, ומבחינתי זה מידע שהוא פומבי. למה הוא פומבי? יש מעט מאוד אנשים שבאמת יודעים אותו ואני אמור לסמוך עליהם, זה נכון. אני סומך עליהם וככה אני מקבל את המידע הזה. אבל עקרונית זה נגיש לכולם. זאת אומרת, עקרונית כל אחד שרוצה ללמוד את זה, יוכל ללמוד את זה. זה בעצם הנקודה. עכשיו פה, הלכנו צעד אחד הלאה בדוגמאות שהבאתי עכשיו. כי פה הטענה היא, פה מדובר על טענות מדעיות. התולעים הקטנות או המעגלים החשמליים בתוך הקלנועית של צומת. זה שאלות מדעיות. כל מי שילמד את החומר הזה יידע אותו. נכון שמעט מאוד אנשים יודעים אותו כי זה עניין מקצועי. אלה שמתעסקים בתחום הזה יודעים ואחרים לא יודעים, אוקיי. אבל זה כי הם לא למדו. זאת אומרת, באופן עקרוני, כל מי שילמד את זה יידע את זה. אז במובן הזה זה לא נכנס להגדרת מיסטיקה, להגדרה כפי שאני הצגתי אותה. כי הנגישות העקרונית קיימת לכולם. זה שאנשים לא עושים את המאמץ ולא מסתכלים זה לא אומר שהם לא יכולים להסתכל. זה כמו שאם עומד כאן משהו, כל אחד יכול לראות אותו. אבל יש אנשים שעוצמים עיניים ולא מסתכלים עליו. אז הוא יהפוך למיסטיקה? לא, כי מי שרוצה יכול להסתכל ולראות. אוקיי, אז גם פה אני טענתי שמי שרוצה יכול ללמוד את התחום המדעי הזה ולדעת אותו ולהתמצא בו. אז לכן באופן עקרוני זה לא מיסטיקה. כאן מה שאנחנו רואים זה לקחת את אותו רעיון הלאה. הטענה שגם דברים שהם עניינם של מתי מספר אנשי מדע או אנשי מקצוע שמבינים בזה, וכל השאר לא מבינים בזה, גם להם אין מעמד הלכתי. למה? אבל כיוון שבפועל זה לא נגיש לכולם, אלא רק למיעוט קטן של אנשים שהם עוסקים בזה או שמתמצאים בזה, גם על זה ישנם טענות שאומרות שלשיקולים האלה אין מעמד הלכתי. אז אני יכול ללמוד מכאן קל וחומר לטענות שטענתי קודם, שמשהו שיש לו חוסר נגישות עקרוני לציבור הרחב, ודאי שאין לו מעמד הלכתי. על זה באמת אפשר להתווכח. נגיד מכון צומת טוענים שיש היתרי גרמא. הרב ברנד טוען שלא. יש איזה ויכוח בין פוסקים ורבנים בני זמננו האם כן או לא, בהחלט. למה יכול להיות פה ויכוח? יכול להיות פה ויכוח כי ברמה העקרונית זאת לא מיסטיקה, זה שייך למדע. באופן עקרוני זה נגיש לכולנו, מי שילמד ידע את זה ויבין את זה. נכון שרוב האנשים לא מתמצאים בזה, רוב האנשים לא יודעים אלקטרוניקה, בסדר, אז מה? ברמה העקרונית זה נגיש. להגיד שגם הדבר הזה אין לו משמעות הלכתית, זאת כבר טענה יותר מרחיקת לכת. אמרתי, אני נוטה לחשוב שהיא נכונה, אבל זאת כבר באמת טענה יותר מרחיקת לכת ועליה כבר ניטשים ויכוחים. אבל תשימו לב שזה בעצם אותו רעיון רק לוקחים אותו צעד אחד הלאה. הטענה שהלכה אמורה להיות משהו שהוא פומבי, שהוא נגיש לכל מי שמסתכל. אוקיי? עכשיו השאלה היא איזה רמת נגישות צריכה להיות לעניין הזה, פה יש את הוויכוח. האם מספיקה נגישות עקרונית, או שצריך נגישות מעשית שכל אחד יבין על מה מדובר פה, לא צריך להיות איש מקצוע בשביל זה. או שגם אם איש מקצוע מבין את זה, זה גם מבחינתי נקרא עם נגישות פומבית, כי מי שרוצה יכול להתמקצע ולדעת את זה. אז זה ויכוחים כבר. אבל כל הוויכוחים האלה ניטשים על בסיס ההנחה שהלכה חייבת להיות פומבית. עכשיו רק השאלה מה זה נקרא פומבי, או עד כמה דבר צריך להיות פומבי כדי שיהיה לו מעמד הלכתי. אבל ההנחה המוסכמת היא שמשהו צריך להיות פומבי כדי שיהיה לו מעמד הלכתי. ובמובן הזה נראה לי שזה מאוד מחזק את התזה שנטיתי לטובתה בפעמים האחרונות. בסוף השיעור שעבר הועלתה שאלה שלכאורה, לך תלמד קבלה, תלמד קבלה, תכיר את התורה הזאת וזה הופך להיות גם כן דיסציפלינה. ואז אתה סיימת בזה שאמרת נראה לי שזה לא דיסציפלינה, אבל לא הבנתי מה הנימוק. כלומר, מה גם שאתה גם נותן קרדיט למקובלים ואומר שהם יכולים כן לפסוק הלכה לפי מה שהם מכירים. כשזה נראה לי קצת מוזר, כי אם אין דיסציפלינה, או אתה לא מקבל שיש דיסציפלינה, אז על סמך מה בכלל הם פוסקים? דיסציפלינה להבדיל משיטה אישית של בנאדם זה משהו שהוא ציבורי. דיסציפלינה זה משהו שאפשר להעביר אותו למישהו אחר, זאת המשמעות של דיסציפלינה. זאת אומרת שמי שילמד את זה ידע את זה. זה המשמעות של דיסציפלינה וזה גם המובן המסוים שדיסציפלינה זה ההפך ממיסטיקה. אז גם קבלה, למה לא? אז למה קבלה אם נלמד היא נגישה? תבוא תלמד, למה? הסברתי את זה בפעם הקודמת ואמרתי שההבדל, שמה שמייחד את הקבלה, למה אני חושב שהיא לא דיסציפלינה? כי בקבלה אני לא חושב שכל מי שילמד יהיה מקובל. יש איזשהו סוג של אינטואיציה רוחנית, כישורים רוחניים, מה שלא יהיה. ועוד פעם, בלי להיכנס לשאלה אולי זה הכל שרלטנות, לא נכנס לזה כרגע, אבל גם אם בהנחה שיש בזה משהו, זה משהו שלא נגיש לכולם. גם אם אני אלמד, אז יכול להיות שאני אכיר קצת את המושגים, אבל אני לא אהפוך למקובל. זאת אומרת, אני לא אוכל להגיע לאיזה שהן מסקנות בעצמי, לחדש חידושים או כל מיני דברים מהסוג הזה. להבדיל מהלימוד הנגלה. זה דורש משהו סובייקטיבי ולזה אני קורא מיסטיקה. אבל אז אתה מדבר כבר על הבדל קצת אחר, שבו הקבלה היא לא נתפסת אצלנו לא בשכל, לא בהיגיון, אלא זה משהו רוחני שאני לא יכול להיות נגיש אליו לא בגלל שזה לא פומבי או לא בגלל שאני לא יכול ללמוד קבלה, אלא זה כלים שאני איתם לא יכול להתמודד כמו הלכה רגילה. זה לא בגלל זה, זה בגלל בדיוק זה הנקודה, זה בגלל שזה לא פומבי, זאת הטענה שלי. בדיוק זה מה שטענתי. אוקיי, ואיך הרב הגיע למסקנה הזאת? הרי בשביל להגיע למסקנה הזאת אני חושב צריכים להיות בתוך העניין. מישהו עם רוחני יבוא יגיד לך: תשמע, אתה תלמד מה שלא תלמד, אם אין לך את הכוחות הלא יודע מה של המקובלים. אוקיי, אני יודע, אם אני טועה אז אני טועה, אבל ככה אני מבין את זה. לא, אני אומר בשביל להגיד לטעון טענה כזאת אתה לא חושב שצריכים להיות פעם בצד השני ולהגיד זה לא מה שאתה חושב, זה משהו אחר לגמרי. א', אני קצת למדתי את זה, אני לא אומר שאני מקובל, אבל אני מכיר קצת את העולם הזה ואני גם מדבר עם אנשים שעוסקים בזה וזאת ההתרשמות שלי. אני עוד פעם, בן אדם תמיד יכול לטעות, אני לא בטוח שאני צודק, אני מתאר את הדברים כפי שאני מבין אותם. אוקיי, אז לדעתך איך להפוך למקובל? סיפרתי את הסיפור הזה על האר"י שנתן שיעור בצפת ורבי יוסף קארו ישב שם בקהל ונרדם. אז רצו להעיר אותו, אז האר"י ז"ל אמר להם עזבו עזבו, שורש נשמתו לא פה, תנו לו לישון. זה לא בשבילו. והוא נחשב כלא מקובל? הרי הרב יוסף קארו לא? אני חושב שלא, היה לי גם כן על זה איזושהי התכתבות, לדעתי ממש לא. אבל בסדר, היה לו את המגיד מישרים שזה חידה בפני עצמה, אבל זאת לא קבלה במובן המקובל, הסיסטמטי. אז הטענה היא שבעצם הסיפור הזה מבטא בדיוק את הנקודה הזאת שיש מישהו ששורש נשמתו הוא כזה ויש מישהו ששורש נשמתו הוא לא כזה. אז הוא לא יהיה מקובל, הוא יכול ללמוד את זה אולי ולהבין את ה… יסבירו לו את המושגים, אבל הוא לא הוא לא יוכל להסיק מסקנות שם, הוא לא יכול להיות איש מקצוע בתחום הזה, להגיע למסקנות בעניין הזה. וזאת להבדיל מהלכה, נגלה, פילוסופיה או מה שלא יהיה, שכמובן יש תמיד שאלה של האם אתה מספיק מוכשר, יותר מוכשר, פחות מוכשר, כל אחד לפי לפי לפום דרגתו. אבל אבל עקרונית זה נגיש לכולם, כל אחד לפי כישרונותיו. אין פה חוסר נגישות עקרוני. זאת בעצם הייתה הטענה שלי. עוד הערה שעלתה בהתכתבות זה מה עם מדע אריסטוטלי? מדע אריסטוטלי זה מיסטיקה? כשקוראים את זה היום זה נשמע כמו מיסטיקה. אדמה, רוח, אש, כוכבים, גלגלים, כל מיני דברים, זה נראה לגמרי מיסטיקה. אוקיי, זאת שאלה מעניינת כי על פניו זה לפחות בתקופתו של אריסטו כשחשבו שזה נכון, אז זה נתפס כמדע, לא כמיסטיקה. באופן עקרוני אפשר היה ללמוד את זה, להתמקצע בזה ולהפוך לחלק מאנשי המקצוע. במובן הזה זה סוג של מדע, לא משנה שזה התברר בסוף כלא נכון. אוקיי, גם מדע של היום יכול להתברר כלא נכון בעתיד, זה לא אין פה שום דבר מיוחד. אבל ברמה העקרונית זה לא מיסטיקה, אלא מה, מה שקורה שם, הנקודה שבכל זאת לא יודע אם נקרא לזה מבלבלת פה או אולי יש בה משהו אמיתי, זה שהמדע האריסטוטלי להבדיל מהמדע המודרני לא היה אמפירי. זה לא אומר שאריסטו לא הסתכל, לא עשה תצפיות על המציאות ואפילו ניסיונות פה ושם, זה מיתוסים לא נכונים, הוא כן עשה את זה. אבל זה נכון שהוא לא התבסס רק על זה. זאת אומרת הוא הרשה לעצמו להגיד טענות מדעיות מכוח ההיגיון שלו גם בלי תצפית. מה שבמדע מודרני אנשים פחות מרשים לעצמם, או בכלל לא מרשים לעצמם, פחות מרשים לעצמם נראה לי שנכון יותר להגיד פחות. ולכן בעצם מה שקורה שם זה שהמדע הרי אז לא היה נפרד מפילוסופיה. פילוסופיה כללה גם את המדע, לא היה שם הבדל דיסציפלינרי בין מדע לבין פילוסופיה. למה? כי גם המדע לא היה אמפירי. זה היה חשיבה, איך אני חושב על הדברים, כן, אריסטו שאומר שהגופים נופלים לארץ במהירות שהיא פרופורציונית למשקל שלהם, למסה שלהם, שזה כמובן לא נכון. ובשביל לבדוק את זה אתה לא צריך מאיצי חלקיקים, קח שתי אבנים ששקולות שיש אחת מאוד כבדה ואחת פחות כבדה תזרוק אותן ותראה שמגיעות לארץ ביחד. אריסטו בהחלט יכול היה לעשות את הניסוי הזה, אבל הוא לא עשה את זה. למה? כי אם ההיגיון שלו אמר לו שזה ככה אז לא צריך לעשות ניסוי, ברור שזה ככה. וזה הדוגמה אולי המפורסמת ביותר לבעייתיות של רציונליזם מדעי, של התלות במחשבה במקום בתצפית. המחשבה מבלבלת. העולם לא חייב לנו כלום, הוא היה כאן לפנינו כמו שאמר מארק טוויין. בסדר, זה שאני חושב משהו שמישהו נראה לי הגיוני זה לא אומר שכך באמת העולם מתנהג. וזאת התובנה המרכזית של המדע המודרני, שהמדע המודרני הולך מתבסס על תצפיות ולא על היגיון. זה לא אומר שלא מפעילים את ההיגיון, אבל הבסיס למדע המודרני הוא תצפיות. ואצל אריסטו זה לא היה רק תצפיות, זה היה גם היגיון. עכשיו מה שקורה פה זה שעוד פעם אמרתי, גם פילוסופיה היא לא מיסטיקה. ולכן כשיש תחום שהוא לא אמפירי, אלא מתבסס על היגיון, זה לא מיסטיקה. אבל הוא מועד להפוך למיסטיקה. למה? כי אריסטו הוא חכם גדול, ככה זה נתפס אצל כולם, אפילו הרמב"ם כותב על הדברים מופלגים, כן? אריסטו היה נחשב חכם גדול. וכיוון שכך, מאות רבות של שנים, אפשר לומר אפילו לא מאות אלא אלף או אלף חמש מאות שנה אחריו, עדיין אנשים ניזונו מהמדע האריסטוטלי. כן, כל ימי הביניים בעצם, להגיד משהו נגד אריסטו היה כפירה. מבחינת הכנסייה למשל זה היה כפירה. מה שאריסטו אמר זאת אמת צרופה. ובמובן מסוים אריסטו בעצם הפך להיות איזשהו מקור סמכות שאתה צריך לקבל דברים רק כי הוא אמר. כי הרי הדברים לא מתבססים על ניסיון. כי אם אתה אומר משהו שמתבסס על תצפית, אז אפשר לבדוק אותך, אני אעשה ניסיון ואני אראה אם אתה צודק או לא. ברגע שהמדע הפך להיות יותר אמפירי, תצפיתי, הוא הפך להיות יותר פומבי ויותר דמוקרטי. כי בעצם כל אחד יכול לעשות את הניסוי ולבדוק אותי. אבל כשהמדע בעצם היה סוג של פילוסופיה, אז יש איזשהו מעמד אצולה של חכמים כאלה שהאנשים האחרים אמורים לקבל את מה שהם אומרים כי הם אמרו, כי הם אנשים חכמים. וזה לא נגיש לי, אני לא יכול לבדוק אותם, כי אין תצפית. מה אני אעשה? אם אני אחשוב אחרת יגידו לי "טוב, כי אתה אידיוט, לכן אתה חושב אחרת, אתה לא מספיק חכם". אז דה פקטו מה שיוצא, אני יכול לא לקבל את זה, את מה שאומרים לי, אבל דה פקטו מה שיוצא זה באמת משהו שמזכיר מאוד מיסטיקה. כי אריסטו יכול להמציא כל מיני דברים מהגיונו הקודח וכל האנשים צריכים לקבל את זה כי אנחנו צריכים להאמין למה שאריסטו אמר בגלל שהוא היה נורא חכם. אתם מבינים למה זה מתחיל להתקרב למיסטיקה לפי ההגדרה שלי? ואני בעצם מקבל את זה כי הוא אמר, לא בגלל שאין לי איזושהי יכולת לבקר את מה שהוא אמר בעצמי, לבדוק בעצמי את מה שהוא אמר, כי זה לא עניין שנבחן תצפיתית, זה עניין שנבחן הגיונית. וברגע שהוא נבחן הגיונית, קל מאוד להידרדר למצב שבו אני אומר "טוב, להוא יש היגיון גדול, הוא איש חכם מאוד, אז כל מה שהוא אומר זה נכון וזה המדע". צריך לקבל את זה כי הוא אמר. וכך הפכת את המדע למיסטיקה. לא הפכת, ככה זה היה בהתחלה, להיפך, אחרי זה הפכו את המדע למשהו אחר שהוא לא מיסטיקה. זה קרה במדע המודרני, תחילת העת החדשה. אז לכן יש משהו בזיהוי של המדע האריסטוטלי עם מיסטיקה. זה לא בגלל שהוא מדבר במושגים של גלגלים ושכל פועל ודברים כאלה שנראים לנו מושגים מיסטיים. בזמנו אלה היו המושגים המדעיים. אני לא חושב שאפשר להגדיר בצורה חדה למה המושגים האלה הם מיסטיים ולא מדעיים. גם המושגים שלנו היום הם לא תצפיתיים ישירים, אלקטרון, פונקציית גל, שדה אלקטרומגנטי וכדומה. אבל אבל אבל אני חושב שמה שמעורר את הקונוטציה של מיסטיקה ביחס למדע האריסטוטלי זה האוטוריטה שלו. זה זה שאני צריך לקבל כי אנשים חכמים אמרו. האינטואיציה האינטלקטואלית שלו, האינטואיציה הרוחנית פילוסופית מדעית, איך שלא תקראו לזה, של אריסטו, קיבלה כזה יחס שבעצם אנשים קיבלו את זה כי הוא אמר. ברגע שזה נהיה ככה, ברגע שזה עובד בצורה כזאת, אז זה באמת מיסטיקה. גם אם אנשים יתייחסו ככה למדע, למכניקה של ניוטון. אם אנשים לא ירשו לעצמם לבדוק את זה במעבדה, אלא יקבלו את זה רק בגלל שניוטון היה חכם, אז המכניקה של ניוטון תהיה מיסטיקה. למרות שזה כמעט הקוטב המנוגד למיסטיקה, הכי מנוגד למיסטיקה שאני יכול להעלות בדעתי. אבל לא בגלל שזה רציונלי והגיוני ושיטתי, לא, זה לא בגלל זה. אלא זה בגלל שזה נגיש לכולם. כי זה מבוסס על תצפית. כל אחד יכול לעשות ניסוי ולבדוק את זה. ומי שלא יכול, יכול ללמוד ואז לעשות את הניסוי. אבל עקרונית זה נגיש לכולם. וכשזה לא קיים, אנחנו עוסקים במיסטיקה. לכן אני חושב שיש משהו בקונוטציה הזאת שמלווה את המדע האריסטוטלי, כאילו זה איזשהו סוג של מיסטיקה. כי באמת אז היה עירבוב בין פילוסופיה ומדע ומיסטיקה והכול היה אותו דבר. הכול היה אותו דבר אבל באמת… הכל היה אותו דבר. לא כי אנשים לא שמו לב שמדברים על דברים שונים. הם לא דיברו על דברים שונים. זה באמת היה אותו דבר, כי גם הפילוסופיה והמדע התנהלו כמו מיסטיקה שמה. אז זה באמת הכל היה מיסטיקה. וזאת אומרת היום זה לא שאנחנו מבינים יותר טוב שיש הבדל בין התחומים. לא, ההבדל בין התחומים נוצר היום, לא שהיה קיים תמיד רק אז לא הבינו את זה. לא, הוא לא היה קיים אז. ההבדל הזה קיים היום. למה? כי ההבדל הוא הבדל שהוא יותר מתודולוגי מאשר תוכני. אני חוזר על זה שוב ושוב. השאלה אם הדבר הזה הוא פומבי, הוא ניתן לאימות בתצפית או להפרכה בתצפית, וכל אחד יכול לבדוק את זה, אז זה לא מיסטיקה. אם אנחנו מקבלים את דבריהם של איזשהו סט של חכמים, אז זאת מיסטיקה. כן, מגדר למשל, זה מיסטיקה. למה זה מיסטיקה? רוב הטענות שלהם זה סתם שטויות, זה לא מיסטיקה. אבל מה שקורה זה שבתחום הזה יש כל מיני אלילים כאלה שמה שהם אומרים אתה צריך לקבל. כן, האופנות האקדמיות הידועות. ברגע שזה עובד בצורה כזאת, זאת מיסטיקה. אם הטענות לא ניתנות לבחינה פומבית וכל אחד יכול להביע דעה מנוגדת, אז זאת מיסטיקה. זה מיסטיקה לא מהותית, זה מיסטיקה בגלל המתודולוגיה שנוהגת בתחום הזה, ובגלל שהוא לא באמת מונגש לכולם ולא באמת עומד לבקרה מחשבתית של כולם. אלא יש כמה כוהנות גדולות שהן קובעות מה מותר ומה אסור להגיד וכולם צריכים להגיד ככה וללכת אחריהן. וברגע שזה ככה, אז זה מיסטיקה. אז יש משהו באינטואיציה הזאת שהמדע העתיק הוא מיסטיקה, אבל דווקא מהמבט שאני הגדרתי קודם, המתודולוגי, לא בגלל התוכן, אלא בגלל המתודולוגיה איך שהעסק הזה התנהל. ובמובן מסוים, כאן אני אסיים את ההערות שלי, במובן מסוים ההיווצרות של המדע המודרני, כן בתחילת העת החדשה והלאה, היא בעצם יצירת הקוטב המנוגד ביותר למיסטיקה בהגות האנושית. המדע הוא הקוטב הכי ברור מול המיסטיקה. ולמה? כי מדע בהגדרתו זה משהו שהוא פומבי. הוא נגיש לכולם. זאת הגדרה אגב. טענה שהיא לא הדירה, זאת אומרת לא ניתן לחזור על הניסוי ולבדוק אותה, לאשש או להפריך, היא לא טענה מדעית. ניסוי שאי אפשר לחזור עליו שוב, לא מתקבל. זאת אומרת, אם אתה לא תכתוב במאמר איך עשית את הניסוי בתיאור מלא, באופן שיאפשר לכל מי שרוצה להשקיע את המאמץ לחזור על הניסוי שלך ולבדוק אותך, המאמר שלך לא יפורסם. באופן עקרוני אני אומר, יש תמיד פאשלות וחריגות ובעיות, אבל ברמה העקרונית המאמר שלך לא יפורסם. תוצאה חייבת להיות הדירה, כן, ניתנת לחזרה, ריפרודיוסבל מה שנקרא. יש כתב עת משעשע, פרודי, דה ג'ורנל אוף איריפרודיוסבל ריזלטס. זה כתב עת שמפרסם כל מיני ממצאים מדעיים וניסיונות מדעיים מטופשים שאי אפשר לחזור עליהם כמובן, שהם לא מדעיים. והוא כמובן נועד לצחוק על כל מיני תחומים שמתייחסים לעצמם כמדע אבל הם בעצם איריפרודיוסבל. כן, זה פרודיה הכתב עת הזה, הומור של מדענים. אבל הרעיון היפה בפרודיה הזאת זה ששמים את הפוקוס בדיוק על הנקודה הזאת, שמדע צריך להיות ריפרודיוסבל. ומה שלא הדיר, מה שלא ניתן לחזור עליו, כל אחד שרוצה צריך להיות יכול לחזור על זה. עוד פעם, יהיה לו את המיומנות ואת הכסף ואת הכל וישקיע את מה שצריך, אבל עקרונית כל אחד שישקיע את מה שצריך צריך להיות מצויד בכל המידע על הניסוי שלי כדי לחזור על זה ולבדוק אותי. ואם זה לא קיים במאמר שלי, המאמר לא אמור להתפרסם. הוא לא תוצאה מדעית לגיטימית. אתה לא יכול לספר עשיתי ניסוי בצורות כאלה שאני לא רוצה לדווח עליהן וקיבלתי תוצאות מדהימות. לא, אם אתה לא מוכן לפרסם את האופן שבו עשית את הניסוי, המאמר שלך לא אמור להתפרסם. זה לא תוצאה מדעית. וזה מאוד מחדד את הנקודה שדיברתי עליה כל הזמן. כשנולד המדע המודרני, בעצם זה פרץ את המעטפת המיסטית שליוותה את ימי הביניים. גם בתחומים שהם לא באופן מסורתי נתפסים כמיסטיקה. פילוסופיה ומדע של ימי הביניים גם הם במובן מסוים היו מיסטיקה. אכן למשל הייתה מדיניות, אהרון קציר בספר שלו כור המהפכה המדעית מדבר על זה קצת אם אני זוכר נכון, על האזוטריות שהייתה נהוגה בפילוסופיה. כתיבה אזוטרית. פילוסופים כתבו באופן כזה שהאנשים הרגילים בעולם לא יבינו. אם בכלל מישהו יכול להבין. יש עד היום כל מיני כאלה שכותבים באופן שאף אחד לא יכול להבין. הם מה שנקרא הצרפתים ועוזריהם. עורכי דין זה משהו אחר. עורכי דין זה סתם גילדה, אבל יש משמעות למה שהם כותבים כי הם מקפידים על ז'רגון שיהיה טוב בשביל הגילדה שלהם. אבל יש כאלה שאין משמעות למה שהם כותבים, זה רק ז'רגון, זאת אומרת הוא לא מייצג שום דבר. ומחילה מחברינו הצרפתים פה, אבל מבחינתי זה קשור לפילוסופים צרפתים. טוב, בכל אופן אז הנקודה שאני רוצה לחדד דרך כל הדוגמאות האלה זה באמת את המשמעות של ההדירות ושל הפומביות כאנטי תזה למיסטיקה. מיסטיקה מתייחדת בזה שהיא לא פומבית, היא לא הדירה ולכן היא לא נגישה לכולם. וזה בעצם הנקודה. וכשנולד המדע המודרני בעצם לא פלא שהתחילו לבעוט במיסטיקה, לזלזל במיסטיקה כי יש אלטרנטיבה אחרת. היא נראית יותר חזקה, יותר עוברת בחזית יותר רחבה, יותר משכנעת. כל אחד יכול לבדוק אותנו. זה ניתן להפרכה. עד כדי כך שבאמת מגיעים למסקנה שגם אותה אני לא מקבל, לפחות לא באופן קטגורי, שפוסלת כל דבר שהוא לא מדעי. כל דבר שהוא מיסטי הוא בהכרח שטויות. אני לא מסכים. אני נקודת המוצא שלי שכל דבר מיסטי הוא כנראה שטויות, אבל צריך לבדוק. אולי כן, אולי לא. אני לא אומר את זה באופן קטגורי, אוקיי? והטענה שם זה שזה קטגורי. זאת אומרת אם זה מיסטיקה אז שטויות. מה שלא עובר את כור המבחן המדעי לא קיים. זאת אומרת זה לא באמת משהו שאפשר להתייחס אליו. לזה אני לא מסכים ואני עוד אגיע לאיזון בין שני הדברים האלה, וכדי להגיע לאיזון בין שני הדברים האלה אני רוצה לעבור לפרק הבא של הסדרה שלנו וזה השרלטנות המיסטית. כתוצאה מההגדרה שהצעתי למיסטיקה עד כאן, אתם מבינים בצורה מאוד טבעית איך נולדת השרלטנות המיסטית. כי ברגע שהטענות לא אמורות להיבחן על ידי כל מי שמוכן ורוצה לבחון אותן, אלא אתה אמור לקבל דברים רק כי מישהו בעל יכולות או לא בעל יכולות, לא משנה שאנשים חושבים שיש לו יכולות, אמר אותם, אתם מבינים זה פתח כר נרחב לשרלטנים. רמאים, שרלטנים, העולם המיסטי רווי בשרלטנים. אולי כולו כזה, אמרתי אני לא יודע, אבל בוודאי שיש בו הרבה כאלה. לא יודע אם כולו כזה, אבל בוודאי שיש בו הרבה כאלה, אוקיי? הייתי אומר הרוב המוחלט של מי שעוסק בתחום הזה זה שרלטנים. ולמה זה מתאפשר? בעולם המדעי יש הרבה פחות שרלטנות כי יתפסו אותך מהר מאוד. אם אתה תספר לי סיפורים על ניסוי, אני אעשה את הניסוי בעצמי ואני אגלה שאתה מדבר שטויות. לפעמים הניסוי נורא יקר אז ייקח זמן קצת, אבל בסוף בסוף יגלו שאתה מדבר שטויות. לעומת זאת בתחום המיסטי ברגע שיש לי אמון במישהו אני מקבל את מה שהוא אמר, ואני לא רק שאני לא טורח לבדוק, זה לא לגיטימי לבדוק. הוא יש לו איזה שהן אינטואיציות על ואם הוא אמר הוא כנראה מבין, ואני לא כזה. אז כיוון שכך אני אמור לקבל את מה שהוא אמר. עכשיו, אם בן אדם יש לו כריזמה והוא יכול לגרום להרבה מאוד אנשים להאמין לו ולחשוב שהוא אדם עם יכולות מיסטיות או רוחניות מיוחדות, אז כולם יקבלו את מה שהוא אומר ואין שום דרך לשכנע אותם שהוא טועה כי כל פעם שתטען טענה אחרת אז יגידו לך שאתה טיפש והוא חכם. ולכן אתה כופר. המושג כופר בעצם מייצג את זה. כשאין טענות נגדך ורוצים להגיד שאנחנו לא מסכימים איתך, מה אומרים? אומרים שאתה כופר. אין בעיה, זה הקלף המנצח. כשאין טענות שאפשר לטעון נגדך באופן ענייני, אז מה שאומרים זה שאתה לא אומר כמו הקדושים האלה שיודעים הכל. ומי שלא אומר כמו הקדושים הוא כופר. גם אצל הנוצרים, גם אצל היהודים, אצל כולם יש את הקטגוריה הזאת. זה תמיד במקום שבו מסתתמים הטיעונים. במקום שבו נגמרים הטיעונים מתחילות הסיסמאות והתיוגים של הכופר. וזאת בדיוק הנקודה כפי שהגדרתי את התחום הזה שנקרא מיסטיקה, אתם מבינים שהשרלטנות זה כמעט בילט-אין בתוכו. להבדיל מהתחומים המדעיים, הרציונליים, הפילוסופיים. אגב, גם בפילוסופיה יש הרבה שרלטנות, דיברתי עליה לפני כמה דקות. למה? כי גם שם באמת קשה לבדוק את מה שאתה אומר, כי זה לא בדיקה אמפירית. אתה יכול לבדוק אם זה נשמע לי הגיוני מה שאתה אומר, אבל אי אפשר להפריך את מה שאתה אומר באופן אמפירי. במדע זה קליר קייסס, זאת אומרת, כל אחד יכול לגשת ולבדוק. לכן שם יש הכי מעט שרלטנות. בפילוסופיה יש הרבה יותר שרלטנות מאשר במדע, כי אם בן אדם חכם אז כולם אומרים טוב הוא כל כך חכם אז אולי לא הבנתי אותו ולכן הוא בעצם צודק. ובעולם המיסטי יש הכי הרבה שרלטנות, כי שם זה בנוי על האמון שיש לי בבן אדם ובלי להרשות לעצמי לבקר את זה ולבדוק את זה בעצמי. וזה פשר השרלטנות. אבל תשימו לב, אני כבר מקדים את המאוחר, זה לא אומר שכל המיסטיקה היא שרלטנות. להפך, זה אומר שאל תסיקו מזה שיש שם הרבה שרלטנים שבהכרח כל המיסטיקה היא שרלטנות. אני יוצא נגד המסקנה הזאת במה שאני אומר עכשיו. מה שאני רוצה לומר זה שיש שמה יותר שרלטנים מאשר במדע זה לא בגלל שכל המיסטיקה היא שרלטנות, או לא בהכרח בגלל זה. אלא פשוט בגלל שאופי של התחום מכתיב את העובדה או מכתיב את התופעה הזאת שהרבה יותר קל לפתח שם שרלטנות או להצליח שם בצורה שרלטנית. לכן אין פלא שיש שם הרבה שרלטנים, וזה לא אומר שכל התחום הוא שרלטני. בסדר, דווקא הטענה שאני אומר כאן שהתחום הזה הוא מאוד פתוח לשרלטנות או מתבקש שתיווצר בו שרלטנות, זה דווקא טיעון שיכול להדוף קצת את הטענות כנגד התחום. כי זה אומר אוקיי, יש הרבה שרלטנים בוא נתעלם מהם, אבל יכול להיות שיש פה גם משהו רציני. אל תתרשם מזה שיש הרבה שרלטנים כי אופיו של התחום הוא כזה ששרלטן קל לו שם להצליח, יש הרבה טיפשים בעולם ושרלטן קל לו לעבוד עליהם. ואני עוד מעט אסביר איך עובדים עליהם. אבל מה הכלים שלנו לבדוק את זה? אם יש שרלטנות או לא? אין לנו כלים לבדוק את זה בעצם. איך אנחנו בודקים? נכון, נכון, לבדוק באופן חד אין לנו, אבל עדיין יכול להיות שיש לי איזה אמון בבן אדם ואני בכל זאת מנסה לגבש את זה בצורה קצת יותר אחראית, נקרא לזה כך, גם אם לא בודק אותו כמו שאני בודק את המדען. אבל אפשר להתרשם אם מדובר בבן אדם רציני או פחות רציני. ובני אדם טיפשים לא בודקים את זה, אפשר לעבוד עליהם ואני עוד מעט אסביר איך עובדים עליהם. אבל יש רמות מסוימות של בדיקה שאני חושב שאפשר להפעיל גם פה. אתן אולי רק דוגמאות קצת. למשל בעולם ההלכתי והמחשבתי הם מדברים למשל על דרכי הבדיקה של נבואה. כשאני רוצה לבדוק אם נביא הוא נביא אמת. אז יש מתודות שמופיעות בגמרא והרמב"ם מפתח את זה מאוד, איך בודקים נביא שהוא נביא אמת? ובודקים את זה. התורה אוסרת להאמין למישהו רק כי הוא מודיע לנו שהוא נביא ואנחנו נורא מתרשמים ממנו. מי שמאמין לאחד כזה הוא עבריין. אתה חייב לבדוק את הנביא ורק אחרי שבדקת את הנביא הוא מקבל סטמפה שהוא נביא ומעכשיו והלאה צריך לשמוע בקולו. יש דין שצריך לשמוע בקול נביא. אוקיי, זה אני חושב שזה מאוד יפה כי זה מחדד את המתח הזה שעליו דיברתי שמצד אחד הרי הנביא זה פסגת המיסטיקה. נביא אומר לנו תשמעו אני ראיתי דברים במחזות הנבואה, אף אחד מכם לא יכול לראות את זה גם אם תלמדו כל מה שאתם רוצים. כי מדרגת נבואה זה מדרגת נבואה והקדוש ברוך הוא בוחר את הנביאים שלו וזהו, זה לא נגיש לכולם. אתם צריכים לקבל את זה כי אני אמרתי, כי אתם סומכים עליי שאני נביא אמת. זה פסגה, זה הכי מיסטי שיכול להיות. אבל תשימו לב איך אתה מקבל את האמון הזה שמאפשר לך להעביר לי דברים ולהיות מין נביא מיסטי כזה, איזה מנהיג מיסטי כזה או מורה מיסטי. אתה צריך לעבור מבחנים רציונליים. אתה צריך לתת לי ניבויים מה יקרה בעתיד ואני בודק אותך אמפירית. אני בודק מדעית אם אתה נביא או לא נביא. פסוקים בתורה זה. מה? גם בתורה בפירוש. שנותן לך אות ומופת. נכון. זאת אומרת אז מצד אחד אתה יכול לראות שיש פה איזשהו אגף של התורה שהוא פתוח למיסטיקה בצורה הכי חדה שלה. נביא זה מישהו ש. אחד בעולם אומר משהו וכולם צריכים לקבל כי הוא אמר. הכי מיסטי שיכול להיות. אבל אנחנו כדי לקבל את המעמד הזה, צריך לעבור מבחנים על ידי הציבור. והמבחנים האלה נעשים בכלים רציונליים, לא בכלים מיסטיים. בשביל לקבל את הכתר המיסטי, אתה צריך לעבור מבחנים רציונליים. אגב, יש אנקדוטה מעניינת, כתוב ש"כובש נבואתו לוקה". הגמרא בסנהדרין אומרת. כן. אז שואלים שמה איך, איך הוא לוקה, הרי צריך התראה? מי יכול להתרות בו? הרי אף אחד לא יודע שהוא מקבל נבואה. איך מישהו יודע שהוא קיבל נבואה ולא אמר אותה? אז אומרים שחבריו הנביאים יכולים להתרות בו. קצת משתמע שם שהנבואה שמקבל נביא, גם חברים, גם נביאים אחרים מבינים שהוא קיבל נבואה. יש שם איזושהי מידה של פומביות גם בתחום המיסטי הזה. טוב, אבל זה כמובן רק לגילדה המסוימת הזאת, גם אם זה קיים, בוודאי לא לכלל הציבור. אוקיי. אז הנה דוגמה למתח הזה, שמצד אחד אני מכיר בקיומה של מיסטיקה, אבל מצד שני אני דורש מבחנים מאוד קפדניים כדי לתת למישהו את המעמד הזה. הוא לא יקבל את זה רק כי אני מעריץ אותו, וכי הוא כריזמטי, וכי הוא שכנע אותי שהוא צדיק. לא. צריך לעבור מבחנים. אוקיי. איך אדוני מגדיר פסיכולוגים או פסיכיאטרים? ששמה זה, זה לא משהו במקום שאני אחשוב, זה לא משהו מדעי ובודקים אותו כל כך. זו שאלה קשה וטעונה. אני אמרתי הרבה פעמים את דעתי על התחומים האלה, שהיא לא מן המפרגנות במיוחד. כתבתי על זה, אבל אתה יכול לראות באתר שלי, כתבתי על זה טור שהוא יחסית מאוזן ביחס להתבטאויות הרגילות שלי בנושאים האלה. ושם אני מנסה להסביר מה, איזה חלק כן ואיזה חלק לא. וגם אם זה לא מדעי, זה לא אומר שאין בזה שום דבר, זה רק אומר שזה לא מדעי. בסדר. אז כדאי לראות שמה, יש טור באתר. אפילו יותר מטור, אולי שניים, סדרה של שני טורים אם אני לא טועה, חושב. טוב, בכל אופן, כן, אז פופר כידוע טען שפסיכואנליזה זה מיסטיקה. זאת אומרת, זה לא, זה לא מדע, ואני חושב שבמידה רבה של צדק. אז אני רוצה קצת לדבר על השרלטנות ה, השרלטנות המיסטית. כן? מין אורן זריפים כאלה, ש, כן, המכשף הזה מפרדס כץ, המקובל האלוקי, שכל מיני אנשים נכנסים אליו והוא עושה ניסים ונפלאות ומרפא אותם תמורת סכומים לא סמליים, ודומה. יש הרבה כאלה. אני מניח שגם פינטו כזה ועוד כל מיני יצורים כאלה או אחרים. כל מיני אנשים שעושים הרבה רוח מיסטית מסביב ולוכדים הרבה מאוד טיפשים בחכתם. וכל אלה הם דוגמאות לאופי הבעייתי של התחום שמאפשר שרלטנות. אני אומר במפורש מאפשר, אבל לא בהכרח מחייב. אני לא רוצה כרגע להביע עמדה שאין בתחום הזה כלום וזה הכל שרלטנות. אולי זה נכון, אני לא יודע. אני רק רוצה לטעון, אבל, שהתחום הזה מזמין שרלטנות. זה ודאי נכון. אוקיי? האם כולו שרלטנות? לא יודע. אני נוטה לחשוב אגב שלא, אבל, אבל לא יודע, אני לא, לא, לא רוצה ללכת עד שם. עכשיו יש כל מיני אנשים שמתעסקים בקבלה מעשית ובניסים ונפלאות ובמכשפים כאלה ואחרים ומים קדושים ומים לא קדושים ואני לא יודע מה, כל מיני דברים מן הסוג הזה. אז אני לא יודע, יכול להיות שיש גם כאלה שהמים הקדושים שלהם באמת עובדים, או אולי הבבא סאלי, אני לא בדקתי את זה אף פעם. אני מפקפק גם בזה, אבל, אבל לא יודע, אולי כן, אולי לא. אבל ברור לגמרי שהרבה מאוד מהאנשים האלה הם פשוט שרלטנים. חלקם אגב במזיד, פשוט בשביל הכסף, ואני מניח שחלק אחר הם פשוט אנשים תמימים שמצליחים לעבוד אפילו על עצמם. שהם יכולים להאמין על עצמם שהם, שהם מקובלים גדולים ומכשפים גדולים כשהם בסך הכל טיפשים גדולים. והאלה שהולכים אחריהם הם טיפשים עוד יותר גדולים. כן, רק היום, רק היום קראתי מאמר של הרב אבינר על הרב טאו. לא חושב שיצא היום, אלא שמשום מה נקלע לידי היום. לא יודע, אני לא מצליח להבין את ה, את ההתייחסות ליהודי הזה. זה באמת מוזר. אנשים אינטליגנטיים הולכים שבי אחרי יצורים מהחלל. טוב, בכל אופן, אז יש עובדה שאנשים עם כריזמה מספיקה יכולים ללכוד בחכתם מאות ואלפי אנשים ולהשפיע עליהם בצורה שהם מוכנים להישבע בהורים שלהם שהאיש הזה הוא מקובל ועושה ניסים ונפלאות. עכשיו, איך העסק הזה עובד? אי אפשר להימלט מלטפל קצת באופן שיטתי בעניין הזה. איך קורית השרלטנות המיסטית? הדרך הטובה ביותר לטפל בשרלטנות מיסטית זה כמו שאמרתי קודם, בכלים שפותחו כדי לחשוב באופן שיטתי, שזה ההיפך ממיסטיקה. אוקיי? מה זאת אומרת? כלים של מדע, כלים של סטטיסטיקה והסתברות, ושכל ישר כמובן. ובכלים האלה הרבה פעמים אפשר לחשוף את השרלטנות של כל מיני מקובלים ומיסטיקנים למיניהם. איך העסק הזה עובד? אני אביא כמה דוגמאות מעניינות. אני אתחיל אולי, כן יש לי על זה טורים. טור 38, נתחיל איתו אולי. כן, זה נושא חביב עליי, אז כתבתי עליו בכמה מקומות. בטור 38 אני מתעסק ב, והכותרת היא חוק המספרים הקטנים, מה לשוברים שתיקה ולרפואה אלטרנטיבית? אז בעניין הזה התחלתי, המוטביציה בעצם לעסוק בזה הייתה שקראתי איזושהי לא זוכר איזושהי כתבה על שוברים שתיקה. ואני דווקא מאלה שנוטים להאמין שהאנשים של שוברים שתיקה זה לא אוסף של רשעים ושקרנים, למרות שאני לא מסכים, לחלוטין לא מסכים לתמונה שהם מתארים, אני משוכנע שהיא לא נכונה. גם מהיכרות אישית שלי אבל גם מההתרשמות הכללית, אני משוכנע שהיא לא נכונה. אבל מצד שני אני בניגוד להרבה מבקרים שלהם, לפחות חלק גדול מהם, עוד פעם אני לא מכיר את כולם כמובן ולא מכיר אפילו את רובם, אבל ברור שחלק גדול מהם באמת ובתמים מאמינים במה שהם אומרים. אוקיי? עכשיו איך קורה הדבר הזה? ואני לא חושב שכולם אידיוטים. יש גם אידיוטים הרבה, אבל אני לא חושב שכולם אידיוטים. איך הדבר הזה קורה? בעיניי, מה שקורה שם זה בדיוק איך שנולדת מיסטיקה ואיך שנולדת רפואה אלטרנטיבית. זה, לכן אני אומר שזה תופעות דומות. מה זאת אומרת? זה חוק המספרים הקטנים. מה זה אומר? בואו ניקח דוגמאות. אני אתחיל מהאחראי למונח הזה, לפחות אני ראיתי את זה אצלו, זה דניאל כהנמן. דניאל כהנמן חתן פרס נובל, הוא ניסח את זה בצורה של חוק המספרים הקטנים, אומר שמה שמתקיים במספרים גדולים מתקיים גם במספרים קטנים. זה כמובן שטויות, כן? חוק המספרים הגדולים אומר שיש דברים שאפשר להסיק ממספרים גדולים ואסור להסיק ממספרים קטנים. אבל הכשל הזה שאנשים הולכים אחרי מספרים קטנים הוא קורא לו חוק המספרים הקטנים, על משקל חוק המספרים הגדולים. אנשים מאמינים במספרים קטנים כאילו שהם היו מספרים גדולים. אז בואו ניקח כמה דוגמאות ואני לוקח אותן ממנו. אוקיי? הוא מתאר שם למשל דוגמה אחת בפרק 10 בספר שלו, לחשוב לאט לחשוב נכון איך זה נקרא משהו כזה, לא זוכר כבר, לחשוב מהר לחשוב לאט. כן. אז הוא מביא דוגמה, היה מחקר שבדק את שיעור התמותה מסרטן כליה במחוזות בארצות הברית, 3,141 מחוזות נבדקו. התברר שהמחוזות שבהם התחלואה מסרטן הכליה הייתה הנמוכה ביותר הם מחוזות כפריים עם אוכלוסייה דלילה במערב התיכון או בדרום במערב ארצות הברית, שיש בהם מסורת של תמיכה במפלגה הרפובליקנית. זה מה שאיפיין את המחוזות הבולטים ביותר בעניין הזה. אוקיי? עכשיו מה זה אומר? איך אנחנו מסיקים את המסקנות? איזה מסקנות אני מסיק מכאן? אני מניח שנסכים שתמיכה בטראמפ היא לא בדיוק מגן מסרטן כליה, נכון? התמיכה הרפובליקנית בוא נעזוב אותה, היא כנראה לא שורש העניין. אז מה כן? התיאוריות שעלו שם זה שיש חיי כפר, הם אוכלים אוכל בריא וטרי, הם שותים מים לא מזוהמים, זה לא בעיר, זה לא בתעשייה, הם חיים בשלווה. עם הנוירוטיות העירונית, אז הם מקבלים, כן, הם חיים חיים בריאים יותר, ויש להם חוסן רפואי טוב יותר. אוקיי, נשמע טוב, נשמע משכנע, סיפור שמסביר היטב את התוצאות, אוקיי? טוב, מה עושים אנשים רציונליים אבל? בודקים איפה אנחנו מוצאים את המחוזות שבהם התמותה מסרטן הכליה היא הכי גבוהה. והתשובה היא מחוזות קטנים ודלילים במערב התיכון שתומכים במפלגה הרפובליקנית. גם זה נמצא באותם מחוזות, אותו סוג מחוזות. גם על זה יש סיפור טוב. אנשים פרימיטיביים, פה זה כבר קשור אולי לתמיכה בטראמפ, כן אנשים פרימיטיביים שהם לא, מכחישי מדע למיניהם, שלא, לא אין נגישות לרפואה סתם כי זה גם רחוק, ואולי בגלל אורח החיים שלהם, משפחות גדולות אולי, עניים, אין להם אמצעים, אז לכן יש שמה תמותה רבה מסרטן כליה. נשמע נורא הגיוני, נכון? כמו הסיפור הקודם. נו, אז מי צודק? התשובה היא שניהם צודקים, או אף אחד לא צודק אם תרצו. מה זאת אומרת? התשובה היא חוק המספרים הקטנים. מבין שלושת אלפים מאה ארבעים ואחד המחוזות, יש מחוזות מאוד גדולים שיש בהם הרבה אוכלוסייה, בדרך כלל אלו המחוזות העירוניים. ומחוזות כפריים הם יותר דלילים, ובמערב התיכון או באזורים האלו זה המחוזות הכי דלילים. אז יכול להיות מחוז עם לא יודע מה, חמישים אנשים, לעומת מחוז עם מאה אלף אנשים. זה מחוז וזה מחוז, כן? כמו באו"ם. אשתי נוהגת לומר שלישראל ולסין לכל אחד יש אצבע באו"ם. כן, ישראל, עשרה מיליון בדחנים מול לא יודע מיליארד ומשהו סינים, ולהם יש אצבע ולהם יש אצבע. לא מדבר על מועצת הביטחון כרגע, אבל באו"ם, אוקיי? זה מוזר קצת, זה עסק בעייתי. אבל זה מה שקרה שמה עם המחוזות. יש מחוזות עם חמישים איש, יש מחוזות עם מאה אלף איש. עכשיו מה ההבדל? במאה אלף איש הסטטיסטיקה עובדת יותר טוב, זה חוק המספרים הגדולים. לכן שם בדרך כלל יהיו תוצאות מאוזנות, לא תמצאו שם תוצאות קיצוניות. במחוזות קטנים, אז מה שקורה זה, יהיו, נגיד, נגיד שהמחוזות היו מחולקים לבנאדם אחד, לא חמישים. אתם מבינים שהיו מחוזות שיש בהם מאה אחוז תמותה מסרטן כליה, כי הבנאדם האחד הזה מת מסרטן כליה. ויש מחוזות שמאה אחוז בריאים, כי האחד שיש שמה לא מת מסרטן כליה. אז באחד זה נורא קל. מה קורה במחוז של עשרה אנשים? גם. יש סיכוי שעשרה אנשים כולם לא ימותו מסרטן כליה, גם אם הוא תוקף עשרה אחוז מבני האדם בממוצע. אם הוא תוקף עשרה אחוז מבני האדם, אז אמור היה להיות פה אחד שכן, אז בסדר, סטטיסטיקה. אז יכול להיות מחוז שלא, ובמחוז אחר יהיו שניים. אז איפה אנחנו נמצא את המחוזות הכי חולים והכי בריאים בסרטן כליה? במחוזות הקטנים, נכון? המחוזות הקטנים תמיד יראו את התוצאות הכי קיצוניות. במחוזות גדולים, התוצאות תמיד יהיו קרובות לתוחלת. זה חוק המספרים הגדולים. לא תראו שם תוצאות קיצוניות. לכן ההצלחה הכי גדולה תהיה במחוז קטן, והכישלונות הכי גדולים יהיו במחוז קטן, והתוצאות המאוזנות יהיו במחוזות הגדולים. אז הסוד הוא לא החיים הבריאים ולא הפרימיטיביות ולא העוני ולא העושר, פשוט מספר האנשים, זה הכל. עכשיו למה אנחנו כל כך משוכנעים בכל תוצאה כזאת? יש לנו סיפור נהדר שמסביר אותה. כל אחד מהסיפורים האלו הוא באמת סיפור נהדר ומשכנע, נכון? הם חיים בריא ושלו ואוכלים מהטבע וטרי והכל נהדר. אז ברור שהם יותר בריאים, נכון? תשמעו את זה בכל הרצאה של נטורופתים, תשמעו את זה. אוקיי, יש לו עובדות, הוא עשה סטטיסטיקה, הוא יראה לכם את המחקר הזה. הוא מוכיח. הוא לא מראה לכם את הזנב השני של הגאוסיאן באותו מחקר, שגם כן אותם אלו שאוכלים מאוזן ובריא וטרי הם המחוזות שבהם יש הכי הרבה מתים מסרטן כליה. כי הנקודה היא לא אם הם אוכלים בריא ולא אם הם פרימיטיביים, הם פשוט מעט. במחוזות שיש מעט אנשים תמצא את התוצאות הכי קיצוניות. עכשיו יכול להיות שהסיפורים האלו הם גם נכונים, שחיים בריאים ושלווים פחות מתים בהם מסרטן כליה. אבל כדי לבדוק את זה צריך לעשות מחקר אחר. צריך לעשות מחקר על מחוז גדול שחי ככה ומחוז גדול שלא חי ככה. ולא לבדוק שלושת אלפים מאה ארבעים ואחד מחוזות. אחרי זה הוא הביא דוגמה מקרן מקרן גייטס, ביל גייטס, שהם החליטו להשקיע בחינוך. והם החליטו, הם עשו בדיקה בין בתי ספר, איפה יש את בתי הספר שמגיעים להישגים הכי טובים, נגיד בגרות, ציוני בגרות. הגיעו למסקנה שבתי ספר קטנים הם הכי מוצלחים, כי כל בתי הספר הכי מוצלחים היו קטנים. ואז מה שקרה הם השקיעו מיליארדים, יש לו הרבה כסף שם בקרן שלו של ביל גייטס, הם השקיעו מיליארדים כדי לפצל בתי ספר גדולים שיהיו קטנים. ויש גם סיפור נהדר מאחורי זה: בית ספר קטן יש יחס אישי לכל תלמיד, אפשר לשים לב, זה לא בית חרושת. נכון? אנחנו שומעים את הסיפורים האלה הרי כל יום ברדיו. אוקיי? וזה מה שהם עשו, עד שהתברר להם שצריך לבדוק את הצד השני של הגאוסיאן, את הזנב השני. והתברר להם שהבתי ספר שמגיעים לתוצאות הכי גרועות זה גם בתי ספר קטנים, כי בתי ספר קטנים מגיעים לתוצאות הכי קיצוניות לטוב ולרע. בתי ספר גדולים מגיעים לתוצאות הממוצעות, כי זה חוק המספרים הגדולים. לא תמצא בית ספר עם לא יודע מה עשרת אלפים תלמידים שכולם נכשלו, נכון? אבל תמצא בית ספר עם חמישה תלמידים שכולם נכשלו. אם יש מאה בתי ספר שבכל אחד יש חמישה תלמידים, אז מתוכם יהיו כנראה כמה בתי ספר שבהם כל החמישה נכשלו, זה רק סתם סטטיסטיקה פשוטה, נכון? לעומת זאת בית ספר של עשרת אלפים תלמידים לא תמצא, אפילו אם תיקח הרבה בתי ספר של עשרת אלפים תלמידים לא יהיה בית ספר שכל העשרת אלפים נכשלו, אלא אם כן תמצא מיליארד בתי ספר, אבל לא, זה בכל דבר יש מספר, בסוף אתה תצליח להגיע לזנב של הגאוסיאן, אבל זה לא קורה בבית ספר גדול. ומתברר שגם אנשים חכמים כמו ביל גייטס נופלים באותו כשל, והכשל הוא שאם יש לי סיפור טוב שמסביר את התוצאות של המספרים הקטנים, אז מבחינתי זה לא מספרים קטנים, קיים פה חוק המספרים הגדולים. הסיפור עושה את כל העניין, וברגע שמצאתי רציונל לתוצאה, השתכנעתי שהתוצאה נכונה למרות שאין לה שום בסיס סטטיסטי. אתם רואים איך זה מתקשר למה שאמרתי קודם, להבדל בין המדע המודרני לבין המיסטיקה של ימי הביניים. ברגע שאני נצמד לתצפיות, אז אני לא הולך אחרי ההיגיון שלי. ההיגיון שלי בא כדי להסביר את התצפיות, אבל קודם כל אני צריך לבדוק את התצפיות. וכשאתה הולך אחרי הסיפורים שלך, זאת הגישה הרציונליסטית במדע, להבדיל מהאמפיריציסטית, שאם זה נראה לי הגיוני זה כנראה נכון, זה המדע של אריסטו. עכשיו פה אני מדבר על אנשים שכן נסמכים על תצפיות, הם בדקו איזה בית ספר הכי מצליח או איזה מחוז הכי חולה או הכי בריא, אבל הם לא עשו את זה כמו שצריך, הם לא השתמשו בסטטיסטיקה או בהסתברות כמו שצריך, ולכן הראש שלהם או המחשבה שלהם החליפה את התצפית, ולכן הם מגיעים לתוצאות הכושלות, למסקנות הכושלות שלהם. עכשיו זה מה שקורה לנו לכולנו על כל צעד ושעל. אנחנו שבויים של מספרים קטנים. מה שקורה ברפואה אלטרנטיבית כשאולי עוד היה לי כוח לריב פה עם האנשים בלוח המודעות, כל פעם היו כמה מודעות על רפואה אלטרנטיבית, תבואו אלי, אני מטפלת כך, מטפלת, בדרך כלל אגב זה מטפלות, לא יודע למה, נשים, אבל אני מטפלת פה דרך הציפורניים, דרך השערות, דרך פרחי באך, הומאופתיה, או כל הבולשיט הזה, ובדוק ומנוסה, יש לי ניסיון עצום עם הרבה הצלחות וכולי. ואני כל פעם כתבתי מודעה שם: חברים, שימרו על כספכם, אין לזה שחר, הכל שטויות מא' ועד ת'. ואז התחילו לריב איתי כולל אנשים עם השכלה מדעית, תואר שני, תואר שלישי, הסבירו לי מה פתאום זה בדוק, יש לנו סטטיסטיקות. מה סטטיסטיקה? הוא מכיר חמישה אנשים שזה עזר להם. אבל בדקת את זה על קבוצה של אלף איש כמה מתוכם זה עזר מול אלף איש שלא קיבלו את הטיפול הזה כמה שמה נרפאו? ככה עושים ניסוי. ניסוי מדעי צריך לעבוד עם קבוצת מדגם וקבוצת ביקורת באופן שהוא כפול סמיות, כן, עם כל הכללים לנטרל את הפלצבו, לנטרל את הריפוי הספונטני, לנטרל הכל, ואז צריך לבדוק, זה נקרא להסתמך על תצפית, על אמפיריות. ורפואה אלטרנטיבית בנויה על השיקולים של הבתי ספר הקטנים והמחוזות הדלילים עם הכליה, עם רפואת הסרטן. זה רפואה אלטרנטיבית. אם היא הייתה עובדת והיו רואים שזה עובד, אז רופאים קונבנציונליים היו משתמשים בזה. רפואה אלטרנטיבית בהגדרה זה פשוט רפואה שלא עובדת. זה הגדרה שלה. עכשיו אתה מספר לי סיפורים, אני הכרתי מישהי שהתייאשו ממנה ונתתי לה את הלא יודע מה את הטיפות האלה או הטיפות ההם או רפלקסולוגיה או אני לא יודע מה הוקוס פוקוס אלה, ואחרי שלושה ימים היא עמדה על הרגליים ושיחקה כדורגל. אוקיי, אז יש כנראה מתוך כל עשרת אלפים סבתות חולות, יש שתיים או שלוש, נגיד שאתה לא שקרן לצורך הדיון או לא מדמיין. נגיד שזה באמת היה. יש ריפוי ספונטני, יש פלצבו. ובכל עשרת אלפים חולות, סבתות חולות, יהיו שתיים ששיחקו כדורגל אחרי חודש. אז אתה צריך לבדוק את זה על קבוצה של עשרת אלפים סבתות שקיבלו את הטיפול שלך ועשרת אלפים סבתות שקיבלו טיפול אלטרנטיבי ולראות האם הטיפול שלך מביא ליותר סבתות מאשר הטיפול ההוא. זה שאתה בוחר את שתי הסבתות שבהם זה עבד ושם עליהן פוקוס זה פשוט הטיה סטטיסטית, זה לא אומר כלום. אוקיי, אז זה נקודה שאני חושב שזה כמעט כל השרלטנות המיסטית יושבת בעצם על התופעות האלה, חוק המספרים הקטנים. אתה הולך לאיזה מכשף כמו אורן זריף, הוא עושה לך הוקוס פוקוס, נותן לך לשתות מים קדושים, אני לא יודע בדיוק מה הוא עושה שמה, וכמובן אחד מתוך מאה יכול להיות שאפילו מתרפא. היה מתרפא גם בלעדיו כמובן, או שהיה מתרפא או שהוא התרפא כי יש לו אמון באורן זריף והפלצבו גמור יש לו תוצאות רפואיות. לא משנה כרגע, פה ריפוי ספונטני או פלצבו, יש כל מיני מכניזמים של ריפוי שהוא באמת מרפא את האנשים, אבל הם היו מתרפאים גם ככה או גם בלי קשר למה שהוא עשה. אין שום יכולת של אורן זריף שמקבלת אישוש מהריפוי הזה עד שלא עשו ניסוי עם קבוצת מדגם וקבוצת ביקורת ובדקו האם זה עובד באחוזים מובהקים יותר. עכשיו מה שקורה זה שהתשעים ותשע שלא התרפאו מאורן זריף אמרו וואלה הלך הכסף חבל לא הלך הפעם נלך למכשף אחר. האחד שכן התרפא כותב בעיתון שבחים, אתם חייבים ללכת, זה עבד, נהדר, האיש הוא מקובל אלוקי, אתם חייבים ללכת אליו וכמובן תשלמו לו סכום סמלי והוא יעשה לכם ניסים ונפלאות. תשעים ותשע מתוך המאה לא יקרה להם כלום, אחד יתרפא כי זה היה קורה גם ככה או שסתם לא היה חולה וחשב שהוא חולה, לא משנה כרגע מכל מיני סיבות, וככה הוא משגשג עם אימפריה כלכלית משגשגת. ועל זה בנויה כל השרלטנות המיסטית. ואני אומר, האנשים האלה לפעמים עושים מופתים אמיתיים, אבל זה מופתים סטטיסטיים. מופתים סטטיסטיים כל אחד יכול לעשות, כי הסטטיסטיקה זה מה שהיא אומרת, שאחד לאלף זה יקרה. אני אסיים אולי עם סיפור מכונן, כן, של ג'ון ורדון, זה נקרא בחר מספר בעברית, הספר זה מותחן כזה של ג'ון ורדון, בחר מספר. זה נפתח בזה שבן אדם מקבל מכתב, ובמכתב הזה כתוב תבחר מספר בין אחד לאלף. אחרי שבחרת את המספר יש עוד מעטפה בתוך המעטפה הזאת, תפתח את המעטפה הקטנה, בתוכה יהיה כתוב המספר שאותו בחרת. כי אני יודע, אני יש לי כוחות על. תבדוק אותי, תפתח את המעטפה, ואם אתה מוצא שצדקתי, שלח לי עשרת אלפים דולר אני אעשה אותך מיליונר, כי אני עם כוחות על. טוב, זה מסופר על בן אדם שפתח מכתב, ניחש את המספר, לא יודע מה, שבע מאות שבעים ושתיים, שבע מאות שבעים, יודע מה, סבן סבנטי, הוא ניחש שבע מאות שבעים, בסדר, פתח את המעטפה, מצא בתוכה שבע מאות שבעים, לא ייאמן. אפילו בלי לעשות הוקוס פוקוס עם התניא או עם הלא יודע מה, כישופים של הפקס של הרבי. אז מה הוא מצא? שבע מאות שבעים בתוך המעטפה. טוב, הוא אומר תשמע, אדם עם כוחות על כאלה שווה לי להשקיע בו עשרת אלפים דולר, הוא יעשה אותי מיליונר. בסוף הספר מה מתברר? שהבן אדם לקח עשרת אלפים מעטפות, הכניס לתוכם עשרת אלפים מספרים ושלח את זה לעשרת אלפים אנשים. לכל אחד מהם הוא אמר לבחור מספר בין אחד לאלף. מה הסיכוי שהמספר שבחרת יתאים למספר שבתוך המעטפה? אחד לעשר, נכון? אתה בוחר אחד מאלף מספרים ויש עשרת אלפים עשרת אלפים אנשים, סליחה, לא אחד לעשר, יש עשרת אלפים אנשים, בממוצע עשרה אנשים יגלו את המספר שהם בחרו בתוך המעטפה, נכון? תעשה את זה למספיק אנשים, חוק המספרים הגדולים אומר זה פחות או יותר באמת יהיה עשרה אנשים. אותם עשרה אנשים ישלחו עשרת אלפים דולר לבן אדם, הוא מקבל מאה אלף דולר, הבחור מסודר, יש לו מאה אלף דולר, והם בטוחים שיש לו כוחות על, כי אתה בנקודת המבט שלך, אתה ניחשת 770 ואתה לא מאמין, נכנסת לתוך המעטפה וכתוב 770. מי ישכנע אותי שלא עומד מולי אדם עם כוחות על? תחשבו על החוויה הזאת, אם אתם הייתם עוברים את החוויה הזאת, מישהו מכם היה מעלה בדעתו שזה לא בן אדם עם כוחות על? אבל אתם מבינים שזה סתם סטטיסטיקה. אוקיי, זה דוגמה, אני נגרר בלשוני, היה מישהו שככה אשתו היא ממתנגדי החיסונים, דיבר איתי אומר לי מה מה אני עושה איתה, היא אומרת לי תשמע, אני ראיתי בפייסבוק אורלי וגיא וכל מיני כאלה, כל מיני אנשים שמספרים שהיו להם הפלות מיד אחרי שהם לקחו את החיסון ולידה שקטה וכל מיני כאלה, זה היה הפרויקט של אורלי וגיא וכולי. העסק הזה נבדק, אני שמעתי ממשרד הבריאות, העסק הזה נבדק, אין שחר לדברים האלה, מספר ההפלות, אחוז ההפלות שבעקבות החיסון הוא פחות או יותר האחוז הרגיל באוכלוסייה, אין שום אינדיקציה לזה שהחיסון עשה משהו. אלא מאי? שנגיד יש אלף הפלות בשנה, סתם נגיד רק לדוגמה, מתוכם אלף אנשים, מתוך האלף אנשים האלה נגיד חמש מאות לקחו את החיסון, אז חמש מאות איש האלה פתאום חוו הפלה מיד אחרי שהם לקחו את החיסון. יש לך חמש מאות איש בפייסבוק שאומרים לך שהם עברו הפלה מיד אחרי שהם עברו את החיסון. מאות אנשים אומרים שמיד אחרי שלקחתי את החיסון עברתי הפלה. האישה בהיסטריה, אומרת מה, אני לא מתכוונת לקחת את החיסון הזה. עכשיו צריך לתת לה שיעור בסטטיסטיקה כדי להסביר לה שזה פשוט שטויות. צריך לבדוק, אני אומר עוד פעם, יכול להיות שזה נכון, אבל בהנחה שמשרד הבריאות בדק את זה והוא אמר, אני חושב, אני נוטה להאמין להם בדרך כלל, יכולות להיות טעויות, אבל לא נראה לי שהם עובדים עלינו ברמה כזאת. הם בדקו והם אמרו אין, הסטטיסטיקה לא שונה בין מקבלי החיסונים לבין אלו שלא קיבלו את החיסון, זאת סטטיסטיקה רגילה, יש לאנשים הפלות לפעמים, לידות שקטות, קורה, מה לעשות? זה לא מספר שונה בין אלה שלקחו את החיסונים. אבל כשאתה מסתכל על אלה שזה קרה להם זה חוק המספרים הקטנים. הבן אדם נכנס להיסטריה, אומר אני רואה, יש לי מאות אנשים שאמרו לי שמיד אחרי שלקחתי את החיסון עברתי הפלה והם אמרו את האמת. אני לא מדבר על זה שיכול להיות שזה בוטים, אני אגיד אפילו שזה לא בוטים, זה באמת אנשים שלא משקרים, לא מדמיינים, הם מדווחים באמת על מה שהם עברו. זה עדיין לא אומר כלום. עכשיו בשביל לשכנע אנשים כאלה אתה צריך ללמד אותם שיעור בסטטיסטיקה, אבל האנשים האלה חיים בתיאוריות קונספירציה ובכל מיני אמונות מיסטיות כאלה ואחרות, בצדיקים כאלה או במקובלים כאלה, והכל בנוי על חוסר מיומנות סטטיסטית, על זה בדרך כלל העסק הזה בנוי. טוב אני אעצור כאן כי חרגתי כבר אבל כן זה מבוא לשרלטנות מיסטית, מי שרוצה אני יכול להעביר לכם קורסים איך להפוך למקובלים. אין שום בעיה, קצת מיומנות סטטיסטית וכל אחד יכול להפוך למקובל. אנחנו הופכים את המקובל לתחום לא מיסטי, תחום פומבי, כל אחד יכול להיות מקובל. אפשר לעשות קורסים לעניין הזה. יש לי חבר שפעם ממש הציע קורס איך להפוך למקובל עם טכניקות מסודרות לחולל ניסים. טוב אני אעצור כאן. תודה רבה שבת שלום, יישר כוח, שבת שלום, להתראות.