נושאים בלוגיקה תלמודית שיעור 4
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מידות הגיוניות ומידות טקסטואליות
- קל וחומר: מבנה, פרכה, וטבלאות
- אלגוריתם ההכרעה: שתי טבלאות ותיאוריה פשוטה
- פרמטרים “מיקרוסקופיים” מאחורי עובדות הלכתיות
- בניין אב: אנלוגיה וטענת הפשטות
- אנלוגיה מדעית והיסק לא־דדוקטיבי
- בניין אב משני כתובים וצד השווה: אלימינציה של פרמטרים
- פירכת “צד חמור” בש”ס ותוספות
- ההבחנה המכריעה: תכונות מציאותיות מול חומרות שהן דינים
- סיום והמשך
סיכום
סקירה כללית
המרצה מחלק את מידות הדרש לשני סוגים, מידות הגיוניות ומידות טקסטואליות, וטוען שהמידות ההגיוניות הן דרכי היסק כלליות שמופיעות גם במדע, במשפט ובהסקה לא־דדוקטיבית בכלל. הוא מפתח אלגוריתם שבו ממלאים משבצת חסרה בטבלת דינים באמצעות השוואת שתי תיאוריות מתחרות ומכריעים לפי פשטות תיאורטית בסגנון התער של אוקאם, תוך הנחה שמאחורי עובדות הלכתיות יושבים פרמטרים “מיקרוסקופיים” שאינם גלויים בטקסט. הוא משתמש בקל וחומר, בניין אב וצד השווה כדי להראות כיצד פירכות מפילות היסק כאשר הן מכריחות מעבר מתיאוריה חד־פרמטרית לתיאוריה רב־פרמטרית, ומסביר את הקושי בפירכת “צד חמור” בש”ס כהבדל בין פירכה על תכונות מציאותיות לבין פירכה על חומרות שהן עצמן דינים.
מידות הגיוניות ומידות טקסטואליות
המרצה קובע שיש מידות הגיוניות כגון קל וחומר ובניין אב, ולעומתן מידות טקסטואליות כגון גזירה שווה, כלל ופרט ומבנים הנשענים על ייתור, מילת מפתח, מעבר מלשון יחיד לרבים או שימוש זהה במילה בשני מקומות. הוא מגדיר שמידות טקסטואליות דורשות טריגר מתוך הטקסט עצמו, בעוד שבמידות הגיוניות אין צורך ברמז טקסטואלי אלא בהבנת משמעות הדין וביצירת אנלוגיות והיררכיות מתוך הסברה. הוא טוען שפרכה שייכת למידות הגיוניות כי היא מערערת את טענת הדמיון או ההיררכיה שעליה ההיסק נשען, ואילו במידות טקסטואליות אין פרכה על עצם המבנה כגון גזירה שווה או כלל ופרט מפני שהטקסט עצמו מאלץ את הדרשה.
קל וחומר: מבנה, פרכה, וטבלאות
המרצה מתאר קל וחומר כתהליך של בניית כלל היררכיה מתוך נתונים, ומבחין בין קל וחומר המבוסס על נתון אחד לבין קל וחומר תלמודי שנראה כמבוסס על שלושה נתונים אך למעשה משתמש בשניים כדי להפיק כלל היררכיה ואז נשאר עם כלל ונתון אחד. הוא מציג קל וחומר באמצעות טבלה של שני ממדים ומסביר שיש ניסוח “טורים” וניסוח “שורות”, ואז מראה שפירכה מסוג C יכולה להפיל ניסוח אחד לכאורה בלי להפיל את האחר, אך בש”ס לא “מסובבים” קל וחומר ולכן המסקנה היא ששני הניסוחים הם אותו טיעון בעומק. הוא מסביר זאת באמצעות שפה של פרמטרים ועוצמות על ציר אחד, שבה מילוי טבלה מסוים ניתן להסבר חד־פרמטרי עקבי ואילו מילוי חלופי מחייב שני פרמטרים בלתי תלויים ולכן הוא מסובך יותר.
אלגוריתם ההכרעה: שתי טבלאות ותיאוריה פשוטה
המרצה מציע אלגוריתם כללי שבו יש טבלת אפסים ואחדים עם משבצת אחת לא ידועה, בונים שתי טבלאות חלופיות על ידי מילוי 0 או 1, ומנסחים לכל טבלה תיאוריה שמסבירה את כלל הנתונים. הוא קובע שהתיאוריה העדיפה היא הפשוטה יותר, ומזהים “פשטות” כמינימום פרמטרים או מינימום גדלים רלוונטיים הנדרשים להסביר את הנתונים. הוא מקשר זאת לתער של אוקאם, מסביר את הניסוח ההיסטורי של מינימום “ישים”, ומדגיש שביישום שלו מדובר בפרמטרים תיאורטיים שמסבירים את העובדות ולא בעצמים נצפים.
פרמטרים “מיקרוסקופיים” מאחורי עובדות הלכתיות
המרצה טוען שההלכות הן תופעות “מקרוסקופיות” ואילו מאחוריהן יושבים פרמטרים תיאורטיים שאינם נראים בעין, בדומה לאלקטרון בפיזיקה שמוסבר מתוך טביעות האצבע של התופעות. הוא אומר שאין צורך לזהות בשלב זה מה בדיוק הם אלפא ובטא, אלא די בהנחה שיש פרמטרים כאלה כדי להסביר מדוע מערך דינים מסוים יציב ולמה פירכות משנות את מבנה ההיסק. הוא מדגים זיהוי אפשרי של פרמטרים דרך שפה של “כוונתו להזיק”, “תחילת עשייתו לנזק” והבחנות בין רשות הרבים וחצר הניזק כמאפיינים שעשויים להסביר דינים.
בניין אב: אנלוגיה וטענת הפשטות
המרצה מציג בניין אב כטבלה דומה לקל וחומר אך ללא היררכיה אלא אנלוגיה “באותה רמה”, שבה דמיון בין שני תאים מוביל למילוי התוצאה החסרה. הוא מסביר שגם כאן בונים שתי טבלאות ומעדיפים את התיאוריה הפשוטה, ומעיר שבמקרה של בניין אב שתי התיאוריות יכולות להיות חד־פרמטריות ולכן הוא מציע מועמד שלפיו מספר הערכים על סקאלת הפרמטר משפיע על הפשטות. הוא מוסיף שזה “רמז: כבר לא” ומצהיר שבהמשך יתברר שמספר הערכים אינו הקריטריון המרכזי בשלבים הראשונים. הוא נותן דוגמה מוחשית מקידושין דף ה’ בשאלת “חופה קונה”, עם קל וחומר מכסף ובניין אב מביאה, ומציין שבהמשך נבנה גם צד שווה מהלימודים הללו.
אנלוגיה מדעית והיסק לא־דדוקטיבי
המרצה משווה את ההסקה ההלכתית להסקה מדעית באמצעות אינדוקציה ואבדוקציה, ומגדיר אנלוגיה כ”אינדוקציה פלוס דדוקציה” דרך עלייה לתיאוריה וחזרה לניבוי מקרה חדש. הוא מדגים זאת באמצעות דוגמת נפילה לכדור הארץ שבה צבע אינו רלוונטי אך מסה כן, ומקביל זאת לשאלה אילו מאפיינים בסיטואציה ההלכתית הם הרלוונטיים לחיוב או לפטור. הוא מוסיף דוגמה של מבחן פסיכומטרי והערכת הצלחה בלימודים כמבנה של קל וחומר ואנלוגיה, ומסביר שפירכה מקבילה לנתון חדש שמכריח להוסיף פרמטר נוסף ולשבור הכללה קודמת.
בניין אב משני כתובים וצד השווה: אלימינציה של פרמטרים
המרצה מסביר שבניין אב משני כתובים נדרש כשמלמד אחד אינו מספיק בגלל פירכה, ולכן משתמשים בשני מלמדים כדי לבצע “חזר הדין, לא ראי זה כראי זה” ולהישען על הצד השווה. הוא מפרש צד שווה כבחירה בפרמטר משותף Z לאחר אלימינציה של אפשרויות אחרות, ומסביר שהאלימינציה דומה לבידוד רכיב כימי בניסוי רפואי שבו מנסים לזהות מה מרפא מתוך השוואת מקרים. הוא שואל למה לא להעדיף תיאוריה שבה המחייב הוא “Z ועוד משהו” ומשיב שהכרעה נעשית שוב לפי התער של אוקאם, משום שתיאוריה עם פרמטר אחד פשוטה יותר מתיאוריה שמחייבת שילוב של X או Y.
פירכת “צד חמור” בש”ס ותוספות
המרצה מביא את כתובות דף ל”ב, שבו עולא לומד “כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי” מחובל בחברו ומעדים זוממים בצד השווה, והגמרא פורכת “מה לצד השווה שבהן שכן יש בהן צד חמור” ומתרצת בלימוד אחר. הוא מצטט את תוספות “קשה, דאם כן לא נלמוד עוד מהצד השווה בשום מקום, דכולהו איכא למיפרך או צד חמור או צד קל” ומציג את הבעיה שאם פירכה זו עקרונית אז אין צד שווה בתורה. הוא מציין שגם במכות דף ד’ מופיע מבנה דומה, ושיש שם ריטב”א ארוך עם כמה תירוצים שאינם משכנעים בעיניו.
ההבחנה המכריעה: תכונות מציאותיות מול חומרות שהן דינים
המרצה טוען שהפתרון הוא הבדל בין צד שווה כמו בבבא קמא דף ו’ הנלמד מאש ובור באמצעות תכונות כגון “תחילת עשייתו לנזק” ו”כוח אחר מעורב בו”, לבין צד שווה בכתובות ובמכות שבו ה”חומרות” הן דינים הלכתיים כמו “חייב בחמישה דברים” או “אינם צריכים התראה”. הוא מסביר שכאשר הפירכא מצביעה על דינים, ייתכן ששני הדינים השונים נובעים מפרמטר מיקרוסקופי אחד משותף, ולכן אין יתרון ברור לתיאוריה של Z על פני “X או Y” במונחי פרמטרים מיקרוסקופיים, ומכאן ההצדקה לפירכת צד חמור. הוא מסכם שהבנת הרובד התיאורטי מאחורי ההלכות מסבירה גם מדוע לא מסובבים קל וחומר וגם כיצד פירכת צד חמור פועלת בלי לבטל את עצם קיומו של צד שווה כמידה.
סיום והמשך
המרצה מסכם שמטרת השיעור היא להראות אינדיקציות לכך שמאחורי ההיסקים ההלכתיים יושבות תיאוריות, ולא לראות בדרשות “הוקוס פוקוס”, ומודיע שבהמשך יחזור לקל וחומר, בניין אב ופירכות כדי לבנות את האלגוריתם בצורה שיטתית יותר. הוא מסיים בשאלה על סוגיה שבה רב טרפון וחכמים “הופכים” קל וחומר בשן ורגל ובקרן, ומשיב שזה מקרה מיוחד הקשור לחצי נזק ושהוא יסביר אם יגיע לזה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו היינו ברפאל. יפה. היינו בסוגיית דרכי ההיסק שאפשר להתחיל לבחון אותם מתוך מידות הדרש כמידות שהתורה נדרשת בהן. אמרתי שיש שני, כן, האמת שזה אתה מזכיר לי דוד, אם מישהו, אם אני אעשה איזה לוח, מישהו מוכן לצלם את הלוחות? בסדר, תוכל? אתה מקליט את השיעור? אני מקליט אותו, אבל אין לי צילום של הלוח. אם יהיה לוח, אז אני
[Speaker B] אשמח מאוד אם תשלח לי את הדבר הזה. אוקיי. בסדר. לא, זה לא קשור אלינו.
[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן, אז אמרתי שאפשר לחלק את המידות שהתורה נדרשת בהן לשני סוגים. יש את המידות ההגיוניות ויש את המידות הטקסטואליות. המידות ההגיוניות זה קל וחומר, בניין אב מכתוב אחד ומשני כתובים, פרכות והרכבות שונות שלהן. אבל בעצם זה שלוש מידות באופן בסיסי, השאר זה הרכבות. שאר המידות, חוץ משתי מידות, שני כתובים שהם מכחישים זה את זה אולי, זה מידות טקסטואליות. מה ההבדל בין מידות הגיוניות וטקסטואליות? שבמידות טקסטואליות צריך להיות משהו בטקסט שאומר לי לעשות דרשה. איזה רמז כלשהו, מילת מפתח, ייתור מסוים, מעבר מלשון יחיד ללשון רבים, שימוש במילה דומה בשני מקומות, כן, גזירה שווה. צריך להיות איזשהו סוג של רמז בטקסט שאומר לי לדרוש. מעצם הקריאה של הטקסט אני לא יכול לעשות כלום. זה לא אומר שום דבר. אני פשוט קורא את הטקסט, אוקיי, אין לי שום אפשרות לעשות דרשת גזירה שווה אם אני לא רואה שיש פה ופה אותה מילה. אם התורה משתמשת פה ופה באותה מילה, אז אני עושה השוואה, זה מה שנקרא גזירה שווה. לעומת זאת, במידות ההגיוניות לא צריך שום רמז בטקסט וגם אין רמז בטקסט. לא צריך ייתור ולא צריך שום דבר כזה. מה שצריך זה להבין מה הטקסט אומר ולעשות אנלוגיות על בסיסו. נגיד הטקסט אומר הלכה מסוימת, אני ממנה לומד בקל וחומר או באנלוגיה הלכה אחרת. אני לא לומד את זה כי הפסוק מתנסח בצורה מסוימת, אלא כי יש דמיון בין ההלכה הזאת להלכה ההיא, לכן אני חושב שאם זאת נכונה גם ההיא נכונה. אני עושה אנלוגיה בעצם, אוקיי? או קל וחומר, שזה גם סוג של אנלוגיה. אז המידות ההגיוניות הן מידות שאין טריגר בטקסט עצמו שגורם לי לדרוש את הדרשה, בניגוד למידות הטקסטואליות. והצד השני של אותה מטבע זה שלא תמצאו פרכה על מידה טקסטואלית. אין פרכה על גזירה שווה או על כלל ופרט. יש פרכה על בניין אב, על קל וחומר, בניין אב משני כתובים, על זה יש פרכות. ולמה? כי הפרכה אומרת שמה שחשבת שדומה בעצם יכול להיות שהוא לא דומה, וההנחה של ההיסק זה ההנחה הזאת שזה דומה. אז אם אתה מראה לי שזה לא דומה, נפל ההיסק. לעומת זאת, אם הבסיס של ההיסק הוא תופעה טקסטואלית, משהו מיותר, שימוש באותה מילה בשני מקומות, מעבר מלשון יחיד ללשון רבים, כן, פרט וכלל, דברים כאלה, מה זה רלוונטי הפרכות? אני לא הנחתי שום דבר על קשר בין משהו למשהו, אז אין מה לפרוך בהקשר הזה. הטקסט מאלץ אותי לעשות את הדרשה ולא משנה איזה פרכות אני מוצא או לא מוצא. אז שני צדדים, תזכיר לי את השם? יוסף ברבי. אוקיי. אז בעצם שני צדדים של אותה מטבע ההבדלים האלה. עכשיו אני רוצה להתמקד במידות ההגיוניות, כי המידות ההגיוניות, אחרי זה גם יהיה לנו איזשהו קטע בהמשך השנה על מידות טקסטואליות אולי. אבל כרגע אני מדבר על מידות הגיוניות, ויש לטענתי צורות ההיסק האלה שביסודן של המידות ההגיוניות, קל וחומר, בניין אב מכתוב אחד ומשני כתובים, הם בעצם דרכי ההיסק שמשמשות אותנו גם בהרבה תחומים אחרים, אולי כל התחומים האחרים. ובמובן מסוים יש פה איזה בסיס מסוים שאפשר ממנו לבנות אולי לא יודע אם כל, אבל כמעט כל היסק לא דדוקטיבי, במדע, במשפט, בכל מקום שלא יהיה. לכן אמרתי שאנחנו נלמד את שלושת המידות האלה בצורה קצת מפורטת ואחרי זה אני אנסה להראות לכם שעל בסיס שלושת המידות האלה אפשר לבנות בצורה שיטתית לוגיקה של דרכי היסק לא דדוקטיביות. אז בפעם הקודמת התמקדתי בקל וחומר ואמרתי שהבחנתי בין כמה סוגים. סוגי קל וחומר, יש קל וחומר על בסיס נתון אחד, קל וחומר של בכלל מאתיים מנה, קל וחומר שלא בכלל מאתיים מנה, אבל זה על בסיס נתון אחד שממנו אני מסיק נתון שני כאשר ברקע יש כלל היררכיה, יש הנחת היררכיה. ובתורה עצמה בדרך כלל זה קל וחומר שמבוסס על נתון אחד. בגמרא ראינו שזה קל וחומר שמבוסס על שלושה נתונים, אבל אמרתי שכשמסתכלים על זה בעצם על איך ההיסק הזה נבנה, אז למעשה זה אותו דבר כמו הקל וחומר האקראי בהבדל אחד, ששניים מתוך שלושת הנתונים משמשים אותנו כדי לייצר כלל היררכיה. אחרי שהשתמשתי בהם אני זורק אותם, יש לי כלל היררכיה ועוד נתון. כלל היררכיה ונתון זה קל וחומר אקראי. אוקיי? אז ההבדל בין קל וחומר תלמודי לקל וחומר אקראי הוא בעצם בדרך שבה אנחנו מגיעים אל הכלל, אל כלל ההיררכיה. בתורה, בקל וחומר האקראי, כלל ההיררכיה יוצא מסברה. בקל וחומר התלמודי, כלל ההיררכיה יוצא מהחללה משני נתונים, שניים מתוך שלושת הנתונים. הזכרת את השם רק? נריה. איך? נריה. אז מרגע שיש כלל היררכיה ונתון, אנחנו בעצם עושים קל וחומר. אז עברתי להראות איך בעצם עובד בצורה יותר מפורטת, איך עובד הקל וחומר התלמודי. אני אזכיר את זה כי זה ישמש אותי גם בהמשך. אין פה טוש שחור. אז אמרתי כך, כל קל וחומר תלמודי בעצם בנוי בצורה כזאת. יש פה נגיד פעולה A ופעולה B, ופה יש נגיד A ו-B כאלה גדולים, אוקיי? אלו רשויות ואלו מזיקים. לצורך הדיון, אם נדבר על שן ורגל וקרן. שן ורגל וקרן. ופה זה רשות הרבים וחצר
[Speaker B] הניזק.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי? אבל אני משתמש ב-A-ים וב-B-ים כדי להראות שזה כללי לגמרי, זאת אומרת אני לא מניח פה שום דבר מיוחד דווקא על נזיקין. עכשיו בכל קל וחומר בדרך כלל, לא בדרך כלל, בכל קל וחומר הטבלה נראית ככה. אמרתי יכול להיות שיש פה חצי, אבל כרגע אני מתעלם מזה. ופה יש לי סימן שאלה. אני לא יודע מה הדין. ואני עושה קל וחומר כמו שתיארתי קודם, אז אני בעצם אומר משני הנתונים האלו אני מסיק כלל היררכיה ש-B יותר חזק מ-A, נכון? זאת אומרת קרן יותר חמור משן ורגל במקרה הזה. ואז שני הנתונים האלה השתמשתי. עכשיו אני לוקח את הנתון הזה ואני אומר אם שן ורגל פה ב-B חייב, והרי יש כלל היררכיה ש-B יותר גדול מ-A, יותר חזק מ-A, אז גם זה יהיה חייב, נכון? אז גם חייב. לחילופין אני יכול לקחת את שני הנתונים האלו, זה קל וחומר של טורים. קל וחומר של שורות אני לוקח את שני הנתונים האלו, מזה אני מסיק ש-B גדול יותר חזק מ-A גדול, נכון? ואז אני מתעלם מזה, השתמשתי בזה כדי לייצר את כלל ההיררכיה. יש פה נתון אחד ומזה אני מסיק שגם פה התוצאה היא חייב. ואז שאלתי האם זה שני ניסוחים שונים של אותו היסק, והתשובה הייתה לא. לכאורה לא. למה? כיוון שאם אני אעשה פה פירכא עם איזו C, זאת איזו רשות אחרת, הירח, כן? איזו שהיא רשות אחרת ששמה הכלל הוא כזה, שמה הנתונים הם כאלה. אז זה בעצם פורך את יחס ההיררכיה שבניתי על בסיס הטור הזה. כי אתה לא יכול כבר להניח שהמזיק הזה יותר חמור מהמזיק הזה, נכון? כי פה יש יחס הפוך, וכיוון שכך אתה לא יכול להסיק פה מסקנה, זה נשאר פתוח. מצד שני זה לא פורך את היחס בין שני אלה, נכון? ולכן את ההיסק של השורות אני יכול להמשיך לעשות למרות שיש פירכא. ואותו דבר אם אני אעשה פירכא של שורה, אז היא תפרוך את ההיסק הזה אבל לא את ההיסק הזה של העמודות. ואז אמרתי שבש"ס לא מוצאים סיבוב של קל וחומר, זאת אומרת שאם עולה פירכא אז אני אומר טוב אז לא נעשה את הקל וחומר של הטורים, נעשה את הקל וחומר של השורות, שהוא נשאר הרי בעינו למרות הפירכא. אין, לא מוצאים. אותו דבר אם יש פה פירכא אז נעשה קל וחומר של טורים ולא של שורות.
[Speaker B] גם את זה לא מוצאים.
[הרב מיכאל אברהם] למה? כן, ואז אמרתי שכנראה שבכל זאת זה שני ניסוחים של אותו טיעון, וניסיתי להסביר למה. ואז אמרתי וזה הנקודה שאני רוצה שתשימו לב אליה היטב, בעצם אמרתי דבר כזה. עכשיו אני כבר מסכם ישר את מה שאמרתי.
[Speaker B] אתה תצלם את זה או מה?
[הרב מיכאל אברהם] אה לא, זה כבר היה בפעם שעברה, אז לא חובה.
[Speaker B] תגיד לי איפה אתה עומד בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז תראו, בעצם מה שאני אומר זה צריך לעשות, צריך לעשות שתי טבלאות, אני רק חוזר על האלגוריתם ש… בסדר? אני עושה שתי טבלאות. פה אני שם אחד ופה אני שם אפס. ואני רוצה לדעת איזה מילוי הוא הנכון יותר, שדיברנו על זה שזה הפשוט יותר. אז אני בודק, אני עושה השוואה בין שניהם ומי שיהיה עדיף זאת התשובה הנכונה. זה במקום להגיד בוא נסביר שלושת אלה ונוציא מזה את התוצאה הזאת, הראיתי בפעם הקודמת שזה בעצם אותו דבר. ואז אני אומר ככה, המילוי של הדברים האלה, אם נגיד שלאלפא יש ערך או כוח או חומרה ברמה של אלפא אחת, אלפא זה סוג של ציר, אז יש אחת אלפא, שני אלפא, שלושה אלפא וכן הלאה, זה עוצמות על פני הציר הזה, הציר אלפא. אז לבי יש עוצמה של שני אלפא, נכון? כי הוא יותר חזק. עכשיו לזה, פה שימו לב העוצמות זה מה העוצמה שצריך כדי לחייב. זאת אומרת אם פה יש שני אלפא זה אומר שזה יותר קל מזה. אתם מבינים למה? זה יותר חמור מזה. אבל כשפה יש שני אלפא ופה אלפא, זה אומר שזה יותר קל מזה. למה? כי זה צריך רק בעוצמה של שני אלפא אתה תהיה חייב שם, בעוצמה של אלפא לא מספיק כדי לחייב שם. וכדי לחייב שם צריך להיות מאוד חמור, כי זה מקום קל. ברשות הרבים קשה לחייב, זה מקום קל. קשה מאוד לחייב, כי זה זכותי ללכת שם, מה אתה רוצה שתחייב אותי על מה שאני עושה? זה מה שכל הראשונים מסבירים על הפטור של רגל ברשות הרבים. אז לכן היחס הוא אלפא ושני אלפא ופה הוא מתהפך, אבל הוא מתהפך גם המשמעות. המזיק הזה יותר חמור מזה כי הוא שני אלפא לעומת אלפא. הרשות הזאת יותר קלה מהרשות הזאת. כי בשביל לחייב בה צריך מזיק בעוצמה שני אלפא. סתם מזיק לא יתחייב שם. אז לכן, איך אני יודע שזה פותר את הבעיה? אם לזה יש עוצמה אלפא, פה זה לא מספיק בשביל לחייב כי פה צריך שני אלפא כדי לחייב, אז אפס. פה מספיק אלפא אז אחד. לזה יש עוצמה של שני אלפא, לכן הוא מחייב אפילו פה, לא רק פה. בשני המקומות, נכון? אז הצלחתי להסביר את הטבלה הזאת עם פרמטר בודד ושני הערכים, נכון? אלפא ושני אלפא. מה קורה פה? מה שקורה פה, אין שום דרך כמו שאפשר לראות את זה בקלות, אין שום דרך להסביר את כל הנתונים האלה עם פרמטר בודד. פשוט יש אי-תלות בין שתי העמודות או בין שתי השורות, אין דרך לעשות את זה, זה בעיה דו-ממדית. זאת אומרת יש פה שני וקטורים בבסיס. אז לכן, לכן אם אני מגדיר את זה כאלפא ואת זה כבטא, זה בטא וזה אלפא. שימו לב אלפא ובטא זה אומר שאין יחס חומרה ביניהם. זה שני פרמטרים מעולמות מושגים שונים, הם לא מדברים אחד עם השני. בין אלפא לשני אלפא יש קשר, נכון? בין אלפא לבטא זה מסומן אחרת כדי להגיד שאין פה קשר. זה שני פרמטרים שונים לגמרי, משחקים בשדות שונים לגמרי. ואז אני אומר לבי יש את המאפיין בטא ואין לו את המאפיין אלפא. אז למה הוא מתחייב פה בחצר ברשות הרבים? כי ברשות הרבים בשביל לחייב מה שצריך זה את בטא ויש לו את זה. לכן הוא חייב. אבל לזה אין את בטא, אז לכן פה הוא פטור. יש לו אלפא, מה אכפת לי? אלפא לא רלוונטי לחייב ברשות הרבים. בסדר? לעומת זאת בבי מה שצריך כדי לחייב זה דווקא את אלפא, וזה מה שכתוב פה. לכן למי שיש את אלפא חייב, אבל מי שיש את בטא ואין לו אלפא אז הוא פטור. זה ההסבר הטבעי לטבלה הזאת. צריך פה שני פרמטרים. אי אפשר פחות משני פרמטרים. אין קורלציה. בסדר? בדיוק. ואז מה שאני אומר, עכשיו אני צריך להחליט איזה טבלה יותר נכונה. מה פירוש יותר נכונה? יותר נכונה, לא יודע, מה יותר סביר? אני הרי אלה שלושת אלה זה נתונים יצוקים. זה כתוב בתורה. אני שואל עכשיו מה יותר סביר למלא פה? אחד או אפס? אומר יותר סביר למלא פה אחד. למה? כי התיאוריה שעומדת מאחורי זה היא תיאוריה חד-פרמטרית. יש בה רק פרמטר אחד. התיאוריה שמסבירה את זה מניחה שמסתובבים פה שני פרמטרים. וזה פחות פשוט. יכול להיות, אבל זה פחות פשוט. מי שרוצה, המוציא מחברו עליו הראיה. אז מי שרוצה להראות שיש פה שני פרמטרים שיביא הוכחה. אם יש לי הסבר של פרמטר אחד אין סיבה להניח שמעורבים פה שני פרמטרים. זה בעצם התער של אוקם שאפילו במקור נוסח בצורה של, כן זה הערה מעניינת, במקור אוקם, ויליאם מאוקם היה מלומד נוצרי, והוא ניסח את עיקרון התער שלו שתיאוריה שמכילה פחות ישים היא יותר פשוטה, עדיפה. פחות ישים. ישים, אם יש לך תיאוריה שאתה מניח שיש אלקטרון, פוזיטרון ולא יודע מה, והתיאוריה השנייה מסבירה את הכל רק עם פוזיטרונים, אז היא יותר פשוטה. יש פחות ישים תיאורטיים שאתה צריך כדי להסביר דברים. הוא התכוון לקדוש ברוך הוא. בעצם זה יש חוברת של. של קלנר. מכירים? את הכלליות ומשהו, לא זוכר איך זה נקרא, על פנאטיזם ומשהו, פלורליזם וכלליות, או משהו כזה. שם בעצם הטענה הבסיסית שלו זה שהתיאוריה של הקדוש ברוך הוא היא הכי פשוטה, ולכן היא נכונה, כי עצם אחד מסביר הכל. בעיניי זה שטויות, אבל זאת בעצם הטענה, כי זה לא מסביר כלום. בכל אופן, העיקרון של אוקם במקור זה מספר ישים מינימלי. מה שאנחנו עושים עם זה היום זה משהו אחר. אנחנו היום, בכלל, בפילוסופיה בכלל ובמדע, שמדברים על התער של אוקם מתכוונים לתיאוריה הפשוטה ביותר, לאו דווקא עם מספר הישים הקטן ביותר. ומה שאני מראה כאן זה שבעצם פשטות תיאורטית
[Speaker B] מאוד
[הרב מיכאל אברהם] דומה לדרישה של מספר ישים קטן. פה זה לא ישים אלא פרמטרים או סוגי גדלים שאיתם אני בונה את התיאוריה. אבל שוב פעם חזרנו בעצם למספר אלמנטים הקטן ביותר. זה לא ישים האלמנטים האלה, זה פרמטרים, זה סוגי גדלים רלוונטיים. אבל זה עדיין מאוד, שני הניסוחים של עקרון התער כבר מאוד מתקרבים. מינימום של ישים או מינימום של עקרונות או מינימום של גדלים רלוונטיים, סוגי גדלים רלוונטיים, הם כולם קריטריון לפשטות של התיאוריה. אוקיי? אז לכן הטענה שלי בעצם זה שזה הבסיס לכל העניין. יש פה פשטות של תיאוריה. אנחנו בונים תיאוריה עם, נקרא לזה פרמטרים מיקרוסקופיים. אני קורא לזה מיקרוסקופיים במובן הזה שהנתונים שכתובים פה הם עובדות הלכתיות. שן ורגל ברשות הרבים, אז יש לך שור, יש לך מזיק בשן ורגל, יש פה ניזק, יש פה חצר, זה הכל דברים מקרוסקופיים, דברים מהעולם שלנו. מה שאני טוען זה שברקע ההלכות האלה יושבים איזה שהם פרמטרים תיאורטיים. הם לא פרמטרים שאתה רואה אותם בעולם הפיזי. הם איזה שהם תכונות של המזיקים או של הרשויות שבגללן יש את ההלכות האלה. אז אני קורא לזה פרמטרים מיקרוסקופיים, במובן שזה לא סוג הדברים שאותם אני רואה בעיניים. אלו פרמטרים תיאורטיים, כמו האלקטרון. אתה רואה בעין כל מיני תופעות. ההנחה שיש אלקטרון היא הנחה שמסבירה את התופעות. אף אחד לא ראה אלקטרון אף פעם. אוקיי? אלקטרון זה יש תיאורטי באופן עקרוני. אבל אז אני קורא לזה פרמטר מיקרוסקופי במובן הזה זה לא סוג הדברים שאותם אני רואה בעיניים. אבל אני כן מניח שהם קיימים כי אני רואה את טביעת האצבע שלהם, אני רואה את מה שהם מחוללים. אוקיי? אז במובן הזה גם פה אותו דבר. אני בונה תיאוריה עם כל מיני פרמטרים, אלפות, ביתות וכדומה, ואני מציע הסבר לעובדות המקראיות, לעובדות שאני מוצא בתורה באמצעות התיאוריה הזאת. והתיאוריה הזאת אגב מכילה פרמטרים שאני לא מזהה אותם. לא הגדרתי מי זה אלפא ומי זה ביתא ומה בעצם הם מבטאים. אנחנו עוד נגיע בהמשך לשאלה איך מזהים אותם בכלל. אבל כרגע אני בכלל לא צריך לזהות אותם. אני מניח שיש דבר כזה וזה מספיק לי. לא צריך לזהות מי זה אלפא ומי זה ביתא. אוקיי? אז בעצם עכשיו המסקנה היא שאני בונה תיאוריה למילוי אפס ולמילוי אחד במשבצת עם הסימן שאלה. אני בודק איזה תיאוריה יותר פשוטה והיא מבחינתי התיאוריה הנכונה. עכשיו בואו ננסה ליישם את זה ישר על בניין אב. אוקיי? בבניין אב מה שקורה עוד פעם, עניין אוניברסלי, הטבלה היא אותה טבלה. זה מה שיפה בשמות האלה, שבכל הסוגיות שתעברו, הטבלה תהיה אותה טבלה. מדברים על מושגים אחרים אבל הטבלה תהיה אותה טבלה ובמובן הזה זה בדיוק כמו אריסטו. זוכרים, דיברתי על ההמשגה שאריסטו עשה ללוגיקה. אז הוא אומר כל מיני סוגי משפטים עם כל מיני מילים ומושגים, בסוף בסוף תעשה לזה סכמה של איקס ו-וואי, זה הכל אותה סכמה. זה כל הרעיון של ההמשגה. אני אומר פה אותו דבר. אני בעצם עושה המשגה לוגית של היסקים לא דדוקטיביים. אז אני אומר שהטבלה של הבניין אב היא כזאת. זה ההבדל בין בניין אב לקל וחומר. ככה היא נראית. באמת ההבדל הוא רק פה. פה זה אחד ופה זה אפס. ואז אני אומר בניין אב זה דומה לזה, לכן גם פה אני אדמה את זה. אז כמו שזה אחד גם זה אחד. נכון? בקל וחומר יש היררכיה. ההיררכיה היא שזה יותר חמור מזה. ואז אם פה יש אחד, פה בוודאי יהיה אחד. פה זה לא היררכיה, זה אנלוגיה, זה באותה רמה. אז אני אומר אם זה דומה לזה פה, אז למה לא להניח שזה דומה לזה גם פה? לכן, אז אם הדין של איי קיים, נגיד אם הייתי יודע ששן ורגל חייב ברשות הרבים וחייב בחצר הניזק, וקרן חייבת ברשות הרבים, אני לא יודע מה היא הייתה בחצר הניזק, אז אני עושה אנלוגיה. אני אומר אם בקרן חצר הניזק ורשות הרבים אין הבדל ביניהם, למה להניח שבשן ורגל יש ביניהם? לכן אני עושה אנלוגיה. מבינים שזה בעצם אותו דבר כמו קל וחומר, ומה שמייחד את הבניין אב לעומת קל וחומר זה המילוי של המשבצת הזאת.
[Speaker B] כן, אבל כאן יש לך בהכרח פרמטר אחד.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, תכף, תכף נראה. אתה צודק. תכף נראה. אז עכשיו אני מנסה לנתח את זה באותה שפה שניתחתי את הקל וחומר. אוקיי? אז אני עושה שני מילויים, אני רוצה לבנות פה איזה אלגוריתם כללי. אז אני עושה שני סוגי מילוי. זה במילוי אחד. אוקיי? שני סוגי מילוי. עכשיו אני רוצה לדעת איזה מהם יותר פשוט. אני כבר יש לי רמז, כן? אני יודע שבניין אב הוא מידה שהתורה נדרשת, זאת אומרת המילוי הנכון הוא אחד. אני כבר יודע. חז"ל כבר גילו לי שהמילוי הראשון הוא אחד. אני מנסה אבל להבין איך הם הגיעו לזה. אוקיי? למה הדבר הזה עדיף על הדבר הזה? זה בעצם התיאוריה אותה אני מחפש. אז בוא נראה. במקרה הזה, כמו שהערת נכון, התיאוריות תהיינה שתיהן עם פרמטר אחד. עכשיו אפשר להסביר את שני ה… אתם רואים, אין פה לא בטבלה הזאת ולא בטבלה הזאת אין שני טורים בלתי תלויים. נכון? לכן פה תמיד יהיה פרמטר אחד. אז למשל פה אני אסביר את זה ככה. זה ממש אנלוגיה קלאסית. נכון? בעצם זה זהה לזה. מבחינה תיאורטית הוא זהה לזה. אם זה אלפא, גם זה אלפא. וגם זה זהה לזה. אין לי שום סיבה להניח שיש הבדל ביניהם, אז הכל אחד. אין, הנתונים, העובדות, לא נותנות לי שום רמז לזה שאני צריך להכניס פה עוד איזשהו הבדל. הכל אותו דבר. זה עולם אחיד. זה עולם שבו כל המזיקים אותו דבר, כל הרשויות אותו דבר, הכל אותו דבר. אוקיי? אז זה הטבלה הזאת. מה שקורה פה הוא קצת יותר מורכב, ואם תסתכלו על זה ותראו את זה פה, אתם רואים שזה בדיוק אותו דבר. פשוט תחליפו את השורות ואת העמודות, תקראו ל-A B ול-B A, ותקבלו את הטבלה הזאת. נכון? אותו דבר בדיוק. לכן ברור שמה שיש כאן זה שני אלפא ואלפא, וכאן יש שני אלפא ואלפא. נכון?
[Speaker B] זה לא יותר מסובך מזה.
[הרב מיכאל אברהם] פשוט להחליף את הטורים והשורות, אבל זה ברור שזה ההסבר. אוקיי? אלא שמה? שעכשיו השאלה למה חז"ל אומרים לנו שזה יותר פשוט מזה. בשתי התיאוריות הן תיאוריות עם פרמטר אחד. נכון. אז המועמד הראשון נראה בהמשך אם זה באמת מחזיק מים, רמז: כבר לא אבל כרגע אני אומר המועמד הטבעי להסביר את זה זה עכשיו לדבר על מספר הערכים שיש על הסקאלה אלפא. בסדר? פה מספר הערכים צריך להיות שניים. אי אפשר להסביר את זה עם ערך בודד של אלפא. לא תצליחו להסביר את זה. את זה אפשר להסביר עם ערך בודד של אלפא. אוקיי? אז בעצם עדיין הדבר הזה יותר פשוט מזה. ולכן גם בבניין אב המילוי העדיף הוא אחד. אוקיי? זאת בעצם האנלוגיה… זה בעצם הניתוח המקביל שאותו אני עושה לבניין אב לעומת קל וחומר. אנחנו נראה בהמשך שזה לא באמת עובד. מספר הערכים לא באמת משנה. לפחות לא בשלבים הראשונים של הדיון.
[Speaker E] מה כאילו דוגמה כזאת, בניין אב שאפשר כאילו לתפוס את זה? דוגמה מוחשית של בניין אב? לא הבנתי. אני רוצה דוגמה לבניין אב, דוגמה מוחשית.
[הרב מיכאל אברהם] עם מושגים? להגיד לך A ו-B מסוימים? כן, סתם. בגמרא בקידושין בדף ה' הגמרא עושה בניין אב. הגמרא שואלת אם חופה קונה. קונה הכוונה אם אפשר לעשות אירוסין על ידי חופה.
[Speaker B] אוקיי? ואביי אומר שחופה קונה מקל וחומר.
[הרב מיכאל אברהם] כן. אז זה הסוגיה שם. אז אנחנו שואלים האם חופה קונה. להלכה היא לא קונה. רב הונא אומר שהיא קונה. אז אני לומד את זה ב… מתחילים מקל וחומר, לא משנה, אבל קל וחומר מכסף. אבל אחרי זה עושים בניין אב מיבמה… מביאה. אוקיי? למה? כי ביאה עושה גם קידושין וגם נישואין. נגיד אם תקרא לזה ביאה, ביאה עושה גם קידושין וגם נישואין. בסדר? עכשיו חופה עושה נישואין. השאלה היא אם היא עושה קידושין. למה לא? אם ביאה עושה את שניהם אז גם חופה תעשה את שניהם. אוקיי? הקל וחומר מכסף לעומת זאת עובד ככה. כי כסף לא עושה נישואין. אי אפשר נישואין בכסף, אבל קידושין כן. אוקיי? עכשיו חופה דווקא עושה נישואין, זה אני יודע. אבל קידושין אני לא יודע. אז אנחנו עושים קל וחומר. כסף מראה לי שלעשות קידושין יותר קל מאשר לעשות נישואין. אז אם החופה עושה נישואין שזה היותר קשה, אז את הקידושין ודאי שהיא תעשה. זה קל וחומר. אתם מבינים? ואחרי זה אגב עושים צד שווה, זאת אומרת מחברים את הקל וחומר ואת הבניין אב ומייצרים מהם איזשהו צד שווה, ואנחנו עוד נראה את הדברים האלה איך העסק הזה עובד. זאת אומרת זה הולך ונבנה ונהיה יותר יותר מסועף או יותר מורכב. אוקיי, אז בינתיים, בינתיים אני מצלם
[Speaker B] אתה מצלם.
[הרב מיכאל אברהם] אז בינתיים מה שאני רוצה לטעון זה שהאלגוריתם הזה עובד. זאת אומרת כשאנחנו צריכים למלא את החידה שלנו היא בעצם תמיד טבלה שממולאת בנתונים של אפס או אחת. אחת מהמשבצות יש בה סימן שאלה אני צריך לדעת איך למלא אותה. אני עושה שתי טבלאות כשבאחת מהן אני ממלא אפס ובשנייה אני ממלא אחד. אני בונה תיאוריה שמסבירה כל אחת משתי הטבלאות ואני בודק איזה משתי התיאוריות פשוטה יותר, זאת התשובה. אוקיי? זה האלגוריתם בינתיים. זה גם אלגוריתם שיהיה בסוף, רק מה זה פשוטה יותר זה יסתבך לנו קצת. אוקיי? אבל זאת בעצם דרך העבודה.
[Speaker B] עכשיו, אני צריך לרשום כאן קל וחומר וכאן גזרה שווה…
[הרב מיכאל אברהם] זה
[Speaker B] לא גזרה שווה זה בניין אב. בניין אב, סליחה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, לטובת הדורות הבאים, קל
[Speaker B] וחומר וזה בניין אב.
[הרב מיכאל אברהם] יופי. עכשיו, אני עוזב רגע את הקל וחומר ואת הבניין אב. לפני שאנחנו נתקדם עם התיאוריה אני רוצה לשכנע אתכם מזווית נוספת שתמיד מאחורי העובדות יושבת תיאוריה, מה שאת הפיזיקאים לא צריך לשכנע, זה איזושהי הנחה שאף אחד אפילו לא מעמיד למבחן כלשהו. זאת אומרת ברור להם שברגע שאתה נתקל באיזשהם עובדות צריך להיות איזשהו הסבר תיאורטי שמסביר אותן. לא היה חייב להיות כך. אתה מניח שיש איזה שהם חוקים כלליים, חוקי טבע, שכל מה שקורה סביבנו הוא פשוט תוצאה של חוקי הטבע. נכון? זה מה שמניחים בדרך כלל פיזיקאים, כל מדע, בפרט פיזיקאים. אז ההנחה גם בהקשר ההלכתי אני טוען אותו דבר. כשהתורה אומרת הלכה כלשהי, אז היא בעצם קובעת שבסיטואציה מסוימת חלה נורמה הלכתית כזאת וכזאת. אוקיי? חייבים לשלם, פטור מלשלם, טמא, טהור, לא משנה, כל מיני קביעה נורמטיבית שחלה על סיטואציה עובדתית. הטענה שלי זה שמאחורי זה יושבת תיאוריה. התיאוריה אומרת קחו את הסיטואציה העובדתית, תראו מי מעורב שם, המזיקים, הרשויות כן? רשות הרבים וחצר הניזק. תבינו שבתוך המזיקים יש מרכיבים, למשל כוונתו להזיק זה מרכיב. תחילת עשייתו לנזק זה מרכיב, זה יכול להיות האלפות והביטות. אוקיי? מי שכוונתו להזיק זה מאוד חמור אז לכן הוא יהיה חייב ברשות הרבים, למשל סתם אני אומר. אוקיי? אז זה אומר שאלפא הוא זה שאחראי על החיוב ברשות הרבים. בסדר? אבל מי שהולך דרך הילוכו מזיק כמו ברגל שמזיק בתוך כדי הילוכו ברשות הרבים הוא פטור. זה בטא. בטא לא רלוונטי לחיוב ברשות הרבים. אז הנה דוגמה לזיהוי של הפרמטרים המיקרוסקופיים. זאת אומרת אני בעצם טוען שישנן תכונות של הסיטואציה שבגללן נקבעות ההלכות כפי שנקבעו. זאת אומרת בגלל התכונות האלו של הסיטואציה. זה מה שאני, זאת בעצם הטענה ותבינו שמה שעשיתי כאן זה הוכחתי לכם את זה. כן? זה מתאים למתמטיקאים, הם בדרך כלל מוכיחים משהו שכולם מבינים שהוא מובן מאליו כאילו, יכולים להקדיש לזה סמסטר להוכיח משהו שאף אחד לא מבין למה צריך להוכיח, זה ברור לא? אז גם פה אותו דבר. אני מה שאני מנסה זה להוכיח לכם שמאחורי ההלכות יושבת תיאוריה. איך הוכחתי לכם את זה? פשוט אמפירית. זאת אומרת הראיתי לכם שלא תצליחו להסביר את זה בלי להניח שמאחורי זה יש תיאוריה. למה? כי לא תצליחו להראות לי למה פירכא לא גורמת רק לסיבוב של הקל וחומר אלא מפילה אותו לגמרי. נכון? זאת בעצם הטענה. אם אתם לא תאמצו את העובדה שמאחורי זה יש הסבר תיאורטי עם אלפות ואלה, אז השני טיעונים שונים. הרי הראיתי לכם שזה אותו טיעון, נכון? הראיתי לכם שההיררכיה בין איי בי קטנים היא אותה היררכיה כמו בין איי בי גדולים. לכן הטיעון של השורות והטיעון של העמודות והטיעון של השורות זה אותו טיעון בשני לבושים שונים, זאת בעצם הטענה. ממילא כבר לא היה קשה מה ששאלתי, אז למה חז"ל אף פעם לא מסובבים קל וחומר אלא כשיש פירכא הוא נפל. אוקיי? למה? כי זה באמת אותו קל וחומר. אם תשים פירכא פה מה הראית? שההיררכיה בין שני אלה לא יכולה להיות מוסברת על ידי אלפא ושני אלפא, צריך להיות פה גם איזשהו בטא. נכון? אה, אבל אם זה ככה אז גם בין שני אלה זה כבר לא אלפא ושני אלפא. אז בעצם הפלת. גם את הקל וחומר של השורות ולא את הקל וחומר של הטורים. אולי לא חידדתי את זה מספיק פעם קודמת, אני לא זוכר, אבל זה הנקודה. אתם מבינים? זאת אומרת בעצם המהלך הקודם נועד לא כדי, גם כדי להבין את הקל וחומר, אבל במסגרת הכללית מה שרציתי להבין ממנו זה לשכנע אתכם שמאחורי ההלכות יושבות תיאוריות. בעצם ההיסק מעובדה לעובדה נעשה על בסיס תיאוריה, בדיוק כמו בהקשר המדעי. דיברתי על האבדוקציות אם אתם זוכרים במבואות. כל המבואות יהיו רלוונטיים אם אתם זוכרים את מה שדיברנו שמה. אז אמרתי שמה שכשאני עושה השוואה בין שני דברים אני מניח משהו על מה רלוונטי למה שאני מדבר עליו. נגיד אם זה נופל לכדור הארץ כשאני עוזב אותו, וזה נופל לכדור הארץ כשאני עוזב אותו, אני צריך להניח שגם זה ייפול לכדור הארץ אם אני אעזוב אותו. אני צריך להניח שמה שרלוונטי בדבר הזה לצורך הסבר הנפילה, למשל הצבע שלו כנראה זה לא רלוונטי, נכון? ובאמת בצבע הם לא אותו דבר שני אלה. אז למה, איך אני יודע להסיק מפה לפה? כי אני מניח שלא הצבע הוא הדבר הקובע. נכון? אז מה כן? היותו בעל מסה. נכון? המסה זה האלפא. המסה זה התכונה של הסיטואציה או של הדבר שבגללה קורות התופעות הפיזיקליות. בדיוק כמו שבהקשר ההלכתי, האלפא וביתא זה התיאוריה או המאפיינים התיאורטיים שבגללם קורות הקביעות ההלכתיות. בגלל זה חייבים ברשות הרבים, בגלל זה פטורים בחצר הניזק. בגלל זה, את זה יש לקרן, את זה אין לשן ורגל. אותו דבר. מסה יש לזה, לפוטון אין מסה, לזה יש צבע, למשהו אחר אין צבע. אז אלה כל מיני מאפיינים. המאפיינים האלה מחוללים תופעות פיזיקליות. אוקיי? המעבר מהתופעות אל המאפיינים זאת הכללה תיאורטית. המעבר מחפץ אחד שנופל לכדור הארץ לכל החפצים שנופלים לכדור הארץ זאת אינדוקציה. אבל המעבר מזה שחפצים נופלים לכדור הארץ לתיאוריה שמסות נמשכות זו לזו, זאת אבדוקציה. נכון? ומה שאני רוצה לומר זה שמה שאני עושה כאן זה אותו דבר. אני עושה אנלוגיה בין זה לזה או בין זה לזה, אבל מאחורי האנלוגיה יושבת האבדוקציה. אני בעצם מניח שיש פה איזושהי תיאוריה והיא מצדיקה את האנלוגיה שאותה אני עושה. ומה היא התיאוריה? התיאוריה שיש איזשהו מרכיב אלפא, לא יודע מה הוא, אבל יש איזשהו מרכיב כזה שקיים בעוצמה אחת פה ובעוצמה שתיים פה, בעוצמה שתיים פה ובעוצמה אחת פה, ובהינתן שיש מרכיב כזה אני יכול להסביר לכם את כל העובדות ההלכתיות. וזה אישוש, כמו במדע. אם זה מסביר את העובדות, כנראה זו תיאוריה נכונה. אז אם זו תיאוריה נכונה, אז אני מוכן גם להסיק ממנה מסקנה. כן, מתיאוריה נכונה מה אני אומר? אם המסה היא הגורם לנפילה, עכשיו אני אומר, גם לזה יש מסה. מה אתם אומרים, זה ייפול או לא? ייפול. כי אם התיאוריה נכונה, אם באמת המסה זה הגורם האמיתי שגורם לנפילה, זה האלפא, אוקיי? אז כל דבר שיהיה לו את אלפא, גם הוא ייפול. נכון? אז אני אומר אותו דבר. אם ההסבר הוא באמת ההסבר הזה, אז גם הניבויים העתידיים, למשל מה תהיה ההלכה פה? נגיד מצאנו כתב יד שבו כתוב גם הדין של קרן בחצר הניזק. בתורה לא כתוב, אבל מצאנו איזה כתב יד עתיק שם כן כתוב. בואו נהמר מה יהיה כתוב שם. הטענה שלי שתהיה כתוב שם אחד. למה? כי אם שלושת אלה נכונים, בניתי תיאוריה, עשיתי אבדוקציה. אחרי שעשיתי אבדוקציה אני חוזר מהתיאוריה חזרה ואני מסיק ממנה את המסקנה הזאת. מה שראינו, אתם זוכרים? הנה פה עוד כתוב אפילו: אנלוגיה זה אינדוקציה פלוס דדוקציה. אוקיי? זה בעצם מהלך מאוד דומה. אני הולך לתיאוריה, שזה כאילו האינדוקציה, ואז אני לוקח מהתיאוריה יש השלכה, אז אני עושה את הדדוקציה. אני יורד חזרה למקרה המסוים הזה ואני אומר, אז פה צריך להיות אחד. או פה גם צריך להיות אחד.
[Speaker B] ואם יגלו שם שדווקא כתוב ההיפך?
[הרב מיכאל אברהם] אז זה פירכא, כמו במדע. אם תגלה למשל גוף…
[Speaker B] נכון,
[הרב מיכאל אברהם] אם תגלה למשל במדע שיש גוף בעל מסה שלא נופל לכדור הארץ, זה יהיה פירכא בדיוק כמו פה, זה בדיוק אותו דבר. מה אתה בעצם אומר? גוף א נופל לכדור הארץ ולא מעופף. גוף ב מעופף, אז הוא בטח ייפול… טוב, זה לא עשיתי טוב. אז הוא בטח ייפול לכדור הארץ. אתם מבינים? זה צורת החשיבה. ואם תמצאו איזשהו גוף שהוא נופל לכדור הארץ אבל גם מעופף אז זה יפרוך. או הפוך. מבינים? זה בדיוק אותו דבר. זה הכל אותו דבר, זה בכלל לא משנה באיזה תחום אתם נמצאים. זה הכל אותה צורת חשיבה. עוד דוגמה אחרת, אני לא זוכר אם הזכרתי את זה כי בספר אני עושה את זה דרך הדוגמאות האלה בספר אמת ולא יציב. אני מדבר שמה על הערכת יכולות של סטודנטים או של תלמידים. מבחן פסיכומטרי, אוקיי? אני רוצה לעשות מבחן שיעריך עד כמה מועמד יצליח בלימודי היסטוריה, אוקיי? אז אני רוצה לשאול אותו מה, לבנות איזשהו מבחן סינון, את מי לקבל ואת מי לא לקבל. ונגיד שאני אבדוק את ההצלחה, הוא למד גיאוגרפיה כבר. אני רוצה להסיק. לבדוק את ההצלחה שלו, או שלהם, קבוצה מגיעה אליי. אני אומר ככה, תראו, אני יודע, יש לי כמה חבר'ה שכבר יש לי ניסיון עליהם. כל אלה שהצליחו בגיאוגרפיה הצליחו בהיסטוריה. אבל יש כאלה שלא הצליחו בגיאוגרפיה ובהיסטוריה כן הצליחו. מה זה אומר? שבהיסטוריה יותר קל להצליח, נכון? עכשיו, אם אני אבחן את המועמדים החדשים על גיאוגרפיה, או אני אסתכל על הציונים שהם קיבלו בגיאוגרפיה, זה יהיה ניבוי טוב להיסטוריה, נכון? כי מי שמצליח בגיאוגרפיה וודאי מצליח בהיסטוריה. נכון? זה קל וחומר. אוקיי? עכשיו, אם אני רוצה לעשות את זה לכל המקצועות באוניברסיטה, אז אני בונה מבחן שהוא לא אף אחד מהמקצועות, אלא הוא כולל בתוכו את כל היכולות, או עד כמה שאפשר, את היכולות הרלוונטיות ללימודים בכל המחלקות, נכון? והוא יהיה המנבא שלי. והטענה שלי שעכשיו אני עושה, זה לא קל וחומר כנראה אלא אנלוגיה. ואני אומר מי שקיבל בפסיכומטרי 600, הוא יצליח במדעי המגדר, אלא אם כן הוא אובר-קווליפייד בשביל זה. אבל מי שיקבל 700, אז קל וחומר שהוא יצליח שמה. נכון? למה? כי אני מניח שיש איזשהו יחס בין הצלחה בפסיכומטרי להצלחה בלימודי מגדר. והיחס הזה במקרה הזה זה כנראה אנלוגיה, לא קל וחומר. אוקיי? זה חומר וקל אפילו. אז המבחן הפסיכומטרי הוא בסך הכל יישום של איזושהי תיאוריה. בדקתי את היחס בין גיאוגרפיה להיסטוריה, את היחס בין כימיה לפיזיקה, בין פיזיקה להיסטוריה, ואני פתאום ראיתי שהיכולות האלה והאלה אחראיות על ההצלחה בכל המקצועות. בניתי מהיכולות האלה איזשהו סוג של מבחן. אבל בשביל זה כמובן הייתי צריך לזהות את האלפות וביתות שלי כדי להבין איזה כישורים צריך.
[Speaker B] יש רוב, אין רוב.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אתה אף פעם לא מצליח במאה אחוז. אף פעם לא מצליח במאה אחוז. דיברנו על זה שזה הלוגיקה של העסקים הלא וודאיים. זה בדיוק הנקודה, אבל עוד נחזור לזה. זה עוד יחזור אלינו הרבה.
[Speaker B] אולי הסתברות?
[הרב מיכאל אברהם] אז בעצם מה שאני עושה, אני בונה איזושהי טבלה ואני אומר ככה: נגיד שזה הצלחה בפסיכומטרי וזה הצלחה בהיסטוריה. אני בודק מועמדים בהיסטוריה. אני אומר, יש לי את ראובן. אני יודע שראובן לא הצליח בפסיכומטרי אבל בהיסטוריה הוא כן הצליח. אז זה אומר שבהיסטוריה יותר קל להצליח מאשר בפסיכומטרי. פסיכומטרי הוא מדד טוב, אולי אפילו יותר מדי טוב. הנה פה מישהו הצליח למרות שאת הפסיכומטרי הוא לא עבר. בסדר. ומי שכן יעבור את הפסיכומטרי, אין לי בעיה איתו בכלל, נכון? אז זה מדד טוב. אז אני קובע: המבחן הפסיכומטרי יהיה המדד לכניסה ללימודי היסטוריה. אוקיי? ואז אני עושה קל וחומר. אני אומר, מה ראובן שלא הצליח בפסיכומטרי הצליח בהיסטוריה, שמעון שמצליח בפסיכומטרי אני מניח שיצליח גם בהיסטוריה. אוקיי? עושה קל וחומר. אם אני עושה אנלוגיה נגיד בין היסטוריה לכימיה, אז אני יכול לעשות את זה דרך בניין אב. לא משנה. נגיד אני לא עושה פסיכומטרי. אני מסתכל על ציון הבגרות שלו, בסדר? אם בלימודים בבגרות הוא הצליח כך וכך, אני מניח שבלימודים באוניברסיטה הוא יצליח באופן דומה, נגיד לצורך הדיון. אז זה בניין אב. אוקיי? זה אותם דברים. זה אותם אותם דברים בכל מקום. אגב, יש גם פירכות. יבוא עכשיו מישהו אחר שהצליח בגיאוגרפיה ולא הצליח בהיסטוריה, הפיל לי את כל התיאוריה. עכשיו לא נכון שבין היסטוריה לגיאוגרפיה יש פרמטר אחד שבגיאוגרפיה זה אלפא ובהיסטוריה זה שני אלפא. לא. יש שם עוד פרמטר כנראה שיכול להתנהג הפוך, שדווקא בהיסטוריה הוא מועיל ובגיאוגרפיה הוא מזיק, ולהיפך. מבינים? שזה מה שעושה פירכה. הפירכה בעצם אומרת שזה לא אותו כישרון כנראה, גיאוגרפיה והיסטוריה. זה כישרון מסוג אחר. ולכן אתה לא יכול ללמוד מהצלחה בגיאוגרפיה להצלחה בהיסטוריה, כי אולי יש סוג כישרון נוסף שאתה צריך בשביל היסטוריה, מה שלא צריך בשביל גיאוגרפיה. ולהיפך. ואז אתה לא יכול ללמוד. וזאת תהיה טבלה מהסוג הזה. אוקיי? אתה לא יכול ללמוד.
[Speaker D] פירכה לבניין אב יכולה להפוך את זה לסוג של קל וחומר? מה? פירכה לבניין אב יכולה להפוך את זה לסוג של קל וחומר? נכון.
[הרב מיכאל אברהם] היא יכולה באופן עקרוני, אבל זה לא קורה. זאת אומרת, אנחנו ננתח את כל הדברים האלה. אני רק בונה את זה עכשיו שלב שלב. אוקיי, אז כל זה היה הקדמה, כי אני רוצה בעצם להוכיח לכם בעוד צורה, והפעם מהצד השווה או מבניין אב משני כתובים, את הנחיצות או את המסקנה הזאת שבעצם ביסוד ההיסק ההלכתי, או ביסוד היחס בין הקביעות ההלכתיות, העובדות ההלכתיות, יושבת תיאוריה. אוקיי? בואו נעשה את זה כך. אני רוצה עכשיו לדבר על בניין אב, בעצם למדנו קל וחומר, למדנו בניין אב. עוד נחזור, אבל כרגע אני רק מציב את הכלים על הלוח. אחרי זה נתחיל לשחק שחמט. אוקיי? אז עכשיו אני רוצה לדבר על בניין אב משני כתובים. מה זה בניין אב משני כתובים? יש לי שני מלמדים, אוקיי? ולמד אחד. ואני רוצה משני המלמדים ללמוד משהו על הלמד שלי. למה אני צריך שני מלמדים? כי כל אחד מהם לחוד לא מצליח ללמד אותי. יש פירכה, נכון? לא מצליח ללמד אותי. אוקיי. אז לכן אני צריך איכשהו את שניהם. ככה באופן כללי הדבר הזה בנוי. אז בואו ננסח את זה עכשיו בצורה קצת יותר מדויקת. אתם רואים שאין כללים. יש טושים שהמחק פה מוחק ויש טושים שלא.
[Speaker B] האדום נמחק יותר טוב מהשחור.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אתה אומר שהצבע הוא פרמטר רלבנטי פה. לא מספיק שאתה טוש, השאלה באיזה צבע. באמת יש פה שני פרמטרים רלבנטיים. אוקיי. השיעור הראשון בלוגיקה עומד להפוך לשיעור הכי
[Speaker B] ראשון בכימיה. קצת ארטיסטי.
[הרב מיכאל אברהם] גם ברפואה זה ככה, אתם צריכים להבין. נגיד כשאני רוצה לדעת מה מרפא הצטננות, אני נותן לבן אדם לשתות מרק חם ואני נותן לו לאכול תפוח. עכשיו אני שואל את עצמי מה מהם יעזור? אוקיי? אז כרגע אני לא יודע.
[Speaker B] זה יעזור לצרבת וזה יעזור לסבתא שלו.
[הרב מיכאל אברהם] זה יעזור לסבתא שלו, לא משנה, אבל אני רוצה לדעת מה מהם יעזור. נאמר אני נותן לו מרק לשתות וזה משפר את מצבו. תפוח לא עוזר כלום, עוגת קצפת הוא נהיה בריא על המקום. כל מיני דברים, אני מחפש כל מיני דברים. איך אני בונה מזה תיאוריה בסוף? איך אני יודע עכשיו שמאכל אחר שעליו אני צריך לנחש, בננה, יעזור או לא יעזור? אומר אני עושה אנליזה כימית. אני בעצם אומר מה יש במרק, מה יש בתפוח, ואני מנסה לבודד מה מאפיין את אלה שעוזרים לעומת אלה שלא עוזרים. אלימינציה מדעית, נכון? בעצם במילים אחרות אני בונה תיאוריה ואני מחליט איזה פרמטרים, במקרה הזה זה היסודות הכימיים, איזה פרמטרים צריכים להיות כדי לעשות את הפעולה. ואז אני אומר אה, בבננה עכשיו כבר לא צריך לבדוק. אני יודע, אם יש בבננה את המרכיב הזה והזה והזה היא כנראה גם תעזור ואם לא אז לא. אוקיי? בכל מקום זה הכל בנוי אותו דבר. זה סדנא דארעא חד הוא. אז מה שאני רוצה עכשיו לעשות זה ללמוד בניין אב משני כתובים. עכשיו בבניין אב משני כתובים, בעצם מה שקורה זה הדבר הבא. יש לנו, רגע. כחול יש לנו ניסיון רע איתו, נכון? לא ללמוד מהניסיון אחרי שזה הנושא שלנו זה עוול מכפיר שבעתיים. זה אחד. את זה לא רואים לעומת זאת, זה נמחק יפה רק לא רואים אותו. חוק שימור הפרודוקטיביות. אוקיי.
[Speaker B] אז יש פה איי ובי
[הרב מיכאל אברהם] ויש לי פה למ"ד סי. אוקיי? אתה לא תראה את זה עם המצלמה, נכון?
[Speaker B] אני מקווה שהמצלמה תראה.
[הרב מיכאל אברהם] הכי חשוב זה המצלמה, אתה לא פונקציה פה.
[Speaker B] אני פשוט אחר כך אמחק את זה.
[הרב מיכאל אברהם] אנחנו עבדים של הטכנולוגיה, הטכנולוגיה כבר מזמן התעלתה. אוקיי? אז זה שני המלמדים שלי. עכשיו, אני רוצה ללמוד הלכה מסוימת, נגיד ההלכה איקס קיימת פה וקיימת גם פה. בסדר? או אתם יודעים מה, נעשה הלכה איי, קיימת פה וקיימת גם פה. נגיד למשל זה שני מזיקים. אוקיי? אז אני אומר זה בור וזה אש או לא משנה, בסדר? אז אני אומר גם בור וגם אש חייבים, נכון? חייבים לשלם אם בור ואש הזיקו. עכשיו אני רוצה לדעת מה הדין באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו. הגמרא בבבא קמא בדף ו' עמוד א' היא לומדת את זה בצד השווה מבור ואש. אוקיי? שהזיקו אחר מנוחתן. אז זה בור ואש. אז איך אני לומד את זה? אז אני מתחיל ככה. בוא נלמד מאיי, נלמד את סי מאיי. למה? כי יש כנראה משהו משותף לסי ולאיי, כך לפחות אני מניח. אוקיי? אז אני אומר לא, אבל יש פה מאפיין אחר וואי שאותו אין בסי. וואי גג, אין אותו בסי. אוקיי? אז לכן יש פירכא על הלימוד הזה, נכון? אגב, הלימוד הזה יכול להיות או בניין אב או קל וחומר, זה לא משנה. זה יש כמה סוגי צד שווה, בעצם יש שלושה. יש צד שווה שבנוי על שני קלים וחמורים, צד שווה שבנוי על שני בנייני אב, וצד שווה שבנוי על בניין אב וקל וחומר. אוקיי? נדבר עוד גם על זה, על כל הדברים האלה, כרגע אנחנו רק בהקדמה. אז את זה אנחנו לא מצליחים. טוב, אז נלמד מפה. לזה גם כן יש את זי ואנחנו לומדים לפה, שזה יהיה אותו דבר. ופה ההנחה היא שבאמת וואי גג, אין פה את וואי גג, אחרת זה לא עוזר לנו שום דבר, נכון? אנחנו מנסים ללמוד מפה ואת הפירכא וואי אי אפשר לפרוך פה. בסדר? אומר נכון, אבל פה יש איקס ופה אין את איקס. אוקיי? אז זה פורך. עכשיו אני אומר פה גם אין את איקס, נכון? ואז אני אומר מפה אי אפשר ללמוד גם, פרכנו, נכון? מה לזה שכן איקס. ואז אומרים לי חזר הדין. לא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהם. מה זה הצד השווה שבהם? זד, נכון? והצד השווה שבהם הרי קיים גם
[Speaker B] בלמד.
[הרב מיכאל אברהם] וכיוון שכך, אם הצד השווה הוא הקובע, אז בעצם הדין איי קיים גם בסי, שחייבים לשלם. זה הדין איי, שחייבים לשלם. מה?
[Speaker B] בגלל הזד.
[הרב מיכאל אברהם] מה שנקרא הצד השווה. מה זה צד שווה?
[Speaker B] הצד השווה זה הפרמטר.
[הרב מיכאל אברהם] הצד השווה זה הפרמטר. זאת אומרת, אם תקראו לזה עכשיו אלפא, ביתא וגמא, אז בשני אלה יש אלפא וגם בזה יש אלפא. בזה אין את ביתא, בזה יש את ביתא. בזה יש את גמא, בזה אין את גמא. אוקיי? בעצם מה שעומד מאחורי זה שוב פעם תיאוריה של פרמטרים. ומה שאנחנו אומרים זה ככה. למעשה אנחנו עושים אלימינציה של פרמטרים בדיוק כמו שעשיתי בטבלה. אחרי זה אני אעשה גם את זה ממש גם בטבלה כדי שתראו שזה אותו דבר. אבל כרגע אני רק מסביר את זה אינטואיטיבית. אז מה שאני אומר בעצם, אני עושה פה אלימינציה. אני אומר תראו, אני לומד מפה. כשאני לומד מפה מה אני מניח? שזד הוא הגורם החשוב, הקובע. וזד הרי ישנו גם פה. בגלל הזד הוא חייב, נכון? זה המנגן שיש שמה, כן, הרכיב הכימי של האלפא הזה שגורם לחיוב בנזיקין. אז אני אומר אם פה יש את זה אז גם פה, ופה יש את זה אז כנראה שגם זה יהיה חייב בנזיקין. רגע, שנייה אחת, אבל פה יש גם פחמן. אולי בגלל זה הוא חייב ופה הרי אין פחמן? אולי זה מה שגורם לחיוב? אז כנראה שבאמת אי אפשר ללמוד מזה. אני עובר לפה. עכשיו אני אומר פה, הנה יש את יש את זד, ופה אין את וואי. אתם רואים? פה אין את וואי. אז הנה הראיתי לך שזה מנגן ולא פחמן. נכון? לא לא, שנייה. אבל פה יש הליום. אוקיי? פה יש הליום. אולי בגלל זה? ופה הרי אין את הליום? אז אולי בגלל זה, סליחה, פה יש את ההליום אז לכן אי אפשר ללמוד מפה לפה. אולי ההליום הוא פרמטר רלבנטי? לא לא, מה פתאום? תראה פה. פה אין את ההליום ובכל זאת חייבים, נכון? הדין איי חל פה. אז זה אומר שעשיתי אלימינציה. זה לא יכול להיות הפרמטר וואי כי פה הוא לא קיים וחיוב קיים. זה לא יכול להיות הפרמטר איקס כי פה אין את איקס ובכל זאת יש חיוב. אז אם סילקתי את האפשרות שוואי הוא
[Speaker B] המחייב
[הרב מיכאל אברהם] ואת האפשרות שאיקס הוא המחייב, נשארתי עם זה שזד הוא המחייב. זאת אלימינציה. ולכן אני יכול להסיק שפה למרות שאין את איקס ואין את וואי, כיוון שיש את זד אז חייבים. נכון? כך בנוי הצד השווה. אוקיי? עכשיו יש לי שאלה אליכם. הרי תמיד אפשר לשאול בסיטואציה, כן?
[Speaker F] יותר סביר שיהיה זד ועוד משהו. מה? יותר סביר שמה שמחייב זה זד ועוד משהו. למשל מה?
[הרב מיכאל אברהם] איזה, למשל מה?
[Speaker F] בשני ב-איי וב-בי יש זד ועוד משהו. נכון, ולכן זה חייב. אה.
[הרב מיכאל אברהם] זה המשפט הבא שלי. פה היה מתבקש להעלות שאלה. הלוגיקה פה היא לוגיקה בעייתית. למה? בגלל שאני הצעתי תיאוריה. תיאוריה אחת אומרת שהיסוד המחייב, כאילו איי זה החיוב לשלם בנזיקין, אוקיי? היסוד המחייב הוא זד. אחרי זה אמרתי רגע, אולי התחלתי בהתחלה, כן, כשאני נמצא פה, אומר יש פה שלושה פרמטרים: זד, וואי ומינוס איקס, לא משנה, איקס לא קיים. אוקיי? אומר איזה מהם מחייב? לא יודע. בוא ננסה את ההיפותזה של זד. אוקיי? זד מחייב, אז ממילא אני אסיק שגם פה הוא חייב. רגע, אבל מפה אתה לא יכול להסיק את זה. אולי וואי הוא המחייב? אתה לא יכול. אז בוא נלך לפה. פה אין את וואי ובכל זאת חייב. אז כנראה שזד בכל זאת הוא המחייב. לא לא, אבל פה יש את איקס. יכול להיות שאיקס הוא המחייב, לא וואי אבל גם לא זד, אולי איקס? אומר לא, אבל פה אתה רואה פה, שפה אין את איקס ובכל זאת חייבים. אז גם איקס הוא לא המחייב. אז אם סילקתי את האפשרות שוואי הוא המחייב ואת האפשרות שאיקס הוא המחייב, נשארתי עם זה שזד הוא המחייב. זאת אלימינציה. ולכן אני יכול להסיק שפה למרות שאין את איקס ואין את וואי, כיוון שיש את זד אז חייבים. נכון? אבל פה תמיד עולה השאלה: מי אמר לך? יכול להיות שהמחייב הוא דאבליו,
[Speaker B] איקס או וואי.
[הרב מיכאל אברהם] מה שזה
[Speaker B] לא יהיה.
[הרב מיכאל אברהם] אם יש בך או את איקס או את וואי, זה גם מחייב.
[Speaker B] ביחס לאיי זד זה הכי פשוט. או. אז זה הכי פחות קשיים. זד זה הכי פשוט.
[הרב מיכאל אברהם] שנייה, שנייה, אני אעיר את זה רגע. מה שאני בעצם רוצה לטעון פה זה שגם פה רואים את התער של אוקאם. כי נכון, יש עכשיו שתי תיאוריות מתחרות. או שזד הוא המחייב, או שאחד משניהם, איקס או וואי, מחייב. אוקיי? איך אני מכריע ביניהם? בדיוק כמו שלמדנו בקל וחומר ובבנין אב. אני טוען שזה מכיל פחות פרמטרים. ולכן הוא יותר פשוט ולכן בעצם זאת התיאוריה העדיפה, לכן אני בונה אותה. זאת אומרת אתם רואים שבעצם פה עשיתי בדרך אחרת אבל בדיוק את אותו לוגיקה. ובהמשך אני אעשה את זה גם באותה דרך. אבל פה אני רק מנסה להראות לכם איך העסק הזה עובד. אוקיי? עכשיו כמובן אם הייתי מסתכל וכאן זה הערה על התער של אוקהם שדיברתי קודם, אם הייתי מסתכל על הסימונים האלה, באופן עקרוני אני יכול לקרוא לפרמטר הזה איקס או וואי אני יכול להגדיר אותו כ-דאבליו. ומה זה בן אדם? בן אדם זה אוסף של תאים והמון דברים, נכון? ועדיין זה מבחינתי דבר אחד כל המכלול הזה. אני יכול להגדיר את המכלול איקס או וואי כפרמטר מסוים. יכול להיות שגם הפרמטר הזה מורכב מדברים. אוקיי? ואז אתה לא יכול לדעת מי יותר, אפילו לא מי יותר פשוט אתה לא יכול לדעת. אז נכון, וזאת הערה שצריך להבין, אני אענה עליה כשנגיע לצורה של הטבלה לעשות את זה, אבל ברמה הזאת אני אומר אתה צודק באופן עקרוני זה נכון, אבל פה אני כבר יודע שהוא מורכב משני פרמטרים. פה אולי הוא מורכב אולי לא אני לא יודע. אז אם אני צריך להחליט מה יותר פשוט נדמה לי שעדיין סביר לומר שזה יותר פשוט. אם תראה לי שגם זה מורכב משני פרמטרים, זאת באמת תהיה שאלה לא פשוטה ועוד מעט אני אעיר על זה.
[Speaker B] אם אתה מניח שזה דאבליו, מ-דאבליו ל-סי אין לך בכלל דאבליו ואתה לא יכול ללמוד כלום סי אתה לא יכול ללמוד.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. לכן אני אומר, אם אתה מאמץ את התיאוריה הזאת זה
[Speaker B] לא בכלל הולך.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, זה בדיוק הנקודה. אם אתה מאמץ את התיאוריה הזאת, אז ב-סי לא יהיה את הדין אי כי ב-סי אין את איקס ואין את וואי. אם אתה מאמץ את התיאוריה הזאת, אז ב-סי הדין יהיה אי. לכן בדיוק אני אומר שאני צריך להחליט איזה משניהם היא התיאוריה הנכונה. ואני בוחר את הפשוטה יותר, ואז המסקנה היא שב-סי באמת יש את הדין וחייבים לשלם עליו נזק וצער וכולי וכולי. אוקיי? עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה מעניינת.
[Speaker G] ירית חץ למטרה וחץ וציפור. מה? אני לא שמתי לב מה קרה. סימנת מטרה וסביבה שמת את העיגול.
[הרב מיכאל אברהם] איזה מטרה? לא הבנתי.
[Speaker G] אמרת אתה רוצה להוכיח שהדבר הזה הוא שווה
[הרב מיכאל אברהם] לזה. מה שווה למה?
[Speaker G] שיש פרמטרים שווים ב-אי וב-בי ל-סי.
[הרב מיכאל אברהם] נו אבל זה לא הוכחתי, הראיתי את זה.
[Speaker G] אבל מה זה לא הראית, מי אמר שהפרמטר זיד הוא הפרמטר הרלוונטי לגבי סי?
[הרב מיכאל אברהם] הנה הראיתי לך את זה, בגלל שאחרת התיאוריה השנייה היא יותר מסובכת. זאת התיאוריה הפשוטה ביותר כי תלויה בפרמטר אחד. לא הנחתי את זה, אני, מה שאני מניח הדבר היחיד שאני מניח זה את התער של אוקהם. שהתיאוריה הפשוטה יותר היא הנכונה. אבל מכאן ואילך זה חישובים. אני פשוט מסתכל איזה תיאוריה יותר פשוטה, מי מכילה פחות פרמטרים וזה הכל.
[Speaker C] אז מה עוד פעם פותר את הבעיה של נניח להגדיר באמת דאבליו?
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שיכול להיות אם תראה לי שבתוך זיד יש גם שני פרמטרים, גם הוא איזה הרכבה של שני פרמטרים באמת פרכת אולי את הבניין אב, את הצד השווה. אבל פה אני רואה שיש כבר שני פרמטרים, בדקתי, אני יודע. בשני אתה אומר אולי. אולי הולכים למכולת, אולי תמיד יכול להיות שאולי אתה טועה. בסדר, בינתיים אם אני צריך להניח מי מהם עדיף אז הדבר הזה עדיף. עכשיו תראו יש דבר מאוד מפתיע שעולה על רקע מה שדיברתי לכם כאן. כי בעצם מה שאני רוצה לטעון זה שהתיאוריה הפשוטה יותר היא הנכונה. ואם אני צריך עכשיו להחליט האם הפרמטר זיד הוא המחולל של הדין של החיוב לשלם או הפרמטר איקס או וואי, אז אני מעדיף את התיאוריה של הפרמטר זיד לבד, נכון? אלא מאי, שבגמרא בכמה מקומות הגמרא, מה עשיתי פה למה זה פעמיים כתובות, הגמרא בעצמה עושה מהלך שנראה סותר את זה. הגמרא בכתובות בדף ל"ב הגמרא אומרת ככה. אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי. כן? עולא סובר שאם יש חיוב ממון ומלקות אתה משלם ולא לוקה.
[Speaker B] קים ליה בדרבה מיניה, קים
[הרב מיכאל אברהם] ליה בדרבה מיניה, זאת אומרת אתה משלם ולא לוקה. אוקיי?
[Speaker B] למה זה יוצא הפוך?
[הרב מיכאל אברהם] לא צריך או לא צריך, לא משנה, זה מה שעולא סובר. מנלן לעולא הא? מאיפה עולא יודע את זה? אומרת הגמרא גמר מחובל בחברו. מה חובל בחברו דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי. חובל בחברו בעצם יש ממון ויש מלקות כי הוא עובר עבירה החובל גם אז מגיע לו מלקות אבל הוא גם משלם בתור חובל ושם הדין הוא שהוא משלם זה ברור התורה עצמה אומרת את זה אז כיוון שכך אני עושה מזה בניין אב אני אומר כמו זה כך בכל המקומות האחרים. אומרת הגמרא לא, מה לחובל בחברו שכן חייב בחמישה דברים. יש בו חומרה מיוחדת בחובל בחברו בניגוד למזיק רגיל, שבממוני המזיק אני משלם רק את הנזק, חובל בחברו משלם חמישה דברים, שבת ריפוי צער בושת ונזק. אז יש לו חומרה מיוחדת. מה זה אומר שיש לו חומרה מיוחדת? שימו לב, זה אומר שיש לו, נגיד ש-A זה החובל בחברו. אז A זה החובל בחברו, Z זה שיש בו ממון ומלקות ולכן הוא עבירה שיש בה ממון ומלקות, וההנחה היא שכל עבירה שיש בה ממון ומלקות, אז משלמים ולא לוקים, זה ה-Z. זאת עבירה שיש בה ממון ומלקות. ולא, מי אמר לך? יכול להיות שזאת רק עבירה כזאת שיש בה חיוב על חמישה דברים, זה ה-Y. ופה אין חיוב, אין פה את החומרה הזאת של חיוב בחמישה דברים, אז לכן אתה לא
[Speaker B] יכול ללמוד משם.
[הרב מיכאל אברהם] אז אומרת הגמרא, אלא גמר מעדים זוממים. אני מדלג טיפה כי יש פה עוד איזה הסתבכות באמצע אבל נעזוב את זה. אלא גמר מעדים זוממים, זה ה-B. אנחנו לומדים מעדים זוממים, שמה? מה עדים זוממים איכא ממון ומלקות, ממונא משלם מלקא לא לקי, גם להם יש Z. זה ממון ומלקות ועובדה שהוא משלם, ה-A קיים גם שם, שהוא ממונא משלם מלקא לא לקי. אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות, ממונא משלם מלקא לא לקי. אז זה הלימוד, התייאשנו מ-A, לומדים מ-B. אומרת הגמרא מה לעדים זוממים שכן אינם צריכים התראה. ב-B יש חומרה מיוחדת, X. הם נענשים בלי התראה. שום עבירה בתורה לא נענשים בלי התראה, עדים זוממים כן. אז רואים שזה יש פה חומרה מיוחדת, אז אולי דווקא שמה משלם ולא לוקה, אבל במקומות אחרים משלם וילקה. יש פה הרבה בעיות כמובן כי לכאורה זה צריך להיות קולא, משלם ולא לוקה זה אמור להיות קולא לא חומרה, אבל
[Speaker G] המקרה מאוד מיוחד.
[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, המקרה המיוחד, בדיוק בגלל זה אתה לא יכול ללמוד ממנו, כי הוא מקרה מיוחד. אומרת הגמרא, אלא גמר מתרוייהו. מה לצד השווה שבהן דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי. ואז חזרנו חזרה אמרנו, אז כנראה התיאוריה היא Z ולא X או Y. יש לי שתי אפשרויות. אז אני אומר כנראה שזה לא או X או Y אלא הצד השווה, ה-Z שהוא מצוי בשניהם, ואם זה ככה אז בכל מקום שיש את Z, זאת אומרת שיש חיוב ממון וחיוב מלקות, אז באמת הדין יהיה A, שמשלם ולא לוקה. עד כאן זה מבנה רגיל של הצד השווה. עכשיו הגמרא ממשיכה, מה לצד השווה שבהן שכן יש בהן צד חמור.
[Speaker B] אי אפשר ללמוד את הקל מהחמור ואת החמור מהקל. כלומר יש בהן איזה חומרא.
[הרב מיכאל אברהם] הוא פשוט שואל, הרי בדיוק את זה הוא שואל. זה לא עובד. מי אמר לך שהתיאוריה היא Z? יכול להיות שהתיאוריה היא X או Y. בכל אחד מהם הרי יש איזשהו צד חמור לעומת הלמד. בזה יש את X ובזה יש את Y. אז מי אמר לך שדווקא הצד השווה הוא הפרמטר הרלוונטי? אולי הצדדים השונים הם הפרמטר הרלוונטי, ה-X או ה-Y? או במילים אחרות, אולי זאת התיאוריה ולא זאת התיאוריה? ואז מה ההבדל? שאם התיאוריה היא או X או Y מה יהיה הדין ב-C? אין בו לא את X ולא את Y, אז ב-C הוא לא ישלם, לא יהיה הדין A. עכשיו זה דבר תמוה מאוד מה שהגמרא עושה כאן. זה הגיוני אבל הוא מאוד תמוה. תוספות כבר שואל את זה, תוספות אומר קשה, דאם כן לא נלמוד עוד מהצד השווה בשום מקום, דכולהו איכא למיפרך או צד חמור או צד קל. הרי אם הפירכא הזאת רלוונטית אז אין צד שווה בתורה. הרי יש לנו הלכה למשה מסיני עם שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, אחד מהן זה בניין אב משני כתובים. אגב יש כאלה שאומרים שגם בניין אב מכתוב אחד זה צד שווה. אבל בניין אב משני כתובים זה ודאי צד שווה. לפי הגמרא פה, אין בכלל מקום למידת הדרשה הזאת. תמיד כשתעשה את הלימוד הזה, זה הדפוס שתמיד מופיע, זה לא משהו מיוחד לפה. תמיד כשתעשה את זה, אם אתה מקבל את הפירכא הזאת של מי אמר לך ש-Z הוא הקובע אולי X או Y הוא הקובע, אז הנה מחקת את הצד השווה מההלכה. אין דבר כזה. מבינים? בעצם זה מה שהוא שואל, הוא אומר רגע, מי אמר לך? אתה לא הוכחת שזה Z, אולי זה או X או Y. למה, מה אני אומר יש מאחורי זה? בעצם הנקודה היא מה אמרתי קודם, מה שאמרתי קודם זה אני שאלתי את השאלה הזאת ואמרתי כן, אבל Z זה תיאוריה יותר פשוטה. אז אם אני אתרגם את זה עכשיו לפה, העובדה שיש צד שווה בתורה, הלכה למשה מסיני, מה זה אומר? שכנראה נכון שיש אופציה אולי שהתיאוריה היא או X או Y ולא שהתיאוריה היא Z. אבל Z יותר פשוט, וכיוון שכך אני לא מוטרד מהאופציה לפרש את זה עם התיאוריה של או X או Y. ככה אני מסביר את הצד השווה בתורה. הרי אם זה ככה אז מה אתה פורך כאן? כאן אתה אומר לי לא, אולי זה או X או Y, אבל כל הצד השווה אומר לך. אני לא מוטרד מתיאוריות מורכבות כשיש לי תיאוריה פשוטה. זה בעצם מה שתוספות שואל. נכון? תוספות בעצם שואל מה אתה פורך לי פירכא מאיזשהו תיאוריה מסובכת? כל הרעיון שאומרים לך שיש צד שווה בתורה אומר אני לא מוטרד מאפשרויות יותר מורכבות, האופציה הפשוטה ביותר היא מבחינתי הנכונה עד שלא הוכח אחרת. אז מה מה רוצים פה? אותו דבר מופיע במכות, לא הבאתי זה, מה השעה עכשיו? חמש עשרים
[Speaker H] ושמונה. הגמרא אז לא מנסה לפרוך את המה? הגמרא אז לא מנסה לפרוך את המהלך שלפני שבין צד חמור? לא לא, הגמרא מקבלת את זה.
[הרב מיכאל אברהם] הגמרא אומרת יש שמה, הגמרא אומרת אלא עולא תחת תחת גמר ועוברת ועוברת למקום אחר.
[Speaker B] זאת אומרת היא מקבלת את זה כדחייה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, כאילו יש כאן חומרא יותר.
[Speaker B] זה מה שתוספות שואל. מה שתוספות שואל. למה? שאלה.
[הרב מיכאל אברהם] עוד לא אמרתי מה התשובה של תוספות.
[Speaker B] עכשיו
[Speaker H] ענינו על
[הרב מיכאל אברהם] תוספות שואל על ההוא אמינא. איך בהוא אמינא הבינה בכלל את הצד השווה בתורה באופן כללי. נכון, אבל
[Speaker H] הגמרא מקבלת גם למסקנה את הדחייה? כן. כן. נו, ואנחנו לא יודעים בכלל להסביר את ההוא אמינא? לא
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי מה תוספות עונה, הבאתי רק את הקושיה שלו. אז גם אם אני אגיד לך את מה שהוא עונה זה לא יעזור לך, אבל מה שאני עונה יעזור לך. הנקודה היא שמה שעומד מאחורי הקושיה של תוספות זה שאנחנו מעצם העובדה שיש צד שווה בתורה אנחנו בעצם אומרים שמבחינתנו התיאוריה הפשוטה ביותר היא הנכונה. אוקיי? עכשיו תשימו לב, הצד השווה, אני חוזר חזרה לאנלוגיה המדעית. בהכללה מדעית אנחנו עושים בדיוק אותו דבר. מה שאמרתי קודם, זה נופל לכדור הארץ, נכון? אז מה עם זה? זה גם יפול? כן? לא. מה לזה שכן הוא עשוי מנייר? אולי בגלל זה הוא נופל? אני לא יודע, נכון, אני ראש נקי, טבולה ראסה, אני לא מניח הנחות. אני רוצה לגזור את המסקנות מהעובדות, לעבוד מדעי. אוקיי? מה לזה שכן הוא עשוי מנייר? אז אני אומר המחק יוכיח, הוא לא עשוי מנייר וגם הוא נפל. אתם רואים? אז גם זה כנראה יפול. פתאום, מה למחק שכן הוא בצבע ירוק? נכון? וזה בכלל כחול. אז יכול להיות שהוא נפל בגלל זה? אז אני אומר וזה לא בצבע ירוק, אז אני אומר וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה, שזה ירוק וזה לא ירוק וזה מנייר וזה לא מנייר. הצד השווה שבהם ששניהם בעלי מסה, אז כנראה שמה שגורם לנפילה הוא הצד השווה, הוא המסה, הזד, לא האיקס או הוואי, לא הצבע הירוק עכשיו או צבע ירוק או עשוי מנייר, לא, אלא הצד השווה שלהם שיש להם מסה. עכשיו מה הגמרא בעצם שואלת? מי אמר לך? יכול להיות באמת שלא המסה קובעת אלא כל דבר או שיש לו צבע ירוק או שהוא עשוי מנייר נופל לכדור הארץ. זה בעצם מה שהיא אומרת. עכשיו הקושיה הזאת קשה על כל הכללה מדעית, צריך להבין, זאת אותה לוגיקה בדיוק. אין פה שום דבר מיוחד לתורה, הכל אותו דבר. במשפט, במדע, בטוב, בכל מקום, זה דרכי ההיסק הלוא דדוקטיביות שאנחנו עושים בכל מקום. ולכן אני מנסה להראות לכם שמה שאנחנו מבררים פה זה פשוט צורת החשיבה האנושית באופן כללי. זה בכלל לא שייך דווקא למידת דרש כזו או אחרת או דווקא לדרש או דווקא לתורה. איך אנחנו חושבים? על מה זה מבוסס? אוקיי. אז בעצם השאלה היא איך עושים הכללות. בניין אב משני כתובים זו הכללה. למה זו הכללה? כי איך בנויה הכללה? הכללה בנויה בדיוק כמו שאמרתי כאן. אני לוקח שתי דוגמאות, נכון? טוב, זו דוגמה ייחודית, מי אמר לך שאפשר לעשות לכל אלה בעלי המסה? הנה אני אראה לך את זה. לא לא, גם זאת דוגמה ייחודית, היא ירוקה. איך אתה יכול לעשות הכללה לכל המסות? יכול להיות שכל העצמים הירוקים או שעשויים מנייר רק הם נופלים לכדור הארץ. ואז אני אומר לא לא, הצד השווה. מה זה אומר הצד השווה? הצד השווה פירושו לעשות הכללה. מה זה אומר לעשות הכללה? להסביר שחלק מהמאפיינים האלפות ביתות שיש בשניהם האלו הם לא רלוונטיים לתופעה, אני מוחק אותם. ונשאר זה אלימינציה ואני נשאר רק עם הפרמטרים הרלוונטיים. אוקיי? ואז עשיתי הכללה. כי אתם מבינים שככל שיש לי פחות פרמטרים הכלל נכון ליותר עצמים, נכון? כי אם אתה דורש פחות פרמטרים יש לך יותר עצמים שיתאימו לדרישה הזאת. כשאני אומר, כן זה תורת האינפורמציה, כשאתה אומר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, אז זה בן גוריון יש רק אחד כזה, נכון? עכשיו אתה אומר ראש הממשלה הראשון של מדינה, אז יש הרבה יותר, נכון? עכשיו ראש הממשלה הראשון, לא רק של מדינה אולי נסיכות גם, כל מיני דברים, יש עוד יותר, נכון? עכשיו אני אומר ראש הממשלה בלי ראשון, יש עוד יותר. עכשיו אני אומר ראש בלי ממשלה, הוא ראש של משהו, אוקיי, לא ראש כזה, ראש של משהו רק לא של ממשלה דווקא, יש הרבה יותר, נכון? זאת אומרת ככל שאני מוריד מאפיינים אני מגדיל את הקבוצה שהמאפיינים שייכים אליה, שהמאפיינים מאפיינים אותה. אוקיי? לכן הכללה תמיד תמיד בהגדרה כשאנחנו עושים הכללה פירושו למחוק מאפיינים לא רלוונטיים. זה נקרא להכליל.
[Speaker B] להרבות, להגדיל, לא לצמצם.
[הרב מיכאל אברהם] להכליל פירושו למחוק מאפיינים לא רלוונטיים, לצמצם את מספר המאפיינים ולהרחיב את מספר העצמים. זה אותו דבר.
[Speaker F] עכשיו כשאנחנו מדברים על מדע, מה שהרב אומר, אז יש לנו באמת מלא מלא עצמים, ואז לכל אחד למצוא את מה שמיוחד לו, אז באמת לא נורמלי. אבל כשאתה מדבר על בניין לשני כתובים, אז יש לך רק שני כתובים, זה לא כזה הרבה.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה, זה רק שאלה כמותית.
[Speaker F] נכון, אבל זה באינטואיציה זה נראה, ממתי?
[הרב מיכאל אברהם] מחמישה עצמים? מכמה? אז אני אומר, אז הגמרא אומרת, ההלכה אומרת משניים. לכן באמת, אגב, זה המחלוקת של רבי ורשב"ג שם.
[Speaker F] אנחנו חושבים, לחשוב יותר קל לנו לתפוס עם על כל ה…
[הרב מיכאל אברהם] לא, גם על זה אנחנו חושבים כך. אם אין לך שתי דוגמאות ויש לך שתי אופציות להסביר אותן, אתה תעדיף את האופציה הפשוטה, נכון? שפה העדיפות לא תהיה מכרעת. אבל רוב של 51% זה גם רוב. אם אתה צריך להחליט בין שני אלה, עדיין הייתי מחליט על זה. נכון? וזה בדיוק רב חיים, אתה יודע, סימני שוטה, או רבי ורשב"ג על החזקת שלוש פעמים. לפי רבי זה אחרי פעמיים. לפי רשב"ג זה אחרי שלוש פעמים. נגיד שור נוגח פעמיים או שור נוגח שלוש פעמים, או אישה שרואה דם בתאריך מסוים פעמיים או שלוש פעמים וכן הלאה. זה בדיוק אותו דבר. זאת אומרת, כשאתה רואה שלושה דברים, לכל אחד יש מאפיינים נפרדים. אבל אתה אומר אם זה חזר שלוש פעמים, כנראה המאפיינים המיוחדים של השלוש פעמים לא הם החשובים. מה חשוב? הצד השווה, מה שמופיע בשלושת הדברים. וכנראה שזה הדבר הקובע. כך בונים תיאוריה בכל מקום. זה נכון בכל מקום. אז הקושיה הזאת של הגמרא היא קושיה מאוד קשה. נכון? מה זה הגמרא… הפירכא… זה לא קושיה אפילו, זה התפיסה של הגמרא. מה לשני אלה שכן יש בהם צד חמור? אז אין צד שווה בתורה. או אין הכללות בעולם. ננסח את זה עכשיו כך. ולפי הגמרא הזאת אי אפשר להכליל כלום.
[Speaker B] אבל כשיש כמה פרמטרים משותפים, איך אנחנו בוחרים מי הפרמטר הרלוונטי?
[הרב מיכאל אברהם] אחד מהם.
[Speaker B] נגיד שור ובור היו מתחילים שניהם באות ש'. אף אחד לא היה אומר הצד השווה של שור ובור זה שהם מתחילים באות ש'.
[הרב מיכאל אברהם] כי זה נראה לנו לא רלוונטי. אנחנו עושים אלימינציה גם מסברה. אבל בבחירה של הפרמטרים, דיברתי באחת הפעמים הקודמות, בדיוק. על זה אני עוד אחזור, זה גם נקודה חשובה. דיברתי על זה באחת הפעמים הקודמות, על קאר ההיסטוריון וזמלווייס. המפל, כאילו עם הדוגמה של המפל, ששם בדיוק ניסיתי להראות שאתה חייב לבוא עם איזושהי אינטואיציה בשביל לעשות אלימינציה, אחרת אתה לא תגיע לשום מקום. נחזור, אנחנו עוד נחזור לזה גם כאן. כל מה שאמרתי בהקדמה עוד יחזור גם כאן. אוקיי. עכשיו, אז מה לעשות, מה אתם אומרים? אז יש ריטב"א ארוך במכות, יש אותו מבנה. גמרא במכות בדף ד', אותו מבנה, גם כן כזה, ופורכים בסוף מה לשני אלה שכן יש בהם צד חמור. הגמרא שם טוענת שזה מחלוקת תנאים אם פורכים פירכא דצד חמור או לא. אז זה קצת מקל את העניין, אבל עדיין, לפי לפחות אחד התנאים שפורכים פירכא דצד חמור, אין צד שווה בתורה. מה… אז הלכה למשה מסיני, זאת אומרת אתה לא חושב שהוא חולק על זה. אז מה, איך להסביר את זה? אז שם יש ריטב"א מאוד ארוך במכות בדף ד', והוא מביא ארבעה או חמישה הסברים מראשונים שונים, ארבעה או חמישה הסברים למה זה… למה בכל זאת עושים פה פירכא דצד חמור, זה מקרה מיוחד, חריג, כל מיני סיבות. אף אחד מהם לא משכנע. גם מה שאתה אומר פה זה אחד ההסברים שמובאים שם, אף אחד לא משכנע. אני אגיד לכם מה ההסבר. אני חושב שההסבר הוא ברור, לפי מה שאמרתי קודם. יש הבדל מאוד גדול בין הצד השווה בבבא קמא בדף ו' לצד השווה שקראתי כאן. אתם יודעים מה ההבדל? בגמרא בבבא קמא בדף ו', אבנו סכינו ומשאו שנפלו מראש הגג והזיקו. אז לומדים את זה מאש ומבור. אש זה כאילו כי הרוח העיפה אותם כמו שהרוח מעיפה את האש, ובור זה בגלל שכשהוא נחת למטה הוא מזיק כמו בור. דורכים עליו או כשהם נופלים או ניזוקים. אוקיי? אז צד השווה מאש ומבור ועושים אי אפשר מאש לחוד ואי אפשר מבור לחוד, עושים צד שווה ולומדים את זה. מה שונה שם מפה? דבר אחד. בדיוק. בבבא קמא הפרמטרים שבהם משתמשים זה תכונות. מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק. מה לאש שכן כוח אחר מעורב בו. אלה תכונות מציאותיות של האש ושל הבור, מה שקראתי פרמטרים מיקרוסקופיים. אלה האלפות והביטות. נכון? פה, גם במכות וגם בכתובות, זה לא המצב. מהם המאפיינים X, Y ו-Z שקראנו פה? שיש בו חיוב חמישה דברים, שלא צריך התראה, אלה הלכות. זה לא מאפיינים עובדתיים. אם היית אומר לי מה לעדים זוממים שכן הם רשעים מאוד ורוצים להרוג אותו, בסדר? זה היה פרמטר מיקרוסקופי, כי זה היה עובדה, זה חלק מהמאפיינים של המעשה של עד זומם. אבל כאן אתה לא אומר לי מאפיין של עד זומם, אתה אומר לי דין שחל על עד זומם. זה כל ההבדל. אתם מבינים למה זה הבדל? למה ההבדל? אסביר לכם למה. אם הדברים האלה הם פרמטרים מיקרוסקופיים, אם הדברים האלה הם פרמטרים מיקרוסקופיים, אז באמת אני צריך להחליט על איזה תאוריה יותר פשוטה, וברור שזאת התאוריה היותר פשוטה. אבל אם איקס, וואי וזד זה הלכות, אז בעצם אני אומר ככה, מה גורם לזה שאני אשלם ולא אלקה? האם העובדה שיש עליי חיוב ממון ומלקות, זה הזד? או שלא צריך התראה, או שאני חייב בחמישה דברים?
[Speaker B] יש תכונה משותפת לשניהם.
[הרב מיכאל אברהם] אה! יכול להיות שיש תכונה משותפת גם לעדים זוממים וגם לזה, שבעדים זוממים היא גורמת לזה שלא צריך התראה, ובחובל בחברו זה גורם לזה שהוא חייב בחמישה דברים. אבל התכונה, המאפיין, האלפות האלה זה אותה אלפא, רק פשוט בהקשרים שונים היא יוצרת דינים, חומרות שונות, הלכתיות שונות. אז לכן בעצם אתה לא יכול לדעת, יכול להיות שמאחורי שני אלה יושב אותו מאפיין בודד, ומאחורי זה יושב בטא, אם ככה זה כבר לא בהכרח יותר מסובך מזה. אם אתה מדבר על מאפיינים, אז אתה משווה את התאוריה הזאת מול התאוריה הזאת, אז ברור שזה יותר פשוט, נכון? כי פה יש פרמטר אחד ופה יש שניים. רק השאלה היא כמה פרמטרים יש פה וכמה יש פה, כמה פרמטרים, לא כמה הלכות. אין לך ראיה שפה אין פרמטר אחד, שיש רק שניים. זה שתי הלכות, זה שתי חומרות, מאחורי שתיהן יכול להיות פרמטר של חומרה אחד. בעדים זוממים נגיד ובחובל בחברו, שניהם זה מישהו שרוצה לפגוע בזולת, ובין אדם לחברו זה הכי חמור שיש. בסדר, נגיד, לצורך הדיון, בסדר? אז אני אומר, תראה, אז בעדים זוממים בגלל שזה כל כך חמור לא צריך התראה. למה זה חמור? כי הוא פוגע בבן אדם לחברו. ובחובל בחברו בגלל שזה כל כך חמור, למה? מאותה סיבה, כי הוא פוגע בחברו, לכן בחובל בחברו חייב בחמישה דברים. אוקיי, אבל הסיבה למה יש את שתי החומרות השונות בשני ההקשרים היא סיבה מיקרוסקופית אחת, כי החומרות האלה הן חומרות הלכתיות, הן לא תכונות של הדברים. אז כיוון שכך אין לך ראיה שזה יותר מורכב מזה, יכול להיות שמאחורי זה יושב פרמטר מיקרוסקופי אחד. מה הוויכוח בין רבי יהודה וחכמים? רבי יהודה וחכמים, אחד פה פורך פירכת צד חמור ואחד לא. מי שפורך פירכת צד חמור בעצם אומר, אם שני אלה זה הלכות, מאחוריהם יושב פרמטר מיקרוסקופי אחד, אין לך ראיה. השני אומר, תראה, יכול להיות שכן, אבל אם אני צריך להעריך לאור הנתונים שיש לי, כל עוד לא תראה לי שעל שני אלה אחראי פרמטר אחד, ההנחה שלי שזה יותר פשוט. אפשר להבין את זה. אלו שני הצדדים פה. מה שחשוב לי זה כמובן להסביר את הצד שכן פורך צד חמור. הצד שלא פורך צד חמור זה הפשוט. הצד שכן פורך צד חמור בעצם זו ה… עכשיו תבדקו בכל הש"ס, יש כמה דוגמאות, לא כל כך הרבה, אבל יש כמה וכמה דוגמאות, חמש או שש בוודאי ראיתי, שפורכים פירכת צד חמור, בכולם מדובר בהלכות ולא במאפיינים. בכולם. אוקיי? ואז זה פשוט, זה פשוט הלוגיקה. עכשיו מה אנחנו רואים מזה? עוד פעם, זה בסך הכל מבחינתי מעבר להבנה של מה זה צד שווה, אני מנסה להראות לכם דרך זה שמאחורי ההיסקים על ההלכות, או לימוד של הלכה אחת מהלכות אחרות, יושבת תאוריה, יושבים פרמטרים מיקרוסקופיים. ומי שלא מבין שמאחורי העובדות יושבות תאוריות, אלא מתייחס לזה כאל איזה הוקוס פוקוס כזה, אם זה נכון אז גם זה נכון, אז הוא ייתקע. הוא ייתקע בדיוק פה, הוא לא יבין מה זה פירכת צד חמור, הוא לא… אתה לא תבין איך העסק הזה הולך. אבל אם אתה מבין שמאחורי ההלכות, הקביעות ההלכתיות, יושבת תאוריה, אתה מבין למה לא מסובבים קל וחומר, אתה מבין למה פורכים פירכת צד חמור, וזה לא סותר את הצד השווה. אתה רואה, אלה אינדיקציות שונות לזה שמאחורי ההיסקים יושבות תאוריות. אוקיי? זה מה שהיה חשוב לי להראות היום. ועכשיו אנחנו נחזור חזרה ואנחנו נתחיל קל וחומר, בניין אב, פירכות, עם התאוריה ועם ה… נבנה את האלגוריתם ככה בצורה יותר שיטתית. טוב, אני אעצור כאן. את זה צילמת? את הלוח?
[Speaker G] בלי הזד והבטא, אבל את זה מה שרמז…
[Speaker F] טוב. הסבר שבוע שעבר למה בבבא קמא בשן ורגל רב טרפון וחכמים כן הופכים את הקל וחומר? כי שמה זה בגלל החצי נזק? עוד פעם? בשן ורגל ובקרן רב טרפון וחכמים כן הופכים את הקל וחומר?
[הרב מיכאל אברהם] יש סוגיא… בגלל החצי… בגלל החצי נזק הרב. טוב, אסביר למה, אם אני אגיע לזה אני אסביר.
[Speaker F] זה מקרה מיוחד ששמה…
[הרב מיכאל אברהם] אם אני אגיע לזה אז אני אסביר.