ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 13
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- שלושת עקרונות הרוב והבחירה להתמקד בהליכה אחר הרוב
- מקור ההליכה אחר הרוב: “אחרי רבים להטות” והדוגמה של תשע חנויות
- החלוקה בגמרא: רובא דאיתא קמן לעומת רובא דליתא קמן
- המקרה של קטן וקטנה ביבום והרוב של “רוב נשים אינן אילוניות ורוב גברים אינם סריסים”
- שאלה עיונית על מקור ולא על תוקף: “זכינו לדין” ו“לא זכיתי”
- מהי משמעות “איתא קמן” ו“ליתא קמן”: מידע מלא מול הכללה ממדגם ומושג הפרישה
- מדגם מייצג, טעויות סטטיסטיות, וסקרי בחירות כדוגמה
- חוק טבע כבסיס להכללה ברוב דליתא קמן ומגבלותיו
- עוצמת הרוב: סברת חולשה של רוב דליתא קמן מול סברת חוזק שלו ורבי שמעון שקופ על הרמב״ם
- סוף הסוגיה, רש״י, והמתח בין ההוה אמינא למסקנה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג את דין ההליכה אחר הרוב כעיקרון המרכזי מבין דיני רוב, ומבדיל אותו מביטול ברוב ומרובו ככולו שלטענתו אינם ענייני סטטיסטיקה אלא דינים. הוא חוזר לסוגיית חולין שמחפשת מקור לכלל “זיל בתר רובא” ומבחינה בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן, ומחדד שהשאלה בגמרא היא שאלה על מקור הכלל ולא על תוקפו המעשי. הוא מגדיר את ההבדל המושגי בין שני סוגי הרוב דרך שאלת מקור המידע הסטטיסטי, דרך מושג הפרישה, ודרך רעיון המדגם וההכללה, ומעלה אפשרויות שונות ביחס לעוצמת רוב דליתא קמן לעומת רוב דאיתא קמן על פי הגמרא, רש״י, והרמב״ם כפי שמובא בשם רבי שמעון שקופ.
שלושת עקרונות הרוב והבחירה להתמקד בהליכה אחר הרוב
הטקסט מחלק בין שלושה עקרונות: כל דפריש מרובא פריש או אזלינן בתר רובא, ביטול ברוב, ורובו ככולו, ומייחס את הראשון לגמרא ואת השני לראשונים ואת השלישי לאחרונים, עם קישור כללי לפסוק “אחרי רבים להטות”. הוא קובע שביטול ברוב ורובו ככולו אינם קשורים לסטטיסטיקה, ומסביר שביטול ברוב הוא דין שבו הדבר האסור “מקבל דין” של המותר ולא חישוב הסתברותי. הוא מציין את שיטת הרשב״א שבביטול ביבש יש ממד של הליכה אחר הרוב, אך ממקם זאת כחזרה לדיון בהליכה אחר הרוב ולא כנושא נפרד.
מקור ההליכה אחר הרוב: “אחרי רבים להטות” והדוגמה של תשע חנויות
הטקסט מביא את שאלת הגמרא “מנא הני מילי דאמור רבנן זיל בתר רובא?” ואת תשובת הבסיס מן הפסוק “אחרי רבים להטות”, מתוך ההקשר של הכרעה בבית דין לפי רוב דעות. הוא מציג כדוגמה מובהקת חתיכת בשר שנמצאת בעיר שיש בה תשע חנויות כשרות ואחת טריפה, ומדגיש שמעיקר הדין מניחים שהחתיכה כשרה משום שהולכים אחרי רוב החנויות. הוא מציב את הלימוד מן הפסוק כמעבר מהכרעת רוב בבית דין להכרעה ברוב באיסור והיתר ובהקשרים הלכתיים נוספים.
החלוקה בגמרא: רובא דאיתא קמן לעומת רובא דליתא קמן
הטקסט מצטט את חלוקת הגמרא ש“רובא דאיתא קמן כגון תשע חנויות וסנהדרין לא קמיבעיא לן”, ומגדיר שרובא דאיתא קמן הוא רוב שבו הרוב והמיעוט “נמצאים לפנינו” במובן של מידע מלא על כלל הקבוצה. הוא מסביר שבחנויות ובבית דין יש קבוצה מוגדרת ומוכרת, והספק הוא רק לאיזה צד שייכת יחידה שנפרשה, ולכן זה מתיישב עם “אחרי רבים להטות”. הוא מדגיש שהגמרא מציבה קושי דווקא לגבי “רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן?”, כלומר רוב שבו הקבוצה שעליה נשענים אינה לפני האדם כמכלול מידע ישיר ומלא.
המקרה של קטן וקטנה ביבום והרוב של “רוב נשים אינן אילוניות ורוב גברים אינם סריסים”
הטקסט מסביר שהמקרה של קטן שצריך לייבם קטנה מעורר ספק חמור מפני שאם אינם בני העמדת ולדות עלול להיות כאן איסור ערווה של אשת אח שעונשו מיתה, ורק במקום שייך ייבום בטל האיסור. הוא מתאר את התמיהה כיצד “מגדילים אותם זה עם זה” למרות האפשרות שיתברר שהם אילונית או סריס, ומציג את תשובת הגמרא שהולכים אחרי רוב: רוב הנשים אינן אילוניות ורוב הגברים אינם סריסים. הוא מוסיף דיון על שאלת “להאכיל איסור בידיים לקטן” ומביא שהפרי מגדים אומר שגם על קטנים יש איסור אף שהם אנוסים ואין עונש.
שאלה עיונית על מקור ולא על תוקף: “זכינו לדין” ו“לא זכיתי”
הטקסט קובע שהניסוח “מנלן” אינו מערער על עצם קיום הכלל אלא מבקש מקור עיוני לתורה שבעל פה שממילא נוהגת. הוא מדמה זאת למימרא של אלעזר בן עזריה “הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא”, ומפרש ש“לא זכיתי” פירושו שלא נמצא המקור עד הדרשה אף שהדין היה ידוע ומקובל. הוא מציין שגם לשון “זכינו לדין” בגמרא משמעה מציאת מקור לדין ולא חידוש הדין עצמו.
מהי משמעות “איתא קמן” ו“ליתא קמן”: מידע מלא מול הכללה ממדגם ומושג הפרישה
הטקסט דוחה את ההבנה שההבחנה תלויה רק בשאלה אם רואים בעיניים את כל הפרטים, ומגדיר שרובא דאיתא קמן הוא מצב שבו יש מידע מלא על הקבוצה הרלוונטית, והיחידה הנידונה היא חלק מן הקבוצה שעליה יש מידע ורק “פרשה” ממנה ולכן נוצר ספק. הוא קובע שכל דפריש מרובא פריש הוא ההגדרה המהותית של רובא דאיתא קמן, ותולה בו את מושג הפרישה כקריטריון ולא כביטוי פורמלי. הוא מגדיר שרובא דליתא קמן הוא מצב שבו המידע על ההתפלגות נוצר כהכללה על בסיס מדגם או על בסיס הנחה כללית, ולכן היישום על מקרה חדש הוא הרחבה ספקולטיבית של ידע מקבוצה אחת ליחידה שאינה כלולה במידע הישיר.
מדגם מייצג, טעויות סטטיסטיות, וסקרי בחירות כדוגמה
הטקסט מתאר שהכללה ממדגם אינה חפה מבעיות כי ייתכן שהמדגם מוטה ואינו מייצג, ומסביר שזה מקור של טעויות רבות בסטטיסטיקה. הוא מביא דוגמה מסקרי בחירות לכנסת וטוען שהמדגמים המקצועיים משתמשים לעיתים בכ-500 איש בלבד ומצליחים להפיק אומדנים מדויקים עם סטייה של כמה אחוזים, וששם רע לסקרים נובע מהיות המאבקים הפוליטיים צמודים כך שגם סטייה קטנה יכולה להפוך תוצאה. הוא קובע שהמומחיות האמיתית של המכונים הסטטיסטיים היא בבניית מדגם מייצג ובקיזוז הטיות, ולא בעצם החישוב של הכפלת תוצאות המדגם.
חוק טבע כבסיס להכללה ברוב דליתא קמן ומגבלותיו
הטקסט קושר את האפשרות להרחיב ממדגם לקבוצה כללית להנחה שמדובר בחוק טבע או טבע אנושי, כמו בפיזיולוגיה של נשים או בקביעה “טב למיתב טנדו” כטבע אנושי. הוא מבדיל בין התפלגויות שאינן חוק טבע כמו מספר חנויות כשרות בעיר, שאין סיבה להשליך מהן לעיר אחרת, לבין התפלגויות הנתפסות כתוצאה של טבע שצפוי לחול באופן דומה על פרטים חדשים. הוא מציין שבזמן הגמרא ייתכן שהניחו ביתר קלות שהמוכר בסביבה הקרובה משקף את העולם, ומעמיד זאת כהנחת עבודה פשוטה שעלולה להיות בעייתית כאשר המדגם מוטה.
עוצמת הרוב: סברת חולשה של רוב דליתא קמן מול סברת חוזק שלו ורבי שמעון שקופ על הרמב״ם
הטקסט מציג הבנה מתבקשת שלפיה רוב דליתא קמן חלש יותר משום שהוא נשען על אינדוקציה והכללה ממדגם, ומזכיר בהקשר זה את “בעיית האינדוקציה של דייוויד יום” כקושי אפיסטמולוגי. הוא מביא בשם רבי שמעון שקופ שהרמב״ם סובר שרוב דליתא קמן חזק יותר, ומסביר זאת בכך שברוב המבוסס על חוק טבע יש סיבה פנימית בכל פרט להכרעה לכיוון הרוב ולכן ניתן “להחיל” את הרוב על כל מקרה חדש באופן רחב. הוא מדגים זאת בכך שבנשים יש טעם טבעי להניח על כל אישה ואישה שאינה אילונית, בעוד שבחתיכות בשר אין “חוק טבע” פנימי שמטה כל חתיכה לכשרות, וברוב דאיתא קמן ידוע בוודאות שיש מיעוט טריפות ולכן ההכרעה ברוב כרוכה בוודאות בטעות לגבי חלק מהמקרים.
סוף הסוגיה, רש״י, והמתח בין ההוה אמינא למסקנה
הטקסט קובע שהגמרא “נשארת בלי תשובה” למקור של רוב דליתא קמן לאחר שדוחה מקורות שונים, אף שברור שממשיכים להשתמש בו. הוא מביא את רש״י שמציע “הלכה למשה מסיני דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר” כפתרון לכך שאין מקור מפורש, ומביא גם את האפשרות השנייה ברש״י ש“אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן דמאי שנא האי מהאי”. הוא מצביע על קושי בכך שהגמרא לאורך הדיון מניחה חילוק חזק בין הסוגים, ולכן קשה לומר בסוף “מאי שנא” בלי שהגמרא תאמר שחזרה בה, ומציע שזה עשוי להסביר כיצד הרמב״ם יכול ליישר את המסקנה עם האפשרות ללמוד הכול מ“אחרי רבים להטות”. הוא מסיים בשלוש אפשרויות מסודרות: להישאר עם ההנחה שרוב דליתא קמן חלש יותר, לקבל את השוואת רש״י השנייה שאין הבדל, או ללכת עם שיטת הרמב״ם שרוב דליתא קמן חזק יותר ולכן הוא קל וחומר מרוב דאיתא קמן.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] בפעם הקודמת התחלנו לעסוק ברוב, בעיקרון של רוב או עקרונות של רוב, כשבעצם רוב זה הכלל המובהק ביותר שטוען לכתר של כלל מברר. כן, שהוא בעצם הגיוני, סטטיסטי, קיים בכל תחומי המחשבה, לאו דווקא בהלכה, ולכן מן הראוי כשאנחנו עוסקים בסטטיסטיקה או בהסתברות ובספקות בהלכה, אני חושב שרוב הוא סוגיה מרכזית בעניין הזה. אז התחלנו קצת לעסוק בעניין של רוב. אמרתי שיש כמה עקרונות שונים שקשורים לרוב. אחד מהם זה כל דפריש מרובא פריש או ללכת אחרי הרוב, אזלינן בתר רובא. הכלל השני זה ביטול ברוב והכלל השלישי זה רובו ככולו. אמרתי שהראשון כתוב בגמרא שהוא יוצא מאחרי רבים להטות, השני כתוב בראשונים והשלישי כתוב באחרונים שיוצא מאחרי רבים להטות. איך שהוא קושרים את כולם לפסוק של אחרי רבים להטות. אני רוצה להתמקד כרגע בדין של הליכה אחר הרוב, כי גם רובו ככולו וגם ביטול ברוב לא קשורים בשום צורה לסטטיסטיקה. זאת אומרת שם זה ברור שזה לא עניין סטטיסטי. בהליכה אחר הרוב, כי ביטול ברוב נגיד אם יש לי חתיכת טריפה שנופלת לתוך סיר של בשר כשר, אז הוא בטל. המושג של הביטול אין פירושו שאני עושה איזשהו חישוב סטטיסטי, אלא ביטול זה דין. הדין אומר שהדבר הלא כשר שנפל לתוך הקדרה מקבל דין של בשר כשר או נעלמים ממנו הדינים האוסרים אותו. יש שיטת הרשב"א שביבש, בביטול ביבש זה כן דין של הליכה אחר הרוב, אבל אז זה מחזיר אותנו להליכה אחר הרוב, כי הוא אומר שלמה יש דין ביטול בקדרה? כי אם אתה מוציא חתיכת בשר אחת, ההנחה היא שזאת לא החתיכה הטריפה, כי רוב החתיכות פה הן לא הטריפה. אז זה בעצם הביטול ביבש הוא אינו אלא יישום נוסף של הליכה אחר הרוב. לכן זה לא חשוב כי לענייננו אנחנו בעצם מתמקדים כרגע בהליכה אחר הרוב שזה יכול לפחות להשתייך לשאלות סטטיסטיות, לעקרונות סטטיסטיים. מה המושג של הליכה אחר הרוב? אז מושג הדוגמה המובהקת ביותר, הידועה ביותר, חתיכת בשר שאנחנו מוצאים ברחוב. יש בעיר תשע חנויות כשרות ואחת טריפה, אני יכול מעיקר הדין להניח שהחתיכת בשר שאותה מצאתי היא כשרה. זאת אומרת זה דין הליכה אחר הרוב, אנחנו הולכים אחרי רוב החנויות. זה דין הליכה אחר הרוב, לומדים את זה מאחרי רבים להטות שזה הליכה אחר הרוב בבית דין. אבל זאת הדוגמה של הליכה אחר הרוב. התחלנו את הסוגיה בחולין, אני רוצה לחזור אליה, שהיא באמת עוסקת בשאלת המקור לדין הזה. הגמרא אומרת: מנא הני מילי דאמור רבנן זיל בתר רובא? מאיפה אנחנו לומדים את העיקרון הזה שאומרים חכמים ללכת אחרי הרוב? דכתיב, אומרת הגמרא מנלן? מאיפה אנחנו יודעים את זה? דכתיב אחרי רבים להטות. זאת אומרת מהפסוק של אחרי רבים להטות. אם יש מחלוקת בבית דין יש רוב דעות לכיוון אחד ומיעוט דעות לכיוון השני אנחנו פוסקים כמו רוב הדעות אנחנו הולכים אחרי הרוב. אז אותו דבר גם באיסור והיתר ובכל ההקשרים ההלכתיים האחרים אנחנו צריכים ללכת אחרי הרוב ולומדים את זה מהפסוק הזה. אומרת הגמרא רובא דאיתא קמן כגון תשע חנויות וסנהדרין לא קמיבעיא לן. כי קמיבעיא לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן? אז הגמרא אומרת יש פה קודם כל היא מחלקת בין שני סוגים של רוב בדין הליכה אחר הרוב. סוג אחד זה רובא דאיתא קמן שזה כמו חנויות וסנהדרין, אלו שתי הדוגמאות שהגמרא עצמה מביאה. רוב החנויות זה מה שאמרתי קודם מוצאים חתיכת בשר ברחוב, יש תשע חנויות כשרות ואחת טריפה הולכים אחרי רוב החנויות. זה נקרא רובא דאיתא קמן. מה הכוונה דאיתא קמן? שישנו לפנינו. יש לפנינו עשר חנויות פה בעיר, תשע מתוכן כשרות ואחת טריפה, כל החנויות ניצבות לפנינו באופן עקרוני ואני צריך לדעת לאיזה חנות שייכת החתיכה הזאת או מאיזה חנות הגיעה החתיכה הזאת. זה נקרא רובא דאיתא קמן. הגמרא אומרת אותו דבר לגבי סנהדרין, הכוונה בית דין. כשיש רוב בבית דין, שניים נגד אחד נגיד, או עשרים נגד שלושה בדיני נפשות, אז הולכים אחרי הרוב וגם שם כל העשרים ושלושה ניצבים לפנינו וגם הרוב של העשרים והמיעוט של השלושה, הכל נמצא לפנינו. לכן זה רוב דאיתא קמן, זה וחנויות, זה שתי הדוגמאות של רוב דאיתא קמן. אומרת הגמרא, אז רוב דאיתא קמן לא קמיבעיא לן. מה חשבת שאני שואל מאיפה אנחנו יודעים רוב דאיתא קמן? לא, זה ברור, זה אנחנו לומדים מאחרי רבים להטות. אנחנו לומדים את הרוב של סנהדרין שזה פשוט המקרה של הפסוק בעצמו, ואת הרוב של החנויות שהוא אותו דבר כי גם הוא רובא דאיתא קמן. כי קמיבעיא לן, אומרת הגמרא, אז מה כן התלבטנו? למה כן חיפשנו מקור? רובא דליתא קמן. רוב שאיננו לפנינו. כגון קטן וקטנה. מנלן? מאיפה אנחנו יודעים שהולכים אחרי רוב שהוא ליתא קמן? מה זה המקרה של קטן וקטנה? קטן שצריך לייבם קטנה, הם שניהם בעצם עוד לא ידוע אם הם יכולים להוליד להעמיד ולדות, כי זה נודע לנו רק כאשר הם גדלים, מתבגרים, ואז אנחנו יודעים האם הם היא אילונית, הוא סריס, אז לכן כשהם קטנים אנחנו עוד לא יכולים לדעת את זה. עכשיו צריך לדעת שביבום אם הם לא בני העמדת ולדות, אז יש פה איסור כי בעצם הוא נושא את אשת אחיו. לשאת את אשת אחיו זאת ערווה. זה איסור חמור שעונשו מיתה. רק במקום ששייך ייבום, בטל האיסור של אשת אחיו. ולכן מאוד חשוב לדעת האם הם בני העמדת ולדות, אילונית וסריס או שהם אנשים בריאים, זאת אומרת, הם יכולים להעמיד ולדות. כי אם לא, אז בעצם אסור להם לחיות זה עם זה, זה איסור ערווה. בכל זאת אנחנו אומרים להם שיגדלו זה עם זה. כך אומרים ליבם ויבמה קטנים. מגדילים אותם זה עם זה, הם חיים ביחד עד שהם נהיים גדלים ואז מתברר האם הם בני העמדת ולדות או לא. ועל פניו זה דבר מאוד מוזר. אתה מכניס אותם למצב שיכול להיות שהם עוברים על איסור ערווה. למה לא תחכה ותראה כשהם גדלים ואז תחליט האם מותר להם לחיות ביחד או אסור להם לחיות ביחד? הגמרא אומרת שהולכים אחרי הרוב. איזה רוב? רוב הנשים הם לא אילוניות ורוב הגברים הם לא סריסים. זאת אומרת רוב האנשים כן יכולים להעמיד ולדות, וזה מספיק לנו כדי להתיר את הספק איסור הזה שיכול להיות שיש פה איסור של אשת אח. אז אנחנו הולכים אחרי הרוב הזה.
[Speaker B] שאומרת הגמרא, אז זה משום שמאכילים איסור כאילו בידיים? מה? זה משום להאכיל איסור בידיים לקטן?
[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה שהקטנים יעברו איסור? טוב, הפרי מגדים אומר שגם על קטנים יש איסור, אם כי אנוסים ואין עונש. אבל כן, אתה יכול להגיד שזה מצד האכלת איסור, ספיית איסור בידיים. אז הטענה בסופו של דבר זה שיש פה רוב מסוג שונה, זה לא רוב דאיתא קמן, זה רוב דליתא קמן. מה זאת אומרת? כשאנחנו מדברים על רוב הנשים שהן לא אילוניות, מי זאת הקבוצה הכוללת שאנחנו מדברים עליה? זה כלל נשות העולם. ואנחנו מניחים שמתוך כלל נשות העולם, הרוב הן יכולות להעמיד ולדות, ויש מיעוט שהן אילוניות, שלא יכולות להעמיד ולדות. ואנחנו מניחים שהקטנה הזאת שלפנינו שייכת לרוב. זה נקרא ללכת אחרי הרוב. הרוב והמיעוט שעליהם אנחנו מדברים כאן הם רוב דליתא קמן. הוא לא נמצא לפנינו. אין לפנינו את כל נשות העולם, אנחנו לא מכירים את כל נשות העולם. זה לא כמו דיינים ששלושה דיינים אנחנו יודעים מי הם, אנחנו יודעים שיש שניים כאלה ואחד שסובר כך, או עשרים ושלושה לא משנה, אבל כולם נמצאים לפנינו. ואותו דבר כמו בחנויות, עשר חנויות תשע כשרות ואחת טרפה, אנחנו מכירים את כל החנויות הן נמצאות לפנינו ואנחנו יודעים מה ההתפלגות. כן? כמה חנויות כאלה יש וכמה חנויות כאלה יש. בנשות העולם יש לנו איזשהו מידע כללי על קבוצה שלא נמצאת לפנינו. זה איזשהו כל נשות העולם באופן עקרוני. ולכן זה רוב מסוג אחר, כך מניחה הגמרא. וכיוון שזה רוב מסוג אחר, אז אומרת הגמרא מאיפה אנחנו יודעים שהולכים אחריו? הסאבטקסט, את זה אי אפשר ללמוד מאחרי רבים להטות. זאת אומרת מאחרי רבים להטות שאתה רצית להשתמש בזה כמקור לדין הליכה אחר הרוב, אני מוכן לקבל את זה על רוב דאיתא קמן. זה בסדר, את זה לומדים מאחרי רבים להטות. חנויות וסנהדרין. אבל רוב דליתא קמן את זה אי אפשר ללמוד משם. כך אומרת הגמרא. אז מאיפה כן? איך אנחנו יודעים שהולכים אחרי רוב דליתא קמן? עכשיו כאן כמה הערות.
[Speaker C] למה זה משנה? מה פשר ההבדל? מה? מה פשר ההבדל? מה זה משנה?
[הרב מיכאל אברהם] עוד מעט אני מגיע. אז כמה הערות אני רוצה להעיר. א', הניסוח של השאלה. זה מנלן מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא. זאת אומרת, אנחנו לא מעמידים בסימן שאלה את עצם הכלל הזה שהולכים אחרי הרוב. זה ברור. הכלל ידוע ומוסכם, הכל בסדר. כל מה שאנחנו שואלים זאת שאלה עיונית תאורטית, מה המקור לכלל הזה. זה לא שאם לא נמצא מקור אז לא יהיה כלל. הכלל קיים והוא נכון, זה מסורת ברורה, אף אחד לא מתווכח עליו. הולכים אחרי הרוב גם ברוב דאיתא קמן וגם ברוב דליתא קמן. מה שאנחנו שואלים זה אם יש מקור. קצת מזכיר את מה ש… כן… מה שאמר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. כן, כל ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. מה זאת אומרת לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות? בדרך כלל אנשים חושבים שלא סיפרו את יציאת מצרים בלילה עד השלב שבו דרש את זה בן זומא. אבל זה מאוד בלתי סביר בגלל שזה הדין של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר. מה, עד בן זומא לא עשו את זה? די ברור שכן עשו את זה. אז מה הכוונה, מה פשר המימרא הזאת של לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות? הכוונה, לא זכיתי למצוא את המקור לזה שמספרים את יציאת מצרים בלילות עד שבן זומא לימד אותי את הדרשה. ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. עכשיו אני יודע מהו המקור. אבל את הדין, זה דין מוסכם, את הדין הזה ידעתי, זה לא היה לנו סימן שאלה על הדין. אגב, בגמרא בהרבה מקומות אפשר לראות זכינו לדין. זכינו לדין הכוונה מצאנו את מקורו של הדין. זכינו זה הכוונה אנחנו מצאנו את המקור לדין הזה.
[Speaker C] לכן מה זה
[הרב מיכאל אברהם] לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, הכוונה לא ידעתי מהו המקור לזה שנאמרת יציאת מצרים בלילות.
[Speaker C] הרב, הרב, לא כל כך הבנתי. אחרי רבים להטות, מה האופציה האחרת? נניח התורה לא הייתה אומרת אחרי רבים להטות, מה היינו עושים בספק?
[הרב מיכאל אברהם] דיני ספקות. לא היינו הולכים אחרי המיעוט, כן, זה ברור, אבל היינו עושים דיני ספקות. יש פה ספק הרי. אתה מניח שיש מצב של חמישים חמישים, אבל אם יש שישים ארבעים או שמונים עשרים, אז הולכים אחרי הרוב. למה? אולי נשאיר מצב של ספק?
[Speaker C] מה במחלוקת בן אדם לחברו, יגידו זה ספק ונחכה, מה יעשו נניח במחלוקת ממונית?
[הרב מיכאל אברהם] ישאירו אצל המוחזק, יחילו את דיני ספקות.
[Speaker C] יש דרך אגב, יש איזה תוקף בכלל יפה שרק כאשר הם מגיעים פה אחד יש בכלל ערך לכל הדיונים בבתי דין. אם אין הסכמה פה אחד, בעצם חבל היה בזבוז על עורכי דין.
[הרב מיכאל אברהם] בלי הפסוק, בלי הפסוק של אחרי רבים להטות, באמת לא היינו הולכים אחרי הרוב, כך משתמע מהגמרא. רק פה אחד. כן. והבאתי באחד השיעורים הקודמים את שיטת רבנו
[Speaker C] תם. זה
[הרב מיכאל אברהם] לא משהו מעשי. הבאתי את שיטת רבנו תם באחד השיעורים הקודמים.
[Speaker C] כן, אבל זה על קהילות, גם את זה צריך לדון.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה משנה? הרעיון הוא אותו רעיון. במקום שאין לנו מקור, אז הכלל הוא פה אחד, לא הולכים אחרי הרוב.
[Speaker C] איזו מערכת משפט יכולה לעמוד ככה? כל מחלוקת מספיק שיש שופט אחד… מה הבעיה?
[הרב מיכאל אברהם] יש מחלוקות, דברים יכולים להישאר בספק, ויש כללי ספקות. מה הבעיה?
[Speaker C] כל המערכת משפט אין לה תוכן.
[הרב מיכאל אברהם] בטח שיש לה תוכן. יושבים השופטים ואם הם מסכימים אז יש פסק דין, ואם לא אז חלים דיני ספקות. מה הבעיה בזה? יש מצבי ספק, מותר. בכל אופן, אז זו ההערה הראשונה. הערה שנייה זה למה באמת שיהיה הבדל בין רוב דאיתא קמן ורוב דליתא קמן? מה זה משנה? הסטטיסטיקה, אנחנו הולכים עם סטטיסטיקה תשעים עשר, אז התשעים גובר על העשר. מה אכפת לי אם הרוב הוא איתא קמן או ליתא קמן? מה זה משנה אם הרוב נמצא לפניי או לא נמצא לפניי? אני אשאל את זה בצורה יותר קיצונית. למה הרוב של נשות העולם לא נמצא בפנינו? גם הוא נמצא בפנינו. נשות העולם, איתא קמן אין פירושו שאני רואה את כולם. החנויות בעיר, גם אותן אני לא בהכרח רואה, נכון? יכולה להיות עיר גדולה שיש בה עשר חנויות בשר. גם אני נמצא באיזשהו מקום בעיר. אני רואה את כל החנויות? ודאי שלא. אני יודע שיש בעיר עשר חנויות. אז מה זה נקרא איתא קמן? הוא לא נמצא לפניי אלא אני יודע שיש קבוצה כזאת והחלוקה היא תשע אחת. אז למה כל נשות העולם זה לא אותו דבר? גם בכל נשות העולם החלוקה היא בעצם תשעים עשר נגיד או משהו כזה, וכל הקבוצה של נשות העולם היא איתא קמן, היא נמצאת בפניי.
[Speaker B] בזמן הגמרא זה כאילו לא בטוח ש… התבססו על מידע. זה על חוק של טבע. הם אמרו הטבע הולך כהרגלו. זה החוק הטבעי. אבל אין להם מידע עכשיו על כל אישה ואישה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה קשור למידע? אבל הם יודעים מה התפלגות הלידות.
[Speaker B] זהו, מה זה הם יודעים? הם יודעים את ההתפלגות.
[הרב מיכאל אברהם] הם יודעים שרוב הנשים יולדות. נכון. כאילו הם יודעים את
[Speaker B] זה לפי איזה חוק שהם רואים.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה חוק שהם רואים? הם רואים פשוט שרוב הנשים יולדות. כן, אבל
[Speaker B] הם עושים כאילו, הם עושים העתק לשאר העולם, שזה לא.
[הרב מיכאל אברהם] אתה מתכוון מהמדגם. כן. מה שהם רואים זה רק מדגם. אז אני מגיע לזה עוד מעט. זה נכון. אני מגיע לזה עוד מעט. אני אומר אז באופן עקרוני צריך להגדיר טוב מה ההבדל בין רוב דאיתא קמן ורוב דליתא קמן. יש הרבה הסתבכות עם זה באחרונים ולדעתי ראשונים ואחרונים. יש פה המון חוסר הבנה בעניינים האלה. אז זה בעצם השאלה הבסיסית, כי בגמרא עצמה רואים שהגמרא מוכנה לקבל את אחרי רבים להטות כמקור לרוב דאיתא קמן, אבל לא מוכנה לקבל את זה כמקור לרוב דליתא קמן. זאת אומרת היא רואה שזה מנגנונים שונים, עקרונות שונים. אי אפשר ללמוד את האחד מהשני. למה לא? מה זה משנה אם זה תשעים התפלגות כזו והתפלגות כזו? אם יש לי קובייה, לא יודע מה, מטבע סנט, ואני עושה עץ או פאלי, זה חמישים-חמישים, נכון? עכשיו אני עושה עם שקל. זה גם כן חמישים-חמישים. אז אם אומרים לי במטבעות של סנטים תלך אחר הסטטיסטיקה, אני לא אבין לבד שגם במטבעות של שקל אני אלך אחר הסטטיסטיקה? מה זה משנה? אם יש סטטיסטיקה תשעים-עשר אני הולך אחר התשעים. מה הנפקא מינא איך נוצרה הסטטיסטיקה הזאת? ומה זה משנה בכלל אם זה איתא או ליתא קמן? ומה בכלל זה נקרא ליתא קמן? זה איתא קמן גם כן, גם אנשים בעולם. זאת אומרת כל הסיפור הזה הוא סיפור מאוד עמום פה בגמרא. מצד שני, אתם רואים שהגמרא, אולי אני אחדד יותר, ההבחנה הזאת שהגמרא עושה היא לא תוצאה של פסוק. להפך. הגמרא מניחה את ההבחנה הזאת כמשהו שמובן מאליו. ולכן, כאשר מביאים את הפסוק אחרי רבים להטות כמקור לדין של הליכה אחר הרוב, הגמרא לא מוכנה לקבל את זה כמקור לרובא דליתא קמן. זאת אומרת הגמרא מניחה את זה כמובן מאליו, היא לא שיש לה איזשהו פסוק שאומר יש הבדל בין רוב דאיתא קמן וליתא קמן וזאת גזירת הכתוב כזאת. לא, זה לא גזירת הכתוב, זאת סברה. זאת סברה, ולא רק שהיא סברה, היא סברה כל כך חזקה שהגמרא לא מוכנה לקבל מקור שעוסק ברוב דאיתא קמן כמקור לזה שהולכים גם אחרי הרוב כשהוא ליתא קמן. הסברה זאת קודם כל סברה, והסברה הזאת נראית לגמרא מוחצת, חזקה מאוד. אז השאלה היא למה? מה הסברה בזה? מה זה משנה מאיפה באה הסטטיסטיקה? אז קודם כל אני רוצה באמת להגדיר יותר טוב את המושגים לפני השאלה מה יותר חזק ומה פחות חזק. ברמה המושגית, רוב דאיתא קמן זה בעצם יש לי קבוצה נגיד של עשר חנויות. הם לא צריכות כמובן לעמוד לפניי במובן הזה שאני אראה אותם בעיניים. אבל אני מכיר את עשר החנויות. יש לי עליהם מידע מלא. אני יודע שתשע מוכרות כשר ואחת מוכרת טרפה. ועכשיו אני שואל, חתיכת הבשר הזאת ברור שהיא באה מאחת החנויות. כל השאלה היא מאיזו חנות היא באה, נכון? ואני בעצם שואל שאלה על חתיכת בשר ששייכת לקבוצה שיש לי מידע סטטיסטי על הקבוצה. ועכשיו אני שואל לאיזו משתי הקבוצות שייכת חתיכת הבשר? לקבוצת הרוב של הבשר הכשר או לקבוצת המיעוט של הבשר הטרף? היא ברור שהיא שייכת לאחת משתי הקבוצות. רק עכשיו שהיא פרשה, היא לא, כן, כל דפריש מרובא פריש. אז היא פרשה, היא לא נמצאת בתוך החנות, אז אני לא יכול לדעת בוודאות לאיזו חנות היא שייכת, אז אני הולך אחר הרוב. כל דפריש מרובא פריש. זה רוב דאיתא קמן. רוב דליתא קמן, הנשים הלא איילוניות, זה בעצם רוב שהוא לא נמצא לפניי לא כי אני לא רואה את הנשים, גם את החנויות אני לא רואה. הוא לא נמצא לפניי בגלל שאין לי באמת מידע על כל נשות העולם. זה לא נכון. אין לי שום מידע אמפירי על כל נשות העולם. יש לי מידע על אותן נשים שאני מכיר. ומבין הנשים שאני מכיר, הרוב יכולות להעמיד ולדות והמיעוט לא, המיעוט האיילוניות. מי אמר שזאת ההתפלגות גם בכל נשות העולם? אז אני עושה הכללה. אני לוקח את המדגם שאותו אני מכיר ועושה הכללה על בסיס מדגם. שזה בעצם בדיוק מה שעושים בעבודה מדעית. אני עושה איזשהו מדגם ואני עושה הכללה על בסיס המדגם וקובע חוק כללי. נכון? אני ראיתי… כמה גופים בעלי מסה שנפלו לכדור הארץ, אני עושה הכללה על בסיס המדגם הזה ואני אומר כנראה שכל הגופים בעלי המסה, אלה שאני מכיר ואלה שאני לא מכיר, כנראה כולם יפלו לכדור הארץ. אז אני עושה הכללה על בסיס מדגם. הכללה על בסיס מדגם זאת מתודה שלא חפה מבעיות. היא לא חפה מבעיות בגלל שמי אמר שהמדגם הזה הוא מדגם מייצג? יכול להיות שאנשים שאותם אני מכיר זה מאיזשהי סיבה נשים שיש להן איזושהי נטייה ללדת, כי המקום הזה גורם להן להיות כאלה או לא יודע בדיוק מה. או אם זה מקום עשיר אז אנשים מתחתנים רק עם נשים כאלה שיכולות ללדת. אז לכן יש לנו פה רק נשים שיכולות ללדת. אבל במקומות אחרים אולי ההתפלגות היא אחרת לגמרי. איך אתה יכול לדעת שהמדגם שאותו אתה מכיר הוא מדגם מייצג? ואנחנו בדבר הזה עוד ניפגש לא מעט בהמשך. המון טעויות בסטטיסטיקה נובעות מזה שאני משתמש במדגם לא מייצג. יש לי איזשהו מידע על מדגם, אני מסיק שזה גם מה שנכון לקבוצה כולה, והמסקנה הזאת היא מסקנה פזיזה, בגלל שהמדגם לא מייצג. המדגם הוא מוטה. כן, כשאנחנו עושים מדגם על הצבעה לכנסת. אז אחד הדברים המדהימים שם, זה נודע לי ככה לפני כמה שנים, אני לא העליתי בדעתי, הסקרים המדגמים הכי מקצועיים שעושים, עושים אותם על חמש מאות איש. זה כלום. יש מאה עשרים חברי כנסת, זה אותו סדר גודל. חמש מאות איש בודקים איך התפלגות ההצבעות שלהם ומזה מסיקים מסקנות על כלל האוכלוסייה, כשאנחנו מדברים על מובהקות, כן, על סטייה של שניים, שלושה, ארבעה אחוז לפה לשם. וזה לא ייאמן שחמש מאות איש מצליחים לתת לי אומדן מדויק בצורה מדהימה. כן, לסקרים הפוליטיים יצא שם רע, ממש לא בצדק. הסקרים הפוליטיים זה דבר סופר מדויק. סופר מדויק. וזה מדהים עד כמה שהוא מדויק. והדבר הכי מדהים זה שזה נעשה על בסיס חמש מאות איש. זה הסקרים הסטנדרטיים. יש כאלה שעושים יותר אבל הסקרים הסטנדרטיים זה חמש מאות איש. והם נותנים לך סטייה של אחוזים בודדים, שניים שלושה ארבעה אחוז לפה לשם. עכשיו אנשים למה אצלנו יצא לזה שם רע? כי המאבקים אצלנו הם בדרך כלל צמודים בבחירות. הקואליציות הן קואליציות של שישים וקצת, אין כבר קואליציות של שבעים שמונים, כמעט ואין. קואליציות של שבעים שמונים חברי כנסת. עכשיו במצב כזה הרבה פעמים שגיאה של אחוז לפה אחוז לשמה יכולה להפוך את התמונה. אבל תבינו ששגיאה של אחוז זה הישג סטטיסטי מאוד מרשים. זה שהמאבקים הם צמודים ולכן אחוז אחד יכול להפוך את התמונה, בסדר, זה נכון, אבל זה לא הבעיה של הסטטיסטיקה. הסטטיסטיקאי גם אומר לכם: השגיאת המדגם שלי היא שלושה אחוז לפה לשם. וזה בדרך כלל נמצא שם, כמעט תמיד. זה מדהים ההישגים של התחום הזה, ומדהים עד כמה הפער בין ההישגים של התחום הזה לבין התדמית שלו. כן, התדמית הציבורית שלו זה כאילו שמדובר פה באיזה אוסף של ספקולנטים שעושים סתם דברים מה בראש שלהם. זה ממש לא נכון. זה תחום מקצועי מאוד מרשים. טוב, בכל אופן לענייננו, למה הוא כל כך מרשים? או איך הוא הצליח להגיע להיות כל כך מרשים? הוא לא היה כזה בהתחלה. בגלל שהאנשים האלה פיתחו שיטות מאוד מתוחכמות איך למצוא חמש מאות איש שיהוו מדגם מייצג. זאת החוכמה הגדולה. אם תאסוף סתם חמש מאות איש ברחוב, זה לא יצא טוב. אתה צריך לקזז המון דברים, לוודא שהחמש מאות איש האלה מייצגים פלחי אוכלוסייה שונים, לפלג אותם באיזשהי צורה, לקזז את ההטיות. יש כאלה שעובדים על הסוקר, יש נטיות למפלגות מסוימות לעבוד על הסוקרים, מצביעי מפלגות מסוימות. אז הם פיתחו המון המון שיטות איך למצוא מדגם של חמש מאות איש שיהיה מדגם מייצג. וזה כל הסיפור. זאת אומרת, כל הטכניקה החשובה, זאת אומרת לקחת חמש מאות איש ולעשות סטטיסטיקה מה הם מצביעים ואז להחליט מה יקרה בבחירות, זה כל אידיוט יכול לעשות, בשביל זה אתה לא צריך סטטיסטיקאי. מה הבעיה לעשות את זה? קח חמש מאות איש, שאל אותם מה אתם בוחרים, תכפיל את התוצאות, תתקנן אותן למאה עשרים חברי כנסת, והנה יש לך את התוצאה. למה צריך מכונים סטטיסטיים ומומחים שמנהלים את העניין הזה וכולי? הכל בכול מכול נמצא בשאלה איך אתה קובע את המדגם. זה כל הסיפור. איך אתה קובע את המדגם. האם אתה מצליח לייצר מדגם שבאמת יהיה מדגם מייצג, זאת אומרת שההתפלגות בתוכו תהיה כמו ההתפלגות בכלל האוכלוסייה? וזאת אומנות גדולה. המומחיות נמצאת שם. הכל מכל נמצא בשאלה איך אתה קובע את המדגם. זה כל הסיפור. איך אתה קובע את המדגם? כי אם אתה מצליח לייצר מדגם שבאמת יהיה מדגם מייצג, זאת אומרת שההתפלגות בתוכו תהיה כמו ההתפלגות בכלל האוכלוסייה, וזאת אומנות גדולה. זה המומחיות נמצאת שם. ולכן הרוב דליתא קמן זה בעצם רוב שמבוסס על הכללה על בסיס מדגם. אני, מה שנמצא לפניי זה מדגם. הרוב דליתא קמן זה בעצם רוב שמבוסס על הכללה על בסיס מדגם. אני, מה שנמצא בפניי זה מדגם. ברוב דאיתא קמן מה שנמצא בפניי זה כל הקבוצה, הרוב והמיעוט, הכל בפניי, יש לי מידע מלא. ברוב דליתא קמן מה שנמצא בפניי זה מדגם. המדגם הזה יש לו קבוצת רוב וקבוצת מיעוט בתוך המדגם. השאלה הגדולה זה מה קורה בקבוצה הכללית. למשל במקרה שלנו, בכל נשות העולם. אני מכיר, לא יודע מה, חמישים נשים, מאה נשים, אני יודע שמתוכן תשעים וחמש מתוך מאה נגיד הצליחו להעמיד ולדות, חמש לא הצליחו להעמיד ולדות. עכשיו אני רוצה לדעת מה קורה לגבי כל נשות העולם. האם גם שמה זה תשעים וחמש חמש? אולי במקרה אצלי זה מדגם לא מייצג, איכשהו יש הטיה בהתפלגות? זה השאלה הגדולה. עכשיו לכן הכללה על בסיס מדגם זה צעד שהוא צעד ספקולטיבי במובן מסוים. זאת אומרת, הוא כרוך בהרבה הנחות. ולכן, אומרת הגמרא, כך לפחות הייתי מבין, אומרת הגמרא, גם אם יש לי מקור לרוב דאיתא קמן מאחרי רבים להטות, מי אמר שאפשר ללכת אחר רוב דליתא קמן? רוב דליתא קמן זה רוב נורא בעייתי. זה רוב בעייתי כי המידע שיש לך הוא על קבוצת מדגם אבל אתה לא יודע אם המדגם הזה הוא מייצג או לא. אתה לא יודע מה זה אומר על כלל האוכלוסייה. אז מי אמר שעל מנגנון כזה אפשר לסמוך בהלכה? כן, זה הבעיה ברוב דליתא קמן. תגידו אולי נקודה שקשורה לזה.
[Speaker D] מה? ובצורת חשיבה הזאת של המדגם, מה קורה אם אני מגיע למציאות שהיא לא לפי המדגם? האם אני אמור לפסוק הפוך או שתמיד אמור…
[הרב מיכאל אברהם] אם זה לא לפי המדגם אז הסטטיסטיקה לא נכונה. סטטיסטיקה של המדגם לא מייצגת את הסטטיסטיקה הכללית.
[Speaker D] נכון, נכון. אבל אם יש לי פסק שכן הלך לפי החוק הזה של המדגם?
[הרב מיכאל אברהם] אתה שואל שאלה האם אנחנו דנים בשאלות הרוב על בסיס חישובים סטטיסטיים. זאת אומרת, אם יש באג סטטיסטי האם ישתנה גם הדין ההלכתי של דין רוב. בדיוק. בדיוק. זה אחד הדברים שאנחנו נצטרך להגיע אליהם. אבל בשביל זה אני רוצה לברר את המושגים של רוב ואז ננסה לראות מה היחס בינם לבין סטטיסטיקה. אוקיי, זה הנושא. אז אני רוצה קודם, אז אני עדיין בהגדרת המושגים רוב דאיתא קמן ורוב דליתא קמן. אני רוצה להגיד, להסתכל על אותה אבחנה שעשיתי קודם על מזווית טיפה שונה. תסתכלו על האישה, האישה הזאת שלפנינו שאנחנו רוצים לדעת, או הילדה, כן? הזאת שלפנינו, אנחנו רוצים לדעת אם היא איילונית או לא ואנחנו מכריעים על זה על בסיס הרוב, שרוב נשים בעולם אינן איילוניות. עכשיו צריך להבין שהילדה הזאת לא היה פה תהליך של פרישה. בחנויות, חתיכת הבשר הייתה באיזושהי חנות וכשהיא הייתה עוד בתוך החנות היה לי מידע על כל החנויות, מידע סטטיסטי. המידע הזה היה מידע גם על חתיכת הבשר הזאת עצמה, נכון? נגיד שיש לי עשר חנויות בעיר ואני יודע שתשע מתוכן מוכרות טרפה ואחת מוכרת כשרה. אחת מוכרת כשר. כל עוד החתיכות בשר נמצאות בתוך החנויות אני יכול להגיד לכם הכל על כל החתיכות. יש לי מידע מלא על הקבוצה כולה. נגיד שיש מאה חתיכות, הם מחולקות בין עשר חנויות. אז תשעים חתיכות הן כשרות ועשר חתיכות הן טרפה. ואני גם יכול להגיד לכם כל חתיכה האם היא כשרה או טרפה. יש לי מידע מלא על הקבוצה כולה. עכשיו פתאום אני מוצא חתיכת בשר ברחוב. איפה מתעורר, למה מתעורר פה הספק? הספק מתעורר בגלל שהיא פרשה מאחת החנויות. בגלל שהיא לא נמצאת במקום, היא לא בחנות, היא פרשה. מה קורה כשהיא פרשה? ברגע שהיא פרשה אני לא יודע לאיזה חנות לשייך אותה. מצד שני אני אומר, כן, אבל הרי החתיכה הזאת לפני שהיא פרשה יכולתי להגיד לכם מה דינה, נכון? היא בעצם הייתה אמורה להיות כשרה, אוקיי? אם היא פרשה מחנות הכשרה ויש תשע חנויות כשרות ואחת טרפה. אז זה שהיא פרשה לא ישנה את המצב. כי סוף סוף יש לי מידע על מאה חתיכות בעיר הזאת שמתוכן תשעים כשרות ועשר טרפה. החתיכה הזאת היא ודאי אחת מתוך המאה ויש לי מידע על כל המאה. אז אני רוצה ליישם את הסטטיסטיקה של תשעים עשר גם על החתיכה הזאת. כי החתיכה הזאת כלולה במידע שיש לי. זאת נקודה חשובה, שימו לב. באישה איילונית זה ממש לא המצב. אני אצייר לכם ציור אחר. נגיד שיש לי מיליון נשים בעולם לצורך הדיון. מתוכן תשע מאות אלף לא אילוניות ומאה אלף אילוניות, עשרה אחוז. אוקיי? עכשיו ואני יודע אני יודע עברתי אני מכיר את כל נשות העולם. אני יודע את המידע המלא על כל נשות העולם. עכשיו מגיעה לפניי אישה שהיא או אילונית או לא אילונית הכל ידוע ואני צריך להחליט עכשיו מה דינה. במצב כזה זה רוב דאיתא קמן. זה לא רוב דליתא קמן. למרות שמדובר בכל נשות העולם. למה? כי האישה הזאת המידע שיש לי נסוב גם עליה. אני הרי מכיר את כל נשות העולם ואני יודע שתשעים אחוז מהן לא אילוניות ועשרה אחוז אילוניות. עכשיו אני שואל מאיפה באה האישה הזאת? היא באה מקבוצת הרוב או מקבוצת המיעוט? כששיש לי את המידע המלא על כל נשות העולם כולל אותה היא חלק מהקבוצה שעליה יש לי את המידע. זה יהיה רוב דאיתא קמן לא ליתא קמן. מה ההבדל במקרה שלפנינו? במקרה שלפנינו אנחנו מדברים על קטנה. הקטנה הזאת עוד אין לנו שום מידע עליה כי עוד לא ידוע אם היא אילונית או לא אילונית. אז זה לא שהקטנה הזאת הייתה שייכת לאיזושהי קבוצה או לקבוצת המיעוט או לקבוצת הרוב, היא פרשה ועיו אני לא יודע מאיזה קבוצה היא פרשה, מקבוצת המיעוט או מקבוצת הרוב. כי השאלות של הפרישה הן תמיד שאלות שלפני הפרישה יש לי מידע מלא על כל החתיכות. עכשיו באה לפני אחת החתיכות שהיא שייכת לקבוצה שהיה לי עליה מידע מלא, כולל החתיכה הזאת, אלא שעכשיו משהו התערבב לי, אז אני לא יודע לאיפה החתיכה הזאת שייכת. אז על החתיכה הזאת גם יש לי מידע, מידע סטטיסטי. אני יודע שהחתיכה הזאת הייתה שייכת לקבוצה שתשעים אחוז ממנה כשרות ועשרה אחוז טרפות. באילונית זה לא ככה, כי הילדה הקטנה היא עכשיו דוגמה חדשה. היא לא פרשה משום מקום. אני יודע את כל הנשים בעולם, הנשים שכבר אובחנו, תשעים אחוז הן לא אילוניות ועשרה אחוז הן אילוניות, אבל הילדה הזאת עוד לא אובחנה בכלל. זה לא שהיא שייכת לאחת משתי הקבוצות. אין לי שום מידע לגביה.
[Speaker C] האם אם הייתי יודע את המידע על כל הנשים בוודאות בעולם?
[הרב מיכאל אברהם] כן, גם. כי עליה לא היית יודע כי היא עוד קטנה.
[Speaker C] אבל היא שייכת לקבוצת הנשים, מה, אז אני לא יודע? אני יודע בדיוק באותה מידה כמו קודם. אם אני יודע? בוודאי שכן!
[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום? כי לא היית בתוך אין מידע עליה.
[Speaker C] לא, אבל אם אני יודע את המידע הוודאי על כל הנשים בעולם, לא במדגם, בידע וודאי. המבוגרות. מבוגרות, אבל מה זה משנה שהיא עכשיו הצטרפה למבוגרות היא שייכת לקבוצה הזאת?
[הרב מיכאל אברהם] לא, היא לא שייכת.
[Speaker C] אנחנו הולכים להגיד שאני לא יודע מה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, טעות. זה בדיוק הנקודה. העכשיו הצטרפה זה המוקד. למה? אז מה ההיגיון במוקד? רגע, אני מסביר. אם יש לי מידע מלא על כל נשות העולם, מיליון נשים. ועכשיו אחת מהן יצאה, אז הרי היה לי מידע על קבוצה שכללה גם אותה עצמה. והיא יצאה מתוך הקבוצה. אז עכשיו אני שואל האם היא יצאה מהקבוצה של התשעים אחוז או מהקבוצה של העשרה אחוז? והיא כנראה יצאה מהתשעים אחוז. אבל הילדה הזאת, המידע שהיה לי לא כלל אותה. יש לי מידע על נשים אחרות. עכשיו היא הצטרפה. היא התבגרה והצטרפה לקבוצה. עכשיו השאלה היא לא מאיפה היא פרשה אלא לאיפה היא נכנסת וזה שאלה אחרת לגמרי. כיוון שזאת לא שאלה שאני מיישם מידע שהיה לי גם על החתיכה הזאת עצמה, רק עכשיו זה התערבב לי אז אני מיישם עליה סטטיסטיקה. הילדה הזאת בכלל מי אמר לך שהיא קשורה להתפלגות בין כל נשות העולם? מה זה קשור בכלל? נשות העולם אם אחת מהן הייתה פורשת הייתי אומר היא כנראה פרשה מהתשעים אחוז, ברור. למה? כי המידע המלא היה על הקבוצה שכללה גם אותה עצמה, רק עכשיו היא פרשה. אז אני שואל מאיפה היא באה, היא באה מהתשעים או היא באה מהעשרה? זה נקרא כל דפריש מרובא פריש. אבל זה רוב דאיתא קמן, וזה הרבה אחרונים לא מבינים. דבר כזה זה שאלה של רוב דאיתא קמן לא רוב דליתא קמן. אבל הילדה הקטנה מעולם לא הייתה שייכת לקבוצה שיש לי עליה את המידע. אין לי את המידע עליה. לכן אפילו אם יש לי את המידע,
[Speaker B] רק
[הרב מיכאל אברהם] שנייה אחת, אני לא עשיתי עכשיו שימו לב אני לא עושה הכללה על בסיס מדגם. אני עכשיו יודע בוודאות את כל נשות העולם המבוגרות. אני יודע בדיוק מה ההתפלגות. תשעים אחוז לא אילוניות ועשרה אחוז אילוניות. עדיין לגבי הקטנה זה רוב דליתא קמן. זה רוב דליתא קמן למה? כי המידע שהיה לי היה על קבוצה שלא כללה את הקטנה הזאת עצמה אלא על קבוצה אחרת. שלגביה יש לי את המידע. אני רוצה ליישם עליה את המידע שיש לי על הקבוצה שם. מה זה אומר היישום הזה? הכללה ממדגם. למרות שאת המיליון, את המידע על המיליון, הוא לא מידע שמבוסס על הכללה ממדגם. זה מידע ישיר, אני יודע, מכיר את כל נשות העולם. אוקיי? אבל עכשיו הילדה הזאת שמגיעה, אני כשאני ארצה ליישם עליה את המידע הוודאי שיש לי על כל נשות העולם, היישום הזה בעצמו יהיה הכללה על בסיס מדגם. כן,
[Speaker B] זה מניחים חוק טבע כזה.
[הרב מיכאל אברהם] שנייה, חוק טבע אני עוד מגיע עוד רגע.
[Speaker B] לפני החוק טבע, הכללה על בסיס מדגם.
[הרב מיכאל אברהם] למה? כי הילדה היא לא אחת מתוך מיליון הנשים, היא לא הייתה כלולה בקבוצה שעליה יש לי את המידע הראשוני. היא לא חלק מהקבוצה הזאת. לכן המידע שיש לי על הקבוצה ההיא הוא בסך הכל מדגם, ואני עכשיו רוצה ליישם אותו על אישה אחרת, לא אישה ששייכת לקבוצה הזאת. אז זה כבר הכללה על בסיס מדגם. זה רוב דליתא קמן. אתם מבינים שאת הדבר הזה בחתיכת בשר שאני מוצא, אני לא עושה. כי בחתיכת הבשר שאני מוצא ברחוב, זה לא הכללה על בסיס מדגם. החתיכה הזאת בעצמה שייכת לקבוצה שאני יודע את המידע עליה, תשעים עשר. אני יודע באופן ישיר, זה לא הכללה מדגם. אני יודע שתישעים אחוז מחתיכות הבשר בעיר הזאת הן חתיכות כשרות ועשרה אחוז הן חתיכות טרפות, והחתיכה הזאת היא אחת מהחתיכות שנמצאות בקבוצה שיש לי עליה את המידע. רק עכשיו היא פרשה. היא פרשה מהקבוצה הזאת. כל דפריש מרובא פריש. זה אפשר ללמוד מבית דין. זה כל דפריש מרובא פריש. אבל רוב דליתא קמן זה לא כל דפריש מרובא פריש. הוא לא פרש, אין פה את מושג הפרישה. לכן כל דפריש מרובא פריש, הרבה פעמים אתם רואים באחרונים בראשונים, משתמשים בזה כאיזשהו ביטוי בעלמא, כאילו ככה פחות או יותר נוצרה הבעיה. לא, זה שייך בטבורו להגדרה של רוב דאיתא קמן. כל דפריש מרובא פריש זאת ההגדרה של רוב דאיתא קמן. ולכן הפרישה, מושג הפרישה הוא מושג מאוד חשוב. הוא לא מושג פורמליסטי, הוא מושג מהותי. אם אין פרישה זה רוב דליתא קמן.
[Speaker B] רגע, הרב התייחס לזה איך אני לא זוכר אם לגבי הבית דין עצמו איך זה נחשב דפריש?
[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע נגיע, נגיע לבית דין. לא עוד לא, אני אגיע לבית דין. כרגע אני מדבר על חנויות מול אילונית, בסדר? עכשיו פה באמת נכנס עוד אלמנט. הבסיס מה אני עושה את, זאת אומרת כשאני עושה הכללה על בסיס מדגם, למה אני מניח שמה שמתקיים במדגם מתקיים בקבוצה הכללית? זו הנחה אפריורית. מאיפה היא באה?
[Speaker E] המדגם לקוח מהקבוצה הטוטאלית.
[הרב מיכאל אברהם] זו לא בדיוק הנחה. לא שומע.
[Speaker D] פשוט אין דרך אחרת, אין דרך יותר טובה מזו.
[Speaker E] המדגם לקוח מהקבוצה.
[הרב מיכאל אברהם] בוא ננסח אחרת. נגיד שיש בעיר שלי עשר חנויות, תשע חנויות כשרות ואחת טרפה. האם אני יכול להסיק שבעולם כולו יש תשעים אחוז חנויות של בשר כשר ועשרה אחוז בשר לא כשר? לא. למה לא? יש לי הכללה ממדגם, לא?
[Speaker C] פה המאפיינים דומים,
[הרב מיכאל אברהם] חוק טבע, רק שזה עניין של חוק טבע.
[Speaker D] לא לא, דווקא בחנויות דווקא אי אפשר להגיד את זה.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה לא חוק טבעי חנויות. בדיוק. כי ההתפלגות בחנויות בעיר הזאת היא לא חוק טבע. בדיוק. יש בעיר הזאת תשע חנויות שבחרו למכור בשר כשר, חנות אחת שבחרה למכור בשר טרף, אבל זה לא שייך לחוק טבע. כיוון שכך, בעיר אחרת, לפי הצרכנים, לפי האם יש שם יהודים, אין שם יהודים, ההתפלגות תהיה שונה לגמרי. אין שום סיבה להניח שהתפלגות בעיר הזאת תייצג את ההתפלגות בעולם או בעיר אחרת.
[Speaker B] אבל
[הרב מיכאל אברהם] כאשר אני מדבר על נגיד נשים, אם הן אילוניות או לא אילוניות, ואני רואה שבעולם יש תשעים אחוז נשים לא אילוניות ועשרה אחוז נשים אילוניות, אני מניח שזה פשוט טבע האישה. טבע האישה גורם לזה שבדרך כלל היא יכולה ללדת אלא אם כן יש איזשהו שיבוש. אוקיי?
[Speaker D] פה אנחנו
[הרב מיכאל אברהם] נמצאים בתהליך חוק טבע.
[Speaker D] הרב חושב שגם בזמן הגמרא זה מה שהם חשבו? זאת אומרת זה לא כמו שהיום אנחנו יודעים שרוב העולם דומה. מה זאת אומרת? רוב העולם דומה. זאת אומרת מדגם שבעיר שלי, מדגם שבמדינה שלי, זה מייצג את העולם. אבל הם אף פעם לא טסו לחוץ לארץ והם לא יודעים מה יש מעבר לים. להפך.
[הרב מיכאל אברהם] מה? להפך. פעם הניחו כמובן מאליו שכל העולם דומה. היום אנחנו מודעים לזה שלא נכון, צריך מדגם מייצג, לא כל מדגם הוא מייצג.
[Speaker D] זאת אומרת בגלל חוסר הידע,
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק ההפך ממך.
[Speaker D] בגלל חוסר הידע הם היו חייבים להניח שכל העולם דומה.
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע אם הם היו חייבים, אבל הם לא היו מודעים לדעתי לניואנסים הסטטיסטיים האלה. והם כן נטו לחשוב שאם זה מה שאני מכיר סביבי, זה כנראה כל העולם.
[Speaker D] זאת הייתה הנחת עבודה שלהם. כן, זה הנחת עבודה מאוד פשוטה באמת, כן.
[הרב מיכאל אברהם] פשוטה אבל הרבה פעמים בעייתית. כן. הנקודה החשובה היא שהמעבר שלי מהמדגם אל הקבוצה הכוללת נובע מזה שההתפלגות במדגם היא תוצאה של מצב טבעי, של חוקי הטבע. וכיוון שכך, אם המדגם הוא מייצג, אין לי סיבה להניח שההתפלגות בקבוצה הרחבה יותר תהיה שונה, כי זה חוקי טבע. נשים יש להם פיזיולוגיה של נשים, מה נפקא מינא אם זה כאלה או כאלה? כמובן, מי שיעשה התפלגות במרפאה שעוסקת בעקרות ושם הוא יבדוק מה ההתפלגות של נשים אילוניות, לא יגיע רחוק. אם הוא יעשה הכללה על בסיס המדגם שהוא ימצא שם, הוא לא יגיע רחוק, כי זה מדגם מוטה. אבל אם אני לוקח מדגם של נשים, מדגם מקרי של נשים, ההנחה שלי שכמו ההתפלגות של המדגם הזה, זאת תהיה ההתפלגות גם בכל העולם. ולמה? כי ההתפלגות הזאת היא תוצאה של חוקי הטבע. ואם המדגם שלי מספיק גדול ומספיק מייצג, אז כנראה שזה מה שקורה גם בכל העולם, פלוס מינוס. לכן המעבר מהמדגם אל הקבוצה הכללית נובע מכך שההתפלגות שבה אני עוסק היא תוצאה של חוקי הטבע. ולכן אם אני עכשיו מסתכל על כל הנשים בעולם, ונגיד שאני יודע את ההתפלגות, אני יודע ש-90% מהן לא אילוניות ו-10% כן אילוניות, אני יודע מידע אישי, לא מהכללה על בסיס מדגם, אני יודע את הכל. אוקיי, ועכשיו יצאה אישה מבוגרת מתוך הקבוצה שהיה לי מידע עליה, ואני שואל עכשיו האם היא אילונית או לא. זה רוב דאיתא קמן. למה? כי כשאני מניח שהיא לא אילונית, זה לא בגלל שחוקי הטבע הם שנשים הן לא אילוניות, אלא זה בגלל שאני יודע שמתוך 100% נשים, 90% הן לא אילוניות. יש לי מידע קונקרטי על זה, אני לא צריך את חוקי הטבע. גם אם אלה לא היו חוקי טבע, וזה היה מקרה כרגע שבמקרה בדור הזה 90% מהנשים הן לא אילוניות, עדיין אם אחת מהן הייתה פורשת, הייתי מניח שהיא לא אילונית, בלי קשר לזה שחוקי טבע. למה? כי ההחלטה עליה לא נובעת מהשאלה איך עובדת הפיזיולוגיה שלה, אני בסך הכל שואל מאיפה היא פרשה, האם היא פרשה מקבוצת הרוב או מקבוצת המיעוט. ואם אני יודע שקבוצת הרוב זה נשים לא אילוניות, אז אני אניח שגם היא לא אילונית, בלי קשר לשאלה מה אומרים חוקי הטבע. לא צריך לדעת שום דבר על חוקי הטבע. הרב, אבל שנייה אחת, אבל אם אני רוצה להחליט על ילדה קטנה שעכשיו אני צריך להחליט לגביה, שהיא לא פרשה מהקבוצה המלאה שעליה היה לי את המידע, אז אמרתי זה כבר יהיה רוב דליתא קמן. למה? כל הנשים ידועות, זה מיליון נשים שהם לפניי, אני יודע את המידע על כולן. כן, אני יודע את המידע על כולן, אבל האישה שבה אני עוסק היא לא אחת מתוך הקבוצה שלגביה אני יודע את כל המידע. היא מחוץ לקבוצה הזאת. וכשאני אצא ליישם את המידע שיש בקבוצה הזאת על האישה החדשה הזאת או הילדה החדשה הזאת, יהיה פה הכללה ממדגם. איך אני יודע שגם היא רוב הסיכויים זה 90%? איך אני יודע? אם האישה יצאה מתוך הקבוצה של המיליון, אז ברור למה זה 90% שהיא לא אילונית, כי זה אישה אקראית שיוצאת מתוך קבוצה ש-90% מהן לא אילוניות. אבל אם אני רוצה לדון על אישה חדשה, אם זה לא היה חוק טבע, אז לא היה עוזר לי לדעת ש-90% מהנשים הן לא אילוניות ו-10% כן. זה לא היה אומר כלום על האישה הזאת. כלום זה לא היה אומר. רק בגלל שאני יודע שהמידע של תשעים-עשר הוא תוצאה של חוקי הטבע, ואני מניח שחוקי הטבע פועלים גם על הילדה הזאת באותה צורה, ורק אז אני אומר שהיא כנראה לא אילונית. פה אני חייב להניח את זה שמדובר בחוקי טבע.
[Speaker C] והכול זה חוקי טבע, מה לא חוקי טבע?
[הרב מיכאל אברהם] החנויות בעיר והכשרות והלא כשרות זה לא חוקי טבע. זה בדיוק ההבחנה שאנחנו עושים.
[Speaker C] לבדוק את זה עד השורש מה הביא אותם להיות ומה בסוף?
[הרב מיכאל אברהם] לא חוקי טבע, זה
[Speaker C] ריבוי מקרים, נכון?
[הרב מיכאל אברהם] אתה רואה שבכל עיר ההתפלגות היא אחרת, אין לך מה לבדוק. אם תבדוק ותגיע לדטרמיניזם של כל בן אדם איך הוא בוחר, זה לא מעניין. כי אם אתה תגיע לזה. אז לא תוכל להסיק שום דבר מהעיר הזאת לערים אחרות, אלא תצטרך לעשות משהו אחר, לא מדגם מהעיר הזאת, למדגם אחר. המדגם שאנחנו עושים על בסיס החנויות מהעיר הזאת אין לך שום קשר לחוקי הטבע.
[Speaker B] כן, זה יוצא חוק טבע כולל. להגיד שהכל חוק טבע זה לא הבעיה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, לא, זה לא המעניין, כי לא ככה זה עובד.
[Speaker C] בוא נניח שהאיילונית ולא האיילונית זה עניין היה של בחירה חופשית, אוקיי? לא חוקי טבע. אז מה? לילדה הזו לא יודע אם אין לה יכולת בחירה, לא יודע, אנחנו לא יכולים לדבר על
[הרב מיכאל אברהם] מה היא בחרה, לא יודע.
[Speaker C] אז מה לא היינו יכולים לעשות את אותה סטטיסטיקה? נכון, זה לא… מסכים שזה ליתא קמן, אני מסכים. האמת לא, לא.
[הרב מיכאל אברהם] רק, רק רוב דליתא
[Speaker C] קמן.
[הרב מיכאל אברהם] אבל אם היה לי רק רוב דאיתא קמן לא הייתי יכול.
[Speaker C] זה לא מדגם והוא מייצג מאוד, למה היא לא?
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, זה אולי זה יהיה רוב דליתא קמן, אבל לא רוב דאיתא קמן.
[Speaker C] אני מקבל, על הקטנה, בסדר?
[הרב מיכאל אברהם] לא, רוב דליתא קמן יהיה בקטנה. זה בסדר. מה, לא הבנתי את הטענה.
[Speaker C] החלוקה של איתא או ליתא קמן היא מאוד יפה ומה זה גאונית, אבל החוק טבע לא ברור לי. אם אנחנו מדברים על מדגם, לא על איתא קמן, אלא על ליתא קמן, אז ליתא קמן זה סטטיסטיקה, מדגם, מה?
[הרב מיכאל אברהם] בסטטיסטיקה הזאת מבוססת על
[Speaker C] חוקי טבע, אנחנו לא מחפשים חוקי טבע שם.
[הרב מיכאל אברהם] בוודאי שכן, בוודאי שכן! רק חוקי טבע! רק חוקי טבע!
[Speaker C] אבל אנשים זה חוקי טבע?
[הרב מיכאל אברהם] תשמע, רק חוקי טבע. אם זה לא היה מדובר בחוקי טבע לא היה עוזר לך כל הסטטיסטיקות שלך. לא רלוונטי כל הסטטיסטיקות שלך. כי השאלה היא למה אתה מניח שמה שקורה בקבוצה הזאת נכון גם למישהו שהוא לא מהקבוצה.
[Speaker C] נכון. אז אני אומר, הכפיפות לחוקי הטבע חופפים הכל, אין מקרה שאין חוקי טבע. גם אלו שבוחרים כביכול בחירה חופשית, זה אותו דבר.
[הרב מיכאל אברהם] מספר החנויות בעיר זה לא חוק טבע.
[Speaker C] לא, זה איתא קמן, אני מדבר על ליתא קמן.
[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אנחנו חוזרים לליתא קמן, על מדגם בחירות. אני חוזר למה שאני אומר ושם סימן שאלה בסוף. אני אומר, רוב דליתא קמן הוא חוקי טבע, נכון? כן, כן, זה מה שאני אומר. ואת הטענה בסופו של דבר, זאת נקודה חשובה כי אני חושב שהרבה לא מבינים את זה, כולל פוסקים ורבנים, לא מבינים את ההבדל הזה באמת לאשורו. והרבה סיבוכים יש סביב כל מיני שאלות אם זה איתא קמן או ליתא קמן ולא באמת מבינים את ההבדל הזה לאשורו, הם מסתכלים האם זה לפנינו או לא לפנינו. השאלה היא לא אם זה לפנינו או לא לפנינו, זו לא הנקודה בכלל. זה לא הקטע. השאלה היא מאיפה בא המידע שיש לי על הקבוצה המלאה. האם המידע שיש לי על הקבוצה המלאה הוא תוצאה של הכללה ממדגם, או שהוא מידע ישיר. אם זה מידע ישיר זה רוב דאיתא קמן. אם זה תוצאה של הכללה ממדגם זה רוב דליתא קמן. זאת השאלה איך נוצרה ההתפלגות הסטטיסטית של 90-10, האם זה הכללה ממדגם או שזה ידע ישיר. זה השאלה. הרב,
[Speaker D] בשבוע שעבר הרב הביא, אני לא זוכר איך קוראים לחוק הזה, שהגמרא אומרת שאישה לא אוהבת לחיות לבד.
[הרב מיכאל אברהם] טב למיתב טנדו, כן.
[Speaker D] כן, אז מה זה?
[הרב מיכאל אברהם] זה חוק טבע.
[Speaker D] הם מניחים שזה חוק טבע?
[הרב מיכאל אברהם] כן, טבע אנושי. הטבע האנושי זה שהיא רוצה זוגיות.
[Speaker D] זאת אומרת, הם עשו מדגם בסביבתם והם יוצאים מנקודת הנחה שככה זה.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא בהכרח עשו מדגם. גם היום אגב את הקביעות הסטטיסטיות שלנו, מיעוט קטן מהן מבוסס על מדגם. אנחנו מניחים דברים. אנחנו לא עושים איזה חשבון סטטיסטי מתוחכם ומקצועי. ובעבר אף אחד לא עשה את זה, היום כבר יש מומחים שיודעים לעשות את זה מקצועי. בעבר אף אחד לא עשה את זה, אבל עדיין השכל הישר עבד גם אז.
[Speaker D] כן, כאילו אני מניח שבזמן הזה זה ברור שלא עשו מדגם, לא בא עכשיו סטטיסטיקאי ושאל אנשים, זה פשוט כנראה היה בתרבות שאישה לא אוהבת להיות לבד, זה מאוד היה בתוך התרבות.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, מהות. הם עשו מדגם, הם ראו את הנשים סביבם והבינו שזה טבע האישה. כן.
[Speaker D] אז ההבחנה,
[הרב מיכאל אברהם] בעצם ההבחנה הזאת היא ההבחנה המושגית. עכשיו אני שואל את עצמי, אני חוזר לגמרא. בגמרא עצמה אז כתוב שאם היה פסוק אחרי רבים להטות הייתי לומד ממנו את רוב דאיתא קמן. והשאלה מאיפה הייתי יודע את הרוב דליתא קמן. הסברתי את זה בתוך הדברים שלי, זה ההסבר לכאורה הפשוט, המתבקש, שרוב דליתא קמן הוא חלש יותר. כי הוא מניח איזה שהיא הרחבה על בסיס מדגם. אפשר לומר שיש פה את בעיית האינדוקציה של יום.
[Speaker B] מצד אחד הוא חלש יותר, אך מצד שני הוא גם חזק יותר במובן שהוא חוק טבע.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, שנייה שנייה, אתה מקדים אותי. אז מצד, אני כרגע בצד הראשון, לכאורה זה חלש יותר. למה? פה בחנויות יש לנו מידע מלא על כל חתיכות הבשר. נכון? המידע שלנו הוא מלא. עכשיו, פירשה חתיכה, אך סביר הוא להגיד שהיא כנראה פירשה מהרוב ולא מהמיעוט. זה נשמע משהו הרבה יותר חזק מאשר לקחת איזשהו מדגם של לא יודע מה, חמישים או מאה נשים שאני מכיר ולהחליט משהו על כל נשות העולם, משהו מאוד ספקולטיבי, ולהסיק מסקנה על בסיס זה לאישה חדשה שמגיעה בפניי.
[Speaker C] למרות שהסתברותית זה לא נכון, כי בעצם כל מדע ההסתברות זה יכול להיות שאין הבדל או להיפך.
[הרב מיכאל אברהם] לא, רגע, עוד נגיע עוד להסתברות. קודם כל אני שואל סתם שכל ישר. על פניו יש פה את בעיית האינדוקציה של דייוויד יום. כן, האינדוקציה שאומרת אני מכיר מדגם מסוים ואני מכליל ממנו לקבוצה כולה. אומר דייוויד יום, אין לזה שום בסיס. למה אתה מניח שמה שנכון לגבי המדגם נכון לגבי הקבוצה כולה? יש פה מידה רבה של ספקולטיביות. עכשיו לא משנה כרגע איך עונים על הקשיים של דייוויד יום, עסקתי בזה די הרבה, אבל אני אומר, הקושי הזה הוא כנראה הבסיס למה שהגמרא עושה כאן. שהגמרא אומרת אם למדת רוב דאיתא קמן, עדיין נשארה פתוחה השאלה של רוב דליתא קמן, כי ההנחה היא שרוב דליתא קמן הוא רוב חלש יותר. והשאלה האם ללכת גם על בסיס רוב דליתא קמן, אותה אי אפשר ללמוד מהפסוק שעוסק ברוב דאיתא קמן.
[Speaker C] חז"ל לא עשו אינדוקציה? מה, הם באמת מגמגמים כזה? איך דייוויד יום מאיפה הוא התעורר פתאום?
[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, אמרתי שהשאלה של הגמרא, לכן הקדמתי, השאלה של הגמרא זה לא האם להשתמש ברוב, אלא מאיפה המקור לשימוש ברוב. הם משתמשים ברוב קודם. כל השאלה זה רק מאיפה המקור. זה הכל. אז הם אומרים המקור מהפסוק של אחרי רבים להטות לא יכול להיות מקור, כי רוב דליתא קמן הוא רוב חלש יותר. נכון, ומשתמשים בו.
[Speaker C] למה לקרוא סברה זה לא מספיק טוב?
[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שכן, אבל הגמרא לא מביאה את זה מצד סברה. עוד מעט נראה מה המסקנה. אבל זה לא, עוד פעם אני אומר, השאלה היא רק שאלה על המקור. ואם מביאים מקור לרוב דאיתא קמן, הגמרא אומרת שזה לא יכול לעזור לי לרוב דליתא קמן. אז רואים שרוב דליתא קמן חלש יותר.
[Speaker B] הרב, הרב אומר שהבעיה של המדגם זה כאילו עצם השאלה האפיסטמולוגית כאילו? או שזה פשוט אולי טעינו בחישוב?
[הרב מיכאל אברהם] זה אותו דבר.
[Speaker B] הרב, וזה אותו דבר?
[הרב מיכאל אברהם] זו אותה בעיה. השאלה אם המדגם הוא מייצג או לא מייצג זו אותה בעיה כמו של דייוויד יום, רק מזווית אחרת. גם במדגם שיהיה הכי מייצג בעולם מבחינתך, תמיד אני אוכל לשאול את השאלה של דייוויד יום, מי אמר שזה נכון לכל העולם? ואם זה לא יהיה נכון לכל העולם, זה אומר שהמדגם שראיתי הוא לא מייצג. אתה מניח שיש פה איזשהו חוק טבע שהוא אוניברסלי, אבל את זה גופא שואל דייוויד יום מאיפה אתה שואל.
[Speaker B] נכון, נכון, אבל אני אומר דייוויד יום זה שאלה הרבה יותר בסיסית.
[הרב מיכאל אברהם] שתי זוויות של אותה שאלה.
[Speaker B] כי אחרי שענינו על דייוויד יום לכאורה, אחרי שכמו שהרב בעצמו ענה, אחרי שאנחנו ענינו על זה, אז זה כבר לא נשאר יותר חלש כאילו. זו בעיה שצריך לעבור.
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, למה? אני יכול להבין למה לסמוך על זה, אבל זה לא אומר שזה יותר חזק מרוב דאיתא קמן, או שזה לא פחות חזק. למה? זה פחות חזק, רק הסברה אומרת שמסתמכים גם על זה. אינטואיציה, סברה, לא משנה מה שלא תגיד. זה לא, אני מדבר כרגע לא על השאלה אם לסמוך על רוב, אני אומר עוד פעם, הגמרא לא דנה בשאלה אם לסמוך על רוב דליתא קמן, ברור שסומכים. כל השאלה זה מה המקור לזה שסומכים.
[Speaker B] לא, אבל אני אומר כאילו יותר פשוט להגיד שגם זו בעיה של כאילו של חישוב מדגמי, כמו שהרב אמר שזה צריך לעשות, בשביל זה יש סטטיסטיקאים כאילו כדי לדעת…
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר גם אם יש סטטיסטיקאים זה לא יעזור לך, כיוון שאחרי שיש את הסטטיסטיקאים, אתה מניח שאחרי שהם מצאו את המדגם הכי מייצג, אז ברור שאתה יכול להסיק מסקנה על הרוב. דייוויד יום שואל מה פתאום, גם אז.
[Speaker B] נכון, נכון, אני מסכים. אני רק אומר שלא בטוח לא חייבים להניח את זה כדי להראות שמדגם זה פחות חזק מאיתא קמן, זה ברור. כי גם ככה מדגם הוא תמיד יכול לטעות בחישובים, הוא לא חף מבעיות.
[הרב מיכאל אברהם] יותר מזה, אפילו אם אתה…
[Speaker B] הרב אומר כאילו הסטטיסטיקה… אין שום בעיה, עדיין תהיה תמיד הבעיה האפיסטמולוגית כאילו.
[הרב מיכאל אברהם] כן. בסדר. אז לכאורה המסקנה שעולה מהגמרא זה שרוב דליתא קמן הוא חלש יותר. עכשיו, רבי שמעון שקופ מוכיח מהרמב"ם שהרמב"ם סובר שרוב דליתא קמן חזק יותר. יש על זה ראיות, לא משנה, לא ניכנס כרגע לפרטים. הוא מאריך בעניין הזה בשער ג', והוא טוען שרוב, לפי הרמב"ם רוב דליתא קמן חזק יותר. אז קודם כל אני רוצה להסביר את הסברה. איך זה הולך עם הגמרא נראה עוד מעט, אם בכלל. אבל מה הסברה בזה? אז תראו, יש בהקשר הזה, זה מה שאני קראתי בעבר אפקט דוד לוי. מה זה אפקט דוד לוי? דוד לוי היה כן חבר הליכוד, לצעירים שבינינו אולי כבר לא זוכרים אבל או לא ידעו, היה חבר כנסת בכיר מטעם הליכוד, שר ומטעם הליכוד. עכשיו הוא היה הרבה פעמים במאבקים מול הנהגת הליכוד, ברקע היה כן מזרחים מול אשכנזים וכולי, היה תחושות קיפוח למיניהם וכולי. באחת הטענות של דוד לוי באיזשהו שלב הייתה שהסיעה שהוא מייצג בתוך הליכוד היו סיעות שונות, הייתה סיעה שהוא היה המנהיג שלה, והסיעה שהוא מייצג לא מקבלת תפקידים ביצועיים במסגרת הליכוד או מטעם הליכוד. ככה הוא טען, נגיד יש לו סיעה של שלושים אחוז, הם לא מקבלים תפקידים. אז אמרו לו, מה אתה רוצה? זה דמוקרטיה. עושים הצבעה והרוב מחליט, תצביעו ויש לכם את הכוח שיש לכם. מה הבעיה? אז הוא אמר להם: שוטים שבעולם. זאת אומרת אם הולכים אחרי הרוב בצורה שאתם מציעים, אז זה אומר שמאה אחוז מהתפקידים יהיו מאוישים על ידי הסיעה שיש לה חמישים ואחד אחוז במפלגה. נכון? כי בכל תפקיד אנחנו נעשה הצבעה, החמישים ואחד אחוז יגברו על ארבעים ותשעה, ומאה אחוז מהתפקידים יאוישו על ידי הסיעה של החמישים ואחד אחוז. ומבחינת הייצוג זה ייצוג לא הוגן, כי יוצא שארבעים ותשעה אחוז מהמפלגה אין להם ייצוג בתפקידים הביצועיים. אז בקיצור יש פה כשל שהוא, הדמוקרטיה פה מפשלת, היא לא מביאה לייצוג טוב במקרה הזה. ודיברנו על זה בשיעור הקודם או לפני הקודם, על זה שאיך לייצג את מה שהציבור רוצה, הדמוקרטיה זאת שיטה די גרועה, אולי הכי פשוטה אבל היא שיטה די גרועה, הליכה אחרי הרוב. אז זה מה שטען דוד לוי. עכשיו לענייננו, בואו ניישם את זה רגע, כן, או אולי עוד דוגמה, כן, בית המשפט העליון. היום זה כבר פחות קיים, אבל פעם היה הכיסא הדתי בבית המשפט העליון. מנחם אלון, אנגלרד, כן, היה תמיד דתי מחמד אחד בבית המשפט העליון ועוד ארבעה עשר בני אדם נורמלים, רגילים. אז הטענה הייתה שבעצם אין ייצוג, האחוז של הדתיים באוכלוסייה הוא יותר מאשר אחד לחמישה עשר. ולכן זה לא בסדר, כן, אין ייצוג הולם לאוכלוסייה הזאת. אגב, צריך להוריד את החרדים כי הם אז לפחות לא למדו משפטים ולא היו מועמדים בכלל לעניין הזה, אבל עדיין גם בציבור הדתי לאומי זה לא היה אחד לחמישה עשר, הם היו יותר. עכשיו מה שקורה, היום יש יותר כבר כמובן הרבה יותר. אני לא ספרתי, אבל היו שלבים שבהם זה היה יותר מאשר אחוז באוכלוסייה, המספר הדתיים בבית המשפט העליון. בכל מקרה עדיין זה לא בטוח שזה נותן ייצוג הולם לדעות, להתפלגות הדעות באוכלוסייה. ולמה? בגלל שכאשר נקבעים הרכבים, אז אם בהרכב תמיד, נגיד נגיד שיש שליש דתיים ונגיד שזה האחוז באוכלוסייה, שליש מהאוכלוסייה נגיד הם דתיים וזה לא רחוק, חרדים ודתיים ביחד נגיד, פחות או יותר, נגיד ששליש מהאוכלוסייה, אוקיי? אז יש שליש משופטי בית המשפט העליון, חמישה דתיים. אוקיי? עכשיו בכל הרכב שבונים, נגיד הרכב של שלושה, אז ישבו סטטיסטית שני חילונים ואחד דתי. אז בכמה מתוך פסקי הדין הפסק יהיה לכיוון הדתי? אפס. אפס אחוז. לא שליש, לא שלושים ושלושה אחוז, אפס אחוז. איך אתה יכול להגיע למצב שבו, לכן זה לא עוזר שיש חמישה שופטים דתיים. אם יש חמישה שופטים דתיים אז מה? בסוף בסוף מספר פסקי הדין שייטה לכיוון הדתי הוא לא יהיה שליש, הוא יהיה הרבה פחות. איך אפשר לשפר את זה? למשל לעשות הגרלה לא על מי ישב בהרכב אלא אם יהיה רוב דתי או רוב חילוני בהרכב. נגיד באותם משפטים שהם רלוונטיים לשאלה של דתי או לא דתי, בסדר? אז באותם משפטים יעשו הגרלה, וב ובשליש מתוך המשפטים האלה ישב רוב דתי, ובשני שליש ישב רוב חילוני. זה יכול להיות להביא לייצוג טוב יותר, לייצוגיות טובה יותר. אוקיי? אבל ההליכה אחרי הרוב היא מביאה לייצוג לא טוב. היא נותנת מאה אחוז מהכוח לחמישים ואחד אחוז מהקבוצה. עכשיו למה אני מביא את העניין הזה מעבר לכשל המחשבתי שהרבה פעמים נקלעים אליו בשאלות האלה? כי זה יכול להדגים טוב את ההבדל בין רוב דאיתא קמן לרוב דליתא קמן. תראו, ברוב דליתא קמן כל אישה שתבוא לפנינו, כן, אנחנו בעצם אמורים להניח שהיא לא אילונית, נכון? כי חוק הטבע הוא שנשים הן לא אילוניות. יש כאלה שאצלם משהו השתבש. אבל ברמה העקרונית חוק הטבע אומר שאישה היא לא אילונית. ולכן אם היו מגיעות לפנינו נשים, אז לגבי כל אישה ואישה יש סיבות מאוד טובות להניח שהיא לא אילונית. סיבות פנימיות בתוכה, לא בגלל השתייכות לקבוצה, אלא בגלל המבנה הפיזיולוגי שלה הרבה יותר סביר להניח שהיא לא אילונית. יש לי סיבות מכניסטיות בתוך האישה הספציפית הזאת עצמה שגורמות לזה שהיא לא תהיה אילונית. ולכן אם היו שואלים אותי, מאה אחוז מהנשים שמגיעות לפניי הייתי קובע שהן לא אילוניות. כי בכל אישה ואישה חוק הטבע פועל באותה צורה. עכשיו כמובן זה חוק סטטיסטי. אז תשעים אחוז בעצם הוא גורם לזה שהן יהיו לא אילוניות, עשרה אחוז כן יוצאות אילוניות. אבל בכל אישה ואישה יש את התשעים אחוז האלה. ולכן על כל אישה ואישה שמתעוררת שאלה אנחנו אמורים להניח שהאישה הזאת היא לא אילונית. יש סיבות טובות, חוק טבע שמשפיע על כל הנשים. על חתיכת בשר אין שום חוק טבע שאומר שחתיכת הבשר הזאת היא כשרה. כל השאלה זה מאיפה היא באה. ולכן לא הייתי מחליט בשום אופן על כל מאה חתיכות הבשר שבעיר שכולן כשרות. הרי אני יודע שעשר מתוכן לא כשרות, ואין חוק טבע בתוך כל חתיכת בשר שיוצר מצב שהחתיכה היא כשרה. זה לא פעילות טבעית שדוחפת את החתיכה להיות כשרה. זה לא קשור לחוק טבע, זה פשוט התפלגות כתוצאה ממבנה אקראי של העיר הזאת, מה שקיים בעיר הזאת. ולכן במקרה אתם רואים שבהסתכלות הזאת רוב דאיתא קמן הוא חלש יותר, לא חזק יותר. הוא חלש יותר כי בעצם ברור הרי שיש פה מיעוט שהוא מיעוט חתיכות טריפות לפנינו. לכן אי אפשר להתעלם מזה. אפשר, צריך להתעלם, זה דין רוב. אבל ברור שלהתעלם מזה זה בעייתי. אנחנו בוודאות נטעה בעשרה אחוז מחתיכות הבשר. אם כל חתיכות הבשר יבואו לפנינו ואנחנו נחליט על כל חתיכה וחתיכה שהיא חתיכה כשרה, אנחנו טעינו על עשרה אחוז מחתיכות הבשר בוודאות. לעומת זאת אצל הנשים, באופן עקרוני אין ודאות שטעינו. יש סטטיסטיקה שטעינו, אבל אי אפשר להגיד שבוודאות טעינו על עשרה אחוז מהנשים. לא. כל הנשים באופן עקרוני אמורות לצאת לא אילוניות. נכון שיש שיבושים ובדרך כלל זה לא ייצא. אבל אי אפשר להגיד שאנחנו בוודאות טעינו על עשרה אחוז מהנשים. לא. כל אישה ואישה שבאה לפנינו ההיגיון אומר להחליט שהיא לא אילונית. הפיזיולוגיה שלה אומרת שהיא לא תהיה אילונית. לכן בהסתכלות הזאת זה דוד לוי שהופך את החמישים ואחד אחוז למאה אחוז. התוצאה של החמישים ואחד אחוז נכונה לגבי מאה אחוז מהמקרים. ולכן יש היגיון רב ליישם את הרוב דליתא קמן על מאה אחוז מהמקרים. הוא יותר חזק מאשר רוב דאיתא קמן בהסתכלות הזאת.
[Speaker C] יוצא שאם היה לנו מידע על כל הנשים והיינו יודעים שתשעים אחוז לא אילוניות ועשרה אחוז כן על כל הנשים מידע ספציפי, אז זה היה רק פוגם לכאורה ב…
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בכלל לא משנה. כי כשאני דן בילדה קטנה חדשה, לא אחת שהייתה בתוך הקבוצה שהיה לי את המידע עליה, אז מה אכפת לי מהמידע שם? אתה רוצה להוציא משם, מהמידע שם אתה רוצה להוציא את חוק הטבע. חוק הטבע פועל על הילדה הזאת. אז הילדה הזאת חד משמעית לא אילונית.
[Speaker C] טוב, ואם נגיד היא הייתה בוגרת, לא מדובר על קטנה.
[הרב מיכאל אברהם] בוגרת שיצאה מהקבוצה ההיא? אה, זה רוב דאיתא קמן, ברור.
[Speaker C] אז היינו כבר, זה היה אפילו פחות טוב.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. עוד פעם, אלא אם כן אתה מחביא מאחורי זה שאני הרי יודע איך נוצר הרוב של התשעים עשרה על ידי חוקי הטבע. אבל אז אני משתמש בחוקי הטבע, לא במידע על התשעים עשרה. לכן זה נקודה חשובה, והשאלה מאיפה אני יודע את התשעים עשרה. אם אני יודע את התשעים עשרה על בסיס הכללה ממדגם כי אני יודע שזה חוק טבע, או שאני יודע את התשעים עשרה מידע בלתי אמצעי. ודווקא במובן הזה הידע הבלתי אמצעי הוא חלש יותר, לא חזק יותר. הוא לא חזק יותר.
[Speaker B] כן, כי אני לא ממש מבין, צריך להסביר קצת למה הדבר שהוא פורש מקבוצה של תשעים עשר, למה הוא פורש מהרוב, למה זה יותר. בחוק טבע זה מאוד כמו שהרב הסביר, זה מאוד מובן. אבל ברובא דאיתא קמן צריך בכלל להבין מה הסברא בזה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה מציג את אותה שאלה. לכן אני אומר שרוב דאיתא קמן יש בו צד יותר חלש. אנחנו נראה את זה בהמשך בצורה יותר חדה, אבל כרגע בינתיים אני רק עוסק בהגדרת המושגים.
[Speaker B] לא, אני כן מבין, אני רק פשוט לא מבין את הסברא בכלל של הדבר הזה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? אם אתה מבין שאם היית מוצא חתיכת בשר כזאת ברחוב ואתה יודע שתשע חנויות הן כשרות ואחת טרפה, לא היית מחליט שהיא כשרה? לא היית מהמר תשעים כנגד עשר שהיא כשרה?
[Speaker B] כן, הייתי מחליט, אבל אני לא מבין למה. זה צריך להגדיר את זה קצת.
[הרב מיכאל אברהם] על זה עוד נדבר. על זה עוד נדבר, אבל השכל הישר אומר שכן. אוקיי? נראה. בכל אופן לענייננו, אז בעצם לפחות בסברא אני יכול להבין את שיטת הרמב"ם שאומר שרוב דאיתא קמן הוא חלש יותר ולא חזק יותר. כמובן שבגמרא זה בעייתי, כי הגמרא אומרת שאפילו אם יש לי מקור לרוב דאיתא קמן, זה עוד לא אומר שאני אשתמש ברוב דליתא קמן. רוב דליתא קמן הוא יותר חזק כמו שאומר הרמב"ם, אז למה זה לא אומר? אז קל וחומר. אם הפסוק אומר לי על רוב דאיתא קמן שמשתמשים בו, אז ברוב דליתא קמן קל וחומר שאני אשתמש. אז פה אני רוצה לדלג לסוף הסוגיה, זה דף אחד אחרי. הגמרא בסופו של דבר נשארת בלי תשובה. לא מוצאים מקור להליכה אחרי רוב דליתא קמן. רוב דאיתא קמן זה יוצא מהפסוק אחרי רבים להטות. רוב דליתא קמן זה נשאר פתוח. אי אפשר ללמוד את זה מהפסוק. הגמרא מנסה ללמוד מפה ללמוד משם, היא נשארת בלי כלום. כל המקורות נדחו. וזהו. אבל היא לא נותנת עכשיו שורה תחתונה, אוקיי, אז מה עושים עם זה? אין מקור. אבל ברור מצד שני שאף אחד לא מעלה בדעתו לא להשתמש ברוב דליתא קמן. כמו שאמרתי קודם כבר בהתחלה, היה ברור שאנחנו משתמשים בכללי הרוב האלה. כל השאלה זה רק אם יש לנו מקור או מה הוא המקור עבורם, אבל ברור שמשתמשים. אז רש"י פה על הסוגיה הזאת, דף אחד אחרי אמרתי. כן, רש"י אומר ככה: אלא ודאי אני לא אכנס לכל הפרטים כי דילגנו על הסוגיה עצמה. אלא ודאי הלכה למשה מסיני דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר. מה הוא אומר? כנראה שיש פה הלכה למשה מסיני, כי לא מוצאים מקור מצד אחד, מצד שני ברור שהרי לגמרא היה ברור כבר מהתחלה שמשתמשים. כל השאלה זה האם יש מקור או מהו המקור. אז זה שנתקענו עם המקור, זה לא אומר שלא משתמשים. אנחנו משתמשים רק אין מקור. אומר רש"י אז כנראה צריך להסיק שיש פה הלכה למשה מסיני כי לא מצאנו מקור. אפשרות אחרת, ומוזר הדבר הזה, אי נמי, אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן דמאי שנא האי מהאי. זה כבר ממש לא יאומן. אפשרות אחת שזה הלכה למשה מסיני נניח, המצאת הלכה למשה מסיני. אפשרות שנייה מה הסברא לחלק? רוב דאיתא ורוב דליתא שניהם זה תשעים עשר, תשעים אחוז עשר אחוז. אם הולכים אחרי סטטיסטיקה אז הולכים אחרי סטטיסטיקה, מה אכפת אם זה איתא קמן או ליתא קמן?
[Speaker B] טוב, אבל להגיד שהגמרא חילקה במסקנה בהוה אמינא בסברא הזאת עצמה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, זה בלתי אפשרי, מה זאת אומרת? הרי הגמרא בהתחלה אומרת אם יש לי מקור לרוב דאיתא אני לא אוכל להוציא ממנו את הרוב דליתא. זאת אומרת הגמרא אומרת יש פה חילוק ברור. יש פה חילוק ברור ואני לא יכול ללמוד. הרוב דליתא הוא חלש יותר. נעזוב את הרמב"ם רגע. הרוב דליתא הוא חלש יותר. אי אפשר ללמוד אותו משם. עכשיו רש"י בא ואומר בלי שהגמרא אומרת את זה, הגמרא לא אומרת, הגמרא נשארת בלי תשובה, מאי שנא האי מהאי, כאילו הוא מסתכל עליך באיזה שאלה רטורית, למה לעשות חילוק בכלל? מה זאת אומרת, אתה לא קראת את הגמרא? הגמרא בזבזה עכשיו דף שלם של משא ומתן רק בגלל שהיא לא הייתה מוכנה להשוות את רוב דליתא קמן לרוב דאיתא קמן. זה ממש מוזר. עכשיו אם אתם זוכרים את השאלה ששאלתי על הרמב"ם, לפי הרמב"ם רוב דליתא קמן הוא חזק יותר. אז למה הגמרא בהתחלה לא אומרת שאם למדנו את רוב דאיתא קמן, קל וחומר שגם רוב דליתא קמן? ומאחרי רבים להטות אפשר ללמוד הכל. יכול להיות שהרמב"ם באמת אומר את דבריו רק למסקנת הסוגיה. למסקנת הסוגיה שאין לנו מקור לרוב דליתא קמן והרי ברור שמשתמשים בו, כל השאלה זה רק האם יש מקור, אבל ברור שמשתמשים בו. איך זה יכול להיות? אומר הרמב"ם, כנראה שההוה אמינא שאמרה שרוב דליתא קמן חלש יותר היא לא נכונה. רוב דליתא קמן חזק יותר והמקור הוא באמת מאחרי רבים להטות. לומדים את רוב דאיתא וקל וחומר גם רוב דליתא. הוא לומד כמו השיטה השנייה ברש"י. עדיין במהלך הגמרא זה מאוד קשה כי הגמרא הייתה צריכה להגיד משהו. הרי כל ההנחה שלה לכל אורך המסלול הייתה שרוב דליתא קמן חלש יותר ואי אפשר ללמוד אותו מהפסוק. אז שהגמרא עצמה תגיד אוקיי, לא מצאנו מקור, אני חוזרת בי, זה רוב יותר חזק ואפשר ללמוד אותו בקל וחומר. היא לא אומרת מילה. היא פשוט נשארת בלי תשובה והולכת הביתה. אבל זה בכל מקרה באמת קשה בגמרא, ככה שאני לא יודע מה להגיד על זה. הסוגיה פה באמת מסתיימת איכשהו באמצע. לא ברור פה מה קורה, אולי נשמט איזה שהוא קטע, אני לא יודע בדיוק. אבל בכל מקרה זה כנראה מה שיוצא. ואז אם ככה לפחות למסקנה יש לנו שלוש אפשרויות. אנחנו יכולים להישאר עם זה שרוב דליתא קמן הוא חלש יותר, כמו שהגמרא מניחה לכל אורך הדרך, ואין רמז לזה שהיא חזרה בה מהעניין. אנחנו יכולים ללכת עם השיטה השנייה ברש"י שלמסקנת הגמרא רוב דאיתא ורוב דליתא זה אותו דבר, מאי שנא האי מהאי? זאת שיטה שנייה. שיטה שלישית זה שיטת הרמב"ם, שלמסקנת הגמרא רוב דליתא לא רק שהוא אותו דבר כמו רוב דאיתא, הוא יותר חזק מרוב דאיתא. כי אם רוב דאיתא משתמשים, אז קל וחומר שרוב דליתא. שלוש שיטות לגבי היחס בין רוב דליתא ורוב דאיתא. ומה שגורם לדילמה הזאת הוא בעצם הסברות שנתתי קודם. כן, הסברות למה רוב דליתא חזק יותר ולמה רוב דליתא חלש יותר. אוקיי, אז עד כאן לפחות הצגתי את המושגים ואת הצדדים השונים. יש שאלות או הערות?
[Speaker E] כן, הרב, שאלה. למה לא מסתכלים על הנשים המבוגרות שהן כולם באות מילדות קטנות והתברר עם הזמן שהן רובן לא אילוניות ולכן חוזר על כל הקטנות האלו שהן בגדר של רוב דאיתא קמן?
[הרב מיכאל אברהם] לא. כי הקטנה הזאת שלפנינו עכשיו היא לא חלק מאותן קטנות שעליהן יש לי את המידע. יש לי את המידע על קבוצה של מיליון קטנות, מהן זה המבוגרות של עכשיו כשהן היו קטנות. אבל גם הקבוצה ההיא לא כוללת את הקטנה שבאה לפני עכשיו.
[Speaker E] נכון, אבל אני אמרתי כאילו עם האינדוקציה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא עוזר למפרע. אם למפרע היה מחזיר אותי לקבוצה שכוללת גם את הקטנה הזאת, אתה צודק. אבל הוא מחזיר אותי לקבוצה של מיליון קטנות אחרות, ואני רוצה עכשיו לקחת אותן בתור מדגם וליישם את זה על הקטנה הזאת, אז אני עדיין עושה הכללה ממדגם. עוד הערה או שאלה?
[Speaker C] הרב, האופציה שהרב אמר שאין הבדל זה בעצם שאנחנו פשוט עושים סטטיסטיקה ובזה באמת אין הבדל.
[הרב מיכאל אברהם] אני אחדד את זה יותר פעם הבאה אבל כן. אוקיי, אז להתראות, שבת שלום. תודה רבה.
[Speaker C] בשורות טובות. אמן.