ספק וסטטיסטיקה – שיעור 18

[הרב מיכאל אברהם] היינו בסוגיה של דין קבוע, ראינו שברוב דאיתא קמן אנחנו מחלקים בין שני מצבים. מצב של פריש ושמה אנחנו הולכים אחר הרוב, כל דפריש מרובא פריש, חתיכת בשר שנפלה פרשה מאחת החנויות ואנחנו לא יודעים מאיזו, אז שמה הולכים אחר הרוב. לעומת מצב של קבוע, זורק אבן לגו, כן, לחדר עם גויים ויהודים, או מי שלוקח חתיכת בשר מתוך החנות, לא שהחתיכה פרשה, במצב כזה אנחנו מניחים שזה כמחצה על מחצה. הבאנו שני הסברים, הערתי הערות לגבי שני הסברים והתחלתי עם ההסבר השלישי, ההסבר שאני הצעתי לעניין. אז רק בקצרה, הטענה שלי בעצם הייתה שרוב דאיתא קמן הוא לא, לא רוב הסתברותי. הוא רוב שנובע מבורות ולא רוב שנובע ממידע. כאשר יש לי תשע חנויות כשרות ואחת טריפה ומצאתי חתיכת בשר זרוקה ברחוב, אין לי שום מידע לגבי אופני הפרישה של חתיכת הבשר מתוך החנויות, אין לי דרך לעשות סטטיסטיקה, לעשות איזה שהוא ניסוי מסודר על מדגם ולעשות ממנו הכללה, ולכן בעצם לא מדובר פה באמת על סטטיסטיקה. אנחנו כן מדברים במונחים של אחוזים ומשערכים את האפשרויות לפי מספר החנויות, אבל השיערוך הזה הוא תוצאה של סברה אפריורי ולא של מדידה והכללה מתוך מדגם. הבאתי לזה את הדוגמה של ההבחנה בין מטבע שאנחנו יודעים שהיא הוגנת ואנחנו מניחים שחמישים אחוז שהיא תיפול על עץ חמישים אחוז על פאלי, לבין מטבע שאין לנו שום מידע לגביה. עדיין אנחנו נהמר כנראה על חמישים אחוז עץ חמישים אחוז פאלי כי אין שום סיבה להעדיף את האחד על השני, אבל ההימור הזה הוא הימור שהוא תוצאה של בורות, של היעדר מידע. ולכן המספרים חמישים אחוז חמישים אחוז הם לא משקפים באמת סטטיסטיקה. למרות שזה לכאורה מתנסח כמו סטטיסטיקה, אבל אין פה באמת סטטיסטיקה. אנחנו פשוט מניחים מתוך הבורות שלנו, אין לנו שום בסיס להניח שיש הבדל בין שני הצדדים ולכן אנחנו מניחים שזה חמישים חמישים. אז אם זה ככה, אז בעצם כל החידוש של התורה שנאמר באחרי רבים להטות, והגמרא בחולין שראינו אותה אומרת שהחידוש הזה בעצם מדבר על רובא דאיתא קמן ולא על רובא דליתא קמן. רובא דליתא קמן זה מסקנת הסוגיה לא ברור מאיפה זה יוצא בכלל, אבל הפסוק עצמו משויך בגמרא לרובא דאיתא קמן. למה? כיוון שרובא דליתא קמן באמת יכול לצאת מסברה, וכך רש"י בסוף הסוגיה באמת אומר שרובא דליתא קמן יוצא מסברה. למה? כי זו סטטיסטיקה. כמו שמשתמשים בסטטיסטיקה בכל מיני מקומות, גם ההלכה מניחה שאנחנו יכולים להשתמש ברובא דליתא קמן, כי סטטיסטיקה זו סברה. משתמשים בה בכל מקום, לא צריך פסוקים שילמדו אותנו או שיורו לנו להשתמש בסטטיסטיקה, זו סברה. לעומת זאת רובא דאיתא קמן זה לא סטטיסטיקה. זה משהו שהוא איזו שהיא הנחה אפריורית, שאני מניח שאנשים יניחו אותה, כך שיש אפשרות לומר באיזשהו מובן שזו סברה, אבל זו סברה שהיא לא תוצאה של סטטיסטיקה, היא לא תוצאה של תצפית, היא לא תוצאה של הכללה ממדגם, לא משהו מדעי אם נקרא לזה בשפה עכשווית, כן, זה לא מדעי. ולכן בהחלט היה מקום אולי לומר שבלי רשות של התורה אולי לא היה מותר לנו להשתמש בסברה הזאת בהלכה. אז בא הפסוק אחרי רבים להטות ומלמד שמותר לנו להשתמש בזה. וגם הולכים אחר הרוב. אז זה חידוש של התורה, בגלל שהדבר הזה הוא לא סטטיסטיקה, התורה אומרת תשתמשו בברירת המחדל הזאת, בהנחות הבורות האלה, גם בהקשר ההלכתי מותר להשתמש בזה. ולכן, לכן צריך פסוק, ועדיין, גם אחרי הפסוק, הפסוק חידש שאפשר להשתמש בזה. הבאתי את הדברים שכותב, שכותב רבי שמעון שקופ כדי להסביר את החידוש הזה בתחילת שער ג' בשערי יושר, אני לא אקרא שוב בפנים, אני רק אסכם, רבי שמעון שקופ טוען שאנחנו בעצם סופרים צדדים. אם חתיכת בשר פרשה מהחנויות, כל חנות מטילה צד על חתיכת הבשר. יש צד שהיא פרשה מחנות א', יש צד שהיא פרשה מחנות ב', יש צד שהיא פרשה מחנות ג', וכן הלאה, עשרה צדדים. תשעה מהצדדים זה חנויות כשרות. עשיתי תשעה צדדים להניח שאולי זה כשר. יש לי צד אחד לטובת ההנחה שזה טרף. אז החידוש של התורה באחרי רבים להטות זה שאני סופר צדדים. ושוב, זה לא סטטיסטיקה, זה לא סטטיסטיקה, אבל התורה אומרת לי מותר לי לספור צדדים ולהתייחס לזה כאילו שזה היה סטטיסטיקה. כאילו שזה רוב. ומספר הצדדים הוא זה שיקבע. למה לומדים את זה מאחרי רבים להטות? עכשיו זה מאוד ברור. ר' שמעון שקופ עצמו מעיר את זה. כיוון שהרי על פניו, אחרי רבים להטות בבית דין בכלל לא דומה לנידון הזה של החנויות. מה זה קשור בכלל לנידון הזה של החנויות? בנידון של החנויות אני לא יודע מה חתיכת הבשר ואני שואל האם היא כשרה או טריפה ואני תולה את זה בחנויות השונות. אבל בפסק הדין אין פה משהו שאני שואל מה טיבו ואז יש כל אני בודק האם זה שייך לדיין א', לדיין ב' או לדיין ג'. אין פה משהו שאני שואל לגביו האם הוא שייך לאחד הדיינים או בא מאחד הדיינים. זה לא, זה בכלל לא אותו אותה סיטואציה, אין מה לדמות את האחד לשני. סך הכל השאלה היא מה בעצם הפסק שיוצא מכל ההרכב הזה? זאת בעצם השאלה, ודיברנו על זה בהסברים הקודמים לקבוע. אז כבר ראשונים שואלים את זה ואחרונים שואלים את זה ור' שמעון שקופ שואל את זה. והתשובה של ר' שמעון שקופ היא בדיוק העניין של הצדדים. מה זאת אומרת? אנחנו בעצם שואלים מהו הפסק הנכון. ואז אנחנו אומרים תראו, יש לנו שלושה צדדים. אם דיין א' צודק, אז כנראה הפסק הנכון הוא זה. אם דיין ב' צודק, אז הפסק הנכון הוא זה. אם דיין ג' צודק, אז הפסק הנכון הוא זה. בעצם השאלה שלנו זה לכאורה על הפסק הנכון, ואנחנו לא יודעים מה הוא. אז יש לנו שלושה צדדים שיכולים לקחת אותנו לכיוונים שונים מה זה הפסק הנכון. עכשיו אם יש לי שני דיינים שאומרים שראובן חייב ודיין אחד שאומר שראובן פטור, אז רוב הצדדים לגבי הפסק הנכון זה שראובן חייב. ולכן אנחנו פוסקים שראובן חייב, הולכים אחרי רוב הצדדים. לפי הניסוח הזה זה ממש כמו חתיכת הבשר. לכן באמת זה מסביר היטב למה הגמרא בחולין לומדת את המקרה שרובא דאיתא קמן של חתיכת בשר מהפסוק הזה של בית דין של אחרי רבים להטות, כי זה באמת אותו דבר. אנחנו פשוט סופרים צדדים. אומר ר' שמעון שקופ, אם זה כך, אז לגבי קבוע כשאני לוקח את חתיכת הבשר מתוך החנות, זה לא מקרה של ספירת צדדים. אני שואל את עצמי מה זאת החנות הזאת שממנה לקחתי? החנות הזאת לא פירשה מאיזשהו מקום, מאיזשהי חנות אחרת, ואני שואל מאיזה חנות היא פירשה. זו היא עצמה חנות. אין מקומות שאני יכול לייחס את החנות אליהם. החנות עצמה היא אחד המקומות שאליהם אני רוצה לייחס את חתיכת הבשר. אבל כשהשאלה שלי היא על החנות, אז החנות לא פירשה משום מקום והחתיכה לא פירשה משום מקום, החתיכה נמצאת בחנות, ולכן כשחתיכה היא קבועה במקומה השאלה היא לא על החתיכה אלא על החנות. ואם השאלה היא על החנות, אין מה לדבר בשפה של צדדים. אין פה צדדים שונים. אני לא יודע אם החנות הזאת כשרה או לא כשרה. ברגע שזה כך, אז אומרים לי אה, אז בעצם יש לי רק שני צדדים, או שהחנות הזאת כשרה או שהיא לא כשרה. כמחצה על מחצה דמי. זה המשמעות של קבוע כמחצה על מחצה דמי. כל החידוש של התורה באחרי רבים להטות שנלמד מהפסוק הוא בעצם שצריך ללכת אחרי אומנם אין פה סטטיסטיקה וללא החידוש של התורה הייתי מניח שזה ספק שקול, חצי חצי, ולכן בעצם זאת ברירת המחדל. לגבי פריש, התורה חידשה שאני יכול לספור צדדים וזה גם נחשב כאילו שהיה פה סטטיסטיקה. אבל החידוש הזה נאמר על פריש. במצב של קבוע אין עשרה צדדים, יש לכל היותר שניים, אם בכלל לקרוא להם צדדים. יש לי שתי אפשרויות, או שזה כשר או שזה טרף. כיוון שאין לי צדדים אני נשאר עם ברירת המחדל, זה ספק כמחצה על מחצה דמי. כאן לא נאמר החידוש של אחרי רבים להטות של כל דפריש מרובא פריש. ממילא זה נשאר על ברירת המחדל שזה חצי חצי, כי הרי סטטיסטיקה אין כאן. ועל זה לא מדבר הפסוק. כך מסביר ר' שמעון שקופ את ההבחנה בין פריש לבין קבוע. דיברתי על זה שכמה וכמה פוסקים טוענים שאנחנו לא בודקים את הגודל של החנויות. אם יש חנות סופרמרקט שמוכרת המון המון חתיכות בשר וחנויות אחרות הן חנויות קטנות שמוכרות מעט חתיכות בשר, אומרים הרבה פוסקים זה לא משנה, אנחנו עדיין סופרים את החנויות. אם יש תשע חנויות כשרות ואחת טריפה, גם אם הטריפה הזאת יש בה כמות עצומה של חתיכות בשר, עדיין יש תשע חנויות הן גוברות על החנות הזאת של הטריפה. לפי ההסבר של ר' שמעון שקופ על הצדדים זה מאוד ברור. אנחנו באמת לא עובדים פה עם סטטיסטיקה. אנחנו בסך הכל סופרים צדדים, ומספר הצדדים לגבי החתיכה הזאת זה עשרה צדדים. יש לי תשעה צדדים שהיא כשרה, וצד אחד שהיא טריפה. אין משקל לצדדים השונים, כי אנחנו לא עוסקים פה בסטטיסטיקה. אנחנו סופרים צדדים. אז מה אכפת לי כמה חתיכות בשר יש בכל חנות? את התפיסה ההלכתית הזאת של האחרונים האלה, אני חושב שהיא מוסברת היטב לפי ההסבר של רב שמעון שקופ. אז אם זה ההסבר עכשיו, אז כל הרעיון של אחרי רבים להטות, בעצם הוא שאני צריך לספור צדדים. אם אין לי צדדים, אז אני נשאר בברירת המחדל, שזה כמחצה על מחצה דמי. במובן הזה אפשר לומר אולי, יש פה שני ניסוחים. למה בקבוע זה מחצה על מחצה? אפשר להגיד שבקבוע יש צדדים, יש לי שני צדדים. למה? כי אני יודע שיש בעולם חנויות טריפות, יש בעולם חנויות כשרות. יש לי שתי אפשרויות, או שזה טריפה, או שזה כשרה. ולכן בעצם זה כמחצה על מחצה. ואז אני אומר, גם בקבוע אפשר לדבר בשפה של צדדים, אלא שכאן יש שני צדדים ולא עשרה, לכן זה חצי חצי. ניסוח אחר, אני חושב שהניסוח של רב שמעון שקופ הוא הניסוח השני, אם אני זוכר נכון, אומר בהקשר של קבוע אי אפשר לדבר בשפה של צדדים. הצד שהחנות כשרה והצד שהחנות טריפה, אין צדדים כאלה. זה לא שיש איזה שהם מקומות שבהם חנויות כשרות ומקומות שבהם חנויות טריפות, ואני שואל מאיפה באה החנות הזאת. החנות הזאת לא באה משום מקום, החנות הזאת היא מה שהיא. זה לא דיון לאיפה לשייך אותה, זה דיון על מה היא. אחרי שאני אדע מה היא, אני אשייך אותה. בחתיכות הבשר, הדיון הוא על החתיכה שמאיפה היא באה, מאיפה לשייך אותה, והסטטוס שלה ייקבע לפי השאלה לאיפה אני משייך אותה. אבל כשאני שואל שאלה על החנות, זה עובד הפוך. אני לא שואל מאיפה לשייך אותה, אני שואל מה היא. אחרי שאני אקבע שהיא חנות טריפה, אני אשייך אותה לקבוצת חנויות הטריפה או הכשרות, אבל זה תוצאה של הקביעה של מה היא, כיוון שהיא לא פרשה. חתיכה שפרשה, אני בעצם, השאלה הבסיסית שלי זה לאיפה לשייך אותה. ברגע שאני אדע לאיפה לשייך אותה, מאיפה היא פרשה, מאיפה מקורה, אני גם אדע אם היא טריפה או כשרה. השאלה אם היא טריפה או כשרה היא תוצאה של שאלת השיוך, לאיפה אני אשייך אותה, לאיזה חנות. אבל כשאני שואל שאלה על החנות, השאלה לאיפה לשייך אותה היא לא השאלה, היא התוצאה. אני שואל האם היא כשרה או טריפה. אחרי שאני אדע אם היא כשרה או טריפה, אני אשייך אותה לקבוצת הכשרות או לקבוצת הטריפות. אבל השאלה אם היא כשרה או טריפה לא נובעת משאלת השיוך. זו הרי לא שאלה, החנות הזאת באה מאיזושהי קבוצה ואני שואל מאיזה קבוצה היא באה, היא לא באה משום מקום, היא פה. היא הייתה פה והיא נמצאת פה והיא תמיד פה. כל השאלה זה אם היא כשרה או טריפה. אין שום משמעות לשאלה מאיפה היא באה, זה לא רלוונטי. אז לכן, במובן הזה, אי אפשר לדבר פה על צדדים. ברגע שאי אפשר לדבר על צדדים, אז למה זה כמחצה על מחצה? כי אם אין צדדים אנחנו נשארים בלי החידוש של התורה, אז זה סתם מצב של ספק, ולגביו לא התחדש שהולכים אחרי הרוב, אז נשארים בדיני ספקות. המחצה על מחצה הקודם הוא מחצה על מחצה פוזיטיבי, שיש לי שני צדדים, אחד כשר אחד טרף, חמישים אחוז, אז הספק פה הוא ספק פוזיטיבי, יש פה כביכול פוזיטיבי לא סטטיסטי, אבל פוזיטיבי הלכתי. יש פה חמישים אחוז כשר, חמישים אחוז טריפה. כפי שאני אומר, זה לא בגלל חמישים אחוז, אין אחוזים, אלא פשוט ברגע שאין צדדים, אז יש פה ספק שאני לא יודע מה לעשות איתו. התורה לא אמרה לי כלום. טוב, אם אני לא יודע מה לעשות איתו, אז יש דיני ספקות. דיני ספקות זה ספק פסיבי, זה לא ספק אקטיבי, אוקיי? כמו המטבע שאני לא יודע להגיד עליה כלום. אז לכן המקרה של קבוע אנחנו נוהגים לגביו כמחצה על מחצה, וזה שני הניסוחים. אני מזכיר לכם שלמשל בניסוח של קופל, באמת קופל טען, ואני חושב שגם אצל גורדין זה היה ככה, הדין בקבוע ללכת כמחצה על מחצה הוא לא באמת אמירה שיש פה חמישים אחוז, אלא להפך, בגלל שאין לי שום אמירה אחרת, וכיוון שיש לי שתי אפשרויות, או כשר או טרף, ברירת המחדל היא כמחצה על מחצה. במובן הזה הניסוח השני שלי כאן מתאים לשני הניסוחים שראינו קודם, למרות שפה בגלל שאני מכניס את עניין הצדדים של רב שמעון, היה גם מקום לניסוח של ספק פוזיטיבי, ספק אקטיבי, וזה באמת חמישים חמישים, לא שאני לא יודע כלום ויש שתי אפשרויות אז אני מניח שהן שקולות. לא, אני מניח, יש פה שתי אפשרויות אני סופר, אחת לפה אחת לפה, ולכן מבחינתי זה כמחצה על מחצה אקטיבי פוזיטיבי. אז זה שני ניסוחים שיכולים להיות. אותו דבר נגיד לפני שאני ממשיך, כשאני זורק אבן לגו, אוקיי? אז עוד פעם, השאלה שלי הרי אין פה אדם שפרש, האדם נמצא במקומו. עכשיו השאלה במי האבן תפגע, יש שתי אפשרויות, או שהיא תפגע בזה או שהיא תפגע בזה. אין פה שאלה מאיזה קבוצה הוא פרש. אם האדם יצא משם, אני יכול לשאול האם הוא יצא מקבוצת הרוב או מקבוצת המיעוט, וזה יקבע אם הוא גוי או יהודי. אבל אם האדם נמצא במקומו ואני זורק אבן, והשאלה שלי במי האבן תפגע, אז גם פה זה בדיוק אותו דבר כמו שראינו בחנויות, זה דין קבוע. למה? יש פה שתי אפשרויות, או שהוא יהודי או שהוא גוי, אין פה קבוצות שהוא פרש מהן. אין שאלה מאיפה הוא בא, מאיזה קבוצה הוא הגיע, מה מקורו. להפך, אחרי שאני אחליט שהוא גוי, אני אחליט שהוא שייך לקבוצת המיעוט. אם אני אחליט שהוא יהודי, אני אחליט שהוא שייך לקבוצת הרוב. אבל זה, ההחלטה לאיזה קבוצה הוא שייך היא תוצאה של ההחלטה מיהו. לעומת זאת בפריש, ההחלטה מיהו תלויה בשאלה מאיפה הוא פרש. זה ממש הפוך. ולכן גם בזורק אבן לגו, מי שנוגע בשרץ או בצפרדע, כל הדוגמאות שראינו לגבי קבוע, זה אותו דבר כמו בחתיכת הבשר. במקרה כזה אנחנו הולכים כמחצה על מחצה. עכשיו אני רק אסכם מה שיוצא מההסבר הזה, תראו. הדילמה היסודית שממנה יצאנו הייתה שיש בעיה בהסבר של דין קבוע. מצד אחד, הסטטיסטיקה שלו, קבוע ופריש היא אותה סטטיסטיקה. מצד שני, אני מחפש הסבר. הסבר פירושו להראות למה באמת בקבוע היגיון אומר ללכת כמחצה על מחצה. אז כמו שסיפרתי על החבר שלי, כן, האם הייתי שותה רעל גם על בסיס ההסבר הזה? מניח שלא. אז איך יכול להיות שיש הסבר? ואיפה אנחנו עומדים אחרי המהלך שהצעתי כאן? בעצם זה נכון, כמו שאמרתי בהתחלה, שההסבר הוא הסבר משפטי, לא הסתברותי. אז בעצם זה הסבר משפטי, ודיברנו על שלושת סוגי ההסברים. אבל יש פה נקודה מאוד חשובה שהתחדשה במהלכך הזה. כל הרעיון של רוב דאיתא קמן, בין בפריש בין בקבוע, הוא כולו לא שייך להסתברות. גם בפריש זה לא נכון שזה הסתברות, לא רק בקבוע. אני תמיד שואל: רגע, אבל קבוע, אם תמצא הסבר שזה מחצה על מחצה, זה לא הסבר הסתברותי, כי הסתברותי זה תשעים אחוז, משפטית אולי תסביר לי זה חמישים אחוז. עכשיו פתאום התברר: לא, מה פתאום, גם הסתברותי זה לא תשעים אחוז. גם בפריש, כל הסיפור פה הוא לא הסתברות בכלל. כל הסיפור פה זה חידוש של התורה. אז זה הופך את כל הקערה על פיה. כל היציאה שלנו לדרך וכל ההתלבטויות שלנו נבעו מזה שהנחנו שהסתברותית ברור מה קורה פה, עכשיו רק איך להסביר למה קבוע הוא לא עובד לפי ההסתברות אלא כמחצה על מחצה. עכשיו פתאום התמונה מתהפכת לגמרי. בעצם בכלל הסתברות לא שייכת בכלל לסיפור הזה של רוב דאיתא קמן. אגב, רוב דליתא קמן. ולכן בעצם עכשיו הייתי שואל את השאלה הפוך: תסביר לי למה בפריש הולכים אחרי הרוב? לא למה בקבוע לא הולכים אחרי הרוב. למה בקבוע לא הולכים אחרי הרוב זה ברור, כי אין פה הסתברות, למה שנלך אחרי הרוב? והשאלה הגדולה זה למה בפריש כן הולכים אחרי הרוב? ועל זה בא הפסוק. הפסוק שאומר "אחרי רבים להטות", מלמד אותנו שבפריש כן הולכים אחרי הרוב למרות שזה לא הסתברות. הולכים אחרי רוב הצדדים. חידוש של התורה. ועל החידוש הזה נאמר רק על מצב של פריש, לא על מצב של קבוע. כל התמונה התהפכה. קודם אני הבנתי: לא, פריש זה ברור, יש סטטיסטיקה, למה בקבוע זה מחצה על מחצה צריך הסברים. עכשיו לא, זה עובד הפוך. אין בכלל סטטיסטיקה, אין מה לדבר על ללכת אחרי הרוב, ולכן קבוע זה דין ברור, זה לא צריך הסבר בכלל. כל מה שצריך הסבר זה למה בפריש כן הולכים אחרי הרוב? התשובה כיוון שהתורה אמרה לי "אחרי רבים להטות", הפסוק לימד אותי שהולכים אחרי הרוב למרות שאין פה הסתברות, הולכים אחרי רוב הצדדים. חידוש של התורה. ועל החידוש הזה נאמר רק על מצב של פריש, לא על מצב של קבוע. המצב של קבוע נשאר בעינו, אם אין שם סטטיסטיקה, אז מחצה על מחצה. כל הסיפור מתהפך לגמרי. דווקא הפריש הוא הדבר שטעון הסבר ולא הקבוע. וזה מתיישב היטב עם הגמרא, כי הגמרא באמת הביאה פסוק לגבי פריש. וברוב דאיתא קמן, רוב דליתא קמן אין פסוק. וגם הפסוק ברוב דאיתא קמן עוסק רק בפריש ולא בקבוע. אז החידוש שהתחדש בפרשה. הפסוק הזה אפשר ליישם אותו על פריש, אבל בקבוע אנחנו נשארים עם נקודת המוצא שלנו, שאם אין סטטיסטיקה, זה מחצה על מחצה. עכשיו שימו לב, האם זה הסבר משפטי או לא? אני לא יודע איך לענות על השאלה הזאת, כי איך שהוא ההיגיון שלנו בכל זאת אומר בוא נלך אחרי רוב החנויות. נכון שאין פה סטטיסטיקה ואין התפלגות, הכל נכון, אבל עדיין ההיגיון, לולא היה פסוק, גויים, שתשאל אותם מה הייתם אומרים על חתיכת הבשר הזאת? אני מניח שרובם היו אומרים תשעים אחוז שהיא כשרה. למרות שאין להם פסוק של אחרי רבים להטות והם לא למדו את ההלכה, אבל כך סברה שלהם הייתה אומרת. אבל זה נכון שהסברה הזאת היא לא סטטיסטית. אז יש פה התלבטות, אני מתלבט קצת, כי אפשר להגיד שההיגיון באמת הוא לטובת הפריש ולא לטובת הקבוע. אבל הסטטיסטיקה היא לא לטובת הפריש. ההיגיון הזה הוא לא סטטיסטי. אז ההסבר שאותו הצעתי לדין קבוע בהחלט יש לו מימד סטטיסטי, זה לא רק משפטי. המימד הסטטיסטי זאת אותה תובנה שאומרת שרוב דאיתא קמן לא שייך לסטטיסטיקה, ולכן אמיתית זה שונה מרוב דליתא קמן. אמיתית, זה באמת לא אותה רמת בירור. זה לא בירור בכלל, זה סתם התנהלות. התנהלות שמחוסר ברירה, מתוך בורות, אני אלך אחרי תשע החנויות, אבל זה לא נכון להגיד שיש תשעים אחוז שזה כשר. לכן יש פה הבדל סטטיסטי, זה לא רק הבדל משפטי. עכשיו ההבדל הסטטיסטי הזה הוא הבדל בין רוב דאיתא קמן וליתא קמן, לא בין קבוע לפריש. כל רוב דאיתא קמן הוא בכלל לא סטטיסטיקה. בתוך הרוב הזה שהוא לא סטטיסטיקה אנחנו מחלקים בין פריש לבין קבוע. אבל זאת חלוקה שהיא כולה בתוך העולם הלא סטטיסטי. אז אפשר להגיד שההסבר הזה הוא הסבר משפטי, אבל הוא נסמך על אבחנה שהיא יסודה בסטטיסטיקה, שכל רוב דאיתא קמן הוא לא סטטיסטי. זאת אמירה בסטטיסטיקה. אחרי שאמרתי את זה, בתוך החידוש של התורה על רוב דאיתא קמן שהוא לא סטטיסטי, אני עושה אבחנה בין פריש לבין קבוע. והאבחנה הזאת היא לא סטטיסטית, זה ברור, אבל כל הסיפור הוא לא סטטיסטי. אז יש פה ברקע כן אמירה סטטיסטית, אמירה סטטיסטית שאומרת שרוב דאיתא קמן לא שייך לסטטיסטיקה, אין פה התפלגות. ובמובן הזה אני חושב שהגמרא הקדימה את זמנה באלפי שנים. האבחנה הזאת בין רוב דאיתא קמן ורוב דליתא קמן בעיניי היא גאונית. כולם ככה מתלבטים ובעצם אומרים כאילו מה פתאום, הרי זה אותו דבר, למה, מה הקשר בכלל? בעיניי זאת אבחנה גאונית. זה הטרמה, בטח, כן, הטרמה של רעיונות של סטטיסטיקה שממש מאות השנים האחרונות, אפילו אולי פחות. אוקיי? ואני חושב שזה באמת באמת חלוקה נכונה, אמיתית, מדעית וסטטיסטית. זה לא רק סתם גזירת הכתוב משפטי או מה שלא יהיה. ובתוך האבחנה בין רוב דאיתא לליתא קמן בא רוב דאיתא קמן, שמה באמת יש אבחנה משפטית. התורה אומרת לי כשפריש לך אחרי צדדים שזה לא קשור לסטטיסטיקה, בקבוע לא התחדש הדין הזה. שם לא הולכים אחרי צדדים. יש צדדים אבל יש רק שניים, שזה מה שאמרתי קודם. אוקיי? אז זה באמת אבחנה שהיא לא אבחנה סטטיסטית, אבל היא כולה נעשית רק בגלל שהמסגרת שבתוכה אנחנו מדברים, רוב דאיתא קמן, הוא שונה מרוב דליתא קמן במישור הסטטיסטי. זאת אבחנה מדעית. ובמובן הזה אני חושב שבאמת יש פה משהו ממש מפליא, התובנה הזאת. וכל כך הרבה דשו בה וכל כך הרבה מנסים להבין אותה ואני לא מכיר מישהו שניסח את זה ככה באופן הזה, כי אני חושב שהאופן הזה ממש שופך עליה אור בלתי רגיל על האבחנה הזאת בין רוב דאיתא וליתא קמן ובין קבוע לפריש.

[Speaker B] עכשיו הרב, בצד אם זה היה רעל, אני עוד לא ירדתי עד הסוף להבדל, איך למה זה לא סטטיסטיקה כאן, אם זה היה רעל מה הרב היה אומר?

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר עוד פעם, אם זה היה רעל אז הייתי מתנהג אותו דבר ברוב דאיתא וליתא קמן. אבל הייתי עושה את זה ברוב דאיתא קמן מתוך בורות, ברוב דליתא קמן מתוך הבנה מדעית סטטיסטית. ולכן יש עדיין הבדל. אם יבוא מישהו ויגיד לי תגיד לי זה תשעים אחוז באמת שזה כשר? הוא לא ישאל אותי אם תשתה את הרעל או לא, הוא ישאל אותי אם זה תשעים אחוז. אני אמור להגיד לו אין לי מושג. אני באמת לא יכול לדעת. אם אני אגיע לשמיים ושמה ישפטו אותי על האמירה אם זה תשעים אחוז או לא, אני לא אגיד שזה תשעים אחוז. אם אני אצטרך להחליט אם לשתות אני אניח שזה תשעים אחוז, סתם כהנחה מתוך בורות כי אין לי. עדיפות לכוס כזאת על כוס כזאת. וזה סתם הנחה שלי. זה הבדל אמיתי, זה לא סתם משחקי מילים. סטטיסטיקאים אומרים לך שכשיש התפלגות אתה לא יכול לדבר על הסתברויות. כן, כאתן לכם אולי מקום שבו נתקלתי בדבר הזה פעם, שדיברתי על שאלת הפיין טיונינג. כן, הסיכוי שערכי הקבועים בפיזיקה יהיה בדיוק מה שהוא, כי הדיוק בערכי הקבועים מאוד חשוב בשביל התנהלות העולם. ואם היה שוני קטן בערכי הקבועים העולם היה נראה אחרת לגמרי. אולי לא הייתה ביוכימיה, ביולוגיה, חיים, לא היה כלום. כל הסיפור הזה מאוד רגיש לערכי הקבועים. והשאלה מה הסיכוי שערכי הקבועים יהיו בדיוק כפי שהם? אז בוא נגיד שיש לנו רק קבוע, לצורך הפשטות, יש רק קבוע פיזיקלי אחד וצריך שיהיה לו ערך מדויק. מדויק הכוונה מספר ממשי בין אפס לאחד, נגיד רק באופן פשוט, מספר ממשי בין אפס לאחד נקודה על הקטע אפס-אחד. ערך מדויק. לצורך הדיון. אוקיי? עכשיו יש אינסוף אפשרויות כאלה בין אפס לבין אחד. אוקיי? מה הסיכוי שהערך יצא בדיוק כפי שהוא עכשיו? אפס. אבל כמובן כל הגרלה שתעשו תוציא איזשהו מספר. אז תמיד יצא מספר למרות שהסיכוי לקבל את התוצאה הזאת הוא אפס. אז איך היא קוראת? אם הסיכוי לקבל אותה הוא אפס איך היא קוראת? התשובה היא שאי אפשר להגדיר הגרלה כזאת. בסטטיסטיקה אי אפשר להגדיר הגרלה להוציא מספר ממשי מתוך הקטע אפס-אחד. לא מוגדר ברמה הסטטיסטית. כי ברמה הסטטיסטית שתנסה להגדיר את ההתפלגות, כן, מה הסיכוי לכל אחד מהמספרים, יצא לך אפס לכל אחד מהמספרים. אז תנסה לעשות חישוב מה הסיכוי שיצא המספר שליש? שליש בדיוק. או חצי או לא משנה רבע משהו כזה. התוצאה היא אפס. אי אפשר להגיד כלום על דבר כזה. שום דבר. למרות שהתוצאה כשכביכול תעשה הגרלה, זאת לא תהיה הגרלה. כי אתה תבחר באיזשהי צורה נקודה אבל זאת לא תהיה הגרלה. כי הגרלה זה תמיד כפוף לתיאור סטטיסטי מתמטי מסודר עם התפלגויות והכל. בסדר אבל אם תשאלו אותי מה הסיכוי שיצא מספר כזה אני אומר אפס. למרות שאי אפשר לדבר פה על סיכויים. כן תבינו אם הסיכוי לכל מספר הוא אפס אז בסך הכל אוסף כל הסיכויים לא מסתכם לאחד. הרי תנאי בפונקציית התפלגות זה שהאינטגרל שלה הוא אחד. או שסכום הסיכויים לכל האירועים הוא אחד. במקרה הזה זה לא. כל אירוע הסיכוי שלו הוא אפס. אז אתה לא יכול לסכם את כל האירועים לאחד. בשביל לסכם אותם צריך לעשות אינטגרל ואז לא לדבר על נקודה אלא לדבר על קטע קטן כרצונך סביב הנקודה ואז זה מתחיל להיות מוגדר. אתה לא יכול לדבר על נקודה. בנקודה זה לא מוגדר. ובכל זאת כשאני שואל את עצמי את השאלה הפילוסופית, לא הסטטיסטית, מה הסיכוי שערכי הקבועים הם בדיוק כפי שהם? מה הסיכוי שיצא שליש? הסיכוי אפס. או במילים אחרות לא ייתכן שזה יצא סתם כך בלי יד מכוונת. אבל כשאני אנסח את זה לסטטיסטיקאי, וכבר ניסיתי לעשות את זה, הוא אומר לי אתה מדבר שטויות אני לא מבין את המשפטים שאתה אומר בכלל. אין הגרלה כזאת לא מוגדרת. אני אומר אוקיי הגרלה כזאת לא מוגדרת אבל עדיין פילוסופית אני יכול לשאול את השאלה הזאת. האם סביר שערכי הקבועים יצאו בדיוק כך באופן מקרי? האם זה יכול להיות? השאלה הזאת ברמה הסטטיסטית לא מוגדרת. אי אפשר להגדיר התפלגות. אבל ברמה הפילוסופית זאת בהחלט שאלה שאפשר לשאול אותה. הייתי עונה עליה את התשובה הסיכוי הוא אפס ואם זה יצא סימן שיש יד מכוונת. זה טיעון הפיין טיונינג. אבל עוד פעם אני לא אכנס לזה כאן אני רק מביא את זה כדוגמה לשאלה שברמה הסטטיסטית לא מוגדרת ועדיין ברמה הפילוסופית אני יכול לשאול את השאלה הזאת ולהסיק מסקנות מתוך התשובה לשאלה הזאת. אני חושב שהסיכוי שיצא ערך כזה של הקבועים הוא אפסי, הוא אפס בעצם, ולכן כנראה יש פה יד מכוונת. למרות שאי אפשר להגדיר את זה ברמה הסטטיסטית מה שאמרתי עכשיו. אבל יש בזה היגיון פילוסופי במה שאני אומר. אפשר לדבר על סבירות אולי ולא על הסתברות. סבירות זה מושג פילוסופי זה לא מושג מתמטי. אוקיי, אותו דבר אני בעצם רוצה לומר כאן, כשאני שואל מה הסיכוי שהחתיכת הבשר הזאת היא כשרה, מי שיענה תשעים אחוז טועה. פשוט טועה. זה לא נכון. אין לך שום מידע אתה לא יכול להגדיר פונקציית התפלגות. כל מה שאתה יכול להגיד זה שהסבירות היא תשעים אחוז, לא ההסתברות. ולכן רוב בני האדם עדיין יניחו שזה תשעים אחוז אבל זה לא באמת תוצאה של חישוב סטטיסטי, סטטיסטיקאי לא היה מקבל דבר כזה. סטטיסטיקאי היה אומר. אין תשובה, לא הייתם מוציאים ממנו תשובה אפילו עם טרקטור. לא מוכן לענות לשאלה כזאת. שאלה לא מוגדרת ברמה המתמטית. וזה בדיוק הנקודה. ולכן התורה אומרת לנו, אם אין לכם כלים סטטיסטיים לטפל בזה, אז אני אומרת לכם תספרו צדדים. אבל זה הכל בפריש ולא בקבוע. ויש פה משהו אני חושב שהוא מאלף בתפר הזה בין הסברים משפטיים או גזרות הכתוב מה שנקרא לבין הסברים סטטיסטיים. יש פה משהו שיש בו גם מרכיב כזה וגם מרכיב כזה. ברקע יש תובנה סטטיסטית מאוד עמוקה. אחריה יש פה הבחנה משפטית. אוקיי. טוב, מקווה שהצלחתי להבהיר את זה, כי יש פה משהו שאני חושב שהוא באמת באמת עמוק, נדמה לי. עכשיו, אני לא בטוח שההסבר הזה יכול להסביר את כל הסוגיות בגמרא ובראשונים ובאחרונים שמשתמשים בהם בקבוע או בפריש. וכבר אמרתי בעבר ואני חוזר על זה עכשיו עוד פעם, כנראה שההבחנה בין קבוע לבין פריש התחילה מתוך איזשהו היגיון. ואני נוטה לחשוב שזה ההיגיון שהסברתי כאן. אבל אחרי שקבענו כבר את ההבחנה בין דבר שקבוע במקומו לדבר שפרש, משם והלאה זה עובר פורמליזציה. ועכשיו לא חוזרים כל הזמן לשורשים הפילוסופיים או המתמטיים של ההבחנה הזאת. מעכשיו יש לנו כלל שהוא מיועד לשימוש על ידי פוסקים. הם לא אמורים להבין בסטטיסטיקה או בפילוסופיה. והפוסקים אומרים להם ככה, אם הדבר במקומו אז זה מחצה מחצה, אם הדבר פרש אז הולכים אחרי הרוב. לא בכל סיטואציה, אני חושב, תצליחו להסביר באופן שהסברתי עכשיו. נדמה לי שלא בכל סיטואציה זה יעבוד. למשל יש מקומות שבהם הקבוצה נמצאת במצב נייד ולא נייח. אוסף דברים מעורבבים, נגיד בהמות כשרות וטרפות שהתערבבו לנו, אנחנו לא יודעים מי מהם טרפה ומי מהם לא טרפה, והן נמצאות בתנועה. כולם, כל התערובת. אז עכשיו אם אני בוחר אחת מהן, זה נקרא פריש ולא קבוע. מה זה משנה? התערובת זה שהיא נמצאת על קרון רכבת, ועכשיו אני נכנס לתוך התערובת ובוחר חתיכת בשר או בוחר בהמה. ההיגיון הוא היגיון של קבוע, לא של פריש. אבל דנים על זה כמו פריש. למה? אז אני חושב שיש פה איזשהו הליך של פורמליזציה, וזה הגיוני. לא מצפים מכל פוסק להיות סטטיסטיקאי או פילוסוף או מה שלא יהיה ולהבין את הרעיון ולנתח סטטיסטית או פילוסופית כל סיטואציה. עשו את זה פעם אחת, העמידו לרשותנו את ההבחנה רוב דאיתא קמן ורוב דליתא קמן, קבוע ופריש בתוך רוב דאיתא קמן. משם והלאה זה עובר לחשיבה משפטית. אנחנו לא הולכים למומחים לסטטיסטיקה כל פעם מחדש. ולכן יהיו מקרים שבהם ההיגיון הזה יכול להיות שלא יעבוד, כמו שהוא מוסבר כאן. אבל המקרים הבסיסיים שמופיעים בגמרא, אני חושב שזה עובד מצוין. וזה מסביר נהדר את הגמרא ואת המקרים שהיא עושה וההבחנות שהיא עושה ולמה הפסוק מופיע על זה ולא על זה, זה מסביר מצוין את ההבחנות של הגמרא. אחרי זה זה עובר כבר, בטח בראשונים ובאחרונים שבכלל לוקחים את זה פורמלי, ואולי אפילו בגמרא עצמה, זה עובר איזשהו פורמליזציה ואנחנו כבר משתמשים בהבחנה הזאת בלי להיכנס כל פעם לשורשים שלה. כמו שהרמב"ם אומר, התורה עובדת על דרך הרוב. כל הלכה היא מתאימה לרוב הסיטואציות. יהיו סיטואציות שבהן זה לא עובד, אבל אנחנו עובדים עם הכלל העקרוני. אנחנו לא דורשים מהבן אדם כל הזמן לחזור חזרה ליסודות ולראות האם הכלל ישים במקרה הזה או לא ישים במקרה הזה. אבל נקודה אחת בכל זאת אני אומר, כאשר כל הקבוצה נמצאת במצב נייד ושמה אמרתי שמיישמים את העיקרון של פריש ולא של קבוע, למרות שההיגיון שאני מדבר עליו הוא היגיון של קבוע. יהיה אפשר לנסח את זה באופן שאולי גם ההיגיון יהיה היגיון של פריש. מה זאת אומרת שכל הקבוצה זזה? תחשבו על חתיכות בשר מהחנות. אם כל החתיכות נאבדו, כולם נאבדו וכולם נפלו באותו מקום. עכשיו כל חתיכה שאני מרים, הרי היא עברה הליך של פרישה. נכון, כולם פרשו יחד איתה, אבל בעצם היא פרשה מהמקום המקורי וגם אחרת פרשה מהמקום המקורי וגם אחרת פרשה מהמקום המקורי. אז מה אכפת לי שכולם פרשו? כל עוד יש לי חתיכה שאני מחזיק ביד שעברה תהליך של פרישה, אני יכול ליישם לגביה את החישוב הזה של הצדדים. להטות. ולכן כשאני מדבר על תערובת שכל כולה ניידת, יכול להיות שיש בזה בכל זאת את ההיגיון של פריש ולא של קבוע, בגלל שאני בעצם רואה את כל אחד מהאלמנטים שבתערובת כאילו שהוא פרש, רק כולם פורשים יחד איתו. הם לא נמצאים במקומם. ואם זה ככה, אז באמת נכון ליישם את תהליך של ספירת צדדים שמדבר על פריש. ועוד פעם, זה דיון שהוא כבר דיון שבוא נגיד, אני לא יודע להגיד לגביו אמירה ברורה בלי הגמרא אם הייתי עושה מזה קבוע או פריש. אני נוטה לחשוב שהייתי עושה מזה קבוע. אבל הגמרא עושה מזה פריש וגם הראשונים והאחרונים. לא נורא בעיניי. א' בגלל שזה עבר פורמליזציה ועכשיו כבר לא נכנסים חזרה להגיונות המקוריים, ב' בגלל שיכול להיות שגם את המקרה הזה עצמו אפשר להבין עם ההיגיון המקורי. יש פה פשוט הרבה דברים שכולם פרשו. בסדר, אבל עדיין כל אחד ואחד מהם פרש. ועל כל אחד ואחד מהם אני יכול לשאול מאיזה קבוצה במקור הוא היה שייך. זה שהקבוצות האלה כבר לא נמצאות במקום המקורי, אז מה? כשהוא פרש אני שואל מאיזה קבוצה הוא הגיע. לא אכפת לי שאחרי זה נשרף הקרון. מה אכפת לי שנשרף הקרון? או פרשו כל שאר החתיכות. השאלה שאני שואל על החתיכה שאני מחזיק ביד היא עדיין אותה שאלה. מאיזה קבוצה במקור הוא הגיע? כן, יש אפשר לנסח את השאלה הזאת כשאלה של פריש ולא של קבוע. לא נורא בעיניי. אני חושב שההסבר הזה הוא באמת לא יודע הכי טוב שאני מכיר לעניין הזה של קבוע פריש רוב דאיתא ולייתא קמן.

[Speaker C] הרב יכול להסביר רגע את ההיגיון של הצד השני? אם כל החתיכות פרשו בבת אחת, מה ההיגיון להפעיל קבוע ולא פריש?

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שבעצם אני אומר יש פה תערובת, אף אחד לא פרש. פשוט החדר כולו מתנייע על גלגלים. אז מה? תחשוב על חבורת האנשים שנמצאים בחדר ואני זורק אבן לתוכו. אבל החדר הזה הוא קרון, קרון מתנייע. אני לא הייתי תולה בזה הבדל בין קבוע לפריש. אבל אני אומר בחשיבה קצת פורמלית אחרי הפורמליזציה שאנחנו עושים להבחנה בין קבוע לפריש, אני אומר בסדר, הקרון נע, זאת אומרת כל האנשים נעים. כל אחד אם היה נע לחוד הייתי רואה אותו כפריש מהמקום המקורי. ועכשיו כולם פורשים יחד. אז אני עדיין רואה את זה כפריש. ואני אומר עוד פעם, אני לא הייתי אומר את זה מסברה בעצמי. אבל אחרי שהגמרא אומרת את זה ואחרי שזה כבר עבר פורמליזציה, ההבחנה בין פריש לבין קבוע, לא נורא בעיניי. אוקיי? עכשיו יש פה עוד נקודה מעניינת. הסבר נוסף לדין קבוע שהוא אולי דומה אבל לא זהה. וזה הסבר שהציע אותו אורן, אורן עורך האתר, בטוקבק בשאלה בעצם וגם בטוקבק לאחד הטורים שעוד רגע נדבר עליו. אבל בשאלה שהוא שאל באתר הוא הציע הסבר לדין קבוע, בעיניי הסבר יפה. נראה אחרי זה השלכות. טוב, הנה זה פה. כן, הוא חשב על הסבר לקבוע, הוא אומר ככה: כאשר אדם או אפילו חיה כמו עכבר בוחר בפריט מסוג כלשהו מתוך תערובת פריטים, הסיכוי שהוא בחר בפריט מסוג מסוים תלוי לא בכמות הפריטים היחסית מהסוג המסוים אלא בשיקולי ההעדפה של הבוחר. כן? כך למשל אם אדם זורק אבן לקבוצת אנשים שיש בה רוב יהודים ומיעוט גויים, הסיכוי שהוא התכוון לגוי ולא ליהודי הוא חמישים אחוז. למה? זה שיש שמה תשעה יהודים וגוי אחד זה לא משנה, הרי השאלה למה הוא התכוון. אם הוא התכוון להרוג יהודי אז הוא התכוון להרוג יהודי, התכוון לגוי התכוון לגוי. הרי כל השאלה שלנו זה על הכוונה, זוכרים, לא על מה שפגע. מה שפגע בסוף זה פגע ביהודי אני יודע. כל השאלה זה למה הוא התכוון מהתחלה. אז פה זה תלוי בכוונות שלו. אם הוא רוצה להרוג יהודי הוא התכוון ליהודי, רוצה לגוי גוי. זה לא איזו בחירה אקראית ובוא נראה על מי תיפול האבן. השאלה שלי זה למי הוא התכוון. אז אתם מבינים שזה ממש דין קבוע. כי זה או שהוא מתכוון ליהודי או שהוא מתכוון לגוי. זה תוצאה של בחירה של האדם או כוונה של האדם. זה לא איזשהו הליך מקרי שבוחר בן אדם מתוך עשרה אנשים. כן? באותו אופן אם עכבר לוקח פת מתשעה ציבורי מצה ואחד חמץ, סוגיה בפסחים, יש פה סיכוי של חמישים חמישים איזה סוג פת הוא יבחר. למה? כי זה תלוי בהעדפות שלו ולא. או רוב או מיעוט ציבורי המצה. כן, הרי בעצם העכבר תלוי מה הטעם שלו, אולי הוא אוהב חמץ אולי הוא אוהב מצה, אבל הוא לא מי אמר שהוא בוחר באופן אקראי בין עשר ציבורי הפת. זה תלוי בהעדפות שלו. וכיוון שאין לי שום מידע על ההעדפות, אני גם לא יודע זה חמישים-חמישים. הקביעה זה חמישים-חמישים היא לא קביעה סטטיסטית, היא קביעה של בורות. מה שאני לא יודע מה ההעדפות שלו, אבל סטטיסטיקה אין פה, אז זה חמישים-חמישים. וזה מאוד דומה למה שאני אמרתי קודם. ועוד רגע אני אסביר את ההבדל. גם בתשע חנויות הוא אומר, אם אדם נכנס לחנות ולקח משם בשר, ולאחר מכן שכח לאיזה חנות הוא נכנס, השאלה לאן הוא התכוון להיכנס כשהוא הלך לקנות את הבשר. וזאת שאלה שיש לה שתי תשובות אפשריות: להיכנס לחנות כשרה או טריפה. בהסתברויות שוות. לא נכון כמובן. זה לא הסתברויות כי זה העדפה. העדפה זה לא הגרלה. אבל הניסוח היותר נכון זה ניסוח של בורות, של ברירת מחדל. שאני אומר אין לי שום מידע, לא יודע מה התפלגות ההעדפות של הבן אדם. לא התפלגות, של מה הוא מעדיף: הוא מעדיף את זה או מעדיף את זה. לזה יש תשובה אחת. אוקיי, אבל אני לא יודע אותה. כיוון שאני לא יודע אותה זה כמו מטבע שאני לא יודע אם היא הוגנת או לא, כמה אני אהמר? חמישים עץ חמישים פאלי. אבל מתוך בורות כי אני לא יודע. וגם כשזה תלוי בהעדפות של אדם או העדפות של עכבר או כל מיני דברים מן הסוג הזה, אז בעצם אני אמור להתייחס לזה כחמישים-חמישים כי ההתפלגות לפי מספר האפשרויות היא לא התפלגות טובה. כן, זה לא תהליך מקרי, זה תהליך שתלוי בהעדפות. אם זה אדם אז ודאי טוב, אבל גם ההעדפות של עכבר זה העדפות. הוא בוחר פת שהוא אוהב מול פת שהוא לא אוהב. הוא לא בוחר נופל אקראית על איזושהי ערימה ואוכל את הערימה שעליה הוא נפל. נכון? יש לו טעם כלשהו לעכבר. מי אמר אם הוא אוהב יותר פת כזאת או אוהב יותר פת כזאת. למה להניח שזה מהתשע חנויות האלו? עכשיו שימו לב, פה זה עוד הרבה יותר חזק ממה שאני אמרתי קודם. אם אני עכשיו צריך לשאול סטטיסטית, עכשיו אני מהמר אתכם על מה הסיכוי שהחתיכה שהעכבר לקח זה חמץ מול כשר. כאן יכול להיות שאני אפילו אהמר על חמישים-חמישים. למה? כי באמת אם העכבר אוהב חמץ אז הוא יקח חמץ. מה אכפת לי שיש רק ציבור אחד של חמץ ותשעה של כשר, של מצה. הוא ילך לחמץ, הוא יבחר את החתיכה הזאת מתוך, את הציבור הזה מתוך העשרה שמכיל חמץ כי זה מה שהוא אוהב. אתם זוכרים את הדוגמה של קופל? הדוגמה של קופל הייתה יש לנו ארגז כדורים. כן? ועכשיו אני מעלה כדור ביד, אני שואל מה הסיכוי שהוא שחור או אדום. אז אני אגיד זה לפי מספר הכדורים שבכד. ואם עוד לא העליתי את הכדור בכלל, אז הוא אומר אז אי אפשר לשאול את השאלה הזאת. נכון? זה היה ההסבר שלו לדין קבוע. אני אשאל עכשיו שאלה שלישית על המקרה הזה: מה יקרה אם אני מכניס את היד אבל לא מקרית, אני בוחר. עכשיו יש מאה כדורים, תשעים ותשעה אדומים ואחד כחול. בחרתי כדור, אבל הסתכלתי, ראיתי את הצבעים ובחרתי כדור. עכשיו אני שואל אתכם מה הסיכוי שבחרתי כחול? חמישים-חמישים.

[Speaker C] כי זה אבל רק, זה רק בצ'וזינג לא בפיקינג.

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, ברור. מדבר על צ'וזינג. רק כשבן אדם בוחר או עכבר, זה לא משנה, לא במובן של צ'וזינג ופיקינג בבחירה חופשית. גם העכבר מבחינתי זה צ'וזינג, זה לא פיקינג. כמו שבסוגיות של בחירה חופשית זה פיקינג אצל עכבר. אבל פה אני מדבר על ההעדפות של העכבר, מה הוא אוהב לאכול. וכיוון שאני לא יודע מה הוא אוהב לאכול, אין לי מידע, אז אני מניח שחמישים אחוז שהוא אוהב חמץ, חמישים אחוז שהוא אוהב כשר, מצה. אוקיי? אז אם הוא אוהב חמץ הוא יבחר את חתיכת החמץ למרות שהיא אחת מתוך מאה. כי זה מה שהוא יבחר, זה מה שהוא אוהב. אין לו בעיה לבחור. לכן שם אפילו הייתי מהמר על חמישים. זה לא רק אני אומר בהיעדר מידע מתוך בורות אני בוחר חמישים. אורן מציע שזה לא בורות, זה ממש סטטיסטיקה. עכשיו זה מאוד יפה האבחנה הזאת. זאת אומרת, זה מאוד יפה ומאוד נכון. כי כשבן אדם נכנס לחנות לקחת חתיכת בשר, אז הרי יש לו נטייה, הוא נכנס לחנויות כשרות או לחנויות טריפה. עכשיו הוא לא זוכר לאיזה חנות הוא נכנס, ויש לו איזה שהן העדפות. אפילו אם הוא לא היה מודע לכך, אז יש לו הרגלים כתוצאה מהכניסות הקודמות לחנויות. הכל בעצם תלוי בהעדפות הבסיסיות שלו, אפילו אם הוא עושה את זה בלא מודע, או לפחות יכול להיות. ולכן במצב כזה בהחלט יכול להיות שאפילו הסטטיסטיקה תהיה חמישים-חמישים. לא רק מתוך בורות כיוון שיש שתי אפשרויות אני אגיד חמישים-חמישים. סטטיסטיקה באמת תהיה חמישים חמישים. זה הסבר הרבה יותר חזק ממה שאני הצעתי קודם. עכשיו, זה דומה מאוד למה שאני אמרתי קודם עד חצי הדרך. אני קודם אמרתי סטטיסטיקה אין פה. וכיוון שכך אז מתוך בורות אני אניח שזה חמישים חמישים. אורן רוצה לטעון, קודם כל סטטיסטיקה אין פה, כמו שאני אמרתי. אבל הוא רוצה להגיד, אם אין פה סטטיסטיקה, יש לי חישוב אקטיבי שעושה את העבודה במקום הסטטיסטיקה. לא שכיוון שיש שתי אפשרויות ואני בור, אז אני מניח חמישים חמישים. לא. אלא יש לי שתי אפשרויות ואני באמת מהמר שזה חמישים חמישים. אבל זה לא כל כך רחוק ממה שאני אמרתי. תחשבו על העכבר למשל. העכבר למשל, הרי זה תלוי בהעדפות שלו. עכשיו אין לי מידע מה ההעדפות שלו. אולי ההעדפות שלו זה חמץ, אולי זה כשר. אז עדיין יש פה בורות. זה חמישים חמישים שהוא תוצאה של בורות. אבל יש פה בורות שבבאופן טבעי ההימור הוא חמישים חמישים. בתשע חנויות כשרות ואחת טריפה, מה שאני אמרתי קודם, כיוון שאני לא יודע את ההתפלגות, אז חמישים חמישים מתוך בורות. מה שאורן טוען, לא. אם אתה בוחר חנות, אז נכון שזה בורות כי אני לא יודע מה ההעדפות שלך. אבל זאת בורות שמובילה באמת לחמישים חמישים. כי או שההעדפות שלך הן זה, או שההעדפות שלך הן זה. לא בגלל שיש שתי אפשרויות למרות שזה תשע מול אחד זה חמישים חמישים, אתם מבינים? זה מוביל בצורה יותר חזקה לחמישים חמישים מאשר ההסבר שלי. ההסבר שלי רק אומר אין לי שום דבר אחר להניח, אז אני מניח חמישים חמישים. למרות שהשכל הישר אומר זה תשעים עשר. הסבירות, לא ההסתברות. הוא אומר כיוון שזה סבירות ולא הסתברות, ההלכה אומרת לי חמישים חמישים. אומר אורן לא, לא, לא, זה הסתברות חמישים חמישים. זה כבר ממש הסבר הסתברותי.

[Speaker D] אם אדם נכנס לחנות, אם אדם נכנס לחנות והוא לא ידע כי הוא כשהוא נכנס אם זה של הכשר או של הפסול.

[הרב מיכאל אברהם] זה הדיון שהמשכתי בו. זה הדיון, זה מה ששאלתי אותו באותה שאלה שעכשיו אני העליתי לכם אותה. תראו את המשך השיעור שלו. זה מה ששאלתי אותו, אז הוא הציע איזה אוקימתא שהגמרא מדברת רק במצב שהוא לא זכר.

[Speaker D] זה נורא מצמצם את כל הדיון, כי לצורך העניין למשל הכדורים, אם אדם לא יודע איזה צבע, אז שוב פעם גם פה אין את העניין הזה. נכון. גם עכבר, יכול להיות שחמץ ומצה אותו דבר. נכון, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] זה יצמצם את הדיון ובאמת אני אגיד שבמקרים אחרים זה לא יהיה הדין. פשוט ייעשה אוקימתות בגמרא. לא נורא.

[Speaker D] כן, אבל הגמרא תצטרך נפלי ולישתרי בדוכתיה, זה כאילו ממש חתיכת אוקימתא. זה לא איזה משהו לא שכיח.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר. תראו מה אורן מביא פה מהירושלמי, אתם רואים? זה בהמשך אותו שרשור. אחרי ששאלתי אותו בדיוק את השאלה הזאת, אז הוא אומר תראו ירושלמי שקלים. תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, נתחלפו לו, חושש. ולנמצאת, הולכין אחר הרוב. כן, זה פריש וקבוע בשפה של הירושלמי. מה זאת אומרת נתחלפו לו? הוא בעצם נכנס לחנות שהוא ידע לאיפה הוא נכנס, אבל אחרי זה נתחלפו לו החנויות, הוא לא זוכר כבר בעצם אם הוא נכנס לחנות הזאת או לחנות הזאת. אם זה ככה, אז כשהוא נכנס, זאת לא הייתה הגרלה. זאת הייתה בחירה, רק עכשיו הוא לא זוכר מה הייתה הבחירה. ככה הוא טען. ואם זה ככה, אז אפילו לא אוקימתא, אלא הירושלמי באמת מדבר על המקרה שאורן הציע. אני אמרתי לו שאני לא בטוח שזה הפירוש של המילה נתחלפו. נתחלפו הכוונה כבר כשהוא ניגש. כבר כשהוא ניגש הוא לא שם לב בעצם שהוא צריך לבחור חנות כשרה והוא לא זוכר אם זו חנות כשרה או חנות טרפה. ואני אפילו הבאתי לו דוגמה לשימוש במושג נתחלפו בהקשר הזה, בהקשר כזה. אני רק מביא הדגמה לאפשרות שאפילו האוקימתא הזאת לא כל כך רחוקה. יכול להיות שזה באמת מה שהירושלמי מתכוון. לכן בעיניי לא נורא כל כך הקושיה הזאת. גם אני שאלתי אותה את הקושיה הזאת. לא נורא כל כך בעיניי. וזה הסבר בכיוון שלי, אבל הוא מגיע בסופו של דבר לחישוב של חמישים חמישים בצורה יותר משכנעת מאשר החמישים חמישים של הבורות שלי. אוקיי, אז זה שני ההסברים לגבי דין קבוע. עכשיו אני רוצה להמשיך לעוד סוגיה שגם היא נזקקת לקבוע ופריש, ואני חושב ששם אולי אפשר לראות את ההבדל בין ההסבר שלי להסבר של אורן. הכול התחיל בשאלה שנשאלתי גם כן באתר. השאלה שהוא שאל זה לגבי סוגיה במסכת כתובות בדף ט'. סוגיית פתח פתוח מה שנקרא. כן, מדובר על בעל שבא לאשתו ומצא שהיא לא בתולה. ואז הוא הגיע לבית הדין, ונפקא מינה לכתובה, אם מגיע לה מנה, מגיע לה מאתיים. כתובה, בתולה כתובתה מאתיים, בעולה כתובתה מנה. אז עכשיו השאלה האם היא בתולה או בעולה. עכשיו, זה שאלה אחת לגבי הכתובה. שאלה שנייה זה האם היא אסורה עליו, כי אם הוא מצא אותה שהיא בעולה, אז היא כבר נבעלה למישהו אחר. אם היא נבעלה למישהו אחר כשהיא הייתה אשת איש, אז היא נאסרת על הבעל ועל הבועל. מצד שני יש אפשרות שהיא נבעלה עוד לפני הקידושין, אז היא לא נאסרת. יגידו אולי מקח טעות, הוא חשב שהיא בתולה וזה, זה שאלת מקח טעות. הוא לא טוען את מקח הטעות, הוא טוען שהיא אסורה. עכשיו השאלה האם היא אסורה עליו או לא אסורה עליו. אוקיי? אז הגמרא שם בדף ט', הגמרא אומרת שיש פה ספק. ספק אם היא זינתה תחתיו אחרי הקידושין, וספק אם היא זינתה לפני הקידושין. אם זה בכהן, אז זה לא משנה אם זה באונס או ברצון, יש פה הרבה פרטים. אני לא נכנס עכשיו לפרטים, אבל הגמרא מציגה את זה כספק, האם היא זינתה לפני הקידושין או אחרי הקידושין. שואל היהודי הזה באתר, הרי נגיד שהאישה הזאת התחתנה או התקדשה בגיל עשרים ושתיים, והקידושין בדרך כלל לקחו שנים עשר חודש בתקופתם. בגיל עשרים ושלוש הבעל בא עליה, ואז הוא מצא שהיא לא בתולה. אוקיי? עכשיו היא נבעלה.

[Speaker C] השאלה היא אם היא נבעלה אחרי הקידושין או לפני הקידושין. הוא אומר, למה לא נלך אחרי הרוב?

[הרב מיכאל אברהם] עשרים ושתיים שנה נגיד מגיל שלוש היא כבר ראויה לביאה, כן, בתוליה כבר לא חוזרים, אז מגיל שלוש עד גיל עשרים ושתיים, תשע עשרה שנה. מגיל עשרים ושתיים עד גיל עשרים ושלוש, משעה שהיא התקדשה, זה שנה אחת. אז אם אני שואל מתי היא נבעלה, למה זה ספק שקול? בוא נלך אחרי הרוב, יש תשע עשרה שנה מול שנה אחת. רוב הסיכויים שהיא נבעלה לפני הקידושין. למה לא נלך אחרי הרוב? זאת הייתה השאלה. עכשיו, אני במבט ראשון עניתי לו שהיישום של סטטיסטיקה פה הוא לא נכון. גם הסברה של אורן, אומנם שלא הזכרתי פה את הסברה של אורן, אורן בטוקבק לטור הזה חזר והזכיר את הסברה שלו, אבל לכן אני זוכר אותה גם עכשיו, כי זה טור יחסית קרוב, טור חמש מאות ותשע. אז הטענה שלי הייתה שלא נכון להשתמש פה בכלים סטטיסטיים. הרי מדובר פה על החלטה של בני אדם לקיים יחסי אישות. עכשיו השאלה מתי הם קיימו את יחסי האישות זה שאלה של בחירה, מתי הם החליטו לעשות את זה. זה לא שהוא בא עליה במקרה עם עיניים עצומות והיא עם עיניים עצומות, עיניים שלא ראו את היומן, כן, לא יודעות איזה תאריך זה, אחרי הקידושין או לפני הקידושין, והשאלה על איזה רגע בזמן נפלנו. הם מחליטים האם לקיים יחסי אישות או לא, והם מחליטים האם לפני הקידושין או אחרי הקידושין, הם, תלוי מתי זה יצא. אבל אין לזה שום מקום להשתמש פה בהתפלגויות סטטיסטיות, זה לא רלוונטי. לכן נדמה לי שהשאלה הזאת לכאורה בחשיבה סטטיסטית פשוטה לא מתחילה. עכשיו כמובן, עדיין השאלה אז למה חצי חצי? פה אני אומר החצי חצי של הבורות. מה זאת אומרת? כיוון שאין לי דרך סטטיסטית לטפל בזה, אז זה חצי חצי. אבל החצי חצי של הבורות גם הוא טעון הסבר, של האם זה קבוע או פריש. כי גם אם יש בורות, עדיין אם זה פריש אז הולכים אחרי הרוב, יש גזירת הכתוב אחרי רבים להטות, רק אם זה קבוע אז זה מחצה על מחצה. זאת אומרת, זה שהראיתי שזה לא סטטיסטיקה זה עוד לא מספיק. כי גם דברים שהם לא סטטיסטיקה עדיין הולכים אחרי הרוב, כי יש אחרי רבים להטות. את זה עוד רגע נראה. אבל הטענה בעצם, כן, כשאני למשל שואל, אמרתי לו שם, כשאני נותן לבן אדם לבחור פאה בקוביה, כמו הכדורים בכד שהזכרתי קודם, אני נותן לבן אדם קוביה ואני אומר לו תבחר פאה. הוא רואה הכל, הוא צריך לבחור. ואני שואל את עצמי מה הסיכוי שהוא יבחר חמש? אין לי מושג. אין לי דרך לענות על זה, נכון? כי זה לא הגרלה, הוא בוחר חמש כי הוא אוהב את חמש. זה לא שאין פה שום דבר אקראי. יכול להיות שעדיין הייתי אומר שזה שישית כי אין לי מידע על ההעדפות שלו. אז הייתי אומר, הייתי מניח שכל ההעדפות שלו שוות, אבל אתם מבינים שלא שייך פה סטטיסטיקה בכלל. לא רלוונטי לסטטיסטיקה. אין פה שום תהליך אקראי, אין פה שום הגרלה, זאת בחירה. כן השאלה איך נוצר הטעם. למה הוא אוהב את חמש, אולי זה תהליך מקרי, וכאן כן אפשר אולי להשתמש בסטטיסטיקה. יש בני אדם שאוהבים חמש, יש בני אדם שאוהבים שתיים, אחד, שש, לא יודע. אם זה מתחלק באופן אחיד, אני לא יודע בדיוק מה, אז אולי אפשר להשתמש בסטטיסטיקה על איך נוצר הטעם שלו ולא על הבחירה הספציפית שלו באיזושהי פאה בקוביה מסוימת הזאת, אלא איך נוצר לו טעם שאוהב את המספר חמש. וזאת שאלה, זאת אולי כן של סטטיסטיקה, טוב נעזוב את זה. בכל אופן הטענה שלי אומרת שברגע שמדובר בבחירה של בני אדם, אז אתה לא יכול להחיל סטטיסטיקה כי כל השאלה זה מה הם רוצים, מה שהם רוצים זה לא אקראי, אז אין פה שום דבר סטטיסטי. ככה ניסיתי לענות בהתחלה על השאלה הזאת, ואתם מבינים שזה מאוד דומה לאופן שבו אורן הסביר את קבוע או פריש. לענייננו כמובן. שנייה אבל אם יש מדגם של מאה אנשים שבחרו התפלגות כזאת של מספרים זה לא סטטיסטי? עוד פעם? אם יש מדגם של אלף אנשים שבחרו בהתפלגות כזאת או אחרת פאה כזאת או כזאת. מה זה קשור לסטטיסטיקה? אז יש לי בעצם מידע סטטיסטי שיש העדפות שנוטות. כל אחד מהם בחר, עוד פעם, אין פה שום דבר אקראי. כל אחד מהם בחר באופן דטרמיניסטי. מה זה שייך להתפלגויות? במקרה או לא במקרה יצא לך נתון כזה, אבל זה הכל בחירות דטרמיניסטיות, אין פה התפלגויות ואין פה הגרלות ואין פה כלום. כל אחד בחר מה שהוא בחר. תמיד יצא איזשהו משהו, נכון? אחרי שכל אחד בוחר באופן דטרמיניסטי, שתעשה ספירה על מאה אנשים תמיד יצא או עשרים, שבעים שלושים, לא יודע, ארבעים שישים, מה שאתה רוצה. משהו יצא תמיד. השאלה אם המשהו הזה מייצג התפלגות אקראית, לכאורה לא. כל אחד עושה פה בחירה דטרמיניסטית, תוצאה שיצאה יצאה, משהו תמיד צריך לצאת. עוד פעם, אלא אם כן אתה חוזר אחורה לשאלה למה הם בנויים בטעם הזה שזה אוהב חמש וזה אוהב שתיים וזה אוהב שש, ואז אולי כן אפשר לדבר סטטיסטיקה. זה קשור לשאלה למה הסטטיסטיקה עובדת בפסיכולוגיה. כשבני אדם בפסיכולוגיה מתנהגים באופן מסוים זה בדרך כלל החלטות. אז איך אנחנו משתמשים בכלים סטטיסטיים כדי לעשות ניתוחים של התנהגויות בפסיכולוגיה? על זה דיברתי במדעי החופש. והטענה כנראה שבאמת ההתפלגויות של אנשים נובעות מההעדפות שלהם, וההעדפות נוצרות באופן אקראי. אבל אם באמת בן אדם בוחר, לא תוצאה של העדפה אלא בחירה, כאן נכנס עוד פעם פיקינג מול צ'וזינג, אז באמת אי אפשר להשתמש בסטטיסטיקה, אין לזה שום משמעות. אוקיי, בכל אופן הטענה, יש פה עוד טענה שיכולה לעלות, שהרי בעצם אם בני הזוג האלה, זאת אומרת הנואף והנואפת, היו צריכים לבחור, יש אפילו היגיון להגיד שהם בחרו לפני הקידושין כי אז היא לא אסורה. למה להניח שהם בחרו אחרי הקידושין? אז פה הגמרא עצמה אומרת הרי מים גנובים ימתקו. כלומר יש אנשים שמעדיפים לעשות את זה כשזה אסור. כשזה אסור יש לזה טעם אחר, אוקיי? ומעבר לזה גם השאלה אם הייתה להם הזדמנות לעשות את זה קודם. מתי הם נפגשו? מתי הם התאהבו? מתי קרתה ההזדמנות? זה הבחירה שלהם תלויה גם בזה. זה לא שבן אדם יושב בבית ומחליט האם לעשות את זה עם הבחורה בגיל שש עשרה או נחכה עד שהיא תהיה מאורסת בגיל עשרים ושתיים ולעשות את זה אז. הרי זה לא עובד ככה. שאלה מתי הם נפגשו, מתי הייתה להם הזדמנות, מתי הם רצו, זה משהו שהוא לא מתפלג אחיד על השנים אבל מצד שני הוא לא מאפשר להם לעשות את זה כשהיא מותרת או כשהיא אסורה. אם הם נפגשו כשהיא כבר הייתה אחרי הקידושין, אז הם עשו את זה אחרי הקידושין למרות שזה אסור, כי לא הייתה להם אופציה אחרת, אז הם נפגשו. אז לכן בקיצור, בסופו של דבר יש פה איזושהי מערכת שיקולים שאומרת שלא נכון להשתמש בסטטיסטיקה לגבי השאלה הזאת, למרות שיש תשע עשרה שנים מול שנה אחת, אי אפשר להשתמש בסטטיסטיקה. זאת בעצם הטענה. עכשיו הבעיה שעלתה. אני אחרי זה הערתי בבעיה נוספת. יש בעיה נוספת ושם כבר יהיה יותר קשה ליישם את ההסבר שנתתי כאן. הגמרא עוסקת בקידושין בדף ע"ט, הגמרא עוסקת במקווה שידוע לנו אם נמדדה והייתה כשרה עם ארבעים סאה, נגיד ביום ראשון בשתים עשרה בצהריים. אוקיי? עכשיו, בן אדם טבל בה ביום שני בבוקר. ביום חמישי בבוקר מדדתי את המקווה והתברר שיש כבר רק שלושים ותשע סאה, מקווה פסולה. זאת אומרת מי שטובל בה לא נטהר. מה קורה במצב כזה? אז יש פה דיון, לכאורה זה דיני ספקות, השאלה אם הולכים אחר חזקה דמעיקרא או אחר חזקה דהשתא. בתפיסה הפשוטה הולכים אחרי חזקה דמעיקרא והמקווה נחשבת כשרה, אלא אם כן הוכח שהיא חסרה. וזה הוכח רק ביום חמישי בבוקר ולכן ההנחה שעד חמישי בבוקר היא כשרה וזהו. אוקיי? אבל אותה שאלה ששאלנו קודם בעצם אפשר לשאול גם כאן. למה לא נבדוק איפה הייתה הטבילה על אינטרוול הזמן בין הזמן שידענו שהיא כשרה לזמן שאנחנו יודעים שהיא חסרה? בתיאור שתיארתי, אז עבר חצי יום או שלושת רבעי יום מהרגע שידענו שהיא כשרה עד הטבילה. מהטבילה ועד עכשיו עברו שלושה ימים. בוא נלך אחרי הרוב. רוב הסיכויים שהמקווה התחסרה בשלושת הימים האחרונים ולכן ההנחה שהוא טבל במקווה שלמה, במקווה כשרה. למה אנחנו מניחים שזה ספק ונזקקים לחזקות דהשתא, דמעיקרא? בוא נלך אחרי רוב רגעי הזמן, כמו שאמרנו בבעילה שמה שהולכים אחרי רוב רגעי הזמן, תשע עשרה שנים מול שנה אחת, גם פה אפשר ללכת אחרי הרוב של רגעי הזמן. למה לא נלך אחרי הרוב? עכשיו האמת שזה נקודה טריקית קצת. כמה סאים היו במקווה ביום ראשון בצהריים? נגיד ארבעים סאה בדיוק. ביום חמישי אני מוצא שלושים ותשע. אז אם ההנחה שלי זה שאת הסאה הנוספת מישהו שאב, פשוט לקח מהמקווה, אז מה שאמרתי קודם נכון. אבל אם אני מניח שזאת הייתה התאדות, אז ברור שהתאדות קורית בהדרגה. לאט לאט המקווה חסר. עכשיו אם מיום ראשון בצהריים עד חמישי בבוקר התאדתה סאה, אז עד יום שני בבוקר התאדתה עשרה אחוז סאה, חמישה עשר אחוז סאה, לא יודע משהו כזה. אוקיי? זה מספיק בשביל לחסר מארבעים סאה, אז המקווה הייתה פסולה. נגיד אם היא הייתה ארבעים סאה מכוונות. אז אני יכול בעצם לעשות חישוב אפילו בצורה קצת יותר מדויקת ופשוט לנסות ולשערך על פני ציר הזמן מתי זה חצה את הארבעים סאה. בהנחה שההתאדות קורית באופן רציף, שגם זה כמובן השאלה מתי הייתה שמש חזקה, שמש חלשה, בלילה אין, כל מיני דברים מהסוג הזה. כמובן אפשר להרחיב את זה יותר ויותר ואולי הסיבוך הזה עצמו אומר שעזוב אנחנו לא נכנסים לזה, כל דבר כזה נחשב אצלנו כספק שקול, כי החישובים האלה לא יובילו אותנו לשום מקום. יש איזה שהוא היגיון לומר שההלכה עובדת בצורה כזאת. אי אפשר לעבוד לפי כל מיני חישובים ומודלים וכולי. מי שזכרתי פעם את המשנה במקוואות. היה יהודי מנהל בית ספר בקריית ים, שהלך לעשות דוקטורט במתמטיקה אצל הרשקוביץ בטכניון, דניאל הרשקוביץ. והוא עשה דוקטורט על, הוא עשה דוקטורט על בעיות מתמטיות בהלכה, זאת אומרת הלכה ומתמטיקה. אז הוא בא אליי לאיזה פגישה לשאול אותי, לשאול אותי אם אני מכיר בעיות כאלה. ואחת הבעיות שנתתי לו הייתה בעיה של משנה במקוואות. מה קורה? יש משנה במקוואות שאומרת יש אמת מים שבה זורמים מים בנגיד בקצב קבוע לצורך הדיון. והמים האלה הם מים שאובים. עכשיו אמת המים הזאת מגיעה למקווה שהוא ארבעים סאה מים לא שאובים. היא עוברת דרך המקווה וממשיכה הלאה. המקווה נמצא באמצע. בכל הזמן נכנסים לתוך המקווה מים שאובים ויוצאים, אבל כמובן מתערבבים בתוך המקווה. ומה שיוצא זה לא בדיוק מה שנכנס. לאט לאט יצאו המים הלא שאובים של המקווה, ובאיזשהו שלב יהיה מצב שיהיו שמה לפחות שלושה לוגים מים שאובים. בסוף בסוף יהיה הרוב הגדול מים שאובים אחרי הרבה זמן. השאלה כמה זמן מותר עוד לטבול במקווה. כך שואלת הגמרא שם, המשנה שם, והראשונים שם עושים חישובים וחישובי חישובים ומגיעים למספרים נהדרים. אז אמרתי לו, תפתור את הבעיה באינפי. תפתור את הבעיה באינפי ותבדוק האם הראשונים צודקים או לא צודקים. אז למרבה הפלא הוא אומר לי תשמע, בטכניון לא מצליחים לפתור את הבעיה, המתמטיקאים בטכניון. לא הבנתי את הדבר הזה. על כל פנים הוא הלך למתמטיקאים, זאת היתה הבעיה. פיזיקאים פותרים את זה בעיניים עצומות. כי כשאתה עושה מודל מתמטי למציאות, אז מתמטיקאים פחות מיומנים אני חושב, פחות, חלק מהמתמטיקאים, פחות מיומנים בלהצמיד מודל מתמטי למציאות. ועשיתי את זה עם לייבניץ, עם דיפרנציאלים, את הדי וואי חלקי די איקס, בצורה כזאת אפשר להראות את זה מהר מאוד. פתרתי את זה והגענו לאיזושהי תוצאה בהנחות מסוימות. ומהן ההנחות? והנחות האלה אגב כתובות בראשונים. ההנחות האלה אומרות שכל טיפה של מים שאובים שנכנסת למקווה מתערבבת פה באופן שווה, ולכן מה שיוצא מהמקווה יוצא באותו תמהיל שיש בכלל המקווה. שזה כמובן לא נכון באופן מדויק. זאת הנחה של תהליך אדיאבטי בתרמודינמיקה או במכניקה של זורמים. ואז בעצם הטענה היא שכל חלק שנכנס לתוך המקווה מתערבב בשווה, ומה שיוצא מתפלג בין שאובים ולא שאובים לפי התמהיל הכללי שיש בכל המקווה. זאת הטענה. תחת ההנחה הזאת, זאת משוואה דיפרנציאלית ממעלה ראשונה, אפשר לפתור את זה די בקלות ומגיעים לאיזושהי תשובה שהיא שונה באלפי אחוזים לפעמים מהתוצאות של הראשונים. אלפי אחוזים, זאת אומרת אין קשר, זה לא קירוב של עשרה אחוז לפה, חמישה אחוז לשם. פשוט אין קשר בכלל. עשו שם איזה שהם הנחות מטורפות כי לא היה להם אינפי. אז זה לא קרוב בכלל לתשובות הנכונות. עכשיו הרי ברור שגם התשובה שלי לא היתה נכונה. כי זה לא נכון שזה מתערבב מיד באופן שווה כל טיפה שנכנסת ואז מה שיוצא מבטא את התמהיל הכללי שבמקווה. אם רוצים לעשות חישוב מדויק אין שום דרך לעשות את זה באמת. אפשר לנסות לעשות איזושהי סימולציית מחשב וגם זה לדעתי בלתי אפשרי. זאת סימולציה שבלתי אפשרי לעשות אותה בצורה מדויקת. ולכן בעצם גם החישוב שלי לא נכון. אני הנחתי הנחות מסוימות של ערבוב שווה. זה כמובן הרבה יותר טוב מהנחות שלהם אבל עדיין אלה הנחות, הנחות לא מעשיות באמת. אז לכן במצב כזה יש היגיון לומר שההלכה, כשישאלו אותי הלכה למעשה היא לא כמוני אלא דווקא כמו הראשונים האלה. למרות שהם טועים באלפי אחוזים כי גם אני טועה באלפי אחוזים אולי בנסיבות מסוימות. תלוי, זה קצב מהיר, כשהקצב מאוד מאוד איטי אז הם צודקים וגם אני צודק. כשהקצב מהיר אז הטעות שלהם מתחילה להצטבר אבל כשהקצב מהיר גם המודל שלי כבר לא טוב כל כך. כי אם בקצב איטי אז אפשר להניח שהתמהיל קורה באופן אחיד בכל הבור. כשזה מהיר אז זה לא מספיק להתערבב עד שזה כבר יוצא. לכן החישוב הוא כל כך מסובך שבהחלט יש מקום לומר שאנחנו מדברים על פוסקים, פוסקים, זוכרים את מה שאמרתי בתחילת השיעור? פוסקים לא אמורים להיות מתמטיקאים או פילוסופים ולכן פוסקים בעצם אמורים לעשות את החישוב בצורה מתמטית פורמלית הכי פשוטה שיש בלי להבין במתמטיקה ובלי לחזור חזרה ליסודות של החישוב. קובעים איזשהו חישוב וזה החישוב שיהיה תקף ברמה ההלכתית. גם החישוב שלי שהוא לכאורה יותר מדויק גם הוא לא נכון. אז מה הטעם? אז בעצם צריך פשוט לקבוע איזהשהו כלל פורמלי וזה. הראשונים עושים כלל פשוט יותר משלי ולכן אין שום בעיה, הולכים עם מה שהם אומרים. אז מעין זה אני רוצה לומר גם כאן, כשמתחילים לעשות איזה שהם חישובים מטורפים על מתי הם נפגשו והאם הם היו מותרים ומה הם העדיפו וכל מיני דברים מן הסוג הזה, אז גם אם אתה תגיע לאיזשהו מודל יותר ריאלי זה אף פעם לא יהיה באמת החישוב הנכון. ואם המקווה הזה מתאדה עכשיו באופן אחיד על פני כל השבוע, אז אני יכול לקבוע מתי על ציר הזמן הוא ירד מתחת ל. אבל זה הרי לא נכון. בלילות הוא לא מתאדה, בימים חמים הוא מתאדה יותר, בצהריים הוא מתאדה יותר מאשר בבוקר, מאשר אחרי הצהריים. אי אפשר לעשות באמת את החישוב הזה. ולכן יש מקום לומר שכיוון שהחישוב המדויק הוא כל כך מסובך שאי אפשר לעשות אותו, אז עושים את החישוב הכי פשוט. ומה זה החישוב הכי פשוט במקרה הזה? ספק חצי חצי. מאוד מזכיר את ההיגיון של חצי חצי מתוך בורות, לא חצי חצי מתוך חישוב. וזה חצי חצי מתוך בורות, כי החצי חצי מתוך חישוב, מה שהציע נגיד אורן, במקרה הזה זה לא יעבוד. כי במקרה הזה ההסבר של אורן לא יעבוד בגלל שתחשבו על הביאה, נדבר לא על המקווה. המקווה אחר כך נדבר. קודם כל על הביאה. הרי האנשים לא נמצאים במצב שהם יכולים להחליט האם הוא יבוא עליה כשהיא מותרת או שהוא יבוא עליה כשהיא אסורה. ואז הוא מקבל החלטות והשאלה מה הטעם שלו. זה חמישים-חמישים, כך טען אורן. אבל זה לא נכון, זה תלוי בשאלה מתי הם נפגשו, מתי הם רצו, מתי הם התאהבו, מתי הייתה להם הזדמנות, תלוי בהרבה מאוד דברים. הדברים האלה הם אמנם לא אקראיים, אי אפשר להחיל עליהם סטטיסטיקה, אבל ברור שזה לא ה-50-50 של אורן. האם ההעדפה שלך לעשות את זה כשהיא מותרת או ההעדפה שלך לעשות את זה כשהיא אסורה? זה לא קשור להעדפות שלי, זה קשור בהמון דברים אחרים. ולכן פה לא הייתי מהמר על חמישים-חמישים, אבל כן הייתי אומר שברמה של החלטה מתוך בורות כן הייתי אומר חמישים-חמישים. כי זה בורות. אוקיי? מה קורה לגבי המקווה? לגבי המקווה זה כמובן לא מתאים למה שאורן אמר. שם אין החלטה של עכבר או של בן אדם שהוא מחליט מתי להחסיר את המקווה, אלא אם כן אנחנו מניחים שמישהו שאב מהמקווה. אבל אם זה היה התאדות, סתם משהו טבעי, אז אין באמת את האפשרות להגיד את מה שאורן אמר. מצד שני, כן, מצד שני פה בעצם הייתי, אז מה הייתי מפעיל? הייתי מפעיל פה את ההסתברות מתוך בורות. וברגע שאני בור, אין לי שום מידע, מה הייתי אמור לעשות? להניח חמישים-חמישים. ולא, אנחנו כבר זוכרים שלא, כי כשיש בורות ואין לי מידע, עדיין התורה אומרת לי יש רוב דאיתא קמן. עכשיו השאלה אם זה פריש או קבוע. אם זה פריש אני הולך אחר רוב, אם זה קבוע אני לא הולך אחר הרוב. ולכן עכשיו אנחנו נמצאים בשאלה אוקיי, הבנו שאין את ההסבר של אורן, אבל יש את ההסבר שלי. השאלה אם לפי ההסבר שלי הרוב הן במקווה והן בביאה של פתח פתוח, האם זה נקרא קבוע או נקרא פריש לפי ההסבר שלי. אז אני אשאיר את זה לכם למחשבה, בפעם הבאה אנחנו נמשיך בעניין הזה. סליחה על הדחייה ברבע שעה של השיעור כי פשוט היה לי איזה יארצייט היום אז הייתי לא יכולתי להגיע בזמן. אוקיי, עד כאן. שבת שלום. אם מישהו רוצה להעיר או לשאול, או לרוץ לראות את האן-בי-איי, לראות אם ניצחנו, הפסדנו, מי נגד מי, מי נגד מי אני יודע. טוב. להסבר של רב שמעון שקופ על הצדדים, זה אומר שבבית דין בספק של רוב חוכמה או רוב מניין הולכים אחר רוב מניין למעשה, אם סופרים צדדים. נכון. זה בדיוק מקביל לשאלה של הרבה חתיכות בחנות אחת. זאת ההלכה אבל. כן, השאלה היא מה הסברא אז של בית שמאי שסוברים רוב חוכמה? שאלה מעניינת. יכול להיות שהם יסברו גם בחנויות שהולכים אחר רוב החתיכות. יש פוסקים שאומרים את זה. עוד מישהו? אוקיי, שיהיה שבת שלום. שבת שלום. להתראות.