שינויים בהלכה שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] היום אני רוצה להתחיל נושא חדש. מה שכתבתי לכם זה הנושא הוא שינויים בהלכה, אבל בעצם הוא נוגע לעוד נושאים משיקים שגם בהם אני ארצה לטפל. ונגיד שניים מרכזיים, נושא הסמכות בהלכה, כי שינוי זה תמיד מול משהו סמכותי. זאת אומרת, אתה צריך לבחון האם יש פה משהו סמכותי שאי אפשר לשנות או שכן אפשר לשנות, אז שאלת הסמכות היא הבבואה של שאלת השינוי. והנושא השני הוא ירידת הדורות. או התת-נושא השני הוא ירידת הדורות, מה זה אומר? בדרך כלל רגילים לחשוב שדורות קודמים יש להם איזשהו מעמד גבוה יותר. ככל שהדורות חולפים אז אנחנו נמצאים נמוך יותר בסולם התוקף ההלכתי. ובעצם גם זה נוגע בצורה כזו או אחרת לשינויים ולסמכות, אז אלו שלושת הדברים שבהם אני ארצה לעסוק בסדרה הזאת, אבל אני אתחיל עם מושג השינוי, להגדיר אותו קודם כל. אז אני מתחיל מהרמב"ם בשלושה עשר העיקרים, יש את מה שנקרא היסוד השמיני והיסוד התשיעי, או העיקר, מה שאנחנו קוראים העיקרים, השמיני והתשיעי. ביסוד השמיני הוא תורה מן השמים, והוא שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת השם, הגעה שקוראים אותה על דרך ההשאלה דיבור. מה שהגיעה למשה מהקדוש ברוך הוא באמצעות דיבור, הדיבור הזה זה מטפורה, הגיע אליו בצורה כזו או אחרת. ואין יודע איכות אותה הגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיע אליו, ושהוא במעמד לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וסיפוריה ומצוותיה, וכך נקרא מחוקק. משה נקרא מחוקק למרות שברור שלא הוא חוקק את הדברים, אלא הוא קיבל את זה מהקדוש ברוך הוא, אבל הוא זה שקיבל את זה מהקדוש ברוך הוא, הוא זה שהבין מה המשמעות של מה שאנחנו קוראים היום דיבור, שפעם הזכרתי כשדיברנו על העקדה, דיברנו על העקדה פעם, לא מזמן בעצם. ואמרתי שיש הרבה אנשים שמתלבטים או טועים איך אברהם אבינו לא חשד שהציווי של הקדוש ברוך הוא זה בעצם איזשהו תעתוע, כן? השד המטעה של דקארט. הרי זה כל כך היה אבסורדי גם לוגית, גם מוסרית, סותרת מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו קודם, כי ביצחק יקרא לך זרע, איך זה יכול להיות? ואז מתלבטים, יש כאלו שאומרים שזה היה כישלון שלו בניסיון, שהוא נכשל בניסיון הזה, הזכרתי נדמה לי אביעזר רביצקי מביא פרשנויות ספרדיות כאלה, הוא רוצה לטעון שזה הבדל בין ספרדים לאשכנזים, אני לא מסכים איתו בזה, אבל יש כמה כאלה, איזוטריה, אבל יש. זה פשוט נגד התורה, זה נגד כל מה… אני לא מבין איך אפשר להגיד את זה בכלל במובן הפרשני. עכשיו במובן הרעיוני, למה אני חושב שהטענה הזאת היא לא טענה נכונה, בדיוק בגלל מה שהרמב"ם כותב כאן. שכל עוד אני לא נמצא במצב שבו אני שומע דיבור של הקדוש ברוך הוא, אין לי שום דרך לבקר מישהו אחר שנמצא במצב כזה. כמו שאני מסתכל פה אני רואה קיר. יבוא עיוור ויגיד לי מאיפה אתה יודע, אולי העיניים שלך מטעות בך? והוא לא חווה את החוויה הזאת של לראות משהו. אוקיי? מאיפה אתה יודע? יכול להיות שהעיניים מטעות בך, והוא צודק, יכול להיות שהעיניים מטעות בי, לא רק שברמה העקרונית יכול להיות שכל מה שאנחנו רואים זו תעתוע, זו הטענה של האידיאליסטים. סוליפסיסטים. אבל גם יכול להיות שיש תעתוע מקומי, פאטה מורגנה או לא יודע מה, יש תעתועי עיניים. אז איך אתה יודע? עכשיו אני לא יכול להסביר לעיוור בשום צורה שהיא למה אני בטוח שיש פה קיר, זה שאני רואה אז בטוח שיש פה קיר, הוודאות שמתלווה לראייה היא בלתי נפרדת, היא חלק מהראייה עצמה. ובמובן הזה אני חושב שזה אותו דבר, השאלות האלה שאומרות מאיפה משה רבנו יודע שהקדוש ברוך הוא דיבר אליו? מה זה הדיבור הזה? הרי זה לא יכול להיות דיבור, הרמב"ם אומר, אני לא בטוח דרך אגב. לא יכול להיות דיבור פיזי. הרמב"ם יכול היה… הקדוש ברוך הוא יכול היה להניע את האוויר, ליצור גל אקוסטי שאדם שומע אותו.

[Speaker C] אולי העיוור צודק, יש אנשים שרואים, בטוחים שיש משהו שמה…

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, השאלה הזאת ברמה הפילוסופית נכונה, אין לי תשובה אליה.

[Speaker C] לא רק פילוסופית.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, די מהר אתה מגלה שזה מיראז'. ויותר מזה, גם אני אשאל אותך אחרי זה כשאתה רואה פה את הקיר, יש לך ספק משמעותי אם יש פה קיר או לא? עזוב, יש לך אתה מכיר את כל המיראז'ים והפנטומים וכל אלה, זה הרי הכל אותו אותה משפחה של מושגים. אז גם פנטום זה משהו מדומה, כן? אז אתה מכיר את הכל. יש לך איזה שהוא ספק שיש פה קיר? יש ספק פילוסופי כלשהו, אבל בסדר, אני יודע שיש פה קיר. אז אני מדבר על זה, ברור שישנם מצבים שבהם זה לא קורה. גם בנאדם שחווה פאטה מורגנה, הוא יודע, יש פאטה מורגנה, הוא בסופו של דבר עולה על זה שזאת פאטה מורגנה. אבל זה לא משנה, אני מניח שאחרי זה כשהוא רואה דברים בחיים הרגילים, הוא לא מטיל בהם ספק, הוא מבין שמה שהוא רואה קיים. זאת אומרת, יש מצבים שבהם לבנאדם יש איזשהו כושר מסוים לקלוט דברים ולאנשים אחרים אין את הכושר הזה, כמו העיוור והפיקח. אז הם אומרים, רגע, מי אמר לך ששמעת משהו? אולי לא שמעת שום דבר? אולי זה תעתוע? והבנאדם יודע, הוא חווה את הכושר הזה, אנחנו לא חווים את זה. אנחנו יכולים לתהות מאיפה הוא יודע, אולי זה סתם משהו דמיוני או משהו כזה. הוא אומר, תשמעו חברה, אתם עיוורים ואני רואה. אני יודע שזה נכון. כן, אז במובן הזה הדיבור, שלנו מתארים את זה כדיבור כי אנחנו מכירים את צורת התקשורת הזאת של דיבור ולא דיבור. כשהייתי צריך להסביר לעיוור, נגיד עיוור מלידה, מה המשמעות של אני רואה פה קיר, אז הייתי אולי משתמש במונח רואה, אבל כשאני מסביר לו את זה, הייתי אומר לו זה כמו לשמוע, זה כמו לקלוט, כן, לתפוס באמצעות חושים. אז באותה מידה גם כשמסבירים לנו את ההעברה של הדברים מהקדוש ברוך הוא למשה, אומרים לנו זה דיבור. הקדוש ברוך הוא מדבר למשה. היה אפשר להגיד הוא מקמפן למשה, אני לא יודע, סתם מילה, כן? לא יודע, אבל זה לא היה אומר לנו כלום. רוצים להגיד לנו את זה במונחים ששאובים מהעולם שלנו. ואין הבדל בין ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד, או אנוכי ה' ושמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד, הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה, טהורה, קדושה, אמת. ולא נעשה ממנשה אצלו כופר ופוקר יותר מכל כופר אחר אלא לפי שחשב שיש בתורה תוכו וקליפה, ושאלו התאריכים והסיפורים אין תועלת בהם ומשה מדעתו אמרם. וזהו עניין אין תורה מן השמים, כי האומר אין תורה מן השמים, אמרו שהוא אומר שכל התורה כולה מפי הקדוש ברוך הוא חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה עצמו, וזהו כי דבר ה' בזה. יתעלה השם ממה שאומרים הכופרים. אלא כל אות שבה יש בה חכמות ונפלאות למי שהבינו השם ולא תושג תכלית חכמתה ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים. ואין לאדם אלא להתפלל כמו דוד משיח אלוהי יעקב שהתפלל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. וכן פירושה המקובל גם הוא מפי הגבורה. וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילין וזולתם היא עצמה הצורה שאמר השם למשה ואמר לנו. והוא רק מוביל שליחות נאמן במה שהביא. והדיבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אומרו בזאת תדעון כי ה' שלחני וכולי כי לא מלבי. מה זה הפסוק שאומר את העיקרון הזה. אז הרמב"ם אומר, כל התורה שבידינו היא מפי הגבורה, כולל הפרשנויות המקובלות שמלוות אותה. ומי שאומר שמשהו אחד הוא לא מפי הגבורה, הרי זה כופר וכולי וכדומה. טוב, ברור שזה לא נכון, כן? מבינים שזה לא נכון.

[Speaker C] יש ראשונים שחולקים.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, יש ראשונים שחולקים. לא מדבר כרגע על תורה שבכתב. על תורה שבכתב גם אפשר לדון, כן?

[Speaker C] יצא ספר לא מזמן של

[הרב מיכאל אברהם] ברנדייס וטובה גנזל, קבוצה של אנשים שהוציאו ספר על האותנטיות של המקרא. הפעם הם אורתודוקסים, אז מצד אחד זה קצת מציק לאנשים אחרים, מצד שני אנשים אחרים זה מרגיע אותם. יש רבנים אורתודוקסים שגם אומרים את זה. ויש שם כל מיני קשיים, חלקם ידועים וחלקם פחות ידועים, זה לא התחום שלי, אז אני לא מספיק מתמצא בזה. אבל כן, הם מדברים שמה על האותנטיות של המקרא. יש כבר בראשונים שמדברים על דברים שהם לא באמת חלק מהמקרא המקורי. יש בספר חסידים דברים מפורסמים שעל זה ר' משה פיינשטיין כבר כתב שזה לא יכול להיות, זה טעות סופר או כל מיני דברים כאלה, מה שאומרים תמיד כשלא יכולים להתמודד עם משהו. וברמב"ן יש אפילו רמזים, אבן עזרא. זאת אומרת יש בראשונים בכמה וכמה ראשונים שמסבירים עד עצם היום הזה כשכתוב או כל מיני דברים שכתוב במקרא. בסדר, אפשר לתרץ כל מיני תירוצים שמדברים אל הקורא העתידי, אז כותבים לו את זה בשפה שלו. פשטות זה לא ככה, זה לא בא משם. טוב, אז עוד רגע אני אחזור לרמב"ם. אבל מילא המקרא, אבל הפירושים הפירושים שבצדו ברור שהם לא באו משם. הפירושים שבצדו הרי רוב הדברים שבידינו הם דברים שנוצרו לאורך הדורות. מיעוט שבמיעוט… ניתן למשה בסיני. טוב, כמובן השאלה היא מה זה נקרא פירושים המקובלים. יכול להיות שהרמב"ם כשמדבר על פירושים מקובלים, הוא מדבר רק על אותו חלק שהוא כן ניתן מסיני. אבל לא תמיד ברור איזה חלק מתוך הפרשנויות או תורה שבעל פה מה שאנחנו קוראים, איזה חלק זה החלק הגרעיני, הליבה הזאת שבאה מסיני, ואיזה חלק זה משהו תוספות או מעטפות שנוספו לאורך הדורות. אבל הרמב"ם עצמו כותב בתשובה, אולי הזכרתי את זה פעם אני לא זוכר, הוא כותב בתשובה ובשורש השני הוא מדבר על הבדל בין דרשות יוצרות ודרשות סומכות. דרשות סומכות זה דרש שלוקח הלכה שהיא כבר ידועה, התקבלה ממסורת, ומעגן אותה באיזושהי צורה בכתוב. אסמכתא? כן, זה לא בדיוק אסמכתא, כי אסמכתא בדרך כלל רגילים לקרוא לדין דרבנן. דין דרבנן שאיכשהו מעגנים אותו בפסוק. פה אני מדבר על דין דאורייתא רק הוא לא יצא מהפסוק, אלא הוא בא מסיני והדרשה סומכת אותו, זאת אומרת על הפסוק, אבל זה לא יצא מהדרשה. קידוש? אה? קידוש. מה זאת אומרת קידוש?

[Speaker F] קידוש בערב זה דאורייתא וזה רק זכור את יום השבת לקדשו.

[הרב מיכאל אברהם] אה, בסדר, אבל מי אמר שזה אסמכתא? זה לימוד ממש. אגב לא בטוח, זה גמרא במסכת נזיר בדף ג' יש שמה, זה לא כל כך פשוט, זה מחלוקת ראשונים.

[Speaker G] הזכיר את הלולב בקטע של פרי עץ הדר. מה? הזכיר את הלולב בקטע של פרי עץ הדר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז הוא אומר גם בהקדמות שפרי עץ הדר זה פירוש מקובל, פשוט פירוש מילולי. אבל אני אומר, הרמב"ם עצמו בעולם הדרשות מחלק בין דרשות סומכות, זה הגדרתי קודם, ודרשות יוצרות. דרשות יוצרות זה דרש שמחדש הלכה חדשה, לא הלכה שהתקבלה במסורת. זאת אומרת היא יוצאת מתוך הדרשה. הרמב"ם אגב קורא לזה הלכות מדברי סופרים להלכות שיוצאות מדרש יוצר. הלכות שיוצאות ממדרש סומך, לא יוצאות אלא מתוות במדרש סומך, הן הלכות דאורייתא. עכשיו בתשובה, זה בשורש השני, בתשובה הרמב"ם כותב שיש כמו שלוש ארבע סומכות. עכשיו אני מניח שמתכוון בודדות, לא דווקא שלוש ארבע, זה יכול להיות גם חמש עשרה, אבל בודדות. זאת אומרת מיעוט קטן מתוך הדרשות הן סומכות, הרוב יוצרות. מה זה אומר דרשה יוצרת? דרשה יוצרת זה אומר הלכה שיוצאת מפסוק ונוצרה לאורך ההיסטוריה. נכון? היא לא באה מסיני. הדרש יצר אותה, לא סמך אותה. דרש סומך זה הלכה שבאה במסורת, אולי ממשה רבינו. גם כן לא תמיד אגב. הנצי"ב מדבר על זה שגמרא גמירה לה, יש מחלוקת רש"י ורמב"ם לגבי מה זה גמרא גמירה לה. רש"י כותב בכל מקום גמרא גמירה לה זה הלכה למשה מסיני. אם כתוב בגמרא בהרבה מקומות גמרא גמירה לה, כן, זה מסורת. אז רש"י כותב הלכה למשה מסיני. וברמב"ם, בהקדמת העמק, הנצי"ב בהקדמה לשאילתות, הקדמה שנקראת קדמת העמק, זה חיבור מאוד גדול, ושמה הוא מדבר על זה שגמרא גמירה לה זה לא הלכה למשה מסיני. זה איזושהי מסורת שאנחנו לא יודעים את מקורה. זאת אומרת איזשהו דור קדום שאמר הלכה כלשהי ואנחנו מנסים להבין מאיפה זה בא, ואז אומרים לא הצלחנו למצוא לזה מקור, אז גמרא גמירה לה. זאת אומרת יש לנו איזה מסורת שמקורה לא ברור. וזה לא חייב לבוא ממשה, אז אפילו דברים שכתוב עליהם גמרא גמירה לה לא בהכרח, לפי הרמב"ם לפחות, לא בהכרח באו ממשה רבנו. אז מה זה בעצם אומר? איך זה מתיישב עם מה שהרמב"ם כותב כאן שכל התורה ופירושיה המקובלים ניתנו למשה מסיני ומשה הוא רק שליח נאמן ובוא נדבר גם על השליחים שאחריו, כן, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים וכן הלאה. אז כולם שליחים נאמנים. אז מי זה שהוסיף את כל התוספות האלה שזה רוב התורה שבעל פה שבידינו? אז הרמב"ם כשהוא מדבר פה על הפירושים המקובלים, אני מניח שהוא מתכוון לאותו גרעין קשה של הפירושים שבאמת דרשות סומכות או פירושים שעברו במסורת הלכה למשה מסיני. אבל רוב התורה שבעל פה היא לא שייכת לכאן. עכשיו מעבר לזה, גם בחז"ל אפשר לראות כל מיני ביטויים כאלה. בעצם במקור, הרמב"ם כשקוראים אותו ככה יותר ברגישות, בנחישות וברגישות, אז הרמב"ם מדבר כאן על המקרא בעצם במקור. רוב הדברים הוא אומר ממהיטבאל בת מטרד, בני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. אז הוא מדבר על המקרא. כשהוא מדבר על הפירושים אז הוא באמת מדבר על דברים כמו פרי עץ הדר, איזה פירושים מילוליים ממש. שניתנת תורה משה מלמד את התורה ליהושע, הוא צריך להסביר לו את פירוש המילים. אז ברור שיחד עם התורה המשמעות המילולית שלה זה בסדר, כן, זה הפירוש המקובל. המשמעות המילולית הפשוטה. לא מניח שעברה תורה ממישהו למישהו בלי שהוא הסביר לו בכלל מה זה, ואז השני חושב רגע מה זה ומחדש פירוש חדש. פירושי מילים זה בדרך כלל דברים שעוברים יחד עם הטקסט. הפירושים הרגילים הפשוטים. אחרי זה נוצרים גם פירושים נוספים. אז הוא מדבר על דברים בסך הכל די מצומצמים. אומר את זה. עכשיו, ומעבר לכל זה, הרבה פעמים גם בחז"ל, הזכרתי את זה, אני חושב פעם דיברנו קצת על הדברים האלה אני נדמה לי, כשחז"ל אומרים מה שמיטה פרטותיה וכללותיה מסיני אף כל פרטותיהן וכללותיהן מסיני, כן, פרשת בהר, תחילת פרשת בהר, זה רש"י על תחילת פרשת בהר. אז למה הם התכוונו? אז קודם כל גם הם מדברים על תורה שבכתב, ולא כמו שרגילים להבין על כל מה שבכל סעיף במשנה ברורה, ממש לא המשמעות שם. גם הוויכוח בין רבי עקיבא ורבי ישמאל זה ויכוח בשאלה אם תורה כללותיה מסיני ופרטותיה באוהל מועד או הכל מסיני. אבל הוויכוח הזה עוסק בשאלה איך התורה שבכתב ניתנה, לא מדבר על משנה ברורה. תורה שבכתב, השאלה אם כולה ניתנה בסיני או שניתנה מגילות מגילות, זאת אומרת אם היא ניתנה לאורך המסע במדבר על ידי משה רבנו מפי הקדוש ברוך הוא, אבל לא הכל בהר סיני אלא במקוטעין. אבל מעבר לזה, גם כשיש מקומות שבהם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש אמר לו הקדוש ברוך הוא הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה בסיני, אז גם אפילו שם התוספות יום טוב בהקדמה כותב שיש הבדל בין הראה לו לבין מסר לו. מסר לו זה דבר שגופא הדברים שעובר מרב לתלמיד או מדור לדור, ויש הבדל שיש חלק שהקדוש ברוך הוא הראה למשה בסיני לא מסר לו בסיני. תלמיד ותיק עתיד לחדש. אז אם הוא מקבל את זה ממשה רבנו אז מה הוא חידש? אם הוא מחדש זה אומר שהוא לא קיבל את זה, נכון? כמו דורש ויוצר. אז מה זה הראהו הקדוש ברוך הוא למשה בסיני? אז התוספות יום טוב אומר שם בהקדמה שהוא הראה לו בנבואה, תדע לך שאלה יחדשו כך, אבל משה לא לקח את זה והעביר את זה הלאה ליהושע ובמסורת זה לא עבר במסורת יחד עם התורה. בסדר, אני חושב שיש הרבה יותר פשוט שרוב האמירות האלה גם אלה שמתייחסות לא למקרא, למקרא הם מתכוונים כפשוטו נדמה לי, אבל למה שמתייחס מעבר למקרא, אז נדמה לי שזה אמירות נורמטיביות, זה לא אמירות היסטוריות. האמירות הנורמטיביות אומרות צריך להתייחס לזה כמו מה שכאילו זה ניתן למשה בסיני. וכל מי שחושב שיש קטע בתורה שהוא לא ניתן למשה בסיני מה הכוונה לא ניתן? לא הוא לא מערער היסטורית על זה, אלא הוא מערער נורמטיבית על זה, הוא אומר זה לא חלק מתורת משה אני לא מחויב לזה כי זה לא נמסר לו למשה בסיני. זה הבעיה, הבעיה היא בעיה נורמטיבית לא היסטורית. ובמישור הנורמטיבי צריך לראות את הכל כאילו ירד מסיני. למה? כיוון שכל מה שהתחדש לאורך הדורות זה על בסיס מה שניתן למשה פלוס פרשנויות של אנשים שהוסמכו לזה או שקיבלו את הכלים גם כן באותה מסורת לעשות את הדברים האלה, י"ג מידות הדרש וכדומה. וכיוון שכך, אז מבחינתנו הכל מחייב. מבחינתנו הכל הוא חלק מהתורה גם אם הוא לא ניתן היסטורית למשה בסיני, נדמה לי שככה עד היום הזה. מה? עד היום הזה, נכון.

[Speaker H] הרבה פעמים עושים, רב שבא היום ומה שהוא אומר זה חלק מזה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון, למרות שעוד פעם, אין היום סמכות הלכתית, זאת אומרת אין מישהו שחייבים לשמוע בקולו. אבל אם הוא צודק אז הוא צודק, בלי שחייבים לשמוע בקולו. זאת אומרת אז במובן הזה אם הוא צודק אז זה דאורייתא.

[Speaker H] אם הוא צודק? איך תחליט שהוא צודק? אם אתה חושב שלא אז לא. אז בחוג שלו…

[הרב מיכאל אברהם] מי שאומר שהוא

[Speaker H] צודק אומר שהוא צודק ומי שלא לא. אם השטיבל שלו יקבלו אותו. לפעמים גם השטיבל שלו יגידו שזה לא נכון. תלוי איזה שטיבל זה.

[הרב מיכאל אברהם] הייתי פעם בבוסטון, אז אפרופו שטיבל. אז הלכתי להתפלל אצל הרבי מטלנא. אז הוא היה כן הפרופסור מהרווארד, החתן של הרב סולובייצ'יק,

[Speaker G] טוורסקי, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אז הייתי אצלו בבית כנסת. כן, זה היה קטע משעשע מאוד. הגבאי שואל אותי איך קוראים לי, כמו טיפוס חדש, מיקי אברהם. הוא מציג אותי ככה לאנשים דוקטור מיקי אברהם. לא הייתי דוקטור הייתי בתואר שני, תחילת תואר שני, אבל שמה אתה לא נכנס אם אתה לא דוקטור, זה שטיבל של דוקטורים, אפרופו השטיבלים. אז אני מניח, אני לא יודע אולי לא, אבל אני מניח שבשטיבל של טלנא בכל זאת היו כמה חסידים שהתווכחו גם עם הרבי. אולי, אבל יכול להיות שאני טועה, לפעמים יש גם חסידים כאלו.

[Speaker H] טוב בכל אופן, מה שרציתי להבין זה, יש נקודה בהיסטוריה שלנו שכל מה שאמרו חכמינו היה מקובל על כולם. ועל זה אנחנו מדברים, ש- כן

[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, מי שיש לו סמכות… אני אומר אם זאת פרשנות מוסמכת.

[Speaker H] אבל איפה הנקודה? זאת אומרת ירדה תורה מסיני עם הפירושים המקוריים ואז המשיכו, עד מתי? מתי אמרו ש- עד מתי שניתנה…

[הרב מיכאל אברהם] זה לזה אני אגיע כשאני אגיע לשאלת התוקף. באופן עקרוני זה עד שנגמרה הסנהדרין. רק לסנהדרין יש סמכות, סמכות במובן הפורמלי. בסדר אני אדבר על זה עוד אבל. לגמרא אחרי זה נתנו איזשהו גם כן סמכות אד הוק, כאילו שזה סנהדרין, לגמרא, למרות שלא היו שם סמוכים וכבר לא הייתה סנהדרין, זה כבר בבבל. אוקיי, אבל זה שאלת הסמכות עוד נגיע. אז לכן אני אומר, באופן עקרוני מבחינתי לפחות אני מתייחס לאמירות מן הסוג הזה כן באופן גורף ולא באופן המצומצם כמו שתיארתי קודם, כי האופן המצומצם שתיארתי קודם מדבר על המימד ההיסטורי של האמירות האלה. ברמה ההיסטורית זאת אמירה מצומצמת. ברמה הנורמטיבית זאת באמת אמירה מקיפה, וזאת אמירה מקיפה בגלל שהמחויבות לא תלויה באותנטיות. זאת אומרת, אני לא חייב להוכיח שזה נאמר למשה בסיני בשביל להיות מחויב לדבר הזה. יותר מזה, אפילו אם אני חושב שזה טעות יכול להיות שאני אהיה מחויב לזה. ואם אני חושב שזה טעות אז זה וודאי לא נאמר למשה על ידי הקדוש ברוך הוא. ועדיין, כיוון שיש סמכות פורמלית, ואנחנו נדבר עוד על סוגיית סמכות השונים, אז כיוון שכך אז אני מחויב לזה, כמו בחוק. נגיד בכנסת, כן, גם כן יושבים אנשים אני מניח פחות חכמים ממשה רבנו, אני מקווה לפחות, אני מקווה לטובתו. אז אם זה כך, אז עדיין ברגע שהכנסת מחוקקת, מבחינת הכללים יש לה סמכות פורמלית, זה החוק. לא משנה אם אני מסכים איתה או לא מסכים איתה. יש מושגים של סמכות. המחויבות למערכת הזאת לא מותנה באותנטיות שלה. היא לא מותנית באמת שבה או בהתאמה שבה למה שהקדוש ברוך הוא אומר. הרבה פעמים אנשים נורא מתערערים מהאמירות האלה שמוצאות פגמים בתהליך המסירה, שיש דברים שמוצגים כאילו ניתנו למשה בסיני ובעצם הם לא כאלה. וההנחה של אלה שהמחויבות שלהם מתערערת היא הנחה שקושרת את המחויבות לאותנטיות. והחינוך הקלוקל הזה שלכאורה בא לחזק את היראת שמיים והמחויבות והמסגרת שאף אחד לא יסטה ממנה, בעצם הוא חינוך מקלקל. הוא חינוך מקלקל כי אנשים מבינים שברגע שהם הגיעו למסקנה שזה לא נכון, אז כבר לא דאונטולוגים האלה. אז מה יש להיות מחויבים?

[Speaker I] אז זו ההבחנה בין דאורייתא ודרבנן? אתה מדבר עליו? אתה מדבר עדיין במישור של דאורייתא? לא.

[הרב מיכאל אברהם] גם דאורייתא וגם דרבנן. אין הבדל. גם דאורייתא וגם דרבנן. ההבדל בין דאורייתא לדרבנן הוא לא כרונולוגי. ההבדל בין דאורייתא לדרבנן זה לא בשאלה מתי נוצרה ההלכה, אלא בשאלה באיזו מתודה היא נוצרה. כשחכמים מחוקקים משהו, זה הלכה דרבנן. הם מחוקקים דין חדש שהוא בא משל עצמם. כשחכמים משמשים בכובעם כפרשנים, אז הדין דאורייתא. עכשיו, את החקיקה הזאת יכול היה לעשות משה רבנו, ואילו זאת חקיקה זה דין דרבנן. אבל אם זאת פרשנות שנעשית היום, אז הפרשנות מניבה דין דאורייתא.

[Speaker I] וזה מה שאמרת מקודם שגם קבלה וגם סברה זה עדיין במישור של דאורייתא? כן, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני אומר המחויבות היא גם לדיני דרבנן, בטח לשיטת הרמב"ם שזה יוצא מ"לא תסור". כי זה יוצא מפסוק, אז זה מתגלגל, יש סמכות מואצלת על חכמים ועכשיו יש מחויבות לתורה מסיני שכוללת בתוכה גם את המחויבות לדיני דרבנן. אבל זה לא אומר שהקדוש ברוך הוא הראה למשה רבנו או אמר למשה רבנו את כל מה שיש בידינו, בטח לא את הדרבנן, זה ברור. אבל גם לא את הדאורייתא. מיעוט קטן של הדאורייתא בכלל נאמר שמה. אם הייתי אומר ככה, אם הייתי צריך להיות במאי שעושה סרט על מתן תורה, בוא נגיד זה לא היה נראה עם השטריימלים של היום, וגם לא השטריימלים, גם לא עם התפילין של היום. הרמב"ם אומר "התפילין כצורתם", מה שהוא אומר פה, אין סיכוי לדעתי, אין סיכוי שהתפילין שמה היו כמו התפילין שלנו היום. אבל מה? אבל בסדר, זה התגבש לאורך הדורות ומבחינתנו זה התפילין. זה לא ערעור. זה מה שצריך לעשות, כיוון שבסופו של דבר זאת המסורת שהגיעה אלינו.

[Speaker K] כן. שתי שאלות. קודם כל אמרת מקודם שכשהרמב"ם אומר שרק שניים שלושה, שלושה ארבעה, לא יודע כמה, הם

[הרב מיכאל אברהם] דרש

[Speaker K] סומך, אתה מזה מסיק שרוב ההלכות שלנו הם דווקא לא כאלה, הם… הרמב"ם אומר. מה זה מסיק? אבל אתה מתעלם מזה שיש הרבה גם הלכות שהן בכלל לא דרש. הן פשט. אולי הרוב המוחלט של ההלכות הן פשט, ונשאר מעט שהן דרש סומך, והסקה סטטיסטית לא נכונה.

[הרב מיכאל אברהם] אני אתן לך דוגמה: "לא תבערו אש".

[Speaker K] זה לא דרש, זה הלכה, זה מפורש.

[הרב מיכאל אברהם] מה מפורש? רגע, מה מפורש?

[Speaker K] שאסור להדליק אש.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא נלמד משם, אתה יודע את זה?

[Speaker K] זה פשט.

[הרב מיכאל אברהם] ל"ט אבות מלאכה נלמדים מההיקש ממשכן לשבת. ולהיפך, הגמרא שואלת למה כתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" ולמה כתוב "אל יצא איש ממקומו ביום השבת".

[Speaker K] טוב, אבל אתה מושך לפינה.

[הרב מיכאל אברהם] לא פינה. אתה מושך לפינה. אני אומר לך שסטטיסטית אתה טועה. רוב מוחלט של הלכות דאורייתא שבידינו לא יוצאות… הגמרא עצמה אומרת שיש דברים שנקראים הלכות שהצדוקים מודים בהם. מה זה הלכות שהצדוקים מודים בהם? אלה שכשקוראים את המקרא והפשט הפשוט, הם גם כן מקבלים את המקרא. אבל אלה הלכות נער יספרם, על אצבעות יד אחת.

[Speaker K] טוב. אבל זו לא השאלה הכי חשובה. השאלה השנייה היא אמרת שמה זה משנה אותנטי לא אותנטי, זה לא מתיר לי מחויבות. זה מאוד…

[הרב מיכאל אברהם] להלכה זה משנה, לי זה לא משנה.

[Speaker K] נניח וזה יש לזה אותו תוקף אותנטי או לא, לא משנה כמה טעויות היו, כי בסך הכל זה מסורת שהגיעה לידי, אז ברמה העקרונית תאר לעצמך מצב שממשה רבנו היו דוגמאות, ואתה מכיר אותם, שלמעשה נפתחות כמה ערוצי פרשנויות שהם מגיעים לקיצוניות כגון הנוצרים שטענו לאורך המון שנים, אני לא יודע אם עד היום, שהם היורשים של אותה מסורת. אז לכאורה גם הם נורמטיביים וגם הם צודקים.

[הרב מיכאל אברהם] זה בכלל לא משנה אם זה אותנטי.

[Speaker K] אם תחליט שהם צודקים אז הם צודקים.

[הרב מיכאל אברהם] מה השאלה? לא, זה לא עובד ככה. אתה מרוקן מהאותנטיות הזאת שיש לה ממד אלוקי.

[Speaker K] אבל גם על האותנטיות יש ויכוח, אז מה תעשה? הלכה לא נכונה היא ודאי לא אותנטית, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] מה אתה עושה עם מחלוקות בהלכה? יש מחלוקות בהלכה דאורייתא, צרת הבת מותרת או אסורה, מחלוקת בית שמאי ובית הלל. זאת הלכה מחלוקת בדאורייתא. אז לפי בית שמאי זה לא אותנטי מה שבית הלל אמרו, כי זה לא נכון. מה שלא נכון הקדוש ברוך הוא לא אמר. אז מה אתה עושה עם זה? אולי זה צודק, אולי זה צודק. מה אתה עושה? יש פסיקת הלכה. בסדר, אז גם אני אומר לך שיש פסיקת הלכה.

[Speaker K] מה אני נמצא במצב יותר גרוע ממך? לא, אתה טוען שהאותנטיות לא רלוונטית. אני אומר שאנחנו מחפשים בנרות את האותנטיות. אבל ההכרעה בין בית שמאי לבית הלל זאת הכרעה במישור ההלכתי, מפני שנוחים ועלובים היו והקדימו דברי בית שמאי לדבריהם. לכן פסקו הלכה כבית הלל, לא בגלל שמצאו בחפירות הארכיאולוגיות שהקדוש ברוך הוא

[הרב מיכאל אברהם] אמר למשה רבנו שצרת הבת מותרת. זה לא נקבע לפי האותנטיות. פסיקת ההלכה היא זו שקובעת מה שמחייב, לא בגלל שאנחנו יודעים שזה מה שהיה אצל משה בסיני, לא בהכרח. יכול להיות שפסיקת ההלכה היא לא מתאימה למה שהיה.

[Speaker K] אבל שני מועמדים טובים להיות אותנטיים. אני כהלכה הכרעתי. אבל אני לא אשלים עם זה שאני אגלה שמשהו לא אותנטי. אני אצטרך לשנות אותו.

[הרב מיכאל אברהם] אתה קודם שאלת

[Speaker D] למה במישור ההלכתי כמו שהיו נוחים, מה זה קשור לאותנטיות?

[Speaker K] בתוך האותנטיות. מה זה בתוך האותנטיות?

[הרב מיכאל אברהם] אבל האותנטיות זה או זה או זה. האותנטיות זה או זה או זה, אין שניהם לא אותנטיים. אחד מהם לא אותנטי. הקדוש ברוך הוא אמר משהו אחד. נכון. נו, אז תחפש בחפירות ארכיאולוגיות. מה זה מפני שנוחים וענווים היו?

[Speaker K] כי לא מצאתי דרך אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, לא מצאת, ספק דאורייתא לחומרא. תלכו לפי שניהם. מה זה פסיקת הלכה? פסיקת הלכה במהותה זה לא ארכיאולוגיה. פסיקת הלכה, להפך, הרי זה התנור של עכנאי, לא בשמים היא. הקדוש ברוך הוא אומר לך מה הוא אמר מראש בהר סיני. יוצאת בת קול ואומרת, עוד פעם זה אגדה, אבל זה מה שהאגדה באה להגיד. הקדוש ברוך הוא אומר לך, אני אמרתי בסיני כמו רבי אליעזר, וחכמים אומרים אין משגיחים בבת קול, לא בשמים היא. מה זה? זה בעצם אומר שאנחנו לא משגיחים באותנטיות. אז אני חושב שזה ככה צריך, נדמה לי לפחות, ככה צריך לתפוס את האמירות האלו על האותנטיות של המסורת או על הנצחיות או המחויבות אל המסורת, אבל אתם מבינים שאם זה כך, אז יש גם צד שני למטבע. וזה הצד שממנו חוששים כששומעים את הדברים האלה. כי אם זה כך, אז גם המחויבות לא אומרת שאני צריך להמשיך את מה שהיה. כמו שהדורות הקודמים יכלו לשנות וזה לא נקרא שינוי, זה נקרא המשך טבעי של אותה מסורת, אז גם אני יכול לעשות אותו דבר. המושג מחויבות מפסיק להיות, ואז באה שאלת הסמכות. נכון, בסדר, אמרתי, אני אגיע לשאלת הסמכות, אבל אני נותן פה את ההקדמה, את המסגרת של הדיון. אז יש שני צדדים למטבע הזאת. הפרשנות שלי לעבר שמנתקת בין אותנטיות היסטורית לבין המחויבות הנורמטיבית, בעצם מקרינה גם על מה אני הולך לעשות ומה אפשר לעשות בעתיד או בהווה. כי אז זה בעצם אומר שגם חז"ל לא שמרו על מחויבות רק לדברים אותנטיים. אז אם זה כך אז גם אני יכול. אולי אפילו חייב, כן. יש סיפור שראיתי פעם בסיפורי חסידים של בובר על הרבי מלחוביץ', היה שם רב מרדכי ורב נוח, לא יודע מי היה אבא ומי היה הבן, אני לא זוכר, אבל כשהאבא נפטר והבן ככה עלה על כיסא האדמו"רות והוא התחיל לשנות ממנהגי אביו. אז שואלים אותו החסידים, מנהגי קודש של אבא שלך איך אתה משנה? מה אני משנה? גם אבא שלי לא עשה את מה שאבא שלו עשה, ואני ממשיך את דרכו, גם אני לא עושה את מה שאבא שלי עשה. אז במובן הזה, לתיאור שאני נותן כאן לא בכדי הוא מעורר התנגדויות, אני יודע זה כבר לא פעם ראשונה, כי באמת, לא אני לא אומר זה בציניות, אני מבין לגמרי, זה מעורר התנגדויות כי זה מעמיד באיזשהו סימן שאלה את המחויבות, מה המשמעות של מחויבות ברגע שאתה יכול לעשות איתה מה שאתה רוצה, אם בעצם אתה יכול, אבל יש את האמת ויש את ההלכה. התשובה היא בעצם שברור שאני לא הולך לעשות מה שאני רוצה. אני הולך לעשות מה שאני חושב. זה לא אותו דבר. התחושה, ותמיד מאשימים כזה, אז אתה עושה מה שאתה רוצה. לא אמרתי את זה. אמרתי שאני עושה מה שאני חושב, לא מה שאני רוצה. כל שאני לא ארצה את מה שאני חושב, ואז אני אמור להיות מחויב למה שאני חושב, ולא למה שאני רוצה.

[Speaker B] מה זה מה שאתה חושב?

[הרב מיכאל אברהם] שהקדוש ברוך הוא אמר, או שמצופה ממני מהתורה. המחשבה הזאת אגב יכולה להיות, יכולה להיות בשני מישורים. במישור הפרשני מה אני חושב שהוא הפירוש הנכון לפסוק, ובמישור הסברתי מה אני חושב שבאמת נכון. וגם לסברה יש מעמד בפרשנות ההלכתית, על זה דיברנו ממש בהתחלת הפגישות הראשונות.

[Speaker D] למה נקרא סברה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, למה נקרא סברה? וזה חלק מהכלים הפרשניים. אבל עוד פעם, הסברה צריכה, צריך מאוד להיזהר באמת בשימוש בסברה, שהסברה לא אמורה, זאת אומרת, לא אמור להשתרבב לתוכה מה שנוח לי, לפחות לא אמור להיות. לא תמיד יש לנו שליטה, אנחנו כולנו בני אדם, אבל זה אמור להיות סברה שבאמת מה נכון ברמה הערכית וברמה הפרשנית. כן.

[Speaker B] ואם אני רוצה, אם נניח אני רוצה לשנות למה שהקדוש ברוך הוא רוצה היום, אז זה אומר שהרצון הזה השתנה או שבעצם אני חוזר למסלול…

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות בהחלט שלא. אני חושב שנשמע סביר שלא הייתי קורא לזה רצון שהשתנה, אלא רצון שמתואם למסגרת שבה הוא מופיע. זה שנגיד אני רוצה מהבן שלי להתנהג באופן מסוים, בסדר? אז כשהוא נמצא בסיטואציה אחרת, הוא מבין שההוראה לא צריכה להילקח ליטרלית, אלא ברור שצריך להתאים את רוח הדברים לנסיבות החדשות. זה לא נקרא שינוי, זה נקרא ליישם את ההוראה, זה לא נקרא לסטות מההוראה. אוקיי, אז נדבר עוד על זה.

[Speaker N] נגיד אם הבן שלך נמצא בסיטואציה ורוח הדברים, אתה

[הרב מיכאל אברהם] מכיר אחד כזה,

[Speaker N] כן, ולפי רוח הדברים שלך הוא רוצה לעשות איקס, אבל אז אתה מגיע אליו, שולח לו אס אם אס לעשות וואי, מה שנקרא בת קול בתנורו של עכנאי. אוקיי, אז שישים עליך פס?

[הרב מיכאל אברהם] אם אני אמרתי לו שים עליי פס ותקבע את הכל לפי הסיטואציה שבה אתה נמצא… אז למה אתה שולח אס אם אס? לא הבנתי. אני שולח אס אם אס כי אני חושב, אני אומר לך מה נכון.

[Speaker N] ואני צריך לעשות את האס אם אס?

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי אמרתי לך שאתה צריך לעשות מה שאתה חושב. כל הסיפור לא היה, הרי לא נשלח אס אם אס, זה סיפור, זו אגדה, אבל האגדה הזאת באה לבטא את הרעיון הזה.

[Speaker N] אבא, אבל כשאתה אומר שאני אעשה מה שאני חושב אתה מתכוון לפי פרמטרים מסוימים. ברור, לפי הפרמטרים שאמרתי לך. נניח, מה שאני חושב שאתה רוצה שאני אעשה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז, כן. אבל עכשיו אתה אומר מה אתה רוצה. לא משנה, זה לא משנה מה שאני רוצה עכשיו. למה? מה שמשנה זה מה רציתי אז.

[Speaker N] למה?

[הרב מיכאל אברהם] כי אז נתתי לך את מערכת הכללים ולא בשמיים היא. זהו, אמרתי לך תנהג על פי זה.

[Speaker K] אתה מפרש את האגדה, הפשט של האגדה הוא אחר לגמרי. אוקיי. חכמים כל החיים שלהם, אלפי שנים התלבטו במה רצה הקדוש ברוך הוא. עכשיו פעם אחת הוא התעורר להגיד די, תעשה טובה, או שתגיד לי תמיד, או שתיתן לי לנהל את העניינים. זה מה שהם אומרים לבת קול. בסדר, אבל זה לא בגלל שהבת קול לא צודקת. לא אמרתי, הפוך! הפוך?

[הרב מיכאל אברהם] הפוך, אמרתי שהבת קול צודקת. מה זאת אומרת? הבת קול צודקת, לא אמרתי שהיא לא צודקת. אמרתי שהצודק לא קובע את מה שעושים.

[Speaker K] הסיבה שהם לא לקחו את הבת קול שהיא מדברת פעם אחת.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? הנה, הגיע אס אם אס פעם אחת, אז מה קרה?

[Speaker K] עדיין אתה יודע שזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. בשביל זה לא היה צריך הרבה סנהדרין. שואלים את הקדוש ברוך הוא, היה עונה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אורים ותומים לא

[Speaker K] קבעו הלכות.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שלא נקשיב. בדיוק, אורים ותומים זה לא הלכות. אורים ותומים קבעו דברים מאוד מסוימים, לצאת למלחמה. כן, בסדר, כי זה גילוי רצון אד הוק. לא, כי זה מעוגן בהלכה ששואלים באורים ותומים. שם לא נאמר לא בשמיים היא, על זה ספציפית היציאה למלחמה. לא נאמר לא בשמיים היא. בסדר, הפה שאסר הוא הפה שהתיר. הפה שאסר אמר לא בשמיים היא, הוא הפה שאמר כן, אבל זה כן בשמיים, או גם בשמיים. בסדר. ויסוד תשיעי, הביטול, והוא שזאת תורת משה לא תיבטל, ולא תבוא תורה מאת השם זולתה, ולא יתווסף בה ולא ייגרע ממנה, לא בכתוב ולא בפירוש, היינו לא מקרא ולא התורה שבעל פה. אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החיבור הזה, פירוש המשנה, בהקדמת פירוש המשנה. אז בעצם שני היסודות הללו, השמיני והתשיעי, הם המסגרת שבתוכה מתנהל הדיון. כי מצד אחד יש איזושהי אמירה מאוד חזקה של אותנטיות, כל מה שבידינו ניתן למשה מסיני, מצד שני יש איזושהי אמירה וזה גם מה שמחייב, אי אפשר לסטות מזה. כבר הערתי תוך כדי הדברים, אי אפשר לקחת את זה כפשוטו. זה לא יכול לעבוד, זה לא עבד ככה אף פעם, והרמב"ם עצמו כותב לא ככה. אז מה זה אומר? יש פה בעצם איזושהי אמירה שבמידה מסוימת היא יותר הצהרה. הצהרה של כיוון, של לאיפה אתה אמור להיות מכוון מבחינת האטמוספירה שבה אתה פועל, אבל זה לא באמת הנחיה מעשית איך לפעול. ומעבר לזה, יכול להיות שאפילו ברמה המעשית, כל השינויים האלה שנדבר עליהם, הם באמת לא נקראים סטייה מהמסורת. הם נקראים ההמשך של המסורת, זה ההמשך האמיתי. זה לא סטייה. זה מה שנקרא לקיים את רצון השם ולא לסטות ממה שהוא אומר, זה לעשות את מה שהדור הקודם לא עשה. כי בנסיבות האלה, זה בעצם באמת מה שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו. ואז זה אומר שמי שיישאר כמו הדור הקודם, הוא זה שעובר על שני היסודות האלה. הוא זה שלא מקיים את המסורת, כי המסורת במהותה היא מסורת דינמית. ומי שמתייחס אליה כסטטית, שומר בנאמנות על המסורת, רק לא על המסורת הנכונה. המסורת אחרת הוא שומר. אוקיי, זה משל הפיל של הרמב"ם. מי שטועה ב, הרמב"ם כותב, במורה נבוכים הוא כותב שמי שטועה בתארים ואומר שלקדוש ברוך הוא יש תארים חיוביים ולא שליליים, אז הוא מאמין גדול, רק באלוקים הלא נכון. משל למי שאומר לך שלפיל יש כנפיים. הוא לא טועה בתפיסת הפיל, הוא פשוט לא מדבר על פיל. הוא מדבר כנראה על ציפור. אז יש דברים מסוימים שהם טעויות כל כך מהותיות, שדי ברור שזו לא טעות בתפיסה שלך, אתה פשוט מדבר על משהו אחר. אז הוא אומר שהתארים החיוביים מול התארים השליליים זו טעות ברמה הזאת. זה לא איזה פספוס קטן שאתה לא מבין בדיוק מה כוונתו של הקדוש ברוך הוא. אתה פשוט לא מדבר על הקדוש ברוך הוא הנכון. אתה מדבר על מישהו אחר. זה כל המקובלים כמובן. מבחינת הרמב"ם המקובלים היו עובדי עבודה זרה בכל דבר, ואולי גם ההפך, אני לא יודע. טוב, אפרופו המחלוקות.

[Speaker O] אז מה אנחנו עושים עם הכל ככה?

[הרב מיכאל אברהם] צריך להחליט. אתה יודע, עמוס שאל אותי פעם, חבר משותף שלנו, שהוא היה בפרדס חנה והוא ענה על שאלות של סתם. הוא היה נציג של משמרת סתם, סופר סתם כבר מנוסה וככה יודע הרבה, ויש נציגים מקומיים של משמרת סתם מבני ברק שעונים על שאלות בענייני סתם, מטפלים בשאלות שמתעוררות בענייני סתם בכל מיני אזורים. אז הוא היה אחראי שם באזור פרדס חנה. אז הוא אמר לי תראה, יש כבר שאלה שהגיעה אליי כמה פעמים. ואני יודע כשהלכתי להרב וואזנר הוא אסר וכשהלכתי לרב ניסים הוא התיר, רב ניסים קרליץ. אז הוא התיר. עכשיו מה, למי שאני הולך קבעתי את התשובה. מה אני אמור לעשות במצב כזה? אז אמרתי לו מה זאת אומרת מה אתה רוצה לעשות? תלמד את הסוגיה ותחליט מה נכון. תענה מה שאתה חושב. למה אתה הולך ישר אוטומטית לשאול את זה או לשאול את זה? תחליט מה אתה חושב ותענה מה שנכון בעיניך. יש פה איזושהי הנחה שאם יש שתי דעות זה אומר שאני אובד עצות. תהיה דעה שלישית, או תצטרף לאחת משתי הדעות האלה. בסופו של דבר מה שאני עושה, אני אמור להחליט עליו. והעובדה שישנם אנשים שחושבים אחרת, בסדר, אז מה?

[Speaker P] זה בסדר, אבל אתה הלכת די רחוק ואמרת שכל דור אמור לשנות.

[הרב מיכאל אברהם] במקומות שבהם הדבר נדרש כמובן, אתה לא צריך להחליף את התורה כל עשרים שנה. אני אומר שבמקום שבו הדבר נדרש, לא צריך להסס, להפך, צריך להסס לא לעשות את זה.

[Speaker H] השאלה היא מה זה במקום שנדרש. למשל ברגע שהיה חשמל ועד עכשיו לא היה חשמל, היה נדרש פסק אם כן או לא. אבל אנחנו מדברים על כאלה דברים. אוקיי, אתה מסכים עם זה? עם מה?

[הרב מיכאל אברהם] עם זה שכאשר נוצר החשמל אז צריך לגבש עמדה הלכתית לגביו.

[Speaker H] אבל כשאתה אומר מתי שזה נדרש, סו רלטיב, שזה לא אומר כלום.

[הרב מיכאל אברהם] כל עולם הפרשנות הוא סו רלטיב.

[Speaker H] בסדר, מה לעשות?

[הרב מיכאל אברהם] אבל אנחנו לא יכולים להיפטר מפרשנות.

[Speaker H] לכל אחד נדרש, לכל אחד אם הגיע לעובי הזה או לעובי הזה,

[הרב מיכאל אברהם] אז מי שחושב ככה אז אי הכי נמי, מי שלא חושב ככה אז לא. לכל אחד, נכון, כן, זה מה שאני אומר. על השולחן. כל אחד והתורה שלו.

[Speaker H] אבל אנחנו חייבים להגיע לסמכות שזה לא, מה פתאום?

[הרב מיכאל אברהם] אין סמכות.

[Speaker H] אבל מעבר לסמכות המורית, זה לא כל כך מעניין אותנו.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת לא מעניין?

[Speaker H] שזה כל אחד, הדבר של חשמל היה משהו נדרש לכל העולם ההלכתי.

[הרב מיכאל אברהם] למה? יש אנשים שחושבים שחשמל מותר, יש פוסקים שחשבו שחשמל מותר. לא, בסדר.

[Speaker H] למה זה לכל העולם ההלכתי?

[הרב מיכאל אברהם] יש דעות גם שם. נדרש להביא… בסדר, ואחד חושב שלא צריך לעשות שום דבר ואחד אומר שאסור חשמל, לחדש את האיסור. שינוי לפעמים הוא גם לחומרה, לא רק לקולא.

[Speaker L] אבל יש עניין של מוסר תורה, תורות. בסדר, יש עניין שצריך…

[הרב מיכאל אברהם] אני עוד אדבר על כל זה. זה נוגע לשאלת הסמכות, אבל אני אומר, היום דה פקטו ברור שאין סמכות הלכתית. אין סנהדרין, אין סמכות הלכתית היום. וגם אם כל אחד יאמין ברבי שלו, זה עדיין ריבוי סמכויות. מזה לא תצא בכל מקרה.

[Speaker K] אין סמכות אחת שאם אני רוצה לעשות משהו שאף אחד לא מתיר.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה רוצה? אם אתה חושב שהוא נכון או שאתה רוצה? שני דברים שונים.

[Speaker K] אני חושב שנכון להשתמש בחשמל בשבת, ואני מסתכל על כל האחרונים כולם אוסרים. אז כנראה שאסור.

[הרב מיכאל אברהם] אז על זה עוד נדבר, אני לא…

[Speaker H] אבל בכל זאת צריך להגדיר איזה שהם גבולות להתפתחות, למשל תנועה קונסרבטיבית זה בדיוק אותו דבר שאתה אומר. נכון. נכון. שההלכה היא דינמית ואנחנו יכולים לשנות אותה ויש להם ועדת הלכה והם קובעים

[הרב מיכאל אברהם] נורמות חדשות. הם צודקים. מה? הם צודקים. אוקיי. הם צודקים. זאת התפיסה שלהם. עכשיו אתה תבדוק כל דבר לגופו אם אתה מקבל אותו או לא. אני לא אומר שצריך לקבל את זה פור גראנטד כעסקת חבילה. אבל יש דברים שהם טוענים שהם בהחלט צודקים ויש דברים שלא. העובדה שיש דברים מסוימים שקונסרבטיבים אומרים אותם זה לא אומר אוטומטית שזה טעות. יש דברים שכן, זה גם לא אומר אוטומטית שזה נכון. אתה יודע, זה שאתה פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחריך כמו שנאמר. זאת אומרת, בסדר, זה שזה קונסרבטיבים זה לא אומר שהם לא צודקים. יכול להיות שהם צודקים למרות שהם קונסרבטיבים.

[Speaker D] כן, אבל בסופו של דבר לא נהיה שותפים לאותו ספסל.

[הרב מיכאל אברהם] למה לא? למה לא? אני לא מסכים לדבר הזה. אבל על זה עוד נדבר, על כל הדברים האלה עוד נגיע בעזרת השם.

[Speaker D] אוקיי, בוא נמשיך. תסתכל אפילו אצלנו בארץ, מה נהוג אצל הקהילה,

[הרב מיכאל אברהם] חלק מהחרדים, תשאל את החרדים איך הם מתייחסים למה שאתה עושה, זה קונסרבטיבי מבחינתם לגמרי.

[Speaker D] זאת אומרת, אתה

[הרב מיכאל אברהם] הולך בלי גופיה, בלי זה, מה זאת אומרת, ידברו איתך

[Speaker D] למניינים, יצטרפו אליך למניין?

[הרב מיכאל אברהם] כן, הכל יחסי. הכל יחסי. טוב, על זה עוד נדבר. 11. אז זאת מסגרת הדיון. הרמב"ם גם בהלכות יסודי התורה, אל תגידו שהוא שכח את זה רק בפירוש המשנה. בהלכות יסודי התורה בתחילת פרק ט הוא כותב דבר ברור ומפורש בתורה שהיא עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". הא למדת שכל דברי תורה מצווים אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם", ונאמר "לא בשמים היא". הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. זה מרתק ממש. יש שני "לא בשמים היא". יש "לא בשמים היא" שדורשים ממנו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. שזה ה"לא בשמים היא", זה בעצם אומר הכל מהר סיני. כל חידוש שנעשה אפילו על ידי נביא לא עוזר שום דבר. גם זה לא פירוש נכון דרך אגב כי הכוונה לנביא ולא לחכם. חכם יכול לחדש אבל נביא לא. אבל הקונוטציה היא קונוטציה שמרנית. אבל ה"לא בשמים היא" של תנורו של עכנאי זה "לא בשמים היא" הפוך. "לא בשמים היא" שאומר יש לנו ויכוח מה היה בסיני, הקדוש ברוך הוא אומר לנו מה היה ואנחנו לא מסכימים, לא עושים את מה שהוא אומר. אז ה"לא בשמים היא" לכיוון ההפוך. אז לכן הפסוק הזה משתמע, יכול להשתמע כמובן לכל מיני כיוונים. רק כמו שאמרתי גם ה"לא בשמים היא" ש"אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה" זה מדבר על "לא בשמים היא" של נביא כי הנביא החידוש שלו בא מהשמים. מהשמים אי אפשר לחדש דברים עתה. החכם יכול לחדש דברים גם עכשיו כי זה לא מהשמים ולכן זה כן אותו פירוש. אוקיי? ושני הפירושים הולכים לכיוון הלא שמרני. עוד פעם. "לא בשמים היא" השני ש"אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה" זה הפרשנות השמרנית ל"לא בשמים היא" לכאורה, אבל זה לא נכון כיוון שהגמרא שמה אומרת שמדובר על נביא לא על חכם. חכם יכול לחדש דברים, נביא אסור לו. למה? כי הנביא את החידוש שלו שואב מהשמיים, "לא בשמים היא". החכם יכול לחדש דברים, בארץ מתחדשים דברים כל הזמן. אז בעצם מה שנאמר פה זה הפוך, זה לא אמירה שמרנית.

[Speaker K] מה שאני אומר זה כמו ה"לא

[הרב מיכאל אברהם] בשמים היא" של תנורו של עכנאי, נכון?

[Speaker K] זה בעצם

[הרב מיכאל אברהם] אומר עזוב, לא בשמיים, לא הקדוש ברוך הוא ולא דרך נביאים ולא בשמיים. מה שאנחנו חושבים זה מה שקובע ואם אנחנו מחדשים זה בסדר גמור, להיפך. אם אנחנו מחדשים זה מה

[Speaker L] שמחייב אפילו אם יבוא שמרן מהשמיים ויגיד לי שבשמיים חושבים אחרת. אז שתי האמירות האלה בעצם הולכות לאותו כיוון. לא הבנתי איך

[Speaker E] מפרשים

[הרב מיכאל אברהם] "לא בשמים היא" על נביא אם זה… כי הנביא מחדש מהשמיים.

[Speaker L] כשהוא רוצה לחדש משהו הוא אומר "מהשמיים אמרו לי שצריך לעשות כך".

[הרב מיכאל אברהם] לא, בשמיים לא קובעים מה צריך לעשות. מה? אבל זה בא מן השמיים, הדיבור אל הנביא בא מן השמיים. נכון, אבל בהלכה הוא לא תקף. "לא בשמים היא". בהלכה הוא לא תקף. הנביא הוא כמו רבי אליעזר. שבא נביא ואומר, בדיוק, כמו רבי אליעזר. אני מבין את המושג, אני שואל על הדרשה, איך הם דרשו. נביא לא אמור, נביא כי "לא בשמים היא". זאת אומרת אם יש משהו שבא מהשמיים אל תקשיב לו כי "לא בשמים היא". זה צריך להתנהל בארץ. אז אם בא נביא, שנייה אחת, אם בא נביא ואומר לך משהו בשם השמיים מה נכון לעשות להלכה אתה לא צריך לשמוע בקולו. החכמים קובעים. אם הנביא אומר לך מוסר או אומר לך דברים כמו שהנביאים אומרים זה כן, זה התפקיד שלו, אבל לא בהלכה. התיקו זה תיקו. הראשי תיבות של תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות. תיקו זה לא תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות, זה סתם פתגם. תיקו זה תעמוד. זה מה? תעמוד. כשהגמרא מביאה, בדיוק, הגמרא, תיקו בתרגום המילולי תיקום, זה תעמוד. הכוונה הסוגיה עמדה, אין לנו הכרעה. לזה נקרא תיקו. לא הכוונה שיהושע יבוא, אליהו יבוא באמת. עכשיו יש הרב מרגליות בהקדמה לשו"ת מן השמיים, יש לכם, מכירים את השו"ת הזה? יש רבי יעקב ממרוויש, אחד מבעלי התוספות. טרוייש או מרוויש, לא ברור שמה בדיוק. טרוייש זה העיר של רש"י. אז הוא כתב ספר שנקרא שו"ת מן השמיים. ובשו"ת הזה הוא שואל שאלות בשמיים, מה כל מיני ספקות הלכתיים שיש לו, הוא שואל שאלות בחלום. והוא מספר שמה ענו לו, זה כמו האורקל מדלפי כזה. תמיד האמירות נורא עמומות, גם לא ברור מה אומרים שם וצריך פרשנויות. אפילו אחרי שהוא כתב זה לא ברור, אז הרב מרגליות למטה גם עושה פרשנות. ברגע שזה פרשנות, אז כבר אתם מבינים שזה לא בא מהשמיים אלא אנחנו החלטנו. אבל לא משנה, אז זה הלא בשמיים, זה השו"ת מן השמיים, ככה זה נקרא. אז יש הקדמה, ויש מהדורה של הרב מרגליות שהוציא את זה, והוא מקדים לזה הקדמה מאוד ארוכה ויפה על השאלה איך בכלל מקשיבים לפסיקות הלכה מהשמיים, הרי לא בשמיים היא. שמה הוא דן בין היתר בשאלה שלך, אם תשב"י, המסורת הזאת כן, שתשב"י יתרץ קושיות ואיבעיות, איך אליהו יפשוט הלכות. הוא רוצה לטעון ש, אני אומר השאלה היא לא שאלה, אבל הוא כן שואל את השאלה הזאת, והוא אומר שתשב"י, הוא גם היה תלמיד חכם אליהו. הוא יבוא שם כתלמיד חכם ולא כנביא.

[Speaker J] אז

[Speaker B] זה,

[הרב מיכאל אברהם] אבל עדיין, ההנחה שלו זה שנביא לא יכול לעשות את העבודה הזאת. כך או כך.

[Speaker B] הרמב"ם כשהוא מדבר על המלך, הוא אומר שהוא יבוא וזה, ויעמיד סנהדרין ויתרץ, נדמה לי, לא?

[הרב מיכאל אברהם] על המלך, כן, כשהוא מדבר בהלכות מלכים שם כשהוא מדבר על המשיח. לא זוכר.

[Speaker B] שהוא יבוא וזה ויעמיד סנהדרין והוא, אתה יודע, את כל ה, לא, הסנהדרין, כן, הסנהדרין, לא המלך. לא כתישבי. אה, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה כמו במסכת עדיות. במסכת עדיות כולה נאמרה, אולי דיברנו גם על זה פעם, נאמרה ביום אחד. זה היה היום שבו רבי אליעזר החליף, הדיחו את רבן גמליאל. היה שם כל ה, מה זה עדיות? לא רבי אליעזר, לא, רבי אלעזר בן עזריה, סליחה, כן. היה מה, רבי אליעזר היה דווקא הפוך. מה, מה היה שם? למה המסכת, מה זה מסכת עדיות? מסכת עדיות זאת מסכת שאין לה נושא. זו אוסף של מסורות, אוסף של עדויות, העידו על תנור שהוא טהור, העידו על זה וכן הלאה. מה הכוונה שם? היה אוסף המסורות האלה, הגיע, אולי אם לא דיברתי על זה, אולי כדאי שאני אקדיש לזה גם פעם איזה פנישה.

[Speaker B] לא דיברנו על היום

[הרב מיכאל אברהם] הזה של רבן גמליאל ועל

[Speaker B] שכל תלמיד שאינו תוכו כברו,

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז לא דיברנו על זה? אולי נדבר על זה פעם. אז אולי בנושא הזה נראה. בכל אופן, אז היה שם אוסף של מסורות שבאיזשהו שלב נגיד התקבצו לשני גושים, בית הלל ובית שמאי. והירושלמי מתאר שהם הרגו זה בזה. לא הייתה דרך להכריע מחלוקות. ואז יצאה בת קול ואמרה שהלכה כבית הלל. למה נזקקו לבת קול? כי לא הייתה שום דרך אחרת להכריע את המחלוקת. הם לא הצליחו להכריע מחלוקת. גם בהצבעה זה לא עבד כי במלחמות שם, אני חושב שדיברנו על זה. בהצבעה זה לא עבד כי בית שמאי אומרים שסופרים ראשים ובית הלל אומרים שסופרים רגליים. אז כן, אז אי אפשר היה להכריע את המחלוקת הזאת. ולכן יצאה בת קול. מסכת עדיות זה איסוף של כל המסורות האלה. למה? כי אחרי שהדיחו את רבן גמליאל והעיפו את גיסו, כן, את רבי אליעזר שם בתנורו של עכנאי, השתלטו הצעירים על יבנה, על הסנהדרין, רבי אלעזר בן עזריה, כבן שבעים שנה, היה צעיר, הדור הצעיר יותר. ואז מה קרה? הם הביאו את כל המסורות לבית המדרש ועשו הצבעה והכריעו. זה היה החידוש הגדול. החידוש הגדול היה שעד אותו שלב אי אפשר היה להכריע. כי השיח לא יכול היה להסתיים, לא הייתה הסכמה על דרכי ההכרעה. והשמחה הגדולה שהייתה באותו יום זה שפיזרו את הזקנים לכל עבר והושיבו במקומם צעירים והצליחו להכריע בין כל המסורות האלה. איך הכריעו? על ידי הצבעה. כי תנורו של עכנאי, הרי זה בדיוק היה הוויכוח על איך מכריעים מחלוקת. רבי אליעזר אומר אני אומר לכם מה שקיבלתי מרבי, לא שכחתי כלום, זה בא למשה מסיני. והם אמרו אנחנו לא מקבלים את זה, לא נשמע לנו הגיוני. אף על פי שלא נשמע לכם הגיוני אני אומר לכם מה אמר משה רבנו. וזה בדיוק היה הוויכוח. הוויכוח היה אם הולכים אחרי האותנטיות, המסורת, או הולכים אחרי מה שלא בשמיים היא. ולכן יוצאת בת קול ואומרת לא בשמיים היא.

[Speaker B] למרות ששם רבן גמליאל היה בצד השני.

[הרב מיכאל אברהם] רבן גמליאל היה בצד המסורתני, לכן העיפו אותו.

[Speaker B] ורבן גמליאל בתנורו של עכנאי היה נגד רבי אליעזר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום?

[Speaker B] בסופו של דבר כשחזר, לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה אחרי שהוא חזר בתשובה, טוב אני אדבר על זה פעם. הוא חזר בתשובה, רבן גמליאל מתואר שם בברכות. ואז החזירו אותו ברוטציה להיות נשיא עם רבי אלעזר בן עזריה.

[Speaker B] לא חזרה בתנורו של עכנאי.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, תלוי מתי באיזה שלב אתה מסתכל. זה הכל באותו לא יודע אם יום אבל אותה תקופה, כן.

[Speaker R] ואם נחליט לעשות עוד דיבייט בין הנביא. מישהו חרדי גדול וחכם כמוך, נגיד שווה בשווה, ואתה מציג את כל זה עכשיו, מה הצד שלהם? זאת אומרת מה הם יגידו? כי יש להם מיליונים שהולכים אחריהם, שהם לא את

[הרב מיכאל אברהם] לא צריכה חרדים, מה, רוב רוב האנשים לא יגידו את מה שאני אומר. אני כתבתי, אני כתבתי, היה ראיון במקור ראשון שמישהו ראיין אותי, אז בין היתר אמרתי שם משהו כמו תשעים וחמישה אחוז ממה שבידינו משה רבנו לא אמר אותו ולא חלם עליו וגם לא הקדוש ברוך הוא. ואז הגיעו תגובות זועמות לא מהחרדים, חרדים לא קוראים מקור ראשון בדרך כלל. הגיעו תגובות זועמות מישיבות הסדר, חלק מהאנשים שאתם מכירים.

[Speaker E] כי זה פרובוקציה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא פרובוקציה, זאת האמת לאמיתה. אז הגיעו תגובות זועמות, אנחנו לא יכולים לשלוח תלמידים למקום כזה, מה זאת אומרת, איזה חינוך הם מקבלים, זה לא מחרדים. וזה לא אנשים מהשמרנות החרד"לית, לא, גם לא. רבני ישיבות הסדר, אתם מכירים אחד השניים לפחות.

[Speaker J] אבל מה הנקודה הנגדית למה שאתה אומר?

[הרב מיכאל אברהם] הנקודה הנגדית היא שכולם מפרשים ליטרלית, שהכל ניתן למשה מסיני ואסור לסטות. אבל מה לעשות, תסתכלי בגמרא, תסתכלי בראשונים, תסתכלי באחרונים, אז מתחילים תירוצים שמה שהם חידשו זה בעצם היה המסורת, הם שחזרו את המסורת. איך אתה יודע? הרי כל המסורת אבדה, היה צריך לשחזר את זה. איך אתה יודע שזה יצא אותנטי מתאים למסורת? השגחת הקדוש ברוך הוא היא ערובה לזה שאם שחזרו כך זה כנראה נכון. ומה לעשות כשיש שתי דרכים שאנשים הולכים בהם, ספרדים נוהגים כך ואשכנזים נוהגים כך, אז השגחת השם ששניהם נכונים ושניהם ניתנו למשה בסיני. בסדר, אז תאוריה שלא ניתנת להפרכה, אי אפשר להתמודד איתה.

[Speaker K] השגחת השם זה גם מה שאתה אומר? מה?

[Speaker H] תשעים וחמישה אחוז ממה שבידינו לא ניתן, למה אתה מתכוון?

[הרב מיכאל אברהם] אני מתכוון לא ניתן היסטורית.

[Speaker H] וזה מחייב? אבל לאיזה דברים למשל?

[הרב מיכאל אברהם] תפילין? כל דבר שאת לא יודעת עליו. כל דבר.

[Speaker H] תשעים אחוז מהשולחן ערוך.

[הרב מיכאל אברהם] מה שאת, מה שאת מעלה בדעתך. הכל. מה ניתן? רק הלכות שהצדוקים מודים בהם, או הלכות למשה מסיני שזה אוסף של מעט מאוד הלכות. זה המסורת בידינו שניתנה למשה מסיני. כל השאר זה תוספות, פרשנות, דרשות.

[Speaker H] תורה שבעל פה לא ניתנה?

[הרב מיכאל אברהם] בוודאי שלא. מה שניתן שם בסיני זה כמה יסודות בסיסיים כמו דרכי הדרש וכל מיני דברים כאלו. הרמב"ם כותב את זה אגב, זה לא חידוש שלי, הרמב"ם כותב את זה.

[Speaker L] אוקיי, מה הם חשבו החכמים כשהם המציאו את הדברים האלו? הם חשבו שזה באמת ה…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע. יכול להיות שהם חשבו מה שחושבים חכמים היום. אבל אני אומר ברטרוספקטיבה, ברור לי שזה לא נכון גם אם הם חשבו ככה. טוב, הם חיים בתוך, אתה יודע, זאת תודעה קצת מודרנית. זאת אומרת אתה מסתכל על דברים ואתה בודק אותם דרך הקונטקסט. אנשים פעם לא היו מודעים לקונטקסט אלא אם זה ככה. כמו שדוד שלי אומר, ברור שהאבות והנביאים למדו ביידיש, הם ידעו ללמוד הרי. זאת אומרת… עכשיו הוא אמר את זה בתור חצי בדיחה, אבל בעצם במובן הרעיוני הוא מתכוון לזה, שלמדו, הלכו עם גארטל ועם שטריימל, זה הוא אומר ברצינות, שהלכו עם גארטל ועם שטריימל.

[Speaker L] לא, אבל אני חושבת, אני שואלת שאלה קצת אחרת. הם חשבו שזה מה שהקדוש ברוך הוא היה…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הם חשבו שזה מה שהקדוש ברוך הוא נתן למשה. לא זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. זה מה שהוא נתן למשה. זה מה שהם חשבו? כן, שיש השגחה וגם אם אנחנו חידשנו את זה, זה בעצם קלענו לדעתו של הקדוש ברוך הוא, זה מה שהוא אמר למשה כבר. רק היו שיבושי דרך. לכן גם לא מקבלים את העובדה שיכולות להיות טעויות מדעיות, על זה דיברנו פעם, טעויות מדעיות בגמרא כי הכל ניתן למשה מסיני. מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע פיזיקה או ביולוגיה או לא יודע מה.

[Speaker L] אבל זה כן שינוי מהקונסרבטיבים. הקונסרבטיבים חושבים זה מה שנכון לעשות, יש הלכה, לא שזה מה שאנחנו חושבים שהקדוש ברוך הוא חשב בתורה לעשות.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, ברור, נכון, ואני אומר, ואני חושב שהם צדקו. בתפיסה העקרונית הם צדקו. שלא בכל פרשנות שלהם אני מסכים, זה עניין אחר, אבל בתפיסה העקרונית ברור שזה נכון. יש גם אגב לא מעט אורתודוקסים שחושבים ככה, אתה יודע, אתה צריך לדובב אותם.

[Speaker S] כן, משה פיינשטיין זה אורתודוקס שחושב… הא? זה לא אורתודוקס?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני חושב שאין דבר כזה קונסרבטיבים, להיפך, אין דבר כזה אורתודוקסים, הקונסרבטיבים גם הם אורתודוקסים. הם אורתודוקסים שבכמה נקודות חושבים אולי אחרת מרוב האורתודוקסים ואפשר לדון אם הם צודקים או לא. אבל כשאתם תקראו את התשובות ההלכתיות שלהם, יש להם תשובות הלכתיות שבסך הכל עובדות במנגנונים הלכתיים.

[Speaker L] אני לא בטוח שזה המצב הנוכחי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא מדבר על הציבור, אני מדבר על הנגיד השכבה של הפוסקים, הגולינקין, כן, היחידי שיודע ללמוד שם זה גולינקין. אז כולם, ראיתי פעם ספר שו"ת שלהם, אז בשו"ת כל הזמן כל אחד כותב או אחת, כותבת, כותבים תשובה הלכתית ובסוף מודים לגולינקין על כל המקורות ועל העזרה. אז אני… טוב אבל לא משנה, אני אומר ברמה העקרונית אני מסכים לתפיסה. זה לא אומר שאני צריך להסכים למסקנה ההלכתית שלהם. כל דבר לגופו. אבל לא מפחיד אותי שזה בא מהקונסרבטיבים, זה לא…

[Speaker Q] טוב, נגיד כך, זה לא שבת שלום, זה לא בדיוק קונסרבטיבי. כן, יש מישהו, מישהו שמנסה לשאול שאלה. כן. מה… יש איזה פרדוקס בדעה שהבת קול אומרת לא בשמים היא.

[Speaker E] מנדי, יש פה פרדוקס, הרי הבת קול אומרת שלא בשמים היא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבת קול. חכמים אמרו לא בשמים היא, לא הבת קול אומרת. חכמים אומרים לא בשמים היא, אין משגיחין בבת קול. ולכן הם דוחים את דברי הבת קול.

[Speaker E] אז מה עם הבת קול?

[הרב מיכאל אברהם] סליחה, הבת קול… הבת קול אמרה מה לכם אצל אליעזר בני שהלכה כמותו בכל מקום.

[Speaker E] סליחה, התבלבלתי, הבת קול שיצאה שהלכה כבית

[הרב מיכאל אברהם] הלל, אוקיי, כבית הלל במחלוקת ההיא.

[Speaker E] אז למה שם זה לא בעייתי?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה תוספות שואל כבר. למה במחלוקת בית שמאי ובית הלל, למה שם שמעו לבת קול, הרי אין משגיחין בבת קול. אז תוך כדי הדברים אמרתי את התשובה שלדעתי, התוספות מביא שם שלוש תשובות, ואני חושב שהן לא סבירות. בעיניי התשובה היותר סבירה זה פשוט בגלל שאי אפשר היה להכריע אחרת. לא בשמים היא פירושו אם יש לך כללי הכרעה הלכתיים, תלך איתם. מה אתה הולך לשמיים? במקום שהכללי הכרעה ההלכתיים תקועים, מה אני אעשה? אין אלטרנטיבה.

[Speaker K] אז זה מיישב את התיקו. תשבי יתרץ קושיות ובעיות לא מפריע לי, כי פה דווקא נתקעתי. לא, תעשה הצבעה, מה זה נתקעת?

[הרב מיכאל אברהם] תעשה הצבעה. בבית שמאי ובית הלל אי אפשר היה לעשות גם הצבעה, כי היה ויכוח בשאלה איזה רוב קובע, רוב החכמה או רוב האנשים. אז אי אפשר היה גם הצבעה לעשות.

[Speaker K] בגמרא לא עשו, בסברה של הגמרא כשמגיעים לתיקו זה לא על סמך הצבעה. נכון, ולכן אותו מנגנון באותו מקום לא הצליח להכריע. אז הוא אומר…

[הרב מיכאל אברהם] אבל לא, אבל אז גם התיקו לא מחייב אותי ממה נפשך? מה שהם קבעו תיקו אז מה, אם שני חכמים עכשיו מתווכחים וקובעים תיקו, עכשיו בגלל זה אני צריך להיות בתיקו? אז אני חושב כמו שניהם.

[Speaker K] ברור, הפוסקים פוסקים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מה שאני אומר, לא, בתיקו לא פוסקים. בתיקו לא. תיקו זה סמכות של הגמרא, היא אומרת זה הפסק תיקו. ואז דינא דספיקא. אין, אסור לפסוק בתיקו, זה כל הפוסקים מסכימים. טוב, אני רואה שאני צריך לעצור פה כבר, רק אני אסיים את קריאת הרמב"ם הזאת, לפחות את זה נגמור. לפיכך אם יעמוד איש בין האומות, בין מישראל, ויעשה אות ומופת ויאמר שהשם שלחו להוסיף מצווה או לגרוע מצווה, או לפרש במצווה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה. קיצור נביא לא יכול לחדש חידושים הלכתיים. ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם השם אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצווה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב. הלכה ב', אם כן למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, למה צריך נביאים? לא לעשות דת הוא בא, הוא לא בא להביע עמדה הלכתית, זה לא תפקידו של נביא, אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהם זכרו תורת משה עבדי, וכן אם ציוונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה, מצווה לשמוע לו, והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמיים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנוכי אדרוש מעימו. אז נביא אבל לא עוסק בהלכה בקיצור, לענייננו זה מה שחשוב, ההלכה בעצם זה קורפוס שיש לו איזה מעמד עצמי. זה לא אומר שהוא אותנטי, אבל זה אומר שיש לו מעמד עצמי, אין התערבויות מבחוץ. מבפנים יש. על זה נמשיך לדבר.