ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 46 – הרב מיכאל אברהם

[Speaker A] אוקיי בואו נתחיל.

[הרב מיכאל אברהם] בשיעורים האחרונים התחלתי לעסוק במה שקראתי מכפלות הסתברותיות, כשבמוקד בעצם עסקנו במושג של תרי רובי שמופיע בהקשר של היתר עגונות, יש לו מקור בגמרא בכתובות שבסוף ראינו שהוא לא בדיוק מקור לעניין הזה של תרי רובי. אבל דרך העניין של התרי רובי הצגתי איזושהי צורת הסתכלות סיסטמטית יותר על כל העולם הזה של הרוב והספקות. ראינו שבעצם רובא דרובא זה איזשהו מבנה של שתי התפצלויות עוקבות, יש התפצלות אחת לשתי אפשרויות והחלק התחתון של המתפצל גם הוא לשתי אפשרויות, שני החלקים התחתונים באופן עקרוני, וראינו כל מיני אפשרויות שיוצאות מהדבר הזה. הבחנו בין רוב נגטיבי ורוב פוזיטיבי. רוב נגטיבי זה מצב שבו אני יודע שיש רוב כנגד מיעוט אבל אין לי מדד כמותי כמה הרוב הזה. וראינו שבמקרה של רוב נגטיבי ההלכה לפעמים מנסה לעקוף את הצורך בחישוב מפורש כאשר הרוב הוא רוב פוזיטיבי, אז אין בעצם משמעות להבדל בין רוב אחד לבין תרי רובי בגלל שבסוף בסוף השאלה היא של הסטטיסטיקה. אם יש לי רוב באחוזים אז זה רוב, לא אכפת לי אם הרוב הזה התקבל ממכפלה או שמתקבל בצורה ישירה. כל ההבדל בין רוב לבין רובא דרובא זה רק במקום שהרוב הוא רוב נגטיבי. וכשהרוב הוא רוב נגטיבי אין לי בעצם מספר בשורה התחתונה. וכשאין לי מספר אז אני מנסה להציע קני מידה אחרים או מדדים אחרים כדי לוודא שאכן יש לי רוב מוחץ מוחלט. דיברנו לגבי היתר עגונות ואני עושה את זה לא באמצעות חישוב אלא על ידי דרישה שבעצם תהיה פה מכפלה של שני רובים. וכל הסיפור הזה הוא רק בגלל שמדובר ברוב נגטיבי, זאת בעצם נקודת המוקד של כל העניין. זאת אומרת כל המהלך הזה של המכפלות ואנחנו נראה גם בהמשך בעצם מחביא מאחוריו את ההבחנה המאוד מאוד חשובה ומאוד מאוד לא מוכרת או לא מובנת על ידי רבים מהלומדים, אפילו אולי תלמידי חכמים ופוסקים, ואני חושב שמאוד חשוב לשים את זה בפוקוס, כי כל הדיון הוא אך ורק כאשר הרוב הוא רוב נגטיבי. אם הרוב הוא רוב פוזיטיבי זה ממש לא מעניין אם זה רוב אחד תרי רובי זה לא משנה, בסוף תגיד לי שורה תחתונה יש לך מספר. הרוב הוא 70%, לא אכפת לי אם זה התקבל ממכפלה או התקבל ישירות. כל ההבחנות הפורמליות האלה בין מכפלה ולא מכפלה זה רק במקום שאין לי מספרים. אם אין לי מספרים אני מנסה בדרכי עקיפין לוודא שמתקיימות הדרישות בהיתר עגונות זה דרישות מאוד גבוהות אבל במקומות אחרים הדרישות הן לא כל כך גבוהות וזה אנחנו נראה בנושא שאנחנו נתחיל היום. והיום אני רוצה לדבר על הנושא שהוא בעצם היסודי יותר אבל אני חושב שעכשיו אנחנו יכולים יותר להבין אותו וזה הנושא של ספק ספיקא. ספק ספיקא בעצם זה סעיף של דיני הספקות בהלכה ואני ארצה טיפה לגעת בו ואנחנו נראה שמאחוריו יושבת אותה הבחנה שליוותה אותנו גם בשיעורים האחרונים בין ספק נגטיבי וספק פוזיטיבי. אז אני רוצה אולי להתחיל, רגע,

[Speaker A] אני אתחיל עם הגדרת המושג ספק כשלעצמו. אז יש לנו בעצם מצב, המצב הבסיסי בהלכה עוד לפני ספק,

[הרב מיכאל אברהם] המצב הבסיסי בהלכה זה שיש לי מצב עובדתי x וחלה עליו הנורמה ההלכתית y. אוקיי? זה דין רגיל בהלכה לא ספקות ולא כלום. ההלכה אומרת לי במצב עובדתי x מה שעליך לעשות או שאסור לך לעשות זה y. עכשיו בסדרות אחרות, לא בסדרה הזאת אבל בסדרות אחרות כבר דיברתי לא פעם על זה שלמעשה ההלכה היא לא זה ולא זה אלא הקו שמחבר את y עם x, ההלכה היא בעצם הקשר בין העובדות לבין הנורמות שחלות עליהן ויש לזה המון השלכות להבנה הזאת, גם את ההבנה הזאת הרבה אנשים לא מבינים, יש לזה המון השלכות כמו למשל למשל על שינויים בהלכה, כן, שאם אנחנו נמצאים במצב שהוא שונה מהמצב איקס המקורי שבו עסקה הגמרא או לא משנה המקור הסמכותי, אז התוצאה וואי גם היא יכולה להיות שונה וזה לא נקרא שינוי הלכתי, כיוון שההלכה היא לא האיקס ולא הוואי אלא הקשר בין האיקס לבין הוואי. דוגמה, אם ההלכה אומרת שאסור שיהיו שני בתי כנסת בעיר אחת, מחלוקת אביי ורבא אבל הרמב"ם פוסק כמו אביי, לא תתגודדו, אסור שיהיו שני בתי מדרש או שני בתי כנסת בעיר אחת. עכשיו אנחנו היום יודעים שבכל עיר יש כמה וכמה בתי כנסת, שזה חזיתית נגד דין הגמרא, איסור דאורייתא, ואת אף אחד זה לא מטריד כקליפת השום עד כדי כך שאנשים כמעט לא כותבים על זה אפילו, זאת אומרת זה בכלל לא מטריד את האנשים. ומה שעומד מאחורי העניין הזה, שוב אני לא אכנס לפרטים זה רק אני מביא את זה כדוגמה, זה שהמצב העובדתי, האיקס בעצם, השתנה. זאת אומרת, נכון שהיום ישנן גם ערים, אתה יושב בעיר אחת, אבל המשמעות של המושג עיר היום שונה לחלוטין. פעם הייתה משמעות חשובה למקום שבו אנחנו נמצאים, מנהגים היו מנהגי המקום, הילדים חיו באותו מקום שההורים שלהם חיו, בסך הכל המקום הוא היה דבר יציב, מתמיד, קבוע פחות או יותר. שינוי מקום זה שינוי דרמטי. היום כמעט אין ילד שגר באותו מקום שההורים שלו גרו, אתה בבוקר נמצא בתל אביב, אחרי הצהריים אתה כבר באירופה או בארצות הברית או באוסטרליה או אני לא יודע איפה, המעברים הם מעברים מאוד פשוטים, זמינים, ולכן איך שהוא בכלל בלי לשים לב מושג המקום עובר מטמורפוזה. ועכשיו זה שאנחנו נמצאים באותה עיר זה לא מעניין, ואנחנו עברנו לדבר בשפה אתנית, לא בשפה גיאוגרפית. המנהגים הם לא מנהגים של המקום אלא מנהגים של העדה, מאיפה באנו. זה הדבר היציב יותר היום, כיוון שהמקום זה לא ממש מעניין. ולכן המתח הגדול הידוע בעניין הזה היה עם הרב עובדיה, שהוא טען שכל מי שמגיע לארץ ישראל צריך לנהוג כמו מרן המחבר, השולחן ערוך, כי זה אתרא דמרן, השולחן ערוך היה בעצם המרא דאתרא בארץ ישראל. וכל מי שהגיע לפה, גם עדות אשכנז, ברגע שהגיע לפה צריך לנהוג כמנהגי עדות ספרד, כמנהגי המחבר. למה? כי מנהג המקום הוא המחייב. עכשיו הרב עובדיה צודק. במקור מנהגים היו מנהגי המקום, לא מנהגי העדה. המנהגים הקובעים היו מנהגי המקום. אלא מאי? שהמקום איבד את משמעותו. האיקס שהיה פעם, המקום, היום הוא שונה, וכיוון שהוא שונה אז הדין שחל עליו, וואי, שלא עושים שני בתי כנסת בעיר אחת, גם הוא משתנה. כן עושים. למה? מה, אנחנו שינינו את ההלכה? אנחנו רפורמים? אנחנו חורגים מהכללים שמקובלים בהלכה? לא. כי הכלל שמקובל בהלכה זה לא שלא עושים שני בתי דין בעיר אחת, אלא שאם יש עיר שמשמעויותיה הן כאלה וכאלה אז לא עושים בה שני בתי דין. האם אז, הקשר הזה הוא ההלכה. לא האיקס ולא הוואי, אלא הקשר

[Speaker C] הוא ההלכה.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן ברגע שהאיקס משתנה, גם הוואי ישתנה כדי לשמר את האם אז. האם אז משתמר למרות שהאיקס שונה וגם הוואי שונה. זאת אומרת ההלכה במהותה זה החץ, זה לא הוואי ולא האיקס. והרבה מאוד אנשים טועים. רק היום נשאלתי במייל או באתר אני לא זוכר, במייל אני חושב, מישהו שאל אותי תראה, כתוב בשולחן ערוך שאדם צריך להתרחק מהנשים מאוד מאוד, ולכן הוא מסביר לכן החרדים הם בעצם דבקים יותר בהלכה כי הם מאוד מאוד מקפידים להתרחק מהנשים. אני כתבתי באתר משהו שדעתי מנהגי הצניעות החרדים הם היסטריה מעוותת. אז הוא אמר לי מה? אבל כתוב בשולחן ערוך שצריך להתרחק מהנשים מאוד מאוד. אמרתי לו בדיוק את הנקודה הזאת, זה שכתוב משהו בשולחן ערוך, זה גם לא קביעה הלכתית, זה סתם המלצה, אבל אפילו נגיד שזאת הייתה קביעה הלכתית, אני לא רואה את השורה התחתונה בתור ההלכה, הוואי. לא הוואי הוא ההלכה, אלא האם אז. קח את הנסיבות של היום תשווה אותם לנסיבות שהיו אז. אם הנסיבות של היום שונות, אז ההלכה שאנחנו מיישמים לגבי הנסיבות האלה גם היא צריכה להיות שונה. כמו שאת מה שאנחנו משמרים זה את האם-אז, לא את ה-X ולא את ה-Y. ה-X משתנה כי העולם משתנה, ממילא גם ה-Y ישתנה, כי מה שצריך להישמר זה הקשר בין ה-X לבין ה-Y. לא ה-Y כשלעצמו זאת ההלכה. קשר זאת ההלכה. טוב, אז על זה דיברתי הרבה כשדיברתי על שינויים בהלכה ועוד כל מיני דברים כאלה. אבל לענייננו המבנה…

[Speaker D] אבל סליחה, אצל אצל הרפורמים היסוד הבסיסי של מה שהם פוסקים זה שה-X-ים כל הזמן משתנים. הם עובדים על ה-X-ים. הם לא עובדים על ה-X-ים, ה-X-ים זה עובדה. מי שמתכחש לזה שהעובדות משתנות… לא לא, עובדים עובדים על הקשר. לא, עובדים על הקשר, אומרים ה-X שונה עכשיו. אתה אומר שצריך לעשות אז לשנות את ה-Y. אז יכול להיות שהם משנים את ה-Y בהתאם ל-X שהם משנים, ואתה לא היית משנה, אבל ה-X עצמו באמת השתנה, ואז זה כבר עניין של פרשנות מה אתה מסיק.

[הרב מיכאל אברהם] אני בהחלט הייתי משנה ואני גם בעד לשנות. לא, לא נכון. אני חושב שאם משמרים את הקשר בין ה-X לבין ה-Y זה לא רפורמה, זאת אורתודוקסיה. ואני כתבתי סדרה של טורים… אז איפה איפה איפה הרפורמה? אני מסביר, אני מסביר. כתבתי סדרת טורים על מודרן אורתודוקס, על אורתודוקסיה מודרנית, ובין היתר ניסיתי להסביר מה ההבדל בינם לבין רפורמים. והסברתי שמה, הקדשתי טור שלם בסדרה הזאת להסביר את ההבדל בינם לבין רפורמים, ומה שאמרתי בקצרה כדי לא להשאיר את השאלה פתוחה, זה שהרבה מאוד מהטיעונים הרפורמיים הם לא טיעונים רפורמיים. הם טיעונים שמועלים על ידי אנשים רפורמיים אולי, אבל הטיעון כשלעצמו הוא טיעון הלכתי אורתודוקסי למהדרין. אפשר להסכים או לא להסכים, זה לא אומר שאני בהכרח אסכים איתו, אבל הוא טיעון לגיטימי לחלוטין. יש ויכוחים גם בתוך העולם ההלכתי האורתודוקסי. יש מה שמייחד את הרפורמים זה שיש אצלם גם טיעונים שהם לא כאלה. זאת אומרת, יש גם טיעונים שמראים שעושים ממליצים על שינוי ב-Y בלי לשמר את הקשר בין ה-X לבין ה-Y, וזאת רפורמה. ושמה יש דוגמאות, הבאתי שמה דוגמאות מפורטות מספר של משה זמר, שהוא היה ראש התנועה הרפורמית פה בארץ, ספר שנקרא "הלכה שפויה".

[Speaker A] יש את זה בסדרת השיעורים של הרב, במוסר באמונה, יש את זה.

[הרב מיכאל אברהם] דיברתי דיברתי על זה גם בשיעורים וגם יש טורים על זה, אפשר לראות את זה שמה. בכל מקרה, אבל לענייננו, מה שחשוב זה שבאמת במובן הזה הרפורמים לגמרי צודקים, ובמובנים האלה הרבה פעמים האורתודוקסים מעוותים את ההלכה. זאת אומרת, הם אלה שמשמרים את ה-Y למרות שה-X השתנה, אתם מבינים שהם בהכרח יוצרים קישור אחר בין X לבין Y. כי עבור X שונה הם לוקחים את אותו Y, אז זה אומר שהם דווקא פגעו, הם עשו רפורמה בהלכה. זאת אומרת השמרנים ההלכתיים עושים רפורמה בהלכה, כי מה שהם שינו זה את הקשר בין X ל-Y. הם שימרו את Y, אבל כיוון ש-X השתנה, אז בעצם דה פקטו השתנה הקישור שקיים בין X ל-Y וזאת ההלכה, את זה צריך לשמר. אבל זה כבר באמת בסדרה שם הארכתי בעניין הזה, אני לא לא רוצה להיכנס לזה יותר כאן.

[Speaker A] אפשר לשאול שאלה?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זה בנושא זה אבל…

[Speaker A] לא לא, לא בנושא הזה, בנושא של מנהג. אני רק רציתי לשאול, זה ממש בקצרה, מתי מנהג המקום ומנהג העדה מתי מה את מה קובע? למשל אני אסביר קצת את השאלה שלי, מנהג המקום למשל פה בארץ ישראל כביכול זה למשל לגבי תפילין בחול המועד, כן? מנהג העדה של אשכנזים ושל תימנים ושל חלק מבני ספרד היה להניח, וזה מנהג שכביכול אסור לשנות.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אסור לשנות? אתה יודע, זה הרב בלומנצוויג ניעו"ח אמר פעם דבר נכון, הוא אומר אנחנו מאוד מקפידים על קדושתם של המנהגים. יש אפילו סיפור על ה… מי זה? על השאגת אריה נדמה לי, שהוא הגיע לקניגסברג, הוא נרדף על ידי כל מיני לא משנה, מחדשים ומתחדשים, והוא הגיע לקניגסברג והוא ביקש שיביאו לו את פנקס הקהילה. כן, עשרת הדיברות… שמה רשומים את כל המנהגים וזה, אז הוא רשם שם את עשרת הדיברות. ושאלו אותו מה… אז הוא אומר הלוואי שהייתם מקפידים על עשרת הדיברות כמו שאתם מקפידים על מנהגי הקהילה. זאת אומרת הקדושה של המנהג שלא לא נוגעים בו היא נכונה, זאת אומרת אל תיטוש תורת אמך זה גמרא בפסחים בפרק "מקום שנהגו", אבל אבל צריך לקחת אותה בפרופורציה כי איך נוצר מנהג? הרי מנהג בדרך כלל נוצר כתוצאה משינוי, שינוי סטטוס, נכון? פתאום נוצר איזשהו מנהג חדש. זאת אומרת שקודם הוא לא היה, ומרגע שהוא נוצר, עכשיו הוא מנהג. אל תטוש תורת אמך, אסור לשנות אותו. זאת אומרת שאנחנו מקבעים את השינוי. זאת אומרת שאנחנו משמרים בקנאות שלא לשנות דבר שהוא עצמו היה שינוי.

[Speaker A] זה מה ששאלתי, הדבר הזה הוא בעצמו שינוי, כי עד ההורים ועד ההורים שלפני…

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, אני הופך את סימן השאלה שלך לסימן קריאה. ומה שאני בעצם אומר, זה שנכון, היה פה שינוי מנהגים, אבל זה בסדר גמור. עכשיו המנהג שנוצר הוא מנהג חדש, והמנהג הזה הוא עכשיו המנהג המחייב. זה שבעבר, בדורות קודמים, בעדה שלי או שלך נהגו איזה שהוא מנהג, בסדר, גם הוא היה שינוי, ועכשיו גם זה עבר שינוי והכל בסדר. מנהג זה דבר דינמי.

[Speaker A] לא, הוא לא היה שינוי, זה היה קביעה חז"לית, וגם פסיקה הלכתית.

[הרב מיכאל אברהם] קביעה חז"לית זה שאלה אחרת כבר, זה לא כל כך פשוט. אבל לא משנה, זה היה דבר שהשתנה באיזשהו שלב והתקבע, ועכשיו הוא מתקבע חזרה. אז מה הבעיה? זאת אומרת יש מנהגים, ומנהגים הם דבר דינמי. כמו שהם נוצרים, ככה הם גם יכולים להיעלם. כן, אני אמרתי לא פעם, תופעה מאוד משעשעת, שהבתי מדרש שיושבים על חידוש מאוד מהותי ומהפכני, הם בדרך כלל אלה שמדברים בצורה הכי קנאית ופנאטית על החובה לשמר את מנהגי אבותינו. כן, עיין ערך בריסקערים מצד אחד, שכל הזמן מדברים על המנהג ועל המסורת. כן, המסורת זה ממש המילה אולי הכי נפוצה שמה בהשקפה הבריסקאית, שזה מגוחך, כי כל הבריסקאיות כולה זאת מהפכה אחת גדולה נגד המסורת. ואותו דבר כן, תלמידי הרב קוק, אותו דבר כמובן. כן, תלמידי הרב קוק השמרנים. יש הרבה תלמידים להרב קוק מכל מיני סוגים. אבל התלמידים השמרנים שלו כל הזמן מדברים על המסורת, ומי שימשת, ומי היה הרב שלך, כאילו שאצלם הם לא נולדו מהוואקום. אז הרבה פעמים הדיבורים הפנאטיים האלה על החובה לשמר את המנהגים, הם יושבים על מישהו שבעצמו בעצם יושב על שינוי דרמטי, והרבה פעמים זאת איזושהי דרך, לא יודע מה, של הכחשה או התמודדות מול משהו שאתה לא מצליח באמת להציב מול עיניך ביושר.

[Speaker F] טוב. הרב, אם היינו נוקטים בניסוח של המנהגים, ובעצם מה זה מנהג? מנהג זה ביטוי תרבותי. ואם אנחנו מבינים שתרבות זה דבר מאוד מאוד חשוב, והוא דווקא בגלל שהוא לא נעשה באופן מלאכותי אלא באופן הכי טבעי, הוא נובע מהלא יודע מהרבדים העמוקים של העם, אז הוא מאוד מאוד חשוב. מצד שני, להחליף אותו בצלילות, להחליף תרבות אחת בשנייה, אז זה באמת זלזול בכל מה שהיה מורשת של אבותיך. ואז אנחנו מבינים באמת את ההבדל בין רפורמים לשמרנים מודרניים, כיוון שאם אתה מכבד את התרבות ואתה עושה בה שינויים כיוון שתרבות מתפתחת, אבל לא באופן שאתה עובר לגמרי ל…

[הרב מיכאל אברהם] זאת אמירה כללית מדי. אני לא אוהב הגדרות כל כך עמומות. אם אתה עושה הרבה, אתה עושה מעט. אני חושב שצריך לדון בשינוי ספציפי, לא בכמה שינויים אתה עושה.

[Speaker F] אבל הנה לדוגמה מה שהרב הביא, הדוגמה הקלאסית שהרב הביא לעובדה שאף אחד לא דן בבעיה שיש המון בתי כנסת שונים בנוסחים שונים, למרות שזה איסור דאורייתא ברור, כיוון שזה נבע פשוט בלי לחשוב. ודווקא שזה נבע בלי לחשוב, אנשים טובים, הכי נאמנים למורשת אבותם, הרגישו שהם צריכים לנהוג כך, בלי לחשוב, בלי לעשות רפלקציה.

[הרב מיכאל אברהם] השאלה של הרפלקציה גם היא נדונה שמה בסדרת הטורים ההם, אני מסכים. זה לא המדד היחיד, אבל זה בהחלט מדד חשוב. אבל אני רק כן רוצה להעיר בכל זאת משהו שגם כתבתי שמה והארכתי בזה, אני חושב שאפשר לבדוק טיעון ספציפי של שינוי האם הוא רפורמי או לא. לא קהילה שאומרת כמה שינויים עשית ולפי כמות השינויים שעשית אני קובע אם אתה רפורמי או לא. אני טוען שיש טיעון ספציפי לשינוי שאפשר לבחון אותו אם הוא רפורמי או לא. זאת אומרת המדד הוא לא מדד כמותי או סטטיסטי, יש מדד ענייני תוכני. אבל זה באמת נושא לסדרה אחרת. טוב, בכל אופן, אז לענייננו, אז זה המצב הרגיל של ההלכה. יש מצב עובדתי, ואליו מתייחס איזשהו דין. מה קורה במצב של ספק? במצב…

[Speaker G] הרב, סליחה, הייתה לי שאלה.

[הרב מיכאל אברהם] מה?

[Speaker G] הייתה לי שאלה, נכון שהיה לי פעם דיון על זה? מה קורה בעצם כשה-X, העובדות לא משתנות, אלא הצורת הסתכלות שלנו היום היא יותר מדויקת ויותר נכונה ממה שראו אותה פעם? היה לי איזה דיון על זה פעם, אני לא זוכר מה היה הנושא, אבל שהרמב"ם עשה איזה חישוב מתמטי…

[הרב מיכאל אברהם] דיברתי גם על זה שם. אני חושב שבמקום שבו יש טעות בתפיסת העובדות, אם העובדות השתנו זה דיון אחד. אם הייתה מעיקרא טעות בתפיסת העובדות, כי הם פשוט לא ידעו את העובדות כמו שצריך, ההלכה הזאת בטלה מאליה. זאת אומרת לא צריך שום דבר.

[Speaker G] לא זה לא שלא שהם טעו. פשוט החישוב לא מדויק. היום יש לנו את החישוב יותר מדויק.

[הרב מיכאל אברהם] אז שאלה של דיוק של חישובים זה משהו אחר. אני מדבר על טעות. דיוקים של חישובים, בסדר, אנחנו אף פעם לא עושים חישוב עד הסוף מדויק. אז השאלה היא כמה לקחת את הדיוק, זה כבר שאלה אחרת.

[Speaker A] כן בדיוק ובאיזה מצב זה…

[Speaker G] אז זה דיון

[הרב מיכאל אברהם] אחר אני לא אכנס אליו כאן, זה לא נוגע אלינו. טוב.

[Speaker A] טעות זה בדיני חששות, הרב? אה? טעות זה בדיני חששות?

[הרב מיכאל אברהם] גם, לא משנה, כל מיני.

[Speaker A] לא לא, שאלה כאילו רק בהתייחסות. כל דיני חששות כביכול.

[הרב מיכאל אברהם] למשל, חלק מהחששות, כן. אוקיי. אבל הרב,

[Speaker C] אבל הרב גם ארבעים יום ליצירת הוולד, לבקש אם הוא זכר או שיהיה זכר?

[הרב מיכאל אברהם] זה גם טעות? נכון. נו אז מה השאלה?

[Speaker C] אבל פה זה כאילו לחומרא, פה אסור לבקש בכלל, אז יוצא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא. בסדר, נו אז דיברתי על זה לא פעם. מוכר לא? אני מניח לפחות. יש באתר, תסתכלו. טוב, בכל אופן, אז הטענה היא שזה המצב ההלכתי הרגיל. מה קורה במצב של ספק? במצב של ספק יש לנו את הסרטוט הזה. הסרטוט הזה הוא בעצם פעמיים הסרטוט ההוא. נכון? א' זה דוגמה אחת לזה וב' זה דוגמה אחת לזה. מה מבחין בין א' לב'? יש לי שתי אפשרויות להבין או את המצב העובדתי, אני לא יודע את העובדות, האם זה א' או ב', אבל על כל אחת מהעובדות יש לי דין ידוע. בסדר? רק אני לא יודע מהן העובדות. הספק שלי הוא לגבי איקס. זה ספק במציאות. יש ספק בדין, ספקא דדינא, שזה אני יודע מה הוא איקס, אני לא יודע מה הוא החץ, או מה הוואי ששייך לאיקס. איזה וואי צריך להצמיד לאיקס הזה. זה מה שנקרא ספקא דדינא. בכל מקרה אני אייצג את הספק בצורה הזאת, כשפה יכול להיות, אתם יכולים לכתוב את איקס פה. בסדר? ואז הספק הוא ספק בדין, האם להצמיד לו את הכשר או לא כשר. ואתם יכולים להגיד שא' וב' זה פשוט שתי פרשנויות לאיקס, וממילא הדין לפי כל פרשנות הדין הוא ברור. אבל אני לא יודע איזה פרשנות אני נותן לאיקס. לכן מבחינתי זה הציור של ספק ואני לא אכנס להבדל בין ספקא דדינא לבין ספק במציאות. בסדר מכאן ואילך. אני רק אומר, כל ספק כזה יכול להיות או ספקא דדינא או ספק במציאות. כרגע אני לא נכנס להבדל הזה. מה קורה במצב של ספק? אנחנו יודעים הכלל הוא ספקא דאורייתא לחומרא, ספקא דרבנן לקולא. שיטת הרמב"ם שספקא דאורייתא לחומרא זה דין דרבנן, שיטת הרשב"א ועוד ראשונים, זה שספקא דאורייתא לחומרא זה דין מדאורייתא. אוקיי? אז זה דיני הספק הרגילים. עכשיו, אני לא יודע אם זה חלב או שומן, אז זה ספק מה הוא איקס. בסדר? אבל אם אני יודע שזה חלב, רק אני לא יודע מה דינו של חלב, אז זה בעצם ספק בוואי. האיקס הוא נתון והספק הוא ספק בוואי. עכשיו הכלל בדרך כלל בספקות שיש לנו חמישים אחוז חמישים אחוז. אם זה שישים-ארבעים או שמונים-עשרים, אז אנחנו נמצאים בפרשה שדיברנו עליה בשיעורים הקודמים. אז זה בעצם מצב של רוב, זה בכלל לא מצב של ספק. מצב של ספק זה כאשר אין רוב לטובת א' או ב'. אני בספק חמישים-חמישים. אוקיי? כמובן שהספק יכול להיות פוזיטיבי או נגטיבי כמו שאנחנו נראה עוד מעט. אז למעשה ספק…

[Speaker F] הרב, הרי ספק זה בעצם מצב הכרתי, נכון? אפיסטמולוגי. זה תחושה של האדם, רגש, תודעה כזאת של… עכשיו נניח שאדם יש לו ספק הלכתי או ספק במציאות. תשאל אותו תגיד מה אתה חושב יותר? אומר לא יודע, שישים אחוז נראה לי א' וארבעים אחוז ב'. אבל אני עדיין בספק. אז עדיין הרב יחשיב את זה כספק או שזה כבר רוב?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה רוב. רוב הוא גם ספק. זה ספק שלא חמישים חמישים. זה רוב.

[Speaker A] מה זה רוב נשים לא איילונית?

[הרב מיכאל אברהם] ספק שזה לא רוב, ספק זה כשיש חמישים-חמישים. כשיש רוב אז זה דיני רוב, זה לא שייך לדיני ספקות.

[Speaker A] לא, זה מה שאני אומר, אנחנו לא דנים עכשיו ברוב.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, נכון.

[Speaker F] לא, אני אומר, גם אם זה ספק בתודעה של אדם, בשיקול ההלכתי שלו, נניח שזה ספק בדין. הוא אומר, לי יש תחושה שזה שישים אחוז הלכה א', אבל אני לא בטוח, הרוב אותות ידועות, אבל מה צריך לפסוק? הוא אומר, יש לי תחושה שהלכה א' היא הנכונה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בדיוק יותר קשה, פה יותר קשה לבסס את הטענה שזה רוב ולא ספק. במקרה של חנויות יש לי תשע מול אחד, יש לי איזשהו בסיס עובדתי כדי לקבוע שזה לא ספק שקול אלא יש פה רוב. במקרה של ההלכה ההבחנה בין ספק לבין רוב זה נטיית הלב. עכשיו פה באמת יש מקום להתלבט, עקרונית לדעתי אם יש לך נטיית לב לכיוון אחד אז זה דין רוב. זה דין רוב כי זה המשמעות של רוב בהקשר של ספקא דדינא. יש בהחלט הרבה פוסקים ואנשים שהם מפחדים לסמוך על תחושות הלב האלה, קשה להם לכמת, אני לא יודע בדיוק מה, והם מתייחסים לכל דבר כזה כמצב של ספק. אז נגד זה כבר כתבתי לא פעם, אבל כן, זאת עובדה ידועה.

[Speaker A] אבל יש דוגמה מאוד ידועה קלאסית של ספק ספיקא זה על יין. שגוי שנגע ביין הוא אוסר, והרי יש ספק אם גוי בכלל נגע. אוקיי, אז זה תמיד חמישים-חמישים, אין פה רוב. ואז זה יוצר מצב של ספק ספיקא.

[הרב מיכאל אברהם] מי אמר חמישים-חמישים? יש לך ספק אם הוא נגע או לא נגע, מי אמר זה חמישים-חמישים?

[Speaker A] יכול להיות שזה שמונים-עשרים. לא, לא. שמה בסוגייה של יין, האם גוי נגע או לא נגע, כן? אז אנחנו לא יודעים נגע או לא נגע. נכון שהוא הלך והביא יין.

[הרב מיכאל אברהם] וזה נקרא ספק נגטיבי. אז זה בדיוק ההבדל בין ספק נגטיבי וספק פוזיטיבי. ספק פוזיטיבי כשאני יודע שזה חמישים-חמישים הגוי נגע או לא נגע. בסדר? נגיד יש לי פה שני אנשים, אחד מהם גוי אחד מהם יהודי. אחד מהם נגע ביין. אוקיי? זה ספק פוזיטיבי. יש פה חמישים אחוז שגוי נגע ביין. אוקיי? יש מצב שבו יש לי בן אדם אחד, חתיכה אחת, לא חתיכה משתי חתיכות. אני לא יודע אם הוא גוי או יהודי והוא נגע ביין. גם פה היה מקום להגיד שזה חמישים-חמישים, אבל אם רוב האנשים בסביבה הם יהודים, אז לא, זה יהיה רוב.

[Speaker A] לא, אבל בספק ספיקא של יין זה מדובר על גוי שהביא יין ולא ידוע אם הוא נגע או לא נגע. זאת אומרת זה גוי, זה פיפטי-פיפטי.

[הרב מיכאל אברהם] זה מאה אחוז גוי.

[Speaker A] אם לא ידוע אם הוא נגע או

[הרב מיכאל אברהם] לא נגע זה לא בהכרח שקול. לא ידוע אם הוא נגע או לא נגע, יכול להיות ששמונים אחוז שהוא נגע רק אתה לא בטוח. יכול להיות שאתה לא יודע כלום אז אתה מתייחס לזה כחמישים-חמישים וזה נקרא ספק נגטיבי.

[Speaker A] וזה כל העניין שזה בא להתירא, זה לא בא לאיסורא.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה אם זה בא להתירא או לאיסורא, זה ממש לא רלוונטי. זה לא מעניין. השאלה אם זה שמונים-עשרים או חמישים-חמישים.

[Speaker A] אם

[הרב מיכאל אברהם] יש לך אינדיקציות מסוימות שרוב הסיכויים שהוא נגע אז זה לא ספק שקול. אם אין לך אינדיקציות אז אתה לא יודע שזה חמישים-חמישים, אבל אתה מניח שזה ספק נגטיבי של חמישים-חמישים.

[Speaker A] אם אני לא מניח אז אני הגעתי לרוב, זה כל הבעיה. אני לא רוצה להגיע לרוב.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה לא רוצה? השאלה אם יש רוב או אין רוב. מה זה לא רוצה?

[Speaker A] לא, אם אף אחד לא

[הרב מיכאל אברהם] יודע אז אין פה רוב. זה לא תלוי ברצונך, תלוי בעובדות.

[Speaker A] לא, אבל בעובדות אין עובדות.

[הרב מיכאל אברהם] אז אם אין עובדות ואין לך אינדיקציות, אז זה מה שנקרא ספק נגטיבי, חמישים-חמישים. אבל זה חמישים-חמישים לא באמת, רק בגלל שאין לי אפשרות להכריע לטובת צד אחד אז זה ספק נגטיבי אז אני מתייחס לזה כחמישים-חמישים. זוכרים הבאתי לכם את הדוגמה הזאת כבר כמה וכמה פעמים? יש לי מטבע הוגנת ואני מטיל אותה. בסדר? מה הסיכוי שהיא תיפול על עץ? חמישים אחוז. זה ספק פוזיטיבי כי אני יודע שהמטבע הוגנת. אז יש חמישים אחוז על עץ, חמישים אחוז על פאלי. מה קורה עכשיו מישהו מראה לי מטבע, אין לי שום מידע על המטבע הזה. לא יודע אם היא הוגנת, לא הוגנת, איך היא בנויה, אין לי מושג. אני עדיין אם אצטרך להמר, אני אהמר על חמישים-חמישים, על עץ או פאלי, נכון? אבל ברור שזה לא חמישים אחוז באמת. אין לי שום מידע, לא יודע כלום. זה נקרא ספק נגטיבי. אני עדיין מתייחס לזה כחמישים-חמישים למרות שזה לא באמת הסיכוי חמישים אחוז.

[Speaker A] רגע, יוצא מכאן שכל ספק ספיקא זה חייב להיות נגטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] אז לזה עוד רגע אני מגיע, נכון. עוד רגע אני מגיע לזה.

[Speaker A] בסדר.

[Speaker H] אבל במצב של החתיכות בשר, גם אם ההתפלגות שונה אנחנו לא נותנים לזה חשיבות, לא? לא הבנתי. זאת אומרת גם אם יש לי שלוש חנויות כשרות וחנות אחת טריפה והחנות טריפה נגיד זה קניון גדול.

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה אחרת לגמרי. יש מחלוקות בפוסקים אם מתייחסים למספר החתיכות בכל חנות. אבל נגיד שיש ארבע חנויות פחות או יותר עם אותו מספר ושלוש כשרות ואחת לא כשרה, אז זה רוב, זה לא ספק. אוקיי. טוב, בכל

[Speaker H] אופן אז במקרה

[הרב מיכאל אברהם] של ספק, במקרה של ספק אנחנו בעצם הולכים לחומרא, גם אם הספק הוא ספק פוזיטיבי וגם אם הוא ספק נגטיבי. יש על זה כן באתר עכשיו היה איזשהו שרשור מאוד מאוד ארוך שכבר התברבר לגמרי לדעתי, שבאמת דיבר על רגע… אה כן, על בין היתר דיברו שמה על ההבדל בין חתיכה אחת לבין חתיכה משתי חתיכות, מה שאמרתי קודם. אם יש לי שתי חתיכות בשר, אחת כשר ואחת טרף, אכלתי אחת מהם ואני לא יודע איזה. בסדר? זה נקרא ספק של חתיכה משתי חתיכות. יש לי חתיכה אחת אני לא יודע אם היא חלב או שומן או בשר כשר בשר לא כשר ואכלתי אותה. גם זה נקרא ספק. שניהם מבחינת ההלכה נקראים ספק, זאת אומרת ההלכה רואה את זה כחמישים חמישים. אבל יש הבדל ביניהם. הספק של חתיכה משתי חתיכות זה ספק דאיקבע איסורא מביאים עליו אשם תלוי. ספק של חתיכה אחת לא מביאים אשם תלוי. עכשיו הרבה פעמים, וזה הייתה הטענה שם בשרשור, מה ההבדל? זה בשני המקרים חמישים אחוז. חוסר הבנה גמור. הוא פשוט לא נכון. יש הבדל סטטיסטי בין המקרים. זה לא הבדל לא סטטיסטי, זה הבדל סטטיסטי. במקרה של חתיכה משתי חתיכות יש לי חמישים אחוז פוזיטיבי. על זה מביאים אשם תלוי. במקרה של חתיכה אחת ההלכתית אני רואה את זה כחמישים חמישים, אבל זה לא באמת חמישים אחוז שאכלתי לא כשר. אין לי דרך לקבוע מה הם האחוזים, ולכן לא מביאים אשם תלוי, כי אתה לא יודע אם אתה בספק בכלל. נכון שמבחינת אם מותר או אסור לאכול אין הבדל, בשני המקרים ספק דאורייתא לחומרא. אבל מבחינת אשם תלוי אתה רואה כן שיקוף של ההבדל הזה. זאת אומרת, יש הבדל גם הלכתי וגם סטטיסטי בין מקרה של חתיכה אחת לחתיכה משתי חתיכות, וההבדל הוא שחתיכה אחת זה ספק נגטיבי וחתיכה משתי חתיכות זה ספק פוזיטיבי. בחתיכה משתי חתיכות יש באמת חמישים אחוז שאכלת את הכשר או את הלא כשר, לא משנה. בחתיכה אחת זה ספק נגטיבי, אתה לא יודע כמה אחוזים זה כשר או לא כשר, אבל כיוון שיש לך שני צדדים ואתה לא יודע למשקל אותם, אתה מתייחס לזה כספק שקול, חמישים חמישים. לא שבאמת חמישים אחוז אכלת חתיכה כשרה או לא כשרה.

[Speaker H] זאת אומרת לו יצויר שבאמת זה היה ספק פוזיטיבי בחתיכה אחת? כן, כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אז באופן עקרוני היה צריך להביא אשם תלוי. אני אומר, זה נקודה שהרבה מאוד גם פוסקים, גם אחרונים לדעתי מפספסים, את ההבדל הזה היום אנחנו נראה שהשב שמעתתא לא פספס אותה, הבדל בין ספק נגטיבי וספק פוזיטיבי. זה הבדל מאוד חשוב. עכשיו בוא נסתכל רגע… טוב,

[Speaker E] אני

[Speaker A] לספק ספיקא

[Speaker E] עוד רגע אני אגיע.

[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה רגע להראות לכם בשמעתתא.

[Speaker I] שמעתתא דגאונים? מה? של גאונים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, שב שמעתתא, של הקצות. השמעתתא אומר ככה. אתם יודעים מה, בוא נתחיל עם הגמרא. נתחיל עם הגמרא. אמר רבי אלעזר, כן רואים פה למטה, אמר רבי אלעזר, כתובות ח עמוד ב, האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו. אוקיי, זאת אומרת בא בן אדם קיים יחסי אישות לראשונה עם אשתו בלילה הראשון והוא מצא פתח פתוח, זאת אומרת היא לא בתולה. אז יש שם כל מיני דיונים, גם מבחינת לאסור אותה עליו, גם מבחינת הכתובה, אם היא בעולה אז רק מנה, אם היא בתולה זה מאתיים. אז אומר רבי אלעזר הוא נאמן לאוסרה עליו. הוא יבוא לבית הדין ויטען מצאתי פתח פתוח הוא נאמן. שואלת הגמרא ואמאי ספק ספיקא הוא. למה הוא נאמן? הוא היה צריך להיות לא נאמן. ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון. ספק באונס, ספק ברצון.

[Speaker A] יש פה ספק ספיקא. למה?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שהיא נבעלה עוד לפני שהיא התקדשה לו, לא תחתיו, או שהיא נבעלה אחרי הקידושין. זה ספק אחד. ואם תמצי לומר תחתיו, אבל גם אם היא נבעלה אחרי הקידושין ואז היא צריכה להיאסר, ספק באונס ספק ברצון. אם זה באונס היא עדיין לא נאסרת. ספק ברצון. אז שימו לב, נרד רגע לציור. לא משנה, לא על המקרה הזה אבל זה הציור. כן, ספק תחתיו ספק לא תחתיו. אם לא תחתיו אז היא מותרת לגמרי. מדבר כאן. ספק תחתיו ספק לא תחתיו. אם היא לא תחתיו אז לא משנה אם זה אונס או רצון בשני המקרים היא מותרת, נכון? אם זה כן תחתיו אז תלוי. אם זה באונס אז היא מותרת ואם זה ברצון אז היא לא מותרת. בסדר? אז המבנה הזה של עץ עם שתי התפצלויות זה בעצם המבנה של ספק ספיקא. אוקיי? המבנה של ספק ספיקא. אלא מאי? פה תתעלמו רגע מהשורות התחתונות, בספק ספיקא רגיל אז היא בעצם מותרת, מותרת, מותרת ואסורה. זאת אומרת באחד מתוך ארבעה הקצוות היא אסורה, בשלוש מארבעה הקצוות היא מותרת. אוקיי? זה הציור של ספק ספיקא. אני חוזר לגמרא. כן, שואלת הגמרא הרי זה ספק ספיקא. או שהיא תחתיו או שלא תחתיו, זה ספק אחד. וגם אם היא תחתיו שהיא אמורה להיאסר יש עוד ספק האם זה היה באונס או ברצון. אז זה ספק ספיקא. מה קורה כשיש ספק ספיקא? אז אם היא לא תחתיו בין אם זה באונס בין אם זה ברצון היא מותרת. אם זה תחתיו אז באונס היא מותרת ברצון היא אסורה. אז שלוש מתוך ארבע האפשרויות זה שהיא מותרת ואחת שהיא אסורה. אז בעצם כשבא בן אדם ואומר פתח פתוח מצאתי, הגם אם אנחנו מאמינים לו שהוא מצא פתח פתוח, עדיין שלוש מתוך ארבע האפשרויות שהיא לא נאסרה עליו. אז למה רבי אלעזר אומר שהוא נאמן לאוסרה עליו? זה ספק ספיקא. אומרת הגמרא שני תירוצים. לא צריכא באשת כהן.

[Speaker C] מה קורה

[Speaker A] באשת כהן?

[הרב מיכאל אברהם] אשת כהן נאסרת גם אם זה באונס. אז יש ספק אם זה תחתיו או לא תחתיו, כי אם זה לא תחתיו היא לא נאסרה, אם זה תחתיו אז היא נאסרת. והספק אם זה אונס או רצון לא קיים, כי לגבי אשת כהן בין אם זה באונס ובין אם זה ברצון אז היא אסורה. אוקיי? שימו לב, זה בעצם אומר שהציור, אני חוזר לפה, הציור הוא הציור הזה אבל באשת כהן מה שקורה זה שככה, אם זה תחתיו אז בין אם זה באונס בין אם זה ברצון היא נאסרת עליו בשני המקרים. אם זה לא תחתיו בין באונס בין ברצון היא לא נאסרת עליו. אז יש שתי אפשרויות שהיא לא נאסרה ושתי אפשרויות שהיא כן נאסרה, שזה מצב של ספק בודד, נכון? זה לא שלוש מתוך ארבע אפשרויות אלא שתיים מתוך ארבע. הוא בעצם אחד משתיים. אם זה תחתיו אז היא נאסרת, אם זה לא תחתיו היא לא נאסרת. אין הבדל בין אונס לרצון. אונס ורצון זה לא רלוונטי. אם אתם רוצים להתעקש שזה עדיין עץ עם שתי התפצלויות לא אכפת לי, אבל הסיומים של העץ הם שניים מול שניים ולא אחד מול שלושה. אז זה נקרא ספק אחד ולא ספק ספיקא, ולכן הוא נאמן לאוסרה עליו כי ספיקא דאורייתא לחומרא. זה תירוץ אחד של הגמרא. תירוץ שני של הגמרא. ואיבעית אימא באשת ישראל כגון דקיבל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד. תירוץ שני, מדובר באשתו של ישראל לא של כהן, אבל אבא שלה קיבל עבורה קידושין כשהיא הייתה בת שלוש פחות שבוע, או לא משנה, פחות יום. אוקיי? מה קורה במצב כזה? יש ספק אם זה באונס או ברצון. אוקיי? אם זה באונס אז היא מותרת כי באשת ישראל. אם זה ברצון אז היא אסורה. אבל ספק תחתיו ספק לא תחתיו לא קיים. למה לא קיים? בגלל שאם זה היה לא תחתיו אז היא נבעלה כשהיא הייתה מאוד קטנה בת פחות משלוש, ובת שלוש בתוליה חוזרים. זאת אומרת זה היה כבר מתאחה וכשהוא היה בא אליה. הוא לא היה מגלה פתח פתוח. לכן לא יכול להיות שזה קרה לפני הקידושין, זה קרה אחריהם. אוקיי, ולכן יש פה גם ספק אחד, אז זה שני מקרים שבשניהם המצב הוא לא ספק ספיקא אלא ספק בודד, כך אומרת הגמרא. עכשיו שואל התוספות, ואם תאמר אכתי איכא ספק ספיקא, ספק באונס ספק ברצון, ואם תמצא לומר ברצון ספק כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא, כדאמרינן בהבא על יבמתו. מה אומר התוספות? אתה אומר לי שמדובר באשת ישראל שאבא שלה קיבל קידושין עבורה כשהיא הייתה בת פחות משלוש שנים. ואז מה? אז אין ספק שזה לא היה תחתיו או אין ספק אם זה כן היה תחתיו או לא היה תחתיו. אז אומר התוספות, כן, אבל יש ספק, גם אם זה היה תחתיו פיתוי קטנה זה אונס. ולכן גם אם הוא פיתה את הקטנה ברצון כביכול, אבל רצון של קטנה הוא לא רצון, זה אונס. אז יש פה עדיין ספק ספיקא. יש פה ספק תחתיו ספק לא תחתיו, וגם אם זה תחתיו יכול להיות שזה היה כשהיא הייתה קטנה, אז הפיתוי של קטנה זה אונס. אומר התוספות, ויש לומר שם אונס חד הוא, לזה אנחנו נגיע בהמשך. והתוספות בעצם אומר בתירוץ שלו: שם אונס חד הוא. מה הכוונה? פיתוי קטנה זה אונס, אבל זה עדיין אונס. יש פה שתי אפשרויות, או שזה היה אונס או שזה היה ברצון. האונס, או שהוא אנס אותה ממש, או שהוא עשה לרצונה אבל פיתוי קטנה זה גם אונס. מה אכפת לי, זה ככה אונס או ככה אונס. יש הרבה סוגי אונס, לכן זה עדיין ספק אחד, של אם זה היה באונס או ברצון, זה הכל. אבל לתירוץ הזה עוד נגיע בהמשך.

[Speaker J] והתוספות אומר פה, אגב אפרופו הטעות בעובדות. זה שהגמרא טוענת שלפני גיל שלוש הבתולים חוזרים, האם זה עובדתית נכון?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, גם על זה כתבתי, יש את הש"ך הידוע, ברור שזה לא נכון עובדתית, במובן של קו ברור של גיל שלוש. כנראה, אם אני מבין נכון, לא שאלתי אבל אני מניח שהכוונה שזה סביב גיל שלוש.

[Speaker J] אבל יש דבר כזה שבתולים חוזרים?

[הרב מיכאל אברהם] כן, ככה הגמרא אומרת. לא בדקתי שלא. אתה יודע משהו אחר?

[Speaker J] לא, אני לא יודע, אני גם לא רוצה לדעת. אבל שוב, תיאורטית, אני אומר הגמרא עכשיו מבססת את כל הטיעון שלה על עובדה שהיא לא יודע אם היא נכונה בכלל ולא יודע איך הם ידעו שהיא נכונה.

[Speaker F] באמת שאלה איך הם ידעו. מה הם עשו מבחן?

[הרב מיכאל אברהם] אין לי מושג איך הם ידעו, אבל זאת הייתה הטענה שלהם. אומר התוספות ממשיך, ואם תאמר, ונוקמה בחזקת היתר לבעלה? בוא נעמיד אותה בחזקת היתר לבעלה.

[Speaker E] כן, אז אפילו אם זה ספק אחד

[הרב מיכאל אברהם] בעצם היא צריכה להיות מותרת לבעלה. אז אומר התוספות, ויש לומר דאונסא קלא אית ליה, כדאמרינן בירושלמי: אונסא יש לו קול. והשתא דליכא קלא הוה ליה רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה, רובא עדיף. מה אומר תוספות? קצת דומה למה שראינו בתרי רובי. הוא אומר שכשקרה אונס יוצא קול, וילדה נאנסת יוצא קול. עכשיו פה לא שמענו קול שיצא על הילדה הזאת, שכיוון שכך יש רוב, זאת אומרת האפשרויות של אונס ורצון הן לא שקולות. זה לא ספק שקול. לא סביר שזה היה אונס, כי אם זה היה אונס היה יוצא קול. ואם לא שמענו קול, אז רוב הסיכויים שזה היה ברצון ולא באונס.

[Speaker J] מה זה יוצא קול?

[הרב מיכאל אברהם] יוצא קול, הציבור יודע שהיא נאנסה. אז אומר התוספות, ולכן בעצם הספק הזה של רצון ואונס הוא לא ספק שקול. יש רוב לטובת הרצון ולכן היא אסורה.

[Speaker H] אז על זה עכשיו, לכן לא מעמידים אותה בחזקת היתר? לא הבנתי? לכן לא מעמידים אותה בחזקת היתר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, לכן לא מעמידים אותה בחזקת היתר בגלל שיש רוב שזה היה ברצון.

[Speaker H] אז מה המשמעות של האונס הזה? אתה מתייחס אליו כאל ספק רגיל?

[הרב מיכאל אברהם] כאל מה אתה מתייחס אליו? ספק אחד, וספק אחד לחומרא. הרי תוספות אומר, אנחנו מדברים באשת ישראל קטנה, נכון? אתה מדבר על אשת ישראל קטנה. אשת ישראל קטנה משאירה אותנו בספק אחד, נכון? כי אין תחתיו ולא תחתיו, זה ודאי היה תחתיו. אוקיי? נכון. רק ספק של אונס מול רצון. ולכן רבי אלעזר לא קיבל, בסדר? שואל התוספות, אבל תעמיד אותה בחזקת היתר וכן תקבל את מה שהוא אומר, פתח פתוח מצאתי. אומר התוספות, לא, אי אפשר להעמיד אותה בחזקת היתר בספק אחד כי זה לא ספק, יש רוב. סמוך מיעוט על החזקה והווי פלגא ופלגא. המיעוט מצטרף… מה?

[Speaker H] זאת אומרת שזה ספק גרוע. זה כן ספק אבל הוא לא כזה טוב בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] ספק דרבנן, התוספות אומר בהמשך, אבל כרגע זה אפילו רוב, בסדר? יש רוב לטובת הרצון. אז ממילא לא מעמידים אותה בחזקת היתר למפרע, וזה נשאר ספק שקול, ובספק שקול רבי אלעזר לא מאמין לו בפתח פתוח לאסור אותה. עכשיו בא השמעתתא ואומר ככה: וראיתי בשו"ת הריב"ש סימן שנ"ב וזה לשונו: עוד ראיתי מה שכתבתי למורנו הרב רבי ניסים בסוגיית פתח פתוח ומה שהקשית על התוספות, דאדרבה אית לן למימר סמוך מיעוט דאונס למחצה דאינו תחתיו, והווה ליה תחתיו ברצון מיעוטא. מה זאת אומרת? יש לנו ספק אונס ספק רצון, אבל הספק אונס נחשב שקול, נכון? זאת אומרת הספק אונס פלוס החזקה נחשב שקול מול הרצון. אוקיי? זה ספק אחד. וסמוך את המיעוט של האונס למחצה דאינו תחתיו. בעצם הוא אומר ככה: אם זה היה תחתיו, אנחנו מדברים עכשיו בגדולה, לא בקטנה, חזרנו לספק ספיקא. אז אומר התוספות בעצם יש ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, נכון? ספק תחתיו ספק אינו תחתיו, ועל הצד שזה היה תחתיו יש ספק אונס ספק רצון. אבל הספק אונס הוא מיעוט, נכון? אז המיעוט של האונס עם החצי דאינו תחתיו זה סך הכל יוצר רוב, נכון? אם זה אינו תחתיו היא מותרת, אם זה תחתיו אז למרות שיש רוב שזה היה ברצון אבל יש עדיין מיעוט של אונס, נכון? המיעוט של האונס מצטרף לחצי של אינו תחתיו ובסך הכל יוצרים רוב. הוה ליה תחתיו ברצון מיעוטא. ברור מה שאני אומר?

[Speaker H] עוד פעם, אני אחזור לצד. הרב הסביר פשוט את הספק ספיקא פה? מה? זה הספק ספיקא של הגמרא בעצם?

[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר בספק ספיקא אתה יכול ללכת לקולא. מה זאת אומרת? הוא אומר ככה: יש לנו ספק תחתיו וספק לא תחתיו, בסדר? ספק לא תחתיו אז היא מותרת, נכון? ספק תחתיו. ספק תחתיו אז יש תלוי אם זה אונס או רצון. עכשיו האונס הוא מיעוט כי לאונס יש קול, נכון? אז יש פה בעצם רוב, זה לא ספק שקול, נכון? יש פה רוב שזה היה ברצון ומיעוט שזה היה באונס.

[Speaker H] אוקיי. או לאיסור, כן.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. הסך הכל מה קורה? יש לי חמישים אחוז שזה לא תחתיו שזה מותר. יש לי עוד עשרה אחוז פה שזה מיעוט מתוך החמישים הנותרים, עשרה אחוז שזה גם מותר וארבעים אחוז שזה אסור. אז נכון שהארבעים מול העשרה זה רוב, אבל העשרה הזה מצטרף לחמישים פה וסך הכל יש שישים להיתר. אז במקרה כזה גם כאשר יש פה רוב לאיסור, אבל בצד השני יש לי עוד ספק, אז לא צריך ספק ספיקא כדי להתיר, מספיק ספק ורוב. מבינים מה אני אומר? אנחנו בדרך כלל רוצים ספק ספיקא כדי להתיר, נכון? עכשיו פה זה יותר חזק, ספק ספיקא זה שבעים וחמישה אחוז, אוקיי? נכון? לא תחתיו מותרת, תחתיו אז יש עשרים וחמישה אחוז מותרת, עשרים וחמישה אחוז אסורה. הסך הכל שבעים וחמישה אחוז שהיא מותרת, זה ספק ספיקא. עכשיו מה קורה אם הצד השני הוא לא ספק שקול, הוא רוב? ספק לא תחתיו אם מותרת זה חמישים אחוז. אם זה תחתיו אז תלוי אם זה אונס או רצון. אבל אונס ורצון זה לא ספק שקול, נכון? ראינו בתוספות שיש רוב לטובת הרצון. נגיד שמונים אחוז לטובת הרצון. אוקיי? עכשיו זה לכאורה צריך להיות אסור, כי ספק ספיקא מותר, אבל ספק ורוב זה לא מספיק טוב, זה יותר חלש מספק ספיקא, נכון? אומר התוספות, אומר הריב"ש שמקשה על תוספות, מה פתאום? זה גם צריך להיות מותר, לא צריך ספק ספיקא. גם ספק שאחריו בא רוב צריך להיות מותר. למה? כי תכלס יש שישים אחוז להיתר.

[Speaker E] המיעוט של האונס מצטרף

[הרב מיכאל אברהם] לחמישים אחוז שלא תחתיו ותכלס יש יותר מחמישים אחוז להיתר. אז למה צריך דווקא ספק ספיקא? מספיק שיהיה ספק שאחריו אפילו עם רוב לאיסור זה גם יהיה מותר.

[Speaker H] זאת אומרת ספק ספיקא הוא בעצם הוא לא יותר טוב מרוב. מה? ספק ספיקא הוא שקול, לא יותר טוב מרוב.

[הרב מיכאל אברהם] איזה מן סברה זו? הרי ספק ספיקא הוא לא יותר מרוב. זה ההנחה של הקושיה פה. ספק ספיקא הוא סך הכל רוב. אז גם אם הספק השני הוא ספק לא שקול, עדיין יש לי פה רוב להיתר. לא צריך שהספק השני גם הוא יהיה שקול. הספק השני יכול להיות עם רוב לאיסור, כי עדיין בשורה התחתונה יש לי רוב להיתר. אז מה הבעיה? בסדר? כך שואל הריב"ש על תוספות. והוא מוכיח שאומרים את זה לפי כל התנאים, לעזוב אני לא נכנס כרגע. אז הוא אומר ככה. וזה עדיין הציטוט של הריב"ש. ומיהו היינו התם דמחצה זכרים ומחצה נקבות וודאי ובהכרח, כי כן יסד המלך מלכו של עולם. נדמה לי בבכורות שם המדברת על בהמה שילדה ואנחנו רוצים לדעת אם זה פטר חמור שמגיע לכהן או לא מגיע לכהן. עכשיו יש עובדה ידועה, הבהמה הזאת היה לה חלב עוד קודם. ויש כלל כזה שאומר שבהמות שיש להן חלב זה בהמות שילדו כבר, רוב הסיכויים. לבהמה אין חלב אם היא לא ילדה, אוקיי? עכשיו אם הן ילדו אז זה בעצם אומר שהוולד שנולד עכשיו הוא לא פטר חמור כי כבר היה לפניה, הוא לא הבכור, נכון?

[Speaker A] יש אותה סוגיה גם כן עם פרתו של גוי. רגע רגע, זה מספיק מורכב.

[הרב מיכאל אברהם] כן. אז בקיצור יש פה, אם לבהמה הזאת היה לה חלב אז רוב הסיכויים שהיא כבר ילדה והוולד הזה הוא לא הוולד הראשון, נכון? אבל יכול להיות שמה שהיא ילדה היה הפלה, ויכול להיות שמה שהיא ילדה היה נקבה ולא זכר. אז יש פה שתי אפשרויות. אז גם שם בעצם יש מצב של ספק פלוס רוב, ולא ספק ספיקא אלא ספק פלוס רוב. ועל זה הוא אומר: ומיהו היינו התם דמחצה זכרים ומחצה נקבות וודאי ובהכרח, כי כן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין. הקדוש ברוך הוא קבע כלל בעולם שההתפלגות של זכרים ונקבות זה חמישים חמישים. אם כן על כורח הזכרים הנולדים מן המעוברות מיעוט. מיעוטא נינהו, שהרי מיעוט מפילות ואין להימלט מזה משום פנים. כן, אם היא ילדה זכר, מה הסיכוי שהיא ילדה זכר קודם? יש חמישים אחוז שהיא הפילה, נכון? סליחה, יש מיעוט שהיא הפילה ומבין האפשרויות שהיא לא הפילה יש ספק זכר ספק נקבה, נכון? אז בסך הכל הוא אומר, אפשר לצרף אותם ביחד ולא חוששים למיעוט הזכרים. אז אומר האשמייטה, אומר הריב"ש, סליחה, לא האשמייטה, הוא אומר שם באמת אומרים את זה, למה? כי הספק השקול בין זכרים לנקבות הוא ספק חמישים-חמישים. עכשיו אנחנו יודעים את זה, זה טבע העולם. וחוץ מזה יש עוד מיעוט מפילות. אז יש בעצם רוב הסיכויים שהולד הזה הוא בעצם ולד ראשון. אבל כאן איננו אומרים שהנבעלות בזנות מחצה תחת בעליהן ומחצה בלתי תחתיהם. כי היכא דנימא סמוך מיעוטא למחצה ונתירה, דמנא לן זה שיהיה מחצה על מחצה? איך אנחנו יודעים שזה חצי-חצי אלה שנבעלות, האם זה היה תחתיו או לא תחתיו? אנחנו מניחים שזה ספק. מי אמר לך שזה ספק שקול? איך אתה יודע? אז אומר הריב"ש: אבל אנו אומרים שהדבר בספק, שזה אפשר כמו זה. יש לנו שתי אפשרויות, או תחתיו או לא תחתיו. אין לנו שום מידע. אנחנו לא יודעים, בניגוד לספק של זכרים ונקבות שם יש לנו מידע פוזיטיבי, זה חמישים נקבות חמישים זכרים. תחתיו או לא תחתיו זה ספק נגטיבי, אני כבר משתמש בשפה שלי, כן? אנחנו אומרים שהדבר בספק, שזה אפשר כמו זה. בסדר? ועכשיו הוא ממשיך: ואף אם נאמר סמוך מיעוטא דאונס לאין תחתיו, אכתי לא הוי תחתיו ברצון מיעוטא בוודאי. אבל עדיין נאמר שאפשר זה כמו זה. מה הוא אומר? הוא אומר ככה, תראו. הוא בעצם, זה שמצאתי, היחיד שאני ראיתי לפחות, שעושה הבחנה בין ספק פוזיטיבי לספק נגטיבי בצורה מפורשת. זה הריב"ש והאשמייטה אחרי זה מפרט את זה יותר. הוא בעצם אומר ככה: כאשר הספק שלי הוא ספק פוזיטיבי, אז גם אם הספק שאחריו זה רוב לאיסור, אני מוסיף את המיעוט להיתר לספק הפוזיטיבי ויש לי שישים אחוז היתר. אז אני הולך אחרי הרוב. אבל אם הספק הוא ספק נגטיבי, ספק תחתיו ספק לא תחתיו, וגם אם זה תחתיו יש סיכוי מסוים שזה היה באונס, סיכוי קטן, עשרים אחוז. אבל עדיין יש סיכוי שזה היה באונס. אז בוא נצרף את העשרים אחוז האלה מתוך החמישים שזה עשרה אחוז, לחמישים אחוז שזה לא היה תחתיו, יש שישים אחוז שהיא מותרת. אומר הריב"ש לא. כי פה זה ספק נגטיבי. בספק נגטיבי אתה לא באמת יודע שזה חמישים-חמישים אם זה היה תחתיו או לא. נכון? יכול להיות שזה בכלל שמונים-עשרים. כיוון שאתה לא יודע, אז נגטיבית אתה קובע שאנחנו רואים את זה כחמישים-חמישים. אבל זה סתם קביעה נגטיבית. אתה לא באמת יודע. ולכן אם אתה שואל אותי סטטיסטית, סטטיסטית, כאשר תחשבו אם נגיד שזה רוב תחתיו, הספק תחתיו ספק לא תחתיו, נגיד שבעצם תחתיו זה עשרים אחוז… אה סליחה, זה עשרים אחוז, אוקיי? יכול להראות על השרטוט?

[Speaker E] כן, רגע.

[הרב מיכאל אברהם] תראו, נגיד שאנחנו מדברים עכשיו תחתיו ולא תחתיו. בסדר? זה ספק אחד. וגם אם תחתיו יש פה אונס עשרים אחוז ורצון שמונים אחוז. בסדר? אז לכאורה בחמישים אחוז האלה היא מותרת ומתוך החמישים אחוז האלה עשרים אחוז ועוד, זאת אומרת יוצא עשרה אחוז היא מותרת, ארבעים אחוז היא אסורה. אז היא מותרת בעשרה פלוס חמישים בשישים אחוז נגד ארבעים. אז היה צריך להתיר אותה. אומר הריב"ש לא. למה לא? כי הספק אם תחתיו או לא תחתיו, הספק העליון, הוא ספק נגטיבי. באופן עקרוני יכול להיות שפה יושב לי רק עשרים אחוז ופה זה שמונים אחוז. יכול להיות גם ההיפך, אני לא יודע. ותחשבו מה קורה אם פה עשרים אחוז? אז יש לי בעצם עשרים אחוז שהיא מותרת ועוד עשרה… שמונים אחוז שהיא אסורה, שמתוך זה עשרים אחוז באונס זה שש עשרה אחוז, עשרים אחוז מתוך שמונים. שש עשרה ועוד עשרים זה שלושים ושש אחוז שהיא מותרת ושישים וארבע שהיא אסורה. אז אין לך וודאות שיש פה רוב להיתר, כיוון שהספק הוא ספק נגטיבי. אם הספק היה ספק פוזיטיבי, אז לא משנה מה היה הרוב, יש לי וודאות שיש פה רוב להיתר. אומר הריב"ש. בספק פוזיטיבי, אם החלק השני הוא רוב, זה מספיק בשביל להתיר, אפילו אם הוא רוב, לא צריך שהוא יהיה ספק שקול. אפילו אם הוא רוב לאיסור, כן? עדיין זה יהיה מותר. אבל בספק נגטיבי, אני צריך שהספק השני גם הוא יהיה ספק שקול. גם נגטיבי, לא אכפת לי, אבל שקול. אבל אם זה יהיה רוב לאיסור, אני לא אצרף אותו לספק נגטיבי, כי בשורה התחתונה מבחינת מספרים זה יכול לצאת רוב לאיסור. אין לך פה ודאות שיש בך רוב להיתר.

[Speaker F] אבל למה ספק שקול יספיק?

[הרב מיכאל אברהם] הו, אז תשאל, אז גם בספק שקול זה יכול להיות ככה. אז אני אומר, זה בדיוק אותו דבר כמו התרי רובי שראינו בשיעור הקודם. נכון, יש לי פה ספק שקול נגטיבית, ויכול להיות בכלל שהאמת היא שמונים-עשרים, לא חמישים-חמישים. אבל אין לדבר סוף, כי כמעט כל הספקות שלנו הם כאלה. מה אנחנו עושים? אנחנו עושים כלל פורמלי שאומר, תראה, אם יש לך ספק ספיקא, ושני הספקות הם שקולים, אז בסדר, אפילו אם זה ספקות נגטיביים. אז אתה יכול להניח שזה שבעים וחמישה אחוז. כמו שבספק אחד בעצם אתה מניח שהוא ספק ואתה לא אוסר אותו בוודאות, למרות שיכול להיות שמונים-עשרים, כי אני מניח שספק נגטיבי זה חמישים-חמישים. ספק ספיקא זה כלל, ספק ספיקא זה כלל שבעצם בא לעקוף את הצורך בחישוב, או במילים אחרות, אם יש לך חישוב, אם יש לך חישוב, לא צריך להגיע לספק ספיקא, תעשה את החישוב ותראה, אם יש לך רוב להיתר תתיר. כל הכללים של ספק ספיקא זה כללים שנאמרים אך ורק במצבים נגטיביים. אבל שם, אם המצב הוא נגטיבי, אז הספק השני חייב להיות ספק, הוא לא יכול להיות רוב, גם לא רוב נגטיבי ולא רוב פוזיטיבי, הוא לא יכול להיות רוב לאיסור. הוא צריך להיות לפחות ספק או רוב להיתר, אז כמובן זה גם בסדר.

[Speaker A] זאת אומרת ספק ספיקא נגטיבי זה תמיד לאיסורא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, בדיוק הפוך. ספק ספיקא הוא תמיד לקולא, גם אם הספק הוא נגטיבי. איפה תהיה השלכה, רגע רגע, איפה תהיה השלכה לזה שהספק הוא נגטיבי? במקום שהספק הראשון הוא ספק נגטיבי ואחריו בא רוב לאיסור. במצב כזה, אם הספק היה פוזיטיבי, אז תספרו את השורות התחתונות, השורות התחתונות יוצאות רוב להיתר. נכון? כי יש חמישים אחוז היתר ומתוך החמישים אחוז איסור עדיין יש איזה שהם אחוזים להיתר, מספיק כמה אחוזים בשביל שיצטרפו לחמישים ושיהיה היתר.

[Speaker A] זה מה ששאלתי, אם בספק ספיקא הספק הראשון הוא צריך להיות נגטיבי ואז זה הולך לנו ספק ספיקא גם בנגטיב, ואם הספק הראשון הוא פוזיטיבי, אז גם אם מתחתיו זה נגטיבי זה גם ילך לפוזיטיבי? לא, לא,

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני דיברתי הפוך בדיוק. אני מדבר על הספק הראשון, הספק הראשון הוא ספק שקול של חמישים-חמישים, מתחת לענף האוסר יש התפצלות שהיא רוב לאיסור, אוקיי? אז אם הספק העליון היה ספק פוזיטיבי,

[Speaker A] אז

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו עושים את חשבון הסיכויים פשוט, אז זה חמישים אחוז להיתר וחמישים אחוז לאיסור מתוכו יש עוד עשרה אחוזים להיתר, אז תכל'ס יש שישים אחוז להיתר. ברגע שיש חישוב אין פורמליסטיקה, שישים אחוז להיתר, יש לך רוב להיתר, אתה מותר. אבל אם הספק הראשון הוא ספק נגטיבי, אז אין לך חישובים. פה נכנסת הפורמליסטיקה. אם הספק השני הוא ספק, גם אם הוא נגטיבי, אז מותר ללכת לקולא למרות שהאמת יכול להיות שאתה טועה. אבל אם שני הספקות הם ספקות נגטיביים אבל הם ספקות, הם לא רובים, מותר ללכת לקולא. אבל אם הספק הראשון הוא נגטיבי והספק השני הוא רוב לאיסור, אז אתה לא מצרף את המיעוט להיתר עם החמישים אחוז להיתר ששמה כי אין חמישים אחוז להיתר, זה חמישים אחוז נגטיבי, לא פוזיטיבי. במצב כזה לא מתירים. זה מה ששאלתי הרב, אני

[Speaker A] אמרתי שבמקרה

[הרב מיכאל אברהם] ואם הספק הראשון לא משנה, אם לזה אמרת אז אנחנו מסכימים, חבל לסבך פה את העניין.

[Speaker H] בסדר, אז יוצא גם למסקנה שבעצם הספק ספיקא זה בשקול זה בעצם כמו רוב, אין שום הבדל.

[הרב מיכאל אברהם] ספק, לא, ספק ספיקא פוזיטיבי הוא כמו רוב, זה המסקנה. כל המושג ספק ספיקא לא עוסק בספקות פוזיטיביים. אם היה ספקות פוזיטיביים לא מעניין אותי לא ספק ספיקא ולא שום מבנה, תן לי שורה תחתונה. אם יש רוב להיתר לך להיתר, מה אכפת לי אם זה ספק ספיקא או לא? נכון? בסוף בסוף נגיד ספק ספיקא ששניהם שקולים פוזיטיבית, אוקיי? אז יש לי חשבון שבעים וחמישה אחוז להיתר, עשרים וחמישה אחוז לאיסור. אז זה מותר לא בגלל דין ספק ספיקא, זה מותר בגלל דין רוב, יש שבעים וחמישה אחוז להיתר. ולכן… לכן הטענה היא שאפילו אם זה חמישים חמישים ואחרי זה יש רוב לאיסור, שזה מבחינת דין ספק ספיקא לא מועיל, אבל מבחינת דיני רוב זה בסדר, כי זה נותן לי רוב רוב להיתר. וברגע שהרוב הוא פוזיטיבי, זה פועל מדיני הרוב, לא מדיני ספק ספיקא. ובדיני רוב אתה יכול להתיר גם אם השני הוא רוב לאיסור.

[Speaker H] הבנתי, זאת אומרת רובא דרובא זה כבר שלב מעבר כאילו? נכון, זה בעצם ודאות.

[הרב מיכאל אברהם] רובא דרובא זה מה שדיברנו בשיעורים הקודמים, וכבר ראינו שם את אותה תופעה.

[Speaker H] וזה סתם פשוט ודאות יותר, כאילו זה פשוט סיכוי יותר גבוה כאילו? נכון. אבל זה תמיד על אותה סקאלה של סיכויים? בדיוק. בלי קשר לשאלה של הצדדים, כי הרבה מדברים על צדדים בספק ספיקא.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, צדדים אני אגיע עוד רגע, לא, עוד מעט, נגיע, כבר מגיע לצדדים. אז זה נקודה מאוד חשובה.

[Speaker E] וזה מה שהשב שמעתתא בעצם

[הרב מיכאל אברהם] אומר, אחרי שהוא גומר לצטט את הריב"ש. הנה הריב"ש האיר עינינו, דאיכא לדון בתורת רוב, דאם אפילו הצדדים אינם שקולים, מצטרף למחצה והוי ליה רובא. והיינו דווקא היכא דידוע בטבעו של עולם מחצה על מחצה, מצטרף גם המיעוט דליהוי רובא. והיכא דאינו בטבעו של עולם, אלא דאפשר זה כמו זה, ספק נגטיבי, אזי בתורת ספק ספיקא אנו דנים, ובעינן שיהיו הספקות שניהם שווים ושקולים. אם הספק הראשון הוא ספק נגטיבי, הצומת הבאה צריכה גם היא להיות ספק ולא רוב לאיסור. רוב לאיסור לא יהיה טוב. צריכה להיות ספק או רוב להיתר כמובן, אז אין בעיה. כי החשבון של ה… אי אפשר לעשות את החשבון של הסיכויים. ואם אי אפשר לעשות את החשבון של הסיכויים, יש לנו את הפורמליסטיקה, ספק לחומרא, ספק ספיקא לקולא. כשיש לנו את חשבון הסיכויים, כשאנחנו מדברים על ספקות פוזיטיביים, אז עושים את החשבונות, אין דינים. הדינים לא רלוונטיים. פתאום ספק, ספק ספיקא, תן לי את, תן לי את חשבון הסיכויים וזה הכל. הולכים אחרי הרוב. אז פה מצאתי את הביטוי אולי הכי, הכי מובהק להבחנה הזאת בין רוב פוזיטיבי ורוב נגטיבי, וזאת הבחנה שהיא שורש כל הסוגיות האלה. וכל כך הרבה אנשים מפספסים אותה, שלכן אני מתעכב עליה, כי זה מאוד חשוב להבין את זה. עכשיו אני רוצה לדון רגע, מהזמן שנשאר לי, מה קורה בדין, מה זה דין ספק ספיקא? אנשים שואלים, אם ספקא דאורייתא לחומרא, למה ספק ספיקא הולך לקולא? כבר באחרונים, כבר בראשונים שואלים את זה. עכשיו, כבר מעצם השאלה, שימו לב. מה, מה השאלה? לא הבנתי. ספק רגיל זה חמישים חמישים, הולכים לחומרא. ספק ספיקא זה רוב להיתר, לכן הולכים לקולא. מה השאלה? ברגע שאתה שואל את השאלה, אתה מחפש הסבר למה בספק ספיקא הולכים לקולא, ברור שאתה מדבר על ספק נגטיבי. אז אין לך חשבון של סיכויים. ואז בעצם השאלה היא, הרי ספק אחד וספק ספיקא שניהם זה מצב של ספק, ואתה לא יודע לעשות את חשבון הסיכויים. יש לך שני צדדים, או שזה אסור או שזה מותר, ויש לך שני צדדים ששניהם אפשריים, אתה אמור להתייחס אליהם כחמישים חמישים. אז למה, למה אתה הולך, למה אתה הולך לקולא בספק ספיקא? אתם מבינים שכל הקושיה הזאת של הראשונים ושל האחרונים יושבת רק על ההנחה שהספקות הם ספקות נגטיביים? כי בספק פוזיטיבי אין מקום לשאלה למה מקילים בספק ספיקא, מקילים בספק ספיקא כי זה מדין רוב. יש שבעים וחמישה אחוז להיתר, ולא צריך את דין ספק ספיקא, יש את דין רוב, אחרי רבים להטות.

[Speaker F] ומה באמת התשובה על השאלה שלהם ברוב נגטיבי?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, נגיע, נגיע, לאט לאט. אני אומר, עצם השאלה אומרת שמדובר פה בספק נגטיבי. ספק פוזיטיבי זה בכלל לא דין ספק ספיקא, זה דין רוב. וזה טועים הרבה אחרונים, שהם חושבים שספק ספיקא פועל מדין רוב הסטטיסטי. לא נכון. ספק ספיקא זה ברוב נגטיבי, וברוב נגטיבי אין רוב סטטיסטי, כמו שהשב שמעתתא והריב"ש אומרים עכשיו. אז מה כן? אז למה בכל זאת זה פועל על ספק נגטיבי? שני כיוונים עיקריים יש בראשונים. בשיטת הרמב"ם, הרבה הסבירו, הרשב"א כבר מסביר את זה אני חושב, שהרמב"ם הרי אומר שספקא דאורייתא לחומרא. זה דין דרבנן. אז אם יש לי ספק ספיקה, אז יש לי ספק אם להחמיר מדרבנן, זה ספיקא דרבנן, הולכים לקולא. עוד פעם, זה כלל פורמלי. אין לנו חישוב של סיכויים. אם היה חישוב של סיכויים כל הדיון לא מתחיל. אבל אם אין לנו חישוב של סיכויים, אז אנחנו מדברים על הכללים הפורמליים. אז בספק נגטיבי אחד, הכלל הוא שהולכים לחומרא מדרבנן. אם על גביו יש עוד ספק, כן, ספק תחתיו ספק לא תחתיו, אז מדרבנן הולכים לחומרא. אבל גם על הצד שתחתיו יש ספק באונס ספק ברצון, אז יש לי ספק אם חובה להחמיר מדרבנן. זה ספק דרבנן, אפשר ללכת לקולא. זאת שיטת הרמב"ם. הרשב"א עצמו אומר, הוא סובר שספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה. אז הוא לא יכול להסביר שספק ספיקה זה ספיקא דרבנן. לשיטתו זה ספיקא דאורייתא, זה לא ספיקא דרבנן. אז למה באמת הולכים לקולא בספק ספיקה? אומר הרשב"א, זה מדין רוב צדדים. הרשב"א זה בבדק הבית. אומר, זה מדין רוב צדדים. יש שלושה צדדים להיתר, צד אחד לאיסור, אז יש פה רוב צדדים. הרבה אנשים טועים לחשוב שזה רוב סטטיסטי. לא נכון. רוב צדדים זה לא רוב הסתברותי, זה רוב צדדים. יש פה צד, שלושה צדדים ל, נגיד ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ואם תחתיו ספק באונס ספק ברצון. אז בוא נראה, נספור צדדים. מה הצדדים לאיסור? אם זה תחתיו ברצון, נכון? זה צד לאיסור. אם זה תחתיו באונס זה היתר, לא תחתיו ברצון היתר, לא תחתיו באונס גם היתר. שלושה צדדים להיתר, צד אחד לאיסור, הולכים אחרי רוב צדדים. זה לא דין רוב, זה דין ספק ספיקה. הרבה אנשים שואלים על הרשב"א למה צריך את דין ספק ספיקה, הרי יש לנו כבר את דין רוב. טעות. כיוון שדין רוב נכון רק בספקות פוזיטיביים. בספקות נגטיביים אין לך פה רוב, אתה לא יודע לעשות את החישוב. החידוש של דין ספק ספיקה שגם אם סופרים צדדים אפשר ללכת אחרי הרוב.

[Speaker F] למה?

[הרב מיכאל אברהם] זה כלל, דין פורמלי כמו דין ספק דאורייתא לחומרא. ברוב צדדים אפשר ללכת לקולא.

[Speaker F] מה ההיגיון בזה?

[הרב מיכאל אברהם] ההיגיון הוא שאתה רואה את זה כאילו היה פה רוב, כמו עם הצדדים הנגטיביים שאתה רואה את זה כאילו זה חמישים חמישים. אז פה יש ארבעה צדדים נגטיביים, שלושה נגד אחד, אתה רואה את זה כאילו שזה רוב. אותו דבר.

[Speaker A] זה יוצא שלפי רשב"א לא קיים בכלל ספק ספיקה, יש רק או רובא או…

[הרב מיכאל אברהם] ספק ספיקה זה סוג אחר של רוב, זה רוב צדדים.

[Speaker A] זהו, אז כאילו ספק ספיקה אצלו זה…

[הרב מיכאל אברהם] אבל הרבה אנשים טועים כי הם אומרים "אז רגע, לפי הרשב"א למה צריך את דין ספק ספיקה, הרי יש כבר את דין רוב?". לא, זה לא דין רוב הרגיל. דין רוב הרגיל זה כשיש לך רוב שאתה יודע להגיד לי שזה מעל חמישים אחוז.

[Speaker A] כאילו בספק

[הרב מיכאל אברהם] ספיקה ששני הספקות הם נגטיביים, אתה לא יודע להגיד לי שזה מעל חמישים אחוז. זה בכלל לא בטוח, כמו שהריב"ש אמר. זה דין של התורה שהולכים אחרי רוב צדדים וגם הוא נחשב רוב. זה דין ספק ספיקה, שרוב צדדים גם הוא רוב.

[Speaker H] אבל אני יכול להסתכל, כאילו אני יכול ללכת לדין של רוב צדדים גם במצב שאני יודע שזה ספק פוזיטיבי? אתה יכול, אבל זה מיותר, כי כבר זה מותר לי מדין רוב, כי

[הרב מיכאל אברהם] כבר רוב סטטיסטי יש לך, אז מדין רוב אתה מקל.

[Speaker H] אבל ראיתי שיש כאילו שדנים נגיד "אין הולכים בממון אחר הרוב", אבל אולי ספק ספיקה כן נלך?

[הרב מיכאל אברהם] תלוי איזה ספק ספיקה זה, נגטיבי, פוזיטיבי, צריך לראות מה המקרה.

[Speaker H] אבל אם בממון אתה לא הולך אחר הרוב, אז אין שום סיכוי שבספק ספיקה במקרה הכי טוב אתה מגיע לרוב, אתה לא עוקף אותו, וגם לפי מה שהרב אומר כרגע.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, יכול להיות שדין

[Speaker H] ספק ספיקה התחדש גם בממון. למה לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני אומר אבל אם ספק ספיקה הוא לכל היותר מגיע לדין של רוב…

[Speaker H] לא, מה זה לכל היותר מגיע?

[הרב מיכאל אברהם] הוא כמו רוב, אבל זה דין ספק ספיקה,

[Speaker F] זה דין אחר מדיני רוב. הוא אמר שרוב צדדים הוא כמו רוב, אבל זה מדיני ספק ספיקה, זה לא מדיני רוב. זה דין אחר.

[הרב מיכאל אברהם] אם הוא נאמר בממון או

[Speaker F] לא, דיון בפני עצמו. זאת אומרת, יכול להיות שאנחנו נגיד "רוב צדדים", אבל זה לא בגלל הטענה הסטטיסטית כאילו, זה לא בגלל שרוב הסיכויים שזה המקרה. נכון, אלא הדין הזה של ספק ספיקה שהולכים אחרי רוב צדדים נאמר גם בממון. רב, אבל עדיין, אם זה כלל פורמלי וזה הרי לא הלכה למשה מסיני, זה בני אדם שישבו וחשבו את זה ואמרו שזה הגיוני. הגיוני פשוט עם השלכה דאורייתא, יכול להיות, נו אז מה? אז זה אומר שמה שקובע זה לא המציאות, זה קובע מה שאנחנו מרגישים. אנחנו באמת מרגישים שהרוב הוא… אתה מבין, זה לא עניין של חישוב סטטיסטי.

[הרב מיכאל אברהם] אני אתרגם את מה שאתה אומר "מרגישים" לאינטואיציה ואנחנו נחזור חזרה לאותו צד. טוב חברים אנחנו מסיימים כאן. אם יש הערות או שאלות אז אפשר.

[Speaker A] דרך אגב אפרופו של טעות של כביכול של חכמים בחז"ל בגמרא לגבי הפרה שמולידה, בבכורות כתוב שחז"ל קבעו שהפרה לא מולידה עד גיל שלוש. שמה בפרתו של גוי שמעבירים לבכורות. נו? נכון להיום בגיל שלוש עשרה ארבע עשרה חודשים כבר מולידה חופשי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי או שהשתנו הטבעים או שהשתנה המין.

[Speaker A] לא לא זה תלוי במשקל, משקל של הפרה. היום מגיעה לשלוש מאות חמישים קילו.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שהידע הזה די סביר שהיה להם כי זה לא איזה ידע חדש, כל רועה בקר יכול להגיד לך את זה. אז אני לא יודע או שהשתנו הטבעים או שהיה רוב גדול כזה או לא יודע בדיוק. בסדר אבל זה לא נוגע אלינו, הטעויות של חז"ל זה לא הנושא שלנו. היו טעויות, ברור שהיו טעויות.

[Speaker H] טוב עוד מישהו? כן הרב בנוגע למה ששאלתי בהתחלה זה היה עם כמה חנויות נגיד שיש התפלגות שחנות אחת מוציאה יותר חתיכות בשר. נגיד שיש שלוש חנויות וחנות אחת נגיד זה משהו ענק שאם באמת סוכמים את ההסתברויות אז זה כאילו רוב נגד הצדדים. אז יש צד שאנחנו באמת נפסוק לפי הצדדים למרות שזה נגד הרוב? או שלא?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר הרי זה מחלוקת אחרונים. יש הרבה אחרונים שהולכים אחרי החנות הגדולה ולא אחרי מספר החנויות, אז הם כנראה מבינים שהולכים אחרי התפלגות. אבל אני הסברתי כבר שבדין חנויות ובדין רובא דאיתא קמן זה לא באמת רוב סטטיסטי. מספר החנויות בחנות לא באמת קובע את ההסתברות. השאלה איך זה נאבד, השאלה מה עובי השקית בכל חנות או כל מיני דברים מהסוג הזה ולכן זה בכלל לא בטוח שקשור להסתברות. הבנתי. הרב רציתי רק… אבל רבי שמעון שקופ שהוא אומר שרוב דאיתא קמן הוא לא הסתברות, הוא מדבר שם, על זה אני אדבר בתחילת השיעור הבא, הוא מדבר שם על רוב צדדים. הוא טוען שרוב דאיתא קמן שם התחדש העניין של רוב צדדים. כי בעצם כל חנות מטילה צד על החתיכת בשר. זה תשעה צדדים להיתר וצד אחד לאיסור ולא בגלל ההסתברות אלא בגלל שאני לא יודע את המקור שזה נגטיבי אז אני סופר צדדים והולכים אחרי רוב הצדדים. ולכן אמרתי שמי שאמר קודם, שמואל נדמה לי אמר קודם, שאת הספק ספיקא או רוב צדדים אנחנו לומדים מסברא ולא מפסוק, אז אמרתי שאני לא בטוח. אני מוכן להניח את זה אבל לא בטוח כי יכול להיות שרוב דאיתא קמן הוא המקור ואת רוב דאיתא קמן מביאים לו מקור מפסוק מבי"ד.

[Speaker H] תודה רבה.

[Speaker A] רגע הרב אני רוצה לחזור קצת לספק ספיקא של גוי ביין, האם הוא נגע או לא נגע ואם ספק האם בכלל היה גוי שפתח ת'חבית. זה פוזיטיב או נגטיב?

[הרב מיכאל אברהם] נגטיבי לגמרי לפי מה שאתה מתאר.

[Speaker A] לא זה דוגמה שמביאים את זה בספק ספיקא סטנדרטי. תלוי מה הנסיבות.

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה יודע אם יש לך מידע על כמויות האנשים שנמצאות פה בסביבה שיש חמישים אחוז גויים חמישים אחוז יהודים אז הספק אם זה גוי או יהודי הוא ספק פוזיטיבי והספק אם הוא נגע או לא נגע הוא ספק נגטיבי.

[Speaker A] לא אז יש פה וואן פוזיטיב וואן נגטיב. נכון אז בגלל זה זה יהיה מותר שזה מצטרף לפוזיטיב, ספק ספיקא.

[הרב מיכאל אברהם] אפילו שני נגטיביים זה ספק ספיקא וזה מותר, אז ודאי שאם אחד פוזיטיבי ואחד נגטיבי זה יהיה מותר. הנגטיבי הוא נפקא מינא רק אם השני הוא רוב לאיסור. אוקיי בסדר

[Speaker A] אוקיי טוב

[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה.

[Speaker F] הרב יש להרב כוח לאיזה שאלה מסדרת הפירות או שזה קצת…

[הרב מיכאל אברהם] בטח כן בבקשה.

[Speaker F] שמעתי את ההרצאות של הרב בבר-אילן השבועות האחרונים אז אחד הרב דיבר שם למשל על העניין של הפרדוקס הזה אם אלוהים יכול לעשות אבן שהוא לא יכול להרים אותה אז הרב אמר זה מלמולים חסרי פשר. כאילו לא שאלת שום שאלה, תסביר ת'שאלה ואז אני אענה. אבל למשל כשהרב מדבר על חופש הבחירה שאלת הידיעה והבחירה אז הרב אמר כן אלוהים יכול להגביל את עצמו ולא לדעת על מה אני אבחר. כלומר אם אלוהים רוצה ואומר אני לא רוצה לא לדעת…

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק אמרתי שאני לא מסכים להסבר הזה. הלא דבריי כתובים בסדרת התוהים על ידיעה ובחירה אני שולל את זה מכל וכל. הבאתי את האור החיים בבראשית בפרק ו' שהוא כותב את זה שמה שהקדוש ברוך הוא שלל מעצמו את האפשרות לדעת ואמרתי שזה לא מיישב כלום. אוקיי

[Speaker F] עוד שאלה קטנה הרב כשהרב דיבר גם דיבר על זה בסדרה השבועית… בבר אילן ממוצאי שבת שעברה על העניין הזה של הוויכוח שלו עם דייוויד אינוק ואז הוא הוסיף דברים בתוספות וזה, אז הרב הרי תמיד אמר לנו שהפרסקריפטיביות של הצו המוסרי או הנורמטיבי היא חלק מהעניין. שאם אדם אומר כן, אני יודע שכתוב לא תרצח, אבל למה לא לרצוח? אז אתה לא הבנת מה זה לא תרצח. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אז אבל פה, בסדרה השבוע, אני יודע שכתוב לו לא תרצח ואני שואל את עצמי למה לא לרצוח, זה לא בעיה בכלל, כי הוא לא ידע שהכתוב מחייב. אבל אם אני מבין שיש צו מוסרי מחייב לא לרצוח, אז אין שאלה למה לא לרצוח.

[Speaker F] אז כדי לדעת את הלא תרצח זה אומר גם לדעת את הפרסקריפטיביות של הצו, נכון? אז למה כשהרב אומר שהמוסר הוא הציג את זה כלוגיקה, כמשהו

[הרב מיכאל אברהם] ששייך לכל לוגיקה?

[Speaker F] אז אם הוא קיים ואלוקים

[הרב מיכאל אברהם] בואו נגיד לא היה מחויב, הוא כבר שאל אותי את זה באתר ועניתי לו. אני אגיד לך בקצרה. הטענה היא שבן אדם שמגיע למסקנה שיש מוסר מחייב לא יכול לשאול את עצמו רגע, אבל למה לציית לו? אבל זה שהגעת למסקנה שיש מוסר מחייב אומר שמאחורי זה יושבת אמונה באלוקים. כי בלי שיש אמונה באלוקים, אתה לא יכול להחזיק בעמדה שיש מוסר מחייב. מדוע? כי בלי אלוקים אין מוסר מחייב.

[Speaker F] זה דבר שבאמת, הרי הרב לא יודע על אלוהים משהו שאולי כן, אני לא מתיימר, אבל יש לי תחושה שהרב לא יודע על אלוהים משהו שא אני לא יודע או שדייוויד אינוק לא יודע. ובכל זאת דייוויד אינוק מחויב לצו המוסרי וגם הרב מחויב. אז מה הרב אומר לא, בגלל שאני יודע משהו על אלוהים?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הטענה היא שהוא טועה, הוא מאמין.

[Speaker F] אבל מה הוא יודע על אלוהים? הרי שניהם, גם הרב וגם דייוויד אינוק לא יודעים משהו על אלוהים שגם אני לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] אני יודע שהוא מחייב את הצו המוסרי כי אני מחזיק בסברה שהצו מחייב.

[Speaker F] אבל אם נוציא מהעניין המוסרי, מה אנחנו יודעים על אלוהים? שהוא לכל היותר ברא את היקום. זה המקסימום שאנחנו יודעים עליו. וזה לא מחייב אותי בכלום, זה לגמרי מצוי-ראוי פלאט.

[הרב מיכאל אברהם] מה אכפת לי אם אתה חושב שהיותו בורא זה מספיק כדי שהוא יהיה מחייב או לא? אני חושב שכן, אתה תחליט מה שאתה רוצה.

[Speaker F] אבל זה עובדה, זה לגמרי כשל נטורליסטי קלאסי. מה זה קשור? איך זה שהוא ברא עולם יחייב אותי? העולם כל כך קשה ולא מובן ולהפך, אם העולם בפני עצמו זה היה סיבה לא לציית.

[הרב מיכאל אברהם] ומה? סליחה? כי אני מחויב למי שבאתי מכוחו.

[Speaker F] ומי אמר שטוב לי שהוא ברא אותי?

[הרב מיכאל אברהם] לא אמרתי שטוב. זה הכרת הטובה.

[Speaker F] להפך, הוא אשם באיזשהו מקום שהוא הביא אותי לעולם.

[הרב מיכאל אברהם] הוא אשם בזה שהוא

[Speaker F] הביא אותי

[הרב מיכאל אברהם] לעולם וזה לא אומר שאני צריך לציית. הכרת טובה היא חובה מוסרית. לא בגלל שהוא גמל איתי טוב. נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, נמנו וגמרו. זהו.

[Speaker F] לא, אז

[הרב מיכאל אברהם] כתבתי במאמר שלי על הכרת טובה פילוסופית. זה לא מבוסס על הכרת טובה במובן האתי המקובל. זה הכרת טובה מטפיזית. אם באתי מכוחו אז זה מחייב אותי מה שהוא רוצה. למה? באתי מכוחו ואני מאוד מתרעם על זה שהוא ברא אותי. כי אני ממנו. הוא, אני, כל כולי זה רק מחמתו.

[Speaker F] וחבל שאני פה.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אם אתה לא מקבל את הסברה הזאת אז אין לך את הסברה הזאת.

[Speaker F] בסדר. לא, אני מנסה להבין אותה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זאת סברה בסיסית, אני לא יודע להעמיד אותה על עקרונות קודמים. זה נראה לי סלף-אבידנט אבל זאת סברה בסיסית. אוקיי, תודה רבה. שבת שלום, לילה טוב.

[Speaker C] תודה רבה.