ספק והסתברות – בהלכה, במחשבה ובכלל – שיעור 47

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו בעצם עוסקים בסוגיית ספק ספיקא כהמשך לדין של תרי רובי בהתרת עגונות, ואמרתי שבשתי הסוגיות הללו אנחנו בעצם עוסקים במכפלות הסתברותיות. העץ נראה מאוד דומה, זה שני התפצלות לשני ענפים וכל אחד משני הענפים האלה מתפצל גם הוא לשני ענפים, אז מבחינה גרפית העץ נראה דומה מאוד. ההבדל הוא שבמקרה של תרי רובי כל אחד מהצמתים הוא לא שקול, כלומר יש רוב ומיעוט, רוב להיתר ומיעוט לאיסור, והרוב השני גם הוא רוב להיתר ומיעוט לאיסור. בספק ספיקא כל אחד מהצמתים הוא צומת שקולה, אבל המבנה, הגרף עצמו נראה בדיוק אותו דבר. אמרתי שעולה שאלה במפרשים למה בעצם בספק ספיקא אנחנו מרשים לעצמנו להקל. בספק רגיל, ספק דאורייתא לחומרא, אבל אם יש ספק ספיקא אז אפשר להקל. השאלה היא למה. אז אמרתי שאם מדובר בספק פוזיטיבי, אז במקרה של ספק ספיקא הוא בעצם מקרה של שבעים וחמישה אחוז להיתר ועשרים וחמישה אחוז לאיסור, מה שיש לנו זה בסך הכל הליכה אחר הרוב. אז לכן בספק ספיקא אפשר להקל כי הולכים אחר הרוב. אלא שאם באמת מדובר בספקות פוזיטיביים אז כל הדין של ספק ספיקא הוא מיותר. הוא מיותר בגלל שיש דין כבר של ללכת אחר הרוב. הספק ספיקא זה רק הצורה לחשב את הרוב ולהגיע למסקנה שיש לנו פה רוב של שבעים וחמישה אחוז, אבל זה רק דרך חישוב. בסוף בסוף כשהגעתי למסקנה שיש רוב להיתר אז מותר לי להקל לא בגלל דין ספק ספיקא, מותר לי להקל בגלל דין רוב שאפשר ללכת אחר הרוב. לכן ברור שגם בספק ספיקא בדיוק כמו שראינו בתרי רובי כל הדיון רלוונטי אך ורק כאשר הספקות הם נגטיביים ולא כשהספקות הם פוזיטיביים. עכשיו כן, תחשבו אפילו על נגיד על עשר חנויות, אוקיי? עשר חנויות יש בעיר שמוכרות בשר, חמש נגיד שחמש מוכרות בשר כשר וחמש מוכרות בשר טרף, אבל גם מהחנויות שמוכרות טרף זה רק רוב שמוכר רק רוב זה הבשר הטרף אבל יש גם מיעוט בשר כשר גם בחנויות האלה, אוקיי? אז אתם מבינים שמה שיש כאן בעצם זה איזשהו ספק ספיקא להיתר נכון? אם זה בא מחנות כשרה אז זה מותר, אם זה בא מחנות אסורה אז עוד פעם זה מתפצל, אם זה חתיכה כשרה מהחנות האסורה אז זה מותר, אם זה חתיכה אסורה מהחנות האסורה אז זה אסור. זה בעצם מתפצל. ההבדל הוא שכאן במקרה של החנויות שזה רוב דאיתא קמן, הרוב הוא רוב פוזיטיבי לא רוב נגטיבי. הרוב הוא רוב פוזיטיבי, אני יודע יש חמש חנויות לפה חמש חנויות לשם, זאת אומרת זה חמישים אחוז מחושב, לא שיש פה שתי אפשרויות וכיוון שאין לי שום מידע אני מניח שהם שקולות. לא, יש לי מידע, זה כמו מטבע שאני יודע שהיא הוגנת לא מטבע שאני לא יודע עליה כלום, כן זה הדוגמה שהשתמשתי בה. לכן פה מדובר על רוב פוזיטיבי. עכשיו מה זה אומר בעצם? שההיתר נגיד מצאתי חתיכת בשר בשוק ההיתר לקחת אותה בכלל לא נזקק לדין של ספק ספיקא. למה? כי אני יודע לעשות חישוב הסתברותי ולהגיד שיש פה רוב להיתר, נכון? חמישים אחוז אם זה מהחנויות הכשרות ועוד נגיד עשרים אחוז שזה בא מהחנויות הטרפות, יש שמה מתוכם שישים אחוז טרף ארבעים אחוז כשר, אז מתוך חמישים אחוז יש עשרים אחוז כשר שזה מצטרף לחמישים אחוז הכשר של החנויות הכשרות, אז יש לי שבעים אחוז שהחתיכה הזאת כשרה. אם יש לי שבעים אחוז שהחתיכה הזאת כשרה אז אני יכול ללכת לקולא לא בגלל דין ספק ספיקא אלא בגלל דין רוב, זה כמו רוב חנויות כמו שיש לי שבע חנויות מתוך העשר שהן כשרות זה בדיוק אותו דבר. אז כל השימוש בעיקרון של ספק ספיקא הוא לא רלוונטי כשהספקות הם פוזיטיביים. כשהספקות הם פוזיטיביים אני פשוט עושה את החישוב ואם התוצאה היא שיש לי רוב אז אין בעיה אז אני הולך אחרי הרוב. כעין זה ראינו בקצות בהשמטה. בפרק י\"ח שם בשמעתתא א' פרק י\"ח שהוא הביא בשם הריב\"ש מה קורה כשיש לי ספק ועל הצד של האיסור יש לי רוב, יש לי רוב על הצד של… רגע. כן, הצד של האיסור יש רוב לאיסור ומיעוט להיתר. זאת אומרת יש עוד ספק אבל הספק הזה הוא לא שקול. יש רוב לאיסור ומיעוט להיתר. בסדר? אז לכאורה אומר הריב\"ש ברמה ההסתברותית יש לי חמישים אחוז שזה כשר ומתוך החמישים אחוז השני יש לי עוד מיעוט מסוים שהוא כשר, נגיד עוד חמישה אחוז או עשרה אחוז, עם החמישים אחוז הראשונים יש לי שישים אחוז. אז למה רק בספק ספיקא אני מתיר ובספק שאחריו בא רוב לאיסור, לא שאחריו בא צומת שקולה, זה לא מותר? למה לא? יש לי פה רוב להיתר. התשובה היא שמדובר פה בספק שהספק הראשון הוא ספק נגטיבי. אז זה לא נכון שיש לך באמת חמישים אחוז חמישים אחוז. אין לך שום מידע ובגלל העדר המידע אתה מניח שהאפשרויות שקולות. כאילו שזה החמישים חמישים. אבל האמת היא שיכול להיות שזה בכלל שלושים שבעים, ואז אם מתוך השבעים יש לך עוד אני לא יודע מה עוד חמישה עשר אחוז, תצרף את זה לשלושים, יש לך סך הכל ארבעים וחמישה אחוז להיתר. במצב כזה אין לך ודאות שיש לך רוב להיתר ולכן לא התירו. אבל במצב ששני הספקות הם ספקות נגטיביים שקולים שם כן התירו למרות שגם שמה לא בטוח שיש לך רוב להיתר כי זה גם ספקות נגטיביים. אבל שמה ההלכה מתירה. בסדר? אבל במקום שבו יש לך הספק הראשון הוא ספק והשני הוא רוב לאיסור, אם הספק הראשון הוא ספק נגטיבי אז ההלכה לא מתירה. וזה בדיוק שיקוף של העיקרון שאמרתי שכאשר אנחנו מדברים על ספק פוזיטיבי אז אנחנו בכלל לא נזקקים לדיני ספק ספיקא. אנחנו פשוט עושים את החישוב ההסתברותי ואם יש לי חישוב שבסופו יש מספר אז המספר הזה אם הוא רוב אני הולך אחריו, לא צריך את דיני ספק ספיקא. דיני ספק ספיקא מתעוררים רק במקום שבו אין לי אפשרות לעשות חישוב. זאת אומרת יכול להיות שיש לי רוב לאיסור יכול להיות שיש לי רוב להיתר. במצב כזה רק אם יש ספק ספיקא מותר לי להקל. למה להקל? למרות שספק ספיקא נגטיבי עדיין יכול להיות שיש רוב לאיסור תאורטית זה יכול להיות. אבל אומרים לי תראה אין לדבר סוף זה חשש רחוק ובגלל שזה ספק ספיקא מותר לי להקל, מותר לי הלכתית. זה לא תוצאה של חישוב הסתברותי. אבל רק בספק ספיקא ולא בספק שאחריו בא רוב, רוב לאיסור. טוב אז זה מה שראינו בפעם הקודמת אבל אני חוזר לשאלה למה באמת אפשר להקל בספק ספיקא. אז אפשרות אחת, אז אמרנו אם זה אם זה ספק פוזיטיבי אז פשוט הולך מדיני רוב, אז זה לא מעניין, זה לא דיני ספק ספיקא, אנחנו פשוט מקלים בגלל דין רוב. אז מדובר בספק נגטיבי. בסדר? אז אם זה ספק נגטיבי אז למה מותר להקל בספק ספיקא הרי יכול להיות שיש פה בעצם אפילו רוב לאיסור באמת. אני לא יודע אין לי שום מידע יש לי פעמיים ספק כן ספק ספיקא אבל באופן עקרוני זאת אומרת במציאות עצמה יכול להיות שיש פה רוב לאיסור והשאלה היא למה מותר לי להסתמך על זה לכאורה הייתי צריך ללכת עם דיני ספקות, אני בספק, אני לא יודע כלום. אז אם אני בספק מה שונה בקיצור מה שונה ספק ספיקא נגטיבי מספק אחד נגטיבי. בספק אחד נגטיבי הרי אני צריך להחמיר. למה אני צריך להחמיר? כי יש איזושהי אפשרות שיש פה רוב לאיסור או חצי לאיסור או רוב לאיסור נכון? אני לא יודע כי אין לי מידע נגטיבי. אבל בספק ספיקא גם כן יש אפשרות שיש פה רוב לאיסור או חצי חצי. מה זה משנה אם זה ספק ספיקא או ספק אחד? אין לי שום מידע מה זה מעניין?

[Speaker B] אה אבל בגדול

[Speaker C] אבל התחושה היא שההבדל הוא הבדל לגמרי תפיסתי תחושתי תודעתי לא במציאות.

[הרב מיכאל אברהם] נו זה מה זה השאלה שלי נו אז מה?

[Speaker C] אז זה התשובה אולי זה התשובה שזה מה שחשוב. זה החשוב נכון. המציאות לא מעניינת אותנו באמת אין במציאות כלום. אלקטרונים פרוטונים זה לא מעניין.

[הרב מיכאל אברהם] וכשאני יודע את המציאות היא כן מעניינת אותי.

[Speaker C] כן אבל כשאני מדבר במצב

[הרב מיכאל אברהם] שאני לא יודע את המציאות.

[Speaker C] כן כי אני תופס אותה בצורה מסוימת.

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה מדבר רק במצב שאני לא יודע את המציאות אז לא צריך להגיע לניסוח שלך שלא אכפת לי מהמציאות. במקום שאני לא יודע את המציאות מותר לי להניח עליה הנחות עבודה.

[Speaker C] לא לא אני אומר בכל אופן להיפך אני רוצה להסיק מזה שגם כשלא ידוע לי כביכול ידוע לי מה זה נקרא ידוע לי על המציאות זה הכל מעניין אותי מה מה זה נקרא שידוע לי. מה זה נקרא שאני תופס את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא הדבר עצמו. לא אבל זה לא יכול להיות נכון. תחשוב למשל על מצב שבו המציאות עצמה יש ספק פוזיטיבי של חמישים חמישים. בסדר? או אתה יודע יש רוב פוזיטיבי של שישים ארבעים. אוקיי? שאני יודע אותו, נגיד שש חנויות מתוך עשר. עכשיו, אבל יש בן אדם, בית דין יודע את זה, הבן אדם עצמו חי בהרגשה שלו שיש פה בעצם פה רוב לאיסור או חצי חצי. האם לדעתך יהיה עליו איסור? לא. ברור שלא. המציאות עצמה קובעת, לא התודעה. התודעה קובעת רק במקום שבו אין חישוב. במקום שבו אין חישוב אומרים מותר לך ללכת אחרי הנחות עבודה.

[Speaker C] יש לי אינטואיציה, הוא אומר עלי יש אינטואיציה אני יודע, שיכנעו אותי שככה וככה, אבל האינטואיציה שלי אומרת, זועקת שהכל הפוך. אז יגידו לו נגיד תאכל את החזיר הזה, אתה מרגיש ממש פיזית, תודעתית שזה חזיר, תאכל תאכל כי זה פורמלית זה ממלא איזה קריטריון של ספק ספק פוזיטיבי. כן. עובדתי. אני אומר, בכלל כל המושג הזה עובדתי זה תלוי על בלימה.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא יכול להיות, זאת אומרת לשיטתך בעצם הכל היה צריך להיות לא לפי הידע שיש לי אלא לפי התחושות איך אני מרגיש לגביו.

[Speaker C] אבל

[Speaker D] ההלכה לא מתיישבת עם זה.

[הרב מיכאל אברהם] ההלכה עובדת לפי הנתונים שיש לי, לא לפי הידע, לפי הפרשנות שלי אליהם.

[Speaker C] כי אנחנו יש לנו כלים רציונליים וכולי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם יש אדם טיפש, הוא לא יודע כלים רציונליים, הוא חושב ש-30% זה רוב, בסדר, לא יודע. זה לא יהיה אסור לו בגלל זה. לא מצאנו בשום מקום שמישהו אוסר דבר כזה. הנתונים קובעים. במקום שבו אין לי חישוב, שהנתונים לא קובעים, זה ספק נגטיבי, שם אפשר ללכת אחרי הנחות עבודה. כי אין לי דרך אחרת, אז אני צריך לקבוע כללים הלכתיים, אבל אני לא חושב שיש הגיון לנסח את זה כעיקרון כללי בכל דיני ספקות.

[Speaker C] נניח אדם, לא יודע, הכירו לו, לא נראה לי רעיון, אבל הבת זוג שהכירו לו הוא בטוח שהיא נשואה כבר. הוא שוכנע, הוא חלם על זה, התגלה אליו איזה קדוש שאמר לו, הוא חש שזה ככה. אומרים לו תשמע, בדקנו את הנתונים, הקדוש הזה הוא לא תופס, הנתון זה לא תופס, רציונלית המידע מספק אותנו כדי להגיד שהיא פנויה והנישואין כשרים. אוקיי, אז באמת הרב היה אומר לו שמע, אתה משוכנע ב-100%, הוא אומר אני לא השתכנעתי מהטיעונים של הבית דין, לא השתכנעתי כלל. אני בטוח שהיא…

[הרב מיכאל אברהם] ברור שמותר לחלוטין. לולי מה שהעירו פה בצ'אט, אבי, לולי דין שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. זה חידוש מיוחד. זה לא חידוש מיוחד, זה כל הסיפור. לא, זה לא הסיפור. מה פתאום? הסיפור הוא שדין שויה זה חידוש מיוחד, שדין שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא זה גם אסור לפי חלק מהשיטות מדין נדר. זה לא באמת איסור כמו שבשר אסור.

[Speaker C] נכון, גם נדר זה נדר, מה זה נדר?

[הרב מיכאל אברהם] אתה טוען שזה הדין של בשר אסור עצמו.

[Speaker C] במקור זה בעצם שויה, אנחנו בדרך כלל לא עושים שויה לכלום כי אנחנו מקשיבים מה החברה אומרת לנו ומה הבית דין אומר לנו ומה ההלכה אומרת לנו. אבל אם יש לנו קול פנימי שאומר לנו שהיא אסורה עלי ב-100%, אז זה שמישהו אומר משהו אחר ולא שיכנע אותי, אז אני לא יכול, זה בדיוק שויה דאיסורא, זה הסיפור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בדיוק הנקודה. לשיטתך לא היה צריך את דין שויה, זה מעיקר הדין של דין רוב וספק.

[Speaker C] בסדר, אבל בדרך כלל אנחנו לא משתמשים בזה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה בדרך כלל? בדרך כלל כשאתה לא מתייחס אז אין בעיה, רק כשאתה כן מתייחס אז

[Speaker C] פתאום פה צץ דין שויה. בדרך כלל כולנו עדר. אנחנו מסתכלים מה אומרים לנו, אם הבית דין אומר לך זה כשר אתה אומר כשר.

[הרב מיכאל אברהם] אתה חוזר על הדין, אני מסכים לדין כי הדין הזה הוא דין נכון בהלכה, אבל הנימוק שלו הוא נימוק של שויה, זה לא דיני רוב הרגילים. זה נימוק אחר. דיני רוב הרגילים עומדים מהמישור הסובייקטיבי.

[Speaker C] אני טוען ששויה קיים בכל ההלכה, רק בדרך כלל השויה שלנו זה לא אנחנו כי אנחנו לא חושבים לבד, אנחנו מסתכלים מה אומרים לנו.

[הרב מיכאל אברהם] שולחן ערוך אומר מותר. לא נכון, לשיטתך כל דיני רוב הם בעצם שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. כן. אבל זה לא נכון.

[Speaker C] ברור שזה לא נכון. וזה שזה גם לאסור רק, זה לא, כאילו,

[הרב מיכאל אברהם] בשום מקום לא מצאנו דבר כזה. ברור שזה לא נכון. וזה שלא מצאנו, זה עוד אומר משהו. זה חידוש מיוחד כמו נדר כמו שאומרים האחרונים, אם אתה חושב שזה אסור אז אתה עצמך כאילו אסרת על עצמך, אבל לא שזה באמת אסור לך, זה לא באמת אסור לך.

[Speaker C] אבל למה זה חשוב, מה איך אסרת על עצמך? למה? אני סתם, יש לי אייקיו מאוד מוגבל, זה נכון עקרונית גם. אז עובדתית זה נכון, אז מה זה ש…

[הרב מיכאל אברהם] הרב, אבל אתה אוסר על עצמך דבר מותר, זה כל הרעיון של האחרונים האלו.

[Speaker C] אבל אני לא אוסר, אני אומר מפורש זה לא נדר, אני לא רוצה להיכנס לדיני נדר, אני רק…

[הרב מיכאל אברהם] מתייחסים לזה כמו נדר.

[Speaker C] למה? מה פתאום?

[הרב מיכאל אברהם] זה דין שויה.

[Speaker C] אבל צריך לחקור אותו.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז תחקור. אף אחד לא קושר את זה לדיני רוב הרגילים, זה לא, אין קשר, זה מישור אחר לגמרי של דיון. אוקיי.

[Speaker F] ראיה גדולה לזה שזה לא קשור לדיני רוב זה שדין שויה הוא רק לאיסור, אי אפשר להתיר מדין שויה למישהו נראה לו שמשהו מותר.

[Speaker C] נכון, אני לא אמרתי שכל אחד עצמאי לעשות לו תורה ודת מעצמו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בדיוק

[Speaker C] מה שאמרתי, כשזה הופך להיות…

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק מה שקובע זה היחס הסובייקטיבי שלך על המציאות ולא המציאות. אז למה זה רק לאיסור ולא להיתר?

[Speaker C] לא, אני לא אמרתי את זה. אם זה הייתי יכול להתיר לעצמי את כל מה שאני רוצה, אז היינו חיים

[הרב מיכאל אברהם] בלי- אבל ההלכה מתירה לך!

[Speaker C] כן, אז אני חייב להקשיב להלכה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל, אבל אני- אבל ההלכה אמורה לקבוע לפי היחס הסובייקטיבי שלך למציאות. אז ההלכה מתירה לך, מה הבעיה?

[Speaker C] אני לא אומר ש-

[הרב מיכאל אברהם] אז מה ההבדל בין לאסור לבין להתיר? אם ההלכה נקבעת לפי התודעה שלך ולא לפי הנתונים עצמם, אז מה זה משנה אם זה- אבל התודעה

[Speaker C] שלך, אתה מחויב להקשיב בתודעה שלך למה שאומרים כולם. אתה לא אמור להיות חכם הכי גדול בעולם.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי עכשיו. עכשיו מחקת את מה שאמרת. לא! למה? אז תקשיב למה שאומרים, עזוב את התודעה שלך בצד. טוב.

[Speaker B] הרב, אבל בנוגע לשאלה שכאילו למה ספק ספיקא זה לא כמו ספק רגיל, כי גם אם זה נגטיבי, בסוף אתה כן מניח שמן הסתם זה חמישים חמישים.

[הרב מיכאל אברהם] חמישים חמישים, אבל אתה רואה שלמשל אצל הקצות לא מניחים את זה. הריב\"ש.

[Speaker B] למה לא? למה לא?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהוא אומר, הרי למדנו את זה בשיעור הקודם.

[Speaker B] לא, לא, ברור שיש הבדל. בסוף ברור שיש הבדל בין נגטיבי לבין פוזיטיבי. אבל בסוף בסוף כשיש לך שתי נגטיבי, אז אני כן יכול להבין שזה יותר טוב מנגטיבי אחד.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, גם נגטיבי אחד ואחריו רוב, גם הוא יותר טוב מנגטיבי אחד.

[Speaker B] לא, ברור כשיש לך- לא, כי יש לך רוב אבל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, רוב על הצד הזה של האיסור. יש יותר מחמישים אחוז להיתר? לא, יש חמישים

[Speaker B] אחוז

[הרב מיכאל אברהם] להיתר, ובחמישים אחוז לאיסור זה מתפצל שמונים עשרים, שמונים לאיסור, עשרים להיתר. אז יש לך רוב, יש לך רוב להיתר, למה זה אסור?

[Speaker D] רוב לאיסור, לא להיתר.

[Speaker B] מה? רוב להיתר, למה זה מותר? כן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, רוב לאיסור.

[Speaker D] רוב לאיסור, כן. לא, אמרתם היתר איסור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, יש רוב להיתר בסך הכל. יש רוב בענף של האיסור, יש רוב לאיסור ומיעוט להיתר. עכשיו תעשה את החשבון. אז יש לך פה חמישים אחוז שזה מותר, ומתוך החמישים אחוז האחרים, עשרה אחוז זה מותר, ארבעים אחוז זה אסור. אז כשאתה סופר סך הכל, יש לך שישים אחוז להיתר, ארבעים אחוז לאיסור. אז למה אוסרים את זה? אז אומר הריב\"ש, זה מה שלמדנו בשיעור הקודם. אז אומר הריב\"ש כי הרוב, שהספק הראשון הוא ספק נגטיבי, לא פוזיטיבי. אז זה לא נכון שיש לך שישים אחוז להיתר. יכול להיות שיש לך רק עשרים אחוז להיתר. אתה הרי לא יודע, תניח את הרוב.

[Speaker B] הבנתי. ועכשיו השאלה של הרב זה למה גם בספק ועוד ספק זה לא ככה כאילו? בדיוק. שהם נגטיביים?

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון.

[Speaker D] בטור שש מאות ושלוש עשרה אתה קראת לזה ספק סביר, מה שאמרת עכשיו.

[הרב מיכאל אברהם] לא זוכר שעסקתי שם בספק סביר, למה מה זה קשור?

[Speaker D] כי דיברת פעם על זה שאיזה ספק אנחנו אומרים סביר וזה היה בדיוק לגבי נגטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] לא זוכר דבר כזה. בתרי רובי דיברנו על רוב מוחץ, רוב מוחלט, על רוב סביר, רוב רגיל. לא זוכר שדיברתי על זה בהקשר של ספקות, לא יודע. תשלח לי לינק בהמשך, אולי אני אסתכל. אני לא זוכר. טוב, בכל אופן בטור שש מאות ושלוש עשרה לדעתי זה לא מופיע, כי אני משתמש בו גם בשיעורים פה. אז הטענה היא שאנחנו צריכים מחפשים הסבר למה ספק ספיקא מותר, מה הוא שונה מספק בודד בספקות נגטיביים. אז יש פה שתי אפשרויות להבין.

[Speaker C] הרב, הרב, הרב, עוד פעם, דוגמה, למשל דיברנו על העגונה, נכון? אם העגונה אומרת: אני אישית ראיתי שהוא מת, אני ראיתי את זה. עכשיו אם מבחינת כללי הבית דין זה לא מתקבל, לא חשוב מאיזו סיבה, זה לא מתקבל, זה אסור לגמרי. שואלת בית דין, אומרים לה אסור. היא יודעת ומשוכנעת במאה אחוזים שזה מותר. מה הרב חושב שהיא צריכה? נניח שיש לה אפשרות להתחתן וזה לא יפגע בשום דבר עם מישהו אחר. אסור לה או מותר לה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אסור לה או מותר לה? אם היא ראתה שבעלה מת, שתתחתן, מה היא לא צריכה- אבל

[Speaker C] הבית דין, ההלכה, כללי ההלכה, הכל אוסר עליה את זה.

[הרב מיכאל אברהם] כללי ההלכה הם כלום, היא לא צריכה ללכת לשאול את בית דין בכלל.

[Speaker C] אבל היא שאלה, אמרו לה אסור.

[הרב מיכאל אברהם] היא שאלה, אז תבטל את השאלה. בית דין צריכים להגיד לה אסור. לא משנה, גם אם ישאלו אותה ויגידו לה שהיא משוכנעת שהבעל מת.

[Speaker C] אם כללי ההלכה- אם היא הרימה טלפון, אם היא הרימה טלפון לרב, אומרת: מה אני צריכה לעשות? אני ראיתי אותו מת, אני ראיתי אותו מת, יש לי אפשרות להתחתן איתו בתנאים- מה היית עונה לה? תתחתני. או! בדיוק, אז שוויה אנפשיה זה לא

[הרב מיכאל אברהם] רק איסור, זה גם היתר. לא, יא חביבי! את לשיטתך שואלת? את שואלת אותי אם להתחתן, אני אומר לא. את שואלת אותי אבל מה היית עושה אם היית אני? הייתי מתחתן.

[Speaker C] בדיוק, אז שוויה אנפשיה זה לא רק איסור, זה גם היתר. לא, לא הבנתי,

[הרב מיכאל אברהם] לא בגלל שוויה אנפשיה. האיסור החמור של אשת איש. לא, זה לא בגלל שוויה אנפשיה, כי בשוויה אנפשיה אני עצמי אתיר לה. פה אני אומר: לא, אני לא מתיר לך, אבל אם את רוצה להתחתן ולא לשאול אותי, תעשי מה שאת רוצה. בשווי אנפשיה איסורא אני מורה לה איסור.

[Speaker C] נכון, אבל אם היא שואלת אותו מה הרב היה עושה במקומי, אתה אומר הרב אומר שהייתי מתיר.

[הרב מיכאל אברהם] מה הייתי עושה במקומה זה לא הוראה, זה בדיוק ההבדל.

[Speaker C] נכון, אבל זה הדבר עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] לאיסור אני מורה לה איסור בתור הוראה, לא רק מה הייתי עושה במקומה. נכון, נכון. אבל להיתר זה לא ככה. להיתר אם היא שואלת אותי מה הייתי עושה במקומה, הייתי מתחתן. אבל שואלת אותי אם מותר? אסור.

[Speaker C] אז זהו, אז כל הפוקוס הזה מה אני אומר מבחוץ זה תלוי על בלימה. ובסופו של דבר הרב אומר אם הייתי במקומה, שכגר פה בישראל, אומר הייתי מתיר.

[הרב מיכאל אברהם] הייתי מתחתן על אמת באמת, מה זה קשור? היא יודעת שהבעל מת. אבל מבחינת ההלכה בדיני הראיות לבית דין הבעל לא מת.

[Speaker C] נכון, ובסוף מה שקובע זה מה שהיא מרגישה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא מה שקובע. מבחינה מה שקובע הלכתית זה מה שבית דין יגיד ובית דין יאסור עליה.

[Speaker C] נכון, אבל הרב אומר במקום…

[הרב מיכאל אברהם] וזה אותה שאלה, זאת אותה שאלה כמו שמישהו שחייב מיתה, הוא חילל שבת, בסדר? בעדים והתראה, הוא חייב מיתה. עכשיו מציעים לו לברוח מהכלא לפני שמגיע שליח בית דין לתלות אותו. האם מותר לו לברוח מהכלא? יכול להיות שכן. חייב, בטח. למה? למה? הרי יש חובה על בית דין, כן, זה המקרה הסוקרטי כמובן. יש חובה על בית דין להרוג אותו, אבל אין חובה עליי להתאבד. אם אני, כמו שאני אומר לו, אם הייתי במקומך הייתי בורח. זה אומר שהוא לא חייב מיתה? בטח שהוא חייב מיתה.

[Speaker C] כן, אבל הוא חייב להרגיש גם כשחי כחייב מיתה.

[הרב מיכאל אברהם] אם הוא מרגיש שהוא חייב מיתה… הוא בורח, זה פיקוח נפש, לא בגלל שהוא חושב שהוא פטור ממיתה, הוא מסכים שהוא חייב מיתה. אז מה? אבל הוא רוצה לברוח, הוא פיקוח נפש. אני יותר מזה, אם הוא היה שואל אותי הייתי אומר אני במקומך הייתי בורח. בטוח? בטח, למה לא?

[Speaker C] אם הרב יודע שהקדוש ברוך הוא חושב שהוא ראוי למות.

[הרב מיכאל אברהם] הקדוש ברוך הוא, רצונו של הקדוש ברוך הוא… נכון, הקדוש ברוך הוא רצונו שלו ואני לא ממונה, לא ממונה לאפשר לקדוש ברוך הוא להרוג אותו גם אם ראוי לי למות. שהוא יעשה מה שהוא מבין ואני אעשה מה שאני מבין. כמו עם קיום החלומות של יוסף ואחיו עם הרמב\"ן הידוע. שלא מוטלת עליך החובה לקיים את החלומות שחלמת מהקדוש ברוך הוא, תשאיר לו לממש את התוכניות שלו, אתה תעבוד עם האינטרסים והשיקולים שלך.

[Speaker C] בניגוד גמור לרצון השם?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה בניגוד לרצון השם? רצון השם שבית דין יהרוג אותו, אבל אין… אני אברח, בית דין שינסה להרוג אותי. בסדר, בואו, אנחנו כבר הפלגנו, בואו נחזור חזרה. אז בסופו של דבר השאלה למה בספק ספיקא אנחנו מרשים לעצמנו להקל, יש לה שתי תשובות אפשריות. כן? אמרתי, באופן פוזיטיבי זה מדין רוב, מדין רוב הרגיל, פשוט יש רוב הסיכויים שמותר אז לכן אין בעיה, כשזה ספק פוזיטיבי. אם זה ספק נגטיבי שאז מתחילים הדיונים ההלכתיים על דיני ספק ספיקא, שני הסברים. הסבר אחד זה לפי הרמב\"ם, שהרמב\"ם אומר שספק דאורייתא לחומרא זה דין דרבנן. אז אם יש לך ספק ספיקא, אז זה ספק איסור דרבנן. כי הספק הראשון יצר חובה להחמיר מדרבנן, הספק השני אומר אני מסופק אם יש עליי את החובה דרבנן ההיא. בספק דרבנן אפשר להקל. ככה הרשב\"א כותב בשיטת הרמב\"ם. ולפי הרמב\"ם שספק דאורייתא לחומרא זה דין דרבנן, אז ברור למה ספק ספיקא מותר, כי זה ספק דרבנן, ספק דרבנן לקולא. אבל הרשב\"א עצמו חולק על הרמב\"ם. הוא סובר שספק דאורייתא לחומרא זה דין תורה. אז ספק ספיקא זה ספק דאורייתא. ספק דאורייתא זה עוד ספק, ודאי שאתה צריך להחמיר. אז זה רק מחזק את השאלה. אז הרשב\"א טוען שספק ספיקא עובד מדין רוב, אבל הוא מדבר על רוב צדדים, לא על רוב סטטיסטי. על רוב צדדים, וזה סיימתי בשיעור הקודם. רוב צדדים הכוונה כשאתה מצייר את העץ הזה, יש לו ארבעה, ארבעה קצוות, כן? צומת ובכל צומת יש עוד שתי, עוד התפצלות. יש ארבעה קצוות למטה, יש שלושה צדדים להיתר וצד אחד לאיסור. אז יש בעצם רוב צדדים להיתר. שימו לב, זה לא רוב הסתברותי, זה לא רוב סיכויים. יכול להיות ששלושת הצדדים האלה ביחד זה רק ארבעים אחוז, כי זה הכל נגטיבי, אין לי מושג, אני לא יודע. אבל כשאני סופר את הצדדים, יש לי רוב צדדים להיתר. ודין ספק ספיקא אומר שגם כשיש רוב צדדים אפשר ללכת אחרי הרוב למרות שאין לך פה רוב הסתברותי בהכרח. הסתברותית יכול להיות שאין פה רוב. אבל אם אתה יודע שאין רוב הסתברותי אז אין מה לדבר, אז ודאי שזה אסור. אבל אם אין לך מידע, זה ספקות נגטיביים, אז מותר לך לספור צדדים ולהתייחס לזה כאילו, כאילו שזה היה סיכויים. זאת אומרת, תלך אחרי רוב הצדדים. במובן מסוים זה בסך הכל המשך של ספק נגטיבי בודד. מה קורה בספק נגטיבי בודד? גם שם הרי אין לי מידע, יכול להיות שזה שישים ארבעים, יכול להיות שזה ארבעים שישים, יכול להיות שזה חמישים חמישים, אין לי שום מידע, נכון? מה אומרים לי? כיוון שיש לך צד להיתר וצד לאיסור, אתה לא… אתה לא יודע כמה שוקל כל צד, אבל יש לך צד להיתר וצד לאיסור, תתייחס לצדדים ולא לסיכויים. אז בספק בודד יש לך צד לאיסור וצד להיתר, זה תיקו, אז זה כמו ספקא דאורייתא אתה צריך להחמיר. בספק ספקא יש לך שלושה צדדים להיתר וצד אחד לאיסור. ולכן שם מותר לך להקל, כי הולכים אחרי רוב הצדדים. כך טוען הרשב\"א. עכשיו, אולי אני אזכיר לכם משהו שכבר דיברנו עליו, רב שמעון שקופ בשער ג' בשערי יושר, שהוא מדבר על רוב דאיתא קמן. אז הוא אומר שרוב דאיתא קמן הוא לא הסתברות. ואמרתי שאני מסכים איתו אבל לא מטעמו. זאת אומרת, כי אי אפשר לעשות מדגם מייצג, דיברנו על זה כבר, זאת לא הכללה מדעית. אבל הוא טוען שזה לא הסתברות. אז למה באמת הולכים אחרי הרוב? ואיך לומדים את זה מבית דין ששם כתוב אחרי רבים להטות? מה זה קשור לחתיכה שפרשה מחנויות? מה הקשר? הרי בבית דין זה לא שאחד הדיינים פרש ואני שואל האם הוא שייך לצמד שאוסר או לבודד שמתיר. אף דיין לא פרש, שלושתם יושבים בבית הדין. אני שואל מה הדין שיוצא אחרי שכל אחד חיווה את דעתו. אז אומרים לי שהולכים אחרי הרוב. איך זה קשור לדין הליכה אחר הרוב בחתיכות בשר שאני מניח שזה בא מחנויות הרוב? אין שום קשר בין שני הדברים האלה. אז אומר רב שמעון שקופ, מה שאנחנו, ולומדים את זה מבית דין את הדין של רוב דאיתא קמן, כן? זה הגמרא בחולין שראינו. אז אומר רב שמעון שקופ, בבית דין למעשה כל דיין מטיל על המקרה צד. נגיד יש שני דיינים שאוסרים ודיין אחד ש… שני דיינים מחייבים את ראובן ודיין אחד פוטר אותו, אוקיי? כל אחד מהדיינים מטיל צד על ראובן. מבחינת הדיין הזה זה צד לחייב אותו. הדיין הזה צד לחייב אותו. הדיין הזה צד לפטור אותו. אז יש פה רוב צדדים. אני בעצם הולך אחרי רוב הצדדים. אני מסתכל על המקרה, לא על הדיינים. לא מדובר פה על רוב הדיינים, מדובר פה על המקרה. יש לי שני צדדים שבאים לאסור אותו וצד אחד שבא להתיר אותו. והולכים אחרי רוב הצדדים. זה דין רוב דאיתא קמן לפי רב שמעון שקופ. ולכן הוא אומר זה ממש כמו חנויות. לכן לומדים את חנויות מבית דין. למה? מה קורה בחנויות? יש לי עשר חנויות, תשע כשרות ואחת טרפה. מצאתי חתיכת בשר ברחוב. כל חנות יכולה להיות מקור פוטנציאלי לחתיכה הזאת. זאת אומרת, כל חנות מטילה צד מסוים על החתיכה. מבחינת חנות א' החתיכה מותרת, חנות ב' החתיכה מותרת, חנות ג' מותרת עד ט'. חנות י', מהחנות י' החתיכה אסורה. אז יש פה תשעה צדדים להתיר את החתיכה וצד אחד לאסור את החתיכה. אז יש פה רוב צדדים ודין רוב דאיתא קמן נלמד מבית דין שהולכים אחרי רוב צדדים. זה בעיניי הסבר נהדר. בגלל שלא מדובר על רוב סטטיסטי, אמרתי ברוב דאיתא קמן וגם בבית דין זה לא באמת רוב סטטיסטי כמו שבדרך כלל חושבים. ולכן בעצם מה שאנחנו עושים שמה, אנחנו הולכים אחרי הצדדים במקום ללכת אחרי הסתברויות. מה שאומר הרשב\"א שזה גם מה שקורה בספק ספקא. בספק ספקא אנחנו גם לא יודעים הסתברויות. זה לא סטטיסטי. מה עושים כשאני לא יודע לעשות את החישוב הסטטיסטי, אין לי את הנתונים המספריים? אני סופר צדדים בדיוק כמו ברוב דאיתא קמן. לומדים את זה מבית דין אולי אפילו זה המקור של אחרי רבים להטות בבית דין. אז אני סופר צדדים ואני הולך אחרי רוב הצדדים. ושוב זה רוב צדדים ולא רוב סיכויים. ברוב דליתא קמן זה רוב סיכויים, ברוב דאיתא קמן זה רוב צדדים. ספק ספקא הוא מקביל לרוב דאיתא קמן. הולכים אחרי רוב הצדדים. זה החידוש בדין ספק ספקא. עכשיו כמובן שלפי זה יש מקום להתלבט האם באמת דין ספק ספקא הוא דין מיוחד או שזה בעצם דין רוב. הרי לומדים את זה מבית דין אחרי רבים להטות. אז חוזרת קצת הערה שהערתי קודם, למה בכלל צריך את דין ספק ספקא? תיפוק ליה מדין רוב. זאת אומרת שמתירים מדין רוב כי אנחנו יודעים שרוב דאיתא קמן אז ברוב גם רוב צדדים הוא רוב, לא רק רוב סיכויים כמו ברוב דליתא קמן, אלא גם ברוב דאיתא קמן ששם זה רוב צדדים לא רוב סיכויים וגם זה יש לו דין רוב. אז בספק ספקא בעצם זה מדין רוב דאיתא קמן. יכול להיות שזה בעצם הדין של ספק ספקא. לא יודע. אולי באמת זה הדין. אז זה הרשב\"א, אוקיי?

[Speaker B] הרב, אבל צד אתה מגדיר צד כאילו צריך שהצדדים יהיו שקולים כדי להגדיר שצד צדדים?

[הרב מיכאל אברהם] עוד רגע אני עוד רגע אני מגיע לשאלה הזאת, זאת שאלת מיליון הדולר פה. אז בעצם אנחנו אמורים לספור צדדים במצבים האלה.

[Speaker C] עכשיו יש פה שאלה למה לספור צדדים?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת למה?

[Speaker C] למה לספור כל מיני דברים? למה דווקא לספור צדדים? אם סטטיסטית זה לא משפיע על ההסתברות… למה לא משפיע?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שיש איזושהי קורלציה אבל.

[Speaker C] אוקיי, אז למה סופרים?

[הרב מיכאל אברהם] אני הולך על הצדדים כאיזשהו ייצוג, אומדן או משהו כזה להסתברות האמיתית.

[Speaker C] הצדדים זה לא משהו במציאות, זה משהו בתודעה שלנו, גם בדין. זה אנשים שקבעו משהו.

[הרב מיכאל אברהם] ולזה אני מגיע עכשיו. ולזה אני מגיע עכשיו. זאת הערה מאוד חשובה. בעצם, הנקודה החשובה פה היא שמושג הצדדים הוא מושג הלכתי לא הסתברותי. זאת אומרת, כל העניין בספקות נגטיביים הוא בעצם בכלל לא עניין הסתברותי. לא בגלל שההסתברות לא חשובה לנו. ההסתברות חשובה לנו מאוד, רק אין לנו פה את הכלי הזה, אין לנו דרך לעשות את החישוב ההסתברותי. אז אומרים חכמים, במקום שאין לך את הכלי ההסתברותי, אנחנו יוצרים תחליף של ספירת צדדים. אבל ספירת צדדים היא כמובן לא חישוב הסתברותי. הצדדים גם מחולקים ביניהם בצורות שלמעשה תלויות בנו. אם אתם זוכרים, ציירתי למעלה, את הציור הזה. נגיד יש פה ספק מחזיר ספק מפרה. סליחה, לא שיתפתי. רגע. כן, תסתכלו על הציור פה. יש לי חתיכת בשר, אני לא יודע אם זה חלב או שומן, ואני לא יודע אם זה מחזיר או מפרה. אוקיי? עכשיו אם זה מחזיר, אז זה לא כשר, בין אם זה חלב בין אם זה שומן. אם זה מפרה, אז אם זה חלב זה לא כשר, אם זה שומן זה כשר. נכון? עכשיו כמה צדדים יש פה? שלושה. שניים שלא כשר ואחד כשר, נכון? אבל בעצם יכולתי לצייר ארבעה. אם זה חזיר, בין בחלב בין בשומן לא כשר, אם זה פרה, בחלב זה לא כשר, בשומן זה כן כשר. נכון? איזה ציור הוא הציור הנכון? אין ציור נכון, זה אתה יכול לצייר כך, אתה יכול לצייר כך. אבל שימו לב, פה יוצא שיש שני צדדים לאיסור מול אחד להיתר, וביצוג הזה יש שלושה צדדים לאיסור ואחד להיתר. זאת אומרת, השאלה היא האם חלב ושומן של חזיר זה שני צדדים לאיסור או שזה צד אחד לאיסור? אפשר להגדיר את זה כך ואפשר להגדיר את זה כך. זה כמובן לא שאלה הסתברותית, אין פה שום קשר להסתברות. זאת אומרת שהגדרת המושג צדדים למעשה מסורה לנו. זו שאלה של ההיגיון היומיומי שלנו, איך אנחנו ממיינים, למה אנחנו קוראים צד נפרד, צד מיוחד? זה לא שאלה הסתברותית. כשהספקות הם ספקות פוזיטיביים, אז השאלה לא עולה. כל צד זה פשוט האפשרות כשיש חמישים אחוז אפשרויות. כן? תחשבו למשל אם יש לי ספק חזיר ספק פרה, אבל החזיר יכול להיות חזיר יבלות, יכול להיות חזיר אוסטרלי או חזיר אפריקאי. בסדר? אז כמה צדדים יש לי פה? פרה, חזיר יבלות, חזיר אפריקאי, חזיר אוסטרלי, ארבעה צדדים, שיש שלושה צדדים לאיסור, שלושה סוגי החזירים, וצד אחד להיתר שזה פרה. האם גם שם נגיד שזה אנחנו נאסור בגלל רוב, יש רוב צדדים לאיסור? כנראה שלא. זה סתם ספק, ספק אם זה חזיר או פרה. גם פרות יש כל מיני סוגים, יש פרות הולנדיות, יש פרות כאלה, פרות אחרות. אני יכול לחלק את זה לאיזה מספר צדדים שאתם רוצים. אז למה אני מחליט ששני הצדדים זה חזיר או פרה וזהו, בלי לחלק את החזיר ואת הפרה בעצמם לאפשרויות שונות? כי איכשהו בהיגיון האינטואיטיבי שלי, לא יודע אפילו איך לקרוא לזה, נראה שמה זה מעניין אם זה חזיר כזה או חזיר כזה? חזיר הוא אסור. אבל זה לא יכול להיות ככה, בגלל שאם זה היה ככה, אז גם בגרף כזה שלושת הצדדים של הלא כשר, מה אכפת לי למה זה לא כשר? תכל'ס זה לא כשר. אז יש לי צד אחד שלא כשר, שזה כל שלושת אלה, וצד אחד שזה כן כשר שזה זה. אז יש רק שני צדדים, אחד כשר ואחד לא כשר, אז הייתי צריך להחמיר למרות שזה ספק ספיקא. אבל לא, פה אני מחליט שזה שלושה צדדים מול אחד. למה? למה לא להגיד שהכשר זה צד אחד והלא כשר זה צד אחר? פה אנחנו עוברים לשלב הבא. וכאן אני רוצה, ראינו בעצם את התוספות הזה בכתובות, אזכיר לכם. תוספות בכתובות, עוד פעם אני אשתף רגע. אז אני מתחיל, ככה זו הגמרא שראינו. אמר רבי אלעזר: האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו. שואלת הגמרא: למה? ואמאי? ספק ספיקא הוא: ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון. כן, השאלה מתי היא נבעלה. אם היא נבעלה לפני שהתקדשה לו אז זה לא אוסר עליה. אם אחרי שהתקדשה לו אז תלוי, אם זה באונס היא לא אסורה עליו, אם זה ברצון היא אסורה עליו. אז בעצם זה גרף כמו שראינו למעלה שספק ספיקא, נכון? כמו הגרף הזה. יש פה ספק אם זה תחתיו, כן, אז ברצון היא לא כשרה, זאת אומרת היא אסורה עליו, ובאונס היא מותרת לו. ואם זה לא תחתיו אז בשני המקרים זה כשר, כן זה מקרה אחר, אבל בשני המקרים היא מותרת לו. אז יש פה שלושה צדדים שמותרת וצד אחד שהיא אסורה, לכן זה ספק ספיקא. אז שואלת הגמרא: כן, אז למה אתה אומר שהוא נאמן לאוסרה עליו, הרי יש פה ספק ספיקא? אז עונה הגמרא: באשת כהן, לא צריכא באשת כהן. ואיבעית אימא: באשת ישראל וכגון דקביל בה אביה קידושין פחות מבת שלוש שנים ויום אחד. כן, אז באשת כהן בעצם אין הבדל בין אונס לרצון, אז נשאר רק הספק אם זה תחתיו או לא תחתיו, אז רק ספק אחד ולכן רבי אלעזר אומר שהוא נאמן לאוסרה עליו. התירוץ השני: מדובר באשת ישראל לא אשת כהן, אבל אבא שלה קיבל את הקידושין כשהיא הייתה פחות מבת שלוש. אז אם היא נבעלה לפני הקידושין בת שלוש בתוליה חוזרים, אומרת הבתולים היו נסגרים והבעל לא היה מגלה שם פתח פתוח. לכן אין ספק שהיא נבעלה תחתיו, זה לא שהיא נבעלה לא תחתיו. כל מה שנשאר זה רק הספק אם זה אונס או רצון ולכן זה ספק אחד ונאמן לאוסרה עליו. שואל התוספות: אם תאמר, נדמה לי שקראנו תוספות זה, אבל אם תאמר, אכתי איכא ספק ספיקא. עדיין יש ספק ספיקא. אנחנו מדברים עכשיו על מי שקיבל קידושין פחות מבת שלוש. ואם תאמר: אכתי איכא ספק ספיקא: ספק באונס ספק ברצון, ואם תמצא לומר ברצון ספק שהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא. כן, השאלה אם הוא פיתה אותה או אנס אותה. אז מה? אז אתה רוצה להגיד לי שאם אביה קיבל קידושין כשהיא הייתה פחות מבת שלוש אז רק ספק אחד ולכן נאמן לאוסרה עליו. אומר תוספות: מה פתאום? גם במקרה כזה זה ספק ספיקא וצריך להיות מותרת, לא צריך להיות שהוא נאמן לאוסרה עליו. מה הספק ספיקא? היא קיבלה קידושין פחות מבת שלוש, כן, אביה קיבל קידושין עבורה פחות מבת שלוש. אוקיי, עכשיו מה הספקות? אין ספק שהיא לא נבעלה לפני הקידושין, נכון, זה אין ספק. אבל אם היא נבעלה אחרי הקידושין השאלה האם זה היה כשהיא הייתה קטנה, לפני גיל שלוש או אחרי גיל שלוש. ואז, לא, זאת אומרת, לא, לפני גיל שתים עשרה או אחרי גיל שתים עשרה. ואז למה זה חשוב? כי אם היא נבעלה באונס היא לא נאסרת. אבל גם אם היא נבעלה ברצון, אם היא הייתה קטנה פיתוי של קטנה גם הוא אונס. ולכן אם הוא פיתה את אשתי כשהיא קטנה היא לא נאסרת עלי למרות שזה לא היה באונס זה היה ברצון, כי התרצות של קטנה זאת לא התרצות, כן, מאוד נפוץ במחוזותינו. בסדר? שכשהקטנה מסכימה זה לא נקרא הסכמה, גם בעולם המשפטי ככה, נכון? אז זה מה שהגמרא אומרת: ופיתוי קטנה זה אונס. ולכן אומר תוספות: אז גם אם קיבל קידושין פחות מבת שלוש עדיין יש פה ספק ספיקא: ספק באונס ספק ברצון, וגם אם זה היה ברצון אם היא הייתה קטנה זה עדיין נחשב אונס. אז עונה התוספות: כן, זה הספק ספיקא בעצם. אז נגיד ככה, אם זה היה לא תחתיו אז היא מותרת בכל מקרה. סליחה, לא תחתיו זה לא יכול להיות כי הייתה פחות מבת שלוש. אם זה היה באונס אז היא מותרת בכל מקרה, בין אם היא הייתה קטנה בין אם היא הייתה גדולה. אם זה היה ברצון אז אם היא קטנה היא מותרת ואם היא גדולה היא אסורה. זה ספק ספיקא, נכון? אז אומר התוספות: אז למה רבי אלעזר אומר שנאמן לאוסרה עליו? זה ספק ספיקא, ספק ספיקא היה צריך להיות שהיא מותרת לו. אומר התוספות: ויש לומר דשם אונס חד הוא. זה חידוש יפה, בעלי הכללים… הטענה היא, אומר תוספות, מצב כזה לא נקרא ספק ספיקא. למה? כי אונס של קטנה, פיתוי של קטנה הוא אונס, אז הוא מצטרף לצד האונס של הגרף. הרי יש פה ככה, אם היא הייתה אנוסה אז היא מותרת לו בין אם היא קטנה בין אם היא גדולה. אם היא הייתה מפותה אז בתור קטנה היא מותרת, בתור גדולה היא אסורה. אבל מפותה קטנה בעצם שייכת לצד הזה, זה מקרה של אונס. ולכן למעשה אין פה ארבעה צדדים ששלושה מותרת ואחת אסורה, יש פה רק שני צדדים כמו למטה, צד אחד שהיא מותרת כי הכל היה באונס, לא משנה איזה סוג של אונס, אונס כזה, אונס אחר, אבל הכל היה סוג של אונס. וצד אחד שהיא אסורה בגלל שזה היה ברצון, בתור גדולה, ברצון בגדולה. ולכן אומר התוספות זה לא נקרא ספק ספיקא, שם אונס חד הוא. זאת אומרת צדדים כאלה שהם בעצם התפרטות של אותו צד עצמו זה כמו החזיר יבלות, חזיר אוסטרלי וחזיר אפריקאי. זה אנחנו לא עושים את החלוקות האלה. תכל'ס השאלה היא אם זה היה באונס או ברצון. יש הרבה סוגי אונס, הרי זה יכול להיות האם הוא קשר אותה, האם הוא איים עליה באקדח, זה גם יש המון, אולי יש לי המון ספק ספק ספק ספק. או שזה היה ברצון, אבל אם זה לא היה ברצון אולי הוא קשר אותה, אולי הוא החזיק לה את הידיים, אולי הוא איים עליה באקדח, אולי יש המון המון צדדים כמו החזיר יבלות, כן, זה אותו רעיון. אנחנו לא מעניין אותנו הצדדים, נכון? תכל'ס מה שחשוב זה אם היא הייתה אנוסה, לא אכפת לי איך בדיוק התבצע האונס. אז אומר תוספות פיתוי של קטנה זה בסך הכל עוד סוג של אונס.

[Speaker B] אבל בגלל שאתה עושה את זה האונס הוא לא כבר נהיה הרבה יותר סביר? זאת אומרת אם אני אומר טוב אולי באונס שהיא הייתה גדולה או שהיא הייתה קטנה וגם את זה אני מגדיר כאונס, אז מה שאתה מגדיר אונס כבר הרבה יותר כאילו סביר מאשר לא אונס.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה קשור לסביר? יש פה צדדים, אני סופר צדדים.

[Speaker B] לא, אבל יש פה צד שהוא נהיה הרבה יותר חזק כבר, הצד של האונס.

[הרב מיכאל אברהם] אין צד חזק, אין, יש לך צדדים, כל הצדדים פה שקולים, שקולים נגטיבית, אבל שקולים. ועכשיו אני אומר זה לא ארבעה צדדים, אומר התוספות, זה שני צדדים כי כל צדדי ההיתר, למה היא מותרת? היא מותרת בגלל שהיא הייתה אנוסה. רק האונס יכול להיות או שהיא הייתה קטנה אנוסה, או שהיא הייתה גדולה אנוסה, או שהיא הייתה קטנה מפותה, שגם זה אונס. שלושה סוגי אונס, מה אכפת לי? אני יכול להביא לך עוד סוגי אונס שהיו שמה. תכל'ס זה צד אחד שהיא אנוסה וצד אחד שהיא מפותה, זה הכל. לכן זה לא ספק ספיקא, זה ספק אחד שיש לו שני צדדים ולא ארבעה צדדים. זה מה שמתרץ התוספות. עכשיו כמובן עולה השאלה, אז למה לא בכל ספק ספיקא אנחנו נגיד שזה לא ארבעה צדדים אלא שניים? תסתכלו על זה, אוקיי? נגיד הספק ספיקא הזה, הרי בסך הכל יש פה שלושה צדדים שהיא מותרת וצד אחד שהיא אסורה, וזה בכל ספק ספיקא, כן? זה הציור הגנרי של ספק ספיקא. עזבו עכשיו מהו המקרה, זה הציור הגנרי של ספק ספיקא, אפילו תחשבו אשת ישראל שהוא מצא לה פתח פתוח, אז ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ספק באונס ספק ברצון, בסדר? אז אם היא לא תחתיו, בין אם זה אונס בין אם זה ברצון היא מותרת, אם היא תחתיו, אז באונס היא מותרת, ברצון היא אסורה, בסדר? בוא נגיד שזה מייצג את הספק ספיקא שלנו של הגמרא בכתובות. עכשיו אני אומר זה גם כן שם אונס חד הוא. בסופו של דבר יש לך שלושה צדדים שהיא מותרת, שלא נאסרה עליו, לא הייתה שם בעילה אסורה, או שכן הייתה בעילה אסורה. אז יש פה צד אחד להתיר וצד אחד לאסור, וזה ספק אחד, לא ספק ספיקא. אם אתה אומר את הרעיון הזה ששם אונס חד הוא, לא השארת שום מקרה שיהיה ספק ספיקא. כל ספק ספיקא יש לו שלושה צדדים להתיר, בסדר, שלושת הצדדים האלה זה שם היתר חד הוא.

[Speaker B] תשאל פשוט בוא נעשה איסור והיתר וזהו, בלי להתייחס בכלל מה סיבת האיסור.

[הרב מיכאל אברהם] נו, זה מה שהוא שואל, לא? אז תשאל, זה מה שהוא שואל.

[Speaker B] אה כאילו בסדר, אבל תוספות אומר שאני אומר את זה רק על סיבות האיסור ולא על האיסור עצמו. אז אולי אפשר לשאול למה, כאילו השאלה היא למה?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל זה התירוץ. התירוץ של תוספות הוא, אתה לא יכול להגיד במקרה הזה שיש פה צד להתיר וצד לאסור, למה? כי תוספות לא אומר שם היתר חד הוא. תוספות אומר שם אונס חד הוא. מה זאת אומרת? במקרה של הקטנה הזאת, גם אם היא הייתה מפותה קטנה וגם אם היא אנוסה גדולה, בשני המקרים שאתה שואל את עצמך למה היא מותרת, זה לא המשותף לשניהם זה לא רק שהיא מותרת, אלא גם הסיבה למה היא מותרת, והסיבה היא שהיא הייתה אנוסה. אז אני אומר מה אכפת לי איזה סוג של אונס? תכל'ס סיבת ההיתר היא אונס. נכון? וכיוון שכך שם אונס חד הוא, אז זה לא שני צדדים, זה צד אחד. אוקיי? רגע רגע, שנייה שנייה. במקרה לעומת זאת במקרה של הגמרא בכתובות, ששם אני אומר ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ואם תחתיו ספק אונס ספק רצון. אם זה היה תחתיו באונס, אז מה יסוד ההיתר? שאנוסה לא נאסרת, נכון? אלא אם כן היא אשת כהן, אבל לישראל אנוסה לא נאסרת. אם זה לא היה תחתיו, סיבת ההיתר היא לא זאת. אם היא לא הייתה תחתיו, היא פשוט לא נבעלה תחתיו, אז לכן ההיתר. אז שם ההיתר, עילת ההיתר היא לא אחת. זה עילות היתר שונות. לכן במקרה כזה לא אומרים שם אונס חד הוא. זה נקרא צדדים שונים להיתר. זאת אומרת, במילים אחרות, בדיוק מה שאמרת קודם, שתוספות אומר שם אונס חד הוא, תוספות מתכוון לומר שעילות ההיתר הן אותה עילה. התפרטות גוונים שונים של אותה עילה. זה לא נקרא צדדים שונים. זה כמו חזיר יבלות, חזיר רגיל וחזיר אוסטרלי. בסדר? אבל במקרה של פתח פתוח, שספק תחתיו ספק לא תחתיו, ספק אונס ספק רצון, שמה עילות ההיתר הן שונות. פעם אחת זה בגלל אונס ופעם שנייה זה בגלל שלא תחתיו, לא בגלל שזה אונס, זה גם ברצון. אז לכן עילות ההיתר הן שונות, אז זה שני צדדים שונים. אז אתם רואים, זה הדגמה מצוינת לזה שמושג הצדדים הוא מושג הלכתי ולא הסתברותי. זאת אומרת, אם עילות ההיתר הן שונות, זה נקרא צדדים שונים. אז כשאני צריך להחליט האם הצדדים הם שונים או לא שונים, אני לא מסתכל על הסתברויות. אני מסתכל על שורשי ההיתר. האם הצדדים האלה הם היתר בגלל עילה הלכתית א' או בגלל עילה הלכתית ב'. אם זה שתי עילות הלכתיות שונות, אז זה שני צדדים. ואחרי שמיינתי את הצדדים וקבעתי כמה מהם להיתר וכמה מהם לאיסור, עכשיו אני אומר, אני הולך אחרי רוב הצדדים. אבל מיון הצדדים עצמו לא קשור להסתברות בכלל. זה שאלה איך ההלכה רואה את זה. ולכן לא שייך להגיד שם כשרות חד הוא. כל הצדדים שם לקשרות זה צד אחד. לא. מדובר על העילות. עכשיו אני אסביר קצת למה, שאלו קודם למה זה ככה. כשאנחנו מדברים על ספק, אני אזכיר לכם איך התחלתי את כל השיעור הזה, את שני השיעורים האחרונים שעוסקים בספק ספיקא. התחלתי מהגרף המאוד פשוט הזה. זוכרים אותו? זה. שמה? הגרף הזה בכלל לא מדבר על ספקות. הגרף הזה מדבר על מצב שבו יש לך מצב עובדתי איקס, וחלה עליו נורמה הלכתית וואי. אוקיי? וזה המבנה הרגיל של ההלכה. המבנה של ההלכה הוא תמיד כזה: יש נסיבות מסוימות, ועל הנסיבות האלה חלה נורמה הלכתית מסוימת. כשאנחנו רוצים לקבוע מהי ההלכה בנסיבות הנתונות, המהלך הראשון שלנו זה לברר מהן הנסיבות. זה חלב או שומן, אם יש אשת איש, לא אשת איש, אם זה היה תחתיו או לא תחתיו. לא משנה, שאלות עובדתיות. אחרי שביררנו את השאלות העובדתיות, אנחנו מחילים עליהם נורמה הלכתית. אם יש לי ספק מהן הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות, אז נוצרים הגרפים של הספק. זה ספק אחד ואחרי זה ספק ספיקא וכן הלאה. מה זה אומר? זה מתחיל מהשאלה: יש לי פה ספק ברמה העובדתית. כרגע אני אמרתי שאני מתרכז רק בספקות עובדתיים ולא בספקא דדינא. יש לי ספק ברמה העובדתית, מהן הנסיבות העובדתיות, אך על כל נסיבות עובדתיות נתונות ההלכה ידועה. רק אני לא יודע מהן הנסיבות העובדתיות ולכן אני בספק. זה אומר שבמהותו מושג הספק לא עוסק בשאלה איזו הלכה להצמיד לעובדות האלה. מושג הספק עוסק בשאלה מהן העובדות. אני מסתפק בשאלה מהי המציאות, מהן העובדות. על כל אפשרות בהסתפקות הזאת יש לי נורמה ידועה שאומרת, אני יודע מה הנורמה שחלה על כל צד כזה, רק אני לא יודע האם העובדה היא כזאת, האם זה חלב או שומן, האם זה תחתיו או לא תחתיו. אבל על צד שזה תחתיו אני יודע מה הדין, ועל צד שזה לא תחתיו אני גם יודע מה הדין. אז הספק שלי הוא איך לאתר את המציאות. ולכן, אומר התוספות, כמו שאנחנו הסברנו קודם, ששם ספק חד הוא או ספירת הצדדים נקבעת לפי כמה צדדים מציאותיים יש לי, לא לפי כמה צדדים הלכתיים יש לי. הלכתיים זה תמיד שני צדדים, או שהיא מותרת או שהיא אסורה. אבל שם ספק חד הוא, זה לא שיש שלושה צדדים שונים ששלושתם אומרים שהיא מותרת, אני לא אגיד שם כשרות חד הוא, אני אומר שם ספק חד הוא, שם אונס חד הוא, סליחה, לא שם כשרות חד הוא. למה לא? כי הספק שלי הוא על המציאות, האם היה פה אונס או לא. על עילת הדין, לא על הדין עצמו. הספק תמיד עוסק בעילת הדין, לא בדין. וכיוון שכך, אז גם ספירת הצדדים של הספק הם צדדים שמופרדים זה מזה דרך השאלה האם זה. הן עילות דין שונות, ולא דרך השאלה האם הדין הוא אותו דין או שזה דין שונה. כי אם זה היה מופרד על פי הדין, אז כל ספק וספק ומה שאתם רק רוצים, תמיד היה רק ספק אחד. או שזה מותר או שזה אסור. אלה שתי האפשרויות. כן? לכן מאוד חשוב להבין את הרקע הזה שמתחיל את כל הסיפור, ואגב יש לזה המון השלכות שאנשים ממש הרבה פעמים מפספסים אותם ומגיעים להמון שטויות. התפיסה הזאת שאומרת, ביסוד ההלכה תמיד מונחת קביעה עובדתית. קודם כל צריך להבין מה המציאות. אחרי שאני מבין מה היא המציאות, אני מחיל על זה נורמה הלכתית. וההלכה היא לא המציאות. ההלכה היא הנורמות שחלות פר מציאות. זאת אומרת, במציאות הזאת חלה ההלכה הזאת, במציאות הזאת חלה ההלכה הזאת. כן? אז הזכרתי לא פעם את הדוגמה של… אבל פה דווקא הפוך. רק שנייה אחת. חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו. כן? אז בדרך כלל אנחנו רגילים לחשוב שהגמרא לימדה אותנו עובדות, שבן אדם לא נוטה לפרוע את החוב בתוך הזמן, לפני שמגיע זמן הפירעון. אבל זה לא נכון. ההלכה לא עוסקת בעובדות. העובדות זה תפקידו של בית הדין לברר את העובדות. ואם אתה חי בסביבה שבה אנשים כן פורעים בתוך הזמן, אז אין חזקה. איי, יש גמרא, לא חולקים על גמרא. לא חולק על הגמרא. הגמרא לא באה לקבוע את הקביעה העובדתית. עובדתית יכולה להשתנות ממקום למקום ומזמן לזמן. הגמרא קובעת שאם יש רוב של אנשים שלא פורעים בתוך הזמן, אז חובת הראיה היא באמת על מי שטוען שפרע בתוך הזמן. וההלכה בסוגיה הזאת היא לא הקביעה העובדתית שאדם לא פורע בתוך הזמן, אלא הקביעה ההלכתית שאם נכון שהעובדות הן שאדם לא פורע בתוך הזמן, נטל הראיה מוטל עליו אם הוא טוען שהוא פרע בתוך הזמן, הוא זה שיצטרך להביא את הראיה. ובהרבה מאוד מקומות אפשר לראות, כן, כל מיני האשמות של הצעות לחידושים בהלכה, תמיד יש האשמות שאתה רפורמי. כן? אתה מציע שינוי בהלכה או התאמה של ההלכה למציאות חדשה, אתה רפורמי. וזה אותו חוסר הבנה. כשהמציאות משתנה גם ההלכה שנוגעת אליה משתנה. זה לא רפורמה. רפורמה פירושו לשנות את ההלכה גם במצב שהמציאות לא הייתה משתנה. בסדר? אם המציאות השתנתה, זה לא נקרא לשנות את ההלכה. אותה הלכה עצמה במציאות שונה קובעת דין שונה, זה ברור. ההלכה היא תמיד הלכה פר מצב מציאותי. אם המצב המציאותי הוא זה, אז זאת ההלכה. אם המצב המציאותי הוא זה, אז זאת ההלכה. ולכן שם ספק חד הוא, זה בעצם עיקרון שנוגע לעילות הדין ולא לדין. כי הספקות שלי עוסקים ב-X ולא ב-Y. הספקות שלי הם מהו X? ה-Y, כל פעם תגיד לי מהו X, אני אגיד לך מה ה-Y הרלוונטי לגביו. ולכן שם ספק חד הוא… כן?

[Speaker C] היה אפשר גם לנסח את זה להיפך, ממה שהתוספות הזה עולה, שההסתכלות שלנו על העובדות, על המצוי, היא הסתכלות נורמטיבית. אנחנו לא… התפיסה שלנו של העולם היא לא תפיסה אובייקטיבית כזו ופסיבית, אלא היא תפיסה נורמטיבית. אנחנו רואים את המציאות בעיניים מה זה אומר מבחינתנו לעשות או לא לעשות, פונקציונלית והלכתית ומוסרית ומה שלא יהיה. ולכן אומר התוספות, אין הבדל אם זה אונס או רצון, מבחינה נורמטיבית זה אותו דבר, אז אנחנו רואים את זה כדבר אחד. כי התפיסה שלנו היא תפיסה נורמטיבית של המציאות.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא אומר התפיסה שלנו, בגלל שזאת ההלכה. שם אונס חד הוא, זו לא אמירה על תפיסה של בני אדם. שם אונס חד הוא זו אמירה על ההלכה. אם ההלכה קוראת גם לזה אונס וגם לזה אונס, אז מבחינתנו זה שם אחד. וזה רק כמו שאמרתי קודם, רק במצב שהספקות הם נגטיביים. אם הספקות הם פוזיטיביים, כל הדיון הזה לא רלוונטי בכלל. לא מעניין אותי מה הוא רואה ומה הוא לא רואה. אנחנו עושים את החישוב ורואים אם יש רוב או אין רוב. עכשיו, אז זה לגבי שם אונס חד. זה עיקרון אחד בדיני ספק ספיקא. יש עוד עיקרון בדיני ספק ספיקא שקוראים לו ספק ספיקא מתהפך. מה זה אומר? יש גם תוספות ישנים בכתובות בדף ט'. אני אקדים אולי שאישה שנישאת כשהיא לא בתולה, הכתובה שמגיעה לה היא מנה ולא מאתיים. בסדר? עכשיו, אם הבעל טוען פתח פתוח מצאתי, יש לזה שתי השלכות. אם היא נבעלה תחתיו, אז היא נאסרת עליו בהנחה שזה רצון ולא אונס. אם היא נבעלה לא תחתיו, לפני הקידושין, אז היא לא נאסרת עליו. אז אין לזה השלכה איסורית. אבל השלכה ממונית יש. כי אם היא נבעלה לא תחתיו, אז היא בעצם הייתה בעולה כבר כשהוא קידש אותה, אז כתובתה צריכה להיות מנה ולא מאתיים. ואז הדיון הממוני. נותר בעינו. והתוספות שמה קובע, לומד את זה מהגמרא לא משנה, שלעניין ממון הבעל היה נאמן להפסיד את הכתובה כשהוא אומר פתח פתוח מצאתי. למה? כי שמה זה רק ספק אחד, ספק תחתיו ספק לא תחתיו, אונס או רצון לא משנה פה. אז לכן הוא היה נאמן לעניין ממון, למרות שלעניין איסור הוא לא היה נאמן כי זה ספק ספיקא. שואל התוספות למה הבעל נאמן להפסיד אותה ממון כשהוא אומר פתח פתוח מצאתי? הרי יש שם ספק ספיקא. ספק אחד, האם הבעל בכלל בקי בפתח פתוח. כן, הבעל החליט אחרי הבעילה שהפתח של אשתו היה פתוח, זאת אומרת שהיא לא הייתה בתולה. ובמיוחד צריך לזכור שמדובר בדרך כלל בבעילה ראשונה, כן? אז הבעל לא באמת עשה את זה בעבר, אין לו איזה מיומנות להבחין שמה אם הפתח הוא כן פתוח או לא פתוח. אומר התוספות, יש לי בכלל ספק קודם כל האם הבעל אבחן נכון. תשאלו אז כל הדיון בגמרא מה, אז למה זה ספק ספיקא, זה ספק ספק ספיקא. ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ספק באונס ספק ברצון, וספק אם בכלל היה שם פתח פתוח, אולי הוא בכלל לא אבחן נכון? אומר לא, כי לגבי האיסור, אז מה שקובע זה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. מה שהוא חושב. ואם הוא חושב שזה פתח פתוח לא אכפת לי אם הוא יודע להבחין או לא יודע להבחין, זה מה שהוא חושב. אז מדין שוויה כל הדיון הזה באיסור. אבל בממון זה השאלה מה הוא חייב לה ומה שהוא חייב לה זה תלוי במציאות, לא במה שהוא חושב. ולכן הטענה של תוספות זה שיש פה ספק ספיקא. גם לגבי הממון יש פה ספק ספיקא. ספק אם תחתיו או לא תחתיו, כי אם זה תחתיו אז מגיע לה מאתיים, היא הייתה בתולה ולא בעולה. אם זה לא תחתיו אז מגיע לה מנה. כל זה בהנחה שאכן יש פתח פתוח. אבל אם הבעל לא ידע, אז אין פתח פתוח. אז עדיין מגיע לה מאתיים. אז בעצם אומר התוספות זה ספק ספיקא. למה תוספות אומר ה… כן מקשה התוספות זה ספק ספיקא, למה הגמרא אומרת שזה ספק אחד. אז תוספות…

[Speaker C] למה בכלל הוא נאמן להוציא ממנה ממון? מה? לא הבנתי. למה בכלל הוא נאמן מבחינה ממונית כלפיה? מכוח מה?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת מכוח מה? אם הפתח הוא פתוח… לא ששואלים למה הוא נאמן, אם הפתח הוא פתוח אז לא מגיע לה. השאלה האם הוא נאמן במובן הזה של למה אתה טוען למה לא חושדים שהוא משקר אתה מתכוון?

[Speaker C] כן. היא אומרת…

[הרב מיכאל אברהם] היא שוללת הרי, היא אומרת לא פתוח. עדיין חושדים שאולי הוא לא בקי, זה אנחנו כן חושדים אבל… לא משקר, הוא לא נאמן עד אחד. בסדר? לממון עד אחד לא מספיק. לא זוכר כרגע…

[Speaker E] למה הספק לטובתו ולא לטובתה? למה הספק זה לטובתו ולא לטובתה? אולי תחתיו… לא, כי הוא לא נותן לה ממון לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא הפוך. תוספות מדייק מהגמרא שהוא לא חייב לתת לה ממון ועל זה תוספות מקשה למה? הוא באמת כן צריך לתת לה ממון כי הרי זה ספק ספיקא.

[Speaker D] התוספות סובר שמה שהוא חייב לתת לה מאתיים, בדיוק הפוך.

[Speaker E] אבל הגמרא אומרת שהוא לא חייב לתת לה. למה הגמרא אומרת לטובתו?

[הרב מיכאל אברהם] אם יש ספק.

[Speaker E] זה מה שתוספות שואל.

[הרב מיכאל אברהם] זאת קושיית התוספות, אנחנו בשלב הקושייה.

[Speaker E] לא לא לא, בלי הספק שתוספות מוסיף. כי גם מה הספק שתוספות מוסיף…

[הרב מיכאל אברהם] כבר הסברתי קודם, לא, הספק באונס ספק ברצון לא רלוונטי פה. יש רק ספק אם תחתיו או לא תחתיו.

[Speaker E] כן, בסדר, אוקיי, ספק אחד. אה, המוציא מחברו כאילו. כן. אוקיי, ואיך תוספות מקשרת את הספק שמא לא בקי לשמא בקי? כי זה לא מסתדר… זה לא אותו סיפור, זה לא מתפצל כמו כל הדוגמאות של…

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, שנייה, נגיע לזה עוד רגע. אז תוספות שואל כן, אז בעצם יש פה ספק ספיקא גם לגבי הממון. אז עונה התוספות, או לא תוספות אלא תוספות ישנים, גם מודפס שמה על הדף. אשתף את זה. ויש מפרשים אומר תוספות ישנים, דהכא לא חשיב ספק ספיקא, דאין יכולין להתהפך. ולומר ברישא ספק באונס ספק ברצון, ואם תמצא לומר ברצון ספק אם הוא בקי בפתח פתוח או לא. ולהכי לא חשיב אלא חדא ספיקא. אז זה עוד עיקרון. למעלה ראינו את העיקרון ששם אונס חד הוא, שכששיש שם משותף לכל הצדדים לכיוון אחד הם לא נחשבים צדדים שונים אלא צד אחד. זה העיקרון הראשון שדיברנו עליו, שם אונס חד הוא. פה יש עיקרון נוסף, שהספק ספק ספיקא צריך להיות מתהפך כדי להיחשב ספק ספיקא. אם אם הוא לא מתהפך, אז הוא נחשב ספק בודד ולא ספק ספקא. מה הכוונה? בוא ננסה לעשות את החשבון. הספק ספקא פה זה בעצם יש לי ספק אם הוא בקי או לא בקי בפתח פתוח, ובכלל השאלה אם היא בכלל בעולה באמת או לא, יכול להיות שהוא סתם טעה. והספק השני האם זה היה תחתיו או לא תחתיו. נכון? עכשיו אומר התוספות, נחזור רגע לציור. כן, אז אני אומר ככה. מותרת הכוונה מקבלת נגיד מאתיים, בסדר? זה לצרכנו. אז אני אומר, יש לי ספק האם הוא בקי או לא בקי. אם הוא לא בקי, בסדר? אז בעצם אין שם פתח פתוח. אוקיי? אז לכן בכל מקרה מגיע לה מאתיים אם אין פתח פתוח. ואם הוא כן בקי, והיה שם פתח, עדיין יש שאלה אם זה תחתיו ואז מגיע לה מאתיים, או שזה לא תחתיו ואז מגיע לה מנה. אוקיי? בואו עכשיו ננסה להפוך את סדר הספקות. אני אומר בוא נניח יש לי ספק אם הוא בקי או לא בקי. על הצד שהוא בקי היה פה פתח פתוח. השאלה אם זה תחתיו או לא תחתיו. על הצד שהוא בקי אז היה פתח. השאלה אם זה תחתיו ואז מגיע לה מאתיים, או שזה לא תחתיו ואז מגיע לה מנה. אבל על הצד שהוא לא בקי, אז בעצם אין פתח פתוח, נכון? האם יש פה עכשיו עוד ספק בצומת הזאת? אם אין פתח, אז מה יש לדון אם זה היה בתחתיו או לא תחתיו? זה לא היה בכלל. זאת אומרת סדר הצגת הספקות הוא לא סימטרי.

[Speaker D] העץ הזה

[הרב מיכאל אברהם] לא רלוונטי אם כן.

[Speaker D] מה? העץ הזה לא רלוונטי אם

[הרב מיכאל אברהם] כן, בגלל צד אחד של הצגת הספקות. אם אתה מציג את הספק הראשון בתור האם הוא בקי או לא בקי, סליחה בתור האם זה היה תחתיו או לא תחתיו, סליחה. אומר יכול להיות שזה היה תחתיו ואז מגיע לה מאתיים, וגם אם זה היה לא תחתיו יכול להיות שהוא לא בקי.

[Speaker D] כן, אבל העץ הזה הוא חד-צדדי. כי אם הוא לא בקי…

[הרב מיכאל אברהם] ואם אתה אומר את הצד ההפוך, אם אתה אומר שהספק הראשון הוא בשאלה אם הוא בקי או לא בקי, על הצד שהוא לא בקי זה אומר שבכלל לא היה שם פתח. זהו. אז אין מה לדון בשאלה אם הפתח נוצר לפניו או תחתיו. אין פתח. אי אפשר לנסח את הספק השני. בואו ננסה רגע לחזור לספק ספקא הרגיל של הגמרא, כן? יש ספק תחתיו ספק לא תחתיו, אם זה לא תחתיו בין באונס בין ברצון מותרת, אם זה תחתיו באונס מותרת ברצון אסורה. אני יכול להסתפק הפוך. אם זה באונס אז בין תחתיו בין לא תחתיו היא מותרת, אם זה ברצון אז לא תחתיו היא מותרת תחתיו היא אסורה. אתם רואים שאני יכול להציג את שני הספקות, אני יכול להציג שספק א' הוא בצומת הזאת וספק ב' הוא בצמתים האלה, או שספק ב' הוא בצומת הזאת וספקות א' זה בצמתים האלה. אין שום בעיה, שני הניסוחים קבילים. נכון? זה נקרא ספק מתהפך. שאתה יכול להציג את ספק א' בתור הספק הראשון ואת ב' בתור השני, אתה יכול להציג את ב' בתור הראשון ואת א' בתור השני. אבל במקרה של ספק ספקא של תוספות, שם אומר תוספות ישנים זה לא מתהפך. אתה חייב להציג את הספק של האונס או רצון ראשון, כי אם הצגת את הספק של בקיאות בפתח פתוח ראשון, על הצד שהוא לא בקי בפתח פתוח ולא היה בכלל פתח, אין מה לדון אם זה קרה תחתיו או לא תחתיו. זה לא

[Speaker E] קרה בכלל. סליחה הרב, אני לא בטוח שאני זוכר טוב, אבל מה שהרב הזכיר מקודם לגבי פרה וחזיר, אם זה שומן או חלב. גם זה היה הנידון, נכון? לא הבנתי. גם

[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר…

[Speaker E] כשמדובר על חלב או שומן של פרה או של חזיר. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אז גם שמה ישר הספק מתהפך.

[Speaker E] אם זה פרה אני מסתפק אם זה

[הרב מיכאל אברהם] חלב או שומן, ואם זה חזיר אני מסתפק אם זה חלב

[Speaker E] או שומן.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם אני בצד אני מסתפק אם זה חלב או שומן, על הצד שזה חלב

[Speaker E] השאלה אם זה פרה

[הרב מיכאל אברהם] או חזיר, על הצד שזה שומן השאלה אם זה פרה או חזיר. אבל זה לא משנה שום דבר. אותו דבר. אה לא, בדיוק הנקודה. פה יש טעות של כמה אחרונים, טעות קשה, שבאמת יש כמה אחרונים שמקשים את הקושיה שלך. וזה לא נכון. בגלל שאני לא שואל את השאלה האם יש נפקא מינא לספק הזה. אני שואל את השאלה אם בכלל אפשר להעלות אותו. וזה מחזיר אותנו למה שאמרתי קודם. כי הספק והספק ספקא עוסקים בעילות החיוב במציאות, לא בקביעה ההלכתית על המציאות הנתונה. וכשאני מדבר על עילות החיוב, לא על הנורמה ההלכתית. אז מה? זה רק מבחינת הדין זה יצא אותו דין. אבל זה תמיד נכון בספק ספיקא. הרי זה תמיד נכון בספק ספיקא שבאחד הענפים בשני הצדדים שלו יוצא מותר ובענף השני באחד יוצא מותר ובשני יוצא אסור. וזה עדיין נקרא ארבעה צדדים. לכן כל כך היה חשוב לי לחדד לכם לכל אורך הדרך שאנחנו מדברים והספקות עוסקים בעילות החיוב ולא בחיוב. ההלכה תמיד באה על נסיבות נתונות והספקות חלים בנסיבות.

[Speaker E] אז זה גם עונה על השאלה ששאלת מקודם, האם להתחשב בשלוש אפשרויות או ארבע אפשרויות שמה?

[הרב מיכאל אברהם] שמה?

[Speaker E] האם לפצל את… כן.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בדיוק. ואני טוען שתמיד ארבע. זה תמיד ארבע, נכון שהשתיים האלה הן לא מעניינות. אבל זה לא מעניין כי ההלכה נותנת להם את אותו דין. בסדר. אבל הדין לא מצרף צדדים להיות אחד. עילת הדין מצרפת צדדים להיות אחד.

[Speaker D] אז מה העניין לפצל את זה אגב?

[הרב מיכאל אברהם] כדי שיהיה מבנה סטנדרטי של ספק ספיקא של שלושה צדדים להיתר ואחד לאיסור.

[Speaker D] זאת אומרת רק בשביל להשוות בין שניים לשניים וזהו. כן.

[הרב מיכאל אברהם] זה הסכמה הגנרית של ספק ספיקא. הרי בסופו של דבר תראה גם אם לא תפצל פה, אז עדיין יש פה רוב צדדים להיתר כי זה שני צדדים מול אחד לא שלושה מול אחד. זה לא חשוב מבחינת החישוב אבל מאוד קל לחשוב על זה באופן הזה. כי ברגע שאני מציג את זה כארבעה צדדים שונים הרבה יותר קל להבין את הדרישה של תוספות ישנים שהספק ספיקא יהיה מתהפך.

[Speaker D] לא הבנתי, פשוט פה בצד אחד של ההיתר אני כביכול עושה וי ואז לא צריך לפצל את זה. אבל כביכול הבנתי שבגנרי בתור הנדסה כזו אני צריך לראות את זה שתיים שתיים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אז עכשיו שימו לב. יש לנו בעצם שני כללים. כלל אחד זה ששם ספק חד הוא לא נחשב שני צדדים הוא נחשב צד אחד. עילות החיוב מחברות צדדים. הם קובעות כמה צדדים יש. לא הדין אלא עילת הדין. כלל שני שספק ספיקא צריך להיות מתהפך. אם הוא לא מתהפך זה ספק בודד וצריך להחמיר בו. זה לא ספק ספיקא. עכשיו את הכלל הראשון של שם ספק חד הסברתי, נכון? הסברתי שהצדדים הם לא מושג הסתברותי אלא מושג הלכתי. ולכן כשאנחנו סופרים צדדים אנחנו סופרים אותם לפי מספר העילות ההלכתיות שגורמות להם. וזה הגיוני מאוד עם כל המהלך חשיבה של דיני ספק ספיקא שסופרים צדדים והולכים אחרי רוב צדדים כמו שהרשב\"א אומר. מה ההיגיון מאחורי הכלל שספק ספיקא צריך להיות מתהפך? עכשיו פה יש הרמ\"ע מפאנו רוצה לטעון את הטענה הבאה. למה ספק ספיקא צריך להיות מתהפך? כי אחרת יש לך ספק איך להציג את הספק. יש אפשרות להציג את זה כספק ספיקא עם ארבעה ענפים בהצגה הסטנדרטית, אבל אם אתה מציג את ספק ב' בתור ספק ראשון אז אתה נשאר עם ספק אחד אתה לא יכול להציג את הספק השני. אוקיי. אז בעצם איזה משני הצדדים נכון? יש לך ספק. ובספק צריך להחמיר, ספיקא דאורייתא לחומרא. כך טוען הרמ\"ע מפאנו. למה זה לא הגיוני? מכמה סיבות. אבל הסיבה הראשונית בעיניי שיש לך ספק באיזה מהצדדים איך להציג, אבל גם על הצד שאתה מציג את זה כגרף של שתי אפשרויות לא של ארבע, זה עדיין אסור רק מספק. אז זה בעצם ספק ספיקא. על הצד שהגרף הוא הגרף הגנרי של ארבעה צדדים והולכים אחר רוב להיתר אז זה מותר. על הצד שהגרף הוא גרף של שני צדדים בלבד אז ספיקא דאורייתא לחומרא והולכים לאיסור. ויש לך ספק האם ההצגה הזאת נכונה או ההצגה הזאת נכונה. אז זה ספק ספיקא. ספק אם יש לך איסור ספק. ולכן היינו צריכים להקל. מה אכפת לי שיש שתי אפשרויות להציג את הגרף?

[Speaker B] ספק ספק ספיקא? כאילו ספק אם יש לנו פה ספק ספיקא? לא, יש

[הרב מיכאל אברהם] לך, יש לך צידי ספק. על צד ספק אחד יש לך ספק ספיקא, אבל מצד הספק השני יש לך רק ספק אחד. נכון?

[Speaker B] נכון, וזה אסור.

[הרב מיכאל אברהם] אז הספק ספיקא… אוקיי, הבנתי. מצד שני הוא קל, אז זה הולך לקולא, בסדר. אבל פה יש ספק ספיקא רגיל.

[Speaker C] אז, אבל מה, מה פירוש יש ספק? באמת יש, הוא באמת לא יודעים מה נכון? יש פה בכלל מציאות מה נכון?

[הרב מיכאל אברהם] איך אתה יכול להציג את הגרף של הספק.

[Speaker C] מה פירוש אתה לא יודע? אתה לא יודע הלכתית? אתה לא יודע עובדתית? אתה לא יודע תודעתית? מה? הלכתית!

[הרב מיכאל אברהם] הלכתית, איך נכון להציג את ה, באיזה סדר נכון להציג את הספקות?

[Speaker C] יש באיזשהו מקום שכתוב מה נכון?

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו לא יודעים את זה? לא, פשוט הקדוש ברוך הוא יודע, אין לי מושג, אבל אני לא יודע.

[Speaker E] טוב, אבל כשזה מתהפך אין לי ספק איך להציג, יש רק דרך אחת להציג.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לפי הדרך השנייה אז זה לא ספק ספיקא, זה ספק בודד, אבל אתה יכול להציג את זה. יש לך ספק האם הוא בקיא בפתח פתוח או לא בקיא בפתח פתוח, נכון? עכשיו אם הוא לא בקיא בפתח פתוח אין לי מה להסתפק האם זה תחתיו או לא תחתיו, אז זה נשאר אסור, סליחה, מותר בכל מקרה. זה לא שאין פה דין, יש פה דין, והדין הוא דין של ספק בודד, זה לא ספק ספיקא. השאלה אם הגרף הוא גרף של ספק בודד או גרף של ספק ספיקא.

[Speaker D] לא, אני מצד שני יכול להציג, להציג כביכול דבר ראשון את הספק, ואחר כך על הספק הזה לשאול האם יש לי ספק בספק עצמו. נכון, בדיוק, ואז זה מתהפך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה זאת אומרת מתהפך? זה ספק ספיקא. יש לי ספק האם להסתפק.

[Speaker D] נכון, זהו.

[הרב מיכאל אברהם] ומה, אתה אומר שהספק ספיקא של הרמ\"ע מפאנו גם בעצמו לא מתהפך?

[Speaker D] זה מה שאני אומר, כן.

[הרב מיכאל אברהם] אני כבר הראש שלי מעלה עשן. שאלה מעניינת. לא, אני לא מסכים, הוא כן מתהפך. איך? אני אומר, אני מסתפק האם, האם הוא בקיא בפתח פתוח או לא בקיא בפתח פתוח, נכון? וגם אם תמצא לומר שהוא בקיא בפתח פתוח ואז יש בעיה, כן? עדיין יכול להיות אבל שהבעיה היא מסוג ספק ספיקא ולא מסוג ספק בודד.

[Speaker D] אבל אני שוב נשאר עם צד אחד, איך זה יתהפך לי?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מתהפך. הספק של הרמ\"ע מפאנו, לא הספק של תוספות, אלא הספק ספיקא של הרמ\"ע מפאנו האם זה ספק או ספק ספיקא, זה בעצמו ספק, הספק הזה כן מתהפך.

[Speaker D] נכון שצריך לצייר את

[הרב מיכאל אברהם] זה, כי זה קצת, כמו שאמרתי, זה מעלה עשן מהאוזניים הדבר הזה כבר, אבל זה מתהפך בוודאות.

[Speaker B] אבל המקרה של התוספות זה גם ספק ספיקא מתהפך, נכון? קטנה פחות מ, פחות מגיל, שזה התירוץ השני של התוספות בשאלה הראשונה שלו, זה גם ספק ספיקא מתהפך, לא? זאת אומרת אם אני אומר שהיא הייתה קטנה אז אני לא יכול להגיד זה היה באונס או ברצון, כי זהו, זה כבר באונס.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא יהיה ההפך, אז אתה טוען שזה לא מתהפך, לא שזה כן מתהפך.

[Speaker B] סליחה, לא מתהפך, סליחה. כאילו לא רק המקרה הזה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] גם זה. אני אגיע לזה, אני אגיע לזה כבר לא היום, אבל אני אגיע לזה בשיעור הבא. הערה טובה, אני אגיע לזה. הרבה מאוד אחרונים מזהים את שני הכללים האלו, שם ספק חד הוא וספק ספיקא שצריך להתהפך, לדעתם זה אותו כלל. אני לא מסכים בכלל, אבל הרבה אחרונים והרבה לומדים מתבלבלים בין שני הכללים האלו, זה נראה להם אותו כלל. אני אראה לכם שלא תמיד זה נכון, זאת אומרת יש מקרים שבהם זה נכון ויש מקרים שלא, אבל זה באמת כבר אנחנו נעשה את זה בשיעור הבא.

[Speaker D] השאלה אם זו הכללה שחלה על כל הדינים או דווקא פה אתה יכול לשחק עם זה, במקרה הזה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי.

[Speaker D] אני אומר שבקטנה, כן? יש לנו הרבה צדדים, לא בקטנה סליחה, בפתח פתוח מצאתי, אז יש לך הרבה מה לשחק. בקיא, לא בקיא, מותר, לא מותר, תחתיו, לא תחתיו. השאלה אם הדין הזה אפשר גם להצמיד אותו, להדביק אותו לדין אחר גם.

[הרב מיכאל אברהם] כל דין לגופו, צריך לבדוק מה המבנה שיוצא, אני לא יודע להגיד לך תשובה כללית.

[Speaker D] לא, זה מה שאני אמרתי, כשיש לנו הלכה, ככלל הלכה אחת…

[הרב מיכאל אברהם] יש סכמות שונות, יש סכמות שבהן הספק ספיקא לא מתהפך ויש סכמות שכן, ובסכמות שבהן הוא לא מתהפך אומר התוספות ישנים אז אנחנו צריכים להתייחס לזה כספק אחד

[Speaker D] ולא כספק ספיקא. זאת אומרת לפי התוספות ישנים אני מבין שבדין אחר כביכול איפה שאין לי הרבה צדדים אז אף פעם לא יהיה…

[הרב מיכאל אברהם] יכול יש פה מקום קצת להתפלפל על העניין הזה אם זה באמת ספק ספקא של הרמ\"ע מפאנו, כי אני יכול לטעון שזה לא ספק. שתי ההצגות נכונות. לא שיש לי ספק איזה מהן נכונה, שתיהן נכונות. זה מה שמישהו קודם שאל, מה הקדוש ברוך הוא יודע איזה מהן נכונה? לא, שתיהן נכונות. בדיוק. מישהו יכול לספור ככה, מישהו יכול לספור ככה. אם זה ככה, אז כן אפשר להביא את הרמ\"ע מפאנו, כי זה לא ספק ספקא. זה גם זה וגם זה. לא שיש לי ספק אם זה זה או זה. וכיוון שעל הצד הזה יש איסור, וזה גם זה וגם זה, ולא ספק אם זה זה או זה, אז זה אסור.

[Speaker D] וזה לא קשור להנחה שאתה מניח במקרה הזה? הרי זה נגטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, הכל נגטיבי, אחרת אנחנו לא מתחילים את הדיון. כל הדיון הוא על ספקות נגטיביים.

[Speaker D] זה מה שאני אומר, ואז זה תלוי בהנחות שלי. לא,

[הרב מיכאל אברהם] אבל ההנחות שלי שכששיש ספק נגטיבי זה שקול, זה הנחות שלי.

[Speaker D] בוודאי,

[הרב מיכאל אברהם] יש מקום לדון אם אני יכול להציג את הספקות בכל סדר. כל הספקות נגטיביים, כל השיעור, כל הדיון על ספקות נגטיביים.

[Speaker D] לא לא, זה ברח לי, השיקול שווה, ברח לי מהראש קצת.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, חברים. עד כאן, אם יש הערות או שאלות?

[Speaker B] נכון, הרב לא ענה בדיוק, כי הוא לא התייחס לשאלה של הצדדים האם הם צריכים להיות שקולים או לא, נכון? כאילו, עדיין השאלה קיימת. זאת אומרת, האם אני צריך צד שהוא שקול, נגיד מה שהרב הביא עם הריב\"ש, כאילו שיש לי נגיד שאלה שאני שואל שאלה על המציאות אבל רוב הסיכויים שהמציאות היא ככה ואז זה יהיה מותר או שהמציאות היא ככה ואז זה יהיה אסור? לא הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שזה לא…

[Speaker B] נגיד שיש לנו את העץ שמתפצל, בהתחלה יש צד של היתר נגיד, ואז יש לנו רוב של איסור אבל מיעוט של היתר, ואז בסך הכל הכללי אני אומר שזה מותר, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] לא,

[Speaker B] אם

[הרב מיכאל אברהם] הספק הראשון הוא ספק נגטיבי אז לא מותר, כי אתה לא יודע שיש לך רוב להיתר. נגטיבי.

[Speaker B] לא, אבל מדין צדדים אבל, לא?

[הרב מיכאל אברהם] דין צדדים זה רק במקום שבו הספקות הם שקולים. אה, הבנתי. זה בהגדרה של ספק, אוקיי, סבבה.

[Speaker B] זה

[Speaker D] היה שאלה לגבי בית דין, האם כולם שקולים? מה זאת אומרת? שאם יש שניים נגד אחד, כן? אז מישהו שאל האם להתייחס ל…

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה דיון אחר, האם הולכים אחרי הרוב הכמותי או הרוב האיכותי. זאת קושיה אחרת, זה לא…

[Speaker D] לא, אני חשבתי שזה מה ששואלים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, חברים, שיהיה שבת שלום, בשורות טובות. שלום שלום, תודה רבה, תודה רבה, חודש טוב, בשורות טובות.